"אמר ריש לקיש מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה. צפנת, שהכל צופין ביופיה. בת פניאל, בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים. שנתעלל בה שבאי כל הלילה, למחר הלבישה שבעה חלוקים והוציאה למוכרה, בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו הראני את יופיה. אמר לו ריקא אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל העולם כולו. אמר לו אף על פי כן. הפשיטה ששה חלוקים ושביעי קרעתה [היא] ונתפלשה באפר, אמרה לפניו, רבונו של עולם, אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס. ועליה קונן ירמיה "בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו" עליך לא נאמר אלא עלינו כביכול עלי (קוב"ה) ועליך בא שודד. (גיטין נח.)
דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים (יומא, ס"ט)
ידיה שכמשו הפיקו זיו נוגה, וזהב
שחפף עליהם בצבץ בין חריצי יובש
שותתי דם על חורבות ירושלים.
ידיה ששלחה אל כותנת הבד הדקה
פרצו בה פרצות וקרעי חורבן
שהתמרו כלהב חד לנעוץ
לב מסך הברזל של הרקיע השביעי
גוף אצילי שכזה התפלש באפר וערוותו
ראווה למבט מכוער וערל. שפתותיה שחורים
הפרחו רשפי אותיות מכתב השבור של הלוחות
'ואם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה
לא תחוס'. ודממו עת שזרה נפשה בגושי אפר נלעסים
בפיה שלא להטיח ולהתריס חלילה
(ההא, נפש עדינה שלה שלא יכלה לצעוק ולכבול נמלטת לפי וצווחת:
וזו גבורתה שכובשת יצרה ושותקת על שמה ומוחה על שמך, וכמים הפנים, אל קנא - -)
אי אי, בת ציון. מה יפית לטוהר, לגבורה
(ומה נורא הוד
ולא יד שבאי פרעה כסות עור
ולא קללה בקעה ליום אחרון).
בת פניאל, כשלילות סדום ועמורה אש וגופרית
סוגרים עלי, אני צופה בך. קורעת מתפלשת
ערטילאית על אפר ועדייך מלכות:
יופי גאווה וצניעות
ההמ.. קצת ארוך, ושורות ארוכות, מקווה שזה עובר..
