בסיור הזדהות שערכה מפלגת האיחוד הלאומי בצפון הארץ, ביקרו יו"ר המפלגה כצל'ה (יעקב כץ) וח"כ אורי אריאל בנהריה וביקשו את ברכתו של המקובל רבי דוד אבוחצירא. לאחר המתנה של כעשרים דקות נכנסו השניים עם עוזריהם לחדרו של הרב המקובל.

כצל"ה, ח"כ אריאל ועוזריהם קיבלו מהרב גם ברכות אישיות להם ולבני משפחותיהם ויצאו נרגשים מאוד. עם צאתם אמר כצל'ה שרק בשביל לקבל את ברכת הרב אבוחצירא היה שווה לעמוד בראש האיחוד הלאומי וח"כ אורי אריאל אמר: "אפילו יקה כמוני מתרגש כל כך מקבלת ברכתו של הרב, זו זכות גדולה".

משם המשיכו למפגש עם תושבים ופעילים ולבקש את ברכותיהם של רבנים נוספים, ביניהם: הרב יהושע וייצמן (מה הם מחפשים אצלו אני לא מבין, הוא תומך מובהק של הבית המפד"לי!) ראש ישיבת מעלות, הרב יוסי שטרן ראש ישיבת ההסדר עכו, רבה של עכו הרב ישר, כ"ק האדמו"ר מסערט וויז'ניץ, הרב דוד מאיר דרוקמן רבה של קרית מוצקין ושליח חב"ד בקרית שמואל הרב יגאל פיזם.

אחרי שבעטו בו, גירשו אותו, היכו אותו וכינו אותו בכל כינויי גנאי, הציבור שלנו אשר מסר את נפשו נגד הגירוש, כעת אץ ורץ להתנדב ראשון להלחם ולנקות את הרפש שלכלכו מי שהביאו את חורבן חבל קטיף.

זו לא הפעם הראשונה. כך גם היה במלחמת לבנון השנייה, שראש-הממשלה אמר שתכליתה להיות מנוף ל"התכנסות" - לאמור נקיון השולחן לקראת חורבן יישובי יהודה ושומרון, בדיוק כמו בחבל קטיף וצפון השומרון, ומסירת חבלים אלו לאויב הערבי.

אין היום דומה לימי מלחמת השחרור, בה כל יהודי המסוגל לצאת לקרב היה חשוב. יש היום עוד אנשים שיכולים להלחם. בעיקר חילוניים שמאלנים שתמכו ועודדו את הגירוש ובעיקר ילדיהם. לא צריך חתן לצאת מחופתו. שום חילוני לא היה עושה זאת.

איני רוצה לפגוע במוטיבציה של איש, בוודאי לו במי שנלחם להגן על חיי,  ובודאי לא במשפחות שיקיריהם נמצאים כעת על חורבות יישובי הגוש, וכל שכן לא במי שילדיו חירפו את נפשם, נפצעו ואף נהרגו במלחמה הנוכחית באויב הערבי בחבל עזה.

בנינו, אחינו אלה, הולכים בדרכו של ירמיהו הנביא ומתנדבים להיות חלוצים לצבא ולהלחם ראשונים. אין ספק ששכרם בחירוף נפשם גדול ועצום הוא
אני מעריץ את יכולתם להיות כירמיהו הנביא שכמוהו אף הם חזו את המסובב הזה מן הסיבה. הם ידעו בוודאות ש-2 המלחמות האחרונות יגיעו כתוצאה ישירה מן הגירוש וחורבן חבל קטיף הפורח. ירמיהו הנביא לא אמר אחרי חורבן בית-המקדש "אמרתי לכם", אף שהשליכוהו אחיו לבור כשלא מצא חן בעיני הממשלה מה שהיה לו לומר. אדרבה, הוא התנדב לרדת עם עמו לגלות אותה חזה. בנינו, אחינו אלה, הולכים בדרכו של ירמיהו הנביא ומתנדבים להיות חלוצים לצבא ולהלחם ראשונים. אין ספק ששכרם בחירוף נפשם גדול ועצום הוא. אולי דווקא משום שהם נלחמים למרות האבסורד, שכרם כנראה עוד גדול הרבה יותר.

אבל אני כן מבקש להאיר צד נוסף למטבע שנדמה לי שלא מתחשבים בו גדולי מחנכינו. נדמה לי שיש הבנה - סמויה אמנם, אבל בכל זאת קיימת - בליבות אותם אנשים שקיבלו עליהם החלטות הזויות, שסיכנו את האומה הזו ב-16 שנים האחרונות מאז חתימת הסכמי אוסלו הרצחניים. ואסביר את כוונתי.

כשאהוד אולמרט התמנה לראש ממשלה עקב נבצרותו של שרון, סברתי שלא יתכן שאדם, שאינו יודע מה זה נקרא לא לישון בלילה כי בנו לוחם בצבא, ימונה למשרה שיש בה התכנות לשליחת חיילים אחרים לקרב. אמרתי שמי שהינו אבי המשתמטים לא יכול לשקול בדעתו נכונה מתי מסכנים חייל ומתי לא. שאול בנו ירד לפריז. אריאל בנו ירד לניו-יורק. שניהם משתמטים משירות בצה"ל. בתו דנה עסוקה בזימה ועריות. איך יתכן שאיש כזה יהיה ראש ממשלה וינהיג את העם היהודי?

מאוד הכעיס אותי שאותה תקשורת שדאגה לכך שכל עם ישראל ידע מה שמה של העוזרת של שרה נתניהו, הסתירה בכוונת מכוון מעיני הציבור את העובדה ש-2 בניו היחידים של ראש הממשלה בפועל, ירדו מהארץ. חברים קרובים ענו לי ששיני אבות לא צריכות לקהות בגלל בוסר הבנים, והביאו דוגמאות למנהיגים היסטוריים של העם היהודי שבניהם לא הלכו בתלם.

בעת שאמרתי זאת, לא היו מלחמות נראות באופק הממשי אז. ובינתיים, הסתבר שאיש זה המשווק והשותף באדריכלות הגירוש מחבל קטיף וצפון השומרון, וכמעט של חורבן חבלי יו"ש ורמת הגולן, מעורב עד צוואר ב-2 מלחמות. (איני יודע אם היה עוד ראש ממשלה שפיקד על 2 מלחמות.)

ו
כשאהוד אולמרט התמנה לראש ממשלה עקב נבצרותו של שרון, סברתי שלא יתכן שאדם, שאינו יודע מה זה נקרא לא לישון בלילה כי בנו לוחם בצבא, ימונה למשרה שיש בה התכנות לשליחת חיילים אחרים לקרב
כעת מקננת בי המחשבה, שהפזיזות של ממשלות ישראל לספסר בחבלי נחלת אבותינו תוך לקיחת סיכונים ודאיים ומטורפים, נובעת מידיעה סמויה שאם יהיה צורך לתקן את טעויות הממשלה, הדתיים, אלה שגורשו, כבר ילכו להלחם ולמות. אני מודע לכך שעדיין קרוב למחצית קציני צה"ל אינם דתיים. אבל בעוד אצלנו יש 100% גיוס, אצל החילוניים, בעיקר השמאלנים, יש עשרות רבות של אחוזי השתמטות, ובוודאי לא שותפות מאסיבית כשלנו ביחידות מובחרות.

איני אומר לשבור את הכלים כעת ולא להשתתף במלחמה. שבירת הכלים הייתה צריכה להיעשות ערב הגירוש. אם כל חייל וקצין חובש כיפה היו נשמעים לגדולי ישראל ערב הגירוש ולא משתתפים בשום דרך, ישירה או עקיפה, בחורבן חבל קטיף, הייתה הממשלה מבינה שיש קו מאד אדום שהיא עברה ושהיא אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד חצי של הצבא. כמובן אני סבור שכך נצטרך לעשות אם חלילה יוזמותיו של אולמרט וחבריו להחריב חבלי ארץ נוספים יצאו אל הפועל.

אבל אני חושב שאולי התנדבותנו המופרזת להיות ראשונים תמיד בשתי המלחמות האחרונות, שהן תוצאה ישירה של הגירוש, אולי מחזקת את התחושה הסמויה של הממשלה, שתמיד יהיה מי שינקה את הלכלוך שהיא מלכלכת.

ומילא אם הממשלה הייתה מבינה ומכריזה שטעתה, ושהיא לא תחזור בעתיד על מעשים כאלו, ושהיא מתכוונת להשמיד להרוג ולאבד את כל חיילי האויב שהביאה מתוניס לפני 16 שנה, ולבנות שוב את כל היישובים היהודיים, עוד היה מקום להתנדבות הזו. אבל לצערי הרב כבר אמרו שרי ממשלה זו שאין המטרה במלחמה הנוכחית למוטט את שלטון חמס, ואין המטרה להפסיק את הירי לגמרי (כך אמר שאול מופז בימיה הראשונים של המלחמה בראיון לגלי צה"ל), אלא רק "ליצור מציאות בטחונית חדשה".

הדתיים שירקו עליהם בגוש קטיף ממשיכים להלחם למות ולהיפצע. מי שיבקר בבית חולים סורוקה יראה רק דתיים ובעיקר מתנחלים.

אם כל חייל וקצין חובש כיפה היו נשמעים לגדולי ישראל ערב הגירוש ולא משתתפים בשום דרך, ישירה או עקיפה, בחורבן חבל קטיף, הייתה הממשלה מבינה שיש קו מאד אדום שהיא עברה ושהיא אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד חצי של הצבא
התקופה היחידה שהתקשורת מראיינת כל-כך הרבה דתיים ובעיקר מתנחלים, זה בזמן המלחמה, כי כל ההורים של הפצועים וההרוגים שאותם צריך לראיין הם חובשי כיפות ושביסים. אבל אל תתבלבלו. זו אותה תקשורת שאמרה שהמתנחלים מתעמתים עם הצבא, מבזבזים את זמנו של הצבא ומקשים עליו להתפנות למשימות חשובות יותר. אותה תקשורת שאמרה שהמתנחלים מקוממים את הצבא עליהם ומשניאים את עצמם בבית השלום. כמובן אלו אותם מתנחלים שכעת נמצאים על אלונקות בבית-החולים. כעת הם נקראים בשם הניטרלי "חיילי צה"ל הנלחמים בעזה". זו אותה תקשורת שלא יודעת לנהוג כבוד באותם מתנחלים כואבים שבצר להם קצת משתוללים, בעיקר כשיש עידוד לכך מאבישי רביבים זמינים. אבל כדאי עוד יותר שננהג קצת כבוד בעצמנו ונפסיק לתת את הלחי השנייה שלנו או את גופנו כולו למכה ולחרפה.

את השקר הגדול צריך לחשוף באיבו, ולא רק בעת מלחמה.

וקצת היגיינה ציבורית ותקשורתית עלינו לדרוש: לא יתכן שיואל מרכוס, יעל דן, רזי ברקאי ועמוס הראל ודומיהם יפרשנו את המלחמה הזו. אלו האנשים שלא רק שלא שאלו את השאלות הקשות את הפוליטיקאים שהביאו עלינו את החורבן הנורא בגוש קטיף ואת שתי המלחמות שגרר מאז, אלא אף הובילו לחורבן ועודדו אותו.

ועוד דבר אחד: מפליא אותי לראות שכשפרס מגיע למיטת בית החולים בסורוקה, הורים לוחצים לו ידיים כאילו אין לו חלק בכול הדבר, כאילו לא הגה את הרעיון המטורף של אוסלו, שהוא אם כל החטאות שבאו אחריו. האם החייל הפצוע המחייך בנדיבות לפרס הבא לבקרו, פשוט בור בהסטורייה קרובה ואינו יודע מי הוא פרס? האם הוא סתם מתרגש מהמעמד האופורי של ביקור נשיא המדינה?

מילא אם היו עושים כל הנ"ל תשובה, אבל הסיבה היחידה שהם כעת לא עוסקים - לפחות בפומבי - במסירת חבלי שאר הארץ לארגוני המחבלים אש"ף וחמאס, היא רק בגלל שהם עסוקים במלחמה על חורבות חבל קטיף כדי להגן על מדינתנו מפני מה שעשו בין שתי המלחמות הקודמות.

סליחה שאני מביע דעה שרבים חושבים אבל לא מעיזים לומר.