'כשהכל כל כך חשוך; וכלום לא הולך' לחש
'תחשבי עלי.
כמה הייתי רוצה להיות עכשיו לידך.
להאיר לך קצת מהאור שיש בך.
לחבק אותך.
פשוט.'
הוא השתתק דקה. נותן לי לעכל את מילותיו. להצמיד אותם חזק חזק אלי.
'ואם הייתי יכול' הוא המשיך 'הייתי אוסף את כל החום והאהבה שיש בעולם ומניח אצלך בלב.'
חייכתי, ותחושה נעימה התפשטה אצלי בגוף.
נשמתי עמוק מרגישה את הנשימות מלטפות אותי מבפנים.
'עוד קצת הוא לחש. עוד קצת וזה נגמר.'
בעזרתו!רק משהו קטן.היתי מורידה את "התחושה נעימה וכו'-"
ונותנת לקורא להרגיש את זה לבד
כתיבה משובחת שאפשר להבין ממנה את זה ועוד הרבה יותר
וזה יותר קסום ככה.
נכון?
לפעמים מה שהלב מרגיש זה הכי יפה לא?
תוודה.
ממש.
לא יאומן כי יסופר
זה נראה ממש חלק מסרט
היתי בטוחה שלקח לך מלא זמן לרשום.
זה היה סתם שיפוץ סליחה.
לא רציתי להרוס
ממש לא הרסת
אז בדרכ אני מעלה קטעים קצרים.
וזה בהשראה של הסיפור של פצלשש!
לוידת איך מתייגים סורי.
איך קוראים לו?
וזה ממש טוב גם ככה
פשוט מסקרן אותי עוד
זה ממכר כזה
וואי כייף לשמוע.
אני ישב עליו בעז"ה בערב אולי אם יהיה זמן
בהצלחה
עודדת אותי..
ובאופן כללי זה מתוק. יכולתי ממש לראות את הפנס שלו מתקרב אלי בחושך, אור בקצה המנהרה.
בעז"ה עוד קצת.
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר..
שירה חדשה~וחייבת לציין שהרעיון לסיפור שכתבתי למעלה הוא גם בהשראתך.. אז תודה!
קצת ארוך..בעזרתו!בבקשה שהוא יענה. התחננתי בלי קול.
בעולם של הציפיה, השניות מקבלות משמעות אחרת, מסתבר.
'ש-לום! במה זכיתי?' שמעתי את קולו מבעד למסך.
הספקתי כבר לשכוח עד כמה היא התגעגעתי לצליל הזה. לשילוב הנדיר הזה שבין הגבריות לרוך.
נשמתי עמוק מסדרת בראש את מילותיי.
'רעות!' יכולתי לשמוע את החיוך בקול שלו. כמה זמן לא שמעתי אותך.
'התגעגעתי' אמרתי לו, מופתעת קצת מהישירות.
'הו, אני מניח שהייתה עוד סיבה שגרמה לך להתקשר אלי.'
הנהנתי בראשי לחיוב. שוכחת שלא רואים דרך הטלפון.
'נמאס לי רועי. פשוט נמאס לי.' אמרתי. בועטת בכמה אבנים שנקלעו למקום הלא נכון.
'ממה?' הוא שאל.
'זה.. זה הכל ביחד...'
'אתן הבנות, אתן משהו.' חייך. 'מצפות שמשתי מילים שאתן זורקות לנו- נבין את כל המורכבות.'
'טוב, טוב אני יפרט.' נכנעתי.
'אני לא מכירה את עצמי בתקופה האחרונה.'
'אני בוכה משטויות. ואין לי תאבון. אני מרגישה רעות אחרת.' הוספתי.
'לא רעות שאתה מכיר, רועי.'
'זה כל כך מוכר' הוא אמר.
'זה אמור לעודד?' שאלתי בחשש.
'חכי, רעות. סבלנות. אני מבטיח לך שזה ישתנה.'
'מכירה את המשל על ההוא שעומד על מגדל ולא מבין איך האלה שלמטה מסתבכים במבוך?'
'כן' לחשתי . מחייכת קצת.
'אז כרגע את בתוך המבוך הזה. אז הכל נראה מסובך, אבל רעות יש שם אחד למעלה שמסתכל עלייך בתוך המבוך' הוא עצר מוודא שאני עדיין איתו.
'תנסי רק להרים מבט אליו. לבקש ממנו שיכוון אותך'
'תבעטי חזק בכל המכשולים בדרך שמנסים להפיל אותך' הוסיף.
'ואתה לא חושב שיכולים להיות מבוכים שהיציאה מהם חסומה?' שאלתי ביאוש.
'האמת רעות? אני חושב שהרבה פעמים אנחנו אלה שמחליטים שהדרך חסומה' הוא ענה, מנסה להעביר לי דרך הפלאפון קצת ביטחון.
'מה זה אומר?' שאלתי שוב.
'זה אומר שאנחנו נתקעים באיזה עץ בדרך, או אבן, או שאנחנו נופלים לבור עמוק'
'אבל אפשר לצאת משם, תאמיני לי שאפשר. צריך לפעמים איזה כתף להישען עליה או יד מושטת. אבל זה אפשרי'
כמה הייתי זקוקה למילים האלה. ה' יודע.
'תודה רועי, כייף שיש אותך' לחשתי, והעיניים שלי התמלאו קצת דמעות.
'לפחות עכשיו את לא בוכה משטויות' הוא החזיר מהעבר השני של הקו.
חייכתי.
התיישבתי על ספסל אחד ברחוב. מרגישה קצת פחות לבד.
'אני רוצה שתזכרי משהו' שמעתי אותו מעבר למחשבות שלי.
'כשהכל כל כך חשוך' לחש לי.
'תחשבי עלי.
כמה הייתי רוצה להיות עכשיו לידך.
להאיר לך קצת מהאור שיש בך.
לחבק אותך.
פשוט.'
הוא השתתק דקה. נותן לי לעכל את מילותיו. להצמיד אותם חזק חזק אלי.
'ואם הייתי יכול' הוא המשיך 'הייתי אוסף את כל החום והאהבה שיש בעולם ומניח אצלך בלב.'
חייכתי, ותחושה נעימה התפשטה אצלי בגוף.
נשמתי עמוק מרגישה את הנשימות מלטפות אותי מבפנים.
'עוד קצת הוא לחש. עוד קצת וזה נגמר.'
הוא ניתק, משאיר אותי לטפס מחוץ לבור.
זה מדהים ובא לי בזמן.
פשוט מדהים.
וברגע אחד הכל נדם;
נדם זה בחוץ כמובן
בלב, זה היה קצת אחרת.
אחרת פרושו;
צועק,
או אולי
בועט,
או צובט.
ובכן קשה להגדיר,
אך בדבר אחד הוא היה די בטוח:
אחרת באה לבקר אצלו באופן די תדיר.
תדיר פרושו;
הרבה,
או מליון,
הוא שונא מתמטיקה
אבל אולי זה אפילו מתקרב לטריליון.
והוא לא הבין מה, ועל מה.
אבל אחרת ותדיר
הסבירו לו
שלא הכל עניין של היגיון.
)הכי טוב. פשוט אהבתי את משחקי המילים ויש שם משהו ממש מפתיע, בהגדרה של התחושה הקשה כ - "אחרת" וכשהיא באה תדיר.. ואח"כ ההגדרה של תדיר.תוודה!
ו.. אני בת
נהנתי מאוד!
את הסיפורים האלה?
מדהים!!
העדינות ממש מורגשת...!
לשניכם ממש שימחתם.
לב סדוקהָלַך לְאִיבּוד, לָחַש.
אָבַד? תָּמַהתִּי.
אָבַד, אִשֵׂר.
לא הֶסְכָּמְתִּי.
הָלַך לְאִיבּוד, הֶרְגָּשְתִּי.
אָבַד, ָידַעַתִּי.
אָבַד, הַמְצִיאות אִשְרָה.
הִתְנַגַדְתִּי.
אֶיפֹה הוא, יָדַעַתָ.
הֵיכַן, שָׁאַלְתִּי.
לא הֶשַׁבְתָּ.
חִפָּשְׂתִּי.
אֵיפֹה הוא, עָדַיְן יָדַעַתָּ.
אָיֵה, לא מָצַאֲתִּי.
עוד תִּמְצֵאִי, הֶשַׁבְתָּ.
אָך הִתְּיָאָשְׁתִּי.
אַתְּ יְכוֹלָה, אָמַר.
אֵינֶנִי, הֶשַבְתִּי.
יְכוֹלָה, הִתְּעָקֵשׁ.
הִתְעַלָמְתִּי.
חַסְרַתְּ יְכוֹלֶת, הֵרְגַשְתִּי.
חַסְרַת יְכוֹלֶת, בָּחַרְתִּי.
עִנְיָן שֶׁל בְּחִירָה, אִשָׁרְתִּי.
הִתְרַסַּקְתִּי.
-----
יְכוֹלָה, חָזַר.
בָּטוּחַ? הִסַּסְתִּי.
אָכֵן, הֶאֱמִין.
חִיַּכְתִּי.
מציק לי בעין קצת.
וזה ממש יפה.
אהבתי את הקצב שלו.
לב סדוקאחרונה@פצלשש!, תודה!
ומי שיש לו הערות אני אשמח לשמוע
הָלַךְ לְאִבּוּד, לָחַשׁ.
אָבַד? תָּמַהְתִּי.
אָבַד, אִשֵׁר.
לֹא הֶסְכַּמְתִּי.
הָלַךְ לְאִבּוּד, הֶרְגַּשְׁתִּי.
אָבַד, יָדַעְתִּי.
אָבַד.
הִתְנַגַּדְתִּי.
אֵיפֹה הוּא, יָדַעְתָּ.
הֵיכָן, שָׁאַלְתִּי.
לֹא הֵשַׁבְתָּ.
חִפַּשְׂתִּי.
אֵיפֹה הוּא, עָדִין יָדַעְתָּ.
אַיֵּה, לֹא מָצָאתִי.
עוֹד תִּמְצְאִי, הֵשַׁבְתָּ.
אַךְ הִתְיָאַשְׁתִּי.
אַתְּ יְכוֹלָה, אָמַר.
אֵינֶנִּי, הֵשַׁבְתִּי.
יְכוֹלָה, הִתְעַקֵּשׁ.
הִתְעַלַּמְתִּי.
חֲסְרַת יְכֹלֶת, הֵרְגַּשְׁתִּי.
חֲסְרַת יְכֹלֶת, בָּחַרְתִּי.
עִנְיָן שֶׁל בְּחִירָה, אִשַּׁרְתִּי.
הִתְרַסַּקְתִּי.
- - - - -
יְכוֹלָה, חָזַר.
יְכוֹלָה, הִסְתָּפָּקְתִּי.
אָכֵן, הֶאֱמִין.
חִיַּכְתִּי.
זה מדי מדויק.
הזכרת לי את עצמי
כואב על השחור, שהוא יודע שזה כואב ללבן אבל צריך את זה..
וואי זה ממש עשה לי צביטה בלב.
אבל לאט כזה. שאתה מפנים את הכאב..
ואפשר לקחת לכל כך הרבה מקומות.
תודה!
ב"ה
בס"ד
מקווה לבוא בעזרת ה'
יש שעה? עוד קצת פרטים ממקדים כמו מיקום?
אהבת ישראל!!בית אצ"ג זה ברחוב יפו. ניפגש במרכזית ומשם נלך כולנו אל בית אצ"ג
לאא!!! אני במחנההה!!!
אוףףף כל כך רציתי לבוא וגם יש נושא מעניין!!!
חבלללללל
לחיות במשחק.
פרה עיוורת.
לתפוס דברים,
לנסות לגלות מה הם
להתאכזב כל פעם מחדש.
לגלות שאין דבר שיתאים לי.
להתייאש
אהבת ישראל!!אחרונהאבל זה מדויק ובלי הרבה מלל.
עמירםבעיקר השורה האחרונה!
טאטעעעע
די כבר!!!
רכה כמיםתמיד שאני שולחת לך משהו שכתבתי, את אומרת לי- ילד את לא מהעולם הזה. מי המציא אותך.
ועמוק בפנים אני יודעת שאנחנו שתינו מאותו עולם.
עולם כזה שהוא קצת יותר גבוה מהאדמה. עולם כזה שהמילים מקבלות שם משמעות אחרת.
עולם שהנסתר מכסה הרבה וגם קצת מגלה.
אז פעם שהיה לנו דיבור טוב ביקשתי ממך שתנסי גם לכתוב.
ואת רק חייכת חיוך עייף, הרמת אלי מבט, ואמרת לי- עזבי ילד.
אם אני יכתוב זה יהיה ממש שחור.
ואני שתקתי. למרות שרציתי להגיד שזה בדיוק מה שהתכוונתי.
ואחכ כשהייתי לבד חשבתי ששחור בעולם האחר שבו כולם נמצאים, מכיל בתוכו את כל הצבעים.
היא אומרת שאני מסתכלת על העולם מנקודת מבט של ילד. פשוט יותר. תמים יותר.
ו..תודה!
נראלי שפשוט דברים שנכתבים בדם זה הכי נוגע.
נקדימוןאחרונהותכננתי להגיד לך שזה ממש פשוט ויפה
ושכחתי.
אז שתדעי שממש אהבתי את הכתיבה
והתוכן בכלל
צמנו אתמול, התחלנו את שלושת השבועות. תקופה שכזאת באמצע החופש הגדול.
באמצע החיים תקוע לנו צום. לא בא בטוב.
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז...
נשתברו הלוחות
ובוטל התמיד
והובקעה העיר
ושרף אפוסטומוס את התורה
והעמיד/והועמד צלם בהיכל...
אני רוצה שתכתבו על אחד הדברים האלה.
שתספרו לנו איך מרגיש שבירת חומות
איך מבטלים תמיד
מחכים לכם בפסיפס
להוריד נקודות- נגיד ככה?
וכדאי לדעתך לשים משהו אחר במקום?
חומות נפרצו
אבנים נותצו
לא היה לאן להביט
חרבות ננעצו
רגשות התרוצצו
ולא הונחה החנית.
יעוד החנית
אסון להמיט
אסון שמבחינתה לא אסון
בקשה שהחנית תנתץ
את חומות העץ;
כך החומות בעיניה נידמו.
ומשאלתה-
תנועת החנית ממקומה
יכולה היתה להתגשם
רק ידיה,
האוחזות בחנית
רפו.
רכה כמיםאחרונהואת כותבת ממש טוב!
באמת ממש שומעים צעקה מהשיר..
את כותב טוב. כואב. חזק.
זה מבהיל, לקרוא שירים כאלה. שרואים את התיאורים. ששומעים את הקולות. כמעט ואפשר להריח גם פה עשן.
(זה מחמאה, כי זה אומר שאת כותבת טוב)
הרבה כוחות!!
אבל אני לא יודעת מה ואיך. ואני אפילו עמוסה ויש לי קצת הרבה דברים בראש ובלב.
אבל אני לא יודעת כלום. יאוו.
מרוב עומס פשוט אין כלום
לפעמים מה שבאלי זה פשוט משהו שקט ורגוע.
ואממ.. עזבי.. אני יודעת לכתוב בצרה כזאת אבל לא תמיד זה עובד לי באמת...
לא משנה..
תודה אבל...
מנסה להירדם, אבל מחזיקה את עצמי.
חושבת אבל מדחיקה.
בוכה אבל אדישה
חיה אבל מתה
נראית אבל נעלמת
כותבת ונמחקת
מחזיקה חזק-וזורקת
'זה לא יכול להיות!
זה פשוט לא הגיוני.'
הסתכלתי עליה בעיניים קרועות לרווחה.
'זה קורה במשפחות הכי טובות' היא חייכה חיוך מריר.
'מה? אבל..'
'אבל מה?' היא ניסתה להוציא ממני את מה שאני מרגישה- במילים.
'אבל את לא נראית כזאת.' אמרתי אחרי כמה שניות של דממה.
מה חשבת שאם יש לך נטיה הפוכה את נראית שונה?
'לא, אבל..'
היא התרחקה, והשאירה אותי עם המחשבות.
עדיף להיות לבד.
קודם כל זה כתוב בצורה מעניינת ואפילו שהחלטתי עכשיו שלא באלי לקרוא סיפורים- לא יכולתי לא להמשיך
בר שני זה פשוט...פשוט נקודה למחשבה. נאבדו לי המילים.
ובשמחה. זה באמת כתוב בצורה שמשאירה אותי בלי מילים...
רק מכיתה יא..
פתאום אני מגלה שכתבתי יחסית המון גם בחמישית שישית....
מגניב...
