פורום אימהות השלב הבא (עמוד 24)

בנחת עם משהו טעים ושוקו חם. .
לדבר איתה על מה זה הגוף שלי, ועל האברים הפרטיים שלנו, ושיש דברים שלא עושים ליד אחרים..
(בגדול. איך בדיוק ולפרטים, אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע)

ולשלול פגיעה מינית או חשיפה מאינטרנט וכדומ'.

לק"י

נראה לי שהרבה בנות "מגלות" את עצמן בגיל הזה.
וכל עוד זה מגע בעצמן זה נראה לי תקין.

יבואו נשים חכמות ממני ויגידו.

מגיל 10 בערך.
יש לנו את הכתום (ארהב) לא יודעת מה הסוג השני.

אצלנו אוהבים מגיל 8 בערך
(אבל זה כי בן ה8 צעיר משמעותית מהאחרים, כשהוא משחק עם חברים יותר כיף לו)

יותר אוהבת את ארהב מאירופה.

משחק ממש כייפי בעיני.

לק"י

אבל לא זוכרת אם לפתוח שרשור יכולתי. ניסיתי ולא זוכרת מה היתה התוצאה.....

ניסית לפתוח שרשור גם בהו"ל?

אנסה

חשבתי שזה רק אצלי...

מצליחה רק פה.
ממש מוזר

במבשרת ציון.
אבל מאד קשה היום להשיג תורים (בכל הארץ).
אנחנו מרוצים אצל רופאת קשב ״רגילה״ במרפאה המקומית.
דווקא מאד חשוב הזמינות של הרופא כי אם מתחילים טיפול תרופתי צריך כל הזמן לדייק אותו ולהיות במעקב. לא ריאלי לנסוע שלוש שעות בשביל זה.

מקבל בירושלים.

וגם דרך מכבי איפשהו במרכז

לא צריך לעשות הפקה ולפעמים ההפקה יכולה להיות ענקית על מס' מוזמנים קטן או הפקה פחות גדולה אפילו שיש לא מעט מוזמנים...
זה עניין של הגישה של בעל השמחה...

מציעה לך לחשוב מה ישמח אותך (ואת ביתך כמובן) וללכת לפי הכיוון הזה.

הוא שאם מזמינים את כל המשפחה
החברות
וכו זו הופכת להיות הפקה רצינית גם מבחינת עלויות
וגם מבחינת הדברים שצריך להכין
ולכן אני חושבת על קונספט מצומצם יותר.
ממילא לגברים זה לא מתאים

חשבתי גם בלי בנות דודות משני הצדדים

לאיזה כיוון את מתבלטת ואיזה כיוון הוא בטוח אצלך

ולא הפקה ענקית, בעיניי.

שכרו אולם של בית כנסת/ישיבה
קייטרינג
והפעלה לבנות
השירים היו ממערכת הגברה שאחת הדודות הביאה מבית הספר שלה ומיוטיוב בפלאפון
וצלמת

המשתתפות היו
הכיתה של הילדה
סבתות
דודות
בנות דודות

בת מצווה לנשים בלבד.
סבתות,דודות ובנות דודות של הילדה וכמה חברות ושכנות.
השקענו באוכל טוב, תוכנית וקליפ והיה ב''ה מצוין

כל שאר הגברים די ברור לי שלא מתאים להזמין

גם בשבילו, שלא ירגיש לא נוח....

לא רואה למה שירגיש לא בנח. הוא משתתף בשמחה של הנכדה שלו

ושלחנו במייל את הקליפ, שיראו ויהנו.
אבל אצלנו זה מאד מקובל , כך היה אצל רב החברות של הבנות, רק נשים.

וגם האחים שלי ו2 דודים.

אמרו מזל טוב ונהנו מהבופה

ואח"כ יצאו לשבת בחוץ לאכול שם . עשו להם מסיבה קטנה משלהם...

לא נראה לי שהם יבינו את הצורך לצאת ואולי יעלבו אפילו..
מעדיפה לעשות את זה כאירוע לבנות
ומקסימום את סבא להזמין יחד עם סבתא

מצומצם מבחינת המשפחה
אבל המון חברות

במשפחה רק נשים:
2 סבתות
אחיות וגיסות מהצד שלי ושל בעלי (והבנות שלהן)

חברות: הזמנו את כל הכיתה (למעשה 2 כיתות כי זה היה בדיוק במעבר מיסודי לאולפנא, והיא רצתה גם את הכיתה הקודמת וגם החדשה. הגיעו בערך 50 בנות.

לקחנו אולם של בית כנסת, קישטנו בבלונים, מפות יפות וכו.
הבאנו סדנת סיכות של
@כתר הרימון
ויצא מהמם ממש, הבנות נהנו.
הזמנו פיצה לבנות, ולמשפחה סלטים וקישים.
היה שולחן מתוקים לבנות (חמצוצים, מרשמלו, שוקולדים וכו), והן כל הערב נשנשו.
היה אמור להיות אלבום עם תמונות שלה מכל השנים, ונקום לברכות בסוף.
היתה צלמת.
זהו בערך.
לא יצא מאד יקר, אבל היה כיף.

שעת לשון? עוד זוכרת את הפינה הזו שלך ופניני השפה העברית
מהיכן את?

אני מעבירה סדנאות תכשיטנות בפימו.
סדנאות ארוכות זה עגילים ושרשראות.
לבת מצווה יש לי סדנאות מיוחדות שמתאימות יותר להרבה בנות ולזמן קצר יותר.
יש סיכות ראש, יש סיכה מסוג אחר (לא יודעת איך קוראים לה...), ועכשיו גם עגילים מסוג מסוים שמתאים כמו שאמרתי.

אני מהמרכז -שפלה.

בס״ד

המוזמנים מביאים כל אחד תבשיל (סלט / קיש / עוגה). בעלי הסעודה מביאים את החד״פ וכמובן שוכרים את המקום. וזהו... במקום כל המתנות האלה... מכירה קהילה אחת שככה עושים עד היום לאירועי ברית מילה / סעודת הודיה לבנות. והייתי בעוד אירוע בודד כזה לפי אותו הקונספט לא מזמן אצל עוד זוג חברים (לא קשורים לקהילה הנ״ל). הלוואי וזה היה הנוהל בכל מקום... לא יודעת כמה זה עוזר לך אבל אולי-אולי יתאים לך להיות ״חלוצה לפני המחנה״ ולהזמין ככה את מי שיקר לכם בלי להוציא סכומים ענקיים... (אלא אם כן התכוונת למשהו אחר כשדיברת על הפקה ולא הבנתי אותך נכון).

התכוונתי הפקה מכל הבחינות
גם להזמין את כל העולם,
וגם להוציא סכומי עתק
וגם להרים הפקה גרנדיוזית

שנה שעברה בהתפרצות האחרונה
עשו לה בת מצווה רק עם המשפחה הגרעינית (אבא אמא אחים אחיות) וסבים-סבתות.
היה פשוט כיף ומהמם!!!
התלבשנו התאפרנו עישנו צילומים, השקענו באוכל ממש שווה ותוכנית אינטימית.
וכל אח נתן לה מתנה.
והיה מהמם.
(ואנחנו לא משפחה גדולה מידי בפני עצמנו... 7 אחים רק אני הייתי נשואה אז, עם ילדה 1)

עשו לה בכיתה משהו לחברות...

בקטע כלכלי?
בקטע שזה נראה מיותר(חוגגים את זה שהיא נהיית אישה בוגרת ומחויבת במצוות, זה לא משהו קטן בעיני)?

מה הבת שלך רוצה? זה לא פחות חשוב לדעתי.
וגם מה עושים בכיתה שלה..

אם כולן מזמינות את כל הכיתה והיא תעשה משהו סמלי עם מעט חברות, צריך לבדוק איך זה ישפיע עליה חברתית ורגשית...


(אצלנו מזמינים את כולם, כמו בר מצווה. אותו סדר גודל של אירוע)

אבל צריך לשמח את הילדה, שהבת מצוה תהיה לה משמעותית .
תבדקי עם הבת שלך מה ישמח אותה, מה היא רוצה ואם היא לא רוצה הפקה, מעולה.
אם היא כן רוצה, אני מציעה לנסות למצא פורמט כלשהו שיתן לה הרגשה טובה ויהיה ביכולותייך. שלא תצא עם טעם של - רק הבת מצוה שלי היתה לא משהו

עם המשפחה היא עשתה סיום מודרך שהיא הדריכה ובסיום סעודת מצווה במקום מתאים שהשתלב במסלול. (מקייטרינג זול, כ 40 ש"ח למנה..)

עם החברות עשינו ערב אצלנו בבית (קרקע עם חצר גדולה) והכיבוד היה פיצות קנויות, פסטה מוקרמת שהכנו בבית וסלט. ולקינות "גלידריה" עם מגוון גלידות וקישוטים..
העלות היתה ממש זולה, וזה איפשר לי להרשות לה להזמין חברות חופשי (מהכיתה - גם מי שמחוץ לישוב, מהיישוב- גם מי שלא בכיתה, שכנות, מהסניף וכל מי שבא לה..)
והח ממש נהנו, היתה פעילות יצירה, בעלי בהתחלה אמר דבר תורה ואז הלך. את הבנים שלחתי לערב כייף אצל סבתא כדי שלא יפריעו והאחיות כן השתתפו, הן רקדו כמה שהתחשק להן והיה להן מ"מ כיף.

לדעתי ההפרדה ממש הוזילה עלויות, וגם כל קבוצה קיבלה את היחס המתאים לה.
במשפחה יכלה לעשות מעורב כי כולם משפחה, ולא היו בכלל ריקודים, עשינו פעליות ששיתפה גם את הסבים והסבתות ונתנו להם מקום והיה ממש משמעותי.
ועם החברות הן יכלו להשתולל ולשמוח בלי להעיק על המשפחה..

להרים שני אירועים זה לא יותר יקר?

לדעתי לא עלה יותר מ 20 ש"ח למנה וזה עוד בהגזמה.. ( פיצה, פסטה, סלט, גלידה, שתיה, חדפ)
וככה שיחררתי אותה להזמין כמה חברות שהיא רצתה..

ולמשפחה עשינו סיור משפחתי שהילדה הדריכה ובסוף הסיור ארוחה במקום פתוח - הסיור לא עלה כלום. השקענו זמן והכנה מראש להכין את הילדה.. הסעודה היתה במקום פתוח. העלויות היו חדפ, שתיה וקייטרינג. הזמנו תפריט מגשים שיצא לנו כ 40 ש"ח לאדם והיה מעולה ובשפע.

כחלק מהתרגילים דר שגיא (שלמיטב זכרוני הוא לא רופא אלא פסיכולוג אולי) מציע תירגול של לעצור את הפיפי מספר פעמים באמצע השתנה. זה ממש ממש לא תקין. אפשר לבצע עצירה אחת כדי להבין את הפעולה של השרירים המכווצים ברצפת האגן, וכביכול לוודא שהכיווץ תקין. אבל לעצור מספר פעמים במשך ההשתנה, ובמשך כמה ימים רצוף, זה פשוט חמור ביותר. עלול לגרום לשתן לעלות חזרה לכליות.
כך היה לפחות לפני כמה שנים וכשהעירו לו לא שינה ולכן גרם לי לתהות על קנקנו באופן כללי. אבל אולי מאז שינה?!

שימי לב שאם לאחרונה מרטיב יותר יכול להיות שקר לו..

כיום בן 11 עדיין מרטיב מדי פעם. התחלנו טיפול בכדורים, דרך רופאת משפחה. בינתיים יש שיפור מטורף בזכות הכדורים. בזמנו כשביררתי על המכון של דר' שגיא קיבלתי תשובות לכאן ולכאן. חברה שלי שילמה המון ולא עזר לבן שלה. אז אני באמת לא יודעת מה הטיב

הוא מסיים עכשיו טיפול רגשי. הוא היה בטיפול הזה מעל שנתיים וכולנו מאד מרוצים, זה באמת עשה לו המון טוב והילד שמח מאד ללכת. סיום הטיפול הוא כי הגענו לאיפה שרצינו להגיע ב''ה 

 

השנה המחנך שלו המליץ שהוא יקבל שעה שבועית בפינת חי של בית הספר. הילד היה תקופה מסוימת וביקש להפסיק. הוא פחות הסתדר עם מי שהפעילה את הפינת חי וגם הרגיש שנמאס לו שהוא הולך מטיפול לטיפול ככה, כאילו שהוא ילד 'מטומטם' (מצטטת), שכולם רוצים לתקן אותו . אז הפסקנו עם הפינת חי.

 

לפני כמה ימים, כשהוא הרטיב במיטה, סיפרתי לו שיש מרפאות שעוזרות לזה. הוא ישר הביע התנגדות נחרצת שהוא לא רוצה ללכת. אני מרגישה שזה יושב על אותה התחושה הזאת, שלוקחים אותו מטיפול לטיפול, כאילו שיש בו משהו בעייתי. מה אתן אומרות לאור ההתפתחות החדשה? עדיין הייתן ממליצות לטפל?

 

תודה שוב 

אני חושבת שלאור מה שאת מתארת, שלא אוהב ללכת מטיפול לטיפול, ומרגיש שמסמן אותו, אפשר להשאיר את.השליטה והבחירה בידיים שלו.
את אמרת לו שיש כאלה מרפאות, אולי אפילו לאסוף יותר מידע, יותר קונרטי ומדויק, ולשתף אותו אם מתאים, שידע מה מצופה בטיפול, כמה זמן, כמה מפגשים וכו.
(אני לא יודעת אם נכון לתת לו מיד את כל המידע או לטפטף לו. תרגישו אותו)

ואחרי הידיעה על קיומן של אפשרויות טיפול, להשאיר את הבחירה בידיים שלו. האם יותר מפריע לו שהו מרטיב או יותר מפריע לו לטפל.
אני חושבת שזה גיל מספיק גדול לבחור בזה, אחרי שיש לו את המידע, ואתם יכולים לשדר לו שזה בחירה שלו, אתם מאמינים בו וסומכים עליו, והוא גם יכול לשנות את דעתו, (אם עכשיו לא רוצה לטפל ובעוד חודשיים כן, לדוגמא)

מרגיש לי שכתבתי קצת מבולבל, מקוה שהכוונה הובנה.

בהצלחה רבה, יקרה

כי הרי לא נחייב אותו לעבור טיפול שהוא לא רוצה. יותר רציתי להתייעץ לגבי האם כן לנסות לשכנע אותו או לא. אהבתי את מה שכתבת, תודה רבה. ותודה גם לך @תהילה 3>.

יש שיטה לגמילה ללא מטפל חיצוני אלא רק אחריות של ההורים. שמעתי הרצאה מוקלטת ב80 שקל ועכשיו אנחנו מנסים את השיטה ודי מרוצים (עוד לא סיימנו את התהליך).

תנסי לחפש אותה דרך גוגל, אם את מסתבכת תפני אלי בפרטי ואשלח לך את המייל שלה.

משפחות שסיימו את התהליך שלה והיו מרוצים. תודה!

הייתי קודם כל נותנת מקום לתחושה הזאת. זה באמת לא נעים להרגיש ככה.
ובטח שהוא רוצה להרגיש ילד רגיל וטוב ושמח שמסתדר בהכל.
תגידי לו שאת מבינה, ושאם הוא ישנה את דעתו שיגיד לך ותרפי מזה.
זהו לדעתי. מניחה שאם זה יטריד אותו, וכשהוא ירגיש מספיק מתוקן וחזק הוא יחזור אלייך... או שלא. ואז אם לך זה ממש יפריע תנסי שוב עוד תקופת זמן כשתראי שהוא בטוב להציע את זה

לק"י

אפשר גם לשלב ברכות מצולמות מאנשים (בעיני זה פחות מעניין את האורחים. בעיקר אם זה הרבה ברכות).

ואם קליפ אני מציעה משהו של כמה דקות. יותר מזה עלול להיות סתם מלאה.

הבנים שלי יודעים טעמים מכיתה א', כי לומדים בבית הספר. בערך שנתיים לפני בר המצווה בעלי לימד אותו את הדיוק בטעמים לפי הנוסח שלנו, ומאז (ועוד לפני) הוא התאמן על הפרשה שלו. כחצי שנה לפני בר המצווה הוא העלה הילוך, ובעלי הכין לו "תוכנית אימונים" ובחן אותו בכל פעם על חלק אחר (כי המטרה הרי לזכור את הטעמים בעל פה).

הנחת תפילין - עשינו משהו קטנצ'יק וספונטני: כחודשיים לפני הוא הניח לראשונה תפילין בבית הכנסת שלנו, וכמה מהחברים מהכיתה באו ואחר כך כובדו בבורקס ועוגות...

החגיגה עצמה - חיפשנו אולם באזור שלנו, משהו לא גדול מדי (שיכיל את המשפחות הלא גדולות שלנו ואת החברים שלו), וחגגנו בתאריך הכי קרוב ליום ההולדת שלו שהיה פנוי. הבאנו אוכל מקייטרינג להגשה עצמית, שכנה יקרה סידרה ועיצבה את האולם (בלי תשלום, היא לא הסכימה), אחי היקר (נגן מקצועי) ניגן וכל מיני אנשים צילמו ואחר כך שלחו לנו את התמונות. (בדיעבד אולי היה כדאי למנות מיהו אחד שיצלם - אפילו בפלאפון - מישהו שקצת מבין בצילום. אבל לא נורא. יש לי שני אחים שהם צלמים מקצועיים, אבל הם לא היו בארץ באותו זמן...)
מבחינת "תוכנית" - היו דרשות של בעלי, של הסבים, אולי של הרב של הבן שלי וכמובן של חתן השמחה. חוץ מזה היה גם שיר שחיברתי והאחים שלו שרו...

שבת בר מצווה - הזמנו את ההורים והאחים שלנו (לא כולם יכלו להגיע), מצאנו להם דירות באזור שלנו, וכולם אכלו אצלנו (השגנו שולחנות מתקפלים וכיסאות ופינינו את הסלון כמעט מכל מה שיש בו). האוכל - חלק הכנו בעצמנו וחלק הזמנו מאותו קייטרינג.
הוא קרא בתורה בבית הכנסת שלנו, ואחרי התפילה עשינו שם קידוש לשכנים ולחברים מהסביבה.

וזהו, בעצם...
היו לי תוכניות להפיק כל מיני דברים (כמו משחק קופסה שקשור, שיחולק לכל האורחים, או איזשהו "עיתון" בנושא בר המצווה, אבל גנזתי אותן... הייתי חמישה חודשים אחרי לידה קשה, ופשוט לא הצלחתי...)

שיהיה במזל טוב והרבה הצלחה ונחת!

על התגובה המושקעת והמפורטת.
אצלנו הוא לא למד עדיין טעמים...הבר מצוה בעוד קצת יותר מחצי שנה,אני בלחץ שיתחיל ללמוד ובעלי יותר שאנן...את נותת לי את האישור לכך שאכן צריך להתחיל...הרעיון לבנות לו"ז ולבחון כל פעם ממש מעולה!!!
המשפחות שלנו גדולות יחסית ואין לנו מקום פיזי בבית לפתוח שולחנות ולארח את כולם.ממש מתלבטת איך ואיפה לעשות?

או לשכור אפילו בית הארחה, ואז יש גם מקומות לינה מסודרים לאורחים - אבל זה כמובן יקר יותר...
ואם יש לכם חצר גדולה ונוחה וגם מוצלת - אפשר אולי לאכול שם... (אנחנו שקלנו את זה, בסוף חששנו שיהיה חם מדי)
בהצלחה!
אם בעלך לא בעניין ללמד אותו טעמים - אז יש בחורים שעושים את זה. אח שלי (בין השאר) מלמד ילדים טעמים לבר מצווה, למשל...

חרוש אבל כיפי.
אני בגישה שמה שאפשר לסגור כבר עכשיו תסגרי, חבל שאחר כך יתפס.
לדוגמה את רוצה מקום/קייטרינג מסויים אז תסגרי איתו עכשיו ואז כבר יש לך תאריך ואם את מזמינה צלם אז גם כדאי כבר לסגור כשיש לך תאריך.
ממליצה לקחת צלם מקצועי וככה גם מרווחים תמונות משפחתיות על הדרך..
הזמנות שלחנו חודש לפני.

ולעשות דברים שכבר אפשר.
זה ממש יקל על הלחץ שלפני וגם יפזר את ההוצאות על פני יותר חודשים. בזכותך חושבת שכבר עכשיו יכולה להזמין איזשהי מזכרת לאורחים

לק"י

אחרת זה כבר סתם מלאה.

ומזל טוב!!

כמו שכתבתי לא מתכננת אירוע ערב באולם. חושבת שאת עיקרי המצוות נחגוג בעז"ה בעלייה לתורה ובשבת...
הרבה חברים מהכיתה כבר חגגו בר מצוות,רובם חגגו בערב באיזשהו אולם(רובם של בית כנסת...משהו צנוע) והזמינו גם לתפילת שחרית והקידוש שאחרי.
הבן שלי,ילד טוב שתמיד אומר תחליטו אתם,מה שטוב לכם טוב לי... תוהה עד כמה זה נורא שלא נחגוג לו גם באירוע ערב כמו כל החברים?

אני רציתי שנעשה רק שבת - בעיקר כדי לחסוך כאב ראש. אבל בעלי אמר שאם כל החברים שלו עושים גם חגיגה באולם - לא כדאי להחריג אותו... וחוץ מזה, רוב חבריו גרים רחוק, ולא כולם יכלו להגיע לעלייה לתורה בשבת... (אבל את זה אפשר לפתור בעלייה לתורה גם ביום חול)

והוא באמת ילד מהממםםם שמגיע לו עולם ומלואו. אבל מצד שני ממש חשוב לי שתהיה שבת מכובדת,שהמשפחות שלנו יהיו נוכחים ואני מניחה שנצטרך להשקיע ולהוציא לא מעט כספים בשביל זה. גרים בבניין,רחוק מההורים של שני הצדדים כך שנצטרך לדאוג לאירוח. וכרגע לבעלי אין הכנסה קבועה והמצב הזה מכביד עלינו כלכלית,המינןס גדל ולא מצליחה להפריש ולהניח כסף בצד בשביל זה...

מאד מעצים את ילד הבר מצוה שלוקחים אותו על הכתפיים וכל הריקודים.

בשבת יש פחות אפשרות לכך

הבעיה שנולד בימי בין המצרים...ולא בא לו חגוג לפני י"ז בתמוז,זה מוקדם לו מידי...ואחרי ט' באב כולם יוצאים לחופשות משפחתיות....

אחותי עשתה לאחין שלי רק שבת,

הם עשו שבת מושקעת יחסית ונראה לי שהוא היה מרוצה

 

הזמינו לא רק סבא-סבתא, אלא גם דודים (של הילד), 

אכלנו באולם, וישנו בדירות שהשיגה מאנשים בקהילה

אוכל מקייטרינג עם מלצרים והכל

לפני שבת היה צלם, ככה שתמונות סטודיו יש לו כמו מברמצווה רגילה

היה מזכרת - ברכונים

 

וגם היה קידוש בבית כנסת אחרי העליה לתורה, ולשם הגיעו חברים

 

תכלס לא נראה לי שעלה להם פחות מאירוע ערב

 

 

 

בכל זאת זה לשכור אולם לארוחות ולדאוג למקומות לינה למשפחה,יש לשנינו משפחות גדולות...ואישית חשוב לי שהכל יהיה מתוקתק ואסתטי אז ברור לי שאשקיע מאוד בעיצוב ובכל הפרטים הקטנים.
המשפחות שלנו בררניות באוכל אז גם נצטרך להשקיע בקייטרינג טוב!

אני חושבת שזה יהיה בסדר..

אם מדובר באיש בוגר ולא אברך צעיר...?!

מסתבר שהוא עובד דרך צוהר, אז הוא לא בקיא במחירים הרגילים... אבל הוא אומר שלדעתו המחירים הם כמו המחירים לשיעורים פרטיים.

אנחנו עושים אירועים צנועים בד"כ.
אז בבר מצווה של הבן, שבת היתה ממש קטנה, זה היה בשבת שהיא גם חג אז הזמנו כמה בני דודים בגיל הבר מצווה וסבא וסבתא. החברים בבית הכנסת עשו לו שמח.
כמה ימים אחרי, עשינו ערב במועדון קהילתי (גרים בישוב קטן) והזמנו את המשפחה המורחבת והכיתה שלו. עיקר השמחה הגדולה היתה בריקודים. הזמנו די ג'י מעולה שהיה שווה את ההשקעה. (לא יקר במיוחד)
גם עשינו סרטון בכיכובו של הבחור. היה משעשע. צילום, ביום ועריכה שלנו. ואלבום תמונות שאפשר לכתוב בו ברכות.
אוכל עשינו משהו פשוט- חצי קנוי חצי הכנה ביתית.
הנחת תפילין רק שלחתי עוגה לבי"כ. לא עשינו משהו מיוחד.
התחלנו לתכנן ולעשות דברים משהו כמו חודשיים לפני הבר מצווה. לימוד לקריאה נראה לי חצי שנה לפני. אבל היה לו קריאה קצרה, של חג.
אצל הבנות שלנו עשינו לכל אחת משהו אחר, לפי אופייה ורצנותיה. ממש לא חייבים משהו מפואר כדי שיהיה שמח.
אפשר גם לחלק אירועים בין חברים ומשפחה. (נגיד לאחת הבנות עשינו אירוע גדול למשפחה ועוד אירוע קטן בבית לבנות הכיתה שלה שהיו בו יותר ריקודים ואוכל פשוט שילדים אוהבים.)
בהצלחה

יהיה לי לארגן ערב כייפי שבו נחגוג,אבל אני לא יכולה לוותר על המצווה העיקרית ולחפף בשבת. זאת הנחת האמיתית לסבא וסבתא.
יש במשפחות שלנו המוןןן נכדות,כך שמלאאא שנים לא היו בר מצוות,אז אין לי מול העיניים איזשהו רף.

עברנו שני בר מצוות
הבנים למדו טעמים כבר בכיתה ג או ד ככה שידעו והתחילו להתאמן על הפרשה כחצי שנה לפני במעקב של בעלי.

בר מצווה אחת היתה בקורונה ועשינו בבית לפי ההנחיות
עשינו שני ערבים אחד רק לחברים כ30
והשני למשפחות שלנו (אחים שלנו עם הילדים וסבא וסבתא משני צדדים)
בערב חברים הכנו לבד את האוכל
על האש לחברים
הבאנו הגברה מגמח ושמנו לבד שירים.
בערב משפחה היה אוכל מקיטרינג ולקחנו 2 בנות שיגישו ויתפעלו ואחי מנגן אז ניגן לנו.
בשני הערבים הבאנו צלם מגנטים (ילד הברמצוה מאוד ביקש)
היה שמח ממש!!!
וההוצאה לא גדולה יחסית.

לשני עשינו באולם בישוב בערב
עם חברים, משפחה וחברים שלנו.
עם צלם קיטרינכ ומלצרים
בשניהם עשינו מצגת כלשהי


לשינהם עשינו גם הנחת תפילין בכותל רק אנחנו וסבים סבתות
ושבת משפחתית עשינו לשניהם (אחת אכלנו בבית ואחת אכלנו באולם הישוב)

מה שרוצה להגיד שאפשר שתהיה שמחה גם בלי הוצאה ענקית


לגבי הלימוד, למה שלא תחפשו מישהו צעיר יחסית שילמד אותו? לחסוך בעלויות

הרבה מזל טוב ושפע ברכה בע"ה

גמני חשבתי על הנחת תפילין בכותל,אבל זה יותא בקיץ ובעלי חושש שיהיה חםםם מידי...קשה לו עם חום בלתי נסבל והוא חושש שזה יעכיר על השמחה שלו

והיה מצוין

 

התחילו שחרית ב7 או משהו כזה

היה אח"כ כיבוד קל בחוץ

זאת שעה שמזג אוויר עדיין סביר

 

זה לא אירוע המוני

הגיע מי שהיה לו חשוב

ואנשים אח"כ טיילו בירושלים, לא חסר מקומות ממוזגים

ואפשר ללכת למנהרות הכותל

בעלי התחיל ללמוד איתו כמעט שנה מראש... וכמובן שאל אותו אם הוא רוצה לקרוא הכל או לא.. וממש לא הלחיץ.. הכל היה בנחת. גם שבת סגרתי כמעט שנה מראש. הכל כמעט נתפס מהר וצריך להיות ערוכים. גם צלם הרבה לפני.. קיצר לדעתי כדאי כמה שיותר מהר לסגור את כל הפינות.. אפילו גרפיקה סגרתי מהר יחסית... יש כל כך הרבה דברים קטנים... שפתאם נזכרים שצריך.
תשבי עם בעלך על תקציב תעשו רשימה כמה אתם רוצים להוציא.. תעשו אבלה מסודרת כמה בערך כל דבר יעלה אם את רוצה מזכרות אפילו. דברים הכי קטנים. תרדו לפרטים. אבל בטח שמעכשיו. חצי שנה זה לדעתי כבר הזמן להתעסק עם זה ולרוץ קדימה כמה שיותר...
בקשר לקריאה.. זה ממש משתנה בין ילד לילד. לא להלחיץ את הבחור. מקסימום יעלה ראשון ומפטיר. זה לא אומר כלום.. הכי חשוב שיבוא רגוע ושמח... זה הרי פעם בחיים..
בהצלחה רבה..

נראה לי שזה הרבה ללמוד אז כדאי שיהיה מספיק זמן.
לגבי תכנית , אפשר לעשות סיור במקום שבו עושים את בר המצווה, סרט תמונות למוצש, שיר שהאחיינים או האחים יכינו...
ולגבי העליה לתורה אפשר לעשות בכותל או בחברון ואז יש ערך מוסף

בס״ד

לטעמי זה לא מאד מרתק.

יש פרויקט אחר ממש נחמד של הקרן למורשת הכותל בשם ״מבט אל העבר״ וזה נראה לי הרבה יותר כייפי לילדות בגיל הזה, מציעה לך לחפש ברשת. בהצלחה ומזל טוב! ❤️

מחפשים משהו כיף אבל עם ערך מוסף

אולי את הערך המוסף נעשה בחלק אחר של היום

בס״ד

מוסף. בעיניי ממש ממש מרגש אבל גם ממש כיף כי זה אינטרקטיבי. זאת פעילות של שעה.

מבט אל העבר מתאים לקבוצות קטנות כי יש רק כ-15 מקומות. (אלא אם כן חצי מהחברות מתפללות בכותל בזמן שכחתי השני עם המשקפות). זה גם עם ערך מוסף ודי מגניב, אבל זה משהו די קצר (כרבע שעה). ואפשר כמובן לעשות גם את המסע לירושלים וגם את מבט אל העבר.

מה זה בדיוק? מהתמונה נראה שכל אחד יושב עם מחשב פשוט 🤔
זה נשמע לך כיף בשביל גיל 12?

וגם לגבי שרשרת הדורות, חשבתי שזה גם אינטראקטיבי...

עם בת 10 והיא נהנתה בטירוף.
אבל לפי מה שהבנתי, מאז הקורונה הם סגורים.
תבדקי.

הם נפתחו כבר.

לא זוכרת איך קראו לו.

לא זכור לי שהיה משהו לא רלוונטי.
והילד ממש התלהבה מהכסאות שזזים לפי מה שיש בסרט.

בס״ד

כל משתתף צופה בכ-10 סרטונים עלילתיים שבהם הוא מתחקה אחרי המסלול של משפחתו מהחורבן ועד היום. הייחודיות היא שכל משתתף בוחר את המסלול של משפחתו-עצמו, לפי ארץ המוצא שלה ולפי מה שהוא מאמין שאבות אבותיו היו בוחרים בכל תחנה ותחנה. הסרטונים ממש מושקעים ומרגשים והעובדה שזה אינטרקטיבי לדעתי מוסיפה לעניין, בוודאי לבני נוער.

אולי זו פעילות שתתאים לילדים שלנו באחד מהחופשים הקרובים...
ולאילו גילאים מיועד?
וגם - זה מותאם לגמרי לציבור הדתי?
(סליחה מהפותחת על הנצלו"ש...)

בס״ד

כן מופיעות נשים בסרטונים, לבושות בצניעות מלאה. (אם רוצים לדייק עד הסוף אז מושלבים תמונות או איורים של פעם ואני זוכרת שלשבריר שנייה היה איור אחד של יהודיה אירופאית אצילה של פעם, כזאת עם שרוולי בלון קצרים וקצת מחשוף. אבל זה היה ממש לשבריר שנייה וסביר לגמרי שרק אני שמתי לב לזה מבין כל המבקרים. זה היה כזה תמונה אחת בין שלל תמונות, אם את מצליחה להבין).

מאמינה שזה סביב ה-40 ש״ח למבוגר וחצי מזה לילדים. אפשר לוודא באתר של הקרן למורשת הכותל. גילאים לתחושתי 10 ומעלה.

אבא שלי ישב איתי לפני בת המצווה והכנו הדרכה על כל מיני מקומות בעיר העתיקה. ואז עשיתי סיור מודרך...

בס״ד

חיבוק על כל העניינים הרפואיים המדאיגים האלה, זה ממש ממש קשה לסחוב דאגה כזאת גדולה עבור כל-כך הרבה אנשים אהובים בבת אחת 💔

הלוואי ותגלו בקרוב שכל החששות הם בעצם חששות-שווא ושתוכלו לחזור לשגרה הפשוטה.

בהצלחה לגבי הילדה! שולחת אנרגיה וכוחות!

ומקווה שיסתדר הכל בעבודה על הצד הטוב ביותר בקרוב ממש!!

במצבים האלה, כשעומס בטירוף ואי אפשר לנשום או להיות בקשר נורמלי עם האיש, אני דווקא עוצרת הכל (כן... אני מתכוונת דווקא כשאין זמן או אפשרות לעצור...), ולוקחת פרק זמן לעצמי או לשנינו. יש אולי מצב כלשהו בעולם שתוכלי/ו לעשות משהו כזה בקרוב נשמה?

ואם לא - אז פשוט שולחת לך את הכי הרבה כוחות שאפשר, ואיחולים מעומק הלב שתצלחו ותצליחו הכל בקרוב בע״ה — ושיהיה לך ולכם סוף סוף רגוע וטוב ❤️

וממלא כבר תחזרי לאמא המסורה והמהממת שאני בטוחה שאת!



חיבוק ענק!!!

כמה זה קשה לחוות כזה עומס רגשי וטלטלות❤️
זה באמת עושה בלאגן בלב ובחיים. הלוואי ותמצאי דרך לעשות לך שם סדר זה יכול ממש לעזור🌻

(ולפעמים גם לבכות ולצרוח יעזור...)

באמת, החלטתי שאני לא יכולה הכל, ולקחתי יומיים חופש מהעבודה (ימי מחלת ילד) לטפל בבירוקרטיה האין-סופית של הקופ''ח וקצת לסעוד את אמא שלי.
כרגע בעלי ואני מסכימים שלא להסכים ועובדים על לתמוך אחד בשני במקום לריב (והילד לא מקבל את הטיפול שהייתי רוצה בשבילו, אבל כפרת עוונות...).

וכרגע עברנו את רוב שלב הבדיקות ובעיקר מחכים לתשובות/להורים הבאים. אז מצד אחד זה קצת מלחיץ, מצד שני לפחות לא גורם לעומס ומשאיר זמן טיפה לשקם את הבית (ולכתוב כאן).
תודה לכן.
מקווה לבשר בקרוב בשורות טובות.

אלופה שלקחת ימי חופש!

את מודעת לזה שמגיע לך ימי מחלת הורה?

 

זה כ"כ קשה הפער הזוגי לגבי טיפול בילד, והמעבר הזה מההורה תומך לנתמך גם קשה...

חזקי ואמצי 💓💓💓

 

 

בס״ד

כל-כך היית זקוקה לזה!!
מקסים בעיניי שאתם מצליחים להכיל את חוסר ההסכמה ביניכם.
ומקווה שתוצאות הבדיקות יהיו טובות!!

בריאות איתנה לכולם בע״ה!!!

אמן❤️

בס''ד

 

מחפשת רופאת שיניים נעימה וסבלנית. עונה לקריטריונים לדעתכן?

מציעה לשלוח את זה לראשי האולפנות

 

ולחפש אולי אולפנה יותר רחוקה, כי יש הרבה חדשות יחסית, או קטנות יותר, שיותר קל להתקבל אליהן.

מבינה אותך מאוד וגם קצת מזדהה...
זה באמת הזוי, המצב הזה

אם כי הסיפור שסיפרת שהעיפו את הבת שלך בגלל שהיתה חלשה בלימודים מזעזע.
לבת שלי בסמינר ממש משתדלים לעזור ולתמוך ב'ה.

הבנתי שזה החוק בשנים האחרונות

באולפנות ובישיבות פרטיות בהחלט יש מבחנים...

שעלי תורה ואהבת ישראל בבית שמש
לפי מה שהבנתי זה לא חוקי

מכירה מהישיבות
הגדול שלנו בה עם ציונים טובים אס היו הרבה אופציות
אבל השני שעכשיו נבחן פחות...
ומשום מה הישיבות התורניות הן גם לילדים החכמים ומי שלא אז צריך להתפשר מבחינה תורנית

מתסכל ממש.

למרות שמסייגת וקמו בשנים האחרונות ישיבות חדשות שלאו דוקא לחכמים

טוב לדעת שגם אחרים מרגישים ככה. השאלה האם הבעיה הזאת תיפטר יום אחד? והאם אנחנו ההורים יכולים לעשות משהו בעניין.

א. יש המון ישיבות והמון אולפנות לתלמידים פחות למדנים. הבולטים שבהם זה מוסדות רגבים שנמצאים בכמה וכמה מקומות. בראש עולים לי עוד כמה כאלה. ממליצה לך לשבת על האתר של החמ"ד.
ב. למרות הנ"ל. אני בהחלט רואה התאמה בין בנות בלי מוטיבציית למידה לבין השפעה על האוירה של המוסד.
את בעצמך כותבת שהבת שלך כן התקבלה לאולפנה טובה אבל- הפסיקה ללמוד. וממי את מצפה להכיל את זה? מהאולפנה.
לי קשה עם מדיניות ההכלה הבילתי נגמרת שנדרשת ממוסדות החינוך (ואם יורשה לי לומר- גם מההורים) . בעיני במקום קנאת סופרים תרבה חכמה. אנחנו עסוקים רק באוכלוסייה החלשה במוסדות החינוך ובכמה מגיע לחלשים וכמה צריך להכיל אותם. אני חושבת שאם יש בת עם מוטיבציה גבוהה ורצון ללמוד. ואלו גם ההמלצות שהצוות החינוכי ביסודי ייתן עליה היא תצליח להתקבל. ואם תלך למוסד מבוסס וטוב יתנו לה גם עזרה לימודית. השאלה מה היא משדרת וכמה היא מוכנה להשקיע בלימודים.
קשה לי מאד עם מה שקראתי בדברייך שהאולפנה לא חינוכית כי לא הכילה את זה שהבת שלך לא לומדת. בעיני זה מאד חינוכי לבת בגיל ההתבגרות לדעת שמעשיה יקרבוה ומעשיה ירחיקוה. יש לה אחריות ויש תוצאות למה שהיא עושה.
ג. ואחרי הכל. תאמרי. אבל כבר כתבתי שהבת שלי באמת לא מעוניינת בלימודים אבל רוצה להתפתח רוחנית. אז ממה שאני פגשתי, יש גם מקומות שניסו ומנסים לבנות מסגרות כאלה. אבל מה הפלא? שמשום מה במקומות האלה לא מצליחים ליצור רמה תורנית גבוהה. (ע"ע אולפנת קומי אורי ז"ל שזו לגמרי הייתה המטרה שלה). ולמה זה קורה? כי בעיני מי שיודע להיות רציני בלימודים יודע להיות רציני גם בעבודת השם. מה לעשות? זה בא ביחד. ואי אפשר לא לעשות כלום כל היום (כי המסגרת ברוב היום היא לימודים. ככה זה) אבל לשאוף להתקדם בחיים בתחום התורני. זה נבנה ביחד- היכולת להתמיד ולהיות עם משמעת עצמית בלימודים מקרינה גם על היכולת להתקדם בעבודת השם וללמוד ולהתחדש.

ד. סליחה על הדוגריות. אני כותבת מאד קיצוני כי אני מרגישה שהעולם השתגע. במקום לדאוג שהילדים שלנו יהיו בוגרים ואחראיים לגורלם כל מושגי התקשורת והחינוך היום מחפשים את האשמה מחוץ לילד. לעיתים זה נכון. אבל בימינו רוב הצוותים החינוכיים בטח שבעולם האולפנות הם כאלה מקצועיים וכאלה שואפים לטוב ולקידום הבנות (לעיתים יותר מידי, יאללה שחררו).
ה. גילוי נאות. אני ממש ממש לא שייכת לאף אולפנה ולאף צוות חינוכי כלשהוא (שייכת לסטטיסטיקת המורים החדשים שפרשו מהוראה) ואולי חלק מהשבירה שךי נבעה מזה שהציפיה הייתה שהכל יהיה עליי ולתלמידות אין שום אחריות על גורלן. בעיני יש פה עיוות נורא.
ו. ולסיום, הבת שלך תמיד תהיה הבת שלך ואם היא לא תתקבל למוסד מסוים כנראה שזה לא הדרך שהקב"ה רוצה שהיא תלך בה. כ"כ הרבה פעמים פגשתי הורים שנכנסו עם הבנות לדיכי ולמאבק,בהחלטה. ורק החמירו את המצב. כי כשההורה מזדהה עם הכישלון, הסאבטקסט הוא: "וואו זה באמת גרוע מה שקרה פה עכשיו". אבל אם נאמין ונדע שאולי הקב"ה מנווט לה דרך אחרת במציאות. ולא נהפוך את כל העולם (שוב לא לנסות לשנות את העולם אלא ללמוד איך להתקדם בעצמינו), אני חושבת שנזכה לתת כלי הרבה יותר משמעותי ומעצים לבת שלנו: גם ביטחון עצמי- היא לא כישלון והכל בסדר. וגם- יכולת להתמודד עם קשיים.

סליחה על האורך. אני לא מנסה חלילה לבקר אלא רק להאיר את הסיטואציה באור אחר.

מי אמר שתורני חייב לבוא עם לימודים?
אני מכירה כמה אולפנות שזה לא ככה... זה ממש לא אותו דבר. אם אתה רוצה להיות תורני אתה רוצה להשקיע במקצועות קודש, לא במתמטיקה ואנגלית

שאני מכירה אולפנא שנחשבת תורנית, ויש שם אחוז גבוה של בנות שלא כל כך משקיעות בלימודים, והן לא משקיעות גם בשיעורי קודש, לא רק בחול...

ובגדול אני חושבת שיש הרבה אמת במה שכתבה @תהילה 4.
רק שמה שבאמת משנה בעיני זה לא ההצלחה בלימודים אלא הרצינות וההשקעה. ולכן ציונים באמת לא תמיד משקפים את זה מספיק, וזו באמת בעיה.

ורואים את המאמץ שלה ביהס היסודי ימליץ עליה ובדר"כ היא גם תתקבל אם יראו שיש לה מוטיבציה ורצון להשקיע

אני מכירה אחת כזו. שמחזיקה מעמד וגם שם למדו לדרוש מהתלמידות השתתפות בלימודים.

בעיניי אם הבעיות היא מסגרת פנימייה . שזה דרישת חובה אפילו בחלק ממוסדות אזוריים. רב הילדים בגיל 14 עדיין לא בשלים לזה. ומי שאחראי עליהם בפועל זה מדריכה/ מדריך שהוא בעצמו איש צעיר חסר ניסיון. ר''ם / מחנכת נוכחים יותר בחלק לימודי. והם הרבה פעמים מתנהלים כמו מחנך ביסודי כלומר פונים להורים על בעיות משמעת. אבל ברגע שילד לא בבית , הוא לא בבית. להורה כבר אין שליטה. זהו.
בשנים האחרונות במוסדות לימוד הייתה אווירה של סוף עולם כבר מכירה ו'. בכיתה ו' הם מסיימים יסודי, בכיתה ז' הם מתרגלים למסגרת חדשה, בכיתה ח' מחפשים אולפנה/ישיבה. הם חושבים שהם גדולים. ואז בכיתה ט' הם פתאום עוד פעם הכי קטנים, עוד פעם מסגרת מחייבת וכל זה רחוק מהורים .

לדעתי בגיל 14 יש מספיק חבר'ה שכן מתאים להם חיי פנימיה. וזה אפילו כיף ונחמד. בלי לסתור את הכיף שיש כשנמצאים בבית.
עובדה שמוסד הפנימיות כל כך מצליח למול המוסדות האיזוריים והמוסדות האיזוריים הכניסו אליהם פנימיות בכל מיני מתכונות. כי, כנראה שזה עושה משהו.
ממה שאני מכירה מעבר למדריכות בנות שרות יש צוות משמעותי שעוטף כגון יועצות, עובדות,סוציאליות ואימהות בית.
בגדול אם שיטה מצליחה כנראה שזה כן עובד....

לא מבינים שזה לא תהיה קיטנה אלא אחריות גדולה.
יש אם בית או מנהל פנימיה. וזהו בגדול.
אז הם לא ישנים. חלקם לא אוכלים מסודר. רואים מלא מתבגרים עם עודף משקל. חלקם נושרים. חלק לא לומדים.
באסםת הורים לא תמיד אם בית / מנהל פנימיה נמצא.
ר''ם/ מחנכת לא תמיד מעודכנים.
בעבר לא היו מספיק מסגרות בכל מקום ובגלל זה הקימו פנימיות. היום זה כמעט לא נצרך.
כל פעם שילד חולה או למקרה שהוא צריך טיפול רגשי או משהו זה הופך לסיפור...
חלק מחברה אפילו לא יודעים שצריכים להתקלח כל יום. ברמה שחברים שלהם זורקים אותם למקלחת.
בעיר הם מתחילים להסתובב.

בעיניי הכי נכון זה חצי פנימיה, כך אני למדתי. וזה היה מעולה.
ובפנימיה עצמה אמנם אין הרבה צוות , ובזה את צודקת , אבל המחנכים כן מעורבים ויש את המדריכות ואם הבית... בהרבה מקומות יש גם מחנכת פנימיה.אין מה להשוות את העצמאות , הבגרות והאחריות שנרכשות בפנימייה, לעומת מוסדות בלי פנימיה . אי זוכרת שהשירות לאומי ממש ראו את זה

אבל הם מיעוט
חצי פנימיה גם עולה כמעט כמו פנימיה מלאה אבל בלי הנחה. אפשר לרכוש עצמאות גם בצורה אחרת.
עוד חסרון. ילד מגיע הביתה כמו אורח. מצפה ליחס כמו אורח. כך שהוא בכלל לא לומד לחיות בעולם , רק בבועה של בני גילו במוסד שלו .

אין לי זמן להאריך אבל מי שלא מתאים לו, לא חייב. זו בחירה. מניסיון החיים שלי , ראיתי הבדל משמעותי בין מי שלמד בףנימיה למי שלא.

אם אין בסביבה בתי ספר טובים בלי פנימיה אז זה סוג של אילוץ. גם אם אף אחד לא ''מכריח''.
ובקשר לעצמאות וכו'- הגיוני להיות שזה נותן לילד עצמאות, אבל יש משהו מאד לא טבעי בזה שילד צריך להיות בסביבה קצת סטרילית כזאת, רחוק מהמשפחה שלו, רחוק מהאחים, מהמחויבויות של הבית. זה בהחלט חיסרון שצריך לקחת בחשבון

אז אולי הדיון הזה סתם מיותר.
מכירה הרבה שנוסעים הרבה למוסד לימודים , ככה שיש אפשרויות .
ואן לא מתאים לילד פנימיה, הוא בהחלט לא חייב. זה כמובן נתון להחלטתו והחלטת ההורים שלו.
מכירה כאלה שלא היה להם טוב בפנימיה, אבל זה מהדור שהיו חוזרים פעם בחודש הביתה...

במיוחד על הקטע של האורחים

כולל בנות של רבנים הלכו לאולפנה אזורית.
יש כיתה עיוני ויש כיתה מב''ר , יש מגמות, מי שגרה קרוב ישנה בבית. כמעט כולן יוצאות בסדר , דתיות ועם בגרות.

מזדהה מהמקום האישי שלי, בכיתה ח' נבחנתי לכמה אולפנות, שנחשבו (ועדיין נחשבות) דוסיות מאוד, לא התקבלתי לאף אחת מהן. וגם אני דוסית לגמרי (אז, והיום), בהחלט הרגשתי את מה שאת מתארת, שבפה אומרים שהרמה התורנית הכי חשובה ובפועל מסתכלים קודם כל על הציונים.. באחת מהן שממש רציתי נשברתי מאוד כשקבלתי את המכתב שלא התקבלתי. היה לי קשה ממש! אמא שלי כל הזמן חיזקה אותי שבסוף אני אהיה איפה שהקב"ה מתכנן לי, וזה יהיה לי הכי טוב וכו'.. בסופו של דבר הלכתי לאולפנה אחרת שבדיעבד אני ממש שמחה שלמדתי בה. היה לי טוב שם מכל הבחינות ועד היום יש לי חברות טובות משם. אבל בהחלט זוכרת עד היום את הפגיעה הזו, את התחושות הקשות באותה תקופה.. אין לי מילים לעודד, התפללתי שעד שהילדים שלי יגיעו לשלב יהיה איזה שינוי בצורת הקבלה, ואני מבינה שזה לא קורה.. מבאס ממש ממש!

אני לא מכירה כל כך את הגמל הזה, עוסקת ביסודי... אבל בהחלט דרוש שינוי

אבל בכל האולפנות יש הרבה בנות ב3 יחידות כך שכנראה זה לא תנאי הקבלה היחיד..
ובנוסף אצלי באולפנה שיא הדוסית בנות ממש זרקו על הלימודים ובעיניי זאת הייתה הזנחה הפוכה של האולפנה

לק"י

גם לזרקור ולמרווה לצמא.

במרווה לצמא אני זוכרת שחלק מהסיפורים היו מאוד חנוקים כאלה.
אבל לא יודעת איך הוא היום.

יש טעם לעשות מנוי לשני מגזינים כשיש בנתיים רק ילד אחד שקורא אותם?

לק"י

חשבתי שזה חלק מהמנוי לאותיות וילדים.
אין לנו מנוי, יש לאבא שלי והוא מביא לנכדים.

לק"י

אותיות וילדים דו שבועי.

וזה בתוספת של כמה שקלים למנוי של אותיות וילדים

בס״ד

כולל מדע וטבע. זאת תוספת לא גדולה לחומר איכותי ומעשיר.

בכללי זה מגזין מקסים! הבן שלי התחיל להיות מנוי אליו בכיתה ב׳ נראה לי ועדיין מחכה לו בקוצר רוח כל פעם מחדש. (וגם אני קוראת הרבה חלקים ממנו, זה באמת מעניין ).

זה נראה לי כמו קידס רק דוסי יותר
לא ניסיתי אותו בעצמי

ממש אהבנו בתור ילדים

יש שם גם מדע

שהיה לי בבית. פשוט הפכנו אותי כי מצדו השני הוא היה לבן חלק.

לבשה חולצת בסיס וחצאית צבעונית

נראה לי גם חיברנו לסינר כן ציור ומכחול

כובע רחב שוליים/ברט

יצא מהמם

 

עשינו גם רועת צאן-

חצאית וחולצה חומות, אפדה פרוותית בגווני חום לבן (היה לי באותו זמן כמו שכפ"צ פרוותי לשבת)

הדבקנו כבשים קטנים על החצאית למטה וחיברנו להם פעמונים קטנים

כובע קש

חליל ביד/תלוי על הצוואר עם סרט

ובובת כבשה ביד

יצא מהמם מהמם!!!

שכחתי מזה לגמרי! היה ממש כייף

צפרדע, פרה (עם משלוח מנות חלבי)
קשת בענן

לוקחים מקל, עוטפים במשהו צבעוני. אליו מחברים מלא בלונים (אם אפשר למלא בהליום, זה בכלל נפלא)
אפשר להכין מחירון לבלונים.. ואפשר את החצאית לקשט במדבקות עגולות

פרחים, בלונים, ממתקים...

 

סינית

יפנית

או כל עם אחר

 

 

דיילת - חליפה וחצאית צרה, מטפחת בצוואר, תסרוקת אסופה, תג שם.

רופאה

תופרת

דמות מספר שהיא מכירה - למשל סבתא שמחה

עדיין לא התחברה למשהו..
אם יש עוד רעיונות אשמח!!

יש במקס סטוק שפע של תחפושות בחמישים שח...
בהמשך אכתוב עוד רעיונות

אם 16- לשים מטפחת וללכת עם עגלה עם 16 בובות.
רשת ב'- לקחת רשת, לגזור חורים לראש ולידיים, ולהדביק על זה את האות ב מבריסטול.
בכי תמרורים- לצייר דמעות על הפנים, ולהדביק על כל הבגדים תמרורים (להדפיס צבעוני טלהדק חולצה. אפשר גם להכין כתר).

רופאה/אחות

אופטיקאית. דוורת

היא בקטע של תחפושות מקוריות? נגיד לפי ביטויים וכדומה?

אראה לה בצהרים ונראה מה היא אומרת.
לגבי תחפושות מקוריות אני חושבת שלא
היא רוצה משהו "רגיל" לפחות מה שהסבירה לי.
אבל @מתואמת תודה!!

היא מתלבטת על כמה
ועזרתם לנו לתת לה כיוון
תודה!!

ואכן, הם מתוקים

כרגע המגדל קרס בפעם החמישית... נראה אם מחר יהיה להם כוח לבנות אותו שוב. או שהם יוותרו

ואיזו אמא מדהימה עם התובנות שלה, והכתיבה..
תודה ששיתפת אותנו!

כמה צריך ללמוד מהכוח רצון והדבקות שלהם!
תודה על השיתוף והכתיבה
והתמונה ( נאמץ את הבסיס למטה- איזה פתרון מקורי! )

אם הילדים שלך יצליחו גם לעשות מגדל כזה - אז צלמי לנו (או לפחות לי - כדי שאראה לילדיי איזו השראה הם היו )

בעז"ה בלי נדר אם נצליח- אשמח לצלם. מגיע ליצירתיים שלך !

איזו מיוחדת את!

בהחלט

כמה חבילות מגנטים יש לכם?

זו המתנה המועדפת עליהם בחגים וכדומה, ביחד עם פליימוביל... (לרוב הם משתמשים במגנטים כדי לבנות בתים לפליימוביל. השבת "מלכי הפליימוביל" לא היו נוכחים, ולכן עלה הרעיון המקורי הזה... )

מעניין מה היה קורה לו נפגשנו במציאות...

יש כבר כמה מהפורומים שפגשתי במציאות, או שלפחות התוודענו זו לזו בשמות האמיתיים...

איזה מתוקים הילדים שלך! ממש ממש ללמוד מהם.
התרגשתי מאוד לקרוא, איך מסיטואציה הכי ביתית ו"רגילה" ניתן ללמוד כ"כ הרבה עומק על החיים, ועוד מהילדים המתוקים האלה עצמם!

שתרוו עוד ועוד ורק נחת מהאוצרות האלה
תמסרי להם שהם חיזקו ולימדו גם אותי
ואפילו הראיתי לילדיי כולל המסר החשוב כ"כ והם היו עם אור בעיניים לראות את המגדל הזה

איזה כיף לקבל ממך תודה מפורטת כזו
ואין ספק - מגדל כזה היה מדליק כל ילד בגיל המתאים

משוב

לק"י

אבל אני חוזרת אחורה ונכנסת שוב וזה מסתדר.
והפורומים גם שוב מתערבבים.

לעבור הנחייה בעצמך או ללמוד להנחות?

מסבירים לילד מה המשימה, מוודאים שהוא מבין ומבצע נכון,
ואז הוא יושב מול המחשב עם אוזניות וצריך ללחוץ לפי ההוראות.
בסיום מקבלים מסמך עם התוצאות.

לתחושתי, נראה לי ברור שעדיף במכון, כי אולי בבית אין מספיק שקט, אולי יש מסיחים נוספים, אולי המחשב ייתקע או משהו... זה סה"כ מאמץ חד פעמי...

הבדיקה עצמה לוקחת כ17 דקות. תוסיפי עוד כמה דקות להסבר לפני ואחרי.

בגלל שהאבחון ממוחשב הוא מדוייק ונותן תמונה על 4 פרמטרים שיחד הם מרכיבים את יכולת הקשב, ובהחלט יש משמעות למי שמנתח את הממצאים.

האבחון עצמו הוא כמו משחק. הילד מקבל הוראה ללחוץ על מקש בכל פעם שרואה תמונה מסויימת.
במהלך האבחון יופיעו מסיחים חזותיים ושמיעתיים על המסך וכך נראה איך הוא מגיב למרות ההפרעות.

לדעתי עדיף במכון ולא בבית כדי לאפשר סביבה ללא הפרעות.
לאחר האבחון יש מיד ממצאים וצריך לנתח אותם ולכתוב דוח. תוכלו לבקש הסבר כללי בע"פ על מה שהתקבל.

בהצלחה רבה!

לגבי העדיפות בבית או במכון..
זה רק בגלל הפרעות מבחוץ? כי יש לנו אפשרות לעשות בבוקר, כשאין אף אחד חוץ ממני ומהילד.

השאלה אם במכון תשב איתו מאבחנת ותוודא שהוא הבין מה צריך לעשות, דבר שלא יהיה בבית.

אם זה רק עניין ההפרעות לא רואה סיבה לסוע.

לצורה בה ניתנת ההוראה...
וכך זה צריך להיות
אני מקווה שבכל מקום מקפידים על כך.

אם זה מאמץ מאוד מאוד גדול או נסיעה ארוכה אפשר להתפשר. אבל זה חיסרון לדעתי.

לוקח זמן עד שממש זוכרים ללבוש כל יום

אני הייתי אולי שמה רק בימים שלובשת צמוד.
וכתבתי שבשביל ההרגל. מאמינה שתוך כמה חודשים יהיה כבר ממש צורך.
אבל זה ממה שאני מכירה, מהגוף שלי ו אחיות שלי.
ובאמת לקח מלא זמן עד שזה ממש ניהיה פריט לבוש קבוע
יכול להיות שיש אנשים שזה אחרת.

מה קובע שכבר כדאי להתחיל ללבוש גוזיות?

זה נשמע לי התפתחות מוקדמת מאד..ומחזור מוקדם לא מומלץ מהרבה בחינות
תקופת הפוריות מסתיימת בגיל צעיר יותר
הגובה נעצר מוקדם
ועוד...
אני הייתי בודקת

תור שמחכים לו כבר כמה חודשים. מסיבות אחרות, אבל זה אכן מתקשר לנו גם לזה...

כיום גיל 8 זה גיל תקין לשלב המדובר.


כמובן תמיד אפשר להתייעץ עם רופא הילדים. אבל זה ידע שמופיע גם בגוגל...

והמון ילדות בכיתה אצל כבר עם גוזיה
מסוף כיתה ג.
החא ביקשה גם אבל היא כזו רזונת שאין לה כלום.
אז הסהרתי לה שבעה יהיה לה גם כשתצטרל ולכל החיים אז אין מה למהר.

לכן לא חושבת שזה מוקדם.
כנראה ההתבגרות היום מקדימה....

לא רואים כמעט כלום

זה לא מוקדם מדי.
בתור אחת שהתפתחה מוקדם זה מאוד לא נחמד שזה בולט,
אז כן המטרה היא שזה פחות יבלוט.
מציעה לקנות לה הכי יפים שהיא תרגיש כיף ולא מעיק.