אמרו לי לשרוף את הרוע
לבער את כל החמץ
מפחדת בעצמי לפגוע
שפתאום הכל יתפוצץ
אם אמשוך בחוט הלא נכון
אם אאבד את הבטחון
אם אזכר שהרע הוא חלק ממני
ואולי זה רק נדמה לי
אבל יש משו שרוצה בי
שהחמץ ישאר
כי בלעדיו אני אדם אחר
כבול או חופשי יותר?
אז בנתיים מרוב פחד אני אשאר
כאן .
כבולה לעצמי
כי מי אמר שזה לא היעוד שלי?
הלוואי והמשאלה שלך תתגשם
שיר של מסע
משהו שכתבתי בזמנו, ונראה לי מתאים גם עכשיו....
רַק אַל תִּהְיֶה חָרִיג בַּנּוֹף
רֹאשׁ עַל הַכְּתֵפַיִם
אַל תְּשַׁחְרֵר תָּ'קוֹף
הַכֹּל יַעֲבֹר, יוֹם- יוֹמַיִם
שְׁבִיל הַזָּהָב שֶׁל הָרַמְבָּ"ם
תָּמִיד תִּהְיֶה בָּאֶמְצַע
לֹא יוֹתֵר מִדַּי שָׁם
לֹא יוֹתֵר מִדַּי פֹּה, אֲפִלּוּ רֶגַע
תְּחַיֵּךְ לַסּוֹבְבִים
אָדָם בּוֹגֵר, אָדָם רָגִיל
מִשְׁפָּחָה, יְלָדִים
לִפְנֵי שֶׁיַּעֲבֹר הַגִּיל
עֲבוֹדָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת
כָּזֹאת שֶׁמַּכְנִיסָה
אִשְׁתְּךָ מְיַלֶּדֶת
אוֹ אוּלַי מוֹרָה
מֵהַכֶּסֶף שֶׁל הַצָּבָא
תְּמַמֵּן תַּ'לִּמּוּדִים
גַּם תִּלְמַד תּוֹרָה
עוֹלָם הַזֶּה וְהַבָּא מִשְׁתַּלְּבִים
וְאִם באלי לָגוּר בְּתַאיְלַנְד, וּלְגַדֵּל סוּסִים לָרֹב
אוֹ לִחְיוֹת בְּסִיבִּיר וְלִישֹׁן כָּל הַחֹרֶף עִם דֹּב
אוֹ פָּשׁוּט לְחַבֵּק בְּלִי לַעֲזֹב
וְשֶׁכֻּלָּם יִצְעֲקוּ בָּרְחוֹב:
הִנֵּה הַמַּגְ'נוּן מֵהַפִּנָּה
הַמְּשֻׁגָּע עַל הָאַהֲבָה
הַמְּשֻׁגָּע עַל אֱלֹהִים
הַמְּשֻׁגָּע שֶׁלֹּא יָדַע מִלִּים
מָה אִם לְאַזֵּן אֶת הַטּוֹאַטְלִיּוּת? קְצָת יוֹתֵר לְהִתְמַסֵּר לָאֱמוּנָה?
לְשַׁלֵּב יוֹתֵר פִּירָאטִיּוּת? בְּקֶצֶב מְטֹרָף, לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל אַהֲבָה?
לְהָקִים אִי שֶׁל שְׁפִיּוּת? שֶׁכֻּלָּם בְּחִיּוּךְ לוֹקְחִים נְשִׁימָה, מִתְמַסְּרִים לַמַּטָּרָה?
אֶת הַאֵוֵרֵסְט לְטַפֵּס
3 מָרָתוֹנִים בְּרֶצֶף
לִצְלֹף מִמֶּרְחַקִּים בְּלִי לְפַסְפֵס
הָאִישׁ עִם הֲכִי הַרְבֵּה כֶּסֶף
20 שָׁעוֹת בִּימָמָה תּוֹרָה
לְפַתֵּחַ תְּרוּפָה לְמַחֲלָה חֲשׂוּכַת מַרְפֵּא
שֶׁל יִשְׂרָאֵל- אֲנִי הָרַמְטֵכֵּל הַבָּא
הַזְּמַן תַּלְמִיד וְלֹא מוֹרֶה
לַחֲלֹם כָּזֶה...
וְגַם אִם לֹא עַד כְּדֵי כָּךְ..,
אוּלַי לְהַרְגִּישׁ אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב
קְצָת פָּחוֹת לַחֲשֹׁב
יוֹתֵר לְהִתְאַהֵב
לֹא לְמַלֹּאות מָשׁוֹב
לֹא לְפַחֵד לְהִתְקָרֵב
לִמְצֹא אֵיזֶשֶׁהִי מַטָּרָה
עָלֶיהָ מִתְאַבְּדִים
קַרְיֵרָה, צָבָא, תּוֹרָה
בְּמֵרוֹץ לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחַיִּים
מָה שֶׁהָיָה פֵּרוּק, בְּרִיחָה
הַיּוֹם זֶה הַבִּנְיָנִים
הַפַּעַם בִּגְדוֹלָה
אֶבְחַר בֶּאֱלֹהִים
אֵיזֶשֶׁהִי נְקֻדָּה
יוֹתֵר לֹא לִפְסֹעַ בְּלַחַשׁ עַל הָעֲקֵבִים
אֶפְשָׁר לִדְפֹּק רִיצָה
הַיְשֵׁר לְחֵיק הַחַיִּים
וְאִם באלי לָגוּר בְּתַאיְלַנְד, וּלְגַדֵּל סוּסִים לָרֹב
אוֹ לִחְיוֹת בְּסִיבִּיר וְלִישֹׁן כָּל הַחֹרֶף עִם דֹּב
אוֹ פָּשׁוּט לְחַבֵּק בְּלִי לַעֲזֹב
וְשֶׁכֻּלָּם יִצְעֲקוּ בָּרְחוֹב:
הִנֵּה הַמַּגְ'נוּן מֵהַפִּנָּה
הַמְּשֻׁגָּע עַל הָאַהֲבָה
הַמְּשֻׁגָּע עַל אֱלֹהִים
הַמְּשֻׁגָּע שֶׁלֹּא יָדַע מִלִּים
מָה אִם לְאַזֵּן אֶת הַטּוֹאַטְלִיּוּת? קְצָת יוֹתֵר לְהִתְמַסֵּר לֶאֱמוּנָה?
לְשַׁלֵּב יוֹתֵר פִּירָאטִיּוּת? בְּקֶצֶב מְטֹרָף, לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל אַהֲבָה?
לְהָקִים אִי שֶׁל שְׁפִיּוּת? שֶׁכֻּלָּם בְּחִיּוּךְ לוֹקְחִים נְשִׁימָה, מִתְמַסְּרִים לַמַּטָּרָה?
קְצָת יוֹתֵר...
כל כך נכון
התחברתי לכנות...
יש הבדל כנראה בין להתחשב באחרים (במובן הטוב של הדבר) ולוותר ולתת
לבין - הסוג השני שאת מתארת - לעצור מלעשות דברים כי מפחדים מהסביבה
וצריך להזהר לא להתבלבל בין השניים, לרצות במסווה של חסד/צדקות/ ויתור/נתינה / ענווה
באלי לבכות
איכות של כתיבה, של מילים, של דימויים. נהנתי מאוד רק מעצם השימוש במילים.
ושוב היא הלכה
הכי חזקה כשהיא לבדה
ושוב היא חזרה
דואגת לעצמה
ושוב אני נשברת
אל מול מבטה
היא מייסרת כמו אש
אבל הלב עוד מבקש
להתחמם קצת באורה
הלב
מסרב
להרפות מליבה
כי היא מרה כלענה
ומתוקה מדבש
וכל פעם מבטה
מאיר בי אור חדש
וכעסה
משביט בי את כל הקיים
כל מה שחי בי פתאום דמם
כבולה באזיקים אליה
עבותות של אהבה
והיא תמיד יודעת שארפה ליבה
אתן לה את הכל
גם את הנשמה
אקריב את עצמי על מזבחה
רק כי אני פוחדת לאבד אותה
היא מנהלת את חיי כאילו אני רק בובה
ומי אני מבלעדיה כמו מריונטה די שבורה
לא חזקה מספיק כדי להבין שאין כאן אהבה
וזה לא קשר
זו כבילה
אולי זו השנאה ?
שמחברת אותנו
הופכת גם אותי למפלצת נוראה
יום אחד אהיה חופשיה
כדי לשנוא אותה ולא אותי
על היותי עבד נרצע
על היותי טובה מכדי להאמין ברע
יום אחד אצעק שאני חופשיה
יום אחד אדע שבטוב אין שום חולשה
הלוואי
לא
לא תגיע רחוק
לא תיסק לשמים
לא מעל כוכבים
לא
לבד אתה לא יכול
זו רק דרך לשנים
שהולכים יד ביד
וצובעים בכחול
ובין הקודש לחול
אני עברתי הכל
יש אחד שלמעלה
הוא מחזיק ת'מכחול
ואלו לא סתם חיים
אז אל תרבה דיבורים
זו נשמה שרק בא לה
לעשות לאחרים
טוב
אם טוב
זה רק מאלקים
תודה רבה על תגובתך רחל.
וְהַדָּם שׁוּב מְטַפְטֵף עַל הָעֵינַיִם,
הַלֵּב נִרְמָס בְּשִׁקְעֵי כְּאֵב,
נְשָׁמָה מְחֹרֶרֶת, נוֹפֶלֶת,
אֵיךְ אָקוּם וְחֶלְקִי אָבַד?
שִׂכְלֵנוּ לֹא רָשַׁם,
עֵינֵנוּ לֹא רָאוּ.
אַךְ נְקֻדַּת זֹהַר הָאַחְדוּת,
נִסְדְּקָה.
עַד מָתַי אַבָּא?
עֲנָנוֹ מִן הַצַּר.
חַבְּקֵנוּ בְּלֵיל נְטוּל כּוֹכָבִים,
אָנָּא, הֶחָדֵל כְּאֵבֵינוּ.
כְּזַרְעֵי אֱמֶת,
שֶׁתְּחִלַּת צְמִיחָתָם – רִקְבוֹנָם,
הַחֹשֶׁךְ יִהְיֶה לְאוֹר
וְהַלְּבָנָה תָּאִיר בְּאוֹר קִדּוּשָׁם
וּבֵינָתַיִם, אַנְשֵׁי מְחִיצָתְךָ רַק הוֹלְכִים
וּמִתְרַבִּים.
תמימות, מתנה יקרה,
לא נגוע בשינוי המהיר של העולם.
מצב של הוויה, טהור ובהיר,
איפה הכל נראה באור.
העולם חדש, ארץ פלאות,
עם סודות שטרם נחשפו ומתוכננים.
הלב פתוח, מלא אמון,
כי בתמימות, אין צורך ברעש.
עם כל צעד, תענוג חדש,
העולם מלא בצבעים בהירים.
כל צליל, כל מראה,
ממלא את הלב בהנאה צרופה.
תמימות היא דבר שביר,
נאבד בקלות, כמו ציפור על כנף.
אבל כשהוא נוכח, אוי כמה שהוא זוהר,
כמו זריחה על שלג לבן טרי.
שנגן עליו בכל הכוח,
המתנה היקרה הזו, כל כך טהורה ומוארת.
שנזכה להוקיר אותו ולאהוב אותו,
כי בתמימות, אין מה לחשוש.
גם זה נכתב לפני כמה שנים...
כשהאביב פורח, זמן קדוש מתקרב,
חג הפסח, זמן של שמחה ועידוד.
חגיגה של חופש, של תקווה ואור,
סיפור על ניסים שהאיר כל כך.
מהשלשלאות של העבדות אכן צמח עם,
דרך ים פרוע, מסעם אכן התאחד.
באמונה ובאומץ הם הלכו בדרך,
ומצאו את דרכם לחופש סוף סוף.
במצה ועשבים מרים הם מנציחים,
הקשיים שנמשכו, הקרבות שהם התמודדו.
זמן להרהר, לזכור ולהתפלל,
לברכות שיבואו, ביום המיוחד הזה.
מסביב לשולחן מתאספות משפחות ליד,
לשתף בסיפור, לשיר ולעודד.
לטעום את המתיקות ואת מלח הדמעות,
ולהרגיש את השמחה, שהחג הזה מנווט.
אז בואו נודה, על הברכות שאנו מקבלים,
על החופש שיש לנו, והתקווה שאנו מאמינים.
בואו נחגוג, את חג הפסח היקר כל כך,
ולהוקיר את הזיכרונות שאנחנו כל כך קרובים.
זה שיר שכתבתי לפני שנתיים כשעוד הייתי עולה חדש
ליל י"ד ניסן, תפילת ערבית אחרונה לפני פסח, בית מדרש מסוים באזור מרכז הארץ.
הפה ממלמל את המילים והראש במקום אחר, לרגע אחד לאחז במחשבה שאלו הפעמים האחרונות בשנה הנוכחית שאזכה לומר "ברך עלינו" ולהתפלל על הצלת עם ישראל "מכל דבר רע, ומכל מיני משחית, ומכל מיני פורענות", אוי כמה שקבלנו מספיק מזה השנה...
ואת האמת, שכל זה לא אשמתי, לא העניין של הצרות אלא הבעיה של "חוסר עיון תפילה". איך בכלל אפשר להתרכז כשמבית נכנס לאולם התפילה אדם ופותח בצעקות שאין לו מה לאכול בחג, והבטן נדבקת לגב בכאבים של רעב ומבחוץ מתנגנת לה התוועדות "קדם פסח" בחריגות טונליות שלא היו מביישות דובים ביער.
ובתוך כל זה אני חושב לעצמי - למה לא התפללת לפני בדיקת חמץ?
"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו... ועל כל עמו ישראל. ואמרו אמן".
הַשָּׁנִים חָרְצוּ בְּפָנֶיהָ קְמָטִים
הִרְעִידוּ יָדַיִם
כּוֹפְפוּ בִּרְכַּיִם.
אִישָׁה.
חַלָּשָׁה אֶל מוּל הַזְּמַן
גְּמִישָׁה יַחַד אִתּוֹ
נְחוּשָׁה בִּזְכוּתוֹ.
הִיא פּוֹסַעַת לְאַט, בְּנַחַת
זֵר חַרְצִיּוֹת בְּיָדָהּ הָאַחַת
יָד שְׁנִיָּה מְפַזֶּרֶת אַהֲבָה בְּנֶכְדָּה זוֹרַחַת.
יוֹפִי גָּדוֹל טָמוּן בְּזֶה הָרֶגַע,
שֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת עָלָיו
מִבְּלִי שֶׁאֶתְקָרֵב, מִבְּלִי שֶׁאֶגַּע.
הֵיי,
אוּלַי נִקְטֹף גַּם לָנוּ פֶּרַח?
חַרְצִית תְּלַטֵּף פָּנִים צוֹחֲקוֹת
זַהֲרוּרֵי אוֹר יַבְרִיקוּ עֵינַיִם
יִנְצְצוּ בַּנְמָשִׁים.
נְחַבֵּק אֶת הַשַּׁחַר שֶׁעוֹלֶה
נְנַסֶּה לִחְיוֹת אֶת הַשִּׁיר.
וְיוֹפִי גָּדוֹל טָמוּן בְּזֶה הָרֶגַע,
יוֹפִי אַדִּיר.
תודה,ילדת פלא🤍
תודה רחל, הוחמאתי (:
ואז הכל נשבר
וכבר אין בי געגוע
הלב עוד לא חזר
לפעום
כמו לפני שבוע
והלילה שוב קצת קר
לי
מתחת לשמיכה
ומילים שלא אמר-
-תי
נלחשות במבוכה
והכל עובר ליד פתאום...
זו לא אהבה,
זו לא אהבה,
זו לא אהבה...
(אם החיבה יכולה לההפך לשנאה ברגע - הרי שֶׁהוּלַכְתָ שולל על ידי הרגש, זו לא אהבה - זו התאהבות).
איך מהראש שלי - את לא יוצאת?
מביטה מתוך קירות - גם כשאת לא נמצאת.
ואיך הזמן הזה עובר, הבלאגן הזה חוזר..
ולא מצאתי הגיון.
אני אוהב את העומק שיש בפשטות שלך..
נוגע לא נוגע.
שמח שהבחנת!
שמח לשמוע את זה ממך.
היא עלתה על הגבעה .
פניה הלבנות מסתנוורות מעט מהשמש החורפית. היא כיבתה את המנוע של האופנוע הענקי שלה
הורידה את הקסדהשלה. חושפת מתחתיה שיער שחור קצר עד קצוץ עם פס כחול בעמצא.
היא סגרה את המעיל כאילו לנסות לחפות כמה שאפשר על הבגדים החושפניים והצמודים שלבשה.
היא פנתה לאישה צעירה שישבה מחוץ לשורת קראוונים מתחברים
"סליחה? כאן זה משפחת תנעמי ,נכון?"
היא דפקה לה מין מבט כזה של מי את ? מה את רוצה ממני? ומה את עושה כאן?
"כן הם כאן" אמרה "את מי את מחפשת?"
" את דוד "
" הוא לא בבית" היא אמרה במין אדונות" ובכלל הוא לא מדבר עם נשים חוץ מאשתו"
העיינים הכחולות שלה נצצו בפגיעות אבל היא בלעת את העלבון ואמרת
"מוזר, אני ההיתי דוסית בדיוק כמוך ובחיים לא שמעתי על איסור של אח לדבר עם אחותו"
היא חייכה מין חיוך סדוק ומריר " אל תדאגי אני הולכת, אין לי תוכניות לקלקל את בעלך הצדיק או את הילדים שיהיו לך חס וחלילה רק באתי להגיד מזל טוב על החתונה להשאיר מתנה ולהפרד...אני טסה עוד שעה להוליווד לשחק ב... טוב זה לא מעניין אותך גיסתי הצדיקה " אמרת הנחת בידה מעטפה והתחלת לרדת עלית על האופנוע
והפלגת משם
אותה אישה נוראית שדיברת איתה היתה אני
ואין לך מושג עד כמהאני מתחרטת
אני ניסתי לרוץ אחרייך אבל לא ההיתי מהירה מספיק
ואת.
את לא רצית לעצור.
הלוואי וההיתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה
אבל את איפה שהוא בגלובוס מוקפת במליון שומרים ומופיעה באולמי ענק.
ואין לנו דרך להגיע אלייך את אטומה.
אם ההיתי יכולה לבקש משו ההית מבקשת שעשה את ליל הסדר הזה יחד
כמשפחה.
הלוואי והיתה דרך חזרה
לא יודעת למה התכוונת אני כשקראתי חשבתי על זה בתור עמ''י אחים שכמונו שלפעמיים אנחנו גם ככה.. ואוו זה ממש עוצמתיי.. ומסר ענקק
את כותבת עמוק ויפה ברמותת
אנחנו באמת הכל...
עמוק משהו.
עמוק מהממם וקולע
וגאוני. נהנתי מאוד לקרוא. יש כאן חדות ושנינות, עומק וקצת ציניות קומדית. ניכר שהושקעה כאן מחשבה רבה. שיר ראוי לציון.
התמימות היא תכונה יקרה,
כמו פרח שטהור ומוקדש,
שומרת על הלב והנפש,
מגן על האמת בלב שלם.
כשהתמימות בלב משכנעת,
הכל נראה בצבעים יותר חמים,
בחיוך שמתפשט על פנים זרות,
בקריאה לעזרה למי שצריך,
בשיתוף פעולה והתאמה רבה.
כן, התמימות היא מצב מפואר,
מפנקת את הנפש ומעניקה אור,
כי כשהכל נראה בשקט ובסדר
החיים מתגלים באופן יותר נפלא.
כל כך רחוק
כל כך קרוב
מה כבר צריך
כדי לאהוב
רק עוד סתם מילים
שנכתבות
על אהבה...
גם כשאין
בכלל כוחות
כולם רצים
מילים פורחות
כמו עשבים
כך סתם
מתוך בדידות ושקט...
ואז צלילים
או צעקות
נופלים מתים
בלי צלקות
מיליון שירים
יציפו
רחובות לא מכאן.
ורק אני
נשארתי
עם כל הבלאגן
יין קצת ישן...
משמח לשמוע. תודה על תגובה כזו!
אני עם שינוי ווקאלי מסוים בתוכנה..
מחכים ומעורר מחשבה
זה מה שכתוב שעל הים נגלה להם כאיש מלחמה. אבל, במעמד הר סיני נגלה להם כזקן. גם אנחנו אומרים בימים נוראים שה' טהור עיניים. ויש גם אמרה של חז"ל, "מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה" (ברכות י' עמ' א'). אכן יש בתמימות ובילדות משהו א-לוקי שמתקרב לפשטות של ה', החכמה הא-לוקית אמנם היא מעל דעת האדם, אבל היא אינה מפולפלת, היא גאונית ופשוטה, הפלפול וההגיון מתאחדים, ה' הוא אחד, פשוט בתכלית הפשיטות (פשוט זו מילה נרדפת לרוחני), ולא סתם.
לא באתי לסתור את דברייך, באתי להוסיף....
זהו זה, סוף סוף בין הזמנים הגיע... מן הסתם לְרָבּוֹת מכאן זה לא אומר הרבה, אבל לתקופה הנוכחית יש משמעות אחרת. המשותף - קבלנו חופש מסוים (מהמסגרת) ואנחנו נכנסים לסדר אחר של מטלות, או יותר נכון לומר רצונות ושאיפות.
אז אני מניח שכולם עסוקים וכולן עסוקות.
אבל - למה שלא ניפגש כולנו בירושלים באחד מן הימים שקודם החג (בחג עצמו יש קצת בעיה לכתוב) לאיזה קפה, אולי סדנה קצרה וכמה עוגיות חמץ שנשארו?
יש סקרנות גדולה לראות מי הן הדמויות שעומדות מאחורי הדברים המופלאים שאנחנו קוראים כאן, ובהחלט ראוי שנעשה כאן "סדר".
אז בינתיים אין תאריך,
או סדנה
או קפה
אז כל המעוניינים מוזמנים ליצור איתי קשר בש"א או במסר וכבר נארגן את זה כמו שצריך!
נשמח לראותכם!
אז כרגע ישנם שישה אנשים שמתכננים להגיע למפרש הפורום! ייאי!
חדשות טובות - יהיה קפה! (נארגן פק"ל, יהיה נחמד, אני אביא גיטרה [בלנ"ד], נזהר משירת נשים. ויהיה גם תה).
חדשות פחות טובות - עדיין אין תאריך. החברים שאוזכרו מוזמנים לשלוח כאן או במסר (או בש"א) טווח תאריכים, אחרת אני אכניס את כולכם לקבוצה בש"א ואז זה יהיה חופר. טוב, אולי לא כ"כ.
מחשבה ראשונה שצריכה להיות לכם על התאריך - האם לפני פסח (ימים ראשון-שני), בפסח (כנראה גם כן ראשון-שני) או אחרי פסח (פה יש כבר יותר ימים).
אנחנו עובדים על משהו יפה שנוכל לעשות כולנו יחד, אבל בשביל זה נצטרך תאריך.
תודה על ההשתתפות.
כמובן שההרשמה עוד פתוחה.
(נ.ב. - לכל תאריך שיבחר תהיה השפעה על הכיבוד).
בע"ה המפגש מתוכנן לשני בערב בירושלים (אין הפגנות ומזג האוויר יהיה הכי לא קר להשבוע), בסביבות בשעה שש וחצי / שבע וחצי. בע"ה נפתח קבוצה בש"א של כל מי שמתכנן/ת להגיע.
עדיין לא מאוחר להצטרף! יהיה מרתק בע"ה, בעיקר בגלל מי שאתם...
למה שלא תגיעו?
מחמת שהזמנים קודם פסח מעט מורכבים למספר מכובד ממי שרצה להגיע, המפגש נדחה ללאחר פסח. מ"מ, הקפה ישמר, הסדנאות והגיטרה יחכו בצד ומי שחשב שאין לו יותר הזדמנות - אז זה עדיין אפשרי!
הפנים הכי יפות
עם העיינים הכחולות
הם מלאות פצעיםוגם שריטות
שהסתרת עם מסכות
כי את הצל של הילדה
הכי הכי טובה
כי את על החוט תלויה
ושוב ופתחת הצגה
מושלמת בשביל החברה
מאחורי פנים תמימות
הסתרתכעס ודמעות
וניסתשלא לראות
שנאה שמצתברת
ערמות
ושוב את נופלת
תשפתיים נושכת
אבל לא מוותרת
כי רק כך את קיימת
אבל בפנים את חולמת
להיות חופשיה ומאושרת
לא לעשןת מה שאומרים
לחלום, לצחוק כל הימים
רוצה לרקוד עםמשהו בגשם
כמו ילדים קטנים
את לא רותה לפחד מהצללים
שבתוכך קיימים
מחפשת אנשים כמוך
בובות של אנשים
שבורים
חתוכים עם ים סדקים
שמבחוץ הם ילדיםטובים
אבל כולם מסביבךשחקנים מטורפים
ורגשות בחיים לא מראים
רגשות בחיים לא מראים
ואת עדיין מחפשת
משהו גיבור שיקרע את החוטים
שכובלים
משהו אמיץ
שירץ
אותך על החולות
משו חזק שיגיד שמותר לבכות
משהו חכם שיענה על השאלות
משהו שירים אותך בין הנפילות
ושיאהב אותך
גם בקומך
?מתי תביני המפתח אל האיש הזה נמצא אצלך
...האיש הזה עצמך
...קרדיט על רעיון הבובה לאיולי,מקווה שלא הרסתי
כתיבה ברמה גבוהה. אהבתי מאוד.
