פורום אימהות השלב הבא (עמוד 3)

היא מאוד מטופלת, מאובחנת עם קשיים כללים, במגוון של תחומים. בריפוי בעיסוק המליצו ללכת לאבחון פסיכודידקטי גם כדי להצליח לשים את האצבע על הקושי- מה הגורם הכי משמעותי. כנראה דיסלקציה כלשהי. וגם כדי לקבל התאמות.

אבחון שיתן התאמות בלי לתת כיוון על מה לשים את הדגש בעבודה איתה פחות מתאים.

צריך גם התאמות וגם מקום מקצועי שידע לזהות את הלקות, כי מדובר כנראה במשהו די רחב שהיא מצליחה כרגע להסתיר ברמה כלשהי כי היא חכמה.

ויש ביטוח פרטי שנותן החזר חלקי עבור האבחון

יש עוד אבחונים, גם מקיפים יותר וגם פחות, שלכל אחד היתרונות והחסרונות שלו...

דבר ראשון אם היא בכיתה ב' בשלב הזה של השנה זה עדיין מוקדם לעשות אבחון פסיכודידקטי, הנורמות מתחילות רק מחודש מרץ לכיתה ב'.

מעבר לזה, למרות שיש הרבה מכונים שעושים ממליצה בחום לפנות לפסיכולוג פרטי, רצוי חינוכי ולעשות אצלו את האבחון, זה עולה יותר ממכון אבל הרבה יותר מקצועי.

ולגבי שמות, אווטינג, אני עושה אבחונים בשומרון ויש לי הרבה חברים שאני ממליצה עליהם בחום ואשמח לשלוח לך בפרטי, אבל כפי שכתבתי אחרי חודש מרץ זה נכון יותר מקצועית. 

ואם זה לצורך וועדת אפיון וזכאות, אפשר לשלוח לוועדה אישור שיש תור ולעשות את האבחון בהמשך

אם תרצי נוכל לדבר טלפונית

לצורך התאמות. וגם חלק מהפסיכולוגים הקליניים והשיקומיים אם עברו הכשרה מתאימה

אבחון דידקטי לא תקף לכל ההתאמות

אולי הפוך....

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?

נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.

למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אבל אני חושבת שהיא מרגישה את הלב שלך... לטובה כמובן!

אולי היא קצת נלחצה, אולי דווקא כי יש לה משהו לדבר עליו והיא לא יודעת איך לגשת לזה...

ולרכי תדעי, אולי יותר כיף לה לדבר בלילה...

את אמא מהממת שאת מאפשרת לה. תני לה את הקצב שלה...

לתת למתבגר לנהל את הקשר מבחינת לו"ז

שישב/ ידבר/ ישתף אותי מתי שהוא רוצה

אני מתעניינת/ מציעה בקטנה

נותנת להם את ההזדמנות ליזום/ לרצות

אם השיתוף קורה בזמן שלא מתאים לי

אני אומרת שעוד מעט נדבר ומשתדלת לפנות זמן שמתאים לשנינו

שדווקא בלילה ששקט ורגוע אז פתאום נוח להם לשתף.

אני עכשיו לא הייתי מתעקשת לשוחח אלא ממתינה לזמן שמתאים לה.

גם אצלנו לפעמים דווקא בלילה פתאום הלב נפתח, ויש שעת רצון, בעיני חשוב להקדיש זמן ולהקשיב דווקא אז גם אם זה לא כ''כ מתאים ועייפים לרוב זה השיחות הכי קרובות, לפחות אצלנו

בסוף אחרי שכתבתי פה התיישבתי לידה וקצת פטפטנו, ודווקא היה ממש כיף. דיברנו בערך שעה על כל מיני דברים.

בכל מקרה תודה על העצות פה, זה עוזר...

הכוונה משהו שהוא לא רק הרקדה ואביזרים..

מחדדת- אני מחפשת מפעילה שתנהל את כל הערב כמובן בתיאום איתנו, ואם יש לה סדנא שכלולה זה יהיה מצוין

אבל לא יודעת אם היא "מחזיקה" ערב שלם... אבל אפשר לשאול אותה.

קוראים לה עטרה יעקובי,

‎054-946-6341‎ 

מאוד מקצועית ואישה מדהימה 

הבאנו די-ג'יי, שעשתה גם משחקים לילדות (לא משהו מתוכנן, פשוט היה פקק שעיכב את כל המשפחה ונתקענו עם שעה שרק החברות הצליחו להגיע).

היא ממש מתוקה ומחזיקה אירוע שלם, ואני יודעת שהיא יצאה עכשיו עם משחק שלטים, שאמור לתת ערך מוסף.

אם תרצי אשלח לך שם בפרטי.

שהיא מפיקה אירועים קטנים. היא לא מעבירה בעצמה סדנאות, אבל פונים אליה בבקשות והיא מתכננת את כל הערב.

קוראים לה נעמה מושקוביץ

עושה כל מיני פעילויות מותאמות לבר/בת מצווה לפי רצון של המשפחה.

לדוגמה משחק שלטים שמשלב שאלות על המקדש עם שאלות על הילד.

ויש עוד כל מיני דברים.

כדאי לפנות להתעניין (זה טופס פנייה, למטה יש גם מספר טלפון שאפשר להתקשר אליו אם נוח לך יותר..)

יצירת קשר - המדרשה לידע המקדש

בהמדך למה שכתבה לפניו ברננה

לגבי תוכן הבת מצוה: אנחנו פחות בכיון של הפרשת חלה.. ו12 המתנות כבר נדוש.. או שלא (?) אשמח לרעיונות אחרים מגוונים

או נושא שמעסיק אותה

או משהו שחלק מההתבגרות את רוצה שהיא תתעסק בו ותלמד עליו נניח במסגרת עבודת המידות (חסד, הכרת הטוב/מזמור לתודה, וכדומה)

יש לך רעיון ספציפי?

את שופעת רעיונות  

אם זה בסדר מצידך...

וגם את התאריך של הבת מצווה.

את יכולה להמשיך לדון איתי באישי גם על כל השאלות הבאות:

מה היא אוהבת לעשות?

כשרונות בולטים?

תכונות אופי חזקות?

האם יש נושא שמעניין אותה במיוחד בהקשר של עבודת ה'.. 

מה שעשינו:

סעודת מצווה בקטנה באותו יום עם סבא וסבתא (אפשר עם סיום מסכת, או התחלת מסכת)

עליה לתורה ביום חמישי עם החברים מהכיתה

הכנסת פרשיות תפילין עם אבא ואמא

הנחת תפילין בכותל משפחה מצומצמת מי שיכל. בעיקר אנחנו והילדים עם סבא וסבתא משני הצדדים.

הוא עשה סיום ש"ס משניות בשבת.

לא מכירה סדנה של אמא ובן. אפשר טיול שטח מעיין מסע רוחני. אבל לא הייתי עושה דבר כזה לבד בלי קבוצה או לפחות עוד זוג.

אפשר מפגשים עם רבנים ודמויות משמעותיות.

למרות שזה לא זול...

https://www.batmitzvah.info/about-2

לאחרונה השתתפה בפורום שלנו ובפורום הריון ולידה ניקית בשם 'חירטטתי'.

לאחר עבודת בילוש גילינו שמדובר בפצל"ש של הניק 'שמיניסט באמ"ש' שהמציא לו סיפור חיים והטריד נשים גם באישי.

הניק נחסם מהפורומים שלנו, שימו לב שאם הוא פונה אליכן באישי - פשוט לחסום ולא להגיב.

תודה למי שדיווחה לנו בפרטי!

וכמובן - גם אם פונים ניקים אחרים שלא פרסמנו עליהם (כולל ניקים ותיקים), אם משהו חשוד או מרגיש לא נוח - תעצרו ותדווחו לנו.

המנהלות

חום למעלה ולמטה.

200 מעלות. אולי צריכה להוריד את המעלות... 

על החלה מים ושומשום בלבד.. ללא ביצה..

זה באמת אחלה בקטע של השחימות. נסו מי שלא מכירה..

אבל זה שורף את הלמעלה לפני שהלמטה מוכן ולכן אולי כדאי להוריד מעלות כמו שהציעו 

עשיתי כמה פעמים

משהו לא תקין עם התנור שלך

לדעתי עובד על גריל...אולי משהו בכפתור השתבש ומעביר לגריל

קילו קמח

חצי כוסות סוכר

2 כפות שמרים

3 כוסות מים

חצי כוס שמן

כף מלח

צריך שהבצק יהיה קצת דביק, ולהוסיף מים במידת הצורך.

לישה חוזרת אחרי כחצי שעה

לבדוק שהתנור על תכנית מתאימה.

בהצלחה!

אני שמה את החומרים היבשים מערבבת טוב טוב עם היד ואז שמה שמן מים וכף מלח ומערבבת הכל יחד.

שמה בקערה עם מכסה, עוטפת בניילון נצמד ומגבת עבה מעל...

שמה שמרית ולא שמרים יבשים...

אשמח להערות.

תודה לכולן על התגובות

כי המלח הורג את השמרים.

את משתמשת במים חמימים?

אולי עם שמרים לחים זה בעייתי.

זה אלו שמכילים גם ביצים וסוכר.

זה המתכון שאני משתמשת:

1 קילו קמח לבן רגיל

2 כפות שמרים יבשים

שני שליש כוס סוכר לבן

שליש כוס שמן קנולה

2 ביצים גדולות

כף מלח דק

2 כוסות מים פושרים

אני לשה במיקסר אם את לשה בידיים אז צריך ללוש טוב לפחות 10 דקות.

מתפיחה עד להכפלה מכינה את הצורות ומתפיחה שוב ואז מורחת בביצה ומכניסה לחום של 170 עד שהחלות שזופות גם למטה (לא מגיעה למצב של חום כהה בלמעלה יותר חום בהיר כזה).

כשאנחנו עושים במיקסר אז לשים כמעט עשר דקות.

אם ביד אז זכור לי שאחרי שהבצק מתגבש כדאי לפחות עוד 100 לישות

אני יתחיל לעשות גם במיקסר...

מהירות בינונית? 10 דקות?

מערבלים איזה 5 דק

אחכ נותנים לזה לנוח איזה 4-5 דק

ואז מערבלים עוד 5 דק

אני משתמשת במי ברז, כדי שלא יתפח מהר.

עושה לישה ראשונה במיקסר לפחות 5 דקות. מעבירה לקערה וחאר כך עושה עוד 3 לישות עם מרווחים של 10 דקות לפחות, ואז התפחה ארוכה.

גם לאחר קליעת החלה, משאירה לתפוח לפחות 10 דקות (תלוי מזג אוייר).

אופה על 200 ללא חימום מוקדם של התנור.

שיהיה בהצלחה!

מספיק 2 כפות

לספרדים חצי כוס זה מזונות ואסור לעשות עם זה המוציא

אולי תלוי במנהג הספציפי ולא בספרדים/ אשכנזים.

אלא ביחס בין המרכיבים. אם הרוב חוץ מהקמח זה מים, אז זה המוציא. אם יש רוב של משקים ומרכיבים אחרים, אז זה מזונות.

אצל ספרדים מה שקובע זה בעיקר הטעם - אם מורגש טעם מתוק, זה מזונות.

אבל אולי יש בזה עוד מנהגים מעבר למה שאני מכירה.

לפעמים תנורים פשוטים לא מצליחים לאפות טוב

עוגות מצליחות לך?

אם היא קרויה בשם של סבתא או קרובת משפחה זה יכול להוסיף נפח ותוכן

אבל זה רעיון להכין עץ מעוצב יפה עם שורשי המשפחה או באמת על שתי הנשים שעל שמן היא קרויה (אחת סבתא מהמשפחה והשנייה דמות מהתנ"ך🙂)

תודה!

על השם שלה, קרויה על שם אחת האמהות והיא הפיקה בעצמה סרטון על הדמות שלה. זה הצריך אותה ללמוד.

הסרטון היה ברמה של ילדה צעירה ורק אנחנו המשפחה המצומצמת ראינו אבל זה היה נחמד מאוד

כבר עכשיו עושה כל מיני סרטונים ומצגות בקנבה🙂

(וגם הבת שלי קרויה על שם אחת מהאימהות😊)

לא מכירה מניסיון, רק ראיתי ברשת.

ערכת מסע לבת המצווה

אשקול אם באמת לקנות או לא. כי בעיקרון הבת שלי וגם אני יצירתיות מספיק בשביל להפיק דבר כזה בעצמנו🙂

אבל זה בהחלט יכול לתת השראה!

של תמונה שהופכים אותה לציור של תביעה לפי מספר. זה נראה ממש יפה. אולי לצלם אותה/את המשפחה/בית המקדש עם איזשהו כיתוב יפה- ולצסוע יחד במהלך השנה.

(מניסיון של ציורי קנבס צביעה לפי מסךרים- זה באמת יוצא יפה)

אולי חדר בריחה נייד?

אפשר להרכיב שאלות מעניינות

וליצור קוד למפתח

ורק אחרי שהיא עונה נכון את החידות והמשימות המעניינות היא פותחת את הקוד

ומקבלת ממך מתנה אישית

בקשר לברכונים - אולי פשוט לעצב הכול לבד ולהדפיס בבית דפוס רגיל?

איך הולך להיות מבנה החגיגה?

את רוצה רעיונות טכניים או "רוחניים"?

לגבי הברכונים - חשבתי על זה, אבל קצת מלחיץ אותי לעשות את זה בלי ניסיון...

אולי נוותר על הרעיון, אם נראה שזה מסובך מידי.

התכוונתי בעיקר לטיפים טכניים.

מבחינת התכנית - חשבנו על ארוחה (קייטרינג), דבר תורה, סרטון עם תמונות שלה, אם נצליח - סרטון של שיר שהמשפחה תכין לה (זה עלי... צריכה לחשוב על בסיס איזה שיר לכתוב), וריקודים (צריכה לברר לגבי מוסיקה).

עוד כמה זמן הבת מצווה? כדאי להתחיל להכין את הדברים לפחות חודשיים מראש,עדיף שלושה-ארבעה חודשים לפני.

ומה בקשר לביגוד? גם זה כדאי לעשות מראש (במיוחד למי שלא גר בעיר).

זה יהיה קצת לפני חנוכה בעז"ה.

צודקת לגבי הביגוד, זה באמת המשימה הבאה.

לסגור צלמת ודייג'י אם אתם רוצים.

בנוסף, אם אתם חושבים לעשות בוק, אז עכשיו זה הזמן.

להגיד למשפחה וגם לחברות לשריין את התאריך, עוד לפני שאתם שולחים את ההזמנה.

ולגבי בגדים מציעה ממש ממש להזדרז. עוד מעט נכנסים לחורף והמלאי בחנויות יורד פלאיים. עכשיו עוד יש דברים מהחגים.

אנחנו חגגנו 2 אירועים בחורף, עברתי מלאא חנויות והיו מאוד קשה למצוא שמלות לילדות. 

אמנם לא עשיתי שילוב נוסחים אבל פעם עשינו גם כזה אולי אמצא את זה

עוד מישהי שעשתה את זה אמרה שהיא יכולה לייעץ לי, אז אני אדבר איתה בינתיים, ואפנה אלייך אם יהיה עוד צורך...

ממש תודה!

כאן או באישי.

תודה רבה!

ברכת המזון/הדלקת נרות חנוכה/משהו דומה

מאיפה הבאת את הטקסט?

ואיך יודעים שזה פורמט להדפסה? (ואיפה מדפיסים)

צריך מנוי בתשלום לקנבה?

תודה! 

תחליטי באיזה גודל את רוצה

ומורידים את זה בקובץ איכותי להדפסה.

לי באמת יש מנוי בגלל העבודה

המנוי הבסיסי- קצת יותר מורכב לעשות בו דברים כאלו

כי הרבה גופנים וגדלים ואפשרויות סגורות בו.

מדפיסים בכל בית דפוס שהוא.

בסוג הדף ובעובי שאת בוחרת.

הייתי מבררת דווקא בבתי דפוס באיזור ולא בחברות של הדפסת ברכונים

זה לא בהכרח יהיה יקר יותר.. והאפשרויות עיצוב הרבה יותר רחבות.

שהם רוצים.

בגדר של "צריכים" יש:

דברים ללימודים (כולל מתנות למורים/מדריכים וכו')

ביגוד שבעינינו נצרך

אוכל וממתקים שבעינינו נצרכים

נסיעות וכדומה.

בגדר של "רוצים":

מיני מתיקה שמתחשק להם לקנות

בגדים שהם בגדר פינוק בלבד (כמעט ולא קורה, האמת)

מוצרי מתנות וכאלה (למשל, אם מתחשק למישהו שתהיה לו מצלמה או איזה משחק שווה).

כמובן, זה עדיין נזיל, ויש דברים שנתונים ל"ויכוח" לפעמים...

ומצד אחד אנחנו קונים להם גם בעצמנו מתנות (לימי הולדת וימי כיף וגם כפרסים), ומצד שני - מבקשים מהם שיתייעצו איתנו על קנייה שהם עושים בכספם (כי אנחנו לא רוצים שיקנו ממתקים בלי סוף או כל מיני משחקים יקרים ולא שימושיים או לא חינוכיים).

בעבר היינו גם נותנים דמי כיס, אבל הם מקבלים מתנות מכובדות בימי הולדת וגם בחגים (מסבא וסבתא), אז אנחנו לא רואים בזה יותר טעם...

הגדולה גם עובדת. (והתאומים גם עבדו בערך באחת מהחופשות...)

אני עוד לא בשלב ממש

אז עונה קצת בכובע של אמא וקצת בכובע של מתבגרת/אחות למתבגרים..

באיזור גיל 6 של הבן שלי הוא התחיל לרצות לקנות כל מיני דברים והרגשנו שיהיה נכון שיהיה לו סכום כסף סמלי שהוא יוכל לשלוט עליו ועל הבחירות מה לעשות איתו.

אז כרגע הוא מקבל דמי כיס חודשיים- שקל לכל שנה שהוא השלים(כלומר הוא עכשיו בן 7.4 ומקבל 7₪ בראש חודש) הוא יכול לעשות עם זה מה שבא לו בגדול, אבל אנחנו כן דורשים ממנו לשתף אותנו בהחלטות ומייעצים ומתלבטים איתו. גם נגיד עודדנו אותו לחסוך כמה חודשים כשהוא רצה משהו מסוים יקר יותר, ולהחליט אם הוא מעדיף לחסוך את כל הסכום וככה להגיע למטרה מהר יותר, או לחסוך פחות וכן להשתמש מעט גם לדברים אחרים בדרך(הוא מאוד טוב בחשבון אז היה נוח לעשות איתו את החישובים והמחשבות.. ההחלטה בסוף הייתה לגמרי שלו)

חושבת שזה מאוד בריא לילד להכיר את הבחירות וסדרי העדיפות האלה

אנחנו מאוד מדברים את זה בבית, בהקשר של שפע-

יש לנו ב"ה מספיק לקנות כל מה שנרצה(בהקשר של ילד לפחות) אבל אנחנו מחליטים על מה אנחנו רוצים להוציא כסף

אם לקנות את זה או לקנות משהו אחר או לחסוך למשהו גדול יותר או לתקופה אחרת.. זה ממש נמצא על השולחן וממש לא מתודעת חוסר אלא להפך, מתודעה שב"ה יש לנו הכל ויש לנו אפשרות לבחור הכל ואנחנו בוחרים לאיזה כיוון ללכת

עד כאן השנקל החינוכי שלי

מכאן מצד המתבגרת-

אצל ההורים שלי לא היו דמי כיס בכלל

התחלתי לעבוד בגיל מאוד צעיר(10 בערך, בייביסיטרים)

ההורים שלי דאגו לכל מחסורינו, ביגוד שיהיה מספיק, טלפונים, שפע אוכל בבית כולל אם ביקשנו דברים מיוחדים, כלים, ציוד שיער כללי(גומיות סיכות קרמים מברשות וכד'), הגיינה בסיסית

אבל דברים מעבר כן היה מצופה ממנו להשתתף/לשלם.

למשל אם הייתי בתור נערה הולכת לעיר עם חברות לקניות

אמא שלי הייתה נותנת לי סכום מסוים אחרי שהיינו יושבות יחד וחושבות מה חסר לי וכמה בערך אני משערת שיעלה וכמה מבחינתה מתאים לה להשקיע בזה..

נניח חסרה לי שמלת שבת, אחלה, היא נותנת לי עד 180. אם אני רוצה להוסיף עוד-בכיף, לגיטימי.

בנוסף היא הייתה נותנת לי קצת לאוכל וכזה.. לא סכום ענק אבל כן סכום סביר ושוב אם הייתי רוצה לקנות עוד ושטויות-בכיף, עליי.כנל נגיד אם רציתי סיכה מיוחדת או איפור או בושם..

לדעתי זה איזון הוגן ונראה לי שגם לרוב האחים שלי זה היה נראה הגיוני. יש לי אחות שכל הזמן מתלוננת שההורים לא מבינים כמה דברים עולים היום אבל לדעתי היא קצת מקצינה כי היא בת 16🫣

זהו תכלס זו גישה דיי דומה אבל לא לגמרי..

אבל, לפחות אצל הילדים שלי בינתיים זה נראה שקשה להם ההבדל הזה מתי זה כבר יותר מדי וראוי שישתתפו או את העניין של הגבלת סכום. אבל יכול להיות שלא ניסינו מספיק פעמים.  גם העניין שאין סכום מוסכם מונע מהם בעצם לעבוד על תקציב ולחסוך..

מצד שני אני פחות מתחברות לדמי כיס ותכלס הם יכולים למצוא במה לעבוד אם ירצו

והיה המון שיח

אבל גם אמא שלי הייתה מאוד יציבה בעמדה שלה

סתם אני אתן לך דוגמה לשיחה

-אמא אני נוסעת מחר עם חברות לעיר לקנות בגדים ואני גם חייבת מגפיים! אפשר כסף??

-אוקי.. מה את צריכה לקנות? איזה בגדים?

-אמממ.. יש לי רק שמלת שבת אחת שטובה לי! אני חייבת עוד לפחותתת ארבע שמלות שבת!

וגם אין לי קרדיגן יפה לאולפנה

וגם החצאית נפנף שלי נקרעה אני חייבתתת חצאית חדשה

ועוד רגע חורף אני חייבת גרביונים נורמליים..

-רגע רגע.. טוב תקשיבי. ארבע שמלות שבת זה יותר מידי בבת אחת.. אבל אם תמצאי שתיים ממש טובות במחיר שיושבות עלייך יפה אז בשמחה. אז כל שמלה עד 150 או שמלה אחת עד 200. אני לא מוכנה לשלם יותר מ200 לשמלה שהיא לא לאירוע.

-אוףףף אבל אמא זה ממש מעצבן לחפש שמלה בכזה מחיר נמוך!! אין לי סיכוייייייי

-מבינה, אבל זה התקציב שלי. עכשיו סוף עונה בהרבה חנויות אחרי החגים, אני מאמינה שתמצאי משהו יפה.. ומה עם השמלה שקנינו לפני ראש השנה?

-אבל יש אותה גם לשירה!

-מה לעשות, ככה זה כשקונים במעצבות המוכרות...

קרדיגן עד 50? סבבה? אם לא תמצאי נקנה בשיין.

כמה עולה חצאית נפנף?

-אממ 50 60 כזה

-וגרביונים זה דחוף? אולי תקני אחד שניים שלא תתקעי ובואי נזמין עוד שיהיה כשממש יהיה חורף

חוץ מזה מגפיים עד 200..

אז זה אומר שאת צריכה 650 מקסימום.. ואני אתן לך עוד 25 לאוכל הרב קו שלך טעון?

תחזירי לי את העודף של מה שלא מצאת...

והיא הייתה דורשת ממנו פירוט מה קנינו ובכמה ומה העודף לא יכולנו למסמס את זה

כן הרגשנו שהיא מפרגנת לנו לנסוע אבל עם גבול וגם זה גרם לנו להתנהל בביקורתיות כלפי הכסף..

עם ההורים

וששיחות כאלה תמיד הסתיימו בטוב סבבה ולא בצרחות של "לא בא לי ללכת ככה זה מביך את לא מבינה כלוםםם" וטריקת דלת

אבל היום אני ממש רואה איך ההתנהלות שלהם הייתה טובה ומאוזנת.

אנחנו זורמים עם הבקשות שלהם רוב הפעמים

אין להם בקשות חריגות

בעיניי לא לומדים התנהלות עם תקציב מסתם התנסות בכסף

אלא מלימוד יסודות של התנהלות כלכלית

אצלי לומדים מגיל צעיר התנהלות נכונה

שההוצאות צריכות להיות פחות מההכנסות

שלא קונים כי צריך אלא

רק כשיש כסף אפשר לחשוב מה צריך

אני משתפת בסכומי ההכנסות ההוצאות החסכונות וההשקעות

בשיקולים כמה להכניס/ להוציא/ להשקיע

בינתיים 2 ילדים כבר גדולים ומתנהלים לבד עם התקציב שלהם בצורה נכונה (אחד עם כרטיס אשראי ושני עם מזומן

הכסף שלנו אבל הם מתכננים לבד הוצאות שוטפות)

אבל אצל ההורים שלי הם פחות בקטע שנלך לעבוד וב"ה יש להם כסף להוצאות מיותרות, אז כן קנו לנו את רוב הדברים שהיינו צריכים ופרגנו לנו לפעמים בסתם כסף (נגיד הייתי צריכה מתנה לסוף שנה 10 שקל אז בגילאים גדולים יותר היו מביאים לי 20 ואומרים לי לשמור את הכסף), אבל על דברים גדולים יותר או משמעותיים יותר עם היו משלמים רק עם סיבה- מתנת יומולדת או מבצע מיוחד

זכורה לי ממש תקופה ארוכה שאחים שלי היו אוספים נקודות על עזרה בבית לימודים וכדומה בשביל לקנות משחקים שהם היו רוצים... בעיני זו אחלה דרך לגרום לילדים קטנים שלא יכולים לעבוד או שאתם לא רוצים לתת להם דמי כיס להרויח בעצמם את הזכות לקנות דברים שיוצאים מהרגיל

קודם כל עשינו להם כלל: מה שקשור ליציאות של כיף עם חברות, ימי הולדת, מתנות קטנות לחברות, ספר חדש שיצא או סתם אייס קפה שמתחשק לה באמצע יום, זה מכספם האישי

כל מה שקשור לביגוד, פלאפון, הוצאות בית ספר כולל טיולים, ציוד למחנה, ממתקים וכו' כמובן מביאים להם ובשמחה

מדי פעם אני מגניבה להם קצת כסף לפינוקים סתם כי אני אוהבת אותם ובא לי לפנק.

כשהתחשק לבת שלי בגד שחשבתי שזה מיותר, נתתי לה סכום כסף ואמרתי לה שתשלים כרצונה מכספה האישי.

ואפשר גם להחליט לפי מה שנראה לכם.

בגדול יש כל מיני אפשרויות שאפשר לגוון ביניהן:

לקנות כל מה שנראה לכם מתאים מעצמכם, לתת תקציב מסויים, נניח 500 שח לבגדים ושהם ינהלו נכון, להגיד שאתם מממנים כך וכך ושאם הם רוצים מעבר שיממנו מכספם, לתת להם לעבוד, לתת להם דמי כיס, לקנות דברים מסויימים כפרס על מבצע או מתנה ליומולדת או משהו משמעותי אחר ועוד..

בעיני זה מאד תלוי מה הגיל ומה האפשרוות. אני כן מאמינה להגביל ברמה מסויימת גם אם יש אפשרות כלכלית. איפה עובר הקו בדיוק זה מאד אינדיוידואלי..

מה שצריך - אני מביאה כסף.

מה שרוצים ולא הכרחי - קונים בעצמם.

מבחינתי, מה ש"רוצים" - זה כולל לדוגמא - כפכפי טבע. זה יקר, ולא נעל "חובה" כי חוץ מזה הבן שלי קנה סנדלי שורש, נעלי התעמלות ונעלי שבת.

אז אמרתי לו שהנעליים ההכרחיות עלי, וכפכפי טבע עליו.

הוא כבר גדול, אז גם קונה שייק חלבון לכושר, מנוי לחדר כושר, אוכל בחוץ עם חברים, בילויים - זה עליו. ההכרחי - עלי.

כנ"ל הבת שלי - קונה דברים באלי אקספרס, ואנחנו עושים חלוקה, בין חולצות ושמלות שהיא צריכה, ובין מתנות לחברות/ קשקושים לחדר/בילויים - שזה עליה.

ברוך ה' יש לכל הילדים שלי מאות שקלים בגיל היסודי (ממתנות של סבא וסבתא לימי הולדת וחגים), ואלפי שקלים אחרי הבר מצווה/בת מצווה וכשהם מתחילים גם לעבוד ולחסוך. 

אז הם מתנהלים לבד.
לגבי קניות של ממתקים לילדים בכיתות הנמוכות- הם לרוב מתייעצים איתנו בגיל קטן כי יודעים שזה לא בריא. יחסית לא קונים הרבה. קלפים וכדומה - אני מסבירה להם שחבל להוציא כסף על זה. כמעט לכל בן היתה שנה אחת ש"בזבז" על זה קצת כסף, אבל הפסיק מעצמו. כמובן שגם אנחנו קונים להם מדי פעם ממתקים (בעיקר לשבת ולטיולים, או כפרס על מאמץ מיוחד). פינוקים של מתנות - בעיקר ביומולדת, או שמביאים להם כסף ביומולדת אם אין רעיון למתנה. ויש להם חסכון שמתעדכן בווטצאפ שלי, הם חוסכים בו מאוד יפה... עד שיש להם חשבון משלהם.

ודרך אגב- אנחנו מחנכים אותם גם לתרום מהכסף שלהם, לא מחייבים, אבל אומרים להם שזה חשוב. יש "נדיבים" שתורמים יותר מכספם ויש פחות. אבל מגיל 10 בערך - כולם תורמים משהו. בעיקר בימים נוראים או כשהם מרויחים כסף - שיתנו מעשרות.

מזכיר לי שפעם בעלי הקנה לאחד הילדים כסף בשביל הכפרות - אמר לו: "זה הכסף שלך, ואתה מחליט מה לעשות בו. אתה רוצה שנעשה בו כפרות בשבילך?" - והילד, בלי למצמץ, בחר לשמור לעצמו חלק מהכסף ורק בחלק הנותר לעשות כפרות🤭

הקטנטנים הוא באמת קשה!!!

עוד כמה שנים שנם יגדלו קצת

שנתיים שלוש זה ייראה אחרת לחלוטין

כרגע כולם פיציים

וזה באמת לא קל!!

והעומס כמובן מאוד משפיע על הזוגיות...

וברוב הפעמים בעבודה על הזוגיות אפשר לעזור ממש ממש!!

הכי עוזר זה ללכת לטיפול זוגי מקצועי,

זה רציני, תהליך מחייב, ובעל מקצוע שיכולות מאוד מאוד מאוד לעזור.

עוד משהו, זה לצאת לדייטים שבועיים רק שניכם פעם בשבוע

למצוא בייביסיטר או סידור אחר אבל מאוד מאוד משפיע!!

ועוד משהו שאת יכולה להתחיל איתו עד שמתחילים את הדברים העיקריים שכתבתי זה לראות תכנים על זוגיות שיכולים קצת חעזור לך לפרק את הכובד שיש על הלב, בסוף רוב הקשיים בזוגיות די דומים בין הזוגות הנשואים...

תתחילי מגברת רביע שזה מאוד הומוריסטי וקליל ותמשיכי לעוד...

אבל תכלס, לגמרי ממליצה על טיפול זוגי , זה ממש מחולל ניסים♡♡♡

לא יודעת מאיזה איזור בארץ את, אבל ממליצה ממש על הרב מוטי הרשקופ.מקבל בפתח תקוה ירושלים ועטרת.תותח על.

אפשר גם לחפש סרטונים שלה ביוטיוב.

היא מדהימה!

בתור מטרת על. משהו חשוב שמשקיעים בו.

לקחת בייביסיטר ולצאת בלי הילדים

לחשוב אחד על השני בפרטים הקטנים ( כמו לכבס מהר בגד שהוא אוהב, להכין אוכל שהוא אוהב וכד)

לעבוד על תקשורת טובה- בקשות ולא דרישות, בלי האשמות, בלי התחשבנויות.

להביע אהבה במגוון דרכים ( 5 שפות של אהבה)

להתחיל לצרוך תכנים בנושא זוגיות: ב"ה הרשת מוצפת בתכנים מעולים- עדיף של בעלי מקצוע ולא של אושיות רשת.

כמובן יש גם תכנים איכותיים בתשלום- שווה להשקיע.

יש תכנית על זוגיות לנשים שנקראת 'מעוררות אהבה". לא ניסיתי באופן אישי אבל שמעתי המלצות.

בנוסף ממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" וגברים ממאדים ונשים מנוגה" שניהם עושים איזשהו יישור קו בנושא של זוגיות ונותנים כלים בסיסיים מצויינים

שזוגיות זו עבודה 24/7

איך אני מדברת בצורה נעימה, קשובה, שמה לב לפרטים, מתחשבת ועוד ועוד.

אבּל זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים שיש. וברמה מסויימת, כשיש זוגיות טובה יש הכל וכשהזוגיות לא טובה יש חוסר מאוד מאוד גדול.

זה ממש אחד הדברים הכי משמעותיים לשמחה וחדוות חיים.

אז כל פעם כשאני עוצרת את עצמי מלהתעצבן, כשאני חושבת שוב איך להתנסח, כשאני מפנקת במשהו קטן, אני מזכירה לעצמי שאמנם לא תמיד זה קל, אבל זו באמת ההשקעה הכי משתלמת שיש

לפי מה שכתבת, נראה שגרושין רק יחריפו את הבעיה שלך. אם עכשיו קשה לך להשאר לבד עם הילדים, מה תעשי אם תפרדו? תהיי לגמרי לבד. אז טוב להתעורר קודם ולעבוד על הזוגיות ועל האישיות כל אחד של עצמו. ממש לא בטוח שאפשר למצוא אשם למצב במי משניכם. זו דינמיקה של שניים עם דפוסים שכנראה חוזרים על עצמם, שצריך לשנות. זה לא קל בכלל, אבל אתם נשואים ממש מעט שנים. בעז"ה אתם רק בתחילת הדרך. עוד אפשר ממש להשתפר ולשפר הרבה את איכות החיים של כולם בבית. עוד אפשר ליצר בית שמשרה ביטחון ורוגע ואפילו אהבה.

נתנו פה הרבה עצות טובות, רק מוסיפה משהו קטן, ממש ממליצה על כתיבה . דוקא כשכועסים לשבת עם דף ועט ולכתוב ולכתוב כל מה שעולה עם הראש, שכל הכעסים והאכזבות יעלו על הדף עד שהכל יצא. ברגע שהכל יצא, אפשר לזרוק את הדף. אח"כ יותר קל לדבר בצורה רגועה ,עניינית ומבוקרת והדברים לא יוצאים מפרופורציה.

מתחילה מהאמצע: האם הבעיה אצלך או אצלו?

לשניכם יש קושי ואתגר בחיים המשותפים שלכם כרגע, ויש לכם מה ללמוד ולהתקדם מהמצב

נשמע שאתם בעומס גדול וב"ה יש לכם במספר שנות נישואים קטן 3 ילדים, שהקטן שבהם נולד לא כזה מזמן.

זה לבד דבר מטלטל, מאתגר ודורש כוחות רבים.

הרבה מעברים תכופים שלא תמיד מצליחים לעבד אותם ולהתייצב בהם וכבר שוב הריון/לידה/הנקה וכו.

להיות בלי שינה, בעומס מתח והשרדות זה דבר שרוב בני האדם מגיבים לו רע

יותר קל להתעצבן, קשה יותר לשמוח וליהנות, והתחושה היא השרדותית וקיצונית לפעמים. 

לכן העצה הראשונה שלי בשבילך ובשבילכם היא להכיר בזה שאתם במציאות חיים מאד עמוסה, שדורשת הרבה כוחות ואנרגיות, ודבר ראשון לעזור לכם להיות במצב צבירה טוב יותר.

אם החוסר שינה משפיע עלייך לרעה, תשתפי אותו שזה ממש מקשה עלייך יתנסי לחשוב יחד איך לשפר את המצב. למשל להביא מדי פעם בייביסיטר ולנוח, לנוח כשהוא מגיע מהעבודה,  לשלוח את התינוק למסגרת וכו.

באופן כללי מריבות ותלונות הם ביטוי לקושי רגשי שמתפרץ בצורה מגושמת יחסית. ככל שתתני מקום והקשבה לעבד את התחושות שלך במצב הזה, מול עצמך וגם מולו, תגיעי פחות לתלונות והתפרצויות...

בנוסף נשמע שכדאי לכם למצוא זמן לעצמכם, לדבר, לחזור להיית בזוג ולא רק הורים לקטנטנים ולשוחח.

כל זה עזרה ראשונה.

כמובן שתמיד יש ורצוי להעמיק וללמוד יותר לעומק על איך לקיים זוגיות בריאה ומקדמת, תקשורת, וכו.

אחת ההשקעות הכי שוות בחיים 🌹

אבל מסיימים אצלנו מוקדם יחסית את הלימודים (והסניף הוא בעצם חלק מבית הספר).

שבע זה ממש מאוחר...

בדיוק בשביל שהם יוכלו להדריך...

אבל אולי באמת הם לומדים במקום מרוחק, ולוקח להם זמן להגיע...

לק"י

אצל הבן שלי זה בחמישי.

אבל זה בסביבות שש- שש וחצי.

לק"י

ואם מסתדר, אז אני בטוחה שינסו להקדים לפחות.

זה בכלל לא מפדח בעיני.

בעזהי"ת

אבל בהחלט יכולות להיות גם פעולות ב18:30. 

19:00 זה באמת מאוחר בעיני, אבל זה לא כי הן לא מסתובבות בשעות האלה.. יש לה תכנית בתמצווה שמתחילה קבוע ב19:30..

ולא פעם פעולות מתחילות בשעה הזו גם.

בעיני אפשר להסב את תשומת הלב של המדריכים, יכול להיות שהם לא חושבים שזה מאוחר או שכמו שכתבו הם מגיעים מישיבות רחוקות.

אבל זה תלוי נגיד כמה זמן לוקח להגיע מהסניף הביתה. אם נגיד עד 8 מגיעים הביתה בכיתה ו זה לא נראה נורא. אבל אם אח"כ עוד צריך ללכת הרבה או לנסוע הביתה זה כבר יכול לצאת ממש מאוחר.

זה נכון שזה תלוי גם במדריכים. מתי הם יכולים להגיע. אפשר לשאול אם אפשר להקדים קצת.

(הבת שלי מדריכה ומגיעה הביתה בסביבות 17:15 ואז היא צריכה לנוח רגע, ואז לנסוע איזה שעה נסיעה לסניף שהיא מדריכה אז יוצא שהפעולה לא יכולה להיות לפני 18:30 בערך והחניכות שלה יותר קטנות. אז יש אילוצים וההורים מסתדרים עם זה. )

אבל כנראה שהמדריכים בפנימיה ולוקח להם זמן לחזור....

הרבה דרכים לראות מעבר:

1. לנסות לראות את נקודת המבט של הילד בכל סיטואציה

2. ללמוד להקשיב למילים לטון ולמה שנאמר בין המילים

3. להסתכל על הבעות תנועות גוף ותקשורת לא מילולית

4. לאפשר שיתוף ותקשורת ללא שיפוטיות וביקורת

5. לשתף את הילד בתחושות בחוויות בדעות

לתת דוגמא אישית לשיתוף

זה נכון גם לתקשורת בין הורה וילד וגם לכל תקשורת אחרת 

זה מצריך

רצון

למידה

ויישום

וכן

מי שלומד ומיישם

די מבין את כולם רוב הזמן

אצלי הם מאד משתפים הבעיה שלי שאני מידי מזדהה איתם ולוקחת דברים יותר קשה מהם לפעמים

שבעיקר צריך להבין שיש מעבר שההתנהגות הזו היא לא מתרחשת בריק שיש עבר בקשר שמשפיע על התגובה.

לדוגמא אם ביקשתי בקשה מאוד קטנה והתגובה הייתה בעוצמה גבוהה יכול להיות שיש עוד רקע שהבקשה הקטנה נפלה עליו ועוררה דברים

אני גם חושבת שלא נכון להניח שילד מתנהג בצורה מסוימת בגלל משהו, אלא חשוב להיות סקרן ולרצות להבין מה עובר עליו, להקשיב, לא להניח הנחות

מספיק שהוא לא מתחבר למורים מאיזה שהיא סיבה וזה יכולה להיות הסיבה

לא רשמת איזה גיל

אבל בתיכון זה מה ששקרה לשני שלי והוא פשוט למד מטמטיקה לבד...לא מיצה את היכולת שלו אבל קיבל 70 ב4 יחידות ...זה שלו

עם חבר וכו' אני מסבירה לו כמה פעמים שהוא צריך להקשיב לכללים, אבל זה לא מחזיק

אתמול הודעתי לו שאם אני מקבלת הודעה מהמורה הוא פשוט לא ייצא החוצה אחה"צ באותו יום

מקווה שיעזור, למרות שאני לא מאמינה גדולה בעונשים

פשוט אני כבר אובדת עצות

נראה שפשוט אין לו מוטיבציה פנימית להשקיע, ללמוד

ואולי אף לערוך לו אבחון.

שני כיוונים שעולים לי הם מחוננות ו/או קשיי קשב וריכוז. את יכולה לגגל, אולי לחפש שאלונים ראשוניים, ולראות אם יכול להיות שהילד שלך עונה על ההגדרה, ואז לפעול בהתאם. (אם מדובר בקשב - אז פונים לרופא המשפחה כדי לקבל הפניה לרופא קשב.)

תמיד היה לו קשה או שבעבר הצליח והיום לא?

בד"כ אין לילד מוטיבציה להשקיע במשהו שהוא לא חווה בו הצלחה (בתכלס גם לנו) 

האם יכול להיות שיש הפרעת קשב? אולי איזה קושי ספציפי בלמידה?

שווה לקבוע בנחת ישיבה עם המחנכת, יועצת לחשוב מה הקשיים ומה יכול לסייע לו, אולי לשקול אבחון

לא זוכרת שלמד מיושמות למבחן או הכין ש.ב ביוזמתו, אבל גם לא הפריע ולא קיבל ציונים נמוכים במיוחד

המחנכת לא יצרה איתנו קשר. מה לומר לה?

הכל זה המורים המקצועיים- לאנגלית, חשבון, תורה

ותבקשו שתיצור איתכם קשר.

(יש ילדים שהלימודים פחות מעניינים אותם🙊 אבל יש להפריע בשיעור, ויש "רק" לא להכין ש.ב.).

יכול להיות שעד עכשיו הסתדר ועכשיו קשה לו יותר

ממליצה לפנות ולטפל שהקושי עוד קטן יחסית ואפשר לטפל ביתר קלות 

 זה באמת מבאס לקבל טלפונים ממורים בתלונות על הבן. אבל צריך לדעתי להיזהר לא לקפוץ למסקנות מרחיקות. או להעניש. (הייתי שומרת עונשים רק אם ילד ממש התחצף בכיתה או נהג באלימות, מקרה קיצון, להפריע בשיעור זה די טבעי ואנושי ואני גם מלמדת אז מרגישה את זה מהצד של המורה  זה לא קל וזה עדיין נראה לי טבעי.)

ילד שיש לו שיעורים שהוא מפריע ויש שיעורים שהוא מתנהג בסדר, יכולים להצביע על הרבה מאוד אפשרויות:

אולי השיעורים הללו באמת משעממים ומועברים בצורה שקשה להקשיב. או שהוא סתם לא סובל את המקצוע.

אולי הילד באופן ספציפי לא מתחבר למורה מסויים וזה מרחיק אותו וגורם לו להפריע.

אולי לילד קשה במקצוע מסויים ויש לו פער מהכיתה וצריך עזרה. זכור לי שבכיתה ה לפעמים יש קפיצה ברמה הלימודית ויש ילדים שזה הלם בשבילם.

אולי השיעורים הנ"ל מועברים בשעות קשות כמו סוף היום וקשה כבר להקשיב. או בשעות רצופות (בלי הפסקה בינהן) שזה ממש קשה עדיין לילדים ביסודי.

אולי יש באופן כללי בלאגן בכיתה בשעות הללו, והמורה לא משתלט ומנסה לפנות להורים לעזרה.

אולי הילד פשוט גדל ומנסה לעשות דברים שקודם לא העיז, ואולי יש שיעורים שיותר קל להפריע בהם מבחינתו.

לא אומרת שאין דבר כזה הפרעות קשב, אבל אם בשיעורים אחרים אין בעיה, זה לא נראה העניין. (וזה נושא לדיון אחר אבל, גם אם יש הפרעת קשב, אישית אני לא מאמינה ברטלין שרופאים אוהבים לתת, אבל זה כאמור דיון אחר)

בקיצור, אנחנו עכשיו בסיטואציה דומה שהילד החליט שלא רוצה יותר ללמוד, מאוד אהב את המחנך הקודם וקשה לו עם הנוכחי. אז אנחנו בשיח יומיומי עם הילד, מנסים להאיר לו את הדרך ומניחה שזה לא יפתר ביום אחד, וגם דיברנו עם המחנך שינסה לקרב אותו, (כי מורים שמתוסכלים מהפרעות לפעמים רק מרחיקים בתגובות שלהם את הילד עוד יותר. זה באמת ממש קשה ל2 הצדדים.) ממש חשוב לדעתי לפנות למחנך ולחשוב מה עושים, לא להיות רק מול מורה מקצועי.

בהצלחה

ומהמורים הספציפיים?

מציעה ממש לשבת איתו לשיח.

איך לו בחיים, איך לו בלימודים,  איך עם החברים ובכיתה, איך לו בבית.

לשאול מה קורה בשיעורים, מה מיוחד במורים האלה.

בעצם הכיוון הוא:

1. לראות מה איתו באופן כללי. לדוגמא לפעמים קושי חברתי כמו נניח חבורה שהתפרקה, חבר טוב שברוגז איתו, או גם קושי חברתי עמוק יותר יכולים לגרום לילד להיות במצוקה ולבטא אותה כך (המצוקה יכולה כמובן להיות גם על רקע אחר)

2. לשמוע מה הוא אומר על המורים האלה ועל המצב.

ברוב המקרים שיחה כזאת תספיק כדי לאתר כיוון ראשוני, בין אם זה חבר, או תחושה שהמורה הזה כל הזמן מציק לי, או קושי לימודי וכו.

ומשם להתקדם.

אם הבעיה מול המורים הספציפיים מציעה לנסות לגשר. להבין מה קשה לילד בשיעור, ואז להגיד למורה שנניח מאד חשוב לי להיות שותף פעיל ואם טפשר לשים לב שבוחרים בו לענות תשובות/שישב מקדימה/ווטאבר.

לפעמים זה באמת משהו יותר אקוטי ועמוק ואז כדאי לערב גורמי מקצוע.

המנהלת היא @זן נדיר (לא מסתובבת בפורומים הפתוחים). את יכולה לפנות אליה ולבקש להצטרף.

בהצלחה יקרה❤️

כל ילד והאופי שלו,יש ילדים שמגלים אחריות וזהירות בגל צעיר ויש כאלה שלא.

יש כאלה שבשביל ללמוד להיזהר הם צריכים להתנסות בעצמם.

חלק מהילדים שלי בגיל 6 כבר התנסו בחביתה,ויש כאלה שיותר לקראת 10

בגיל 8 הם כבר תיפעלו דברים לבד.

חביתה/ טוסטים/ פסטה ברוטב שמנת.

מגיל 9 הם כבר שותפים מלאים בבישולים לשבת.

כולל טיגונים ואפיה.

מה שצריך זה בהתחלה ליווי מלא של ההורה עם הכוונה של בטיחות (בלי היסטריה. לא נורא אם הילד נחתך או נכווה. מחזיקים מראש פלסטרים ומשחה לכוויות בהישג יד שהילד יודע שזה שם).

לדאוג שהסכינים יהיו מספיק חדות- כי סכין כהה פוצעת יותר.

שיהיה שרפרף קבוע במטבח.

ובהצלחה

(הדברים נכתבו מבעלת ניסיון רב בהדרכת ילדים במטבח גם בבתי ספר וגם בבית)

הבעיה שלי שאני לא התחלתי מגיל 4.. ובתקופה שפחות מתאים לי להכווין כי אני אחרי לידה

ובעלי ממש לא בעניין של לעשות ביחד עם הילדים..

בעזהי"ת

אבל בת ה7 עדיין לא. 

חביתה הבכורה הן מכינות בערך מגיל 9, ולבד בלי השגחה שלי זה רק אחרי כמה וכמה פעמים שהכינו עם השגחה שלי.. בת ה11 מכניסה ומוציאה דברים מהתנור, בת ה9.5 עדיין לא. זה חם וזה לא צחוק, וזה גם כבד לפעמים...

פעם- פעמיים עם השגחה שלך, ואחרי שאת רואה שהוא עושה כמו שצריך אפשר לשחרר.

דברים שצריכים תנור- למה שלא יכין לבד את התהליך, כמו בלילה של עוגה וכאלה ואת רק תכניסי ותוציאי מהתנור?

רק אם אני זמינה..

תודה!

ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד

אז בעיניי אם בגיל 9 אפשר לקחת אחריות על כביש

אפשר גם במטבח על ענייני סכין וחום

גיל 8 זה גבולי

הייתי נותנת בהשגחה ומלמדת להיזהר 

גם בן ה6..

אבל ראיתי שהם באמת יודעים להשתמש ונזהרים..

תודה!

בעיני דברים חדשים צריכים להיות בהשגחה. אחרי שאת רואה שהוא מתנהל לבד בצורה זהירה, אז אפשר לשחרר יותר.

אחרי לידה זה באמת זמן פחות נוח ללמוד לעשות דברים חדשים במטבח. אלא אם כן מישהו אחר יהיה איתו בהתחלה.

אבל ממש כיף שהוא מתעניין, אם הוא ימשיך ויוכל להיות עצמאי יותר במטבח, זה יכול להיות ממש יעיל...

הבן שלי בן שבע וגם אוהב ויש דברים שאני מרשה ודברים שפחות.. זה גם מאוד תלוי בילד כמה הוא אחראי וכמה הוא שולט בתנועות שלו וכו..

חביתה הבן שלי כבר מכין לבד כשאני בסביבה אבל לא עליו(נגיד יכולה להיות על הספה שקרובה למטבח אבל לא צמודה) להדליק גז הוא מדליק רק אם אני מסתכלת אקטיבית.

מכניס לתנור כן, מוציא בדכ לא(כן בודק אם צריך להוציא אבל לא מוציא את התבנית בעצמו)

קומקום אני לא מרשה, אבל מיחם לכוס כן. (קומקום דורש הרבה יותר שליטה, זה להרים כלי גדול מלא מים רותחים ולכוון אותו בהתאם.. מיחם צריך לשלוט רק במיקום של הכוס זה פשוט יותר)

סכינים חדות כן, קולפנים כנל, בלנדר ומיקסר גם.

בכללי הוא לא 100% עצמאי במטבח אז כאילו כן הוא לבד אבל זה לא שהוא עושה את זה ואני לגמרי לא בסביבה.. אני פשוט עושה דברים אחרים במקביל ומשגיחה מרחוק שהוא מסתדר..

לבת שמונה המאד בוגרת שלי

אני מרשה להכין תה חם (יש לנו בר מים אז פחות מסוכן)

היא מכינה לעצמה טוסט או סלט

אבל חביתה נראה לי קצת מוגזם לה

היא מבקשת להכין פסטה לבד זה עדיין מוגזם לדעתי

ואני נחשבת אמא שנותנת הרבה עצמאות והיא הקטנה שלי 

חביתה דוקא נראה לי שהיא גם יכולה ללמוד להכין. אבל צריך ללמד אותה.

ילד שמעולם לא התנסה, גיל בגיל 12 הייתי חוששת שיכין חביתה לבד.

אצלי התחיל להכין חביתה בגיל 6 כולל פתיחת אש, עם השגחה.

מניחה שבגיל 8 ארשה כבר ללא השגחה.

בגיל הזה כבר כן מכינים תה לבד

ברור שתלוי ילד אבל אצלי הם מגיל קטן יחסית במטבח.

להכין דברים פשוטים לידינו גם.

לא דברים רותחים או מסוכנים מדי אבל בהחלט התנסות במטבח נותנת תחושה של הצלחה ומסוגלות

(ומלכלך חצי מהמטבח על הדרך🤭 אבל הוא נהנה מזה, אז אין לי לב לומר לו לא...)

כלומר - מכניס ומוציא מהתנור.

חביתה הוא לא ביקש להכין - מניחה שזה ייקח עוד זמן, כי זה באמת קצת יותר מסובך (גם הכיריים גבוהים). תה בקושי שותים אצלנו.

אבל כמו שאמרו פה זה לגמרי תלוי ילד... כבר לא זוכרת באיזה גיל התחילו הילדים שמעליו להכין אוכל של ממש, אבל כיום זה ממש כיף לי שכולם (מגיל 11 ומעלה) יכולים להכין ארוחה לבד ברמה זו או אחרת...

ואני כן זוכרת שאחי הקטן טיגן חביתות במקצועיות מגיל שש (היה עומד על כיסא כדי להגיע לכיריים😅) וכיום הוא שף מקצועי ומוכשר מאוד! (וב"ה שהוא הוריש את הכישרון ובעיקר את האהבה לאחיינים שלו, כי אמא שלהם הפוכה לגמרי בנושא הזה🤭)

אז באמת תראי את זה כבנייה של יכולת בישול עתידית (ואולי אף קריירה), ונסי לשחרר כמה שאפשר...🙂

לק"י

וזה לא שזה בגד כ"כ נוח כשלא צריך. סתם עוד שכבה.

אבל נראה לי שאם היא מתעקשת, הייתי קונה לה אחת.

לא חשבתי על זה אפילו...

נחשוב עוד קצת

אולי היא מעצמה תחליט שזה מיותר.

אין בזה שום דבר מזיק