פורום אימהות השלב הבא (עמוד 23)

לק"י

את יכולה לפרסם גם בפורום הו"ל. שם פעיל יותר.

ורצון שהמצב יהיה שונה
אז חיבוק גדול
אני חושבת קצת מה לכתוב לך ❤️

אבל בגלל שלכמה אחים זה הפריע ולא רק לי, התחלנו ליזום.
ליזום מפגשים משפחתיים בחופשים, ליזום מפגשים רק של האחים באיזה בית קפה או מקום נחמד בערב. בלי הילדים.
ליזום שיחות טלפון ביננו מידי פעם.
להזמין לשבת.
אפשר ליזום שיחת טלפון עם אמא, לבדוק מתי מתאים לה לדבר ואז להתקשר. הכי טוב זה להפגש. אם אתן ניידות אפשר לקבוע מפגש מידי פעם של שתיכן. (אני משתדלת לקפוץ לאמא שלי כשאני בדרך לאנשהו, זה לא קורה כל שבוע, אבל פעם ב... זה נחמד לשבת ביחד בשקט ולדבר.)
אני לא יודעת למה אין קשר עם אבא, אבל אולי גם איתו אפשר ליזום משהו.
שמירת קשר עם המשפחה זה לפעמים עבודה. אבל עבודה ששווה את זה.
צריך גם לחשוב מה גורם להורים לא להיות בקשר. לפעמים אנחנו בתוך העולם שלנו ולא שמים לב שגם ההורים עוברים כל מיני דברים וגם להם יש צרכים שאנחנו לא מספיק מודעים אליהם. ויש דברים שמאוד מעסיקים אותם ואולי הם דוקא ישמחו שהילדים יתענינו בהם...
משפחות שזה לא בא להם טבעי, זה לא פשוט אבל ניתן לשינוי אם אין משהו עמוק שגורם לפירוד.
בהצלחה

אכן אני הכי בעד מפגשים יזומים וחיזוק הקשרים.. ניסינו פעמיים כל האחים להיפגש רק אנחנו ובשתי הפעמים איכשהו מישהו ביטל..
את צודקת לגבי הקשר עם אמא ורעיון טוב להתקשר ליזום שיחה אבל לא בטוחה כמה אמא שלי תזרום על שיחת תיאום-מרגיש לי שאין לה ראש לשטויות האלה, אני צריכה כביכול מזל ליפול אצלה על זמן טוב..
אפילו נגיד אם אני מחליטה לפרוק אצלה משהו מבאס)לא קורה כמעט בכלל( יכול להיות שתענה באמפתיה כי יש לה זמן ונחה עליה הרוח או שמקוצר זמן ורוח תענה לי תשובה מבאסת שלא תרומם אותי בכלל.. לכן לא מתקשרת סתם להתייעץ או לפרוק אחא רק לסמן וי בשיחה השבועית.
גם כשאנחנו מגיעים, עיקר ההתרחשות היא מול הנכדים.
הלוואי והיתי יכולה לקפוץ על הדרך לקפה וכו' אבל א. באמת אין לי זמן ואפשרות במהלך השבוע כי עובדת ואז ילדים וכו' וב. זה לא בדרך שלי וזה מעל שעה נסיעה..

בקשר לפגישות אחים- גם אם מישהו אחד מבטל עדיין אפשר להפגש עם אחרים. אצלינו נדיר שממש כולם יכולים להגיע. (אנחנו הרבה ומפוזרים ברחבי הארץ...)
ובקשר לאמא, אולי בהתחלה זה עלול להיות מאולץ, אבל אח"כ יזרום... והיום יש גם זום שזה יכול לשדרג אם מתאים לכן.
ממש בהצלחה זה לא פשוט משפחה. 🙂

זה נשמע שהשיחה עם אמא שלך זורמת טוב אם את תופסת אותה בזמן טוב. אבל את לא יכולה לנחש מתי יהיה זמן טוב.
אולי יעזור לך לתאם איתה בהודעה?
לכתוב משהו כמו 'מה נשמע אמא? אני רוצה לדבר איתך על משהו. מתי יהיה לך זמן לדבר?' או 'תוכלי להתקשר אלי כשנוח לך?'
(עם אמא שלי אני לא מתאמת שיחות מראש, אבל גם לי יותר לפעמים ליפול על זמן פחות נוח שצריך לקצר יותר. אבל כן יוצא לי לפעמים לתאם שיחות עם אנשים אחרים. זה מקל עלי לדעת שאני מתקשרת למישהו שמצפה לשיחה שלי ופנוי עבורה).

כי בעיקרון אנחנו פחות מתכתבות, הקשר אם יש הוא טלפוני.. לוקחת את הרעיון, תודה!

ניסית פעם לדבר עם אמא שלך על זה בעת רצון, בשיחה טובה שהייתה?

אפילו לומר כמה את שמחה שדיברתן וכמה הקשר איתה חשוב לך
ואיך תשמחי ששוב תדברו...

מעבר לזה, אולי להזמין לשבתות? או באמצע שבוע?
להזמין אליכם את המשפחה לחול המועד לביקור, ולהחליט מראש שמי שיבוא תשמחו בו?

ביום יום אם יש ווצאפ לשלוח תמונות,
אולי לנסות ליזום שיחות של הילדים איתה.

הלוואי ותמצאו את הדרך שלכם❤️

ולומר ששמחתי בשיחה
הלוואי ויהיה לי את האומץ לעשות את זה..
המשפחה לא כזה זורמת להזמנות.. רחוק להם😒

באמת להתחיל בקטן, ולאט לאט להדק את הקשר.. להסמין את ההורים, לעשות משהונבאירוע משפחתי, לפתוח קבוצת ווצאפ או אם יש לשתף בה דברים...

אם יש ילדים זה אפילו די קל כי הם יוצרים את הקשר
פשוט לשבת בגינה וליזום שיחות

אני גרה רחוק מההורים..יוצא לי להתקשר להורים פעם בשבוע בערך ולפעמים אפילו פחות אבל יוצאת עפ הילדים לגינה לפגוש חברות ומגיעים עם הזמן לשיחות עומק ושיתוף ממש טןבות

מגיעות באותו זמן.
ב. זה לא מתפתח למעבר לגינה..

לא הצלחתי להבין אם את עובדת או לא..אם לא אולי זזה מה שחסר לך?
אני עובדת 8 שעות ביום עם 5 ילדים חלקם כבר גדולים
ומידי פעם שעה עם חברות בגינה ממלא אותי ממש

לדוגמא ולעלות ואחרות יורדות בשעה אחרת או לא יורדות בכלל.. או להיפך.. זה לא שכולן כל יום בגינה ובאותה שעה.. צריך לתאם ..
אבל בגדול הקשר הוא כי יש לנו ילדים חברים ויש עוד מסגקת שמקשרת בינינו.
אבל לא מרגישב שזה מתפתח לקשר עמוק למעבר לגינה.
אנחנו כן יכולות לשתף קשיים ודברים שחוינו בשוטף.. אבל זה לא חברות של:"וואי יפה תשמעי מה היה לי" או" כאילו ממש של לפתוח רגשות בקטע של חברות טובות.. והיו לי כאלה בחיי כך שיש הבדל..
פה זה יותר טכני

את זה וזה יגיע לשם

שזה עניין של ציפיות.
לאיזה רמת קשר את מצפה?
ומה את עושה כדי להגיע לשם?

להרבה מאוד אנשים קשה לתחזק קשרים כשאין קרבה טכנית.
באמת עסוקים וטרודים או סתם זה דורש אנרגיות ותשומת לב.
אפשר לייסד משהו קבוע, נניח טלפון להורים ביום שישי בבוקר. או להגיע לבקר באמצע השבוע פעם בחודש.
את יוזמת.
אולי בהתחלה זה קצת מלאכותי אבל לאט לאט נוצר יותר שטף.
זה לגבי הורים או אחים.

לגבי בני דודים, זה כנראה באמת עניין של ציפיות... אין לי קשר כמעט בכלל עם בני דודים (נפגשים פעם בכמה שנים אם יש איזו חתונה וזה כבר באמת נדיר, ולא לכל החתונות אני מוזמנת כי ב"ה המשפחה גדולה).
וזה לא חסר לי ביום יום, ויותר מזה, זה גם דורש ממני אנרגיות להיות נחמדה כשאנחנו נפגשים, כי באמת אין כמעט מכנה משותף כשכולנו כבר מבוגרים ורובנו נשואים והורים לילדים....

אצלנו גם אין קשר בין אחים
כמעט ולא מדברים
עם אמא שיחות טכנית היא אישה ביקורתית תמיד יש לה מלא ביקורת
אני לא נעזרת בה בכלום ולא משתפת אותה בקשיים השיחות מאוד מרוחקות
ועם אבא אין בכלל קשר לא מדברים בכלל
וגם אין קשר עם ההורים של בעלי
האמא שלו חולה והאבא איש קשה יום שמתלונן על כל דבר שזז ותמיד בא בטעות ודורש דרישות לא הגיוניות
אז אנחנו בטבעי מתרחקים מ2 ההורים כדי ליצור לנו חממה נעימה משלנו.
הבעיה כמו שכתבת שנשארים לבד ובודדים נורא.
זה כואב מאוד מאוד אין עם להתייעץ וממי להיטען כקשה .
ולא למי לנסוע כשחלשים או תשושים.
זה התיקון שלנו בעולם
גם אין לנו כמעט חברים טובים בישוב שאנחנו גרים.
אז מסתדרים

נורא אהבתי שאת משלימה עם זה.
ומשליכה את זה לה'.
מהממת...
ירבו כמותך בעם ישראל.
את פשוט צדיקה

בעיקר על הצד שלי!!
איזה עצוב שנוצר מצב כזה!!
גם עליי כמובן אני מדברת. איך גדלים יחד ומגיעים למצב כזה..
צריך לעשות על זה מחקר או משהו כדי שנלמד מה לא לעשות..
החלום שלי זה שמשפחה הגרעינית שלי תישאר במשפחתיות עמוקה וחזקה לאורך החיים.. שאהיה מרוצה ומסופקת מהקשרים.
באטתה נשימה, לא רוצה לוותר על הקשרים עם המשפחה שלי אבל לצערי יש דברים ועלבונות וקטעים רגשיים שחוזרים כמו גלגל חוזר.. ושוב לאותה נקודה של ריחוק...

גם אצלינו היו חוויות כאלה לאורך הנישואים בגלל המרחק
..
מה גם שבגלל שבעלי מאוד יתחזק הריחוק רק העמיק....(חילוקי דיעות בקטע הלכתי)
בצד של בעלי זה היה פחות נורא כי המנטליות מאוד חמה ויש הרבה צחוקים וכיף אז הקבוצת וואטסאפ תמיד עזרה לזה.
וגם חמותי דאגה לעשות מפגשים ונופשים משותפים וככה הגיבוש המשפחתי גבר ..
בצד שלי , היה תמיד כבידות. די רואים שחור בכל דבר והכל כזה מבאס... אז הקשר דעך יותר. אבל לאחרונה אחים שלי יוצרים מפגשים שבאמת מעודדים גיבוש משפחתי. (מודה לא אני יזמתי, איפשהו ויתרתי על זה, ונקשרתי יותר למשפחה של בעלי שאני אוהבת לצערי איפשהו יותר)

לכן בתור אחת שחוותה את זה, אמנם לא יזמתי תיקון אבל אני רואה שהמפגשים שאחרים מהמשפחה של בעלי ושלי יצרו גרם להרבה דינאמיקה מחודשת בינינו..
אני ממליצה לך להתחיל ליזום כאלו מפגשים,
נופשים,
סתם ערב משפחתי
שבת איפשהו
בהתחלה זה יהיה מאוס אבל עם הזמן את תראי כמה כולם נפתחים.
מצד שלישי מה קורה אצלכם בקבוצות וואטסאפ?? אין שם איזה תקשורת?

ושוב מזדהה כל כך ומבינה את תחושת הבדידות, גם מול אמא שלך. אני עד היום חווה את זה.
ואיפשהו למדתי לחיות עם זה ולהינות מדברים אחרים ומשמחים שיש לי .

איחולי בוקר טוב/ערב טוב ושבת שלום וכאלה מדי פעם
למה מה זה אומר קבוצה פעילה להגדרתך? מסקרן אותי לדעת... אתם באים ממשפחות דתיות?
וכיף לך ממש שיש לך את הצד של בעלך. שיש מישהו שם שיוזם אז זה באמת מקרב לבבות.
אמא שלי נגיד יוזמת אבל זה כולל אנשים ממעגלים רחבים יותר כמו אחים שלה, דודים מכל הצדדים ואנחנו נבלעים שם. באים כדי שיראו: הנה הילדים של המארחת גם הגיעו וזהו לא סופרים אותנו.
יצא לנו כמה פעמים ליזום מפגשים..
בוא נגיד שחצי לפחו לא יצאו לפועל.. אבל צודקת שצריך ליזום ובעיקר לזרוםםםם...
קשה לי שאם מדברים על מפגש, כל אחד נהיה כבד וצריך לחשוב ולבדוק תוכניות וכן בא ואז לא בא וכאלה.. חייב קצת לבתאמץ ובאיזשהו מקום גם להתחייב כדי שיהיו חוויות משותפות בבגרות שמחזקות קשרים..

הכוונה שיש הרבה דיבורים, צחוקים, באמת כל יום כמעט מקשקשים וצוחקים.
גם לאחרונה אצלינו בקבוצה של הצד שלי אבל שם זה מסתכם ב2-3 הודעות. אצל בעלי אנחנו חבורה של כלות וחתנים פלפלים מאוד, אז האווירה מאוד כיפית למרות המרחק. יש הרבה משותף בינינו... הרבה מהילדם באותם גילאיים ואוהבים להיפגש יחד. אנחנו מאוד דתיים גם המשפחה של בעלי כולם דתיים , אין שם לייטים אבל גם לא כמו בעלי וכמוני ועדיין יש ממש ממש גיבוש ואהבה. אני תמיד מחכה להיפגש עם כולם ולהיות שבת עם כולם. ברמה שאם חמותי אומרת לי שרק אנחנו נהיה אצלה אני מתבאסת, כיף לי עם גיסות שלי כיף שהגיסים בסביבה. כיף פשוט. בלי עין הרע ברוך ה'. . . . אני מאמינה שכל הקשר החם נוצר כי תמיד בחרתי לא לקנא ולתת מעצמי, לעזור, להיות שם בשביל חמותי ןגיסותיי... ואז האהבה הגיעה וגם הן התחילו לתת יותר.
נראה לי על זה מושתת הקשר הטוב, על פירגון אהבה כבוד הדדי תקשורת טובה הבנה הכלה... כל אלה יחד. אני מאוד פתוחה עם חמותי וגיסות שלי (עם אחת מודה פחות, כי פשוט היא פחות תקשורתית מטיבה) ואומרת מה מפריע אם מפריע יש לנו קשר חזק ואמיתי. לסיכום, לא הכל ורוד.
יש תקופות אבל גם בתקופות האלה זה בקטנה אחכ חוזר להיות טוב.
מאחלת לך כפי שהצלחתי להבין מה את שיהיה לך קשר אוהב וחם עם משפחתך ורואים כמה חשוב לך הקשר ואת משתדלת... ובעזרת ה' את תראי מזה ברכה.
תהי את היוזמת של הפגישות ותמצאי פגישה שיתאים לכולן התאריך
בטוח יש כזה דבר בעולם.. חחח
אל תתייאשי לרגע .. את תראי שגם יעריכו אותך יותר. בהצלחה רבה רבה ישר כח

יש לי הזדהות מסוימת חלקית
בגדול המשפחה שלי טובה מ-2 הצדדים אבל לא מושלם
היתי רוצה קשר יותר פתוח, יותר התענינות כנה, יותר אכפתיות, פחות קרירות
חיבוק והזדהות מסוימת חלקית
אני חושבת שגם מי שיש לו המון משפחה וחברים,בעומק בפנים הלב מרגיש בדידות, כי בסוף אדם הולך לקבר לבד ואי אפשר לדעת מה יהיה איתנו
קראתי פעם שבדידות זו תחושה שלא אוביקטיבית, כלומר בדידות הכוונה שאתה לא מרגיש טוב עם *עצמך* וזה לא בהכרח קשור לאנשים סביבך, כי עובדה שאת יכולה להיות מוקפת באנשים פיזית ולהרגיש לא נעים ובודדה, ולעומ''ז להיות לבד ולעסוק במשהו שטוב לך שגורם לך להיות כה מאושרת שאינך מרגישה בודדה
אני חושבת שצריך להתאמן על שמחה וראית הטוב שבעצמך דווקא כשאת לבד
וזה ירגיל אותך ויגרום לך להתנהג כך גם בפומבי וממילא בעקבות כך- המנוע הפנימי העוצמתי שלך יגרום למשוך חברות פוטנציאליות
--אם לא מתאים לך,קבלי ביטול כמובל,רק העליתי רעיון
חיבוק על התחושה הלא נעימה ..מוכר מאוד,חלקית כאמור

אולי מישהי הגיבה לאחרונה? לא ברור..
( זה לא אני פתחתי את השרשור..זה לא ניק שלי...אם העלית על דעתך 😎)

לק"י

אולי במסגרת הבאגים הוא קפץ.

גם אני עכשיו ככה בערך, כשזה קורה - זה ממש מוזר .. חח עד שאת מתכננת איך לנצל את הזמן, מישהו מחליט להפר את השקט וכל החלומות נגדעים באחת חח

או להתקשר לתמת/ למעון הספיציפיי.

בהצחה רבה, מקוה שיסתדר

בס״ד

(שם יותר קשור לגילאים של מעון)

גם כילדה היינו מנויים עליו.
יחסית לעיתון חרדי הוא לא "כבד", ויש שם הרבה סיפורים ותוכן מעניין מתחומים שונים (גם מדעיים). ויש אותו כל שבוע, שזה גם יתרון...
(אותיות וילדים הוא מגזין פתוח מדי בשבילנו... אני מנויה על פנימה, אבל הילדים שלנו לא מכירים "עולם", ולכן לא מתאים לנו משהו שמשתייך לציבור הדת"לי.)

היום כבר אין?
אני זוכרת שהייתי אוהבת להשוות עם שכנות שלי- לנו היה כתוב יום העצמאות ולהם ה' אייר🙂

מהדורה דתית לאומית...

זוכרת גם שקיבלנו ביום העצמאות מגזין עם דגל ישראל
אבל גרנו ביישוב דת"לי מובהק.
עכשיו אנחנו גרים בשכונה שיש בה גם חרדים וגם דת"לים, אז הם לא יכולים לדעת לאיזה ציבור אנחנו משתייכים...

היינו מנויים על החרדי וההורין שלי ממש דתיים לאומיים ציוניים... תמיד הפריע לנו שלא הזכירו דברים ציוניים (אם כי לא ציפינו מהם..)

בעוד שאותיות הוא דו שבועי.

גם אני ממליצה על זרקור, לדעתי עשיר ומעניין, ולא כ"כ שמתי לב להבדלי השקפה. (כן יש נקודת מבט 'חרדית' אבל לא עיסוק בנושאים בהם קיימים הבדלי השקפה. אבל לא חקרתי לעומק, ואני גם לא קוראת הכל).

מה יתאים לכם. בד''כ אפשר לבקש מהם עיתון מהעיתונים הקודמים לדוגמא. או אפילו תיקחו מחברים.

בס״ד

מגזין מקסים, מעניין, מעשיר, עם ערכים... זה עם כל מיני מדורים מגוונים. מה שכן, אני לא הייתי מגדירה אותו כסגנון תורני, יותר דת״ל רגיל (יכולים להיות מוזכרים דברים כמו הארי פוטר, כמו הספר כראמל, המונדיאל וכו׳. ויש גם תמונות של נשים ונערות כמו סופרות, מתנדבות, נשות מקצוע וכו׳).

בהצלחה!!

אנחנו גרים בחברה לא כל כך סגורה, אז מושגים כמו שהזכרת אלו דברים שהילדים שומעים עליהם בחוץ בכל מקרה. ועם תמונות של נשים אין לי בעיה, כל עוד הלבוש צנוע.

בס״ד

נראה לי שהם שמים לב לזה דווקא ודואגים שלא יהיו תמונות כאלה, לא של ילדות ולא של נשים.

(בתמונות של הנשים שמראיינים / של חלק מהכותבות חלק מהנשים בלי כיסוי ראש או עם כיסוי ראש חלקי, למי שזה נכנס לקטגוריה של לבוש לא צנוע).

בהצלחה 🤍🤍🤍

בתור ילדה היינו מנויים גם לזרקור, וממש נהנינו ממנו. אבל הוא מאוד חרדי...

בתור ילדים היינו מנויים על אותיות, זרקור, ילדי טבע הדברים ועיניים. והיה גם עיתון משפחתי שאנחנו הוצאנו..🙂
עכשיו קשה לי להחליט מאיזה מהאפשרויות הילדים הכי ירוויחו. ב"ה יש יותר מידי אפשרויות טובות..

מתלבטת אם רוצה להשאיר את הילדים בעולם שהם מכירים או כן לחשוף לדברים אחרים דרך העיתון.

ולמה לעשות את זה דרך אנשים אחרים?
אני מעדיפה לחשוף את ילדיי לעולמות אחרים דרכי, דרך המסננת שאני מדייקת בשבילם. (לדוגמה, אם יש אגדת עם מפורסמת שחור בהשכלה לא להכיר אותה, אני אספר להם אותה ואשנה ניואנסים לפי מה שמתאים בעיניי שהם ישמעו. אני לא סומכת על אף אחד אחר שידייק בניואנסים המתאימים לילדים הפרטיים שלי...)
זו דעתי

והדברים כן עולים פה ושם.
מודה שלצערי עוד אין לנו גישה סדורה בקשר לזה.

אני מגיעה מבית של חוזרים בתשובה ככה שמצחיק אותי להגביל עיתונים לא תורניים מספיק כשאני גדלתי על מעריב לנוער.

אני חושבת שעיקר הקושי שלנו הוא שאני מרגישה שאין מספיק בסיס תורני בבית בשביל לפתוח אופקים אחרים.
כלומר, ברעיון אני חושבת שאם מרגישים שיש בסיס תורני חזק ואלטרנטיבות טובות אז אין שום בעיה לחשוף את הילדים גם לעולם שונה משלנו, כי הילדים מטבעם רוצים להידמות לנו, ואם אנחנו מספיק יציבים בדעתנו בדרך שלנו הילדים קולטים את זה.

טוב, הסתבכתי קצת עם כל ההסברים, סתם נושא שמעסיק אותי בימים האחרונים.

בכל אופן באמת חושבת שזרקור יותר מתאים לנו כרגע

הכרתי את זה קצת מבני דודים שלי. ההורים שלי חזרו בתשובה והצליחו לבנות כיוון יציב למדי, אבל אחותו של אבי שגם חזרה בתשובה קצת פחות הצליחה למצוא לעצמה הגדרה ברורה - וראיתי איך זה משפיע על הילדים.
בכל אופן, הילדים שלי *יחסית* נמצאים בבועה הרמטית. עדיין כמובן "חודרים" דברים, אבל הם משתפים אותנו. והם יודעים שמה שאנחנו מראים להם הוא בסדר, ולכן לא נבלבל אותם עם עיתון שלא לגמרי בסדר מבחינתנו... (זה לא שבחיים לא אתן להם לקרוא את אותיות וילדים, אבל לעשות מינוי זו כבר אמירה של אישור.)

אצלי הם ממש אוהבים.

מוזמנת בשמחה לקחת לבדוק.

לאחרונה הוסיפו גם גיליון מדע וטבע, שגם מעניין להם.

זרקור לקחנו פעם ממישהו, אנחנו אהבנו אבל הילדים פחות התחברו. זה גם שונה מהישנים (שבעלי היה מנוי אליהם כילד ויש לנו הרבה גיליונות ישנים שלהם.)

יותר מעניין או פחות?
סתם מעניין אותי

א. איפה הם שומעים את המילים האלו? שלא ישמעו כאלו מילים אם הם בחברה שלילית וכו'...
ב. יכול לנבוע משעמום, תמצאי להם תעסוקה- לצאת לטיול , לשחק כדורסל, משחק חדש, יצירה,בישול, להכין הפתעה לסבא וסבתא,להזמין חברים,ליסוע לבריכה- מה שמתאים לך ולהם.....

גם ליד אחרים?
לפעמים זה מצורך לא מודע לצומי של אחד ההורים, כי כמובן המריבה שואבת מאיתנו המון צומי.
לפעמים זה הצורך לצאת צודק. או תחושת התחרות על משאבים רגשיים
(שאמא תראה שאני צודק או בכללי שאני הצודק)
ואז צריך למצוא את המקום הייחודי של כל אחד.
בייחוד שיש תינוק קטן שהוא תחרות רצינית על הצומי.
לפעמים זה המקום לפרוק אם היה יום עמוס רגשית - כי לחברים אי אפשר לדבר ככה... וצריך למצוא אפיק אחרלפריקה רגשית.

מעבר לזה שחשוב למצוא את הסיבות למריבה ולמלא את הצורך בצורה אחרת, כדאי לעשות איתם פעילויות שבהן הם לא יכולים לבד וחייבים שיתוף פעולה.

נשמע שהאהבה והחיבור ביניהם חזקים - כך שאת כנראה בהחלט עושה משהו נכון
אז לחזק את זה.

אני לפעמים עושה להם (ולפעמים זה גם עובד ) - "מבצע אהבה". טבלה שבה מסמנים בכל פעם שמתגברים ולא מציקים או מעליבים ובכל פעם שעושים משהו מיוחד לאח שמראה על אהבה. כשמסיימים את הטבלה מקבלים איזה משהו משותף לכל הילדים - משחק או יום כיף או משהו כזה.
אבל עוד לפני זה - לנהל איתם שיחה פשוטה. לדבר על כך שלא נעים שיש אווירה כזו בבית, ושחבל שאחים כל כך אוהבים פוגעים זה בזה. לפעמים המוטיבציה לשינוי מתעוררת אחרי שיחה כזו...

אני חושבת, מעל גיל 10 הם בסקאלה אחרת חחח

יפה
אבל אולי זה תלוי באופי...

שככל שרבתי יותר עם אח ספציפי והרגשתי שזה מותר להיות גם בצד הזה ככה גם האהבה והקשר גדולים יותר לעומת אחות שפחות יכולתי לבטא מולה והכעס נשאר בפנים.

כן מומלץ ללמד אותם לבטא את עצמם בצורה כנה ואמיתית, זאת אומרת שלפעמים קללות\ ניבול פה  מגיעים כי יש הרבה רגשות מודחקים שלא יודעים לתת להם שם

וכשלומדים להגיד אתה ממש מעצבן אותי למשל או אני לא יכול לסבול אותך ברגע הזה זה נותן ביטוי למה שהולך בפנים ומפחית את הצורך בשימוש בקללות. וגם כמובן שהשיח לא יישאר ברמה הזאת אלא לתת להם לפתור את הקונפליקט ביניהם

בעיני זה בעיקר דורש סבלנות ולחרוק שיניים

הם יגיעו לזה בסוף

קודם כל תודה על התגובות🙏
הם לא מקללים בניבול פה- הקללות שלהם זה "דפוק", "חמור" , ח*ה, לא קללות לא צנועות אבל מה שמרגיז הקלות שזה יוצא להם מהפה, בלי להסס המילים האלה רצות אצלי בבית על ימין ועל שמאל
בגלל שהם ילדים גדולים אפשר לנהל שיחה ולדבר ואז מה הם אומרים? אבל מה עשיתי בכלל, את סתם מתעצבנת, גם חברים שלי אומרים ככה, אבל הוא הציק והוא עצבן, והגדול בכלל בן 11 וחצי מרגיש את עצמו בוס ומרים את הקול שמנסים להוכיח בצורה יפה ואז הכל מתלקח עוד יותר
זה לא קשור מזה שנולד ילד בבית זה תמיד היה פשוט ככול שהם גדלים זה נהיה יותר קשה,
אין אצליהם אחרי מריבה ברוגז או לא מדברים, 2 דקות וישכחו מהכל ויחזרו לשחק כאילו כלום לא היה ואנחנו ההורים נשארים עצבנים עדיין

על הספר "אחים ללא יריבות", הוא מדבר בדיוק על זה ומאוד מעשי, כולל הקטע שבסוף הם משלימים ואנחנו נשארים עם העצבים והראש הכואב...

גם לי יש אחות שאף פעם לא ממש רבתי איתה, והקשר- היה ועודנו - די קר כקרח חחחח לצערי, אבל בקטנה לא נורא

אפשר תמיד לבדוק ואם הבת מתאימה ויש מקום באולפנה אז זה יהיה בסדר.
לא יודעת איזה סיבסוד יש לכם. לימודים באולפנה עם פנימייה הם בדרך כ15 אלף שח ואפילו יותר. יש כאלה שזכאים להנחות דרך עליית הנוער אם יש באולפנה, ויש הנחות מוסדיות אבל לא ככ משמעותי

בדרך כלל יש בנות שרוצות לשנות באמצע ט' או י', אח"כ כבר יותר מסובך בגלל המגמות.
צריך לדבר עם האולפנה, מקווה שיקשיבו לכם. זה בד"כ תלוי כמה מקום יש להם ולהתקבל לאולפנה זה תמיד קשה.
לגבי תשלומים- מעולם לא שמעתי על סבסוד בגלל איזור, אולי זה קורה באיזורים עם עדיפות כלשהי? לא מכירה. בכל מקרה אולפנה ללא פנימיה עולה כמה מאות שקלים בחודש.
בהצלחה

לאולפנה לא פרטית אלא כמו ישיבה תיכונית או תיכון רגיל, שיש תשלומי הורים אבל המדינה בעיקרון מממנת.
אני מדברת על אולפנה ללא פנימייה.

אם הרשות המקומית מאשרת, המשמעות היא שהתקציב שהם מקבלים עבור הבת שלך מועבר לרשות השניה, וככה מגיע לאולפנא האחרת.
לא נראה לי שיש דבר כזה שאת משלמת מהבית תשלום שכל האחרות מקבלות מהמדינה.

ובכל זאת, כשאני שולחת את הבת שלי לאולפנה שהיא לא ברשות שלי, אני צריכה לשלם "אגרת חינוך" לרשות שלי (כ1000 ש"ח) וזה בעצם על אי קבלת שירותי חינוך, וכמובן שאם אני שולחת לבית ספר פרטי אני צריכה לשלם את מלוא השכ"ל ולא מקבלת מהמדינה שום תשלום.
כך שאני לא בטוחה שההיגיון הוא הדבר היחיד שפועל כאן...

מקסימום יגידו לא

פעם פעמיים ולא תצוץ יותר..

אפילציה דומה למכונה לרגלים?
כלומר גילוח במכונה במקומות בפנים כמו שפם גם גורם לזה שיגדל פחות או שמגביר את קצב הגדילה של השערות?

לא פינצטה ולא כלום זה יכול להגביר אותן....
אפילציה מעלימה אותן אחרי כמה פעמים

ואני בת 26 ויש לי שערות בודדות בסנטר מגיל 16 בערך 🙃 אז לא קשור לזקנה בכלל.
אם יש לך אפשרות לעשות אפילציה זה עדיף באמת, כי אז יש סיכוי שזה אפילו לא יחזור

זה לא יגרום לשערות אחרות לצמוח. פשוט על כמה זמן להוציא אותה וזהו

כמה חודשים היתה לי שיחה עם מורה מתקנת של הילד שלי. היא שאלה אותי על תחום לימודי מסויים ׳איך הוא הגיע למצב הזה׳.

אחרי השיחה הזו חשבתי על אפס רגשות אשמה שיש לי לגבי השאלה הזו, למרות שהיו לי בנושא הזה טעויות.

הבנתי שהגעתי למקום טוב עם עצמי באמהות, שאני מצליחה לחשוב על הטעויות ההוריות שלי בלי רגשות אשמה.

כשתינוק נולד, זה מצב חדש, גם לאמא שיש לה נסיון, כי שוכחים מלידה ללידה. מצבים חדשים יכולים להביא איתם רגשות אשמה על כל טעות ובעיה.

ככל שעובר הזמן וצוברים ניסיון אפשר ללמוד להפחית או להעלים את רגשות האשמה.

לא בטוחה שאין כאלה קודם, אבל באופן כללי
רגשות אשמה נגזרים מאיזשהו קושי לקבל את הפער בין הרצוי למצוי,
כשרגשות האשמה נותנים הרגשה מדומה של שליטה/אחריות/התקדמות
אני חושבת שכהורים יש לנו הרבה רצוי לגבי מה יהיה עם הילדים שלנו ואיתנו כהורים
ולכן טבעי שישנם גם פערים, ושהחוויה הזאת מובילה לרגשות אשם

זה בגלל האחריות שלי על הילדים. הפחד שהטעויות שלי ישפיעו על האישיות שלהם בעתיד

כך לדעתי בכל אופן

שזה קשור ברמת המחוייבות.
כלפי ילד שלך, זה הכי חזק.
הוא נולד חסר אונים וצריך אותך ב100% והתביעה הזו נשארת גם כשהוא גדל ומסוגל לדאוג לעצמו. היא פשוט עוברת לתחומים אחרים...
עם המחוייבות האין סופית מגיע המצפון. התחושה שאולי לא פעלתי מספיק טוב ביחס לעול שעל כתפיי .

שאלה מעניינת

לספק לו את הצרכים- הרגשיים, נפשיים, חברתיים, חינוכיים, דתיים, להתפלל עליו, שכלית ולימודית שיתפתח-ועוד ועוד, וכפי שמישהי כתבה פה יפה - שילד נולד חסר אונים ותלוי בך
זה די ברור
לאיזה היבט התכוונת?
באופן כללי, בחיים אפשר להרגיש אשמה על כל טעות שעושים, אשמה זו למעשה תחושת אחריות יתירה שאולי גורמת גם לחרטה על העבר, כפי שהיתי מגדירה אותה במילים שלי. ....

ילדה שגדלה להיות אשה, זה הדבר הכי יקר וחשוב שיש לנו עליו אחריות. מנגד ככל שהם קטנים הם תלותיים - כך שלא רק שמושא האחריות כל-כך יקר, גם אחוזי האחריות שמוטלים עלינו גבוהים מאוד.

ומכיוון שמדובר גם במשימה מאוד מורכבת לטפל ולחנך ולדאוג לכל מה שצריך, ואין "ספר הדרכה" חד משמעי, ואפשר גם למצוא דעות מנוגדות בהרבה עניינים - בהכרח יש אי ודאות לגבי הדבר הנכון בהזדמנויות רבות.

בנוסף מכיוון שהמשימה לא רק מורכבת אלא גם אינטנסיבית וטוטלית, בהכרח יש חוץ מאי ודאות גם זמנים שלמרות שאנחנו דווקא יודעות מה נכון לא נצליח ליישם את זה, מקרים שבהם נטעה במודע (נכעס שלא כראוי על ילד לא רק כעס-חיצוני, למשל).

בינגו עם מושגים לאורך ההגדה ובסוף יש פרס.
לילדים שלנו עוזר מאוד להתרכז

מי ששואל שאלה יפה מקבל פתק כזה, ובסיום הסדר מקבלים פרס על כל מספר פתקים. כמובן, כדאי גם לנסות לענות על השאלות... (השאלה אם ההורים יזרמו)

למי ששואל/עונה/מקריא וכו'
ומי שרעב מכרסם תוך כדי הסדר...

לנו בד''כ מספיקים הדברים שהילדים מביאים מהמסגרות, תמיד יש כל מני חידות וכד',
לכל אחד יש גם אגדה אחרת עם ציורים,
ושירים,
ותחפושות של יציאת מצרים בתחילת המגיד,
זה כבר גורם לסדר להיות די ארוך...

חויה מתוכננת, מיטל אדמוני. היא שולחת חידות והפעלות כל שבוע על הפרשה, בטוח היא תשלח לפני פסח.
תרשמי לרשימת תפוצה שלה

‏‪m.e.f@inn.co.il‬‏

יש לה רעיונות ממש מוצלחים

אבל למה לגלח ולא שעווה?

גילוח מרבה שיער

גילוח כל-כך יותר זמין ומהיר וגם לא כואב...

וזה כאב מאוד... לא הייתי נותנת לילדה בת 8 לעשות את זה. (ועשיתי שטויות כמו לנסות לגלח את השפם, בגיל 14)
וגרם לי לשערות קוצניות ושפיצים שגדלו מהר ככה שכל יומיים הייתי צריכה לגלח, ממש סיוט!
רק בגיל 18 התחלתי עם שעווה, והיה לי כל כך חבל שלא ניסיתי לפני. ממליצה מאוד. רק שהפעם- פעמיים הראשונות יכולות לכאוב לה מאוד... אולי תנסו פעם אחת וזה יגרום לה לרדת מהרעיון 🙃

וממליצה ממש

חוץ מזה שזה הרבה יותר כואב משעווה זה גורם לשיער לגדול מתחת לעור...בעע

מאז הלייזר חיי השתנו לא גודל בכלל..
לילדה קטנה הייתי מתחילה עם סכין וכשיש כוח שעווה

פעם בחודש וחצי חודשיים. לא כואב חוץ מהדקה הראשונה.. וגם זה כאב ממש נסבל, ראיתי חברות שהורידו עם שעווה וצרחו..

מסריח אבל לפחות לא מסוכן שתחתך...

אם היא לא הייתה רוצה, לא הייתי מעלה את האופציה, אבל אם זה מגיע ממנה, ומפריע לה, למה לא?

לעולם של הנשים המבוגרות. כי אני רוצה לשמר לה קצת ילדות.. מחשבות כאלה..

גם אחרי שהיא מגלחת שיער, זה לא מבגר אותה, זה רק עושה רגל חלקה.

לא מבינה את האמירה של לאפשר אם היא לא אוהבת את עצמה ככה.
צריך ללמוד לאהוב את עצמי כמו שאני.
ילדה שמנה שמגלה מודעות למצבה מעודדים לספורט וירקות נגיד ולא למחטבים ותוספים דיאטטים...
אולי עכשיו אחרי החורף נהיו כהות יותר השערות ודווקא שמש וטייץ קצר תבהיר אותם קצת.
מכירה משפחות שמגבילות נגיד עגילים תחליטי כשתהיי בת 12,14,16.... כנל עם טיפול בשיעור לא?!
והאמת שהבת שלי קצת צעירה יותר משלך אז אין לי הרבה ניסיון רק הופתעתי שהכיוון הכולל הוא כן לחיוב.
מנחשת שזה עניין של חשיפה של הדור הזה והרבה יותר חשיבות לכל זה ממה שהיה...
בהצלחה

לק"י

אבל לא יודעת מה הייתי עושה במקום הפותחת.

שבגיל הזה, היא בהחלט יכולה להוריד שערות פעם בחודשיים וזה יהיה ממש סבבה..

כי תכלס לא באמת צריך.
והיא תרגיש טוב עם עצמה ועם הגוף שלה.
ובאמת אפשר משהו כמו שהציעו כאן, קרם להורדת שערות שתכלס יכול להתאים למשהו קליל יותר..

אם מפריעול לה השיערות, אחת לחודשיים זה המון. במיוחד שאחרי הסרה הן גדלות בצורה אגרסיבית יותר ולא פלומתית כמו שיש לה עכשיו. אלא אם כן והתכוונת לשעווה.

אני בכל מקרה בעד. לא רואה בזה בעיה מיוחדת, בלהסיר שיער מגיל צעיר.
הבת שלי למשל שעירה, ואם היא תרצה עוד כמה שנים להסיר כי היא לא מרגישה בנח,לגמרי אזרום איתה, אחרי שאסביר לה בפירוט מה ההשלכות ומה היתרונות והחסרונות שבכל שיטה

כמו שכתבו פה. חבל לעשות עם סכין שלא יהיו לה חתכים. אפשרות נוספת אולי להבהיר את השערות? יש דבר כזה לחמצן שיער (להבהיר אותו) אולי זה יעזור. לי היתה חברה ממש שעירה שאמא שלה גילחה לה בערך בגיל 9 זה היה אולי 8 אפילו

לק"י

רק שישימו לב שזה לא יותר מידי בשבילם.
בפועל בשלב מסויים אמרתי להם שמספיק, ושיש גם סעודה.
אבל הם בטח גם היו רעבים, כי הסעודה התאחרה ובקושי הספקתי להכין משהו לבוקר.

כן דאגתי שיאכלו טוב בבוקר (ותודה לשכונה ששלחה קוסקוס... כולם ישבו לארוחת בוקר של קוסקוס ומרק על הבוקר...).
הכנו אוכל שהם אוהבים לסעודות פורים, וארוחת ערב בערך בשעה הקבועה.
והטיפ הקבוע שלי (שאני עושה בשביל עצמי, ושתי בנות הצטרפו אלי השנה)- לטעום משהו בשרי מוקדם ואז פחות מתפתים...

אבל חוץ מזה, מה הם אוכלים כמה ומתי- זה שלהם. וב''ה רובם מצליחים לאכול במידה (חוץ מאחד המתבגרים, שלא עומד בפיתוי, ובן ה-4, שאנחנו שומרים את הממתקים שלו ומשחררים בקמצנות עד פסח).

יש כמה שלא עומדים בפיתוי.
ושמרתי להם אבל התחנונים שלהם היו מעייפים ביותררררררררררר.
הייתי רוצה לשחרר את העניין אבל באמת שאין להם גבולות והם יאכלו בלי גבול ובסוף אני אסבול חס וחלילה מחוסר הבריאות שלהם

רק מזכירה שלא בריא לאכול הרבה ממתקים ומציעה אוכל חליפי.
יש פה כמות ממתקים בלתי נתפסת והם אכלו יותר מדי.

עוד כמה ימים אני אעיף הכל מהבית, הילד יחלק בתהילים, בעלי יביא למשפחות שרוצות ונחזור לשגרה.

בשלב מסוים עצרתי את הטרפת
הכנסצי את כל הממתקים לשקית זבל גדולה שחורה והסרתי אותם מטווח הראייה של הילדים
הם המשיכו לבקש, אבל לא נעניתי
לסיום הסעודה לקראת שקיעה הוצאתי עוגיות ביתיות ופלטת ירקות שחוסלה. וזהו. נגמר הטירוף ב"ה
אני יקווה חח

איך נגמר הטירוף? מחר לא יבקשו ממך?

אציע להם עוגיות ביתיות שנשארו וחטיף, זה מה שהם יכולים לאכול אצלי בשגרה
אני מעלה את זה לארון גבוה וזה כבר לא יהיה אופציה עבורם.

אבל כבר צופה את התחנונים וזה היה לי קשה לסרב שוב ושוב.
תודה שכתבת לי ! ובהצלחה לנו!

מבחינתי,הם מתחננים לסוג של רעל ובגלל זה קל לי לסרב ולהציע תחליף
אני ממש רואה את ההשפעה של הזבל הזה עליהם, כי זה לא דברים שמצויים אצלנו ברגיל.
אפשרתי בחג רק בגלל שהיו פה חברים שלהם שרגילים לאכול את הדברים האלה, אחרת - גם לא

בהצלחה יקרה ❤️

קשה לי שהם משגעים אותי בתחנונים לא קשה לי שאני מונעת את זה מהם או המחשבה שהם מפסידים משהו, ממש לא..
פשוט שוב ושוב ותחנונים וזה מעייף אותי

אין מה לעשות,זה תופעות לוואי של ההורות חח

ברגע שאמיין, הרבה ייזרק ככל הנראה

אני לא יודעת אם זה מתאים לכל בית. אצלנו זה ככה כבר שנים, הילדים אוהבים את זה ולגמרי לא מצפים ליותר מזה.
אני מניחה שילדים שרגילים להתנהלות אחרת, זה לא ממש יעבוד איתם באותו אופן. אבל אולי אפשר לעשות התאמה של הרעיון למשהו שיותר מתאים לכם...


אז ההתנהלות שלנו היתה ככה -

תוך כדי פורים אספנו את כל הממתקים שקיבלנו בתוך קערה גדולה (השנה מילאנו את שתי הקערות הכי גדולות שלי..), אבל לא אכלנו עדיין, מלבד אולי טעימה קטנה של משהו אחד שבחרנו לפתוח.
אחר כך היתה לנו סעודת פורים, ואחרי שסיימנו וחזרנו הביתה, עשינו ביחד את 'סעודת הממתקים'.

מה שעושים בסעודת ממתקים זה ככה: מכל דבר שקיבלנו מקבלים טעימה קטנה בצלחת, את השאר זורקים.
אם קיבלנו כמות כפולה מאותו חטיף/ממתק, את ה'עותקים' הנוספים הסגורים שמים בשקית נפרדת שאותה מעבירים אחר כך הלאה (אני בדרך כלל מביאה לעבודה שלי, בבי"ס חינוך מיוחד, אבל לא חסר למי להביא).
מכל מה שקיבלנו אפשר לבחור ביחד 5 דברים שאותם שומרים לאכול בהמשך השבוע.
ממתקים חלביים שקיבלנו שמרנו לסעודת ממתקים שניה שתהיה מחר (כי עוד היינו בשריים מהסעודה).

כל ילד אוסף בשקית את כל הממתקים שהוא מקבל.
כמובן מרצונו החופשי. אם לא בא לו, או בא לו לאסוף רק חלק - בכיף.
בסוף הפורים הם באים עם השקיות ולפי הגודל אני מתמחרת אותם בכסף.
כבר כמה שנים עושה את זה. עובד מצוין.

לא מעבירה זבל למישהו אחר.

מאמצת לי. אהבתי!

אבל ראשית הז הולך ונעשה גרוע ויש יותר כמויות

ושנית דווקא ילדים שיש להם יור בעיה פחות מוכרים לנו

לא יודעת מה לעשות.

הגדולה קבלה כמויות משלוחי מנות הזויות

ולא לכולם החזירה כי השאירו לה מאחורי הדלת כשהלכנו לסעודה.

אז רק כתבה פתק תודה עם ממתק קטן ויש לה שקית ענקית.

אוףףףףף

זה יכול להיות נהדר לנגר משהו.

אבל בגלל שקשה לו להתמקד מקרוב אני חוששת שהמסמרים לא יהיו במקום.

אבל אולי אם נמצא משהו מתאים זה דווקא יכול לעזור לו להתמקד יותר. 

תודה רבה!

או פאזל מיוחד מעץ שאפשר לצבוע ולתלות בחדר?

לצאת להליכה או ריצה

ואז כולם יהנו מהתוצאה והוא יקבל הרבה שבחים ומחמאות על זה...

המחמאות באמת יכולות לתת לו הרבה!

לתת לו עבודות אדמה

הוא באמת התלהב מזה.

מצאנו חלקת אדמה נטושה וזה באמת מעניין אותו להתחיל לנכש אותה

אפשר לתת לו לשתול דברים שצומחים מהר יחסית- תפו"א, עגבניות..

ואפילו עלים- פטרוזיליה, כוסברה, נענע... ואז כל פעם שתשתמשו תוכלו להודות לו..

 

אני נהנית מאד מההשקעה שלך בצרכים שלו. אשרייך! ושתראי ממנו (ומכולם) הרבה נחת...!!!

תודה💗

יצא לך לשתול עלים?את יודעת מותר להשתמש בהם או שזה עם חשש לתולעים כי זה לא בחממה?

יש אדניות עם שלל עלים, והם משתמשים בזה לריח (נענע,לואיזה) וגם למאכל _העגבניות וחצילים)

הכי טוב לשאול רב בקשר לכשרות.

לגבי הלשתול- תקני זרעים. זה עולה כמה שקלים.

ואדמה. ואדנית. לא חייב משטח גדול של אדמה. (אצל סבא וסבתא שלי זה באדניות כמו דלי)

 

בהצלחה!

ואז זה יהיה בהבדלה!
תודה!
@יעל מהדרום תודה! נראה לי אין מה לשאול, וודאי שזה עם תולעים, חשבתי אולי ל@מאוהבת בילדי יש פטנט איך לגדל בלי תולעים🙂

לק"י

ואולי יש עוד דברים (למרות שאין מצב שהייתי עומדת ובודקת עלה עלה וכל מיני עבודות פרך שכאלו).

לכן אמרתי לשאול.

או לשים קשור בבד במרק ככה אין בעיה עם החרקים

פתרון מעניין

לק"י

איך ואם אפשר לנקות תשאלי את הרב שלכם.

גידול הידרופונים, והרבה יותר קל לשמור אותם נקיים.
ותמיד אפשר לגדל עגבניות, חצילים ותותים, שאלה גידולים קלים יחסית וגם קלים לבדיקה.

כמו - כדור, ריצה, תופסת, מחבואים, גומי שייך? קפיצה בחבל? , 7 על הקיר, מסירות, כדורסל..כדורגל.. בנים אוהבים ספורט בד"כ..דברים שמפעילים את הגוף..בהצלחה.. 

ואולי משחקי קופסא - רמי, משחק הזכרון וכ'ו?

שלו.
יוצא דופן הוא הבן הגדול, שתופר לעצמו את התחפושת, וזה לוקח לו זמן...

כבר לקראת סיום ב"ה...
בחר לעצמו תחפושת קצת מורכבת להכנה, שדרשה גם הרבה מחקר לפני כן.
אבל ב"ה הולך לו לא רע!

מסדרת בערב את הבגדים...

לעצמי שכדאי לי...)

זה די קל...

כדי לחסוך את המירוץ (שאפילו היום קצת קרה) של "אני לא מוצא חולצה!" ו"מישהו ראה את הנעליים שלייייי?" וכו'...

בזוגיות... נפרדות וחוזרות ושוב נפרדות ושוב חוזרות...

לק"י

ואצלינו גם יש להם זוג או שניים שמתאימים לעונה, בניגוד לבגדים שמקסימום לוקחים בגד אחר.

(וגם מתלבשים מהלילה, אז יש פחות מה לחפש בבוקר).

בעיקר בנעליים.
אם היא מורידה בגן שעשועים, היא מניחה בצורה מסודרת, גרביים בנעליים, בצורה ישרה😅

אני חושבת שכשלכל דבר יש מקום, יותר קל לשמור על הסדר. לנעליים יש מקום קבוע ונגיש בחדר שלה...

כל השאלה אם מניחים אותן שם כשחולצים אותן
אשרייך שבתך כל כך מסודרת! אולי שתבוא לתת שיעורים לילדים שלי?

הרגל מעולה מילדות