פורום אימהות השלב הבא (עמוד 2)

מספיק שהוא לא מתחבר למורים מאיזה שהיא סיבה וזה יכולה להיות הסיבה

לא רשמת איזה גיל

אבל בתיכון זה מה ששקרה לשני שלי והוא פשוט למד מטמטיקה לבד...לא מיצה את היכולת שלו אבל קיבל 70 ב4 יחידות ...זה שלו

עם חבר וכו' אני מסבירה לו כמה פעמים שהוא צריך להקשיב לכללים, אבל זה לא מחזיק

אתמול הודעתי לו שאם אני מקבלת הודעה מהמורה הוא פשוט לא ייצא החוצה אחה"צ באותו יום

מקווה שיעזור, למרות שאני לא מאמינה גדולה בעונשים

פשוט אני כבר אובדת עצות

נראה שפשוט אין לו מוטיבציה פנימית להשקיע, ללמוד

ואולי אף לערוך לו אבחון.

שני כיוונים שעולים לי הם מחוננות ו/או קשיי קשב וריכוז. את יכולה לגגל, אולי לחפש שאלונים ראשוניים, ולראות אם יכול להיות שהילד שלך עונה על ההגדרה, ואז לפעול בהתאם. (אם מדובר בקשב - אז פונים לרופא המשפחה כדי לקבל הפניה לרופא קשב.)

תמיד היה לו קשה או שבעבר הצליח והיום לא?

בד"כ אין לילד מוטיבציה להשקיע במשהו שהוא לא חווה בו הצלחה (בתכלס גם לנו) 

האם יכול להיות שיש הפרעת קשב? אולי איזה קושי ספציפי בלמידה?

שווה לקבוע בנחת ישיבה עם המחנכת, יועצת לחשוב מה הקשיים ומה יכול לסייע לו, אולי לשקול אבחון

לא זוכרת שלמד מיושמות למבחן או הכין ש.ב ביוזמתו, אבל גם לא הפריע ולא קיבל ציונים נמוכים במיוחד

המחנכת לא יצרה איתנו קשר. מה לומר לה?

הכל זה המורים המקצועיים- לאנגלית, חשבון, תורה

ותבקשו שתיצור איתכם קשר.

(יש ילדים שהלימודים פחות מעניינים אותם🙊 אבל יש להפריע בשיעור, ויש "רק" לא להכין ש.ב.).

יכול להיות שעד עכשיו הסתדר ועכשיו קשה לו יותר

ממליצה לפנות ולטפל שהקושי עוד קטן יחסית ואפשר לטפל ביתר קלות 

 זה באמת מבאס לקבל טלפונים ממורים בתלונות על הבן. אבל צריך לדעתי להיזהר לא לקפוץ למסקנות מרחיקות. או להעניש. (הייתי שומרת עונשים רק אם ילד ממש התחצף בכיתה או נהג באלימות, מקרה קיצון, להפריע בשיעור זה די טבעי ואנושי ואני גם מלמדת אז מרגישה את זה מהצד של המורה  זה לא קל וזה עדיין נראה לי טבעי.)

ילד שיש לו שיעורים שהוא מפריע ויש שיעורים שהוא מתנהג בסדר, יכולים להצביע על הרבה מאוד אפשרויות:

אולי השיעורים הללו באמת משעממים ומועברים בצורה שקשה להקשיב. או שהוא סתם לא סובל את המקצוע.

אולי הילד באופן ספציפי לא מתחבר למורה מסויים וזה מרחיק אותו וגורם לו להפריע.

אולי לילד קשה במקצוע מסויים ויש לו פער מהכיתה וצריך עזרה. זכור לי שבכיתה ה לפעמים יש קפיצה ברמה הלימודית ויש ילדים שזה הלם בשבילם.

אולי השיעורים הנ"ל מועברים בשעות קשות כמו סוף היום וקשה כבר להקשיב. או בשעות רצופות (בלי הפסקה בינהן) שזה ממש קשה עדיין לילדים ביסודי.

אולי יש באופן כללי בלאגן בכיתה בשעות הללו, והמורה לא משתלט ומנסה לפנות להורים לעזרה.

אולי הילד פשוט גדל ומנסה לעשות דברים שקודם לא העיז, ואולי יש שיעורים שיותר קל להפריע בהם מבחינתו.

לא אומרת שאין דבר כזה הפרעות קשב, אבל אם בשיעורים אחרים אין בעיה, זה לא נראה העניין. (וזה נושא לדיון אחר אבל, גם אם יש הפרעת קשב, אישית אני לא מאמינה ברטלין שרופאים אוהבים לתת, אבל זה כאמור דיון אחר)

בקיצור, אנחנו עכשיו בסיטואציה דומה שהילד החליט שלא רוצה יותר ללמוד, מאוד אהב את המחנך הקודם וקשה לו עם הנוכחי. אז אנחנו בשיח יומיומי עם הילד, מנסים להאיר לו את הדרך ומניחה שזה לא יפתר ביום אחד, וגם דיברנו עם המחנך שינסה לקרב אותו, (כי מורים שמתוסכלים מהפרעות לפעמים רק מרחיקים בתגובות שלהם את הילד עוד יותר. זה באמת ממש קשה ל2 הצדדים.) ממש חשוב לדעתי לפנות למחנך ולחשוב מה עושים, לא להיות רק מול מורה מקצועי.

בהצלחה

ומהמורים הספציפיים?

מציעה ממש לשבת איתו לשיח.

איך לו בחיים, איך לו בלימודים,  איך עם החברים ובכיתה, איך לו בבית.

לשאול מה קורה בשיעורים, מה מיוחד במורים האלה.

בעצם הכיוון הוא:

1. לראות מה איתו באופן כללי. לדוגמא לפעמים קושי חברתי כמו נניח חבורה שהתפרקה, חבר טוב שברוגז איתו, או גם קושי חברתי עמוק יותר יכולים לגרום לילד להיות במצוקה ולבטא אותה כך (המצוקה יכולה כמובן להיות גם על רקע אחר)

2. לשמוע מה הוא אומר על המורים האלה ועל המצב.

ברוב המקרים שיחה כזאת תספיק כדי לאתר כיוון ראשוני, בין אם זה חבר, או תחושה שהמורה הזה כל הזמן מציק לי, או קושי לימודי וכו.

ומשם להתקדם.

אם הבעיה מול המורים הספציפיים מציעה לנסות לגשר. להבין מה קשה לילד בשיעור, ואז להגיד למורה שנניח מאד חשוב לי להיות שותף פעיל ואם טפשר לשים לב שבוחרים בו לענות תשובות/שישב מקדימה/ווטאבר.

לפעמים זה באמת משהו יותר אקוטי ועמוק ואז כדאי לערב גורמי מקצוע.

המנהלת היא @זן נדיר (לא מסתובבת בפורומים הפתוחים). את יכולה לפנות אליה ולבקש להצטרף.

בהצלחה יקרה❤️

כל ילד והאופי שלו,יש ילדים שמגלים אחריות וזהירות בגל צעיר ויש כאלה שלא.

יש כאלה שבשביל ללמוד להיזהר הם צריכים להתנסות בעצמם.

חלק מהילדים שלי בגיל 6 כבר התנסו בחביתה,ויש כאלה שיותר לקראת 10

בגיל 8 הם כבר תיפעלו דברים לבד.

חביתה/ טוסטים/ פסטה ברוטב שמנת.

מגיל 9 הם כבר שותפים מלאים בבישולים לשבת.

כולל טיגונים ואפיה.

מה שצריך זה בהתחלה ליווי מלא של ההורה עם הכוונה של בטיחות (בלי היסטריה. לא נורא אם הילד נחתך או נכווה. מחזיקים מראש פלסטרים ומשחה לכוויות בהישג יד שהילד יודע שזה שם).

לדאוג שהסכינים יהיו מספיק חדות- כי סכין כהה פוצעת יותר.

שיהיה שרפרף קבוע במטבח.

ובהצלחה

(הדברים נכתבו מבעלת ניסיון רב בהדרכת ילדים במטבח גם בבתי ספר וגם בבית)

הבעיה שלי שאני לא התחלתי מגיל 4.. ובתקופה שפחות מתאים לי להכווין כי אני אחרי לידה

ובעלי ממש לא בעניין של לעשות ביחד עם הילדים..

בעזהי"ת

אבל בת ה7 עדיין לא. 

חביתה הבכורה הן מכינות בערך מגיל 9, ולבד בלי השגחה שלי זה רק אחרי כמה וכמה פעמים שהכינו עם השגחה שלי.. בת ה11 מכניסה ומוציאה דברים מהתנור, בת ה9.5 עדיין לא. זה חם וזה לא צחוק, וזה גם כבד לפעמים...

פעם- פעמיים עם השגחה שלך, ואחרי שאת רואה שהוא עושה כמו שצריך אפשר לשחרר.

דברים שצריכים תנור- למה שלא יכין לבד את התהליך, כמו בלילה של עוגה וכאלה ואת רק תכניסי ותוציאי מהתנור?

רק אם אני זמינה..

תודה!

ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד

אז בעיניי אם בגיל 9 אפשר לקחת אחריות על כביש

אפשר גם במטבח על ענייני סכין וחום

גיל 8 זה גבולי

הייתי נותנת בהשגחה ומלמדת להיזהר 

גם בן ה6..

אבל ראיתי שהם באמת יודעים להשתמש ונזהרים..

תודה!

בעיני דברים חדשים צריכים להיות בהשגחה. אחרי שאת רואה שהוא מתנהל לבד בצורה זהירה, אז אפשר לשחרר יותר.

אחרי לידה זה באמת זמן פחות נוח ללמוד לעשות דברים חדשים במטבח. אלא אם כן מישהו אחר יהיה איתו בהתחלה.

אבל ממש כיף שהוא מתעניין, אם הוא ימשיך ויוכל להיות עצמאי יותר במטבח, זה יכול להיות ממש יעיל...

הבן שלי בן שבע וגם אוהב ויש דברים שאני מרשה ודברים שפחות.. זה גם מאוד תלוי בילד כמה הוא אחראי וכמה הוא שולט בתנועות שלו וכו..

חביתה הבן שלי כבר מכין לבד כשאני בסביבה אבל לא עליו(נגיד יכולה להיות על הספה שקרובה למטבח אבל לא צמודה) להדליק גז הוא מדליק רק אם אני מסתכלת אקטיבית.

מכניס לתנור כן, מוציא בדכ לא(כן בודק אם צריך להוציא אבל לא מוציא את התבנית בעצמו)

קומקום אני לא מרשה, אבל מיחם לכוס כן. (קומקום דורש הרבה יותר שליטה, זה להרים כלי גדול מלא מים רותחים ולכוון אותו בהתאם.. מיחם צריך לשלוט רק במיקום של הכוס זה פשוט יותר)

סכינים חדות כן, קולפנים כנל, בלנדר ומיקסר גם.

בכללי הוא לא 100% עצמאי במטבח אז כאילו כן הוא לבד אבל זה לא שהוא עושה את זה ואני לגמרי לא בסביבה.. אני פשוט עושה דברים אחרים במקביל ומשגיחה מרחוק שהוא מסתדר..

לבת שמונה המאד בוגרת שלי

אני מרשה להכין תה חם (יש לנו בר מים אז פחות מסוכן)

היא מכינה לעצמה טוסט או סלט

אבל חביתה נראה לי קצת מוגזם לה

היא מבקשת להכין פסטה לבד זה עדיין מוגזם לדעתי

ואני נחשבת אמא שנותנת הרבה עצמאות והיא הקטנה שלי 

חביתה דוקא נראה לי שהיא גם יכולה ללמוד להכין. אבל צריך ללמד אותה.

ילד שמעולם לא התנסה, גיל בגיל 12 הייתי חוששת שיכין חביתה לבד.

אצלי התחיל להכין חביתה בגיל 6 כולל פתיחת אש, עם השגחה.

מניחה שבגיל 8 ארשה כבר ללא השגחה.

בגיל הזה כבר כן מכינים תה לבד

ברור שתלוי ילד אבל אצלי הם מגיל קטן יחסית במטבח.

להכין דברים פשוטים לידינו גם.

לא דברים רותחים או מסוכנים מדי אבל בהחלט התנסות במטבח נותנת תחושה של הצלחה ומסוגלות

(ומלכלך חצי מהמטבח על הדרך🤭 אבל הוא נהנה מזה, אז אין לי לב לומר לו לא...)

כלומר - מכניס ומוציא מהתנור.

חביתה הוא לא ביקש להכין - מניחה שזה ייקח עוד זמן, כי זה באמת קצת יותר מסובך (גם הכיריים גבוהים). תה בקושי שותים אצלנו.

אבל כמו שאמרו פה זה לגמרי תלוי ילד... כבר לא זוכרת באיזה גיל התחילו הילדים שמעליו להכין אוכל של ממש, אבל כיום זה ממש כיף לי שכולם (מגיל 11 ומעלה) יכולים להכין ארוחה לבד ברמה זו או אחרת...

ואני כן זוכרת שאחי הקטן טיגן חביתות במקצועיות מגיל שש (היה עומד על כיסא כדי להגיע לכיריים😅) וכיום הוא שף מקצועי ומוכשר מאוד! (וב"ה שהוא הוריש את הכישרון ובעיקר את האהבה לאחיינים שלו, כי אמא שלהם הפוכה לגמרי בנושא הזה🤭)

אז באמת תראי את זה כבנייה של יכולת בישול עתידית (ואולי אף קריירה), ונסי לשחרר כמה שאפשר...🙂

לק"י

וזה לא שזה בגד כ"כ נוח כשלא צריך. סתם עוד שכבה.

אבל נראה לי שאם היא מתעקשת, הייתי קונה לה אחת.

לא חשבתי על זה אפילו...

נחשוב עוד קצת

אולי היא מעצמה תחליט שזה מיותר.

אין בזה שום דבר מזיק

מגבת גוף ופנים

פיג'מה

כיסוי מיטה

שאפשר לשמוע בה שירים ושיעורים? ממש כיף ושימושי. ( מתחברים בבלוטוס מהפלאפון ושומעים...)

כנ"ל אפשר אם פי 3.

אלבום תמונות נראה לי קצת מיותר לנער מתבגר, חושבת שרובם לא ישבו ויסתכלו על תמונות...

אולי עט עם חריטה

ספרים שהוא אוהב (קודש/ קריאה)

לבן שלי

טרולי וארנק

אם זה לא בריא אז אין הבדל בין גיל 11 לגיל 20.

נראה לי שהשיקול הוא יותר בהתאם לגיל, האם מקובל עליך ההתעסקות הזאת בכזה גיל.

וגם המיומנות של הבנות, אם מתעסקים עם מכשירי שיוף שלא יפצעו אותה.

מבחינה בריאותית אין לי הרבה ידע חוץ מזה שמעתי פעם רופאת עור שאמרה שהקרינה חלשה מאוד ולא מסוכנת לעור, אבל לא התעמקתי בזה.

אני יודעת שיש כאלה ששמות קרם הגנה על הידיים לפני.

לק"י

אולי לק רגיל פעם ב...

ותבדקי אם מותר בבית הספר שלה לבוא עם לק.

אם לא, אז אפשר בחופשים לעשות לק רגיל, כי אותו קל להוריד.

ולבת 12 שלי אני מסכימה רק בארועים מיוחדים

תודה! מעניין מה שאתן כותבות.. ומחזק אותי.  אצלינו זה היה נראה שאני האמא היחידה שלא מרשה וזה היה וויכוח מאוד קשה. 

בעזהי"ת

זה לא שייך בעיני, זה לא הגיל ועוד יהיה להן זמן לזה. 
הגדולה שלי גם בת 11.

לא נתקלתי בזה הרבה וגם אצל תלמידות שלי (מחנכת כיתה ו') מכירה שהרוב עושות בעיקר רק לבתמצווה של עצמן כזה..

בכל זאת ילדה, תמימות...

וכן גם בריאותית מעדיפה שלא

אם כן אפשר לבנות נדנדה מעץ (אתם ביחד)

מגניב.

אשמח לעוד רעיונות 🙏

אוהלים טובים (אם אין לכם)

לבנות ביחד איתם בית מעץ

לבנות בית מעץ

תודה!

על אפשרות לקנות קרשים למוצר מסויים.

לדוגמא קרשים לבניית שולחן וכסאות לפינת ישיבה בגינה.

אולי לחפש משהו כזה ושיבנו ביחד

בגיל הזה חולם על מתקני נינג'ה, ראיתי שקנוי עולה אלפי שקלים, אבל אולי אם משלבים בנייה לבד עם חלקים קנויים זה יותר מעניין ומשהו בר השגה. (או שאולי אתם רוצים להשקיע ולקנות, אם זה מעניין אותם)

לבן שלי יש בית עץ מאחיו הגדולים יותר וזה לא מעניין אותו כבר. רק אומרת.

גם כל מיני צעצועי ג'אגלינג הולך עכשיו מאוד בגילאים האלו ומכשירי קשר, ורובי ליזר ועוד צעצועים בסגנון.

נשמע טוב

אני צריכה לשאול אותם ונראה מה יבחרו

תודה!

על סדנה?

כי אפשר לתת לך רעיונות ושתקני את החומרים תראי שזה יוצא לך גם יקר

שעולה לי בראש זה קליעת צמות לחלות..

ללמוד קליעות יפות ולא מסובכות

שכמעט כל סדנא תעלה זול יותר בלי מפעילה. הרי המפעילה גם צריכה להרוויח מספיק בשביל שישתלם לה להגיע.

אלא אם כן יש כלי עבודה שעולים הרבה, כמו נגיד סדנת נגרות- שברור שלקנות מברגה לכל שתי בנות יעלה יותר מלהביא מישהי. ויש גם סדנאות שבאמת דורשות ידע שלא לכל אחת יש, כמו נגיד מקרמה.

אבל הרבה סדנאות שראיתי בבת מצוות הופעלו על ידי האחות הגדולה או איזו שכנה/בת דודה, וזה היה מספיק ממש.

וכדי לעזור לך ברעיונות פחות או יותר כמה את מוכנה להשקיע על חומרים?

כמו שציינת יש דברים שמצריכים ידע אבל יש הרבה תחומים שאפשר בקלות ללמוד ולעשות

קישוט של כלי זכוכית.

עם צבעים מיוחדים, שלא עולים יותר מדי, אז העלות היא רק קצת יותר מכלי לכל משתתפת (ואפשר למצוא כוסות זכוכית 3 ב-10).

קצת יותר יקר זה לקנות לכל אחת קנבס.

אפשר גם ציור על בדים- כובע, חולצה, ציפית לכרית.

רעיון ממש זול זה חלוקי נחל עם מילות השראה (מקשטים בארקיליק או ארטליין).

בכיוון אחר- סדנת קישוט קאפקייקס (אבל דורש הרבה הכנה של הרגע האחרון).

אם משהו מזה מדבר אלייך, תעשי חיפוש בגוגל עם רעיונות איך לעשות את זה יותר חגיגי ושווה (כל דבר כזה אפשר לשדרג עם מדבקות שבלונה מיוחדות, או חומרים קצת יותר שווים, כמו טושי זהב וכסף).

רק חשוב לשים לב לקנות מספיק טושים, מכחולים וכו'- שהבנות יוכלו ליצור ברצף ולא יצטרכו לחכות אחת לשניה כל הזמן.

היינו גם בבת מצווה שחילקו קאפות, ושקפים עם ברכת הפרשת חלה לקישוט (בעזרת טוליפים).

אפשר באותו רעיון גם ברכת הדלקת נרות, מזמור לתודה, או משהו אחר שמדבר אליכן.

וגם בבסיס אפשר לגוון- מבריסטול פשוט, דרך קאפה או לוח עץ ועד קנבס.

לפי התקציב שיש לך.

(ולא לשכוח לקנות גם סינרים חד''פ!!! ממש חבל על הבגדים החגיגיים של הבנות).

דבר ראשון הרבה מזל טוב!

בבת מצווה של הגדולה שלי עשיתי סדנה להכנת נר הבדלה יפה וצבעוני-

קניתי בחנות הסטוק כוסות זכוכית בינוניים בלי ידית (כ4-5 ש''ח ליחידה),

שמרתי במשך תקופה קופסאות שימורים (בהם המסתי שעווה באירוע)

קניתי הרבה נרות זיכרון (עכשיו בחגים בדיוק יש מבצעים בסופרים)

קניתי בחנות יצירה פתילות גדולות, טוש לכתיבה על זכוכית, צלופנים וסרטים.

לבת מצווה הבאתי פלטה של שבת, בכל קוספת שימורים המסתי כמה נרות זיכרון וחתיכת צבע ישן (פנדה או צבע רגיל פשוט). ככה נוצרו לי צנצנות עם שעווה נוזלית בצבעים שונים.

כל משתתפת קיבלה כוס ו2 פתיליות ובחרה צבעים לנר שלה. את הפתיליות העמדנו בכוס הזכוכית, שפכנו מעל שעווה בצבע הראשון שבחרה. נתנו לזה כמה דקות להתקשות (אם לא מתקשה, הצבעים מתערבבים), מעל שפכנו את הצבע השני וחוזר חלילה.

אחרי שהנר היה מוכן, הבנות רשמו משפטי השראה וקישוטים כרצונן על הזכוכית, ארזו בצלופן וקשרו בסרט.

יצאה יצירה שימושית, יפה וכיפית בלי שום מפעילה חיצונית ובמחיר סביר. הבנות יצאו שמחות ומרוצות ב''ה.

רעיון נוסף שגם אותו עשיתי בבת מצווה של אחת הבנות-

תחתית לסיר בשרי/חלבי

קניתי בחנות יצירה פלטות עץ קטנות דקות (מהסוג שעליו מכינים שלט לדלת), מחיר משהו כמו 12 ש''ח ל10 יחידות.

קניתי דבק פלסטי לבן, הכי רגיל.

כמה מארזי פסיפס (זה החלק היקר ביצירה, משהו כמו 50 ש''ח לקילו)

עפרונות פשוטים, מחקים, מכחולים למריחת הדבק.

שקיות צלופן וסרטים לאריזה.

הכנתי מראש תמונות של דוגמאות אפשריות להדבקה (למשל- ''בשר'' כתוב באמצע ומסביב מתכונת צבעים וכו')

גם הפעם ב''ה הבנות הכינו תחתיות יפות עם דוגמאות מקסימות ויצאו עם משהו שימושי ויפה מעשה ידיהן😊

אם תרצי לעשות משהו בסגנון ותרצי פרטים נוספים - אפשר לפנות באישי.

בהצלחה והרבה מזל טוב!

אם לעצמך יש את בת שבע סדן מעלי, לא מניסיון אבל שמעתי עליה מלא המלצות. כנל אלישבע חי משבי שומרון. ויש גם את יעל אברהם משילה (שמקבלת פרטי או דרך הקופ"ח).

לילדים יש דרך מפגש, כמה טובות. אם רלוונטי אשלח לך שמות

בהצלחה!

יש את שירה סמואל שהיא מהממת! ועוד אחת שקוראים לה אהובה (לא זוכרת שם משפחה), ובכללי יש להם המון מטפלות טובות, אחרי פגישה ראשונה מתאימים מטפלת.

אפשר דרך קופ"ח( עם התחייבויות).

029942501 זה המס' שלהם

הצלחת בעבר להחזיק כיתה אז יש לך את זה,

תמיד יש כיתות קשות יותר.

כמה רעיונות פרקטיים, מקווה שמתאימים לנושא שאת מלמדת, לאופי שלך ולאופי של הכיתה:

הקניה כמה שיותר קצרה, שאר הזמן תרגול ועבודה עצמית.

בחני הצלחה קטנים כמעט כל שיעור, הכוונה לבוחן קצרצר שתלמיד שהקשיב יקבל בו 100 בקלות, נותן חווית הצלחה ומוטיבציה ללמידה.

להחזיק בראש שהמטרה שתהיה למידה והתקדמות וגם אם אין דממה בכיתה, לא נורא.

התייעצות עם מורים שמכירים את הכיתה.

לבוא לכל שיעור עם מטרה קטנטנה, משהו קטן חשוב שכולם ידעו, כל למידה נוספת היא בונוס.

פרטני לתלמידים שלא מחוברים לשיעור כדי לחבר אותם.

וכמובן תפילות.

בהצלחה!

ואחרי כמה שעות היא נראית ממש מבולגן - מבאס.

לשים מרכך שיער ומים בתוך שפריצר ולהתיז על השיער- זה כם עוזר, אבל לא להרבה זמן.

לבנות אני משתמשת בקרם שיער של קרליין.

לתלתלים מים עוזרים לכמה דקות...

גם אם הוא קצת מבולגן… יש בזה חן.

וגם אמירה מול הילדה שהיא יפה כמו שהיא ולא צריך להתאמץ כל כך בשביל להראות יפה.

שמעתי גם שקרמים הורסים את השיער אבל אני לא יודעת אם זה נכון.

אני לא אומרת לה ששמים קרם כדי שתהיה יפה אלא כדי שתהיה יותר מסודרת.

בעיניי זה כמו ששטיפת פנים זה כדי להיות נקיים ולא כדי להיות יפים ככה סידור השיער בקרם זה כדי להיות יותר מסודרים ולא בשביל היופי.

יש ספריי של סרקל

יותר מתאים לענין

הילדה יפה ברוך השם, רק חשוב לי שתראה גם מסודרת

לק"י

שמקדימה, ואז מחברת לקוקו.

גם חמוד, וגם גורם לשיער להיות יותר מסודר.

ומרטיבה גם במים לפני הסירוק. לפעמים שמה קצת ספריי סרקל (שקניתי בעיקרון בגלל הקשרים בשיער שיש לבנות שלי).

יש לה שיער מתולתל ודק.

בן שנתיים וחצי, עם שיער עבה, די ארוך ומתולתל. מסרקת אותו קבוע עם ספריי סרקל, לקוקו.

עד שמגיעים לגן הקוקוס כבר לא פיקס.. גומיה טובה ואיכותית, אבל ברגע שמתייבש כבר מתחילים עננים.

איזה קרם כדאי?

לק"י

1. אני לא אוהבת שמדברים ככה. וגם מעירה על זה.

2. ממש לא מסכימה. מבחינתי מילה זו ודומותיה לא מקובלות בכלל (ומה אכפת לבן שלך מה מקובל בין החברים. אני מניחה שאין לו סיבות לשוחח איתם על זה).

3. לא יודעת. אני כן מעירה על צורות דיבור מסויימות שזה לא מכבד לדבר ככה עם ההורים.

בעיני לגיטימי מאוד לעמוד על צורת דיבור מכבדת.

עוד אין לי ילדים בגיל הזה, הכי גדול בן 10.5.

זה לא משנה איך מדברים בכיתה או בסניף...

אצלנו בגילאי 18 ומטה, חשופים למדיות, 3 הדוגמאות שכתבת לא אומרים אצלנו. אני מתקנת איך כן להגיד ולא מסכימה לקבל את האמירה שכולם מדברים ככה- אז מה, בבית שלנו לא מדברים ככה.

רק רוצה להגיד שאם לך כאמא זה לא מרגיש נכון השיח הזה בבית,

אז זה לא עקרוני מה אצל חברים ואחרים.

לכל בית יש את הכללים שלו, וגם ילדים יודעים להתאים את צורת השיח שלהם למקום ולחברה שסביבם.

בעיני זה לא מוגזם לבקש לשמור על שיח מכבד.

אני כן אוסיף, שמתבגרים זה לא ילדים קטנים, והדרך לשוחח איתם על דברים כאלה היא שונה, ותהיה יותר מכבדת ובוגרת, ועדיין זו זכותך המלאה והמובנת לא לאהוב ולא לרצות שיח כזה בביתך.

קודם כל, זכותכם לומר איך מדברים אצלכם בבית, גם אם אצל אחרים מדברים אחרת.

לגבי המילים ששאלת-

תחת- אין מצב בעולם שאומרים פה את המילה הזו, היא נראת לי מילה גסה ודיבור גס, נראה לי שבגילטי גן- תחילת יסודי היו ילדים שניסו, אמרו את המילה הזו כי שמעו בגן ומייד אמרתי שלא מדברים בבית שלנו ככה, וזה נעלם.

סתום- גם אני לא אוהבת את הדיבור הזה, וזוכרת שהערתי עליו בעבר. זה לא דיבור נפוץ אצלנו בבית, נראה לי שיש 2 ילדים שיכולים לומר סתום כשהם מאוד עצבניים.  נראה לי שאם אחד הילדים יתחיל לומר סתום כחלק מהדיבור הרגיל בבית, אעיר על זה , לא אוהבצ שזו שפת הדיבור בבית.

די אמא... - לצערי  כן מדברים ככה, בעיקר מתבגרים. לא ממש רואה בזה דיבור בעיתי , מסכימה שזה יכול להשמע לא מכבד, כשזה רק זה זה בגדר דיבור סביר מבחינתנו.

כן מעירים כשמתבגר מדבר בצורה מזלזלת או לא מכבדת כלפינו.

רק אומרת שבגיל 13 מאוד מצוי האמירה: רק אצלנו לא מרשים... כולם מרשים.. רק אתם מיושנים ןכו.. זוכרת את עצמי אומרת דברים כאלה חהורים שלי בגיל 13. 

אבל אני בעצמי לא רואה בעייה במילה תחת.

לגבי לסתום , אני כן אעיר.

מילה די לא שגרה אבל קורה  לפעמים .

אבל אנחנו לא מדברים בצורה הכי מסוננת בבית.

לגבי בתים אחרים. פעם אחד הילדים הביא קללות בעברית מגן תורני, זה יכול לקרות.

ממה ששמעתי בנים כן מדברים בינם לבין עצמם בסניף ובישיבה לא הכי עדין. בנות פחות...

מדברים ככה מחוץ לבית, בהחלט אפשר להגיד שאצלינו בבית לא מדברים ככה.

בהחלט יש השפעה סביתית על דיבור. לפעמים נער/ה לא שמים לב אפילו שנדבק בהם דיבור לא ראוי. גם למבוגרים זה קורה.

(זוכרת את עצמי בשירות לאומי נדבקת בכל מיני מילים שבחיים לא הייתי חולמת להגיד לפני, ורואה שזה קורה גם לילדי.) גם בגיל מבוגר או מתבגר אפשר להגיד שזה לא נעים הדיבור הזה, בבקשה לשים לב. לא תמיד עוזר מיד. אבל מאמינה שזה משפיעה ומחלחל. לפעמים דוקא כשגדלים לומדים להעריך את הדיבור הנקי.

2 הדוגמאות הראשונות אני מעירה בצורה כזאת או אחרת. האמת שסתמי לא שמעתי שנים... מביאים לפעמים דברים חדשים 🙊

את הדוגמה השלישית לא הצלחתי להבין. לא מכירה.

והילדים שלי בקטנותם לא חשופים לדיבור לא יפה במדיה . יש דברים שקולטים ברחוב, אצל חברים...

מאד עוזר לשמוע מה קורה בבתים אחרים ואיפה אנחנו על הסקלה.

(@5+ מעניין אותי אם תוכלי לספר מה העמדה שלכם כהורים לגבי הדוגמאות הספציפיות שהבאתי 🙏🏻)

תחת לא אומרים, אבל גם ישבו או טוסיק לא 😀

די אמא/אבא לא רואה סיבה לא להגיד

בעזהי"ת

-סתום, סתמי וכו'- נאמר בין האחיות ואני לא מרשה, וזה עדיין נאמר לפעמים ואני מגיבה ב'אנחנו לא מדברים ככה' 

-תחת- לא מדברים ככה. 

-די אמא די אבא בטון של את מגזימה סבבה מבחינתי.. 

אם את רוצה מקום עם משמעות יש את האולם של ביהכנ"ס במוצא

או אולמות בית כנסת שונים, יש ברמות משכן שרגא ובית אברהם- לשניהם יש אולם מתאים לבר מצוות

למשל - לחלק בבר מצווה תפילה למען החטופים או למען בניין בית המקדש.

או לעשות דרשות שקשורות בציפייה לגאולה.

או - אם שייך לעשות יצירה או משהו כזה - לגייס את כל החברים להכין משהו לנזקקים או למשפחות מילואים וכו'.

כמה אנשים אמורים להיות בחגיגה? אולי אוכל להמליץ על אולמות זולים יחסית.

אולי-אולי גם האולם של מכון מאיר יכול להתאים בגודל.

אם תרצי מספרי טלפון - פני באישי.

אחר כותלנו - מקומות מיוחדים לאירועים בירושלים | בכותל - מקומות לאירועים

לשלם.

האולם עצמו ממש זול

בטח יש עוד אולמות בית כנסת יותר קטנים ופחות מוכרים שיהיו זולים יותר.

איזו יוזמה מרגשת! 🌸

הפרשת חלה לבת מצווה, במיוחד כשזה משולב עם נתינה לחיילי מילואים לקראת ראש השנה – זה גם יהודי, גם משפחתי וגם ערכי.

כיוון שאת וגם כלת השמחה ביישניות, כדאי שהדברים יהיו פשוטים, קצרים ומרוכזים, ולא “נאום” ארוך. אפשר להכין דף מודפס או מישהו אחר קרוב למשפחה (דודה, סבתא, אמא חברה טובה) יקרא חלק מהדברים אם מרגישים שזה מתאים.

⸻

✨ הצעה למבנה האירוע

פתיחה (לפני ההפרשה)

•קבלת פנים קצרה ונעימה.

•מישהי (אמא / מנחה אחרת) יכולה להגיד:

“אנחנו שמחות שהגעתן לחגוג איתנו את בת המצווה של ___ בדרך מיוחדת – במצווה של הפרשת חלה. החלה מלווה את הבית היהודי במשך דורות, והמצווה הזו מסמלת ברכה ושפע. היום אנחנו עושות את זה ביחד, כחברות ובנות משפחה, ומקדישות את החלות לחיילי המילואים שלנו – כסמל של חום, אהבה ותקווה לקראת השנה החדשה.”

רקע קצר על המצווה

(אפשר אפילו להדפיס על כרטיסיות למי שתקריא):

•מצוות הפרשת חלה נאמרה כבר במדבר, כדי להזכיר שהשפע מהקב”ה.

•בזמן הבית המקדש – היו מפרישים לכהן.

•היום – נוהגות לשרוף חתיכה קטנה כסמל.

•חלה היא מאכל של בית, שבת ואחדות.

תוך כדי יצירת החלות

•לתת אווירה חווייתית – לשים מוזיקה שקטה, אולי שירי שבת/חגים.

•אפשר לעבור בין המשתתפות, לעזור בצמות, ולהזכיר: כל אחת מוסיפה ברכה – לעצמה, למשפחה, לכלת הבת מצווה, לחיילים.

•אם רוצים – אפשר להכין כרטיסיות קטנות לכתיבת ברכה או תפילה אישית ולהניח בסלסלה, אחר כך לתת לכלת השמחה.

טקס הפרשת חלה בפועל

•אמא או מישהי קרובה לוקחת חתיכת בצק ואומרת את הברכה בקול:

“ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה מן העיסה.”

•אחר כך אומרים “הרי זו חלה” ושמים את החתיכה בצד (לשרוף אח”כ).

•אפשר להוסיף תפילה קצרה (יש נוסחאות יפות, או פשוט מילים מהלב).

אחרי – סיכום והקדשה

•משפט קצר לסיום:

“הלחם שאנחנו אופות היום הוא לא רק מאפה – הוא סמל של חיבור, נתינה וברכה. אנחנו שמחות להקדיש את זה לחיילי המילואים שלנו ולבקש שתהיה שנה מתוקה, מלאה בשמחות, בריאות ושפע טוב לכל עם ישראל.”

⸻

💡 כמה טיפים פרקטיים

•אם כלת הבת מצווה ביישנית – היא יכולה לעשות מחווה סמלית קטנה: למשל, לשים ראשונה את הבצק בתבנית, להדליק נר לפני ההפרשה, או להגיד מילה אחת קצרה: “תודה שבאתן לחגוג איתי”.

•אפשר לתת לחברות מתנה קטנה בסוף – חלה אישית, או כרטיס עם ברכה קצרה.

•אם רוצים לתת נופך חגיגי – להכין כיסוי יפה לבצק, או להדליק נר ולומר פרק תהילים (כמו תהילים קכ”א או קמ”ט).

⸻

רוצה שאנסח לך טקסט מוכן שאפשר פשוט להקריא מילה במילה, בלי צורך לאלתר מול הקהל?

———-

מצוין 🙏 הנה נוסח מוכן, קצר וברור – שאפשר פשוט להקריא מול המשתתפות. חילקתי אותו לשלבים כדי שיהיה לך קל:

⸻

🕯️ פתיחה

ערב טוב לכולן, תודה שבאתן לשמוח איתנו בבת המצווה של ___!

החלטנו לציין את היום המיוחד הזה במצווה עתיקה ומרגשת – מצוות הפרשת חלה.

החלה מלווה את הבית היהודי כבר דורות רבים, והיא מסמלת אחדות, ברכה ושפע.

הערב הזה הוא לא רק חגיגה משפחתית, אלא גם נתינה לאחרים – את החלות שנאפה נחלק למשפחות של חיילי המילואים, באהבה ובתפילה לשנה טובה ומתוקה.

⸻

📖 רקע קצר

במקור, בזמן הבית המקדש, היו מפרישים חתיכה קטנה מהבצק ונותנים אותה לכהן. היום אנחנו מפרישות חתיכה קטנה, מברכות עליה ושורפות אותה – כסמל למצווה העתיקה הזו.

חז”ל אמרו שלמצווה הזו יש סגולה מיוחדת לברכה בבית, לשלום ולשמירה על המשפחה.

⸻

👩‍🍳 בזמן יצירת החלות

עכשיו כל אחת תקבל חתיכת בצק מוכנה, ותוכל לעצב חלה לפי הרצון שלה – קליעה, צמה, עיגול.

בזמן שאתן יוצרות, אפשר לחשוב בלב על ברכה או בקשה אישית – לחתן/כלת השמחה, למשפחה שלכן, לחיילי צה”ל או לכל עם ישראל.

(כאן אפשר לשים ברקע מוזיקה שקטה של שבת/חגים)

⸻

✡️ טקס הפרשת חלה

עכשיו נבצע את עיקר המצווה.

לוקחים חתיכה קטנה מהבצק ואומרים:

“ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה מן העיסה.”

ואז אומרים: “הרי זו חלה.”

ושמים את החתיכה בצד לשריפה מאוחר יותר.

(אפשר להוסיף כאן פרק תהילים קצר – למשל תהילים קכ”א: “שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים…”)

⸻

🌸 סיום והקדשה

הבצק שלנו יהפוך בעוד מעט לחלות חמות וריחניות.

אנחנו מברכות שהחלות האלו יישאו איתן מסר של חום, אהבה ותקווה.

יהי רצון שהן יביאו שמחה למשפחות החיילים שנמסור להם אותן, ושכולנו נזכה לשנה מלאה בריאות, אחדות ושפע טוב.

תודה לכל מי שהגיעה, תודה ל___ כלת הבת מצווה היקרה – ושניפגש תמיד רק בשמחות!

⸻

מה שהוא כתב יכול להיות בסיס נחמד להתחיל ממנו, אבל זה דורש כמה תיקונים.

מה שאני שמתי לב שחייב תיקון:

1. סדר הדברים - לפי איך שהוא כתב, קודם מחלקים את הבצק לכולן שיעצבו ממנו צורות, ואחר כך מפרישים ממנו. למעשה זה ממש בעייתי לעשות ככה, כי הבצק צריך להיות בכלי אחד בזמן ההפרשה.

2. לא אהבתי את ההסבר שלו על ההפרשה.

הוא כותב "במקור, בזמן הבית המקדש, היו מפרישים חתיכה קטנה מהבצק ונותנים אותה לכהן. היום אנחנו מפרישות חתיכה קטנה, מברכות עליה ושורפות אותה – כסמל למצווה העתיקה הזו.".

אבל המצווה היום היא לא 'סמל למצווה העתיקה'. זו מצווה גם היום, ממש כמו פעם! רק שהיום אין אפשר לתת לכהן, כי הבצק צריך להיאכל בטהרה ואנחנו לא טהורים ולא יכולים לשמור על הטהרה של הבצק.

חוץ מזה, כדאי לדעת שאם הבצק מראש אמור להיות מחולק בין אנשים שונים, באופן שאין אף אחד שמקבל שיעור שמצריך הפרשת חלה, אז יש בעיה הלכתית להפריש ממנו בברכה.

אני מניחה שאפשר למצוא לזה פתרונות הלכתיים, כי כל העניין פה זה ההפרשה בברכה, אבל כדאי להתייעץ על זה מראש עם רב.

וראינו שבאמת אם מחלקים רק אחרי האפייה אז זה בסדר.

זה בעייתי אם נגיד מחלקים את הבצק לבנות וכל אחת אופה בבית שלה.

תודה על הדיוק!

כדי לעשות בסיס לניסוח.

מבחינת הטקס תכננתי להפריש חלה מהבצק ואחר כך לחלק לכל אחת.

וגם האפייה, בהתחלה חשבתי שכל אחת תאפה לבד ובאמת מישהי גם העירה את מה שאת אומרת, שיכול להיות שזה בעייתי והחלטתי לאפות במרוכז ולחלק בעצמי למרות שזה בלגן קצת...

בגלל שראיתי כמה וכמה פעמים שהצ'אט כותב שטויות, ברור לי שאני צריכה לבדוק אותו (למשל דבר תורה אקח מספר רציני ולא מכאן) אבל זה בהחלט עזר לי להתמקד, להחליט מה המבנה של הדברים וכו'.

אם שתיכן פחות בקטע של לעמוד ולדבר - למה להכריח את עצמכן ולעשות פעילות שדורשת דיבור?

לדעתי יש שתי אפשרויות אם בוחרים בכל זאת לעשות את הפעילות הזו:

או שתביאו מנחה להפרשות חלה,

או שתעשו בעצמכן, אבל בלי יותר מדי דיבורים - "עכשיו נכין חלות שאחר כך יחולקו למשפחות מילואים", "עכשיו כלת השמחה תברך בקול על הפרשת חלה וכולן יתפללו בלב על אנשים שהן מכירות", "עכשיו כל אחת תיקח חתיכת בצק ותכין חלה", "עכשיו נכניס לתנור".

אפשר לקרוא פרקי תהלים, שהם טקסט כתוב שלא דורש הכנה... וזהו.

גם כיוון טוב.

אני מסוגלת לעמוד בפני קהל, רק קצת קשה לי להתנסח ורוצה שיהיה לי משהו מוכן מראש.

א. לבדוק מה חסר לה מבחינה רגשית - שגורם לה ככה "לשאוב" אותך.

ב. לבדוק מה קשה לה מבחינה התפתחותית, אם אפשר להגדיר את זה ככה. כלומר, אולי זה יושב על קושי כלשהו - קוגנטיבי, התפתחותי, "שכלי"...

מכיוון שאת מתארת שאת נותנת לה את הצרכים ההגיוניים מבחינה רגשית, נראה לי שכדאי לבדוק את הנקודה השנייה.

שואלת עוד כמה שאלות, ברשותך:

איך היא עם חברות? יש לה? היא מסתדרת איתן?

האם היא "נמרחת" ככה (פיזית ורגשית) על עוד אנשים חוץ ממך? מסוגלת לעשות את זה גם לאנשים שלכאורה זרים?

איך היא באופן כללי עם הבנת גבולות והבנת סיטואציות?

אם התשובות לשאלות האלו (תעני אותן לעצמך) מדליקות לך נורה אדומה כלשהי, אז כדאי לפנות לרופא הילדים, לתאר לו מה את מרגישה עליה, ולבקש הפניה לאבחון מקיף.

בהצלחה! את נשמעת אמא טובה וקשובה!

זה לא שהיא שואבת אותי, היא פשוט "מתקרצצת" יותר מהרגיל.

ב"ה אין לה בכלל קושי שכלי קוגניטיבי וכו' היא ילדה מאוד חכמה ומצטיינת בלימודים.

כן יש לה טיפטיפה אתגר חברתי. אולי אפילו לא נכון לקרוא לזה אתגר...

היא יכולה להתקשות מדי פעם להשתלב במשחק, או לסחוף אחריה בנות שישחקו איתה.

אבל זה מדי פעם. בד"כ היא משחקת או מפטפטת עם חברות והכל בסדר ב"ה.

אבל אני לא רוצה לגלוש לזה...

ההתלבטות שלי היא איך מצד אחד לתת לה את הצומי והחום במידה שהיא רוצה ומצד שני לא לגרום לה לקרצץ ברמה שאני רוצה לדחות אותה. 

כתבתי לך מהמקום שלי ומההיכרות שלי. אם את חושבת שהקושי הוא נטו רגשי (שלה ושלך) אז אתן למנוסות ממני לענות לך...

בהצלחה, יקרה!

להסביר לה שלפעמים זה לא נעים לך שנמרחים עלייך, ולא תמיד מתאים לך לשמוע את כל הסיפורים. ואם היא שואלת שאלות טיפשיות אז להכניס קצת הומור. נניח אם היא שואלת את השאלה על הצבעים, במידה וכן ב100 אחוז היא יודעת את התשובה, אז תעני לה "מה פתאום, יוצא ירוק" . כמו שאמא שלי הייתה אומרת לנו "על שאלות טיפשיות מקבלים תשובות טיפשיות" והיא הייתה ועודנה אמא סופר מכילה וקשובה.

ובכל לי, כחלק מהחינוך בעיניי את לא חייבת רק להכיל ולהקשיב אלא גם להתוות דרך ארץ ונימוסים, כמובן בצורה נעימה ככל האפשר, וגם זה מפתח בונה את הילדה.

ואת נשמעת אמא מדהימה!

אם זה לא ממש צפון או ממש דרום.

תודה

אם למישהי כאן יש המלצה נוספת אשמח לשמוע.

תחבורה בתור ילדה/נערה צעירה,

א. אני חושבת שלנסוע עם מישהי מוכרת מהיישוב זה בהחלט סביר ואולי כדאי להכניס את זה לסל האפשרויות שלה, אולי עם עוד הסתייגויות כמו לעדכן בזמן אמת על מי היא עלתה

ב. אם חשוב לכם דווקא אוטובוס, כדאי לתאם עם עוד חברה/2 שההורים באותו ראש שיסעו ביחד באוטובוס של איזו שעה. כשיש עוד 2 חברות שיודעת מה השעה של האוטובוס יותר קל לפרוש מהחבורה בשלישייה מאשר לבד

ג. לא חושבת שיועיל לא להרשות בפעם אחרת. רק ייצור מאבק כוח ואנטיגוניזם. בסופו של דבר היא אולי תחליט לעשות מה שהיא רוצה בלי לשתף אותך וזה הרבה יותר בעייתי...

ד. בתור נערה ההורים שלי הרשו לי לנסוע בטרמפים עם כללים והסתייגויות. לבעלי לא הרשו בכלל. בפועל בעלי היה נוסע בטרמפים באופן קבוע כולל לעמוד במקומות שנחשבים פחות בטוחים... על רוב הכללים שההורים שלי הגדירו לי המשכתי לשמור גם בתור בוגרת, מתוך הבנה שההורים שלי לא רצו להגביל אותי אלא לשמור עלי. שהם הבינו בשמציאות חיים כזאת לא הגיוני לצפות לא לנסוע בטרמפים אבל כשעושים את זה צריך לעשות את זה בשכל...

ה. היא נשמעת הבכורה שלך... הייתי מתייעצת עם נשים מבוגרות יותר מהיישוב שאת מעריכה את דעתן והניסיון חיים שלהן אמך להתנהל מהבחינה הזאת.

מה שכתבת בסעיף ד' נשמע לי הגיוני ונכון, ואני אשמח לשמוע מה היו הכללים שהקפדתם עליהם, את מתאים לך לשתף.

אבל אני כן מתלבטת האם זה נכון לאפשר את זה כבר בגיל כזה (היא עוד לא בת 12...).

זו כמעט פעם ראשונה שהיא יוצאת עם חברות שלה ככה (לדעתי גם לרובן זה די פעם ראשונה).

והיה אוטובוס שהיה לגמרי הגיוני לחזור איתו. אם היו מתכננות מראש, זה לא היה אמור להיות מסובך. אז נשמע לי קצת מוקדם לאפשר ככה נסיעה בטרמפים.

לתאם עם חברות זה רעיון, אבל זה דורש ממני יותר, והיא גם לא תאהב את זה לדעתי.

אבל אולי בפעם הבאה שתהיה הזדמנות כזו, נחשוב איתה ביחד מראש מה אפשר לעשות כדי שהיא כן תעלה על האוטובוס.

עוד יגיע השלב של טרמפים, אין לי ספק. אבל היא כן נראית לי קצת קטנה מידי עכשיו...

(ובמיוחד הפריע לי שהיא עשתה את זה למרות שדיברנו מראש שזה לא מתאים לנו כרגע).

בהחלט זו בעיה שהיא עשתה בניגוד לאמירה מפורשת שלך. אולי הפתרון הוא שלקראת פעם הבאה תשאלי אותה לגבי רעיון שלה לפתרון, ואם אין לה או בנוסף לפתרונות שהיא מציעה להציע את הרעיון לתאם עם עוד חברה או 2 שהן חוזרות באוטובוס מסויים. האמת שנשמע לי נכון שהאחריות תהיה עליה...

בנסיעה בטרמפ עם אישה מוכרת מהיישוב.

ולכן היא עשתה את זה.

כי בהגיון שלה זה בסדר.

אז להסביר לה למה זה לא שייך מבחינתך עדיין.

אני כן בעד לתת לה לצאת אבל עם גבולות ברורים

היא חייבת ללמוד להיות יותר אסרטיבית ומקסימום לחזור באוטובוס לבד.

הם חייבים לדעת לעמוד מול החברים שלהם זה חלק מהחינוך

את חושבת שצריך לחזור לדבר על זה עכשיו?

או להניח לזה כרגע, ולחכות לפעם הבאה שהיא תבקש שוב, ואז לחשוב מראש איך למנוע מצב כמו שקרה היום?

דבר ראשון, חיבוק!!!!!

איזה אלופה את!!!!

התגמשת וישבת ותכננת איתה ברוגע וכשית מעל ומעבר..

ואיזה מבאס לגלות שבסוף היא לא הלכה לפי מה שהדגשת לה....

בע"ה שהקב"ה יתן לכולנונכוחות לכל הניסיונות שהחינוך של הילדים דורש מאיתנו....

לגבי השאלה בסוף-

אני גם חושבת שכאן הנקודה-

שקשה מאוד מאוד ללמוד לעמוד על שלך מול החברים

במיוחד שיש בנות דומיננטיות בחבורה שרואות "אידיאל" ומרגישות גדולות ומגניבות 'לזרום' ...

אס אולי יכול לעזור לדבר על זה ולהסביר שכדי להרשות לה דברים שהם יותר ממה שהרשתם עד עכשיו ושהם עלולים להיות מתוכננים זה צריך להיות בתוך גבולות וקווים מסויימים, ובאמת בשביל הבטיחות מאוד חשוב להיות מתוכננים- כך מקטינים את הסיכוי שמשהו לא טוב / לא בטיחותי יקרה...

כי נגיד אם לא היתה עוברת מישהי מהיישוב מה היו עושות?

ואני תמיד מנסה להזכיר לעצמי את מה ש @קמה ש. אומרת מדי פעם, שחינוך נקנה בצורה מיטבית הרבה פעמים דווקא לא ברגע המעשה, שאנחנו אומציונליים וכועסים,  אלא שעדיף לדבר על זה אח"כ, כשאנחנו קצת רגועים ןנעשה אצ זה בצורה יותר של שיח ובצורה שהילד מרגיש אנחנו רוצים רק את טובתו ויש לו מקום עדיין להביע ולהסביר את עצמו.

שאם ננהג ככה, אז בתקווה הילד יוכל לשתף גם בדברים מורכבים שעוברים עליו ולא יסתיר...גם כי על ילדים עוברים הרבה פעמים דברים שאנחנו לא מדמיינים בכלל... וגם פשוט במורכבויות חברתיות למיניהם...

ואם נצליח להגיב ברוגע ובביציבות נהיה כתובת לפנות ולהתייעץ איתנו נוכל יותר לתת להם כלים להתמודד בסיטואציות הללו...

כותבת לך ומזכירה את לעצמי, אני עושה כ"כ הרבה טעויות במיוחד בדברים האלה כל הזמן... אבל מזכירה להיות אופטימית, שוב למדתי זאת מ @קמה

שיהיה המון בהצלחה!!!!

וחיבוק

אם כל החברות שלה לא עולות עליו.

לצפות ממנה בגיל הזה ללכת בניגוד לחברות שלה זה דיי קיצוני.

היא תעדיף לעשות משהו שיהיה לה אחר כך ריב או שיחה לא נעימה ממך, אבל לצאת טוב בעיני החברות.

אני אומרת את זה ממבט שיותר קרוב לי אני בגיל שלה, מאשר אני כאמא לגיל הזה....

לחץ חברתי עצום, וגם לא בקטע רע.

זה חיובי בגיל הזה לרצות לרצות את החברה.

לרצות להיות חלק.

לרצות להיות מגניבה וכמו כולם. ולא החנוניתה יחידה שאמא שלה לא מרשה דברים.

לי מרגיש שחייב לשים לב לא ליפול לבור הזה.

בסופו של דבר המשחק פה הוא קל. זה ענין של חצי שנה, אולי שנה, עד שהיא תיסע גם ככה בטרמפים.

לא הייתי 'מסתכנת' כביכול, על הקשר הטוב והפתוח שלי עם הבת שלי,

בשביל שלא תיסע בטרמפים.

הייתי עושה את זה על נושאים יותר קריטיים.

כן הייתי שמה גבולות ברורים, של שמירה חשובה.

תהיי איתי בקשר, תעלי רק על אישה ורק מוכרת.

אפשרות מה לעשות במקרה שלא - לא הספקת? מה הפתרון?

להתקשר ולעלות טרמפ כשאני בקו.

לא לתת לה רק אופציה אחת בלי שהיא תדע מה האופציה במקרה ולא הלך.

יש מה לחשוב.

אבל לזכור שזה גיל שכל 'לא' נספר. מתמלא הסל.

והחברה זה דבר חשוב מאד מאד.

את לא רוצה ילדה שלא מסתדרת בחברה או שצריכה להתמודד עם אמירות של 'אמא שלך רודפת אחרייך ולא משחררת אותך'...

בהצלחה!!

קודם כל, אני לא חושבת שהציפייה שלי ממנה היתה כל כך מוגזמת.

כי מלכתחילה כל הבנות תכננו לחזור ביחד באוטובוס. לרובן ההורים גם עוד לא מרשים טרמפים. להרבה מהן זו היתה הפעם הראשונה שההורים בכלל הרשו לנסוע לבד באוטובוס. הוא רק סיימו כיתה ו'...

אז מה שציפיתי זה שהיא רק תשים לב לשעה ותזכור מתי יש אוטובוס, ותגיד לחברות שלה כשהזמן מתקרב שכדאי להתקדם לאוטובוס, כי הבא אחריו עוד מלא זמן ולא כדאי להיתקע.

ואם היא היתה אומרת את זה, זה היה מתקבל לגמרי בסדר, וממש לא מעמיד אותה במקום לא נעים מולן.

אבל היא שקטה וכנראה לא העיזה, או שגם לא שמה לב בעצמה לשעה.

אז בתוך הסיטואציה שנוצרה, באמת היה קשה יותר להגיב אחרת, ואני יכולה להבין את זה שהיא נגררה אחריהן. (לכן למעשה כן אמרתי לה שזה לא על דעתנו וקצת כעסתי, אבל מיד אחר כך התעניינתי איך היה ועזבתי את העניין, כי הבנתי שבסיטואציה שהיתה לא באמת היתה לה ברירה אחרת).

בכל מקרה, אני אחשוב על מה שכתבת לגבי ההתנהלות להבא.

אחרי שקראתי ראיתי שממש יצא לי הילדה שהיתי חח אז יצא קצת כועס.. מחילה.

אבל רק עונה על מה שכתבת -

שמהמבט של מבוגר זה נשמע הגיוני ובסיסי.

לשים לב לשעון, ולהגיד לחברות שהגיע הזמן לזוז לתחנה.

אני הייתי הכי מקובלת בכיתה.

הובלתי כמעט את כולן.

והיתי בטח מאלה שכתבו בקבוצה 'שהכי טוב לזרום' וכאלה.

ועדיין, חושבת שהיה לי קשה מאד להגיד לחברות שלי 'הגיע הזמן להתקדם לתחנה'

כי אמא שלי אמרה לי.

בטח היא גם אמרה לי, לא זוכרת עכשיו.

אבל בטוחה שהיה לי ממש ממש קשה.

ממבט של ילדה זה אחרת לגמרי.

בכל מקרה בהצלחה! ומעריכה אותך על השימת לב והמחשבה.

בטוחה שמלא הורים פשוט נשארים עם המחשבה שבה הגיוני ובסיסי ומחייבים את הילדה. ככה אני גדלתי. היה קשה.

עד אחותי הקטנה כבר הבינו אחרת.....

בהצלחה!

אבל אם את חושבת שהיא עדיין צעירה מידי לזה

בעיני את צריכה להחזיק אקטיבית את רוב האחריות עדיין.

לשים אצלך שעון לכמה דקות שצריך לפני האוטובוס

להתקשר לוודא שהיא על זה ועולה(יהיה לה יותר קל ללכת ככה לאוטובוס כשבזמן אמת את מזכירה לה את האחריות שלה)

לוודא שהיא עלתה ולא פספסה/לא הגיע אוטובוס מאיזושהי סיבה..

ובכללי להיות איתה יותר בקשר תוך כדי ואז לא תגלי דברים שהיא עשתה בניגוד לרצונך כשהיא כבר בבית...

לק"י

אני ממש רוצה לעשות משהו ביום הזה.

לקטן יש מפגש בגן באמצע היום, אז נראה.

ביום האחרון של החופש של כולם עשינו סעודה חגיגית במעט (אני יצאתי לקנות כמה דברים, בין השאר פרסים קטנים כדי לתת להם לסיום החופש ולתחילת הלימודים, והילדים נשארו בבית כדי להכין את האוכל השווה), והילדים עצמם הכינו זה לזה הפתעות מתוקות ומכתבים (עשו הגרלה מי מכין למי).

מעבר לזה לא עושים משהו מיוחד... בעלי לוקח את חלקם ביום הראשון, בעיקר כדי שיוכלו להביא ספרים (בעיקר הבן שבישיבה), אבל זהו.

לק"י

איזה הפתעות הם הכינו?

זה לרוב מכיל אוכל יותר שווה מהרגיל, משחק קטן שגורם להיזכר בדברים שעשינו בקיץ, שיר, תודות ותמונות (אלבום / מצגת וכד').

ותמיד ביום הראשון מכניסים שוקולד לקופסאות אוכל 🥰

קנינו להם שוקולד לבוקר ועוגיות חיוכים לדרך (בגלל אלרגיות לא שןלחים עם משהו קטן לבוקר בגן אז מביאה באוטו)

היום יוצאים קצת אבל לא משהו מיוחד שלא עשינו כל החופש...

הגדול עולה לב'(!!)

ופעם ראשונה הוא רק ממשיך במסגרת ולא מתחיל משהו חדש.. אז הרגשתי שכן יש פה משהו שראוי לציין

אני רק לא בטוחה איך כי הרעיונות היפים שנתנו פה מתאימים כשיש כמה ילדים שמתחילים ולי יש רק אותו ואת הקטנה שבמעון.. 

יש לך את האפשרות לשאול אותו מה הוא רוצה, בלי חשש שזה יגרום למריבות

הבן שלך חכם ויודע מה שהוא רוצה, לפי מה שקלטתי. תשתפי אותו שאת רוצה לעשות משהו מיוחד לכבוד תחילת הלימודים, ותבקשי ממנו שיציע רעיונות...

כשאני יוזמת את המשהו המיוחד זה יותר מוצלח.. 

שימו לו מחר בקופסה משהו מתוק.

אולי יסגור למישהו פינה.

ואם אף אחד לא ירצה תזרקי ודי....

נראה לי שאם מקטינים את הרצועות עד הסוף שלא יהיו מתנדנדות ותולים את הקצוות על הווים שיש עבור זה זה פחות אמור להקרע.

אבל אין מה לעשות צריך לקחת בחשבון שבסוף זה גם יכול להקרע.

הרצועות זה החלק הכי חשוב בתיק, אם אין אפשרות לסחוב אותו בכלל הוא לא יעיל..

אבל את יכולה לנסות, רק תכתבי בבירור שהרצועות קרועות

יש מקום לתלות את הקצה של הרצועות כדי שלא יהיו על הרצפה.

ולהקטין את הרצועות עד הסוף, שיהיו כמה שיותר צמודים לתיק.

בדיוק כיבסתי את התיק של הבן שלי וראיתי שכתוב שם הסבר מה לעשות עם הרצועות אם שמים על עגלה

יש ווים כאלה ברצועות שצריך לתפוס עליהם את הקצה

וכמובן להקטין למינימום את הרצועות.

הרוב שם חוץ מקהילת הכולל מבוגרים

ומקום יחסית יותר פתוח מבחינה דתית (לא בהכרח לא דוסים.. אבל יותר "גושניקים"

אינו נחשב ישוב דוסי ככל הידוע לי. (זה לא אומר שזה לא ישוב טוב)

כוכב השחר, בית אל,נריה נחשבים דוסים.

כנ"ל ישובים בגבעות שילה ועלי כגון גבעת הראה, אחיה, עמיחי, אש קודש אולי גם שבות רחל.