שרשור חדש
נשמותרץ-הולך
הֵן כְּגַל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם לִבְּךָ,
שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם וַאֲחַכֶּה לָבוֹא אֵלֶיךָ.
חַפֵּשׂ עָמוֹק בִּפְנִים הֲרֵי כְּבָר נִפְגַּשְׁנוּ,
הֲלֹא פַּעַם הָיִינוּ אֶחָד בְּטֶרֶם נִפְרַדְנוּ.



כְּאֵב צוֹרֵב וְיָם שֶׁל דְּמָעוֹת נִגָּרוֹת,
הַלֵּב כָּמֵהַּ לְחִבּוּר, לְהִתְקַשֵּׁר בַּעֲבוֹתוֹת.
לִרְדֹּף וּלְהַשִּׂיג, לִמְצֹא, לְהִתְאַחוֹת.
צוּרָה לַחֹמֶר- לְהַזְכִּיר הַנִּשְׁכָּחוֹת.
--
פרסמתי את זה גם בתגובה ל @חלילוש אבל נראה לי זה קצת התפספס אז אני מפרסם שוב.
...רחל יהודייה בדם
נוגע וטהור
תודהרץ-הולךאחרונה


החסר או החפץ?חלילוש
אַהֲבָה
מִתְגַּשֶּׁמֶת בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת
מִתְגַּלֶּמֶת בָּאָדָם וּבָאֲדָמָה
בְּחִלּוּפֵי עוֹנוֹת וּשְׁקִיעוֹת

גִּלּוּי שֶׁל אַחְדוּת אַחַת
הוֹצָאָה לַפֹּעַל שֶׁל מַהוּת יְחִידָה
שֶׁכָּל הַכְּאֵב בְּתוֹכָהּ
שֶׁכָּל הָאֹשֶׁר מִכּוֹחָהּ

נְקוּדָה אַחַת בְּמֶרְכַּז הַחַיִּים.
הֶחָסֵר אוֹ הַחֵפֶץ לַשָּׁלֵם?
תְּהוֹם פְּעוּרָה בֵּין כְּאֵב בְּעוֹלָם הָאַהֲבָה
לִכְאֵב שֶׁכָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם שֶׁל יֵאוּשׁ
מענייןרץ-הולך

מזכיר לי שיר שיש לי במגירה אולי אני יסיים אותו ויפרסם כאן.

אני קורא את השיר שוב ושוב ורואה פה עוד ועוד רבדים, יפה מאוד!

..חלילוש
טוב לשמוע,
נו נו מחכים שתפרסם
נשמותרץ-הולך

הֵן כְּגַל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם לִבְּךָ,
שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם וַאֲחַכֶּה לָבוֹא אֵלֶיךָ.
חַפֵּשׂ עָמוֹק בִּפְנִים הֲרֵי כְּבָר נִפְגַּשְׁנוּ,
הֲלֹא פַּעַם הָיִינוּ אֶחָד בְּטֶרֶם נִפְרַדְנוּ.

 

כְּאֵב צוֹרֵב וְיָם שֶׁל דְּמָעוֹת נִגָּרוֹת,
הַלֵּב כָּמֵהַּ לְחִבּוּר, לְהִתְקַשֵּׁר בַּעֲבוֹתוֹת.
לִרְדֹּף וּלְהַשִּׂיג, לִמְצֹא, לְהִתְאַחוֹת.
צוּרָה לַחֹמֶר- לְהַזְכִּיר הַנִּשְׁכָּחוֹת.

-- 

אפשר לקרוא את השיר כאהבה קלאסית בין איש לאשה ואפשר לקרוא כאהבה בין אדם לה'.

...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה ועמוקה.
אהבתי ממש
..חלילושאחרונה
תודה רחל
שעת לילהתילי חורבות

שעת לילה

ואני עייף

מכרסם חצאי מחמאות

מחפש נואשות

אות קיום

איזה לייק או שניים

שיהיו שווים

את טרחת חיי

 

לילה

בחוץ כולם נמים

ורק אני פה

עוד ער

מחכה נואשות

להפוגה

במירוץ המטורף הזה

גם אני

כמו כולם

בוהה בחשיכה

 

ואת לוחשת

אהובי

מתי כבר תברח?

תעזוב את היאוש

המר- מתוק הזה

ותשכח

לילות מלאי עצבות

ערפילי בדידות

של שחר

 

אהובי

מתי תפרח

שנית

בליל ירח

וסער?

 

ואני נודם

רדוף שתיקות

רדוף שדי עבר

המכים ללא הרף

שתיקת בלהות

נודמת

להט חלילים

מלא עשן

נמוג בעלטה

האינסופית

הלוחשת

המפתה.

 

ובבוקר

אור חיוור

מנתץ חלומי

גודע חיי

ונפשי

מרוב חמצן

לא יכולים

פשוט

להיות

פשוט

לנשום.

מהמם ונוגע..!אנונימית~
רק טוב בעזרת ה'
חחחתילי חורבות

"ראיתי אלוהים שאין לו אלוהים"...

הממאנונימית~
פירוש לאלה שלא מבינים, יש?
לאתילי חורבות

תתבגרי-תחווי-תביני

חחחאנונימית~אחרונה
מקובל.

אבל עד אז אני לא אהיה פה (מקווה) כדי להבין
הדרכים//געגועליבא בעאי
הדרכים היו ארוכות, השמיים פתוחים והאופק קורץ מרחוק. הרוחות שדיברו בינהם, נשאו ריחות סמיכים, כבדים, עיקצוצים לא מוכרים, חלקי עלים בצבעים וצורות מוזרים.
ציפורים שעפות חופשיות רומזות על הבטחה להרפתקה פלא וצחוק, בעולם שזז במסלול לא קבוע הצבעים עצמם מבקשים כבר נוע.
אז הם הקשיבו, ויצאו עם הרוח.
בעיקבות ההבטחה של פלא מתוק.
הם הפכו לנוודים. אימצו בתור בית חליל וצחוק.
למדו לדבר בשפת הכוכבים והחולות, למצוא דרכים בלב המדבריות הזהובות. לישון ולקום בקצב העולם, לרקוד עם הרוח ולהפוך אותה לבת זוגם.
וצחוקם קרן שמש ובכיים זרימת נחלים, וגעגוע של ים דוחף אותם להמשיך בדרכים.
נוודים.
וככה הם חיים, שיכורים מהחיים. שותים כל יום מטיפת הצבע הראשונה ועד לסוף השקיעה הבוערת, שאותה ממשיכים בעקשנות לא מתפשרת כשמדליקים כמה עצים בחתיכת שמש קטנה וסביבה מתיישבים. שולפים חליל חבוט שראה דרכים ועולם, שראה גשם שלג ושמש.
ולקול צליליו, צלילי האש המתפצחת וקולות הלילה השקטים הם מספרים סיפורים מופלאים.
סיפור על חפרפרת ונסיך קטן, סיפורים על הקסם שיש בעולם.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
קסום..
ציורי כזה.

אהבתי מאוד
במבצרו של הלא טובבוערת לה'
שהלא טוב יקח אותך!
כך איחל הילד לילדה
שהלא טוב יקח אותך!
כך איחל איחל העולם לילדה
שהלא טוב יקח אותך!
כך איחלה הילדה לעצמה
משוכנעת
שזו האמת היחידה האפשרית של חייה
תודעה שאין בלעדיה
סביבה כבתה כבר מזמן ההילה
התקווה והאור לא נוצרו בשבילה

והמבצר כמו מבצר
חשוך וצר
החלונות אטומים
דרכם החלומות נעלמים

באתי אני חיש מהר
מתיימרת לבנות לה מקום אחר
מקום של נחת, מקום ללב
דולה מתוכה חלקים של כאב

חיי הזילות והשקר
דחקו אל הריק את כל המעבר
אבא זה בגידה וקללות ופצעים ומכות
נגמר כבר הדבק שמאחה צלקות

)בית זה צונזר כי הפורום מעורב(

אז מחפשים נחמה בקשרים זולים
לפחות בחברה נרגיש מעולים
הפוכים, סוערים, אוהבים
משמשים זה לזה משכחי כאבים

ואני עומדת, משתוממת
איך אוכל להרגיש מנוחמת
אל מול חוסר הצדק האלוקי
ולמה כלום פה כבר לא אמיתי

לבסוף מהטלטלה חזרתי אליי
רואה את אינסוף האלוקות מעליי
מייחלת ליום שגם הם ירגישו
שהן לעולם לא לבד כי שם מישהו

נותרתי רק תפילה
להישאר בטהרה
להודות בכל לב
על הכל, הכל
לצמוח להצמיח ולדעת לנבול

הרוב הוא טוב- לא לשכוח
לנשום את זה פנימה ללב ולמוח
גם לרבי אלעזר בן דוריא ה' סלח
כי מעולם קיוונו לך

לחבק חזק את קדושת העיניים והמחשבה
לזכור ש"חבר" הוא לא אהבה
לעשות הכל לשם שמיים
והברכה תגאה ותשצוף כמים

קום ישראל
קום ולך אל האור
קום יש עמוד ענן לפניך
ויש מלך מעליך, קום!


חיפשתי מקום לפרסם בו טיפה ממה שאני כותבת, תודה על הבמה! 💗 הדברים נכתבו בתור עיבוד רגשי עבורי לסיפורים המטלטלים שאני שומעת במהלך העבודה שלי עם נוער נפלא ואהוב שהגיע מבתים במצב סוציו-אקונומי נמוך. תודה למי שקרא.. 🌷
וואו.חלילוש
מדהים
טהור ואלוקי
מרגש
מחזק
אין מילים.
תודה!
ריגשת! תודה!בוערת לה'
...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע...
בבית האחרון יש משהו חזק
בכל מקרהפרצוף כרית
בכל מקרה,
כאבת

בכל מקרה,
ספגת נזק

בכל מקרה,
היו תקופות לא פשוטות

מה נותר?
לקחת לרגש- לא יעזור, זה רק מנפח

לשנות את המצב או את העבר-
לא ניתן

נותר רק -
לחיות את הרגע
ולפזר מלא חיוכים מסביב
והמון שמחה פשוטה ותמימה
חכמהשושומושו.

יפה ממש, אהבתי

תודה! איזה כיף!פרצוף כרית
מבין ממששואל כדי ללמוד
לגמרי לא פשוט
אבל זה כנראה מה שיש וניתן לעשות

כתבת יפה
זה רלוונטי לכל אחד במצבים כאובים שונים בחייםפרצוף כרית
כל כך נכוןשואל כדי ללמודאחרונה
מזדהה ממש
...Tsurie

עייף ויגע,

מנסה, לא פוגע.

לפחות לא מפספס,

ועוד עולה ומטפס.

 

עושה תיאום כוונות,

להיות ושוב לחיות.

לזרוע חיטה באדמה,

ולקצור ולאכול לחמה.

 

גשמי שמים יורדים אלי.

ברכת ה', ברכות בלי די.

שמחה ויושר, בריאות ואושר.

מצפה שיוארו כל מחשכי.

 

הן כל הברכות לא יחשבו,

עת פניך תסתיר, הן לא ייטבו.

כי היונה ידעה, טוב מר מאיתך,

מכל צוף ודבש רחוק ממך.

 

אז אנא ממך האר פניך.

נחה דרכנו לשוב אליך.

לשמוע דבריך, רוח הקודש ונבואה,

אספקלריא המאירה, לא רק בבואה.

 

אנא ממך, לך איחל.

אל דמעתי שמעת, עת אתפלל.

לך אכסוף מכל מחשך.

כי אורך לי תמיד יזרח.

...רחל יהודייה בדם
נשמע כמו התבודדות..
נוגע

טוב לקרוא משהו תחת הניק שלך
ברוך השב
תודה רבה!Tsurie


אמן.חלילושאחרונה
הטרגדיה של הדעתקרן זווית
וטעם מהפרי האסור
וחייו הבזיקו כאור.
ונשרף, חטוף כגפרור
מוות וחיים בקצה הלשון.
וואווBroken Star
לא סגורה אם זה בדיוק הייקו, אבל זה מרגיש לגמרי שאוב מהכיוון..

מינימליסט, אבל מתאר המון. נותן לקורא לספר את הסיפור לעצמו, עם הרבה רגש.
קצר וקולע.
והכותרת ממש משלימה את המסגרת..

בקיצור, אהבתי. תודה!
ייחודי. מצטרף לדבריך המדוייקיםנקדימון


קצר וקולעTsurieאחרונה


מתוך הלכלוךekselion
הטוהר זוהר יותר דווקא כשמלוכלך
הרע מבהיק את הטוב.

לא לפחד מכל הזוהמה, הלכלוך והאבק שעל רצפת הרחוב.
זה חלק מהעולם. אתה חלק. תהיה חלק.


יחפים על רצפת הרחוב הקרה
איך זה שאתם כל כך יפים?


...רחל יהודייה בדםאחרונה
יפה ונוגע. וטהור.
שקט//געגועליבא בעאי
המחר הגיע, ואיתו קרניים חדשות שובבות. קרניים שמושכות לו בבגדים ומשחקות לו בשיער.
בימים כאלה הוא רוצה לצרוח ולשיר, להתגלגל בדשא הירוק ולמלא כיסיו בתלתן בהיר וצחוק.
הוא נפרד מהם לשלום, ובשקט המשיך בדרכו. משאיר אחריו שביל טיפות אור זהובות, שאריות של שמש מיום אתמול. קרניים אחרונות שגם הלילה עזרו לו לעבור את החושך.
הוא נשם עמוק את הזהב והחום, מתמלא בחיים עם כל נשימה מרגיש את השמש עד עומק הנשמה.
הוא המשיך בדרכים הארוכות, המתפתלות, בעיקבות קרני האור המרקדות בין העלים, בעיקבות שירי הרוחות העלומים ביחד עם ציוץ הציפורים.
הוא המשיך בחיפוש.
את מה הוא חיפש, או איפה ימצא הוא לא ידע. הדבר היחיד שהיה ברור בחייו היה החיפוש, והדרך על כל נופיה וצבעיה. אז הוא הלך איתם, נודד בעיקבות קריאה עלומה שאותה אחרים לא הצליחו לשמוע.
ובאותו יום הוא הגיע לצומת דרכים. קווי הכסף הכחול והסגול נהיו עבים, בולטים, והוא כמעט הרגיש אותם מבעד לסולית סנדלו. חולמים על גלים. באותו מקום האוויר עצמו זימזם מגעגוע למים. הוא נעצר. מסוחרר. מרגיש שעוד צעד אחד הוא ייפול לתוך ים שעשוי זיכרונות. זיכרונות שלא שייכים לו. זיכרונות ששייכים לארץ, לשמיים לדרכים, זיכרונות של העולם עצמו.
הוא עמד, לא בטוח לאן יפנה עכשיו, והקריאה מקיפה אותו ללא כיוון ברור. מושכת את תשומת ליבו לכל רוחות השמיים.
אז הוא החליט לעצור לנוח ליד אחד העצים בצד הדרך. הירידה מהדרך יכולה לעזור להבין לאן היא מובילה. ובעצים הנמצאים לצידה נמצאים חוכמת השורשים, מפות הדרכים ומחשבות כל ההולכים לצידם.
הוא ליטף את העץ, מבקש את רשותו ללמוד משורשיו והתיישב. קרני השמש שיחקו מבעד לעלים יוצרות משחק מטורף של צהוב וירוק על כל הגוונים האפשריים להם. הוא ישב מחייך נהנה ממשחק הצבעים ומקולות העלים.
וכשנשען על הגזע והניח ראשו, שמע אנחת רווחה ושיחרור ולאחריה שקט.
הרוחות העלים החיות הקריאה ונשימת העולם כולם עצרו לרגע, ומעליו, עלה בודד הכחיל ולאט נשר על ראשו, יוצר ביחד עם השמש את כל גווני האוקינוס בדרכו מטה. הוא הרים ידו והעלה נחת עליה.
והעולם חזר לנשום.
...רחל יהודייה בדם
תיאורים יפים ומוחשיים.
כתיבה יפה ומעניינת
..ליבא בעאיאחרונה
תודה
עכשיו.ניצוץ.

בּוֹאִי אֲחוֹתִי.
תְּחַבְּקִי אוֹתְךָ. תְּחַבְּקִי אוֹתִי.
תִּלְמְדִי לִנְשֹׁם עָמֹק, לְהַרְפּוֹת
תִּלְמְדִי לְהַפְסִיק לְחַפּוֹת עַל עַצְמֵךְ.
שַׁחְרְרִי לַחוֹפְשֵׁי אֶת הַכַּעַס וְהַכְּאֵב,
תִּרְאִי, אֵיךְ לְאַט מִתְרַפֵּא לְךָ הַלֵּב.
אֵיךְ מִתְפַּשֵּׁט בּוֹ חִיּוּךְ, אֵיךְ הַגּוּף שֶׁלְּךָ רוֹגֵעַ
אֵיךְ הָאוֹר זוֹהֵר לְךָ בָּעֵינַיִם, וְהַחֹשֶׁךְ שׁוֹקֵעַ.
תִּלְמְדִי אֶת פַּשְׁטוּת הָאִילָנוֹת, פַּשְׁטוּת הַטֶּבַע.
הַבִּיטִי בָּעוֹלָם הָרוֹקֵד עֲבוּרְךָ דֶּרֶךְ קֶבַע.
הַבִּיטִי בְּגַלֵּי הַיָּם שֶׁנָּעִים בְּרַכּוּת,
בְּיוֹפִי הַשְּׁקִיעָה וְהַזְּרִיחָה,
הַבִּיטִי אֵיךְ מִתְעוֹרֶרֶת לְחַיִּים הַפְּרִיחָה.
הַפְּרִיחָה שֶׁבְּךָ.

וואוהחיים תותים????
איזה יפה... קראתי כמה פעמים, כי זה פשוט יפה...
..ניצוץ.

תודה, הוחמאתי (:

..ניצוץ.

תודה (:

..טעטע איתי(:

פפפפ אבאלה.אני בלי מילים.

המילים שלך עושות לי רגוע בלב.

אמרו לך פעם שאת ניצוץ?! אייי את ניצוץ מהלך.תדעי. את אור פה. תמיד את אור. קודש קודשים ממש.

תודה עליך. תודה על המילים המלטפות שלך. תודה על הלב שלך.

הלב שלך תמידד בלב שלי.

תודה שאת כאן. כאן מרחוק, נכון, אבל את קרוב כלכך בפנים.

 

(באלי גם להגיד, שאת מלמדת אותי מה זה הבפנים הזה שיש בנו. אשכרה הכל בפנים.

גם הכעס, גם הכאב, גם השחרור, גם ההרפיה, גם הפריחה. הכל בתוכנו. אמן נצליח להתבונן לבפנים ולקבל מהבפנים את הכוח.)

 

אני אוהבת כלכך חזק. בחיים לא תדעי כמה.

..ניצוץ.

אחח יא אור שלי. איך כיף לי כל פעם לקרוא מילים שלך. את עוצמה.

לא אמרו לי, והאמת חשבתי לאחרונה על המשמעות של הניצוץ הזה.. נדבר על זה מתישו;)

אני אוהבת אותך מיליוןן❤❤

 

(אשכרה. אפילו אני מפספסת את זה לפעמים.. הלוואי הלוואי, זה ככ לא קל ברוב הזמן)

ואוו.Self Love.
כתבת כל כך יפה!
..ניצוץ.

תודה לך!

וואופשטות.
את אור, זהו. אין מילים.
..ניצוץ.

💕.

באמת אין מיליםפרצוף כרית

מטריף ונוגע 

כל הכבוד

מוכשרת ברמות על מהחלל 

..ניצוץ.

תודה רבה!

ניצוץ.מליפיסנט

איזו כתיבה יפהפיה יש לך.

עכשיו נתקלתי בשיר הזה.

- - -

המילים...

.

אני שומרת לעצמי את זה.

ביג לייק.

..ניצוץ.אחרונה

היי, תודה לך
טוב לי לקרוא,

איזה כיף(:

בעולם אחרחלילוש
עוֹד טִפַּת דִּמְעָה
שֶׁזָּלְגָה עַל לֶחְיִי
בְּעוֹלָם אַחֵר

עוֹד רֶגַע גַּעְגּוּעַ
שֶׁמַּרְטִיט אֶת הַלֵּב
בְּחַיִּים אֲחֵרִים

כְּשֶׁאֲנִי אֲנִי
כְּשֶׁהַבִּטָּחוֹן בִּי בָּהִיר
כְּשֶׁהַוַּדָּאוֹת בֶּהֱיוֹתִי קֶרֶן שֶׁמֶשׁ
זוֹרֶמֶת בְּדָמִי

אָז אֲנִי שַׂמֵּחַ וְנִנּוֹחַ
אָז לִבִּי שָׁלֵם
אָז הַנֶּפֶשׁ שְׁלֵוָה
...רחל יהודייה בדם
נוגע ויפה.

ברוך השב
טוב לקרוא משהו תחת הניק שלך
תודה רבה(:חלילוש
יפה מאוד-מהות הבטחון, מילים נוגעותפרצוף כרית
תודהחלילושאחרונה
נקודותפרצוף כרית
נקודה טובה
ועוד אחת
ועוד קטנטונת
ועוד אחת קצת יותר גדולה
אחת בינונית
ועוד אחת גדולה ולא צפויה

בתוך ים של חושך -
זה נהדר
וזה נפלא
ומשמח

ואין דרך אחרת
...טהרה
יִשְׁנָם אֲרָיוֹת שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בַּמַּרְאָה וְרוֹאִים חָתוּל.

וְכָךְ הֵם מִתְהַלְכִים בָּעוֹלָם.

אֲרָיוֹת שֶׁשָׁכְחוּ שֶׁהֵם אֲרָיוֹת.

חווים אֶת הַחַיִּים כְּמוֹ חָתוּל.

עד ש..

פַּעַם בָּאָה אֵיזוֹ לְבִיאָה.

רָאֲתָה אַרְיֵה.

וְאַהֲבָה.

הָאַרְיֵה הִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ עֵינֶיהָ.

מִתּוֹךְ עֵינֶיהָ הִשְׁתַּקְפָה דְּמוּתוֹ.

מְלֵאָה בַּהֲדַר וְעָצְמָה.

הוּא נִזְכַּר.

וְחָזַר לִשְׁאג.
...רחל יהודייה בדם
מיוחד מאוד.
יפה ועמוק.
יפיפה, עמוק, כתוב נהדר.אני הנני כאינני

אין מילים.

וואו.מליפיסנט

אהבתי ממש.

תודה...שימחתםטהרהאחרונה
אמון//געגועליבא בעאי
השמש באמצע השמיים והוא כבר מתחיל לחשוב איפה להעביר את הלילה.
כשהצבעים נעלמים גם הוא לא יכול להיות בחוץ.
הוא הלך דרך ארוכה היום, מפתח הדלת ועד הכפר הקטן שמתחת להר.
הוא מתחיל לראות גוונים שונים באדמה, חמרה כהה, כתום עמוק, השביל מתחיל להיות מפוספס בגוונים שונים. פסים של כסף חןצים לאורכו וכתמי סגול וכחול מפוזרים בדרכו.
זהו מקום שהיה מדבר שהיה ים שיהיה מדבר ויהיה ים, זהו מקום אהבה של מים שמש וחול. במקום כזה הולכים בעדינות, ברגליים שרוצות לשחות אבל שוקעות בחול, בידיים שחשות קשקשים ומחפשות פרווה. מקום שהגוף שלך לא באמת נמצא איתך.
השמש מתקרבת לסוף הצהרים, הצללים מתחילים להתארך, לנגוס בצבעים, חלקם קוראים לו להצטרף אליהם.
הוא מסתכל על השמש, שולף משקפת של קרן אור ומחפש מקום בטוח ללילה.
‏מולו, בקרן ישירה זהובה, נמצא בית קטן, נראה לא מרשים, ירוק בצבע העצים הסמוכים, דלתות בצבע האדמה ליד הנחל.
‏אך הוא מחייך
‏יודע שהלך את דרכו להיום ועכשיו הזמן לעצור להדליק מדורה ולספר סיפורים.
‏הוא מתקרב לבית ודופק בדלת.
‏הם פותחים לו.
‏עיניים כהות, חשדניות, מפחדות
‏הוא מציג את קרן האור הזהובה, ובעיניים נדלק ניצוץ
‏הדלת נפתחת והוא נכנס.
‏יש לו מקום בטוח לעוד לילה אחד לפחות.

מחר יום חדש
מחר השמש תזרח
והוא יצא שוב לחיפוש
...רחל יהודייה בדםאחרונה
זה יפה עדין ומעניין.
כתיבה יפה וחיה

תמשיכי לכתוב
שיהיה כבר קרBroken Star
רק לדעת שיש
יותר קר ממך
רק לחוש את הצמרמורת הזאת,
בכל גופך
רק שיהיה כבר קר-
אבל קפוא באמת
מהקור הזה שאי אפשר כבר לדעת
מה כואב עוד,
ומה כבר מת

והם שואלים-
איך אפשר כך, בלי מעיל?
איך לא קר לך, מאיפה עור של פיל?
והם לא מבינים,
וכנראה גם לא יצליחו להבין-
בכלל לא קר כאן,
שורף מוות,
פה בפנים.
...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה ונוגעת.


רק טוב
איה.שמש בחורף

כתיבה מהממת.

ועצוב שאני מזדהה.

.

נהייה לי קר רק מלקרוא.../נשר\אחרונה


מצאתי שיר מלפני 7 שנים שהוא לא שליתילי חורבות
אולי הוא של מישהו/י מפה?

הלכתי לבלי שוב,
אל דרך לא מוכרת;
צללים בה ממלאים כל פינה.
ואין סיכוי עוד לחשוב,
היא סבוכה ומפותלת;
להיגיון אין רשות לכניסה.

העמקתי אל תוך
סכנה מתוכננת
אלפי חלקים של פסיפס.
הם יוצרים בתוכה
מנגינה ממכרת
צלילה כשל מיתר מחוספס.

פרצתי גבולות
וגדרות ממתכת
טיפות דם לא ירתיעו אותי.
נקודה עלומה
כבר בדגל אוחזת
לא אנטוש דרך אל מטרתי.

ועלים צהובים שקופדו חייהם
מקומם על השביל הרטוב.
אז הרמתי אחד ולחשתי לו סוד;
גם אני הלכתי לבלי שוב.
וואי תודה! מוזר שלא מצאתי...תילי חורבות


בשמחהאילת השחראחרונה
לפעמים החיפוש שלנו מדוייק, רק התשובות שעולות לחיפוש עדיין לא כי הן תלויות בהרבה משתנים שאין לנו מודעות אליהם או שליטה עליהם...
(שיעור שלמדתי ממוביט ומתברר כחוזר על עצמו בעוד מרחבי רשת).
זריחה//געגועליבא בעאי
החיים היו יפים, עשירים בצבעים.
צהוב בהיר עד לזהב עמוק, חום יבש עד לגוון שיש לאדמה רק אחרי הגשם, ירוק של עלה שהרגע צמח עד לכחול של עומק הים.
הוא התעורר מוקדם היום, עוד לפני הצבעים. לפני שהשמש עלתה והכל התמלא בחיים.
הוא שכב ער, מרוגש, רק מחכה שיהיה אפשר כבר לצאת, שכל הפלאות של אותו יום יוכלו להתחיל.
אחרי דקה או שתיים הוא כבר קם, לא מסוגל עוד לשכב גישש את דרכו לכיוון הדלת. או יותר נכון, החריץ שמתחת. מהחריץ יוכל לראות אם כבר עלתה השמש, אם מותר כבר לצאת.
מגשש לאט בין החפצים, בין השטיח הדק הקלוע לרצפת העץ לשטיח העבה והמסיבי שנמצא מול הדלת.
הוא שכב עליו, מנסה להציץ החוצה, לחפש את הצבעים שהוא כלכך אוהב. עדיין לא. עדיין מוקדם.
אז הוא חיכה, מצפה לשמש שתחזור, והיא חזרה.
בפס דקיק של אור, טיפת לבן באמצע כל השחור.
קצת רועדת, מפחדת, טיפת לבן שמראה שנגמר, עוד לילה עבר.
הוא קופץ ופותח את הדלת, מקבל בברכה את היום החדש, נהנה מכמה רגעים ברוכים של לבד. בלי שכולם סביבו ערים. רגעים שמהר מאוד נגמרים.
כשהשמיים מסיימים להיצבע בכחול, כל האזור מתמלא המולה, רעשים צבעים ריחות ואנשים.
הוא מתנער ונזכר במשימות היום. חוזר פנימה מתלבש (חולצה חומה, מכנס ירוק) אורז תיק (כחול רויאל) ויוצא לחפש..
...רחל יהודייה בדם
זה מעניין. ואחר.

מסקרן. תמשיכי לכתוב.
ברוכה הבאה לפורום
תודהליבא בעאיאחרונה
מישהו שיחזיק לך יד.ניצוץ.
היא עומדת, נצמדת אל דופן הספינה. נושמת הכי ארוך שהיא יכולה את הריח המלוח של הים.
יש אינסוף של מים מול העיניים שלה, ומאחוריה, ומכל הצדדים. פעם ראשונה שהיא פוגשת באינסוף שהוא לא מופשט. שהיא רואה באמת שאין סוף למים. מרחקים עצומים של כחול. וזחל קטן של פחד מזדחל לה ללב. מכרסם שם טיפה טיפה, כי מפחיד לה קצת לעמוד לבד מול אינסוף כזה, מוחשי.
״אוווור אוררר אוווור נו אוווור״ שחף מדשדש לכיוונה בקריאות בלתי מתחשבות ובלתי נגמרות של ילד בן שלוש. היא נאנחת ופונה אל האח הקטן.
שחף מושך בה ״תרימי אותי, אני רוצה לראות את הים הגדול״ חיוך מתוק של שיניים חלביות, ועיניים ענקיות, שחורות מביטות בה בשובבות. בעל כורחה אור צוחקת ומרימה אותו ״בוא קטן שלי בוא. נו כמה הים גדול?״
״וואוווו תיראי, תיראי כמה זה ים גדול, זה לא נגמר בכלל! בכלל זה לא נגמר!״ שחף אחוז התלהבות והפה הקטן שלו נפתח, כאילו הוא באמצע פיהוק, ״מה, אתה עייף? למה אתה מפהק?״
״אני לא מפהק, אני.. אני..״ הוא מחפש בקדחנות אחר המילה ״אני מופעל מהים הגדול!״ הוא צוהל ואור צוחקת.
כבר מזמן למדה להנות משיבושי הלשון המתוקים שיוצאים לילדים שלומדים את העולם.
היא מורידה אותו אל הרצפה שמתנדנדת בעדינות מעל הגלים. הם מתיישבים, שחף נשען בזרועותיו השמנמנות על הברכיים של אור, והיא מלטפת את השיער הבהיר והמתולתל שלו.
״פעם פעם, כשהייתי עוד יותר קטן משאני עכשיו, אז פחדתי מהים. לא הים הזה, מכל הימים פחדתי״ הוא פתאום מנער את הראש, אז היא מפסיקה ללטף אותו. ״והיום אתה עדיין מפחד?״
״לא לא, היום אני מתגברתי״ הוא גאה בעצמו בעליל. ״חתיך קטן שלי! איך התגברת?״ לרגע ארוך היא חושבת שאולי זה לא לרמה שלו השאלה, כי שחף שותק, מתהפך על הגב, נועץ בה עיניים גדולות ותמימות, ושותק.
אבל הוא מפתיע אותה.
״מתגברתי״ הוא מתעקש על שינוי המילה ״מתגברתי כשליאת הסבירה בחצר ש..ש.. שצריך להיות עם מישהו גדול, שמחזיק לי יד וגם מסתכל עליי. וגם בונה איתי ארמון מהחול אז זה בסדר ואז הים לא יכול לבלוע אותי ולא יכול לפחד אותי. הבנת?״ אור מזיזה את הראש לימין ואז לשמאל, ושוב מזיזה. ״לא הבנת?״ יש בעיניו פליאה ממש
״כי לפעמים צריך להיכנס לבד, לא?״ היא משתפת אותו בחוסר ההבנה
״מה פתאום! לא לא. רק כשהגדולים כמוך. ושיודעים ל..לעשות את זה. ואפילו אם לא יודעים, אם לא יודעים כשגדולים, צריך להיכנס אולי עם מישהו שיחזיק לך את היד. בסדר?״ הוא מהנהן בראשו, ומשחיל את ידו הקצרה לתוך היד הארוכה שלה. מהדק את כף ידו הכי חזק שהוא יכול בתוך כף ידה.
...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה.. ומעניינת.

טוב לראות כאן משהו תחת הניק שלך
..ניצוץ.
תודה רחל🖤
זה יפה, תודהכיפת ברזל-סרוגה

תודה לךניצוץ.
..טעטע איתי(:

אבאלה אני בלי מילים.

אוף וראיתי רק עכשיו..

אבאלה.

הלב שלי רועד.כמה לב את.זה הדבר היחיד שבא לי להגיד לך עכשיו.שאני פשוט מרגישה את הלב שלך יוצא מהכתיבה.את כותבת כלכך מופלא ואני מתגעגעת אליך.תכתבי עוד.אל תפסיקי לכתוב.וכשאת כותבת אז תתייגי אותי כדי שלא אפספס אותך.

ותודה עליך.זה מחמם נורא לקרוא אותך.זה מרגיע.

אני אוהבת חזקחזק.

..ניצוץ.אחרונה

אני אוהבת אותך הכי הכי שאפשר🤍
תודה עלייך ילדת קסם.

מַאֲרָבנקדימון
* מוקדש לחיילים האהובים של החורף הבעל"ט

שׁוּב הוֹלְמִים תֻּפֵּי הַחוֹרֶף
בְּמִקְצָב רוּחוֹת וְסַעַר
מֵעַל רֹאשׁ חַיָּיל נָחוּשׁ
שֶׁהוּא עוֹדֵנוּ נַעַר.

שׁוּב הוֹלֵךְ יָרֵחַ קַל
מֵאֲחוֹרֵי חוֹמָה גְּשׁוּמָה
לְהַחְשִׁיךְ יוֹתֵר, יוֹתֵר,
לְהַאֲפִיל עַל הַדְּמָמָה.

וּכְשֶׁזַּעַף עֲנָנִים
כְּבָר הֻשְׁלַךְ עַל הַגְּבָעוֹת
שָׁם אוֹרֵב בַּבּוֹץ הַקַּר
הַלֵּב הַחַם מֵאֲהָבוֹת;

פְּעִימוֹת תִּינוֹק הַנָּם
וּמִזְמוֹר יַלְדָּה צוֹחֶקֶת
מְלַוִּוים אוֹתוֹ מִבָּיִת
בַּגִּבְעָה הַמְּרֻחֶקֶת.

אָז בֵּין דְּקִירוֹת הַמַּיִם,
וְקוֹצִים וְאֲבָנִים,
שׁוֹכֵב דּוּמָם, שׁוֹמֵר חַיָּיל
עַל הוֹרִים וְעַל בָּנִים.

אַךְ כְּשֶׁיָּשׁוּב מִמְּשִׂימוֹתָיו
וּבְּבֵיתוֹ יִדְפוֹק בַּשַּׁעַר
אִמָּא רַק תִּרְאֶה חַיָּיל
שֶׁהוּא עוֹדֵנוּ נַעַר.
מקסים! ממש.טהרה
תודהנקדימוןאחרונה
...רחל יהודייה בדם
איזה כתיבה יפה.
אהבתי מאוד
📣📣📣 האתגר השבועי! - להתחיל מבראשית 🌄אני הנני כאינני
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך כ"ג בתשרי תשפ"ג 12:58

אז, כולכם כנראה מכירים את השיר "כתוב בעיפרון בקרון החתום" (הוא היה בבגרות). נכון, הוא שיר שואה, אבל הוא בנוי באופן מיוחד המכונה "שירה מעגלית", כשמסיימים את השיר אפשר לחזור לראשו ולקרוא אותו כאילו הוא המשכו. שמעתי ממוסא ברלין (כמדומני) שכך גם בנוי הפסוק "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (- חזק ויאמץ לברך וקוה אל ה', חזק ויאמץ לבך ו... הבנתם). כמובן שיש לזה עומק רב, ונתינת משמעות מיוחדת לקטע.

 

בימים שאנו מתחילים מחדש את התורה, שקריאתה מתגלגלת במין מעגל נצחי, מיד אחר חתן תורה (או מעונה) ניגש חתן בראשית - נסו לכתוב שיר בסגנון הזה.

 

לנוחותכם שיר השואה הנ"ל מצוטט כאן וכמו כן הניתוח שלו בויקיפדיה והערך על שירה מעגלית.

 

כָּתוּב בְּעִפָּרוֹן בַּקָּרוֹן הֶחָתוּם / מאת דן פגיס

 

כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי

 

כתוב בעיפרון בקרון החתום – ויקיפדיה

 

שיר מעגלי – ויקיפדיה

 

עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּאפילו
אִם אֲנִי נִרְצַחַת,
תֵּדְעוּ שֶׁהַדָּם הַזֶּה עַל הַיָּדַיִם שֶׁלָּכֶם.
אִם אֲנִי אָמוּת,
אַתֶּם תִּהְיוּ אֲשֵׁמִים.
אִם יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ לַבַּת שֶׁלִּי,
תֵּדְעוּ שֶׁזֶּה רַק בִּגְלַלְכֶם.
אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּחִבּוּק יָדַיִם,
בִּמְקוֹם לַעֲצֹר אֶת מִי שֶׁמְּנַסֶּה לַהֲרֹג אוֹתִי.
אַתֶּם לֹא רוֹאִים מָה קוֹרֶה?
עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ,
אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמְעוּ,
הִפְקַרְתֶּם אוֹתִי-אֶת אֲחוֹתְכֶם.
אִם אֲנִי נִרְצַחַת,
תֵּדְעוּ שֶׁהַדָּם הַזֶּה עַל הַיָּדַיִם שֶׁלָּכֶם.
אִם אֲנִי אָמוּת,
אַתֶּם תִּהְיוּ אֲשֵׁמִים.
מממ..אני הנני כאינני

הייתי מוריד את השלוש שורות האחרונות כדי ליצור את האפקט כמו בשיר של "כתוב בעפרון", והיה נוצר פה גם דבר נוסף - הכפלה, שיוצרת תחושה קצת שונה "אם זה כך... אם זה כך אז אני לא רוצה", יש כאן רגע של חשיבה או נשימה, במה אני מאשים את האחרים.

 

מ"מ כתוב נהדר.

אני חולקת עלייךאלפיניסטית

אני חושבת שיש מעגליות דווקא בסיומת הזאת

 

אמממ לא התכוונתי.אני הנני כאינני

יש לי סוד

אם תשאלי לא אגלה לך

כי זה הסוד שלי

ש...

..כיפת ברזל-סרוגה
אני רוצה בכל ליבי
ומקווה שאת איתי
והסתחרר לי כבר הראש
כי אני מתחיל לחשוש
שהיום הזה לא יגיע
או שהלב לא ירגיע
ונגמרו לי ההסחות
ואין לי יותר בדיחות
כי כשהלב כואב
את כל הכוחות הוא שואב
ואני רוצה שתרצי גם
כי...
אהבתי. קצב כיפי..אני הנני כאינני


מנסה..ציפס

אתה שם

נכון?

מרגיש ולא יודע

ולכן ליבך פועם

כל רגע

בום ובום

עצור לרגע ונשום

ותזכור ש,

אהבתי, יפה ממשאלפיניסטית


חיי עולםרץ-הולך
ולעולם כל משפט צדקך.
כי בכל דרך בה אני מובל
- אני יודע זה ממךּ
ולכן אני חוזר איתך לראש
בקרבתך אותך לדרוש
כי ראש דברך אמת,
מעניין.אני הנני כאינני

צורה חדשה בעיני לעשות את זה. פחות הבנתי איך השנים-שלושה משפטים הראשונים קשורים.

זה מתאר מעגלרץ-הולך
אני מרגיש שהקב"ה מוביל ולכן אני חוזר המתבונן על הראשונות ומבין עוד יותר עד כמה הוא מוביל אותי.
רציתי לעשות את המעגל עם הפסוק.
למה לנסות?Broken Star
״מי שיש לו איזה למה
יוכל לשאת כל מה״
אמר חכם אחד,
אך גם הוא לא מצא
והסתפק באדמה.
אוי אלוהים, למה
נחמה כלואה
במחלקה סגורה?
אני זקוקה לתשובה
כי
..מוריה.

עומדת מולך, אני לא לגמרי נמצאת

הלב מרחף רק שלא יתרסק

אני במזרח, מחשבותי במערב

מחשבות מסלולים, מפסידות בקרב

 

אחח זה כואב, כי בסוף בעומק

הלב אוהב אותך, אוהב באמת

ורוצה לעשות לך נחת רוח

לרַצות, לקיים תורתך בכל הכח

אז למה כשאני...

 

 

חרוזים מעפנים אבל זה מה יש...

יפיפה. התחברתי למסראני הנני כאינני

לעומק..

תודהמוריה.אחרונה