בודקת הודעות בפעם האלף
שום דבר לא השתנה
אף אחד עדיין לא שם לב
אנחה קטנה
והיא ממשיכה ללכת בשביל הזהב
בשדה חיטה כשהשמש עומדת בדיוק מעליה
רוכב אופנע מגיע משום מקום וצועק לה דבר שהיא לא מבינה
זה מזכיר לה שהיא לא לגמרי לבד
ומסיבה לא ברורה דווקא זה גורם לה לבכות שוב
טוהר הייתה מהבנות השקופות האלה
אלו שאתם לא זוכרים אם הם חלק מהכיתה
אלו שמדברים איתם פעמים בשנה
וחבל שלא שמו לב לטוהר
כי כשמו לב היא הייתה יכולה להיות חברה נפלאה
אבל אף אחד לא ממש בדק
פעמים רבות טוהר ישבה עם עצמה וחשבה למה זה קורה לה
היא תמיד חייכה תמיד הייתה מוכנה לעזור
אם רק ניגשו אליה היא הוארה באור של טוב
והיא בדקה באופן מענה כמעט כל פרט בה
אולי מכוערת? אולי טיפשה? אולי שמנה? אולי שקטה?
וכל 'כן' קטן שהצטרף שבר בה עוד חתיכה קטנה
יכול להיות שחלק מהדברים לא היו נכונים
אבל מרגע שהתחילה לא יכלה להפסיק
גרעין של שנאה החל להתפתח בה
הכל היה נראה לה נורא וכשהכל נורא אין דרך לשנות
היא החלה להיסגר
גם במשפחה
לא דיברה כדי לא לחשוף את טיפשותה
לבשה בגדים גדולים ומגושמים בשביל להסתיר את כיעורה מעיני כולם
הפסיקה לאכול כמעט לגמרי
צעקה מצוקה בכל מעשה שלה
אבל אף אחד לא שם לב
טוהר המחייכת והשקופה
לא נעשתה למוצקת יותר בעיני אחרי
כשהפכה לטוהר מלאת השנאה
המפגש הראשון עם הסכין
היה ביום שחזרה מין הטיול השנתי
שלוש ימים שלמים של עינוי
שלוש ימים של שקט
שקט כשהיא ישבה לבד באוטובוס
שקט כשעשתה לבדה את הטיול
שקט בחדר שבו ישנה עם בנות שעשו לה טובה בקבלתה
מרוב שקט כמעט התפוצצה
וכשחזרה הביתה ואפילו לא הרימו מבט לברכה לשלום היא נשברה
היא ישבה בחדר עמוסה בכאב
כש'למה' גדול מהדהד בין מחשבותיה
ושוב כתשובה באו מחשבות השנאה לענות כקהל חזק
היא לא יכלה לסבול את זה יותר
טוהר קמה
באמצע היום כשכולם בבית
לקחה סכין מהמטבח
וחתכה על כל מה שכאבה ששנאה
חתכה על כל רגע של טעות וטיפשות
והגרוע מכל חתכה על כך שאף אחד לא שם לב
נשימה עמוקה והיא שוב מציצה בפלאפון
ברק קטן של שמחה ניצת בה
הודעה חדשה
בזריזות היא פותחת אותה
מתאכזבת לגלות הודעה מחברת הסלולר
וממשיכה ללכת
לפעמים היא חשבה שהליכה
היא לא אמצעי להתקדמות
אלא לבריחה
ואולי זה היה שתי הדברים יחד
וזה תלוי במבצע
אבל טוהר ברחה
זה קרה בלי כמעט לחשוב
כמעשה שטות קטן
בסך הכל ניסתה לשבור את המחשבה
להוכיח לעצמה שהיא לא בלתי נראית כמו שחשבה
אבל זה היה היום השני מחוץ לבית ואף אחד לא שם לב
היא תלשה מהשדה קצה של חיטה
ונתנה לו להתעופף ברוח
לא תחסר לאף אחד
לחשה לו
תמשיך לעוף בעולם
חסר משמעות וחשיבות כי אף אחד לא יחכה לך
המשיכה יותר לעצמה מאשר לו
צלצול קטע את מחשבותיה
והיא ענתה בהתרגשות מעט מוגזמת
זאת הייתה אחותה הגדולה
והיא רצתה שתשמור על האחיינים שלה
'בטח
לבקש טובות הם יודעים'
חשבה לעצמה
ובכל זאת מצאה את עצמה נוסעת לשם
דפיקה חלושה בלדת והיא בפנים
לפני שהספיקה לשים לב
אחיינית אחת החזיקה לה ברגל והשני הושם בין זרועותיה
וככה במשך שבוע היא נשטפה בפעילות
לרגע לא הייתה לבד
ותמיד עסוקה
כשנגמר השבוע היא רצתה להישאר
אבל אמא שמסתבר ששמה לב לחסרונה באזור היום השלישי
ביקשה שתחזור
אבל לה לא היה אכפת
היא חזרה הביתה בחיוך לא כמו שיצאה
היא חזרה כשידעה שיש לה מקום בו אוהבים אותה וצריכים אותה
עכשיו היא כבר לא הרשתה לעצמה לשבת בחדר השנאה
מול המחשב הישן שלה היא ישבה וחיפשה התנדבות
כי היא למדה
וכעת טוהר ידעה שכשהיא נותנת היא שווה
במרוץ שאליו היא שאבה את עצמה לא היה לה זמן לחשוב
ולכן רק אני ממשיכה לשאול בקול מהסס
למה טוהר לא שווה בלי שישתמשו בה?
'למה?' גדול מהדהד עכשיו בין קירותי
ועליו עונים קולות חזקים של שנאה
לא לטוהר כי אם לסביבתה
)
ובאמת זה מוריד מהשיר