מצטרף לבקשה 
טעות בזיהוי..
ארץ השוקולדאחרונההיתה לי הרגשה שזה יעורר אצלך משהו כזה..
תרעומתו של כל אדם. או לפחות כל ביניש.. כתוב היטב.
לא מרגיש תלוש קצת?
מתלבטת על זה...
יפה. ניסיתי בהתחלה לקשר ל'יונה' ואז הגעתי לסוף.
הכתיבה מתחילה באופן 'פתוח', האם מדובר על קשר אישי עם האדם השנוא? זה ממשיך לבית השני, ובבית השלישי ישנה הפתעה - הכותב/ת בכלל מדבר/ת מבחוץ. או שאולי זו הנפש שזועקת לרוחהּ של הנמענת? לפעמים הכתיבה כמו מבחוץ מראה על הרצון להתנתק כמה שיותר מהסיטואציה, לקצה מערב. הכל מתחיל מההתבוננות - מי הכותב/ת?
באותה מידה יש להבחין אל מי פונים הבתים. בראשית - לאדם הרע. בבית השני - לכאורה אל הכלל, אל המרחב הפתוח, אל האנושות. בבית השלישי - לנפגעת (או שמא לכלל הנפשות הנפגעות).
מדובר על האנשים הגרועים ביותר, העצלנים, שונאי התוכחת, הרמאים.
הסיומת קצת "סבתאית" - 'חבל על הבריאות', דואגת.
פרוזה איכותית. שמחתי לנתח אותה. קצת.
אני לא בטוח למי לאחל את הטובה, את הרפואה. מ"מ, אני מקווה לעולם טוב יותר.
יָרְדָה שְׁמִטָּה בְּפַאֲתֵי מַעֲרָב,
מָשְׁכָה שְׂמִיכָה מֵאַדְמָתִי.
אִילָן מֵקִיץ מִתַּרְדֵּמָה,
אִתּוֹ נֵעוֹרָה תִּקְוָתִי.
שָׁרָשִׁים אִם הֶעֱמִיקוּ,
גֶּזַע אִם חִזֵּק עָמְדוֹ,
אֲדָמָה לוּ רַק אָסְפָה אֵלֶיהָ
מָן שָׁמַיִם, סַעֲדוֹ.
מִן הָאָרֶץ אוֹר עָלָה
לְהָעִיר קִמְטֵי תְּלָמִים,
לְחַדֵּשׁ עֻלָּהּ עָלֶיהָ,
אַף נִשְׁמַת שׁוֹבְתֵי יָמִים.
מִמִּזְרַח שָׁנָה צוֹעֶדֶת
מְפַלֶּסֶת אֶת דַּרְכִּי,
אָנָּא מִתְחַדֶּשֶׁת
מָה לִי שָׁלַח מַלְכִּי?
לקריאה חלקה יש לקרוא את בית 2 שורה 3 כאילו כתוב 'אֲדָמָלוּ'.
כלומר ההטעמה יושבת על המ"ם הקמוצה. המשקל יזרום חלק.
משוה יפה, אבל זה סתם ישתלט לך על השרשור.
תודה על השיתופים שלך
ובסיומה כתבתי לי תובנות שלמדתי.. איכשהו זה סגר לי את השנה בטוב
שתהיה לך שנה טובה!
אשרייך שאת כותבת "מהותי". זה מחזק.
וישנם רגעים, בלילות, שאנו מביטים.
ואין מילים.
ושם אני מגלה אותה. כל פעם עוד מעט.
היא חושפת פיסות עצמה דרך עיניה לעיני.
ומשפילה אותן.
ואני רואה אותה, ובעיני אהבה.
שלוחשת עד מה יפה היא, באותם רגעים,
עד מה יקר לי הגילוי.
עד מה מתוקה ההרגשה להכיר עוד מפיסות נשמתי.
מוריה.מוריה.איך לדעתך אפשר לשפר?
ותודה!
אני לא ממש אוהב 'לשפר' כתיבה של אחרים ביצירה ספיציפית,
היה זמן שהתיימרתי כנראה וזה עבר לי.
אבל כיוון שביקשת,
מבטים --> כותרת שיכולה להצביע על כיוון כללי בשיר,
אבל לא באמת מכילה אותו. לא אציע לך כותרת
כיוון ששוב זו היצירה שלך.
וישנם רגעים, בלילות, שאנו מביטים. ---> לשונית, אם התחלת בוא'ו והתחלת עוד משפט בואו'
את בעצם נותנת תחושה שיש יותר ממה שלא נכתב וזה משפט שנכתב מהאמצע.
אני לא בטוח שזו שגיאה לשונית בהכרח כמו שאת כותבת חצי ממה שעובר אצלך
בהקשר השיר לדף. השימוש התוכף בוא'ו בתחילת המשפט, ממשיך בשיר כולל שימוש תכוף בנק' לסוף משפט.
ואין מילים.
ושם אני מגלה אותה. כל פעם עוד מעט. ---> ושם זו מילה שמצביעה על מקום נסתר אבל זה הרמז היחיד.
היא חושפת פיסות עצמה דרך עיניה לעיני. ---> שורה שמצביעה על כביכול 'דמות נוספת שאת לא באמת מצביעה עליה אלא זורקת שם בסוף השיר. עד כמה הגילוי הזה הדדי בין הנפש לנשמה.
אם זה בכלל חלק מהשיר
ומשפילה אותן.
ואני רואה אותה, ובעיני אהבה.
שלוחשת עד מה יפה היא, באותם רגעים,
עד מה יקר לי הגילוי.
עד מה מתוקה ההרגשה להכיר עוד מפיסות נשמתי.
אני מקווה שהשאלות שלי יצליחו להכווין הארה לכתיבה ולא הערה מצמיתה.
זה ממש עוזר ומכווין!
אבל קצת קצר מידי "לטעמי"..
אממ גם לדעתי האמת, אני לא כזה טובה בזה אז קצת הסתבך לי..
יש לך רעיון איך אפשר להאריך?
נסי את האתגר השבועי שאעלה 
אממ אולי אבל אני פחות אוהבת לכתוב בחרוזים..
סבבה גם ככה זה מעולה (:
חז"ל תקנו ששבועיים (מינימום) לפני החג צריך להתחיל להתכונן לחג. בכלל ההכנה יש לעבור על סדר התפילה של הימים הנוראים, בהם ישנו פיוט ארוך (כמדומני שישנו רק אצל הספרדים) שעוסק בכילוי השנה וקיללותיה והחלת השנה וברכותיה. רעיון זה מיוסד על דברי חז"ל בגמרא, שתקנו לקרוא את פרשת כי תבא, שיש בה קללות וברכות, לפני ראש השנה בדיוק לצורך זה - תכלה שנה וקיללותיה.
כתבו שיר או קטע פרידה מן כל הקללות, הכלליות והפרטיות, שעברו עלינו במהלך השנה שעברה (כיצד, במבט לאחור, אנחנו רואים אותן?) ונשיאת עיניים לברכות השנה העתידה, (שאיננו יודעים כלל מה היא טומנת בחובה).
אהבתי והתחזקתי.
ואם כן, הייתי אומר שהתלמידים או התלמידות שלך זכו
מכמה תגובות שלה לאחרונה...
אני חושב שיש בי את הרוב. ומה שלא - בלי נדר צריך לקחת מוסר.
החיים תותים????החיים תותים????נהנתי מהקצב. קצת מזכיר את חנן בן ארי לא?
החיים תותים????אחרונהאני בדרך כלל לא אוהב שירים מהסוג הזה, אבל כתבת את זה טוב וזה נגע בי מאוד.
החיים תותים????אני רוצה לבקש סליחה מ..
מהמוכרת בחנות בגדים
שאכלתי לה ת’מוח
ובסוף יצאתי בידיים ריקות.
מהחברה שסיננתי
כשלא היה לי כוח
לשיחות לילה עמוקות.
מסבתא, שלא קפצתי שוב
לביקור של סתם
והאירוע החשוב?
שיקרתי, הוא לא היה מעולם.
סליחה דוד,
שלא צחקתי מהבדיחות
כי הייתי מידי עייפה.
סליחה אחות,
השמלה ההיא השמינה
למרות שאמרתי, ‘וואו, את יפה’.
סליחה ספרנית,
אני ממש מתנצלת,
הכתם היה פעם קפה שחור חזק
למקרה שאת שואלת.
באמת שלא נעים לי
מהילד שלא ראיתי במעבר חצייה
ועל זה שזזתי קצת בדקת דומייה
מהרב אורי זוהר שניתקתי עליו
ומרופא השיניים שקיללתי
יש מצב שבגללי הוא מת עכשיו
אני אשמח אם תסלחו לי
לא התכוונתי. מצטערת.
אם רק תתנו לי הזדמנות
נשבעת שהשנה הכל יהיה אחרת
אלפיניסטיתלכתוב ככה זה לכתוב חצי תגובה, אתה מוזמן לשתף אותי שמה היית משנה, זה ישמח אותי ממש.
זר לא יבין..סתם, פשוט במהלך השנה התקשרו אליי אלף פעם מהארגון של אורי זוהר עם הודעה מוקלטת בשמו של "שלום, מדבר אורי זוהר .." וזהו, בנקודה הזו ניתקתי את הטלפון ואין לי מושג איך זה ממשיך
ותודה, אבל תמיד יש ביקורת וטוב שכך. אל תפחד לומר אותה, אני לא נושכת(בדר"כ).
חיים.
טוב טוב, אז אני חוזרת בי, לא מבקשת סליחה מאף אחד ;)
אבל סתם כדיון זה מעניין ואני בעד לנצל"ש למען מטרות טובות.
חושבת שלרוב במקרים כאלו זה כדאי לבקש סליחה*, גם אם היינו מאה אחוז בסדר, מצד שני השאלה כמה משמעות יש לסליחה שלי אם הצד הפגוע מודע לזה שהסליחה היא רק כדי לרצות אותו ולא מתוך אמונה שטעיתי. ואולי בעצם זה מספיק לצד הפגוע לדעת שאני לא רוצה שהוא יישאר פגוע.. לא יודעת..
*אני חייבת לומר שיצא לי לבקש סליחה אחרי שפעלתי נכון ומישהו נפגע, אבל לא היו מקרים 'רציניים', כך שאולי במקרים שלבקש סליחה היה יותר 'משפיל' כביכול הייתי נוהגת אחרת..לוידעת
ארץ השוקולדאלפיניסטיתלמרות שזה לא נימוסי אני אחמיא לעצמי ואומר שאני גם אהבתי ת'קצב, ממש שמחה שהוא עבר בקריאה
חח זה חמוד
אהבתי גם את הקצב
זה יפה.. דברים פשוטים של החיים
חושך ענן וערפל,
דין מתרקח, עשן מסתלסל.
ועל הכל שמים, טל חיים, אור עליון,
עומד ממתין, לבינתיים, מצפה לעת רצון.
ומלמטה תפילות,
בניגונים מילים פורחות.
ומחיצת ברזל מפסקת,
הכל שוהה, עומד מלכת.
ולפתע, מאיר לו נר,
"צדיק גמור!" הוא מהרהר.
מתוך הצער הוא מתעורר,
אימת הדין, חסדי יוצר.
בלי שום דרך, בשערי תשובה.
עוד לא פרט הוא למה, לא העמיק מחשבה.
ניצב דומם מול מלך, עת תכלה לה שנה,
ותקווה בלב רוחשת, עודהו בעל אמנה.
והנה קול שופר בוקע, משבר כל מסכים,
ובחדווה האור שופע, מַנְחֵה, מציב מהלכים.
תפילה עולה, נשמע קולה, ולראש המלך כתרים.
זכרון ברית, לעם ראשית, שמור היום לנערים,
ברחמים.
שתי בחינות ב"ה' אורי" – בחינת השפע ובחינת הנחיה.
התקיעות ממתיקות את הדינים ומבטלות את המסכים בשמים המפריעים בעד האור. כל זה בכוחן אם ישנו הרהור תשובה קודם, שמגיע מכח הצער משתי בחינות – שמכיר כמה פשע מול חסדי היוצר עימו, והצער איך יצא דינו. וההרהור היוצא הוא שרצונו להיות "צדיק גמור", ואף שעוד לא פרט החרטות והקבלות. אזי בכח התקיעות לשבר המסכים ויורד השפע וההנחיה כיצד ליישם את התשובה. הרי תשובה לפני התקיעות ותשובה לאחריהן וזה הצד הסגולה בשופר להתעוררות תשובה. וברובד המעשי – נרמז בסדר התקיעות עצמן: תקיעה – הרצון להיות ישר באדם לחברו ואדם למקום (דאוריתא ודרבנן והנהגות טובות [לקבל על עצמו להשתדל בקיומן]). שברים – בקשה מאיתו ית' שימלטהו. תרועה – חרטה (ודייקא בסדר זה). תקיעה – אחר זה הנהו בבחינת בעל תשובה גמור.
התוכן קשה. בעז"ה נצליח לגלות את הטוב.
