פורום אימהות השלב הבא (עמוד 8)

בס״ד

(דבר ראשון, ברוכה השבה, זוכרת אותך ❤️!

דבר שני מסייגת שהמתבגר הכי גדול אצלי עדיין צעיר יחסית, גיל חטיבה).

לאורך כל השנים, אני שמעתי בעיקר הפחדות על גיל ההתבגרות.

ומה שאני מגלה לשמחתי, כשאנחנו שם בעצמינו ב״ה, זה שגיל ההתבגרות זה לא רק גיל ה״טיפש-עשרה״, כעסים וקשיים של דימוי עצמי ולחץ חברתי.

אלא זה גם התבגרות כפשוטה. הם אשכרה נהיים יותר בוגרים ויותר אחראים! הם מבינים יותר שיש להם אחריות על הזמן שלהם, על היכולת שלהם לנהל את מצבי הרוח שלהם, על הכסף שלהם, על ההתנהגות שלהם, על שיעורי הבית, ניקיון הגוף, צריכת כל מיני תכנים, עבודת ה׳ ומה לא.

מצד אחד הם עדיין מאד מרוכזים בעצמם, אבל מצד שני הם מתחילים דווקא להעריך את ההשקעה של ההורים ואת כל מה שהם מקבלים מאיתנו. הם גם יותר מודעים למעשים שלהם והמצפן הפנימי שלהם יותר משוכלל מאשר כשהם היו קטנים.

אני חושבת שנכון שתדברי איתה על הדברים. בזמן רגוע. לגשת אליה בלב אוהב ובאמון ביכולת שלה להשתפר בהתנהגות שלה כלפיכם. ולשקף לה שהיא כבר גדולה ב״ה והיא בטח יכולה להבין שיש דברים שלא מקובלים כמו להרים קול על אבא או אמא או לנהוג בתוקפנות. שאולי יקח לה קצת זמן לשנות את זה אבל שזה חשוב מאד ואתם מצפים מאד שהיא תשים לב לאיך שהיא מדברת או מגיבה.

ותוך כדי שזה קורה, בשעת אירוע, לעצור כל התנהגות לא מכבדת. לעמוד כל הכבוד שלכם - ״אני לא ממשיכה את השיחה אם זה בטונים כאלה. כשתרגישי שאפשר לדבר רגיל נמשיך לדבר״. ושוב - להאמין שהיא כבר גדולה ומסוגלת לשנות את הדפוסים האלה.

עוד משהו, לגבי מה שיש לך בתוך הלב כלפיה. ממש טבעי להרגיש ריחוק ומשקעים. אני מקווה ששיח איתה על הדברים ועמידה על העקרונות שלכם כבר יוכלו לשפר את ההרגשה. בנוסף, הייתי מתחילה לכתוב  כל יום 3 דברים טובים עליה, כדי לחזק בתוכך את הראייה החיובית שלך אותה ולשים לב באופן מודע שלצד כל המעידות שלה יש בה עדיין המון דברים מתוקים וטובים. לי זה משהו שעוזר מאד מאד.

ודבר אחרון, לשים לב שבכללי הכל בסדר איתה. על המתבגרים עוברים הרבה מאד דברים (כמו שעלינו עוברים הרבה דברים), ולפעמים אנחנו לא מודעים שהם מתמודדים עם משהו נקודתי או כרוני. האם הכל בסדר עם החברות? עם הלימודים? אולי משהו מציק לה עם עצמה (עשתה משהו לא טוב וזה קצת אוכל אותה מבפנים ועושה אותה עצבנית)? לנסות להיות עם קשב מיוחד בתקופות האלה, כי לא פעם העצבים שלהם הם סימפטום של משהו שכואב להם כרגע ואולי נוכל לעזור להם שמה…

זה מה שעולה לי כרגע, מקווה שזה עוזר…

🫶🏼

ולגיטימי שישארו בך משקעים מתחושות שהעלה בך אירוע כזה.

אני מדריכה במצבים כאלה לעשות עיבוד רגשי עצמי של התחושות בצורה שמשחררת אותם ומנקה את הלב.

לאורך זמן הצטברות של תחושות כאלה גם ממש עלולה ליצור תחושת ריחוק, ובסוף גם המתבגרים שלנו זקוקים לאהבה ולחום.

מעבר לזה, מציעה גם להגיד לה (זה משהו שבגדול עדיף ונכון לעשות רק לאחר עיבוד רגשי, כשנמצאים בנקיות לב כלפיה)

אפשר בשיח פרטי וארוך ביניכן שההתנהלות הזאת והזאת לא נעימה ולשוחח על הנושא, מה גורם לה, מה יעזור לה וכן הלאה.

גם תוך כדי סיטואציה, בעיני נכון לציין שהרמת קול כלפייך לא מקובלת עליכם וכו.

בדרך כלל מצבים כאלה אצל מתבגרים קשורים לתסכולים שלהם, וזו הזדמנות לתת לה כלים נכונים להתמודד עם תחושות קשות.

תמיד זוכרת שאני המבוגר האחראי והילד קטן ממני ב20 + שנים

לכן אני בסלחנות מתמדת כלפי עצבים/ מילים פחות נעימות

אם יש התנהלות בעייתית שחוזרת על עצמה, אני אעיר על כך אבל ברוגע.

יוצא לי להרגיש לעיתים חוסר סבלנות אבל לא משקעים או ריחוק

בעיניי זה נטו עבודה עצמית של ההורה לא להיפגע מהילד

אצלי השלישי והרביעי בגיל הזה עכשיו ואני מרגישה ממש את הקושי שלהם אבל אין שום מצב שיפגעו או שיצעקו זה קו אדום ממש

מבחינתי , יש זמנים שנכון לתת לזעם לעבור... אבל ליצור ריחוק.

כן, היא צריכה להבין שלדיבורים ולמעשים שלה יש השלכות.

אף חברה שלה לא תקבל התנהגות כזו ותמשיך הלאה.

כשתגדל, אף אחד מהמרצים/ מעסיקים לא יסכים שהיא תתפרץ ויחכו שתרגע. ובגיל הזה הם מקבלים את השיקוף מאיתנו- ההורים

קודם כל, כל אזרח במדינה זכאי לשירות פסיכולוגי מטעם הקופה.

שווה לעבור על רשימת הפסיכולוגים / מטפלים באיזורך של הקופה ולחפש חוות דעת עליהם

ומשם להמשיך

תחפשי בישובים שליד.

עמק האלה כזה

למשל בשואבה ובבית מאיר.

יש צימר יפה במושב יערה בגליל תחתון זה נקרא אחוזת אימרי בכללי יש הרבה צימרים בצפון ועכשיו הצפון בטוח. בלי קשר תמיד ממליצה לחפש צימרים באתר צימר 360 הם הכי אמינים

קל להיכנס ולקבל תווית אבל לצאת קשה.

לא אמרת בן כמה הילד.

סל זה דבר מאוד מושקע (תלוי בכמות הנקודות) ומאוד אינדיבידואלי שההורים מאוד שותפים בהחלטות ובהרכב שלו

כרגע הוא צובר פער גם בגלל קושי לשבת זמן ממושך.

מעבר לקשיי למידה אין בעיה נוספת.. אמרו להורים שהסל שלו, במידה ויקבל לא יהיה משמעותי כי הבעיה היא בעיקר רמה קוגנטיבית נמוכה על גבול הממוצע אם אפשר לקורא לזה ככה.

מה המשמעות של התווית הזו בהמשך? 

פרא-רפואי או 4 שעות סייע/ת תלוי בדירוג של הילד והקושי שלו.

יש דרגות קבועות ויש משתנות.

תקשורת 6.4, נפשי 7 וככה הלאה פחות או יותר.

מאוד תלוי במקרה הפרטי ובבית הספר עצמו.

בהצלחה

ברוב בתי הספר סל אישי דורש מעורבות ואסרטיביות של ההורים כדי לדאוג שהילד אכן מקבל את מה שמגיע לו לפי הסל (שונה מילד לילד), כלומר אם מגיע לו סייעת לוודא שאכן יש לו סייעת מתאימה לו שמקדמת אותו, אם מגיע לו שעות עם מורה לוודא שהוא אכן מקבל אותם וכן הלאה. (ואם מגיע לו שעות טיפוליות אז בכלל לקוות שיש מי שיתן אותם, אבל פה אין הבדל מכיתה קטנה)

סל אישי לא מכסה את כל שעות הלימודים (בטח אם לא מדובר במקרה קריטי), כדאי לבדוק האם בשאר השעות הילד מסתדר בכיתה הרגילה, בכיתה קטנה כל זמן הלימודים הלימוד מותאם אבל לא לילד אישית אלא לרמה כללית של כיתה קטנה.

חברתית תלוי מאוד בילד ובכיתה הספציפית, מניחה שאת הכיתה שבה ימשיך אם יהיה בסל אישי ההורים כבר מכירים, אם יש אפשרות לנסות לברר מראש על הכיתה הקטנה מבחינה חברתית אז כדאי.

כדאי גם לקחת בחשבון שבסל אישי חלק מהזמן נמצאים מחוץ לכיתה (עם מורת שילוב וכדו) וזה עלול לפגוע בצד החברתי.

הבת שלי היתה בכיתה קטנה אבל רק בגיל תיכון, לה ספציפית אני מרגישה שזה היה מצויין, חברתית ולימודית. 

לק"י

לפחות בחלק מהמקצועות. חשבון נניח.

לא יודעת אם ככה זה בכל מקום, אבל שווה לברר.

מגיע לו גם שעות טיפוליותת?

ההורים כן יהיו על זה שהילד יקבל את מה שמגיע לו, השאלה מול מי הם יכולים לברר מה מגיע להם?

קודם כל הילד עובר ועדת אפיון וזכאות, שם הוא מקבל זכאות להגדרה של חינוך מיוחד.

ואז ההורים יכולים לבחור את מסגרת הלימודים - כיתת חינוך מיוחד או סל אישי בשילוב בחינוך הרגיל.

אם בוחרים בסל אישי מקבלים ניקוד, לפי 'רמת החומרה' שנראה לועדה עד כמה הילד זקוק לתמיכה.. אין לי מושג מה טווח הניקוד ומה מקובל וכו', אני חושבת שאפשר למצוא מידע ברשת.

את הניקוד הזה ההורים בוחרים איך לנצל. אפשר לנצל לשעות של סייעת אישית או לשעות מקצועיות. כל שעה מקצועית שווה ל4 שעות סייעת אישית. השעות המקצועיות יכולות להיות רק לפי מה שיש בבית הספר, והרבה פעמים אין מבחר. האפשרויות המוכרות הן: מורת שילוב (לדעתי יש בכל או כמעט בכל בי"ס), טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק. לילדים שאני מכירה יש בד"כ לא יותר מ5 שעות כאלו, לפעמים מצרפים יחד כמה ילדים וככה הם מקבלים יותר שעות. אבל צריך לקחת בחשבון שאם רוצים סייעת, זה על חשבון השעות האלו.

לדעתי הכי כדאי לברר דרך מישהו בביה"ס שלהם. או הורה אם מכירים במקרה או המורת שילוב (בד"כ היא יודעת מה השעות הנוספות שהתלמידים שלה מקבלים).

מדובר בילד עם לקות למידה, בסל אישי מקבלים בגילו 2.2 שעות תמיכה, התמיכה יכולה להיות או לימודית או רגשית או להמיר לשעות סייעת, שזה פחות נשמע הכיוון ממה שאת מתארת.

אם הילד נמצא כבר בשילוב ולא מסתדר אז ההורים צריכים לדעת שבסל אישי הוא לא יקבל הרבה יותר.

לגבי זה שהילדים האחרים בכיתת ל''ל מופרעים, אין לי מושג על איזו כיתה מדובר אבל זה ממש לא בכל הכיתות

אם חברה שלך תרצה, היא מוזמנת להתייעץ איתי בנושא, אני עובדת בתחום 

זה לרוב לא רק לקות למידה

ולפותחת בגיל כזה בעיני נכון גם להתחיל לחשוב קדימה על חטיבה ותיכון שבפתח, על מוסדות שיכולים להתאים לו ולקדם אותו ולראות איך מגיעים לשם באופן הכי נכון.

אולי גם להתייעץ עם פסיכולוג או יועץ ביהס.

וכדאי לבדוק את הכיתה הקטנה הספציפית המיועדת, מי הילדים ואנשי הצוות בה, זה גם פקטור משמעותי

אם הוא בסך אישי על לקות למידה או משכל גבולי.

אם יש קשיים נוספים רגשיים אז יש יותר שעות אבל הפותחת ציינה רק קשיי למידה 

צריך לבחון ממש כל מקרה לגופו, גם מבחינת הקשיים של הילד, גם מה המטרות של ההורים ובעיקר- מה יש לביה"ס להציע בכל אחת מהאפשרויות בפועל.

בגדול ממש-

כיתה קטנה מורכבת מילדים שהם כולם חינוך מיוחד. הם מקבלים מורה שלמד חינוך מיוחד על מעט תלמידים, ובהרבה מקרים גם סייעת צמודה לכיתה. בנוסף, יש שעות טיפול כיתתיות שצוות ביה"ס בוחר אילו ילדים מהכיתה הקטנה הכי צריכים אותן והם מקבלים גם את הטיפולים הללו במסגרת ביה"ס.

לפעמים ילדים מהכיתה הקטנה הולכים ל'שילוב'- שזה אומר שהם לומדים מקצועות ספציפיים עם הכיתות הרגילות.

החסרון המרכזי הוא הסטיגמה על הילד (למרות שגם סייעת יכולה להוות סטיגמה רצינית), והמורכבות החברתית, כי כיתה קטנה משמעה פחות אופציות חברתיות וכנראה גם התרחקות ממי שהוא היה איתו עד היום). 

בסל אישי הילד נמצא רוב היום עם הכיתה הרגילה. ההורים יכולים לבחור האם הם רוצים במסגרת הסל סייעת- שתהיה עם הילד חלק מהשעות, או טיפולים מקצועיים- שיוציאו אליהם את הילד (כלומר, כשכל הכיתה נמצאת בשיעור אנגלית, הוא יצא ללמוד פרטני עם מורת שילוב). כמו שנאמר מעלי, על כל שעת טיפול מקצועית זכאיים ל-4.5 שעות סייעת. 

החסרונות המרכזיים הם שהרבה פעמים הסל נראה יפה ונחמד על הנייר, אבל בפועל הילד לא מקבל את מה שהוא צריך, ולדעתי להורים בלי מרפקים שלא נעים להם לברר ולבדוק ולדרוש- כנראה שהילד שלהם יצא מאוד מקופח במצב של סל אישי. ובכיתה קטנה יש יותר סיכוי לקבל את מה שמגיע לך בקלות ובאופן כמעט אוטומטי. (יש בארץ מחסור חמור בכח אדם במקצועות כמו ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת ולכן קיים סיכוי די גבוה שילד יהיה צריך טיפול, ואפילו יקבל זכאות לטיפול, אבל לא יקבל את הטיפול בפועל כי אין מי שיתן אותו. וממה שנאמר לי בעבר- נותנים עדיפות בשעות טיפול לילדים בכיתות קטנות על פני ילדים עם סל אישי.) 

וגם לפעמים הילד נבלע בכיתה הגדולה או יוצר על עצמו סטיגמה שלילית בגלל שהמורים לא מבינים את מהות הקושי שלו. וגם סייעת יכולה ליצור סטיגמה על הילד. ושוב זה תלוי באנשי הצוות הספציפיים שהילד יקבל.

בכל מקרה, אם רוצים סל אישי ממש חשוב לברר מראש על ביה"ס הספציפי, שבאמת מקבלים שם את מה שמובטח בסל.

לא ממש מכירה מקרוב בעיות של קשב וריכוז אז ספציפית לא יודעת אבל בכללי לא מאמינה בפתרונות קסם לבעיות רציניות

אלא משחק עם המילה פוקוס=מיקוד, כמו "אני לא בפוקוס"..

את שואלת אם ההורות תרמה לניסיון החיים שלנו?

אם כן - אז ודאי. הורות היא מסע עצמי אל תוך הנפש, קודם כול, כי הילדים מציפים לנו כל מיני דברים שהדחקנו, מציבים בפנינו מראה למה שאנחנו לא רואים על עצמנו, ומעודדים אותנו להתמודד עם הילד שקיים בתוכנו...

לדוג' , עצות איך להסתדר עם חברים, איך לעשות ש"ב, לנהל בית, אילו ספרים לקרוא, בגיל יותר גדול איך לחפש זיווג, איך לגדל ילדים...

האם מה שהורים שלנו חוו היה רלוונטי לנו, האם ניסיון שלנו רלוונטי לילדים שלנו?

אני חושבת שזה שילוב. ודאי שההורים יכולים לתת עצות מועילות לחיים לילדיהם, ומצד שני יכול להיות שהם לא יקלעו נכון, בין אם בגלל השוני בין הדורות ובין אם בגלל השוני ביניהם לבין ילדיהם...

מניחה שהמינונים של הצלחת העצות משתנים ממשפחה למשפחה...

ואם אפשר לכלול בהורים גם את ההורים של הצד השני אז חמותי אישה עם ראייה מאד מיוחדת על החיים ואתגריה, על גידול הילדים, על זוגיות וכו׳ ואני מרגישה שהגישה שלה לגבי הרבה מאד דברים מאד מלמדת ומלווה אותי.

מאד רלוונטי לילדיי, למרות שהדור שלהם שונה מהדור שבו גדלנו. בסוף יש דברים שהאוניברסליים וחוצים דורות - אהבה וביטחון עצמיים, קשרים בינאישיים, מוגנות, התמודדות מול מצבים מפחידים (מלחמה ועוד), עבודת מידות, עבודת ה׳, התנהלות מול דילמות, התאהבויות, רגשות…

כמו ששמעתי בפודקסט של ״חזקים ברשת״ - אמנם אנחנו ״מהגרים דיגיטליים״ בעוד שהילדים שלנו כבר ״ילידים״ בעולם הטכנולוגיה אבל בכל מה שקשור לרגשות, קשרים עם אנשים וכו׳ עדיין יש לנו יתרון עצום מבחינת ניסיון החיים שלנו.

ניסיון חיים יכול להביא איתו תובנות טובות ונכונות וגם שגויות

להרבה אנשים יש תובנות שגויות והסתכלות לא נכונה על החיים, פחות מומלץ שהם יעבירו אותו הלאה לילדים.

אני כמעט ולא קבלתי מההורים שלי הסתכלות נכונה.

אני חושבת שניסיון חיי הביא אותי למקומות טובים, למרות זאת אני נותנת לילדים להתנסות לבד בחיים ומכוונת אותם רק במקרים נצרכים, רוצה לתת להם לחוות את החיים ולהסיק מסקנות לבד. התוצאות בינתיים טובות.

וזה לא משהו שחולף בין הדורות.

מתוך זה נגזר הבן זוג שאתה, הילד שאתה, החבר שאתה.. כל השאר זו תפאורה.

נשמע פשוט אבל הלוואי ונזכה

הידע וההכוונה שקיבלתי מההורים שלי עוזרים לי עד היום.

גם הדברים שלא היו מקובלים עליי, הפכתי אותם ל"זה לא מסתדר לי עם החיים"- שזה גם שיער שקיבלתי מהם.

האם ניסיון החיים שלי רלוונטי לדור של היום?

-ברור!

מאיפה הם ילמדו על קשרים? כישורי חיים לעצמאות? איך מתנהלים ברשתות ובאינטרנט?

זה התפקיד שלנו כהורים להעביר להם את זה.

אז אני מנסה לנסח את השאלה עליה אני בוחרת לענות-

האם הניסיון שהורי צברו בחיים רלוונטי עבורי?

התשובה היא שבוודאי. אני לא חושבת שזה רלוונטי כל כך בעצות ודיבורים חיצוניים, אבל ברור שכל ההתנהלות של ההורים בחיים נובעת מהניסיון שהם צברו, ומתוך כך הניסיון הזה השפיע מאוד על מי שאני ומה שקיבלתי מהם. 

באותה מידה ניסיון החיים שצברתי משנה אותי ואת מי שאני, וכך אני אמא שונה משמעותית לילדי הצעירים ממה שהייתי לגדולים. וברור שהאמהות השונה משפיעה על הילדים.

ואם השאלה היא יותר מבחינה טכנית, של עצות לחיים וכאלה- אני עדיין חושבת שניסיון חיים הוא דבר בעל ערך אדיר. לצערי רק בשנים האחרונות למדתי להעריך אותו ולהבין כמה אני לא מבינה.

אתן דוגמא- היו לנו התמודדויות לא פשוטות עם גיל ההתבגרות של אחד מהגדולים שלי. ההורים כל הזמן אמרו לנו ש'זו תקופה וזה יעבור לו'. אבל אני לא הצלחתי להקשיב להם והמשכתי לדאוג המון.

ב"ה, זו אכן היתה תקופה וזה אכן עבר. כלומר- ניסיון החיים שלהם היה רלוונטי מאוד. זו רק אני שלא השכלתי ללמוד ממנו...

(והנה, פה אני חוזרת למה שאמרתי למעלה- ניסיון החיים שלי עוזר לי לקבל עכשיו הרבה יותר בשלווה את קשיי ההתבגרות של הבאים בתור. לכן ניסיון החיים הזה בוודאי רלוונטי לילדה המתבגרת שאמא שלה עומדת מולה בנחת ובלי לחץ).

שגם ניסיון החיים של ההורים שלנו וגם שלנו כהורים יכול לעזור הלאה

יש דיוקים ויש דברים שבלי קשר לדור נבחר (אי יבחרו ילדינו) לשנות, אבל בוודאי שזה רלוונטי לפחות בחלקו

ההורים שלי כן נתן לי להסתכל על דברים בצורה מסויימת וזה די תרם לי. עושה את חלק מהדברים עם הילדים שלי.

הרבה מניצול הזמן בצורה יעילה וגיוס הילדים זה משהו שאני ממש זוכרת לטובה.

ניסיון חיי כן תורם מעט, אם כי הדור הצעיר של היום בראש אחר לגמרי אבל אני כן רואה שהילדים שלי מבינים בצורה מסויימת מה עומד מאחורי מה שאני אומרת להם וסומכים על זה.. יותר הגדולים.. אני חושבת שבגלל שהיום הכל פרוץ והתקשורת הפכה ליותר נגישה (אפשר להשיג כל אחד בקלות) ההתמודדות היא הרבה יותר קשה והעבודה של ההורים היא יותר מרובה עם מה שהילדים חווים בחוץ.

מהצד השני, אני לא יודעת עד כמה זה רלוונטי כי אין לנו באמת את הניסיון להבין מה הדור הצעיר של היום חווה.. 

לק"י

הגדול ישן למעלה. התחיל לישון בה בגיל 9. הוא לא שובב ולא טיפוס שישתולל למעלה.

עם הקטנים יותר כן צריך להזהר, אבל הם כבר לא מתלהבים לטפס למעלה, כמו שהתלהבו בהתחלה.

גם אצלינו החדר קטן ומכיל את ארבעת ילדינו.

המיטה העליונה היא רק לשינה (או לקריאה שקטה), ולא נעמדים בה אף פעם.

(אולי אם היינו קובעים כמו שצריך את הכללים האלה בזמנו, בן השמונה שלנו דאז לא היה נופל מהמיטה העליונה ומבלה שלושה ימים בבית חולים...)

כמובן, אם יש ילדים קטנים יותר בבית - אז לוודא שהם לא יכולים לעלות על המיטה.

מאד נח, מצד אחד מי שלמעלה יש לו פרטיות וגם חוסך מקום בחדר

מצד שני אני יכולה להציץ מה קורה עם מי שלמעלה וזה לא גובה עצום מדי

לא חששתי אף פעם מנפילה מתוך שינה, יש מעקה בטיחותי וחזק.

לילדים הקטנים יותר אסרתי לעלות סתם ככה על המיטה שלמעלה, וזה לא מקום להשתוללות.

בעלת המיטה כן מעלה לשם לפעמים חברות אבל לדברים רגועים

ובאמת החדר קטן בטירוף. מיטת קומותיים הייתה עוזרת מהבחינה הזאת. אני אוהבת שאפשר לשבת על מיטת הילדים בערב וככה להשכיב אותם, לשוחח איתם…

מבחינת בטיחות, נשמע שזה דווקא די בסדר. בעקרון מגדירים כפציעה קשה כשח״ו יש נפילה של X2 או X3 מהגובה של האדם שנופל. עדיין אפשר להיפצע ח״ו אבל נשמע די בסדר מבחינת לקיחת הסיכון. אני גם מניחה שיהיה מעקה, כמו לכל מיטה גבוהה, נכון? עוד שיקול - הן בנות רגועות בכללי או עושות כל מיני דברים מסוכנים? הרבה פעמים בנות יותר רגועות ופחות מסתכנות.

ועוד שיקול - אם המיטה הגבוהה ממוקמת נמוך, זה עלול למנוע ממי שתישן למטה לשבת על המיטה. בעיניי מיטה זה המקום הפרטי של הילד ולכן חשוב לי שזה יהיה לו נגיש ושהוא יוכל גם לשבת עליה.

והחלטנו שלא.

אבל אצלנו שובבים וזה היה מיועד לחדר בנים.

אחד הילדים נפל אצל אחי וזה היה מלחיץ במיוחד עד כדי כך שאחרי זה אמרנו אצלנו לא יהיה,

אבל אם זה בנות ויש כללים שלא עולים לשם לשחק רק לישון והמעקה טוב אני לא רואה סיבה שלא.

זה חוסך מקום.

בצורת ר

קיבלנו ממשפחה

3 בנים בחדר

הגדול התחיל לישון על המיטה למעלה כשהיה בן 8.5 בערך

אחרי הימים הראשונים לא נצפתה התרגשות מיוחדת.

3 בנים בחדר די שובבים (בגבול...)

אני גם רציתי להציע.

אמנם זה קצת פחות חסכוני במקום אבל הרבה יותר בטוח וכייפי. המקום מתחת למיטה הגבוהה יכול לשמש לאחסון או משחק.

מהסיבה שתתארי לך שהילד שמעלה מקיא....

הגישה הרבה פחות נוחה

אוהבת שאם לא מרגישים טוב להגיש סיוע מיידי כמו השורה הראשונה שכתבתי

הקש ששבר את גב הגמל זה שפעם אחת תפסתי את כולם ישנים במיטה אחת הישנה ולא בקומותיים בכלל

שניהם סבות עיקריות וכן החדש קטן בגלל זה אבל מעדיפים ככה

בלילה זה תופס את כל המקום בחדר

וביום זה רק מיטה אחת

כי זה החשש שלי ממיטות נפתחות...

חוץ מזה שצריך לסדר את החדר כל יום בשביל לפתוח אותן

ותורן חדר

אחרת אי אפשר לעשות כלום בחדר

ואם שוכחים אז מכניסה במקומם 

העדפנו למכור את המיטה ולקנות לדירה שעברנו מיטה נפתחת ל-3

גם הפריע לי שאי אפשר לשבת בנחת במיטה התחתונה ולספר סיפור

(תמיד צריך לכופף את הראש ואני לא גבוהה)

גם אם לא מסדרים- לוקח 2 שניות לדחוף את המיטה בחזרה...

זה מה שאני עושה בכל אופן

ab0587191776@gmail.com

כנראה זה המספר שלה

ואם לא, אז תשלחי מייל עם בקשה להצטרפות.

וזה המייל שלה

זלדי

בהצלחה!!!

ab0587191776@gmail.com

כנראה זה המספר שלה

ואם לא, אז תשלחי מייל עם בקשה להצטרפות.

וזה האתר שלה

זלדי

בהצלחה!!!

בס״ד

הקראת סיפורים

דפי צביעה / חוברות לצביעה

מדבקות

פלסטלינה

לגו

מגנטים

פליימוביל

אני בכיוון?

ותני לגדולה להיות יצירתית עם החומרים

אצלנו - ברגע שממנים אותם לעשות "קייטנה" לקטנים  הם כבר חושבים על רעיונות לבד...

זורקת פה בכל זאת כמה רעיונות:

1. כוסות עם מלח צבעוני: צובעים מלח גס בגירים צבעוניים (על צלחת חד פעמי), ומסדרים כל צבע של מלח בשכבות בתוך כוס חד פעמית. מעל שופכים דבק פלסטי בשכבה גבוהה.

2. יצירות בגלילי נייר טואלט: משקפת (שני גלילים מחוברים, חוט קשור מצד אחד וצלופן צבעוני מודבק בחורים בחד השני), ינשופים (דוחפים קצת פנימה שני קצוות באחד הצדדים ליצירת אוזני ינשוף ומציירים פנים ונוצות של ינשוף), פרחים (גוזרים רצועות עיגולים, ומקמטים אותן לפי צורת הפרחים).

3. אקווריום: קופסה שקופה שממלאים במים ושופכים נצנצים כחולים, ודגים שמכינים מחימר קלת אפשר גם להכין צמחי ים מפלסטלינה.

4. בובות גרב: גרביים חסרי זוג שעליהם מציירים עיניים ומדביקים שיער מצמר, וכך יש בובת הצגה. אפשר גם למלא את הגרביים באקרילן ולקשור בגומיות וכך יוצרים דמות ממשית.

5. חיות מכלים חד פעמיים: צב מקערה (צובעים את הקערה בירוק ומציירים ריבועים בחום, מחברים חמש חתיכות נייר בצורת ראש ורגליים), ג'ירפה (גוזרים כוס חד"פ לארבע רגליים, מחברים כפית ועל ראש הכפית מציירים ראש ומדביקים אוזניים, צובעים בצהוב ומציירים כתמים חומים), ראש אריה (גוזרים את הקצוות של צלחת חד"פ ליצירת הרעמה וצובעים בחום וצהוב, מציירים פנים של אריה על הצלחת). וכן הלאה כיד הדמיון...

אין לי תמונות זמינות, אבל בטח אפשר למצוא הדגמות לחלק מהדברים ברחבי הרשת...

בס״ד

את נשמעת אמא מדהימה…

(אולי להמציא סיפור?

ובטח להתפלל הרבה על העניין הזה שהיא תשתף פעולה. שה׳ הכל יכול ממש יפתור בה את ההתנגדות הזאת או לפחות ירכך אותה מאד)

רפואה שלמה!!!

בשביל להבין מה הרקע וכמה הכרחי הניתוח הזה? המחיר הרגשי ממש גבוה זה טראומטי!

הייתי מחפשת מטפלת רגשית מתאימה בדחיפות

עברה לפני שנה שתי ניתוחים, היה נראה שהצליח, אבל בחודשים האחרונים הידרדרות קשה מאוד.

מפריע מאוד גם ברמה התפקודית וגם אסטטית.

קצב ההדרדרות הוא כזה שחייבים לנתח, נסינו כבר אופציות אחרות שלא הצליחו בשום אופן אפילו לעצור את ההידרדרות.

חוות דעת נוספת גם הסכימה שזו האופציה היחידה..

עולים לי שני דברים

*לקחת אותה למקום שווה ןשם אחרי שנהנית והכל לדבר איתה על זה ברוגע

להסביר את הדברים כמו שהן טבל ים הרבה משפטי אמונה בה' ובעצמה

*להבטיח לה סןפרלנד אחרי או משהו שווהצמש בסגנון

.

עברנו משהו קצת דומה (ניתוח קצת מורכב וכואב שבא לתקן ניתוח אחר), אבל עם ילדה הרבה יותר גדולה (בת 14 או 15), והיא גם הבינה היטב שבזכות הניתוח הזה יתאפשרו לה דברים שמקודם לא התאפשרו...

הנטייה הראשונית שלי היא להבטיח לילדה שלל פיצויים ופינוקים לימי ההחלמה, אבל לא יודעת אם זה נכון...

מקווה שתמצאו מטפלת מתאימה. אולי כדאי שתכתבי אזור כדי שידעו להמליץ לך משהו במרחק סביר.

הרבה כוח!

נראה לי כדאי באמת למצוא מטפלת שתתמוך בה, תתן לה לפרוק את הקשיים והכעס

גם לפני , אבל עוד יותר אחרי

באישפוז תדאגו אולי שיבקר אותה ליצן רפואי כמה שיותר, לנו זה מאד עזר בגיל דומה

לפני , נראה לי שהייתי מסבירה לה כמה שזה חשוב

וגם מנסה לקבל את זה שהיא מפחדת , לא רוצה וכו'

אולי אם היא אומרת שהיא לא תעלה לאוטו אז להגיד לה שאת מבינה את החשש שלה, שזה יכאב וכו'

שאל מבינה שהיא היתה רוצה לוותר על זה

@קמה ש. , אולי אפשר ממש לכתוב איתה יחד סיפור על איך היא מצליחה להתמודד?

לספר בקצרה את הרקע, ולכתוב כמה היא לא רוצה לעבור את הניתוח שוב, ומפחדת מהכאבים וכועסת על הרופאים שלא הצליחו לעזור לה פעם (או לא יודעת מה- כל הרגשות שעולים בה...),

אבל אחר כך גם לכתוב איך היא מצליחה להתגבר, ובזמן שכותבים את הסיפור לשאול- מה יעזור לה, וממש לרשום הכל, שיהיה לה מודל בראש שמצד אחד מנרמל את הקושי והרגשות השליליים, ומצד שני גם מציע לה פתרונות ודרכים להתמודד איתו.

ותנסי להתייחס לזה ממש ברצינות- לרשום ולאייר את הספר. 

תראי איך היא מגיבה אחרי כמה פעמים שאתן קוראות אותו יחד.

אמורה להיות להם פסיכולוגית רפואית

שמתמחה בדיוק בטיפול במושאים כאלו

ממליצה מאד!!!

וחיבוק גדול

שיהיה לבריאות, רפואה שלמה והחלמה מהירה

ביררתי איתם, אין להם הכנה יעודית.

ב"ה מצאתי מטפלת שתוכל לעזור לה, אני יכולה בעלי ניפגש איתה להדרכה ואחכ יהיו כמה מפגשים עם הילדה, בתקווה שזה יעזור לה לעבור את זה בצורה טובה.

קניתי את הספר בואי ביתי .

תודה!

בס''ד

הוא מדבר על הכל בערך- גם על דברים שלא בטוח נכון לחשוף בנות צעירות.

כדאי לבקש קודם לשאול משכנה או משהו כזה ולקרוא אם התוכן מתאים או פחות.

בואי ביתי- יותר ממוקד על ההתפתחות הפיזית והמנטלית של הבנות.

הוא די מקיף, זה לא רק ספציפית על גיל ההתבגרות אלא גם קצת מעבר

מתאים לדעתי לקריאה משותפת עם האמא

ככה את יכולה להחליט במה להתעמק יותר ובמה פחות, היא גם כותבת את זה בהקדמה אאל''ט

זה לא מחליף לדעתי ספר כמו בואי ביתי שמתאים לתת לילדה שיהיה לה לעצמה

יעל מהדרום את ותיקה, נכון?

חושבת שזוכרת שהתחתנתם והייתם פעילים בפורומים. נכון?

ראיתי את הסרטון הזה לפני כמה שבועות ובהחלט אימצתי מהגישה שלה לכמה דברים.

היא השראה.

וגם שאלות לגבי הגיל הזה שייכות לפורום ההוא.

בס״ד

לגבי מה קריטי / חשוב ומה פחות.

או לחילופין כדי להגיע לתאום כללי - לדוג׳:

הילד צריך לעשות 1/3 מרשימת התרגילים.

בהצלחה!!❤️

ואולי להקציב זמן קבוע ולראות שבעצם זה לא כ"כ הרבה. ומה שלא נכנס בזמן הזה - לוותר עליו. כי אני ממש מזדהה עם התיאור שלך, ואצלנו זה נמרח כי צריך לשבת, ורק רגע אני עושה משהו אחר ואז, ואז צריך לחדד עיפרון, ואז הילד נזכר במשהו, ואז מישהו צריך אותי.... וזה לא נגמר.

לכן אני חושבת שלהחליט שמתחילים ומתרכזים רק בשיעורים במשך עשרים דקות, ימנע את התחושה שכל היום סביב הנושא.

התרגול במיקוד ראייה - אולי לא ממש צריך 7 ימים בשבוע... נראה לי שהייתי מורידה ל4-5, ובימים האחרים את ההוראה המתקנת. (אם זה מספיק כמובן) ואז עשר דקות תרגול אישי ועשר דקות ש"ב של הכיתה נשמע לי סביר. אם יש לו קושי בכתיבה, אולי אפשר לכתוב במקומו חלק מהשיעורים, זה בוודאי יזרז את התהליך.

האמת שאפילו אין לי כוח לבדוק כמה זמן לוקח לו לעשות...

אבל ננסה להגביל בזמן, וגם לדבר עם המורים...

בעזהי"ת

אני כמורה מנחה את התלמידות שלי לעשות חצי שעה שיעורי בית ולא יותר. 

במידה ובחצי שעה הן לא סיימו- להגיד לי בבדיקת ש"ב 'עשיתי חצי שעה ולא סיימתי'. ככה אני אסמן שהיא התאמצה ועשתה שיעורי בית, ובו זמנית אסמן אצלי שהיא זקוקה לחיזוק בחומר כי בחצי שעה היא לא סיימה. 

אבל זה תלוי במטרות של המורה בנתינת שיעורי הבית ולכן חשוב לדבר איתה. אולי היא תוכל להתאים (למשל אם היא נותנת 2 עמודים בחשבון- שתסמן לו מתוך זה 5 שאלות לעשות שלא יצטרך לעשות הכל..)

המורה המחנך לא נותן להם שיעורי בית (בעצם מלמד אותם רק מקצועות קודש). יש מורה לעברית ומורה לחשבון והנדסה, אז צריכה לדבר עם שתיהן, ולא בטוחה ששתיהן יזרמו עם הרעיון... (הבנתי בקבוצה של הכיתה שלפחות אחת מהן קצת פחות בעניין לתת הקלות לתלמידים שזקוקים לזה)

אפשר להציף את הקושי *הפיזיולוגי* בקריאה (מיקוד ראיה...) לא לדבר על קושי מכיוון אחר. גם ילד שמתקשה מסיבה פיזית צריך הוראה מותאמת (מתקנת..), וגם למורים שמתעלמים מקושי לשבת למשל - זה קושי שיותר עובר. אולי להציע שתקריאי לו את השאלה? למשל מה המשימה בחשבון - למה הוא צריך להתאמץ לקרוא את זה? וברמה מסויימת גם את התרגיל עצמו - חלק שיקרא וחלק שיקריאו לו

אבל באמת שלב ראשון זה לראות כמה זמן באמת לוקחים לו השיעורי בית 

עדיין - מדובר בשלושה-ארבעה עמודים בכל פעם, וזה לוקח זמן...

כנראה שבאמת יש עניין שאפנה רק למורה לעברית, כי הקושי שלו (שהוא באמת פיזיולוגי) קשור בקריאה.

3 עמ' בחשבון כל יום זה המון.

אם הוא מתאמץ בכיתה ולא מספיק זו לא סיבה 'להעניש' אותו. ילד חייב לבריאות הנפשית שלו את זמן הפנאי. שיעורי בית לא צריכים לקחת יותר מחצי שעה. אם המורות המיקצועיות לא מבינות את זה הייתי פונה ליועצת שהיא תתן את ההנחיה. 

או אפילו עם היועצת אם יש דבר כזה.

את לא צריכה טובה אישית מהמורות האלו אלא משהו עקרוני לבעיה הספציפית של הילד הזה.

חוץ מזה אם את כבר יושבת איתו אז תעזרי לו....

תקראי במקומו אם זה קטעים ארוכים מדי ליכולת שלו

או שהוא נגיד יענה בכתב על 2 שאלות, ובע''פ על השאר, ואת תכתבי בישבילו את התשובות .

בכלל החומר בעיברית זה לא משהו שאם לא יעשה עכשיו יהיה חסר בהמשך....

לעומת חשבון שיותר קשה להשלים אחכ פערים

כי מלכתחילה היא הייתה מעורבת בתהליך של קבלת ההוראה המתקנת.

ואולי באמת על שעת עצמי אחליט איפה להקל עליו בשיעורי הבית...

זה שיש ילדים שלא באמת עובדים יעיל.

אין להם ''כח'' לעשות... אז הם מוסחים, מפילים את העיפרון, מחדדים, מוחקים, מתבאסים שזה קשה, מסתכלים על השמים.... והופ עברה החצי שעה והם עשו רבע ממה שצריך.

אז היא תגיע למסקנה הזו בעצמה, ותבדוק מה אפשר לעשות עם זה.

לדעתי, גם ילד מוסח לא אמור ששיעורי בית יתפסו לו יותר מחצי שעה אחה"צ. וכזה ילד, גם אם לא תאמרי לו להסתפק בחצי שעה הוא יהיה מוסח... זה לא שהוא מנסה בכוונה לחפף כדי שתעבור חצי שעה (וגם אם כן, זה בגלל שקשה לו מדי).

בעזהי"ת

בד"כ ילד שיודע ששיעורי הבית נמרחים נצח- זה פחות מתגמל כי הוא לא מגיע לשלב המספק של 'סיימתי' וזה גורם למוסחות גדולה יותר ולהמרחות. 

לעומת ילד שאומרים לו חצי שעה וזהו- שיעדיפו לתת מאמץ בחצי שעה הזאת בידיעה שזה מוגבל בזמן ואחכ הם ישתחררו..

אפשר לעשות תוך כדי הכנת שיעורי הבית בעברית?

לנסות לבדוק עם המורה להוראה מתקנת אם היא יכולה ללמד את המיומנויות שהיא מלמדת בהתבסס על שיעורי הבית מהכיתה.

בהוראה המתקנת היא עובדת איתו על חיזוק הקריאה לפי סדר הניקוד. בעברית של כיתה ב' הם כבר לומדים לנתח סיפורים ולכתוב סיפורים בעצמם... (שהוא דווקא טוב בזה, אבל בעל פה)

אני אומרת להם לדלל ולעשות נגיד תרגיל אחד מתוך 3

ושולחת ווטאפ למורה שאני אישרתי לילד לדלל קצת

יש שבועות שהשיעורי בית ולימוד למבחנים ממש מתיש בתור אמא לכמה ילדים בבית ספר

מזל שכרגע יש לי רק שני ילדי בית ספר שצריכים עזרה בשיעורי בית...

אף פעם לא דיברתי עם המורות שלו, וגם לא התכתבתי. אולי אפשר פשוט שאכתוב לו פתק...

לק"י

לאכול בבוקר כריך משביע. ואז בצהריים אוכל מבושל?

אם את מבשלת לערב, להשאיר לך מנה גם לצהריים.

ואולי בדרך הביתה לאכול פרי או משהו.

אולי באמת אני אוסיף כריך בבוקר.

לקחת אוכל מבושל יותר קשה לי, אני יוצאת מוקדם וגם לא תמיד יש...

בס״ד

והירקות בתוך הכריך? או בצד?

אם בתוך הכריך מן הסתם הכמות לא כזאת גדולה (יחסית). בעקרון ממליצים על 25% חלבון, 25% פחמימה ו-50% ירקות. אני רואה על עצמי שזה אכן יחס שמשביע אותי ומשאירה אותי חזקה לאורך היום, בלי תחושה של חולשה כעבור כמה שעות (תחושה שמוכרת לי מכל מיני תקופות)

והאם הלחם של הכריך מלא?

מלא מחזיק את תחושת השובע יותר זמן מלבן.

ומתי את אוכלת ארוחת ערב?

ולגבי חלופה של הפרי בבוקר - 3-4 מלפפונים חתוכים אולי? עם יוגורט / גבינה לבנה / נפוליאון / קוטג׳…

יש חלבון, והירקות גם בתוך וגם מחוץ לכריך...

בערב אני אוכלת אוכל מבושל, ארוחה קצת יותר גדולה (ומאוזנת)

גרנולה (עדיף בייתית) ושומן בריא, כמו חמאת בוטנים או זרעי צ'יה. משביע לזמן ארוך יותר.

בצהריים תנסי לדאוג לאוכל מבושל ולחמם בעבודה. כמובן לדאוג שיהיה חלבון 

אחשוב איך להוסיף אולי שומן או חלבון בבוקר.

גרנולה עושה לי רע כי זה עם המון סוכר ...

לק"י

אולי אפשר בלי בכלל.

גוגל בטוח יודע.

לחם עם סלט (ואולי גם חלבון, אבל לא מתוק)

ארוחת בוקר מזינה עם לחם מחזקת לכל היום ומאד משמעותית

עד שהתחלתי לא ידעתי עד כמה

גם לא כדאי לאכול מתוק על הבוקר

ותארזי לך פירות ואגוזים ושקדים לארוחות ביניים, זה גם משמעותי (תאכלי משהו כל 3 שעות)

הייתי מחליפה בין הארוחה של הבוקר לכריך של 12.

בבוקר כריך משביע (אני אישית אוכלת כריך וחצי בעבודה, אחד לא מספיק לי). בכריך גם ירקות וחלבון.

חביתה עם ירקות

בולגרית עם ירקות

צהובה עם ירקות

גבינה/קצת מיונז, ביצה קשה וירקות

אבוקדו, ביצה קשה וירקות

חומוס עם טונה ומלפפון בצד

(רעיונות לירקות: עגבניה, מלפפון, גמבה, צנוניות, חסה, קולורבי, גזר)

ב12- יוגרוט עם פרי, בתוספת שקדים/ אגוזים/ חמאת בוטנים טבעית

אחה"צ בבית- אוכל מבושל.

אפשר מידי לבשל בכמויות ולהקפיא בקופסאות קטנות.

אוכל משבת לימים הראשונים של תחילת שבוע,

או בישולים קלים כמו ירקות קפואים, קוסקוס משקית, פתיתים, בישול מראש עם סיר בישול איטי. 

לא בטוח שזה מתאים לה.

כי זה לא ממש נשמע לי הגיוני...

אני לא שותה קפה, יודעת שיש כאלה שהקפה גורם להם לא להרגיש רעב.

אני קמה בבוקר רעבה...

אבל אם משתהים רגע, ולא מיד נענים לו, אז הגוף מבין וממשיך לחכות.

בהתחלה גם לא היה קשה להתרגל, אבל אחרי שהתחלתי- זה עולם אחר...

מסיימת לאכול ב7, מתחילה ארוחת בוקר קלה ב11 בבוקר.

מרגישה מעולה, מערכת העיכול עובדת בקלות ואני שבעה יותר מהרגיל.

זה לפי הדיאטנית שלי... 

זה נחשב מאוחר?...

לאכול בבוקר זה הטבע שלי, אני ככה מאז שהייתי נערה,קמה בבוקר רעבה, אוכלת אוכל אמיתי אפילו קל ואז נרגעת.

בהמלצותיכן - אני שמה לב יותר לשתייה שלי.

אוכלת קצת שקדים או קרקר עם דגנים מלאים בבוקר, וכשרעבה ממש אוכלת פשוט קצת יותר, נגיד כריך עם גבינה, במקום לחכות לשעה הרגילה של האוכל.

קורה לי לפעמים בלי כוונה (נגיד כי לא הספקתי לאכול) ואני רעבה, עצבנית ולא מצליחה להתרכז בעבודה.

שייק מזין עם בננה מלא ירוקים, יוגורט,זרעי צ'יה קוואקר

זה משביע אותי ממש עד סביב 11+, אולי תנסי גם.

מה לגבי לאכול בשעה 12 ארוחה בשרית גדולה ומזינה? וזאת חוזרת לאכול כריך או מרק?

את שותה מספיק?

כשהתחלתי לשים לב לשתיה ירשה לי תחושת הרעב.

ממש קשה לעקוב בחורף אבל מומלץ

ירקות מאודים מוקפצים ברוקולי כרובית פטריות

חביתה

אורז בר/אדום עם ירקות

סלט חסה עם ויניגרט וגבינה כחושה טוב טעם או בולגרית

אבוקדו

לנשנש חמוציות, אגוזים (עוזר להתעסק עם משהו בפה)

שייק

ופרי משביע כמו בננה, אם את רוצה להיות יותר אנרגטית (לא לחם, כי הוא יותר קשה לעיכול ומעייף).

וגם יותר אוכל חם בתפריט, עכשיו חורף והגוף זקוק לאוכל חם ושומני, אם לא מתאפשר לך לחמם אוכל בעבודה, אז לפחות שתייה חמה, גם שמן זית יש לו אפקט מחמם, אולי תוסיפי לירקות שאת אוכלת. גם אבוקדו זה ירק שמשביע ממש ויש לו שומן בריא   

"שפת גוף".

הוא בנוי מכמה מפגשים ללימוד משותף של אימא ובת, על נושאים של התבגרות וכו'.

את הרקע לשאלה.

אז קודם כל - מציעה לך לפרט גם פה כדי לקבל מענה יותר מדויק לך.

כתבתי לך שם בהתאם לפירוט שכתבת שם.

בנוסף, כמו שכתבו פה יש ספרים שמסבירים על הנושא של השינויים בגוף ואפשר להיעזר בהם. אני מכירה את 'בואי ביתי', ויש עוד.

ובאופן כללי - הכי חשוב לדעתי זה לתת לה שדר שהיא יכולה לדבר ולשאול, שזה לא נושא שמביך או אסור לדבר עליו.

(אסור להזמין חברות למסיבה המשפחתית)

ותמיד מביאים טייפ עם שירים, והבנות מעצמן כבר מכירות אותם ורוקדות בהתלהבות.

אולי אם הבת שלך חוגגת בין הראשונות בכיתה, כן כדאי להביא מישהי שתלמד אותם את הריקודים (אבל זו יכולה להיות סתם נערה בוגרת כלשהי).

אנחנו הבאנו מפעילה ב 3 הבת מצות שהיו לנו, זה גם מקובל אצלנו, ומה שרוב הבנות עשו.

היתי שואלת את הילדה, ועושה מה שהיא רוצה, בהנחה שיש לכם תקציב למפעילה וזה בסדר מבחינתכם.

מפעילה באמת עושה שמח. יכול להיות שמח גם בלי זה, אבל ברור שזה עושה אוירה.

לקנות חומרי יצירה

להכין 2 דוגמאות

והבנות יצירתיות, כבר יסתדרו..

חשוב שהפלייליסט יהי בנוי טוב, מבחינת הסדר והאופי של השירים.

בזה שווה להתייעץ עם מישהי מקצועית.

יש לי חברה שהיא די ג'יי, תמיד לפני אירועים היא יושבת עם המשפחה להבין את הסגנון והציפיות, ולפי זה בונה פלייליסט. היו פעמים שהיא מכרה פלייליסט מוכן להרקדות (בעיקר בקורונה).

בעזהי"ת

אם זה הבתמצוות הראשונות- לא הייתי מצפה שירקידו את עצמן. 

אם זה מהאחרונות- יש סיכוי שהן כבר יידעו לתפעל את עצמן, אבל אין ספק שזה לא יהיה אותו דבר... 

אם בנות רוקדות נגיד בהרקדות בבית ספר, או בבת מצוות קודמות.

בעבר עשינו בלי מרקידה והיה בסדר גמור, הבנות השתתפו ממש יפה.

אבל מצד שני אני חושבת שמרקידה היתה מורידה ממני את הצורך להתעסק עם זה וכן מוסיפה יותר אקשן.

איך זה הולך עם מפעילה ושירת נשים? בהנחה שיהיו גם גברים בבת מצווה... או שהן מצליחות להפעיל בלי לשיר בעצמן? 

לנו לא הייתה מפעילה בבת המצווה, אבל אחרי הסעודה עשינו פעילויות שונות לגברים ולנשים (הגברים עברו לחדר אחר ובעלי העביר להם שיעור בשילוב מצגת אטרקטיבית, והנשים נשארו באולם לדרשה ולריקוד של נערת בת המצווה וליצירה קצרה).

אולי אפשרי גם אצלכם משהו כזה?

מה בערך יהיה בפלייליסט את יכולה לבקש מראש. ואז תבקשי בלי נשים וכו'.

מי שגם מפעילה תוך כדי אז היא מדברת, אומרת לבנות מה לעשות וכו' לא שרה.

אולי יש בודדות שכן שרות, תבררי

אבל מאמינה שאם תתקשרי ל3-4 תקליטניות תקבלי תמונה הגיונית כלשהי

שהזמן זה דבר מתעתע

מצד אחד יש הרבה שעות ביום, ימים בשנה, הרבה שנים לחיות.

מצד שני השעות, הימים והשנים עוברים מאד מהר.

לכן המסקנה שלי שצריך תמיד לתעדף את הדברים החשובים ביותר.

אני אוהבת את עקרון פארטו, לעשות את ה20% שמשפיע על ה80% כדי לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר, ככה יש לי את כל הזמן שאני צריכה לדברים החשובים.

בדיוק לאחרונה דיברתי על זה עם בעלי - שאין טעם לחכות לזמן שבו הכול יהיה רגוע כדי להתחיל פרויקטים חדשים בחיים, כי פשוט לא יגיע זמן כזה... (למשל רק בשנה האחרונה אמרנו כמה פעמים: "טוב, רק יעברו החגים ואז נתפנה לזה." ואחר כך: "עכשיו צריך לחכות שהמלחמה תיגמר כדי שנגיע לזה." וכשהמלחמה לא נגמרה: "טוב, רק נסיים את המילואים לפני שננסה להתחיל את זה." ואז: "רק נעבור את ההיריון בשלום בע"ה ואז יהיה לנו פנאי לדברים חדשים." ואחר כך: "קודם נתאושש מהלידה ואז יהיה זמן"... אבל כל הזמן צצים דברים חדשים שמונעים את הגשמת החלומות, ואנחנו מתחילים להבין שאין ברירה אלא לקפוץ למים ולהתמודד עם החלומות והעומס ביחד...)

אני מנסה לומר לעצמי שהילדים שלנו מקבלים את כל מה שהם צריכים פשוט מעצם היותם ילדים של הקב"ה, שתמיד פנוי אליהם. ומשתדלת להתפלל אליו שייתן לנו את היכולת להעניק להם את מה שהם זקוקים לו...

וזהו, מעבר לזה - גם אני צריכה חיזוקים ועידודים בזה...

ילדים של הקב''ה. וגם אני מתפללת שהוא יתן לנו את היכולות להעניק להם את כל מה שהם צריכים..

אין לי תודעת שפע לגבי הזמן, בעיניי הוא חומק לנו מבין הידיים והרבה פעמים כל מיני רצונות שלנו סוככים על המהות האמיתית ועל מה שחשוב באמת ( שהוא מאוד אישי לכל אחת מתוך השקפת עולמה) ולכן, אני מתעדפת ומבינה שאי אפשר הכל כי דבר בא על חשבון דבר אחר, גם בדברים הכי פשוטים: זמן גלישה בטלפון בא על חשבון זמן עם הילדים וזמן להשקיע בבית, יציאה עם חברות כנל, הגשמה עצמית או השקעה רצינית בקריירה - זה גם זמן

עכשיו לא אומרת להסתגר בבית ולא לעשות כלום, אלא למקד את הרצונות שלך ולזקק אותם ולחשוב איך ואם את מצליחה לנהל אותם בהינתן והזמן מוגבל

אני חושבת שזה עניין של אופי כמו את כותבת, כי לכל אחת חשובים דברים אחרים. 

וגם אולי של שלב בחיים, גיל ומספר הילדים, כמה זמן כבר נמצאים בדבר הזה שנקרא הורות וכולי. 

לדוגמה אצלי הקריירה כמעט ולא קיימת בשלב הזה של החיים, היא צומצמה למינימום של המינימום רק כדי לא לאבד את המקצוע לגמרי, כדי שהמשפחה תהיה בפרונט.

אבל יש דברים שסיכוי טוב שאם לא נעשה אותם עכשיו אז יהיה מצב של בטל זמנו בטל קורבנו. סתם דוגמה, רמת העשייה עכשיו בזמן המלחמה. לי ולבעלי מאד חשוב להיות באירוע הזה, מה שאנחנו יכולים כמובן. זה קורה עכשיו כי עכשיו מלחמה. וזה קורה עכשיו גם כי עכשיו אנחנו צעירים יחסית ועוד יכולים לתרום מכוחות הגוף שלנו. אם יהיה מצב בטחוני נוסף חס ושלום בעוד 25 שנה, או אפילו 15 או 10 שנה, פחות בטוח שנוכל לתרום את זה. כנ''ל מבחינת ילודה. החלון מוגבל וזה יכול להביא לבחירות מסוימות שיצרו עומס ולכן מחסור בזמן ופניות, כי מבינים שאם לא עכשיו, אולי זה כבר לא יקרה בכלל. כשדיברתי על מימוש חלומות, יותר דיברתי על מימוש ערכים מהסוג הזה, גם בזמן של שגרה.

שזו איזושהי אמונה שמלווה אותך, ושיש תחומים שבהם היא עוזרת לך להתקדם ולהתפתח, אבל בסופו של דבר יוצרת אצלך תחושה של צמצום ומירוץ שלא מאפשר לך להיות נוכחת באמת, וזה באמת חבל, כי עיקר העבודה והמשמעות של אישה טמונה ביכולת שלה להיות הווה ונוכחת.

יחד עם זה, מעבודה עם לא מעט נשים זה לגמרי אחד התיקונים הרווחים, ללמוד להיות במקום הזה, ללמוד להיות בחיבור לעצמנו לזמן למקום לשלב בחיים.

בעיני שווה להשקיע בללמוד ולעבוד על הנקודה הזאת, שבאמת נותנת חוויית חיים אחרת ועמוקה.

כלומר, יכול להיות שאת בתודעה כזו כל הזמן ואת זה את יכולה לשנות, להתמקד בכאן ועכשיו, לתרגל "ניחותא" למשל כשאת עם אחד הילדים לא לרוץ במחשבות לאלף כיוונים אחרים.

זה משהו שיכול גם להשפיע על עוד תחומים אחר כך, לתרגל להיות כאן ועכשיו.

אבל יכול מאוד להיות שאת באמת בעומס. נוסעת הרבה, עובדת הרבה שעות, או אם יש הרבה ילדים - בעיניי ארבעה ילדים קטנים או מתבגרים - כבר יוצרים עומס, בטח אם יש יותר ובגילאים מגוונים (כשהם קטנטנים אז גם שניים+עבודה יוצא עמוס).

אם המטלות של הבית נופלות בעיקר עלייך, קניות ובישולים ונקיונות, זה מאוד מעמיס גם אם את לא מגיעה לרמה שאת רוצה.

אולי את מעמיסה על עצמך מתוך התודעה שזמנך קצר, ויש משהו שאת יכולה להפחית, או לפחות להיות שלמה עם זה, להחליט שאת באמת רוצה את זה.

א י מרגישה שאני במקום שונה

אני כל הזמן בתחושת עומס מתולאיזה 'הוא בעיה של ניהול זמן וניהול האנרגיה שלי ביעילות...

אבל קראתי אותך והאמת שזה עניין של מבנה אישיות... אני דווקא שאנטי כזאת... ולא בחרתי בזה, נולדתי ככה ויש לזה חסרונות ויתרונות...

והייתי רוצה להיות קצת יותר הטיפוס שאת אבל זה לא הולך....

וכמראה גם למבנה הזה יש יתרונות וחסרונות כמו שאת הסברת בצורה מדוייקת...

ותכלס נשמע שיש לזה יתרונות מטורפים  .. וכן, גם חסרונות , אבל נשמע שדווקא הפסדו לגמרי יוצא בשכרו!!!

והאמת שקראתי אותך ומה שילה לי בראש- זה להגיד לך 'את בסדר!', להיות אמא זה עבדות מידות לכל החיים, ודווקא אחרי שהם 'פורחים מהקן' האימהות עוד יותר משמעותית בשבילם, כשהם יוצאים לעולם המבוגרים, מחפשים את הזיווג שלהם, מתערבים, מתחתנים, יולדים ילדים

בע"ה!!! זה ככ ככ שלבים שאמא משמעותית ככ!!!

וגם עוד משהו ילדים יכולים גם לגדול עצמאית ולא לגדול כמו ילדים יחידים שיש אליהן את כל הזמן... הם יהיו בסדר....

האמת שאני לא מאוד גאה בזה אבל זה כנראה חלק מהחיים...

היום היו איתי ילדים חולים בבית וזה היום החופשי שלי וידעתי שאני חייבת אוויר שקט אחרת אתחרפן שאין לי את זה ביום נשימה שלי...

סגרתי אותם בחדר שלהם עם פודקאסט ואוכל ואמרתי להם שאני באה לראות מה איתם עוד חצי שעה ולא יקראו לי..

אולי לא היה להם נעים שהם חולים ואמא לא איתן נון סטופ אבל הייתי חייבת את זה הרגשתי והם כנראה יגדלו בסדר למרות זאת (אני מקווה בע"ה...)

חח מקווה שהדוגמה קשורה בכלל....

אני מאמינה ששווה ניסיון.

לא מכירה בעצמי.

בהצלחה!