- הרתענו

- הרגנו

- הברחנו

זה לא האידיאל, אבל זה גם הרבה!

ההרוגים- מאוד!!!

הרתענו?- לא. [עובדה שהם עדיין שולחים טילים לישראל, ז"א שהם ךא ממש נרתעים מצה"ל]
הרגנו- כן.
הברחנו?- מה הברחנו? נתנו להם זמן להבריח עוד נשק לרצועה?

בע"ה ית'

זה הדגל שהיה להם על הכובע, זה הדגל מחדר החקירות, זה הדגל שהיה על הגיפים בדרכם לבית השלום\חומש\ וכו'

מממ.. לי הוא מזכיר גם דברים אחרים..!

פעם, (בשנת תשס"ו, כשהייתי חמשושה משוגעת) תלו אצלנו מלאאא דגלים באולפנא לכבוד יום הזיכרון-עצמאות. ואני וחברה שלי ממש התעצבנו!! רצינו להוריד את כל הדגלים, אבל חשבנו רגע, והגענו למסקנה שזו השחתה. בקיצור בסוף החלטנו להוסיף להם סרטים כתומים בהמונים.
אז חיכינו לשעת כושר, ואז טיפסתי על התורן הגדול כדי להוסיף לדגל הענק סרט כתום. פתאום הפלאפון מצלצל. אמא על הקו: "ענת!! נגעת בדגל הגדול??" נבהלתי ממש! [איך היא יודעת שאני בדיוק באמצע לטפל בו??]

מאוחר יותר התברר שהיא התכוונה לדגל אחר שהיה לנו בבית.

היקף האבן לא יקטן, אם כבר הוא יגדל.

לא חשוב, אסביר בכ"ז.

נניח זורקים אבן שהיקפה (=שטח הפנים) 60 סמ"ר.
ונניח שהיא נחלקת ל2.
אז שטח הפנים שלה גדל! (היקף של 2 אבנים גשול מהיקף של אבן אחת!)

מובן?

בס"ד

  הפסקת אש:6 רקטות נורו לכיוון שדרות.

איזו כותרת אמינה,בייחוד כשכמה כותרות אחריה כתוב,אשכנזי:הפעולה בעזה השיגה את כל המטרות.

זוהי אמינות?זה השגת כל המטרות?תושבי הדרום מאוימים,כל העבודה שצה"ל עשה אינה שווה, דמם של חיילינו שווה יותר מסתם הפסקת אש חד צדדית שאינה מועילה,דמם שווה יותר מהפסקה של כמה ימים בירי הרקטות.

אבל ממשלתנו אינה לוקחת את מחיר דמם של בניה,היא לא מפקירה אותנו לחלוטין אלא מראה לנו בטחון שקרי-בטחון שאינו מחזיק מעמד,ממשלת ישראל מחזקת את עצמה ואת אווירת הביטחון על ידי גדרות,על ידי הסתגרות,הממשלה אינה שמה לב שעל ידי פעולותיה המוטעות היא גורמת את ההפך מביטחון,היא גורמת לערבים להרים ראשיהם,היא גורמת לחמאס להרגיש חזק ומעודד יותר מבריחות היהוד,היא גורמת לנו להראות חלשים.

ה"רגיעה" שאנו בכל הארץ רואים ותושבי הדרום חווים על בשרם היא אינה רגיעה,אלא כניעה.

לא החזרנו את שליט,לא חיסלנו את תשתיות הטרור העזתי,לא השתקנו את החמאס בעזה ואפילו לא חיסלנו את כל המבוקשים.

למה אנחנו יוצאים?למה הצבא החזק בעולם מתקפל פעם אחרי פעם?למה פעולת הגירוש הייתה אחד הפעולות הגדלות האחרונות שהצבא שלנו הצליח להוציא אל הפועל? למה נגד יהודים הממשלה יודעת איך להפעיל את הצבא,וכלפי הערבים פתאום הם נהיים נמושות ורחימאים גדולים?למה אם יהודייה הרה חוטפת בעיטה בבטן (בכוונה) וכיסוי ראשה מורד בעוד מחבלת ערביה עם חגורת נפץ על מותניה עוברת החוצה מביתה ישירות לירושלים לביצוע פיגוע והיא עוברת אפילו ללא בדיקה?!

איפה טועה ממשלת ישראל? איפה התהפכו היוצרות והיחס כלפי האזרחים? איפה שיקול הדעת מוטעה?

אך לי שאלות אלו כלל לא עולות.

אחרי שרואים בעיניים כלות את צבאנו,צבא הגנה לישראל פועל בכל כוחו נגד ישראל-ישראל מלשון בני יעקב ולא מלשון ישראלי-מכה בישראל,מכה ביהודי ובאותו זמן הערבי מתכנן את הפיגוע בישיבת מרכז הרב.

ושוב נסלח לערבי ורק עכשיו-כמעט שנה אחרי,רק עכשיו ביתו נאטם,נאטם,לא נהרס ולא נלקח ממנו כמו שעושים ליהודים הטובים,אלא רק נאטם.

אחרי כל הדברים האלו אין שום תמיהה על התנהלות הצבא,התמיהה הזו מובנת ממראה העיניים.

אבל מראה העיניים מעלה לראש אמרת חז"ל,כאן רואים בבירור איך מילה במילה מתמלא הכתוב "המרחם על האכזריים סופו שיתאכזר לרחמנים".

עם ישראל רחמנים בני רחמנים,אך בלי תורה ובלי הקב"ה הרחמים הללו מופנים לאפיקים לא נכונים.

כל כך הלעיטו את הציבור החילוני בשנאת הדתיים,בשנאת המתנחלים,אז איך יש לנו תמיהה על היחס שאנו מקבלים? במקום להפנות את כח רחמיהם ועזרתם אל אחיהם,הם מפנים את כוחם הענק זה לאויביהם,הם רואים באויב מסכנות ונחלצים לעזרתו.

אך אנו צריכים להתעורר ולא לתת לידיעה זו לרפות את ידינו,אל לנו ליפול לייאוש,אחינו מורעלים,אך אנו,בכוחנו להעלות בקדושה את ארץ ישראל,להרימה על נס.

בעקבות המבצע הצבאי בעזה השגנו מטרה אחת,אחרת מכל המטרות שהצבא צריך היה להשיג בפעולה הזו,אנו השגנו אוזן קשבת,כל תושבי הדרום,כל היושבים בארץ ישראל גילו את אזלת היד של השלטון,כאן אנו יכולים וגם צריכים לקום ולקחת את המושכות ולהחזיר את השפיות לעם ישראל.

כעת כשכל העיניים עדיין מופנות לדרום,יש לנו אפשרות וכח להתחיל לפעול,להתחיל את הצעד הראשון,בגוש קטיף.

צריך להרים קריאה שתתחיל בגוש קטיף ותמשיך הלאה,עלינו להרים את ראשו של עם ישראל ולזקוף אותו בגאווה ויחד עם הרמת הראש,נרים את המוראל ואחרינו ינהו רבים רבים,כולם מחפשים כעת את המנהיגים האמיתיים,מחפשים את מי שיוכל להחזיר את השפיות למדינה שעומדת כעת על דרך בטוחה של וויתור אחרי וויתור,נסיגה אחרי נסיגה.

אם עכשיו חלקים גדולים של הארץ הן מצפון והן מדרום,חלקים גדולים נמצאים תחת איום של טווח הטילים,אם נוריד מהמפה עוד חלק,ולו הקטן ביותר משטחה של מדינת ישראל,הרי כל הארץ תהיה בטווח הטילים.

בואו כולנו נמנע את הסכנה הבאה,נקים,נבנה,נתרחב,נתפתח,נפסיק לשים לעצמנו גבולות וסייגים ונפרוץ קדימה כמה שרק נוכל ונצליח.

נהפוך את כל המהלך ממהלך של חורבן והרס אחרי הרס למהלך של בנין,מהלך של בניה אחרי בניה.

רק כך נוכל לומר בביטחון-ישרור ביטחון.

לא שלום מזויף,לא הפסקת אש חד צדדית,התיישבות בחבל עזה,זה מה שימנע את הרקטות הבאות.

כל אחד מסייע.תרום גם אתה את עזרתך.

לפרטים מעשיים 0525802965(אמונה)

 וכן באתר של נאמני ארץ ישראל:www.eretzil.org

אז איפה ה"בטחון" שקיבלנו?

הם רק יסיימו ללקק את הפצעים-- ויתקפו מחדש--

כי לא הכינו אותם עד חורמה.

בע"ה ית'

הצליח לאסוף קולות  ומנדטים..

בע"ה ית'

קראתי את ההתחלה ואת הסוף נשמע מעניין..

באיזור שיודיע להם!

צודה רבה ויומקסימלאור ושמחה!!!!!!!!!!!!!!

ושבת שלום

לפני שנים רבות, ביער רחוק, גרה לה ילדה קטנה יחד עם אמה. הילדה חבשה תמיד מטפחת ראש אדומה ויפה ולכן נקראה בפי כל "כיפה אדומה".

יום אחד שמעה אמה של כיפה אדומה שסבתה, הגרה בקצהו האחר של היער, חלתה. מילאה האם סל בכל טוב: עוגות ועוגיות, סוכריות ותופינים כדי לשמח את ליבה של סבתא. "קחי את הסל אל סבתא" אמרה האם לכיפה אדומה. "אך היזהרי, אל תסטי לעולם מן השביל לא לאסוף פטריות, לא לאסוף פרחים. לכי לך היישר לביתה של סבתא. והיזהרי במיוחד מהזאב הרע!".

כיפה אדומה הסכימה, אך משיצאה מביתה ליער,החלה מדלגת בין העצים לסלעים עולה על השביל ויורדת ממנו. כאשר הלכה לקטוף פרח נחמד נתקלה לפתע בזאב הרע.

"לאן זה, כיפה אדומה?" שאל הזאב הרע. "אני מביאה סל דברים טובים לסבתא החולה", ענתה כיפה אדומה. "טוב, ילדה טובה" אמר הזאב, והלך לו.

"סתם הפחידה אותי אמא" חשבה כיפה אדומה, "הזאב לא רע, הוא היה מאוד נחמד". היא המשיכה בדרכה, שרה ומדלגת. הזאב, לעומת זאת, רץ כחץ מקשת לבית סבתא, ודפק על הדלת.

"מי שם?" שאלה סבתא. "כיפה אדומה" ענה הזאב, תוך שהוא משנה את קולו. "הבאתי לך דברים טובים לשמח אותך במחלתך. פתחי לי את הדלת".

אך פתחה סבתא את הדלת, בלע אותה הזאב הרע ושכב לישון במיטתה. בינתיים הגיעה כיפה אדומה אל הבית. "מי שם?" שאל הזאב, תוך שהוא משנה את קולו כך שנשמע כמו הסבתא.

"כיפה אדומה" ענתה כיפה אדומה. "הבאתי לך דברים טובים לשמח אותך במחלתך. פתחי לי את הדלת". "היכנסי, יפתי" אמר הזאב.

"סבתא, סבתא" פנתה כיפה אדומה לזאב שבמיטה, "למה זה אוזנייך ארוכות כל-כך?" "כדי לשמוע אותך טוב יותר, יקירתי" ענה הזאב.

"ולמה עינייך גדולות כל-כך?" "כדי לראות אותך טוב יותר, יקירתי"

"ולמה פיך גדול כל-כך ושינייך חדות כל-כך?" "כדי לטרוף אותך!" ענה הזאב, זינק ובלע את כיפה אדומה.

למזלה עבר הצייד באותו רגע ליד בית סבתא. הוא נכנס פנימה, תפס את הזאב הרע, פתח את בטנו והוציא משם את כיפה אדומה ואת סבתא, ובמקומן הכניס לבטנו אבנים.

בס"ד

וואי איזה ניסים!!!!!!!!!!!! ברוך השם!!!!!!!!!!! =]]]]

בע"ה ית'

http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=31178  סרטון של הרב שמואל אליהו,

הוא אומר שהסיפור אכן קרה ושהוא אכן התפלל על קבר רחל, אבל לא "שלח אותה לעזור לחיילים".

הרב אליהו: שלחתי את רחל אמנו להציל החיילים

בימי מבצע "עופרת יצוקה" נפוצה שמועה על אישה שהציגה עצמה כרחל אמנו וסייעה לחיילים בקרב. הרב המקובל מרדכי אליהו נשאל האם להאמין לכך והשיב: "זה נכון. ביקשתי ממנה להתפלל עליהם". קודם לכן התייחס גם הרב אבינר לנושא: "פתי מאמין לכל דבר"

קובי נחשוני

רד"ק שמואל ב פרק ז

 (א) כי ישב המלך בביתו - שלא היה צריך לצאת למלחמה כמו שאמר וה' הניח לו אז חשב לבנות בית המקדש כי מצוה היה על ישראל לבנות בית המקדש אחר שינוחו מן המלחמות שנאמר והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' לשכנו תדרשו ועל המלך מוטל לעשות ולצוות את ישראל לעשות לפיכך ויאמר המלך אל נתן הנביא כלומר שישאל את פי ה' על בנין הבית ובאיזה מקום יבנה ואע"פ שהיו לו מלחמות אחר כן כמו שאמר ויהי אחר כן ויך דוד את הפלשתים עד עתה היו באים עליו אויביו וכיון שהצליחו האל ונצח כל אויביו וייראו אויביו ממנו ולא באו עליו אבל הוא הלך עליהם ולקח גת מיד פלשתים שהיתה לישראל כבר ועם ארם ועם אדום ועם בני עמון נלחם בטענה:

(ב) בבית ארזים - בבית מקור' בעצי ארזים וכת"י בביתא די מטלל בכיורי ארזיא:

יושב בתוך היריעה - לא היה דעתו על הארון הזה לבדו אלא גם על המזבח ועל הארון האחד ועל כלי המשכון שהיו בגבעון באהל מועד כי הכל יושב בתוך היריעה וזכר הארון לפי שהוא נטה לו היריעה ועוד שהוא עיקר הכל ונכבד מכל כלי המשכן ואמר לעצמי בניתי בית ארזים ולארון ה' נטיתי יריעה לא יכשר וצריך שאבנה לו בית ואמר לו נתן כל אשר בלבבך לך עשה ומדעתו אמר זה נתן כי ראה כי ה' עמך והיה מלך הגון וכשר חשב כי הוא יבנה הבי' שעתיד להבנו' וזה כי הנבי' אינו יודע על אדם אחד אלא מה שנאמר לו ברוח הנבואה כי גם שמואל הנביא שהיה גדול ממנו שנאמר עליו כל אשר ידבר בא יבא ונאמר ולא הפיל מכל דבריו ארצה לא ידע בבני ישי מי יהיה המלך וחשב כי אליאב הוא המלך כל שכן נתן הנביא:

(ד) ויהי בלילה ההוא - אולי נבואתו היתה בחלום חזיון לילה כמו שנאמר באהרן במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ונאמר ביעקב במראות הלילה, ובדרש למה בלילה ההוא א"ר סימון אמר הקב"ה לנתן האיש הזה נדרן הוא כענין שנא' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו' שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאבנה בית ה' מהר אמור לו לא אתה תבנה:

(ז) את אחד שבטי ישראל - שופטי ישראל ומלכם כמו לא יסור שבט מיהודה כמו שאמר אשר צויתי לרעות את עמי ישראל והשופט או המלך הוא הרועה וכן במקומו בדברי הימים את אחד שופטי ישראל:

(ח) מן הנוה - גדרות צאן נקרא נוה כמו שנאמר נות כרות רועים וגדרות צאן וכת"י מן דירא כמו שנאמר במשנה הכונס צאן לדיר:

(ט) כשם הגדולים - המלכים הגדולים כמו שנאמר ויצא שם דוד בכל הארצות ורז"ל דרשו זה האומרים מגן דוד כמו שאומרים מגן אברהם:

(י) ושמתי מקום - והרי כבר נתן להם מקום ובארץ ישראל היו אלא פירושו כתרגומו ואשוי אתר מתקן כלומר שיהיה מקומם נכון וטוב השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה ותהיה ארץ ברכה וכן ונטעתיו כתרגומו ואקימינון כלו' מה ששכנתי אותם בארץ יהיו נטועין בה שלא יגלו ממנה כמו שאומר לעתיד ונטעתי' על אדמתם כמו שהנטע קיים בארץ במקומו וכן פירש אחריו ושכן תחתיו כלו' במקומו כמו שבו איש תחתיו:

ולא ירגז עוד - שלא יגלה ממקומו כמו שת"י ולא יזועון עוד כי הרוגז הפך המנוחה כמו ולא נחתי ויבא רוגז מוסדות השמים ירגזו:

לענותו - ובדברי הימים לכלותו והענין אחד ובדברי רז"ל כתוב לענותו וכתוב לכלותו בתחילה לענותו ולבסוף לכלותו כי הם פירשו ושמתי מקום לעמי על בית המקדש וכן אמר בדרש א"ר שמואל ב"ר יצחק משיבנה בית המקדש ינתנו יסודות לעולם שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וגו' ואמר בתחלה כשנבנה בית המקדש אמר שלא יענה אותם אויב ולבסוף כשחטאו משנבנה בית המקדש אמר שלא יכלה אותם מכל וכל אבל יענה אותם אויב לעונש חטאתם:

כאשר בראשונה - טרם שהקמותי להם שופטים ואף מן היום אשר צויתי עליהם שופטים היו מענים אותם בני עולה אבל מעתה משבאת המלוכה עליהם לא יוסיפו בני עולה לענותם והניחותי לך מכל אויביך:

/(יא)/ כי בית יעשה לך ה' - בית מלכות וכת"י ארי בית מלכו יקיים לך ה':

(יב) כי ימלאו - אינו לשון ברכה אלא פירושו כאשר ימלאו ימיך ותשכב את אבותיך אקיים את זרעך אחריך ויתכן לפרשו לשון ברכה בשרו שימות זקן מלא ימים והם חיי האדם הארוכים ברוב שהם שבעים שנה כמו שכתוב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ודוד חיה שבעים שנה כמו שכתוב כי בן שלשים שנה היה במלכו וארבעים שנה מלך וכן פירש את מספר ימיך אמלא כמו שכתבנו בפסוק או יומו יבא ומת, ובדרש כי ימלאו ימיך ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים:

אשר יצא ממעיך - מכאן שאבשלום ואדניהו לא היו כי כבר נולדו בחברון ומאשר נולדו עדיין אמר שיהיה מלך ועדיין לא ידע דוד מי הוא עד שנולד שלמה ושלח לו ביד נתן הנביא שיקרא שמו ידידיה אז ידע דוד כי שלמה ימלוך וזהו שאמר לבת שבע כי שלמה בנך ימלוך אחרי או אמר לו בפי' על ידי נתן הנביא ואף על פי שלא נאמר בנבואת נתן לא בזה הספר ולא בספר דברי הימים הנה כתב בדברי הימים כשהיה מספר דוד הנבואה שאמר לו נתן כמו שאמר ויהי דבר ה' עלי לאמור וגו' כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן אל ישראל בימיו:

(יד) בשבט אנשים ובנגעי בני אדם - כמו שמיסרין בני אדם בניהם בשבט וינגעו אותם בשבט מוסר לא להמיתם כמו שאמר כי תכנו בשבט לא ימות ואל המיתו אל תשא נפשך לפיכך אמר אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן ואוכיחנו בהעוותו כמו שמיסר האב את בנו ולא שאסיר חסדי כמו שעשיתי לשאול שלקחתי ממנו המלכות אלא המלכות יהיה לבניו עד עולם ועל כל זרע דוד אמר לא על שלמה לבד אלא על רחבעם ועל היוצאים ממנו בניהם ובני בניהם ורבותינו ז"ל דרשוהו על שלמה ואמרו בשבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע שנאמר ויקם ה' שטן לשלמה וגו' ובנגעי בני אדם אלו המזיקין שטרדוהו ממלכותו כמו שאמרו בא אשמדאי וטרדו ממלכותו ופירש בני אדם כי אמרו כי השדים נולדו מאדם הראשון באותו ק"ל שנה שפירש מאשתו:

(טז) ונאמן ביתך - נפעל עבר כמו ויתקיים מן ותקעתיו יתד במקום נאמן, וכת"י וקיים ביתך:

לפניך - כמו שהוא לפניך היום כסאך נכון כן יהיה עד עולם:

(יח) וישב לפני ה' - לפני הארון ומכאן סמכו רבותינו ז"ל שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ומהם אמרו כי אף למלכי בית דוד אין ישיבה שהרי למעלה אין ישיבה שנ' שרפים עומדי' ממעל לו וכתי' וכל צבא השמים עומדים עליו וכתיב בין העומדים האלה למעלה אין ישיבה ודוד יושב ומהו וישב לפני ה' מהם אמרו שסמך עצמו ומהם אמרו שישב עצמו בתפלה:

מי אנכי - שהייתי ראוי למלוכה:

ומי ביתי - בית אבי או אמר ביתי על בניו כלומר מי בבני שיהיה ראוי למלוכה:

עד הלום - עד המקום הזה שנתת לי המלוכה ולבני אחרי, ובדרש מי אנכי והלא מן עמוני ומואבי באתי עד הלום לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך ואין הלום אלא מלכות שנאמר הבא עוד הלום איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים:

(יט) ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק - שהייתי רחוק ונתקרבתי:

ותקטן עוד זאת - המלכות שנתת לי ולא די בה אלא שדברת לתת המלכות לבית עבדך עד עולם זהו למרחוק וי"ת למרחוק לעלמא דאתי:

וזאת תורת האדם - תכונת האדם כלומר זאת שדברת עלי תכונת האדם הגדול הוא ולא אדם שפל ונבזה כמוני כמו שאמר מי אנכי ומי ביתי וכן בדברי הימים וראיתני בתורת האדם המעלה וי"ת ודא חזיא לבני אינשא, ובדרש בתור האדם המעולה שבנביאים ואיזהו זה משה רבינו שנאמר ומשה עלה אל האלהים משה משובח שבנביאים ודוד משובח שבמלכים אתה מוצא מה שעשה משה עשה דוד משה הוציא את ישראל ממצרים ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות משה קרע לישראל את הים ודוד קרע לישראל את הנהרות שנאמ' בהצותו את ארם נהרים וגו' ומשה נתן לישראל חמשה חומשי תורה ודוד נתן לישראל ה' ספרים שבתהלים:

(כ) ואתה ידעת את עבדך - אתה ידעת לבב עבדך ולא אדע לדבר מה שבלבי ואתה ידעת וי"ת ואת עבדת' בעות עבדך פירוש ידעת כמו מה אדם ותדעהו:

(כא) בעבור דברך וכלבך - בעבור דברך שאמרת לשמואל להמליכני וכלבך וכרצונך עשית כי אינני ראוי לכך אלא שאתה רצית בי, ויתכן לפרש גם כן בעבור דברך ורצונך ויהיה כפל דבר לחזק:

את כל הגדולה - נכתב בוי"ו עם הדגש וחביריו כתבנו בספר מכלל ובחלק הדקדוק:

להודיע את עבדך - כלומר רצית להודיע עבדך את כל הגדולה הזאת שדברת עלי ולזרעי אחרי:

(כב) על כן גדלת ה' אלהים - על כן שאני משיג דעתך ורצונך ידעתי שגדלת על הכל ואין יודע מחשבותיך וידעתי כי אין כמוך ואין אלהים זולתך:

ככל אשר שמענו באזנינו - וככל אשר ידענו מלבנו הכרנו שאין כמוך ואין אלהים זולתך וי"ת ככל די שמענא אמרין קדמנא כלומ' מה ששמענו אומרי' הקדמונים אשר לפנינו על דרך שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:

(כג) ומי כעמך כישראל - כמו שאין כמוך באלהים כן אין כעמך ישראל בעמים:

אשר הלכו אלהים - הלכו לשון רבים דרך כבוד כמו ישמח ישראל בעושיו ובדברי הימים אשר הלך האלהים וי"ת דאזלו שלוחין מן קדם ה', ובדרש אשר הלך האלהים זה הקב"ה אשר הלכו האלהים זה משה ואהרן:

ולשום לו שם - פי' לו כלומר לאלהים להגדיל בפי בני אדם אשר לא ידעוהו כמו פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגו' לפיכך אמר האל ואכבדה בפרעה וזהו ולשום לו שם ובדברי הימים לשום לך שם:

ולעשות לכם - כנגד ישראל ידבר:

הגדולה - גם זה בוי"ו עם הדגש:

לארצך - כנגד ישראל או כנגד השם ופי' עשית להם גדולה ונוראות עד שבאו לארצך וכת"י עד די עלו לארע בית שכינתה דיהבת להון:

מפני עמך - כשבאו לארצך גרשת יושבי הארץ הזאת מפני עמך ונוראות שעשית להם וכן הוא בדברי הימים לגרש מפני עמך:

גוים ואלהיו - פי' מגוים ומאלהיו ומ"ם ממצרים משמשת במקום שנים ושלשה או פירוש והכית גוים ואלהיו כמו שכתוב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים או פי' גוים על ישראל כלומר אשר פדית ממצרים גוים וזקיניו וגדוליו ואמר גוים בלשון רבים כלומר משפחות ישראל כמו בנימן בעממיך ואלהים כמו אלהים לא תקלל שפי' שופטים ויונתן לא תרגם גוים ואלהיו ואפשר שהיה דעתו כדע' מקצת רבו' ז"ל שפי' ואלהיו על השם יתברך על דרך בכל צרתם לו צר ואמרו גוים ואלהיו כביכול שהוא פדוי עמהם מפני זה לא תרגמו:

(כז) בית אבנה לך - כתרגומו מלכו אקיים לך:

על כן מצא עבדך את לבו - מצאו מכוון להתפלל אליך:

(כח) ודבריך יהיו אמת - דרך תפלה אמר או פי' הם אמת וכת"י אינון קשוט:

(כט) הואל - ענין רצון וחפץ כמו ויואל משה הואל נא ולין הנה נא הואלתי, וי"ת לשון התחלה שרי כמו שתרגם אונקלוס הנה הואלתי הראשון שריתי:

להיות לעולם לפניך - שיהיו עובדים לפניך:

בית עבדך לעולם - על עצמו אמר כמו האחרים וי"ת ומברכתך יתברכון בתי עבדך צדיקיא לעלם:

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

רד"ק שמואל ב פרק ז

 (א) כי ישב המלך בביתו - שלא היה צריך לצאת למלחמה כמו שאמר וה' הניח לו אז חשב לבנות בית המקדש כי מצוה היה על ישראל לבנות בית המקדש אחר שינוחו מן המלחמות שנאמר והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' לשכנו תדרשו ועל המלך מוטל לעשות ולצוות את ישראל לעשות לפיכך ויאמר המלך אל נתן הנביא כלומר שישאל את פי ה' על בנין הבית ובאיזה מקום יבנה ואע"פ שהיו לו מלחמות אחר כן כמו שאמר ויהי אחר כן ויך דוד את הפלשתים עד עתה היו באים עליו אויביו וכיון שהצליחו האל ונצח כל אויביו וייראו אויביו ממנו ולא באו עליו אבל הוא הלך עליהם ולקח גת מיד פלשתים שהיתה לישראל כבר ועם ארם ועם אדום ועם בני עמון נלחם בטענה:

(ב) בבית ארזים - בבית מקור' בעצי ארזים וכת"י בביתא די מטלל בכיורי ארזיא:

יושב בתוך היריעה - לא היה דעתו על הארון הזה לבדו אלא גם על המזבח ועל הארון האחד ועל כלי המשכון שהיו בגבעון באהל מועד כי הכל יושב בתוך היריעה וזכר הארון לפי שהוא נטה לו היריעה ועוד שהוא עיקר הכל ונכבד מכל כלי המשכן ואמר לעצמי בניתי בית ארזים ולארון ה' נטיתי יריעה לא יכשר וצריך שאבנה לו בית ואמר לו נתן כל אשר בלבבך לך עשה ומדעתו אמר זה נתן כי ראה כי ה' עמך והיה מלך הגון וכשר חשב כי הוא יבנה הבי' שעתיד להבנו' וזה כי הנבי' אינו יודע על אדם אחד אלא מה שנאמר לו ברוח הנבואה כי גם שמואל הנביא שהיה גדול ממנו שנאמר עליו כל אשר ידבר בא יבא ונאמר ולא הפיל מכל דבריו ארצה לא ידע בבני ישי מי יהיה המלך וחשב כי אליאב הוא המלך כל שכן נתן הנביא:

(ד) ויהי בלילה ההוא - אולי נבואתו היתה בחלום חזיון לילה כמו שנאמר באהרן במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ונאמר ביעקב במראות הלילה, ובדרש למה בלילה ההוא א"ר סימון אמר הקב"ה לנתן האיש הזה נדרן הוא כענין שנא' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו' שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאבנה בית ה' מהר אמור לו לא אתה תבנה:

(ז) את אחד שבטי ישראל - שופטי ישראל ומלכם כמו לא יסור שבט מיהודה כמו שאמר אשר צויתי לרעות את עמי ישראל והשופט או המלך הוא הרועה וכן במקומו בדברי הימים את אחד שופטי ישראל:

(ח) מן הנוה - גדרות צאן נקרא נוה כמו שנאמר נות כרות רועים וגדרות צאן וכת"י מן דירא כמו שנאמר במשנה הכונס צאן לדיר:

(ט) כשם הגדולים - המלכים הגדולים כמו שנאמר ויצא שם דוד בכל הארצות ורז"ל דרשו זה האומרים מגן דוד כמו שאומרים מגן אברהם:

(י) ושמתי מקום - והרי כבר נתן להם מקום ובארץ ישראל היו אלא פירושו כתרגומו ואשוי אתר מתקן כלומר שיהיה מקומם נכון וטוב השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה ותהיה ארץ ברכה וכן ונטעתיו כתרגומו ואקימינון כלו' מה ששכנתי אותם בארץ יהיו נטועין בה שלא יגלו ממנה כמו שאומר לעתיד ונטעתי' על אדמתם כמו שהנטע קיים בארץ במקומו וכן פירש אחריו ושכן תחתיו כלו' במקומו כמו שבו איש תחתיו:

ולא ירגז עוד - שלא יגלה ממקומו כמו שת"י ולא יזועון עוד כי הרוגז הפך המנוחה כמו ולא נחתי ויבא רוגז מוסדות השמים ירגזו:

לענותו - ובדברי הימים לכלותו והענין אחד ובדברי רז"ל כתוב לענותו וכתוב לכלותו בתחילה לענותו ולבסוף לכלותו כי הם פירשו ושמתי מקום לעמי על בית המקדש וכן אמר בדרש א"ר שמואל ב"ר יצחק משיבנה בית המקדש ינתנו יסודות לעולם שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וגו' ואמר בתחלה כשנבנה בית המקדש אמר שלא יענה אותם אויב ולבסוף כשחטאו משנבנה בית המקדש אמר שלא יכלה אותם מכל וכל אבל יענה אותם אויב לעונש חטאתם:

כאשר בראשונה - טרם שהקמותי להם שופטים ואף מן היום אשר צויתי עליהם שופטים היו מענים אותם בני עולה אבל מעתה משבאת המלוכה עליהם לא יוסיפו בני עולה לענותם והניחותי לך מכל אויביך:

/(יא)/ כי בית יעשה לך ה' - בית מלכות וכת"י ארי בית מלכו יקיים לך ה':

(יב) כי ימלאו - אינו לשון ברכה אלא פירושו כאשר ימלאו ימיך ותשכב את אבותיך אקיים את זרעך אחריך ויתכן לפרשו לשון ברכה בשרו שימות זקן מלא ימים והם חיי האדם הארוכים ברוב שהם שבעים שנה כמו שכתוב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ודוד חיה שבעים שנה כמו שכתוב כי בן שלשים שנה היה במלכו וארבעים שנה מלך וכן פירש את מספר ימיך אמלא כמו שכתבנו בפסוק או יומו יבא ומת, ובדרש כי ימלאו ימיך ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים:

אשר יצא ממעיך - מכאן שאבשלום ואדניהו לא היו כי כבר נולדו בחברון ומאשר נולדו עדיין אמר שיהיה מלך ועדיין לא ידע דוד מי הוא עד שנולד שלמה ושלח לו ביד נתן הנביא שיקרא שמו ידידיה אז ידע דוד כי שלמה ימלוך וזהו שאמר לבת שבע כי שלמה בנך ימלוך אחרי או אמר לו בפי' על ידי נתן הנביא ואף על פי שלא נאמר בנבואת נתן לא בזה הספר ולא בספר דברי הימים הנה כתב בדברי הימים כשהיה מספר דוד הנבואה שאמר לו נתן כמו שאמר ויהי דבר ה' עלי לאמור וגו' כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן אל ישראל בימיו:

(יד) בשבט אנשים ובנגעי בני אדם - כמו שמיסרין בני אדם בניהם בשבט וינגעו אותם בשבט מוסר לא להמיתם כמו שאמר כי תכנו בשבט לא ימות ואל המיתו אל תשא נפשך לפיכך אמר אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן ואוכיחנו בהעוותו כמו שמיסר האב את בנו ולא שאסיר חסדי כמו שעשיתי לשאול שלקחתי ממנו המלכות אלא המלכות יהיה לבניו עד עולם ועל כל זרע דוד אמר לא על שלמה לבד אלא על רחבעם ועל היוצאים ממנו בניהם ובני בניהם ורבותינו ז"ל דרשוהו על שלמה ואמרו בשבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע שנאמר ויקם ה' שטן לשלמה וגו' ובנגעי בני אדם אלו המזיקין שטרדוהו ממלכותו כמו שאמרו בא אשמדאי וטרדו ממלכותו ופירש בני אדם כי אמרו כי השדים נולדו מאדם הראשון באותו ק"ל שנה שפירש מאשתו:

(טז) ונאמן ביתך - נפעל עבר כמו ויתקיים מן ותקעתיו יתד במקום נאמן, וכת"י וקיים ביתך:

לפניך - כמו שהוא לפניך היום כסאך נכון כן יהיה עד עולם:

(יח) וישב לפני ה' - לפני הארון ומכאן סמכו רבותינו ז"ל שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ומהם אמרו כי אף למלכי בית דוד אין ישיבה שהרי למעלה אין ישיבה שנ' שרפים עומדי' ממעל לו וכתי' וכל צבא השמים עומדים עליו וכתיב בין העומדים האלה למעלה אין ישיבה ודוד יושב ומהו וישב לפני ה' מהם אמרו שסמך עצמו ומהם אמרו שישב עצמו בתפלה:

מי אנכי - שהייתי ראוי למלוכה:

ומי ביתי - בית אבי או אמר ביתי על בניו כלומר מי בבני שיהיה ראוי למלוכה:

עד הלום - עד המקום הזה שנתת לי המלוכה ולבני אחרי, ובדרש מי אנכי והלא מן עמוני ומואבי באתי עד הלום לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך ואין הלום אלא מלכות שנאמר הבא עוד הלום איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים:

(יט) ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק - שהייתי רחוק ונתקרבתי:

ותקטן עוד זאת - המלכות שנתת לי ולא די בה אלא שדברת לתת המלכות לבית עבדך עד עולם זהו למרחוק וי"ת למרחוק לעלמא דאתי:

וזאת תורת האדם - תכונת האדם כלומר זאת שדברת עלי תכונת האדם הגדול הוא ולא אדם שפל ונבזה כמוני כמו שאמר מי אנכי ומי ביתי וכן בדברי הימים וראיתני בתורת האדם המעלה וי"ת ודא חזיא לבני אינשא, ובדרש בתור האדם המעולה שבנביאים ואיזהו זה משה רבינו שנאמר ומשה עלה אל האלהים משה משובח שבנביאים ודוד משובח שבמלכים אתה מוצא מה שעשה משה עשה דוד משה הוציא את ישראל ממצרים ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות משה קרע לישראל את הים ודוד קרע לישראל את הנהרות שנאמ' בהצותו את ארם נהרים וגו' ומשה נתן לישראל חמשה חומשי תורה ודוד נתן לישראל ה' ספרים שבתהלים:

(כ) ואתה ידעת את עבדך - אתה ידעת לבב עבדך ולא אדע לדבר מה שבלבי ואתה ידעת וי"ת ואת עבדת' בעות עבדך פירוש ידעת כמו מה אדם ותדעהו:

(כא) בעבור דברך וכלבך - בעבור דברך שאמרת לשמואל להמליכני וכלבך וכרצונך עשית כי אינני ראוי לכך אלא שאתה רצית בי, ויתכן לפרש גם כן בעבור דברך ורצונך ויהיה כפל דבר לחזק:

את כל הגדולה - נכתב בוי"ו עם הדגש וחביריו כתבנו בספר מכלל ובחלק הדקדוק:

להודיע את עבדך - כלומר רצית להודיע עבדך את כל הגדולה הזאת שדברת עלי ולזרעי אחרי:

(כב) על כן גדלת ה' אלהים - על כן שאני משיג דעתך ורצונך ידעתי שגדלת על הכל ואין יודע מחשבותיך וידעתי כי אין כמוך ואין אלהים זולתך:

ככל אשר שמענו באזנינו - וככל אשר ידענו מלבנו הכרנו שאין כמוך ואין אלהים זולתך וי"ת ככל די שמענא אמרין קדמנא כלומ' מה ששמענו אומרי' הקדמונים אשר לפנינו על דרך שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:

(כג) ומי כעמך כישראל - כמו שאין כמוך באלהים כן אין כעמך ישראל בעמים:

אשר הלכו אלהים - הלכו לשון רבים דרך כבוד כמו ישמח ישראל בעושיו ובדברי הימים אשר הלך האלהים וי"ת דאזלו שלוחין מן קדם ה', ובדרש אשר הלך האלהים זה הקב"ה אשר הלכו האלהים זה משה ואהרן:

ולשום לו שם - פי' לו כלומר לאלהים להגדיל בפי בני אדם אשר לא ידעוהו כמו פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגו' לפיכך אמר האל ואכבדה בפרעה וזהו ולשום לו שם ובדברי הימים לשום לך שם:

ולעשות לכם - כנגד ישראל ידבר:

הגדולה - גם זה בוי"ו עם הדגש:

לארצך - כנגד ישראל או כנגד השם ופי' עשית להם גדולה ונוראות עד שבאו לארצך וכת"י עד די עלו לארע בית שכינתה דיהבת להון:

מפני עמך - כשבאו לארצך גרשת יושבי הארץ הזאת מפני עמך ונוראות שעשית להם וכן הוא בדברי הימים לגרש מפני עמך:

גוים ואלהיו - פי' מגוים ומאלהיו ומ"ם ממצרים משמשת במקום שנים ושלשה או פירוש והכית גוים ואלהיו כמו שכתוב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים או פי' גוים על ישראל כלומר אשר פדית ממצרים גוים וזקיניו וגדוליו ואמר גוים בלשון רבים כלומר משפחות ישראל כמו בנימן בעממיך ואלהים כמו אלהים לא תקלל שפי' שופטים ויונתן לא תרגם גוים ואלהיו ואפשר שהיה דעתו כדע' מקצת רבו' ז"ל שפי' ואלהיו על השם יתברך על דרך בכל צרתם לו צר ואמרו גוים ואלהיו כביכול שהוא פדוי עמהם מפני זה לא תרגמו:

(כז) בית אבנה לך - כתרגומו מלכו אקיים לך:

על כן מצא עבדך את לבו - מצאו מכוון להתפלל אליך:

(כח) ודבריך יהיו אמת - דרך תפלה אמר או פי' הם אמת וכת"י אינון קשוט:

(כט) הואל - ענין רצון וחפץ כמו ויואל משה הואל נא ולין הנה נא הואלתי, וי"ת לשון התחלה שרי כמו שתרגם אונקלוס הנה הואלתי הראשון שריתי:

להיות לעולם לפניך - שיהיו עובדים לפניך:

בית עבדך לעולם - על עצמו אמר כמו האחרים וי"ת ומברכתך יתברכון בתי עבדך צדיקיא לעלם:

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

שמואל ב פרק ז

 (א) וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיקֹוָק הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו:

(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה:

(ג) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי יְקֹוָק עִמָּךְ: ס

(ד) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל נָתָן לֵאמֹר:

(ה) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר יְקֹוָק הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי:

(ו) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן:

(ז) בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים:

(ח) וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל:

(ט) וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ:

(י) וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה:

(יא) וּלְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְקֹוָק כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ יְקֹוָק:

(יב) כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ:

(יג) הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם:

(יד) אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם:

(טו) וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ:

(טז) וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם:

(יז) כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד: ס

(יח) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְקֹוָק וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְקֹוִק וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם:

(יט) וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יְקֹוִק וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אֲדֹנָי יְקֹוִק:

(כ) וּמַה יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ אֲדֹנָי יְקֹוִק:

(כא) בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת לְהוֹדִיעַ אֶת עַבְדֶּךָ:

(כב) עַל כֵּן גָּדַלְתָּ אֲדֹנָי יְקֹוִק כִּי אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ:

(כג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו:

(כד) וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה יְקֹוָק הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים: ס

(כה) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהִים הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ הָקֵם עַד עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

(כו) וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לְפָנֶיךָ:

(כז) כִּי אַתָּה יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת:

(כח) וְעַתָּה אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת:

(כט) וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה אֲדֹנָי יְקֹוִק דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם: פ

רש"י שמואל ב פרק ז

 (א) וה' הניח לו - אמר הרי נתקיים והניח לכם מכל אויביכם וגו' (דברים י"ב י') מה כתיב אחריו והיה המקום אשר יבחר וגו' מעתה עלינו לבנות בית הבחירה:

(ד) ויהי בלילה ההוא - אמר רבי חנינא בר פפא אמר לו הקב"ה לנתן האדם הזה שאני משלחך אצלו מהיר הוא שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו מהר ואמור לו לא אתה תבנה הבית, ר' סימון אומר האדם הזה שאני משלחך אצלו נדרן הוא כענין שנא' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי (תהלים קל"ב ב') שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך ונמצאתי מפסידו:

(ו) באהל ובמשכן - משכן שילה לא היתה בו תקרה אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן:

(ז) הדבר דברתי - לשון תמיה הוא לכך הוא נקוד ה"א חטף פת"ח והדל"ת רפי:

(ח) מן הנוה - דיר הרועים כמו נות כרות רועים (צפניה ב' ז'):

(ט) כשם הגדולים - זהו שאומרים מגן דוד:

ואכריתה את כל איביך - ולכך עלה על לבך לבנות הבית כמה שכתוב בתורה:

(י) ושמתי מקום - עוד אני חפץ להשקיט שיהא שקט ושליו את עמי בימי בנך:

(יא) ולמן היום אשר צויתי - מחובר על העליון ולא יוסיפו לענותו כאשר בראשונה קודם השופטים וכאשר עשו מימי השופטים עד כאן:

והניחותי לך - יותר ויותר עד שתנוח מכל אויביך:

והגיד לך ה' - היום ע"י כי בית יעשה לך להושיב בנך על כסאך ויתקיים לך בית המלכות והוא יבנה הבית:

(יד) בשבט אנשים - זה הדד ורזון בן אלידע:

ונגעי בני אדם - זה אשמדאי שדחהו ממלכותו והשדים בני אדם הראשון הם שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מאשתו במות הבל היו הרוחות מתייחמות ויולדות הימנו:

(יח) וישב לפני ה' - לפני הארון:

עד הלם - שהמלכתני:

(יט) גם אל בית עבדך - להמליך את בני אחרי:

וזאת תורת האדם - בתמיה ראוי להתבשר כן לבשר ודם, ד"א עשית לי כמו שעשית לאדם הראשון שהראית לו דורות העתידים לצאת ממנו:

(כ) ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך - מה אשאל עוד:

אתה ידעת את עבדך - נתת לי כל צרכי כמו יודע צדק נפש בהמתו (משלי י"ב י):

(כא) בעבור דברך - להקים מה שאמרת לשמואל להמליכני:

וכלבך - רצונך הוא ולא שאני כדאי:

להודיע את עבדך - הבשורה שבשרתני:

(כג) אשר הלכו אלהים - משה ואהרן שנאמר נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז' א') וכן תירגם יונתן דאזלו שלוחין מן קדם ה':

לפדות לו לעם - כך אמרו השלוחים לישראל הקב"ה שלחנו לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה:

ונוראות - עשית לארצך לאחר שיצאו משם ומה הם הנוראות מפני עמך לגרש עמים ואלהיהם ומקרא זה חסר לגרש (ובדברי הימים א' י"ז כ"א) פירשו לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים ואלהיו ואינו חסרון כי ממשמע שנאמר מפני עמך גוים אנו שומעין לשון טרודין וגירושין:

(כח) אתה הוא האלהים - שליט ויש בידך יכולת לקיים:

(כט) הואל - רצה:

אגב הבית היהודי, 3 נקודות לרעתם רק מעכשיו:

א. הם מאיימים בהפסקת תקציבים למי שלא יתמוך בהם (ראו דבריו האמצים של הרב יהושע שפירא בנושא ב'בשבע' של השבת).

ב. הם מודיעים שייצטרפו לממשלת הרשע והפשע של נתניהו - במהלך הביקור בשומרון אמר הרשקוביץ כי "רק 'הבית היהודי' תאבק על יהודה ושומרון מתוך ממשלת נתניהו" (ואנו יודעים איזו ממשלה זו תהיה, לא קשה לנחש... הם אגב סרבו לחתום על כך שלא יצטרפו לממשלה המוסרת שטחים).

ג. הם מודים שימשיכו להשמיץ את 'האיחוד הלאומי' רק כי דרכו אינה דרכם, למרות שבאיחוד הלאומי 'נעלבים ואינם עולבים' - ויש בהחלט מה לומר נגד אורלב ושות', ובכל זאת באיחוד הלאומי שותקים, בניגוד אליהם:

"הרשקוביץ התייחס גם לאפשרות של הסכם לשיתוף פעולה נוסף, כמו אי-התקפות הדדיות, במהלך מערכת הבחירות או לאחריהן. לדבריו, "שיתוף פעולה כזה יהיה כרוך במסמך הבנות שעליו יחתמו שני הצדדים, ולפיו: "מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. אנו נאמנים לדרך אותה הורונו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה, לפיה השירות בצבא ההגנה לישראל הוא משימה קדושה, אותה יש לעודד ולאורה יש לחנך. אנו מתנערים מכל תנועה וארגון שמגדפים ומוזילים את ערכם של חיילי צה"ל ושל מוסדות מדינת ישראל (המנון המדינה, סמל המדינה, דגל המדינה, ימי הזכרון והעצמאות ומערכות החקיקה והמשפט). אנו מתחייבים להימנע משיתוף פעולה עם כל מי שיתבטא באורח זה. אנו מגנים ונפעל כנגד כל תופעה של התנהגות אלימה (פיסית ומילולית) כלפי חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל. המרים יד על נציג המדינה כמוהו כמי שהרים יד על מדינת ישראל. אנו מגנים התבטאויות משולחות רסן כלפי נבחרי ציבור, רשויות החוק והמדינה. פראות ואלימות אינה דרכנו".

אותו רשע (שבנו מפגין עם מרצחים ערבים בנעלין, ואף קרא לבנו ע"ש בן של שרץ ערבי) תומך נלהב בהסכם 'קמפ דיויד' הארור של אביו (=נתינת חצי האי סיני, ששטחו גדול פי אחד וחצי משטחה של ארץ ישראל שבידינו כיום כולה, ובתוך כך פינוי העיר ימית וישובים נוספים), קרא לטרנספר של ערבים 'זוהמה מוסרית', חתם על עצומה להשארת איש השמאל הסהרורי משה נגבי ימ"ש (שאמר: 'מלחמת אחים לא תפחיד אותי') ב'קול ישראל' אך החמור מכל: הוא תומך באופן הכי נלהב שיש בבית הבושת המכונה לבושתנו 'בית המשפט העליון' - ובעצם ההבדלים בינו לבין נציג מרצ בליכוד דן מרידור הם מזעריים, כי בנושא הזה - שהוא המהותי ביותר לחיינו כאן - יש ביניהם תמימות דעים מוחלטת.

ה' יצילנו מהרשע הזה במהרה.

ד"ר בן ארי: אמשיך את מורשת השר פרידמן

דיברתי איתו אתמול והוא לגמרי בהלם הוא אמר שזה הדבר הכי מדהים שקרה לו בחיים. הוא לא שמע אותה מדברת, הוא אומר שהיא דיברה עם המפקד צוות שלו ועם הקשר של המ"פ אבל הוא ראה אותה ממרחק של 10 מטר ואח"כ הם אמרו להם מה היא אמרה.

עכשיו מלא עיתונאים מנסים לראיין אותם והם קיבלו פקודה לא להגיד כלום

מדהים!!!!!!

בימי מבצע "עופרת יצוקה" נפוצה שמועה על אישה שהציגה עצמה כרחל אמנו וסייעה לחיילים בקרב. הרב המקובל מרדכי אליהו נשאל האם להאמין לכך והשיב: זה נכון. אני שלחתי אותה. גם הרב אבינר התייחס לנושא: "פתי מאמין לכל דבר"

קובי נחשוני

אבינר ושרלו ידועים ככאלו הקופצים מעל גובהם, ועליהם ועל שכמותם כבר אמר הרמב"ם:

הפוסל במומו פוסל. שמעת על זה??

"וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (הגעת להוראה?) הרי זה רשע, שוטה וגס רוח. ועליו נאמר: "כי רבים חללים הפילה...", אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל, הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות. עליהם אמר שלמה בחכמתו: 'אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים'"  (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, ה, ד).

זה לא אתה בדיוק?

אך לא כל דבר כזה צריך לפרסם.

גם יש הבדל שמיים וארץ בין אם רב (בסדר גודל של רב אברום) אומר זאת, לבין אם סתם מישו...
אין לי מושג מי מסתתר תחת הניק "השם הוא המלך!", אך בטוח שהוא לא בסדר גודל של רב אברום. גם לא אתה, ואלאד.

כשכל-מיני קפצו ואמרו שאין לסרב פקודה, וסתרו את דברי גדול הדור דאז.

1)מה הקשר לעכשיו?

2)מה שהרב אמר הרב אמר. יש דברים שרק לרב מותר לעשות\לומר. לא לי ולא לך...

שדיבר בדיוק על אותם 'רעבלעך' כלשונו שהעזו לקרוא לציות לפקודות רשע, ובהביאו את הרמב"ם הזה הוא התכוון ממש לאותם 'שועלים מחבלים בכרמים' ומחציפים פניהם כנגד גדולי הדור.

שהרב שמואל מקפיד לקרוא לו "הרב שלמה אבינר", ולא בשום כינוי\ הפחתת תארים..! אם אתה לומד ממנו- אז עד הסוף.

בנוסף, אגיד שוב: מה שהרבנים אומרים הם אומרים. הם ולא אנחנו!!
ום אסור אוסר אסור לחזור על אותה אמת. הח"ח כתב 7 תנאים לאמירת דברי גנאי על חברו.
אני בעד שתקרא אותם, ותעלה אותם לפה. (חשוב לכולנו, ואיני מוציאה את עצמי מהכלל)

ואין לי אלא לענות לך בדבריו שלו:

משאלתך ניכר שאתה רוצה להטיף מוסר לרבנים ולומר להם שהם צריכים לשתוק ולא להגיב. אינני יודע מי אתה, כיוון שלא כתבת את שמך. אבל זו לא חכמה גדולה להטיף מוסר אנונימי כאילו להיות "יפה-נפש" נקי וזך וטהור. זה לא הולך ככה. אנחנו מחויבים לומר את האמת לציבור!!! חובתנו למחות היא בדיוק על מקרה כזה שאדם אחד מפרסם דברים שהם לא נכונים. מטעים את הציבור. גורמים נזק גדול מאוד. דע לך!! אין לו רשות לפסוק הלכות כאלה בלי שום מקור, בלי שום ביסוס - הוא פוסק על מקור אחד והוא הלב שלו. אנחנו מורשים לשתוק?".

באמת. שכל אחד יבחר לו את הרב שהכי מתחבר להשקפה שלו - וילך לפיו. ואם הרב אמר שלא לשמוע לפסקיו של רב מסויים - אז התלמיד חייב להקשיב לרב שלו. אבל. . . צריך גם להבין שאם כל הכבוד: לשום רב אין סמכות לפסול רב אחר. [אולי להגיד שפסקיו לא מתאימים לפסקים של אותו רב - לכן לא ללכת אחריו]. לשום רב[אם כל הכבוד לרבנים מסויימים,] אין סמכות להוריד את התואר "רב" לת"ח.

אין לך שום סמכות לקבוע בדברים כאלו שאינך מבין בהם ולו בצורה מינימלית - ורב בהחלט יכול לפסול אנשי שקר המציגים עצמם כרבנים, גם אם זה לא  כ"כ נראה לבחור בשם תומר.

מה שקשקשת עכשיו רק מציג את עצמך בתור בדיחה עצוובה - ועל כן מומלץ לך לחזור בך מהשטויות האלו.

א.שמעתי מתלמיד חכם אחד (לפי כל "השיטות" {או השטויות}...) דבר פשוט מאוד בקשר למחלוקת מפורסמת- שממחלוקת יש לברוח כמו מאש (אם לא יותר), ושהוא מכיר רק אדם אחד שנכנס למחלוקת זו ולא נפגעה לו היראת שמים .

ב.ישנו סיפור על הגרשז"א שאמר לת"ח אחד- שהסיבה שבניו (של אותו ת"ח) אינם ת"ח היא כי היה לו יחס בעייתי לת"ח אחרים, והילדים קלטו את זה והסיקו מסקנות... 

ג. הגרי"ש אלישיב שליט"א אמר שהסיבה למחלות קשות שפוקדות אותנו בדורנו היא פגיעה בת"ח.

ד. אני יודע על יותר מגדול תורה אחד שחלקו על הרב אבינר בנושא (או יותר) שעדיין רואים בו ת"ח וראוי לתואר רב. ולא אדבר על גדולי תורה רבים שתמכו בו ומבינים שיש לו על מי לסמוך.

ולסיום- אשמח להפנות אותך לעיון קצר במסכת אבות, פרק שני משנה י'.

בברכה לאחדות ישראל (ולא רק אנ"ש)

ד. ודע דאיסור סיפור לשון הרע הוא אפילו על עם הארץ כי גם הוא בכלל עם ה' וצבאותיו שהוציאם ממצרים וכל

שכן אם הוא תלמיד חכם בודאי המספר לשון הרע עליו עוות נדול הרימה יווצר ואומרו חז"ל כל והמספר אחר

ממתי של תלמיד חכם נופל בגיהנם שנאמר וכו',וכמה פעמים נכנס על-ידי-זה בכלל מבזה תלמיד חכם וידוע גודל

עונשו של המבזה תלמיד חכם כדאיתא בחלק (דף צ"ט ע"ב )ונפסק כן ביו"ד בסימן רמ"ג סעיף ו' שהוא בכלל כי

דבר ה' בזה וכו' הכרת תכרת הנפש ההיא( אך היצר הרע מסית לאדם דלא שייך כלל דין מבזה תלמיד חכם רק

בזמן הגמרא שהיו חכמים ביותר אבל לא על אלו שבזמננו והוא טעות גמור דכל תלמיד חכם הוא לפי הדור ואפילו

בזמננו אם הוא רק ראוי להורות ויגע בתורה נקרא תלמיד חכם והמבזה אותו אפילו בדברים בעלמא ואפילו שלא

בפניו עון פלילי הוא וחייב נדוי על-זה כדאיתא כיורה דעה בסימן רם"נ סעיף ז' ובסימן של"ד בש"ך ס"ק מ"ח, וכל

שכן אם התלמיד חכם הזה הוא מורה הוראה בעיר דבודאי איסור המבזהו הוא חמור הרבה יותר, דמלבד שהוא

מוכרח להחזיק אותו לחכם ולנהוג בו כבוד אחרי שהוא סומך על הוראותיו, עוד בסיפורו עליו דברי גנות הוא מונע

את הרבים מעבודת השם כי על-ידי-זה אמור יאמרו שאר העם מה נלך ונדרוש מאתו עניני הדיני תורה שבינינו

אחרי שלא יוכל לתווך בינינו, ומתוך זה כל אחד בונה במה לעצמו)ועוד כמה קלקולים יאריך זכרם השם ישמרנו..

שמעתי את זה מרבנים.

כן.. לשום רב אין סמכות לפסול רב!

תמונות יפות..! [שלך?]

אבל על מה בהלכה הוא התבסס?

מחבלים השליכו שלושה בקבוקי תבערה לעבר רכב ישראלי ממזרח לקלקיליה, איש לא נפגע אולם נזק נגרם לרכב.

ערבים יידו 3 בקת"בים לעבר רכבים בין עזון, לבין לנבי-אליאס

ואיך אפשר לטפל בו בבית חולים?

אבדוק אם יש לי תמונה פיזית.

הבנתי שנפגע חרדה זה אחד שאינו מסוגל לתפקד.
ולא בגלל שאין לו ידיים וכו', אלא בגלל שקשה לו נפשית.

אז איך בעצם מטפלים באחד כזה בבי"ח? פסיכולוגים?

שמקבלים טראומה אחרי שראו פגיעה של רקטה...(לא מחייב שהם ראו את הנפילה..) אבל פשוט יש להם טראומה והם בהלם...

נפגע-חרדה..חרדה:פחד.....(סליחה על ההסבר הכל כך איטי....)

אז רגע, יש למישהו תמונה?

אף פעם לא חשבתי על זה...

אבל בחייאת...אין לאף אחד תמונה?

הגוף של האדם סופג הדף\רעש\אור פתאומי וחזק וכאלה. המח משגר לגוף הוראה להתכווץ כדי להתגונן.

לפמים הכיווץ הוא כ"כ חזק פתאומי ומבהיל שהגוף סופג אותו בעוצמה שמשאירה את האדם מנוטרל.

לא יכול לזוז,קפוא,לא מדבר,בוהה,מתכדרר ומתכווץ מכל קרבה(יש דרגות.)ולזה יש טיפול,לפעמים תרופתי,לפעמים פשוט מעקב,לפעמים חייבים לחבק ולדבר עם האדם.

לא נראה לי שתמצא תמונה בקלות,פשוט כי בדרך כלל המשפחה\חברים מעדיפים לא לצלם אדם במצב כזה.

זה נראה נוראי ממש.

יומוצלח נבנה את היכל ה' יבנה המקדש! 

תיתן לי תמונה של הפצוע שלה,

יותר ציפיתי לתמונות מהעיתונות...

אם יש לכם עוד, עדיף מוכרים (שאפשר לכתוב עליהם חידות/חידות בציורים...

ושוב תודה!

רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו הקדושה והתמימה – הם הם אשר גם ירהיבו בנפשם לקרוע את ארצנו לגזרים.

אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים על דבר ד', לתורה שבכתב ושבעל פה, מראשו ועד סופו, המוסרים נפשנו על כל אות ואות –

בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על שעל אחד מארצנו הקדושה".

(רבי מנחם זמבה זצוק"ל הי"ד) 

"בגאולת ארץ ישראל תלוי גאולתנו, ובשעבודה - שעבודנו" (הרב דוד לידה)

"כאשר עם ישראל יגאל את ארץ ישראל - תגאל ארץ ישראל את עם ישראל" (מנחם אוסישקין)

"מי שיש לו יותר קישור אהבה לארץ, ויותר השתדלות בעניין ישוב ארץ הקודש, הוא מוקדם לברכה והוא קרוב יותר אל השלמות..."