פורום אימהות השלב הבא (עמוד 44)

בס״ד

אני מחפשת שמלה כמו בתמונה עבור ילדה ביסודי, רק שיגיע מתחת לברך, ואם אפשר אז גם במחיר ידידותי... 🙂



תודה!🙏🏻

ב"ה

הגדול שלנו בן ארבע, ויש דברים שאני מתלבטת לשמוע מכם האם הוא כבר צריך לדעת לעשות לבד או שזה בסדר שאנחנו עוד עוזרים לו. אנחנו מנסים ללמד אותו, אבל יש דברים שעדיין קצת קשה לו.

1. מאיזה גיל התלבשו לבד לגמרי? בלי עזרה וגם בלי תזכורת כל רגע להתלבש?
2. לאכול עם סכו"ם ולא עם הידיים? 🤦
3. להתקלח לבד? (לא מצפה שיעשה את זה עכשיו לגמרי לבד, אבל אשמח לדעת בכל אופן)
4. שטיפת פנים צחצוח שיניים

מתייגת את @oo שאני אוהבת את הגישה שלך בעניין. אבל אשמח לשמוע מכולכם, באיזה גיל הם התחילו לעשות דברים בכוחות עצמם ואיך עשיתם את זה

הבת שלי (9 וחצי) רוצה להתחפש לארץ ישראל.
חשבתי להצמיד לה לה לבגדים מקדימה מפה גדולה של הארץ.
ופה אני צריכה את עזרתכן -- על איזה חומר עדיף וכדאי? מפה אמיתית תהיה מאוד לא נוחה. חשבתי על אלבד או על סדין בהיר ישן. מה עדיף? יש עוד רעיונות?
ואיך לצייר את המפה? אני מתלבטת בין ארטליין, טושים מיוחדים לבד או בכלל אקריליק.
מה אומרות?
יש עוד רעיונות מה להוסיף לתחפושת?
חשבנו על עגילים או שרשרת בצורת ארץ ישראל, אם נצליח להשיג, ועל מלא חידות בציורים על שמות מקומות בארץ שהיא תוכל לחלק לחברות.

שם פורימי לאמהות השלב הבא!

וממש סליחה על הזמן שלקח..

טוב תקשיבו
אני צריכה לטבול מחר במקווה
כל השבוע הבדיקות היו טובות ונקיות
פתאום אני רואה מלא דם
מה זה??? לא בהריון, לא מניקה לא לוקחת כדורים ולא שום דבר
מזה ?? למה זה קורה?

הבן שלי לא יודע למה להתחפש..
לא רוצה שום דבר,
מחפשת רעיון שיש סיכוי שהוא יסכים, ושלא מידי מסובך להכין.
תחפושות סטנדרטיות של טבח/ רופא וכו.. הוא לא רוצה,
צריך משהו קצת יותר מקורי...
חשבנו על בודק קורונה אבל אין לי מושג איך ..
אשמח לעוד רעיונות ודרכי ביצוע קלים...
תודה!

"אתה זוכר איך בשבת עשיתי 'וואה, בלופ'?" חיוך גדול פרוש על פניה של בת השלוש, כשהיא מזכירה לאחיה הגדול את הפעמיים הכואבות שבהן נפלה מהכיסא בשבת.
"כן! נכון זה היה דומה ל'וואה, בלופ' שאני עשיתי כשהייתי קטן?" מתלהב בן החמש, כשגם הוא נזכר בסרטון שאנו רואים בבית בלופים. בסרטון רואים אותו בן השנה וחצי, יושב על קצה הספה וצועק להנאתו - עד 'הצעקה האחרונה' שהייתה חזקה עד כדי כך - שהוא פשוט התגלגל ונפל לאחור ופרץ הפעם בצעקות של בכי...
משום מה הסרטון הזה מרגש את הילדים בבית, כולל את נשוא הסרטון עצמו, וגם כעת הילד מספר בהתרגשות את הנפילה המיתולוגית הזו מול עיניה המתעגלות של בת השלוש.
היא כבר מכירה את הסיפור הזה בעל-פה, ומכירה את כל הענפים שהשתלשלו ממנו - כמו הנפילה שלה עצמה - ובכל-זאת היא צוחקת במקומות ה מתאימים, ופורשת את ידיה בעליצות, כמו לחבק אליה את הנפילה ואת הבכי.

ואני - מתבוננת בשניהם, כבר לא אוטמת אוזניים (אף שהצווחה המצולמת בסרטון תמיד מכאיבה לי בהן), וכבר לא כואבת שוב את הנפילה ההיא ואת הבכי המבוהל ההוא - וכל אלה שבאו בעקבותיהם. רק תוהה לעצמי:
איך זה שהם הפכו את הנפילה לסיפור פורימי שכזה. איך זה שהם צוחקים מהכאב של עצמם.
ובעיקר - וזו תובנת-פתאום שאני רוצה להנחיל בלבי - איך זה שכעת הם עומדים ומחייכים, אף שפעם הם נפלו.

היי
אשמח להתייעצות
ילדה בת 6 במשך השנה האחרונה מפספסת פיפי בלילה, כמעט כל לילה.
גמולה יום ולילה מגיל שנתיים...
בהתייעצות עם הרופא עשה לה בדיקת שתן שיצאה תקינה.
איך אפשר לטפל?

ברוך ה' המשפחה גדלה בקרוב. וזקוקים לרכב חדש.
יש המלצות בקהל?
הדרישות: רכב אמין שלא רואה הרבה מוסך, ועלות האחזקה לא יקרה בטירוף. וכן אפשרות לשים ולחגור בנוחות 4 ילדים קטנים בכסאות תינוק. ולכן צריכים גם גישה נוחה לכיסאות מאחורה. (כלומר בלי צורך לקפל כיסא מקדימה כי זה בלתי אפשרי).

איך מדביקים על בגד, בריסטול או חיתוכי נייר לתחפושת?

ועוד שבועיים יומולדת לבן ה5.. תכננתי להכין לו 2 רולדות ובאמצע עוגה מלבנית ןלכתוב בן 5 למקרא... מקווה שאכן ייצא לפועלל..

אשמח לעזרתכן בבחירת בילדין חדש.. איזה חברה ועל מה להסתכל?

כל אוכל שאני אכין..ואני משקיעה ממש יהיו שתיים שיעקמו פרצוף ולא יאכלו..
אני מדברת על חריימה סלומון טרי עם פרינות בטאבון ביתיות
עוף עם ירקות ואוז בתנור
קציצות בשר מושקעות עם אורז
תמיד מישהו מתבאס..
אני לא משוחדת..חברים או משפחה שבאים אוכלים בהתלהבות...
לפחות לגבי אחד מהבעייתים אני בטוחה שזה יושב על תשומת לב...אבל מה אני יכולה לעשות?
נותנת לו כמה שאני יכולה
זהו פרקתי

אז אחרי השרשור החשוב ש@בת 30 פתחה,
נחשפתי ולא בפעם הראשונה שלנשים מאוד קשה עם פורים.
אני מודה, אני מאוד מאוד אוהבת את החגים. ואת פורים...
וכל כך הייתי רוצה שכל אחת תאהב.
איך אפשר לעשות את זה? מנסה לתת כמה כוונים ואם זה יגרום למישהי למעט יותר שמחה- זה כבר שוה.
נק' הנחה שבעיני משמעותי לזכור היא שאנחנו לא יכולים לצוות על הלב. דבר שהוא ברגש יכול להופיע משום מקום בלי הזמנה, ולהיעלם גם אם נעשה מאמצים רבים. לכן, להוריד את הרף של הציפיה. אם יפתח לנו הלב, ונרגיש את השמחה המיוחדת- זכינו. אם לא, לא ניבהל.
ועדיין, תנאי השטח יכולים להשפיע באופן מכריע על ההיתכנות לשמוח, ולכן צריך לראות מה התנאים שבהם הסיכוי שואף ל0 ומזה להימנע, ומה התנאים שבהם הסיכוי עולה ובהם להשקיע יותר. אז כן, לשבת ולחשוב באיזה מצבים קל לי יותר להרגיש שמחה, ולראות אם ניתן לשלב אותם במשך ליל או יום פורים. לדוגמא, מוזיקה. מפגש זוגי כיפי. אנשים שנעים להיות בחברתם. תפילה /התבודדות. כתיבה. כוס קפה. מעשים טובים שמביאים תחושת סיפוק כמו משלוח מנות לאנשים משולי החברה. לארגן את הילדים עם תשומת לב. לקנות פיצה לארוחת ערב. לרקוד. לקשט את הבית בבלונים. לפטפט עם אח אחות חַבֶרה. (אלה דוגמאות שהן טיפה בים של אפשרויות)
לא לשכוח: אם אני לא אדאג לעצמי שיהיה לי משהו נחמד ביום הזה, רוב הסיכויים שזה לא יקרה מעצמו. יש לנו משאלה כמוסה שיבינו מה אנחנו רוצים ויעשו את זה בשבילנו. אבל הי, המציאות כבר לימדה אותנו פעם או פעמיים שזה לא קורה.

מצוות היום: משלוח מנות בין איש לרעהו, מתנות לאביונים, (באופן פחות מובהק אבל עדיין גם) משתה- אלו מעשים של שיתוף אחרים בטוב שיש לנו. זו קריאת כוון איך מרגישים שמחה. מגילה- להודות לה' על הטוב המופלא שהחיינו וקיימנו והגיענו.
אני מציעה, שאם מישהי מרגישה עמוסה מאוד מלחוש קירבה דוקא על ידי התעסקות מרובה עם משלוחי מנות, אז להסתפק במינימום (והוא ישתנה בין אחת לשניה) ולמצוא איך "לשלוח מנות" באופן אחר- לגשת לחברות (אפשר גם באופן וירטואלי), להגיד כמה מילים טובות, למה החברות הזו היא נעימה ומשמעותית לי, להכיר טובה ולציין נק' שבה משהו שהחברה אמרה לי או עשתה למעני נחרטה אצלי. לקבוע זמן לכוס קפה יחד. לתת חיבוק..
סעודה- מי שמתאים לה משהו גדול ונהנית מזה- נפלא. מי שלא- שתכין או תקנה שניצלים וצ'יפס או כדורי בשר וספגטי, או כל דבר די קליל ושאוהבים. ובקבוק יין. אם הרעיון הוא לשמוח וזה האוכל שהכי משמח את רובנו, אז מי אמר שצריך הרבה מנות מושקעות. ואז לנוח או לצרף או להצטרף לאיזה שכנים או חברים בלי מחויבות של אירוח על מלא, או ליסוע לקרובי משפחה אהובים. לשחק משחק משפחתי ארוך שאוהבים- מונופול או קטאן או סיכון או פוקר וכו', ללמוד יחד משהו, קריוקי או ערב שירה, הבנתן את הרעיון. לעשות משהו כיף!

להוריד לחץ: אם הרעיון של תחפושות ושתיה זה להשתחרר מהכבלים שתמיד שומרים אותנו בכל מיני משבצות, ולאפשר לעצמנו להתגלות בפנים חדשות- אני חושבת שבאופן העמוק של זה, או אולי הנשי של זה (וכנראה היותר קשה) זה פחות להתייחס למה יגידו עלינו גם אם הביאו לנו משלוח מנות ולא החזרנו (ושוב, אפשר להחזיר בחיבוק ואמירת תודה מכל הלב, אפשר להכין קערת סוכריות לילדים שבאו בשם הוריהם) גם אם עשינו קנוי ולא ביתי, גם אם הסעודה היא שניצלים כנ"ל, גם אם התחפושת של הילד היא לא חדשה ויקרה להחריד (אגב, אפשר לנסות להשיג תחפושות מלאות או אביזרים בקב' הוואטסאפ של השכונה או הבניין או הורים של אותה כיתה וכד'). ככל שיותר אנשים יעשו מה שטוב להם ולא מה שמצפים בסביבתם *וירגישו עם זה בנוח* זה יהפוך לתופעה, וליותר ויותר אנשים יהיה קל להשתחרר ממה שמקובל.

ודבר אחרון, הבחירה. ברגע שבחרנו בקונספט שמתאים לנו, הוא הרבה פעמים לא מושלם. מפשר בין כל הצרכים והרצונות. והבחירה הזו מביאה איתה התמרמרות על מה *שלא*.
כדאי לנסות (וזו עבודת חיים...) להגיע למקום שבו אחרי שחשבנו מה הכי טוב, את מה כדאי להוריד ומה ישפר, ונשארנו עם הבחירה הסופית- להגיע אליה בלב שלם. נכון, היא לפעמים גדושת אילוצים, הבחירה הזו. אבל היא המיטבית בשבילנו (הרי בדקנו את זה). אז לא להתמקד במה שחסר בה, אלא במה שטוב בה.
"הדור קבלוה בימי אחשוורוש"- אחרי שנכפה עלינו הר כגיגית, קבלנו את התורה, אבל היו לנו פה ושם טענות ורינונים וכמה חטאים מכוננים. ודוקא בתוך החושך הגדול, הבנו שחיינו אינם חיים בלי לקיים את דתי המלך, והפציע איזה אור של איילת השחר ופתאום היה ברור לנו שאנחנו *בוחרים* בתורה באהבה. בואו נבחר להיות עצמנו עם מה שעושה לנו טוב. בואו נבחר בתורה באהבה.
לחיים חברות. 🥂

מציע לכל האמהות הפעילות פה לקרוא !

הילדים אחד מקיא והשני משלשל.
אין חום או תלונות אחרות..
מה זה?

2 הקטנות במעון. אחת בכיתת הבוגרים והקטנה בתינוקיה..

לכל אחת 3 מטפלות קבועות ועוד מתחלפות.. ככה שלא יודעת כמה הן אפילו..
חושבת מה להכין להן לקראת פורים..
כשהבן היה במעון, הכנתי לכל אחת- מארז של קולה לב- בקבוק קולה קופסץ פח בצורת לב ומילאתי בשוקולדים.
עכשיו פשוט נראה לי שאם אתחיל להכין לא אסיים.. אז חשבתי אולי משהו לכולן יחד? חושבת על רעיונות...