מילים
שברי אותיות,
שברי חיים.
לחישות
מעמקים של אסונות
ושל שברים.
נפילות
נגיעות מתוקות
של שלכת וארגמן
חצות לילה
מוריקים בזמן.
געגועים
נעלמים בין יפחות
צלילי ערב נוגים
מזכירים נשכחות
עיינים
זוהרות בטורקיז
כחול הרים
ים של שועלים
נצבע מסביב
פריחה
מסתתרת מתחת
נוגעת לא אוחזת
בשלהי הקדחת.
כתיבה זורמת וחלקה..
ממש יפה, לא הצלחתי להבין הרבה...
אהבתי את זה שכל בית מתחילה במיהל בודדת זה מעצים אותה ואת הבית.
תודה
בן-ציוןשיר קליל, שמבטא בשפה זורמת ונעימה את המחשבות שרצות בראש ברגעים כאלו(לפחות לחלקנו 
).
תודה!
בבקשה תשרשר נכון להבא.
אושר תמידייוניזה מהמם.
וכואב.
איזו כתיבה יש לך.
זה מדהים.
וואו.
במרחק הימים היינו צוחקים
זה..
אין לי מילים, אורגינל
מרוב שזה מהמם.
ונוגע.
ומדהים.
וכזה מתוק. מתוק וכואב יחד.
ההקדמה לפני, השיר.
וואו. נגמרתי.
אהבתי יותר את הארוך.
יותר ריגש אותי.
אבל זו אומנות לכתוב שיר
לקצר אותו
ושעדיין
יישאר
לך
שיר
איזה כייף!יוניאושר תמידיקול דממהאחרונה
?
הדובדבן שבקצפתמכירים את זה שיש לכם מילים, וחרוזים, ומקצבים ושורות והכל-
אבל חסר משהו, משהו שהופך את זה לשיר...
אני לא מצליחה לכתוב!!
בוקר
קמה בקושי מהמיטה
וגוררת את עצמי לסידורים הרגילים
צחצוח שיניים, לעשות צמה,
החלפת בגדים, פירוק צמה,
לשים מגפים, לעשות קוקו בלוף,
לשים צעיף, להוריד את הגומיה וללכת בפזור.
אני שומעת את אמא צועקת לי למהר ורוטנת לעצמי
יוצאת מהחדר
חוזרת לקחת את התיק
מחכה לאמא 7 דקות (!)
ויוצאת יחד איתה
10 דקות עמוסות פקקים ואנחנו שם
היא מחייכת אלי
אני זורקת בדיחה
יוצאת מהאוטו
בכיס אני מרגישה את הפלאפון עם הודעה חדשה
עונה טקסט שנון
ונכנסת
אחת המורות מחייכת אלי
אני מתאמצת לחייך בחזרה
אחרי שהיא מכניסה אותי לכיתה
אני מרשה למבט האטום לעטוף אותי
ערמה של תשבצים מונחת על השולחן
ואני לוקחת אחד באדישות
מסביבי ילדים מתווכחים
לא ברור על מה
אבל כנראה זה דבילי
כי המשפט הבא שאני שומעת
בטון כאילו מרגיע הוא
"אל תדאגי
הם לא משוגעים
רק בגהה"
זאת פעם ראשונה
שאת כותבת
וזה שאין לי מה להגיב
וזה לא בגלל הכאב.
זאת מציאות.
בדרך כלל בדברים שאת כותבת
יש כאב מתפרץ שמשאיר אותי חסר אונים
עד כאב למולו.
הפעם דבר בגלל שכתבת משהו שהוא לכאורה
"בנאלי" הכאב היה קיים אך חד פחות
כמו שאמרתי-אין לי דרך להקל על כאבך
ולכן לא הגבתי תגובה מפורטת
אך הפעם זה לא בגלל שמרוב כאב
נשארתי חסר מילים.
אני חייבת לכתוב לחברה שלי שיר ליומולדת 17 שלה, השיר אמור להיות מעמיק ומדבר על מהות החיים. הפרובלמה, ששירה היא לא מהצדדים החזקים שלי
ניסיתי, אבל יצא כבד ומסורבל. מישו יכול לעזור? לשפץ, לייעץ... תודה!!
בוקר של חול, עינך מרפרפת
על לוח שנה משורבט.
מבחנים, תזכורות, ידך מדפדפת
אפשר שהגיע כבר שבט?!
רכבת חיים עוצרת-דוהרת
קרונות מול פנייך שועטים
ואת מביטה, משתאה אומרת
החלפה לה תקופה, השתנו העיתים?
ועוד רגע פורח זולג
עף, ממהר כמו לועג-
לבית עולמו הולך ונוסע,
אדם- אל מטרה הוא פוסע...
אך--- אל תבכי ילדה,
כי אם ניצלת המסע
זכרת את היעד-
לא תרתעי מעוד צעד...
x בשבט כבר באופק,
מעניק לך עוד עומק,
17 חלפו מתחילת נסיעה,
ממשי הזדמנות, דעי לאסוף,
אל הנכון והטוב רק לכסוף...
כל הכבוד לך!
את בטוחה ששירה היא לא מהצדדים החזקים שלך? אני רואה פה עתיד עצום בתחום
אהבתי במיוחד את הבית הזה-
רכבת חיים עוצרת-דוהרת
קרונות מול פנייך שועטים
ואת מביטה, משתאה אומרת
החלפה לה תקופה, השתנו העיתים?
זה מדהים. עצום.
(הסמיילי באדיבות- שמח לעזור תמיד)בת אדםאבל בכל אופן, הערות? הצעות לשיפור? תודה!!!
יהיו 6 שורות ולא 5
אבל חוץ מזה לא צריך כלום
בהצלחה
אהובתי, ציירת לי בית
על שפת הכנרת, חוף ים
מול בדל ענן שמש צוחקת
ואין אף סימן לאדם
אהובתי, ציירת לי בית
עם דשא, פרחים פה ושם
וגג רעפים משולש
ושושנים שפסק כבר ריחם
אהובתי ציירת לי בית
ובלילה אין בו ילד נם
כוכב מתנוצץ בשמים
ובבית אין שום דבר חם
אהובתי, ציירת לי בית
וחצר, וגן נעלם
ורוח קלה מנשבת
וצחוק הצטלצל עד נדם
אהובתי, ציירת לי בית
על שפת הכנרת, חוף ים
אך אמרי לי, אהובתי; מדוע
צבעת לי
כנרת
בדם?
התרגשתי מהשיר שלך מאד.
למה? למה היא צבעה בדם?
קראתי גם את שאר השירים המרטיטים שפרסמת פה.
אתה לא ''מפרגן'' לעיתים קרובות. וזה לא פייר.
ואוף. למה? למה אתה חושב שהיא צבעה בדם?
הסגנון שלך פשוט מיוחד!!!וואו!!!אין לי מילים
שיר חזק.
כבר המון זמן אל קראתי שיר
שהצלחתי להכנס אליו עד כדי כך.
הכתיבה ממש זורמת וחזקה.
והסיום...
כתיבה מעולה, ניסוח מדוייק, חודר ללב... והתוכן נדהים...
וואו.
ממש נגע בי... פשוט נפלא.
(מסוג השירים שצריך להלחין ושיצטרפו לאוסף שירי מולדת)
חייל ומשוררשונה ומיוחדת, לשאלתך- את צודקת, זה באמת לא הוגן.
הבעיה היא שכמו שאת רואה, אין לי הרבה זמן בכלל, ובנוסף- על רמת הכתיבה הגבוהה פה בפורום קשה מאוד להגיב...
בכ"מ, כשיהיה לי זמן בעז"ה אשתדל להגיב...
אהובתי, ציירת לי בית
על שפת הכנרת, חוף ים
מול בדל ענן שמש צוחקת
באש להבה ואור חם
אהובתי, ציירת לי בית
עם דשא, פרחים פה ושם
וגג רעפים משולש
ושושנים שפסק כבר ריחם
אהובתי, ציירת לי בית
ובלילה אין בו ילד נם
כוכב מתנוצץ בשמים
ואין אף סימן לאדם
אהובתי, ציירת לי בית
וחצר, וגן נעלם
ורוח קלה מנשבת
וצחוק הצטלצל עד נדם
אהובתי, ציירת לי בית
על שפת הכנרת, חוף ים
אך אמרי לי, אהובתי; מדוע
צבעת לי
כנרת
בדם?
cookie_monsterכי אין פיסבוקאחרונהשהיה מותר לאהוב
בו כתבת את המסר הכל כך גדול
ובמילים פשוטות.
זה חזק מאד שכשרוצים להעביר משו בצורה חדה ובהירה-
אין צורך במילים מיותרות.
תודה
עוד קליפה נושרת
ועוד אחת
ידי מתמלאות בריח המוכר
ומתחת-רק רקבון נשאר
צבע חום דהוי
מתחיל להיות יבש
שום דבר לא מתחדש
שום דבר
שום רקבון ישן
שום פרח רענן
שום כוכב נוצץ
שום לב לא מתנפץ
קוצצת את השום
הכי דק שאפשר
שום לא נשאר
היובש נגמר
מוסיפה מעל שמן טהור
הוא יבוא ויאיר
שאריות של אתמול
ומשם תופיע אש להבה
שום נהרות לא ישטפוה
אהבתי ממש את ה..אממ דימוי..?
ממש ממש יפה.
וכתוב מעניין וזורם..
יעלאהבתי את המשחק עם שתי המשמעויות של המילה "שום"... וגם את השורה האחרונה, בסוף.
כתוב יפה!
בת-שבע77אחרונה תוכלו לעזור לי?רגילה,כמו כולםאני צריכה שיר בנושא גאולה
לא ארוך מאוד
ולא עמוק...
יש פה מישו מוכשר שיכול לעזור לי?
תודה
כיסופים לציון
א. אלפי שנים היא עומדת בודדה
אומות באו אך עזבוה במהרה
רק לעם אחד היא עוד ממתינה
שיבוא ויגאלנה מעזבונה
היא אומרת זועקת
חיזרו נא אלי
היא כואבת שואלת
איכה בניי?!
כבר שנים מסתובבת
מצפה לגאולה
מצפה שישוב, שישוב לחיקה
ב. והבן לא שכח את האם המסורה
אשר אלפי שנים היא עומדת מחכה
והמון העם מכל הגוונים
אליה עלו בהמונים
היא אומרת זועקת...
ג. ירושלים הקדושה מזיו השכינה
אשר בין ערים היא עומדת בודדה
המונים אז אליה עלו נרגשים
אותם מחבקת ועליה בוכים
היא אומרת זועקת...
ד. ה' אז השקיף ממרום וראה
כיצד ארצו עם בניו התאחדה
פריחה וליבוב אז השפיע רבות
והארץ פרחה ונתנה פירות
הוא מאוד מאוד יפה
וכיוון ששיתפת אותי קצת
אז
נגע בי
ממש
אז תודה לך
שלפעמים
לפעמים
בפעמים נדירות אתה כן יוצא מהחומה ההיא.
הבתים ממש יפים עם חרוזים
ולא מומצאים
אני תמיד מתרגשת לראות
חרוזים
לא כמו בשירי האהבה הזולים שמביאים חרוזים
לא קשורים בעליל
יצירה.
לא בטוחה שהבנתי למי השיר נכתב--א"י?
בכל אופן חזק מאד, נוגע ומרגש. אהבתי שהסוף קטוע.
שוב, לא הכל הבנתי אבל מהלך השיר הכללי היה יפה
אין לי רעיון לשם, בהצלחה!!
ואפילו שאין לי מושג למי השיר מדבר ולמה,
הוא דיבר אליי. מאד
הכתיבה, כמו תמיד. הניסוח, בניית הבתים.
הרוח
לשירים שלך יש רוח כזאת. כמו מנגינה פנימית שגם כשאינני מבינה,
היא גורמת לי להיות מוקסמת. תודה.
ושם.. לא יודעת
א.
ילדים קטנים משחקים ברחוב,
ילדים קטנים משחקים בלאהוב.
משחקים, רוקדים, שרים
לא ממש שמים על החיים
פזמון:
אתה היית רומיאו,
אני הייתי יוליה,
אהבנו אחד את השניה.
אתה היית מחבק,
אני הייתי מנשקת,
הייתה ביננו אהבה.
ב.
ילדים גדולים הולכים ברחוב,
ילדים גדולים לומדים לאהוב.
לומדים, צוחקים, גדלים
מתחילים לחשוב על החיים
פזמון...
ג.
אנשים חיים הולכים ברחוב
אנשים חיים, וקבר רטוב
שיחקנו רקדנו שרנו למדנו צחקנו גדלנו.
ואצלך כבר אין חיים.
*******
ת'אמת? לא יודעת מה עבר עלי כשכתבתי את זה. רציתי לכתוב שיר על רומיאו ויוליה בהשפעת הלימודים שלי (
) ולא הלך כ"כ. אבל העדפתי להשאיר את זה עם רומיאו ויוליה. למרות שהייתה התלבטות לקרוא לזה "אהבת ילדות" או "אהבת מלחמה".
זה הראשוני. לא שייפתי ולא כלום. רק שיחקתי עם הפיסוק ואני אפילו איתו לא שלימה...
..
בהצלחה 
לא הסגנון הרגיל שלך. בכלל. בקטע של הבית פזמון.
אבל יש בזה משהו מעניין.
הסוף כזה אאוצ'. כמעט מתאים לרומיאו ויוליה המקוריים.
זה יפה, זה כואב, וזה מיוחד.
השורה הארוכה בבית האחרון מציקה לי.
היא הורסת את את הקצב. |רוקע ברגליים|
רק איתה אני ממליצה לעשות משהו. השאר סבבה..
אוף. עצבנתי את עצמי עם התג' הזו. אבל ככה יצא.
מצטער, עייף מידי
הפער בין הבתים שהינם בחרוזים
לפיזמון ששובר את כל המוסכמות
הבלתי כתובות מעצים את הרגש
שניבט מבין השורות
העובדה שהבית האחרון מגיע כמן
השלמה של הפיזמון עם הסיומת
הנפלאה שקושרת במקצב חריזה
את כל השיר בסיום של מעגל פנימי
שאין לו התחלה ואין לו סוף.
בחרת לקחת קטע שמקורו מוכר לכל
ולהנגיש אותו בדרך ובצורה שבה
הוא ישרת את מטרתייך.
לקחת משהו שיש לו קישור ושורשים
איתנים בתוך מציאות מקראית-ספרותית
ולהפוך אותו לשלך זה כישרון שרק יחידי
סגולה נחנו בו ולו רק על האומץ לבצע
דבר מורכב שכזה מגיעה לך הערכתי הרבה.
יש בשירך ניצנוצים קסומים שמרגישים כאילו
הגיעו מעולם אחר - קסום ויפיפה יותר.
הרבה געגועי אל משהו נעלם
מן חזרה אל הילדות שניתן להרגיש בה את צלילי הגן.
רק דבר אחד לא הסכנתי להבין,
הכאב שניבט לאורך כל השיר
ומתעצם במרוצת השורות
עד לסופו הכאוב והנוגע.
מה מקורו?
אממ תודה חחח לא ציפיתי לכזאת תגובה..
מקורו?
אנערף..
בעיקרון כתבתי את זה גם בהשראת הלימודים שלי (כמו שכתבתי למעלה.. למדתי עכשיו את רומיאו ויוליה והחלטתי לכתוב על זה משו...) וגם המלחמה האחרונה, עם כל הזוגות שכבר לא זוגות מאז.. אחרי הרבה פוסטים שקראתי של ידידות של.. חברות של... מאורסות של... וכו'..
ב"ה לא קרה לי שום מקרה כזה.. קרה, אבל קצת רחוק. לא נראלי שקשור. אולי איכשו..
