שרשור חדש
נשימה אחרונה בטרם בטרם (למשתתפי התחרות - חשוב לקרוא!)L ענק

אז ב"ה, הדברים זזים טוב. יש לנו תחרות ביד, אוסף של יצירות ראויות לשמן שבקרוב-בקרוב הולכות לעבור תחת עיני השופטים שלנו ומהן תבחרנה הזוכות.

אבל אנחנו מרגישים שיכול לצאת קצת יותר מהתחרות שלנו, של כולנו. רוב היצירות הוגשו בימים האחרונים, ימים שבהם קהלים חדשים נחשפו לתחרות ויוצרים חדשים התחילו להניע את גלגלי היצירה שלהם במסלול ה'בטרם'.

אז החלטנו לתת צ'אנס קצר נוסף, עוד טיפת זמן למצלמות לתקתק ולעטים לשרבט, רגע אחרון ליצירתיות שלכם לפרוץ, ללב שלכם לדבר.

 

מה זה אומר? זה אומר שאנחנו משאירים לעצמנו קצת יותר עבודה. כרגע, התכניות שלנו על זמני ההודעה על הזוכים (סביבות חנוכה) לא משתנים, מה שכן משתנה הוא זמן ההגשה שנותר לכם.

התאריך המקורי היה מוצאי שבת הזאת ב' בכסליו בחצות, החלטנו להוסיף עוד שבוע ולדחות אותו לט' בכסליו, מוצאי שבת 'ויצא' (הנודעת גם כשבת הארגון של בנ"ע).

 

מקווים שהזמן הזה ינוצל, ושנוצף בעוד פרץ יצירות ויצירתיות 
בהצלחה לכולנו

 

צוות התחרות

תודה!~מישי~
מקוה שאספיק לכתוב...
שאלהטל אוריה

מותר לשלוח יצירה חדשה?

את היצירה הנוכחית שלחתי אך ורק משיקולי לחץ זמנים..

מותר.L ענק

תכתבי בהודעה שהשיר נשלח במקום השיר "...".

למען הסדר הטוב.

גיליתי רק ביום ראשון על התחרותחוזרת
אנסה להשתתף...
זה רק שירים? @L ענק
ותצלומים נפתלי הדג
תצלומים לא עוזרים לי נראלי לךפחות... תודהחוזרתאחרונה


*הִמַּלְכוּת (אשמח להערות בונות.)רוח ליל

שהות
זמן-מרחק
התבוננות במצב;
פרופורציה.

 

להסתכל מהצד,
או להתנתק
פסק  
שאיפת אוויר,
לפני שצוללים
למעמקים. 

 

דע מה מולך;
והיכן אתה ניצב.
הערכת השטח
ואפשרויות 
היציאה

 

והימלטות;
ברח מזירת הפשע
מוקדם ככל האפשר
בטרם,
תותיר
עקבות.

 

 

*הִתְלַבְּטוּת, שְׁקִילָה, הִתְחַבְּטוּת

הכניס לי 3 אסוציאציות (ככה רושמים?) לראש..בקש עבדך

זה מיוחד ועמוק.

מעניין אותי על מה זה נכתב?,

ותודה!

או, וואו.יעלאחרונה

שיר מלחיץ.

וכתוב נהדר!

בטרם - לתחרות - אשמח למשוב בונה.יעל

​עת ציפור מצייצת שירה אחרונה

רץ צבי תמיר בין עלי שושנה

לוטפת הרוח שמי עננה,

מפזרת ריחות הדרים כִּבשָנה.

 

אודם רקיע ופז אל עליון

שורק הֶחליל עלי שיגיון

מניח ראשו על אבן ילדון,

מניף תלתליו אל זה החִזיון;

 

שחרחריו מלטפים סִלעי ים בגאון.

 

גלי תרעומת נסחפים בִּנהירה

בזמן בו תָפוּח אותה בערה

אל שמים קרועים, מדממים בגעירה-

קום אל א-ל איום ונורא!

 

אחר תישא אותו הרוח אל סוף שמי הים,

כעת שוכב הוא

ולפתע - - -

 

 

 

 

 

"וְאֵין קוֹל, וְאֵין קָשֶׁב, לׂא הֵקִיץ הַנָּעַר" (מלכים ב', ד'; ל"א)

על זה את מדברת?שורדתתת


נראה לי שכן |מבולבל|יעל


אז תקשיבישורדתתת

אני לא מבינה כלכך במילים נשגבות |בוש|

כאילו

זה לא מדבר אליי

 

אז אני רק אומר שזה מיוחד, כי זה בשפה גבוהה

 

וגם יפה השילוב מהתנ"ך

נשא חן בעיניי מאודנפש הומיה
בייחוד 'שורק החליל עלי שיגיון. '
לדעתי המשלב של המילה 'ילדון' נמוך משאר המילים בשיר וזה פוגם בו קצת.
שיר ציורי ויפה.
נהניתי,תודה.
תודה רבה.יעל

צודקת בקשר לילדון, אני אשנה. תודה

עריכונת...יעלאחרונה

עת ציפור מצייצת שירה אחרונה

רץ צבי תמיר בין עלי שושנה

לוטפת הרוח שמי עננה,

מפזרת ריחות הדרים כִּבשָנה.

 

אודם רקיע ופז אל עליון,

שורק הֶחליל עלי שיגיון

מניח ראשו ברכות הקטון

מניף תלתליו אל זה החִזיון;

 

שחרחריו מלטפים סִלעי ים בגאון.

 

גלי תרעומת נסחפים בִּנהירה

בזמן בו תָפוּח אותה בערה

אל שמים קרועים, מדממים בגעירה-

חזור אל א-ל איום ונורא!

 

אחר תישא אותו הרוח אל סוף שמי הים,

כעת שוכב הוא דומם

ועוד רגע...

 

 

 

 

"וְאֵין קוֹל, וְאֵין קָשֶׁב, לׂא הֵקִיץ הַנָּעַר" (מלכים ב', ד'; ל"א)

אוקי שלום לכולם באמת שממש מלא זמן לא היתי כאןאחווש770
וברגעים קשים כשאין אל מי לפנות
רק איתך נפתח ונדבר גלויות.
על הימים הטובים ואולי גם פחות
רק תשמע לקולן של התפילות

פזמון: רק תשמע קולי, רק תשמע זעקתי.
קבל אותי כמו שאני
רק תשמע קולי, רק תשמע זעקתי
קבל אןתי מי שאני

ובלילות כשקר בחוץ, ורוח נושבת בדממת על חוט
איתך אני מדבר, ורק עלייך חושב
את מה שעובר עלי אני לך מספר
כי רק אתה זה ששומע ורק איתך אני דומע

פזמון: רק תשמע קולי רק תשמע זעקתי
קבל אותי כמו שאני
רק תשמע קולי רק תשמע זעקתי קבל אותי מי שאני

אתה היושב שם למעלה
אתה שרואה את הכל
רק תיתן לי סימן שהכל עוד יעבור
כי רק אתה זה ששומע ורק איתך אני דומע אז....

פזמון: תשמע קולי תשמע זעקתי קבל אותי כמו שאני
רק תשמע קולי רק תשמע זעקתי קבל אותי מי שאני וברגעים קשים כשאין אל מי לפנות
רק איתך נפתח ונדבר גלויות.
על הימים הטובים ואולי גם פחות
רק תשמע לקולן של התפילות

פזמון: רק תשמע קולי, רק תשמע זעקתי.
קבל אותי כמו שאני
רק תשמע קולי, רק תשמע זעקתי
קבל אןתי מי שאני

ובלילות כשקר בחוץ, ורוח נושבת בדממת על חוט
איתך אני מדבר, ורק עלייך חושב
את מה שעובר עלי אני לך מספר
כי רק אתה זה ששומע ורק איתך אני דומע

פזמון: רק תשמע קולי רק תשמע זעקתי
קבל אותי כמו שאני
רק תשמע קולי רק תשמע זעקתי קבל אותי מי שאני

אתה היושב שם למעלה
אתה שרואה את הכל
רק תיתן לי סימן שהכל עוד יעבור
כי רק אתה זה ששומע ורק איתך אני דומע אז....

פזמון: תשמע קולי תשמע זעקתי קבל אותי כמו שאני
רק תשמע קולי רק תשמע זעקתי קבל אותי מי שאני
רציתי להגיד שלום...
את האמת שמאז יצא לי לכתוב יותר ממלא שירים
ונראלי שבאלי לשתף אותכם אז ככה קבלו את השיר היפה הזה!!!!!!!
תגיבו פליזזז אחווש770
הייתי רוצה לשמוע את הביצוע של זהנולאית
בס"ד

זה מסוג השירים שאת רוצה לשמוע כשאת חושבת וצריכה לדבר עם ה' דרך השירים
זה מרגיש אמיתי וכן, ואת מתארת רגעים שאני מניחה שרוב האנשים עוברים וחווים בחיים
רגעים של רצון לדיבור אמיתי עם ה' רצון להתפרק יחד עם רצון להירגע, להרגיש שה' כאן והוא שומע והוא מקשיב ואכפת לו ושיהיה טוב באמת באמת

ובקשר לפרטים היותר טכניים אני אוותר על הכבוד
חחחחח תודה תודה באמת יש על מה לוותר כרגעאחווש770
הלחן עדיין לא בוצע עובדים על זה ולגבי השירה
בשלב זה לא אחשוף את עצמי
אבל אולי עוד יבוא יום ותקני את הדיסקים שלי
או שאוריד אותו מהאינטרנטנולאית
בס"ד

חחחחחחאחווש770אחרונה
אני באמת אשמח שתכנסומי נהר!
אני יודעת שזה קצת לא פייר לבקש שתגיבו כי אני בקושי מגיבה כאן, אבל בבקשה אם יש לכם תגיבו! (אין לי כל כך דרך לערוך אתזה נורמאלי אז כשיש פסיק זה עובר שורה) חיית הטרף הפצועה והעלובה שבתוכי, יצאה לחופשי הלילה, עשתה שמות בתוכי, יללה כל כך חזק עד שהעירה את כל הפצעים הכי עמוקים שבי, היא קילפה את הגלד מעליהם ופערה אותם מחדש, כמו פעם בדיוק כמו אז., אפילו לא ידעתי שהם עדיין שם, חשבתי שכבר עשו צלקת ושאפילו היא כבר הספיקה להעלם..., כנראה שלא, הכל צף ועלה, חיית הטרף שיחזרה את העבר האפל שעדיין ישב אצלי, הציפה כאבים ותחושות מודחקים, הדפה הצידה את כל החדשים, ושום דבר כבר לא היה חשוב יותר., היום יותר מפעם- אפשר להגיד, שאני כלי ריק, מלא בושה וכלימה., והנה אני פה. פתאום מצאתי אתזה, מרגיש לי שזה צריך הרבה ליטוש...
וואוו.פשוט טוב.מלי
תודה...! ככה יותר מסודר:מי נהר!אחרונה

 חיית הטרף הפצועה והעלובה שבתוכי

יצאה לחופשי הלילה

 עשתה שמות בתוכי

יללה כל כך חזק עד שהעירה את כל הפצעים הכי עמוקים שבי

היא קילפה את הגלד מעליהם ופערה אותם מחדש

כמו פעם,

בדיוק כמו אז... 

אפילו לא ידעתי שהם עדיין שם 

חשבתי שכבר עשו צלקת ושאפילו היא כבר הספיקה להעלם...,

כנראה שלא,

הכל צף ועלה

חיית הטרף שיחזרה את העבר האפל שעדיין ישב אצלי

הציפה כאבים ותחושות מודחקים

הדפה הצידה את כל החדשים

ושום דבר כבר לא היה חשוב יותר..

היום, יותר מפעם

אפשר להגיד 

שאני כלי ריק,

מלא בושה וכלימה.

אתגר שבועי לעידוד כתיבה - שבוע שלישי! בקצרה

מטרת האתגר- לעודד יצירה ולא ע"מ להתחרות.
ומי שלא משתתף באתגר באופן יצרני- הרבה יותר ממוזמן להגיב ולדרבן את היוצרים המוכשרים של הפורום!


אז ככה, השבוע, כל מה שתצטרכו לכתוב ולהעלות לפורום עד לשלישי הבא זה!!
 

סיפור קצר שמתחיל ומסתיים באותו המשפט!

 

משימת בונוס למגניבים בלבד-
לכתוב סיפור נוסף מנקודת מבט של בעל חיים.

 
זה הכל, 
קחו לעצמכם איזו רגיעה קטנה, תשחררו את היצירתיות, ותנו לידיים שלכם לכתוב כל מה שבא לכם לראש.  
 
בשבוע הבא- אתגר שונה בעז"ה. 
מחכה לראות את התוצר שלך!  
 
בהצלחה!!
 
 
*רעיונות נוספים, כיוונים יצירתיים ועוד- אשמח לשמוע  

 

 

היכל התהילה!

הגיבורים שצלחו את האתגר של שבוע שעבר:

 

 @מלי @בת של הקב"ה @~תות~ @ריעות. @אנחנו יחד נבנה @בצל האל 

 

והגיבורים שהרהיבו עוז והתגברו גם על משימת הבונוס המאתגרת!!

יתכן ש @בצל האל , אבל אני לא סגור על זה.. (העלת קטע אחד.)

 

 

 

- האתגר- שבוע ראשון.

- האתגר- שבוע שני.

 

אז רק עכשיו חזרתיחוזרת

@בקצרה תמצא לי זמן, ראש ומוזה לכתוב סיפורים וקטעים ותקבלו הרבה... הבעיה שבתקופה האחרונה מה שכתצבתי לא מתאים לדעתי להעלאה...

@מלי הסיפור בהחלט אמיתי וקרה לי ככה.

ילדה קטנהנאזגול

מה כבר היא רצתה?

ילדה קטנה, טובה ותמימה.

לגינה ללכת לבד היא כבר לא יכולה

לחצות את הכביש בלי מורא

ללכת לחברה שביישוב קרוב גרה

שכל השכנים יישארו בחיים

שחיוכים יהיו על הפנים

שכל הגדולים יישארו שמחים.

וכן. בובה חדשה עם תלתלים צהובים.

 

הרבה מידי היא ביקשה?!

וואיי מלי
חזק ומובן, אדיר.כי אין פיסבוקאחרונה


ילדות.אורה אורה

בס"ד

בוא

תן לי בך לשמוע

את קולך המסרב לבקוע

חומה של אמן.

אתה מסתכל עלי בפנים חתומות

אני בפנים אוהבות

אתה רק שפתיים קפוצות

ילדות?

 

בוא

תן לי אתך ביחד לשתוק

ואז למצוא את הצליל הממיס

מצחיק?

כן. ככה טוב יותר.

חיוך של הקלה

שיר שאתה שר כמו תפילה

ביחד ננצח כל נעילה

ושוב אתה

יכול להיות

ילד.

 

מוקדש לכל הילדים מלאי האהבה, העצורים, המחפשים עוד דרך ומישהו ביחד לגלות אותה. שבוע טוב.

האתגר - שבוע רביעי! בקצרה

מטרת האתגר- לעודד יצירה ולא ע"מ להתחרות.
ומי שלא משתתף באתגר באופן יצרני- הרבה יותר ממוזמן להגיב ולדרבן את היוצרים המוכשרים של הפורום!
 
אז ככה, השבוע, כל מה שתצטרכו לכתוב ולהעלות לפורום עד לשלישי הבא זה!!
 
סיפור באורך של 215 מילים בדיוק!


משימת בונוס למגניבים בלבד-
תכניסו לסיפור (הנ"ל) שם עצם מסוים שמונה פעמים-  בלי לגרום לזה להראות תקוע.

 

זה הכל, 
קחו לעצמכם איזו רגיעה קטנה, תשחררו את היצירתיות, ותנו לידיים שלכם לכתוב כל מה שבא לכם לראש. 
 
בשבוע הבא- אתגר שונה בעז"ה. 
מחכה לראות את הסיפור שלך!  
 
בהצלחה!! 
 
 
*רעיונות נוספים, כיוונים יצירתיים ועוד- אשמח לשמוע  


היכל התהילה!

הגיבורים שצלחו את האתגר של שבוע שעבר:

@רב מג של מילים @פצלשית222 @בת של הקב"ה @מלי @~תות~ @ריעות. @מיצ'ל @נענית לאתגר @*פרח הלילך @בר .@~moriya~

 

והגיבורים שהרהיבו עוז והתגברו גם על משימת הבונוס המאתגרת!!
.@מיצ'ל  @ריעות. @בת של הקב"ה @מלי 

 

 

-האתגר- שבוע שלישי.

-האתגר - שבוע שני.

- האתגר- שבוע ראשון.

 

 

...רב מג של מילים
היה זה בוקר אביבי
השמש הפציעה אט אט במרום
שולחת קרני שמש חמימות
המאירות את סביבתם
ורק אני לבדי
עוד נותרתי חשוך
השמש חשה כנראה כי במצבי
כי פתע חשתי את קרניה מתמקדות בי
משל לקחה אותי כפרויקט חונכות אישית
להעיר אף את חדרי ליבי האטומים.
אך אני עמדתי בשלי בעקשנות
נושא זיכרונות מזמן אחר
רחוקים מידי
כואבים מידי
חשוכים מידי
נזכרתי במבט עיניה
בשמש שצחקה לה
עת הייתה מתעוררת בבוקר
נמשיה זורחים בעונג
וכל כולה מלאת עליצות ילדותית
כילד המגלה לראשונה את העולם.
ואהבתי אותה
אלוהים עדי כמה אהבתי אותה
אך כדרכם של אוהבים
לכל התחלה יש סוף
או שמא לכל סוף יש התחלה...
ואף אהבתנו באה אל קיצה
נושאת בקרבה טעם דק
של זיכרונות.
הרגשת פיספוס של מוצתה,
שלהבת חרישית שלא כבתה.
כמה הופתעתי שקיבלתי ממנה
שוב הודעה
מממ נתנאל?!
מה אתה אומר שאולי נחזור
אתה חושב שעוד יש לנו סיכוי...?!
מרוב הלם לרגע לא ידעתי איך להגיב
אך כעבור מספר דקות התגבשה במוחי החלטה.
אני מצטער מירי אבל...
כאן עצרתי
המילים שעלו בקלות במחשבתי
סירבו לעבור את מחסום המחשבה
ולצאת מהכוח אל הפועל.
תמיד הייתי איש מחשבות
דיבורים פחות היו הצד החזק שלי
אנשים מסביבי לא הבינו
את פשר שתיקותי הארוכות
ולא ירדו לשורש סוף דעתי
אחרי רגע מחשבה כתבתי
"יש דברים שנועדו להישאר
עם טעם של עוד
אחד מהם זה הקשר שלנו..."
ואווו!!מיצ'ל
אוי ואבוי על הסוף!בקצרה
הסיפור מקסים, כתוב יפה ומסודר, מתקדם יפה יפה, כמו זריחה.
אהבתי שהשמש ריפאה, וקיוויתי שחומה ישפיע הלאה אל נתנאל. אך הוא איש מחשבות. לא חש. וחבל.

ואין קשר שצריך להסתיים עם הרגשה של עוד. אין. אסור להשאיר קשורים פתוחים. זה נורא.



בשורה מספר שבע יש 'כי' מיותר. משאיר את הסיפור על 215?
תודה על המחמאותרב מג של מילים
אני חולק עליך, יש קשרים שהם חוויה
ואני אקח מהם לעתיד את החלקים הטובים יותר
והטובים פחות הלאה.
לגבי ה"כי" זה העיקרון צריך להיות "בי"
וזה תלוי אם מממ נחשב כמילה או לא.
יש הבדל מהותי בין בניין אישי בעקבות קשרבקצרה
לבין 'טעם של עוד', שמחוברים עדיין למה שהיה.
ואם ממממ יעביר אותך את האתגר - אז נהדר!
ניסיתימיצ'ל
ישבתי שם בצד על יד קיר הזכוכית, ממתינה לבואה.
קבענו להיפגש בבית בקפה שבמרכז העיר, היא מאחרת.
יש לי חשש שהיא תתפוס רגלים קרות ולא תגיעה לפגישה.
מעניין איך היא נראת, ואיך היא תענה על כל השאלות שיש לי אליה.
בחיים שלי לא חשבתי שאני אפגש איתה, ואם חושבים על זה בעצם, לא ידעתי על קיומה עד מלפני שבוע.
זה היה כשחזרתי הביתה מהשירות לאומי, הנחתי את התיק הגדול בחדר וישבתי לאכול.
אמא הכינה לי את השניצל שאני אוהבת, והתיישבה לצידי כשאכלתי, ממתינה לשמוע על החוויות שעברו עלי בשבועיים האחרונים.
לאחר שכבר נגמרו לי כל הסיפורים, אבא כבר הגיע הביתה והצטרף אלינו לשולחן, הם הביטו אחד לשני בעיניים מאשרים זה לזה שהגיע הזמן, ושניהם הפנו את מבטם אלי.
אבא החל לדבר, "אנחנו אוהבים אותך ותמיד תיהיה הבת שלנו לכל דבר", אמא הוסיפה שאם אני רוצה הבית שלהם ימשיך להיות הבית שלי, ושהם יקבלו כל החלטה שאעשה, הם המשיכו לדבר.
בתחילה לא הבנתי את פשר דבריהם, וניסיתי לשלול בכל בכוח את רצץ המחשבות שעלו בי וכולם כיוונו למסקנה אחת: אני מאומצת!
ובאותו הרגע הם לחשו את המילים הללו מנסים למנוע ממני לשמוע אותם, להרחיק אותי מהידיעה הברורה שתמיד ניצבה מולי, אך סירבתי להאמין בה.
עברה כבר חצי שעה מזמן שקבענו, ולפתע ראיתי אותה, ראיתי את תווי פני בתוך פניה וידעתי שהיא אמא שלי, אם היא תרצה או לא, אני ביתה.


*ספרתי ויצא לי 215, יכול להיות שהתבלבלתי בספירה אבל לא נורא..
ובונוס לא הפעם בכל אופן..
וואו. מדהים.בקצרה
איך לקחת סיטואציה כל כך מורכבת, והעברת אותה תוך.. 215 מילים!!
כתוב יפה, מעביר את החוויה חזק.
מתלבט אם צריך לכתוב כל כך במפורש 'אני מאומצת', או שהסיטואציה מספיק מובנת, ובמקום זאת לכתוב תיאור שיעצים את מה שהולך שם. כי נראה שהיא לוקחת את זה בפשטות כזאת. כאילו זה הגיוני שאותם אנשים שהיא חיה איתם כבר עשרים שנה - בכלל לא ההורים שלה..

סיפור יפה מאוד!
אהבתי את הסוף
אוקע! מכיון קצת שונה בקצרה

"ומאז אני לא אוכל פשטידת חצילים" הוא סיים את סיפורו.
"מה? לא הקשבתי.. פרפר שעף מולי קטע את חוט המחשבה. מההתחלה" הסברתי וקשקשתי בזנבי.
ראיתי על רקסי שהוא לא מרוצה, אבל הוא הבין את משיכתי אחר הפרפר, וחזר על סיפורו:
"עברתי ליד החצר של מאקס, הוא נבח לי לשלום, וקרא לי להתקרב אליו. ניגשתי.

'רואה את בן האנוש המתולתל והנמוך הזה בהמשך השביל?' מאקס שאל אותי עם הלשון בחוץ,'בטח!' נבחתי אליו בשמחה,'דע לך שהוא מחזיק בידו פשטידת חצילים, לפני כן, כשהוא עבר לידי ביקשתי ממנו חתיכת פשטידה, ואף נשכתי אותו בחביבות לשם כך. הוא הביא לי פרוסה, היא הייתה נהדרת. נסה גם אתה!'.

בהתחלה בכלל תכננתי שלא להיענות לבקשה שלו, אבל אחרי שבריר מחשבה הבנתי שהוא דווקא נראה נחמד עם המכנסיים הקצרות הכחולות האלה, ניגשתי אליו עם חיוך-

'אפשר קצת מהדבר המדהים מנדף הריחות הזה שאת מחזיק ביד??'


פניו התעוותו פתאום, והוא התחיל להתרחק במהירות, 'בטח הוא רוצה לתת לי מהפשטידה מאחורי הפחים, כדי שהאחרים לא יראו. רעיון טוב!' חשבתי לעצמי.
התחלתי לרוץ אחריו.
הוא האיץ.
האצתי גם.
הוא האיץ אפילו יותר.
הדבקתי את הקצב בקלות ובשמחה.
פתאום הוא הסתובב, ובבת אחת העיף לי בעיטה ישר לאף הרטוב שלי, נבהלתי נורא, יבבתי והסתובבתי.. לא ציפיתי לכזה יחס מבן אנוש קטן שכזה.."

רקסי נאנח,
"ומאז אני לא אוכל פשטידת חצילים" הוא סיים את סיפורו.


היה קשה לי שאני לא לוקח חלק באתגר שאני עצמי מעלה, אז.. מה שעשיתי... זה לקחת לעצמי שעה של נחת מכל החודש הגדוש שלי (שב"ה הולך ומתמלא עם הזמן) ולהיענות לכל האתגרים עד כה בבת אחת
הסיפור מכיל את המשפט מהשבוע הראשון,
מסתיים במשפט מהשבוע השני,
מתחיל ונגמר באותו משפט כמו בשבוע השלישי (וכן, בונוס, מסופר מנקודת מבט של כלב),
וכמובן! הסיפור באורך 215 מילים.

 

מקווה שנהנת לקרוא

יאא אהבתי!מלי
כיף לקרוא שאתה כותב!
ובאנה איש, אתה גדולל בנוגע לשילוב האתגרים!...
תודה! בהחלט מחזה נדיר בקצרהאחרונה
מנסה..אילת השחר

הוא הביט בהם ממרום מושבו החולש על כל השדה הפרוש לרגלי מגדלו. שדה שהקיף את המגדל התמיר ב"שלוש מאות שישים", כמאמר זקניו.

רגליים דקיקות התרוצצו סביב מגדלו לאורך כל שעות היממה. אין רגע מנוחה. פועליו החרוצים הניעו תדיר שלושה מוטות מוארכים. פועלי המוט הארוך מכולם, וגם הקל מכולם, הריצו אותו כל העת. הוא בחר בקפידה לעבודה זו את הפועלים קלי הרגליים ובעלי הכושר הטוב ביותר. פועלי המוט הבינוני היו חרוצים, אך לא בהכרח קלי רגליים הבנויים לריצות ארוכות. וכמו בכל עסק ראוי לשמו, בחר יושב ראש המגדל להעסיק גם את הבאים בימים בהנעת המוט הקצר. אמנם הוא דרש את הכי הרבה כח, אך לא נדרשה בהנעתו גם סיבלות לב- ריאה גבוהה במיוחד. בחכמתו התאים לכל פועל את העבודה המתאימה לו. הוא נהנה להביט במסלולי עקבות הצל המדויקים, שהותיר כל אחד מן המוטות המוארכים סביב מגדלו.
עבודה רבה היתה לו, ומגדלו הפך ביתו. וכשנמצאים במגדל, החלומות נשארים חלומות. ברגעים מעטים בהם היה סמוך ובטוח כי העבודה היתה נעשית כהלכה (אחרי המקרה שבו ירד לכמה רגעים אל הקומה הראשונה במגדל כדי לבחון את מצב הצירים, ופועלי המוט הבינוני "נחו" מעבודתם, הוא כבר לא לקח סיכונים), היה מחטיף מבט אל ה'אחר'.
המוט שהניע הנה והנה הפיק צלילים ערבים. גם הוא רצה וחלם שמוטותיו הנעים תדיר סביב המגדל יפיקו צלילים שכאלו.

ומחוגיו בשלהם.

טיק-טק.

 

 

"נפגש מחר באותה שעה, תזמורת".

 

 

(*לפי הוורד המקף המצמיד הופך את טיק-טק למילה אחתחושף שיניים..הרווחתי..)

וואי! כתבת! איזה כיף! בקצרה

אין לי זמן כרגע להכנס לעולם של מישהו אחר. 

אני אקרא כשאוכל גם להגיב כמו שצריך.

טוב נו חברה, אתם רציניים?! באמת?!L ענק
עבר עריכה על ידי L ענק בתאריך כ"ח בחשון תשע"ו 16:32

הרמנו לכם תחרות עם שופטים מהשורה הראשונה.

פרסים באמת שווים

ואחרי חודש אנחנו מקבלים שש יצירות לתחרות?!

יש כאן בפורום כותבים מוכשרים שכותבים טוב. לאיפה  כולכם  נעלמתם?

לא מדובר באיזה תחרות שנפלה עליכם מלמעלה.

אתם מכירים את מי שהרים לכם את התחרות וכל שיר טוב שנשלח מעלה לנו את הרמה של התחרות.

 

אני שואל ברצינות. איפה אתם?

@כי אין פייסבוק @ריעות. @בלה לטקס @נערת חווה

@רון א.ד. @מוזיקה? מוזיקה. 

יש עוד ועוד.. אנחנו מלאים בכותבים.

@בר. @מלי

לא חסרים לנו כאן אנשים. נכון שמעטים האנשים שהפורום הזה הוא פורום הבית שלהם

אבל זאת השקעה שלכם שמעלה את הרמה של כולנו.

 

פרוזאים, בכנות, גם אתם יכולים לכתוב.

משוררים, זאת באמת הזדמנות מעולה.

 

יש עוד ארבע ימים לתחרות.

אני באמת מחכה לראות את היצירות של כולכם.

 

בהערכה גדולה לכם ולכישרונות שלכם

צור.

 

[ורק שהתחרות הזאת לא תלך לפח בגלל חוסר השתתפות,

כי אז זה באמת יהיה מבאס.]

ניסיתי את מזלי,אף שלא הבנתי במדוייק את הכוונה בתחרות. מלי
שקט בעולם. רוח קרירה נושבת ומצמררת קלות את קצוות העלים.
עפעפיו מתכווצים לכדי סדק צר.
במבט ממוקד הוא מבחין בירקן פורש סחורתו הדלה על מצע קשיח ודהוי.
במרחק מטרים ספורים מתיישב על המדרכה לבוש סחבות בא בימים ומניח כובעו הבלוי לצידו, תוך זמזום שיר ארצישראלי חרישי.

כשמפנה מבטו לצד המקביל של הרחוב מגלה את תקווה, מוכרת הפרחים. שפתיה אדומות וכובע קש רחב-שוליים נח על ראשה הצר.
הוא משמש לה כמגן מפני ההיא.
ההיא שמטפסת זה שעות כדי לכבוש עוד פסגה בממלכתה רבת השנים.
הזרים קורנים. הן היום נקבל פני מלכה.

עוד לא הספיק להתבונן הרבה בשקט הרחובי הדועך לאיטו,
וכבר נחילי זאטוטים החלו זורמים מבנייני המגורים הסמוכים.
הכל הופך אחר. רועש. עליז.
זאטוט מתולתל בעל עיניי דבש ענקיות אוחז בחוזקה ביד אימו הממהרת ומביט בעניין בנעשה סביב.
נערה ג'ינג'ית מסורקת בקפידה מכתפת תיק חום ונחפזת להסעה.
קול בכי.
הוא מסתובב בחדות.
ילד גוער באחיו. משהו לא בסדר עם החולצה.
הצווארון נכתם מהשוקו.
נו שויין,איכשהו נרגעו השניים וממשיכים לצעוד.
דלת נוספת נפתחת. שתי נערות עולזות מדלגות מדרגות.
ממ? נראה שיש מראה חוצצת ביניהן. אוהו! הן.. תאומות!
הוא מתבונן בריכוז, בנסיון למצוא סימן היכר שמבדיל בינהן. הוא לא בקיא בסימני בנות ופורש בשיא.

ילד נוסף רץ עם סנדוויצ' ביד ונערה מלווה שלושה זאטוטים בגילאים שונים למוסדות הלימוד ומשם פונה בזריזות לבית הספר.

זהו. שוב העולם דומם.
פרט לציוצי הציפורים, משב רוח העלים וזמזום לבוש הסחבות, לא נשמע כל רעש.

והיא- במרחק נגיעה מהפסגה הנכספת.
מעניין מה שקורה פה. מאוד מעניין. אבל היא עייפה אותו בליטופה ועיניו נסגרות בלאט.

כשהן נפתחות, העולם חוזר לרעוש מולו.
כלי תחבורה רבים בנחיל חסר סוף על הכביש.
צפירות רבות וקריאות : 'שבת! שבת!' מזרזות נשמעות מכל עבר.
דוכן הירקן מתרוקן במהירות.
תקווה נחפזת. מסייעת, מייעצת ומעניקה דבר מתיקה לילדון שבא לבחור פרחים 'שיהיה לאמא טוב'.

עוברת עוד שעה עמוסה.
הקולות מתגברים והלחץ מורגש באויר. לחץ מחוייך ושואף להספיק עוד.

'אל תשכחי להגיד מזל טוב!' הוא שומע קריאה מתוך בית ישן וכבר רואה ילדה חגיגית מזנקת ורצה בהמשך הרחוב. בידה מגש עמוס עוגיות רייחניות וטריות ובמרכזו מונחת תבנית כסופה שמגוננת על פשטידת אטריות חמה.

הילדה עוצרת בפתח אחד הבתים,עולה מספר מדרגות ונוקשת על דלת מתקלפת ומקושטת. 'אמא אמרה לא לשכוח להגיד לכם מזל טוב!' מדקלמת הילדה ויד נשלחת וצובטת קלות בלחיה.

וההיא ניצבת על משמרה, כבשה פסגתה החלומית ואז, במבטה הרך ממשיכה הלאה ממנה, מפנה מקומה למשמרת הבאה שתבוא.

בנסיגתה,שכן אחד קורא לה לעצור, לחכות עוד קצת טרם תעזוב. לפני שתשקע.
יש לו כמה עניינים דחופים להספיק.
הוא ממהר כשמגבת מונחת על כתפו ברישול.
השכנה מהקומה האמצעית מתחננת אליה שתמתין גם לה. היא עוד לא רחצה את הפעוט ולא סיימה לטגן את החצילים ו 'פנחס! למה המיחם עוד לא דולק?!' היא צועקת מתוך לחץ. ואז נושכת את שפתיה. הכעס הוא המכשול בדרך לקבלת המלכה. אסור ליפול ממנו.

אז היא נדיבה בהתחלה. קצת חסרת סבלנות בהמשך ובסוף תהליך מוצאת את עצמה לא מקשיבה יותר לקריאות התושבים שתחכה. זוהי דרך עולם. גם לה יש עניינים משלה לסדר ברחבי ממלכתה.
וכך היא פורשת באצילות, מותירה אחריה שובל גוונים מתמזגים עם זמירות ואור שבוקע מבתי השכונה.
משום מה חשבתי שיש עוד יותר זמן...רון א.ד

הייתי בחודש האחרון (ואני עדיין) עמוס מאוד. אבל אתה בהחלט צודק צור. בע"ה אשתדל למצוא את הזמן היום או מחר...

לא התחברתי לזה עדיין, מצטערתבר .

 

 

מה הנושא של התחרות בסוף?~מישי~
גם פרוזאים? זה לא רק שירה וצילום?יעל


יפה ששמתם בצד את הפרסומת, בהחלט מושך את העיןשורדתתת


התכוונתי שגם פרוזאים יכולים לנסות לכתוב שיריםL ענק
מלי, תודה רבה על הסיפור.
זה אומנם בפורמט אחר מהיצירות שמועות לתחרות אבל מההתחלה אמרתי שכיף לראות גם סוגים אחרים של יצירות בנושא שנבחר.
הבנתי.יעל


אני למשל כתבתי למרות שפרוזה זה התחביב היותר חזק שלי.ותן טלאחרונה

זה לא שלא כתבתי שירים בעבר, אבל אני פשוט פחות אוהב/פחות טוב בזה.

 

ובכל זאת חשבתי, ישבתי וכתבתי (ולא תאמין, צור - אבל ההתלבטות בשיר שלי היא אמיתית ונבעה ממקום אמיתי. זה באמת התהליך שקרה לי במהלך המחשבה על הכתיבה לתחרות...)

אז אפשר לשלוח סיפורים או שזה לא עובד?כישוף כושל


אי אפשר לשלוח סיפורים.אתם מוזמנים לנסות את כוכחם בכתיבת שירהL ענק
לא הבנתי מה תחומי הסוגה אותה נבחן~פליקס~


פליקס. מה לא הבנת?L ענק


זה נושא מסובך... הלוואי והייתה לי הפניות הנפשית לכתוב עליו.ענבל
הרגע המגניב שאתה מגלה..ענבל
בס"ד

שהמצב הנפשי שלך מניב שירים מתאימים לתחרות בלי להתכוון..

לא מצפה להרבה אבל לנסות לא הרג אף אחד.
רצונות עפיםכתיבה יוצרת

בס"ד

רצונות עפים סביבי

בריקוד של תפילה-

מתחננת, מבקשת

לעיתים גם צועקת.

אז למה כשאתה סוף סוף בא אלי

אני שומעת את השקט?

רעשים סביבי שקודם היו

לזעקת המימוש

נעלמים לתוך מסך של ייאוש

כהות.

חושים שזמנם לפרוץ במחול

נרדמו בתוך ים כחול

ואתה ק-ל נאמן, ק-ל מחדש

בטובך אותי

קדש

 

אמנם כתבתי את הקטע ממקום פנימי שלי אבל אשמח מאוד לשמוע איפה אתכם הוא פגש? אם בכלל..

יום טוב!

מתנהבצל האל

היא נקרעת ברעש חזק של משאלה
הלוואי שזהו פיל עם כוכבים
הלוואי שזהו מטוס בצורת ענן
הלוואי שזה דג זהב שמדבר
הלוואי שזה פעמון שמדנדן
הלוואי... הלוואי...

הסרט הוסר באיוושה מסתורית
מחייך כאילו יודע סוד
עטיפה מרשרשת נקרעת
אולי לא כדאי לדעת מה יש
מאחוריה?
את מי היא מסתירה?
אולי מתחבא שם נחש גדול וארסי
אולי מתחבאת שם מפלצת אימתנית
אולי מתחבא שם דרקון יורק אש
אולי מתחבאים שם עטלפים שחורים

המתנה עדיין ממתינה להתגלות
וההפתעה משמחת, שווה את ההמתנה
אמא,
שואל ילד
אפשר לקבל עוד עטיפה בבקשה?
כתוב יפה,מליאחרונה
אבל לא ממש מובן הרעיון הסופי.
כאילו,
'המתנה עדיין ממתינה להתגלות
וההפתעה משמחת' - ידוע? התגלתה כבר?
כי הילד שואל אם אפשר עוד אז היא בטוח התגלתה..
נערךיעל


נענה לאתגר... לפחות מכווה שזה מה שיצע... ;)כי אין פיסבוק

-על מים עמוקים-

מבט מתה אל המים התכולים

בליעה קטנה והחבאת הפחדים

ידיעה בורה של העתיד

אבל עדין הפחד בגוף מתמיד

 

כפות הרגליים מתחממות מהסלע המתחשב

אולי בידיעה על הקור המתקרב

כיפוף רגליים במתרה להתרחקות

או שאולי בריחה מהמציאות?

 

וכזקיף הוא עומד בניגוד לצעקות חבריו

אך לצעקות ליבו ודרישותיו הוא נישאב

אם ליקפוץ או לא הוא עדין לא יודע להשיב

אך לפחות הוא למד לליבו להקשיב

 

 

בבקשה תכתבו את דעתכם ואם נעניתי לאתגר(כי אני ממששששש לא סגור עליו..)

 

 

 

 

 

האוהב, הנאהב והמזבח.מתחברת=)

והאוהב ההוא

כה רבות הוא עמל

יום וליל, ביגיע כפיו

להגיש אהבתו

לנאהב.
 

הנאהב ההוא

קיבל זאת בברכה

יום וליל, מאמין בכל לב

שהוא טובתו

של האוהב.

 

אותו האוהב

רק רצה להרגיש

לחוש, לנשום

מה היא תחושת

נאהב, סתם פתאום.

 

והנאהב

רק זאת ביקש

להגיד לו "אוהב"

להיות מתרגש

לדעת שגם בו אהבה יש.

 

ומאז שניהם

האוהב, לאהבה משתוקק

והנאהב, להביע זאת חושק

עקודים על מזבח

הטירוף.

וואושורדתתתאחרונה

את לא יודעת, אבל את קצת כאילו דיברת ממני

 

תודה לך.

 

שאלת זהותבר .

 מוּדָעוֹת

 הַכָּרָה מְאֻמֶּתֶת מְצִיאוּת;

 פְּרוֹפּוֹרְצְיָה וְדִמָּיוֹן

 בִּמְקוֹמָם.

 

מַד עֵרֶךְ 

עֵרֶךְ - מָדַד?

אֵין כֹּל,

נִסְפַּר

וְיֵשׁ שֶׁאֵין לָהֶם מִדָּה;

פָּשׁוּט.

 

אֲנִי - אֲנִי, מִי?

הֲלֹא רַק.

 

חֲלָקָיו שֶׁל שָׁלֵם?

אֹסֶף חֲוָיוֹת, אוֹ שֶׁמָּא;

רְצִיף זְמַן בִּנְקֻדַּת מַבָּט

אוֹ שֶׁבִּכְלָל

 

אֲנִי,

יֵשׁוּת יוֹצֶרֶת, אֲנִי שֶׁלֹּא

אַתְּ.

הַיִּחוּד;

אֲנִי?

 

 

 

לפנות ערב.מלי
לפנות ערב, אחרי הבלאגן
רוח דוהרת, נעצרת כאן.
המילים חסרות צבע; אין בן אותיות
עטופות שתיקה ודמע ונסוגות מהשורות.

לפנות ערב, אחרי הבלאגן;
ואמא עם ראש שמוט על השולחן.
העולם ממשיך להיצבע בשלל גווני שקיעה
אבל היום הם מתים. חסרי חיות והבעה.

לא עוד יאיר כוכב האש ולא יצדיע
שפתיו ינועו חרישית במחשבתי
קולו לא יישמע ביום ולא בלילה
ורק הזכרון מכאן ילך איתי.

שוב לא יפרח גבעול חיים, יצמיח פרח
ודלת חדרך תלחץ יד לבדידות
ומה נותר לה כבר ממך? אולי קצת ריח..
והוא יפרוט על מיתריו שירי יתמות.
ואוו אין מילים. קשה וכואבאורה אורה


מלא כאב...עוד יהודי

ואהבתי את הדימויים והסמנטיקה בבתים הראשון והשני...

גם ההקבלה בין שני הבתים האלה עוצמתית מאוד.

המילים חסרות צבע; אין בן אותיות / העולם ממשיך להיצבע בשלל גווני שקיעה​

עטופות שתיקה ודמע ונסוגות מהשורות. /  אבל היום הם מתים. חסרי חיות והבעה.​

!!!חזק מאוד

ווי.. אפילו לא שמתי ליבי לדבר.. תודה!מליאחרונה
משהו כותב כאן גם סיפור (סיפור קצר/ספור של כמה עמודים )?אבני חן

שלום

(אני חדשה -ישנה הייתי כאן לפני המון זמן , מדי פעם גם כתבתי כאן .....)

אני מתחילה לכתוב מעין ספור , אמנם זה לא סיפור עלילתי , אלא ספור אישי (על חיי אדם מסוים ).

והייתי רוצה לשמוע מכם . בכמה נושאים שאני קצת מתלבטת.

 

*  אזה אורך צריך /כדי שהיה כתוב בתקציר הספר ? (מאחורי הספר , או בדף הראשון- מובא  )?

*פרוט -אורך פרוט של דברים או דבור בין אנשים לא ממש חשובים(חצי שוליים....)?

* כדי להוסיף ציוירים או תמונות לספר ?

*גודל האותיות לכתוב קטן יחסית (12 ) או קצת יותר גדול (15,16) ? ( זה ספור לנער ומבוגרים  ..)?

 

אשמח לעוד טיפים ורעיונות .

ממזמן לא העליתי...עוד יהודי

היתה לי להבה

עיממתיה לגחלת

שמתי בהקפאה

שתהיה לי למזכרת

 

אבל היא כלהבה

על נעוריה שומרת

שרפה את כלובה

רק האפר הוא מזכרת

וואי. קצר עם הרבה כיווני חשיבה.מלי
תודה...עוד יהודי

עקרונית התכוונתי למשהו ספציפי,

אבל אני אוהב להשאיר

את השיר

פתוח לכיווני חשיבה...

אתה יודע שזה ממש יפה?מי נהר!אחרונה
לא יודעת למה התכוונת, אבל בי זה נגע והתחבר במקום ספציפי שלי..
מוקדש לי ולכל המחפשים את החצי השני..כלה כנוצה
בקרוב תאסוף אותי אל תוך זרועותייך
ובמחיצתך אחלוק את שארית חייך.
מלאכי שמיים שרים ויחד איתנו מצפים,
לכניסתנו המשותפת תחת קורת גג אחת-מחכים.
לפעמים חלומות מתגשמים!!
מתרגשת ולא מעכלת,
אך מעומק הלב מאחלת.
שמכל מגע מותר נתרגש,
וכשיגיע זמן ההתחדשות-נתקדש.
ותבער בנינו אש אהבה, כאש התמיד-תמיד!
נערךבר .
עבר עריכה על ידי בר . בתאריך כ"ז בחשון תשע"ו 08:13