פורום אימהות השלב הבא (עמוד 16)

פה זה פורום לאמהות בנושאים של ילדים בגילאי בית ספר פחות או יותר.

לא מוצאת מה לעשות עם העבודות האלה...ואין שום חפץ שעולה לי לראש..

סתם מעצבן..הילדים שלי עושים את זה די לבד עם טלפונים לבית ולסבתות..

כי עושים שוב ושוב עבודות שורשים לכל ילד מחדש והם בעצם די מעתיקים מהאח הגדול.

אצלי כיץן יש המון סיפורים משפחתיים ושושלות די עתיקות, אבל זה עדיין מעצבן.

אני חושבת לקחת את זה למה שיש היום:

אם את ובעלך עשיתם שינוי כיוון בחיים- אז את הנקודה הזאת להדגיש:

מישהו אצלכם התגייר? חזר בתשובה? לעשות מזה סיפור משמעותי על השיבה ליהדות..

אפשר על העליה לארץ

אפשר על מנהגים או מסורות שכן שימרתם מהדורות הקודמים: מאכלים, סיפור/שיר ילדות, משחק מסויים,

זיכרונות שיש לך או לבעלך מהסבא/סבתא?

אפשר ככה לחשוב על חפץ סמלי - לא משהו שאפשר להחזיק אותו אלא משהו שמסמל עבורכם את הקשר הבין-דורי..

באמת סיטואציה לא נעימה😒

מבינה כל כך מה שכתבת!❤️

בילדותי היו לנו כמה שכנים  עולים מרוסיה וגם הם סיפרו לנו בדיוק מה שכתבת על העבודות שורשים שלהם.

היתה לי שכנה שעשתה על רחל אמנו, שהיא אמא של כל ישראל 🙂

היתה לי שכנה שעשתה ראיון עם רבנית שליוותה אותם בתהליך חזרה בתשובה. והיא כתבה כמה דברים שלקחה ממנה.

בעיקר להשקיע בלהעביר את הסיפור המשפחתי שלכם לילדים שיכירו אותו

(גם אם עיקרו שההורים גדלו מנותקים מיהדות בגלל הסביבה הסובייטית

ואיך אתם חזרתם לשורשים).

ואת זה לחשוב איך לקשר למשימות

ההורים שלי מאותו מוצא. המזל שלנו שבצד של בעלי יש יותר מה לספר.

אבל, אולי אפשר לחקור קצת על הסבא והסבתא, אצלנו הם ברחו מהנאצים וכו.. והדור שמעליהם כן היה דתי ויש לנו אפילו תמונות.

ואולי גם קצת לשאול על החיים שלהם ברוסיה, איך התמודדו עם העליה. או על החזרה בתשובה שלכם.

זה דוקא מחקר חשוב לילדים, להבין קצת את סבא וסבתא גם אם חיו חיים שונים, לפעמים הם שמחים לספר על העליה ועל החיים שלהם ומה ידעו על היהדות וכו... .

ולגבי הצד של בעלך, אפשר לעשות עבודת שורשים גם על צד אחד.  

זו ממש הזדמנות עבור הילדים להבין מאיפה הם באו ולהתחבר לדורות הקודמים, לדרך שהמשפחה שלהם עברה.

אבל לפעמים באמת ההוראות הטכניות שמקבלים יכולות להיות מגבילות ופחות מתאימות לכל משפחה.

אולי שווה לדבר על זה עם המורה, ולבקש להתאים את מבנה העבודה למשפחה שלכם?

אני הייתי מנסה לחשוב קודם מה באמת הייתי רוצים להרוויח מההזדמנות הזו, עם איזה 'סיפור משפחתי' הייתי רוצה שהילד ילך, ומתוך כך לבנות את העבודה.

אני יכולה לשתף שאבא שלי עלה לארץ מברה"מ, הוא חזר בתשובה ברוסיה, ובאמת אין לו סיפורים משפחתיים מדורות קודמים, חפצים משפחתיים וכדו'.

אבל אני הרגשתי שהעבודת שורשים שלי היא הכי מיוחדת. חברות שלי היו צריכות ללכת כמה דורות אחורה כדי להגיע לסיפורים 'מיוחדים' על המשפחה. אצלנו הסיפור המיוחד הוא כל כך קרוב - החזרה בתשובה של אבא שלי זה הסיפור המשפחתי שלי. ויכולתי לראיין אותו ולכתוב עבודה שלמה על הסיפור שלו ששמעתי ממש מכלי ראשון...

אני מעדיפה לעשות דגש על מידות טובות ומשפחתיות.

איך להסביר את זה, לא בא לי להדגיש חזרה בתשובה ולא בר לי שיהיה סיפור מיוחד. רוצה שיהיה אפור וסטנדרטי. וגם לא כל מה שאני מספרת לילדים מתאים לעבודה . וגם יש פה מימד של פרטיות שלי.

אולי לעוד אנשים זה מפריע. אבל רב המורות גרות באזור ולא בא לשתף אותן בדברים אישיים שלי אם הן לא חברות קרובות במקרה. 

אפשר גם לקחת ערך משפחתי כלשהו שהיה חשוב במשפחה שלך, או מידה טובה שיש לאחד הסבים והסבתות? ולספר משהו סביב זה. זה לא קשור למידת הדתיות שלהם, מניחה שאפשר למצא בהם משהו טוב ולספר על זה, אפילו לראיין אותם על זה.

רק אומרת שנראה לי שיש חשיבות בחיבור של הילדים לשורשים שמהם הם הגיעו, גם אם הם היו שונים מכם מאוד, לחפש מידה טובה שיש בהם, משהו משפחתי, משהו שנותן הבנה על העולם בו חיו ומה שהתמודדו איתו.

זה יוצר אצל הילדים רצף, השורשים המשפחיתיים לא התחילו בחזרה בתשובה שלכם. להורים שלך היו הורים שמן הסתם ברחו מהנאצים בגלל היותם יהודים( כך לפחות הסבים שלי ויודעת שזה כל יהודי רוסיה).

והסבא סבתא רבים שלך כנראה עוד היו מחוברים למסורת בדרך כלשהי, לא יודעת אם יש לך ידע עליהם, אצלנו יש, וגם תמונות. זה עזר לי כבת לחוזרים בתשובה שעלו מרוסיה, לחבר את השרשרת בראש שלי. ההורים שלי ושלך לא באו מכלום, הם בנים לשרשרת יהודית ארוכה , שהשלטון הקומוניסטי ניסה לקטע, והצליח רק ל 70 שנה( 2 דורות וחצי בערך) .

אנחנו בנות לדורות של יהודים שחיו במסירות נפש על היהדות שלהם ברוסיה( כולל פוגרומים וכ...).

ויש משמעות בעיני בלחבר את הילדים לרצף ההיסטורי הזה. זה לא,סיפור החזרה בתשובה שלך,זו השייכות המשפחתית שלהם לעם ישראל.

באמת ברחו מנאצים. וסבתות של אמא שלי הלכו לבית כנסת, היה בעיר שלהם גם בברית המועצות.

אבל עבודת שורשים היא על סבא וסבתא של ילדים ולא על סבא וסבתא של סבא וסבתא.

בשבילם זה נורא רחוק.

והם שואלים למה לא עלו לארץ, למה סבתא לא יודעת כלום על יהדות. עכשיו, סיפור על תינוק שנשבה כבר פחות עובד כי מי שרוצה , הכל פתוח כבר שלושים שנה , בקיצור זה מסובך. 

להפך, זה מיוחד יותר...

אצלי הילדים יכולים להכניס לעבודת השורשים את סבא וסבתא שלי, כי מכירים טוב את הסיפור שלהם (בזכות עבודות השורשים שאנחנו עשינו כילדים). וזה באמת מיוחד...

באופן אישי, בעיני כן יש משמעות לספר את הסיפור מהדורות הקודמים, בתוך ההקשר ההיסטורי - שהרוסים ניסו לנתק אותנו מהמקורות, הם ניסו וכמעט הצליחו למחוק את יהדות רוסיה, אבל 'נצח ישראל לא ישקר', והנה אנחנו חוזרים וממשיכים את הדורות הקודמים. מסורת ישראל ממשיכה למרות הנתק שהיה לאורך כמה דורות.

ובעיני הסיפור על תינוק שנשבה לגמרי רלוונטי גם היום. למי שגדל בחינוך אתאיסטי, מאוד קשה לשנות את התפיסות שלו. זה לא רק עניין של אפשרות טכנית, זה עניין של תפיסות שחונכו עליהן שהוטמעו וקשה לשנות.

אני מבינה שאולי לא הכל מתאים לך לשתף את הילדים. וגם לא הכל מתאים לך שיכתבו בעבודה שאחר כך גם המורות יקראו. סיפור כזה הוא באמת לפעמים אישי.

אבל אולי כן אפשר להבחין בין הסיפור שאת רוצה שהילדים יקבלו, לבין מה שמתאים לך שיכתבו בעבודה? לנצל את ההזדמנות עם הילדים ולחבר אותם לסיפור המשפחתי המיוחד שלכם, בדרך שבה מתאים לך לספר אותו. ואחר כך להחליט איך להציג את זה בעבודה של בית הספר, באופן שמתאים לך?

בעבודת השורשים.

קודם כול - הסיפור של ההורים שלי עצמם. מדהים לספר על אנשים שעשו את הדרך הזו אל היהדות!

שנית - סיפוריהם של סביי וסבותיי, שעלו לארץ, כל אחד בדרכו הוא. זו גם חזרה בתשובה מסוג מסוים.

ובאמת מתוך זה התחברנו לשרשרת הדורות באופן כללי, של עם ישראל שהוא עם הנצח.

בכל אופן, השאלות שהמורים נותנים הן בדרך כלל שאלות מנחות, ולא חייבים להיצמד אליהן במדויק. אתם יכולים לקחת את העבודה לכיוון המתאים לכם...

ובאמת חשוב לכל אדם, בטח לילד בתחילת גיל ההתבגרות, להרגיש שהוא מחובר למשהו גדול יותר, שהוא המשך של עם שלם ועצום...

שהייתי פונה למורה באופן אישי, מבלי ליידע את הבת, ומשתפת אותה ברצון שלך לחבר את הילדה לשורשים שלכם כמשפחה ובכלל לשושלת של עמ"י

ובקושי לעשות זאת בשל מיעוט מידע ועובדת היותם יהיודיים תחת שלטון סובייטי מנוכר ליהדות.

ושתשמחי להבנה והתחשבות במצב. 

לק"י

לא מובן מאליו שאת מארחת קבוצת אנשים לא קטנה לפרק זמן כזה, ודואגת להם ככה.

לא יודעת מה הייתי עושה, כי קצת לא נעים לגרש אותם מן הסתם. אבל אולי לשאול בעדינות מה התוכניות שלהם להמשך.

הם לא מדברים על זה?

לא הייתי עומדת אפילו ברבע מזה... באמת, ממש ממש לא מובן מאליו!

אז תעריכי את עצמך ממש, קודם כול.

שנית - אולי הגיע הזמן שלפחות הם יתנו יד בניהול הבית או לפחות בדברים שלהם? אין סיבה שאת תכיני סדנוויצ'ים לכולם, הם הורים בעצמם...

הייתי מכנסת אותם למעין ישיבה משפחתית, מסבירה שעכשיו נכנסנו לשגרה כלשהי, ואם הם עדיין מפחדים לחזור לבתים שלהם, אז בבקשה - שישתלבו בשגרה הביתית שלכם, ויעזרו בכל מה שדרוש (הכנת אוכל, סדר וניקיון, כביסות, שמירה על הילדים...)

יכול להיות שזה יגרום להם להבין שעדיף להם לחזור לבתיהם... וגם אם לא, לפחות לא הכול ייפול עלייך...

במקביל - תנסי לעזור להם למצוא פתרונות מגורים אחרים - בתי מלון, דירות להשכרה... זה באמת כבר יותר מדי בשביל להישאר בבית של משפחה כל כך הרבה זמן... אפילו אם היית אמא שלהם זה היה יותר מדי, אז בטח כשמדובר בקרובי משפחה אחרים...

מצד אחד שאני לא לוחצת להשאר מצד שני כבר קשה לי ולילדים..

הבית רחוק מהסטנדרטים שלי ..

( לגבי הסנדוויצים זה פשוט כי יקח להם פי 4 זמן והמטבח כולו יהיה בלאגן ואני עובדת מהבית ורוצה שהילדים כבר יצאו ושיהיה שקט)

הם יהיו קצת אצת ההורים שלי ואז יחזרו הבייתה

תם לו עידן 🙂

וגרם להם להבין שהם צריכים לעזוב...

אשרייך ששרדת את זה!

בשביל המלחמה הבאה...

בעז"ה שלא תהיה עוד מלחמה, ונגיע כבר לשלב של וכתתו חרבותיהם לאיתים,

אבל אם חלילה כן תהיה עוד מלחמה,

את באמת "קרעת" את עצמך, בזמן אמת - כשהם אצלך פחות נעים לדבר, אבל עכשיו זה נראה לי זמן מתאים לקבל החלטות.

למשל הצעת ייעול- בפעם הבאה עושים לוח תורנויות

נקיון, הכנת אוכל- בקר, צהריים וכו'

והכל ברוח טובה עם בדיחות וכו' ולשמור את זה ( אפשר אולי את כל הדיון בקבוצת וואטסאפ)

אם חלילה תהיה עוד מלחמה תפתחו את הקובץ ותקראו.

חחח רק עכשיו רואה...

אשרייך על התקופה

איזה נהדרת את.

אני חושבת שרודם כל תרימי לעצמך על מה שהיה עד עכשיו.

דבר שני תנסי לחשוב מה בדיוק את רוצה שיקרה עכשיו:

שיחזרו לבית שלהם, שיגיעו רק בשעות מסויימות, שיקחו על עצמם חלק מעול הבית,

שידאגו לשקט בשעות שבהם את צריכה שקט ועבודה, שיעזרו בבישולים...

ממש תנסי להגדיר לעצמך מה היית רוצה שיקרה.

ואז תחשבי איך ולמי הכי נכון לך להגיד את זה.

אולי לגיסה ספציפית, אולי לנסות לעשות ישיבה עם כלל המבוגרים ולהגיד שאת אוהבת אותם וארחת באהבה אבל את כבר קורסת

ולכן יהיה צורך מעכשיו בלקיחת אחריות של כל אחד על תחום אחר (ומקסימום מי שלא טוב לו מספיק יחזור הביתה..)

אולי לבקש עזרה מאמא שלך או בעלך בלנהל את זה.

מה שבטוח, תהיי גאה בעצמך על החסד הגדול שעשית עד עכשיו

ותחזקי את עצמך בזה שעכשיו הדבר הנכון הוא לדאוג שגם את והמשפחה שלך לא תקרסו❤️

אז רק רוצה להגיד לך שאת מלכה אמיתית!

לארח כל כך הרבה אנשים למשך זמן כל כך ארוך זה אתגר אמיתי

את פשוט מדהימה!

אוהב לשחק באותיות ומספרים, יש לו אותיות מעץ עם מגנט, אותיות על קוביות דופלו ומשחק מעץ על מספרים ומניה.

לגבי משחק מרגיע- משחקים באמבטיה

משחקים לאמבטיה פחות רלוונטי כי אין לנו אמבטיה

ילדה בגיל הזה בהחלט יכולה לעשות אמבטיה באמבטיה אליפסה כזאת של תינוקות.

אחים שלי עושים בזה אמבטיה גם בגיל 6-7 וזה ממש כיף ומרגיע

פשוט מניחים אותה על הרצפה במקלחון

וגם יש את האופציה הזו

הבעיה שכולם רוצים גם להתקלח ככה ולכן הפסקתי עם זה.. ואם כן זה אחת ל...

יותר בגדר צ'ופר לילדים מאשר משהו שגרתי של מקלחת כזו פעם בשבוע

אבל אחשוב על זה יותר רציני כשנחזור לשגרה ובעלי יסיים מילואים יהיה יותר קל להשתלט על העסק של אמבטיות כאלו

מעסיק את הילדים שעות.. זה כן מלכלך, אבל לפחות לא נמרח ונדבק לידיים כמו פלסטלינה🙈

ולגבי הסוג השני לדעתי חתחתול או דאבל זה ממש לגיל. אבל יותר משחקי חברה/תפיסה ופחות דידקטי..

חול קינטי ניסיתי וזה הם רעיון באמת מלכלך ובמקרה הזה אני מעדיפה דווקא פלסטלינה

אבל לא לגמרי ויתרתי על הרעיון וחושבת אולי לקנות חול קינטי ולשים בקופסא פלסטיק גדולה, כמו ארגז חול קטן

משחקי קלפים יש לנו דאבל וזה טוב אז מחפשת עוד רעיונות של משחקים בסגנון למשל טאקי עוד מורכב בשבילה יחסית

פאזלים היא אוהבת מאוד אבל אם לא יושבים איתה היא על זה

שיחקנו בגילאים הקטנים מיון של מספרים או לפי צבעים. בהמשך התחלתי ללמד אותם את הכללים הפשוטים של המשחק.

גם מאותם קלפים אנחנו משחקים מלחמה וספיד…

של חיים שפיר (ממציא הטאקי...,).

ממש מוצלח! יש תחרות, אבל זה מבוסס על קוביות אז זה יותר מזל משכל, וזה חמוד ממש

אבל הוא לא מלכלך בכלל!

צבעוני

ואחרי 24 שעות מתייבש ונשאר תוצר חח האוצר מילים שלי בריצפה, מקווה שהבנת

'אוניברסיטה לגן' שזה כמה לוחות, ככה שיש בזה כביכול כמה משחקים. ממש נהנת מזה.

אני הכנתי לה משחק חשבון להשכרת המספרים (הסבר להכנה בפרטי)

פאזלים, 24 כבר קל לה, 48 עדיין מתאמצת. יש לנו חדש של 100 חלקים, אולי אאתגר אותה בקרוב.

מגנטים מעסיקים אותה להרבה זמן, וזה ממש גיאומטריה בלי שהיא שמה לב אפילו.

מאוד אוהבת להכין יצירות, יש כמה סוגי חומרים, שמה לה דבק שקוף שלא מלכלך. יושבת מלא זמן...

אבל שלא מתאימים תמונה לאותה התמונה, אלא לפי הקשר, לפי הפכים, לפי צבעים...

זה ממש מהנה בשבילה

צלם

תקליטן/ או מוסיקה אחרת

אולם

או מקום וקייטריינג

להכין מעטפה לכל ספק לפני הארוע שיהיה מסודר

בגדים ונעלים לכולם

תסרוקות /איפור לבנות אם רלוונטי

דרשה / מצגת או כל דבר שיתן תוכן ( אפשר לדאוג שיהיה סיום מסכת)

אביזרים לריקודים כל מיני משקפיים עניבות מנצנצים או דברים מדליקי אור קונים בחניות של השקל

הילדים עפים על זה ועושים עם זה שמח מאד!

מזל טוב!!

לסגור מראש מה הטיפ למלצרים שלא ישגעו אותך אח"כ

כזה ששמעת עליו המלצות שהוא מסביר לילד מה הוא עושה וכו'.

אפשר גם ללכת למישהו מומלץ לא מקופ''ח, פשוט זה ממש יקר...

לפני הרבה שנים הייתי עם הילדים אצל צבי רפה (מגבעתיים/רעננה) (אפשר לדעתי למצוא טלפון ברשת), והילד הכי פחדן לא צייץ אצלו...

מניחה שיש עוד רופאים רגישים ועדינים שעושים הכל בהדרגה ומסבירים לילד הכל מראש.

יש את ד"ר רוני איצקוביץ' מלוד. יש לי ניסיון עם 2 חרדתיים שקופ"ח הפנו לטיפול ההרדמה מלאה, והיום באים אליו בשמחה.

אמרו לי שהוא כבר לא מקבל חדשים, אבל שווה לנסות.

* לבחור ספר לימוד כלשהו וללמוד ביחד איתו (אבא או אמא) או שילמד לבד ויעשה סיום בבר מצווה.

* לערוך איתו מסע בעקבות מצווה שהוא מתחבר אליה, ולתעד אותו ביומן מסע או בסרטון שיחולק או יוקרן לאורחים בבר מצווה.

* אפשר גם לערוך מסע בעקבות הפרשה שהוא עתיד לקרוא ולעשות אותו כנ"ל.

* לערוך מסע רבנים - לנסוע לכמה שיותר רבנים ולהתברך מפיהם. אפשר לצלם את הברכות ולהקרין במסיבה.

* ברוח השעה - לבחור התנדבות (אפשר בהקשר למלחמה) שאותה הוא יוכל לבצע בהתמדה במשך השנה הקרובה.

* אם יש לו כישרון מסוים - שיפיק משהו לקראת הבר מצווה. למשל - אם הוא מנגן יפה, שיתאמן על שיר (שאולי יחבר בעצמו) שאיתו יופיע במסיבה. אם הוא יודע להמציא חידות מתוחכמות - שימציא חידות שקשורות לבר מצווה ותאגדו אותן בחוברת שתחולק לאורחים. וכן הלאה...

מקווה שזה נותן קצת כיוון. מזל טוב

*מסע בעקבות השם שלו (בשם שזה מתאים) - לימוד על או מפגש עם אנשים שהיה להם את אותו שם.

*מסע שורשים - שיחות וראיונות עם הסבים/סבים רבים (ככה אומרים את זה?), להכיר את שורשי המשפחה - מאין באתי...

בשניהם אפשר לערוך מזה איזה סרט ולהקרין במסיבה.

(עוד לא הגענו לשלב בעצמנו וגם בתקופתי לא הכרתי דברים כאלו, אז רק מציעה בהשראת הרעיונות של מתואמת, רעיונות שעלו לי, אולי עוד נעשה משהו מזה עם הילדים שלנו...)

האמת שעם הבן שלי לא ממש עשינו משהו בסגנון... עשינו עם הבת שלי, וגם חלק מהאחים שלי עשו משהו כזה (ואני ליוויתי את הצד האומנותי במסעות/יצירות שלהם).

זה צריך להתאים לילד עצמו, בסופו של דבר... (וגם להוריו, באותה תקופת זמן)

לימוד לקראת בר המצווה הוא כבר מתכונן. גם עצמאית וגם עם בעלי לעשות סיום משמעותי.

הרעיון עם השם יכול לפתח לשיח משמעותי באמת. כם מידות וגם ערכים.

גם טיול יכול להיות מעניין..

צריך כבר להתחיל כמובן ללמוד לבר מצווה. ויש עניין שהילד יתחיל להניח תפילין ללא ברכה.

לפי דעת הרבי הרייצ (מליובאווטיש) חינוך הילדים מתחיל עוד מלפני החתונה של ההורים

והחינוך הכי טוב זה שהילדים רואים את ההורים בעצמם בפעולה.

יש גם מלא מדריכים באינטרנט. גשמיים ורוחנים לדוג:

<נערך> לקראת בר המצווה

אבל לפני שנים לקחו את בעלי לראות את הייצור של התפילין והכתיבה של הקלף. עם הדרכה כזו כמובן.

הוא אמר שזה היה לו משמעוצי

הוא ראה את הייצור של התפילין שלו

אני נוטה לחשוב שהייתי משלימה עם המצב שאי אפשר לבנות על ההקלה שהיתה מצופה, יחד עם עידוד באופן כללי: נניח כשחוזרים יחד הביתה לשאול אותה אם היא רוצה ללכת קצת לפנינו ולחצות בעצמה וכאלה, בלי ללחוץ. אבל אין לי ילדים בגיל, וזה לא מניסיון.

פשוט בעיקר רציתי לומר מזל טוב ליום ההולדת! שתרוו ממנה נחת, שתגדל בבריאות ובשמחה בע"ה

לא כל הילדים אוהבים להיות עצמאיים וגדולים.

והגיוני שתאריך יום ההולדת לא הוא זה שיהפוך אותה לעצמאית אם היא לא רוצה את זה...

עם זאת, אני מאמינה שזה בערך הגיל שבו היא תרצה את העצמאות הזו, ומן הסתם בעוד כמה חודשים היא כבר תעשה את זה.

אולי עכשיו זו תקופה קצת יותר לחוצה, והיא פחות מסוגלת לרכוש הרגלים עצמאיים חדשים,

ובעז"ה כשהמצב יירגע היא מעצמה תרצה לחצות כבישים.

לכן לעניות דעתי, דיברתם על הנושא, היא יודעת שהיא יכולה לחצות לבד, מן הסתם היא יודעת את כללי החציה, ובהזדמנות קרובה פתאום תראי שהיא מעצמה רצתה ללכת לחנות וזה כבר לא אישיו.

נ.ב.

אם זה נראה לך חריג (לא נשמע מדברייך), מן הסתם זה מתבטא בתחומים נוספים, אולי של חוסר עצמאות אולי של חרדה... במקרה כזה כדאי לטפל אבל לא בגלל חציית כביש אלא בגלל התחומים הנוספים.

האמת שאני מתלבטת אם זה מתבטא בתחומים אחרים, באמת... (תכננו להתייעץ בנושא ולטפל, אבל בגלל המלחמה כרגע זה נדחה...)

כנראה שאצטרך להרפות בינתיים. למרות שזה באמת מכביד... (בעיקר הצורך לקחת אותה בבוקר)

ספציפית היא גם מפחדת להיתקע לבד בזמן של אזעקה

בכללי נראלי עכשיו פחות זמן מתאים עם דברים כאלה

בכללי יש קצת חרדה באוויר

גם אם לא בבית אז בבית ספר וכו

לא הייתי לוחצת 

אבל דווקא בגלל המצב עכשיו אני יותר צריכה שתהיה עצמאית...

אבל טוב, אין ברירה אלא להרפות.

ממה שאני רואה התועלת היא בעיקר עבורכם, אבל אם היא לא מרגישה נפסדת מזה - אז לא הייתי דוחקת בה.

כי אם למשל נגמר החלב או הקטשופ והיא מאוד רוצה לאכול מהם עכשיו, אז פשוט לא יהיה לה אם היא לא תלך... (כי האחים הגדולים לא נמצאים ואני לא אתחיל לצאת עכשיו עם קטנים מהבית)

אבל כן, זה בעיקר יעזור לנו.

 אני יודעת כמה זה מקל כי גם אמא שלי הייתה נעזרת בנו, עד היום, ליציאה לדברים כאלה

אבל בכל זאת בעיניי - צורך קולקטיבי או הקלה על ההורה לא נמצאים מעל חשש של ילד מעצם הפעולה. ותלוי בכל מקרה כמובן, במקרה הנל זה ממש מתאים לתאוריה שלי 🙃

אני מאמינה שככל שהיא תגדל זה ישתחרר לה, ויכול להיות שדווקא זה שהיא מרגישה שזה מה שמצופה ממנה גורם לחשש להתבסס יותר.

לפעמים עדיף לתת לתחושת הבחירה להתבסס, ואז הבטחון בפעולה חזק יותר.

לדעתי

כמו ללכת איתה ולתרגל כשאת מחכה לה

או אפילו דברים קצת יותר אם צריך כמו טיפול רגשי

אבל זה עדיין מוקדם לדעתי

באיזשהו שלב הצורך שלה להיות עצמאית יהיה מספיק גדול כדי שתהיה לה מוטיבציה ללמוד להתגבר על הפחד.

גם אם היא עדיין תרגיש פחד, יהיה מה לדבר איתה על איך להתגבר על הפחד, כשהרצון הוא שלה.

בסוף מתישהו היא תתחתן ותצטרך להסתדר לבד...🙂

ככל שהיא תרגיש במרחב בטוח, ולא שהיא לא מסוגלת ומאכזבת,

או נדחקת לעשות משהו שגדול עליה, היא תתפנה להיות יותר בטוחה, יותר חזקה

ומאליו בע"ה הרצון שלה יהיה גדול יותר ממה שכרגע חוסם אותה.

זה אומר שהיא בכיוון ורק צריכה את הזמן והמרחב שלה להבשיל

עכשיו היינו צריכים לקנות משהו במכולת. התאומים (שבדיוק חזרו מהלימודים) סירבו ללכת, ופתאום בת התשע אמרה שהיא תלך! היא ביקשה בתמורה לקנות ממתק קטן ביחד עם מה שצריך לבית (עשיתי את זה כמה פעמים עם התאומים כדי לשכנע אותם ללכת לקנות) - והלכה! ואפילו לקחה את שני האחים שאחריה איתה!

עמדתי בחלון כדי לומר לה מתי לחצות את הכביש (אבל בסוף אישה שעברה שם עזרה להם), ואחד התאומים מחכה להם עכשיו בחלון לכשיחזרו.

מקווה שאכן יסתדרו גם במכולת עצמה...

לא חושבת שיש מה למהר בעניין הזה🙈

זה גם לא רק הגיל, כדי שיהיה ביטחון יש גם עניין של אימון, האם הילד כבר התאמן מספיק ובאמת עושה את זה בזהירות וכמו שצריך

ככה עשיתי עם הקודמים - בחודשים שלפני גיל תשע לימדתי אותם איך לחצות כביש, ורק כשראיתי שהם עושים את זה טוב - נתתי להם לבד.

אבל היא לא הסכימה להתאמן...

שהיא חשובה לו 🙂

אצלינומאף אחד משום כיון לא זוכר והכל טוב אין ציפיות מאף אחד 😁

אם חמותך כמו חמותי - היא באמת עלולה לקחת את זה ממש קשה ש"העזה" לשכוח יום הולדת של נכד, ולא משנה מה הנסיבות.

הייתי אומרת לילד שאחרי המלחמה בע"ה תחגגו משהו גדול, ואז מספרת לסבים ולסבתות כדי שיקנו משהו ויבואו לחגוג.

וכשהמלחמה תהיה מאחורינו תקבעו תאריך לחגיגה מורחבת ומתנות בהתאם

שהייתי מזכירה להורים לגבי מתנה.

אבל לגמרי הייתי מציינת את יום ההולדת בבית, ומזבירה את המצב.

שיש מלחמה, יש משימות לעשות.

אז בינתיים אנחנו חוגגים בבית (בלוני הליום, עוגה, שיר יום הולדת או משהו כזה)

וכשאבא יחזור נחגוג לך כמו תמיד.

אפשר גם להוסיף מתנה מכם, אם זה מתאים לך.

שאתם עושים חגיגה קטנה בלי אבא ותחגגו שוב כשאבא יחזור

ואז היא תיזכר מעצמה...

גם נותן יחס טוב לילד

וגם תזכורת בעדינות בלי להיות בוטה אפילו קצת..

נתחיל מזה שבוודאי שחגגנו לו! ביום הולדת עצמו עשינו יום הולדת משפחתית כמו שאנחנו עושים לכל ילד עוגה, כתר ומשחקים.. ואפילו אבא ושאר החיילים שאיתו שרו לו בשיחת וידאו 🥳

אבל את היציאה המשותפת רק ילד יום ההולדת איתנו, לא עשינו כח בעלי לא נמצא...

בכל אופן, יצא לי לדבר בינתיים עם חמותי. והחלטתי כן להעלות את זה. היא באמת התבאסה שזה ברח לה מהראש (למרות שבעיני הכי הגיוני בעולם!! יש לה עוד הרבה נכדים והראש של כולנו עסוק עכשיו לגמרי. וגם אמרתי לה את זה) היא ממש שמחה שכן הזכרתי לה, ובעז"ה תדבר איתו לשמוע מה הוא רוצה!

מההורים שלי כבר קניתי לו מתנה ופשוט עדכנתי אותם🙈

אפשר לכתוב את זה יפה

השנה היומולדת של איקס יוצאת בתקופה עמוסה ומאתגרת לכולנו, וגם בבית עדיין לא זכינו לחגוג לו כמו תמיד כי מחכים לאבא.

אם מתאים לכם להתקשר אליו ולציין את היום הוא ממש ישמח וגם אנחנו...

לילד משהו קטן בבית ועושה קישור לזום לסבא וסבתא ככה זה לא מפדח אותך וזה לא מעליב אותם..

כי זה כביכול לא ששכחו אותו אלא שלא היה זמן מץאים עד כה לחגוג

אבל לא הייתי מושכת את זה עד לסוף המלחמה

עדיף עכשיו אם תרצו כהורים עם הילד תחגגו איתו לבד בסוף המלחמה

הוא הולך לישון בד"כ סביב 20:30-21:00

אני מרגישה שהוא עוד צריך את זה ויותר מזה אני צריכה את השקט שלי.

אנחנו כן מרשים זמן קריאה במיטה. וגם ללכת לישון יחסית מאוחר כשיש אירוע מיוחד / הרבה שיעורי בית וכדומה. אבל זה עדיין ממש לא שבכללי הוא יכול ללכת לישון מתי שבא לו.

ממש מאותן הסיבות כמו שאנצי כתבה. כי אחר-כך אני רואה שהוא גמור / עצבני / לא מצליח לקום / לא מרגיש טוב פיזית. וגם כי גם אנחנו זקוקים לשקט שלנו בשלב הזה של הערב.

אני חושבת שאידיאלית הבן שלנו (גיל דומה) עדיין זקוק ל-9.5 או 10 שעות שינה בלילה בערך. נגיד להירדם סביב 21:00 ולקום קצת לפני 7:00. הוא שורד עם פחות, אבל ממש רואים שזה לא הכי נכון לו ושהוא במחסור של שינה.

(בחופשים הקצב קצת (ולפעמים גם מאד) אחר. אני מדברת על ימי השגרה, בזמן בי״ס).

בס״ד

כמה שעות שינה ילדים בגילאים האלה אמורים לישון, ואני שמחה לראות שמה שאני רואה בשטח תואם את ההמלצות ה״רשמיות״ .

תשנו על זה: כמות שעות שינה מומלצת בגילאים השונים -

(עכשיו אני צריכה לעמוד בהמלצה הרשמית בעצמי... הלוואי...🥴)

זמנים, תכנים הכל..

אמירה ידועה של מתבגרים.

אנחנו מגבילים מתי אפשר להיכנס למקלחת ומתי מכבים אורות ומזגן בסלון.

אם עושים רעשים מהחדר כן מעירים תוך בקשת התחשבות.

כן דורשים לקום בזמן.

כשיש חופש ארוך זה יותר קשה אבל מנסים מה שאפשר. יש לנו בן אז מאפשרים ללכת למניין נוער (שמתחיל יחסית מאוחר)

אני חושבת שלכל ההורים אכפת לסדר את שעות השינה של הילדים שלהם, השאלה איך עושים את זה ומתי ואיך מעבירים אליהם את האחריות בנושא.

האם היא לא מצליחה להרדם?

ואז אפשר להציע לקרוא במיטה.

האם היא סובלת מעודף שעות שינה?

ואז אפשר להציע לקום מוקדם.

האם מפריע לה שאתם "מגבילים" אותה?

ואז אפשר לדבר איתה על זה שזה לא הגבלות אלא דאגה בשבילה ,

או אפילו חוקים של בית (לדוג' אצלנו בבית גם מבוגר לא יכנס למקלחת בעשר כי זה מעיר את מי שישן בחדר ליד, אז זה לא הגבלה אלא כללים של הבית שלנו).

והיא מעדיפה בחופש ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר.

אני כן משחררת יותר ממה שהייתי רוצה, אבל מרגיש לי שהיא מותחת את הגבול יותר ויותר. אם בחופש הגדול היא היתה נכנסת למיטה סביב 10 הכי מאוחר, ומסבירה לי שהיא לא שמה לב לשעה ותכננה ללכת לישון קודם, עכשיו היא מראש מתכננת להיכנס להתקלח רק ב-10 ומתווכחת כשאני אומרת לה שזה מוגזם. וזה היה גם אחרי לילה שחזרנו מחתונה ב-1 בלילה, אז בכלל הרגשתי שנכון להקדים יותר...

יש כ"כ הרבה שלבים בחיים של "גיל התבגרות" כזה..  שמצריך מאיתנו הרבה אורך רוח.

מצד אחד צריך להקפיד על גבולות כי זה חשוב לילד לגדול עם גבולות,זה נותן לו בטחון בחיים,וגם מרגיל אותו להסתדר עם גבולות- 'זה לימוד נצרך מאד לחיים.

מצד שני שמעתי באיזה שיעור שהיום הילדים הם עם נשמות גדולות של דור של גאולה ולכן הם לא יכולים לקבל גבולות והכתבות וחייבים לברר בעצמם כל דבר- שזו תכונה נפלאה! וחשובה לדור של גאולה! אבל זה קשה לנו כהורים🤔

מצריך הרבה מחשבה ויצירתיות וסבלנות...

בהצלחה!!!

( חשבתי על כוון, אבל בטח את מכירה אותה ויהיו לך כיוונים יותר טובים לה...

אולי  אפשר לתת לה לבדוק ( בספרים/ בקישור ש@קמה ש. צירפה) כמה שעות שינה דרוש בגיל שלה? ולתת לה למצוא פתרון איך היא תעמוד בזה, מה דעתה- באיזה שעה היא צריכה לישון בשביל לספק לעצמה את השעות שינה?)

הבעיה בלמדוד לפי מס' שעות שינה רצויות, זה שהיא רוצה בחופש ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר. מבחינתה היא היתה שמחה לקום ב-11, ואז בשביל 10 שעות שינה אפשר ללכת לישון ב-1 בלילה...

למעשה אני נותנת לה לקום בחופש סביב 9 (ולרוב היא נמרחת במיטה קצת מעבר), אז 10 שעות שינה זה מ-11. אבל זה עדיין נראה לי שזה מאוחר לאפשר לה ללכת לישון בשעה כזו, וגם לוקח לה עוד זמן להירדם במיטה..

וככה נכנסים למוד שינה

רק לשים לב שהבעל לא בורח לישון 😁

בחופשים קצת יותר משחררת

אתמול הייתה פה חגיגה

בן 13 עם חבר

בת 10 עם חברה

והבת 6

אני הולכת לישון סביב 12 ומגלה שהם כולם בחדר משחקים משחקי קופסא...הייתי עייפה מכדי להלחם..

אבל ביום יום 9 וחצי גג

אבל הוא אחראי על השינה שלו

אחרת הם יישארו ערים כל הלילה...

אפילו לבכורה, בת 15.5 ואחראית לתוצאות מעשיה, אני מעירה לפעמים שכדאי לה כבר ללכת לישון.

כל השאר - אם לא אהיה אחראית בעצמי לומר להם מתי ללכת לישון הם פשוט לא יזכרו שדבר כזה קיים בכלל. ומכיוון שהאחריות להעיר אותם בבוקר היא גם עלינו, אין סיבה שנאפשר להם לישון מתי שבא להם... (ולפני שיאמרו לי כאן שהם אמורים להיות אחראיים בעצמם לקום, אדגיש שבמקרים שלנו זה לא יהיה יעיל ורק אנחנו נסבול מהתוצאה...)

ההבדל היחיד בגילאים הוא שעת השינה. אצלנו כרגע שעת השינה של הילדים מגיל תשע ומטה היא שמונה ורבע, של התאומים (בני 11) - רבע לתשע ושל הגדול(ים) - תשע וחצי/עשר. (לא שזה תמיד עובד אבל זה העיקרון)

יש כאלה שאם לא יאמרו להם לכו לישון הם לא ילכו....

המתבגרת יודעת שעדיף עד 10 להיות במיטה אלא א"כ היה ארוע/בייביסטר/מבחן רציני/כל סיבה אמיתית אחרת.

אולי אנחנו מוזרים בנוף אבל אני חושבת שזה לטובת כווווולם

וד"א בת ה10 שלי הולכת לישון ב8....

שבדרך כלל הולכים לישון

וגם היא מותחת את החבל, או כמו שהיא אמרה לנו היום

בחופש הולכים לישון מאוחר, זה חלק מהענין של החופש😏

בימים רגילים של שגרה מבחינתנו 8 וחצי גג 9 היא במיטה

בחופש אנחנו מאפשרים יותר אבל לא בהגזמה.

והיא בערך באותו גיל..

אני שולחת למיטה בשמונה וחצי (בשגרה. אתמול היתה ערה עד אחת עשרה...).

בגיל 12 גם אני שולחת לישון, אבל באזור עשר.

אבל את הגדולים יותר אני לא שולחת למיטה. הם מבינים לבד בד''כ ישנים בשעה סבירה (בין עשר לאחת עשרה), והרבה פעמים גם מתייעצים ('מה עדיף, ללמוד עוד למבחן או לישון מוקדם?'), אבל לא זקוקים לזה שאכריח אותם.

וגם בגיל מאוחר יותר, אם אני מרגישה שהילד/ה לא מספיק

מכוונים בתחום או שזה פוגע בילדה עצמה או בשאר הבית

הבת שלי בת 9.5 וישנה עם כל האחים הקטנים ביחד .. בסביבות 7וחצי פחות או יותר

היא תמיד תקום מוקדם אבל. גם אם תישן ב12בלילה קמה מהמיטה ב6וחצי

אבל היא גם נרדמת איתם מוקדם בקלות יחסית

היא היתה שמחה להשאר עוד ערה

אבל תכלס

מאוד נח לי ככה שהם כולם ישנים יחד..אם לא היא תשב בסלון ותפטפט איתנו ולא יהיה לנו אף ערב נורמלי

במהלך השנה הקרובה מתכננת לעשות שינוי חדרים ואז זה יתאפשר

הבן שלי בן קרוב לתשע, ובשמונה הוא הרבה פעמים עייף (אבל ישן מאוחר יותר).

בעזהי"ת

עכשיו בגלל שהוא במילואים ואני לבד זה מתאחר קצת ועדיין סביב 21:00. 

היא כן מנסה למשוך ומבחינתה עשר זה מצויין וגם הלאה, אבל ברור לכולנו שאנחנו מחליטים לה מתי היא ישנה בשלב זה של חייה..

בעזהי"ת

הרבה יותר מאוחר'

פשוט פתחתי סקר בקבוצת ההורים: מתי הבת שלכם הולכת לישון.

הרוב המוחלט סימנו 8:30-9:00 , אף הורה לא סימן "אחרי 11" וזהו. הודעתי לה רשמית שכל החברות שמספרות בהתלהבות שהן 'הולכות לישון ב1 בלילהההה' פשוט משקרות וזהו.. 

בהתחלה רציתי לשאול בקבוצה של ההורים בכיתה, אבל הבת שלי סירבה בכל תוקף...

בכל מקרה, השרשור הזה יחסית הניח את דעתה וקצת הפחית את ההתנגדויות שלה. (עדיין היא הולכת לישון יותר מאוחר ממה שהייתי רוצה לכתחילה, אבל בגבול הסביר, והיא קמה בסדר בבוקר אז כנראה שזה מספיק לה).

אין כעמך ישראל!!!

גיבורה ברמות אחרות אחרות ותותחית!!!!

האמת לא עשיתי ממש עשירית מזה..

ממש מעריצה אותך! 

חמלה עצמית, לכבד את כוחות הנפש שלך ומתי את זקוקה להפסקה.

עורף חזק זה גם לתווך לילדים את התחושות שלך, כי הם מרגישים שמשהו קורה ועמימות היא מאיימת.

עורף חזק זה גם להבין שכל תגובה היא נורמלית ולגיטימית, כי זה מצב שהוא לא נורמלי!

עורף חזק זה כל אחת ואחת מאיתנו, בכל תגובה ומעשה, בכל חלוקת כוחות המתאימה לנו, מעצם היותנו כאן, בעורף.

לא יודעת אם זה מה שאת מחפשת, אבל את יכולה לנסות.

נקרא "ואת צנועים חכמה". מדבר על העניין המהותי.

של הרב אליעזר קשתיאל. ספרון ירוק.

"כותנות אור" - ספר של מאמרים רבים מכל רחבי הקשת על המשמעות של צניעות כערך וכפועל.
מומלץ מאוד

תודה על הרצון לעזור ומועדים לשמחה.

שוב סליחה אבל יש ספר שאמא שלי למדה עם אחותי ספר ממש יפה ומוסבר טוב קוראים לזה ''נראתה לאחרונה'' זה של צורבא אם אני לא טועה..

בהצלחה וזה ממש מומלץ

של הרב ישראל וונדי.

מה שיפה שם שהוא לוקח כמה נושאים שקשורים לצניעות ומחלק כל אחד מהם ל"שער ההלכה"- מה בתכל'ס, ו"שער המחשבה" שנותן יותר רעיונות מסביב

כילדה, כשהיה לי קשה להתפלל, אמא שלי למדה איתי משהו בנושא.

זכור לי כסיוט.

היה לי קשה, היה לי קשה שקשה לי, וההתערבות של אמא שלי רק החמירה את המצב.

אני לא בטוחה שזה נכון גם אלייך, אבל תחשבי טוב האם ואיך לעשות את הלימוד הזה משמעותי לבת שלך, ושלא יתפסו כשיחת נזיפה.

האמת שאני באמת חוששת מזה..

באחת הפעמים שדיברנו והיו לה הרבה שאלות והרגשתי שהתשובות שיש לי לא מספקות אותה, שאלתי את תרצה שנלמד יחד ונחפש תשובות, והיא שמחה ממש על הרעיון, המחשבה שנלמד יחד עלתה בי כדי שזה יהפוך לזמן אישי מפנק כזה, משהו שלצערי לא קורה בשגרה יותר מידי... מתפללת ומקווה שהיא תחווה את זה בטוב ושתקבל תשובות שיתיישבו על ליבה..

כי הוא ישן וההוצאה הפסיקה להוציא אותו

השגתי אותו פעם ממישהו שמסר...

זה מאוד אופייני לגיל. כמעט כן הבנות בגיל הזה מתמודדות עם זה... באמת הספר כתנות אור נשמע מתאים

בגיל יותר מאוחר והיה לי קשה לקרוא אותו. הוא לא מתאים לנערות מבחינת הרמה. לדעתי.

חושבת אולי לקחת מאמרים מכל מיני מקומות שמתחברים אליהם וללמוד אותם.

איזה כיף שהבת שלך רוצה ללמוד ואת רוצה ללמוד איתה. זה מקסים.

(הבנות שלי מתנגדות בתוקף ללמוד איתי דברים, לא משנה באיזה נושא. לצערי. הן אומרות שהכל משעמם ויש להן מספיק בבי"ס)

ועוד שאלה- האם כל או רוב הבנות מהגן יעלו לאותו בית ספר?

מהנסיון שלי החשש מהחברים הוא מתייתר כי מהר מאוד היא תכיר חברות חדשות ולא תזכור לטווח רחוק שהיא היתה עם החברות מהשנתון השני..

עדיף להשאיר ומקסימום זה היה לא הכרחי

מאשר להעלות ואז זה מתברר כטעות שאין ברירה אלא ללכת איתה שנים קדימה...

ראיתי מעט מאוד ילידי סוףדצמבר שבאמת היו מוכנים ובשלים להתמודד עם בית ספר. בעיני ברירת המחדל שלהם צריכה להיות להישאר, וכשיש ילד עם בגרות יוצאת דופן כן להעלות. אבל זה אומר להתמודד עם ילקוט ושיעורי בית ואחריות ועצמאות בגיל חמש וחצי. זה ממש לא פשוט.

בטח ובטח כשיש גם ככה התמודדות חברתית. להחליף חברים לא אישו בעיני. מתרגלים מהר ותוך חודש כבר שוכחים

לפחות איפה שאני גרה יש לחץ גדול על הגננות להעלות את כולם כדי לפנות מקומות, כי חסרים מקומות בגנים. אם זה המצב אצלכם לקחת בערבון מוגבל את המלצות המערכת.

בנוסף בעיקרון הפסיכולוגית של הגן אמורה להמליץ מה כדאי, ואולי גם לאבחן. זה גם עוזר מאוד להחליט.

אינני יודעת איפה היא גרה אבל ברוב הגנים הרגילים הפסיכולוגי אמורה להגיע לשעה שבועית ובפועל מגיעה לפחות מזה.

ובדרך כלל מתייעצים איתה על מקרים יותר מורכבים...

היא מאבחנת רק ילידות ינואר עד ספטמבר שצירכים אישור פסיכולוגי על מנת להישאר... אוקטובר עד דצמבר יכולים ההורים להחליט.

בעיני ההמלצה הגורפת להשאיר היא מורכבת וזה לא ברור בכלל...

דבר ראשון לדעתי רושמים גם לא' וגם לגן ואז אפשר לחכות לסוף שנה לראות איםה הילדה עומדת.

אני באופן אישי ראיתי כמה בנות שעלו לא' וזה היה להן מעולה, ולא מעט מקרים הפוכים.

אבל להגיד ש"עדיף להשאיר ומקסימום זה היה לא הכרחי" זה ממש לא נכון בעיני!!

מנסיוני ראיתי בנות שנשארו וזה היה פשע כלפיהן וכלפי הגן, הן היו בוגרות ובשלות ופשוט סבלו במשך שנה שלימה.

ידעו למשל את כל האותיות, הכירו את החוברות למידה, היה להן דעה בכול נושא, הן הפכו לבנות לא אהובות ולא נחמדות וזה ממש גרוע בעיני...

אז ממש חשוב לבדוק כל מקרה לגופו.

לק"י

הבן שלי נולד בינואר, היה שנתיים בחובה וכבר ידע לקרוא לדוגמא.

ואני שמחה שהיתה לו עוד שנה בגן להפתח עם החברים ולהתקדם בצד החברתי.

אבא שלי לימד את האחים שלי לקרוא בגיל 3 וזה לא פגע בהם... זה נכון שכל מקרה לגופו. אבל צריך לכוון את הילדה שתכבד את הצוות ואת החברות גם אם היא כבר יודעת. אנח פוגש המון ילדים כאלה, שיודעים יותר מהאחרים, אבל ברגע שהם מחונכים טוב ויודעים לכבד אפילו שהם יודעים, אז זה בסדר...

אבל כמובן שכל מקרה לגופו ואין לדעת בלי להיכר את הילדנ

מבחינה קוגניטיבית הוא מעבר לגיל שלו.

מבחינה רגשית הוא לפעמים מפתיע בבגרות שלו, יודע להסביר את הרגשות שלו באופן מרשים.

אבל לפעמים הוא עדיין ממש תינוק, ברמה שאני ממש לא יכולה לראות אותו בכיתה א'.

וגם מבחינה חברתית לא תמיד קל לו - החברים אוהבים אותו והוא יודע לשחק יפה, אבל לא מעיז ליזום משחק עם חברים, תמיד מחכה שיזמינו אותו לשחק, ולעפמים בגלל זה נשאר לבד (אבל זה גם עניין של אופי, אני הייתי כזו עד גיל גדול...).

אבל אני גם חושבת שמאוד קשה לומר עכשיו בתחילת השנה מה יהיה נכון.

אני חושבת שיש אפשרות לרשום גם לגן וגם לכיתה א', ואז לראות לקראת סוף השנה מה באמת מתאים יותר. שנה זה המון בגילאים האלו.

אצל הבת שלי, שגם היתה קטנה בשנתון, היתה גננת מדהימה בגן חובה. קצת אחרי חנוכה היא עשתה אסיפת הורים פרטנית, ואז היא דיברה איתנו גם על השאלה אם להשאיר או לא, וביחד חשבנו על מה צריך לעבוד השנה כדי לעזור לה להיות מוכנה יותר לכיתה א', ולקראת סוף השנה היא עשתה שוב אסיפת הורים וראינו שבאמת היה שינוי לטובה בנושא הזה, והיא המליצה כן להעלות (אצלה אני חושבת שכן היה לה לא טוב אם היינו משאירים עוד שנה בגן - גם ככה היא התחילה קוראת ספרים שוטף, וגם הכי גבוהה בכיתה למרות שהיא בין הקטנות, להיות ככה עוד שנה בגן לא היה עושה לה טוב...).

השנה לא יהיו לנו אסיפות הורים פרטניות (הגננת גם מדהימה אבל עם התנהלות אחרת). אבל אני לוקחת את האחריות על עצמי - לקבוע שיחה/פגישה עם הגננת עוד מעט (אחרי שהיא קצת תכיר את הילדים, לא מיד בהתחלה), לחשוב יחד איתה מה אפשר לעשות כדי לעזור לו להגיע לכיתה א' מוכן יותר, לראות איך אנחנו עובדים על זה השנה, ואז לראות לקראת סוף השנה איך הוא ואם נראה לנו מתאים להעלות אותו.

מקווה להגיע להחלטות נכונות וטובות...

ואחד שנולד בנובמבר.

השארתי את כולם ואני לא מתחרטת בכלל.

אחת היתה בסדר גמור מבחינת הבנה/יכולת וכו'

ועדיין שנה אחכ היא עלתה הרבה יותר מוכנה ובטוחה בעצמה.

היא גם עדיין ממש לא מהגדולות בכיתה, זה באמצע כזה. אם היתה עולה שנה קודם היתה ממש ממש מהקטנות.

מעדיפה שיהיו 'ראש לשועלים' ולא להפך.

אגב הרוב מהגן עלו, ורק חלק קטן נשארו. אבל הילדות של השנתון הבא חלקן היו ממש כמעט באותו הגיל של הילדנ, הפרש של חודש נגיד. אז זה ממש לא נורא, והיא מצאה חברות חדשות והכל בסדר.

מי שנולד בחודשים האלה זכאי לאבחון חינם של פסיכולוג מטעם העיריה

עשינו את זה לפני שניםצ( היום היא כמעט בת 21) וההמלצה הייתה שאם היא תשאר יהיה לה יותר קל והשארנו ואני מרוצה מהתוצאה

דצמבר זה מאוחר..אם יש לבטים הייתי משאירה

חכי לשמוע מה הגננת אומרת, איך היא רואה אותה לאורך תקופה בגן

ואז תעלי בפניה את ההתלבטות ותבקשי שתשים לב. תהיו בקשר על זה לאורך נשנה ויש עוד מלאא זמן עד שתצטרכי לקבל החלטה (אני יודעת שבמקרים שמתלבטים אפשר לרשום גם וגם ואפילו בחופש להחליט סופית. אבל לא סגורה על זה)

בכל מקרה, בטווח של שנה היא יכולה עוד לעשות ממש קפיצה. ומצטרפת לקודמותיי שהעיקר זה לשים לס לתחום הרגשי חברתי, גם אם מדובר בילדה נבונה  וחכמה

ובכל מקרה שיש ספק עדיף להשאיר עוד שנה מאשר להעלות.. אם בטוח לכם שתהיה בשלה אז כן

מכירה כמה כאלה, ילידות סוף סוף דצמבר שהולך להן מצוין בבית הספר אפילו שהן קטנטנות בשנתון. בהצלחה❤️❤️

ודברים יכולים להשתנות מקצה לקצה

רק לקראת פסח תוכלי לראות את התמונה בצורה ברורה יותר..

זה ממש מוקדם

בינתיים עושים במועצה רישום כפול גם לבית ספר וגם לגן.

השארתי ילד (יליד אוקטובר) בגן של גיל 3 בגלל שהיו לו פערים גדולים מבני גילו.

לא הייתי משאירה אם יש פערים קטנים, בגן חובה כבר רוכשים חברים וקשה להתחיל שוב מהתחלה.

זה ממש לא שיקול מבחינתי

במיוחד שתוך שבוע בכיתה א' כל החברויות משתנות ולא רואים שום קבוצות מהגנים שהגיעו מהם

חמותי (שרוב ילדיה נולדו בחודשים תשרי-טבת, ואת כולם השאירה) אמרה לי פעם שלהיות מבוגר יהיה לו עוד המון זמן. להיות ילד, עם שלבי ההתפתחות הכ"כ חשובים וכיפיים- זו אחת ההזדמנויות האחרונות. ויש הרבה יותר מה להפסיד בעיניי אצל ילד שעלה כשלא היה מספיק בשל לעומת ילד שעלה "בשל מדי"

מצטרפת לממליצות לבחון את זה לאורך השנה.

וממליצה לבחון את זה עם הםסיכולוגית של הגן מעבר לגננת עצמה.

רק יחידי סגולה אוספים לבד...

הם צריכים דולב אישית והנעה, משהו שגורם להם להבין שזה מה שעושים עכשיות

גם הבן שלי בגיל 6 לפעמים עוד צריך את זה 

לק"י

לגילאים הצעירים יותר מתאים פורום הריון ולידה.

לכן נשמח שתשאלי שם על הגיל הזה (אם מתאים לך).

נכון שיש ילדים שממש יודעים להעסיק את עצמם

אבל ממש לא כולם, ולא לזמן ארוך...

ואם אין אחים גדולים לשחק איתם זה גם משפיע.

הגיוני שילד בן 3 יאבד עניין אחרי כמה זמן ולא יאסוף לבד.

אגב אם אין לכם מגנטים זה משהו שימושי לדעתי

גם ארגז כלי עבודה זה נחמד

פורום אמהות מיועד לשאלות ושיתופים על ילדים החל מגיל בית ספר בערך.