אַתְּ עוֹמֶדֶת שָׁם בִּדְמָמָה.
יוֹם נוֹסָף נֶחְתַּךְ אֶל מוֹתוֹ,
עוֹד שְׂרֵיפָה אֲרוּרָה, וּבְגִידָה.
שׁוֹאֵל מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת,
אַתְּ מַפְנָה אֶת הַגַּב לְמָרֵר.
יָדִי הַפְּשׁוּטָה מְיֻתֶּמֶת,
כָּשְׁלָה בְּדַרְכָּהּ לְגַשֵּׁר.
שׁוֹאֵל מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת,
אַתְּ עוֹלָה עַל עָנָן וּבוֹרַחַת.
מַרְקִידָה דִּמְעוֹתַי עַל הָאָרֶץ,
עִם שֶׁלָּךְ שֶׁהוֹתַרְתְּ לִי לָקַחַת.
שׁוֹאֵל מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת,
כְּדַאי שֶׁגַּם אַתְּ תִּשְׁאֲלִי.
כִּי נוֹעַדְנוּ מִיּוֹם בְּרִיאָתֵנוּ
לִמְזֹג מִשְׁעוֹלֵךְ בְּשֶׁלִּי.


