פורום אימהות השלב הבא (עמוד 15)

אור הלבנה כאור החמה... כאור שבעת הימים... תחפושת של ירח

ובאותו רעיון אבל ביצוע שונה-

"אם ישראל שומרים שתי שבתות מיד נגאלים"

כמו אילת השחר כך היא גאולתן של ישראל

"עוד ישבו זקנים וזקנות..." - בעלי ואני נתחפש לזקנים.

"ענווים הגיע זמן גאולתכם" - ציורים של אשכול ענבים ושל שעון על הבגדים (לא רעיון מקורי שלי).

"פני הדור כפני הכלב" - פשוט להתחפש לכלב... (הקטנה)

"כתר יתנו לך" - בת החמש רוצה להתחפש למלכת הכתרים, אז זה מסתדר יפה - היא תלבש שמלה יפה ועליה נדביק הרבה כתרים קטנים.

"עוד אבנך ונבנית" - משפט שהתקשר לגוש קטיף בזמנו, אז להתחפש לגוש קטיף - עם חולצה כתומה ועם כל מיני אביזרים שמזכירים את שמות היישובים. (עוד צריך "לתפור" את התחפושת הזו עד הסוף, תרתי משמע...)

נתנו פה עוד רעיונות לביצוע, שאת חלקם אאמץ...

שמת לב לדיוק בשעה?

@משה

וכתתו חרבותם לאתים (ייעודי הגאולה) ואז הופכים את הרובה למעדר

ומחה ה' דמעה מעל כל פנים- להתחפש לאימוג'י הזה 😅

ענפכם תיתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא...

ואז תחפושת של פירות, אולי לחלק פירות 

המעדנים מצויים כעפר

פרזות תשב ירושלים

את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח

השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה

ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים

שיבנה בית המקדש...

עכשיו רואה שביקשת פתגמים ולא פסוקים...

אז קיבוץ גלויות

מלכות בית דוד

בניין בית המקדש

הקרבת קורבנות

לשכת הסנהדרין

גם הפסוקים נחשבים פתגמים לצורך העניין

תודה רבה!

אנחנו נוהגים שעושים באותו יום ממש שעוברים (עברנו דירה פעמיים בסך הכול). אז קונים קצת כיבוד ומזמינים עשרה שכנים גברים וזהו...

בפעם השנייה עברנו בקיץ, אז בסוכות אחר כך הזמנו את כל המשפחה המורחבת למעין חנוכת הבית שנייה, ןאז כבר השקענו.

שיהיה מעבר קל ויישוב טוב!

מנסה להיזכר מכשעברנו..

1. לסמן על כל ארגז עם מדבקה צבעונית לאיזה חדר הוא שייך

2. במטבח ובכלל - להכין ארגז אחד של הדברים הכי נצרכים - זה הארגז שאורזים אחרון ופורקים ראשון

3. אם אפשר לישון אצל ההורים ללילה או שניים בזמן שפורקים זה ממש מקל. או לפחות בארח צהריים של המעבר לסדר שיהיה לילדים לאיפה ללכת אחרי הלימודים עד אחרי ארוחת ערב ואולי אפילו לישון שם (אצל חברים טובים? משפחה?)

אם לא - לארוז בתיק מוגדר את כל מה שצריך ללילה הראשון: מצעים פיזיות מברשות שיניים בגדים לבוקר - כאילו יוצאים לנופש - ככה יש לכם את הכל עד שתפרקו.

4. גם אצלנו עשינו חנוכת בית עם הקטנים שאומרים מהזוהר בלילה הראשון שישנים.

מניין גברים ופיתות חומוס חמוצים היו בערך מה שיכלנו... מזוזה וחולצה חדשה לבעלי כדי שיברך שהחיינו.

ובאמת בחג הבא (חול המועד וכו.. הזמנו את המשפחה לסוג של "חנוכת בית" יותר מאורגנת)

חנוכת בית עשינו באותו יום אבל לא השתגעתי

מניין של קרובי משפחה בעיקר

לא זוכרת מה עוד אולי שאלות ספציפיות יכוונו אותנו

לארגן סידור לילדים לכל היום (אם הם במסגרות אז לארגן סידור עד הערב)

לארגן אוכל מראש- ארוחת בוקר בשבילכם

ארוחת צהריים שאפשר לאכול בלי כלים (משהו בפיתה או בסגנון)

הרבה הרבה בקבוקי מים, נשנושים וקפה למובילים

כשפורקים את המשאית להגיד להם באיזה חדר לשים כל ארגז. *לא* לעשות חדר ארגזים... אחרי זה הארגז שאת הכי צריכה נמצא בתחתית הערימה. וזה סיוט!

אחרי זה תסדרו את זה שיהיה לכם נוח.. אבל ערימות על ערימות לא יעזרו לכם לפרוק בקלות

דברים יקרי ערך לשים מלכתחילה ברכב שלכם.

לא עשינו אף פעם חנוכת בית... 

אצלינו היה נגר שבנה את הארונות והמיטות בחדרים בזמן שהסבלים העלו ארגזים,

אז לא היה אפשרי לשים כל ארגז בחדר שסימנו.

בפועל רוב הארגזים היו בסלון אבל ממש לא היה נורא לפרוק אותם.

באמת הכי חשוב הסימון במדבקות צבעוניות של החדר אליו שייך הארגז, וגם עוזר לכתוב בארטליין מה בערך יש בכל ארגז.

לא ישנו בבית בלילה הראשון, רק בשני, ואז כבר עשינו גם את חנוכת הבית.

בגלל שזה היה היום השני היה לנו זמן לארגן את הבית והיה מאוד נוח. עברנו לדירה מישלנו, אז כן הזמנו את כל המשפחה המורחבת. שכרנו כסאות ועשינו מזנון - אוכל חלבי קנוי.

כולם ידעו שרק עברנו ואף אחד לא ציפה אז ליותר מדי. כל הבית היה ארגזים חוץ מהסלון, וזה בסדר גמור

אפשר לעשות עם הארגזים ולא להזמין יותר מדי. יש כאלה שעושים כמה שביעות אחרי שהכל מסודר, מה שטוב לכם. אני יודעת שכדאי לעשות כמה שיותר קרוב למעבר.

מעבר לזה לא יודעת, גם אנחנו לא עברנו המון זמן... בהצלחה רבה

רק גברים, הכל קנוי, בורקסים, מאפים, שתייה  ושלום. יש פה גמח סידורים לחנוכת הבית. 

לוקחת מכן לא מעט רעיונות!! עזרתן באמת.

ועכשיו שאלה על הרוח...

עוברים מדירה קטנטנה שכולם היו יחד בצפיפות, ולמדו להסתדר עם זה. למדו לחכות בתור לארון/לשירותים. להתחשב במי שעוד צריך להיכנס ולהזדרז בשבילו. התמודדו עם החוסר פרטיות. וצחקו הרבה ביחד. ישנו כולם ביחד באותו חדר.

במעבר חד, יותר ממכפילים את המטראז של הדירה. השבח לאל. ומתלבטים איך לשמור את הביחד הזה גם בלי ההכרח הפיזי.

התעקשנו איתם שיישארו בזוגות בחדרים ולא לבד למרות שישנה אפשרות. בעז"ה ניצור איזשהו חדר אירוח לחברים וכו. ומתכננים להשקיע במרחב המשותף בסלון שיהיה מזמין.

אשמח לרעיונות לטיפוח הביחד היומיומי (גם כשכבר לא חייבים להיות אחד בתוך השני בסרדינים.) חוששת שיחגגו על הפרטיות שתתאפשר להם פתאום. כבר מעכשיו עוד לפני שעוברים מתגעגעת לבית הקטנטן והמחבק...

אז האם קיים אצלכם איזשהו קונספט של מפגשים משפחתיים? איך זה נראה? שיחה מונחית? משחק קופסא? רק בשבת? או גם ביום חול? האם מתקיים קבוע? מי אחראי על זה? קורה מעצמו או שצריך לעודד לזה? מה תופס, ומושך את כולם לבא להשתתף? או אולי רעיון אחר...?

זה היה ארוך ולא נראה לי ברור דיו...

רוב האנשים שמחים להזדמנות לברוח מהצפיפות...

בכל אופן:

כנערה עברתי דירה לבית גדול בהרבה מהקודם, ולראשונה לי ולאחותי היו חדרים פרטיים (השאר היו בזוגות או בשלשות). למען האמת - במקרה שלנו זה היה מצוין, כי לא כל כך הסתדרנו זו עם זו, ובבית הקודם היו הרבה תאקלים... אני אישית אחרי כמה שנים הכנסתי אליי לחדר את אחותי הקטנה. אחותי שאחריי נותרה לבד.

אז בגיל ההתבגרות דווקא לפעמים יש צורך בחדר פרטי או בפרטיות כלשהי (רואה את זה גם אצל המתבגרים שלי, גם אם לא בכזו עוצמה).

אם יש חדרים "מיותרים" - תהפכו אחד מהם לחדר משחקים ואחד מהם לחדר עבודה ושיעורי בית. כך הם ישחקו ביחד וגם יכינו שיעורי בית זה לצד זה, ותישמר אחדות.

אפשר גם להקפיד על ארוחות משותפות בשביל הביחד, אבל בזה אני רואה פחות טעם, האמת, כי כשהילדים מתבגרים כל אחד חוזר בשעה אחרת... אבל בשבת באמת אפשר להשקיע במשפחתיות - סבב שכל אחד מספר על השבוע שלו, משחקים משותפים, סבב דברי תורה...

בהצלחה ומעבר קל!

בהתחלה עשיתי חדר משחקים. בהמשך ראיתי שזה הפך לחדר בלאגן והעדפתי עוד חדר ריק בבית מאשר חדר בלאגן. העברתי את כוורת המשחקים לפינה בסלון וגם שיעורי בית וכאלה (אם עושים) זה תמיד בסלון.

החדרים אצלינו בבית הם בעיקר לשינה.

באיזה שהוא שלב הבת- בת יחידה.  עברה לחדר לבד ובאמת נמצאת שם הרבה עם חברות וכאלה.

אבל המשפחה וההווי תמיד בסלון. (אני מודה שהסלון אצלינו גדול יחסית ). בחדרים בעיקר ישנים. לא ממש נמצאים שם. - בעידן המטבח המחובר לסלון. גם בזמן הבישולים והאוכל כולם באותו מרחב.

מקוה שעזרתי 

שימי מדבקה על כל ארגז לפי צבע החדר

ובדירה החדשה שימי מדבקה על דלת כל חדר בצבע המתאים

וככה כשהסבלים פורקים הם שמים ישר באיזור הנכון לפי הצבע

כל ילד נותן סכום וקונים משהו שכל אחד מילדי הכיתה מקבל מכולם.

את לא חייבת לארגן, את יכולה לשאול בווצאפ של הורי הכיתה, ורוב הסיכויים שימצא מי שיארגן..

השאלה כמה מתנות כאלו עוד תצטרכי?

אם יהיו לו עכשיו 30 בר מצוות לא הגיוני לקנות לכל אחד מתנה גדולה.

בד''כ מתארגנים למשהו כיתתי

או כרטיס מתנה לחנות ספרי קודש וקריאה.

אפשר גם עט יפה.

אצלנו בדרך כלל אוספים בתחילת השנה סכום מסויים ואיתו קונים מתנה כיתתים לכל בני הכיתה.

פאדיחות

?!

פשוט באים לשמח

אתה לא מביא ולא מקבל...

ניסו להתארגן אבל זה לא הצליח

ובאמת שזה בסדר, כי יש חברים מהיסודי, מהחטיבה, מהתנועה....קשה לעקוב.

ולדאוג לכמות מספקת לכולם

לרוב יעדיפו תרומה כספית

תרומה ציבורית?

משהו אחר?

הוא בפנימייה? אם כן יש לכם אמצעים לחימום או משהו כזה?

לשלוח כל סוג של אוכל

ואפשר גם לצייד אותו בכסף שיקנה אוכל מוכן

אבל גם חטיפים ופירות

תשאלי אותו מה הכי נוח לו

לבת מצווה. לא ניסיתי אותה בעצמי, אבל מכירה את יעל יצחקי ואת ה"תורה" שלה, ונשמע לי שזה משהו מוצלח.

יש גם לסיון רהב מאיר כמדומני תוכנית לימוד לבנות מצווה.

עם הבת הבכורה שלי למדתי את הספר פרקי הלל (יצא לזכרה של הלל אריאל הי"ד) - ספר מוצלח מאוד. תכננו גם לחקור דמויות מההיסטוריה שקרויות בשם שלה, אבל לא יצא לפועל...

אפשר גם לבחור ספר תורני כלשהו וללמוד בחברותא לאורך השנה - ספר בתנ"ך, ספר הלכה וכו'. (לבת שלי קנינו ספר הלכות לבת המצווה - קנינו בדברי שיר)

ואם יש לה כישרון כלשהו - אפשר שהיא תכין משהו לחגיגת בת המצווה (למשל - לכתוב סיפור, לצייר קומיקס, לצלם סרט בעקבות נשים, להכין ריקוד או שיר וכן הלאה).

מזל טוב! שנה מרגשת...

שיש בו 12 פרקים שבכל אחד יש לימוד כלשהו, פעילות משותפת, ושאלות לדיון וכו'

הכל זה ללימוד אמא-בת לקראת הבת מצווה

אולי רק מעט מוגזם.

אולי היא מהסוג שיהפכו אחר כך להיות סופרים

מציעה לך לשבת איתה מדי פעם ולכתוב את הסיפורים שהיא מספרת, ולשבח אותה בכיוון הזה: "איזה יופי סיפרת! אילו סיפורים יפים המצאת! את ממש סופרת!"

אם את רוצה לשדרג - אפשר גם לתת לה לאייר את הסיפור ולכרוך את הדפים שלו למעין ספר מניסיון שלי - ילדים ממש אוהבים את זה וגאים במעשה ידיהם!

ובינתיים - לא להתרגש יותר מדי מההמצאות שלה ולא להזכיר לה שהן לא נכונות.

כך לעניות דעתי.

אם היא תמשיך כך גם בעוד שנתיים, אז אולי יהיה מה לבדוק...

היא נשמעת מתוקה מאוד! ❤️

זהו, שניסיתי לעודד אותה לצייר את הדברים.. אבל מבחינתה זה לא סיפור, זה משהו שקרה, היא פחטת מתעניינת בלכתוב סיפורים, אבל מניחה שכשהיא תדע לכתוב היא ממש תאהב לכתוב וליצור סיפורים

בינתיים ברור שאני לא אומרת לה שזה לא נכון..

והיא באמת מתוקה מאוד ב"ה.

"אילו סיפורים יפים את ממציאה!"

ובינתיים להסתפק בזה...

וסיפרה דברים שלא היו (אבל בד''כ כן היה להם איזשהו קשר למציאות) הבנו מתישהו שהיא מספרת את מה שהיא רוצה שיקרה, כאילו זה היה באמת.

ומבחינתה הסיפור היה לגמרי אמיתי..

בס״ד

לנסות לתת לאחרים, לפי הכוחות. להכין לחמניות לחיילים, לשלוח משהו קטן לחברה או לשכנה מגויסת… זה ממש נותן לי המון, העשייה הזאת.

בכללי לנסות לעשות כמה שיותר דברים שנותנים לי תחושה של משמעות. זה מסיח את הדעת מהלא טוב וממלא את הלב בטוב, בחיבור לאנשים ולעם, בתקווה…

לשאלתך השנייה, אנחנו מגויסים אבל בעלי חוזר כל יום אז לא מניסיון אישי ובכל זאת -

* סלט מוכן

* מרק

* פינוק מתוק

* ארוחת ערב

* קרם מפנק / מטפחת וכד׳

* פרחים לשבת

* הודעה שמבטאת תשומת לב והכרת הטוב

* משחק לילדים

* להזמין את הילדים הביתה כדי לתת לה קצת זמן שקט

* לשלוח הזמנה לסעודת שבת

* להציע לקחת את התינוק (אם יש כזה) לשעה-שעתיים

* אם הילדים באותן המסגרות כמו שלך, להציע לקחת / להחזיר אותם איתך

* להציע להוריד את הפח קבוע…

בסוף זה אישי וכל אחת צריכה או אוהבת דברים קצת אחרים. אבל ממה שאני רואה וקוראת תשומת הלב עדיין (ואולי יותר מתמיד) מאד נצרכת עבור הגיבורות האלה וזה מה שחשוב בסוף, הכוונה שמאחורי המעשה.

אשרייך ובהצלחה ♥️

המקום של הנתינה, העשייה והמשמעות באמת כ"כ מחזק בפני עצמו

הלוואי שנזכה 🙏❤

אז כותבת אותה גם כאן:

רוצה לצרף לך הודעה ארוכה שכתבתי על הנושא של התמודדות עם המצב 🙏

(זו ההודעה השלמה: למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה

ומעתיקה לכאן חלק ממנה):

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה -

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה.

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה.

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה.

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן.

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

-----------

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה.

- להקשיב לגוף

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה,

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?

מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

ב"ה שנשמע כולנו רק בשורות טובות ישועות ונחמות 🙏

א. המשמעות, ההבנה שקורה כאן משהו גדול ואנחנו חלק ממנו

במקביל הקשבה לעצמי, לכוחות שלי, ניהול רגשות שמאפשר להשאר במצב מאוזן ככל האפשר בסיטואציה

ב. שובר למסאז/ארוחה זוגית/להוציא אותה למקום כיפי החל מקצפת וכלה בטיול

משהו מפנק וכיפי בשבילה (פיגמה, נעלי בית, קרמים, מטפחת)

זיכוי לבייביסיטר

לשלוח לה ארוחת בקר/ערב/צהריים מוכנה

להזמין לשבת כשהיא לבד אם בא לה

במיוחד שאת חוסכת ככה כאב ראש...

מניחה שמדובר בבשרי, נכון?

כמה מוזמנים יש לכם?

אצלנו היה אוכל מקייטרינג בהגשה עצמית. לא היו הרבה מוזמנים (כארבעים בני משפחה ועוד כארבעים חברים). האוכל היה חלבי. שכנים צדיקים עזרו לנו בהתנדבות לסדר את האולם לפני האירוע, כולל סידור השולחנות ושולחן הבר. נדמה לי שהניקיון אחרי האירוע היה על בעלי האולם.

לא יודעת לומר לך עלויות, כי בעלי האחראי על הדברים האלה... אם חשוב לך - אשתדל לשאול אותו.

קחו בחשבון את העלויות הנוספות של בר מצווה - צלם (אנחנו הסתפקנו בצילומים עצמיים), נגן (אצלנו אחי ניגן, אבל אפשר גם להביא מערכת שמע), שבת בר מצווה (קידוש בבית הכנסת, אירוח של בני משפחה - לינה ואוכל), ובעיקר - תפילין. אולי גם ביגוד.

(לדעתי אצלנו השבת עלתה יותר מהאירוע עצמו, כי לקחנו דירות בתשלום וחלק מהאוכל מקייטרינג, וגם האוכל בקידוש היה קנוי)

(אגב יש הבדל בין מילצור בין השולחנות או רק הגשה עצמית בבופה) 

95 זה מאד זול

בהנחה שזה כולל מנה ראשונה, מנה עיקרית, סלטים, לחמניות ושתיה.

בלי מנה ראשונה אצלנו עולה 70.

כשזה באולם ההגשה יותר יפה (מן הסתם כלים אמיתיים ולא חד"פ) וגן הנקיון חוסך הרבה כאב ראש ומאמץ.

(בהשוואה לברית אצלנו)

זה לא ממש אולם, אלא חדר אוכל של ישיבה...

אבל בכל זאת נראה לי משתלם

מתואמת- תודה רבה על הפירוט, זה ממש עוזר לי להתאפס על דברים

2 בר מצוות

גם בפעם השני זה היה קשה, אבל בפעם השניה ידעתי לצפות מראש לקושי והצלחתי יותר להנות.

לאולם של ישיבה זה גבולי.

בדיוק חברה שלי סיפרה לי שהקייטרינג בבר מצווה שלה עולה 45 למנה

(וזה אחלה קייטרינג יצא לי לאכול ממנו)

מניחה שזה לא כולל את כל המסביב, אבל בשביל אולם של ישיבה הייתי מבררת עוד קצת כי דייטרינג לבד אפשר למצוא גם בהרבה פחות, והשטלה אם המסביב שווה את הפער.

בדיוק מה התפריט, מה זה כולל מבחינת עיצוב כלים והגשה,

אם זה אולם שנראה טוב או לא....

משהו בתחושתיות שלו. הוא אוהב מגע שלאחרים נראה לא נעים. אפשר להתייעץ עם מרפאה בעיסוק. יש הרבה בנים שאוהבים התגוששויות עם ילדים אחרים.

או שסתם הוא רוצה קשר עם ילדים אחרים ולא יודע איך ליצור אותו והוא צריך תיווך.

הייתי מחלקת לשני דברים:

דבר ראשון - לפנות לרופא ילדים, הפניה להתפתחות הילד ולהגיע למרפאה בעיסוק שעובדת על זה

(בויסות חושי יש שני כיוונים - רגישות למגע או שמחפשים מגע חזק)

דבר שני - מבחינה התנהגותית - הוא מבין את זה שלאחרים זה לא נעים? כי מניחה שחברתית זה דבר משמעותי

אבל הוא גם מבין שזו הדרך לקבל את מה שהוא רוצה.

יש ילדים שצריכים את זה ונעים להם

חיבוק חזק חזק חזק

אפשר לגלגל אותו בתוך שמיכה

ואולי אפילו שמיכה כבדה ללילה

אין לי רעיון איך לבקש את זה מחברים בלי להרביץ ולהציק להם אבל זה בהחלט משהו שכדאי ללמוד

(אין בעיה אם ילדים הולכים מכות דרך משחק אבל רק אם שניהם בעניין)

וגם חוג של אומנויות לחימה יכול לענות על הצורך הזה

לא הזמנתי מהאתר אף פעם אבל קניתי דברים שלהם בחנות

כבר מידה מעל המידה הכי גדולה של הילדות אצלה

עד שנה שעברה הייתי קונה לה משם..

@Doughnut  

@טארקו 

תודה לשתיכן

בהצלחה!

גרביוני בנות – היינה

השני זה מהאתר "גרביים עד הבית", לא מצליחה לשים קישור משום מה.

למה גרביונים צבעוניות?

לבנות שלי יש מלא גרביונים- אבל רק הלבן והשחור שימושי. כל הצבעוני סתם שוכב לו במגירה...

כי נגיד אם השמלה אפורה- אז הגרביון צריך את אותו גוון אפור. או ורוד, או כחול...

כחול- תכלת.

וגם גרביונים מותר רק כחול, לבן, או אפור.

ולגן- שמלות.

יותר קל שחור או לבן וזהו...

עונה גם ל2@חילזון

הן בוחרות לעצמן את הבגדים בערך מגיל שנה וחצי. 

לא תמיד זה לרוחי (עיין ערך חולצת פסים וטייץ נקודות), אבל אני משחררת הכי הרבה שאני יכולה, ומציבה קווים אדומים (שגם הם לפעמים משתנים- שלום לך שמלה מנומרת) בשלב הקנייה.

בסוף הן דווקא עושות עבודה טובה. הראש שלהן יותר פתוח משלי ואיכשהו מתקבל שילוב שהוא בטווח שבין "יא, איזה סטייל" ל"לא נעים בעין, אבל נשרוד כדי לספר"

נשמה את.

שימחת אותי

את חסרה לי פה!!!!

לק"י

אני האמת מתכזה בשמיכת חורף אחת וחלון סגור/ כמעט סגור.

כרגע זה מספיק אצלינו.

מעולה מהמייבש.

ממליצה מאד.

שימי לב שיש שם דרגות שונות של עובי. נראה לי לקחנו את הבינוני. גם זול, גם מחמם וגם כביס

מתכבס ומתייבש בקלות

שתספוג את הכל... ומעל זה את הפוך אם ממש קר.

יש גם פוכים דקים יחסית שיכולים להכנס למכונה.

ובאמת אצלי בגלל הכביסות אני משאירה לכמה שיותר זמן את הפוכים שהם בגודל של ילדים (אלו שהם בערך אורך 120) ואז לא בעיה לכבס.

ואם הילד קצת גבוה מוסיפים מעל שמיכה דקה מצמר/פליז.

אגב מוכרים גם מגני שמיכה. אבל לא ניסיתי בעצמי. נראה לי פחות נח.

זה ממש מעולה. לא מכביד להרגשתי ולא הורס

אני עושה את זה כבר עותר מ5 שנים עם אותה מכונה והכל בסדר

לא הורס את הפוך לכבס אותו יום יום במשך שנים?

או שזה רק פעם ב

כן כמה פעמים בשבוע

בגדול - לא

ואם הוא ייהרס - יש לי מה לעשות עם זה? 🤷

הם אוהבים פוכים ממש. לא אמנע מהם בגלל זה

קטנים לגודל של מיטת ילדים

יותר נוח לכבס

אבל ממש מבינה קרה לי גם

כיבסתי כרגיל יצא מלא מים גם אחרי שתי סחיטות והכנסתי למייבש ל3 פעימות בערך ואחרי זה עוד תליתי לייבוש סופי ליד מקור חמים

אז זה דבר ראשון שבודקים. אבל אני לא יודעת אם באמת בודקים לכל התינוקות ברוטינה קבועה.

אםשר פשוט לעשות בדיקת דם. ותבדקי גם בנכתב שחרור שלך.

ד"אזה שאלה שמתאימה לפורום השכן. בטח גם שם יהיו לך יותר תגובות

וצריך לעשות לו בדיקת דם תבקשו להוסיף שיבדקו גם את זה

אני ביקשתי בלי סיבה מיוחדת ולא עשו לי בעיות

גם לי אמרו ואין אלא אם יש סיבה מיוחדת

אפשר לבדוק בבדיקת דם אם יסכימו... או אם וכאשר יתרום דם כשיגדל

יש RH- כדי לדעת אם היא צריכה לקבל אנטי D אחרי הלידה

ואם לאמא יש O שזה מגדיל את הסיכון לצהבת ויש לזה בכללי יותר משמעות אם לתינוק יש סוג דם אחר

ילד שצריך ניתוח בד"כ עושים לו בדיקת דם לפני הניתוח ואז גם בודקים סוג דם. (שמא יצטרך תרומת דם)

חוץ מזה למה צריך לדעת?

גם בצבא בודקים או אם תורם דם לפני הצבא...

(אצלינו אני ובעלי אותו סוג דם אז כנראה שגם הילדים שלנו אותו הדבר.)

נגיד אם את סוג דם AB וגם בעלך- הילד שלך יכול להיות רק A או רק B.

ככה הבנתי ממה שהסבירו לי.

וחלק מהילדים יצאו O.

רק אם לשני ההורים יש O, אז בטוח כל הילדים יצאו O. (יכול להיות גם ששני ההורים A או B וכולם יצאו כמוהם, אבל בשביל זה צריך לדעת את ההרכב הגנטי שלהם).

זו לא בדיוק הסיטואציה אצלנו אבל אני סתם סקרנית..

O הוא רצסיבי נכון?

אז אם האמא o והאבא ab אז כל הילדים ייצאו a/b ונשאים של o, נכון? ואז הילדים שלהם יכולים לצאת o אם הבן זוג o או נשא של o ואם הוא o הם אפילו בסבירות גבוהה לזה(אצלנו למשל אני a מאבא שלי שab ואמא o, אז אני a, ובעלי o אז לכאורה לכל ילד שלנו יש 75% להיות o)

אבל

אם האבא ab

והאמא לא o אלא a/b

עדיין יש סיכוי לנכדים o?

זהו זו באמת סתם חפירה

לא חייבת לענות

אם האבא AB, והאמא A או B, אז זה תלוי מה הרכב האללים שלה. אם יש לה שני A, אז אין סיכוי לנכדים O. אבל אם יש לה אלל רצסיבי של O, הוא יכול לעבור לחצי מהילדים, ואז לילדים שלהם יש סיכוי לO, אם גם לצד השני יהיה אלל של O...

ויש לנו ילדה אחת שהיא O (כל השאר הם A)

אצלנו כתבו את סוג הדם במכתב השחרור מבית החולים, כי אני מסוג דם רציסיבי. (ב"ה כל הילדים שלי חיוביים )

לא הייתי עושה את זה

בני כמה הילדים ועד כמה זקוקים לך?

וכמה אנרגיות פיזיות יש לך?

האם זו משרה מעניינת מבחינתך?

עד כמה המשרה מתגמלת מבחינה כספית?

האם יש ימים שתוכלי לעבוד מהבית, לפחות בהמשך?

האם המשרה הזו היא בעינייך מקפצה למשהו אחר?

עבדתי משרה מלאה עם קצת פחות משעה לכל כיוון כשהילדים שלי היו קטנים. נהניתי מאוד בעבודה אבל זו הייתה קריעה מטורפת והייתי חוזרת הביתה גמורה (כי גם לא תמיד ישנתי בלילה וכו'...)

וגם השכר היה לא גבוה כך שהיה קשה מאוד להקל על העומס באמצעים חיצוניים כמו מנקה או אוכל מוכן.

כתבת שזה במשמרות, אולי תוכלי לעשות משמרות של פחות ממשרה מלאה, או למצוא משהו דומה קרוב יותר אלייך?

כמו תנאים מאד מאתגרים בלי סיבה ממשית כן לעשות את זה.

זו עבודה שאת רוצה? מעניינת אותך?

התנאים האלה זה משהו שאפשרי ונכון לך?

המחירים של זה מתאימים לך?

אני אישית לא הייתי עושה כזה דבר אלא בשביל משהו שהוא משרת חלומותי שקיימת רק שם,

אבל זה כמובן אינדיוידואלי...

שאלון הורים ושאלון מורה/ גננת

פגישה עם רופא קשב/ נוירולוג לאבחון וטיפול

אני לקחתי קודם את הילד למבחן מוקסו שבודק קשב בצורה ממוחשבת. כשיצא לו הפרעת קשב מובהקת בכל 4 המדדים, מילאתי שאלונים והלכתי לרופאת קשב שנתנה ריטלין.

אם היא יוצאת אחה"צ אני מניחה שזה עניין של כמה שעות בודדות, אז טישו כן אמור להספיק עד שהיא חוזרת הביתה.

העיקר שהיא תדע מה לעשות וכדאי שגם תרגיש איתך בנוח לספר (באופן כללי, תקשורת טובה זה חשוב מן הסתם).

נשמע שמהצד שלך עשית נכון וטוב.

תראי לה אותו, תסבירי לה איך שמים,

ותגידי לה, כשאת מקבלת - תדעי שאת זה את שמה. אם את מקבלת ואת לא בבית תוכלי תשים איזה טישו או משהו אחר שזמין לך ולהגיע הביתה לשים פד. אם את בבית ספר - אולי כדאי שתשימי לך כבר עכשיו בילקוט שיהיה לך...

לא?

שקיבלתי פעם ראשונה. בקושי היה משהו. אפילו התלבטתי מה זה. זה היה נראה חום יותר..

לא הבנתי. .. ויום שלם התלבטתי עד שלקראת הערב באמת ראיתי והבנתי שזה ככל הנראה מחזור. ובכלל לא היה הרבה. זה לא כמו שכבר התבגרתי.ואז זה הגיע.... בהתחלה המחזור ממש קצר ומעט.. אולי רק אצלי?

אבל זה מהזיכרון שלי.

לכן נראה לי לא יקרה כלום אם זה יקרה לה באמצע היום. זה לא מתחיל בבת אחת ובכלל לא יוצא מלא...

מה הגיל הממוצע היום שמקבלים?

הגדולה שלי קרוב ל13 ועוד לא קיבלה. היא כן התחילה להתפתח והיא גבוהה אבל משום מה עוד לא...

לא צריך להיות בלחץ לדעתי.

זה לא שיש מייד שיטפון. גם למי שכבר מקבלת רצוף זה לא מתחיל בשיטפון פתאומי.

אז נגיד שזה אח''צ אז היא תבוא הביתה ותראה לך.

לבי''ס אולי אפשר לשים בתיק.

הסברתי לה בכיתה ד' מידי פעם מעלה שאלה בקטנה אבל ממש לא חפרה והתעיניינה וזאת הבת השניה שלי ולא נצפתה שום בהלה מהנושא..זה לא מתחיל בשטפון ( כאחת שסבלה משטפונות כל חייה)

בקיצור נראה לי שאת עברת איזה שהיא טראומה מזה ולכן את מצפה לטראומה...ממש לא אמור להיות ככה

למרות שהיא בוגרת ומהממת נראה לי ממש תיק לקבל בשלב הזה

אם הילדה לובשת גרביונים / טייץ… זה ממש התעסקות של להוריד אותם, להוריד נעליים, להחליף תחתונים ולהתלבש בחזרה… (בהנחה שאין פח בתוך תא השרותים זה גם להסליק את התחתונים המשומשים לפח שבחוץ, ומכיוון שזה יותר גדול מפד, זה גם פחות נוח….). לבית בזמן שלובשים פיג׳מה זה יכול להיות נוח. אבל לבחוץ נראה לי פחות…

הייתי אומרת לה שאם, איכשהו, זה יתפוס אותה כשאין לה אמצעי ספיגה, אפשר לפנות למזכירה של בית הספר / יועצת, שבטח ישמחו לעזור. או למדריכה אם זה קורה בסניף… וכדומה. להסביר שמכיוון שזה קורה לכל הנערות והנשים, לרוב הבנות הגדולות יש פדים ושאפשר לחפש משהי חמודה ולבקש ממנה (כמו שמבקשים טישו אם נתקעים בלי, או שיחת פלאפון וכו׳).

ומנסה ליצור הזדמנויות להמשך שיחה. נגיד לצאת איתה לקניות כשאת דווקא קונה לעצמך פדים. לא לעשות מזה עניין גדול, אבל אם יש לה שאלות, זה אולי יתן לה הזדמנות לשאול אותן.

או אולי ללכת לקנות ביחד את התיק הקטן הזה ומה שצריך בתוך… שהיא תרגיש שזה דבר משמח (הזדמנות לשופינג אם-בת!) וגם שאת משדרת פתיחות סביב זה. ועל הדרך אם יש לה שאלות, זו תהיה עוד הזדמנות בשבילה לשאול.

לא ניסיתי עדיין אבל זה נראה לי מדהים ומקל מאוד!

מיועד גם ל@שופטים 👍🏼

נראה לי מסרבל. היא יכולה להתלכלך גם וזה יהיה לא נעים.

גם טמפון בתור התחלה לא הייתי מציעה. רק פד. 

אני לא חושבת שאפשר להתלכלך איתן,

בוודאי לא יותר מסורבל מאשר פד ...

אם לובשת גרביונים או טייץ וזה בהפתעה באמצע היום - מסכימה שזה מסורבל. אבל מבחינת ניקיון זה הרבה פחות מלכלך מכל אופציה אחרת שניסיתי.

בהתחלה אין בזה צורך, אין כמות גדולה

ועדיף שתתנסה בפד הרגיל

ולאט לאט בהמשך תכירי לה את שאר האופציות

עדיף שתתנסה בפד הרגיל

ולאט לאט בהמשך תכירי לה את שאר האופציות

אולי חוכמת הפורום תנפיק לך פנינה אחרת לענות לעצמך ולו להבא.. ??

משהו הומוריסטי בסגנון "רבות מחשבות בלב איש ועצת ד היא תקום"  ..

מה זאת אומרת שדימיין את אישתו כך וכך, לא לימדו אותו לא לעשות רשימה של מה הוא מחפש, הרי האביר על הסוס הלבן לא קיים....

תסתכלי על עצמך טוב טוב באישון של העין במראה ותגידי לעצמך מילים טובות. ותבליטי מה שאת אוהבת בעצמך. ותתפנקי. ותעופי על עצמך! זה קשה. כל אחת עם ההתמודדות שלה בגוף. אבל זה הכרחי.

וחייבת רגע לומר לגבי הלייזר, החולק מחוכמתו לבשר ודם, והכלים שיש בימינו השבח לאל. וכו. אבל, ומנסה להיזהר בלשוני, איפה המקום של לקבל באהבה את המצב הטבעי.

אנחנו כנראה לא אותו סגנון אנשים, אני די גאה בשערות הלבנות שצצו להן ולא צובעת, בכללי פחות מתפנה לטיפוח לק וכו. והילדים שלי כבר יודעים שלפעמים לאמא יש קוצים ברגלים. ושואלת את עצמי, וסליחה על זה, לגבי הילדה הקטנה שיש לה שיעור אולי יותר משאר הבנות, האם יש לה דוגמא של איך נראית אישה באופן טבעי? האם היא תקבל את עצמה? האם אבא שלה יאהב אותה פחות?

(ואולי בנות בימינו מסירות שיער כבר ביסודי ואני סתם תמימה לי....)

ואת אלופה ששיתפת ככה מהכאב הפנימי שלך, ומקווה שהחיבוקים הוירטואליים מחזקים אותך.

בהצלחה...

נשמע ממש כואב וקשה.

ושהרצון העמוק והכי מובן טבעי ולגיטימי שלך, הוא להרגיש שבעלך מקבל ואוהב ורוצה אותך כמו שאת.

להרגיש אהובה וטובה כמו שאת,

ובמקום זה את במקום שאת כאילו כל הזמן שופטת את עצמך

דרך העיניים שלו ובחשש שהוא לא אוהב אותך כמו שאת.

אגלה לך סוד❤️

ככל שאת תאהבי את עצמך, ותקבלי את עצמך, ותרגישי טובה

ומבורכת עם כל מי שאת,

תהיי במקום שלם ותחווי את זה גם ממנו כלפייך.

זה תמיד נדמה לנו שהמציאות היא הבעיה ובעצם איך נשנה אותה כשזה לא בידינו,

אבל האמת שכמעט כל מה שתיארת קורה בתוכך,

והמפתח לתיקון בידיים שלך❤️

אני גדלתי ביישוב יותר פתוח שהתיימר להגיד שהנוער מורד במקומות סגורים מדי, אבל בפועל הנוער יצא הרבה יותר נורא...

עכשיו אני גרה בעיר ואני רואה שהנוער פשוט רגוע. באמת. לא מחפשים ריגושים

אני גרה בגרעין תורני, לא מפרטת בגלל ההאוטינג, ובאמת שהנוער פה איכותי, ממש הרוב הגדול, האווירה  החברתית היא בכיוון של עשיה, התנדבות, לימוד תורה, מיניני נוער ושיעורי תורה  שהנוער מארגן.

גם 2 תנועות הנוער שפה איכותיות .

ואני אמא ב"ה חכמה מתבגרים. וממש מודה לה', שזו החברה שלהם.

אחד מילדי למד בשלב כלשהו במקום שהיו בו הרבה ילדי ישובים ואמר לי שהנוער של הגרעין הרבה יותר תורני מילדי הישוב התורני שהוא למד בו.

צריך לדעת שהחנות אין כללים. יש בזה המון משתנים. האופי של הילדים, התחביבים שלו, החברים שהיא מתחבר אליהם, המשפחה שלו... זה המון דברים. מה שנכון לילד אחד לא בהכרח נכון לילד אחר

מה כוונה איבדו את הדרך? את מדברת על נוער בסיכון או על יציאה בשאלה?

בהרגשה שלי רב מוחלט של נערים הם בסדר בסה''כ אבל יש כמובן כל מיני מקרים.

יש גם נערים שעוברים כמה שנים קשות ואז נרגעים . הרבה תלוי גם במשפחה ועד כמה יש לכם סביבה מתאימה באזור.

לגבי פנימיות, לא פתרון לדעתי. אם מסגרת לא מתאימה לילד , הוא פשוט נושר משם. 

כאמא למתבגרים ואפילו לבוגרים.

אני באמת  באמת חושב  ורואה שהעיקר זה החינוך שהבי  והמשפחה נותנים.

כל מקום שההורים מסירים את האחריות לחינוך לערכים כי הם סומכים על הסביבה: הישיבה/אולפנה, תנועת הנוער, הסביבה, החברה ביישוב או בקהילה - זה מועד לפורענות.

וכל מקום שההורים לוקחים אחריות  ומוצאים את המקומות בהם הם אלה שבונים נתיבי שיח עח המתבגרים ודואגים לבנות איתם את העולה האמוני ערכי - הילדים נבניח עח עמוד שידרה גח מול סביבה לגמרי לא מתאימה.

אבל אין ספק שגם לסביבה יש השפעה. כבר עכשיו לא לכל חברה נח לי שהבת שלי תלך. סניף בני עקיבא פה על הפנים ולא רואה את עצמי לא שולחת אותה, בסוף הסביבה מאוד משפיעה. כמה הקונפליקטים האלה קיימים בכל מקום?

ברור לי שבכל מקום לא עם הכל נסכים אבל השאלה אם יש מקום שהתחושה היא שהתחום הזה מוחזק כי פה לא מרגישה את זה..

גם ביישובים הכי דוסים יש משפחות פיו  או פשוט ילדים פחות והרבה פחות..

מה שמבלבל ביישוב זה שיש את התחושה ש"כולם בסדר" ולכן אפשר להרפות..

בעיר יותר ברור לכתחילה שיש גיוון ושונות.

לדעתי ומהנסיון שלי מגיע גיל שבו איח לי כאמא שליטה על החברה שהנערים מסתובבים איתם. זה לא בידיים שחי.

אבל אם הנחתי יסודות איתנים בלב שלהם - יש יותר סיכוי שהבחירות שלהם יהיו נכונות.

ומעל הכל הרבה הרבה הרבה תפילות...

אולי באזור שלכם יש משהו אחר בשכונה אחרת?

אצלנו באמת בני עקיבא היו לא משהו , אבל יש את אריאל שהם בסדר גמור. אבל היו הורים שהיה להם קריטי דווקא בני עקיבא אז הם לקחו יוזמה ויש עכשיו בני עקיבא נפרד בנוסף לבני עקיבא מעורב...

בכללי ברגע שיש דרישה למוסדות יותר תורניים אז גם מוסדות שהיו פחות משתדלים בכיוון בגלל תחרות

יש פה מסגרות חינוך ותנועות נוער טובות, אבל בעיקר - כיוון שזו עיר, הילדים לא מסתובבים הרבה בחוץ בעיקרון, ולכן מרכז החינוך הוא בבית.

ועדיין - לרוב אני יכולה להיות בטוחה שהילדים שלי נמצאים בחברה טובה אם הם יוצאים בחוץ.

אם את רוצה לשמוע על איזה מקום מדובר, אשמח לומר באישי. (אם כי מן הסתם כבר הרבה זיהו איפה אני גרה...)

בעיר.

אשמח לפרט אם יש לך שאלות ספציפיות.

עולה פה מהתגובות שהמגורים בעיר מאפשרים יותר בחירה בתחום החינוך.. לא עלה על דעתי.

ופתח אותי למחשבה על מקומות נוספים.

תודה על התגובות!! 

אם באוכלוסיה הדתית קטנה, אין באמת בחירה.

עם זאת, בכל מקרה בעיר, קל יותר להגביל את פעילות הילדים מחוץ לבית.

אבל יש מחירים אחרים...

עם נוער איכותי וטוב

מתנדבים המון , במיוחד בימים אלו