שרשור חדש
מה הייתן עושות?קמה ש.
בס״ד


כבר 3 פעמים שלאחרונה אני עוברת מול בית הספר של הבן שלי כחצי שעה אחרי תחילת יום הלימודים ופוגשת שם ילד חמוד מהכיתה שלו (סוף יסודי), שקוע בסמרטפון שלו. אני תוהה למה הוא לא נכנס עם כולם בתחילת היום. אולי כדי להבריז מהתפילה בכוונה? אולי כי יש לו משיכה מדי גדולה לפלאפון? בכל מקרה, מתלבטת אם ליידע את אמא שלו או לא לעשות עם זה כלום… אופציה שלישית זה לחכות לראות אם זה קורה שוב ורק אחרי נאמר 5-6 פעמים להגיד לה. אופציה רביעית זה לשאול את הילד. אבל אז אם אחליט להגיד לאמא שלו, הוא יבין שאני זאת שסיפרה לה…


מה אתן חושבות?

🙏🏻👍🏼קמה ש.
חושבת שהבת שלי עומדת לקבל וסתשופטים

היא בכיתה ה, בין הגדולות בכיתה וכבר ממש מפותחת, התחילו פצעונים בפנים, חזה מאוד גדל, גבהה מאוד, שיעור וכו'.

 

עשיתי איתה שיחה, ויש לנו את הספר של בואי בתי שקראנו יחד. אני לא מרגישה שהיא יורדת לסוף העניין, היא לא שואלת שאלות, לא מביעה ספקות. 

אני קצת חוששת שזה יתפוס אותה לא מוכנה, אז ממש אשמח לשמוע איך זה היה אצלכן.

 

מה בדיוק שמת לה בתיק הקטן? ממש הלכה איתו לכל מקום? כי לא לכל מקום היא לוקחת תיק.. 

מפחדת שזה יקרה כשהיא לא מוכנה או בבית ספר, יש איזשהי התראה לפני כן?

 

אצלי זה היה מאוד מאוד טראומתי שקמתי בבוקר וראיתי את שקיבלתי בפעם הראשונה התביישתי והלכתי ככה לבית הספר ושמתי רק טישו זכור לי כזוועת עולם..

אשמח מאוד למנוע את זה מהבת שלי. 

נראה לי שעשית כל מה שצריךפליונקה
עכשיו אפשר לשחרר. לא אמור להיות שיטפון אז מקסימום היא תחזור הביתה ותתארגן. העיקר שהיא תרגיש שזה בסדר והיא יכולה לשתף או להשתחרר הביתה מבית ספר במקרה הצורך. 
לבית הספר שימי בילקוטאחינועמית

אם היא יוצאת אחה"צ אני מניחה שזה עניין של כמה שעות בודדות, אז טישו כן אמור להספיק עד שהיא חוזרת הביתה.

העיקר שהיא תדע מה לעשות וכדאי שגם תרגיש איתך בנוח לספר (באופן כללי, תקשורת טובה זה חשוב מן הסתם).

נשמע שמהצד שלך עשית נכון וטוב.

למה לא להסביר לה על הפד?אונמר

תראי לה אותו, תסבירי לה איך שמים,

ותגידי לה, כשאת מקבלת - תדעי שאת זה את שמה. אם את מקבלת ואת לא בבית תוכלי תשים איזה טישו או משהו אחר שזמין לך ולהגיע הביתה לשים פד. אם את בבית ספר - אולי כדאי שתשימי לך כבר עכשיו בילקוט שיהיה לך...

 

לא?

היא מודעת לפד ופתחנו אותושופטים
אבל יכול להיות שבשעת אמת תצטרך שוב הדרכה.. אז תוהה מה קורה אם זה בבית הספר או אפילו בבית ואני בעבודה ולא יכולה לצאת חזרה
פתחת אותו איתה על תחתון? נתת לה להתנסותהמקורית
לשים אחד על תחתון שלה?
אני זוכרת את עצמידובדובה

שקיבלתי פעם ראשונה. בקושי היה משהו. אפילו התלבטתי מה זה. זה היה נראה חום יותר..

לא הבנתי. .. ויום שלם התלבטתי עד שלקראת הערב באמת ראיתי והבנתי שזה ככל הנראה מחזור. ובכלל לא היה הרבה. זה לא כמו שכבר התבגרתי.ואז זה הגיע.... בהתחלה המחזור ממש קצר ומעט.. אולי רק אצלי?

אבל זה מהזיכרון שלי.

לכן נראה לי לא יקרה כלום אם זה יקרה לה באמצע היום. זה לא מתחיל בבת אחת ובכלל לא יוצא מלא...

מה הגיל הממוצע היום שמקבלים?

הגדולה שלי קרוב ל13 ועוד לא קיבלה. היא כן התחילה להתפתח והיא גבוהה אבל משום מה עוד לא...

אז לי כן זכור שיטפון בפעפ הראשונהשופטים
אלא אם היתה לפני כן עוד תסמינים שלא שמתי לב, גם יכול להיות 
גם לדעתי עשית מה שצריךחילזון 123

לא צריך להיות בלחץ לדעתי.

זה לא שיש מייד שיטפון. גם למי שכבר מקבלת רצוף זה לא מתחיל בשיטפון פתאומי.

אז נגיד שזה אח''צ אז היא תבוא הביתה ותראה לך.

לבי''ס אולי אפשר לשים בתיק.

כנ"ל הבת שלי בכלל לא מפותחת וגם בכיתה האור123456

הסברתי לה בכיתה ד' מידי פעם מעלה שאלה בקטנה אבל ממש לא חפרה והתעיניינה וזאת הבת השניה שלי ולא נצפתה שום בהלה מהנושא..זה לא מתחיל בשטפון ( כאחת שסבלה משטפונות כל חייה)

בקיצור נראה לי שאת עברת איזה שהיא טראומה מזה ולכן את מצפה לטראומה...ממש לא אמור להיות ככה

לא נעים לי להגיד אבל אני ממש מקנאהשופטים
באמת, אומנם יש לפחות חמש בנות בכיתה שהן באותו סגנון כמו שלה שממש מפותחות כבר, אבל עדיין נראה לי שהנורמה זה יותר מאוחר וזה נראה חי ברכה..


למרות שהיא בוגרת ומהממת נראה לי ממש תיק לקבל בשלב הזה

לבת שלי היתה שנה + מהופעת פצעונים עד מחזורנק - ניקאחרונה
מישהי נתנה לבת של תחתוני מחזור?שופטים
אם כן אשמח לשמוע איזה סוג ועל החוויה של הילדה לעומת פדים או טמפונים
בלת״ק, תחתוני מחזור עלולים להיות קצת מסורבליםקמה ש.
בס״ד


אם הילדה לובשת גרביונים / טייץ… זה ממש התעסקות של להוריד אותם, להוריד נעליים, להחליף תחתונים ולהתלבש בחזרה… (בהנחה שאין פח בתוך תא השרותים זה גם להסליק את התחתונים המשומשים לפח שבחוץ, ומכיוון שזה יותר גדול מפד, זה גם פחות נוח….). לבית בזמן שלובשים פיג׳מה זה יכול להיות נוח. אבל לבחוץ נראה לי פחות…

ובנוסף לכל הדברים המדהימים שכבר עשיתקמה ש.
בס״ד


הייתי אומרת לה שאם, איכשהו, זה יתפוס אותה כשאין לה אמצעי ספיגה, אפשר לפנות למזכירה של בית הספר / יועצת, שבטח ישמחו לעזור. או למדריכה אם זה קורה בסניף… וכדומה. להסביר שמכיוון שזה קורה לכל הנערות והנשים, לרוב הבנות הגדולות יש פדים ושאפשר לחפש משהי חמודה ולבקש ממנה (כמו שמבקשים טישו אם נתקעים בלי, או שיחת פלאפון וכו׳).


ומנסה ליצור הזדמנויות להמשך שיחה. נגיד לצאת איתה לקניות כשאת דווקא קונה לעצמך פדים. לא לעשות מזה עניין גדול, אבל אם יש לה שאלות, זה אולי יתן לה הזדמנות לשאול אותן.


או אולי ללכת לקנות ביחד את התיק הקטן הזה ומה שצריך בתוך… שהיא תרגיש שזה דבר משמח (הזדמנות לשופינג אם-בת!) וגם שאת משדרת פתיחות סביב זה. ועל הדרך אם יש לה שאלות, זו תהיה עוד הזדמנות בשבילה לשאול.

ובהצלחה ❤️קמה ש.
אני מדברת על רב פעמיים כן?שופטים
כנראה שאני באמת צריכה להעלות את הנושא שוב כדי שתרגיש בנוח
אני לא חושבת שזה מה שהיא התכוונהטארקו
אלא תתחתוני מחזור רב פעמיים כמו מודיבודי.


לא ניסיתי עדיין אבל זה נראה לי מדהים ומקל מאוד!

וואי לא מכירה…. אלך לבדוק מה זהקמה ש.
בס״ד


מיועד גם ל@שופטים 👍🏼

אני לא הייתי נותנת האמת.המקורית

נראה לי מסרבל. היא יכולה להתלכלך גם וזה יהיה לא נעים.

גם טמפון בתור התחלה לא הייתי מציעה. רק פד. 

כמי שמשתמשת בתחתוני מחזוריראת גאולה

אני לא חושבת שאפשר להתלכלך איתן,

בוודאי לא יותר מסורבל מאשר פד ...


אם לובשת גרביונים או טייץ וזה בהפתעה באמצע היום - מסכימה שזה מסורבל. אבל מבחינת ניקיון זה הרבה פחות מלכלך מכל אופציה אחרת שניסיתי.

אני הייתי מחכה עם זהחילזון 123

בהתחלה אין בזה צורך, אין כמות גדולה

ועדיף שתתנסה בפד הרגיל

ולאט לאט בהמשך תכירי לה את שאר האופציות

אני הייתי מחכה עם זהחילזון 123

עדיף שתתנסה בפד הרגיל

ולאט לאט בהמשך תכירי לה את שאר האופציות

אשמח לפרוק- היופי שלי בהשווה לגיסתוכאן לפריקה..

אני ניק ישן פה.. פתחתי חדש בשביל הפריקה הזאת..

הרבה זמן רציתי לשתף ואין יותר טוב מאתכן, אומנם עכשיו מצב מלחמה ושום דבר לא רגיל אבל עכשיו מצאתי כוחות לשתף וגם מרגישה צורך במיוחד..

בעלי במילואים אבל חוזר די הרבה.. מאז שהתגייס מרגישה ריחוק.. לא זמין הרבה, הוא מאד מרוכז במה שעושה וגם כשחוזר הביתה הוא לא מצליח ליהיות מאה אחוז כי יש טלפונים ועניינים.. אבל זה בסדר, אני מאמינה שזה תקופה ויעבור ורק נצמח מזה.. בעזרת השם..  

חוץ מזה יש לנו זוגיות נפלאה (יחסית זוג צעיר עם 2 ילדים) הוא מפרגן המון, שמח בי וחושב באמת שאני האישה הכי טובה בשבילו..אממה, תמיד היה לו כמה דברים בחיצוניות שלי שמפריעה לו.. עם הזמן דברים עלו לאט לאט והוא אמר או רמז, לפעמים אחרי שלחצתי קצת.. מה שאפשר לשנות (למשל שערות) אני ממש משתדלת להוריד מה שאני משערת שמפריע לו אבל ניהיה לי אובססיה כזאת, שממש הוריד לי את הבטחון, וכל שערה קטנה אני בלחץ שישים לב כי אני יודעת שזה ממש מרטיע אותו.. אני גם יודעת או אולי מדמינת על עוד דברים שהוא דמיין שיהיה באישתו ולא קיבל.. וזה לאו דווקא דברים שאפשר לשנות.. יש גם דברים באופי אבל זה אנחנו משתדלים לשתף ולעבוד ולהתקדם וגם לו יש דברים שמפריעים לי וחכל אחד אז זה יותר בקטנה.. אבל הקטע של החיצוניות ממש לא מצליחה לשמוח בעצמי וחושבת כל הזמן שהוא משווה אותי לאחרות, במיוחד לגיסתו (אישתו של אחיו) שבדמיון שלי היא בדיוק מה שחיפש, ויש בה דברים שהוא היה רוצה שיהיו בי והיא ממש ממש לא שעירה שזה הנקודה המרכזית אצלנו... בקיצור כל פעם שאנחנו איתה אני מרגישה שהוא מסתכל עליה, אולי קצת מקנא באחיי שאיתשו כזאת.. אני לא יכולה להסביר לכם את התחושה הנוראית והמחלישה שזה עושה לי.. אני בסיפור הזה כבר תקופה אבל זה קצת התחלש אולי בגלל המלחמה לא נפגשנו הרבה זמן וחיזקתי את הצד שבי אבל היום שוב יצא לנו לדבר על זה וזה שוב החליש אותי ממש.. יצאנו לבוקר כיף כי השתחרר וזה פשוט הרס לי את כל הבוקא, היתי צריכה לעצור את הדמעות.. במיוחד לקראת שבת שאנחנו הולכים ליהיות עם אח שלו והגיסה בשבת.. וזה עוד יותר קשה לי כי אני יודעת שזה יפריע לי.. סתם ככה היתי רגועה לגבי שבת כי זה התחיל להרגע אבל אחרי שדיברנו על זה ואני שוב קולטת כמה זה מפריע לו, הוא חמוד, מנסה ליהיות עדין אבל גם כן מבינה שזה ממש אפילו מגעיל אותו.. אבל הוא מצליח לאהוב אותי עם זה ופשוט מחכה שאוריד וכו...זה תחושה ממש לא נעימה.. ניסיתי להסביר לו שבאלי שיאב אותי עם החסרונות ולא יחכה ש.. אני ממש משתדלת לעשות מה שיכולה לפי כוחות הנפש שלי אבל זה עדין לא מספיק.. ואז זה גם מתווסף לדברים באופי שלי או בכשרונות (שאין לי ויש לגיסה) שאני מרגישה ממש לא אהובה כמו שאני והיה רוצה אישה כמו גיסתו.. אני יודעת שיש בי דברים שאין בה והוא שמח בהם, ובכללי שמח בי מאד אבל לא מצליחה לקבל ולשמוח בזה שיש דברים שלא.. אוסיף שאנחנו אסורים אז זה עוד יותר קשה כי מכח המציאות יש פחות קרבה ופחוץ מחמיא לי וכו(כן בדרכ מחמיא לי אם אני ניראת יפה בעיניו אבל הרבה פחות כשאסורים ופחות מרגישה את האהבה שלו ובשבת עם הגיסה זה מקשה כי מרגישה שהוא אוהב אותה כי מתיחס אליה וצוחק איתה.. ווניראלי שהבנצן את הסיטואציה..


תודה למי שקראה עד כאן.. מעריכה ממש..

אשמח אם למישהי יש עצה, חיזוק או כל דבר.. כרגע מרגישה שבורה, אין כח לכלום, באלי לשמוח בחנוכה ואיתו אבל לא מצליחה, עד שסוף סוף הסיפור הזה טיפה נרגע זה צף שוב, אין לי כח להמשיך ללכת לטיפולים, או לכתוב על זה או כל דבר ובטוח שלא לשתף אותו.. לא רוצה שיבין שזה ככ קשה לי.. פעם שניסיתי זה לא היה טוב כי התחיל להחמיא לי יותר מידי והרגישש לי לא אמיתי בשום צורה.. יודעת שאחרי שאהוב את עצמי לגמרי ולא אשנא את השערות שלי או כל דבר זה יהה קצת יותר קל אבל ממש קשה.. כרגע כועסת על ה'שעשה אותי בצורה שמפריע לו, אמרתי לבעלי שאני מתבאסת בשבילו שלא קיבל את אשת חלומותיו.. וגם מתבאסת בשבילי וקשה לי מול ה'שסידר את זה ככה...

תודה לכולן.. כבר מרגישה טיפה יותר טוב אחרי הפריקה הזאת..

המשך חנוכה שמח לכולן!!! 

תכננתי לכתיב בהריון ולידה ויתא לי פה בטעותכאן לפריקה..
למה לא לעשות לייזר ולסיים עם הנושא הזה?אור123456
וחוץ מזה מבינה..זה קשה 😔
למה להתנצל שלא קיבל מה שרצה??או'ר

אולי חוכמת הפורום תנפיק לך פנינה אחרת לענות לעצמך ולו להבא.. ??

משהו הומוריסטי בסגנון "רבות מחשבות בלב איש ועצת ד היא תקום"  ..

מה זאת אומרת שדימיין את אישתו כך וכך, לא לימדו אותו לא לעשות רשימה של מה הוא מחפש, הרי האביר על הסוס הלבן לא קיים....

תסתכלי על עצמך טוב טוב באישון של העין במראה ותגידי לעצמך מילים טובות. ותבליטי מה שאת אוהבת בעצמך. ותתפנקי. ותעופי על עצמך! זה קשה. כל אחת עם ההתמודדות שלה בגוף. אבל זה הכרחי.


וחייבת רגע לומר לגבי הלייזר, החולק מחוכמתו לבשר ודם, והכלים שיש בימינו השבח לאל. וכו. אבל, ומנסה להיזהר בלשוני, איפה המקום של לקבל באהבה את המצב הטבעי.

אנחנו כנראה לא אותו סגנון אנשים, אני די גאה בשערות הלבנות שצצו להן ולא צובעת, בכללי פחות מתפנה לטיפוח לק וכו. והילדים שלי כבר יודעים שלפעמים לאמא יש קוצים ברגלים. ושואלת את עצמי, וסליחה על זה, לגבי הילדה הקטנה שיש לה שיעור אולי יותר משאר הבנות, האם יש לה דוגמא של איך נראית אישה באופן טבעי? האם היא תקבל את עצמה? האם אבא שלה יאהב אותה פחות?

(ואולי בנות בימינו מסירות שיער כבר ביסודי ואני סתם תמימה לי....)


ואת אלופה ששיתפת ככה מהכאב הפנימי שלך, ומקווה שהחיבוקים הוירטואליים מחזקים אותך.

בהצלחה...

חיבוק לךתהילה 3>אחרונה

נשמע ממש כואב וקשה.

ושהרצון העמוק והכי מובן טבעי ולגיטימי שלך, הוא להרגיש שבעלך מקבל ואוהב ורוצה אותך כמו שאת.

להרגיש אהובה וטובה כמו שאת,

ובמקום זה את במקום שאת כאילו כל הזמן שופטת את עצמך

דרך העיניים שלו ובחשש שהוא לא אוהב אותך כמו שאת.


אגלה לך סוד❤️

ככל שאת תאהבי את עצמך, ותקבלי את עצמך, ותרגישי טובה

ומבורכת עם כל מי שאת,

תהיי במקום שלם ותחווי את זה גם ממנו כלפייך.


זה תמיד נדמה לנו שהמציאות היא הבעיה ובעצם איך נשנה אותה כשזה לא בידינו,

אבל האמת שכמעט כל מה שתיארת קורה בתוכך,

והמפתח לתיקון בידיים שלך❤️

מקום מגורים טוב עם נוערכאיילה

משהי גרה במקום שמרגישה שהחינוך של הנוער טוב?

בתי הספר, החינוך הבלתי פורמלי?

מרגישה שבכל הישובים סביבי איבדו את הדרך

ומאוד לא רוצה לשלוח לפנימיות בעז"ה.

הילדים שלי עוד קטנים אבל מחפשת מקום לגדל אותם בשקט נפשי, יש דבר כזה??

ביישובים באמת הנוער קצת מאבד את הדרךאביול

אני גדלתי ביישוב יותר פתוח שהתיימר להגיד שהנוער מורד במקומות סגורים מדי, אבל בפועל הנוער יצא הרבה יותר נורא...

עכשיו אני גרה בעיר ואני רואה שהנוער פשוט רגוע. באמת. לא מחפשים ריגושים

תודה על התגובהכאיילה
את גרה בעיר עם מסגרת/שכונה דתית? בני עקיבא? 
אשמח להמשיך בפרטיאביול
גרעינים תורנייםמתנות קטנות ♥️

אני גרה בגרעין תורני, לא מפרטת בגלל ההאוטינג, ובאמת שהנוער פה איכותי, ממש הרוב הגדול, האווירה  החברתית היא בכיוון של עשיה, התנדבות, לימוד תורה, מיניני נוער ושיעורי תורה  שהנוער מארגן.

גם 2 תנועות הנוער שפה איכותיות .

ואני אמא ב"ה חכמה מתבגרים. וממש מודה לה', שזו החברה שלהם.

אחד מילדי למד בשלב כלשהו במקום שהיו בו הרבה ילדי ישובים ואמר לי שהנוער של הגרעין הרבה יותר תורני מילדי הישוב התורני שהוא למד בו.

מסכימה מאוד, אבל מוסיפהאביול

צריך לדעת שהחנות אין כללים. יש בזה המון משתנים. האופי של הילדים, התחביבים שלו, החברים שהיא מתחבר אליהם, המשפחה שלו... זה המון דברים. מה שנכון לילד אחד לא בהכרח נכון לילד אחר

שאלה היא מה את מחפשת?פליונקה

מה כוונה איבדו את הדרך? את מדברת על נוער בסיכון או על יציאה בשאלה?

בהרגשה שלי רב מוחלט של נערים הם בסדר בסה''כ אבל יש כמובן כל מיני מקרים.

יש גם נערים שעוברים כמה שנים קשות ואז נרגעים . הרבה תלוי גם במשפחה ועד כמה יש לכם סביבה מתאימה באזור.

לגבי פנימיות, לא פתרון לדעתי. אם מסגרת לא מתאימה לילד , הוא פשוט נושר משם. 

יש מצב (מרגישה שהגדולה שלי תופסת כיון טוב לאחרונה)אור123456
ב"ה
תגובה קצת אחרתבאר מרים

כאמא למתבגרים ואפילו לבוגרים.


אני באמת  באמת חושב  ורואה שהעיקר זה החינוך שהבי  והמשפחה נותנים.


כל מקום שההורים מסירים את האחריות לחינוך לערכים כי הם סומכים על הסביבה: הישיבה/אולפנה, תנועת הנוער, הסביבה, החברה ביישוב או בקהילה - זה מועד לפורענות.

וכל מקום שההורים לוקחים אחריות  ומוצאים את המקומות בהם הם אלה שבונים נתיבי שיח עח המתבגרים ודואגים לבנות איתם את העולה האמוני ערכי - הילדים נבניח עח עמוד שידרה גח מול סביבה לגמרי לא מתאימה.


לגמרי מסכימה שעיקר המשקל הוא הביתכאיילה

אבל אין ספק שגם לסביבה יש השפעה. כבר עכשיו לא לכל חברה נח לי שהבת שלי תלך. סניף בני עקיבא פה על הפנים ולא רואה את עצמי לא שולחת אותה, בסוף הסביבה מאוד משפיעה. כמה הקונפליקטים האלה קיימים בכל מקום?

ברור לי שבכל מקום לא עם הכל נסכים אבל השאלה אם יש מקום שהתחושה היא שהתחום הזה מוחזק כי פה לא מרגישה את זה..


קיימים בכל מקוםבאר מרים

גם ביישובים הכי דוסים יש משפחות פיו  או פשוט ילדים פחות והרבה פחות..

מה שמבלבל ביישוב זה שיש את התחושה ש"כולם בסדר" ולכן אפשר להרפות..

בעיר יותר ברור לכתחילה שיש גיוון ושונות.


לדעתי ומהנסיון שלי מגיע גיל שבו איח לי כאמא שליטה על החברה שהנערים מסתובבים איתם. זה לא בידיים שחי.

אבל אם הנחתי יסודות איתנים בלב שלהם - יש יותר סיכוי שהבחירות שלהם יהיו נכונות.


ומעל הכל הרבה הרבה הרבה תפילות...

לגבי סניףפליונקה

אולי באזור שלכם יש משהו אחר בשכונה אחרת?

אצלנו באמת בני עקיבא היו לא משהו , אבל יש את אריאל שהם בסדר גמור. אבל היו הורים שהיה להם קריטי דווקא בני עקיבא אז הם לקחו יוזמה ויש עכשיו בני עקיבא נפרד בנוסף לבני עקיבא מעורב...

בכללי ברגע שיש דרישה למוסדות יותר תורניים אז גם מוסדות שהיו פחות משתדלים בכיוון בגלל תחרות

אני גרה בעירמתואמת

יש פה מסגרות חינוך ותנועות נוער טובות, אבל בעיקר - כיוון שזו עיר, הילדים לא מסתובבים הרבה בחוץ בעיקרון, ולכן מרכז החינוך הוא בבית.

ועדיין - לרוב אני יכולה להיות בטוחה שהילדים שלי נמצאים בחברה טובה אם הם יוצאים בחוץ.

אם את רוצה לשמוע על איזה מקום מדובר, אשמח לומר באישי. (אם כי מן הסתם כבר הרבה זיהו איפה אני גרה...)

אני מרמת בית שמשאור123456
וגם פה אחוז גדול מהנוער די אבוד
אני. ב"ה הנוער אצלנו מדהים, גרה בקהילה ממש דוסיתאמא טובה---דיה!

בעיר.

מקסים לשמוע! אם מתאים לך לכתוב איזה עיראביגיל ##
בירושלים, בקריית יובל.אמא טובה---דיה!

אשמח לפרט אם יש לך שאלות ספציפיות.

ממש מעניין!כאיילה

עולה פה מהתגובות שהמגורים בעיר מאפשרים יותר בחירה בתחום החינוך.. לא עלה על דעתי.

ופתח אותי למחשבה על מקומות נוספים.

תודה על התגובות!! 

בתנאי שזו עיר מספיק דוסיםhosh

אם באוכלוסיה הדתית קטנה, אין באמת בחירה.

עם זאת, בכל מקרה בעיר, קל יותר להגביל את פעילות הילדים מחוץ לבית.

אבל יש מחירים אחרים...

אני לא יודעת אם זה דווקא במגורים בעירנביעהאחרונה
אני מכירה הרבה ישובים בבנימין ובשומרוןרבע ל7

עם נוער איכותי וטוב


מתנדבים המון , במיוחד בימים אלו

סליחה לא קשור, סורגים שקופיםאו'ר

הי לא מוצאת את הפורום שהיה פעם של דירה נאה

למישהי יש ניסיון עם סורגים שקופים? איך מנקים? חזקים מספיק? ובממד מה עושים?....

תודה

היי לכולן.םפשוטפשוטה

יש פה מישהי שמבינה בענייני משפחתונים של התמת?

אשמח לעזרה 

שלום, תשאלי בפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י


פה זה פורום לאמהות בנושאים של ילדים בגילאי בית ספר פחות או יותר.

תודהפשוטפשוטהאחרונה
אפשר פריקה על עבודות שורשים?פליונקה

כל פעם מחדש לא ברור לי מה לכתוב שם ולא זורם כל כך .

יש גם משימות כמו להביא חפץ משפחתי או משהו קשור ליהדות שהוא משפחתי , ואין לי שום דבר כזה.

גם לא ברור מה לכתוב בעבודה עצמה. הורים היו מהנדסים סובייטיים עם אינטרסים בהתאם לחיים שלהם וזהו.

מצד בעלי גם רב משפחה לא יהודים ודי קל לנחש את זה לפי שמות. בדורות קודמים יהודים השתדלו לקחת שמות מסוימים שהם רוסיים אבל קצת שונים , כך שלפי שמות יחסית ברור ולא כזה בא לי שכל המורות יידעו את זה.

אז מורות כל פעם מבקשות להרחיב ולא ברור לי על מה...

אצלנו יש שושלת יהודית מכובדת ןעדייןאור123456

לא מוצאת מה לעשות עם העבודות האלה...ואין שום חפץ שעולה לי לראש..

סתם מעצבן..הילדים שלי עושים את זה די לבד עם טלפונים לבית ולסבתות..

אצלנו זה קצת מעצבן..באר מרים

כי עושים שוב ושוב עבודות שורשים לכל ילד מחדש והם בעצם די מעתיקים מהאח הגדול.


אצלי כיץן יש המון סיפורים משפחתיים ושושלות די עתיקות, אבל זה עדיין מעצבן.


אני חושבת לקחת את זה למה שיש היום:

אם את ובעלך עשיתם שינוי כיוון בחיים- אז את הנקודה הזאת להדגיש:

מישהו אצלכם התגייר? חזר בתשובה? לעשות מזה סיפור משמעותי על השיבה ליהדות..

אפשר על העליה לארץ

אפשר על מנהגים או מסורות שכן שימרתם מהדורות הקודמים: מאכלים, סיפור/שיר ילדות, משחק מסויים,

זיכרונות שיש לך או לבעלך מהסבא/סבתא?

אפשר ככה לחשוב על חפץ סמלי - לא משהו שאפשר להחזיק אותו אלא משהו שמסמל עבורכם את הקשר הבין-דורי..

אויש...אם מאושרת

באמת סיטואציה לא נעימה😒

מבינה כל כך מה שכתבת!❤️

בילדותי היו לנו כמה שכנים  עולים מרוסיה וגם הם סיפרו לנו בדיוק מה שכתבת על העבודות שורשים שלהם.

היתה לי שכנה שעשתה על רחל אמנו, שהיא אמא של כל ישראל 🙂

היתה לי שכנה שעשתה ראיון עם רבנית שליוותה אותם בתהליך חזרה בתשובה. והיא כתבה כמה דברים שלקחה ממנה.

הייתי מנסהתהילה 3>

בעיקר להשקיע בלהעביר את הסיפור המשפחתי שלכם לילדים שיכירו אותו

(גם אם עיקרו שההורים גדלו מנותקים מיהדות בגלל הסביבה הסובייטית

ואיך אתם חזרתם לשורשים).

ואת זה לחשוב איך לקשר למשימות

מבינה ממשמתנות קטנות ♥️

ההורים שלי מאותו מוצא. המזל שלנו שבצד של בעלי יש יותר מה לספר.

אבל, אולי אפשר לחקור קצת על הסבא והסבתא, אצלנו הם ברחו מהנאצים וכו.. והדור שמעליהם כן היה דתי ויש לנו אפילו תמונות.

ואולי גם קצת לשאול על החיים שלהם ברוסיה, איך התמודדו עם העליה. או על החזרה בתשובה שלכם.

זה דוקא מחקר חשוב לילדים, להבין קצת את סבא וסבתא גם אם חיו חיים שונים, לפעמים הם שמחים לספר על העליה ועל החיים שלהם ומה ידעו על היהדות וכו... .

ולגבי הצד של בעלך, אפשר לעשות עבודת שורשים גם על צד אחד.  

אולי מישהו במשפחה כתב ואפשר לראות?אביול
יש לזה תבנית די קבועה... אולי לקחת לדוגמא משכנים או מכרים... או לשאול את היורה מה בדיוק... 
בעיני, הרעיון של עבודת שורשים יכול להיות מהמםבארץ אהבתי

זו ממש הזדמנות עבור הילדים להבין מאיפה הם באו ולהתחבר לדורות הקודמים, לדרך שהמשפחה שלהם עברה.

אבל לפעמים באמת ההוראות הטכניות שמקבלים יכולות להיות מגבילות ופחות מתאימות לכל משפחה.


 

אולי שווה לדבר על זה עם המורה, ולבקש להתאים את מבנה העבודה למשפחה שלכם?

אני הייתי מנסה לחשוב קודם מה באמת הייתי רוצים להרוויח מההזדמנות הזו, עם איזה 'סיפור משפחתי' הייתי רוצה שהילד ילך, ומתוך כך לבנות את העבודה.


 

אני יכולה לשתף שאבא שלי עלה לארץ מברה"מ, הוא חזר בתשובה ברוסיה, ובאמת אין לו סיפורים משפחתיים מדורות קודמים, חפצים משפחתיים וכדו'.

אבל אני הרגשתי שהעבודת שורשים שלי היא הכי מיוחדת. חברות שלי היו צריכות ללכת כמה דורות אחורה כדי להגיע לסיפורים 'מיוחדים' על המשפחה. אצלנו הסיפור המיוחד הוא כל כך קרוב - החזרה בתשובה של אבא שלי זה הסיפור המשפחתי שלי. ויכולתי לראיין אותו ולכתוב עבודה שלמה על הסיפור שלו ששמעתי ממש מכלי ראשון...

תודה לכולם על התייחסותפליונקה

אני מעדיפה לעשות דגש על מידות טובות ומשפחתיות.

איך להסביר את זה, לא בא לי להדגיש חזרה בתשובה ולא בר לי שיהיה סיפור מיוחד. רוצה שיהיה אפור וסטנדרטי. וגם לא כל מה שאני מספרת לילדים מתאים לעבודה . וגם יש פה מימד של פרטיות שלי.

אולי לעוד אנשים זה מפריע. אבל רב המורות גרות באזור ולא בא לשתף אותן בדברים אישיים שלי אם הן לא חברות קרובות במקרה. 

מציעה מהחוויה שלי כבת לחוזרים בתשובה שעלו מרוסיהמתנות קטנות ♥️

אפשר גם לקחת ערך משפחתי כלשהו שהיה חשוב במשפחה שלך, או מידה טובה שיש לאחד הסבים והסבתות? ולספר משהו סביב זה. זה לא קשור למידת הדתיות שלהם, מניחה שאפשר למצא בהם משהו טוב ולספר על זה, אפילו לראיין אותם על זה.

רק אומרת שנראה לי שיש חשיבות בחיבור של הילדים לשורשים שמהם הם הגיעו, גם אם הם היו שונים מכם מאוד, לחפש מידה טובה שיש בהם, משהו משפחתי, משהו שנותן הבנה על העולם בו חיו ומה שהתמודדו איתו.

זה יוצר אצל הילדים רצף, השורשים המשפחיתיים לא התחילו בחזרה בתשובה שלכם. להורים שלך היו הורים שמן הסתם ברחו מהנאצים בגלל היותם יהודים( כך לפחות הסבים שלי ויודעת שזה כל יהודי רוסיה).

והסבא סבתא רבים שלך כנראה עוד היו מחוברים למסורת בדרך כלשהי, לא יודעת אם יש לך ידע עליהם, אצלנו יש, וגם תמונות. זה עזר לי כבת לחוזרים בתשובה שעלו מרוסיה, לחבר את השרשרת בראש שלי. ההורים שלי ושלך לא באו מכלום, הם בנים לשרשרת יהודית ארוכה , שהשלטון הקומוניסטי ניסה לקטע, והצליח רק ל 70 שנה( 2 דורות וחצי בערך) .

אנחנו בנות לדורות של יהודים שחיו במסירות נפש על היהדות שלהם ברוסיה( כולל פוגרומים וכ...).

ויש משמעות בעיני בלחבר את הילדים לרצף ההיסטורי הזה. זה לא,סיפור החזרה בתשובה שלך,זו השייכות המשפחתית שלהם לעם ישראל.

הכל נכוןפליונקה

באמת ברחו מנאצים. וסבתות של אמא שלי הלכו לבית כנסת, היה בעיר שלהם גם בברית המועצות.

אבל עבודת שורשים היא על סבא וסבתא של ילדים ולא על סבא וסבתא של סבא וסבתא.

בשבילם זה נורא רחוק.

והם שואלים למה לא עלו לארץ, למה סבתא לא יודעת כלום על יהדות. עכשיו, סיפור על תינוק שנשבה כבר פחות עובד כי מי שרוצה , הכל פתוח כבר שלושים שנה , בקיצור זה מסובך. 

למה אי אפשר לספר על דורות רחוקים יותר?מתואמת

להפך, זה מיוחד יותר...

אצלי הילדים יכולים להכניס לעבודת השורשים את סבא וסבתא שלי, כי מכירים טוב את הסיפור שלהם (בזכות עבודות השורשים שאנחנו עשינו כילדים). וזה באמת מיוחד...

זה באמת מסובךבארץ אהבתי

באופן אישי, בעיני כן יש משמעות לספר את הסיפור מהדורות הקודמים, בתוך ההקשר ההיסטורי - שהרוסים ניסו לנתק אותנו מהמקורות, הם ניסו וכמעט הצליחו למחוק את יהדות רוסיה, אבל 'נצח ישראל לא ישקר', והנה אנחנו חוזרים וממשיכים את הדורות הקודמים. מסורת ישראל ממשיכה למרות הנתק שהיה לאורך כמה דורות.

ובעיני הסיפור על תינוק שנשבה לגמרי רלוונטי גם היום. למי שגדל בחינוך אתאיסטי, מאוד קשה לשנות את התפיסות שלו. זה לא רק עניין של אפשרות טכנית, זה עניין של תפיסות שחונכו עליהן שהוטמעו וקשה לשנות.


 

אני מבינה שאולי לא הכל מתאים לך לשתף את הילדים. וגם לא הכל מתאים לך שיכתבו בעבודה שאחר כך גם המורות יקראו. סיפור כזה הוא באמת לפעמים אישי.

אבל אולי כן אפשר להבחין בין הסיפור שאת רוצה שהילדים יקבלו, לבין מה שמתאים לך שיכתבו בעבודה? לנצל את ההזדמנות עם הילדים ולחבר אותם לסיפור המשפחתי המיוחד שלכם, בדרך שבה מתאים לך לספר אותו. ואחר כך להחליט איך להציג את זה בעבודה של בית הספר, באופן שמתאים לך?

ההורים שלי גם חזרו בתשובה, והיה לנו הרבה מה לכתובמתואמת

בעבודת השורשים.

קודם כול - הסיפור של ההורים שלי עצמם. מדהים לספר על אנשים שעשו את הדרך הזו אל היהדות!

שנית - סיפוריהם של סביי וסבותיי, שעלו לארץ, כל אחד בדרכו הוא. זו גם חזרה בתשובה מסוג מסוים.

ובאמת מתוך זה התחברנו לשרשרת הדורות באופן כללי, של עם ישראל שהוא עם הנצח.

בכל אופן, השאלות שהמורים נותנים הן בדרך כלל שאלות מנחות, ולא חייבים להיצמד אליהן במדויק. אתם יכולים לקחת את העבודה לכיוון המתאים לכם...

ובאמת חשוב לכל אדם, בטח לילד בתחילת גיל ההתבגרות, להרגיש שהוא מחובר למשהו גדול יותר, שהוא המשך של עם שלם ועצום...

נתנו לך פה עצות זהב, מוסיפהטלטול1אחרונה

שהייתי פונה למורה באופן אישי, מבלי ליידע את הבת, ומשתפת אותה ברצון שלך לחבר את הילדה לשורשים שלכם כמשפחה ובכלל לשושלת של עמ"י

ובקושי לעשות זאת בשל מיעוט מידע ועובדת היותם יהיודיים תחת שלטון סובייטי מנוכר ליהדות.

ושתשמחי להבנה והתחשבות במצב. 

מקווה שלא מזהים אותי ...אבל מה עושים??אור123456

במהלך המלחמה ארחנו מעל 20 בני משפחה  מהדרום

12 בני משפחה קבוע מתחילת המלחמה

2 זוגות עם 8 ילדים

ממחר אחת האמהות חוזרת לעבוד והתכנון היה שהם חוזרים הבייתה להם אין ממד אבל להורים שלי שגרים קרוב יש בית גדול עם ממ"ד

לילדים פה יש מוסדות חינוך ובאשקלון עדיין אין

ועכשיו אני מבינה שהיא מתכננת ללכת ולחזור כל יום לכמה שעות אחרי הצהרים

בעלה עוזר אבל די אדיש...מרגיש לי שיפול עלי מלא ודי קשה לי כבר

( כל בוקר אני מכינה מעל 10 סנדוויצים כדי שיצאו מהבית למוסדות בזמן כי אני עןבדת מהבית וחייבת את השקט הזה)

ב1 וחצי כבר הבית שוקק ילדים ורעש...

הילדים גם לא קלים בכלל וזה גורם לקטנה שלי לחגוג בלילה ולהיות עייפה בכית ( א)

בקיצור איך מסבירים שזהו .. שזה כבר לא קל לי

האחיות שלי עוזרות הרבה אבל עדיין הבית מתוחזק רחוק ממה שהייתי רוצה ולילדים כבר לא קל..

בקיצור מה עושים? איך אומרים להם בעדינות שזה כבר לא שייך יותר?

אם היה לחימה רצינית והרבה טילים הייתי נושכת שפתיים ולא אומרת מילה אבל מרגיש לי שזה נוח להם...בית גדול איזור ממש נוח ונעים ארוחות מתוקתקות נקיון..אבל לי כבר קשה 😔

זה ממש מוערך בעיני העזרה שלךיעל מהדרום

לק"י


לא מובן מאליו שאת מארחת קבוצת אנשים לא קטנה לפרק זמן כזה, ודואגת להם ככה.


לא יודעת מה הייתי עושה, כי קצת לא נעים לגרש אותם מן הסתם. אבל אולי לשאול בעדינות מה התוכניות שלהם להמשך.

הם לא מדברים על זה?

וואו, את מדהימה!!!מתואמת

לא הייתי עומדת אפילו ברבע מזה... באמת, ממש ממש לא מובן מאליו!

אז תעריכי את עצמך ממש, קודם כול.

שנית - אולי הגיע הזמן שלפחות הם יתנו יד בניהול הבית או לפחות בדברים שלהם? אין סיבה שאת תכיני סדנוויצ'ים לכולם, הם הורים בעצמם...

הייתי מכנסת אותם למעין ישיבה משפחתית, מסבירה שעכשיו נכנסנו לשגרה כלשהי, ואם הם עדיין מפחדים לחזור לבתים שלהם, אז בבקשה - שישתלבו בשגרה הביתית שלכם, ויעזרו בכל מה שדרוש (הכנת אוכל, סדר וניקיון, כביסות, שמירה על הילדים...)

יכול להיות שזה יגרום להם להבין שעדיף להם לחזור לבתיהם... וגם אם לא, לפחות לא הכול ייפול עלייך...

במקביל - תנסי לעזור להם למצוא פתרונות מגורים אחרים - בתי מלון, דירות להשכרה... זה באמת כבר יותר מדי בשביל להישאר בבית של משפחה כל כך הרבה זמן... אפילו אם היית אמא שלהם זה היה יותר מדי, אז בטח כשמדובר בקרובי משפחה אחרים...

הם הולכים היום...ואני ברגשות מוערבים 🥺אור123456

מצד אחד שאני לא לוחצת להשאר מצד שני כבר קשה לי ולילדים..

הבית רחוק מהסטנדרטים שלי ..

( לגבי הסנדוויצים זה פשוט כי יקח להם פי 4 זמן והמטבח כולו יהיה בלאגן ואני עובדת מהבית ורוצה שהילדים כבר יצאו ושיהיה שקט)

הם יהיו קצת אצת ההורים שלי ואז יחזרו הבייתה


תם לו עידן 🙂

ב"ה! נראה שה' ראה שהגעת לקצה גבול היכולת שלךמתואמת

וגרם להם להבין שהם צריכים לעזוב...

אשרייך ששרדת את זה!

יש פתאום כזה ריק בבית...ממש מוזר..אור123456
הוציאו לך את העז מהבית מתואמת
אולי כדאי לדבר עכשיו על מסקנותאם מאושרת

בשביל המלחמה הבאה...

בעז"ה שלא תהיה עוד מלחמה, ונגיע כבר לשלב של וכתתו חרבותיהם לאיתים,

אבל אם חלילה כן תהיה עוד מלחמה,

את באמת "קרעת" את עצמך, בזמן אמת - כשהם אצלך פחות נעים לדבר, אבל עכשיו זה נראה לי זמן מתאים לקבל החלטות.

למשל הצעת ייעול- בפעם הבאה עושים לוח תורנויות

נקיון, הכנת אוכל- בקר, צהריים וכו'

והכל ברוח טובה עם בדיחות וכו' ולשמור את זה ( אפשר אולי את כל הדיון בקבוצת וואטסאפ)

אם חלילה תהיה עוד מלחמה תפתחו את הקובץ ותקראו.

הויתהילה 3>

חחח רק עכשיו רואה...

אשרייך על התקופה

איזה יופי, אלופהאביולאחרונה
וואו אמאלהתהילה 3>

איזה נהדרת את.

אני חושבת שרודם כל תרימי לעצמך על מה שהיה עד עכשיו.


דבר שני תנסי לחשוב מה בדיוק את רוצה שיקרה עכשיו:

שיחזרו לבית שלהם, שיגיעו רק בשעות מסויימות, שיקחו על עצמם חלק מעול הבית,

שידאגו לשקט בשעות שבהם את צריכה שקט ועבודה, שיעזרו בבישולים...


ממש תנסי להגדיר לעצמך מה היית רוצה שיקרה.

ואז תחשבי איך ולמי הכי נכון לך להגיד את זה.

אולי לגיסה ספציפית, אולי לנסות לעשות ישיבה עם כלל המבוגרים ולהגיד שאת אוהבת אותם וארחת באהבה אבל את כבר קורסת

ולכן יהיה צורך מעכשיו בלקיחת אחריות של כל אחד על תחום אחר (ומקסימום מי שלא טוב לו מספיק יחזור הביתה..)

אולי לבקש עזרה מאמא שלך או בעלך בלנהל את זה.


מה שבטוח, תהיי גאה בעצמך על החסד הגדול שעשית עד עכשיו

ותחזקי את עצמך בזה שעכשיו הדבר הנכון הוא לדאוג שגם את והמשפחה שלך לא תקרסו❤️

אני רואה שהם חוזרים הביתהממשיכה לחלום

אז רק רוצה להגיד לך שאת מלכה אמיתית!

לארח כל כך הרבה אנשים למשך זמן כל כך ארוך זה אתגר אמיתי

את פשוט מדהימה!

תודה לכולן! זהו רואים את הבלטות בריצפה 😁אור123456
וחזרתי לכבס כי כשהם היו כאן כל הכביסות היו על אחת האחיות..
איך הם מרגישים בנוח להישאר????שירה_11
וואו איזה מדהימה את!!!אביול
מישהי שמעה פעם על תוכנית להרטבות לילהלפניו ברננה!
של יונית שינטל?
חיפשתי בגוגל על הנושא וזה היה התוכן הפרסומי שגוגל הציעה. האמת נשמע מעניין, אבל לא רוצה לקנות קורס ב1000 שקל בלי המלצה של מישהי שלא מופיעה בדף הרשמה שלה 🙈
פליז תוכלי לציין מהם התרגילים שאנסהשרושקה ע

אני בדיוק מתלבטת אם ללכת עם מה שהיא מציעה

רעיונות למשחקים לבת 4בשורות משמחות

היי מחפשת רעיונות ל-2 סוגי משחקים

משחקים דידיקטיים

ומשחקים מרגיעים שעוזרים לה להתרכז - היא ממש אוהבת דברים של מגע כמו בצק, פלסטלינה, קצף וכד'

הבן שלי בן 3.5oo

אוהב לשחק באותיות ומספרים, יש לו אותיות מעץ עם מגנט, אותיות על קוביות דופלו ומשחק מעץ על מספרים ומניה.

לגבי משחק מרגיע- משחקים באמבטיה

תודהבשורות משמחות

משחקים לאמבטיה פחות רלוונטי כי אין לנו אמבטיה

רק לגבי אמבטיהשלומית.

ילדה בגיל הזה בהחלט יכולה לעשות אמבטיה באמבטיה אליפסה כזאת של תינוקות.

אחים שלי עושים בזה אמבטיה גם בגיל 6-7 וזה ממש כיף ומרגיע

פשוט מניחים אותה על הרצפה במקלחון

אצלנו עושים בגיגיות כשרוצים לפנר אותם באמבטיהבוקר אור
גם אצלנו הם כל הזמן רוצים את האמבטיה הזאת...אביול
ועושים בה הרבה בועות סבון.. 
בהחלט זה אפשריבשורות משמחות

וגם יש את האופציה הזו

הבעיה שכולם רוצים גם להתקלח ככה ולכן הפסקתי עם זה.. ואם כן זה אחת ל...

יותר בגדר צ'ופר לילדים מאשר משהו שגרתי של מקלחת כזו פעם בשבוע

אבל אחשוב על זה יותר רציני כשנחזור לשגרה ובעלי יסיים מילואים יהיה יותר קל להשתלט על העסק של אמבטיות כאלו

חול קינטי🤩בתנועה מתמדת

מעסיק את הילדים שעות.. זה כן מלכלך, אבל לפחות לא נמרח ונדבק לידיים כמו פלסטלינה🙈

ולגבי הסוג השני לדעתי חתחתול או דאבל זה ממש לגיל. אבל יותר משחקי חברה/תפיסה ופחות דידקטי..

לגמריבשורות משמחות

חול קינטי ניסיתי וזה הם רעיון באמת מלכלך ובמקרה הזה אני מעדיפה דווקא פלסטלינה

אבל לא לגמרי ויתרתי על הרעיון וחושבת אולי לקנות חול קינטי ולשים בקופסא פלסטיק גדולה, כמו ארגז חול קטן


משחקי קלפים יש לנו דאבל וזה טוב אז מחפשת עוד רעיונות של משחקים בסגנון למשל טאקי עוד מורכב בשבילה יחסית

פאזלים היא אוהבת מאוד אבל אם לא יושבים איתה היא על זה

יש קוקו טאקי- נראה לי יותר מתאים לגילמאוהבת בילדי
נכון! זה מעולה ממשעטלף עיוור
הבן שלי ממש אוהב
אצלינו עם הקלפים של הטאקיפנסאי

שיחקנו בגילאים הקטנים מיון של מספרים או לפי צבעים. בהמשך התחלתי ללמד אותם את הכללים הפשוטים של המשחק.

גם מאותם קלפים אנחנו משחקים מלחמה וספיד…

זה רעיון טוב!בשורות משמחות
משחק קלפים לגיל הזה- מישהו לעוף איתויעל*אחרונה

של חיים שפיר (ממציא הטאקי...,).

ממש מוצלח! יש תחרות, אבל זה מבוסס על קוביות אז זה יותר מזל משכל, וזה חמוד ממש

יש גם חימר שלא זןכרת איך קוראים לועטלף עיוור

אבל הוא לא מלכלך בכלל!

צבעוני

ואחרי 24 שעות מתייבש ונשאר תוצר חח האוצר מילים שלי בריצפה, מקווה שהבנת

כןבשורות משמחות
קוראים לזה קליי מכירה זה מה שהם עושים בגן הרבה
קנו לבת שליאין לי הסבר

'אוניברסיטה לגן' שזה כמה לוחות, ככה שיש בזה כביכול כמה משחקים. ממש נהנת מזה.

אני הכנתי לה משחק חשבון להשכרת המספרים (הסבר להכנה בפרטי)

פאזלים, 24 כבר קל לה, 48 עדיין מתאמצת. יש לנו חדש של 100 חלקים, אולי אאתגר אותה בקרוב.

מגנטים מעסיקים אותה להרבה זמן, וזה ממש גיאומטריה בלי שהיא שמה לב אפילו.

מאוד אוהבת להכין יצירות, יש כמה סוגי חומרים, שמה לה דבק שקוף שלא מלכלך. יושבת מלא זמן...

ממש המליצו ליבשורות משמחות
על אוניברסיטה לגן אבדוק לגבי זה
זה כמו משחק התאמותאין לי הסבר

אבל שלא מתאימים תמונה לאותה התמונה, אלא לפי הקשר, לפי הפכים, לפי צבעים...

זה ממש מהנה בשבילה

שימי לב שהרמה עולה לפי המספריםרק טוב=)
למשל אוניברסיטה לגן 1 ו2 מתאים לגיל 3-4
ארגון בר מצווה, אשמח לעזרה...חרות

בר מצווה ראשונה... אני לא טובה בארגון אירועים...

אשמח אם למישהי יש רשימה של מה שצריך לארגן, ומה צריך לסגור מוקדם..

ומה מקובל שיהיה בבר מצוה? צריך מצגת? תכנית כלשהיא מעבר לדברי תורה?

הולכת לאיבוד וחייבת כבר לסגור דברים...

רשימהאור123456

צלם

תקליטן/ או מוסיקה אחרת

אולם

או מקום וקייטריינג

להכין מעטפה לכל ספק לפני הארוע שיהיה מסודר

בגדים ונעלים לכולם

תסרוקות /איפור לבנות אם רלוונטי

דרשה / מצגת או כל דבר שיתן תוכן ( אפשר לדאוג שיהיה סיום מסכת)

אביזרים לריקודים כל מיני משקפיים עניבות מנצנצים או דברים מדליקי אור קונים בחניות של השקל

הילדים עפים על זה ועושים עם זה שמח מאד!

מזל טוב!!


לסגור מראש מה הטיפ למלצרים שלא ישגעו אותך אח"כ

תודה רבה!חרות
זה מאוד תלוי מה מקובל באזור אצלכם/בבית הספר שלומתואמת
יש לך את מי לשאול מההורים של חברים שלו?
תודה, נראה לי שאחפש את מי לשאולחרות
לא מכירה מפה כל כך...
אפשר גם לשאול את המורה של הילד...מתואמתאחרונה
מתבגר רוצה לנסוע לדרוםפליונקה

להתנדב , לאסוף איזה יבול.

שאלה האם לזרום עם זה? בעלי ממש מתנגד. יש לו הרגשה (גם לי) שנסיעה היא לצורך התאווררות וקצת אקשן.

התחלתי לברר מי מארגן , אמר שהם מארגנים בעצמם. אחרי עוד כמה שאלות התברר שישיבה עזרה להם לארגן נסיעה ושילמה על הסעה.

ופשוט נמאס שהם עושים דבר כזה מאחורי הגב. ועוד מארגנים נסיעה ליישוב שרובו בכלל מפונה והם בעצם יסתכנו בשביל יבול.

בעיה היא שילד נעלב קשות, אמר שאנחנו לא מרשים כלום, שהוא כבר גדול , שאנחנו סתם בטראומה, התחיל לבכות.

אין לי כוחות נפש לזה. בישיבה אין לימודים, כולם מגויסים חוץ מר''מ של הכיתה שלהם, אבל הוא לא עושה איתם שום זום  , במקום זה עזר להם לארגן נסיעה לדרום.

פשוט עייפה וכועסת..

לגבי גיל 13נפש חיה.

היום זה ממש לא כמו המושגים שהתורה משתמשת בהם או חז"ל.


ילד בן 13 לא בטוח בכלל שהוא מודע למעשיו או להשלכות.


ולכן בעיניי האמא צודקת שהיא אחראית על הילד.

חרדה מרופא שינייםבת אור

אשמח לשמוע מנסיונכן-

הבת שלי (בת 8) התחילה טיפול אצל רופא שיניים (עם גז צחוק).

ההרדמה עברה בשלום אבל ברגע שהרופא הכניס לפה שלה את המכשיר שמוציא אויר היא נכנסה ללחץ ולא הסכימה להמשיך את הטיפול.

כך היה פעמיים! אחרי הפעם הראשונה שוחחנו על כך והיא הסכימה לנסות שוב, אך גם בפעם השנייה (שהייתה כשבועיים אחרי הפעם הראשונה) היא לא הסכימה להמשיך את הטיפול.

הבנתי שיש אפשרות לעבור טיפול בהרדמה מלאה אבל אני ממש ממש מעדיפה שלא.

אשמח אם יש למישהי עצה לעזרה נפשית או לרופא שיניים מומלץ למקרים כאלה.

תבורכו!

הבנתי שיש רופאי שיניים לאנשים חרדתייםאור123456
תחפזי מישהו שמבין בזה
לפני נרדמה מלאה יש טשטוש עמוקלא מחוברת
מייקי דנט במבשרתמ.א.
מומחה במקרים של חרדה מרופאי שיניים (ועולה בהתאם, אם את רגילה למחירי קופ"ח תתכונני נפשית לסדר גודל אחר לגמרי). 
הייתי מנסה רופא נוסףחילזון 123

כזה ששמעת עליו המלצות שהוא מסביר לילד מה הוא עושה וכו'.


אפשר גם ללכת למישהו מומלץ לא מקופ''ח, פשוט זה ממש יקר...

לפני הרבה שנים הייתי עם הילדים אצל צבי רפה (מגבעתיים/רעננה) (אפשר לדעתי למצוא טלפון ברשת), והילד הכי פחדן לא צייץ אצלו...

מניחה שיש עוד רופאים רגישים ועדינים שעושים הכל בהדרגה ומסבירים לילד הכל מראש.

אם מתאים לך ללכת לפרטינירה22אחרונה

יש את ד"ר רוני איצקוביץ' מלוד. יש לי ניסיון עם 2 חרדתיים שקופ"ח הפנו לטיפול ההרדמה מלאה, והיום באים אליו בשמחה.

אמרו לי שהוא כבר לא מקבל חדשים, אבל שווה לנסות.

איך מתכוננים לבר מצווה באופן משמעותי?hosh
עוד פחות משנה נחגוג בר מצווה לבננו ואנחנו רוצים לעבור תהליך משותף של מעבר מילדות לבגרות.


צריכה רעיונות איך עושים זאת.. במשפחות שלנו לא עשו זאת (יכול להיות שהיה  פחות מקובל בתקופתנו)


תודה

רעיונות:מתואמת

* לבחור ספר לימוד כלשהו וללמוד ביחד איתו (אבא או אמא) או שילמד לבד ויעשה סיום בבר מצווה.

* לערוך איתו מסע בעקבות מצווה שהוא מתחבר אליה, ולתעד אותו ביומן מסע או בסרטון שיחולק או יוקרן לאורחים בבר מצווה.

* אפשר גם לערוך מסע בעקבות הפרשה שהוא עתיד לקרוא ולעשות אותו כנ"ל.

* לערוך מסע רבנים - לנסוע לכמה שיותר רבנים ולהתברך מפיהם. אפשר לצלם את הברכות ולהקרין במסיבה.

* ברוח השעה - לבחור התנדבות (אפשר בהקשר למלחמה) שאותה הוא יוכל לבצע בהתמדה במשך השנה הקרובה.

* אם יש לו כישרון מסוים - שיפיק משהו לקראת הבר מצווה. למשל - אם הוא מנגן יפה, שיתאמן על שיר (שאולי יחבר בעצמו) שאיתו יופיע במסיבה. אם הוא יודע להמציא חידות מתוחכמות - שימציא חידות שקשורות לבר מצווה ותאגדו אותן בחוברת שתחולק לאורחים. וכן הלאה...


מקווה שזה נותן קצת כיוון. מזל טוב

מוסיפה באותה רוחבארץ אהבתי

*מסע בעקבות השם שלו (בשם שזה מתאים) - לימוד על או מפגש עם אנשים שהיה להם את אותו שם.

*מסע שורשים - שיחות וראיונות עם הסבים/סבים רבים (ככה אומרים את זה?), להכיר את שורשי המשפחה - מאין באתי...

בשניהם אפשר לערוך מזה איזה סרט ולהקרין במסיבה.


 

(עוד לא הגענו לשלב בעצמנו וגם בתקופתי לא הכרתי דברים כאלו, אז רק מציעה בהשראת הרעיונות של מתואמת, רעיונות שעלו לי, אולי עוד נעשה משהו מזה עם הילדים שלנו...)

תודה שהזכרת לי עוד רעיונות שהיו לי מתואמת

האמת שעם הבן שלי לא ממש עשינו משהו בסגנון... עשינו עם הבת שלי, וגם חלק מהאחים שלי עשו משהו כזה (ואני ליוויתי את הצד האומנותי במסעות/יצירות שלהם).

זה צריך להתאים לילד עצמו, בסופו של דבר... (וגם להוריו, באותה תקופת זמן)

תודה על הרעיונות.hosh

לימוד לקראת בר המצווה הוא כבר מתכונן. גם עצמאית וגם עם בעלי לעשות סיום משמעותי.

הרעיון עם השם יכול לפתח לשיח משמעותי באמת. כם מידות וגם ערכים.

גם טיול יכול להיות מעניין..

לפי מה שאני מכירhameiri13
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך י"ז בחשון תשפ"ד 12:45

צריך כבר להתחיל כמובן ללמוד לבר מצווה. ויש עניין שהילד יתחיל להניח תפילין ללא ברכה.

לפי דעת הרבי הרייצ (מליובאווטיש) חינוך הילדים מתחיל עוד מלפני החתונה של ההורים

והחינוך הכי טוב זה שהילדים רואים את ההורים בעצמם בפעולה.

 

יש גם מלא מדריכים באינטרנט. גשמיים ורוחנים לדוג:

<נערך> לקראת בר המצווה

נבקש מגברים לא לכתוב פה בפורום המיועד לאימהות בלבדמתואמת
(ונבקש גם לא לפרסם פה בפורום)
לא יודעת אם עדיין יש כאלה היוםהמקורית

אבל לפני שנים לקחו את בעלי לראות את הייצור של התפילין והכתיבה של הקלף. עם הדרכה כזו כמובן.

הוא אמר שזה היה לו משמעוצי

אבא שלי בזמנו לקח את אחיי לראות איך מייצריםמתואמת
את התפילין שלהם עצמם. זו גם אפשרות, ויכול מאוד לחבר את הנער לתפיליו...
זה בדיוק מה שהתכוונתי המקורית

הוא ראה את הייצור של התפילין שלו

אה, אז כיוונתי לדעת גדולות מתואמת
יש את זהאביולאחרונה
בתפילין חברון. בדיוק היינו שם בבר מצווה 
מכשיר ems- אלקטרודותמתרגשת66
שלום, יש משהי שמכירה את המכשיר ויכולה לתת חוות דעת?🤔 ברור לי שספורט אמיתי הוא הכי טוב..השאלה אם זה נותן פיתרון למי שממש קשה לעשות ספורט ולא מגיע לזה..האם זה עוזר לחיזוק הבטן אחרי לידות?
ברוכה הברה לפורום! השאלה שלך מתרימה לפורום הריוןיעל מהדרוםאחרונה

השבוע לפני שנתיים

הבת שלי בת 11 וחציאור123456

קיבלה מחזור 😒 התבאסתי בשבילה שזה קצת מוקדם.

הגיע החודש השני אחרי 26 יום עם שטפונות הסטריים ) ואני מכירה מה זה שטפונות...אני עם אדנומיאזיס( אבל דבר לא ראיתי ..היום היום העשירי ועד הבוקר היו לה שטפונות פסיכיים..כולה מתלכלכת עם הפדים הכי חזקים שיש..


הרופאת נשים אןמרת שזה יכול לקרות במחזורים ראשונים...מכירות? אני ממש דואגת בשבילה...


מחר בדיקות דם להבין מה זה עשה לברזל שלה

אני עם ניסיון רע מאד מכל מה שטבעיאור123456

מבאס ממש אבל כלום!! לא עובד( והוצאתי הרבה מאד כסף על זה כולל דיקור)

במקרה שלה הרופאות אומרות שזה עיניין של כמה חודשיים ויסתדר לבד

איך נוטעים ביטחון בילדה בת 9 שלא רוצה לעבור כביש?מתואמת

הבת שלי חוגגת היום יום הולדת תשע

כבר תקופה שאנחנו אומרים לה שהגיע הזמן שהיא תלמד לחצות כבישים, כדי שתוכל לקיים את "ילד מעל גיל תשע חוצה כביש לבד" אבל היא מסרבת... אחיה הגדולים רק חיכו כבר להזדמנות להיות עצמאיים - והיא לא...

מדובר כמובן על כבישים קטנים כרגע.

זה יקל מאוד אם היא תדע לחצות כבישים לבד - נוכל לשלוח אותה למכולת לקניות קטנות, ובעיקר בבוקר היא תוכל ללכת לבד לבית של חברותיה וללכת איתן לבית הספר.

יש רעיונות איך לעזור לה?

היא יודעת להסביר למה היא לא רוצה? ממה היא חוששת?בארץ אהבתי
לא... (באופן כללי קשה לה להסביר מה מציק לה...)מתואמת
אין לי ממש תשובה לשאלהריבוזום

אני נוטה לחשוב שהייתי משלימה עם המצב שאי אפשר לבנות על ההקלה שהיתה מצופה, יחד עם עידוד באופן כללי: נניח כשחוזרים יחד הביתה לשאול אותה אם היא רוצה ללכת קצת לפנינו ולחצות בעצמה וכאלה, בלי ללחוץ. אבל אין לי ילדים בגיל, וזה לא מניסיון.

 

פשוט בעיקר רציתי לומר מזל טוב ליום ההולדת! שתרוו ממנה נחת, שתגדל בבריאות ובשמחה בע"ה

תודה רבה ואמן! חמודה שאת מתואמת
לא יוצא כל כך לאחרונה שאנחנו יוצאים סתם ככה החוצה. או ללימודים - שאז אין זמן לעשות איתה "ניסויים" - או לקניות, שאז פשוט אעדיף לשלוח את אחד הילדים האחרים אם מישהו מהם זמין... (הבעיה שהם חוזרים מאוחר, ולפעמים צריך או שהיא רוצה לקנות משהו כשהם לא נמצאים...)
האמת, הייתי מרפה ומחכה בנחתיראת גאולה

לא כל הילדים אוהבים להיות עצמאיים וגדולים.

והגיוני שתאריך יום ההולדת לא הוא זה שיהפוך אותה לעצמאית אם היא לא רוצה את זה...

עם זאת, אני מאמינה שזה בערך הגיל שבו היא תרצה את העצמאות הזו, ומן הסתם בעוד כמה חודשים היא כבר תעשה את זה.

אולי עכשיו זו תקופה קצת יותר לחוצה, והיא פחות מסוגלת לרכוש הרגלים עצמאיים חדשים,

ובעז"ה כשהמצב יירגע היא מעצמה תרצה לחצות כבישים.

לכן לעניות דעתי, דיברתם על הנושא, היא יודעת שהיא יכולה לחצות לבד, מן הסתם היא יודעת את כללי החציה, ובהזדמנות קרובה פתאום תראי שהיא מעצמה רצתה ללכת לחנות וזה כבר לא אישיו.


נ.ב.

אם זה נראה לך חריג (לא נשמע מדברייך), מן הסתם זה מתבטא בתחומים נוספים, אולי של חוסר עצמאות אולי של חרדה... במקרה כזה כדאי לטפל אבל לא בגלל חציית כביש אלא בגלל התחומים הנוספים.

תודה!מתואמת

האמת שאני מתלבטת אם זה מתבטא בתחומים אחרים, באמת... (תכננו להתייעץ בנושא ולטפל, אבל בגלל המלחמה כרגע זה נדחה...)

כנראה שאצטרך להרפות בינתיים. למרות שזה באמת מכביד... (בעיקר הצורך לקחת אותה בבוקר)

מוסיפה שיכול להיות שעכשיולא מחוברת

ספציפית היא גם מפחדת להיתקע לבד בזמן של אזעקה

בכללי נראלי עכשיו פחות זמן מתאים עם דברים כאלה

בכללי יש קצת חרדה באוויר

גם אם לא בבית אז בבית ספר וכו

לא הייתי לוחצת 

נכון...מתואמת

אבל דווקא בגלל המצב עכשיו אני יותר צריכה שתהיה עצמאית...

אבל טוב, אין ברירה אלא להרפות.

לדעתימדברה כעדן.
לעזוב את זה. למחוק בראש את הכלל של מש' התחבורה, וזהו. להמשיך ללוות אותה בלי קווץ' בלב עלזה
צודקת... תודה!מתואמת
לחכות לדעתיהמקורית

ממה שאני רואה התועלת היא בעיקר עבורכם, אבל אם היא לא מרגישה נפסדת מזה - אז לא הייתי דוחקת בה.

היא קצת מפסידה מזהמתואמת

כי אם למשל נגמר החלב או הקטשופ והיא מאוד רוצה לאכול מהם עכשיו, אז פשוט לא יהיה לה אם היא לא תלך... (כי האחים הגדולים לא נמצאים ואני לא אתחיל לצאת עכשיו עם קטנים מהבית)

אבל כן, זה בעיקר יעזור לנו.

אם היא מוכנה להשלים עם זה, זה בסדר בעינייהמקורית

 אני יודעת כמה זה מקל כי גם אמא שלי הייתה נעזרת בנו, עד היום, ליציאה לדברים כאלה

אבל בכל זאת בעיניי - צורך קולקטיבי או הקלה על ההורה לא נמצאים מעל חשש של ילד מעצם הפעולה. ותלוי בכל מקרה כמובן, במקרה הנל זה ממש מתאים לתאוריה שלי 🙃

אני מאמינה שככל שהיא תגדל זה ישתחרר לה, ויכול להיות שדווקא זה שהיא מרגישה שזה מה שמצופה ממנה גורם לחשש להתבסס יותר.

לפעמים עדיף לתת לתחושת הבחירה להתבסס, ואז הבטחון בפעולה חזק יותר.

מקווה שזה באמת ישתחרר לה בעתידמתואמת
כי כרגע אני חוששת שהיא תקבע את הפחד בצורה שכבר יהיה קשה להפוך אותו...
יש דרכים לעזור לה לשחררהמקורית

לדעתי

כמו ללכת איתה ולתרגל כשאת מחכה לה

או אפילו דברים קצת יותר אם צריך כמו טיפול רגשי

אבל זה עדיין מוקדם לדעתי

לא חושבת שזה מה שיקרהבארץ אהבתי

באיזשהו שלב הצורך שלה להיות עצמאית יהיה מספיק גדול כדי שתהיה לה מוטיבציה ללמוד להתגבר על הפחד.

גם אם היא עדיין תרגיש פחד, יהיה מה לדבר איתה על איך להתגבר על הפחד, כשהרצון הוא שלה.

בסוף מתישהו היא תתחתן ותצטרך להסתדר לבד...🙂

תודה לשתיכן! אשתדל להרפות...מתואמת
להרפות ולהרפותתהילה 3>

ככל שהיא תרגיש במרחב בטוח, ולא שהיא לא מסוגלת ומאכזבת,

או נדחקת לעשות משהו שגדול עליה, היא תתפנה להיות יותר בטוחה, יותר חזקה

ומאליו בע"ה הרצון שלה יהיה גדול יותר ממה שכרגע חוסם אותה.

אמן! מקווה שבאמת הרצון יגיע מתישהו...מתואמת
(הקטע הוא שהיא קישטה את עוגת יום ההולדת שלה - ביחד עם אחותה - במעבר חציה ורמזור, כדי לסמל את המיוחדות של גיל תשע... אז כאילו בשכל יש לה מוכנות לזה...)
התחלה נהדרת בעיניתהילה 3>

זה אומר שהיא בכיוון ורק צריכה את הזמן והמרחב שלה להבשיל

תודה!מתואמת
סגולת הפורום מתואמת

עכשיו היינו צריכים לקנות משהו במכולת. התאומים (שבדיוק חזרו מהלימודים) סירבו ללכת, ופתאום בת התשע אמרה שהיא תלך! היא ביקשה בתמורה לקנות ממתק קטן ביחד עם מה שצריך לבית (עשיתי את זה כמה פעמים עם התאומים כדי לשכנע אותם ללכת לקנות) - והלכה! ואפילו לקחה את שני האחים שאחריה איתה!

עמדתי בחלון כדי לומר לה מתי לחצות את הכביש (אבל בסוף אישה שעברה שם עזרה להם), ואחד התאומים מחכה להם עכשיו בחלון לכשיחזרו.

מקווה שאכן יסתדרו גם במכולת עצמה...

איזה יופיאביול
דווקא עדיף לדחות את זה כמה שיותראביול
ככל שילד בוגר יותר הוא יכול לחצות כבישים בביטחון יותר. הייתי מרפה... 
אישית הייתי מחכה עם זה כמה שיותר...חילזון 123

לא חושבת שיש מה למהר בעניין הזה🙈

זה גם לא רק הגיל, כדי שיהיה ביטחון יש גם עניין של אימון, האם הילד כבר התאמן מספיק ובאמת עושה את זה בזהירות וכמו שצריך

ברור, תכננתי קודם שנאמן אותה הרבה...מתואמתאחרונה

ככה עשיתי עם הקודמים - בחודשים שלפני גיל תשע לימדתי אותם איך לחצות כביש, ורק כשראיתי שהם עושים את זה טוב - נתתי להם לבד.

אבל היא לא הסכימה להתאמן...

מה אתן הייתן עושות? שכחו לקנות מתנה ליום הולדת🙈אנונימית באהב"ה

אז לבן המתוק שלי היה יום הולדת 7 בשבוע הראשון של המלחמה.

אנחנו כהורים יוצאים עם ילדי יום ההולדת לערב משותף, אממ.. בעלי בדרום משמחת תורה😔 כל הזמן אני אומרת לו שלא שכחנו אותו ושבעז"ה בסוף המלחמה נצא ביחד!


אבל... הסבא והסבתא כן שכחו😔 גם ההורים שלי וגם ההורים של בעלי תמיד קונים. מתעניינים מה הילד רוצה וקונים, בשמחה ובאהבה. הפעם משני הצדדים שכחו, אפילו לא שאלו. ברור לי ב100% שזה נובע משכחה בגלל המלחמה. משני הצדדים יש בנים וגיסים מגויסים, הלב והראש נמצאים ממש במקום אחר.


להורים שלי אני חושבת להזכיר.. גם מתאים להם לשכוח והם גם לא ייקחו קשה אם אזכיר להם.


אבל, להורים של בעלי, בעיקר לחמותי, מתאים להרגיש ממש ממש רע עם זה שהיא שכחה. מספיק קשה לה עם זה שהבן שלה בדרום.


עכשיו, מתלבטת מה לעשות?

להזכיר לה? להתעלם? (הבן שלי בא אלי ערב אחד עם דמעות בעיניים שכולם שכחו אותו😔) חשבתי לקנות מעצמי ולהגיד לו שזה מהם, אבל הוא בטוח יירצה להתקשר להגיד להם תודה🤷

וגם, מתאים שזה יתגלה בסוף...


קיצר, יש לכן המלצות מה אפשר לעשות?

אוף, ובעלי בלי פלאפון, אז לא יכולה להתייעץ איתו בכלל😖

אני הייתי מזכירה. ככל שיעבור יותר זמן היא תצטעראן אליוט
יותר כשזה בסוף יעלה. ואולי אם אפשר לארגן ביקור מהם, ואז יתקשרו לפני ויגידו שבגלל שהם באים והם רוצים להביא את המתנה אז מה הוא רוצה, וככה יחליקו את העניין?
להזכיר למה לא? אם מקובל היא אפילו תשמחמאור123456

שהיא חשובה לו 🙂

אצלינומאף אחד משום כיון לא זוכר והכל טוב אין ציפיות מאף אחד 😁

שהילד יתקשר לברך אותם לכבוד יום ההולדתממשיכה לחלום
זה יקרה לבד;)
אני לא הייתי אומרת כלוםמתואמת

אם חמותך כמו חמותי - היא באמת עלולה לקחת את זה ממש קשה ש"העזה" לשכוח יום הולדת של נכד, ולא משנה מה הנסיבות.

הייתי אומרת לילד שאחרי המלחמה בע"ה תחגגו משהו גדול, ואז מספרת לסבים ולסבתות כדי שיקנו משהו ויבואו לחגוג.

לדעתי תקני לו אתהכל לטובה
לדעתי תקני לו את מתנה שווה שהוא אוהב ורוצה. ממך ומהאחים ובעלך


וכשהמלחמה תהיה מאחורינו תקבעו תאריך לחגיגה מורחבת ומתנות בהתאם

לא חושבתתקומה

שהייתי מזכירה להורים לגבי מתנה.


אבל לגמרי הייתי מציינת את יום ההולדת בבית, ומזבירה את המצב.

שיש מלחמה, יש משימות לעשות.

אז בינתיים אנחנו חוגגים בבית (בלוני הליום, עוגה, שיר יום הולדת או משהו כזה)


וכשאבא יחזור נחגוג לך כמו תמיד.

אפשר גם להוסיף מתנה מכם, אם זה מתאים לך.

אני הייתי מציינת בבית ושולחת תמונה בקבוצה המשפחתיתלפניו ברננה!

שאתם עושים חגיגה קטנה בלי אבא ותחגגו שוב כשאבא יחזור

ואז היא תיזכר מעצמה...

אוי רעיון מצויןדיאט ספרייט
זה רעיון מעולה!!!טארקו

גם נותן יחס טוב לילד

וגם תזכורת בעדינות בלי להיות בוטה אפילו קצת..

תודה לכולן על התגובות🙏אנונימית באהב"ה

נתחיל מזה שבוודאי שחגגנו לו! ביום הולדת עצמו עשינו יום הולדת משפחתית כמו שאנחנו עושים לכל ילד עוגה, כתר ומשחקים.. ואפילו אבא ושאר החיילים שאיתו שרו לו בשיחת וידאו 🥳

אבל את היציאה המשותפת רק ילד יום ההולדת איתנו, לא עשינו כח בעלי לא נמצא...


בכל אופן, יצא לי לדבר בינתיים עם חמותי. והחלטתי כן להעלות את זה. היא באמת התבאסה שזה ברח לה מהראש (למרות שבעיני הכי הגיוני בעולם!! יש לה עוד הרבה נכדים והראש של כולנו עסוק עכשיו לגמרי. וגם אמרתי לה את זה) היא ממש שמחה שכן הזכרתי לה, ובעז"ה תדבר איתו לשמוע מה הוא רוצה!


מההורים שלי כבר קניתי לו מתנה ופשוט עדכנתי אותם🙈

יופי, שמחה שיצא לטובה!מתואמת
הייתי מזכירהתהילה 3>

אפשר לכתוב את זה יפה


 

השנה היומולדת של איקס יוצאת בתקופה עמוסה ומאתגרת לכולנו, וגם בבית עדיין לא זכינו לחגוג לו כמו תמיד כי מחכים לאבא.

אם מתאים לכם להתקשר אליו ולציין את היום הוא ממש ישמח וגם אנחנו...

אולי לדבר איתם רגילאין כבר כח
 ואז להשחיל שאזאת תקופה כזאת הזויה ועמוסה שאפילו לא חגגנו עדיין לילד כמו שצריך ושאת מנסה לחשוב איך בכל זאת לשמח אותו או משהו כזה בעקיפין שרק יזכיר
הייתי חוגגתבשורות משמחותאחרונה

לילד משהו קטן בבית ועושה קישור לזום לסבא וסבתא ככה זה לא מפדח אותך וזה לא מעליב אותם..

כי זה כביכול לא ששכחו אותו אלא שלא היה זמן מץאים עד כה לחגוג

אבל לא הייתי מושכת את זה עד לסוף המלחמה

עדיף עכשיו אם תרצו כהורים עם הילד תחגגו איתו לבד בסוף המלחמה

חברים של הילדים..פשיטא

הבת שלי עוד בגיל גן, אבל אני כותבת כאן כי הנושא עצמו מתאים הלאה בהחלט ואני מעדיפה לכתוב כאן, לא תגרשו אותי, נכון?


 

לא יודעת אם זה פוליטיקלי קורקט, אבל

אני שונאת שבאים חברים!

נכון, לפעמים זה מקל שהילדים מעסיקים אחד את השני עם חברים, אבל עצם הנוכחות של דמות שלא חלק מהמשפחה שלי בבית שלנו מציקה לי.. (מאוד מאוד אוהבת לארח, אבל משפחות, לא ילדים לבד)

אני אוהבת שאחה"צ זה זמן משפחתי,

בקיצור, שונאת שחברים באים לפה..

יש כמובן ילדים מסויימים שמתנהגים ממש לא נעים ואותם בטוח אני לא מאשרת להביא לפה, אבל יש חברים מתוקים ומקסימים, שלא נעים לי להגיד להם לא יום אחרי יום...


 

וגם, לפעמים הבת שלי גם אוהבת ללכת לחברים וזה נחמד מאוד.. (גם את זה אני לא מחבבת בכלל אבל כמובן מאפשרת לחברים מסויימים)


 

איך מאזנים? מצד אחד לא לצאת סנובית שמסרבת לבקשות של ילדים לבוא, מצד שני איך מסרבים בצורה כזאת שאני לא אזמין חברים מתוך זיוף וריצוי...


 

אוף איזה סיטואציה מעצבנת, ולא בא לי שהבת שלי תרגיש מסכנה שחברים לא באים אליה...


 

תאירו את עיניי איך להתמודד עם הנושא,

ובעיקר תחזקו אותי שאני לא היחידה ששונאת שבאים חברים....😔🤦

תודה על התשובות.פשיטא
באמת אנחנו מזמינים הרבה לשחק בגינה, שם זה מצויין לי שישחקו ביחד.. פחות דורש מאשר בבית.
תעסוקה לילדים - משחק תיכנות code monkeyגלויה

 זה משחקים שמלמדים ילדים עקרונות בתכנות ותהליכי חשיבה.

ממש מומלץ!

ולאור המצב זה פתוח לכל מי שיש שם משתמש ממשרד החינוך.

 

מתאים מכיתה א עד חטיבה!גלויה
בעברית?רינת 24
כן. בכל מקרה אין שם מלל יותר מדיחילזון 123אחרונה
הגבלת שעת השינה לילדים - עד מתי?בארץ אהבתי

יש פה אימהות שמגבילות את שעת השינה של ילדה בת 10?

או שבכל הבתים ילדות בגיל הזה כבר מחליטות בעצמן מתי הן הולכות לישון?


(אנחנו עד עכשיו די נתנו לה להחליט בעצמה. עד עכשיו היא לרוב התארגנה לישון בשעה סבירה, אולי קצת אחרי מה שהייתי חושבת שכדאי, אבל לא בהגזמה. היום אחרי לילה שהלכנו לישון אתמול מאוד מאוחר, היא עוד היתה עם הרבה תכנונים לערב הקרוב וחשבה להיכנס למקלחת רק בעשר בערך, וכשאמרתי לה שזה מוגזם ושהיא צריכה לעצור עכשיו ולהתארגן לשינה זה גרר ויכוח האם אנחנו ההורים היחידים שמגבילים את שעת השינה בגיל שלה...).

אנחנו לבן 9.5 ממש מגבילים עדיין שעת שינה.אנצי

הוא הולך לישון בד"כ סביב 20:30-21:00

אני מרגישה שהוא עוד צריך את זה ויותר מזה אני צריכה את השקט שלי.

לא חושבת שאתם היחידים ❤️🙂קמה ש.
בס״ד


אנחנו כן מרשים זמן קריאה במיטה. וגם ללכת לישון יחסית מאוחר כשיש אירוע מיוחד / הרבה שיעורי בית וכדומה. אבל זה עדיין ממש לא שבכללי הוא יכול ללכת לישון מתי שבא לו.


ממש מאותן הסיבות כמו שאנצי כתבה. כי אחר-כך אני רואה שהוא גמור / עצבני / לא מצליח לקום / לא מרגיש טוב פיזית. וגם כי גם אנחנו זקוקים לשקט שלנו בשלב הזה של הערב.


אני חושבת שאידיאלית הבן שלנו (גיל דומה) עדיין זקוק ל-9.5 או 10 שעות שינה בלילה בערך. נגיד להירדם סביב 21:00 ולקום קצת לפני 7:00. הוא שורד עם פחות, אבל ממש רואים שזה לא הכי נכון לו ושהוא במחסור של שינה.


(בחופשים הקצב קצת (ולפעמים גם מאד) אחר. אני מדברת על ימי השגרה, בזמן בי״ס).

עכשיו הלכתי לבדוק ברשת מתוך סקרנותקמה ש.

בס״ד

 


 

כמה שעות שינה ילדים בגילאים האלה אמורים לישון, ואני שמחה לראות שמה שאני רואה בשטח תואם את ההמלצות ה״רשמיות״ .


 

תשנו על זה: כמות שעות שינה מומלצת בגילאים השונים -

 

(עכשיו אני צריכה לעמוד בהמלצה הרשמית בעצמי... הלוואי...🥴)

כל ההורים הם היחידים שמגביליםאמאשוני

זמנים, תכנים הכל..

אמירה ידועה של מתבגרים.


אנחנו מגבילים מתי אפשר להיכנס למקלחת ומתי מכבים אורות ומזגן בסלון.

אם עושים רעשים מהחדר כן מעירים תוך בקשת התחשבות.

כן דורשים לקום בזמן.

כשיש חופש ארוך זה יותר קשה אבל מנסים מה שאפשר. יש לנו בן אז מאפשרים ללכת למניין נוער (שמתחיל יחסית מאוחר)

אני חושבת שלכל ההורים אכפת לסדר את שעות השינה של הילדים שלהם, השאלה איך עושים את זה ומתי ואיך מעבירים אליהם את האחריות בנושא.

מה מפריע לה?אם מאושרת

האם היא לא מצליחה להרדם?

ואז אפשר להציע לקרוא במיטה.


האם היא סובלת מעודף שעות שינה?

ואז אפשר להציע לקום מוקדם.


האם מפריע לה שאתם "מגבילים" אותה?

ואז אפשר לדבר איתה על זה שזה לא הגבלות אלא דאגה בשבילה ,

או אפילו חוקים של בית (לדוג' אצלנו בבית גם מבוגר לא יכנס למקלחת בעשר כי זה מעיר את מי שישן בחדר ליד, אז זה לא הגבלה אלא כללים של הבית שלנו).


 

מפריע לה שמחליטים בשבילהבארץ אהבתי

והיא מעדיפה בחופש ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר.

אני כן משחררת יותר ממה שהייתי רוצה, אבל מרגיש לי שהיא מותחת את הגבול יותר ויותר. אם בחופש הגדול היא היתה נכנסת למיטה סביב 10 הכי מאוחר, ומסבירה לי שהיא לא שמה לב לשעה ותכננה ללכת לישון קודם, עכשיו היא מראש מתכננת להיכנס להתקלח רק ב-10 ומתווכחת כשאני אומרת לה שזה מוגזם. וזה היה גם אחרי לילה שחזרנו מחתונה ב-1 בלילה, אז בכלל הרגשתי שנכון להקדים יותר...

לא קל🤔אם מאושרת

יש כ"כ הרבה שלבים בחיים של "גיל התבגרות" כזה..  שמצריך מאיתנו הרבה אורך רוח.


מצד אחד צריך להקפיד על גבולות כי זה חשוב לילד לגדול עם גבולות,זה נותן לו בטחון בחיים,וגם מרגיל אותו להסתדר עם גבולות- 'זה לימוד נצרך מאד לחיים.

מצד שני שמעתי באיזה שיעור שהיום הילדים הם עם נשמות גדולות של דור של גאולה ולכן הם לא יכולים לקבל גבולות והכתבות וחייבים לברר בעצמם כל דבר- שזו תכונה נפלאה! וחשובה לדור של גאולה! אבל זה קשה לנו כהורים🤔

מצריך הרבה מחשבה ויצירתיות וסבלנות...

בהצלחה!!!


( חשבתי על כוון, אבל בטח את מכירה אותה ויהיו לך כיוונים יותר טובים לה...

אולי  אפשר לתת לה לבדוק ( בספרים/ בקישור ש@קמה ש. צירפה) כמה שעות שינה דרוש בגיל שלה? ולתת לה למצוא פתרון איך היא תעמוד בזה, מה דעתה- באיזה שעה היא צריכה לישון בשביל לספק לעצמה את השעות שינה?)

תודה על כיווני החשיבהבארץ אהבתי

הבעיה בלמדוד לפי מס' שעות שינה רצויות, זה שהיא רוצה בחופש ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר. מבחינתה היא היתה שמחה לקום ב-11, ואז בשביל 10 שעות שינה אפשר ללכת לישון ב-1 בלילה...

למעשה אני נותנת לה לקום בחופש סביב 9 (ולרוב היא נמרחת במיטה קצת מעבר), אז 10 שעות שינה זה מ-11. אבל זה עדיין נראה לי שזה מאוחר לאפשר לה ללכת לישון בשעה כזו, וגם לוקח לה עוד זמן להירדם במיטה..

להחשיך את הבית סביב השעה הזאתאור123456

וככה נכנסים למוד שינה

רק לשים לב שהבעל לא בורח לישון 😁

וודאי שמגבילים (סביב שעה 9 וקצת)אור123456

בחופשים קצת יותר משחררת

אתמול הייתה פה חגיגה

בן 13 עם חבר

בת 10 עם חברה

והבת 6

אני הולכת לישון סביב 12 ומגלה שהם כולם בחדר משחקים משחקי קופסא...הייתי עייפה מכדי להלחם..

אבל ביום יום 9 וחצי גג

אצלי היא בינתיים הולכת לישון עם הקטנים יותר ממנהחילזון 123
באזור 8-9
אני מגבילה בגיל 15נק - ניק
באמת בן ה18 אני ממליצה לא מאוד לישון בזמןנק - ניק

אבל הוא אחראי על השינה שלו

בטח שאני אומרת לילדיי מתי ללכת לישוןמתואמת

אחרת הם יישארו ערים כל הלילה...

אפילו לבכורה, בת 15.5 ואחראית לתוצאות מעשיה, אני מעירה לפעמים שכדאי לה כבר ללכת לישון.

כל השאר - אם לא אהיה אחראית בעצמי לומר להם מתי ללכת לישון הם פשוט לא יזכרו שדבר כזה קיים בכלל. ומכיוון שהאחריות להעיר אותם בבוקר היא גם עלינו, אין סיבה שנאפשר להם לישון מתי שבא להם... (ולפני שיאמרו לי כאן שהם אמורים להיות אחראיים בעצמם לקום, אדגיש שבמקרים שלנו זה לא יהיה יעיל ורק אנחנו נסבול מהתוצאה...)

ההבדל היחיד בגילאים הוא שעת השינה. אצלנו כרגע שעת השינה של הילדים מגיל תשע ומטה היא שמונה ורבע, של התאומים (בני 11) - רבע לתשע ושל הגדול(ים) - תשע וחצי/עשר. (לא שזה תמיד עובד אבל זה העיקרון)

אצלי גם בעלי מגביל לי... חחחח....דיליה

יש כאלה שאם לא יאמרו להם לכו לישון הם לא ילכו....

😅🤭מתואמת
חחח גם אצלי..אביול
תודה לכולם על התשובות והפירוט...בארץ אהבתי
אני בהחלט מגבילה..גם לילד בן ה12+ נתנו שעה וגםאמהלה

המתבגרת יודעת שעדיף עד 10 להיות במיטה אלא א"כ היה ארוע/בייביסטר/מבחן רציני/כל סיבה אמיתית אחרת.

אולי אנחנו מוזרים בנוף אבל אני חושבת שזה לטובת כווווולם

וד"א בת ה10 שלי הולכת לישון ב8....

 

גם אצלנו יש זמןאבןישראל

שבדרך כלל הולכים לישון

וגם היא מותחת את החבל, או כמו שהיא אמרה לנו היום

בחופש הולכים לישון מאוחר, זה חלק מהענין של החופש😏

בימים רגילים של שגרה מבחינתנו 8 וחצי גג 9 היא במיטה

בחופש אנחנו מאפשרים יותר אבל לא בהגזמה.

והיא בערך באותו גיל..

בת 9 וחציעוד מעט פסח

אני שולחת למיטה בשמונה וחצי (בשגרה. אתמול היתה ערה עד אחת עשרה...).

בגיל 12 גם אני שולחת לישון, אבל באזור עשר.

אבל את הגדולים יותר אני לא שולחת למיטה. הם מבינים לבד בד''כ ישנים בשעה סבירה (בין עשר לאחת עשרה), והרבה פעמים גם מתייעצים ('מה עדיף, ללמוד עוד למבחן או לישון מוקדם?'), אבל לא זקוקים לזה שאכריח אותם.

בהחלטתהילה 3>

וגם בגיל מאוחר יותר, אם אני מרגישה שהילד/ה לא מספיק

מכוונים בתחום או שזה פוגע בילדה עצמה או בשאר הבית

וואי מרגישה אמא לא נחמדה פהנחש מי?

הבת שלי בת 9.5 וישנה עם כל האחים הקטנים ביחד .. בסביבות 7וחצי פחות או יותר


היא תמיד תקום מוקדם אבל. גם אם תישן ב12בלילה קמה מהמיטה ב6וחצי

אבל היא גם נרדמת איתם מוקדם בקלות יחסית

היא היתה שמחה להשאר עוד ערה

אבל תכלס

מאוד נח לי ככה שהם כולם ישנים יחד..אם לא היא תשב בסלון ותפטפט איתנו ולא יהיה לנו אף ערב נורמלי

במהלך השנה הקרובה מתכננת לעשות שינוי חדרים ואז זה יתאפשר

זה גם תלוי בילדיעל מהדרום
לק"י


הבן שלי בן קרוב לתשע, ובשמונה הוא הרבה פעמים עייף (אבל ישן מאוחר יותר).

בת 9 וקצת, בשגרה הולכת לישון ב8:30..פלספנית

בעזהי"ת

 

עכשיו בגלל שהוא במילואים ואני לבד זה מתאחר קצת ועדיין סביב 21:00. 

היא כן מנסה למשוך ומבחינתה עשר זה מצויין וגם הלאה, אבל ברור לכולנו שאנחנו מחליטים לה מתי היא ישנה בשלב זה של חייה..

אגב, כשהיא נכנסה ל'אבל כל החברות שלי הולכת לישוןפלספנית

בעזהי"ת

 

הרבה יותר מאוחר'

 

פשוט פתחתי סקר בקבוצת ההורים: מתי הבת שלכם הולכת לישון.

 

הרוב המוחלט סימנו 8:30-9:00 , אף הורה לא סימן "אחרי 11" וזהו. הודעתי לה רשמית שכל החברות שמספרות בהתלהבות שהן 'הולכות לישון ב1 בלילהההה' פשוט משקרות וזהו.. 

תודה!בארץ אהבתיאחרונה

בהתחלה רציתי לשאול בקבוצה של ההורים בכיתה, אבל הבת שלי סירבה בכל תוקף...

בכל מקרה, השרשור הזה יחסית הניח את דעתה וקצת הפחית את ההתנגדויות שלה. (עדיין היא הולכת לישון יותר מאוחר ממה שהייתי רוצה לכתחילה, אבל בגבול הסביר, והיא קמה בסדר בבוקר אז כנראה שזה מספיק לה).

עורף חזקאמן על הילדים

עורף חזק זה אומר שאת שולחת את בעלך לעלות על מדים אפילו שאת מתה מפחד. כי אין ברירה וזה מה שצריך לעשות.

עורף חזק זה אומר שאת מתחרפנת עם הילדים בבית, כי לא מדובר רק על השבוע לחימה, הרי הם בבית כבר מיום כיפור וכבר סיימת את כל רעיונות ההפעלה שעולים על דעתך אבל את לא תתלונני על זוטות כאלה עכשיו.

עורף חזק זה אומר שאת לא ישנה בלילות אבל מתפקדת ביום כאילו חזרת מחופשה. כי מה לעשות, יש כח אין כח צריך להמשיך לתפקד.

עורף חזק זה אומר שתחייכי אל הילדים ותחבקי אותם הכי חזק למרות שהם משגעים אותך ועושים הכל להוציא אותך משלוותך שנעלמה לה כבר לפני שבוע, כי אסור להראות לילדים את החרדה וילדים צריכים לגדול בבריאות הנפש.

עורף חזק זה שאת מספרת לילדים שהמלחמה רחוקה מאיתנו, ולא לדאוג, ה' שומר עלינו, למרות שאת יודעת שזה לא נכון. (לא שהוא לא שומר, רק שאין לדעת כמה סבל עוד נסבול בעוה"ז)

עורף חזק זה אומר שכל היום תכיני ערמות של מזון לחלק לחיילים, למפונים, למי לא, אבל לעצמך לא נשאר כח להכין ובמילא את לא מסוגלת לבלוע כלום.

עורף חזק זה שכל היום תתרמי כסף, ביגוד, צעצועים, ציוד צבאי, מזון, מה שרק יבקשו למרות שאין לך מושג איך תגמרי את החודש כשלא עובדים.

עורף חזק להתנדב להפעיל לילדים, להגיד תהילים, לעשות קניות לשכנים, לשמור על אחיינים, לנסוע לניחום אבלים כשבעצם מה שאת רוצה באמת זה לשבת בחדר לבד ולבכות לשמיים.

עורף חזק זה לעשות תכניות לשבוע הבא בעבודה ובלימודים, כאילו את מאמינה ששבוע הבא הכל יחזור לקדמותו.

עורף חזק זה אנחנו, ואם לא נעמוד בזה אז- אין סיכוי שלא נעמוד בזה. פשוט כי אין לנו ברירה.אנחנו זה עם ישראל ואין לנו תחליף ויש לנו תפקיד. אז חייבים להצליח.

חיבוק לכל האימהות.

ואוו מהמםפפרינה
וכל כך קולע
עוררת לי דמעות... מדהימה!מתואמת
ווואווווו!! איזו אלופה את!!!!אוהבת את השבת

אין כעמך ישראל!!!

גיבורה ברמות אחרות אחרות ותותחית!!!!

האמת לא עשיתי ממש עשירית מזה..

ממש מעריצה אותך! 

עורף חזק זה גםפאף

חמלה עצמית, לכבד את כוחות הנפש שלך ומתי את זקוקה להפסקה.

עורף חזק זה גם לתווך לילדים את התחושות שלך, כי הם מרגישים שמשהו קורה ועמימות היא מאיימת.

עורף חזק זה גם להבין שכל תגובה היא נורמלית ולגיטימית, כי זה מצב שהוא לא נורמלי!

עורף חזק זה כל אחת ואחת מאיתנו, בכל תגובה ומעשה, בכל חלוקת כוחות המתאימה לנו, מעצם היותנו כאן, בעורף.

לגמריתהילה 3>אחרונה
מהמם!אביול