*תיאור דוחה, סליחה מראש*
הי למי שכאן,
צריכה לפרוק ויודעת שיש פה נשים טובות וחמודות שיקראו. זה די טיפשי, אבל זה פשוט חייב לצאת ממני לאוויר העולם,
אפילו שאחרי חצות ויום חמישי ומחר שבת והבית נראה כמו דירת רווקים ויש בעולם מקרים כל כך מצערים.
אני ברגעי רחמים עצמיים נוראיים והרגשה כזו שאני אומללה וחסרת אונים ומסכנה והכל מעצבן ודפוק ודווקא לי
וזה טיפשי, כי זו הצרה הכי קטנה שלי בחיים כרגע ויש לי עוד מספיק התמודדויות שאני יכולה לבכות עליהן באמת
והן הרבה יותר קשות ורעות, אבל נניח לזה, כי אני רוצה לבכות על מה שקרה בשעה וחצי האחרונות.
ביום ראשון התחיל לי איזה גרד מעצבן בראש זה היה לי מוזר, אבל בהתחלה לא ייחסתי לו חשיבות
חשבתי שלא ייבשתי טוב תשיער, או סתם יובש ואני כולי בתוך עומס ועובר יום ועוד יום וזה כבר די נהיה בלתי נסבל
והייתי בטוחה שהתפרצה לי איזו מחלת עור כלשהי, כי גם ראיתי פצעונים ואני אומרת לעצמי שאצטרך לקבוע תור...
הערב, הבת שלי אומרת לי שהרגישה גירודים אז אמרתי לה שנבדוק כבר מחר כי היה מאוחר והיא נזכרה אחרי המקלחת
ונפל לי האסימון שבאמת בגן וגם בבית ספר אמרו שכדאי לבדוק.
ואני בכלל צריכה לעשות מיליון דברים, אבל נכנסתי לרגע כזה לאמבטיה, כדי לעבור על השיער שלי ליתר ביטחון...
וכל הגוף שלי עכשיו צמרמורות מגודל הזוועה ואיכסססס מגרד לי עוד פעם מרוב גועלללל.
טוב אני מרגישה שיתוק ולא מצליחה אפילו לתאר את מה שזה היה. בחיי בכל החיים שלי לא נתקלתי בדבר כזה מזעזע.
כמויות של כינים 40- 30 כבר לא הצלחתי לספור,אחת מהן היתה בגודל מפלצתי שבאמת אין לי מושג איך הוא קיים
ואני על סף בכי מסרקת ומרגישה שבא לי למות ולגלח את כל השיערות, שעה וחצי בלי הגזמה אני ככה מקרצפת כל מילימטר אפשרי בקרקפת, ויורד לי דם מהפצעים שכבר היו ומהשריטות שאני עושה ונתלשות לי טריליון שערות וזה לא נגמר. ואחרי עשרים דקות או חצי שעה שאין כלום, אני מוצאת עוד אחת ואחרי עשר דקות עוד אחת ואני מיואשת ובא לי למות בפעם השנייה וזהו יצאתי מהאמבטיה.
ואני לא בטוחה שזה נגמר בכלל וכולי מותשת ומחר אצטרך לבדוק לילדים, אפילו שלא ראיתי אותם מגרדים ממש.
ואני תוהה אם נדבקתי מהם כלומר מהחברים שלהם וזה פשוט מטורף איך זה הגיע לכאלו כמויות,
אבל עלתה לי גם מחשבה שאולי נדבקתי ממישהי שהיתה לידי בנסיבות מסויימות שזה הגיוני שזה יכל לקרות
וזה נוראי.
אבל מה שבעיקר הוסיף לתחושת האומללות שלי, זה העובדה שהשיער שלי גם ככה מאד דק ועדין
ואני לא ממש אוהבת איך שהוא נראה ולמרות שזה לא משהו שמלווה אותי יותר מדי ברמה יומיומית,
ברגעים האלו זה עלה לי, כאילו למה זה היה צריך לקרות לי ושאחרי כזה קירצוף בטח ינשרו לי עוד המון שערות
ואני גם צריכה לסרק שוב ואיך זה שאני לא נהנית ממנו אפילו שהייתי רוצה ופתאום פה,
חמישים ורבע שיערות יכולות לעשות כזאת עבודה טובה ונהדרת ולהכיל כל כך הרבה גועל.
וזה מתחבר לעוד דברים כאלו שיש לי בגוף, שמתפקדים טוב איפה שלא צריך וגורמים לי לסבל
ואני מרגישה שזה לא פייר ושאם כבר שיהיה דפוק עד הסוף ואז גם ארוויח מזה משו.
וכבר התעייפתי ובטח גם אתן, אבל יש עוד משו טיפשי שמציק לי בעניין הזה,
שעולה לי מחשבה שזה עונש משמים על זה שאני הולכת בלי כיסוי ושאלוקים מסמן לי בכל מיני דרכים להתחזק
ושאני לא אצליח לברוח ממנו
וזה מעצבן, כי יש עוד כמה דברים כאלה (כמו שיער שאי אפשר להשוויץ בו יותר מדי)
שמרגישים לי אות קין ואני לא אוהבת את המחשבה המשונה הזו כי זה בכלל לא הקטע שלי לחשוב כאלו דברים
וזה עוד יותר גורם לי להרגיש ילדה בת 10
לסיכומו של עניין, אפילו שלא ממש הצלחתי לבכות נראה לי שזה עשה לי קצת טוב לכתוב ונתן לי הפוגה מהזוועה.
תודה למי שקראה ולילה טוב
- אז הכול תלוי בך!! מה שנוח לך ומתאים לך. אם את אוהבת שהוא איתך בבית - אז גם הוא ייהנה. אם זה קשה לך - הוא גם ירגיש את זה. (אחת הסיבות שכן השארתי אותה בשנה שעברה בבית הייתה שרציתי עוד קצת להרגיש את ה"תינוקת" שלי 
חברות יקרות! רענון נהלים לפורום 
🤭)
. לעומת זאת, כשחיים בעתיד, באיזשהו מובן מפסידים גם את ההווה, כי אנחנו לא פנויות להינות ממנו.
.
💕