פורום אימהות השלב הבא (עמוד 48)

הייתי מקבלת את הרגרסיה (נניח שזה מה שזה), לבינתיים ומרעיפה המון חום ואהבה בלי סוף ומסבירה במקביל על עוד מעט שיהיה עוד תינוק במשפחה.... וזהו. אחרי הלידה, אחרי שתתאוששו תראו איך הדברים יתקדמו בע"ה לטובה

זה באמת התחיל פתאומי, אז הנחתי שזה קשור

זה חלק מההתפתחות של השפה והדיבור.

לרוב הילדים זה עובר לבד. יש ילדים שלא, אבל בשלב הזה ממש אין מה להיבהל או לחשוש.
ממליצה מאוד להתחיל בלקרוא את החוברת הזו-
20220117151309.pdf
יש שם מידע על גמגום, וגם המלצות מעשיות מה לעשות עם ילד מגמגם, כדי לא לגרום לגמגום להחמיר בעקבות התגובות שלנו.

אני מכירה את התחום גם מהלימודים כקלינאית תקשורת (אבל בלי ניסיון מקצועי בתחום), וגם משני ילדים שלי שגמגמו סביב הגיל הזה.
אם תרצי לשאול עוד או לפנות בפרטי - מוזמנת בשמחה...

גם לבן שלי זה קרה לאחר שכבר דיבר

לא הראנו לו שמשהו מפריע / השתנה

וזה עבר ב"ה

1. שלב מוכר. שהדיבור שלהם לא עומד בקצב המחשבות שלהם. במיוחד אצל ילדים חכמים.

2. יכול להיות קשור ללידה וגם יכול להיות שלא. אבל בלי קשר. בגיל כזה, מגיע לו לקבל הכנה למה עומד לקרות איתו. לסםר לו שיש לאמא תינוק בבטן. שאבא ואמא ילכו לבית חולים. והוא יהיה אצל x שתשמור עליו. אחרי זה אבא יבוא לקחת אותו. ויקח אותו ל... ואחרי יומיים אמא תחזור הביתה ויהיה לכם תינוק קטן קטן. והוא יעזור לאבא ואמא לשמור עליו.
הקטנטנים האלה קולטים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. והחשש של מה יהיה איתי יכול בהחלט לחלחל אליהם גם אם לא נראה לנו.

מדברים על זה כל הזמן, איתו ועם אחיו הגדול

ממש נלחצתי
זוכרת שהתייעצתי פה גם
ואמרו לי שזה בסדר...
היא התחילה לדבר נורא מוקדם, ואז הייתה מנסה לומר משפט אבל תכלס הייתה מחברת אותו בראש הרבה יותר מהר משהגיעו לה המילים (מקווה שזה נשמע הגיוני, לא יודעת איך להסביר בדיוק 😅)

אבל ניתן ללידה לעבור ונעקוב

התחיל םץאום משומקום
דיברה מצויין, פתאום המגורים אבל קשים.
ממש היה לוקח לה זמן לומר משפט, וואו אני זוכרת שזה היה מטריף אותי, הרי ידעת!

עבר פשוט וזהו...

לק"י

פורום אמהות מיועד לשאלות של גיל יסודי ומעלה (או קצת לפני)

אם את מהשומרון
יש את יוסי גן לי שומרון

(הביאו לנו בטעות משהו אחר ממה שהזמנו, ולא היה עם מי לדבר שם כדי להחליף...)
ולצערי (לא רק בגלל הסיבה הזו) אני לא מהשומרון...

תודה על ההמלצה על הוביקס. בדים לא מצאתי שם...

רק רציתי לוודא שלא פספסת את זה...


תעדכני פה כשתמצאי מאיפה להזמין, טוב?

(הוספתי כבר הרבה חומרי יצירה וערכות יצירה בשביל הבידודים...)
בדים לא מצאתי שם. הזמנתי תחליפים במקום. אם לא יהיה מוצלח - אז אזמין בכל זאת מאתר ייעודי לבדים...
@אם מאושרת - תודה!

אני מאד אוהבת את היצירות שלהם,ויש להם גם הרבה דברים חמודים - תחפושות קטנות שעושים בגנים בראש חודש אדר, סמלים,כתרים,
מדבקות,
אם אני זוכרת נכון-יש לך ילדה שאיתך בבית? אני אוהבת לקנות לילד שלא בגן אלא בבית ואז גם לו יש דברים ש"הביא מהגן".
בפרט עם חגיגת הבידודים כדאי להכין דברים שיעזרו לאוויר אדר בבית.

הקטנה שלי בעיקרון כבר בגן, אבל כרגע אין לי מושג מתי היא תחזור לגן, כי הגננת שלה מאומתת עם תסמינים וגם סתם כי כבר אין לנו כוח להיכנס לעוד בידודים...
אז כן, צריך דברים שיעזרו לנו להיכנס לאווירת אדר בבית

https://www.layeledv.co.il/
הזמנתי מהם כמה פעמים הגיע ממש מהר והיה שירות טוב..

שירות וסחורה מאד איכותית. נהנתי מהם מאד

אבל היה לנו ניסיון חיובי עם אטרקציה
הבעיה שהמלאי מתחלף כיאה לחנויות סטוקים, ולא נכנסתי לאחרונה אז שאלה איך הם ביצירה ברגע נתון זה.
אבל אולי אפשר לשאול

קשי
קדנה
בדים לי

זה רק להתאים ריצרץ’, לא?

למה לא חנות סידרית?

צריך לפרום את הרוכסן ולחפור אחד חדש, וזה כבר עולה בהתאם

זה נראה אחרי התפירה כמו שני רוכסנים אחד ליד השני, אבל רק אחד יכול להסגר

או באמת לקחת לתופרת.

קניתי לפני כמה שנים, נראה לי בעליאקספרס.
יש לו חלק שנפתח ואז נסגר בקליק על הבגד.
מה שאני קניתי נפתח מדי פעם, לא יודעת אם כולם ככה או רק מה שהיה לי.

תחפשי באינטרנט, ואולי בחנויות סדקית.
בהצלחה!

ואם יש סוודר או מעיל אחר שמתאים

לאחרונה גיליתי שהקצה ברוכסנים כזה שניתן להוציא דרכו את הסוגר
לא כמו שפעם נאבקנו שעות כדי להוציא כשהייתה סיבה...
משהו שמיועד לאפשר הוצאה.

חשוב כי בטח הילד שלך הוציא דרך שם. זה הרבה יותר קל מפעם.
אבל קל באותה המידה להוציא מאחד אחר ולהשחיל לשם.

אני בדקתי אם מתאים דרך ניסיון לחבר צד אחד של מעיל א' לצד שני של סוודר ב'.
וכשזה צלח העברתי את הרוכסן.

אם זה המקרה גם אצלך, אולי בזאת ימצא גם לך פיתרון.

(זה היה ברוכסן פלסטיק, בצורה של מלבן עם ראש עגול.
בסיור החיפוש עברנו על סוגים שונים ומשונים. פלסטיק בפסים. מתכת...
זה הצליח. איכשהו. גם הגודל וגם הצורה
מניחה שאפשר לחפש רוכסן בחנות באותה הדרך. אבל הופתעתי ממש שהיה מקום ייעודי להחליף אותו.

מכינים אוכל מיוחד, חותכים פירות בצורות...
באמת צריך לחשוב על קונספט מיוחד בשביל השנה, כי נכון לעכשיו אנחנו בבידוד... אז שיהיה לנו כיף יותר...
אם יהיו לי רעיונות במהלך היממה הקרובה - אכתוב אותם בלי נדר.

תפזורת פירות
חידות בציורים
סיפורים שמתאימים
כתב חידה על שבעת המינים

השיר מתאר שבעה ילדים בני משפחה אחת, שכל אחד מהם דומה לאחד משבעת המינים, וצריך לזהות מי כל אחד מהילדים.
משום מה אני לא מצליחה להעלות אותו כאן. אנסה מחר מהמחשב בל"נ, או שאשלח לך באישי.

אין לי מילי0ם!

איזה כתיבה מיוחדת יש לך!!!
רעיון וביצוע מושלמים!
תודה רבה!

שלמדתי מבית הורי-

הילדים משקיעים הרבה בעריכת השולחן לפני-
הכנת שלט - "אמר רבי אבא אין לך קץ...",
קישוט כוסות וצלחות ומפיות בצורות של פרחים ועצים,
תחפושת לאגוז קוקוס -לסבא- כובע, משקפיים...
לפזר איצטרובלים צבועים בגואש.


ממיינים את כל הפירות ל4 קבוצות.( עפ"י הקבלה)
הילדים ממש אוהבים למיין את הפירות בקערות.
1.פירות בלי גרעין ובלי קליפה- ( תאנה,גפן,חמוציות...).
2. פירות בלי גרעין ועם קליפה- ( רימון,פירות הדר, אגוזים...)
3. פירות עם גרעין ועם קליפה- ( אבוקדו...)
4. פירות עם גרעין ובלי קליפה ( זית,תמר,משמש,שזיף)

ובסדר עצמו-
כל אחד מברך בקול הראשון את הברכה שמתאימה לו-

אבא- חיטה - ויאכילהו מחלב חיטה
אמא- גפן - אשתך כגפן פוריה
בנים- העץ-על הזית - בניך כשתילי זיתים
בנות- אדמה על בוטנים שזה אגוז הארץ.
אגוזים- כל כבודה בת מלך פנימה -

בין לבין אומרים חמש עשרה שירי המעלות- כל ילד בתורו אומר בקול. שרים שירים מהפרקים.

( ואחר כך-למי שנשאר ער- שירי ארץ ישראל,
השירים של פעם- מילים יפות שממלאות את הלב באהבה לארץ ישראל)

@בת 30 ו@מאוהבת בילדי תודה💗
זה באמת תחושה של חוויה משפחתית מיוחדת כמעין ליל הסדר. (יש גם 4 צבעים שונים של מיץ ענבים,אז זה ממש כמו 4 כוסות)

להצעה שלהם חסדר טו בשבט מסביב לשבעת המינים.

(לנו יש משהו דומה שערכתי בשנה הראשונה לנישואין ומאז משתמשים כל שנה מחדש..)

סדר ט"ו בשבט מקוון - מכון התורה והארץ

אומרים 15 שירי המעלות ולפני כל פרק אוכלים את אחד הפירות.

בתחלה מה שיש מ7 המינים (לא אוכלים אצלינו תאנים בגלל תולעים ולא חיטה ושעורה כי אוכלים רק פרי העץ אז יוצא 4) ואז לפי סדר הגיל כל ילד בוחר איזה פרי יאכלו.

זה מנהג מבית הורי אז ב"ה עדיין חוגגים יחד איתם ועם כמה מהאחים שלי...

חלק כבר עושים בעצמם בביתם...

אהבתי

מאוד מעסיק אותי

אגב, זה קורה המון שיש חיכוכים בין ילד לבין זה שמתחתיו, גם אצלי בן ה6 מציק לבת ה4 וחצי.
כל היום רבים, מקנאים, יורד עליה... עם שאר האחים הוא מדהים.
מתסכל ממש.

ועדיין ממש צריכה תשובות, איך נכון להגיב במצב כזה.
מרגישה שהתגובות שלי לא נכונות, ולא בטוחה מה כן נכון.

שהילד רוצה לעצבן
הוא צוחק שהוא קורא לאט ושהוא מנסה להראות כמו אבא, כי זה מצחיק אותו, וכשילד מצחיק אותו משהו אז הוא צוחק, בלי מחשבה מעמיקה.

בעיקר כשלקטן יותר היחס הוא אחר לגמרי, וגם עליו היה יכול למצוא על מה לצחוק.
ויש עוד דוגמאות שבהן ברור לגמרי שזה בשביל לעצבן. כמו מכה שנותן לו בדרך כשעובר לידו בלי שום סיבה, שהקטן אומר משהו והגדול ישר סותר את הדברים, ועוד. וגם כשהקטן נעלב ואומר 'די' הגדול ממשיך בחיוך מעצבן עד שאני כועסת ומרחיקה אותו.

גם אצלנו זו בת השש שמציקה המון לקטנה ממנה.

זה ממש מוציא אותי מדעתי.

מייעוץ שהלכנו אליו אמרו לי

לנסות לחפש את הצורך הסמוי שנמצא אצל המציקה

ולתת לו מענה.

לא פשוט

לא קל

אבל משם לפעול.

 

מניחה שיש איזשהו מימד של קנאה.
מנסה לתת לגדול הרבה יחס אוהב, תשומת לב אישית. לא תמיד מצליחה כמו שהייתי רוצה, אני אנסה להוסיף יותר.

הגדול גם טוען הרבה פעמים שאנחנו כועסים עליו יותר, ותכלס הוא באמת צודק, ואולי זה חלק מהגורם לקנאה. אבל מציאותית הוא עושה הרבה יותר דברים שמביאים לכעס, אז אני מרגישה שאין פה יותר מידי ברירה.

קודם כל לתפוס לשיחה אישית ולהסביר שזה דברים שאנחנו לא מרשים בבית. בהחלטיות מאד ברורה.
אחר כך בהמשך השיח להסביר לילד שהאחים הקונים נושאים אליו עיניים לספר לו כמה שהאח הזה דווקא אוהב אותו (תתכונני, תביאי דוגמאות של משפטים שהוא אמר עליו, או דברים שהוא עשה בשבילו) להסביר כמה שהוא אוהב אותו ולומד ממנו איך להתנהג ומה לעשות, אם יש מצבים שהוא מחקה אותו תסבירי זה מהערצה. פשוט תגרמי לגדול להרגיש שהאח הזה מאד מעריץ ומכבד ומחקה אותו. ככל שהוא יאמין בזה יותר יהיה לו פחות נעים ומתאים להציק לו.
תסבירי לו כמה שזה מעליב, ו״נגיד אני או אבא היינו צוחקים עליך ואומרים לך ״וואי איך אתה קורא לאט״ כי אנחנו באמת יודעים לקרוא מהר יותר נכון? אנחנו נגיד לך כזה דבר? איך תרגיש?
כלומר להראות לו שגם דברים אמיתיים אם הם מעליבים לא אומרים אותם, וגם דברים אמיתיים לא אמורים לגרום למישהו להרגיש גאווה בהם. הנה אתם לא מתגרים או מתנשאים כי יש דברים שאתם עושים יותר טוב ממנו.
לומר לו כמה שהוא אח טוב וגדול ומיוחד ולהדגיש את הדברים הטובים שאחיו יכול ללמוד ממנו וכמה אנינו סומכים עליו.

חוץ מהשיחה הזו, לנסות קצת להפריד בינהם, לשים לב אם את או בעלך עושים השוואות בינהם, ולראות אם הקטן מציק לגדול כשאת פחות שמה לב, ואולי זה ״החזרות״ למשהו שלא שמת לב אליו.
ואולי לתת לגדול איזה תחום אחריות קטן שהוא יהיה גאה בו ושזה ״רק לגדולים״
זה הדברים שעולים לי כרגע.

כתבת לבדוק אם אנחנו עושים השוואות ביניהם. וזה נקודה קצת רגישה. כי אנחנו באמת יותר כועסים על הגדול. והוא טוען את זה כל הזמן (בזמני כעס אומר שאנחנו לא אוהבים אותו ותמיד כועסים רק עליו).
ואני מסבירה לו שאני כועסת כשיש סיבה. ואם הוא עושה דברים שצריך לכעוס עליהם אז אני כועסת, וגם אם האח הקטן יעשה דברים שצריך לכעוס עליהם אני אכעס עליו.

ואז הוא מציק לקטן, והקטן מתעצבן ומרביץ לו, ואז אני באה וכועסת עליו שהציק לקטן בלי סיבה, ואומרת לו שאין לו זכות להתעצבן על הקטן שהרביץ לו כשהוא זה שהתחיל בהצקות. ואז הוא אומר לי שזו ההוכחה שאני כועסת עליו יותר מאשר על אחיו, כי כשהוא מרביץ אני כועסת עליו, וכשהקטן מרביץ אני גם כועסת עליו...

בכל מקרה, ממש אהבתי את הרעיון של השיחה עם הגדול על איך שהקטן אוהב אותו. אני אנסה את זה באמת.

ומה שכתבת על איך להתייחס לזה שהוא צוחק על דברים שהוא יודע יותר טוב מהקטן, זה בערך מה שאני עושה. אז כיף לשמוע שלפחות בזה אני פועלת נכון.

(וסליחה שרק עכשיו נזכרת להגיב לך, למרות שכתבת לי מזמן. איכשהו ראיתי לרגע ורציתי לחזור אחר כך ואז שכחתי)

אני אנסה לשים לב אם זה הגורם.
אבל מרגיש לי שזה אולי יותר מקנאה, או ניסיון להעצים את עצמו על חשבון האח. לא יודעת בדיוק...

פשוט מניסיון כואב מאד שהיה אצלי 😥
ההפרש בינהם כמעט 5 שנים והגדול לא הפסיק לרדת על הקדן ( מדברת על לפני כמה שנים) הקטן פיתח וטיליגו ואח"כ גימגום ולדעתי שניהם קשורים לעיניין הזה ( כמה מטפלים שהיינו לא מצאו כלום)

היום הם ב"ה בסדר אבל ממש נלחמתי על המקום של הקטן והבהרתי לגדול שככל שזה יקרה יותר אני רק יעצים ויגדיל את הקטן ככה שזה לא השתלם לו..
(זה קרה כשנולדה לו אחות קטנה..באחות שאח"כ זה שוב התחיל עם הגדול לבת שהייתה בת 4 אבל עצרתי את זה ממש מיד )
אני לא יודעת ממה זה קורה אבל זה לא מרוע..היום הגדול בן כמעט 17 ילד מקסים שהכי רואה אותי בבית והכי עוזר ממש נשמה גדולה..באותו שלב זה מה שקרה ואני דמחה שנלחמתי כמה שיכולתי..

באמת עזרת לי להבין שזה משהו שחשוב ודחוף לעצור (לפני כן התלבטתי אם זה עוד סוג של 'מריבה' שאומרים שעדיף לא להתערב, אבל זה לא הרגיש לי נכון. אז תודה שחיזקת אותי בזה).
וכיף לשמוע על הגדול עכשיו. זה נותן תקווה...

באמת זה קורה לרוב שאח גדול צוחק על אח קטן, אבל זה בהחלט גם יכול להיות הפוך...
אני חושבת שזה נובע גם מקנאה וגם מחוסר בגרות. זה פשוט מפתה לצחוק על דברים כאלה... וכשאדם לא בוגר מספיק - הוא פשוט לא יתאפק מלצחוק.
אני מתחברת לתגובה של מיואשת - להסביר לילד שזה לא נעים, ולתת דוגמאות מה היה קורה אם היו עושים את זה לא. ולאסור לגמרי ירידות כאלה, ממש כמו שאוסרים מכות.
בד בבד - אפשר להעצים את דרך החיוב. ליצור קשרים מיוחדים בין שני הילדים, לתת להם משימות משותפות ולהדגיש כמה שניהם מוצלחים בזה. וגם לעשות "מבצע אהבה" - בכל פעם שהם מפגינים אהבה זה לזה לסמן נקודה, ואז לקנות מתנה משותפת. אפשר לצרף לזה את שאר הילדים, אם מתאים.
בהצלחה...

להעצים את דרך החיוב זה ממש כיוון נכון, אני אנסה בעז"ה.

(וגם מרגיע לשמוע שזה מוכר, אם אפילו אצלך זה קורה אז אנחנו בחברה טובה...)

מאיר ברעם כל הסדרה
שרה ליאון כל הסדרה
בחצרות בית ה כל הסדרה
רבי מנדל כל הסדרה
הרב להמן כל הסדרה (קצת מיושן..)
ויש עוד הרבה..

מעניין

המסע הארוך של נאן (וספרי ההמשך)
סדרת חלונות אור/שרה ליאון
אורחים על הגג
סדרת סבתא שמחה
החורף של שירי
ממני בני, ממני יוסי
ספרים של דבורה צוף
המסע של יוחאי לארץ הלוואי

אם אזכר בעוד אכתוב בהמשך בלי נדר...

לא מכירה בכלל את הספרים ברשימות שלכן.
תודה על ההכרות, אבדוק באתר של דני ספרים
אם יש ואזמין...

אתר ממש נוח ויש להם מבחר גדול של ספרים חרדיים. גם המשלוח ממש מהיר, לפחות אצלנו בירושלים.
yefe.co.il

הבוקר קיבלתי הודעה שיש משלוח חינם מדני ספרים אז זה דירבן אותי לחפש ספרים אבל ממש קשה לחפש באתר בלי לדעת מה מחפשים...
ובאמת ראיתי שהמלצתן על ספרים מהוצאת פלדהיים

איזה נוסטלגי 🙂

בתור נערה (נדמה לי שעשיתי בוקרפורט על אחד הספרים ), ומרוב שהתלהבתי הקראתי אותו בהמשכים לאחותי הקטנה (תרגמתי תוך כדי) - ורק אחר כך גיליתי שהסדרה תורגמה לעברית...

למה לנו תמיד היו ספרים כל כך משעמעמים לבוקריפורטטטט

הספר שגרם לי להיות טובה באנגלית הוא הארי פוטר... אחרי שקראתי אותו כל-כך הרבה פעמים בעברית, זה היה קל מאוד לקרוא אותו באנגלית, וכך למדתי מילים וביטויים...

המסע הארוך של נאן...
יש גם סידרה של שולינקה שאני זוכרת שמאוד אהבתי

(ומצרה על כך שהספר האחרון בסדרה לא יצא...)
אבל לדעתי היא מתאימה לגיל קצת גדול יותר.

עכשיו רואה שהיא ביקשה לגילאים צעירים יותר

בעיתון זרקור... זה ארוךךךל

אבל יותר נוח לקרוא בספר...

ילדי שי - סדרה

ויש גם ספר שהוא לא סדרה- ילדתי תרשיש

רק שאני לא בטוחה שעדיין יש איפה לקנות אותו, הוא די ישן…

ספרים שקראתי ואהבתי

 

אי שם הרחק מן הבית \ שרה שליימר - קראתי לדעתי בתוך טווח הגילאים שציינת. מסופר על קבוצה של ילדים מהקינדרטרנספורט שהגיעו לאנגליה בתקופת השואה ואחר כך פונו לאיזורים הכפריים בעקבות ההפצצות על לונדון.

 

עריסת הבמבוק \ אברהם שוורצבאום (קלאסיקה)

 

ספרים של יעל רועי - יש לה מעולים. כשלונות חרוצים, החלום על המגבעת, מי מפחד מילדי הבד, העולם שמתחת לספריה העירונית (זה אולי קצת עצוב מדי...), כמו תחנה מרכזית, אי אפשר. 

 

הנערים מביתן שלוש \ חיה הרצברג - על שני נעאים שסובלים מפוסט טראומה - כל אחד מסיבתו הוא, ומאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי שיקומי. מתאר את ההתמודדויות עד להחלמה והידידות שנרקמת ביניהם. עלול להישמע מאוד כבד מהתיאור - אבל זה ספר חמוד ולא כבד במיוחד.

 

אני זוכרת שכשהייתי ילדה קראתי ספר כלשהוא על עכו. תעלומה בעכו אולי? ואהבתי. אבל לא זוכרת בכלל מה מסופר... חיפשתי וזה כנראה "מסתורין בעכו". אבל לא יודעת אם לסמוך על זה שזכור לי שאהבתי בתור ילדה אם אני לא זוכרת את העלילה ^^'

 

אולי יעלו לי עוד בהמשך

 

יש לה עוד כמה יפים: כאילו הכול בסדר, הקוץ בשושן העמק וההמשך שלו.
והספרים של יעל רועי באמת יפים! העולם שמתחת לספרייה הוא יותר לנערות, לדעתי. יש לה גם ספרים שמתאימים למבוגרים, אז צריך לבדוק.

כתב שמעון ענתבי, עיוור שקיבל כלבת נחיה. סיפור מעניין, הילדים שלי ממש אוהבים (אולי אפשר להשיג רק דרך אתר סיפור חוזר).
סדרת מסע בעקבות שמי של רונית לוינשטיין מחץ.

אורי אורבך
שי צ'רקה
ספריית זרקור- ספרים כבדים קצת אבל יש כמה טובים.

מסתורין בחצר, פחד בסמטה. ממש יפים, על ירושלים במאה השד עשרה.
עשרה ימים אצל קובה- הוצאת מייזליק.

נשמע קשה ממש!

מנסה לכתוב כמה מחשבות שעולות לי -
לגבי בן ה5 והמסכים - לגבי זה שהוא כל הזמן מבקש - אולי כדי להחליט מראש על מינון, כדי שלא כל היום להיות עסוקים בזה. נניח להחליט שכל יום מותר לו סרטון אחד/חמישה/עשרה/כמה שאת רוצה. ואז אפשר לדבר על זה מראש, ולהרשות לו לבחור מתי הוא רוצה לראות, עד שנגמרת המכסה היומית. את יכולה להכין לו כרטיסי סרט לפי הכמות המותרת ביום, והוא יתן לך כרטיס לפני כל סרטון.
אם את הולכת על משהו כזה קחי בחשבון שרוב הסיכויים שהוא ירצה לראות את כולם ברצף, ואולי זה יהיה מיד בבוקר, ולא בטוח שזה ייתן לך את ההפוגות שאת רוצה...
את יכולה גם להחליט שאת מחליטה מתי, אבל את אומרת לו מראש כמה יהיה מותר לו היום.

לגבי בעצבנות בסוף הסרטון - גם אצלנו זה ככה. השבוע דיברתי איתו לפני תחילת הסרטון, וסיכמנו מראש מה נעשה מיד אחרי הסרטון כדי לעזור להם להמשיך עם אווירה נעימה אחרי הסרטון. אצלנו סיכמנו שאספר סיפור שהם אוהבים (בסוף לא יצא לפועל , אבל האווירה היתה עדיין טובה מסיבה אחרת).

בת ה13 - יש פרוייקט שאפשר לתת לה לזמן הזה? יצירה שווה ממש, פאזל ענק, ללמוד לנגן המפוחית/לעשות ג'אגלינג/לתכנת/הקלדה עיוורת ? זה יכול לעזור לזמן לעבור יותר בקלות.

ולגבי הפער הלימודי - הייתי מתייעצת עם המורות שלהם, אבל בגדול אני מאמינה שהרבה יצטרכו השלמה כשנחזור לשגרה.

בהצלחה ❤️

לגבי התעסוקה של ביתי- היא עושה יצירות, קוראת, משחקת משחקי מחשבה וכו', אבל הלבד זה הקושי הגדול שלה. היא ממש לא אוהבת להיות לבד. היא אדם מאוד חברותי וקשה לה.
התקשרתי אליה ממרכז מסחרי לראות אם היא רוצה שאקנה לה משהו, היא אמרה שאקנה לה תוכי מדבר. שהיא תוכל לדבר איתו

בס״ד

שאני ממש מתחברת לחששות שלך, @+5 היקרה (לא מצליחה לתייג אותך משום מה). אני חושבת שיש בהחלט מקום לחשיבה רצינית על המקום של הילדים שלנו בכל הסיפור הזה ועל מה עושים כדי למנוע כמה שניתן נזקים נפשיים (ולהבדיל - גם לימודיים. שבעיניי זה פחות קריטי אבל זה לא משנה כי שני הדברים קשורים בסופו של דבר. כי כשילד צובר יותר מדי פער, זה עלול לגרום לו לירידה בביטחןן העצמי ו/או בבעיות התנהגותיות, והדברים האלה גם עלולים להשפיע על הנפש בסופו של דבר...😕). כמו שמשהי כתבה לא מזמן באחד השרשורים - ״זה כבר לא עניין של כמה חודשים שצריך לעבור. זה כבר כל הילדות שלהם״. ואולי זה לא כל הילדות, אבל זה כבר שנתיים, שהן *3 שנות לימודים* (!) שמושפעות בצורה דרמטית מכל המצב הזה...

ועדיין, אנחנו צריכות להאמין שהם מסוגלים להתמודד עם המצב, שיש בהם הרבה מאד כוחות - ושיש בכוחנו לעזור להם לפתח את החוסן הדרוש, בע״ה. 🙏🏻

וחלק מלדעת איך לדאוג שהתקופה הזאת תעבור בצורה הכי טובה, זה להתבונן בכל החלטה שאנחנו מקבלים בהקשר של הקורונה (ויש מלא כאלה... כל הזמן...) ולשאול את עצמינו איפה זה עלול לפגוש את הילדים ברמה הנפשית ואיך. ואם יש מצבים שאין בהם יותר מדי איפה להתלבט, אז לחשוב מה בכל זאת כן אפשר לעשות כדי להקל, לאוורר, לעזור, לחזק ולשמח.

במילים אחרות - אני כל-כך שמחה ששאלת את השאלה הזאת (איך אשמור על ילדיי מכל מה שנגרם בעקבות הקורונה)!!! כי בעיניי עצם זה שאת שואלת אותה, זה כבר יותר ממחצית הפתרון. כמו שכתבת בשרשור על המוגנות, שעצם המודעות כבר מייצרת ילדים יותר מוגנים. גם כאן - עצם זה שאנחנו נהיים למודעים להשפעות של הקורונה על הנפש של הילדים שלנו, כבר מסוגלת לשמור עליהם מאד. כי ברגע שאנחנו מפתחים ״מחוֹשים״ שרגישים לעניין הזה, אנחנו יכולים לראות כל סיטואציה וכל תת סיטואציה גם דרך הפריזמה הזאת של רווחת הילדים שלנו וכתוצאה מכך להמציא כל מיני דברים שבכוחם לעזור לילדים להתמודד יותר טוב.

בעצם, אני כותבת לך (ולעצמי) חיזוק כללי 🙂. אני מקווה שתקבלי מלא רעיונות מעשיים בשרשור. אבל את העיקר, כבר יש לך. וברגע שה״מחוֹשים״ האלה צמחו לך, את כבר תמצאי ותמציאי בע״ה אינספור פתרונות לילדים שלך, לפי הצרכים והאתגרים של כל אחד.

ועכשיו מעשית -

* לגבי הבת הגדולה שלך - מה עם שיחות טלפון ושיחות וידיאו עם החברות וקרובי משפחה? אפשר לעודד אותה להתקשר אליהם. ואם שאר הכיתה לא בבידוד, לכתוב למחנכת ובקבוצת ההורים שהיא ממש תשמח לד״שים! אפילו כמה פעמים אם צריך. עשיתי את זה לילדים שלי ואני כל-כך שמחה על זה. זה משנה להם לחלוטין את חווית הבידוד...

בנוסף, בהנחה שאתם יכולים לבוא במגע איתה (מחוסנים או מחילמים) האם בעלך ואת יכולים להקדיש לה איזו חצי שעה או שעה ביום?

* לגבי הפן הלימודי - בבידוד האחרון ניסיתי לעקוב אחרי הדברים שהיו נראים לי קריטיים. איפה שהיה מבדק לדוגמה. איפה שאני יודעת שאם הוא יצבור פער, זה מהר מאד יגדל לממדים גדולים (חשבון). וביקשתי מהמורות הספציפיות של המקצועות האלה שהן תעדכנו אותי איפה הכיתה נמצאת. אני הרגשתי שזה היה מאד מוצלח ב״ה.

* לגבי המסכים - מכחול כתבה רעיונות מעולים! בנוסף, אפשר גם לראות אם יש דרך להתחדש בכמה משחקים או חומרי יצירה חדשים שיעסיקו אותו ויהוו אלטרנטיבה קורצת למסכים.

חוץ מזה, אני רוצה להוסיף לגבי ההרגשה שלנו כהורים.

גם לנו יש בידוד בבית כרגע וזה גרם לי לחשוב על הנקודה של המסכים. באופן כללי ועקרוני, אני בגישה מאד דומה לשלך. כמה שפחות זמן מסך, ככה עדיף. אבל קורונה זאת לא מציאות רגילה. ולכן אני מרגישה שמה שהיה תקף עד עכשיו צריך לעבור בחינה מחודשת לאור המצב הקיצוני שאליו נקלענו כולנו בשנים האלה. הצרכים הם בכלל לא צרכים רגילים. המגבלות גדלו מאד מאד.

לדוגמה, הייתה לי פגישת זום השבוע. יש לי ילד בן 4 בבית. אני לא יכולה להשאיר אותו לבד לשעה שלמה. זה לא בטיחותי וזה גם יפחיד אותו. עם סרטים מצויירים, הפגישה יכלה להתקיים. או עוד דוגמה: בגלל כל המציאות ההזויה של עכשיו, בעלי ואני לא נפגשנו כבר הרבה זמן וממש הרגשנו צורך ״לחדש את הקשר״. הערבים לא רלוונטיים והזמן האפשרי היחיד שמצאנו זה היה בוקר אחד על המרפסת כשהילד שוב צופה בסרטים מצויירים. זה גרם לי לחשוב ״אוי, הפכתי להיות כמו ההורים האלה, שעבורם הטלוויזיה היא הבייביסיטר הכי טובה 😔״. ואז עניתי לעצמי: ״כל הכבוד! כל הכבוד ששקללת את הנתונים השונים ואת הצרכים השונים של בני הבית השונים ומצאת פתרון שעבד, ושהיה הפתרון הכי טוב בקונסטלציה הנוכחית!״.

מה שאני מנסה להגיד זה שזה בסדר להרחיב את הגבולות שלנו לנוכח המציאות הכל-כך קשוחה הזאת. את צריכה לדאוג לבת הגדולה שלך. למקום הלימודי של הילדים. לילד בן ה-5. אולי יש עוד ילדים בבית (כמו שהניק שלך מרמז). יש את התפעול השוטף של הבית. יש את הזוגיות שלכם. ואת עוד צריכה לעבוד! זה מורכב, מורכב, מורכב כל זה!!! אז זה נכון שבמציאות ללא קורונה היית בוחרת X. אבל אנחנו במציאות קורונה. והמטרה העליונה, בעיניי, היא לצאת כולנו כמה שיותר שפויים מהבידוד הזה, מהגל הזה ומהשנים האלה. כמה שיותר שפיות וכמה שיותר שמחה. כי אלה הבסיס להכל, כולל לחינוך מוצלח של הילדים שלנו לטווח הארוך, בע״ה. אז שוב, באיזון ובחכמה. אבל אם זה צריך להיות במחיר של יותר (ואפילו הרבה יותר) זמן מסך ממה שרצינו באופן אידיאלי, בואו נעשה את זה בקבלה גדולה של המציאות ושל עצמינו ועם טפיחה יפה על השכם ♥️

המון ברכה והצלחה לכולנו (כמה שזה נדרש)!!! אנחנו גיבורות ואלופות ♥️

בס״ד

* אם הבית בנוי בצורה מתאימה, האם יש מצב שהיא תהיה בקשר עם שאר בני הבית, כשהיא עומדת בתוך החדר שלה ושאר בני הבית נמצאים במרחק *מאד* גדול (3-4?מטרים + חפץ בתור מחיצה פיזית כדי להפריד בצורה ברורה, כמו שולחן) + מסכות + חלונות פתוחים?

* שאתם תחליפו מכתבים!

* להמציא משחקים שמערבים אותה. סיפור שכל אחד מבני הבית צריך להשלים. גמד-ענק.

* לשלוח לה סרטונים של עצמיכם ושהיא תשלח בחזרה.

* שכלול של הסעיף הקודם - ליצור הצגה משותפת כשהחלקים מצולמים במיקומים שונים (היא מצלמת את החלקים שלה בחדר ואתם את החלקים שלכם בשאר הבית) ובסוף לערוך הכל לסרט אחד.

* להכין לה ״תיבת דואר״ בפתח החדר. ושכל ילד יכין לה מדי יום פינוק (ציור / יצירה / פתק / חבילת דברים טעימים) וישים בתיבת הדואר (כל ילד בשעה אחרת).

לתת לה פרויקט ״לטובת הבית״, משהו שיגרום לה להרגיש *משמעותית* וחשובה. משהו שיתן לה הרגשה שהיא יכולה לתרום לבית ולמשפחה! זה צורך ממש חשוב וכשהוא ממולא, כשאנחנו (או הילדים שלנו) מרגישים משמעותיים, יותר קל לעבור ניסיונות. ובידוד בתנאים כאלה לילדה כזאת זה לגמרי ניסיון...😔

בהצלחה אמא יקרה!!!

♥️

אבל חשוב לזכור שזה זמני. המורים בבית ספר לא עושים זומים? זום יכול מאוד לשפר את המצב. אפשר ליזום טלפונים, שיחות וידאו וכו'... בהצלחה רבה!

בסגר הראשון הכנסנו לנו לשגרה התעמלות יומית. יש ביוטיוב אנימציות מקסימות (חפשי exercise for kids) באורכים שבין 10 ל30 דקות וברמות קושי שונות. הבכור שלי היה אז בן כמעט 6 ומאד נהנה. וגם אנחנו (בגלל שזו אנימציה של ילדים יכולנו לצפות ולתרגל בהרכב משפחתי)

יש לו כמה סוגים שם סרטונים, ויש כמה ממש חמודים של תרגילי כושר שהילדים עושים (בן ה-3 מנסה ולא ממש מצליח, בן ה-6 עושה די יפה ונהנה).

גם אנחנו היינו משתמשים בזה פעם.

ננסה לישם מה שאפשר.

אנינו עושים מה שאנחנו יכולים, ואם אנחנו לא יכולים- זה מה שהקבה קבע שיקרה
זה קשה קשה קשה לזכור
אבל הכי אמיתי שיש
(ואני חולה שוב. זה מה שאלוקים רוצה עבורי ואני לא יודעת למה זה טוב)

לא כזה נורא בינתיים לשכב במיטה ושמישהו צריך לדאוג לי 🙈 רק חבל שכואב לי כל כל

והמשפט שכתבת כל כך נכון!

אנחנו גם בבידוד כרגע עד להודעה חדשה ומשום מה קצת סבבה.

קצת זמן משפחתי כולם ביחד לא ממהרים לשום מקום בעלי בבית.
הייתי יכולה להתבאס ממש ולא יודעת מה אבל באמת שאפשר לנסות לראות את הטוב וגם להצמיח מזה דברים שבשגרה אין זמן אליהם.
לפחות ככה אני רואה את זה.
ובהצלחה לכולנו!

עשינו ריסטארט לבית...

לא יודעת כמה הוא מעודד, אבל לפחות הוא נותן קצב...

וְשׁוּב בְּבִידוּד
בְּלִי שֶׁמֶץ עִידוּד
וּבְלִי כָּל שִׁדּוּד
מַעֲרָכוֹת מֵחָדָשׁ.

וָשׁוּב יֶלֶד בְּמִדּוּד
וְכֻלָּם בְּצִדּוּד
שֶׁיִּשָּׁאֵר לְבַד בְּבִידוּד -
הֵם מוּכָנִים לִמְסֹר מֵרָחוֹק דָ"שׁ.

וְאוּלַי צָרִיךְ קִדּוּד
לַחִשּׁוּבִים צָרִיךְ חִדּוּד
כִּי רוֹתֵחַ כְּבָר הַדּוֹד
מִבִּלְבּוּל הוּא כְּבָר נִגְדַּשׁ.

וְאִמָּא קִבְּלָה רִדּוּד
וְאַבָּא נִמְלַט כְּמוֹ מִגְּדוּד
אָז לְכָל מִי (שֶׁלְּצַעֲרוֹ) בְּבִידוּד -
לְפָחוֹת הַשִּׁיר הַזֶּה יֻקְדַּשׁ...

(ובינתיים אנסה לקבל משפטי חיזוק מכאן לתקופת הבידוד הנוכחית...)

עשינו יום בישול ואכלנו ארוחה מושקעת בטירוף..
הכנו משחקים משםחציים תוצרת בית והיה לנו ממש כיף!

השאלה היא לכמה זמן זה..

לדעתי דווקא אלה שלא בבידוד וקמים כל בוקר ללימודים (עד שגם הכיתות שלהם יסגרו..) הם המרגישים מקופחים כרגע..

ושלמפרע אחרי שכל הסיפור הזה יגמר נראה את הטוב.
כולל הממשלה הזאת שעושה לי ממש רע

בס״ד

@אבןישראל, בהצלחה עם הבידוד, ואיזה יופי שאת רואה את הטוב והיתרונות שיש בזה! 💗

@באר מרים יקרה, רציתי לכתוב כנ״ל אבל ראיתי ברפרוף בשרשור המקביל (לא הספקתי לקרוא ממש) שזה גם די מאתגר. המון הצלחה יקרה!!

@מתואמת שלנו, בהצלחה גם לך מותק!! טוב שיש כתיבה בחיים... תיארת יפה כמה זה יכול להיות מאתגר...

@אחתפלוס, אמן, אמן ואמן! זקוקים לגאולה ממש...

לנו יש בזאר שטראוס צעצועים שיש בו מחלקה של חומרי יצירה.
ואפשר גם לקנות בעליאקספרס (את צריכה לחפש דברים שאת רוצה ולהזמין כל דבר בפני עצמו, זה לא חנות מסודרת. אם את רוצה, אני יכולה לשלוח קישורים של דברים שאני קניתי).

הזול סטוק ליד הבית שלנו לא כל כך מגוון, לא מצאתי בו את מה שאני צריכה.
אשמח אם תוכלי לשלוח לי קישורים

לא יודעת אם זה הסגנון שחיפשת. אצלנו זה הלך טוב..
(ואם יש משהו שאת אוהבת את הסגנון - את יכולה להסתכל בתחתית ודף וזה יראה לך עוד דברים באותו סגנון)

10.36₪ |Colorful Plush Sticks Wool Pompoms Materials Kids DIY Montessori Craft Pipe Math Counting Education Stick Child Puzzles Toy|Craft Toys| - AliExpress

3.57₪ 40% OFF|XICC Non woven Felt Fabric Flower Wall Stickers Tulips Sun Flower Smile Face Kindergarten School Classroom Handmade DIY Material|Felt| - AliExpress

14.53₪ |7Pcs Children 3D DIY Handmade Toys 2 Paper Plate Sticker Material 5 EVA Sticker Kids Kindergarten Art Craft Educational Toys GYH|Craft Toys| - AliExpress

7.59₪ 10% OFF|5X Elegant Candy Lace Adhesive Masking Tape Washi Tape Decorative Scrapbooking DIY Craft Decor School Stationery|washi tape|masking tape washimasking tape - AliExpress

4.59₪ 15% OFF|40pcs/pack Lovely Floral Flower Diary Sticker Label Scrapbooking Sticker Handbook Decoration|Assorted Stickers| - AliExpress

4.4₪ |50Pcs/30Pcs Foam Flowers Butterflies Stars Scrapbooking DIY Sticker Assorted Colors Kids Room Party Decor kindergarten craft|Craft Toys| - AliExpress

15.87₪ |10Rolls/Set Foil Slim Washi Tape DIY Decoration Scrapbooking Masking Tape Adhesive Tape Sticker Stationery By Kevin&sasa Crafts|Office Adhesive Tape| - AliExpress

הגדול שלי בן שלוש וחצי, אז הוא עוד צריך את הדברים הפשוטים (כמו הראשון שהעלת)
אבל עושה חשק לקנות לעצמי

רק שימי לב שזה בגודל 5 מ"מ ולא 2.5...

מנהלות??

@יעל מהדרום
@חצילוש

לק"י

אפשר לחפש בגוגל הנחיות מעודכנות.

אני לא זוכרת על מה את מדברת...

ואז ללכת עם הילדים לחלק
לתת את הבית לשבת
לעזור להוציא ילדים מהמעון/גן למי שזה תופר לו כמה דקות...

ובעיקרון ללמוד על זה אנחנו, לראות איך אנחנו נהייה יותר בעלי חסד וזה יעבור לילדים באוטומט

ואת כללי ההשאלה.
למשל:
גמ"ח מוצרי תינוקות
גמ"ח כלי עבודה
גמ"ח דברים לברית
גמ"ח כלי מטבח מיוחדים
גמ"ח כיסאות
וכו'.
אפשר גם ספרייה ביתית לילדים, אבל זה באמת מתאים יותר לימים שבהם אין קורונה...
אשריכם על הרעיון!!

הכנסת אורחים-
אנחנו גרים בעיר,לכן באמת לא דומה ליישוב כמוכם,
אבל את יכולה כן ליישם חלק גם ביישוב.
אפרט-
לחשוב על הזדמנויות שבהן יש אנשים בודדים ולהזמין אותם,לסעודות שבת/ חג,להדלקת נרות חנוכה.
לנו זה שכנים בודדים,
אבל זוכים לארח הרבה- מכל הסוגים-
חיילים שהגיעו לבית כנסת - להזמין לקידוש ועוגה.

גם ביישוב יש אנשים גרושים/אלמנים.

ממכון מאיר/ מדרשות יש ביקוש מאד גדול למשפחות מארחות.
אנחנו איכשהו הגענו גם לא דרך גוף כלשהו,פגשנו נערים שעלו לארץ לבד לשנה, חבר מביא חבר...

בעלי תשובה שמחפשים מקום יותר תורני מהבית לחגים.

יש המון המון המון חברים רווקים לי ולבעלי, מזמינים אותם הרבה לסעודה/ שבת שלמה- זה מאד משמח אותם שלא שכחו אותם. תנסו לחשוב על חבר/ה מהישיבה/ אולפנה שעוד לא הקימו בית ולהזמין לשבת.

משתפים את כל המשפחה בעניין-
חשוב לדבר על זה-לדוג' אני מקלפת 11 תפוחי אדמה ולא 10 כדי שאם יבואו אורחים ברגע האחרון שיהיה לנו מספיק לכולם.
נותנים להם לבחור לרצות לפנות את החדר שלהם כי זה זכות שבאים אורחים.
לבחור איפה ישב האורח ולהוסיף לכבודו צלחת וכסא.
.

חשוב מאד- פעם אורח שאלה אותנו אם הוא נחשב מסכן כי מסביב לשולחן בסעודת שבת היו גרוש וגרים,לכן הוא שאל אם הזמינו אותו כי רצינו לחגוג יחד או כי הוא מסכן שצריך חסד.
מאז אנחנו מקפידים לעצמנו- וגם בדיבור עם הילדים- שהארוח יהיה מאהבה אמיתית ולא ממקום של אני הנותן .צריך תפילות לסייעתא דשמיא כדי לשדר את ההרגשה הנכונה ושהם ירגישו אותה , ב"ה לאחרונה אמר לנו חבר רווק שהוא אוהב לבוא אלינו לשבת כי אצלנו זה מחברות ולא מחסד- אז הרגשתי "תשובת המשקל".

בגלל הקורונה פחתו הארוחים, ואנחנו מארחים רק מי שמחוסן,

אז מי שאנחנו לא מארחים-שולחים לו משהו לכבוד שבת.
זה כבר נהיה טקס- אופים עוגות כפולות ושולחים להם- זה התפקיד של הילדים להביא צלחות יפות ולהגיד- אמא תשימי כאן לגברת... וזה לאדון... בשבילי זה ממש לא טירחה ולילדים זה התעסקות גדולה.

מרגישה מאד את "מצווה גוררת מצווה" צריך סייעתא דשמיא כדי למצוא אורחים,וה' ממש שולח לנו במיוחד בדרכים מעניינות עוד אורחים.

אשריכם!!!!!

של ארוח באהבה ולא ממקום של ירידה אל העם. וזה ממש אמיתי - שני הצדדים נהנים.

השאיפות שלכם. שאלה ממש גדולה!!!

לא יצא לי הכותרת שרציתי,
ועכשיו אני לא מצליחה לערוך🙄


@בימבה אדומה ו@אורין תודה שהגבתן.
כיף לדעת שמישהו קורא מה שכותבים.
אבל באמת אני חושבת שזה לא אשרינו, אלא שזכינו לבית.וקבלנו מה' מתנה שזה לא מובן בכלל,אז זה מתבקש לתת לאחרים.( הרבה פעמים אני חושבת על חברות רווקות,שהן הרבה יותר טובות ממני. אין לי הסבר למה אני זכיתי ולא הן... )

מחמם את הלב לדעת שיש בעמ"י כאלו אנשים וכאלה משפחות שמלאות בנתינה מאהבה...

שתמיד תהיו מהנותנים!

אתן ממש השראה
וממש משמח לשמוע שיש כמוכם!ב"ה זכות גדולה
שנזכה לעשות ואף מעט ממה שאתם עושים!

אפשר להכין עוגות וללכת לחלק לחיילים באיזור.
אם אתם נוסעים לאנשהו להחזיק דברים באותו לחלק לחיילים בדרך.
להחזיק בבית גמ"ח של משהו.
כשמוציאים משהו מהבית למשל משחקים/ בגדים שכבר לא בשימוש, אפשר להראות לילדים שלוקחים את זה לנקודת איסוף לנזקקים.
ללכת לבי"ח חולים לחלק הפתעות לילדים חולים.
לעשות בבית תהילים/שיעור לילדים עם פרסים לרפואת חולים.
לעזור ליולדות מסביב, להכין אוכל/חלות/עוגה ולשלוח את הילדים להביא את זה. להזמין את הילדים שלה אליכם כדי שתוכל לנוח.
ישר כח

הרבה תשובו. כאן עסקו ב "להראות" לילדים כמה שאנחנו עושים חסדים. אנילא מזלזלת חחילה בכל הרעיוןנות שהועלו, אבל חסד נמצא בכל מקום ולא רק במה ש"מראים"

למדתי לפני הרבה שנים מהרב צחי להמן שחסד הוא בכח מקון שבו אני מרחיבה את הגבוחות של ה"אני" שלי:
נותנת משהו גם כשלא הג
כי נח ומתאים לי..
מקפיצים טרמפיסט עד הבית ולא מורידים בצומת או בכניסה לישוב
משאילים משהו לשכנים גם כשזה קצת קשה
מתגיסים לשמור על הילדים של השכנה גם כשזה יוצר עומס..

ובעיקר:
בית של חסד הוא בית שבו בני הבית גומחים חסדים אלו עם אלו: עוזרים אחד לשני, הילדין רואים איך אמא עושה חסד עם אבא ואבא עם אמא, עושים חסד עם הקרובים והסבים - בדברים היומיומיים והשגרתיים.

לדוגמא: צורם לי כש"מראים" לילדים ששולחים אוכל לשכנים או שמוסרים בגדים. גם אצלי עושים את זה אבל כחלקצמהתנהלות הבית וזומלדעתי הדרך הנכונה. אני לא "מחנכת את הילדים שלי לבית של חסד" אלא חיה בעצמי חיים של נתינה וחסד..
לדעתי ילד מרגיש שזה נעשה כדי "לחנך" אותו או האם זו פשוט השגרה המשפחתית ואז מופנם ונהיה חלק ממנו

דוגמה אישית ואווירה שחסד הוא חלק מהחיים
משפיעים הרבה יותר מחינוך אקטיבי ודיבור על זה.

ברור שמשתדלים לעשות ביומיום מעשי חסד עם השכנים והסובבים..בשגרה..
רק שאלתי היתה איך אפשר להוסיף לחסד היומיומי- משהו מוסדי יותר. קהילתי כללי.
ואכן קיבלתי כאן תשובות חשובות.
תודה לכולן
שנזכה להפיץ אור וטוב בעולם בעז"ה בכל רמה שהיא

שנזכה להרבות חסדים!!
ואשרייך על הרצון הטוב שלך!❤❤❤

כתבת מאד יפה.נהנתי לקרוא.

אבל ---ראיתי הרבה משפחות שההורים בעלי חסד מאד גדולים והילדים הקימו בית הפוך ב180° מההורים.
לא ערכתי מחקר מדעי,אבל שאלתי כמה בנים למשפחות כאלו,והם אמרו שההורים בחרו לעשות חסד- אשריהם,אבל זה לא קשור אליהם.

וודאי שאם ההורים לא גומלי חסדים בעצמם לא תהיה לילדים דוגמא,ודוגמא אישית זה העיקר.

אבל הרבה פעמים אנחנו חושבים בטעות שבנוגע לחינוך לדברים רוחניים- הילד "יספוג" לבד ממה שסביבו.
כמו שתלמדי את הילד דברים אחרים- ( הגיינה,התנהגות בחברה,כללים בבית) למה בנושאים כאלו לא ללמד את הילד?

אלא לכך שהחסד והעזרה לזולת נלמדים קודם כל מתוך הנעשה בבית, וכדי להנחיל את זה לא חייב לצאת עם החוצה.

אבל לפעמים ההורים כל-כך עסוקים בחסד שהם לא שמים לב שזה גם בא על חשבון הילדים.. ואח"כ כשהילדים גדלים הם מקימים בית הפוך ב180...

חשבתי על השאלה הזאת ופתאום אני רואה שבסוף לא הגבתי...
רציתי לומר דברים דומים למה שכתבת, ולהוסיף שחשוב מאוד לתמלל את זה ולהגיד לילד - אנחנו עכשיו עושים חסד.
עשית חסד עם האח הקטן שלך שויתרת לו.
נתנו אוכל לשכנה שילדה - גמלנו איתה חסד
לקחנו חבר מהגן - הכנסת אורחים, זה סוג של חסד, בוא ניתן לו גם לאכול ולשתות וכו'..
הבנתי את זה השבוע כשלקחנו את אחיינית שלי מהמעון והבן שלי (4.5) אומר לי:. אמא נכון אנחנו עושים עכשיו מצווה? איזה מצווה זאת?

בעיני זה יהיה יותר טבעי וזורם אם לא נדגיש ונאמר שזה חסד, אלא איזה כיף לנו לעזור ובשמחה,
או אנחנו אוהבים את האחיינית אז רוצים שתבוא אלינו.
כשיגדלו הילדים אולי יבינו שזה נקרא מעשי חסד שלא בהכרח ברורים מאליהם,
אבל כן יגדלו עם זה שזה חלק מהשגרת יומיום הטבעית (ללא כותרת מרשימה של מצוה מסויימת).
אשמח לשמוע מה את חושבת...

אבל כן מדי פעם להזכיר את זה, כי פשוט לא ברור לילדים מה זה חסד.
זאת מצווה קצת "ערטילאית" ואני רוצה שיתחילו לעשות חסד בתוך הבית לפני שהם גדלים, ובשביל זה הם צריכים לדעת מה זה.
חוץ מזה בשביל עצמנו אני חושבת שטוב להרגיל את עצמנו לקרוא לדברים שאנחנו עושים בשם גדול. זה עושה לנו חשק להמשיך במעשים האלו וגם גורם לנו להבין של מעשים קטנים יש משמעות. לחיות ב"תודעת חסד". זה בעצם גםעוסר לנו לפתוח את העיניים לצורך של אחר.

התשובה הזאת הייתה בנוגע לשאלת הפותחת איך להפוך את הבית שלהם לבית של חסד. אם מדגישים לילדים שבעצם המון מעשים שאנחנו עושים הם חסד ממילא הבית יהפוך לבית של חסד.

לגבי האחיינית - זה היה ביום שהייתי חולה (במשהו מאובחן שהוא לא קורונה 😜) ונטו חסד בשביל אחותי שילדה. בכל יום אחר לא הייתי לוקחת אותה כמו שהרגשתי אז..

כתבתי קצת מבולגן, כזה בליל של מחשבות..מקווה שעניתי לך קצת.

ילדים לא יבינו מעצמם שזה חסד כשהם קטנים אלא אם כן ונאמר להם. צריך לקרוא לילד בשמו ולהכניס את זה לתודעה כמעשה של חסד ולהסביר כמה זו מצווה חשובה ואהובה על השם, וכמה אנחנו נתרמים מזה כשאנחנו נותנים וגם כשעושים חסד איתנו. זה יכול ללמד גם הרבה על הכרת הטוב

אם אני אוהבת את האחייניצ שלי ולוקחת אותה אלי כי כייף לי - זה ודאי מעשה טוב אבח חא חבץסד.

חסד זה כשאני מרחיבה את הגבוחות של העצמי שלי

אם תכננתי לנוח אחרי הצהריים טהבית הפוך ויש חי מחא כביסה לקפל ובכל סאת אני מצגייסת לקחת את האחיינית שחץלי כי אני מבינה שכרגע זה נצרך - זה חסד.

והילדים רואים את זה!
את המוכנות חבטל את התכניתצהמקורית שלי בשביח הזוחת.

לצאת מהמיטה לתינוק בוכה גם כשאני גמורה מעייםות..
להתגייס לבשל ליולדת גם אם תכננתי לעשות שבת קטנה..
להקפיץ את הטרמפיסט עד הבית גם כשממש עייפים מהנסיעה..

כאן החסד!
במקון שבו אני מוכנה לגדול. להרחיב את הגבול שלי ולעשות משהו מעבק.

ומנסיון - ילדים שמים לב חזה ושואלים.
וכשהם שואלים, אני דווקא לא משתמשת במילה חסד, כי לדעתי זה מקטין..
אם אני עושה "כי זה חסד" זה דוקא מנתק מהמקום שח הבנין הםנימי.
אני מסבירה להם שיש לי את הרצון האישי שלי, אבל יש גם את הרצון והצרכים של הזולת. וכשאני מבינה שהרצון שלי והמימוש שחו הם לא הדבר הכי חשוב, אלא ה' רותה לפעמים שאשים אותו בצד בשביל דברים גדולים יותר.. (לעזור לאחותי שחולה עם האחיינית יותר חשוב ממבצע הקיפול כביסה, לחסוך לטרמפיסט חצי שעה הליכה בלילה בקור יותר חשוב מחמש דקות פחות נסיעה..) - זאת בעצם המהות הםנימית של החסד ולזה אני רוצה לחנך!

לגדל לילדים להיות אנשי חסד זה לגדל אותם לראות את הזולם ולשפוט את המציאות בעיניים יותר רחבות מהצרכים והרצונות האישיים שלהם, ולא ללמד אותם לסמן וי ברשימת מכולת של מצוות..

אבל אני לא לגמרי מסכימה איתך שאם הדברים באים בקלות הם לא חסד
הם חסד אבל אולי לא חסד שמגדיל אותנו או מוציא את עצמנו מהסתכלות על עצמנו בלבד.
שימי לב שאת גם לא קוראת למעשים כאלו חסד...

ובסיטאציות כמו שאת מתארת - צריך ללמוד ללמד אותם גם לומר את ה"לא". בתור ילדה שתמיד הייתה אומרת כן.. נשארת אחרי הלימודים לנקות את הכיתה באופן קבוע וכל מיני כזה.. לצאת מגדרי זה חשוב מאוד אבל לפעמים החסד האמיתי הוא לדעת לומר לא. (לדוגמה ההקפצה של הטרמפ- אם בעלך מחכה בבית עם תינוק בוכה כבר חצי שעה, החסד שאת צריכה לעשות זה חסד עם התינוק שלך ולא חסד עם הטרמפיסט... למרות שלכאורה גם את רק רוצה להגיע הביתה..)

יש את מידת החסד ויש את מידת הגבורה.
את צודקת, לפעמים צריך להשתמש במידת הגבורה ולהגיד לא.
ואז זה לא חסד..וזה בסדר גמור ואפילו הדבר הנכון!
לא צריך תמיד לנהוג בחסד.
אבל להגיד לא זה לא חסד.

ולא כל מעשה טוב שעוזר לאחרים הוא חסד.
חסד זה קנין פנימי של מידה שלי. ויכוח חהיות שמעשה מש
סויים הוא סחד ענק בשבילה והוא בכלל לא חסד למישהו אחר.

כשמבינין שחסד זו מידה ולא מעשה המבט משתנה..

חסד אחר.
אני עוד חושבת על מה שכתבת.
את בהחלט צודקת שחסד זה מידה ולא מעשה.
אבל כשחסד יוצא יותר מדי מגבולות היכולת זה כבר הופך לגבורה - צריך להתגבר כדי לעשות את החסד הזה.. לא?

התורה מכנה גילוי עריות בביטוי "חסד הוא" כי זה חסד במקום לא נכון!

מסכימה שבית של חסד זה בית שפשוט עושים בו חסדים.
אבל עם הגדרת החסד שלך אני לא מסכימה.
חסד לדעתי - זה לעזור למישהו אחר. גם אם זה קל לי לעשות ובנוח לי ולא לחוץ לי.
ואני לא חושבת שאם אני לא מרגישה טוב - אני צריכה לעשות חסד עם השכנה ולהכין לה ארוחה אחרי לידה - כי אני לא מקשיבה לעצמי, למה שנכון לי, וכן לדעתי ה' לא ביקש מאיתנו לבטל את עצמנו.
כדאי להרחיב את גבולות החסד שלי ולעשות גם יותר ממה שנוח לי, אבל רק אם זה נעשה בשמחה ובהרגשה טובה ולא הרגשה של ניצול, או שאחרי זה אני שפוכה ואין לי סבלנות לילדים.

ועדיין, תמיד נהנית לקרוא אותך💓

לא תמיד צריך לעשות חסד.

הגדרת החסד היא עדין הרחבת הגבולות שלי.
לבשל לשכנה אחרי לידה במקרה הזה זה חסד.
אבל יכול מאוד להיות שלא נכון לעשות כרגע חסד.
זה בסדר. אין חיוב תמידי לעשות חסד..
ההפך!

יש מצבים בהם אסור לעשות חסד!
גילוי עריות מוגדר בתורה כ"חסד"..

יש לנו שני כוחות מנוגדים שמשלימים זה את זה: חסד וגבורה.
חסד הוא היכולת לפרוץ את הגבולות, להתרחב, לתת ולהשפיע עוד ועוד.
גבורה היא היכולת להציב גבולות, לעצור, לקבל ולהתמלא.

לא נכון תמיד לפעול רק עם אחד ולא עם השני.
האיזון האמיתי הוא להתקדם איתם במקביל.

משל יפה בנושא שגם אותו שמעתי מהרב צחי להמן:
החסד והגבורה משולים לשתי רגליים:
כדי ללכת ולהתקדם - פעם נשענים חזק עם רגל אחת ומתקדמים עם השניה, ואחר כך נשענים חזק על השניה ומקדמים את הראשונה.

בגדים, תרופות, טיטולים , שמחות... מה שמתאים לכם
אשריכם!

מוזמנות לעודד אותי גם פה

כנראה שהם לא עומדים בעומס..

התקשרתי למוקד שלהם
אמרו שאין דבר כזה שאבדה בדיקה וזה עניין של זמן עדכון.
בסוף הגיע.

קיבלתי אחרי כמעט 12 שעות לפלאפון של בעלי.

שעדיין יש לך את נקיפות המצפון האלה...
תשמרי אותן טוב-טוב, כי הן אלה שמעידות שאת אמא טובה
וגם את הנקודות הקטנות שציינת שאת משתפרת בהן - תיזכרי בהן בכל פעם שאת מרגישה שהאימהות שלך בקרשים. זה הופך את הקרשים לקרש קפיצה ועידוד במסע האימהות שלך...

(ותודה לך שכתבת, ועוררת גם בי את נקיפות המצפון על ההשכבה הכועסת שערכתי להם היום... )

דווקא נקודות האור בדרך ממש נותנות לי כח קדימה.

אבל תודה על העין הטובה!

ולכן ניסיתי להפוך אותן (בשבילך ובשבילי) לנקודות אור...
אבל הלוואי שתמצאי תמיד נקודות אור באימהותך!

יש לך אפשרות לקחת לצי שעה הפסקה לפני השינה?
לבקש מהגדולים לשמור על הקטנים, אן מבעלך? או שהם יכולים לשחק רבע שעה כזה בלעדייך?
בזמן הזה ללכת לחדר עם כוס קפה וקובעת שוקולד להירגע

או, לעשות משהו כזה- להכניס את כולם למיטות, ולומר- עכשיו אתם מחכים לי יפה במיטה, אני הולכת לשתות כוס קפה שיהיה לי כל להקשיב לכל הסיפורים ולשיר שירים. בינתיים אתם יכולים לדפדף בספר או לדבר ביניכם, אבל במיטה בלי לצאת. אפילו לשים להם שעון גדול שיראו בדיוק מתי את חוזרת
לשתות כוס קפה
לקרוא פרק בעיתון
לאכול פרוסת עוגה
ללכת לשירותים
ואז לבוא אליהם שוב, אבל גם לשים זמן . חצי שעה או שעה את עכשיו מקשיבה לכולם וזהו. אחר כך לישון.
❤️

אני בד"כ בשלב הזה במוד של

"יאללה אוטוטו מסיימת את היום ויושבת בשקט שלי"

אבל אולי באמת אם אראה את זה כחלק מהיום

ואתן לזה מספיק חשיבות אז גם 

יהיה לי קל לקחת את מה שכתבת

לעצור עם קפה ומשו טעים,

קצת לקרוא או להיות עם הפלאפון ואז לחזור אליהם עם כוחות..

תודה מיואשת יקרה!

שאם אני אוכלת משהו בסביבות 6- 6 וחצי, יותר קל לי להשכיב אותם בסבלנות (ב7)

אבל גם אז יש מלאי מוגבל של סבלנות...

משתדלת לאכול כשאני רעבה...
ובאמת מלאי מוגבל גם אז

כי באמצע ההשכבה תמיד נהיים רעבים גם אם חצי שעה קודם לא היינו רעבים בדוק מחקרית..

מה שעוזר לי
אם יש לי אפשרות לישון לפני שהם באים מהמסגרות- זה הכי מושלם.
כרגע בחופשת לידה לפעמים זה מתאפשר... ברור שביום יום רגיל זה הרבה יותר לא אפשרי...
אבל לפעמים החצי שעה הזאת הופכת אותי להיות אדם נורמלי. אם גם אצלך זה ככה תנסי לחשוב איך אולי כן אפשרי ליצור רבע שעה שבה את ישנה... אולי בעלך? ילד גדול? סרט אפילו?
לגבי הרעב... כל כך מזדהה. לזה עוד לא ממש מצאתי פתרון.. לא מצליחה לאכול איתם... טכנית- מכינה את האוכל תוך כדי הארוחה וגם הם עוד קטנים אז צריך להתעסק איתם הרבה... אבל עקרונית, כשכן מצליחה, זה ממש משנה את כל ההרדמה......

לא יודעת אם עזרתי.. אבל אולי במשהו

מנסה לאכול איתם, אבל כל רגע צריך לעזור למישהו אחר, להציל צלחת מלהתעופף לרצפה, להוסיף לו וגם לו וגם לו, להביא שתיה, לנגב וכו'... לא מצליחה לאכול נורמלי, ואז אני רעבה בהשכבות וזה מתסכללל