החיים פתחו בשביתה
והילדה חלפה ונמוגה
ימלא פי, תהלתי
לעת זקנה,ככלות כוחי
עת שם זעקתי,חיפשתי קולי
עת שם נשאתי,בדומיה כאבי
אל תשליכיני אבי,אל תרחק ממני
עת נערמו זאבים,עלי לטורפי
בינות למשבר,כותלי נשמתי
שאלתי,חיפשתי את רצוני
בעת אנצור טללי תאני
בעת אנדור,אבד עווני
עת שם בכיתי,מבעד אישוני
עת שם נפלתי,קדשתי שמי
את פרי גני,מצר מצוקתי
לך הביא,מתוך צליל רינתי
בעת אבוא,תחת צל אביוני
בעת אזכור,שדה לחישתי
בהצלחה.אבל בכו"מ אין לי איך לערוך עכשיו...
וכן מסתבר שהייתה לי שגיאת כתיב
תחושה של "על הקצה", של משהו לא... (קשה לי למצוא מילים לבטא את זה).
כאילו הוא נמצא על פרשת דרכים, לאן ממשיכים מפה?
הנהרות ששוטפים את שיריו משום מה לא נותנים לי תחושה של שטף חיובי, יותר קרוב לקסתות דיו שנשפכו על מה שכבר נכתב בעבר, כמו מנסות למחוק את מה שנכתב.
או משהו אחר שעלה במחשבה...לא משנה.
מי שרואה מחזה כזה ושומע קריאות כאלו לא יכול להשאר אדיש, אבל פה הכל מתחיל להתערפל מבחינתי -
מה משמעות "דמותו היתה נסתרת לדמותך"?
אם כבר דמותו היתה נסתרת ממך, למה לדמותך?
(אחרי שקראתי את השיר נשמת המילים הצלחתי להבין כמה דברים בקשר לשיר הזה ומאיפה הוא נבע, אם אכן נכתב אחריו)
אבל יפה לראות שיש פה פורום כזה!
אם תרצי ולתרום את חלקך לעולם היצירה...
אנחנו נשמח.
מוזמנת בהחלט
מושמושיתאחרונה כתבתי לך על המבט הראשון, שבו הכל נודע,
כי הנשמות שקופות אחת לשניה.
חכמתי האמיתית היא,לספר לך זאת ללא עצב וטינה , כך
שיהיה מובן עד כמה יקרת לי.
אין מילים להגיד מה המילים האלה אומרות לי,
אבל אני חייבת לנסות.
יש פה את הנגיעה הראשונה, נגיעה של חיים.
תמיד החיים זורמים דרך נגיעות,דרך מגע.
אנו מבינים מדוע הזעקה כה "שתקנית".
יש כאן התגברות עצומה,על צער הלב,מאמץ אמיתי.
להגיע לתובנה עמוקה,חושבת שעוד מעט זה יגיע.
מנסה להמשיך לכתוב אך ללא הצלחה.
הנגיעה הראשונה עוד זכורה,והמבט המסתכל נכנס פנימה.
הבהירות הפנימית,צמרמורות שעוברות לי בגוף,רואה שחור בעניים שחושבת עלייך.
עולם מטושטש,מרגישה קרובה,אך מנסה להיות חזקה ולא להיפגע.
עוברות שנים ועדיין זה חזק,שמחה בכל ליבי לא רצה שזה יעזוב אותי.
כמו לחון ראווה מסתכלת,מביטה לראות הטעם מתוק והמר.
עכשיו מה שנשאר לי לחכות בסבלנות למגע הבא,לחום ואהבה.
המגע הוא בראש ובלב והגוף הוא רק משל,
רק מוליך לאנרגיה של הנשמה.
חושבת איך לסיים את זה,אך אין לזה סוף.
מחשבותי בעבר אומרות לי עצרי,אך אני מרגישה שזהו לא הזמן וזה אמיתי.
הרגעים שאני עוברת דוחקים בי את העצב.
מפלסת עוד דרכים לעבור,מקווה שהבנתי את עומק חיי לאור.
איזה נוגה ונוגע--מושמושיתאחרונה) 
מושמושיתאחרונהלה' מזמור
אדיר כביר נורא
לעצמי מזמור
בודד אהוב בדממה
ימים עברו
שיברון חלף
נדם הלב
רגשי דלף
מעגל חוזר
אל אותו המקום
שם אבדתי
אילם בלי קול
שאלות קושיות
על למה ואיך
ואינספור נפלאות
מביטות מהחיך
ורוצה הוא כל כך
מתאווה,משתוקק
אך יודע שכך
כל אושרו ישתתק
ובנתיים כואב
כבר נמאס מהכל
בורח בנתיב ללא דעת
ובנתיים נודד
אך ממנה הכל
מתחוור לו בלאט
זה עמוק כ"כ.
אולי לא מובן...
זה שיר שהוא הפכו המוחלט של העומק,
גשמי מידי.
מנשבת לה בינות לשיחים,
מחכה לשעתה שתגיע, לאותם רגעים.
והנה גדל הנער, כבר באה השעה.
ובעוז היא נושפת, מבקשת מנוחה.
ובלילה בהיר, ריק מעננים.
בינות לעצי זית מלבלבים.
מצאה היא אותו,
את שאהבה נפשה.
מצאה היא אותו,
באור הדמדומים.
מחכה לשקטאחרונהשגיאה.
האף סולד, הגוף עייף.
היא לא יודעת, היא לא מבינה.
היא רק עוד טעות נוספת של הטבע.
שגיאה.
היא לא תהיה פה בקרוב.
רק החזקים שורדים.
ככה הם אמרו לה.
אכול או היאכל.
זה חוק הטבע.
היא חשבה לרגע.
אבל בסופו של דבר,
אתמול, היום, מחר,
זה גם
חוק
האנושות.
תודה
זה יפה רצח!!!מישהי=)המעבר בין שורה של אכזריות (סוגשל)
לשורה תמה, טהורה
מ-ד-ה-י-מ-ה!!
הכתיבה, החריזה.. משו יוצא מהכלל!!!
כמה שזה שיר יפה..
|לא מוצא מילים לתאר|
משו שבה אותי בשיר הזה לגמרי
אפשר לומר משו?
תודה!
בעע אין לי מה להעיר בכלל..
איזה חתיכת כישרון!!
הבן אדם כישרוני. ומגיע לו ברכת ברוכים הבאים לפורום.
אבל התוכן מדליק אלף נורות אדומות.
ואני, כל בקשתי היא,
עשני כלי לשליחותך.
כלי להפצת אורך ותפארתך.
כל בקשתי היא לעשות שליחותך.
להפיץ אהבתך.
ואני, כלי מלא בושה וכלימה.
אינני כלי ראוי לכבודך,
אך יודע אני כי אינך מסתכל בקנקן,
אלא במה שיש בתוכו
ובתוכו בוערת אש,
ובתוכו זורמים נהרות.
נהרות של תשובה
ואש שזועקת-
ואני- כל בקשתי היא
עשני כלי לשליחותך.
תודה.מישהי=)
נקודה טובה matanשיר מעגלי - פותח ומסיים באותם שני טורים.
ובתווך - מה המשמעות בעיניך של להיות ממלא השליחות.
אף על פי שישנו ניגוד בין הבקשה למציאות (כלי לשליחותך - כלי מלא בושה וכלימה) מחבר ביניהם אחד - האני.
וזה מה שמגשר מעבר לכל על פני הפער התהומי.
עוד ניגודים שמצליחים להשלים בתוך הנפש - אש בוערת, נהרות זורמים.
נהרות של תשובה ואש זועקת.
יש פה גם מבנה מעניין:
ובתוכו בוערת אש,
ובתוכו זורמים נהרות.
נהרות של תשובה
ואש שזועקת-
השקט הוא פנימי, בעוד התזזיתיות היא חיצונית. יש מה לחשוב עוד על העניין.
שתזכה לגשר על הפערים ולמלא שליחותך כרצונו.
מזכיר את השיר לפיד בוער
של אודי דוידי
אך בתמציתיות פשוטה ונוגעת כ"כ...
הרבה זמן רציתי לכתוב משו כזה ואתה עשית
את זה בהמון דיוק ואומנות!!!!תודה רבה!!אשריך.
תודהmatanאחרונה
מהלא נודע אני מפחד
והפחד משתלט על גופי
לבד יושב שם, שקט ורועד
חששות ממלאים את רוחי
לא רוצה אני להאמין
שדווקא היא לא תימצא
להקשיב לפחדים לא מסכים
אני מתפלל, מבקש ורוצה
וכשהקולות מסביבי רק מתגברים
מבין אני, זה הזמן לצאת, לנשום קצת כוכבים
אני חולם בלילות
על בית, עם וילונות
עם אוכל חמים
וחיוך עדין, תמים
אני חולם על אישה,
על הקמת משפחה
על כמה נאהב ואיך,
שייכות, לאן שלא אלך
בונה לי אני במוחי מגדלים.
תקוות, רצונות, עולם ללא פחדים,
ובין בכי תינוקות לצחוק ילדים
זה הזמן לצאת, לנשום קצת כוכבים
לפעמים המציאות מכה בלבבי
נושפת בחוזקה על חלומות אחרונים.
ופתאום אין עוד קריאת "אהובי"
רק זכרונות ארוכים, מתוקים-כואבים.
וכשהדמעות כבר זולגות וחנוק שם בפנים.
זה הזמן לצאת, לנשום קצת כוכבים.
נשלח מה Xperia™ שלי
אבל גם לי יש קטעים כאלה, לכתוב בגוף זכר.
זה כל כך אמיתי, כל כך פוגע במטרה. אני בטוחה שרבים מוצאים עצמם נושאים את התפילה הזאת בסתר ליבם,
כולם חוששים.
אבל את הכנסת את זה במילים כאלו, ייחודיות לך.
ממש אהבתי את הביטוי לנשום קצת כוכבים. כבר יש לי זכרון של הריח הייחודי של הזמן הזה שיוצאים לנשום כוכבים...
תודה!
איזה שיר מקסים,
והשורה הלוקחתתתת-
"זה הזמן לצאת, לנשום קצת כוכבים"
ממש מילים נכונות!! תודה רבה
איזה יופי. אהבתי.
בעז"ה עוד תיזכי...
וכמו שאמרו "..לנשום קצת כוכבים" קנה אותי
ויש לי הערה חשובה. פשוט מבחינת היושר אני רוצה להיות נקייה מול עצמי.
ראיתי את הביטוי הזה ״לנשום כוכבים״ בספר, והוא ישר נחרט בי.
אז תודה לאשכול נבו..הוא הגאון
קראתי כבר כמה פעמים וזה עדיין לא ברור לי מספיק.
התחושה שנוצרה אצלי היא מעין תנועה של מטוטלת : ניסיון לברוח ממשהו מחד,אך מאידך שאותו משהו ישאר קרוב.
המחייכת בסוף הפך את הכל.
הפך את הפחד למסכה שהסתירה רצון כמוס שאותו צל ישאר קרוב.
זה מה שאני יכולה לומר לעת עתה.
יש בקטע הזה משהו אפל וקסום גם יחד.
רוש לילה.אחרונהנקודה טובה, תודה רבה.
אילת השחר, אכן, היטבת לתאר, ולדעתי הבנת את הנקודה היטב. יפה לך! ותודה
רון, אולי הפחד הוא חלק מהקסם? כיף לשמוע מחמאה כזאת ממך חח.. תודה
נגע בי! ובלי קשר (או שעם..)אני ממש מתחברת לסגנון כתיבה שלך..הוא כנה,קולע,ונוגע..(בדר"כ)..
אז תודה!!
רון אתה והמילים המדויקות שלך,
כרגיל,
איזה יופי ואיזה כיף לקרוא!!
ארמונות בחולמהמם! ממש שיר מיוחד. שיר שאשמור, בסדר?
מזכיר בסגנון את השיר שלך כוס ישועות משהו? לא זוכרת במדויק.
שיר שמאוד אהבתי אגב, אותה פשטות. מיוחד ממש!!
נגמר מסע מתיש ומתחילה דרך חדשה.
כאילו כל מה שמאיים הפך למשהו עדין, רענן, שברירי, חלום שמתגשם.
קרן של שחרית - משהו מתחיל,
חוף לבן - טוהר, מעין דף חלק...
מסע החיפוש בא אל סופו.
מבחינתי השיר הוא על כלה.
וזה בכלל לא עצוב,
זה אחד מהסופים שאומרים עליהם שהם התחלה חדשה.
וזה מקסים, כתמיד.
כתבתי בתגובה מה הוביל אותי למחשבה.
בעיקר זה שהחיפוש נגמר, ענן סר ותמונה מתבהרת...
יכול להיות שאני גם סתם בגדר אדם מדבר מהרהורי ליבו...
תיבת תהודה פנימית וכל זה.
ואולי זה בכלל חיפוש של הנשמה אחרי אמת?
לא נשמע לי, כי זה מסוג המסעות שלא נגמרים אף פעם.
מה אומר המשורר?
תיבת תהודה שונה.
עכשיו ממש מעניין אותי למה התכוונת.
כנראה שזה ישאר בגדר משאלה.
אשמח לתגובות!נושבת באויראת כותבת יפה ורגוע והתיאורים שלך עדינים ונעימים לקריאה.. אחחח..
אשמח מאוד להערות והארות.. יום נעים
פרח קמל
ריחו אותו נטש
בחור אבל
נופל על אם הדרך, חלש
פרח קמל
אם בוכייה
שרה שיר הלל
עינה צופיה
פרח יבש
זקן עצוב, בודד
הוא סופר פרפרים- חמש,
וליבו שוב נודד
פרח שרוף
נערה מתייפחת
רוצה רק לעוף
אבל המציאות מנצחת
פרח עבש
אישה אומללה, נובחת
בגרון יבש
את יגונה צורחת
פרח של עשן
זקנה ערירית, נזכרת בתוגה
באותו זיכרון ישן
הנה, היא שוב שוגה
פרח אדום, רענן,
שנשכח על המדרכה
על השמש מעיב ענן
הוא צועק, היא בוכה.
רקיעת עקב נעל
מחרידה את הדממה
מועכת את הפרח
מטביעה אותו באדמה
ודמעה או שתיים
זלגו לו בלי לשאול
כי אכזבה שכזאת
מי מסוגל לסבול?
משהי!!את חתיכת כשרון!!
ממש הרגשתי שאני בתוך השיר כשקראתי אותו..
ממש ממש אהבתי!
פשוט מיוחד!!
-אני-איזזזה רמה!!
ממש ממש אהבתי איך שכתבת!!! פשוט מוכשרת!!
אהבתי כל בית כל אות וכל תו!!
איזה כישרון מיוחד!!
מהשירים שאפשר לקרוא שוב ושוב
וכל פעם למצוא פירוש אחר...
עוד אשוב ואתעמק בו,
הוא כ"כ נוגע בעומק הנפש,
תודה רבה!!
המשיכי לכתוב, יש לך את זה, ובגדול!!
"פרח אדום, רענן,
שנשכח על המדרכה
על השמש מעיב ענן
הוא צועק, היא בוכה....."
ככ"ככ...פשוט... אוף. אין לי מילים מתאימות עכשיו.
התחברתי להכל.במיוחד לזה.
היו כמה בתים שלא הסתדר לי עם קצב מסויים
אבל תמיד יכול להיות שזה מסתדר עם המנגינה, אז מי אני שאתווכח??
מושלם!
אין, פשוט אין לי מילים!!!
כמה כישרון!!!!!
הערצה!!
רון א.דאחרונהרון א.ד