פורום אימהות השלב הבא (עמוד 47)

ראיתי במקרה. לא שייכת לפורום הזה.

ולא מכירה פורום כזה.

כן מכירה הרבה מאד נשים כאלה.

אם תפרטי מה הצורך אולי אוכל להפנות אותך

לתת לו מה שהוא זקוק.
זה מאוד לגיטימי...
הוא רוצה שיגידו לו 'לך', אז תגידי, אל תתעקשי על זה. כשהוא יהיה בן 7 הוא כבר לא יחכה שתגידי לו 'לך', זה כנראה נותן לו בטחון...
וזה שיש לו אור בחדר אולי מפריע לו להירדם יותר מהר בחזרה.
הלוואי שהילדים שלי היו קמים להתפנות בלילה 😬😬😬 מגיל 6 וחצי ומטה, אף אחד לא גמול לילה... אז תשמחי מזה שאין לך פשפושים לכבס כל יום...

והוא בן 8..לילה וגם יום... אבל הוא סיפור בפני עצמו.
הקטן מעייף אותנו לגמרי.. ועושה מאיתנו קרקס.

אפשר להיות סבלניים אבל עד הלילה 😬

אולי מיד כששומעים שהוא מתחיל להתעורר, לקחת אותו לשירותים?
(הבת שלי הייתה מתעוררת ובוכה בוכה מלא זמן, עד שנפל לי האסימון והושבתי אותה בשירותים. אחרי כמה פעמים כאלו השתדלתי לזכור את זה מיד כשהיא מתחילה לבכות)

מתסכל ממש. בלילה זו לא אני, זו מפלצת חסרת סבלנות 🤭

לקחת אותו לשירותים. אבל לפעמים הוא קם הפוך וצווח שהוא לא רוצה קטנים כשברור שהוא התעורר בגלל זה. כנראה שאין פתרון עד שהוא יפסיק לפרפר אותנו

אבל זו רק דעתי.

הוא גמול הרי

אח''כ הוא ילמד שהלילה אפשר לשחרר

אנחנו לוקחים את הפיצי לפיפי לפני שהולכים לישון, כשהוא פחות או יותר ישן ואז הוא לא מתעורר לרוב

במיוחד לא כשיש לו אח שמפספס בגיל גדול יותר. אם הוא כבר מתעורר כשהוא צריך לשירותים, למה לאבד לו את המנגנון הזה? מי יודע כמה קשה זה יהיה ללמוד את זה שוב?

עדיף להתעורר עוד כמה לילות מאשר לכבס עוד כמה שנים..

ואני אומרת שחד משמעית לא כדאי.

מניסיון..

אם הוא גמול והבעיה היא לחזור לישון,
אז מטפלים בזה.

ואגב,ילד בגיל שנתיים וחצי שמבקש שיעזרו לו ללכת לישרותים,
או שצריך תזכורת,
זה הגיוני.

איך מגיעים ליועצת כזו?

מישהי שמלווה את המשפחה בתהליך.
היא יודעת לזהות מה תוקע אותו,
ויודעת להמליץ מה לעשות.
לאיזה נקודות חשוב להקדיש יותר תשומת לב.

ואם צריך- להפנות לבעל מקצוע אחר בנושא ספציפי.

אני עובדת גם עם משפחות שרוצות ליווי מההתחלה,
כדי לא להגיע למצבים שהתהליך נתקע.
אם זה מעניין אותך..

איך מגיעים?
את מוזמנת לפנות אלי בהודעה אישית,
או בטלפון 050-465-5755

וגם חיפוש בגוגל או בפייסבוק למשל ייתן לך תוצאות של יועצות.

הקטן שלי בן 3, ביום עדיין לא תמיד הולך לשירותים לבד. ללכת לבד בלי שאני אגיד לו זה ממש נדיר, ואם אם אני אומרת לו שהוא יכול ללכת לרוב הוא רוצה שאני אבוא איתו.
ובלילה הוא גם מתעורר כשהוא צריך, אבל מתעורר בלי להבין שהוא מתעורר לזה. אני מזהה את הקולות שהוא עושה ובאה מהר לקחת אותו לשירותים, אם אני מספיקה לפני שהוא עושה במיטה. (היו לנו גם לילות עם 4 פספוסים בלילה...).
אצלנו כן חוזר לישון לרוב לבד. אבל אם התעורר יותר מידי כשלקחתי אותו לשירותים או כשהחלפתי לו, אז לפעמים כן רוצה שאני אהיה איתו (אני שוכבת לידו, לפעמים נרדמת שם, ולפעמים עוברת אחר כך למיטה שלי).

רק ששלח פתאום התחיל עם זה עכשיו. זה לא היה קודם..אוף כנראה שנסבול עוד קצת ללא שינה עד שזה יסתדר.
תודה רבה לכל מי שינתה ושיתפה

מקווה שיעבור מהר בעז"ה.

קרה לנו תקופה מסויימת. עבר.

זה טוב מאוד שהוא מתעורר לשירותים ולא בורח לו.... אני מבקשת מהבן שלי שיגיד לי כשהוא צריך כדי שיעזור לו ללכת לשירותים... לגבי הלילה אולי להמעיט בנוזלים לפני השינה

הוא כזה קטן.

ילדים זה קשה ומעייף..אין מה לעשות ואם הוא קם ומבקש שתלכו איתו אז תלכו איתו...הוא עוד ממש קטן..
כמה לילות תראו לו שאתם לא מתרגשים מהבכי והוא ילמד להרדם...

אבל אני מבינה שאת יכולה להגיד שזה קשה..זה לגיטימי לגמרי אבל הוא באמת קטן בשביל ללכת לשרותים לבד ובטח שלא בלילה..
ואני מהגומלים מוקדם מאד

ואולי כבר כתבתי את זה איפשהו...
הוא נגמל בגיל שנתיים. טבליות הוא היה הולך לבד לשירותים או שלא היה קם בכלל.
המעצבן זה שפתאום זה התחיל.. אחרי חצי שנה. זה בא יחד עם גמגום(שמתאים לגיל, אבל זה צירוף מקרים מוזר).

בין לקחת אותו לשירותים(ולדבר איתו כל הכבוד שהוא מתעורר ללכת לשירותים וללהסיח את דעתו כך שיעשה יותר מהר ויתעורר פחות.) לבין להשאר איתו עד שנרדם שזה אפשר ללמד אותו שאתם לא נשארים

יכול להיות שהכל בסדר
אבל התעוררויות בלילה, רגרסיה בגמילה וגמגום הם כולם סימנים שיכולים לנבוע גם מאיזשהו קושי רגשי
מקווה שתכף יחלוף כלא היה ותשנו כולכם לילות רצופים ובריאים

לקחת אותו לשירותים ולהחזיר לישון

כל התהליך של הבכי וכו' רק מעיר אותו יותר
וזה נהיה יותר קשה אחרי זה לחזור לישון

ושגברים לא יגיבו פה.
לשם כך יש את פורום הורות.

אולי זה פשוט בא לו באיחור

אני מניחה שהכי הגיוני להתחיל אצל רופא ילדים או משפחה ושהוא יפנה הלאה..

בלימודים שלי כקלינאית תקשורת, באחת התצפיות שלי על קלינאי תקשורת שעוסק בטיפול בקול (די בטוחה שקראו לו דניאל צימרמן), צפיתי בטיפול של מקרה כזה, של בחור כבן 20 עם קול שלא התחלף. הקלינאי לימד אותו איך להשתמש אחרת בקול ו'לגלות' את הקול הגברי שלו.

קלינאית תקשורת שעוסקת בהפרעות קול תוכל לעזור

את חייבת בדיקה מוסדית.

אם זה לא חשוב לך, קחי בחשבון שיכול להיות שזה טעות והיא לא באמת נדבקה אז תחליטי אם שווה לך לשמור בידוד אולי לחינם או ללכת להיבדק.

מספיק אנטיגן מוסדי. Pcr יותר אמין.

בעקרון מי שמחוסן / תו ירוק יכול לעשות בדיקה ביתית ואם שלילי יוצא מבידוד מי שלא צריך בידוד 5 ימים (מיום החשיפה האחרון) ושתי בדיקות שליליות שלפחות 24 שעות בינהן והבדיקה השניה ביום החמישי.

יש כאלו שאומרים שאם לא שומרים בידוד בבית גם מחוסנים צריכים בידוד.

אם היא מתחת לגיל 12 ההורה שמטפל בה צריך בידוד גם אם הוא מחוסן.

אם יש לך אפשרות ל pcr הכי טוב

היא עם תסמינים? אם כן זה יותר אמין

קשה לי להאמין ששלוש בדיקות טעו דווקא אצל אותה ילדה (שאר בני הבית יצאו שליליים).
Pcr - יקח מלא זמן עד שהתוצאות יגיעו וביקשו להשאיר את זה לאוכלוסיות בסיכון.

מרגישה לא בנוח לשלוח את הבן המחוסן לבית הספר (לפי ההנחיות) מצד שני יהיה פה סיוט אם אשאיר אותו ממחר.

אם כל פעם עושה בדיקה ביתית לפני

אבל נגיד מחר יצא שלילי- נשלח אותו.
ברביעי חיובי- חצי כיתה תכנס לבידוד.

מצד שני… אשמתי שהם לא התחסנו?
מצד שלישי… אוף! לא רוצה לשבש את החיים לעוד משפחות פה. גם ילדים מחוסנים יכולים להדביק את האחים הקטנים שלהם למשל שהם לא בגיל שאפשר להתחסן עדיין.

שלא הייתי שולחת... רק אמרתי מה מותר... במיוחד שהבידודים ב"ה עומדים להיגמר... אז כן הגיוני לשלוח

היות והוא מחר מגיע לכיתה שלילי

אז הוא לא הדביק.

רק מחרתיים הוא התחיל להדביק.

את אפילו לא צריכה לעדכן את הכיתה....

(כדי לא להלחיץ אנשים)

אם אנטיגן היה כזה מושלם היה יותר קל לכולנו.

מי שנחשף לחיובי 4/7 ימים לפני הבדיקה החיובית שלו חיב בידוד כי בהחלט יכול להדביק גם לפני שהאנטיגן הראה חיובי.
וזה ההנחיות גם לpcr עוד בלי להכניס את רמת הרגישות הנמוכה של אנטיגן , ההבדלים בין חברות שונות, וטעויות בדיקה ושגיאות בבדיקה

נכון שהולכים לבטל בידודים ושלאף אחד כבר לא ממש אכפת זה בעיה אחרת. ושכל אחד יחליט מה הוא עושה בפועל

אבל ממש לא נכון שרק ברגע שאנטיגן הוא חיובי הבנאדם מדבק
(כן קצת נכון שאנטיגן מזהה *יותר* בשלב שבו מדביקים וpcr בטווח יותר רחב של לפני ואחרי. הלוואי וזה היה מושלם כמו שאת מציגה את זה)

בעלי היה עם קורונה,

ואז כולנו נדקנו והיינו שליליים.

לאחר יומיים נבדקנו שוב כי ילדים העלו חום (זה יה הלפני שהיה בדיקות חופשי...)

אז אמרו שאם אנחנו חיוביים הכיתות לא נכנסות לבידוד כי ביום שהם יצאו מהכיתה הם היו שליליים.

זה שייך להנחיות המאוד ישנות

כל עוד האדם היה שלילי הוא אינו מכניס לבידוד את מי ששהה בקרבתו.

לא מכירה את ההנחיה הזו היא כנראה לא היתה הנחיה גורפת. אבל לבדיקת pcr היא הגיונית מבחינה רפואית כי היא מזהה גם בזמן שלא מדבקים עדיין.
לאנטיגן לא...

למיטב ידעתי זה מעולם לא היתה ההנחיה, תמיד נכנסו לבידוד 4 ימים לפני התסמינים / הבדיקה כי אנשים מדביקים לפני.

אני עשיתי pcr ביום חמישי ויצאתי שלילי במוצש עשיתי שוב ויצאתי חיובי למרות שהיום האחרון שלי בעבודה היה יום חמישי כולם במשרד נכנסו לבידוד (זה היה לפני החיסונים כשלא היה תו ירוק וכולם היו צריכים בידוד של 10 ימים)

את מהממת שככה חושבת על אחרים...
לצערי זה כבר לא נפוץ בכלל מחשבות מהסוג הזה על הקרונה לאחרונה....
אז אשרייך....

ועם כל זה, לא משנה מה תחליטי, בחמישי כבר אין יותר בידודים לילדים....

אפילו בימים של הסתגלות שגומרים מוקדם, הגננות צריכות להשאר בגן עד 14:00

(השאר בבידוד)
זו ההוראה שהגננת קיבלה מהפיקוח.
והגננת הלכה.

בראשון כבר יחזרו כנראה.

כשהיה אצל הבת שלי חולה הגגנת הודיעה שהגן יפתח בכל מקרה לא משנה כמה יגיעו בסוף היו 10 מחלימים.

כשאצל התינוקת היה בידוד במעון פתחו קבוצה לה ולעוד תינוק אחד מחלים.

אבל זה היה בתחילת השנה, נראה לי עכשיו בגל הזה כל אחד עושה מה שבא לו ובקלות מבטלים כי גם ככה גנים סגורים.

למסגרת מגיעיל רבע מכמות הילדים, אבל זה הנהלים של משרד החינוך עכשיו

לרקוד, אבל יש רק ילד אחד במעגל...

נשמע לי שערורייה מה שאת מספרת. אבל אין לי מושג מה הכללים...

ומספיק שיישאר רק איש צוות אחד או שיחברו גנים

עם איש צוות אחד. חייבים להיות שני אנשי צוות. העיריות עושות שמיניות באוויר כדי לפתוח גנים, גם אם זה אומר לשלוח סייעת נוספת במקום גננת חולה. העעקר שיהיו שני אנשי צוות.
ולא מחברים גנים בגלל הקורונה. אם יש מקומות שעושים את זה, זה ממש לא בסדר

והבוקר כמעט לא פתחו גן כי לא מצאו צוות (בסוף אחת האימהות השיגה מישהי שתהיה בגן).

אצלנו פתחו גם גן עם ילד אחד

אוף, באמת אשמח לשמוע איזה אסמכתא או משהו.

אממ לא יודעת אם יש איזה אסמכתא, זה משהו שאני יודעת שהיה
אין לי ילדים בגן עדיין...

אני לא יודעת בדיוק, אבל זה הכלל.

עם מנהלת אשכול גנים.
ההוראה הרישמית של משרד החינוך היא, כאמור, 3 ילדים.
מסתבר שבתל אביב, ובעוד רשויות, הוחלט ע"י העירייה, הפיקוח וועד ההורים המרכזי לפתוח גנים החל מ 5 ילדים.
יש לכך שיקולים רבים, ואחד מהם הוא שמעדיפים לא לפתוח גנים עם 3 ילדים ולקחת את הצוות לגנים אחרים עם יותר ילדים. כלומר, עדיף ש 3 הורים ישבו בבית מאשר יותר הורים בגן אחר.

והיום צרפו שני גנים.

לא יודעת מה הנהלים.

כולם היו בבידוד חוץ מילד אחד
ואמא אחת עשתה סצנות מטורפות
התקשרה לפיקוח וכו
ומסתבר שחוקית מגיע לבן שלה
שיגיעו ויפתחו גם רק בשבילו
זה היה ממש לא יפה מצידה שהיא ככה התעקשה, כי היא ידעה שאין צוות וכולם בבידוד/מאומתות
וזה היה סיוט...
אבל חוקית לפי מה שהיא בדקה גם בשביל ילד אחד צריך לפתוח

אני מורה בחנ"מ
ועובדת בעיר אחרת מהבית
וקרה הרבה פעמים שבאתי בשביל בת אחת!
גם בימי הסגר כשרק החנמ עבדו וגם בבידודים.
זאת העבודה והמחויבות שלנו והמקצוע שבחרנו.

ברור שזה קצת מעצבן אבל אני הכי מבינה את האמא שחשוב לה לשלוח. ילד חנמ בבית זה קשה מאוד ואין לו סדר יום וכו...
ואם זכותה לשלוח אז אין מקום בעיני לראות את זה בכזו שליליות.

והעמותה הייתה צריכה לעשות שמיניות באוויר כדי לפתוח..
חוץ מזה שבכלל הוא הכניס לבידוד את כולם כי היא שלחה אותו עם חום..
ופשוט יצא לפני כולם כי הוא היה הראשון שחלה....

אבל אחרי שבוע בבית, וכנראה ילד שקשה לשמור עליו, זה מובן שהיא רוצה לשלוח אותו

כאילו חסר להורים היום לקחת עוד יום חופש בגלל המורים כשיש כל כך הרבה בידודים ומחלות בלי קשר

אין לך מושג מה זה מסגרת בשביל הילדים הלו ובשביל ההורים. ואם מגיע להורים שיפתח להם גן אז שיפתחו.אף בוס לא שואל את המזכירה שלו אם היא יכולה בבקשה להגיע לעבודה גם אם היא היחידה בעבודה.. זו העבודה שלה ולכן היא מגיעה.

ממש לא התכוונתי לפתוח פה דיון..
זה היה סיפור ארוך ומורכב של מערכת יחסים סבוכה בין הצוות להורים,
הוא היה ילד מהמם אבל מורכב בקנה מידה שהרוב לא מכירים..(מוטורית, רפואית, פיזית...מכל הבחינות)
והשקענו בו כל כך, באמת. כל הצוות עשה כל שביכולתו והרבה מעבר לתפקיד שלנו כדי לקדם אותו, וקיבלנו באמת רק תלונות מההורים...
אולי אתן צודקות וסתם מיהרתי להגיד שזה היה ללא התחשבות, כי באמת היא מעולם לא העריכה או הודתה, רק תקפה, והתלוננה על כל דבר... אז הנחתי שגם פה היא לא חשבה לרגע על ההשלכות ועל כל הצדדים האחרים.
אולי טעיתי. יכול להיות ויכול להיות שלא...שוב, זה לא ככ משנה ולגמרי לא התכוונתי שייפתח פה דיון....
מתנצלת אם הכעסתי/פגעתי משום מה
@משמעת עצמית @oo @בוקר אור

שיחסים עם הורים, במיוחד בחנמ יכולים להיות קשים מאוד.
ולקבל רק תלונות זה קשה ממש.
ואין ספק שאנחנו לא מכירות את כל הקשר.
לעבוד בחנמ זו שליחות ולא תמיד קלה😌

לי היה חשוב רק להאיר את הצד השני...
הכל טוב @אמא לאוצר❤
ותמשיכי בעבודה המסורה🙏

נשמע שהיא לא מאה.
אבל בנושא הזה לדעתי היא צודקת- גם חוקית וגם הגיונית..
הצלחות לך!

כשקר יש יותר פיפי...

וכמובן להשתדל להמעיט בשתייה בשעות הערב.

האם ישנו עוד איזשהו שינוי בהתנהגות?
בעקרון הרטבת לילה בגיל 4 זה סביר לגמרי. לבדוק מה שכתוב מעלי ושזה לא בגלל הקור וכו.
אבל הייתי שמה לב שאין איזשהי רגרסיה וקושי רגשי.

דלקת בדרכי השתן..
אבדוק..

וגם מבד סריג.

יש בעיר ויש בגאולה

שיש לה בדיוק חצאיות כאלו. שחורות לייקרה גם נשפכות גם גזרה איי. כל מיני אורכים. הבנות שלי קבוע קונות שם. זה בקומה התחתונה מול קפה נאמן

באותו קניון יש גם ביגוד למעלה שלפעמים יש להם, וגם פטרול נראה לי בקומה העליונה, וגם בייסיק יו איפשהו. אז כדאי לעשות סיבוב לראות את הכל.
אני לא זוכרת מה המחיר בדיוק

ואין לי מושג למה היא סירבה ל קנות שם.. (קריזות של גיל ההתבגרות..)

הן היו נראות לגמרי מה שהיא רוצה ובמחיר טוב.

בכל אופן לא נראה לי שאגיע השבוע לקניון רמות..

מחפשת משהו בעיר.

לא יודעת להסביר איפה זה בדיוק
ויש את אלנבי בעיר שפתחו חנות חדשה ענקית כזו בתיך המדרחוב. אבל לא תמיד יש להם חצאיות זה בתקופות
לא מכירה יותר, בעיר אין חניה, בקניון רמות יש 🤷🏼‍♀️

בס״ד

כשאת נמצאת בתחתית רחוב אגריפס עם הכיוון לכיוון העלייה, זה נמצא ברחוב בצד שמאל (הרחטב מוביל לרחוב יפו). בהצלחה!

נמצאים על יפו, בין הדווידקה ליפו מרכז, כשהולכים מכיוון הדוידקה זה בצד ימין
צריך לרדת מדרגות כדי להיכנס לחנות

בס״ד

של הנשים היתה בתחתית אגריפס ועברה לרחוב יפו. נכון לתקופת החגים חנות הילדות איפה שכתבתי (ברחוב צדדי שמחבר בין אגריפס ליפו) 🙂

חשבתי שחנות הילדות נסגרה..

לדעתי הם כבר לא. בתור נערה הייתי קונה שם ואחר כך ראי י שהם כבר פחות. בכל מקרה זה ברחוב אגריפס

יש שם גם חנות בשם מתן, שאני קונה שם לפעמים. אולי יש שם גם דברים בשביל נערות.
למען האמת אין לי מושג מאיפה החצאיות של הבת שלי. כבר לא זוכרת... (אבל נשמע קצת סגנון אחר. אם הצלחתי להבין )

עבר למול מיני אלנבי, לכיוון קצפת של העיר.

שווה לנסות כי זה משהו אוניברסלי כזה שתמיד צריך.
שלי ארוכה. אם זה טריקו - אפשר פשוט לקצר בגזירה בלי לעשות גימור (ככה החצאית שלי הגיעה כשקניתי אותה, בלי שקיצרתי)

יש שתי חנויות בעיר של אותנטי יש שם חצאיות חלקות.

עכשיו אני צריכה לחכות שגם מזג האויר יתאים לטיול לירושלים..

טריקו ארוכות, גם שחור וגם צבעוני, יש להם גם אורך ברך. תלוי בגובה הילדה.
יש גם באותנטי, קמליון, חצאית המנשה (של הילדות זה עד מידה 18), מיני אלנבי (ביגוד ממש זול באיכות בהתאם), נטע, לפעמים גם בלורד קישט.

יש חנות בירידה מרחוב כנפי נשרים. אם את רוצה הכוונה מדויקת - אז אני צריכה לשאול אותה, כי היא אמרה ששינו שם דברים.
אולי יש עוד סניפים.

אבל קיבלתי רושם שהם די יקרים,

וגם לא נראה לי שאגיע לאיזור גבעת שאול

אחת ב-45 והשנייה ב-65. נראה לי שזה יחסית זול בשביל חצאיות לנערות, לא?
בכל אופן, זו באמת השקעה להגיע לשם... אולי עדיף להתמקד במרכז העיר.

בחנות לא מוכרת. כשמגיעים מכיוון תחנה מרכזית, על רחוב יפו, אז פניה אחת או שתיים לפני הפניה של קינג ג'ורג' יש חנות כזאת לא מוכרת... אני חושבת שזה בסמטה של דני ספרים. ממש על הפניה. כשהולכים ברחוב יפו מצד ימין. מקווה שעזרתי. יש שם שטיח מקיר לקיר ומדרגות בתוך החנות...

בכנפי נשרים

הזמנות מגיעות מהר.
החצאיות טריקו שלהן מעולות, רק מידות יחסית גדולות.
אני לא גבוהה מדי, לובשת מידה 16 לנערות. מגיע לי לנעליים...

קניתי לבת שלי גם שמלות וחולצות והיא מרוצה ממש.

על יפו צד ימין, קצת לפני כיכר ציון...

דרך ריפוי בעיסוק.

מאוד עוזר!

כבר 4 שנים
לא היו לו בעיות חברתיות ולא התנהגותיות, גם לימודית הוא שרד, אבל לא הצליח להקשיב בשיעורים.
לא רציתי שהוא יהיה בהשרדות בלימודים, וכשהוא אובחן עם קשב וריכוז נתתי רטלין בהמלצת הרופאה, השיפור היה מיידי, הוא התחיל להקשיב בשיעורים.

אין לו שום תופעות לוואי מהרטלין, אפילו לא השגרתית של חוסר תיאבון.
הרטלין מאד העלה לו את הבטחון העצמי, כי חוץ מהקשב, יש לו קליטה מהירה וזיכרון מצוין, וזה עזר לו להיות מילד חלש לימודית לחרוץ ומצליח

רואה הבדל בהתנהגות בימים שהוא בלי הכדור?

אני לא מכירה את ההתנהגות שלו שהוא עם כדור, כי זה קורה רק בבית הספר.
באופן כללי ההתנהגות שלו תקינה, קצת יותר אימפולסיבי ומציק מהרגיל, אנחנו מצליחים להכיל את זה, לשקף לו, וזה משתפר עם הזמן

הריטלין מאד מאד עוזר!
חסרונות: גורם לחוסר תאבון, עוזר למספר שעות מסוים ואחכ יש לפעמים רגרסיה (״ריבאונד״). בעקרון אפשר לשנות סוגים ומינונים כדי להפחית תופעות לוואי.

דברים נוספים שיכולים לעזור:
הדרכת הורים ייעודית ע״י מומחית לנושא
שמעתי על מכון גבעולים דברים טובים (תחפשי את הפייסבוק שלהם).
לעשות הרבה ספורט
אולי ביופידבק

שיהיה המון בהצלחה!

ריפוי בעיסוק עזר לכל מיני דברים שפספסה כמו כתיבה נכונה, צביעה מדוייקת דברים כאלו 

עזר גם שהוחלט עם המורה שכשקשה לה בשיעור הא יורדת ועולה מדרגות וחוזרת לכיתה.

התחלנו התעמלות ושחייה על בסיס קבוע, עזר מאוד.

אבל ההפרעה הייתה יחסית נמוכה ומדובר בילדה מאוד חכמה שקצת הפסד של לימודים לא היה נורא לה אז מקסימום חלמה ולא הקשיבה

ובמקום 100 במבחנים בגלל אימפולסיביות יורדת ל90...

תמיד עולה שוב הרעיון של ריטלין אבל אנחנו מעט נרתעים בעיקר בגלל שהכול בסדר והיא שורדת...

 

ריפוי בעיסוק לכשעצמו מסייע לקשיים ספציפיים מוטוריים, קשיי התארגנות, תחושה ועוד. הוא לא פותר הפרעת קשב באופן ישיר אלא נותן לילד אסטרטגיות להתמודד עם הקשיים שלו או לעקוף אותם.
בנוסף, פעילות גופנית מאומצת מסייעת להפרשת דופמין טבעי שבטווח של בערך שעה וחצי לאחריו - יכולת הריכוז עולה. אבל לא לאורך זמן כמו יום לימודים.

מבחינה חברתית - צריך לעשות אבחנה מבדלת אם מדובר בקושי חברתי ראשוני כמו לקוי בהבנה חברתית, פרוש סיטואציות שגוי, קושי בפרגמטיקה ותקשורת
או שהפרעת הקשב גורמת לכך בגלל אימפולסיביות וכו.

לגבי ריטלין או כל טיפול תרופתי אחר לקש"ר (ויש מבחר גדול):
יש ילדים שטיפול תרופתי ממש מציל אותם ויש שפחות.
1. צריך לתת את הדעת על תופעות לוואי לאורך זמן - לדוגמה: חוסר תאבון עלול להתבטא לאחר כמה שנים בעיכוב גדילה, אבל עם שימת לב מעקב ומנוחה מהתרופה בסופ"ש ובחופשים אפשר לאושש את התאבון ואז מדביקים את הפער...
2. לעבוד אך ורק בצמוד למרשם רופא - נוירולוג או פסיכיאטר או רופא ילדים שהתמחה ספציפית בהפרעות קשב. לא לנסות לבד או עם מורה או מטפלת וכו. ושיהיה תיעוד של הנסיונות.
לברר היטב על רופא שאתם סומכים עליו ומכיר את הילד והסיפור ולא להחליף רופא כל רגע...
3. התרופות להגברת קשב מגוונות מאוד ומתפתחות כל הזמן. לא להתייאש אם ניסיתם תרופה מסויימת במינון מסויים ולא עזר או לא היה טוב / תופעות לוואי מוגזמות. להמשיך לנסות מינון אחר או סוג אחר עפ"י המלצת הרופא. בסוף בעז"ה מגיעים לכדור והמינון המתאים.
4. לקחת בחשבון שבזמן ההתפוגגות בחלק מהתרופות יש שעה שעתיים קשות של הסתגלות ואח"כ זה נרגע. למצוא תעסוקות מרגיעות / משחררות ונשימה עמוקה.

בהצלחה רבה!

ארגו אומני מתאים מגיל לידה (3.2 ק"ג).
קניתי בעלי אקספרס, עלה בערך 130.

התחלתי להשתמש בערך בגיל הזה. עכשיו היא בת חצי שנה. בינתיים אני מרוצה.

נשמח ממש שתקראי את מכתב הפתיחה כדי לדעת מה הרעיון של הפורום הזה והנושאים המתאימים לו.
תמיד את מוזמנת לכתוב כאן מניסיונך ולשאול שאלות מתאימות ❤️😘
בשעה טובה פרסמנו את מכתב הפתיחה! - אימהות, השלב הבא

ואם זה היה בטעות.. מותר לטעות הכל טוב 🙂

בס״ד

יהיו בבידוד... או שפספסתי משהו? 🧐

בגלים הקודמים היו תקופות ששמרתי בבית גם כשלא היה סגר או בידוד והרוב המשיך לשלוח. אבל עכשיו אני גם שולחת...

והבריאות והאיזון שלך ממש חשובים... זה גם הבריאות שלהם בסופו של דבר...

♥️

בשביל בריאות הנפש של הילדים טוב שאת שולחת אותם.
אולי אם תזכרי את זה לא תרגישי מזניחה

כי אני כבר לא בטוחה בכלום, לא יודעת מה טוב ומה עדיף להם ומפחדת שאני מזיקה להם בזה שלא הולכים ונשארים הרבה בבית.
אבל כבר התחרפנתי מבידודים והחלטתי שעדיף להשאר בבית מרצון. ועכשיו לא שלמה גם עם זה.

את דואגת לידע ולהשכלה שלהם.
את דואגת שתהיה להם אמא רגועה.
את דואגת שהם ימשיכו לפגוש חברים.

בכל הטירוף של התקופה האחרונה, בעיניי אין משהו אחד נכון לעשות.
כל אחד עושה את השיקולים שלו ומה שמתאים לו.
ואם זה מה שטוב לך, אז זו הבחירה כי טובה ואין לך מה להרגיש רע עם זה❤️

יכולה להגיד לך שהבן הגדול שלי בן שלוש וחצי, בבידוד יומיים וכבר אני רואה איך הוא מתחרפן. אנחנו מנסים לעשות דברים, לשחק ועוד אבל בסוף, זו לא המסגרת הרגילה שלו. להיות כל היום בבית זה לא שפוי, וזה לגמרי הגיוני להמשיך לשלוח למסגרות. מסגרות זה לא רק בייביסיטר לילדים, זה הרבה מעבר

כי במציאות שאני גרה בה, גם קהילתית גם משפחתית וגם חברות של בנות שגרות בשכונות אחרות חלקן, אני לא מכירה מציאות כזו. אולי אמא אחת. רב מוחלט מוחלט לא משאיר בבית מרצון ולא חולם על הכיוון.

גם איך אפשר? הרוב לא עובדות?

אצ דואגת להם חברתית, לימודית
מה הבעיה?
ואו.. לא מאמינה שזה ככה.. דבר כלכך מובן מאליו בית ספר נהיה תהליך מורכב אם ללכת אליו.
קורונה לכי! ואת אמא מושלמת שעושה את הדבר הנכון.

עד שגם ככה נכנסנו לרצף של בידודים...
אבל לא, אני באמת זקוקה לשקט בבקרים (ולא רק כי אני עובדת מהבית), ואני יודעת שהילדים שלי זקוקים לשגרה (כמה שהיא קיימת בכלל) וללמידה הרציפה והנכונה.
מה שהולך אצלנו בימים האחרונים רחוק מלהיות אידאלי...
אז כן, כל עוד הם לא *צריכים* להיות בבית - תשלחי אותם בלב שקט...

קודם כל, את חייבת את השקט שלך, זה קריטי.
אני ממש מבינה אותך, כי לי כבר שבועיים אין אפילו יום אחד של שקט כזה ואני מרגישה שהמוח שלי מפוצץ ולא מתפקד כבר. ומי שמפסיד בסוף, מחוסר יישוב הדעת שלי, זה הילדים, שאמא שלהם הופכת לעצבנית די מהר.
שנית, לילדים זה ממש טוב לשמור על השגרה. מקסימום, ידבקו, יהיו קצת חולים ויחזרו לשגרה. אני גם מקפידה שמי שיכולה ללכת לבי''ס הולכת. זה כ''כ שומר להם על השפיות בבלגן הנוכחי.
באמת נראה לי שלא צריך לפחד כ''כ שהילדים ידבקו בזן הזה, זה ממש בקטנה. בטח שלא להגן עליהם ממחלה אם המחיר הנפשי שאת והם ישלמו על ההגנה הזאת הוא גבוה מידי.
אני לגמרי איתך.
את אמא נהדרת.
אפס הזנחה, תנוח דעתך.

כי גם אני בבית עם התינוקת ולא בטוחה שזה הדבר הכי טוב לילדים. וגם אני עם המון יסורי מצפון שאני גוזלת להם שגרה מסויימת, שהם מטפסים על הקירות בבית ואין לי סבלנות אליהם, שהם מפסידים חומר.
אני חושבת שזו מציאות כזאת משוגעת שאנחנו חיים בה שמה שנעשה נרגיש התלבטות אם לא היה עדיף לבחור אחרת.

וממש לא חושבת שזה שפעת ועדיין יש כל כך הרבה שיקולים לשני הצדדים ולכל בחירה שתבחרי תהיה השפעה לטוב ולמוטב.

תהיי שלמה עם עצמך, את אמא מקסימה ומגוננת שדואגת לילדיה במציאות מטורללת.

לא יודעת מאיפה את שומעת על כל ההורים שמשאירים בבית, מסביבי אני לא רואה את זה, רק הורים שמשאירים מחוסר ברירה במצב של בידוד ומשתגעים.

שזה קשה בטירוף.
עזבי אותי, שבועיים וחצי אחרי לידה.
קשה להן מאוד, והן קטנות ולא מפסידות חומר.
קשה להן שאין שגרה זה מטריף את כל סדר היום
וזה מוציא מהן זעם וחוצפה ועוד מטעמים
ואני אכולת רגשות אשם שלא יושבת איתן מספיק, וכועסת, ולא מכילה מספיק והרבה זמן מסך....
אני לא שולחת כי חסה על בריאותן, לא ממש מפחדת מה קורונה, לא יותר מכל מחלה אחרת.. רק כי אם אשלח זה בידודים בלתי נגמרים, ואם לא שולחת לפחות אפשר לצאת לגינה, ללכת לאמא שלי שעוזרת...

בקיצור
את עושה מה שהכי טוב לילדים שלך. אצלנו המצב נורא.
הגדולה הייתה בבידוד עד היום- שבוע, והגן הספיק בזמן הזה להיכנס עוד 4 פעמים לבידוד! כל פעם יש ילדים אחרים- מי שנחשף/לא נחשף, גננת משלימה/מחליפה, וכו' וכו'..
עשיתי ניהול סיוכנים- השבוע לא שולחת.
נראה מה יהיה שבוע הבא

תנסי לחשוב מה אצלך יכול להעסיק בלעדיך.
אפילו אם זה עושה קצת לכלוך כל עוד הוא סביר עדיף להשקיע בסוף יום חצי שעה לסדר ולנקות (איתם כמובן) תמורת קצת שקט במהלך היום

אצלנו זה מדבקות בהרבה צורות, ברבצק, בריסטולים ומספריים בטיחותיות (כי נייר הן לא גוזרות ;) ) , קניתי כמה דפי עבודה כאלה שצריך להדביק כפתורים לפי הצבע (לצערי אין בחנויות מסודרות רק בהכל בשקל) ודברים בסגנון. וגם כמה משחקים חדשים אבל כאלה שמפעילים כמו "משושים"

זה הוצאה
אבל זה שאני מוציאה להם כל יום משהו אחד חדש מעסיק אותם קצת ונותן שקט. עם תינוק קטן את אפילו יותר תדעי להעריך דבר כזה😅

אני לא מקנאה בך, גם אני משאירה בבית אבל אצלי רוב הימים הם עם בייביסיטר ואין תינוק...
אבל ברור שעדיף שיהיו בבית לפני הבידוד ולא אחריו, לצאת קצת החוצה משנה את כל התמונה ומקל מאוד

זה באמת מעסיק ממש
ומלכלך...

אבל מתאים אוריגמי?
אצלי זה מעסיק אותם נהדר וזה ''נקי''.
יש ביוטיוב מישהי בשם רומי עם ערוץ ''רומיגמי'' והיא מסבירה נהדר.

הגדולות אולי כן יכולות אוריגמי אבל זה צריך לשבת איתן ולעשות

לא צפוף בכלל כפרה.
מה אוריגמי עכשיו....

אני כרגע כן משאירה בבית.
ועדיין חושבת שאת עושה נכון. ובטח לא מזניחה...
כי אני חושבת שהזהירות צריכה להיות בהתאם ליכולת.
וגם אצלנו - אם הייתי מרגישה שזה נהיה קשה או מורכב, הייתי שוקלת שוב מה נכון לנו לעשות.
ובכל בחירה, הדבר הכי חשוב זה להתפלל לקב"ה שיהיה שותף להשתדלות שלנו, ויעשה מה שהכי טוב עבורנו.

לק"י

והאמת שלא נשאיר אותם בבית לנצח. בעיקר צריך להתפלל שהשגרה תחזור ולא נצא ונכנס לבידודים

וזה שהם ישארו בבית במנותק מחברה, זה לא חשוב לבריאות הנפש?

 

את עושה טוב

את צריכה את השקט הזה כדי לצבור אנרגיות בשבילם

והם, המפגש החברתי חשוב לבריאות הנפשית שלהם

 

חוץ מזה, שהזן החדש כמעט ולא משפיע על ילדים

הרבה פחות מאשר שפעת.

לא שמתי לב שאני בניק הזה

 

יש לי ניק מיוחד לפורום הזה כדי לכבד אתכן

למה שמישהן שיעשה את זה יחשוף את עצמו?

לא סותר את זה שהגיוני שיש מתחזים.

תודה על הדאגה לנו.

לק"י

אם יש לכן חשדות דווחו לנו באישי.

יואו סטנדאפ

גדלתי על החוברות שלו 'בוקר טוב חשיבה'.
כשרציתי לקנות לילדים ראיתי שמוכרים עדיין רק את של כיתה ג' וו'. (עכשיו הבת שלי נהנית נשל כיתה ג').
אבל יש לו גם חוברות 'לאהוב חשבון' לכל גילאי היסודי, והן ממש מוצלחות לדעתי. הבת שלי ממש לא אוהבת ללמוד חשבון בכיתה, ואת החוברות האלו היא עושה להנאתה מרצונה החופשי...

לבת שלי הרמה בכיתה מתאימה, פשוט בחוברות שלו הלמידה יותר מהנה ומעניינת (וגם זה שהיא בוחרת לעבוד ולא חייבת מוסיף למוטיבציה...)

לק"י

אני זוכרת שלא אהבתי את השם שלהן

ועדיף חוברת שדורשות חשיבה 'מעבר' לידע החשבוני הטכני

בינתיים לא יצא מזה משהו משמעותי.
ברור שעדיף חשיבה. רק לא מוצאת משהו רלוונטי משמעותי.

כתבתי את זה כי למשל כשלימדתי שפה שנה שעברה קיבלנו מהמוציאים לאור המלצות על עוד חוברות העשרה שלהם

מתמטיקה און-ליין - מבית מתמטיקה בהתכתבות | מכון דוידסון לחינוך מדעי
לא מניסיון, אבל אני יודעת שהם טובים.

עם כל האהבה כן? זה מיועד לילדים שלא רק קל להם החומר אלא גם אוהבים לשבת ולקרוא ולתרגל וממש נהנים מחשבון כחשבון .חושבת גם שאפשר להצטרף לזה רק בתחילת השנה, נראה לי שיש אופציה לבקש התנסות

אבל טוב שאמרת...
(אני חושבת שהיתה תקופה שאני הייתי בתכנית הזאת, לפני די הרבה שנים, אבל למרות שאני באמת אוהבת מתמטיקה לא הייתי יותר מידי טובה בלשבת ולהשקיע בלמידה עצמאית, אז איכשהו זה לא החזיק...)

היא חד פעמית לשנה (איזור ה300 כשביררנו ממה שזכור לי) ואפשר לבטל אחרי חודש.
(ביררנו מזמן, זה מה שזכורלי)
בעיני עלות לא יקרה לשנה אם התכנית מתאימה, ויש גם אפשרות לבטל.

כדאי לודא שוב מולם

את הספרים "המורה סיימתי". בתור מורה המלצתי להורים לילדים כאלה לקנות..

זה משחקי יותר ומפתח חשיבה מתמטית.

נבדוק.

אם יש עוד רעיונות מומלצים, אפשר לכתוב עוד.

אחרי כל ההמלצות על חוברות חשבון, אני אשמח גם להמלצות על חוברות מוצלחות ליסודי בנושאים אחרים - היגיון, חשבון, ועוד.

ראיתי פעם בפורום, לא זוכרת מי המליצה, אבל קניתי לבת שלי ואני ממש מרוצה.
'מעברית לאנגלית' - חוברות אנגלית לכיתות א' - ו' (מארז) מעברית לאנגלית | להזמנה אונליין במבצע

קנינו סינר שעליו ציירנו כל מיני מאפים וכתבנו ''מאפית x''-עם שם הילדה.
קנינו גם כובע טבח
והכנו מגש או סל עם מלא עוגיות שהיא חילקה לכל הילדות בגן.
שנה אחרת היא רצתה להיות ספר תהלים. אז ציירנו על אלבש ספר תהלים ותווים וכאלה, היתה לה שרשרת עם ספר תהלים קטן וכתר של דוד המלך.
שנה אחרת היא היתה ציירת, ראיתי שכתבת.

אנחנו כמעט תמיד מכינים בבית. לפעמים זה דורש השקעה יותר, לפעמים זה די פשוט. לפעמים קונים אביזרים משלימים.
למשל -
תחפושת של ארנב: אוזני ארנב קנויות, מכנסי פרווה לבנים שמצאתי בסטוק וחולצה לבנה פשוטה שעליה הדבקתי בד מעוגל בצבע של אוזני הארנב.
תחפושת של אפרוח (התחפושת הקבועה לתינוקות קטנים) - בגד צהוב כלשהו שיש בבית, וכובע תפור מבד לבד שעליו מדביקים עיניים זזות או תופרים כפתורים כעיניים, ומקור תפור מבד לבד בצבע אדום.
יש עוד, חלקן תחפושות מקוריות (לפי הרעיונות של הילדים). אם יהיה לי כוח להיזכר ולכתוב בהמשך - אעשה זאת בלי נדר.

בקשר לתאומות -
התאומים שלנו התחפשו שנה אחת לגזרים - טו-גזר (together). זה מתאים גם לצבע השיער שלהם (הבנתי שגם אצלך זה אולי כך?)
גזרתי בד כתום בצורה של גזר שאותו הם לבשו עליהם, והכנו מעין כובע/כיפה מאותו בד שעליו הדבקנו רצועות נייר בצבע ירוק, מסולסלות כאלה.
הן יכולות גם להתחפש לארנב וגזר

פשוט זה התאים לתחפושת המשפחתית שעשינו אז...

מסורבל לילדים

הבת שלי התחפשה פעם למתנה - עם קופסת קרטון ש"לבשה" על עצמה. וזה כן היה מסורבל... אבל זה מה שהיא בחרה...

מנסה להיזכר בעוד תחפושות:
קוסם - גלימה מבד שחור עם כוכבים, עניבה מנצנצת, כובע פלסטיק שחור עם מדבקות כוכבים עליו, בובת ארנב וחבילת קלפים.
מלכת הפרחים - שמלה מנצנצת שהייתה שייכת לשבת אבל התלכלכה בצבע, שעליה הדבקנו פרחים מסול/לבד, כתר ושרביט מהכול בשקל שגם עליהם מודבקים פרחים כנ"ל.
מלכת הצבעים - שמלה לבנה שמעליה חצאית טוטו כזו בכמה צבעים (מכינים לבד מגומי שעליו מושחלים בדי טול צבעוניים), וכתר ושרביט שעליהם מודבקים צבעים.
דבורה - גלימה שתפרנו לבד מבד שחור עם פסים צהובים, קשת עם מחושים וקופסת דבש להשלמת המראה.
דוד המלך - זקן אדמוני (יש הרבה בחנויות לפני פורים), כתר ושרביט, גלימה מבד מבריק וספר תהלים (הכנו משהו שדומה, כדי לא להסתכן בביזוי הספר). גם הכנו נבל מקרטון עטוף בנייר אלומיניום וחוטים מתוחים מצד לצד.
ספר מלכים - שני כתרים, שתי גלימות, שעל אחת כתוב את מלכי יהודה ועל השנייה את מלכי ישראל.
גן עדן - על הגוף הדבקנו פרחים מסול ועטפנו בצילום מוגדל של מי עדן. בראש יצרנו איכשהו פקק של בקבוק מסלוטייפ עבה, אבל לא יצא מוצלח במיוחד...

היו עוד... היו גם תחפושות קנויות מדי פעם, כן? בעיקר כאלה שחמותי קנתה אבל גם היה כהן גדול, שהתעקש דווקא על תחפושת קנויה - ואז גילינו שהיא בכלל לא תואמת את הבגדים האמיתיים...

הבעיה שאני די שתי ידיים שמאליות וגם לא יודעת לתפור

מליחה להדביק יפה בדבק חם

ופעם אחת הכנתי אפילו סינר לחדרנית והדבקתי עם דבק תופרות- יצא מהמם ד"א

אולי אני באמת צריכה להתחיל למחזר את התחפושות של הגדולים

אבל גם עם דבק ייעודי לבדים זה מצוין... אפילו דבק חם יכול להיות טוב.
ובהחלט צריך למחזר! גם אצלנו בקושי זה קורה, כי הם כל הזמן חושבים על רעיונות חדשים... (רק אצל הקטנטנים אני ממחזרת קבוע)

אחותי חיפשה לטוגזר - שני גזרים מהממים ברמות.

1. פרעה בפיגמה - פיגמה מפוספסת, כובע גמד כזה של לילה ומעליו כתר כמה שיותר גדול ומגוחך.
שפם של מצרים ואיי לינר מוגזם בזוויות העיניים. ואם מצליחים לחבר נחש בכתר מקדימה - בכלל מושלם.

2. יונתן הקטן - חולצה משובצת, שלייקס, מכנס חום עם חור גדול בברך. אפשר לצבוע את הברך באדום כאילו פצע
קסקט
ביד או על הכתף - קן עם אפרוחים: קערה קטנה שמדביקים עליה חוטי רפיה מכל הכיוונים, קצת זרדים וכמה אפרוחים פרוותיים.

3. סבתא שמחה - כובע שחור גדול, חצאית שחורה וחולצה צבעונית, ציפור צהובה על הכתף וביד מטריה.

נהדר, אבל סבתא שמחה זה רעיון שאני יכולה להשתמש בו עבורי

טרול (עם בקבןק מי עדן ריק בתוך השיער)
מכבי (עם אביזרים של אביר)
דמויות תנכיות שהיו לנו: משה (עם מטה ונחש), דוד (עם נבל ושקית של אבני קלע מעיסת נייר), מרדכי בבגדי תכלת עם סוס (מקל ןראש מקרטון ושיער מחוט צמר), נח (עם תיבה וכלי עבודה), כהן גדול עם חושן. בטח היו עוד ששכחתי כרגע...

מהודו ועד כוש- הודית וכושית.

שושן הבירה- שושנה ובירה.

שקע ותקע (אבל הן קטנות בשביל להבין...)

היחיד הלא מחוסן- תינוק כמעט בן שנתיים, נמצא אצל המטפלת ברצף שנה וחצי ללא בידודים.
הנה הקפה שלכן

שלי "מחלים"(מסרולוגית) אז לא היינו בבידוד אבל כן היו יומיים שהגן נסגר ועוד יום שהיינו צריכים לבוא לקחת אותו לעשות אנטיגן..
אז את מנצחת אפילו אותי..

ואז בבת אחת התחילו הבידודים והחולים... (לא רק קורונה)
כרגע לא מתחשק לנו להמשיך לשלוח בכלל, ולסבול את המתח הזה שאולי יקראו לנו להוציא את הילד מהלימודים כי התגלה מאומת או ספק מאומת... (ואנחנו מקווים שמזג האוויר ישתפר קצת בקרוב, ולפחות הם יוכלו לצאת קצת החוצה, מה שאי אפשר בבידוד...)

טוב, אולי נוכל קצת לנצל את שלושת הימים הקרובים... אם כי אלה הימים הכי עמוסים בשבוע, שמוקדשים לשבת (ובשבת לא נוכל לנסוע לאנשהו)...

כל הילדים חוץ מהגדול כבר שבועיים בבית.
אמורים לחזור מחר למסגרות אבל מתלבטת אם שווה להחזיר או שעדיף כבר להחזיר רק ביום ראשון...

חוץ מהקטן שהיה חולה (לא בקורונה) ונשאר בבית

והופ... שוב בידוד...

 

אבל לא יכולה להשאיר בבית... עובדת וקשה לנו מאוד!!

אבל זה מדיניות כאן של המסגרות אז זה לא נקרא....

מה שכן הצוות מתחלף כל שנייה ובת ה3 שלי פשוט משוגעת... (סליחה על המילה. לא יודעת איך אתן עם הבידודים שורדות אם אני ככה מרוטה...)

בנתיים גם יש לי 2 מאומתות בבית, ואני מאמינה שכולנו נדבק בשלב זה או אחר. כך שצפוי לנו עוד הרבה זמן בבית.. חוץ מהמאומתות שיוכלו לחזור...

מחנוכה ועד עכשיו היה יום אחד לדעתי שכולם היו במסגרות.
וגם עליו אני לא בטוחה..

כבר עדיף לצאת ולעבוד בחוץ..

בעזהי"ת

אבל לדעתי אני מנצחת.
כי יש לי רק אחת שצריכה בידוד!!!! ולמרות זאת היה רק יום אחד (!!!) שהאחת הזו הייתה בגן יום שלם.

ואני לא עובדת מהבית..

הגדולה היתה בבידוד מהגן,
סיימה את הבידוד- לקטנה אין מטפלת כי הבן שלה בבידוד.
המטפלת חזרה לעבוד, האמצעי נכנס לבידוד.

ולפני הבידודים היה סבב של מחלות.

המטפלת של הבת מחזירה לכם תשלום על הימים שהבן שלה בבידוד?

בעזהי"ת

בטח היה שבוע שלם אחד, לפני איזה חודש.. מעבר לזה השיא הוא יום וחצי

דווקא יחסית עברנו בשלום את עניין הבידודים, אבל הבן הקטן שלי היה חולה המון בלי קשר לקורונה.
ובשבוע האחרון זכינו בבידוד.
וזה כנראה יהיה הבידוד האחרון, כי הגדול יצא חיובי, והקטן משתעל ועם חום (חיובי בבדיקה ביתית, שלילי בבדיקה של מד"א. היום הלכנו לעשות pcr שיכריע)

אפשר? אי אפשר? אפשר להשתגע

אנחנו ביקשנו כבר בתחילת השבוע הפנייה מהרופאה והיא הביאה לנו.
היום נתנו לנו לקבוע תור בקופת חולים בלי בעיה
אבל אולי זה תלוי בקופה או במקום

אשאל את הרופא מחר בע"ה

היום הרגשתי כמו היום הראשון ללימודים. פתאום אני יכולה לשים את כולם במסגרות וללכת לעבודה בשקט...
השאלה ממתי את סופרת את הימים... אצלנו הבלאגן התחיל ביום שני שעבר

הייתי מקבלת את הרגרסיה (נניח שזה מה שזה), לבינתיים ומרעיפה המון חום ואהבה בלי סוף ומסבירה במקביל על עוד מעט שיהיה עוד תינוק במשפחה.... וזהו. אחרי הלידה, אחרי שתתאוששו תראו איך הדברים יתקדמו בע"ה לטובה

זה באמת התחיל פתאומי, אז הנחתי שזה קשור

זה חלק מההתפתחות של השפה והדיבור.

לרוב הילדים זה עובר לבד. יש ילדים שלא, אבל בשלב הזה ממש אין מה להיבהל או לחשוש.
ממליצה מאוד להתחיל בלקרוא את החוברת הזו-
20220117151309.pdf
יש שם מידע על גמגום, וגם המלצות מעשיות מה לעשות עם ילד מגמגם, כדי לא לגרום לגמגום להחמיר בעקבות התגובות שלנו.

אני מכירה את התחום גם מהלימודים כקלינאית תקשורת (אבל בלי ניסיון מקצועי בתחום), וגם משני ילדים שלי שגמגמו סביב הגיל הזה.
אם תרצי לשאול עוד או לפנות בפרטי - מוזמנת בשמחה...

גם לבן שלי זה קרה לאחר שכבר דיבר

לא הראנו לו שמשהו מפריע / השתנה

וזה עבר ב"ה

1. שלב מוכר. שהדיבור שלהם לא עומד בקצב המחשבות שלהם. במיוחד אצל ילדים חכמים.

2. יכול להיות קשור ללידה וגם יכול להיות שלא. אבל בלי קשר. בגיל כזה, מגיע לו לקבל הכנה למה עומד לקרות איתו. לסםר לו שיש לאמא תינוק בבטן. שאבא ואמא ילכו לבית חולים. והוא יהיה אצל x שתשמור עליו. אחרי זה אבא יבוא לקחת אותו. ויקח אותו ל... ואחרי יומיים אמא תחזור הביתה ויהיה לכם תינוק קטן קטן. והוא יעזור לאבא ואמא לשמור עליו.
הקטנטנים האלה קולטים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. והחשש של מה יהיה איתי יכול בהחלט לחלחל אליהם גם אם לא נראה לנו.

מדברים על זה כל הזמן, איתו ועם אחיו הגדול

ממש נלחצתי
זוכרת שהתייעצתי פה גם
ואמרו לי שזה בסדר...
היא התחילה לדבר נורא מוקדם, ואז הייתה מנסה לומר משפט אבל תכלס הייתה מחברת אותו בראש הרבה יותר מהר משהגיעו לה המילים (מקווה שזה נשמע הגיוני, לא יודעת איך להסביר בדיוק 😅)

אבל ניתן ללידה לעבור ונעקוב

התחיל םץאום משומקום
דיברה מצויין, פתאום המגורים אבל קשים.
ממש היה לוקח לה זמן לומר משפט, וואו אני זוכרת שזה היה מטריף אותי, הרי ידעת!

עבר פשוט וזהו...

לק"י

פורום אמהות מיועד לשאלות של גיל יסודי ומעלה (או קצת לפני)

אם את מהשומרון
יש את יוסי גן לי שומרון

(הביאו לנו בטעות משהו אחר ממה שהזמנו, ולא היה עם מי לדבר שם כדי להחליף...)
ולצערי (לא רק בגלל הסיבה הזו) אני לא מהשומרון...

תודה על ההמלצה על הוביקס. בדים לא מצאתי שם...

רק רציתי לוודא שלא פספסת את זה...


תעדכני פה כשתמצאי מאיפה להזמין, טוב?

(הוספתי כבר הרבה חומרי יצירה וערכות יצירה בשביל הבידודים...)
בדים לא מצאתי שם. הזמנתי תחליפים במקום. אם לא יהיה מוצלח - אז אזמין בכל זאת מאתר ייעודי לבדים...
@אם מאושרת - תודה!

אני מאד אוהבת את היצירות שלהם,ויש להם גם הרבה דברים חמודים - תחפושות קטנות שעושים בגנים בראש חודש אדר, סמלים,כתרים,
מדבקות,
אם אני זוכרת נכון-יש לך ילדה שאיתך בבית? אני אוהבת לקנות לילד שלא בגן אלא בבית ואז גם לו יש דברים ש"הביא מהגן".
בפרט עם חגיגת הבידודים כדאי להכין דברים שיעזרו לאוויר אדר בבית.

הקטנה שלי בעיקרון כבר בגן, אבל כרגע אין לי מושג מתי היא תחזור לגן, כי הגננת שלה מאומתת עם תסמינים וגם סתם כי כבר אין לנו כוח להיכנס לעוד בידודים...
אז כן, צריך דברים שיעזרו לנו להיכנס לאווירת אדר בבית

https://www.layeledv.co.il/
הזמנתי מהם כמה פעמים הגיע ממש מהר והיה שירות טוב..

שירות וסחורה מאד איכותית. נהנתי מהם מאד

אבל היה לנו ניסיון חיובי עם אטרקציה
הבעיה שהמלאי מתחלף כיאה לחנויות סטוקים, ולא נכנסתי לאחרונה אז שאלה איך הם ביצירה ברגע נתון זה.
אבל אולי אפשר לשאול

קשי
קדנה
בדים לי

זה רק להתאים ריצרץ’, לא?

למה לא חנות סידרית?

צריך לפרום את הרוכסן ולחפור אחד חדש, וזה כבר עולה בהתאם

זה נראה אחרי התפירה כמו שני רוכסנים אחד ליד השני, אבל רק אחד יכול להסגר

או באמת לקחת לתופרת.

קניתי לפני כמה שנים, נראה לי בעליאקספרס.
יש לו חלק שנפתח ואז נסגר בקליק על הבגד.
מה שאני קניתי נפתח מדי פעם, לא יודעת אם כולם ככה או רק מה שהיה לי.

תחפשי באינטרנט, ואולי בחנויות סדקית.
בהצלחה!

ואם יש סוודר או מעיל אחר שמתאים

לאחרונה גיליתי שהקצה ברוכסנים כזה שניתן להוציא דרכו את הסוגר
לא כמו שפעם נאבקנו שעות כדי להוציא כשהייתה סיבה...
משהו שמיועד לאפשר הוצאה.

חשוב כי בטח הילד שלך הוציא דרך שם. זה הרבה יותר קל מפעם.
אבל קל באותה המידה להוציא מאחד אחר ולהשחיל לשם.

אני בדקתי אם מתאים דרך ניסיון לחבר צד אחד של מעיל א' לצד שני של סוודר ב'.
וכשזה צלח העברתי את הרוכסן.

אם זה המקרה גם אצלך, אולי בזאת ימצא גם לך פיתרון.

(זה היה ברוכסן פלסטיק, בצורה של מלבן עם ראש עגול.
בסיור החיפוש עברנו על סוגים שונים ומשונים. פלסטיק בפסים. מתכת...
זה הצליח. איכשהו. גם הגודל וגם הצורה
מניחה שאפשר לחפש רוכסן בחנות באותה הדרך. אבל הופתעתי ממש שהיה מקום ייעודי להחליף אותו.

מכינים אוכל מיוחד, חותכים פירות בצורות...
באמת צריך לחשוב על קונספט מיוחד בשביל השנה, כי נכון לעכשיו אנחנו בבידוד... אז שיהיה לנו כיף יותר...
אם יהיו לי רעיונות במהלך היממה הקרובה - אכתוב אותם בלי נדר.

תפזורת פירות
חידות בציורים
סיפורים שמתאימים
כתב חידה על שבעת המינים

השיר מתאר שבעה ילדים בני משפחה אחת, שכל אחד מהם דומה לאחד משבעת המינים, וצריך לזהות מי כל אחד מהילדים.
משום מה אני לא מצליחה להעלות אותו כאן. אנסה מחר מהמחשב בל"נ, או שאשלח לך באישי.

אין לי מילי0ם!

איזה כתיבה מיוחדת יש לך!!!
רעיון וביצוע מושלמים!
תודה רבה!

שלמדתי מבית הורי-

הילדים משקיעים הרבה בעריכת השולחן לפני-
הכנת שלט - "אמר רבי אבא אין לך קץ...",
קישוט כוסות וצלחות ומפיות בצורות של פרחים ועצים,
תחפושת לאגוז קוקוס -לסבא- כובע, משקפיים...
לפזר איצטרובלים צבועים בגואש.


ממיינים את כל הפירות ל4 קבוצות.( עפ"י הקבלה)
הילדים ממש אוהבים למיין את הפירות בקערות.
1.פירות בלי גרעין ובלי קליפה- ( תאנה,גפן,חמוציות...).
2. פירות בלי גרעין ועם קליפה- ( רימון,פירות הדר, אגוזים...)
3. פירות עם גרעין ועם קליפה- ( אבוקדו...)
4. פירות עם גרעין ובלי קליפה ( זית,תמר,משמש,שזיף)

ובסדר עצמו-
כל אחד מברך בקול הראשון את הברכה שמתאימה לו-

אבא- חיטה - ויאכילהו מחלב חיטה
אמא- גפן - אשתך כגפן פוריה
בנים- העץ-על הזית - בניך כשתילי זיתים
בנות- אדמה על בוטנים שזה אגוז הארץ.
אגוזים- כל כבודה בת מלך פנימה -

בין לבין אומרים חמש עשרה שירי המעלות- כל ילד בתורו אומר בקול. שרים שירים מהפרקים.

( ואחר כך-למי שנשאר ער- שירי ארץ ישראל,
השירים של פעם- מילים יפות שממלאות את הלב באהבה לארץ ישראל)

@בת 30 ו@מאוהבת בילדי תודה💗
זה באמת תחושה של חוויה משפחתית מיוחדת כמעין ליל הסדר. (יש גם 4 צבעים שונים של מיץ ענבים,אז זה ממש כמו 4 כוסות)

להצעה שלהם חסדר טו בשבט מסביב לשבעת המינים.

(לנו יש משהו דומה שערכתי בשנה הראשונה לנישואין ומאז משתמשים כל שנה מחדש..)

סדר ט"ו בשבט מקוון - מכון התורה והארץ

אומרים 15 שירי המעלות ולפני כל פרק אוכלים את אחד הפירות.

בתחלה מה שיש מ7 המינים (לא אוכלים אצלינו תאנים בגלל תולעים ולא חיטה ושעורה כי אוכלים רק פרי העץ אז יוצא 4) ואז לפי סדר הגיל כל ילד בוחר איזה פרי יאכלו.

זה מנהג מבית הורי אז ב"ה עדיין חוגגים יחד איתם ועם כמה מהאחים שלי...

חלק כבר עושים בעצמם בביתם...

אהבתי