מחשבות רצות
מילים מקפצות
והיד רק מחכה לכתוב
והלב מחכה להפסיק לכאוב
ולשפוך את כל הבוץ על הדף הלבן
ומכל המקומות הבוץ מקבל גוון
לא סתם שחור משעמם ומת
שחור-לבן עם זעקה של אמת
אבל זוהי התכלית? לזרוק מילים וללכת?
הרי הזמן ממשיך לרוץ והנשמה מתלכלכת
והמרוץ אל הקבר לא מתקצר
ואני יושב, כותב מילים ושבחים קוצר?
(אשמח שתסיימו את השיר)
אבל אין לי מושג איך להמשיך.
מכירים את זה שאתם כותבים שיר, עובדים עליו קשה, ולאחר שהצלחתם אתם מגלים שלקחתם ביטוי מישי ריבו, רצף מילים משולי רנד או שורה מחנן בן ארי? זה מרגיש כאילו העתקנו.
עד כמה אתם מרגישים את זה ומה אתם חושבים על זה?
את רוב השירים שאפשר לכתוב כבר כתבו (האמת היא שלא אבל הבנתם למה אני מתכוון), תמיד תהיה השפעה מהסביבה, אבל עד כמה היא מפריע לך ככותב\כותבת?
אני בד"כ לא מוצא בשירים שלי מילים מאחרים. אני גם לא כזה מחפש..
יש שיר של נתן גושן שהוא אומר משהו דומה, שכבר את המנגינות היפות כבר לקחו..
אנחנו קוראים/ חושבים משהו ובאופן תת מודעי מנסים לחקות אותו.
הגיוני?
כדאי לצרף לסידור של עצמך...
זה נגע בי
יפה
שזה מדבר על הגאולה
יפיפה, רק משהו מפריע לי בקצב, כמו חסרה איזו פעימה.
{
אֲנִי מְחַכֶּה לָךְ לֹא יוֹם אוֹ יוֹמַיִם.
אֲנִי מְחַכֶּה לָךְ כְּבָר שָׁנִים, אַלְפַּיִם. (אני חושב שזו לא הצורה שבה התכוונת לפסק, אבל זה לדעתי נותן נופך יפה יותר)
עוֹד קְצָת עוֹד מְעַט יַגִּיעַ זְמַנֵּךְ,
כָּל דְּקִירָה, כָּל כְּאֵב - הַכֹּל לְמַעֲנֵךְ.
}
אבל גם ביחס בין שתי השורות הראשונות לשתי האחרונות בבית זה.
זה מזכיר לי שורה וחצי שכתבתי פעם:
הם התקדמו לאט
הכול היה רגוע
האב ובנו יחדיו
לעבר הלא ידוע.
דהיינו, - כל מי שפותח את התגובה הזו - נסו לכתוב שורה (או שתים) שמתארת את העקידה, מכל נקודת מבט וזמן תרצו...
עיני כל נשואות
אל אבי אמונתם
רגלי אב ובן עולות
ושלמים אין איתם
אמר אברהם, במה אדע כי אירשנה
וכי לאחר שיגלו מעל שולחן המלך
זרעי שהבטחת שכחול הים ירבה
יצטמק בגלות ויתמעט וילך
זכור אזכרם ורצויים הם לפני
כשעוסקים בניחוחים ועולות
תהא קריאתם כקרבנות כהני
יקטירו לבבם, יזבחו תפילות
כמה קרבנות אקריב בכל יום
בכל רגע, בכל שעה, בכל שניה
אקטיר רצוני, תאוותי וליבי
ובזה הרגע נשמתי לו קנויה
(אם מתקשים להבין את השיר כדאי לחשוב מי ה'דובר' בכל בית)
רצוננו לראות את מלכנו
ואין דבר העומד בפני הרצון
ואם איננו רואים רצוננו
שרויים אנו בעילפון או לצון
הרצון אינו שלם ואיתו גם הכיסא
וכשהרצון יושלם, יתאמת ויתגלה
ועמלק יתמעט, ויעלם ויתכסה
נראה מלכנו ושחוק פינו יתמלא
נראהו עין בעין בשובו לנוה ציון
ונסמן באצבע 'הנה א'לוקנו זה
קיווינו לו ויושיענו
נגילה ונשמחה בישועתו'
ושיש איזה באלגן באמצע השיר.
אבל אני אוהב אותו משום מה.
עבר חודש
ועודני ישן במיטתי
עומד בפתח
לידון על נשימתי
ארוץ אליך
אחבק כל עוד נשמתי
אשוב אליך
וזו תהיה תהילתי
את לך
כתר בראש כל חוצות
אתקרב, אתחבר
אשבור ואנצץ מחיצות
כי אתה מלך
שליט על כל הארצות
ויורד אף עד תהום
לחיות מילותי הרצוצות
(בעז"ה אעלה בקרוב עוד שירים מהתקופה האחרונה, השיר הזה על ר"ה אבל הוא מתאים תמיד)
"אשבור ואנצץ מחיצות" - זה טעות כתיב ואמור להיות "אנתץ" או שזה בכוונה?
אם אני מסכים אידאולוגית. כתוב יפה. ויש לתקן "אתן לך".
הן אומרות משהו שעובר מסך?
שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ שְׁתַּיִם
כְּלוֹמַר זֶה לֹא רַק כְּבִישׁ שָׁכוּחַ
וּמִי לֹא צָרִיךְ מְעַט סַעַד
אוּלַי זוֹ בִּכְלָל מֵעֵין קִדֹּמֶת
צֵל שֶׁל גְּפָנִים מִן הַסְּתָם
מֵאֲחוֹרֵי הָעַיִן שֶׁעֲדַיִן יוֹשֶׁבֶת
נַדְנֵדָה לְפֶתַח דֶּלֶת שֶׁשָּׁכְחָה מִמְּךָ
עַכְשָׁו מְסַפְּרִים לְךָ עַל יוֹם לְשָׁבוּעַ
שִׁנּוּיִים שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל וּצְמִיחָה שֶׁכּוֹאֶבֶת
לְעִתִּים יֵשׁ לָרֶדֶת פָּשׁוּט אֶל מְקוֹר מַיִם
נַסֵּה לְקַלֵּף אֶת כָּל הַיֻּמְרוֹת וְהַמַּדְרֵגוֹת
וְתַתְחִיל מֵחָדָשׁ מַדְרֵגָה בְּכָל פַּעַם
נְשִׁימָה אַחַר נְשִׁימָה וְתוּ לֹא שֶׁמָּא לוּ
שְׁמֵּעק טָאבַּק וְהַכֹּל יָבוֹא לְשָׁלוֹם
וְעַד יוֹם כִּפּוּרִים שֶׁיָּבוֹא
לֹא אֱסָרֵי
מַפְתְּחוֹת יְקַשְׁקְשׁוּ בְּקוֹל
יוֹם אֶחָד עוֹד יִשְׁתַּלְשֵׁל לְךָ סֻלָּם יָשָׁר לַלֵּב
קָרֵב יוֹם לוֹ יוּצָרוּ דּוֹרְשִׁים לְךָ לֹא עַתָּה
הָאָמְנָם שֶׁהָיִיתָ
גַּן לָאוֹר.
מיוחד? באמת מיוחד. קצת מצטלצל לי כמו משהו שנכנס בעברית לגוגל תרגם, יצא כאנגלית וחזר ונכנס כדי לחזור לעברית וזה מה שיצא. מעניין...
יעקב רובין
אף שלא לגמרי ברור לי. צריך פה איזה רש"י. (התחלתי לאבד את זה ב"מֵאֲחוֹרֵי הָעַיִן שֶׁעֲדַיִן יוֹשֶׁבֶת")
מה שאנשים דרומיים מספיק זיהו, זה את כביש 232 שסובב את קיבוץ סעד.
ומה שחלקם עוד נושאים את זיכרון כביש 2322 [אין מולי מפה עכשיו].
היכן שאיבדת עצמך, אתה מביט בזיכרון פרטי שעטוף בדימוי של גפנים,
הוא יותר כמו הפער בין מי שאני זוכר אז למי שכבר איני היום
[ואין טעם להסביר יותר כי מעטים האנשים פה שמכירים אותי היום או אז,
גם לא הADMIN הראשי , אותו זכיתי להכיר כשנה וחצי אחרי כן].
עַכְשָׁו מְסַפְּרִים לְךָ עַל יוֹם לְשָׁבוּעַ
לֵךְ תֵּדַע הֵיכָן אִבַּדְתָּ יוֹם עַל יוֹם
שִׁנּוּיִים שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל וּצְמִיחָה שֶׁכּוֹאֶבֶת
את השורות האלה כבייניש אתה לא צריך הסבר ממני,
אז אתן לך טוויסט חסידי, ספור את הימים מח'י אלול
לא' תשרי. יום לחודש. זו גרסא מוקטנת של עשרת ימי תשובה,
נקה את ראש השנה וצום גדליה ועד ליו'כ יש לך יום לשבוע.
לְעִתִּים יֵשׁ לָרֶדֶת פָּשׁוּט אֶל מְקוֹר מַיִם
נַסֵּה לְקַלֵּף אֶת כָּל הַיֻּמְרוֹת שֶׁאֵינְךָ - הַמַּדְרֵגוֹת
שֶׁעוֹד לֹא בֶּאֱמֶת עָלִית מֵהֶם
וְתַתְחִיל מֵחָדָשׁ מַדְרֵגָה בְּכָל פַּעַם
נְשִׁימָה אַחַר נְשִׁימָה וְתוּ לֹא שֶׁמָּא לוּ
גם הילד האבוד הזה בתקופה אחרת שלו,
טבל פעם ופעמיים במקווה [ולא, הלשון לגוף שלישי היא לא
לשון חשיבות. רק חיפוש בזיכרונות אבודים]
אני חושב ששמתי פה די הרבה הסברים, אך מה שפתח רבי שלמה יצחקי לאורך התנ'ך הש'ס ואיפה שרק נגע בתורה שבכתב ובעל פה, יעורר בעולם הדים הרבה גלגולי חיים אחרי שורה או שתיים שלי. כיוון שכך מאוד לא נוח לי כבר די הרבה זמן להשתמש בביטוי הזה, מחל לי על הסיומת הזו.
יעקב יוסף
מבורר.
מצטרף לבקשה
טעות בזיהוי..
ארץ השוקולדאחרונההיתה לי הרגשה שזה יעורר אצלך משהו כזה..
תרעומתו של כל אדם. או לפחות כל ביניש.. כתוב היטב.
לא מרגיש תלוש קצת?
מתלבטת על זה...
יפה. ניסיתי בהתחלה לקשר ל'יונה' ואז הגעתי לסוף.
הכתיבה מתחילה באופן 'פתוח', האם מדובר על קשר אישי עם האדם השנוא? זה ממשיך לבית השני, ובבית השלישי ישנה הפתעה - הכותב/ת בכלל מדבר/ת מבחוץ. או שאולי זו הנפש שזועקת לרוחהּ של הנמענת? לפעמים הכתיבה כמו מבחוץ מראה על הרצון להתנתק כמה שיותר מהסיטואציה, לקצה מערב. הכל מתחיל מההתבוננות - מי הכותב/ת?
באותה מידה יש להבחין אל מי פונים הבתים. בראשית - לאדם הרע. בבית השני - לכאורה אל הכלל, אל המרחב הפתוח, אל האנושות. בבית השלישי - לנפגעת (או שמא לכלל הנפשות הנפגעות).
מדובר על האנשים הגרועים ביותר, העצלנים, שונאי התוכחת, הרמאים.
הסיומת קצת "סבתאית" - 'חבל על הבריאות', דואגת.
פרוזה איכותית. שמחתי לנתח אותה. קצת.
אני לא בטוח למי לאחל את הטובה, את הרפואה. מ"מ, אני מקווה לעולם טוב יותר.
יָרְדָה שְׁמִטָּה בְּפַאֲתֵי מַעֲרָב,
מָשְׁכָה שְׂמִיכָה מֵאַדְמָתִי.
אִילָן מֵקִיץ מִתַּרְדֵּמָה,
אִתּוֹ נֵעוֹרָה תִּקְוָתִי.
שָׁרָשִׁים אִם הֶעֱמִיקוּ,
גֶּזַע אִם חִזֵּק עָמְדוֹ,
אֲדָמָה לוּ רַק אָסְפָה אֵלֶיהָ
מָן שָׁמַיִם, סַעֲדוֹ.
מִן הָאָרֶץ אוֹר עָלָה
לְהָעִיר קִמְטֵי תְּלָמִים,
לְחַדֵּשׁ עֻלָּהּ עָלֶיהָ,
אַף נִשְׁמַת שׁוֹבְתֵי יָמִים.
מִמִּזְרַח שָׁנָה צוֹעֶדֶת
מְפַלֶּסֶת אֶת דַּרְכִּי,
אָנָּא מִתְחַדֶּשֶׁת
מָה לִי שָׁלַח מַלְכִּי?
לקריאה חלקה יש לקרוא את בית 2 שורה 3 כאילו כתוב 'אֲדָמָלוּ'.
כלומר ההטעמה יושבת על המ"ם הקמוצה. המשקל יזרום חלק.
משוה יפה, אבל זה סתם ישתלט לך על השרשור.
תודה על השיתופים שלך
ובסיומה כתבתי לי תובנות שלמדתי.. איכשהו זה סגר לי את השנה בטוב
שתהיה לך שנה טובה!
אשרייך שאת כותבת "מהותי". זה מחזק.
וישנם רגעים, בלילות, שאנו מביטים.
ואין מילים.
ושם אני מגלה אותה. כל פעם עוד מעט.
היא חושפת פיסות עצמה דרך עיניה לעיני.
ומשפילה אותן.
ואני רואה אותה, ובעיני אהבה.
שלוחשת עד מה יפה היא, באותם רגעים,
עד מה יקר לי הגילוי.
עד מה מתוקה ההרגשה להכיר עוד מפיסות נשמתי.
מוריה.מוריה.איך לדעתך אפשר לשפר?
ותודה!
אני לא ממש אוהב 'לשפר' כתיבה של אחרים ביצירה ספיציפית,
היה זמן שהתיימרתי כנראה וזה עבר לי.
אבל כיוון שביקשת,
מבטים --> כותרת שיכולה להצביע על כיוון כללי בשיר,
אבל לא באמת מכילה אותו. לא אציע לך כותרת
כיוון ששוב זו היצירה שלך.
וישנם רגעים, בלילות, שאנו מביטים. ---> לשונית, אם התחלת בוא'ו והתחלת עוד משפט בואו'
את בעצם נותנת תחושה שיש יותר ממה שלא נכתב וזה משפט שנכתב מהאמצע.
אני לא בטוח שזו שגיאה לשונית בהכרח כמו שאת כותבת חצי ממה שעובר אצלך
בהקשר השיר לדף. השימוש התוכף בוא'ו בתחילת המשפט, ממשיך בשיר כולל שימוש תכוף בנק' לסוף משפט.
ואין מילים.
ושם אני מגלה אותה. כל פעם עוד מעט. ---> ושם זו מילה שמצביעה על מקום נסתר אבל זה הרמז היחיד.
היא חושפת פיסות עצמה דרך עיניה לעיני. ---> שורה שמצביעה על כביכול 'דמות נוספת שאת לא באמת מצביעה עליה אלא זורקת שם בסוף השיר. עד כמה הגילוי הזה הדדי בין הנפש לנשמה.
אם זה בכלל חלק מהשיר
ומשפילה אותן.
ואני רואה אותה, ובעיני אהבה.
שלוחשת עד מה יפה היא, באותם רגעים,
עד מה יקר לי הגילוי.
עד מה מתוקה ההרגשה להכיר עוד מפיסות נשמתי.
אני מקווה שהשאלות שלי יצליחו להכווין הארה לכתיבה ולא הערה מצמיתה.
זה ממש עוזר ומכווין!
אבל קצת קצר מידי "לטעמי"..
אממ גם לדעתי האמת, אני לא כזה טובה בזה אז קצת הסתבך לי..
יש לך רעיון איך אפשר להאריך?
נסי את האתגר השבועי שאעלה 
אממ אולי אבל אני פחות אוהבת לכתוב בחרוזים..
סבבה גם ככה זה מעולה (:
חז"ל תקנו ששבועיים (מינימום) לפני החג צריך להתחיל להתכונן לחג. בכלל ההכנה יש לעבור על סדר התפילה של הימים הנוראים, בהם ישנו פיוט ארוך (כמדומני שישנו רק אצל הספרדים) שעוסק בכילוי השנה וקיללותיה והחלת השנה וברכותיה. רעיון זה מיוסד על דברי חז"ל בגמרא, שתקנו לקרוא את פרשת כי תבא, שיש בה קללות וברכות, לפני ראש השנה בדיוק לצורך זה - תכלה שנה וקיללותיה.
כתבו שיר או קטע פרידה מן כל הקללות, הכלליות והפרטיות, שעברו עלינו במהלך השנה שעברה (כיצד, במבט לאחור, אנחנו רואים אותן?) ונשיאת עיניים לברכות השנה העתידה, (שאיננו יודעים כלל מה היא טומנת בחובה).
אהבתי והתחזקתי.
