ירמיהו הנביא חי בתקופת החורבן. תקופה בה עמ"י עבר עבירות חמורות, וכל נבואות התוכחה שהקב"ה נתן לירמיהו כדי להחזיק את עמ"י בתשובה לא השפיעו על העם, הם המשיכו בחטאיהם עד לחורבן ולגלות בבל.
וממש בתוך אותה תקופה קשה, כשעמ"י היה כל כך רחוק ושקוע בחטאים, הקב"ה נתן לירמיהו גם נבואות נחמה. הוא הבטיח לעמ"י שהגלות לא תהיה לתמיד, ועמ"י עוד ישוב לארצו.
ובתוך נבואות הנחמה, הקב"ה גילה לנו מי מתפלל עלינו במרומים, בזכות מי הקב"ה עוד ישיב אותנו. הפסוקים מספרים לנו על בכיה של רחל על בניה הגולים, ועל ההבטחה שהקב"ה נותן לה - שעמ"י עוד ישוב מארץ אויב, שבניה ישובו לגבולם.
"כֹּה אָמַר יְ-הוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְ-הוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. טז וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְ-הוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו ל"א, ט"ו-ט"ז)
והמדרש מספר לנו שהתפילה של רחל התקבלה בזכות הויתור המיוחד שהיא עשתה עבור אחותה לאה, עליו אנחנו לומדים בפרשה שלנו.
"... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל. ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה.
ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש, והגלית בני, ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם?
מיד נתגללו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן…"
(מדרש פתיחתא לאיכה רבה).
כשרחל ויתרה לאחותה, היא לא ידעה כמה הויתור שלה ישפיע על הדורות הבאים, היא באותו רגע ידעה רק שהיא מוותרת על החלום שלה, על הבעל שחיכתה לו שבע שנים, בשביל שאחותה לא תתבייש. אבל הזכות הזו עמדה לה ולעמ"י במשך שנים.
וגם היום, כשאנחנו מתפללים על אחינו שישובו לגבולם, אנחנו יכולים לנסות ולצרף לזכות של רחל גם את הזכויות שלנו, לעבוד על המידות שלנו לוותר גם במקום שקשה, ויהי רצון שתפילותינו יצטרפו לתפילות של רחל, ונזכה בקרוב לראות את כל החטופים שבים לגבולם.