זה קטע מטורף.
למסגר אתזה
ולתלות אתזה
ולחיות אתזה.
תודה
טהרה@נקדימון, קצת מזכיר את הכתיבה שלך..
נוסע אליך רבי
לחסות בצל כנפיך
לראות עבודותיך
להידבק ברוחך
להיקשר בנפשך
לשאוב ממידותיך
לנשום אוויר גן העליון
לדבק מוחי בנהר ניקיון
להרוות נפשי הצמאה והעייפה
אשר תחת עול העבודה שחה ונכפפה
וכשאעמוד תחת אותה תקרה
בה נמצאת נשמתך היקרה
אדום בחרדת קודש, וליבי בי יהלום
מי זה אשר נמצא בזה המקום
הלא זה הרב'ה
חבל הכסף ביני לבוראי
וכשאהיה אצלו
כשאחסה בצילו
אטעם את האוויר אותו הוא נושם
כשאעבור מלפניו
לראות ולהראות
לקבל ברכת 'גוט שאבעס'
ליבי יחרד.
כשאראה את עיניו היוקדות...
יותר מזה איני יכול לכתוב.
***
שיר שנכתב בנסיעה בדרך לשבת אצל הרב'ה (אדמו"ר שליט"א מסלונים) בערב שבת שובה, ישנם סיכויים רבים שלא תסכימו עם השיר כלל וכלל, אך אבקש שמי שלא יסכים שלפחות יכבד כי זה שיר די אישי ואינטימי...
אמנם אני כאן די חדש
אך בלב ובנפש נרגש
לפתוח במסורת של קריאת תיגר
למנצח/ת מובטח פרס יקר
אפשר לכתוב פרוזה או שיר
חרוזים, תפוזים, בננות, כל תחביר
ויחד בשירים וקטעים נפלאים נמלא את הקיר
אני הנסיך הקטן, בנו של אנטואן דה סנט-אכזופרי, מתכבד להציג את הנושא הראשון לאתגר השבועי, לכבודם של חברי הפורום היקרים, שעפרונותיהם קסם, ומילותיהם מעשה כשפים. ולתפארת מדינת ישראל!!
והנושא הוא- "פרידה"
זה סתם שיר מטופש שכתבתי על פרידה מציפור פצועה שעזרתי לה כמה ימים עד שהיא הצליחה לחזור לעוף.. שלא יישמע משהו אחר מהשיר 
שחור. אפל. מטביע.
תמונות רצות.
אפלות. טמאות.
לא עוזבות.
גם בחלומות.
חושך פושט.
כובש פינות,
מכבה להבות.
מתקדם באיטיות.
חונק כל חיות.
המאבק נגמר,
הכל קורס סביבה.
הערפל גובר.
להבה אחרונה
בודדה באפילה.
רועדת.
נלחמת.
נאבקת על חייה.
נושמת בקושי.
גוססת,
וגוועת בדומיה.
הדממה שוררת.
האופל מוחלט.
החיים נדמו .
האור כבה.
הנשמה איננה.
והלהבה,
הלהבה כבתה.
לנצח.
הלהבה אמנם כבתה, אבל לא כתבתי כלום על הניצוצות, וכו'..
ותוך כדי שאני כותב את זה, עולה לי מחשבה, והרי כתבתי לנצח..
אבל מיד עלתה תשובה, והיא מאירה, זאת כבתה.. אבל אחרות בעז''ה עוד ידלקו.
אבל כרגע, נמאס לי לנסות כל פעם לכתוב ולדמיין את הסוף הטוב, שלא מגיע בנתיים..
בנפש שברגעים אלו ממש ממש. מלבד הבית האחרון. תודה.
כנ"ל לגביי הבית האחרון.. מ"מ הברכה שהיא תתעצם יותר שייכת. תודה
(שנקרא ג"כ "פשוט אנשים" כמדומני).
הזכיר לי עוד את המשל שמביאים כמדומני בשם הבעש"ט, שכאשר לוקחים חלון - ניתן לראות דרכו את מה שנמצא בחוץ. אם נצפה אותו בכסף - נוכל לראות רק את עצמנו. אני מוסיף ואומר - אם ננפץ את החלון - נוכל לראות החוצה, אבל רק שברים. והחלון, כמדומני על פי משלו של הבעש"ט הוא הנפש.
נקודה למחשבה.
טהרה
שרשור היכרות - תשפ"ג!!אני הנני כאינניאומרים ששפע גדול יורד בראש השנה על כל אחד ואחת, שפע של פרנסה, של לימוד תורה, של התקדמות - ומן הסתם גם שפע של יצירתיות ו"מוזה". יהי רצון שנזכה להתחדש!
חדשים וישנים!! הגיעה העת לשרשור הכירות חדש. כולם פה כשרונות ב"ה, כל אחד בדרכו ונשמח להכיר אתכם קצת יותר!
מוזמנים לכתוב כאן:
שם - (אם חפצ/ה בכך)
גיל -
על מה בעיקר אני כותב/ת? -
איזה סגנון אני הכי אוהב/ת לכתוב? -
אם הייתי דף, איזה דף הייתי (דף בספר מתח, חשבונית, קלף של ספר תורה וכו')? -
עצה שהיית נותנ/ת לכתיבה טובה יותר -
ווו... תייגו ניק שלא ענה פה...
שם - יכול להיות שכבר הזכרתי פעם. מ"מ עכשיו לא בא לי..
גיל - 22
על מה בעיקר אני כותב - דברים אידאלים, מרוממים. יש לי תחביב לכתוב על "בינו לבינה" ברובד הנקי של הדבר, כלומר על מפגשים של איש ואישה ולהכניס בהם משמעות של סיפור מקראי או מסר מחז"ל.
איזה סגנון אני הכי אוהב לכתוב - אמממ אני לא יודע איך להגדיר את הסגנון שלי. הרבה חרוזים, לפעמים קטיעות. אני אוהב שיש לשיר קצב קריאה טוב, שהוא זורם על הלשון. אני אוהב את האתגר שבלכתוב פיוטים בסגנון שירת ספרד, אבל הרבה זמן לא עשיתי את זה.
אם הייתי דף... - סביר להניח שהייתי סוג של מודעה, כתובה בכתב יד הייתי מעדיף להיות פתק בחירות שכתובים עליו כמה חידושים מהפרשה...
עצה לכתיבה טובה יותר - לשמור על קצב קריאה טוב, לי זה מאוד חשוב כשאני קורא שיר. ולהכניס מטאפורות איכותיות, זה מה שהופך שיר לבלתי נשכח, השנינות.
ניק שלא ענה פה... @רץ-הולך
אמן
רעיון מבורך
שם: דניאל
גיל:24
על מה בעיקר אני כותב- אממ אני לא יודע אם יש לזה שם
אבל כשאני כותב אני מרגיש שזה סוג מסוים של פריקה שמגיעה מהלב
הייתי דף מקומט ומלוכלך מבוץ שנשכח בחוץ
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- לא לכתוב מאילוץ
לכתוב כי זה באמת בא מבפנים. ולא לטייח כלום או לטשטש את זה במילים
יפות ומתחרזות יותר.. אלא באמת להביע הכל כמו שזה.
ניקית שהכתיבה שלה מרתקת אותי
שעדיין לא ענתה...@בין הבור למים
תילי חורבותעל מה בעיקר אני כותב/ת? - החיים. זה עיבוד רגשות למילים, כשיש מוזה...
איזה סגנון אני הכי אוהב/ת לכתוב? - כמה שיותר כן, כמה שיותר בועט, כמה שיותר חותך בבשר החי (מטאפורית)
אם הייתי דף, איזה דף הייתי (דף בספר מתח, חשבונית, קלף של ספר תורה וכו')? - מתכון שווה לקינוח.
עצה שהיית נותנ/ת לכתיבה טובה יותר -לעקוב אחרי כותבים באמת טובים. לקרוא המון
ולהעשיר את אוצר המילים כמה שיותר. לנסות לזקק את הכתיבה, לצמצם כמה שיותר במילים, לא לכתוב תחושות מפורשות אלא מטאפורות עקיפות שיתארו את התחושה.
בסופו של יום כתיבה חייבת ניצוץ של כישרון ואת זה- או שיש לך או שאין לך.
אם אין את ניצוץ הבעירה הראשוני- גם גדול הפזמונאים לא באמת יוכל לסייע.
בהצלחה!
שם - נקדימון
גיל - 25
על מה בעיקר אני כותב/ת?
משתדל שבכתיבה שלי יהיה רעיון קוהרנטי, גם כאשר זו פריקה.
ולפעמים מילים פשוט מתהוות כתוצאה מאיזה רעיון ששוטט אצלי, ואז אני מפתח אותו.
איזה סגנון אני הכי אוהב/ת לכתוב?
אוהב מאוד הקפדה על משקל, חריזה ומקצב.
שונא קלישאות וצירופי מילים לעוסים, מוגזמים או סותמי חורים (למרות שלפעמים אני גם נכשל בזה).
בורח מטקסטים שמעורפלים בכוונה.
אם הייתי דף, איזה דף הייתי (דף בספר מתח, חשבונית, קלף של ספר תורה וכו')?
מכתב מגולגל בתוך בקבוק שצף בים.
עצה שהיית נותנ/ת לכתיבה טובה יותר -
א. נראה לי מתאים להניח כאן - פרוזה וכתיבה חופשית
ב. להכיר את הטקסטים הקאנוניים של שירי ארץ ישראל הישנה והטובה.
ג. הספר 'איך לכתוב פזמון'.
ווו... תייגו ניק שלא ענה פה... @פרצוף כרית ?
אני עכשיו קורא מה כתבת ב"על מה אתה כותב" וב"מה הסגנון שלך" ואני מבין למה אני כל כך אוהב את הטקסטים שלך.
יעקב רוביןגיל -בכרטיסישי [ככה זה, אחרי שבע עשרה שנים שרובם נעלמתי. איני זוכר מתי עדכנתי שם.
אבל זה התאריך האמיתי. ה' ניסן תשמ'ח ולפי ענייני הפלך עדיין הנני ילד כמותכם
וכמותכן]
איני יודע אם יש נושא עיקרי שאני כותב סביבו, השיר האחרון הלא מפוענח נע גם על ציר גאוגרפי,
הפתיע אותי שרק שתיים לכאורה זיהו [האחת גרה מצד אחד של הנק' והאחת מהצד השני שלה.]
אני כותב קודם כל משהו שמתיימר להיות שירה, לעיתים מצליח להתבהר ולעיתים לוקח זמן
אז יש לכל החידות האלו דוקס חמוד
אם הייתי דף כנראה שהייתי מטפחת של דמעות, רק שאני יהודי פשוט ולא חלק ממעשיה חסידית.
מי יודע, אולי השנה דמעה של אמת תוציא משהו אמיתי ממני .
עיצה? - עם כל המחמאות שקיבלתי בטעות מאנשים שהכירו אותי בעבר,
תקראו לא מעט אבל אל תתנו לזה להיות הקול שלכם. תחיו את הרגע עם הלב ובעיקר לא עם העיניים. שפה גבוהה זו ברכה כאשר היא אחידה ומודעת לעצמה, לא תמיד היא נצרכת בהכרח.
תטיילו קצת עם הרגליים, לטבע ולא מעט לים יש נטייה לפתוח את העיניים והלב גם יחד,
ועם יש קפה שחור [עדיין תופס?] ואנשים טובים, אז בכלל פאנן {אה סליחה זה מיושן ולא תקני}.
שם -
יישאר שמור עימדי
גיל -
20
על מה בעיקר אני כותבת? -
מה שיש לי בראש. בדרך כלל תהליכים נפשיים? אפשר לומר.
איזה סגנון אני הכי אוהבת לכתוב? -
שאלה טובה לשאול את עצמי
זורם לקריאה (ולכתיבה), קצר, ברוב הפעמים מתחרז אבל לא בהכרח.
אם הייתי דף, איזה דף הייתי (דף בספר מתח, חשבונית, קלף של ספר תורה וכו')? -
העמוד הזה בתחילת הספר עם פרטים טכניים...
עצה שהיית נותנת לכתיבה טובה יותר -
לא לפחד פשוט לכתוב את מה שיש, ואחר כך כבר לעבוד עם זה.
על מה בעיקר אני כותבת? -
מה שהלב מרגיש. מה שהעיניים רואות. מה שהאוזניים שומעות. משתדלת לנצור רגעים של חיים במילים.. לכתוב את מה ששותקים..
איזה סגנון אני הכי אוהבת לכתוב? -
-קטעים של כתיבה חופשית
אם הייתי דף, איזה דף הייתי? -
-דף מחברת פשוטה. צפופה ממלא אותיות בכתב יד
עצה שהיית נותנת לכתיבה טובה יותר -
-להכיר סגנונות כתיבה שונים ממך, ללמוד ממה שאחרים כותבים. לכתוב בפשטות.
-תייגו ניק שלא ענה פה...
החיים תותים????אחרונהשמי הנעים הוא לורד ישי בן רועי בן מתניה בן ברוך בן יהודה יוזביץ׳
גילי הוא י״ד שנים
על אנשים שלא עוברים את מסע הגיבור הקלאסי (יענו משנים את כל חייהם ותפיסת עולמם) אלא בונים את עצמם בדרך.
פנטזיה נטולת קסם ככל האפשר
דף חדש שנוצר בשיטה ישנה
ללטש את הגרסאות לפחות פעמיים אחרת זה יוצא מטופש
הו לורד ישי
מסור את ברכותיי החמימות להוד רוממותו ד"ר יוזביץ'
מעריץ את פועלו.
שם - (אם חפצ/ה בכך) - כרגע לא..
גיל - - בין 15 ל25, זה האזור.. מעדיף לא לכתוב מדוייק.
על מה בעיקר אני כותב/ת? - - כותב, מה ש אני מרגיש, מה שמתפרץ, בלי תכנון בכלל, בד''כ זה יוצא על הנשמה, על מה שהיא מרגישה, על הרצון להשתחרר מהגוף, ומעוד כמה דברים על הדרך,
כשזה מתפרץ, א ז גם על האהבה הגדולה לעולם של הקב''ה..
ויוצא הרבה, על הדמעה שאני מייחל לה כ''כ.
איזה סגנון אני הכי אוהב/ת לכתוב? - - שונא את השם 'ספרות'.. שונא את ההגדרות ואת הכללים שלה.. שונא שמנסים ללמד את זה..
אז לא מכיר סג נונות.. לא ממש רוצה להכיר, ולא להיות מושפע מזה, כותב מה שיוצא לי .
אם הייתי דף, איזה דף הייתי (דף בספר מתח, חשבונית, קלף של ספר תורה וכו')? - אולי אני לא מספיק פילוסוף.. אבל לא ממש ה בנתי את השאלה, אשמח אם משהו יוכל להסביר לי. הייתי רוצה להיות אולי דף מאחד הספרים של דוד זריצקי.
עצה שהיית נותנ/ת לכתיבה טובה יותר - - לא חושב שעצות עוזרות.. חושב שמי שכותב מעצמו בצורה טובה, יכתוב, מי שלא, לא, ואם עצות יעזרו, אולי זה יהיה יותר גרוע, כי זה לא יהיה אמיתי, אלא מהעצות..
אני אישית כותב, מה שמתפרץ לי, כתבתי על זה בזמנו, אני לא מתכנן מה שאני כותב, אני לא חושב על התוכן כש אני כותב, יש לי התפרצות רגשות, אני רק מעלה אותם על הכתב, מרגיז אותי לנסות לדחוס את הרגשו ת לתוך תבניות\חרוזים\כללים, ולכן אולי השירים שלי לא תקניים, ואולי לא נוחים לקרי אה.. הם פשוט מיועדים בשבילי, ובש ביל האמת, והאמת לא כ''כ מרשה לעוות אותם לחרוזים וכו'..
אחרי שא ני כותב, לפעמים אני מנסה לסדר אותם קצת, רק אם זה לא פ וגע בהם.
*מדגיש, כל מה שכתבתי, התייחסתי לשירים וכד', לגבי סיפורים, מסתמא, עצות יעזרו, ואפשר להשתפר, ואולי כדאי להשת מש בכללים מסויימים וכו'.. [כיוון שהכתיבה שלי היא מרגש, ולא תכנון, כתבתי רק סיפור אחד בחיי, {שבא בצורה רגשית}, והשאר זה שירים וכד'..
ווו... תייגו ניק שלא ענה פה...
ננסה שוב, למרות שראיתי שכבר מלא תייגו את הניק, וכנראה שהוא לא מעוניין לענות אם עוד לא הצטרף..
בכנות.
פעם היה כאב
והכאב רטט וזז
ומתוכו נבעו חיים
והחיים משכו אור
שהלך והעצים
עד אשר ירד
אל עולם המחשבה
ומדממה הפך לחיים
והימים חלפו
ומשברים חדשים נוצרו
והכאב גדל אף הוא
התרחב ותפח למימדים עצומים
ובתוכו נוצרו
מעגלי מעגלים
על ילדה בלי ילדות
וילד שלא יודע לצחוק
על אבא רוצח
ודמעות נוטפות צלקות
על עולם אכזר
ועל רוע שמעתק נשימה
על עצמי ועליך
על כאב הנשמה
וככל שהכאב גדל ותפח
תפחו גם שיריו
וממילים רכות נוספו גם צלילים
כמו שלכת וסתיו
עד אשר הכאב
פגש בכאב גדול עוד יותר
כאב שדומם אותו לגמרי
הגוף שתק
הגוף צעק
הגוף בכה
הגוף
הפך גופה
ומתוך השברים
לא נוצרה הארה
לא התאחו הסדקים
והמתים ממש לא קמו לתחייה
נותר רק חור
שגדל ורחב
והשאיר את הכאב
בדד, מפוחד
ומילים של שלטון
נהדפו בהד מחשבה
ומזמורים ולחשים
נגנזו בסתרי חשיכה
ודיבור הפך אילם
נמוגו צליליו
ואין אדם ואין אל
שיאירו דרכיו
וניסה הוא דרכים
חדשות
לתעל את כאביו
אך החור נשאר
והמשיך וגנח
ודימם לגמרי
את אחרון כוחותיו.
שימו אוזן ולב.
ופשוט תקשיבו לפלא הזה.
נהנתי מאוד לקרוא. מעולה.
זה כל כך נכון שאני לא יכול להמשיך את זה.
בין כסה לעשור, משלבת בין רצף הפטרות הנחמה שקדמו בשבתות הקודמות ובין תוכן התקופה הנוכחי, עומדת לה הפטרת "שובה ישראל" ומרווה כטל. מוצאת היא חן, מרבה גילה, השונה במהותה מן השמחה, ובו בזמן לא נסתלקה ממנה ריחה החריף של היראה. ככול דברי הנביאים יש בה פיוטיות מסוימת, דימויים רבים; מוסר, תפילה ובהחבא - בקשה.
מה היא מעוררת בנו? היכן היא נוגעת בנו אחרי ראש השנה, ימים מספר לפני יום הכיפורים - בין כסה לעשור.
כאילו כתבת מה שבתוכי.. מפליא.
"קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה", ככה אני הרגשתי כשעמדתי שם, נשען על מעקה האבן של המצפה. הרוח משחקת לי בפאות, השמיים נראים כמו מדורה ענקית נאחזת בקרשים האחרונים שלה, כמו לפיד שנזרק לים. רעש של מכונית חולפת מפריע להרהורי. ואני עומד כאן, שופך את ליבי. כל הסערות וכל המשברים של השנה האחרונה, כולם מתנקזים אליי כאן לרגע הזה. הם קוראים אליי מתוך הצינה של הערב שמנסה לחדור לתוך הפליז שלי, צועקים אליי מתוך ציוציי הציפורים שמתכוננות לשנתן. ואני, מי אני? אני רק שליח, שליח שבורח משליחותו, שליח שמתחמק מעבודתו.
"אוריה!" , אני שומע אותה קוראת אליי. "אוריה לאן נעלמת לי? אני מחפשת אותך כבר שעות!".
אנחה כבידה בוקעת ממני. "אני כאן" אני קורא לה, ומוסיף בלחש "בינתיים".
הפניתי את עורפי אל הים הבוער וצעדתי אל המדריגות, יש לי מסע להמשיך בו.
"תקעו שופר בציון", אומר לנו הנביא. אל לכם לישון, לשקוע בתרדמתכם. שפרו מעשיכם, הוא קורא. לנו. לא רק לזה שיושב לידי אלא גם לי, כל אחד ואחד מאיתנו. למה? מה יש בשופר הזה? הקול שלו לא יפה יותר משל כלי נשיפה רגילים, לא צלול יותר משל מנגינות אחרות...
הוא פשוט יוצא מהלב ונכנס אל הלב. הוא קורא לנו לומר, שבתי. שבתי עד, שבתי אל. בתשובה שלמה, בתשובה מאהבה. הוא צועק אלינו, למה אתם רחוקים? לא שמעתם שהבית של המלך פתוח? הוא קורא לנו מרחוק, שימו לב מי חזר, מי הגיע שוב "למועד אשר דיבר אותו א-להים". הוא מריע עלינו, ונזכרתם- אבא זוכר אתכם, איך שכחתם אותו? הוא שובר בקרבנו את הרוח הישנה, ונוטע בנו רוח חדשה, רוח דעת ויראת הוי"ה. הוא מחייה אותנו מיומיים, אחרי ימי רשית השנה, ובים השלישי הוא היום, בה"א הידיעה, מקימנו ואנו חיים לפניו. הוא צווח בקול, "בני היכן אתם"? הוא מדבר אלינו, "שובו לביתי כי לא אוכל לשבת יחידי". הוא מזכיר לנו את ההבטחה- "ויקנא ה' לעמו". הוא אומר לנו את מה שידענו כבר מראש, שנים, "וידעתם כי בקרב ישראל אני... ולא יבשו עמי לעולם".
כ"כ כיף לראות ידע כזה... כמה איזכורים..
ואת פתחת לו את הלב
לא השתמע אז אחרת
והוא הלך, משאיר כאב
לא סגר לך את הדלת
והותיר אותך יתומה ומבולבלת
עם מחשבות שאף אחד לא ...
דברים כנים.
כמה מסובך להיות אני
לא רק בפנים, גם באופן חיצוני
והלוואי שהשמש תזרח
רק עלי
ואותך לא אשכח
נשמה שנתת בקרבי
מודה אני
מודה אני
שהשילוב של הסילסול עם ההגיה האשכנזית "מוידה"
באמת ממש ממש הצחיק אותי
<קח באהבה אחי>
אני הנני כאינניגם אני נהנתי מזה..
בכוונה. זה אמור להיות המשך, לא חזרה.
המון זמן לא הייתי פה.
התגעגעתי לשירים שלך.
לדיוק.
זה יפהפה.
❤️.
אבל קראתי בעבר המון שירים.
והגבתי.
וואו, יפהפה.
מבטא כמה דברים שהרגשתי פעם ולא כתבתי.
לא אשאל, כי בד''כ אי אפשר להסביר דברים כאלה.
אבל רק אציין, שלא הבנתי את 2 השורות שלפני 2 השורות האחרונות.
אֲבָל גַּן הָעֵדֶן ,
הוּא חַי בָּהּ.
מאיפה הגיע הא בל, ומי זה הוא. הגוף?
כתוב נהדר. מסר ברור. כתיבה מדוייקת.
אני תוהה לעצמי אם אני מסכים עם ההשקפה הזו...
טהרהטהרהאחרונה