והילדים עוזרים אז הרבה פחות עבודה.
יש לנו שיטה יחסית פשוטה וקלה.
חוברות כתיבה אני לא עוטפת כי ממילא זורקים בסוף שנה וזה מהווה את רוב הספרים.
עבור חומשים יש עטיפות מהודרות מיוחדות ורק מחליפים את הכרך מחמישה חומשי תורה.
השיטה שאנחנו עוטפים:
1. קודם מפנים ומנקים את שטח העבודה. ספות ושולחן.
2. קוראת לילד שאחראי על הגזירה לידי ומראה לו איך מודדים עטיפה לגודל הספר. עושה שלוש כאלו בגדלים שונים לצורכי הדגמה. הילד עושה עוד שניים בנוכחותי בשביל להבין את הרעיון.
3. הילד הגוזר עובד על הספה. יש שם מספיק מרחב.
הוא גוזר את הגודל ומדביק עם סלוטייפ את החלקים שהם לא הלמעלה והלמטה.
יש שני חלקים כאלו. אחד בכריכה הקדמית ואחד בכריכה האחורית.
4. ילד בגיל גן אחראי לגזור חתיכות סלוטייפ עם מספריים כאשר הקצה העליון של הסלוטייפ מודבק לשולחן והשאר מתנופף באוויר שיהיה קל לשלוף את הסלוטייפים.
(ניסינו בעבר עם מתקן חיתוך ייעודי לסלוטייפ וזה לא מוצלח. עדיף עם מספריים)
הספרים שעטופים רק בצדדים ולא בלמעלה ולמטה עוברים אלי לשולחן.
אני גוזרת את המלבנים למעלה ולמטה של נייר העטיפה שנמצאים במקום בו נמצא החלק של הספר שאוגד את הדפים.
כך למעשה מפרידים בין העטיפה שהולכת להתקפל לכריכה הקדמית לבין העטיפה שהולכת להתקפל לכריכה האחורית.
מקווה שזה מובן. זה לוקח כמה שניות לכל ספר.
קיבלנו ספר עטוף שהקצוות שלו למעלה ולמטה בכריכה הקמית והאחורית פתוחים. סה"כ 4 קצוות.
בשלב הזה אני פותחת את הספר על מנת להפריד בין הכריכה הקדמית לאחורית.
כל קצה כזה שכרגע בצורת מלבן, מקפלת לשני משולשים בקצוות ותוך כדי שאני מחזיקה את המשולשים, מכניסה את כל החלק הבולט הזה בקיפול פנימה עד שלא רואים אותו בכלל מבחוץ.
בשלב הזה מחזיקה את הקצה ביד אחת, ולוקחת סלוטייפים אחד לכל משולש ואחד נוסף שמחזיק את הקצה ומדביקה.
ספרים עבים שבהם הפתיחה של הספר מעוותת את המיקום של העטיפה אני עוטפת קודם את הכריכה האחורית. בד"כ אחד הילדים מחזיק את הדפים שלא יזוזו ואז הופכת את הספר כך שיפתח מהכריכה האחורית. כלומר בכובד על העטיפה הקדמית וככה עוטפת אותו.
עד עכשיו תיארתי תפקידים של אמא, ילד גן וילד יסודי.
ילד יסודי נוסף אם יש עוזר איפה שיש צוואר בקבוק.
ככה נמנעים מכעסים ומתגובות איזה איטי אתה וכו'.
וגם מאפשר לטפל בפעוט שמתרוצץ בין כולם. (למרות שמעדיפה להתעסק עם ההכנה לביה"ס בערב שאין קטנטנים בסביבה)
בד"כ במוצ"ש שהקטנים הולכים לישון ואני ישנתי שנ"צ והגדולים גם ככה משובשים אז זה זמן טוב.
אם יש שני ילדים ביסודי וילד גן שעוזר עם הסלוטייפים זה ממש רץ.
ואם יש ילד אחד ביסודי אז אין הרבה ספרים במיוחד בגילאים הצעירים שיש המון חוברות של קריאה וחשבון שאני מראש לא רואה צורך לעטוף, אז לא מסתכם להרבה עבודה.
ילדים בחטיבה ומעלה השאיפה שלי שיהיו אחראים בעצמם על ההכנה ללימודים. הם מכירים ומנוסים בשיטה.
גם רישום שמות על כלי כתיבה אנחנו עושים בטקס דומה.
בהתחלה הילדים גוזרים פתקים צרים וארוכים ואח"כ רושמים את השם בעל אחד מהם.
(אפשר גם להדפיס ואז נשאר רק לגזור).
ילד גן גוזר את הסלוטייפים. מלמדים אותו מה האורך הרצוי.
ואם זה מתחיל להתקצר/ להתארך מחתיכה לחתיכה אז מחזירים אותו לגודל הרצוי.
אחרי שהפתקים מוכנים ויש המון חתיכות סלוטייפ (מקיף הקפה נכבדת מהשולחן)
אז כל ילד לוקח חתיכה של סלוטייפ, מניח עליה פתק עם שם, ככה שהסלוטייפ יכסה את כל הפתק, ומגלגל באלכסון על כלי הכתיבה.
מדביקים על כל עיפרון, עט, טוש, עיפרון צבעוני, פנדה וכו.
בהתחלה צריך להדגים כמה פעמים אבל זה פשוט והילדים קולטים מהר.
כלי כתיבה כמו מחדד, מכסה של דבק סטיק, מחק וכו אני רושמת עם ארטליין.
למספריים יש לי שיטה אחרת דומה. גוזרים סלוטייפ בגודל כפול מהפתק ועוד קצת ספייר.
משחילים את הסלוטייפ על הידית של המספריים ככה שהאמצע של החתיכה תיגע ותיצמד לידית, והסלוטייפ מתנופף כלפי החוץ.
בשלב הזה מכניסה את הפתק ומהדקת את שני קצוות הסלוטייפ אחד לשני.
קיבלנו פתק עם שם שמוצמד למספריים חיצונית.
מחברות הילדים מכניסים לבד לעטיפות.
סה"כ עיטוף ספרים וסימון כלי כתיבה לוקח בערך שעתיים וזה מכניסה את הילדים להתרגשות לקראת החזרה לכיתה.
