האזיני לקול
פרסות הסוסים,
לשמע נקישות המצעד
הצועד אל שקיעה מעוטרת,
וחשלי את ליבך
לקול צלצול הפלדה.
*
הו לוחם,
מדוע טווית את שירך
מברק השריון,
מצעקות המלחמה,
הבט אל הוורד
המוטל למרגלותיך
ותן את ליבך לשירי
המרצפים את דרכך.
*
אני רוכב
בשדות קמלים,
הזמן חלף לו
וההווה קופא בעצמותי,
דמעות מלוחות נוטפות
ונוחתות אי שם
בראשי הריק.
*
כבר שקע הלילה
ונותק המיתר
שבין נשמותינו.
דמעות חמות
מעלות עשן על השולחן
שבו הנחת
ורד יבש
יש "כי תצא למלחמה", אך אח"כ מגיע השלב של "כי תבוא אל הארץ"...
רואה ולא מבין
רואה ולא מאמין
רואה ומתחבט
רואה ומתלבט
ואז עוצר וקורא:
"שיר נפוח אני רואה!!!
זה נראה שזה נכתב על משהו שמתלבט בדרך שלו .... ראה ושומע ולא מאמין לו /להם .
מחפש את הדרך שלו . יש שם מעיין דילמות וקונפליקטים פנימיים .
כך זה מרגיש לי ..... מקווה שהבנתי .
מחאה נגד שירי דיכאון מליציים שלא אומרים כלום
בן-ציוןאחרונהאל תמהר לשפוט.
שאני די מסתייג.
בסופו של דבר הפורום מהווה במה לאנשים שרוצים לשתף דברים שיוצאים מהם אל הדף. הפורום לא נועד (לפחות לא בראייתי) לחלק ציונים לאף אחד. יכול מאוד להיות להרבה מהשירים אתה לא מתחבר שזו כמובן זכותך המלאה, אבל יש הרבה אנשים אחרים שכן מתחברים (ואגב, יכול להיות שיצירות שדווקא אתה מתחבר אליהן הם פחות יאהבו). אז על מה אתה מוחה כאן בדיוק?
שלום לכולם
ספרו ושתפו אותנו בנושאים שמעניינים אתכם .
וכך נפרה אחד את השני .....
מה דעתכם ?
מה השאיפות שלכם (אם יש כאלה )?
מה אתם מתכננים /חושבים לעשות עם הכישרון הזה ....
מסיבה די ברורה-
שבוע אחרי התחלתי לצאת,
ומאז היה לי רק טוב.
(ואפילו התארסתי ב"ה)
אבל באלי לכתוב 
אבל לא יוצא..
אבל אני רוצה כ"כ!!!
למה לעזאזל רוב מוחלט של השירים שלי נכתבו מכאב?
<כןכן, אני יודעת את התשובה. אבל אני רוצה אחרת..>
ואני גם רוצה שיר -פזמון.
כתבתי חצי של אחד כזה, שמתאים לו לחן.
(והלחנתי 
זה פשוט הזדמזם לי במוח )
אבל באלי עוד.
ישלי שאיפות גדולות מידי נראלי בתחום של השירה..
בסוף זה ישאר כמו תמיד-
שירים למחברת.
מקסימום בסמס לחברה.
<פריקה שקצת הביאה נשימה>
לא מכירה אותך , אם יש לך כישרון לכתבה אז זה יבוא לאט לאט.
יש תקופות שהמוזה לא ממש באה .... זה עובר .
ואם את ממש אוהבת לכתוב , כדי לשאוף למעלה ....
אולי להוציא ספר שירים /חוברת או אולי לכתוב באיזה עיתון או עלון .
נ.ב
אני מאוד אוהבת לכתב . כתבתי המון למגרה (לא רק שירים , גם שירים ) .
והחלטתי שאני רוצה להתפחת בכיוון .
אני גרה בישוב ויצא אצלנו עליון "פרטי"של מאמרים סיפורים כו ....
ואז הציאו לי לנסות לכתוב שם .
וכן אני כותבת שם ומתנסה ...... אמנם זה לא עיתון ישראל היום או בשבע או ידיעות ....
ולא משהו מפורסם אחר . לאט לאט מקווה שאצליח להגיע רחוק .
אולי אני יוציא משהו משלי ? מי יודע?
בהצלחה .
חרותיק
)
מרב. (תלוי בלחן ;)) הכי לא הסגנון כתיבה שלי...אחווש770אחרונהכל ילד נולד מיוחד
יחיד מסוגו
בלתי מוגדר
מיוחד.
והילד גדל לו
ורוצה להיות כמו כולם
ו 'הכולם' הזה
מיצר בית חרושות
לאנשים דומים
שמחקים אחד את השני
כדי לקבל יחס
להרגיש קיימים
כאילו אהובים
להרגיש רצויים
אבל יש בתוכו קול
והוא שם מי שנולד
והיה קטן
והוא מכיר אותו
יותר מכולם
את אותו ילד מיוחד
והוא מסתכל מבפנים
על אותו ילד שהפך
לרגיל.
והוא זועק.
וצורח .ומבקש.
שיהיה הוא
והילד משתיק אותו
ואוטם אותו בצנצנת
וזורק לפח
כי הוא מפריע לו
להיות
כמו כולם
והקול בוכה
בדמעות יבשות
וצועק בצעקות חרישיות
אילמות
ומתחנן
שיחזור הילד
להיות הוא
בלתי מוגדר
יחיד ומיוחד
שלא יתנרמל.
מציאותי ואמיתי מאוד לחיים שלנו..
אהבתי את הסגנון כתיבה, פשוט מאוד, ומעביר מסר ברור..
וגם אהבתי את הרצף "והוא זועק. וצורח ומבקש"..
עוד משו קטן- לבחירתך- תחיליטי אם המילה האחרונה "יתנרמל" מתאימה.
בעקרון לשונית זה לא מתחבר עם שאר הקטע, אבל מצד שני זה סלנג חמוד וצורם שמחדד את העיוות..
במילים פשוטות היטבת לתאר מורכבות גדולה
וזה כשלעצמו כישרון יפה מאד!!!
שיר נעים וסוחף.
איזה נושא יפה,
הבעת בצורה נהדרת
יישר כח!!!המשיכי לכתוב ולפרוץ
אני מאוד התחברתי לקטע ,
כי כל ילד הוא מיוחד ושנה מהאחרים במשהו: צורה חיצונית ,(גבה שמן או רזה ....) צבא עור וצבע שער ....
ולא כולם אותו הדבר בדיוק כמו בבית חרושת .
נ.ב
התחברתי לקטע גם ריגשתי .
כי יש לנו ילד (פעוט בן שנתיים .... שעבר הרבה ) והוא מוגבל פיזית ,הוא אם פרוטזות ברגליים .
עכשיו הוא עוד קטן וצעיר .... הוא עוד לא יודע מה מחכה לו בחוץ .....
הוא יהיה שונה ואחר מכולם ומצד שני הוא ירצה להיות כמו כולם .....
פינג.אחרונהמילים ברורות לאמת מורכבת
היו כמה מקומות שלא התחברתי לניסוח
אבל הרוח יפה ומענינת והרגש מנוסח במילים ברורות ויפות כל כך
על חבר שהלך לעולמו מתאונת דרכים,
לא יודע אי לכך התכוונת,
אבל הקטע שלך נגע בי
.
קטע חזק,
כתוב יפיפה
בחירת מילים מדוויקת ממש!
עשוי היטב,
בנוי נפלא
ישלך כישרון
מאחל לך שתמצאי את דרכך לנווט
אותו להתעלות
כתוב כ"כ יפה וממחיש את ההרגשה, נעים לקריאה.
לגבי שם אולי- כאב הגעגוע.
תודה על השיתוף
עובר אורחציפה ל....
מעיון כותרת פחותה שכל אחד ידמיין למי הוא מצפה .
למשל: מפצה לבעל שיחזור מהמלאים /צבא הביתה .
מפצה לחבר /ידיי שיבוא לבקר .
או מחכה למשהו שלא יגיע ז"ל (_כמו שהזכירו )
נ.ב
השיר הזה מעורר המון מחשבה לציפה למישהו ....
כך נראה לי ומרגיש לי .
הגיבורה של השיר עוברת סוג של מסע .
אולי מסע לעליה לארץ או אולי מסע לחיפוש בן זוג ?
משהוא או משהו שהיא כמה להגיע לשם , ולא בטוח שתגיע .
מהחושך והצרות היא בוחרת /יצא כדי לחפש משהו אחר .
כנראה משהו יותר טוב ....
שיר פסטורלי שמעורר את המחשה , לכיוון של פחד ובלבול .
שיר ציורי של שדה ומעליו מעגל מלאכים לבנים .
בכי שקורע את השמיים הכחולים .
בשדה יש מסביב מעגל מחיטים .
נ.ב
סוג של פרוש שלי לשיר ....
כבר מאוחר
אתה יודע?
הינה הדרך נבלעת באופל
והזמן קופא
הרחק מהישג עינך.
אתה שוכב על מצע
של אבן קרה
ודמעותיך
נשואות אל-על,
ורק כוכב הצפון
מנגן לך שיר
יפה עד דמעות,
שנותן לך כוח
לקום ולצעוד
בנתיב של טללים.
ממש התרגשתי לקרוא את השיר!
רחקת ממני, אחי!
ישמעאל מצחק
ויצחק עקוד על המזבח
ואני נאחזת בסבך
עובר אורחמחוללת בכרמיםמעניין אותי לדעת מה הסיפור שנקלט מהקריאה...
שותקת
כי מה כבר יש לומר
מוחקת
כי זה שייך לעבר
ורק בחושך, בלילות לבנים,
העיניים שלך מדברות
את מה שאי אפשר להסביר במילים-
העיניים שלך מסבירות
אבל אני-
אני כבר שכחתי
את שפת הלב.
פתחי לי, אחותי
העבר כבר כלה
כבר קלו המים
השחר עלה
פתחי, אחותי
את השער לליבך
בגן הנעול
אין עוד מי שיחייך
למדי אותי, אחות
את שפת
ליבך.
נגע לי בלב, מאד.
מאד מאד.
וזה לא קורה הרבה
זורמת עם החייםאלול הגיע-
המלך בשדה.
בקרוב הוא יופיע,
אני לו אודה!
התרגשות גדולה,
זהו חודש מתנה-
לבקש מחילה,
לחזור בתשובה.
קמים בבוקר,
אומרים סליחות.
כשהמלך מבקר
לא עושים הצגות.
צריכים אמת
אחת ויחידה!
החיים באמת-
הם סוג של חידה.
וחודש אלול
הוא לידה מחדש.
קצת כמו מבול
אך הכול מקודש.
ואנחנו עכשיו
בזמן אמיתי.
מסתכלים בעיניו
ובמבט פנימי.
בס"ד
קצב מצוין!
זורמת עם החייםזורמת עם החייםאחרונההרגשתי שזה קצת דומה לנצרות אז הייתי חייבת להוסיף את המקודש
יש חיים מחוץ לפורום!
ומממ,
אולי כדי לצרף אליך מנהל פעיל?
(ברור שמנהלת צריכה להיות פעילה... )
שיר שכזה הייתי צריכה לכתוב באמצע,
זה היה מוסיף לו רובד ונופך נוסף שהיו
מדגישים את ההיבטים שבחרת להדגיש בו
ודווקא אז הופכים למיסתורי בדיוק במינון הנכון.
השיר/קטע מקסים ויפיפה,
השבירה על ידי מילה בסוף כל קטע
הופכת אותו לבעל חן קסום במיוחד
מהפנט ממש!
שיר שנראה שנכתב מוך הרבה כאב
ויותר מכך מחשבה.
השירים שלך,
כל שיר מרטיט מיתרים רדומים בשביל החיים שלי,
פורט מחדש על אותם תווים אבודים שחשבתי
שאבד זכרם מן העולם
מנגינות הנפש שבים וצצים מבין קפלי גלימת שירך,
תודה לך!
רוש לילה.ארמונות בחול, לשאלתך:
לא יודעת אם יש תשובה, אבל המסר מהשיר הוא שמה שאני אמורה להיות- נקודות קטנות של שתיקה נצחית על החלון בחדר שלי- זה לא אני.
ועדיין מנסה להבין את חלקו..
הבית שהכי אהבתי הוא על המילים.. זה הזכיר לי (בין השאר) שירים שכתבתי והיום אני לא מבינה מה הקשר בינינו...
יש גבול לכל דבר.
את כותבת שהוא צריך להיות מחובר לעצמו.
מחובר לרגשות רצח?
אני אמורה לקבל ולהכיל את זה שאדם רוצה לרצוח?
דווקא מי שאכפת לו מהשני צריך לעזור לו להבין שהוא צריך טיפול.
מסכימה עם זה שזה צריך להיעשות בעדינות, ואולי בזה גם אני טעיתי.
אבל אין מקום לכתוב מחמאות על כזו כתיבה בלי לכוון את האדם לטיפול.
טיפול זה לא דבר רע, לא דבר מאיים. הרבה אנשים נורמטיביים לחלוטין הולכים לטפל בשלל בעיות.
זה יעזור לו רגשית. יעזור לסביבה. ויגן על כולם במידה והרגשות עלולים להפוך למציאות.
ולא, לא תמיד אדם יודע על עצמו האם הרגשות באמת יכולים להפוך למציאות.
אגב, בטיפול לפעמים באמת מציעים לאדם לכתוב כאלו רגשות או להביע אותם. אבל לא נשארים שם. פורקים, ועוזרים לו לצאת הלאה. כותבים קטעי תיקון וכדומה. בשביל זה הם מקצועיים.
מושמושיתהזדעזעתי.
א. נראה שהכותב כותב מהקושי של לשמוע ולחוות את הדברים מהצד ועל זה שכאילו החיים ממשיכים אחרי שזה קרה. ההתבטאות שלו מזעזעת! אני נגד פרסום כזה שיר. אבל הוא לא נשמע כמגיע מרצון לבצע בעצמו.
ב. למה קריאה לטיפול היא קריאה בעייתית. אנשים פה אנונימיים. וטיפול זה כלי מדהים שה' נתן לנו. הוא עוזר לכל כך הרבה!!!! זה לא דבר שלילי!!!! להפך!!!!!!
מה מזעזע אותנו בצורה שאי אפשר לסבול, מה לא מוכנים לקרוא, ועל מה אסור בפירוש לכתוב.
כי כל אחד מאיתנו שונה, ולא כולם מסכימים על אותו דבר. מה שאדם אחד מוכן לקרוא\ לכתוב, זה לא מה שהשני מוכן.
אז אולי כדאי שכל אחד יכתוב את הגבולות שלו, ולפי זה אנשים יחליטו אם להעלות קטע מסויים או לא.
מלוכלכים בקטע הלא צנוע, וכולם יקפצו על זה
אותו דבר גם לא קטעים מלוכלכים בקטע האלים
אני לא מתכוונת להגיב לדברים מזעזעים כ"כ
רשמים רשמים אמנים אמנים אבל יש גבול
את מסננת.
כמו שגם בצניעות, יש אנשים שיזכירו נשיקה, ויש כאלה שלא. הגבולות פה צריכים להיות מאוד מדוייקים.
ברור.
ואז יזהו מצוקה, יכוונו אדם לעזרה ויצילו אנשים?
אולי ככה בן אדם ישתחרר מרגשות שליליים קשים?
אולי הוא יהיה קליל יותר ,מחייך יותר ומתמודד יותר?
אולי פשוט יהיה לו יותר טוב!!!
אבל כנראה שיש דברים שלחלקנו נראים לא מתאימים, זה הכול.
שכל אחד יכתובמה שבא לו
ולאחרים יהיה מותר לכתוב מדאגה שכדאי לקבל עזרה...
רוצה להתאבד, לא הייתי שומרת לעצמי את המחשבות שלי. הייתי מפנה אותה לטיפול פסיכולוגי.
)ריעותאני מרגישה שיכולתי לרצוח אותה. לתקוע בה סכין עשרות פעמים. עד שתבכה, עד שתצרח. אבל שתצרח בשקט, הקול שלה מעלה לי את הסעיף.
מאז ומתמיד היא הייתה כזו. מעצבנת. נטפלת. חשה מעצמה כאילו שהיא אדם מושלם. והיא לא. כל כך לא.
מגיע לה למות! שתמות כואב, לא כואב. מה אכפת לי? מגזימה בכל דבר. דורשת תשומת לב גם כשלא מגיע לה.
שתיכלא בחדר קטן בקצה השני של העולם. שתרעב ותצמא שם. תמיד חייבת לצאת מנצחת, גם כשהיא טועה. נלחמת בכוונה. תעשה הכול כדי שכולם יסבלו והיא תהיה מאושרת.
מצדי שתחיה אתנו בבית, אבל שתשב בשקט בחדר שלה ולא תצא משם. ולא תדבר או תוציא הגה מהפה המרגיז שלה. צועקת. כל כך צועקת! לשמוע את הקול שלה גורם לי לרצות להתאבד.
מה אכפת לי? שתחיה רגיל. רק שלא תהיה מעצבנת כל כך.
ואפילו שתהיה מעצבנת, רק לא כמו שהיא, שתשתנה.
היא יכולה, אני יודעת. היא תשתנה. מתישהו.
אבל כמה זמן אני יכולה לחכות? שתמות כבר ודי.
מחכה לשקטמה עובר עליך???
|מזועזע עד עמקי נשמתו|
אין איזה כללים מה מותר להעלות לפורום?
חוץ מזה שאני לא חושבת שיש בזה בעיה כלשהי...
צריך לכתוב/לומר.
כתבתי שלא אסור.
אומנם לא בחריפות כזאת , אבל כן , אני מזדהה .
ואם זה בכ"ז אמיתי ..
זו אחותך
|צורח|
בא לך?!
קטע נוראי, לא אטרח להגיב עליו בכלל
לכן אמרתי ששבעתי מהתגובות האלו.
ריעותוהדרך הכי טובה לעשות את זה, היא בקטע נוסף. גם לו קוראים אחותי.
אחותי הקטנה.
אני לא שונאת אותך. אני אפילו מתגעגעת אלייך, לפעמים. הרבה. תמיד אמרתי שגעגועים מוצאם מאהבה.
נכון, אנחנו דומות, וזה מרתיע. כי אנחנו תופסות את המקום אחת של השנייה, כי אנחנו כבר לא מיוחדות.
חשוב לי שתביני, אף פעם לא ניסיתי לקחת את המקום שלך. ואני יודעת שגם את לא, אבל זו ההרגשה.
וקשה לי, כל כך קשה לי. להתאפק, להבליג, ולא להסיט אותך מהדרך. פעם הייתי עושה את זה- במילים. אני יודעת שפגעתי בך, ואני כל כך מצטערת. זה מכאיב לי.
אנחנו יכולות, שתינו ביחד, למצוא את המקום אחת של השנייה, ואולי אז נפסיק להתווכח. הרי זה לא שאנחנו שמחות מהוויכוחים האלה, נכון? אנחנו בסך הכול רוצות לצאת צודקות, אז אנחנו נלחמות בכוונה.
אף פעם לא אמרתי לך שאני מקווה שלא תהיי. גם את לא אמרת את זה, למרות שבטח רצית. אני יודעת, ואני מודה לך ומעריכה אותך על זזה.
אני יודעת שהחיים שלך לא קלים, בדיוק כמו שלי או של כל אחד אחר, ואני מתנצלת שאני מלגלגת עלייך וממעיטה בערכך.
אני בטוחה שיום אחד אני עוד אצליח להגיד לך את זה, אבל בינתיים זה קבור עמוק בלב שלי.
אז בינתיים אני אכתוב בלי להתכוון לזה, רק כדי שתדעי שעמוק עמוק בלב זה ישנו.
אני אוהבת אותך.
אחותך הגדולה.
ריעותויש לי דמעות...
יבכה ממשהו שכתבתי.
עמדה דמעונת בעין מהראשון
לא שהסכמתי איתו ואפילו קצת הזדעזעתי אבל הוא נגע לי בלב.
יש לך כאב שתופס גם אם אני לא מסכימה עם הדרך שאת מביעה אותו.
ויש לך כתיבה חזקה, וניסוחים מצוינים.
בהצלחה יקירה
ריעותכתוב ממקום עמוק מאוד בנפש,
עם המון המון כאב אך גם אהבה,
מנוסח ומלוטש היטב.
אהבתי ממש!
ריעותאחרונהאהבתי, לשמוע את הקולות שיש בדממה...ואח"כ מעבר לראייה..
ממש יפה! תודה על הזכות לראות
גרמת לי לרצות לעשות מדיטציה!
העומק הפשוט שיש בשירים שלך
(כן, אני לא טועה עומק-פשוט
קסם נוגע ומיוחד שניבט ממך)
מסחרר ומדהים אותי כל פעם מחדש
היכולת שלך להנגיש עומק
בשפה ברורה,משוחזת ומלוטשת
אך מצד שני שכל בר דעת יוכל להבין
גורמים לשירך להיות בליגה
שסוחפת למחוזות שהם הרבה למעלה משכל אנוש
שיר מקסים, ההסתכלות והתבננות
על דברים שבשגרה מזוית אחרים
יפיפה בעיני,
ממש אהבתי!
מילים שמביאות להבנה שכדי להצליח להרגיש, לשמוע חשוב לפנות את עצמנו ולתת לדממה מקום.
תודה על זה!
האנאפורה - החזרה על המילה את בראשי השורות מעצימה את החוויה בכל אחת מהן.
החזרה על אם תאזין בדממה מחזקת את הנחיצות שלה כדי לראות ולשמוע אל מעבר למה שיש על פני השטח.
יפה מאודאך דווקא בקטע הזה
"כל המוסיף גורע"
בקטע קצרצר שכזה
בחירת מילים על חודו של קוץ
היא מחובית המציאות
את השכלת לעשות זאת
אך הוספת מילים שגרעו מהחן והיופי
הייחודים רק לו,
ועל כך ליבי דווה.
בכל מקרה,
אהבתי ממש תודה לך
צריכה לשמור אותו אצלי..
אהבתי את המשחק עם הפתגם 'מים שקטים חודרים עמוק'..
רון א.דכפי שניכר ברבות מתגובתי,
כדי ששיר יכבוש אותי אני זקוק לחריזה
לאיזה צליל שיארוג את יצירת המופת
למשהו אחיד ברור ונקי.
אך דווקא בשירך העדר החריזה הוא שקוסם
לי יותר מכל.
מוסיף רובד נוסף ועמוק אף יותר שרק מעצים ומזהיר
את כישרונך הברוך,
מי יתן ועל ראשך יקשרו כתרי תפארת
ומילות ליבך יזלו כטל למחברת
ונפשך תחבור לעט חייך
ועייני רוחך יביטו בעייניך.
תודה לך
