פורום אימהות השלב הבא (עמוד 15)

לק"י

אני האמת מתכזה בשמיכת חורף אחת וחלון סגור/ כמעט סגור.

כרגע זה מספיק אצלינו.

מעולה מהמייבש.

ממליצה מאד.

שימי לב שיש שם דרגות שונות של עובי. נראה לי לקחנו את הבינוני. גם זול, גם מחמם וגם כביס

מתכבס ומתייבש בקלות

שתספוג את הכל... ומעל זה את הפוך אם ממש קר.

יש גם פוכים דקים יחסית שיכולים להכנס למכונה.

ובאמת אצלי בגלל הכביסות אני משאירה לכמה שיותר זמן את הפוכים שהם בגודל של ילדים (אלו שהם בערך אורך 120) ואז לא בעיה לכבס.

ואם הילד קצת גבוה מוסיפים מעל שמיכה דקה מצמר/פליז.

אגב מוכרים גם מגני שמיכה. אבל לא ניסיתי בעצמי. נראה לי פחות נח.

זה ממש מעולה. לא מכביד להרגשתי ולא הורס

אני עושה את זה כבר עותר מ5 שנים עם אותה מכונה והכל בסדר

לא הורס את הפוך לכבס אותו יום יום במשך שנים?

או שזה רק פעם ב

כן כמה פעמים בשבוע

בגדול - לא

ואם הוא ייהרס - יש לי מה לעשות עם זה? 🤷

הם אוהבים פוכים ממש. לא אמנע מהם בגלל זה

קטנים לגודל של מיטת ילדים

יותר נוח לכבס

אבל ממש מבינה קרה לי גם

כיבסתי כרגיל יצא מלא מים גם אחרי שתי סחיטות והכנסתי למייבש ל3 פעימות בערך ואחרי זה עוד תליתי לייבוש סופי ליד מקור חמים

אז זה דבר ראשון שבודקים. אבל אני לא יודעת אם באמת בודקים לכל התינוקות ברוטינה קבועה.

אםשר פשוט לעשות בדיקת דם. ותבדקי גם בנכתב שחרור שלך.

ד"אזה שאלה שמתאימה לפורום השכן. בטח גם שם יהיו לך יותר תגובות

וצריך לעשות לו בדיקת דם תבקשו להוסיף שיבדקו גם את זה

אני ביקשתי בלי סיבה מיוחדת ולא עשו לי בעיות

גם לי אמרו ואין אלא אם יש סיבה מיוחדת

אפשר לבדוק בבדיקת דם אם יסכימו... או אם וכאשר יתרום דם כשיגדל

יש RH- כדי לדעת אם היא צריכה לקבל אנטי D אחרי הלידה

ואם לאמא יש O שזה מגדיל את הסיכון לצהבת ויש לזה בכללי יותר משמעות אם לתינוק יש סוג דם אחר

ילד שצריך ניתוח בד"כ עושים לו בדיקת דם לפני הניתוח ואז גם בודקים סוג דם. (שמא יצטרך תרומת דם)

חוץ מזה למה צריך לדעת?

גם בצבא בודקים או אם תורם דם לפני הצבא...

(אצלינו אני ובעלי אותו סוג דם אז כנראה שגם הילדים שלנו אותו הדבר.)

נגיד אם את סוג דם AB וגם בעלך- הילד שלך יכול להיות רק A או רק B.

ככה הבנתי ממה שהסבירו לי.

וחלק מהילדים יצאו O.

רק אם לשני ההורים יש O, אז בטוח כל הילדים יצאו O. (יכול להיות גם ששני ההורים A או B וכולם יצאו כמוהם, אבל בשביל זה צריך לדעת את ההרכב הגנטי שלהם).

זו לא בדיוק הסיטואציה אצלנו אבל אני סתם סקרנית..

O הוא רצסיבי נכון?

אז אם האמא o והאבא ab אז כל הילדים ייצאו a/b ונשאים של o, נכון? ואז הילדים שלהם יכולים לצאת o אם הבן זוג o או נשא של o ואם הוא o הם אפילו בסבירות גבוהה לזה(אצלנו למשל אני a מאבא שלי שab ואמא o, אז אני a, ובעלי o אז לכאורה לכל ילד שלנו יש 75% להיות o)

אבל

אם האבא ab

והאמא לא o אלא a/b

עדיין יש סיכוי לנכדים o?

זהו זו באמת סתם חפירה

לא חייבת לענות

אם האבא AB, והאמא A או B, אז זה תלוי מה הרכב האללים שלה. אם יש לה שני A, אז אין סיכוי לנכדים O. אבל אם יש לה אלל רצסיבי של O, הוא יכול לעבור לחצי מהילדים, ואז לילדים שלהם יש סיכוי לO, אם גם לצד השני יהיה אלל של O...

ויש לנו ילדה אחת שהיא O (כל השאר הם A)

אצלנו כתבו את סוג הדם במכתב השחרור מבית החולים, כי אני מסוג דם רציסיבי. (ב"ה כל הילדים שלי חיוביים )

לא הייתי עושה את זה

בני כמה הילדים ועד כמה זקוקים לך?

וכמה אנרגיות פיזיות יש לך?

האם זו משרה מעניינת מבחינתך?

עד כמה המשרה מתגמלת מבחינה כספית?

האם יש ימים שתוכלי לעבוד מהבית, לפחות בהמשך?

האם המשרה הזו היא בעינייך מקפצה למשהו אחר?

עבדתי משרה מלאה עם קצת פחות משעה לכל כיוון כשהילדים שלי היו קטנים. נהניתי מאוד בעבודה אבל זו הייתה קריעה מטורפת והייתי חוזרת הביתה גמורה (כי גם לא תמיד ישנתי בלילה וכו'...)

וגם השכר היה לא גבוה כך שהיה קשה מאוד להקל על העומס באמצעים חיצוניים כמו מנקה או אוכל מוכן.

כתבת שזה במשמרות, אולי תוכלי לעשות משמרות של פחות ממשרה מלאה, או למצוא משהו דומה קרוב יותר אלייך?

כמו תנאים מאד מאתגרים בלי סיבה ממשית כן לעשות את זה.

זו עבודה שאת רוצה? מעניינת אותך?

התנאים האלה זה משהו שאפשרי ונכון לך?

המחירים של זה מתאימים לך?

אני אישית לא הייתי עושה כזה דבר אלא בשביל משהו שהוא משרת חלומותי שקיימת רק שם,

אבל זה כמובן אינדיוידואלי...

שאלון הורים ושאלון מורה/ גננת

פגישה עם רופא קשב/ נוירולוג לאבחון וטיפול

אני לקחתי קודם את הילד למבחן מוקסו שבודק קשב בצורה ממוחשבת. כשיצא לו הפרעת קשב מובהקת בכל 4 המדדים, מילאתי שאלונים והלכתי לרופאת קשב שנתנה ריטלין.

אם היא יוצאת אחה"צ אני מניחה שזה עניין של כמה שעות בודדות, אז טישו כן אמור להספיק עד שהיא חוזרת הביתה.

העיקר שהיא תדע מה לעשות וכדאי שגם תרגיש איתך בנוח לספר (באופן כללי, תקשורת טובה זה חשוב מן הסתם).

נשמע שמהצד שלך עשית נכון וטוב.

תראי לה אותו, תסבירי לה איך שמים,

ותגידי לה, כשאת מקבלת - תדעי שאת זה את שמה. אם את מקבלת ואת לא בבית תוכלי תשים איזה טישו או משהו אחר שזמין לך ולהגיע הביתה לשים פד. אם את בבית ספר - אולי כדאי שתשימי לך כבר עכשיו בילקוט שיהיה לך...

לא?

שקיבלתי פעם ראשונה. בקושי היה משהו. אפילו התלבטתי מה זה. זה היה נראה חום יותר..

לא הבנתי. .. ויום שלם התלבטתי עד שלקראת הערב באמת ראיתי והבנתי שזה ככל הנראה מחזור. ובכלל לא היה הרבה. זה לא כמו שכבר התבגרתי.ואז זה הגיע.... בהתחלה המחזור ממש קצר ומעט.. אולי רק אצלי?

אבל זה מהזיכרון שלי.

לכן נראה לי לא יקרה כלום אם זה יקרה לה באמצע היום. זה לא מתחיל בבת אחת ובכלל לא יוצא מלא...

מה הגיל הממוצע היום שמקבלים?

הגדולה שלי קרוב ל13 ועוד לא קיבלה. היא כן התחילה להתפתח והיא גבוהה אבל משום מה עוד לא...

לא צריך להיות בלחץ לדעתי.

זה לא שיש מייד שיטפון. גם למי שכבר מקבלת רצוף זה לא מתחיל בשיטפון פתאומי.

אז נגיד שזה אח''צ אז היא תבוא הביתה ותראה לך.

לבי''ס אולי אפשר לשים בתיק.

הסברתי לה בכיתה ד' מידי פעם מעלה שאלה בקטנה אבל ממש לא חפרה והתעיניינה וזאת הבת השניה שלי ולא נצפתה שום בהלה מהנושא..זה לא מתחיל בשטפון ( כאחת שסבלה משטפונות כל חייה)

בקיצור נראה לי שאת עברת איזה שהיא טראומה מזה ולכן את מצפה לטראומה...ממש לא אמור להיות ככה

למרות שהיא בוגרת ומהממת נראה לי ממש תיק לקבל בשלב הזה

אם הילדה לובשת גרביונים / טייץ… זה ממש התעסקות של להוריד אותם, להוריד נעליים, להחליף תחתונים ולהתלבש בחזרה… (בהנחה שאין פח בתוך תא השרותים זה גם להסליק את התחתונים המשומשים לפח שבחוץ, ומכיוון שזה יותר גדול מפד, זה גם פחות נוח….). לבית בזמן שלובשים פיג׳מה זה יכול להיות נוח. אבל לבחוץ נראה לי פחות…

הייתי אומרת לה שאם, איכשהו, זה יתפוס אותה כשאין לה אמצעי ספיגה, אפשר לפנות למזכירה של בית הספר / יועצת, שבטח ישמחו לעזור. או למדריכה אם זה קורה בסניף… וכדומה. להסביר שמכיוון שזה קורה לכל הנערות והנשים, לרוב הבנות הגדולות יש פדים ושאפשר לחפש משהי חמודה ולבקש ממנה (כמו שמבקשים טישו אם נתקעים בלי, או שיחת פלאפון וכו׳).

ומנסה ליצור הזדמנויות להמשך שיחה. נגיד לצאת איתה לקניות כשאת דווקא קונה לעצמך פדים. לא לעשות מזה עניין גדול, אבל אם יש לה שאלות, זה אולי יתן לה הזדמנות לשאול אותן.

או אולי ללכת לקנות ביחד את התיק הקטן הזה ומה שצריך בתוך… שהיא תרגיש שזה דבר משמח (הזדמנות לשופינג אם-בת!) וגם שאת משדרת פתיחות סביב זה. ועל הדרך אם יש לה שאלות, זו תהיה עוד הזדמנות בשבילה לשאול.

לא ניסיתי עדיין אבל זה נראה לי מדהים ומקל מאוד!

מיועד גם ל@שופטים 👍🏼

נראה לי מסרבל. היא יכולה להתלכלך גם וזה יהיה לא נעים.

גם טמפון בתור התחלה לא הייתי מציעה. רק פד. 

אני לא חושבת שאפשר להתלכלך איתן,

בוודאי לא יותר מסורבל מאשר פד ...

אם לובשת גרביונים או טייץ וזה בהפתעה באמצע היום - מסכימה שזה מסורבל. אבל מבחינת ניקיון זה הרבה פחות מלכלך מכל אופציה אחרת שניסיתי.

בהתחלה אין בזה צורך, אין כמות גדולה

ועדיף שתתנסה בפד הרגיל

ולאט לאט בהמשך תכירי לה את שאר האופציות

עדיף שתתנסה בפד הרגיל

ולאט לאט בהמשך תכירי לה את שאר האופציות

אולי חוכמת הפורום תנפיק לך פנינה אחרת לענות לעצמך ולו להבא.. ??

משהו הומוריסטי בסגנון "רבות מחשבות בלב איש ועצת ד היא תקום"  ..

מה זאת אומרת שדימיין את אישתו כך וכך, לא לימדו אותו לא לעשות רשימה של מה הוא מחפש, הרי האביר על הסוס הלבן לא קיים....

תסתכלי על עצמך טוב טוב באישון של העין במראה ותגידי לעצמך מילים טובות. ותבליטי מה שאת אוהבת בעצמך. ותתפנקי. ותעופי על עצמך! זה קשה. כל אחת עם ההתמודדות שלה בגוף. אבל זה הכרחי.

וחייבת רגע לומר לגבי הלייזר, החולק מחוכמתו לבשר ודם, והכלים שיש בימינו השבח לאל. וכו. אבל, ומנסה להיזהר בלשוני, איפה המקום של לקבל באהבה את המצב הטבעי.

אנחנו כנראה לא אותו סגנון אנשים, אני די גאה בשערות הלבנות שצצו להן ולא צובעת, בכללי פחות מתפנה לטיפוח לק וכו. והילדים שלי כבר יודעים שלפעמים לאמא יש קוצים ברגלים. ושואלת את עצמי, וסליחה על זה, לגבי הילדה הקטנה שיש לה שיעור אולי יותר משאר הבנות, האם יש לה דוגמא של איך נראית אישה באופן טבעי? האם היא תקבל את עצמה? האם אבא שלה יאהב אותה פחות?

(ואולי בנות בימינו מסירות שיער כבר ביסודי ואני סתם תמימה לי....)

ואת אלופה ששיתפת ככה מהכאב הפנימי שלך, ומקווה שהחיבוקים הוירטואליים מחזקים אותך.

בהצלחה...

נשמע ממש כואב וקשה.

ושהרצון העמוק והכי מובן טבעי ולגיטימי שלך, הוא להרגיש שבעלך מקבל ואוהב ורוצה אותך כמו שאת.

להרגיש אהובה וטובה כמו שאת,

ובמקום זה את במקום שאת כאילו כל הזמן שופטת את עצמך

דרך העיניים שלו ובחשש שהוא לא אוהב אותך כמו שאת.

אגלה לך סוד❤️

ככל שאת תאהבי את עצמך, ותקבלי את עצמך, ותרגישי טובה

ומבורכת עם כל מי שאת,

תהיי במקום שלם ותחווי את זה גם ממנו כלפייך.

זה תמיד נדמה לנו שהמציאות היא הבעיה ובעצם איך נשנה אותה כשזה לא בידינו,

אבל האמת שכמעט כל מה שתיארת קורה בתוכך,

והמפתח לתיקון בידיים שלך❤️

אני גדלתי ביישוב יותר פתוח שהתיימר להגיד שהנוער מורד במקומות סגורים מדי, אבל בפועל הנוער יצא הרבה יותר נורא...

עכשיו אני גרה בעיר ואני רואה שהנוער פשוט רגוע. באמת. לא מחפשים ריגושים

אני גרה בגרעין תורני, לא מפרטת בגלל ההאוטינג, ובאמת שהנוער פה איכותי, ממש הרוב הגדול, האווירה  החברתית היא בכיוון של עשיה, התנדבות, לימוד תורה, מיניני נוער ושיעורי תורה  שהנוער מארגן.

גם 2 תנועות הנוער שפה איכותיות .

ואני אמא ב"ה חכמה מתבגרים. וממש מודה לה', שזו החברה שלהם.

אחד מילדי למד בשלב כלשהו במקום שהיו בו הרבה ילדי ישובים ואמר לי שהנוער של הגרעין הרבה יותר תורני מילדי הישוב התורני שהוא למד בו.

צריך לדעת שהחנות אין כללים. יש בזה המון משתנים. האופי של הילדים, התחביבים שלו, החברים שהיא מתחבר אליהם, המשפחה שלו... זה המון דברים. מה שנכון לילד אחד לא בהכרח נכון לילד אחר

מה כוונה איבדו את הדרך? את מדברת על נוער בסיכון או על יציאה בשאלה?

בהרגשה שלי רב מוחלט של נערים הם בסדר בסה''כ אבל יש כמובן כל מיני מקרים.

יש גם נערים שעוברים כמה שנים קשות ואז נרגעים . הרבה תלוי גם במשפחה ועד כמה יש לכם סביבה מתאימה באזור.

לגבי פנימיות, לא פתרון לדעתי. אם מסגרת לא מתאימה לילד , הוא פשוט נושר משם. 

כאמא למתבגרים ואפילו לבוגרים.

אני באמת  באמת חושב  ורואה שהעיקר זה החינוך שהבי  והמשפחה נותנים.

כל מקום שההורים מסירים את האחריות לחינוך לערכים כי הם סומכים על הסביבה: הישיבה/אולפנה, תנועת הנוער, הסביבה, החברה ביישוב או בקהילה - זה מועד לפורענות.

וכל מקום שההורים לוקחים אחריות  ומוצאים את המקומות בהם הם אלה שבונים נתיבי שיח עח המתבגרים ודואגים לבנות איתם את העולה האמוני ערכי - הילדים נבניח עח עמוד שידרה גח מול סביבה לגמרי לא מתאימה.

אבל אין ספק שגם לסביבה יש השפעה. כבר עכשיו לא לכל חברה נח לי שהבת שלי תלך. סניף בני עקיבא פה על הפנים ולא רואה את עצמי לא שולחת אותה, בסוף הסביבה מאוד משפיעה. כמה הקונפליקטים האלה קיימים בכל מקום?

ברור לי שבכל מקום לא עם הכל נסכים אבל השאלה אם יש מקום שהתחושה היא שהתחום הזה מוחזק כי פה לא מרגישה את זה..

גם ביישובים הכי דוסים יש משפחות פיו  או פשוט ילדים פחות והרבה פחות..

מה שמבלבל ביישוב זה שיש את התחושה ש"כולם בסדר" ולכן אפשר להרפות..

בעיר יותר ברור לכתחילה שיש גיוון ושונות.

לדעתי ומהנסיון שלי מגיע גיל שבו איח לי כאמא שליטה על החברה שהנערים מסתובבים איתם. זה לא בידיים שחי.

אבל אם הנחתי יסודות איתנים בלב שלהם - יש יותר סיכוי שהבחירות שלהם יהיו נכונות.

ומעל הכל הרבה הרבה הרבה תפילות...

אולי באזור שלכם יש משהו אחר בשכונה אחרת?

אצלנו באמת בני עקיבא היו לא משהו , אבל יש את אריאל שהם בסדר גמור. אבל היו הורים שהיה להם קריטי דווקא בני עקיבא אז הם לקחו יוזמה ויש עכשיו בני עקיבא נפרד בנוסף לבני עקיבא מעורב...

בכללי ברגע שיש דרישה למוסדות יותר תורניים אז גם מוסדות שהיו פחות משתדלים בכיוון בגלל תחרות

יש פה מסגרות חינוך ותנועות נוער טובות, אבל בעיקר - כיוון שזו עיר, הילדים לא מסתובבים הרבה בחוץ בעיקרון, ולכן מרכז החינוך הוא בבית.

ועדיין - לרוב אני יכולה להיות בטוחה שהילדים שלי נמצאים בחברה טובה אם הם יוצאים בחוץ.

אם את רוצה לשמוע על איזה מקום מדובר, אשמח לומר באישי. (אם כי מן הסתם כבר הרבה זיהו איפה אני גרה...)

בעיר.

אשמח לפרט אם יש לך שאלות ספציפיות.

עולה פה מהתגובות שהמגורים בעיר מאפשרים יותר בחירה בתחום החינוך.. לא עלה על דעתי.

ופתח אותי למחשבה על מקומות נוספים.

תודה על התגובות!! 

אם באוכלוסיה הדתית קטנה, אין באמת בחירה.

עם זאת, בכל מקרה בעיר, קל יותר להגביל את פעילות הילדים מחוץ לבית.

אבל יש מחירים אחרים...

עם נוער איכותי וטוב

מתנדבים המון , במיוחד בימים אלו

פה זה פורום לאמהות בנושאים של ילדים בגילאי בית ספר פחות או יותר.

לא מוצאת מה לעשות עם העבודות האלה...ואין שום חפץ שעולה לי לראש..

סתם מעצבן..הילדים שלי עושים את זה די לבד עם טלפונים לבית ולסבתות..

כי עושים שוב ושוב עבודות שורשים לכל ילד מחדש והם בעצם די מעתיקים מהאח הגדול.

אצלי כיץן יש המון סיפורים משפחתיים ושושלות די עתיקות, אבל זה עדיין מעצבן.

אני חושבת לקחת את זה למה שיש היום:

אם את ובעלך עשיתם שינוי כיוון בחיים- אז את הנקודה הזאת להדגיש:

מישהו אצלכם התגייר? חזר בתשובה? לעשות מזה סיפור משמעותי על השיבה ליהדות..

אפשר על העליה לארץ

אפשר על מנהגים או מסורות שכן שימרתם מהדורות הקודמים: מאכלים, סיפור/שיר ילדות, משחק מסויים,

זיכרונות שיש לך או לבעלך מהסבא/סבתא?

אפשר ככה לחשוב על חפץ סמלי - לא משהו שאפשר להחזיק אותו אלא משהו שמסמל עבורכם את הקשר הבין-דורי..

באמת סיטואציה לא נעימה😒

מבינה כל כך מה שכתבת!❤️

בילדותי היו לנו כמה שכנים  עולים מרוסיה וגם הם סיפרו לנו בדיוק מה שכתבת על העבודות שורשים שלהם.

היתה לי שכנה שעשתה על רחל אמנו, שהיא אמא של כל ישראל 🙂

היתה לי שכנה שעשתה ראיון עם רבנית שליוותה אותם בתהליך חזרה בתשובה. והיא כתבה כמה דברים שלקחה ממנה.

בעיקר להשקיע בלהעביר את הסיפור המשפחתי שלכם לילדים שיכירו אותו

(גם אם עיקרו שההורים גדלו מנותקים מיהדות בגלל הסביבה הסובייטית

ואיך אתם חזרתם לשורשים).

ואת זה לחשוב איך לקשר למשימות

ההורים שלי מאותו מוצא. המזל שלנו שבצד של בעלי יש יותר מה לספר.

אבל, אולי אפשר לחקור קצת על הסבא והסבתא, אצלנו הם ברחו מהנאצים וכו.. והדור שמעליהם כן היה דתי ויש לנו אפילו תמונות.

ואולי גם קצת לשאול על החיים שלהם ברוסיה, איך התמודדו עם העליה. או על החזרה בתשובה שלכם.

זה דוקא מחקר חשוב לילדים, להבין קצת את סבא וסבתא גם אם חיו חיים שונים, לפעמים הם שמחים לספר על העליה ועל החיים שלהם ומה ידעו על היהדות וכו... .

ולגבי הצד של בעלך, אפשר לעשות עבודת שורשים גם על צד אחד.  

זו ממש הזדמנות עבור הילדים להבין מאיפה הם באו ולהתחבר לדורות הקודמים, לדרך שהמשפחה שלהם עברה.

אבל לפעמים באמת ההוראות הטכניות שמקבלים יכולות להיות מגבילות ופחות מתאימות לכל משפחה.

אולי שווה לדבר על זה עם המורה, ולבקש להתאים את מבנה העבודה למשפחה שלכם?

אני הייתי מנסה לחשוב קודם מה באמת הייתי רוצים להרוויח מההזדמנות הזו, עם איזה 'סיפור משפחתי' הייתי רוצה שהילד ילך, ומתוך כך לבנות את העבודה.

אני יכולה לשתף שאבא שלי עלה לארץ מברה"מ, הוא חזר בתשובה ברוסיה, ובאמת אין לו סיפורים משפחתיים מדורות קודמים, חפצים משפחתיים וכדו'.

אבל אני הרגשתי שהעבודת שורשים שלי היא הכי מיוחדת. חברות שלי היו צריכות ללכת כמה דורות אחורה כדי להגיע לסיפורים 'מיוחדים' על המשפחה. אצלנו הסיפור המיוחד הוא כל כך קרוב - החזרה בתשובה של אבא שלי זה הסיפור המשפחתי שלי. ויכולתי לראיין אותו ולכתוב עבודה שלמה על הסיפור שלו ששמעתי ממש מכלי ראשון...

אני מעדיפה לעשות דגש על מידות טובות ומשפחתיות.

איך להסביר את זה, לא בא לי להדגיש חזרה בתשובה ולא בר לי שיהיה סיפור מיוחד. רוצה שיהיה אפור וסטנדרטי. וגם לא כל מה שאני מספרת לילדים מתאים לעבודה . וגם יש פה מימד של פרטיות שלי.

אולי לעוד אנשים זה מפריע. אבל רב המורות גרות באזור ולא בא לשתף אותן בדברים אישיים שלי אם הן לא חברות קרובות במקרה. 

אפשר גם לקחת ערך משפחתי כלשהו שהיה חשוב במשפחה שלך, או מידה טובה שיש לאחד הסבים והסבתות? ולספר משהו סביב זה. זה לא קשור למידת הדתיות שלהם, מניחה שאפשר למצא בהם משהו טוב ולספר על זה, אפילו לראיין אותם על זה.

רק אומרת שנראה לי שיש חשיבות בחיבור של הילדים לשורשים שמהם הם הגיעו, גם אם הם היו שונים מכם מאוד, לחפש מידה טובה שיש בהם, משהו משפחתי, משהו שנותן הבנה על העולם בו חיו ומה שהתמודדו איתו.

זה יוצר אצל הילדים רצף, השורשים המשפחיתיים לא התחילו בחזרה בתשובה שלכם. להורים שלך היו הורים שמן הסתם ברחו מהנאצים בגלל היותם יהודים( כך לפחות הסבים שלי ויודעת שזה כל יהודי רוסיה).

והסבא סבתא רבים שלך כנראה עוד היו מחוברים למסורת בדרך כלשהי, לא יודעת אם יש לך ידע עליהם, אצלנו יש, וגם תמונות. זה עזר לי כבת לחוזרים בתשובה שעלו מרוסיה, לחבר את השרשרת בראש שלי. ההורים שלי ושלך לא באו מכלום, הם בנים לשרשרת יהודית ארוכה , שהשלטון הקומוניסטי ניסה לקטע, והצליח רק ל 70 שנה( 2 דורות וחצי בערך) .

אנחנו בנות לדורות של יהודים שחיו במסירות נפש על היהדות שלהם ברוסיה( כולל פוגרומים וכ...).

ויש משמעות בעיני בלחבר את הילדים לרצף ההיסטורי הזה. זה לא,סיפור החזרה בתשובה שלך,זו השייכות המשפחתית שלהם לעם ישראל.

באמת ברחו מנאצים. וסבתות של אמא שלי הלכו לבית כנסת, היה בעיר שלהם גם בברית המועצות.

אבל עבודת שורשים היא על סבא וסבתא של ילדים ולא על סבא וסבתא של סבא וסבתא.

בשבילם זה נורא רחוק.

והם שואלים למה לא עלו לארץ, למה סבתא לא יודעת כלום על יהדות. עכשיו, סיפור על תינוק שנשבה כבר פחות עובד כי מי שרוצה , הכל פתוח כבר שלושים שנה , בקיצור זה מסובך. 

להפך, זה מיוחד יותר...

אצלי הילדים יכולים להכניס לעבודת השורשים את סבא וסבתא שלי, כי מכירים טוב את הסיפור שלהם (בזכות עבודות השורשים שאנחנו עשינו כילדים). וזה באמת מיוחד...

באופן אישי, בעיני כן יש משמעות לספר את הסיפור מהדורות הקודמים, בתוך ההקשר ההיסטורי - שהרוסים ניסו לנתק אותנו מהמקורות, הם ניסו וכמעט הצליחו למחוק את יהדות רוסיה, אבל 'נצח ישראל לא ישקר', והנה אנחנו חוזרים וממשיכים את הדורות הקודמים. מסורת ישראל ממשיכה למרות הנתק שהיה לאורך כמה דורות.

ובעיני הסיפור על תינוק שנשבה לגמרי רלוונטי גם היום. למי שגדל בחינוך אתאיסטי, מאוד קשה לשנות את התפיסות שלו. זה לא רק עניין של אפשרות טכנית, זה עניין של תפיסות שחונכו עליהן שהוטמעו וקשה לשנות.

אני מבינה שאולי לא הכל מתאים לך לשתף את הילדים. וגם לא הכל מתאים לך שיכתבו בעבודה שאחר כך גם המורות יקראו. סיפור כזה הוא באמת לפעמים אישי.

אבל אולי כן אפשר להבחין בין הסיפור שאת רוצה שהילדים יקבלו, לבין מה שמתאים לך שיכתבו בעבודה? לנצל את ההזדמנות עם הילדים ולחבר אותם לסיפור המשפחתי המיוחד שלכם, בדרך שבה מתאים לך לספר אותו. ואחר כך להחליט איך להציג את זה בעבודה של בית הספר, באופן שמתאים לך?

בעבודת השורשים.

קודם כול - הסיפור של ההורים שלי עצמם. מדהים לספר על אנשים שעשו את הדרך הזו אל היהדות!

שנית - סיפוריהם של סביי וסבותיי, שעלו לארץ, כל אחד בדרכו הוא. זו גם חזרה בתשובה מסוג מסוים.

ובאמת מתוך זה התחברנו לשרשרת הדורות באופן כללי, של עם ישראל שהוא עם הנצח.

בכל אופן, השאלות שהמורים נותנים הן בדרך כלל שאלות מנחות, ולא חייבים להיצמד אליהן במדויק. אתם יכולים לקחת את העבודה לכיוון המתאים לכם...

ובאמת חשוב לכל אדם, בטח לילד בתחילת גיל ההתבגרות, להרגיש שהוא מחובר למשהו גדול יותר, שהוא המשך של עם שלם ועצום...

שהייתי פונה למורה באופן אישי, מבלי ליידע את הבת, ומשתפת אותה ברצון שלך לחבר את הילדה לשורשים שלכם כמשפחה ובכלל לשושלת של עמ"י

ובקושי לעשות זאת בשל מיעוט מידע ועובדת היותם יהיודיים תחת שלטון סובייטי מנוכר ליהדות.

ושתשמחי להבנה והתחשבות במצב. 

לק"י

לא מובן מאליו שאת מארחת קבוצת אנשים לא קטנה לפרק זמן כזה, ודואגת להם ככה.

לא יודעת מה הייתי עושה, כי קצת לא נעים לגרש אותם מן הסתם. אבל אולי לשאול בעדינות מה התוכניות שלהם להמשך.

הם לא מדברים על זה?

לא הייתי עומדת אפילו ברבע מזה... באמת, ממש ממש לא מובן מאליו!

אז תעריכי את עצמך ממש, קודם כול.

שנית - אולי הגיע הזמן שלפחות הם יתנו יד בניהול הבית או לפחות בדברים שלהם? אין סיבה שאת תכיני סדנוויצ'ים לכולם, הם הורים בעצמם...

הייתי מכנסת אותם למעין ישיבה משפחתית, מסבירה שעכשיו נכנסנו לשגרה כלשהי, ואם הם עדיין מפחדים לחזור לבתים שלהם, אז בבקשה - שישתלבו בשגרה הביתית שלכם, ויעזרו בכל מה שדרוש (הכנת אוכל, סדר וניקיון, כביסות, שמירה על הילדים...)

יכול להיות שזה יגרום להם להבין שעדיף להם לחזור לבתיהם... וגם אם לא, לפחות לא הכול ייפול עלייך...

במקביל - תנסי לעזור להם למצוא פתרונות מגורים אחרים - בתי מלון, דירות להשכרה... זה באמת כבר יותר מדי בשביל להישאר בבית של משפחה כל כך הרבה זמן... אפילו אם היית אמא שלהם זה היה יותר מדי, אז בטח כשמדובר בקרובי משפחה אחרים...

מצד אחד שאני לא לוחצת להשאר מצד שני כבר קשה לי ולילדים..

הבית רחוק מהסטנדרטים שלי ..

( לגבי הסנדוויצים זה פשוט כי יקח להם פי 4 זמן והמטבח כולו יהיה בלאגן ואני עובדת מהבית ורוצה שהילדים כבר יצאו ושיהיה שקט)

הם יהיו קצת אצת ההורים שלי ואז יחזרו הבייתה

תם לו עידן 🙂

וגרם להם להבין שהם צריכים לעזוב...

אשרייך ששרדת את זה!

בשביל המלחמה הבאה...

בעז"ה שלא תהיה עוד מלחמה, ונגיע כבר לשלב של וכתתו חרבותיהם לאיתים,

אבל אם חלילה כן תהיה עוד מלחמה,

את באמת "קרעת" את עצמך, בזמן אמת - כשהם אצלך פחות נעים לדבר, אבל עכשיו זה נראה לי זמן מתאים לקבל החלטות.

למשל הצעת ייעול- בפעם הבאה עושים לוח תורנויות

נקיון, הכנת אוכל- בקר, צהריים וכו'

והכל ברוח טובה עם בדיחות וכו' ולשמור את זה ( אפשר אולי את כל הדיון בקבוצת וואטסאפ)

אם חלילה תהיה עוד מלחמה תפתחו את הקובץ ותקראו.

חחח רק עכשיו רואה...

אשרייך על התקופה

איזה נהדרת את.

אני חושבת שרודם כל תרימי לעצמך על מה שהיה עד עכשיו.

דבר שני תנסי לחשוב מה בדיוק את רוצה שיקרה עכשיו:

שיחזרו לבית שלהם, שיגיעו רק בשעות מסויימות, שיקחו על עצמם חלק מעול הבית,

שידאגו לשקט בשעות שבהם את צריכה שקט ועבודה, שיעזרו בבישולים...

ממש תנסי להגדיר לעצמך מה היית רוצה שיקרה.

ואז תחשבי איך ולמי הכי נכון לך להגיד את זה.

אולי לגיסה ספציפית, אולי לנסות לעשות ישיבה עם כלל המבוגרים ולהגיד שאת אוהבת אותם וארחת באהבה אבל את כבר קורסת

ולכן יהיה צורך מעכשיו בלקיחת אחריות של כל אחד על תחום אחר (ומקסימום מי שלא טוב לו מספיק יחזור הביתה..)

אולי לבקש עזרה מאמא שלך או בעלך בלנהל את זה.

מה שבטוח, תהיי גאה בעצמך על החסד הגדול שעשית עד עכשיו

ותחזקי את עצמך בזה שעכשיו הדבר הנכון הוא לדאוג שגם את והמשפחה שלך לא תקרסו❤️

אז רק רוצה להגיד לך שאת מלכה אמיתית!

לארח כל כך הרבה אנשים למשך זמן כל כך ארוך זה אתגר אמיתי

את פשוט מדהימה!

אוהב לשחק באותיות ומספרים, יש לו אותיות מעץ עם מגנט, אותיות על קוביות דופלו ומשחק מעץ על מספרים ומניה.

לגבי משחק מרגיע- משחקים באמבטיה

משחקים לאמבטיה פחות רלוונטי כי אין לנו אמבטיה

ילדה בגיל הזה בהחלט יכולה לעשות אמבטיה באמבטיה אליפסה כזאת של תינוקות.

אחים שלי עושים בזה אמבטיה גם בגיל 6-7 וזה ממש כיף ומרגיע

פשוט מניחים אותה על הרצפה במקלחון

וגם יש את האופציה הזו

הבעיה שכולם רוצים גם להתקלח ככה ולכן הפסקתי עם זה.. ואם כן זה אחת ל...

יותר בגדר צ'ופר לילדים מאשר משהו שגרתי של מקלחת כזו פעם בשבוע

אבל אחשוב על זה יותר רציני כשנחזור לשגרה ובעלי יסיים מילואים יהיה יותר קל להשתלט על העסק של אמבטיות כאלו

מעסיק את הילדים שעות.. זה כן מלכלך, אבל לפחות לא נמרח ונדבק לידיים כמו פלסטלינה🙈

ולגבי הסוג השני לדעתי חתחתול או דאבל זה ממש לגיל. אבל יותר משחקי חברה/תפיסה ופחות דידקטי..

חול קינטי ניסיתי וזה הם רעיון באמת מלכלך ובמקרה הזה אני מעדיפה דווקא פלסטלינה

אבל לא לגמרי ויתרתי על הרעיון וחושבת אולי לקנות חול קינטי ולשים בקופסא פלסטיק גדולה, כמו ארגז חול קטן

משחקי קלפים יש לנו דאבל וזה טוב אז מחפשת עוד רעיונות של משחקים בסגנון למשל טאקי עוד מורכב בשבילה יחסית

פאזלים היא אוהבת מאוד אבל אם לא יושבים איתה היא על זה

שיחקנו בגילאים הקטנים מיון של מספרים או לפי צבעים. בהמשך התחלתי ללמד אותם את הכללים הפשוטים של המשחק.

גם מאותם קלפים אנחנו משחקים מלחמה וספיד…

של חיים שפיר (ממציא הטאקי...,).

ממש מוצלח! יש תחרות, אבל זה מבוסס על קוביות אז זה יותר מזל משכל, וזה חמוד ממש

אבל הוא לא מלכלך בכלל!

צבעוני

ואחרי 24 שעות מתייבש ונשאר תוצר חח האוצר מילים שלי בריצפה, מקווה שהבנת

'אוניברסיטה לגן' שזה כמה לוחות, ככה שיש בזה כביכול כמה משחקים. ממש נהנת מזה.

אני הכנתי לה משחק חשבון להשכרת המספרים (הסבר להכנה בפרטי)

פאזלים, 24 כבר קל לה, 48 עדיין מתאמצת. יש לנו חדש של 100 חלקים, אולי אאתגר אותה בקרוב.

מגנטים מעסיקים אותה להרבה זמן, וזה ממש גיאומטריה בלי שהיא שמה לב אפילו.

מאוד אוהבת להכין יצירות, יש כמה סוגי חומרים, שמה לה דבק שקוף שלא מלכלך. יושבת מלא זמן...

אבל שלא מתאימים תמונה לאותה התמונה, אלא לפי הקשר, לפי הפכים, לפי צבעים...

זה ממש מהנה בשבילה

צלם

תקליטן/ או מוסיקה אחרת

אולם

או מקום וקייטריינג

להכין מעטפה לכל ספק לפני הארוע שיהיה מסודר

בגדים ונעלים לכולם

תסרוקות /איפור לבנות אם רלוונטי

דרשה / מצגת או כל דבר שיתן תוכן ( אפשר לדאוג שיהיה סיום מסכת)

אביזרים לריקודים כל מיני משקפיים עניבות מנצנצים או דברים מדליקי אור קונים בחניות של השקל

הילדים עפים על זה ועושים עם זה שמח מאד!

מזל טוב!!

לסגור מראש מה הטיפ למלצרים שלא ישגעו אותך אח"כ

כזה ששמעת עליו המלצות שהוא מסביר לילד מה הוא עושה וכו'.

אפשר גם ללכת למישהו מומלץ לא מקופ''ח, פשוט זה ממש יקר...

לפני הרבה שנים הייתי עם הילדים אצל צבי רפה (מגבעתיים/רעננה) (אפשר לדעתי למצוא טלפון ברשת), והילד הכי פחדן לא צייץ אצלו...

מניחה שיש עוד רופאים רגישים ועדינים שעושים הכל בהדרגה ומסבירים לילד הכל מראש.

יש את ד"ר רוני איצקוביץ' מלוד. יש לי ניסיון עם 2 חרדתיים שקופ"ח הפנו לטיפול ההרדמה מלאה, והיום באים אליו בשמחה.

אמרו לי שהוא כבר לא מקבל חדשים, אבל שווה לנסות.

* לבחור ספר לימוד כלשהו וללמוד ביחד איתו (אבא או אמא) או שילמד לבד ויעשה סיום בבר מצווה.

* לערוך איתו מסע בעקבות מצווה שהוא מתחבר אליה, ולתעד אותו ביומן מסע או בסרטון שיחולק או יוקרן לאורחים בבר מצווה.

* אפשר גם לערוך מסע בעקבות הפרשה שהוא עתיד לקרוא ולעשות אותו כנ"ל.

* לערוך מסע רבנים - לנסוע לכמה שיותר רבנים ולהתברך מפיהם. אפשר לצלם את הברכות ולהקרין במסיבה.

* ברוח השעה - לבחור התנדבות (אפשר בהקשר למלחמה) שאותה הוא יוכל לבצע בהתמדה במשך השנה הקרובה.

* אם יש לו כישרון מסוים - שיפיק משהו לקראת הבר מצווה. למשל - אם הוא מנגן יפה, שיתאמן על שיר (שאולי יחבר בעצמו) שאיתו יופיע במסיבה. אם הוא יודע להמציא חידות מתוחכמות - שימציא חידות שקשורות לבר מצווה ותאגדו אותן בחוברת שתחולק לאורחים. וכן הלאה...

מקווה שזה נותן קצת כיוון. מזל טוב

*מסע בעקבות השם שלו (בשם שזה מתאים) - לימוד על או מפגש עם אנשים שהיה להם את אותו שם.

*מסע שורשים - שיחות וראיונות עם הסבים/סבים רבים (ככה אומרים את זה?), להכיר את שורשי המשפחה - מאין באתי...

בשניהם אפשר לערוך מזה איזה סרט ולהקרין במסיבה.

(עוד לא הגענו לשלב בעצמנו וגם בתקופתי לא הכרתי דברים כאלו, אז רק מציעה בהשראת הרעיונות של מתואמת, רעיונות שעלו לי, אולי עוד נעשה משהו מזה עם הילדים שלנו...)

האמת שעם הבן שלי לא ממש עשינו משהו בסגנון... עשינו עם הבת שלי, וגם חלק מהאחים שלי עשו משהו כזה (ואני ליוויתי את הצד האומנותי במסעות/יצירות שלהם).

זה צריך להתאים לילד עצמו, בסופו של דבר... (וגם להוריו, באותה תקופת זמן)

לימוד לקראת בר המצווה הוא כבר מתכונן. גם עצמאית וגם עם בעלי לעשות סיום משמעותי.

הרעיון עם השם יכול לפתח לשיח משמעותי באמת. כם מידות וגם ערכים.

גם טיול יכול להיות מעניין..

צריך כבר להתחיל כמובן ללמוד לבר מצווה. ויש עניין שהילד יתחיל להניח תפילין ללא ברכה.

לפי דעת הרבי הרייצ (מליובאווטיש) חינוך הילדים מתחיל עוד מלפני החתונה של ההורים

והחינוך הכי טוב זה שהילדים רואים את ההורים בעצמם בפעולה.

יש גם מלא מדריכים באינטרנט. גשמיים ורוחנים לדוג:

<נערך> לקראת בר המצווה

אבל לפני שנים לקחו את בעלי לראות את הייצור של התפילין והכתיבה של הקלף. עם הדרכה כזו כמובן.

הוא אמר שזה היה לו משמעוצי

הוא ראה את הייצור של התפילין שלו

אני נוטה לחשוב שהייתי משלימה עם המצב שאי אפשר לבנות על ההקלה שהיתה מצופה, יחד עם עידוד באופן כללי: נניח כשחוזרים יחד הביתה לשאול אותה אם היא רוצה ללכת קצת לפנינו ולחצות בעצמה וכאלה, בלי ללחוץ. אבל אין לי ילדים בגיל, וזה לא מניסיון.

פשוט בעיקר רציתי לומר מזל טוב ליום ההולדת! שתרוו ממנה נחת, שתגדל בבריאות ובשמחה בע"ה

לא כל הילדים אוהבים להיות עצמאיים וגדולים.

והגיוני שתאריך יום ההולדת לא הוא זה שיהפוך אותה לעצמאית אם היא לא רוצה את זה...

עם זאת, אני מאמינה שזה בערך הגיל שבו היא תרצה את העצמאות הזו, ומן הסתם בעוד כמה חודשים היא כבר תעשה את זה.

אולי עכשיו זו תקופה קצת יותר לחוצה, והיא פחות מסוגלת לרכוש הרגלים עצמאיים חדשים,

ובעז"ה כשהמצב יירגע היא מעצמה תרצה לחצות כבישים.

לכן לעניות דעתי, דיברתם על הנושא, היא יודעת שהיא יכולה לחצות לבד, מן הסתם היא יודעת את כללי החציה, ובהזדמנות קרובה פתאום תראי שהיא מעצמה רצתה ללכת לחנות וזה כבר לא אישיו.

נ.ב.

אם זה נראה לך חריג (לא נשמע מדברייך), מן הסתם זה מתבטא בתחומים נוספים, אולי של חוסר עצמאות אולי של חרדה... במקרה כזה כדאי לטפל אבל לא בגלל חציית כביש אלא בגלל התחומים הנוספים.

האמת שאני מתלבטת אם זה מתבטא בתחומים אחרים, באמת... (תכננו להתייעץ בנושא ולטפל, אבל בגלל המלחמה כרגע זה נדחה...)

כנראה שאצטרך להרפות בינתיים. למרות שזה באמת מכביד... (בעיקר הצורך לקחת אותה בבוקר)

ספציפית היא גם מפחדת להיתקע לבד בזמן של אזעקה

בכללי נראלי עכשיו פחות זמן מתאים עם דברים כאלה

בכללי יש קצת חרדה באוויר

גם אם לא בבית אז בבית ספר וכו

לא הייתי לוחצת 

אבל דווקא בגלל המצב עכשיו אני יותר צריכה שתהיה עצמאית...

אבל טוב, אין ברירה אלא להרפות.

ממה שאני רואה התועלת היא בעיקר עבורכם, אבל אם היא לא מרגישה נפסדת מזה - אז לא הייתי דוחקת בה.

כי אם למשל נגמר החלב או הקטשופ והיא מאוד רוצה לאכול מהם עכשיו, אז פשוט לא יהיה לה אם היא לא תלך... (כי האחים הגדולים לא נמצאים ואני לא אתחיל לצאת עכשיו עם קטנים מהבית)

אבל כן, זה בעיקר יעזור לנו.

 אני יודעת כמה זה מקל כי גם אמא שלי הייתה נעזרת בנו, עד היום, ליציאה לדברים כאלה

אבל בכל זאת בעיניי - צורך קולקטיבי או הקלה על ההורה לא נמצאים מעל חשש של ילד מעצם הפעולה. ותלוי בכל מקרה כמובן, במקרה הנל זה ממש מתאים לתאוריה שלי 🙃

אני מאמינה שככל שהיא תגדל זה ישתחרר לה, ויכול להיות שדווקא זה שהיא מרגישה שזה מה שמצופה ממנה גורם לחשש להתבסס יותר.

לפעמים עדיף לתת לתחושת הבחירה להתבסס, ואז הבטחון בפעולה חזק יותר.

לדעתי

כמו ללכת איתה ולתרגל כשאת מחכה לה

או אפילו דברים קצת יותר אם צריך כמו טיפול רגשי

אבל זה עדיין מוקדם לדעתי

באיזשהו שלב הצורך שלה להיות עצמאית יהיה מספיק גדול כדי שתהיה לה מוטיבציה ללמוד להתגבר על הפחד.

גם אם היא עדיין תרגיש פחד, יהיה מה לדבר איתה על איך להתגבר על הפחד, כשהרצון הוא שלה.

בסוף מתישהו היא תתחתן ותצטרך להסתדר לבד...🙂

ככל שהיא תרגיש במרחב בטוח, ולא שהיא לא מסוגלת ומאכזבת,

או נדחקת לעשות משהו שגדול עליה, היא תתפנה להיות יותר בטוחה, יותר חזקה

ומאליו בע"ה הרצון שלה יהיה גדול יותר ממה שכרגע חוסם אותה.

זה אומר שהיא בכיוון ורק צריכה את הזמן והמרחב שלה להבשיל

עכשיו היינו צריכים לקנות משהו במכולת. התאומים (שבדיוק חזרו מהלימודים) סירבו ללכת, ופתאום בת התשע אמרה שהיא תלך! היא ביקשה בתמורה לקנות ממתק קטן ביחד עם מה שצריך לבית (עשיתי את זה כמה פעמים עם התאומים כדי לשכנע אותם ללכת לקנות) - והלכה! ואפילו לקחה את שני האחים שאחריה איתה!

עמדתי בחלון כדי לומר לה מתי לחצות את הכביש (אבל בסוף אישה שעברה שם עזרה להם), ואחד התאומים מחכה להם עכשיו בחלון לכשיחזרו.

מקווה שאכן יסתדרו גם במכולת עצמה...

לא חושבת שיש מה למהר בעניין הזה🙈

זה גם לא רק הגיל, כדי שיהיה ביטחון יש גם עניין של אימון, האם הילד כבר התאמן מספיק ובאמת עושה את זה בזהירות וכמו שצריך

ככה עשיתי עם הקודמים - בחודשים שלפני גיל תשע לימדתי אותם איך לחצות כביש, ורק כשראיתי שהם עושים את זה טוב - נתתי להם לבד.

אבל היא לא הסכימה להתאמן...