ולטעות..
מאוד פרפקציוניסטית.
וזה מקשה עליה מאוד.
היא בכיתה א'. חייבת להיות בטוחה ב200% שעונה נכון וכל משימה או תרגיל קטן שואלת את המורה.
כשלא מקבלת מענה מתחילה לבכות מתסכול.
זה תוקע אותה..
גם כשעושים שיעורי בית היא לא מוכנה להרפות מתרגיל עד שנאמר לה שענתה נכון. ואם אומרים לה שטעתה זה ממש מתסכל אותה.
בעלי ואני ממש לא כאלה.. וגם טועים מולה..
רעיונות איך אפשר לעזור לה?
אולי המעבר לבית הספר והמטלות שלו מלחיצים אותה?
אין לי כ"כ רעיונות, אבל אולי שווה לדבר עם המורה. אולי יהיו לה רעיונות, ואולי היא גם תוכל לשוחח עם הכיתה על זה שבסדר לטעות.
בהצלחה!
כמו שרצתה הייתה ישר מכווצצ'ת את הדף זורקת לפח
דיברתי כבר עם המורה ולא ממש היו לה רעיונות.. היא לא מלמדת א' הרבה שנים אז לא כל כך יודעת מה לעשות..
לא כל כך יודעת אם יהיה לה מענה..
אני צריכה לשחרר ולנסות אבל קשה לי..
אפילו שהיא בוגרת של המסגרת
לגננות יש רעיונות
אולי לפנות הפסיכולוגית הגן
לא ראתה אותה בכלל.
גם כששאלתי אותה דברים ספציפיים שביקשתי שתשים לב אז היא לא הבינה בכלל על מה אני מדברת
(סתם דוגמא הכי פשוטה.. לבת שלי יש משקפיים. היה לה זוג משקפיים שכל הזמן נפלו לה והיא הייתה מסתכלת מעל המשקפיים. זה לא משהו שהיה אפשר לפספס. שאלתי את הגננת על זה והיא לא הבינה על מה אני מדברת. יום אחרי זה הגעתי לאסוף את הבת שלי מהגן והיא בדיוק דיברה עם הגננת כשהיא מסתכלת מעל המשקפיים שנמצאים על הקצה של האף. איך אפשר לפספס את זה? מבינה..?)
זה מבאס, ומוכר לצערי.
חיבוק
גם בתור אמא לכמה ילדים, יש בעיות שאני לא יודעת איך לפתור. כך שהגיוני שלמורה חדשה גם לא תמיד יש פתרונות.
גם אני כזו, אבל לו עד כדי כך...
העלת בי מחשבות ותהיות. גם היא על אות שהיא כותבת וזה לא מושלם אז היא מוחקת. מבקשת שנקווקו לה אותיות מספרים וצורות, כדי שתוכל לעבור מעליהם...
אפשר אולי לספר לה על ממלכת מושלם. להמציא ממלכה שבה הכל חייב להיות מושלם, הבתים, האנשים, הדשא וכו' וכו'.
תציירו ביחד את ממלכת מושלם (עם סרגל כמובן)
אח''כ (אפילו יום אחר) תספרי לה על ממלכת עקום. אותו עיקרון רק הפוך.
אפשר להשאיר את זה ככה, ולתת לה להשלים לבד את החלקים, ואפשר לעורר אצלה מחשבות ע''י שאלות כמו:
איזו ממלכה טובה יותר?
איזו ממלכה היה קשה יותר לצייר?
מה ההבדל ביניהם?
האם בממלכת מושלם היה אפשר להשתולל?
שאלות שיעוררו אצלה את המחשבה על שלמות, והאם זה בהכרח טוב.
מעניין אם זה ילך. אני מתכננת לנסות על הפרפקציוניסטית הקטנה שלי😅❤️
מתנהגים ככה ילדים שלא מרגישים בטוחים ואהובים אם הם לא מושלמים.
זה לאו דווקא משהו שקשור אל ההתנהלות היומיומיות שלכם מולה,
זה יכול להיות תוצר של חוויה חד פעמית קשה עבורה איפשהו, או של התמודדות שהיא נולדה איתה.
כך או אחרת, הייתי מתמקדת ב2 כיוונים עיקריים:
1. לתת לה את ההרגשה שהיא נהדרת וטובה איך שהיא,
גם ובעיקר כשהיא לא בסדר או לא מושלמת.
2. לנרמל בבית חוסר שלמות נינוח שלכם ומול שאר הילדים
3. לשקול טיפול רגשי שיעזור לה לרכוש יותר בטחון שגם יאפשר
לה להיות פחות שברירית מול טעויות, וגם לרפא את המקום הזה...
בהצלחה רבה!
בנות 9 ומעלה, יש להן ממש עיגולים מתחת לבית השחי, יצאו עליי לגמרי.. רק שאני הולכת עם חולצות בצבעים שפחות רואים.
חושבת שזה כבר בולט ואולי יתחיל להפריע, כדאי להציע להן לשים משהו? מבינה שיש כמו רפידות ששמים. זה הגיוני או מוגזם בעינכם?
אבל באופן כללי אין להן הרבה מודעות לדברים האלה..
הגדולה יותר בת 12
ולכן הולכת רק עם חולצות כהות.
בתכל'ס לא יודעת מה לעשות עם גם הבת שלי תהיה ככה כי לי עצמי אין ממש פתרון לזה 😑
כרגע אולי להתחיל לקנות להן חולצות שפחות רואים את זה?
גם ככה קשה לנו למצוא בגדים אז לא רוצה להגביל גם בצבע
מבקשת להחליף חולצה בתתדירות גבוהה יותר
וכמובן מקלחות פעם ביום
הריח לא נורא בכל כי משתמשות בדאודורנט
אבל הכתמים בבית השחי די בולטים
אם לפני, אפשר להחליף חולצה באמצע היום
אם אחרי, כדאי להשתמש במסיר כתמים ואם הכתם עקשן, זה הזמן לקנות חדש.
לא מכירה את הבעיה ולא מבינה מה את כותבת @שופטים
אולי לפתוח גם בהריון ולידה בכל זאת, אולי יהיו שם יותר נשים שמכירות ויבינו.
האמת, שלמיטב הבנתי להזעה מוגברת יש שני פתרונות:
1- דאודורנט טיפולי חזק מאוד שקונים בבית מרקחת, אולי אפילו צריך מרשם לא זוכרת, המליצו לי לפני החתונה. הבעה היא שהוא חזק מאוד ולא כל כך בריא ולא נראה לי מומלץ לשימוש יומיומי. הוא גם זכור לי כצורב למרות שזה בטח אינדיבידואלי.
2- זריקת בוטוקס. לא ניסיתי למרות ששקלתי כמה פעמים. מן הסתם לא מתאים למתבגרות. ונראה לי שצריך לחזור על זה כל שנה וזה בטח יקר...
אם תנסי את הפדים האלה שסופגים זיעה אשמח אם תעדכני האם עוזר.
ומה התגובות שנתנו לה...
ואם כבר בגיל תשע יש עיגולי זיעה אז יש, מה לעשות שמסתבר שזה יכול להתחיל בגיל תשע?
ובת נוספת בת 12
בעזהי"ת
מורחים פעם בשבוע וזה ממש מונע את הזיעה.
זה נחשב טבעי יחסית (בסיס צמחי, ללא אלומיניום) ולא סותם נקבוביות וכו'
נייטרלי וחסר ריח
ובאמת עובד!
אני סובלת מזה ומאז שהכרתי אותו הבעיה נפתרה. אני נזכרת שעבר שבוע כשמרגישה שמתחילה להזיע...
קונים בכל סופרפארם
יש תופעה של הזעת יצר שגורמת לבית שחי רטוב מעיגולי זיעה, אפילו בחורף וכשקר!
מניסיון יש דאודורנטים שמכילים אחוז גבוה של אלומיניום ואותם אתן צריכות- לא חושבת שיש אותם בסופר פארם. אני הזמנתי מחו"ל.
ניסיתי דאודורנט עם 20% אלומיניום כלוריד וזה עשה לי גירוי גרוע. ניסיתי אחכ דאודורנט עם 9% וזה לא עזר בגלל. אחכ ניסיתי דורה דריי שזה מכיל בערך 12% וזה היה לי מושלם- עצר את הרטיבות ולא עשה לי גירוי.
יש כאלה שיגידו לך שזה לא בריא וכולי...החלטה שלך את יכולה להתייעץ עם רופא עור.
ויש עוד פתרונות באמת הרפידות האלה זה נחמד הבעיה שמגביל בלבישת חולצות כי יש חולצות שזה בולט מתחת. יש איזה אתר ישראלי שכחתי את שמו שמוכר כל מיני מוצרים להזעת יתר וכן גם את הרפידות..תגללי..
בהצלחה
ככה זה בגיל ההתבגרות
והאמת שזה יכול גם להמשיך אחכ.
עם השנים,
למדתי שצריך ללבוש חולצות שלא יהיו צמודות מידי בבית השחי.
צמוד אני לובשת רק בצבע שחור/לבן. וגם אז, רק לייקרה מבריק כזה. שיכול להתייבש בקלות.
מעבר לזה, יש סוגי בגדים שגורמים ליותר זיעה/לעיגול להראות עליהם יותר. לא מבינה בבדים אז לא יודעת לומר את השמות שלהם, אבל שימי לב לזה..
דורדורנט- חשוב ממש להקפיד. חושבת שספיד סטיק עושה עבודה יותר טובה ומשמעותית מאשר הספריי למינהם.
וחוץ מזה..... אין יותר מידי מה לעשות. זה חלק מהחיים. להזיע.
אבל הדברים שכתבתי פה עוזרים לי מאוד, כיום אין לי במעט בכלל "עיגולי שמחה" כמו שהיינו קוראות לזה באולפנא😅
כמה כמה שפחות שכבות!!!
חולצות בסיס- הכי הרבה גורמות לזה לקרות!
אני לא לובשת בכלל חולצות בסיס! היחידות- לייקרה מבריק כמו שאמרתי, בצבעי שחור/לבן בלבד, כשאין ברירה ואני לובשת סרפן.
מעבר לזה- לא קונה שמלה או חולצה שצריכה חולצת בסיס. המקסימום שאני לובשת זה גוזייה שסוגרת מחשוף. לא לובשת שום דבר בסיס עם שרוולים!!
ככה פחות חם, פחות מזיעים, פחות עיגולים!
אבל מה אכפת לי... לא מפריע לי להזיע. מפריע לי שרואים.
ואם יש דורדורנט טוב אז גם לא מריחים.. ושוב, אם אני לובשת לייקרה רק בשביל סרפן אז גם ככה הכל מאוורר ובתחושה שלי לא חם לי או שאני מזיעה יותר.. אז הכל טוב...
אהלן,
אשמח מאד מאד להמלצות על ספרים
הכתובים ע"י אנשים יראי שמים בלבד.
קראתי את כל ספרי מ.קינן
אשמח לספרים איכותיים בסגנון...וגם כאלה שלא...
תודה רבה!
הבן שלי כבר יום שני ברציפות מבקש שאני אתקשר למורה שלו לשאול משהו על שיעורי הבית.
אלו לא שאלות באמת משמעותיות. דברים כמו 'כמה פעמים צריך לקרוא את הדף קריאה כי שכחתי לכתוב בכיתה', או 'האם מותר לקרוא יותר מ-3 פעמים'.
הבעיה שאין לה הודעות אז הדרך היחידה לתקשר איתה זה להתקשר.
ולא נעים לי להתקשר ולהפריע בשעות אחה"צ בשביל שאלות כאלו מיותרות.
אז אתמול התקשרנו. אבל היום כבר לא הסכמתי. אמרתי לו שיעשה מה שאני חושבת, ואני אכתוב למורה על הדף שזה מה שאמרתי לו לעשות, וככה בטוח היא לא תכעס.
אבל הוא לא מוותר. בוכה כבר חצי שעה שאני צריכה להתקשר אליה...
מה הייתן עושות?
לגבי דברים כמו "לקרוא יותר משלוש פעמים" כשברור לך שהתשובה היא שכן, אז הייתי מנסה להסביר בהיגיון.
אולי אפשר לעשות שילה משותפת עם המורה והילד, שתסביר לו שגם אם שוכחים או טועים זה בסדר. ושאמא גם יכולה לענות לו.
ואיזה ילד למופת, רוצה לקרוא יותר ממה שצריך😅יעל מהדרוםאו לפחות לפי הספירה שלו...
מזל שלא הייתי צריכה להקשיב לו בכל הפעמים🤭
לק"י
זה מזכיר לי שהבן הגדול שלי היה בוחר לקרוא 3, כשהמורה אמרה להם לבחור כמה פעמים😂
ההבדל שהוא כבר ידע לקרוא שוטף עוד לפני כיתה א'.
עוד לא קורא ספרים להנאתו, אבל נהנה מזה שאת הדפי קריאה הוא יכול לקרוא בלי בעיה...
(הוא בכלל הראשון שלי שקורא את הדפים האלו. שני הגדולים גם כבר קראו בתחילת כיתה א', אז לא הסכימו לקרוא כאלו דפים משעממים. קיבלנו אישור לקרוא עמוד בספר שהם בוחרים, במקום את הדף קריאה...)
גם אם היתה אופציה לכתוב לא הייתי כותבת.
חושבת שזאת הזדמנות נפלאה לפתוח את זה בשיח.
לנסות להבין למה הוא רוצה להתקשר, מה יקרה אם לא יעשה בדיוק מה שהמורה אמרה, איך ירגיש.
נשמע שהוא מאוד רוצה להיות בסדר ומבחינתו להיות 'לא בסדר' זה כישלון וכישלון בשבילו זה ירידה גדולה מאוד בתחושת הערך.
את אמא שלו ואת יודעת אם זה לא הוא והאבחנה שלי ממש לא נכונה, אבל אם כן אז זאת הזדמנות לדבר על כשלונות ושזה בסדר לטעות וככה לומדים ומתקדמים ואם מנסים רק להיות בהכי טוב שלנו מפסידים הרבה...
והאמת שבמקרים כאלה אני משתמשת בטיפ שלך ואחרי כמה זמן יושבת לספר להם סיפור על חיה כלשהי ועושה לה האנשה בהתאם לסיטואציה ובלי לשים לב המסר מועבר.
אז תודה לך על זה! זה מהמם!
שהילד ילמד למצוא אלטרנטיבה לרצון שלו
הייתי מסבירה שלא מדברים עם המורה מחוץ לשעות בית הספר, כי היא בבית שלה עם המשפחה שלה והיא לא עובדת בשעות כאלו, לכן אם יש שאלה חושבים לבד או מתייעצים עם ההורים עד שמגיעים להחלטה.
הייתי מציעה אפשריות לפתרונות:
אפשר לקרוא כמה שרוצים או לשאול מחר בכיתה את המורה
ואי אפשר להמשיך הלאה בלי לשאול (את המורה או כל מבוגר אחר), ואילו שאלות אפשר להסיק את התשובה להן לבד.
נשמע שיש לו קצת יותר מדי לחץ בכל מה שקשור בלימודים, כך שהוא "ממציא" שאלות כאלו... אם זה הכיוון, אז אולי כדאי גם לעבוד על זה.
בכל אופן, הוא מזכיר לי את הבן שלי - גם הוא כשהוא ננעל על משהו הוא לא מוכן לוותר, ולפעמים מסוגל "להחריב את העולם" אם לא נעשה מה שלדעתו צריך... עוד לא מצאנו פתרון של ממש לזה, חוץ מכך שאנחנו בטוחים שצריך לעמוד על שלנו...
בעזהי"ת
דווקא הופתעתי מהתגובות
לי היה נשמע שברור שהוא רוצה תשומת לב מהמורה
וזה קשה לקבל את זה כשהוא יחיד בין 30 או כמה ילדים, אז הוא מוצא אמתלות לייצר קשר אחה"צ בבית כשהוא תלמיד יחיד, ועוד אמתלות שמציגות אותו באור חיובי...
לכן הייתי אומרת לו שבטח המורה ממש עסוקה, ולכן לא נפריע לה, אבל אפשר לכתוב לה על פתק שהוא עשה את שיעורי הבית נהדר או משהו כזה, ובהזדמנות מדברת עם המורה באופן כללי שהילד מאוד מתלהב ממנה ושהיא מאוד חשובה בשבילו, ולכן כדי להקל עליה את תשלחי לה פתקים ושתדע לפרגן בצומי על הפתקים האלה כי זה הצורך שלו...
האמת שהכיתה שלהם יחסית קטנה (19 ילדים), והמורה היא מורה מחליפה (שפתחה איתם את השנה), מחר אמורה להתחיל המורה הקבועה...
אז נראה איך זה יתפתח בהמשך.
התחושה שלי היא שזה יותר יושב על הצורך להיות 'בסדר', חףחות צורך לצומי מהמורה.
ובהחלט הצעתי לכתוב למורה פתק, זה לא הספיק לו.
אבל בכל מקרה אני אנסה לשים לב אם זה חוזר בהמשך, אם זה גם קשור ברצון לקשר יותר אישי עם המורה.
מבחינת הילדה היא קצת שקטה וביישנית, קשה לי לראות אותה נהנת באירוע שהיא המרכז בו. מצד שני היא היצה בכמה אירועים דומים והיא אהבה את כל הקטע של השולחנות המעוצבים, והמתנות הקטנות, החברה והפעילויות שהיו.
מבחינתנו, אנחנו משפחה קטנה, האחים שלי ממש לא בסגנון שיגיע לבת מצווה עם חברות של הילדה (אצלהם לא עושים עם חברות, רק עם בנות המשפחה). המשפחה של בעלי רחוקה, חילונית וגם לא בסגנון שיגיע לאירוע כזה.
היא בקשר טוב עם שני הצדדים ותשמח מבחינתה לאירוע לכל צד ועוד משהו קטן לחברות.
אנחנו מחפשים כן משהו ערכי ולא רק איזו סדנה, אבל באמת שאני לא מצליחה לתכנן את כל האירוע הזה.
אני כן חושבת באמת לעשות הפרדה בין כולם, עם משפחה אחת לצאת לאיזו מסעדה, משפחה השניה להזמין כמה בנות דודות, ולעשות משהו לחברות.
אבל מפה אני די תקועה, וגם תוהה אם זה מסר הגיוני שעובר לילדה להפריד ככה את האירועים
אשמח לתובנות שלכן
נשמע לי הגיוני ויש הרבה שעושים כך.
(באופן אישי אני גם חושבת שזה יוצא יותר מוצלח לכל הצדדים)
אבל אולי הייתי עושה 2 אירועים ולא 3 ומאחדת את האירועים של המשפחה (או שזה לא רלוונטי אצלכם?)
יש כל מיני סדנאות ופרוייקטים עם ערך מוסף. כרגע לא עולה לי רעיון ספציפי אבל זוכרת ששמעתי על כל מיני דברים שקשורים למלחמה.
ובעצם עם מאחת המשפחות את מתכוונת רק להזמין כמה בנות דודות אז אולי כן כדאי לצרף אותן לחברות?
או אולי להזמין אותן לשבת?
בהצלחה רבה!
למשפחה שלי לא יגיעו לשבת רק הבנות דודות לצערי, אז אולי נעשה איזה ערב עם הפרשת חלה אצל ההורים וזה יספק אותה.
תודה על הרעיונות!
והאם לזה את רוצה לחנך אותה?
אם עושים משהו יפה, מכובד, שמשמח אותה חא רואה בעיה שזה לא אירוע כמו של כולם...
כן צריך לחשוב יותר ברצינות על התוכן ועל הלו"ז אם זה רק בנות הכיתה
אבל היא כן תשמח מאוד אם נמצא משהו מכובד ויפה, בגלל זה ירדתי מהרעיון של טיול, למרות שאני חושבת שיכולנו להנות מזה מאוד. כי חשוב לה גם הנראות
שהיו מלמדים את הבת מצווה להדריך בתערוכה שלהם.
כמובן אפשר גם סיור עם מדרי שלהם..
השאלה היא אם את מתאימה את האירוע לציבור האורחים או שאת רוצה להביא את עצמך ולעשות אירוע כמו שהיית רוצה וחולמת (והילדה רוצה וחולמת) והאורחים יכבדו את עצמכם ויתאימו את עצמם...
(את באמת חושבת שבנות המשפחה לא יגיעו לאירוע אם תזמינו אותן ואת החברות?)
לחברות ממש אפשרי לעשות יחד התנדבות.
אני זוכרת בת מצווה של בת כיתתי שהביאו הסעה והסיעו אותנו לאיזו עמותה, ופה ביישוב הייתה בת מצווה שהביאה קונדיטורית שהכינה עם הבנות פינוקים למשפחות מגוייסות.
ואז הבת היא לא לגמרי מרכז האירוע אבל זה משהן ערכי לפתוח בו את גיל מצוות
יש שוני מאוד גדול מבחינה השקפתית, ולצערי מרגישה שזה לא חשוב להם מספיק לשמור על הקשרים המשפחתיים. אני ממש חוששת מאירועים עתידיים שיגיעו, האמת שאני רק חושבת על זה ועולות לי דמעות.
אני באמת צריכה לחפש רעיונות כאלה של התנדבות או סדנה שאפשר להעביר את התוצרים. רק לא יודעת איפה בדיוק מחפשים
ממש קשה הריחוק הזה.. והצורך לשנות ולעשות באמות בשביל שלום וקירבה וקשר של אהבה בתוך המשפחה😓
אולי תספרי לנו קצת על הילדה וננסה לתת לך רעיונות ספציפיים יותר
ואז לברר על אשת מקצוע באזור שלכם זו שאלה שאפשר בווטסאפ של היישוב/ שכונה או משהו כזה..
ככה רואים אותנו, כאילו יש מחסום ביננו.
למרות שכל החיים חייתי בהרגשה שאנחנו שונים, לא חשבתי שזה עד כדי כך, והאמת שזה כואב. כי גם את המשפחה של בעלי אין לנו, ומעגל חברים קרוב אין.. אז כן מרגישים את זה ביתר שאת.
אבל זה לא הנושא שלשמו התכנסנו 😀
לדעתי לא צריך להתיישר לפי מה הם חושבים, תעשו מה שמתאים לכם ולכלת בת המצווה ושהם יעשו מאמץ לכבד. אני בגישה של מי שלא מכבד אותי זה בעיה שלו. שהם יעשו חשבון נפש עם עצמם
ההורים שלך מודעים למצב?
אני מנסה לא לכעוס או להיפגע על הבחירה שלהם, אלא לנסות להסתכל מהעיניים שלהם, זו הדרך חיים שלהם והם מקריבים הרבה כדי ללכת עם האמונות שלהם ממש עד הקצה, ואני באיזשהו מקום יכולה להעריך בנאדם שהולך ככה עם האידאלים שלו, כל פסיק בחיים שלהם מחושב אם נכון או לא זה משהו שלא רואים אצל כל אחד, אין עיגול פינות.
אפשר לספור על יד אחת מפגשים משפחתיים בשנה
אבל צודקת, צריכה לחשוב על מה שבשליטה שלי ולחזק קשרים בין הילדים שלי
אולי אפשר לעשות קטע של החברות בתחילת האירוע ולהזמין את המשפחה חצי שעה שעה אחרי, ככה הם יגיעו לדרשה, אוכל וריקודים( בהנחה שזה בתכנון) ולפני זה הבנות יוכלו לעשות איזו סדנא או משהו שמותאם לגיל שלהן, ככה כולם מרוויחים
או להפך שהמשפחה מגיעה מוקדם מצטלמים עם הכלה מברכים יושבים קצת ביחד, ואז החברות מצטרפות כשיש את האוכל דרשה וריקודים
פתרון, אבל הבת הזאת, וגם אנינו לא האמת, דווקא ממש לא מתחברת לריקודים, דרשה ואוכל. אז כן חושבת שנכון להפריד בין האירועים.
רק צריכה למצוא פעילות יפה ומתאימה
וכן עשו לי בת מצווה 'רגילה' עם אוכל ודיבורים וריקודים. וזה היה לי קצת מביך אבל גם קצת נחמד..
לא ממש זוכרת איך הרגשתי, אבל סה"כ הבת מצווה סה"כ זכורה לי בצורה חיובית.
יכול להיות שלכם מתאים משהו אחר, וזה ממש בסדר.
אבל שווה לבדוק עם הבת שלך אם באמת היא רוצה דווקא משהו אחר. ולא להחליט בשבילה שהיא לא תהנה בקונספט ה'רגיל'.
(מאיך שכתבת לא לגמרי ברור לי אם את חושבת שהיא לא תהנה, או שהיא בעצמה אמרה את זה. זה הבדל גדול לדעתי).
האמת שגם הבת שלי לקראת בת מצווה (בעוד כשנה בעז"ה..), והיא גם די שקטה וביישנית, אבל לגמרי נשמע מהדיבורים שלה בנושא שהיא כן רוצה לעשות משהו דומה לשאר החברות.
ואיכשהו בבת המצווה משהו השתנה בי רגעית, והייתי מסוגלת לעמוד מול כל בני המשפחה המורחבת (חלקם היו זרים לי חלקית) ולשאת דרשה.
נראה לי שזה כיוון שתפסתי פה מקום בטוח שלי - חיברתי את הדרשה בעצמי, בחרוזים, וזה היה לי כיף לחבר אותה, ולכן שמחתי גם להקריא אותה (ולא הסתכלתי פשוט על כל האורחים).
@שופטים - אם יש לבת שלך חוזקות כלשהן, אולי זה המקום להשתמש בהן בשביל המסיבה.
הבת שלי, למשל - היא לא ביישנית כמוני אבל בכל זאת לא קל לה לעמוד מול קהל, אבל היא רקדה ריקוד בבת המצווה שלה ונהנתה מזה, כי היא אוהבת לרקוד. ואחותי (אמנם לא ביישנית בהגדרה, אבל לא אחת שיודעת לעמוד ולדבר) העבירה סדנת יצירה לחברותיה בתחום שהיא חזקה בו (יצירות בפלסטלינה).
אם נראה לך שמשהו כזה יתאים לבת שלך - אז כדאי ללכת בכיוון הזה.
אם לא - אז גם להביא מפעילה חיצונית זה טוב. וזה מקובל היום מאוד. (רק שבדרך כלל זה מתאים יותר לבת מצווה של בנות בלבד)
בהצלחה!
אשאל אותה שוב, אבל באמת לא רואה איך אני והיא שורדות אירוע כזה 🤔
אני בטח לא אדרוש, והילדה בטח גם לא תרצה
(את כותבת שאת גם לא תשרדי אירוע כזה.. למה? גם אם היא תרצה זה לא יתאים לך?)
חושבת שחשוב לתת לה את האפשרות לבחור כדי לשמוח באירוע ולהרגיש שזה שלה.
היא עדיין לא מכירה אירועים כאלה, אבל בשמחת בית השואבה או בהרקדות היא מתביישת לרקוד, גם שזה רק מעגל של חברותץ באיזשהו מקום אני כן חושבת שכדאי שתשתחרר קצת, אבל אולי עוד יגיע כשתגדל.
בקושי את החתונה שלי שרדתי 
לא יודעת לרקוד ולא אוהבת את זה, לא אוהבת שצריך להגיד שלום מנומס לכולם ולדאוג לכל. בקיצור לא אוהבת להיות המבוגר האחראי של אירוע כזה..בטח שאין בו איזשהו תוכן מעצמו כמו ברית או חתונה
א. זה בכלל לא מוזר לעשות ארוע לחברות
גם אם זה רק השיכבה, עדיין מתאים לעשות שולחנות יפים, וכיבוד, ומוזיקה, וסדנא ודרשה.
מן הסתם כן תעשו באולם קצת קטן יותר, או אפילו בבית או בחצר.
ב. את צריכה לברר טוב טוב אם הילדה באמת לא רוצה ארוע רגיל. יכול להיות שלך קשה לדמיין אותה במרכז אבל תכלס היא לא חייבת להיות במרכז בצורה קיצונית מוגזמת ומצד שני כן שהאירוע יהיה עם חותם שלה.
ג. בטוחה שהיא לא רוצה ריקודים? היא לא רוקדת בהרקדות בבי''ס?
אם היא באמת ממש לא אוהבת אפשר לוותר, אפשר להכין פלייליסט עם שירים ברקע, לעשות סדנא, אוכל, ברכות מהחברות, אולי מצגת כלשהי על השם שלה או על חג שקרוב לתאריך וכד', וזהו
ד. גם דרשה אם היא לא תרצה להקריא לא חייבים... אפשר כאמור מצגת. או שאת תקריאי והיא תעמוד לידך.
ה. יש הרבה הפעלות שאפשר אח''כ לחלק את התוצרים שלהם וזה נותן ערך להפעלה.
את יכולה גם לארגן לבד, לא חייבים מפעילה.
למשל להכין שיפודי סוכריות ושתלכו למחרת לחלק בבית חולים, או בבי''ס לחינוך מיוחד או למגוייסים
או הכנה של מארזים לחיילים
ו. אפשר גם תוכן שהוא לא הכנה של משהו אלא חידון על חג כלשהו, על השם שלה, על איזה משהו שקשור למצוות.
אפשר
אפשר קופסאות בריחה עם תוכן מעניין שהילדה תעזור להכין מראש.
דרשה אין סיכוי שאגיד ממש לא מרגישה בנוח..
ערב עם כל החברות היא כן תשמח לדעתי.
אני צריכה רק לחשוב על תוכן משמעותי שהיא תשמח בו ואנחנו גם ושמתאים ל30 בנות.
נתתן פה רעיונות טובים, צריכה להתחיל לשבת על זה
"אמא, אל תדאגי, אני אכין ארוחת ערב. או בורקס, או צ'יפס, או נקנקיות. ואני גם אסדר כאן את כ-ל הבית! אה, ואני גם אקפל כביסה! ואת רוצה שאני אעשה אמבטיה לאיקס (האחות הקטנה)? ואולי צריך גם ללכת לקניות? אני יודעת, צריך חלב, נכון? אז כמה כסף צריך בשביל זה? ואמא, שאני אשטוף את הסלון או מישהו אחר? נכון שאני ממש נראית כאילו אני באולפנה כבר? איך אני עושה דברים ממש כמו גדולה! ורגע, אמא, איפה המטאטא? אני לא יכולה לטאטא בלי מטאטא, נכון? אז אני אקח את המטאטא שאתם מחביאים אצלכם בחדר, טוב? לי אתם מרשים, כי אני באמת כמו גדולה, נכון?"
(נכון, מותק... ועכשיו תפסיקי להוכיח לי שאת כמו מתבגרת פטפטנית, ותתחילי ברשימת הדברים שהצבת לעצמך, יקרה שלי...)
אבל מה הורס את כל האפקט?
"אמא, הבורקס בתנור, המטאטא כבר בחדר שלכם ואיקס כבר במיטה. עכשיו את יכולה לכתוב לי פתק נחת לגננת?"...
😁😊
היא עומדת ביעדים שהיא מציבה? (;
והיא באמת מתוקה! ובאמת עוזרת!
אבל הפטפוטים האלה... וואו, גומרים עליי🤭 (אני הייתי מתבגרת שקטה להחריד... ה' כנראה החליט להעניק לי בנות הפוכות בתכלית כדי לנסותני🙈😊)
לק"י
הבת שלי גדולה ממנה בשנה, והיא לפעמים מסדרת את המיטות כמו בית מלון.
הלווטי שתמיד יבוא להם לסדר ולנקות😅
והכתיבה שלך מלבבת כתמיד!
(היא יודעת איך נראות מיטות במלון?
)
באמת הלוואי שתמיד יהיה להם מצברוח לסדר... ב"ה לבת הספציפית הזו כמעט תמיד יש חשק לסדר ("אמא, זה ממש משחק כיפי בשבילי!"), אבל מספיק שמישהו יאמר לה משהו שבעיניה נחשב כמעליב - וכבר כל החשק ייעלם לה והיא תסרב לעשות אפילו דברים בסיסיים...
לק"י
התכוונתי שהיא פשוט מסדרת את השמיכה פרוסה מעל.
ברגיל אנחנו לא מסדרים את המיטות בכלל🤭
(פעם פעם הייתי מסדרת בימי שישי בדרך כלל).
היא נהנית לסדר את המיטות (לא שזה קורה הרבה, אבל אולי זה באמת סדר אחר בבית שיותר נחמד, מאשר מה שחייבים).
ואיזה כיף שכיף לה לסדר, ובעסה על העלבון...
מתואמתמתבגרת אמיתית היתה רוטנת.. מתחמקת..
מודיעה שהיא עזרה כבר מספיק ו"למה רק אני" ו"למה את מבקשת דוקא ממני"
עושה פרצוף על כל בגד שהיא מזיזה מהכביסה, נגררת לעשות ספונג'ה ברטינות, עושה פרצוף אם את מבקשת ממנה לשמור על האחים שלה..
ואז...
אם היא לא נעלמה לך לפעולה בסניף.. ליומולדת לחברה.. לערב הווי של האולפנה.. לבקר חברה מהיסודי שלומדת באולפנה מרוחקת מהיישוב (שאת בכלל לא זוכרת שהן דיברו כשהן למדו ביחד.. אבל עכשיו זאת לגמרי אטרקציה לנסוע לבקר אותה באולפנה..), לנסוע לירושלים למאהל הגבורה, לארוז מצרכי מזון לחיילים...
אז היא רצה בקלילות ובשמחה:
לשמור על הילדים של השכנה בתשלום
לקפל כביסה למשפחה מגוייסת
לעשות ספונג'ה במשחקיה של היישוב
ככה נראית מתבגרת אמיתי..
(סליחה שניצלשתי.. סוג של פריקה..)
יש סוגים שונים של מתבגרות... בת ה-5.5 שלי מחקה את אחותה הבכורה, שאמנם באמת עסוקה במליון דברים, אבל גם עוזרת בבית כשצריך.
הבת שביניהן באמת כנראה דומה יותר למתבגרת שאת מתארת... 
שה' ייתן לנו כוח לכל המתבגרים וטרום-המתבגרים שלנו!
לק"י
לא מצליחה לעמוד בתרגולים היומיומיים האלה🤦♀️
לקרוא כמה פעמים סיפורים/ מילים, כל יום או יומיים.
מתי בדיוק?
בעולם נורמלי היינו חוזרות הביץה יחד בשעה נורמלית, ולא אחרי הצהרון (לפעמים רק בחמש אנחנו בבית אחרי האיסופים).
מבינה שזב לא בשביל המורה. אבל עדיין מעצבן אותי הבקשות האלה🙊 לא יודעת אם היא באמת מעמיסה או שזו הנורמה (לא זוכרת מה ביקשה המורה של הגדול שלי. והוא בכל מקרה כבר ידע לקרוא).
ונתעלם מש.ב. שהיא לא הכינה בצהרון, וצריך לעשות גם אותם. מיציתי את זה...
זה באמת נשמע קשה כשחוזרים רק ב5 לפעמים.
אני יודעת שזה חשוב שיהיו הרבה תרגולי קריאה בשביל לעזור להפנים ולרכוש את הקריאה כמו שצריך.
וגם חשוב שיהיה מי שרואה איך הילד באמת קורא, כי המורה לא שומעת כל ילד בנפרד ולא תמיד שמה לב כשיש ילד שלא ממש קלט את הנלמד.
אבל אולי אם את מרגישה שהיא קולטת גם עם פחות תרגול, אפשר לנסות לדבר עם המורה ולהפחית את הדרישה ממנה.
אצלנו הבן שלי לפעמים מקריא לי תוך כדי שאני עושה דברים אחרים (מקלחת את הקטנה, מכינה אוכל, וכדו'), ואני רק חותמת בסוף. אבל הוא קורא מדויק ולא צריך עזרה עם הקריאה, לא יודעת אם זה אפשרי עם כל ילד.
וגם אני חוזרת סביב ארבע וחצי
והם אחרי צהרון
אבל יחסית זה קטעים קצרים שלוקח 10 דק גג
פעם אני ופעם בעלי
לפעמים אחד הגדולים יותר (כיתה ו או כיתה ד)
יושב איתו לקרוא
קשה לבת שלי מאוד לקרוא, כמעט כל יום יש קטע.
לוקח לה לפחות 20 דקות הכמה שורות האלו, והיא חייבת עזרה צמודה.
זה גם התמודדות מולה, היא לא אוהבת את זה, וגם למצוא זמן. לא מצליחה לקרוא איתה כל יום🤷
זה פשוט קשוח!!!!
התרגול חשוב באמת אין לי מה לומר... אולי מורידה בכמויות אבל לא מוותרת על התרגול לגמרי...
ומעודדת אותה לעשות ש"ב בצהרון, ממש מפרגנת לה בדברים אם עשתה שם ש"ב...
לק"י
אולי עכשיו עם החזרה לשגרה ננסה למצוא זמן קבוע לזה.
ברור לי שהיא צריכה תרגול. רואים התקדמות, אבל זו עדיין קריאה מצרפת. אז צריך להשתפשף....
אבל אנחנו ב1 וחצי כבר בבית, אז יש זמן...
אבל נראה לי שזה יהיה לו משעמם.
באמת עם הבן הקטן שלי גיליתי עולם חדש - המורה לא נתן להם תרגולי קריאה לבית! זה באמת היה מפתיע, ובהתחלה גם הלחיץ אותי שאולי הילד מפספס... אבל אני באמת מודה למורה שלו (מצד שני עכשיו, בכיתה ב', הוא עדיין לא קורא טוב, אז אנחנו כן אמורים לתרגל איתו...)
האמת שעם הילדים הגדולים שלי, שקראו היטב, הייתי מחפפת קצת - שומעת אותם קוראים רק פעם אחת במקום שלוש, או ששומעת אותם מקריאים תוך כדי שעשיתי דברים אחרים... 🤭
בכל אופן, זה באמת מתיש. לבי איתך!
לק"י
אבל היא לא.
תודה על ההזדהות!
זה פשוט מחייב תרגול
אין ספק שזה קשה לעמוד ביעדים
אני חותמת אבל לא לייד הבקשה ל3 פעמים 😁
שלא יהיה שקר
אצלי יותר בעיה לשכנע אותה לקרוא 3 פעמים
אבל זה באמת תרגול חשוב אין מה לעשות
זה גם נראה לי משעמם לקרוא 3 פעמים את אותו קטע.
אני לא זוכרת אותו אבל זוכרת שהשתכנעתי🙈
מאזור השומרון.
לא בגישת שפר/התנהגותי אלא משהו יותר רגשי.
קיבלתי כמה המלצות, עוד חושבת למי לפנות...
שאם אתן או מישהו מהמשפחה רוצה לרכל, לא כדאי לעשות את זה בסוכה.
השכנים עלולים לשמוע ולהיעלב.
כן גם אם זה ברחוב אחר, אבל יש הד או שהחצרות נושקות אחת לשנייה.
זהו פרקתי...
(אם הבנתי נכון את הצד הנפגע ❤️🩹)
עזר לי כשהייתי ילדה
שאמרו לי ' הפוסל במומו פוסל'
מי שאומר משהו רע על אחרים בעצם מצביע על דבר רע שיש בו..
יש לזה גם הסבר נפשי, רוחני עמוק..
מעביר את האשמה אליהם ולא שייקח על עצמו...
רחמים עליהם שהם מרגישים ככה צורך לדבר על אחרים. עצוב ממש. זה שלהם ונקווה שיום אחד הם ישפרו את מעשיהם בהקשר הזה. חיבוק גדול גדול אשה יקרה ❤️.
חיבוק 💗💗💗💗
ותכלס- בעיה של הרכלנים!
הם אלו שצריכים להתבייש.
קיבלה מחזור 😒 התבאסתי בשבילה שזה קצת מוקדם.
הגיע החודש השני אחרי 26 יום עם שטפונות הסטריים ) ואני מכירה מה זה שטפונות...אני עם אדנומיאזיס( אבל דבר לא ראיתי ..היום היום העשירי ועד הבוקר היו לה שטפונות פסיכיים..כולה מתלכלכת עם הפדים הכי חזקים שיש..
הרופאת נשים אןמרת שזה יכול לקרות במחזורים ראשונים...מכירות? אני ממש דואגת בשבילה...
מחר בדיקות דם להבין מה זה עשה לברזל שלה
מבאס ממש אבל כלום!! לא עובד( והוצאתי הרבה מאד כסף על זה כולל דיקור)
במקרה שלה הרופאות אומרות שזה עיניין של כמה חודשיים ויסתדר לבד
בס''ד
מתבגרים צעירים עייפים שישנים חזק כמו בולי עץ,
ושום דבר לא מזיז אותם משנתם...
הם באמת עייפים!
(אני זוכרת את עצמי בגיל הזה, גמורה לחלוטין ולא מסוגלת לקום)
סביב גיל בר מצווה כזה, אפשר גם קצת לפני.
מעירות?
מעבירות אחריות?
מלאה? חלקית?
איך זה בא לידי ביטוי?
נגיד שהוא לא קם לבית הספר עד השעה 10. אשכרה נותנים לו להתנסות בזה?
הילד לומד מזה?
חשוב לי לשמוע מה עבד אצלכן בפועל, אז מי שכבר פיצחה את זה, קדימה לשתף כדי שאחרות כמוני יוכלו להחכים ❤️
את השניה הערתי עד שהלכה לפנימיה. את הבאים בתור גם מעירה אם הם לא קמו.
מה שראיתי בשנים של קורונה ומלחמה בכיתות של הילדים שלי. רב הילדים שההורים שלהם שיחררו גם משחררים וזה מתגלגל ומתגלגל. עד לתוצאות לא הכי רצויות נגיד ככה.
בגיל כזה אם אני רואה שיש צורך מגבילה בשעת שינה, כלומר שעד שעה איקס צריך ללכת לישון.
כדאי להקדים לזה שיחה של "אני רואה שקשה לך לקום ללימודים, בא נחשוב יחד מה יכול לעזור"
לתת לו להציע רעיונות, להציע עוד משלנו אם צריך, ואם יש משהו שאפשר לעזור בלי לקחת אחריות, אז בכיף.
נניח לקנות לו שעון מעורר, להזכיר לו את השעה בערב פעם פעמיים וכו.
לגבי בית הספר זה תלוי איך מגיבים בבית ספר לאיחורים, ואיך הוא מגיב לתגובה....
בגל מקרה המעבר מהחופש ללימודים לא לגמרי מאפיין את כל השנה,
כי רגילים לישון מאוחר ולא לקום מוקדם.
אני משתדלת ככל האפשר לקראת סוף החופש לשטח את עקומת השינה,
להתחיל לישון ולקום לאט לאט בזמנים שקרובים לאלה שבשגרה.
זה היה גם בשנה שעברה ככה?
מעירה אבל הוא יודע שאני לא אחראית על הקימה, לפעמים מעירה פעמיים שלוש, לא קרה שלא קם אחרי 3 פעמים.
הגדול יותר מזמן מתנהל עם שעון מעורר.
אני חושבת שההצלחה עם הקימה בזמן קשורה:
להתנהלות תמידית של שיתוף פעולה ולא בהפעלת סמכות הורית
וגם דוגמא אישית של 2 הורים שקמים בזמן כל יום
לכן הילדים הולכים לישון בזמן מעצמם או בתזכורת קלה, וקמים בזמן.
יש כאלה שאם מטילים עליהם את האחריות הם בסוף יקומו בעצמם, ויש כאלה שזה לא יעזור אצלם כי אחריות זה דבר שלא חלק מהאישיות שלהם באופן מובנה, ואז אין ברירה אלא לעזור להם.
לא מפרטת יותר מדי, כי זה קצת אישי של הילדים שלי...
אבל רק אשתף ברגע של נחת מהיום:
התעוררתי בשש וחצי, ולא שמעתי רחשי התארגנות מחדר הבנים כמו בבקרים הקודמים (התאומים השנה אמורים להתפלל בעצמם לפני הלימודים, והצליחו להתמיד בזה יפה כבר שבוע לפני תחילת הלימודים).
כבר התחלתי לחשוב, אוי, מסכנים, הם לא יספיקו להגיע בזמן ללימודים, כי היום ראש חודש והתפילה ארוכה...
קמתי כדי להעיר אותם בכל זאת, ומה ראיתי? המיטות שלהם ריקות, וגם של הבן הגדול! (שבעצם עוד לא התחיל ללמוד)
בקיצור, הם קמו לפני שש, הספיקו תפילה בנחת, יצאו ללימודים מוקדם (והגדול הצדיק לקח את הקטנה לגן), וזה פשוט כיף! ב"ה (ובע"ה שגם מחר, שזה גם ראש חודש, הם יצליחו ככה...)
ואמר שהוא קיבל עונש להשאר שעה נוספת כי לא הגיע יום שישי כי לא הערתי אותו
כל השבוע הוא קם לבד אז כבר לא בדקתי מה איתו...מסתבר שהייתי צריכה 🙄
את הבת 11 ו7 אני מעירה ומארגנת
ימי שישי לפעמים אני מבקשת מהם שיתארגנו לבד ושאשלח להם אוכל ב10
את הגדולים לדעתי הערתי עד גיל שראיתי שהם משתפים פעולה...היום הם בני 21 ו19 ודואגים לעצמם ב"ה
משלם על אוטובוס (כי פספס הסעה).
ואם קם מאוחר ממש נשאר בבית לסדר ולנקות, כך שלא כיף להישאר.
אני מעירה פעמיים שלוש בצירוף שעונים מעוררים שלהם, אבל בגדול בעיניי זו אחריותם.
מצד שני אכפת להם מצוינים אז גם הם מנסים לקום למרות הקושי.
אני לא אמא, אלא אחות לילד מתבגר(:
הוא בן 16, ילד צדיק כזה, לפי הספר, ישיבות חסידיות מאוד, מלא לימוד תורה וכו…
לפני משהו כמו חצי שנה, זיהיתי במחשב שלי ביוטיוב חיפושים ממש לא מתאימים (אברי גוף, מצבים מיניים ועוד). בהתחלה חשבתי שזאת אחותי אבל אז התחלתי ממש לעקוב אחרי זה וגיליתי שזה הוא.
בהתחלה חטפתי שוק, ואז הבנתי שהוא ממש לא אשם או משקר על כולנו אלא הוא פשוט מתחיל את ההתמודדות שלו בתור נער מתבגר בעולם המסקרן הזה.
באיזשהו שלב הגעתי איתו לשיחה קטנה (מאחר וההורים שלי גרושים ואין דמות גברית בבית, בנוסף, אמא שלי היא אחת שממש נבהלת מהדברים האלו וישר מאשימה אז הבנתי שאני צריכה לעשות את זה) ודיברתי איתו קצת, כמה שאפשר במצב הלא נעים הזה… הגענו להחלטה שהכי נכון לשים הגנה טובה על המחשב ובאמת ככה עשינו.
אבל זה לא פתר את הבעיה. הוא אכשהו עדיין הרבה במחשב, ואני רואה את ההסטוריה ולמרות ההגנה, היא לא כזאת מזהירה…
אני יודעת שלשים הגנה זה בנוסף אבל בסוף, צריך באמת להסביר לו בצורה אמיתית ולא מפחדת, מה קורה איתו, מה עובר עליו בגיל הזה ולמה חשוב להישמר. ההגנה היא בנוסף.
אבל אני קצת במבוי סתום, לא יודעת מי נכון שידבר איתו. שוב, הבורים גרושים והאבא לא מעורב בכל מה שקורה ובטח לא בנושא כזה.
עצות מישהי?
אני ממש חסרת אונים וממש כואב לי הלב עליו…
יש איזה מדריך בישיבה/ דוד/ מבוגר אחראי אחר שיש לכם אמון בו ויכול לשוחח איתו? זה לא שיחה של פעם אחת וזהו. נראה שצריך הדרכה וחיזוק באופן רציף.
יודעת שבישיבות של הציבור הדתי לאומי יש הרבה שיח סביב נושא שמירת עיניים במחשב. כשיש קשר טוב עם הרב אפשר גם להתגבר על הבושה ולגשת לשוחח ולבקש עזרה אם צריך. אולי גם אצלכם אפשר.
היי, תודה שענית! לצערי בישיבה שלו לא קיים כזה דבר, לפחות ממה שאני מבינה…
יצא לי לא מזמן לדבר איתו שיחה פתוחה טובה כזאת והוא אמר לי שיש לו רב שאותו הוא יכול לשתף בהכל.
מצד אחד נרגעתי מאוד ואפילו אמרתי לו את זה, מהמקום שאין אבא בבית ומשמח אותי לשמוע שיש מישהו שהוא יכול להתייעץ איתו.
ואז כששאלתי מה נגיד הרב הציע לך לעשות במקרים שאתה מתמודד? הוא ענה- לדבר עם חברים ולהסיח את הלב והמוח מהנושא.
וירד לי כל האוויר.
כי מה לעזאזל. זה ממש לא הדרך לדעתי.
אז הראש שלי עוד בהחלט עסוק בלמצוא מישהו מספיק טוב שיוכל לתת לו את המענה באופן המתאים והמדוייק
יותר מזה אני לא חושב שיש לך מה לעשות
בסוף הוא צריך לבחור שהוא לא רוצה בזה ולהניע תהליך. תנסי ללוות אותו כאחות אע''פ שלשתף בת בעניין זה אירוע אחר. ממליץ שיפנה לקו טלפוני שעוזר לעשות תהליך בעניין לדוג' מתחברים מחדש וכו'
לק"י
יגיבו פה.
תודה על הרצון לעזור!
מצטרפת לרעיון של מציאת דמות גברית מלווה בשבילו. תפקידך יהיה בעיקר לעודד אותו לפנות לדמות כזו ממעגלי חייו (מהישיבה, למשל. בהנחה שיש לו ישיבה תומכת ועוטפת). מישהו שגם במדרגה רוחנית וגם בעל יכולת חינוכית, שיוכל להדריך אותו איך לצאת מזה.
ואת מהצד תעודדי אותו שהוא יצליח, ושזה לא יישאר לא ככתם, ושהוא יכול להתגבר בע"ה.
אשרייך, אחות יקרה!
יש לנו כרגע רק משחקי הרכבה, אשמח להמלצות למשחקים כייפים לגיל בוגר
את יכולה לשאול את הילדים שלך מה יש לחברים שהן אוהבים...
משחקי קלפים:
טאקי
Race
פינות
חלומות
חתחתול
סט
טאקי
שרלוק
חתחתול
מלך הפלאפל / סלט יווני
יש לחיים שפיר משחקים בסגנון של טאקי אבל ברמה קלה יותר - צ'יקן, תוכי תוכי, 8 וחצי
רייס
דאבל
מנקלה
כל המשחקים הנ''ל מאוד תחרותיים. ואפשר לשתף ילד מגיל 6 בערך.
יש משחק קלפים סבאטור שהתחרות פחות אישית.
אולי תפרטי לכמה שחקנים, והאם בנים /בנות.
קטאן (אפשר רגיל או ג'וניור) לדעתי אהוב יותר על בנים.
רברסי, קטאן, רמיקוב, סט, ליגרטו, אנומיה, אליאס, אשליה, בול פגיעה, ארבע בשורה, טאקי, מלך החמין וכו' בסגנון הזה. תלכי לחנות משחקים ותסתכלי- יש מלא...
שלגדל ילדים מתבגרים זה ק-ש-ה!!!
חיבוק יתקבל בברכה.
בס״ד
טוב שאת פורקת פה, גם אם במעט.
בטוחה שאת אמא מהממת.
מתואמתב"ה המתבגרים שלי הם ילדים טובים ממש, מעבר לממוצע, אבל הטרום-מתבגרים כן מתחילים קצת לאתגר אותנו, כך שאני מבינה אותך...
בכל אופן, תמיד אפשר להתייעץ פה על דברים נקודתיים (בהנחה שהמתבגרים שלך לא מציצים בפורומים...)
ממש מרגישה לפעמים שזה גדול עלי... בהצלחה מכל הלב!
ב"ה יש גם זמנים טובים, מאחלת שיהיו גם הרבה כאלה.
ואיזה אלופה שאת פורקת פה ולא כלפיהם😉
וגם אם זה קורה, זה גם בסדר!
עצם זה שאת במודעות, במחשבה בהתעסקות זה המוןן ... חיבוק וכוחות והצלחה!!!❤️❤️❤️❤️
אזור ירושלים..
אשמח להמלצות על צלמות/ים מקצועיים במחירים שפויים...
אם מתאים לך לשאול שם.
פורום אמהות מיועד לגילאי יסודי ומעלה (וגם לטרום יסודי)
נתונים:
אנחנו בטיפול זוגי שני כבר, כל אחד היה תקופה ארוכה
המוקד הוא בעלי, והשינויים אצלו איטיים מאוד מאוד מאוד מאוד. יש שינויים אבל איטיים ולא בהתאם לטירוף שאנחנו חיים בו (קורונה ומלחמה).
אני מותשת כבר.
שנים של הכלה והתמודדות.
כבר שנתיים אני בתחושה שאני פה בשביל הילדים,
אבל כן מרגישה שאני נותנת צ'אנס אמיתי ושמחה בכל רגע של זוגיות שכן נעימה לי.
במשברים האחרונים אני כבר מרגישה שכל פעם אני כבר הולכת עוד צעד לכיוון של גירושין, מבחינה רגשית.
אבל הילדים הכי חשובים לי בעולם וזה ישבור אותם.
אבל אני מרגישה שאני יכולה עם הרבה דברים להתמודד (אנחנו לא רבים ליד הילדים ושומרים על אווירה טובה. בסדר הוא גם כמעט לא נמצא בבית וכשהוא מגיע יש לו נטייה להסתגר ולהתכנס לעולם שלו)
אבל אינטימיות פיזית אני כבר לא מסוגלת (במשך תקופה היה לי בראש שאני עושה את זה בשביל הילדים - עכשיו אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר).
מה המחיר שהילדים ישלמו אם נחיה ביחד אבל כמו שותפים?
בהנחה שאני במצב רוח טוב דואגת לעצמי ומרגישה טוב בחיים למרות ה כ ל (עושה עבודה קשה מאוד בטיפול אישי ומצליחה ב"ה)
עוד נתון. המטפלת הזוגית אמרה לי היום שיכול להיות שאנחנו לא נשאר ביחד והוא יפסיד אותי. וזה כבר לא הבהיל אותי כמו בפעמים הקודמות שהיא או המטפלת שלי אמרו את זה.
את באמת אלופה !!
נשמע שאת עושה המוןןןןןןן
אין לי ככ משהו חכם להגיד אבל נשמע מאתגר מאוד...
מזמינה אותך להתייעץ עם @נגמרו לי השמות היקרה והחכמה...
ממה שאני חוויתי עלינו, קראתי בעיקר פה בפורומים וממה שנשמע לי בהיגיון.
הרעיון בסוף בעיני הוא שאבא ואמא שחיים יחד בשביל הילדים זה לא נכון ולא ישר. הילדים אולי מעדיפים את זה במבט צעיר, ויש תחושת סוף העולם והתמודדות גם מתמשכת עם הבשורה על הפרידה, אבל מצטערים על זה במבט בוגר ובשל יותר. המודל שהם ראו בעייתי, הם יודעים לשפוט את זה ולהבין שזה לא היה לטובתם.
הניסיון שלי (אבל בלי שהגיע למצב של מחשבות על גירושין, אלא ריחוק רגשי גדול מידי שבעקבותיו פנינו לטיפול) שבתקופות של מתח, כל הבית יותר מתוח. יש איזה תדר עצבני באויר, גם ביננו ההורים וגם לילדים אין סבלנות אחד לשני. כל משפט תמים גורר תגובות לא נעימות מסביב, כאילו איזה לבה תת קרקעית כל הזמן רוחשת ומאיימת להתפרץ ואולי אפילו פה ושם מתפרצת נקודתית, לא ממש עכשיו שורפת הכל. בעיני זו לא אוירה בריאה ומצמיחה לילדים לגדול בה, זו אוירה מאוד חונקת ולא מעודדת.
אני כנראה לא מכירה אותך בעולם האמיתי, ולא נכון בעיני לראות את הנ"ל כהמלצה אישית לפרק או לא לפרק את החבילה, אני מניחה כאן את דעתי על מצב כמו שתיארת אבל למעשה טוב להתלבט על זה עם אנשי מקצוע ואנשים חכמים (אובייקטיביים, או גם אם הם קרובים אליך יותר- הם ישרים להבין את טובת המערכת כולה ולאו דוקא אוטומטית יגידו לך מה שאת היית רוצה לשמוע) שמכירים אותך ואת משפחתך.
חיבוק יקרה, את עוברת תקופה ארוכה וכל כך מטלטלת בהתמודדות הזו...🤍
המוקד הוא בעלי ואני חושבת שכשתעברי להמוקד הוא אני
הרבה דברים יכולים להשתנות.
בסוף הכל עניין של דינמיקה
איפה אתן קונות חולצות ליומיום.
היא לא מרוצה משום חולצה,מתלוננת שהכל צמוד לה ולא נח לה או לא נעים לה.
יש לה 2-3 חולצות שלובשת ביומיום וזה פשוט סיוטטטטט!!!
הצעתי שנקנה לה שמלות או טוניקות או סרפנים אבל היא לא רוצה.
לאיזה חנויות ממליצות ללכת או לקנות באונליין?
היא אוהבת חולצות חלקות או עם עיטורים עדינים
לק"י
ב30 ש"ח. קניתי ואני מרוצה.
לא יודעת מה הגודל שלה, אבל אולי המידה הכי קטנה תתאים.
יש גם באתר של פטרול חולצות.
וכמובן שיין... - הבנות שלי מוצאות שם דברים מהממים וממש זולים. קחי בחשבו שהרבה חולצות שם לא לגמרי סגורות בצואר. אצלנו זה די קבוע בנוהל שצריך להצר קצת את פתח הצוואר...
שאדע אם אני מפסידה משהו מזה שאני לא מגיעה לאזורים חרדים כ"כ....
גיליתי את קניון רמות לא ידעתי שאפשר לקנות בגדים צנועים ליום יום בפוקס ודומיהם
אז כן ממש שווה אפילו משכתי את האחיות שלי מהדרום שמגיעות מידי פעם להוכיח שזה קיים!! חח
כשאני הלכתי פעם לקניון רמות לא התלהבתי עד כדי כך.
בחנויות האלו לפעמים זה עניין של מזל.
באים פעם אחת ואין כלום, וחוזרים אחרי שבועיים ופתאום יש מלא מבחר
לק"י
ובתמנון שם אין כ"כ בגדים צנועים.
בפוקס מעניין לבדוק, אבל אני לא בטוחה שיש.
(לנתיבות אני מגיעה לפעמים).
איפה שיש דתיים. נגיד זה של רחוב יפו בירושלים.
עיטורים עדינים - לידר לפעמים (העיטורים לפעמים עדינים ולפעמים פחות). אמור להיות עדיין במידה שלה.
מה עם תמנון/פוקס?
זויה? פטרול?
או שיין?
לק"י
אז אולי החולצות שם ארוכות מידי?😅
לא יודעת למה היא התכוונה....
בעזהי"ת
הייתה לי תלמידה שהלכה רק עם כאלה והן היו נראות כאלה נוחות ונעימות ומחמיאות ומושלמות שהתבאסתי שאני לא הולכת עם חולצות יותר 
https://www.next.co.il/he/style/st254178/c81528#c81528
זה נשים אבל מתחיל מXS אז לנערות זה סבבה..
לא יודעת אם בגלל שקניתי מידה גדולה מידי, או שבכל מקרה זה היה לא מוצלח עלי.
אבל שמה בתוך החצאית..
הבת שלי בכיתה א ומתנהגת כאילו היא מסיימת יב...
חח
היא לא עושה שעורי בית (מחביאה אותם מתחת למחברות בתיק)
הקלמר שלה ריק רוב הזמן- ועבר רק שבוע מתחילת הלימודים! החפצים מתגלגלים בתיק
היא לא מבינה למה היא צריכה ללמוד בכלל...
והיא כזאת מצחיקה שיש לה לכל דבר תשובה.
(זה משעמם לכתוב את השם שלי הרבה פעמים, יותר יפה דפים לבנים מלצבוע...)
אז חוץ מלהתייחס לזה בהומור- אין לי ממש מושג איך להתנהל איתה...
ויש לה קש"ר, מאמינה שזה קשור
והיא כל כך שונה מאחותה שבכתה ב! אחותה עדיין מתרגשת לעשות שעורי בית ושומרת בקנאות על החפצים שלה...
לא הייתה שאלה לגבי הבשלות שלה לכיתה א'?
הטענה' משעמם לי' הרבה פעמים מסתירה את הסיבה היותר אמיתית והיא' זה קשה לי'.
הגיוני שהקשיים בארגון ובכלל קשורים לקשיי קשב וריכוז.
כדי מאוד להקנות הרגלי למידה טובים כבר מההתחלה, הייתי מדברת עם המורה ומבקשת שתלמד, תשים דגש וגם תיתן זמן לארגון סביבת הלמידה בתחילת ובסוף כל שיעור - איזה ציוד להוציא ומתי, ומה צריך לחזור לתיק ולמקום ומתי.
ואולי כדאי לבקש שיחה עם היועצת ולנסות לארגן לה תמיכה יותר משמעותית, בוודאי אם הקשב וריכוז כבר מאובחן.
ובאמת מגיע לה סל שילוב.
רעיון לבקש מהמורה... זה כל כך מתאים לה שלא חשבתי אפילו להתעמת איצה על זה
ובקבלה אינסופית.
ולשאלתך- אענה לך בתור מורה-מחנכת. ואשתף בסיפור קצר-
היתה לי תלמידה מוכשרת מאד, עם קש"ר ברמה גבוהה מאד. מטופלת תרופתית כמובן, אבל עדיין עם קשיי התארגנות קיצוניים.
תוך יומיים מתחילת שנה כבר קלטתי שמדובר פה בסיפור מורכב ויצרתי קשר עם האמא.
היא היתה בהלם ממני שקלטתי את הילדה כ"כ מהר ושאני יצרתי את הקשר ושלא חיכיתי לה.
הסברתי לה שחבל לי על כל שניה, אני באמת רוצה שיהיה לילדה הכי טוב שאפשר, וגם מאמינה שאפשר לעזור לה.
קודם כל וידאתי שהיא מטופלת בריפוי בעיסוק בשיטת קוג-פאן שמאד מאד מסייעת בתפקודים ניהוליים.
לקחתי על עצמי לכתוב לה את המערכת בכל יום וכן את שיעורי הבית שיש ביומן.
נתתי לה את זמן ההתארגנות שהייתה צריכה ולא האצתי בה.
סייעתי לה להדביק שכפולים ולמצוא את עצמה בסידור, וכו'
למורה יש את היכולת להפוך את הבית ספר מחוויה שנואה ומלאה בתסכולים, לחווית הצלחה ולמקום אהוב.
אני הרגשתי שהשיתוף פעולה המדהים של האמא, נתן לי כח להחזיק מעמד כל השנה. וב"ה הילדה הזו סיימה את השנה בהצטיינות!!!
אני ממליצה לך מאד ליצור קשר כמה שיותר מהר עם המחנכת ועם אחראית השילוב בבית הספר,
לוודא שהיא מקבלת את כל הסיוע שמגיע לה במסגרת בית הספר.
אם היא לא מקבלת ריפוי בעיסוק- ממליצה מאד מאד כמה שיותר מהר. לחפש מרפאה בעיסוק בשיטת קוגפאן.
והכי חשוב- להיות בקשר רציף עם המחנכת, עם המון פידבק והערכה כי לא תמיד זה קל....
מלא הצלחה וסיעתא דשמייא
הרבה הרבה נחת
הלוואי שלבת שלי המורה תהיה שליחה טובה! התרשמתי ממנה ממש לטובה ולא ממש נעים לי להתקשר אליה, אבל אני מבינה שאין מנןס..
מה זה שיטת קוגפאן?
התפקודים הניהוליים שאחראיים על היכולת ליזום, לווסת, להבחין וכד' ואחראים על הויסות הרגשי והתפקוד הלימודי והחברתי. זה כולל כמובן גם התארגנות במרחב, ניהול זמן, ועוד.
ממליצה לך מאד לבדוק את העניין מול קופת החולים שלכם.
כבר מכינה אותך שתקני מראש הרבה ספיירים, מניסיון של ילדי קש"ר... לא לכעוס, פשוט להציץ מדי פעם (כל שבוע בערך) ולהשלים חוסרים.
אבל יש גם ריפוי בעיסוק שמיועד להתמודדות עם ענייני התארגנות, בגן זה פחות מורגש כי זה רק בבוקר ובערב בבית אבל בבית הספר יש גם התארגנות בתחילת וסוף שיעור, סוף יום, הכנת הילקוט למחר (או בבוקר ברגע האחרון...) וכדאי לעבוד על זה עם עזרה מקצועית.
אז לא יודעת למה את מתכוונת.
לבת שלי היתה מחברת ללימוד המספרים.
היה עמוד לכל מספר, היה מקום לכתוב את המספרים בגדול.
היו שם עוד דברים, לא זוכרת בדיוק.
זאת לא היתה מחברת רגילה.
חוץ מזה, הם בכלל לא משתמשים במחברת.
רק בחוברות עבודה, או בדפים שמתייקים בתיקייה.
לק"י
לחשבון.
היא אמרה שמשבצות זה שייך לדור קודם וקפדן יותר.
(ילדים על הרצף).
מעניין לשאול אותה...
בעיני הן רק מבלבלות יותר.
העיקרון שלהן זה שאת המספרים כותבים על 2 משבצות.
בכללי אני לא אוהבת את הקונספט של מחברות חכמות. עדיף ללמוד ישר איך כותבים במחברות רגילות.
גם במחברת רגילה.
מאיזה גיל ילדים צריכים דאודורנט? יכול להיות שכבר בגיל 10?
אם כן אז יש תכשיר מומלץ שלא עושה ריח כלשהו אלא רק מנטרל ריחות גוף?
לגבי תכשיר, אני לא יודעת לייעץ לך כי אנחנו התחלנו בשלנו… אבל אולי סודה לשתייה? אצלי עושה רגישות אבל יש כאלה שמשתמשים וזה ממש טוב להם…
וכל ערב מקלחת!! לא לוותר על זה
וכל הבגדים לכביסה (בחורף אפשר יומיים מכנסיים..אני מעדיפה שלא אבל אפשר להחליק)
אם זורם לו לשים קצת אבקה כל בוקר, זה עושה את העבודה יותר טוב מכל דיאודורנט...
אם לא- יש דאודורנטים טבעיים על בסיס סודה לשתיה
