רוצים תרגיל כתיבה קטן?רגילה,כמו כולם 
חמשיר נכתב עם חריזה קבועה בדר"כ כזאת :
א
א
ב
ב
א
נשמעת שגרה מאוד כואבת, בעז"ה עוד יבואו ימים אחרים שהשגרה תהיה ברוכה.
|שותק|
תודה.
)שרו'שאחרונהארוך מאוד מאוד ובלגן
סליחה
אני מקווה שזה ברמה מספיקה לכאן
שיעול חנוק הוציא מפיה עוד שלולית דם
היא כרעה על הרצפה הקרה מכווצת כולה
זה היה לילה ולא היה איש לידה
והיא דיממה מכל מקום אפשרי הישר אל סופה
היו סימנים אדוה אף פעם לא הייתה בן אדם רגיל
היה בה דבר שונה
בערה בה אש
כמו נולדה עם גחלת שרק חיכתה לאות להידלק מחדש
וזה קרה
לא ביום אחד
היא הייתה חזקה מכדי שמאורע אחד ישבור אותה
אך זאת הייתה שנה קשה לאדוה ודבר אחר דבר בא ושבר בה חלק
בתחילה היא עוד נלחמה אבל ככל שעבר הזמן היאוש והכאב הכריעו אותה
והיא פשוט התפרקה
הגחלת נדלקה מחדש והיא דעכה תחת האש
ידה מגששת באפלה
והנה היא מצליחה בקושי לקום לישיבה
רועדת היא יושבת שם על הרצפה
ובהפסקה שבין השיעולים
היא צועקת לעזרה
היא לא יודעת ממש למה
הכל פעל לפי התוכנית שלה
אבל כשהתוכנית החלה להתגשם היא נבהלה
רחש מרוחק מעורר בה שביב תקווה
היא צועקת שוב בשארית כוחותיה
ואז גונחת בכאב
היא הייתה צריכה כבר למות
זה היה אמור להיגמר מהר
דמעות קטנות מרטיבות את פניה
ואחריהן מגיע שיעול שמכניע אותה לחוסר הכרה
אולי זה היה נגמר אחרת לגמרי אם היו תופסים את זה מוקדם
אם היא לא הייתה שוקעת
אם לא הייתה מספיקה להיסגר בבועה השחורה הכל היה שונה
אבל אדוה הסתירה את כאבה
ולאנשים שמסביבה לא היה מספיק חשוב לבדוק מה קורה איתה מעבר ל'הכל בסדר' שמלמלה
אז היא הייתה לבד בזה
עד אותו היום שהוא בא
זה היה אחרי יום גרוע במיוחד
אדוה הייתה שבורה לחלוטין
עמוסת כאב יאוש ושנאה עצמית
את הכוח לחיות איבדה ממזמן
לכן הפסיקה לאכול
ואכלה רק בשבתות כשהסתכלו עליה
קיוותה שאולי הגוף יכבה בעצמו
אבל את האומץ לארגן לעצמה סוף היא קבלה לראשונה ביום ההוא
תמיד ניסתה אדוה להיעלם מעיני אנשים ולא למשוך תשומת לב
אבל מעינו היא לא הצליחה להיעלם
ולכן ביום שאזרה אומץ הוא היה שם
הוא אהב אותה
ושם לב כשהפסיקה לבוא לסניף ודאג לה מרחוק
גם ביום ההוא כשנשברה הוא הופיע
הוא ראה אותה עולה לגשר ונעמדת בקצהו
ומשך אותה למטה אליו
אדוה הייתה עטופה בבכי היסטרי
אך לעולם לא תשכח את הרגעים האלו
שניהם יושבים יחד מכווצים מקור הרוחות כשבאפם ריח ים שזרם מתחת לגשר
היא בוכה והוא יושב שם מביט בה בריכוז ושותק מחכה שתירגע
ואז בעדינות קשוחה שיש רק למי שבאמת אוהב
הוא חצי ביקש חצי דרש שתסביר לו מה קרה
לאדם אחר לא הייתה מספרת
אך האכפתיות שניבטה בעיניו שבתה אותה
ואדוה מצאה את עצמה מספרת לו את הכל
היא פוקחת עיניים
מסביבה אור לבן ומסנוור
היא בבית חולים
כנראה שמצאו אותה אחרי הכל
היא נאנחת כשהיא לא בטוחה עם מנואשות או מהקלה
זוג עיניים דואגות מביטות בה
ושפתיים יפות לוחשות לא שהיא לא לבד שהיא מוגנת
היא מהנהנת חלושות
וצוללת חזרה לשינה שלווה
קראו לו אור
וזה מה שהוא היה
אור חזק שבהתחלה סנוור אותה
ואחרי זה האיר בה את כל החלקים הטובים שחשבה שהאש שרפה
הוא לימד אותה את עצמה מחדש
את הטוב שבה את היופי
ברגעי שבר (והיו רבים מאלה)
הוא תמיד עמד לצידה
לא מרשה לה לוותר
מכריח אותה להילחם
הוא הוביל אותה אחרי לעבר התקווה
ודאג בעצמו שתלך לטיפול ותקבל את הכדורים הדרושים לה
אור קיבל אותה והפך אותה לטובה יותר
וחשוב מכל לעולם לא עזב אותה לבד
ואדוה מוקסמת ממנו התרוממה באטיות וגם התאהבה בו
וכך כעבור שנה של עליות ומרדות
זה היה מאחוריה והם היו מאורסים
זה היה הזמן המאושר בחייה
בלי הכאב שיכבול אותה ומאוהבת
היא החלה לתכנן את חייהם המשותפים
היה נראה שהכל מושלם
עד שבאה אותה משאית ולקחה את אור בתאונה מזעזעת
מתהפכת לצד השני
ושוב הכאב עוטף אותה
לפעמים היה נדמה לה שהם משחקים בתופסת מסוכנת
ובצורה מוזרה תמיד הוא המהיר
היאוש המוכר והשנאה מצטרפים לכאב
הם כבר חברים טובים
ומיד אחריהן מגיעות המחשבות
היא מתכננת מחדש איך להיגמר
אבל זוג עיניים טובות ושותקות מביטות בה
יודעות שצריך לשמור עליה עכשיו מפניה
אלו הן העיניים של אדווה
אחרי לכתו של אור אדוה כמעט נכבתה מחדש
אבל המשפטים שאמר לא הרפו מראשה
וזיכרונות אותו מבט ביום הראשון ביקרו בה דרך קבע
היא ידעה שהוא היה רוצה אחרת
שהוא הקדיש חלקים מחייו למען חייה
ולכן נשארה
היא הקדישה מספר שנים ללמידה ואחרי הכנות רבות
היא הקימה את חוות אורות לשיקום נוער במצוקה לזכרו
בחווה כולם היו כילדיה
ולכן היא זאת שראתה גם היום את לימור שוכבת בשלולית דמה
היא זאת שהזעיקה עזרה באה אחריה לבית חולים ושמרה עליה
ובקרוב היא תהיה זאת שתביט בה בשתיקה עד שתרגע ואז
בעדינות קשוחה שיש רק למי שבאמת אוהב
היא חצי תבקש חצי תדרוש ממנה לספר לה הכל
והיא תעזור לה לצאת מהבור שלה
כמו שאור עזר לה אז
ולאור אורו של אור
מוקדש לכל האנשים שמאירים את חיי
ולך במיוחד
תודה לכם
ממש יפה.
אהבתי את התהליכוית ואת המעגליות....
בהתחלה היה נראה לי ארוך, אבל אחרי שהתחלתי היה קשה להפסיק..
אהבתי!
כתוב יפה מאוד, ואהבתי את הפואנטה של הסוף..
קדוש נורא
אדם קדוש קדוש נורא!
אדום קדוש היום נורה.
וזה כואב לנו בפנים
כולנו מרגישים
זהו מעשה עוולה
אין עליו מחילה.
והאדם הקדוש שהיום נורה
האדם הקדוש עשה לו מצווה.
והרי נאמר בכתובים
ששלוחי מצווה אינם ניזוקים.
ואיך קרה זה הדבר
ובמיוחד לאיש כזה יקר.
אך הדברים מהעיניים לפעמים נסתרים.
ואנו צריכים להביט לשמיים- להודות לאלוקים.
אז רפואה לאיש נבקש
ואל נא איש יתייאש
כי בניין המקדש קרוב הוא,קרוב
ואנו צריכים לקוות לטוב.
עובר אורחאחרונה
זה כ״כ אני. כתבת את זה יפה.תיפיונהמעט מילים, הרבה תוכן.
כל מילה סכין.
|מזדהה|
במבה!!!
רוש לילה.אחרונהאש.
אש שמכה בי חזק.
לא נותנת מנוחה.
כואבת כל כך.
נשברת.מתרסקת מולה.
אולי עדיף פשוט לתת לה לנצח?
ולהישבר.
אבל תמיד יהדהד בי המשפט:
"אין יאוש בעולם כלל"
רק קשה ליישם.
התוכן מהמם
והקצב בהתחלה יפיפה ועוצמתי, אולי כדאי להמשיך אותו בהמשך השיר ע''י חריזה או שינוי מילים....
בכל מקרה זה ממש יפה...
תודה..אהבתי.
ועכשיו קראתי שוב ובאמת כדאי להמשיך בחרוזים.תודה!
אהבתי את הסיום הזהאיזה טוב ה'!מזדהה..
נעדא היה בדרכו לגבהה הגבוהה של השכונה. המקום הכי גבוהה בשכונה.מחוץ לההמולה, מקום שקט, בקצה,ורואים למרחקים. נעדא זמנו הוא יהודי ליושבי המקום ההוא שאולי מעלים בדעתם כי אין הוא יהודי. ונחזור למעשנו. נעדא זמנו נקרא לו זמנו היה בדרכו לפגישה אישית עם הבוס מאלבץ שגם הוא יהודי שלא תחשבו אחרת. פגישה מאוד מכריעהץ הנה הגיעה היום שחודשים זמנו מחכה לו ושנים חולם לו. הרגע שבו מאלבץ יודיע לו כי החליט מה יעשה בו. האם ילך הוא יעלה דרגה וישלח לתפקיד החשוב עם שותף או שישלח גם לתפקיד אחר שזמנו אינו חפץ בו. לא שהתפקיד ההוא אינו חשוב. להפך. מדובר בתפקיד מאוד חשוב. אבל זמנו יודע גם יודע שהתפקיד ההוא נועד לאלה שלא התאימו לתפקיד הגדול.
זמנו הביט מרחוק וראה איך חברו יוצא מהשיחה עם מאלבץ בחיוך כזה. מאלבץ מסתובב. מסמן לו לבוא. דפיקות הלב עולים ל140 מעלות. "נעדא, אתה מקבל את התפקיד החשוב אתה תשלח לשליחות מיוחדת במוקד 04- 01" זמנו קופץ. טוב להודות לה' ולזמך לשמך עליון. הוא נשלח למוקד 4!!. לפתע עצר אותו מאלבץ. "תקבל שותף מהיחידה של מדגרנת קוראים לו מתשפא, אתה מכיר אות?". נעדא נעצר. מכיר בטח מכיר זה הזה ש.. איי.. אוי...גוועלד. "נעדא, אתה מרוצה?" שאל מאלבץ? "כאן מאוד ענה זמנו והראה פרצוף שמח". הלך מעבר לגבעה שם חיכו לו חבירו לשאול אותו לאיפה נשלח. "ל04 ב01" אמר זמנו בחיוך. "עם מתשפא". החברים מצפחי'ם "שיהיה בהצלחה" הם אומרים. הלכתי הבייתה. מביט על השכונה האהובה מביט על הכול וכולי עצוב ומבואס. למה? למכולם מתשפא? זה השותף האחרון שהייתי רוצה לדרך! למה? עם המתשפא הזה בקושי אפשר לדבר. למה מכול העולם נתקעתי עם משתפא? למה? מאלבץ!! טוב הוא ליועד. הוא לא מכיר את מתשפא. הוא לא יודע באמת מיהו.. אם היה יודע ודאי לא היה עושה את זה וכנ"ל מדגרנת בחיים לא היה עושה את זה אם היה מכיר ואתי. ואני מתשפא לא ביחד. לא!!
"שלום, נרא? אתה זוכר אותי? הזה שלמד אצלך פעם, נשלחתי לשליחות מיוחדת שצריך בה הרבה שיתוף פעולה עם אחד שאני מה זה לא אבל מה זה לא מסתדר איתו.."
"ומה אתה רוצה שאני יעשה?"
"שתייעץ לי"
"איך החיים?"
"בסדר, תודה, ביי"
"ביי"
|בוכה|
ההמשך יבוא...
מסתובבת בשקט,
סובלת בדממה.
מחכה שמישהו ישים לב,
יראה לי שאני חשובה.
מכאיבה.לעצמי.
מחכה לתגובה.
סוחטת את סף הכאב,
מפגינה שלווה.
לא תוציאו מפי
אנקה, צעקה.
אני רוצה שיראו לי
שגם אני חשובה.
אני צל של עצמי
דועכת בשתיקה
לא אומרת,
לא מחיכת.
אני רוצה
להיות חשובה.
לא אכלתי שבועים,
לא בכיתי דקה.
יש בי כאב,
אבל הוא כאיננו
ליד המועקה.
אף אחד לא דואג לי.
אין אחד שאכפת לו,
אין טעם לחיות
אויר כבר יש
ואני לא נחשבת משהו.
זה לא הכאב
זה היחס.
למה אף רחד לא שם לב
שנעלמתי?
אחרי שאלך,
תדעו להגיד מילים יפות
על קברי,
אבל תדעו
שאתם, מצבה, בניתם
בעודי בחיים.
אם היתם מרימים המבט,
אולי עוד הייתי,
אולי עוד חייתי.
החוסר שבכם
חסר בדמותי.
קשה להיות אכפתי?
מישהי..כמה יפה ככה עצוב..
איתךך
*פרח הלילךזה עוצמתי!
מקווה שלא מבוסס על האמת..?
ורק בשביל להרגיע את כולם-*פרח הלילךאמנם זה אמיתי,
אבל זה נכתב ב''ה על תקופה שעברה מזמן...
העליתי כדי להעלות את המודעות כי לצערי אני מודעת ליותר מדי סיפורים כאלה...
אז אנשים- תהיו אכפתים, זה תמיד משתלם, לעולם ולכם, במיוחד אם אתם שמים לב שמשהו לא בסדר אצל מישהו מסביבכם.
יש פעמים שזה מציל חיים, נפשות!
ואני לא מדברת רק על אנורקסיה...
אין אדם שלא זקוק למילה טובה לפעמים, ושזה לא יכול לעזור לו בחיים...
שימו לב.
חסויייפה ממש!
ועצווב..ממש מזדהה!
ומי שכתב/ה מהחסוי, אם את רוצה מוזמנת לפנות באישי...
מקווה שאוכל לעודד...
מזדהה עם כל מילה!
תודה רבה.
|שולח חיבוק|
רוש לילה.חסוי -בשמחה רבה...
ורוש לילה- צר לי לאכזב...אבל ב''ה היה ועבר, הכותרת של השיר "הייתי" היא לא בגלל שאני כבר לא קיימת כמו שחושבים אלא בגלל שהתקדמתי מאז למקום יותר טוב...
העלתי בעיקר מתוך תחושת הזדהות עם אנשים שזה קורה להם היום...
אבל תודה על הדאגה...
למה
נשאת מבטך אל הרוח,
עד מתי
ירחשו שפתותיך
במלמול חסר פשר
בעוד עיניך
עוקבות כאחוזות טירוף
אחר להקת ציפורים
הנושאות
את שירת העבר.
שחרר את ידך
המנסה לשווא לאחוז באתמול,
אחוז בכינור
ונגן,
השפל מבטך
והבט אל הניצן
המציץ מתחת רגליך.
אז...
כהרגלך בקודש - מילים מופלאות, מטאפורות מפעימות, שימוש בזמנים והחייאתם בצורה יוצאת דופן.
אך עם זאת, כמי שעוקבת אחרי השירים שלך לאורך תקופה ארוכה, אומר שהיו לך שירים קצת יותר מוצלחים ממנו.
אנחנו פה בשביל ללמוד ולהתפתח ומקווה שכך גם יתקבלו הארותיי (כמובן שאתה לא חייב לקבלן).
למה
נשאת מבטך אל הרוח,
אחרי מילת שאלה זו מצפים לרצף מסוים או להמשך שיתאים עצמו לשני הטורים הפותחים, מה משך את המבט של מי שהביט ברוח? או למה לא היה עליו לשאת מבטו אליה? במידה וזה מכוון אתה יכול לעשות שימוש בשלוש נקודות או במקף.
אם היית שואל אותי הייתי מוותרת על שני הטורים האלו שנראים כלא קשורים לכל השיר (אני יכולה להבין למה קשה לוותר עליהם, אבל הם משבשים מעט את הרצף הלוגי..)
עד מתי
ירחשו שפתותיך
במלמול חסר פשר
בעוד עיניך
עוקבות כאחוזות טירוף
אחר להקת ציפורים
הנושאות
את שירת העבר.
שחרר את ידך
המנסה לשווא לאחוז באתמול,
בדר"כ משחררים דבר התפוס בתוך היד, אולי משחק עם "שחרר את האתמול התפוס לשווא בידך" יתאים קצת יותר.
אחוז בכינור
חזרה על אותו השורש יוצרת זהות שאולי לא התכוונת אליה. אצלי בכל אופן לאחוז במשהו זו מילה בעלת קונוטציה חיובית (משהו שרוצים בו ואין חשש שיברח אוחזים בו) בעוד לתפוס (בהקשר הזה) הוא בעל קונוטציה שלילית (תתפוס אותו שלא יתחמק). יתכן ואצלך זה אחת.
ונגן,
השפל מבטך
והבט אל הניצן
המציץ מתחת רגליך.
מדהים איך מאותו עבר ממנו יצאה השירה הנישאת על כנפי הציפורים, זו הלא נהירה כנראה לדמות, כיוון שהיא ממלמלת מלמול חסר פשר ומוטרף, זו שלא ברורה לו וכמו מתקשה להשתחרר ממנו (אך הוא רואה זאת כאילו לו קשה לשחרר אותה) ,
דווקא מממנו צומח הניגון החדש .
מתוך אותה ענווה ובחירה לשחרר את העבר ולהתחיל מחדש מהתו הכי פשוט, בלי מילים.
שוב, משחק מילים מקסים. תודה.
אולי בגלל העריכה לא שמת לב.
מ-ד-ה-י-ם!!!
מחילה שלא תמיד אני מספיק להגיב לשירך
אבל ממש חשוב לי לציין שזה לא בגלל שהם לא טובים!
כי הם פשוט... |חסר מילים|
רק משהו קטן שמפריע לי בעין,
וזה הדרך (הפונט) שבה אתה בוחר להנגיש אותם,
זה די מציק בעין...
יומקסימלאושרוחניותר
רון א.דירדן אמויאלירדן אמויאלאחרונהעומדת על צוק,
תלויה
לא
תלויה.
בין שמים לארץ
מבטה מפוכח
אך מנגד טל שמים
זוהר עוד כוכב
והרוח לוחשת
פיתוים מזימות
משברים אופלי גאיות
נהרות איתן
שוצפים בקצב
סופחים הכל אל מותם.
זה חתך אותי מרוב... מרוב... אין לי מילים.
ילדה.
אהבתי את הניגוד בין ה"מבטה מפוכח" לבין ה"סוחפים הכל אל מותם".
ניגוד יפהפה.
שיר חזק, עצמתי, מאד...
אהבתי.
לא יודעת אם להתפלל שיקרה שוב או לא.
אה, ואני יודעת שיש פה חרוזים מעצבנים, אבל לא היה לי כוח לטפל בהם...
אין.
אין מבין
ואין מושיע
ואין מי שאותי שומע
אין עזרה
או הצלה
ואין דרכי הזו קלה
אין לי איש
או אישה
שינתבו דרכי, יצילו
אין אדם
או בהמה
שיארחו חבר, יגשימו
משאלותיי
ותקוותי
והעזות שעל פני
איננה, אלא כלום
לא אמת
ולא חצי
ובעיקר לא רצינית
והייאוש
והאישה
הילדה שכבר כבתה
והנפש הבוכה
מתרסקת לרצפה
ולא תנשום
ולא תוכל
ולא תרים אליי מבט
ואין
אין עזרה
או הצלה
ואין דרכי הזו קלה
געגועים
לנשמתי
ובכי, בכי אמיתי
וחוסר כל
וקמצנות
ועדיין העזות
שרשומה לי על המצח
ותישאר וודאי לנצח
והנפש
הבוכה
מרוסקת
א. הקצב חודר.
וב. עוצמתי, השיר.
מקווה לטוב, בשבילך.
זה מדהים
וזה שורף שזה מה שעובר עלייך!
אם לא תגידו לי מה לשפר- הרמה שלי תישאר כמו שהיא לנצח...
אני לא מכירה אותך, אבל תדעי שאני איתך לגמרי!
ריעות
