חברה שלי יש לה שלושה ילדים עם נכות מורכבת ומש"ה
היא שמה את הילדים בחינוך ביתי בשל חוסר הסתגלותם למערכת החינוכית ברמה שלא התקדמו שם כלום.
למעשה קשה מאוד למצוא מסגרת שתתאים למוגבלות שלהם.
משהי כאן מכירה אולי אופציה כזאת שמשרד החינוך שולח מתגברת הוראה?
יודעם איך אפשר להגיע לזה?
האם צריך לוותר על הפטור לחנוך ביתי?
תודה לעונות
זה לא חלק מחינוך ביתי
ברגע שאושרה הבקשה, הכל על ההורה ומשרד החינוך מחוץ לתמונה
נשמע מאוד קשה
אבל נתקלתי במקרה אחר שמשרד החינוך שלח מורה הביתה
ולא מצאתי שום אזכור לזה,
הרעיון שהם יעשו שינוי מחינוך ביתי לחסרי מסגרת או מה שזה לא יהיה והיא לא יודעת שום מידע על זה.
וגם אני לא אז שואלת אולי משהי שמעה משהו על דבר כזה.
לפי מה שאני יודעת זה לילדים שחולים לתקופה ארוכה ולא יכולים להגיע לבית הספר.
(בן של חברה שלי קיבל מורה הביתה עקב מוגבלות נפשית שמנעה ממנו להגיע לבית ספר, זה גם נקרא מחלה)
בכל מקרה כדי לקבל את זה הם צריכים להיות משוייכים למסגרת חינוכית ואם יש להם אישור לחינוך ביתי אז הם לא משוייכים למסגרת חינוכית.
אבל פשוט נראה לי החלטה תמוהה
חלילה לא במקום של לשפוט
ואיזו השקעה ומסירות
אבל נראה לי יש המון יתרונות למסגרת דווקא בילדים המיוחדים.
צריך אולי לנסות לחפש מסגרת אחרת...?! אם לא הייתה מרוצה באחת מהן.
יכול להיות שלא ראתה שום התקדמות אצלם בגלל שהם מש"ה ולוקח הרבה יותר זמן לראות תוצאות. והסתגלות גם היא לוקחת יותר זמן. אבל אם הם מורכבים למה לא להיות במקום שיכול לתת להם מענה מגוון.
אני עובדת בחינוך המיוחד עם מש"ה.
הלוואי ובחינוך הרגיל היו מקבלים קצת ממה שמקבלים בחינוך המיוחד. כיתות קטנות, צוות רחב ומקצועי, תקציבים, אייפד לכל ילד!. נגיד הישיבות תל"א- פעמיים בשנה לפחות, כל הצוות (3-8 איש! מחנכת, מנהלת, סייעת, מטפל רגשי, פיזיותרפיה,מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, יועצת, ויש עוד לפי המורכבות) מתכנס לדבר כמעט שעה על כל ילד והמטרות שלו. בואי, בחינוך הרגיל אם המחנך חושב עם עצמו לעומק 10 דקות על כל תלמיד זה חסד. וסליחה אם יצאתי מזלזלת, פשוט מצטערת שאין לילדים שלי מה שאני רואה שיש בעבודה שלי. כמה מעוף, ופרוייקטים, והשתדלות להתאים לכל אחד את צורת הלימוד, כמה טכנולוגיות, איזה מגוון של שיעורים (חקלאות, קרמיקה, בישול, ועוד ועוד בנוסף למערכת הרגילה הממוצעת בכל מקום).
בנוסף ישנו עניין קבוצת השווים. שנים בבית ספר אנחנו עובדים על הקשרים החברתיים של הילדים, איך להתנהג עם חברים, איך לתקשר ולא רק עם מבוגר, איך להתייחס לסביבה ולצרכים של אחרים גם, איך לשחק ביחד. אם בחינוך הביתי לילדים שבנורמה צריך להתאמץ לספק להם את הצרכים החברתיים, ולייצר מפגשים וחברויות, איך עושים את זה עם ילדים מיוחדים??!
לסיום, יצא לי פעם להיות באינטייק של ילדים מתוקים תאומים שההורים חשבו לבדוק אם הם מתאימים לבית ספר שלנו, )לא קיבלנו בסוף כי לא יכולנו לספק מענה השיקומי הפיזי שהיו צריכים), יכולנו לחוש שיש שם פוטנציאל לא ממומש, יש להם יכולות שלא חודדו. היתה להם סקרנות ומוטיבציה, ומצד שני הם לא הכירו דברים פשוטים ובסיסיים. התברר שהם לא היו בגן, אלא בבית. וגם אם ההורים לקחו כמה טיפולים פרטיים של פיזיו וריפוי בעיסוק וקלינאית זה פשוט לא סיפק את הצרכים שלהם. (שוב לא שופטת וגם לא יודעת מה עדיף. זה מן הסתם סיפק צרכים אחרים של חום ואהבה, אבל לפעמים יחס אישי זה לא מספיק. אני כאיש מקצוע וותיק יחסית בתחום לא מצליחה לראות את הכל בעצמי ונעזרת בעוד צוות להגיע למסקנות. ויש כ"כ הרבה על מה להסתכל!!! עם המחנכות זה פשוט יכול להיות כל רגע של למידה.
גם הילדים שמגיעים אלינו אפשר להרגיש על מה עבדו איתם ועל מה לא בגן או בבית. כמובן לא באופן מוחלט כי גם יש העניין שפשוט קשה להם ללמוד ולכן יכול להיות שכן לימדו אותם המון משהו אבל זה בכל זאת לא בא לידי ביטוי. אבל בד"כ כן מרגישים מי התאמן על כללי התנהגות, מי התנסה בציוד שיקומי, מי מטייל גם או רק נשאר מול המסך.... )כמו שבחינוך הרגיל מן הסתם הגננת יודעת מי נחשף גם בבית ללימוד ומי לא)
קיצר חפרתי
בהצלחה!!!!
אה ועניין אחרון
גם ילדים שההורים שלהם בהתחלה מסיעים אותם, ואוספים אותם מוקדם ולא משאירים בקייטנה וכו ( וכל הכבוד להם), בד"כ באיזשהו שלב ההורים משחררים וסומכים על ההסעה ועל הצהרון וכו. ישנה עייפות של החומר גם כן. וההורים צריכים גם את השעות האלו שדורשות צומי ככ אינטנסיבי לילד המיוחד בשביל עצמם או בשביל שאר המשפחה.
גם בעיניי זה לקפוץ מעל הפופיק באיזשהו מקום
אם כי, לגבי ילדים בחינוך ביתי עד גיל הגן - הילדים שלי למשל היו, והשתלבו מעולה.
זה מאוד תלוי ביכולת להכיל ולהקנות מיומנויות שיעזרו בהמשך
עם 3 ילדים שיש להם צרכים מיוחדים זה נשמע קשה במיוחד, וגם ייצא ככל הנראה מאוד יקר במידה והאמא הזו תחליט לתת מענה בצורה פרטית. ובשביל זה בדיוק קיימת המסגרת.
אפילו שווה לבחון מעבר מקום מגורים לדעתי
גם אני חשבתי ככה בתחילה אבל אחר כך קצת נכנסתי איתה לעניינים לעזור לה.
והבנתי את הסיטואציה.
אז אחר כך ניסיתי לחשוב על עוד איך לעזור ובדקתי את העניין הזה...
שלום, אשמח לשמוע אם מישהיא היתה בטיפול אצל נועה ברק, ואם מישהיא עשתה אצלה את התוכנית אימהית תקשורת, עוד יותר טוב.
תודה רבה ויום טוב.
אומרת מספר מצומצם של מילים, חלק מהמילים בכלל הבהרות ולא מילה שלמה.
היא לא מחברת משפטים בכלל.
אשמח לעזרה מהמנוסות.
המתוקה בת 4 וחצי מרטיבה באופן קבוע בלילה.
מבחינת קופ"ח צריך לחכות עד גיל 5.
אבל אנחנו לא רוצים לחכות. חשבנו לרכוש פעמונית בעלי אקספרס, ולהתחיל להשתמש.
חיפשנו הדרכה באינטרנט, והדברים היחידים שמצאנו זה להעיר את הילד גם אם כבר פספס, ולנהל טבלת הצלחות.
יש עוד משהו שצריך לדעת? הבנתי שאם עושים ליווי דרך מרפאת הרטבה זה עולה כמה מאות שקלים, אז אני מנסה להבין אם אני מפספסת משהו.
(אגב, עשינו לה בדיקת שתן ותרבית שתן לאחרונה שיצאו תקינות ב"ה)
ועוד שאלה-מה עושים בשבת? יש אפשרות שהמכשיר יכבה מעצמו?
אלא אם כן אתם מרגישים שקשה לה ככה והיא רוצה שינוי..
לילדה בת 7 שמעולם לא נגמלה בלילה
אני חושבת שזה ממש תקין בגיל הזה עדין לייצר כמות שתן גדולה ביחס ללילה... אבל לכל אמא יש אינטואיציה אימהית.... 🤷🏻♀️
הבנו שזה מאוחר מאד, ולקח הרבה זמן. כבר לא ממליצים על פעמונית בגיל הזה, אלא על טיפול תרופתי. לא חושבת שכדאי לדחות.
גם יש הבדל בין ילד שמרטיב פעם פעמיים בשבוע לבין ילד שזה קורה אצלו כל לילה. כך אני חושבת.
ולא חושבים לפנות לפעמונית באיזשהו שלב... לא התחברתי לרעיון. כל עוד הגוף שלה מייצר שתן, לא רואה סיבה להפריע לה (ולכל המשפחה) באמצע הלילה.
כרגע היא בטיפול רגשי ובקצב (די איטי) רואים שינוי בכמות השתן שלה (היא תמיד עם תחתון לילה. ופעם היו לה דליפות ממנו כפעמיים בשבוע והיום זה נהייה ממש נדיר....
תוספת בעריכה: התחלנו לברר כל הזמן עם הרופא ילדים, ואמר שעד גיל 5-6 זה תקין וכבר התחלנו איבחון מגיל 6, אצל פזיוטרפיסטית ר.אגן ילדים, וגם עשינו א"ס כליות ושלפוחית השתן...
והחלטנו איזה מענה לתת מבחינה רגשית.
הרופאה הציעה כמה תחומים (אמנות, ספורט טיפולי, בע"ח)
איך אני יודעת מה מתאים לבת שלי (6) ואיך אני מבררת על מטפלת רגשית טובה??
אני ממש מבולבלת.
תודה על העזרה וסליחה על הנצלוש..
לדעתי כל האופציות טובות..
גם בגיל 7 לא חייב מיד להתחיל עם תרופה, זה כנראה תלוי רופא, אפשר לנסות דברים אחרים קודם.
סטטיסטית ככל שגודלים יש פחות ילדים מרטיבים, אבל זו תופעה שקיימת באחוז קטן גם בגיל 18.
יש חשיבות לטיפול רגשי, כדי להעצים את הילד שעשוי לחוש מזה בושה וכישלון. לא רק בגלל שהגורם הוא רגשי. גם אם הגורם הינו פיזי אפשר לחזק את הביטחון עצמי והפן הרגשי.
אפשר להיעזר בפעמונית, יש להשאלה גם ביד שרה.
אבל אפשר קודם להסתכל בכלל:
כמה היא שותה ובאיזה שעות. האם לא שותה מספיק ביום ובערב מרגישה את היובש ושותה פתאום הרבה במקום לפזר לאורך היום...(ויש גם משקאות יותר משתנים, האם שותה בערב שוקו)
כמה היא מתפנה, האם מתאפקת לאורך היום, ובעצם מתרוקנת בלילה, צריך לראות שהולכת כל כמה שעות בודדות להתפנות.
האם היא סובלת מעצירות או מתרוקנת כל יום. כדאי לוודא שפעם ביום באופן קבוע תשב כמה דקות עם רגליים מוגבהות על שרפרף ותאפשר התרוקנות מלאה, עדיף אחרי ארוחה שיש פעילות מעיים.
האם היא בכלל יודעת את פעולת השרירים לצורך התאפקות.
האם בדקתם חסימה בדרכי הנשימה כגון שקדים וכו.
לפני שמתחילים עם פעמונית שיש בה טרחה מסויימת לכולם, הייתי מוודאה הנל. וגם האם לילדה יש בכלל מוטיבציה לטפל בזה. אם היא לא רוצה, אין טעם....
באם סוברים שהילד לא אחראי ישירות על ההרטבה הזו
ישנו שיבוש פיזיולוגי (אולי כשל כלשהו בייצור הורמון השינה, אולי מלאות במעיים, אולי מלאות בשלפוחית...)
והרי ההרטבה לא באשמתו אז גם ההצלחה לא צריכה לזכות בפרס. הוא לא היה אחראי על ההצלחה הזו. וזה נותן את המסר שהוא אשם בכישלון. הוא לא עושה בכוונה....
אפשר לנהל כזו טבלה לעצמנו ההורים, לעקוב אולי על שעת הפספוס, על מה אכל באותו יום כמה התרוקן וכו. ופיזיותרפיסט רצפת אגן יכולים לעזור לנהל מעקב יעיל ולשנות אורח חיים שישפיע על ההרטבות.
אפשר להשתתף ולשקף הרגשת הילדים. או להסב תשומת ליבם.
אבל לצ'פר או להתאכזב ולכעוס אין צורך.
אפשר לצ'פר/לציין הצלחות של מה שהילד עשה כשהיה ער ואחראי למעשיו. לדוגמא יושב עשר דקות בשירותים כל יום, נגיד עצר משחק למרות הנטיה להתאפק כדי להתפנות, נגיד שתה כמה כוסות מים ביום, החליף קולה במים, הלך שוב להתפנות לפני השינה למרות שכבר רצה לשכב. וכו
אבל הייתי מחכה עוד קצת
מנסיון של שלושה ילדים עם הפעמונית
זה עוזר!!
הקטנה עכשיו בת חמש וחצי
התחלנו פעמונית לפני כמה חודשים (היתה בת חמש ו3 חודשים)
אחרי כחודש-חודש וחצי
נגמר ב"ה!!
ממצב שהיינו לוקחים באמצע הלילה ועדיין קמה רטובה
היא קמה יבשה כל בוקר ב"ה ( פעם ב יש פספוס אבל אין מה להשוות)
פשוט הגוף למד להתעורר באמצע הלילה והיא קמה בלילה לשירותים שצריכה.
היא השלישית שאנחנו משתמשים איתה בפעמונית.
ממליצה
לשלושתם זה עזר בה.
כיף לשמוע!
עשיתם עם ליווי, או עצמאית?
בילד הראשון, שילמנו לא מעט על הליווי
בתכלס זה לא משהו מיוחד.
זכרנו את העיקרון
ובשניים אחכ עשינו לבד.
אם תרצי אשלח לך בפרטי בשמחה
התנסנו עם ילד אחד. בלי הדרכה, פשוט מישהו פרסם שהם מוסרים והיינו בתקופה מאתגרת אז קפצתי על המציאה.
הילד למד לשלוט בזה לבד, לכבות לבד (הכי חשוב, כי זה ממש רועש) ותפעל לבד את רוב האירוע.
כלומר, זה העיר אותו כי הרטיב, הלך לשירותים, נראה לי שפרשנו מגבת והלך לישון, בהמשך טיפלנו בבוקר אם אני זוכרת נכון, לא רציתי שיצא לגמרי ממעגל השינה.
ואחרי יחסית מעט זמן הוא נגמל. זה פשוט נתן לו את הדחיפה והקישור שהיה צריך. לפני כן היה מסוגל לקום רטוב לגמרי.
מה שחשוב פה, להבנתי, שזה באמת יהיה לילד שמסוגל. אחרת זה תסכול גם לכם וגם לה. העניין של ההגדרה מתי מתחילים זה עניין פיזיולוגי, שיש ילדים שפשוט לא מסוגלים להתאפק בלילה.
אז במקרה שזה באמת חוסר מסוגלות פיזית, ללכת על משהו כזה, יצטרף לתסכול שבטח קיים לה גם ככה.
לפני כן היינו שמים חיתול, כי פשוט חבל. רק שלפעמים זה פשוט לא הספיק...
הרבה הצלחה. גם בלהישאר עם רוגע בסיטואציה. מה שממש חשוב.
לראות שהיא בעצמה רוצה להיגמל, ושהיא מבינה את התהליך (ברמה שלה, אבל שלא תחשוב שזה משהו שהולך ללוות אותה כל החיים, אלא שזה יעזור לגוף שלה ללמוד להתעורר לבד בהמשך).
מעבר לזה אין לי עצות פרקטיות, ב"ה לא התנסיתי בניסיון הזה.
רק לי זה מרגיש לא שייך שבנות הולכות עם חולצות חלקות עם סמל במקום שבו הוא נמצא?
לא יודעת מתי זה התחיל אבל אצלנו גם בנות אולפנה הולכות ככה היום.
וזה לא חולצות סניף זרוקות. זה חולצות תלבושת שאמורות לשבת טוב על הגוף. בזמני לא היינו הולכות עם חולצות תלבושת, בטח לא חלקות.
לא מוזר?
אבל בשנים האחרונות הוא קצת התפוגג.
לכן פחות נוטה לזה כרגע. לא מכירה כ"כ הורים לבנות קטנות אצלנו.
לק"י
יש את הסדרה פוצולופופום שהיא ממש חמודה ומעניינת.
זה ספרים ארוכים עם פרקים.
היה ערב שקט במיוחד.
לגבי קומיקס - אני לא מכירה עדיין בעצמי אבל קיבלתי המלצות חמות על המלך שלומאי. זה משל עם מוסר.
זה קומיקס.
לא קראתי בעצמי, אבל הילדים שלי אהבו
יותר קשה להעביר אותם לקרוא ספרים ממש.
אם אין לילד סבלנות להתמודד לקרוא בעצמו עמודים מלאים, כדאי להקריא לו חלק ואז הסקרנות תעודד אותו להמשיך.
אין לי המלצות ספציפיות כי אצלנו קוראים ספרות כללית כמו מנהרת הזמן, קופיקו, דוד אריה וכו.
האחים הגדולים שלו קוראים ספרים וחלקם החלו בקומיקסים.
מלבד זה, הוא קורא כבר מסוף הגן, החל לקרוא שוטף מקריאה בחומש דוקא... על דעת עצמו היה יושב וקורא בקול, אח"כ גם הוסיף טעמים שלמד. אז האמת שלא כזה חשוב לי שיקרא ספרים בשביל הקריאה, אלא יותר בשביל עוד דרך לקבל תוכן חיובי בצורה כיפית ומושכת.
וכיפיים, ברמה שנראה לי מאימה לגיל.
בזכותך נזכרתי עכשיו בחוויות עבר... תסתכלי כאן
כפי הזכור לי שולי ומולי הכי מעניין (;
שמתאימה לראשית קריאה.
גם למנוחה בקרמן יש סדרה חדשה לרמה הזו - היומן של דבי.
פוצולופופום זה באמת מתוק, כמו שכתבו פה.
סדרת סבתא שמחה - ממש מתוק וקליל.
לא חרדי אבל חמוד - דודה פטרוזיליה, מספר על החומשים.
אם אזכר בעוד אכתוב...
(כל פעם שיש שרשור כזה אני אומרת לעצמי שאני צריכה להכין רשימת המלצות על ספרים לפי גילאים, שיהיה לי לשלוף לעת מצוא...)
שאהבו אצלנו בגילאים אלה.
קומיקסבא(סדרה)
יללה בחולות
רק לילה אחד
ילדי רב החובל(סדרה)
עירת המידות
הגולם מפראג, היה ונברא, גולמיקס וכו'
"רבי מאיר בעל הנס"(סדרה)
פישל..
הרבי של כולנו(1,2)
כולם קומיקסים אם אני לא טועה
הבן שלי שהיה בכיתה ב אהב אותם מאוד.
יותר טובה ממשפחת שיקופיצקי לדעתי
גם קטנים יותר מאד אוהבים שמקריאים להם
אני תוהה אם כל האמהות העמוסות שוטפות כל יום את הרצפה כשיש תינוק זוחל...
מחפשת פתרונות וקיצורי דרך כי אני לא מגיעה לזה... בקושי לטאטא אני מספיקה וגם זה לא מושלם בכלל..
תוהה אם שואב אלחוטי עוזר? או שזה אותו מאמץ וזמן כמו מטאטא?...
משתדלת להרים דברים קטנים שמתפזרים וזהו.
כן חייב לטאטא
אפשר גם לשאוב אחרי הטיטוי וזה ממש בסדר
כי תינוק זוחל הוא גם אוכל מאוד מלוכלך 
שאר הבית יש לי הפרדה בין אזור משחקים לבין הסלון וכו ושם משתדלים להעביר שואב רובוטי כל יום.אצלנו זה ממש מקל וממש יעיל כי יש הרבה רצפה ויש קומה אחת מלבד אזור המשחקים שהוא מפלס אחר אז זה מושלם
אם הבית קטן או עמוס או שקשה להגיע למצב שיש רצפה פנויה כל יום אז זה פחות יעיל...
משחקים עם חלקים קטנים כמו לגו אני מבקשת שישחקו רק על שולחן
עוד אין לי ממש גדולים אז זה עובד
ומה המחיר בערך?
ראיתי שיש זולים מאד ואני תוהה אם הם עושים את העבודה...
הם לא פחות טובים מהרומבה שעולה כמה אלפים
היה לנו את הs5 ותכלס עבד מעולה, היום הוא די זול
השתדרגנו לאחד עדכני יותר כשהוא מת לנו אבל בדיעבד לא היה שווה את הכסף
אולי כן שווה להתקדם לs6 שהוא גם די זול
ויש לנו גם שואב שוטף אלחוטי לא רובוטי, אני מעבירה בד"כ רק במטבח או איפה שמלוכלך
על שלנו לא ממש ממליצה כי הוא נהרס הרבה אבל יש כמה טובים.
אם הבית לא גדול אולי זה עדיף, מספיק לטאטא חפיף ואז לשטוף איתו
אם הכתמים טריים הוא עושה עבודה מעולה
וזה טוב לעצלנים כמוני...איכשהו זה יותר עושה לי חשק מאשר להתחיל להתעסק עם מגבים, סמרטוט מבחינתי רק מורח את הלכלוך אז זה קצת יותר מנקה
יש שואב שוטף רובוטי של roidme eva נראה לי או משהו דומה, שהוא יקר אבל זה החלום שלי כי נראה שהוא באמת יעשה את העבודה (ברור שלא כמו שטיפה אמיתית אבל ליום יום במקום שואב ואז שוטף) הוא גם רובוטי וגם סוג של שוטף ולא רק מורח סמרטוט כמו כל האחרים
לא תמיד הייתי עושה את זה, רק לפני כשנתיים התחלתי להרגיל את עצמי לזה (ולהדחת כלים כל יום). מוותרת על זה רק במקרי חירום (עייפות ממש קשה/לא מרגישה טוב/חוזרת מדי מאוחר הביתה).
השיטה שלי היא למלא נטלה במים וסבון, לשפוך על המקומות עם הכתמים הקשים, ואז לנגב את כל הרצפה בסמרטוט חד פעמי. מכיוון שעושה את זה בלילה, אני בדרך כלל יכולה להשאיר את הרצפה להתייבש לבד.
כמובן, עושה את זה רק במטבח-סלון.
ביום שישי שוטפת נורמלי עם דלי וסמרטוט ואת כל הבית.
הבנתי ששואב אלחוטי לא מתמודד עם כתמים קשים, לכן הוא לא רלוונטי אצלנו. (מן הסתם בעוד כמה שנים יפתחו שואב שכן מנקה ממש, אבל אולי עד אז כבר לא נצטרך כזה )
כי לשטוף רגיל בסוף יום זה נראה כזה הר שאני לא מתחילה...
להוציא דלי, למלא במים, להוסיף חומר שטיפה, לשים סמרטוט בתוכו, לגרור ברחבי הבית...
(לי יש עוד שיקול למה זה מסובך לי, כי אני שומעת שיעור תוך כדי שאני מסדרת ומנקה, והדלי והסמרטוטים נמצאים באמבטיה... לא אוהבת להפסיק את השיעור באמצע בשביל דברים כאלה...)
בהצלחה לך! וגם לי 
רק בייבוש
שופכת מים ומשפשפת עם מטאטא (יש לי יותר מאחד כמובן)
גורפת, ומנגבת עם סמרטוט יבש
גם אצלי יש כתמים קשים
עם מטאטא גומי לא הלך, ועם הרגיל עובד מצוין
המקוריתכל מטאטא רגיל הכי פשוט יעשה את העבודה.
ואני משפשפת בעדינות. גם כתמים אגרסיביים. הכי הרבה שופכת מים מהקומקום וזה מקל על העבודה.
שווה לי
וכתמים קשים - משפשפת את הסמרטוט באמצעות הרגל...
אבל אולי נבדוק אם קל יותר עם מטאטא
בעלי אומר בין 20 ל 50.
מחזיק לנו כבר 6 שנים..
בהתרגשות רבה והודיה לקב"ה, הבכורה שלנו מתחילה בקרוב את כתה א'.
רציתי לשאול לגבי ארוחת עשר.
כשאני הייתי ילדה אמא שלי חששה לשלוח דברים שעלולים להתקלקל, אז המבחר שלנו היה די מצומצם, בוודאי בקיץ. אבל אולי היא החמירה יותר מדי.
אז אשמח לשמוע מכן: איזה כריכים ואיזה מאכלים אחרים אפשר מניסיונכן לשלוח, אם הדרך לבית ספר יכולה לארוך כחצי שעה \ רבע שעה בחוץ? מה אם באוטובוס? ואחר כך עד עשר בערך בכתה. בגוש דן
בס״ד
אז אחרי שכמעט סיימתי לעטוף כמות עצומה של ספרים עם ניילון עטיפה, אני חושבת להסיק מסקנות לשנה הבאה - אולי כדאי ישירות לקנות עטיפות מוכנות לספרים וזהו?
אז לפני שאני מחליטה לשנה הבאה, אני שואלת אתכן:
האם יש יתרון כלשהו דווקא לניילון עטיפה על פני העטיפות המוכנות?
(ברור שלספרים עם פורמט שהוא לא A4 צריך, כמו ספרים קטנים וכו׳, העטיפות המוכנות לא יעזרו. אני שואלת לגבי כל הספרים הסטנדרטים)
לק"י
יש גם לספרים מאורכים.
יש סוג שהוא עבה יותר, ואז גם אפשר למחזר בשנים שאחרי.
יש לו יתרון כלשהו?🤔
מעדיפה לעטוף מה שאפשר בעטיפות מוכנות בגדלים שונים.
מה שלא מתאים לשום גודל דורש את הנילון בגליל (למרות שאם קטן מA4 עדיף לפעמים להתאים את העטיפות המוכנות)
ובאמת פחות מוכרים אותו, כבר כמה שנים שלא מצאתי נילון נורמלי לעטיפה, רק משהו יותר צלופני שנראה שמיועד למתנות והרבה פחות נוח לספרים.
השנה קניתי באיזה חנות קטנה ניילון איכותי לעטיפת ספרים שלפי כמות האבק עומד שם כבר שנים.
ובאמת השתמשתי בו מעט מאוד ובעיקר לספרי קודש (חומש, גמרא וכדו).
אין לי סבלנות לזה.
עוטפת רק ספרי קודש שלא מצאתי להם עטיפות מוכנות.
והילדים עוזרים אז הרבה פחות עבודה.
יש לנו שיטה יחסית פשוטה וקלה.
חוברות כתיבה אני לא עוטפת כי ממילא זורקים בסוף שנה וזה מהווה את רוב הספרים.
עבור חומשים יש עטיפות מהודרות מיוחדות ורק מחליפים את הכרך מחמישה חומשי תורה.
השיטה שאנחנו עוטפים:
1. קודם מפנים ומנקים את שטח העבודה. ספות ושולחן.
2. קוראת לילד שאחראי על הגזירה לידי ומראה לו איך מודדים עטיפה לגודל הספר. עושה שלוש כאלו בגדלים שונים לצורכי הדגמה. הילד עושה עוד שניים בנוכחותי בשביל להבין את הרעיון.
3. הילד הגוזר עובד על הספה. יש שם מספיק מרחב.
הוא גוזר את הגודל ומדביק עם סלוטייפ את החלקים שהם לא הלמעלה והלמטה.
יש שני חלקים כאלו. אחד בכריכה הקדמית ואחד בכריכה האחורית.
4. ילד בגיל גן אחראי לגזור חתיכות סלוטייפ עם מספריים כאשר הקצה העליון של הסלוטייפ מודבק לשולחן והשאר מתנופף באוויר שיהיה קל לשלוף את הסלוטייפים.
(ניסינו בעבר עם מתקן חיתוך ייעודי לסלוטייפ וזה לא מוצלח. עדיף עם מספריים)
הספרים שעטופים רק בצדדים ולא בלמעלה ולמטה עוברים אלי לשולחן.
אני גוזרת את המלבנים למעלה ולמטה של נייר העטיפה שנמצאים במקום בו נמצא החלק של הספר שאוגד את הדפים.
כך למעשה מפרידים בין העטיפה שהולכת להתקפל לכריכה הקדמית לבין העטיפה שהולכת להתקפל לכריכה האחורית.
מקווה שזה מובן. זה לוקח כמה שניות לכל ספר.
קיבלנו ספר עטוף שהקצוות שלו למעלה ולמטה בכריכה הקמית והאחורית פתוחים. סה"כ 4 קצוות.
בשלב הזה אני פותחת את הספר על מנת להפריד בין הכריכה הקדמית לאחורית.
כל קצה כזה שכרגע בצורת מלבן, מקפלת לשני משולשים בקצוות ותוך כדי שאני מחזיקה את המשולשים, מכניסה את כל החלק הבולט הזה בקיפול פנימה עד שלא רואים אותו בכלל מבחוץ.
בשלב הזה מחזיקה את הקצה ביד אחת, ולוקחת סלוטייפים אחד לכל משולש ואחד נוסף שמחזיק את הקצה ומדביקה.
ספרים עבים שבהם הפתיחה של הספר מעוותת את המיקום של העטיפה אני עוטפת קודם את הכריכה האחורית. בד"כ אחד הילדים מחזיק את הדפים שלא יזוזו ואז הופכת את הספר כך שיפתח מהכריכה האחורית. כלומר בכובד על העטיפה הקדמית וככה עוטפת אותו.
עד עכשיו תיארתי תפקידים של אמא, ילד גן וילד יסודי.
ילד יסודי נוסף אם יש עוזר איפה שיש צוואר בקבוק.
ככה נמנעים מכעסים ומתגובות איזה איטי אתה וכו'.
וגם מאפשר לטפל בפעוט שמתרוצץ בין כולם. (למרות שמעדיפה להתעסק עם ההכנה לביה"ס בערב שאין קטנטנים בסביבה)
בד"כ במוצ"ש שהקטנים הולכים לישון ואני ישנתי שנ"צ והגדולים גם ככה משובשים אז זה זמן טוב.
אם יש שני ילדים ביסודי וילד גן שעוזר עם הסלוטייפים זה ממש רץ.
ואם יש ילד אחד ביסודי אז אין הרבה ספרים במיוחד בגילאים הצעירים שיש המון חוברות של קריאה וחשבון שאני מראש לא רואה צורך לעטוף, אז לא מסתכם להרבה עבודה.
ילדים בחטיבה ומעלה השאיפה שלי שיהיו אחראים בעצמם על ההכנה ללימודים. הם מכירים ומנוסים בשיטה.
גם רישום שמות על כלי כתיבה אנחנו עושים בטקס דומה.
בהתחלה הילדים גוזרים פתקים צרים וארוכים ואח"כ רושמים את השם בעל אחד מהם.
(אפשר גם להדפיס ואז נשאר רק לגזור).
ילד גן גוזר את הסלוטייפים. מלמדים אותו מה האורך הרצוי.
ואם זה מתחיל להתקצר/ להתארך מחתיכה לחתיכה אז מחזירים אותו לגודל הרצוי.
אחרי שהפתקים מוכנים ויש המון חתיכות סלוטייפ (מקיף הקפה נכבדת מהשולחן)
אז כל ילד לוקח חתיכה של סלוטייפ, מניח עליה פתק עם שם, ככה שהסלוטייפ יכסה את כל הפתק, ומגלגל באלכסון על כלי הכתיבה.
מדביקים על כל עיפרון, עט, טוש, עיפרון צבעוני, פנדה וכו.
בהתחלה צריך להדגים כמה פעמים אבל זה פשוט והילדים קולטים מהר.
כלי כתיבה כמו מחדד, מכסה של דבק סטיק, מחק וכו אני רושמת עם ארטליין.
למספריים יש לי שיטה אחרת דומה. גוזרים סלוטייפ בגודל כפול מהפתק ועוד קצת ספייר.
משחילים את הסלוטייפ על הידית של המספריים ככה שהאמצע של החתיכה תיגע ותיצמד לידית, והסלוטייפ מתנופף כלפי החוץ.
בשלב הזה מכניסה את הפתק ומהדקת את שני קצוות הסלוטייפ אחד לשני.
קיבלנו פתק עם שם שמוצמד למספריים חיצונית.
מחברות הילדים מכניסים לבד לעטיפות.
סה"כ עיטוף ספרים וסימון כלי כתיבה לוקח בערך שעתיים וזה מכניסה את הילדים להתרגשות לקראת החזרה לכיתה.
קניתי דף A4 שהוא מדבקה והדפסתי עליו את השמות.
ואז נשאר רק לגזור ולהדביק.
חסך ים עבודה!
קונים מראש דף מדבקות לבנות קטנות. מלבנים קטנים בגודל הרצוי.
ואז רק כותבים ומדביקים.ממליצה לשים מעל זה סלוטיפ כדי שיחזיק לאורך זמן.
טוש לא מחיק דק (טוש לשקפים) ולכתוב ישירות על מכשירי הכתיבה
(חסרון: מוריד את האופציה של רוב ילדי היסודי לעשות את זה לבד כי דורש מוטוריקה עדינה טובה יותר מכתיבה על מדבקות)
קונים מדבקות שמודפס עליהם השם של הילד מראש .
הזמנה מעלי אקספרס.. כמה שקלים וזה באמת חוסך המון
לק"י
חוץ מעל הצבעים.
ונראה כמה זה נצרך וכמה זה יישמר בלי השם.
אז נראה לי בעייתי להשתמש בזה. אבל תודה!
חדשות-נקיות כאלה...
בע״ה בלי נדר. עכשיו חושבת על כל השעות שהייתי חוסכת השנה 🤦🏻♀️. טוב, זה כנראה ״שכר לימוד״ בשבילי...
@אמאשוני - מקסים! עשינו פרויקט משפחתי למחיקת ספרי הלימוד שהם קיבלו מהשאלה הבית הספרית והיה ממש מוצלח ב״ה. והם עזרו עם המדבקות על הספרים. אם איכשהו-איכשהו נמשיך עם גלילי הניילון, חושבת לנסות לאמץ.
וברור שעטיפות קנויות!
ואני אחת שנהנית לעטוף, אבל עדיין, כשמכפילים באיזה 30 ספרים זה כבר לא כיף.
כל מה שמתאים לעייפות קנויות- בקנוי. גם אם זה דורש מעט התאמות פה ושם.
ומה שלא מתאים בכלל אני עוטף הניילון מגליל. אבל עבדתי בעבר בספרייה, ואני יודעת לעטוף ממש מהר. לקח לי בערך שעה וחצי לעטוף ספרים ל-4 ילדים (3 מהם בכיתות ז' ומעלה, כשכבר אין חוברות, שאותן אני לא עוטפת מטעמי איכות הסביבה).
לספרים שחשוב שלא יהרסו. מוכרים בחנויות כלי כתיבה ב3 גדלים לדעתי.
נשמר טוב וחוסך התעסקות
קונה בכל הגדלים שאני מוצאת עטיפות לספרים (יש 2-3 לפחות איפה שאני קונה)
מודה לה' שהבנים שלי לא רוצים בכלל עטיפות, אז חוברות חשבון נניח
לא עוטפת רק שמה מדבקה (בכל מקרה לפח אחרי 3 חודשים כשמסיימים אותן..) וכן עוטפת ספרי קודש וכו.
גם במקרה שאין לי עטיפה בגודל, לוקחת עטיפה בגודל קרוב ומתאימה אותה, זה פחות עבודה מאשר לעטוף בניילון רגיל..
ואת השאר כן בניילון רגיל, זה לא נשאר הרבה..
היי,
מחפשת שרוולון לבן חגיגי לילדה לאירוע.
באיזו חנות אפשר למצוא באיזור ירושלים?
נראה לי שיש באתר שרוולונים לבנים.
הבת שלי בת 8 ביומיים האחרונים מתלוננת ששורף לה מאד בפטמות. מציק לה מאד במקלחת וכששמה חולצה מעל. נראה שהתחיל בבת אחת אחרי שהיינו בבריכה. הפטמות נראות טיפה מגורות כאלו- לא מעבר...
מוכר למישהי? מצריך פנייה לרופא?
בינתיים כדאי למרוח קרם גוף או קרם ידיים עדין,זה כנראה יובש
אם לא עוזר אז בוודאי כדאי לראות רופא עור
זה הגיל. וזה מציק ומגרד ולא נעים. ואם זה אכן זה, אז א. לעודד שתקופה ועובר. ב. לשמוח ולהתרגש איתה שמתחילה להצטרף לעולם הבוגרים.
אולי שייך למרוח משחת לינולין כמו של נשים מניקות?! 🤔
לנולין זה רק בשביל שיהיה מותר להניק בלי לשטוף,
כשלא מניקים כל לחות יכולה להתאים.
לדעתי לנולין הוא סתם דביק ומגעיל.... (ויקר)
למרות שהיה עם חולצה
לדעתי חשיפה לשמש
עור רגיש יותר
שמתי ביאפין (קרם לכוויות, מכות שמש.)
ועזר לו
לי זה עושה כואב
אולי גוזיה?
בס״ד
זה כבר לא קיים בכלל?
(בגלל המעבר לדור החדש)
אם זה כן קיים אשמח לכל מידע בבקשה...🙏🏻
ואין אופציה לוויפי בנוקיה הפשוט
ממשיכה לעקוב....
אם את רוצה מכירה מישהו בירושלים שמוכר ב150 בערך כולל הכל.
אבל יש הודעות למשל
או מכשיר כשר
יש לחלק מהילדים שלי :
יש גירסה כשרה ממש בלי סמס.
יש גירסה עם מצלמה וסמס אבל בלי אינטרנט
הם בלי וייפי.
ובעבר היה לי תוכנית בלי גלישה.רק שיחות וסמס.
תנסי להתקשר לחברת טלפון ולבקש כזה.
לבת שלי יש רשמית ממש מעט גלישה
אבל זה לא כ''כ עוזר, כי בהמון מקומות יש היום וויפיי שמתחברים אליו חינם (מקומות ציבוריים, אוטובוסים, בתים של חברות... לא חסר).
בס״ד
לאחרונה אני קוראת יותר ויותר שהדרך הכי טובה כשיש מריבה בין אחים - זה לא להתערב ולתת להם לנהל את זה בעצמם. ובמקביל בשעה רגועה, ללמד איך ראוי להגיב ומה ניתן לעשות אחרת וכו׳.
רוצות להסביר לי איך זה עובד בדיוק?
לגבי מריבות פשוטות אני מבינה וזה מה שאני עושה.
אבל -
מה אם זה יורד לפגיעות פיזיות (לא מסוכנות) - צביטות, מכות וכו׳?
מה אם זה יורד למילים גסות?
או אמירות ממש פוגעות?
מה אם אתן מזהות שדברים ממש לא פיירים קורים? על גבול האכזרי?
מה אם כמה אחים מתחברים יחד נגד אח בודד?
מה אם מתחילה מריבה בין 2 אחים ופתאום עוד אח מתערב והופך את הכל ליותר מתוח וקשה?
וגם - ברמה יותר פנימית, איך אתן שורדות את הצעקות, המילים, הבכי, הפגיעות והמכות ושומרות על שוולה לאורך זמן? כשזה קורה כמה וכמה פעמים ביום? בחופש הגדול...
סיקרתן ממש...🙂
אלא לטפח את האופי הטוב.
(אוף, אולי לא הייתי צריכה לכתוב את זה, כי לא העברתי נכון את הדברים...)
יש מקום מומלץ?
מכירות משהו נחמד ולא יקר מדי, שאפשר לצייר בו ציורים צבעוניים?
עד עכשיו זלזלתי בזה כשראיתי בחנויות, אבל עכשיו אני רואה שכנראה זה נצרך...
הילדים הגדולים יוצרים הרבה דברים במחשב (ממצגות ועד ציורים), והקטנים מקנאים - אבל זה עוד מדי מסובך בשבילם...
הורדתי לפלאפון שלי אפליקציית ציור כזו והם נהנים ומצליחים לעשות בה, אבל לא תמיד מתחשק לי שהם ישתמשו בפלאפון שלי... לכן חשבתי על הרעיון של לוח ציור דיגיטלי.
תודה!
ב15 שקל... מצטערת שלא קניתי.
באושר עד נראה לי ראיתי ב30 שקל.
מקווה שאני מתכוונת למה שאת מתכוונת.
יש אפליקציה באייפד שהילד מצייר וצובע בה (חינמית)
אייפד זה יקר אבל מחזיק להרבה שנים אז אולי משתלם.
הוא לא מצייר צבעוני, אלא בצבע אחד. יכול להיות שיש כאלה שמחולק לרבעים וכל רבע בצבע אחר, אבל למצייר אין שליטה על הצבע.
ואפשר למחוק רק את כל הלוח בבת אחת, ולא משהו נקודתי שלא יצא טוב.
למרות החסרונות אצלי אוהבים, במיוחד שמוציאים מדי פעם והוא לא כל הזמן בחוץ זמין.
הוא באמת נשמע פחות אטרקטיבי מהאפליקציה בפלאפון, אבל אם זה זול אולי זה שווה.
(ראיתי באתר של סופר פארם משהו שנראה שווה - עם טושים צבעוניים כאלו - אבל די יקר... אז צריכה לדעת שהוא באמת שווה את זה...)
שמאוד חשוב לילדים לצייר דווקא בצבעים על דף. להתנסות בצבעים שונים, לחוש את המגע, ללמוד להחזיק נכון את הצבע, את העפרון. לראות מה קורה כמחזיקים חזק או מרפים קצת, וכו'... גם פעולת המחיקה מועילה. ממש חשוב להתנסות הרבה. לא רק בעשר דק' של היצירה בגן. יש משהו במסכים שגורם להתמכרות והילדים עלולים לא לרצות לשוב ולצייר או לכתוב על דף וחבל.
הדברים האלה חשובים להתפתחות המוטורית והרגשית של הילדים וגם מפתח יצירתיות. לתשומת הלב ♥️
ובאמת ברירת המחדל אצלנו היא ציור על דף.
אבל החופש הזה הביא עמו לצערי הרבה זמן מסך... גם סרטים וגם דברים חיוביים יותר. וכבר נוצר פה ההרגל וכבר נוצרה הקנאה...
אני מקווה שעם סיומו של החופש (שמתארך לצערי, עקב ילדים חולים 
) גם שעות המחשב המרובות יתמעטו, ואז - גם אם נקנה את לוח הציור הדיגיטלי הזה, הוא יישמר רק לזמנים מיוחדים.
איפה קונים?
בחנות של החולצות תלבושת עולות 2 חצאיות 150 ש"ח.
נשמע לי מוגזם ממש! (במיוחד שאני צריכה לפחות 4..)
ובלידר החצאיות ענקיות ממש- מידה 6 ארוך מאד...
ואין מידה 4.
בזאר שטראוס עוד לא ניסינו- נראה לי שאלך שבוע הבא.
ש עוד מקומות שכדאי לנסות?
פתחו וסגרו,אמרו לי שהסגנון פחות מתאים לאוכלוסיה החרדית שנמצאת באזור.
הסניפים של פטרול שאני מכירה:
בירושלים יש סניף סמוך לכנפי נשרים.
ויש להם עוד סניף בכפר עציון.
ואתר אינטרנט...
בסוף מצאנו בלידר חולצות וחצאיות תלבושת 4 ב100
ובגזרות מסויימות מידה 6 ממש טובה.
אז קניתי 1.
מחפשת עוד סניף של לידר שיש בו תלבושות... (בגאולה אין מידות ובכנפי נשרים אין בכלל)
הילד חזר לעצמו ...
תזכרו להגיד תודה כל יום אלף פעמים שהילדים בריאים ושמחים ואפילו "בסדר".
כשזה מתערער לרגע כל הקרקע נשמטת.
מרוב שהייתי עסוקה בקטן לא התייחסתי לגדול שהתחיל ישיבת הסדר אתמול והתקשר עכשיו להגיד שהכל בסדר ב"ה.
תודה ה'!!
למה?
כי רובם ככולם כבר חסרי חלקים.
כי גם החלקים שישנם לרוב לא נמצאים בקופסה.
כי הילדים לא משחקים בהם הרבה (או כי הם כבר משמעממים אותם או כי הם חסרי חלקים או כי פשוט הם פחות מחבבים משחקי קופסה...)
כי נמאס לי למצוא חלקיקי משחקי קופסה בכל מיני מקומות!
אז למה לא?
כי בכל זאת, הם עלו לא מעט כסף... (חלק אנחנו קנינו וחלק קיבלנו במתנה)
כי עדיין מדי פעם הם כן משחקים בהם.
כי אם אתחיל לזרוק אולי אנסה לחשוב אם כן יש במשחק הזה מספיק חלקים ואולי כן עדיף לשמור אותו...
אם אזרוק - אז כנראה נתחיל מחדש את מאגר המשחקים -
ממתנות שנקבל,
ממבצעים שאעשה להם,
ממשחקים שאכין בעצמי (ואז אולי פחות יכאב הלב אם ייהרסו כי יש את הקובץ להדפסה במחשב),
ממשחקים שהם יכינו בעצמם (ואז אולי להם יהיה חשוב לשמור עליהם...)
ואולי-אולי אצליח להנחיל בהם מחדש את חשיבות השמירה על משחקי קופסה...
בקיצור, מה דעתכן על כך?
(ההודעה הנ"ל נכתבה אחרי סדר שעשיתי בחדר האורחים הקטן, שבו מאוחסנים משחקי הקופסה. כמות חלקי המשחקים שגרפתי משם פשוט בלתי נתפסת 😖)
הבת שלי בת 5.8 התחילה לקחת ריטלין בהמלצת נוירולוג.
10 מ"ג.
אני אמורה לראות שיפור בזמן שהיא בהשפעת הריטלין? אני לא מרגישה שום הבדל...
אמנם רק כמה ימים אבל חשבתי שההשפעה מיידית.
חוץ ממשהו אחד, שאני לא יודעת אם קשור- היא הרבה יותר מתלוננת שיש רעש סביבה והיא לא שומעת אותי. לא מבחינה שמיעתית, נראה שקשה לה להתרכז. וזה דווקא כשהיא כן בהשפעת הריטלין, כאילו נהיה יותר קשה לה להתרכז, במקום שיהיה לה יותר קל.
הובנתי?
הלוואי שמישהי תאיר את עיני. גם ככה היה לי קשה לתת לה, אבל אם כבר נותנים- לפחות שיהיה לתועלת!
זה מיידי רואים הבדל ממה שאני יודע.
אולי לא נתנו מידה נכונה, אולי הזמנים לא היו טובים, אולי צריך קונצרטה...
התור הבא לנוירולוג רק עוד 3 חודשים...
גם ממה שאני מכירה זה לא תקין ונשמע שהיא צריכה תרופה או מינון אחרים.
זה מבאס אבל הרבה פעמים לוקח זמן למצוא מינון וסוג מתאים
זה לא נשמע לי אופייני
השיפור אמור להיות מיידי, יש תופעות לוואי נפוצות אבל הן בד"כ אחרת
תנסי אולי ברגע שכבר יש מרשם רופאת משפחה אולי תוכל לעזור עם שינויים בסוג?
אם לא אז תנסי להשיג את המזכירה צריך להיות איזה פתרון לפני 3 חודשים קדימה
ובכלל יכול להיות שזו טעות באבחנה,לפעמים יש סימפטומים של קשב וריכוז שנובעים ממקור אחר ולא מחסור בדופמין, אבל זה כבר מצריך המשך בירור מעמיק
בהצלחה!!
הרופא אמר שזה ל8 שעות.
המנהלת של הגן אמרה שזה ל5 שעות.
אבל אפילו לשעה שעתיים אני לא רואה הבדל.
אולי בגלל שזה בשעות של הבוקר שגם ככה היא "רגועה" יותר?
ועוד שאלה-
איך מספיקים להביא לאכול לפני הריטלין, אם היא אמורה לצאת ממש מוקדם מהבית?
להעיר אותה שעה קודם רק בשביל שתספיק לאכול?
את האמת?! אני די מרחמת עליה...
אבל אפשר לקחת כדור ולאכול במקביל עד חצי שעה מלקיחת הכדור.
פחמימה כלשהי כי רק איתה החומר עובד.
אם לא הייתה פחמימה לפני הריטלין בימים שלקחה אז תנסי שוב יום יומיים עם הפחמימה, אם אין הבדל כמו שאמרו לך תרופה שלא מתאימה וצריך לנסות משהו אחר.
לוקח זמן להתאים את הסוג המתאים והמינון לפעמים זה יכול להיות גם תאריך לא מעט ארוך ומתסכל.
אבל כשיש את התרופה הנכונה זה כל כך כיף!!
להיות בקשר עם נוירולוג לגבי שינויים זה באמת כמעט בלתי אפשרי.
לכן יש היום רופאי ילדים שעשו התמחות בקשב וריכוז, והם יכולים לתת מרשמים, לשנות מינונים, להחליף סוג וכו'.
הזמינות זה דבר מאד חשוב!
בהצלחה!
עם ההתמחות לא מקבל מתחת לגיל 6...
רופאת הילדים אמרה שאחרי שיש אבחנה של הפרעת קשב בתיק הרפואי, היא יכולה בעצמה להעלות מינון או לתת תרופות חלופיות.
ובמידת הצורך- היא מתייעצת בעצמה עם הנוירולוג.
בעצם רופאת ילדים עם התמחות גם לזה.
איתה אנחנו עושים את השינויים במינונים וגם התייעצויות שקשורות לזה.
בסופו של דבר
גם אם תחזרי לנוירולוג, כל מה שהוא יתן זה או תרופה אחרת או מינון אחר. וזה הכל עניין של ניסוי אז אין מה לחכות עד תור לנוירולוג
תרופה לא מתאימה
מינון לא מתאים
וגם אופן הנטילה שלה, חשוב לקחת אותה על בטן מלאה! אחרי ארוחה משביעה.
?
ילד בן 13
היינו במלון וראה שם סרט שממש הפחיד אותו...מאז הוא עם גלים של חרדה/ דכדוך..עברו יומיים +
אני סובלת מחרדות בכללי אז ממש לוקחת את זה קשה
בעלי וחמותי ( שיש לה הרבה ניסיון) לא מתרגשים
קבעתי תור לפסיכולוגית שהיינו אצלה בעבר בגלל גמגום כדי ללמד אותו להרגיע את עצמו..
הוא ילד מוכשר בטירוף ממש מעל הממוצע וחברותי ומנהיג אבל כן עדין ..
אני מפחדת עליו מאד..ויש מצב שהוא מקצין קצת את המצב שהוא ליידי כי הוא רואה שאני לחוצה מזה למרות שאני מנסה הכי לא להראות...
נכון גיל ההתבגרות ויעבור?? 😢
אני ממש בחרדות כל פעם שהוא אומר על זה משהו
או שהוא אומר שיש לו פחות תאבון...
לא מסוגלת להכיל שקשה לו ( במיוחד לו כי הוא רגיש ומחובר אלי מאד)
שאני זוכרת שגם הגדולים פחדו ממנה אבל הוא לקח את זה קיצוני
הוא נרגע מזה למחרת אבל נזכר בפחד שהוא היה בו וזה גורם לו להרגשה רעה..
כנראה כלום
אבל גורם לי התקפי חרדה כל פעם שהוא אומר משהו בנושא וזה מבאס אותי כי הייתי בתופה ממש טובה לאחרונה 😞
החזרת אותי אחורה...
כשהייתי בערך בת 16 ראיתי עם חברות סרט אימה בלילה (טעות איומה) - ובמשך שלושה ימים הייתי עם פחדים נוראיים, עד כדי כך שביקשתי לישון עם אמא שלי...
יכולה להרגיע אותך ולומר שזה עבר לי אחר כך ולא השאיר לי יותר מדי משקעים (למרות שאני אחת כזו שבהחלט צוברת טראומות וחרדות מדברים שקורים לי). בעיקר למדתי את הלקח שלי - לא לראות סרטים מפחידים ואפילו לא לראות כמעט סרטים עם חברות, שהיו הרבה פחות רגישות ממני... ובאמת, כמה שנים אחר כך (כבר בתור בוגרת) התחלתי פעם אחת לראות סרט (דווקא מצויר) שעשה לי רע ממש והיה מפחיד ומגעיל, והיה לי את השכל להפסיק לראות אותו...
ולעניינכם:
א. להבא - נשמע שעדיף לו לא ללכת לקולנוע וכדומה ואולי לא לראות בכלל סרטים...
ב. לגבי עכשיו - כדאי לשדר לו שהכול בסדר, ומדובר רק בסרט, ובע"ה אחרי כמה ימים קשים הוא יעבור את זה וכמעט ישכח מהפחד שחווה.
ג. הדבר הכי קריטי - שתנתקי את עצמך ממנו, שלא תתערבבי עד כדי כך ברגשות שלו, שתשדרי לו שאת העוגן הבטוח שלו, שהוא יכול להישען עליו. (זה אחד הדברים שעזרו לי בזמנו - שאמא שלי כמעט לא נבהלה מזה שביקשתי לישון בחדר שלה, וזרמה איתי בזה...)
קל להגיד... קשה עד מאוד לבצע...
מכירה את זה מקרוב - כמו שאמרתי, גם אני רגישה מאוד ונוטה לקחת ללב דברים. ואם ילד שלי מגלה רגישות כזו זה קשה לי פי כמה, כי אני נלחצת מזה שהוא כמוני ואז מלחיצה אותו עוד יותר, וכן הלאה, מעגל בלתי נגמר...
אבל כמה שיותר להשתדל. ולהתפלל על זה שתצליחי. ואם את מרגישה שזה יותר מדי מערבב אותך - אולי ללכת לחיזוק בשביל עצמך דווקא. גם כדי שתהיי חזקה יותר וגם כדי שהוא יוכל לסמוך עלייך ולהתחזק בעצמו.
הרבה כוח! ♥️
בע"ה שהסיטואציה הזו רק תהיה מנוף לצמיחה בשביל שניכם, שתדעו בזכות זה איך להתמודד עם מצבים אפילו קשים מזה.
ותזכרו שלפחות כרגע זה רק סרט... לא אמיתי...
נתת לי הרבה כוחות
הוא גם ביקש לישון איתנו אבל בלילה השני סיכמנו שזה בסדר שישן איתנו אבל הוא שכח מזה ונרדם
הוא רואה המון סרטים ולא הפחיד עד עכשיו ( חוץ מדודו שהתחפש לליצן והפחיד אותו בגיל 5)
לקולנוע כמעט ולא הולך..
בדרך כלל זה סרטים שאנחנו בודקים קודם
אבל תודה רבה על התגובה מכניס לפרופורציות 🙂
אבל הוא יכול לדבר עם אבא , סבתא שזמינה לו תמיד וממש עוזרת לו
והאחות הגדולה (21) שב"ה חסינה יותר ממני 🙂
בע"ה מתפללת כל הזמן שיהיה עם חוסן נפשי
אולי זה באמת קרה שאפסיק כל הזמן לעקוב איך הוא מרגיש ( הוא אמצעי מבין 5 ורק אחריו אני ככה...ממש מרגישה שהילדים חלק מהגוף שלי...שקשה להם לי קשה פי כמה..דפקט ממש)
לפעמים הילד הוא זה שמתקשה לנתק את חבל הטבור, ולפעמים זו האמא... וזו עבודה שלנו - לנתק את החבל, אבל לא עד הסוף. להשאיר רק קשר בריא...
וטוב שיש לו בני משפחה נוספים שמסוגלים להתמודד עם הקושי שלו
אולי תגלו אי פעם מה זה ואולי לא.
נראה לי שכדאי לדבר איתו על זה: "לראות סרטים זה כיף ומשחרר, אבל אתה ברוך ה' ילד רגיש (לדבר איתו על זה בצורה חיובית) ויכול להיות שלפעמים יהיו דברים בסרטים שיפחידו אותך. וזה בסדר... מותר לך לפחד, ומותר לך גם להחליט שאתה לא ממשיך לראות את הסרט. והכי חשוב שתזכור שזה רק סרט, וגם אם זה מפחיד - לפחות זה לא במציאות."
בקיצור, לנרמל לו את המצב ולתת לו כלים להתמודדות. (שוב, כדי שיוכל להתמודד עם מצבים קשים באמת...)
ולשדר לו אמון שהוא מסוגל לחיות עם הרגישות הזו בטוב ולהרגיש ביטחון בעצמו ובכוחותיו...
(והצחקת אותי עם דודו שהתחפש לליצן... אצלי הילדים אוהבים את הקטע הזה כנראה שבסופו של דבר הילדים שלי לא רגישים עד כדי כך...)
לא הבנתי איפה היו האחראים שאישרו דבר כזה. הייתי גם שיא התמימות והיו דברים שלא הבנתי בכלל. וטוב שכך. בקושי ראיתי עד אז סרטים לא מצויירים. אז זה היה גם על הקרקע הזאת. לא מבינה מי נהנה מהדברים האלה. פחד.
אבל לפותחת היקרה @אור123456 למרות שזה היה אחד הרעים ונשאר באיזו פינה בראש שלי להרבה זמן זה לא היה ברמה של טראומה פוגעת בתפקוד ב''ה ולא פגע בחיים או בהתפתחות שלי בצורה כלשהי. מקווה שזה מעודד ❤️
זה בעיקר עולה לו בלילות בצורה די קשה
יום שישי פתחנו את זה וזה הציף לו ( אחרי שהוא כבר התחיל לשכוח) והחלטנו שלא מדברים על זה...אין עיניין להתגבר על סרטים מפחידים...
תודה על הנרמול...נראה לי שאני סובלת לראות איך הוא סובל יותר ממנו...😥
זה מה שאני עושה עכשיו..
מנסה גם לא להתייחס לפרצופים המסכנים שהוא עושה...( אם ילד אחר היה עושה לא הייתי שמה לב בכלל...רק עליו יש לי סנסורים כל הזמן)
אולי לא צריך ממש להתעלם, אלא רק לא לתת לגיטמציה גדולה למסכנות. לומר לו, "מה הפרצופים האלה של תשעה באב? נכון, היה לך קשה, אבל עכשיו כבר התגברת, אז יאללה לשמוח! אני מאמינה בך שאתה יכול לצאת מזה ולשמוח!"
משהו כזה...
כשצריך..אז אני מנסה לזרום איתו באותו קו.
היום ב"ה יותר טוב מקווה שימשיך להשתפר בע"ה!!
הייתי מתחילה בעבודה עם החרדה שלך
יחד עם העבודה על שלו
זה משליך אחד על השני ונשמע שיש שם משהו עמוק אצלך
הרבה פעמים כאנחנו משחררים דברים אצלנו גם אצל הילד משתחררים דברים,
וגם אם לא, כשאנחנו משוחררות כאמהות יש לנו יכולת רבה יותר להכיל את הילד ולתת לו מענה ממקום נקי וחזק❤️
שיחות
עברתי cbt שממש לא עזר
אני קוראת ולומדת המון.
אני ב"ה במצב די טוב אני חושבת 🙂
אבל לא יכולה להכיל שהילדים שלי סובלים...במיוחד לא בקטע רגשי 😔
זה באמת כואב מאד
ופוגש אותנו במקום עמוק בתוכנו, ומול עצמנו
מציעה לך לנסות להכיר את המקום הזה..❤️
והוא משחק אותה עצוב...
בליל שבת זה כבר היה מצחיק...הצחקתי אותו על משהו ואז בחצי צחוק הוא אומר לי "די, אני אמור להיות עצוב"
נקרענו מצחוק...
אני לא יכולה לראות אותו מתמרח על הספה...וכל דבר שאני מציעה...אין לו חשק
החברים הטובים שלו כך אחד במקום אחר...מקווה שיחזרו כבר ויצאו לעשות משהו יחד...
חייבת לשחרר אותו וקשה!!!
זו באמת עבודה ליצור את ההפרדה הזו❤️
בין מה שהוא מרגיש לבין מה שאת מרגישה, או מה שאת מרגישה בהקשר שלו ושל מה שהוא מרגיש
הוא ב"ה ממש משתפר.
בע"ה שיעלם מהר!
הוא יצא לפעולה ועכשיו חושך..השעות שזה עולה..ממש מקווה שיתגבר ...
וסטיבוליטיס זה משהו ממש מפריע שאני אמורה לחשוש ממנו?
יש כאן מישהי שיש לה?
שלמה- הארגון הישראלי לוולוודיניה
יש בו המון מידע, הסברים והמלצות על אנשי מקצוע.
מידה 10, 12 כזה
אבל בבקשה שעוברות יפה מאוד את הברך (כמו 7/8 אולי?)
ואיכות סבירה פלוס...
תודה רבה!
(אני אפילו מסכימה לשיין... העיקר שלא יהיה קצר)
למשל בעונה הזאת יש את אלו בכמה צבעים:
הלוואי והייתי גרה בריכוז של החנויות האלה...
וגם ממה מדי פעם קניתי בלידר, האיכות לא משהו...
לק"י
לא יודעת להגיד לך לגבי האיכות.
הזמנתי גם משיין
חלק ניילון קצת חלק לא.
מצאתי גם בזויה ילדות אבל זה היה די נדיר האמת.
קונה בעיקר חצאיות שהגומי במותן משוחרר בתוך הבד (אם אני מובנת), ואז אני קונה מידה יותר שתתאים באורך, עושה חור קטן במותן, מושכת עושה קשר ומכניסה פנימה מה שנכנס. ממש דקה זה לא מסובך בכלל.
יש מלא חצאיות קלוש לייקרה כאלו שקל לקצר ברגע
בכללי לא אוהבת אותם וכרגע בכלל לא נכנסת לשם..
