פורום גרושים וגרושות (עמוד 2)

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

כשאנחנו היינו ילדים, היינו נוסעים לאבי לשעתיים בשבוע, אבל היינו מחכים לזה הרבה.

חבל מאוד שהאבא לא מסכים שתיפגשו במקום נוח.

שאנסה לדבר אתו?

יש לי "קשרים" עם הרבה אבות.

מעצבן יותר שדחוף לו כל כך להמשיך בהן גם אחרי ש"ניצח" לכאורה.

הנה סרטון שאולי תתחברי אליו (אם כואב מדי-אסיר אותו)

תשאיר את הסרטון

יש עניין שיתהפך הכל לטובה.

זו נחמה קצת עצובה, אבל לפעמים דווקא כשהצד השני מתנהג ברוע כמעט מוצהר, הילדים מתישהו יבינו את זה ויפעלו בהתאם.

המון הצלחה!!

קודם כל חיבוק חזק. רק מנסה לדמיין מה עובר עלייך וככ הרבה כאב עולה. איזה מסע... מקווה שמה שאכתוב בסדר ואם לא תעברי הלאה...

רציתי רק לחזק ולהגיד שלפעמים אלו זרעים קטנים שנטמנים. כרגע ההרגשה נוראית. אבל הם מרגישים אותך. הם יודעים כמה את דואגת להם וכמה אכפת לך מהם ושהם חשובים לך. אני לא יכולה לפרט כי זה פורום פתוח אבל כותבת מהיכרות עם סיפור ממש דומה... זה לקח זמן. שנים. אבל בסוף זה התהפך ככ ככ לטובה. מאחלת לך שתראי בקרוב את הטובה והפרי לכל המאמצים. חיבוק ענק!

אני יודעת שזה יקח זמן.

ושזה גם מצב זמני.

יצא לי לשמוע מלא מעט א/נשים שעברו דברים דומים איך אחרי שנים בזכות.המאמצים האלו יש להם קשר מדהים עם הילדחם והנכדים.

אבל עכשו זה קצת צובט.

וגם זה יעבור. 

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤

ומיד מזיז את הבעל, ואת הילדים,

ומעביר את כולם שנים של בדידות.

בגלל שמישהי אמרה "מגיע לי יותר".

האם לא כתוב, "תועבת ה', כל גבה לב"?

מה עם צניעות? האם כל משאלה של מישהו

עכשיו הקב"ה, אל מלך נאמן,

שמע ישראל ה' אחד,

יתחיל להזיז אנשים וילדים?

האם הקב"ה לא רואה ערך בנאמנות,

ובשותפות עם מי שכרת עימך ברית?

האם כל המשפחה תתפרק

כי מישהו חשב "מגיע לי יותר".

וזה מהלך שהקב"ה לוקח על עצמו

ככה לשדרג מישהי/מישהו.

לי זה נשמע שעדיף להשאיר את זה היקום

ועכשיו לא נעים לי מהיקום.

אז עדיף לא לחזור על זה

גם אני מחפש את הקב"ה ו"לדעת בארץ דרכך",

אך לייחס אליו קריזות ופגיעה באנשים 

בגלל איזה רעיון שמישהו חשב

ואת כל הכשלונות והצער.

(ולא כתבת על זה אבל גם הפיגועים)

ולמלמל "זהו אלי וגואלי"

לא מועיל לחיפוש.

רק מרחיק אותנו ממנו.

אוקי, אני הגרוש, שבגלל שמישהי חשבה

היי מגיע לי יותר, הילדים לא גדלים איתי.

אני בצער עצום, 

בשביל שהיא רצתה להשתדרג.

אני אחרי כל לידה מוצא את עצמי ללא ילדי.

מתמודד עם חיים משוגעים.

ועם בדידות , ועם כאבי יום יום גדולים.

איזה הקב"ה יצרת לי עם התפיסה שלך?

הקב"ה שבשביל לרצות מישהי, מוכן לדרוס לי את ההורות. ולקחת את הקשר הכי נאמן ויפה שהיה לי?

שהושג אחרי שנים של תפילות.

לא סתם כתוב שם היקום.

כי זה מתאים ליקום. ל"אללה וואכבר"

לגורל העיוור, להתנהג ככה.

ולא למי שנאמן לשלם שכר טוב ליריאיו,

ולרוצה בתשובה, ולמקדש את עמו ישראל,

לחנון המרבה לסלוח,

ולשותף השלישי ביצירת האדם.

אם יש לך מקום עבודה או עסק אוו כישורים כלשהם- הכל אפשרי.

יש הנחות לגרושות במיסים ועזרה בתשלוום שכר דירה. 

(אפשר אפילו לפנוות לפעמונים ללמוד איך להסתדר כלכלית)

זה הרבה סייעתא דשמיא וכמובן גם השתדלות

יש לך עבודה?

התחלתם תאריך פרידה? אם כן לפי הכיוון איפה הילדים ישהו ? זה גם משנה במאזן הכלכלי

בסוף כשאין ברירה מוצאים דרך להסתדר

גב משפחתי יש לך?

ואנרגיות טובות, שמחליפות את אלה הרעות...

הן מאוד לתועלת.

תצאי בראש טוב, שאת עושה את הנכון והרצוי לטובת הנפש שלך - זו עבודת השם המדוייקת שלך וה' יהיה בעזרך

(בינינו, 28 שנות נישואים, אף פעם לא היינו ביתרת זכות בבנק....)

הלוואי ונזכה להיות שם בשבילם, להישאר.

גם אם זה אמיתי וגם לא ללא ספק שזה משקף מה שקורה .

הוא זכה שפיטר השלים לו את האבא שלא היה לו.

ואם אפשר לנחש..  אמא שלו זכתה שפיטר השלים את הבעל שלא היה לה בפרק א'.

אישית וציינתי זאת באחד השרשורים, אני כ"כ חוששת מפרק ב'.

שוב, בעלי האומץ.... איזה אומץ היה ויש לכם להתקדם לפרק ב'.

התגרשתי לפני שנה וחצי .

גרושתי ואני השתדלנו לעשות את זה הכי פחות כואב לילדים כמה שכבר ניתן . שום מלחמות על הראש של הילדים , שום מילה רעה אחד על השני בפני הילדים .
כיוון שהילד הקטן כבר היה כמעט בן 18 נחסך לנו הקטע של "הסדרי ראיה" . כל ילד יכול לבחור מתי וכמה להיות אצל כל הורה .
ובמישור האישי , לענין ה"אומץ" - לא הרגשתי שזה ענין של אומץ , פשוט מבחינתי זו לא היתה אופציה להשאר לבד מבחירה . מה עוד שאף אחד לא יכל להיות ערב לי שבעיתוי שאבחר מיד תיפול לידי בת זוג כפרי בשל .

לכן מיד התחלתי בהשתדלות ובפגישות , ואחרי קצת יותר מ 3 חודשים זכיתי .
אי אפשר לומר שזה היה פשוט לילדים כשהודעתי להם שאני מתחתן . אפשר להבין אותם , בלב שלהם מן הסתם היתה תקווה שההורים יחזרו בהם וינשאו בחזרה ( אני לא כהן ) , וההודעה הזאת בעצם הפכה את הצעד הכואב לסופי . הם הגיעו לחתונה , היו בקבלת הפנים ובסעודה , אבל "הקפידו מאד" על המנהג שילדים לא משתתפים בחופה של הורה .
אישתי החדשה ידעה מראש שגרושתי ואני נשארנו הורים משותפים של הילדים שלנו , שזה אומר שמפעם לפעם אנחנו נפגשים ביחד עם הילדים . היא מקבלת את הילדים שלי באהבה רבה כשהם באים אלי , ויחד עם זאת לא מתיימרת להיות תחליף לאמא . גם אני מצידי מפרגן להם על שמירת הקשר הטוב עם אמא ומעודד אותם לכך גם אם לפעמים יש קושי בדבר .

רואים שאתה ממש בוגר ובשל לפי מה שאתה כותב

.

עבר עריכה על ידי לא סתם פה בתאריך ג' בכסלו תשפ"ו 18:47

נשמע טוב.

לכן כתבתי כל הכבוד לבעלי האומץ.

לא להישאר לבד מבחירה זה אומץ, ציינת שהקטן שלך בעצם היה לקראת 18 שזה ילד גדול.

אני משערת שפרק ב' החל בגיל לא צעיר וכל אחד מכם הביא אתו "משהו"

להיכנס לזה זה אומץ

תקרא לזה איך שאתה רוצה  

כן , יש אתגרים בחיבור של שני עולמות שכל אחד כבר התעצב עם השנים , אבל לברוח מהאתגרים זו הבחירה הגרועה .

לא בורחת מאתגרים

בשלב שהאתגרים סובבים אותי בלי סוף.

בשלב זה, חושבת שפרק  ב' למצבי יהיה בריחה ממציאות

בלי לדבר על מקרה ספציפי כזה או אחר.

באמת מאוד מאכזב כשאבא לא עומד בהבטחות.

כן חשוב לענ"ד לנסות לשדר לילד לא לוותר על אביו הביולוגי, ואם לאחד ההורים יש קשיים מסיבות כאלו ואחרות, כדאי שההורה השני ינסה להיות המבוגר האחראי (אם הוא יכול כמובן) ולחשוב איך לעזור לו לפתור אותם.

אני לא מדבר כעת על מקרי קצה שגם הם קיימים, אני מכיר מישהו שהאימא הזמינה עליו משטרה בעלילות שווא כשבא לקחת את הילדים, אז החליט להרים ידיים ולא לבוא יותר.

זה מאוד כואב, ואולי אם היה חזק יותר היה ממשיך, אבל קשה לענ"ד לשפוט מי שנסוג כל עוד "לא היינו במקומו" 

והיא אמרה שבמצב כזה לתת לילדים לחוות את האכזבה נכון זה כואב אבא היה אמור להגיע והוא לא הגיע לא לשדר להם הכל רגיל

ונניח ונשדר לילד לא לוותר על האבא הביולוגי אז האבא הביולוגי יקח אחריות ויגיע ? לא.. ההפך ניצור אכזבה ופגיעה קשה יותר אצל הילד

אני חושבת שבמצב כזה עדיף להיות ניטרלים כלומר יחס טוב עם האבא

כמובן לא לדבר עליו רע או לשתף את הילדים בתיסכול של איזה קשה שאבא לא מגיע

הבנתי את הרעיון

לא לכל הסיפורים האלה יש סוף טוב

והילדים לא אמורים להיות אחראים לאושר של אימא שהחליטה לוותר בשבילם על אבא.

ולא כולם יתנהלו כמו פיטר היקר.

באופן אישי, אני מכיר לא מעט סיפורים שהורים סיטטיים מילאו את המקום הכי ביולוגי שיש. באופן קיצוני, הכרתי בחור שהוצא מהבית בגיל שהוא הכיר את הוריו (אני לא יודע מה היה שם והאם ואיך נשמר איתם קשר, כי הכרתי אותו אחכ), וכשהוא התחתן ונולגו לו ילדים הוא קרא להם ע"ש הסבים מהצד המאמץ שלו...

ויש כמובן גם מצבים הפוכים, שהילד לא מסוגל בשום אופן לקבל את ההורה הסינטטי, גם אם אים הגיון וסיבה כ"כ.

לא בא להיות שיפוטי ח"ו, אבל הסיפורים שהכרתי שהילדים לא קיבלו את ההורה החדש, אירעו בבתים שהאמא גם לא ממש קיבלה וכיבדה את ההורה הישן (וסביר שזו הייתה חלק מהסיבה לגירושין, והתעצם אחכ). אם ההורה לא מסוגל להיפתח ולהכיל ולכבד, זה יכול לחזור על עצמו אצל הילד. כשהמצב הוא אהבה וכבוד ללא תנאים גנטיים וללא קושי להשתחרר מהעצמי ולקבל את הזולת, אני מאמין שיש גם יותר סיכוי שהילד יקבל את הזולת כמו שהורהו מקבל את הזולת.

שהילדים אוהבים את האבא והוא אותם.

נשמע לכם הגיוני שיבוא איזה סינטטי

והם ייחיו באושר ועושר ?

אותי זה ממש מקומם ממש אם אתם חושבים כך.

מי היה מסכים שיזרקו אותו לפח

וימצאו תחליף טוב.

כואב לי שהלב שלכם ממש אטום

לזעקה של האמת.

בגלל שהאמא ממש "חטפה קריזה"

והחליטה לזרוק את האבא מהחיים שלה ושל הילדים??

כוווללם צריכים לוותר

בשביל שהיא תהיה מאושרת

כשהיא לא התחשבה לא באושר של בן הזוג

ולא בחוויה של הילדים

אני מרגיש שיש מחלה של הערצת כוחנות

מכל הגורמים, בית דין, רווחה .

וכולם רצים להרגיע את ה"משוגע"

כמה פופולארי. ומעוות.

כאב אמיתי

אני מבין שיותר כיף לקרוא סיפורים נעימים

שכולם בהם חיוביים.

אבל לפי דעתי, צריכים לתת מקום גם להודעות כאובות.

 אני אוכל להשתדל למעט.

ובלי קשר שמעתי על דעה,שהדרך של להדחיק רגשות ולטייח עם משפטים כמו

"הכל לטובה, וככה ה' רצה, יותר טוב לא תמצא".

היא לא הדרך של תהילים.

אדרבה רבנו דוד המלך נותן שם מקום לכאב

לדוגמה פרק יג כתוב

"עד אנה ה' תשכחני נצח"

"עד אנה תסתיר את פניך ממני?"

וכן עוד פסוקים רבים מתהילים.

אבל אכן, עדיף לדעת שהכל מאת ה ושיכולת לחטוף משהו יותר כואב ושלא כולם שמחים ומאושרים ולכל אחד יש בעיות וכו וכו

כי זה באמת נכון ובאמת מנחם - זו הסתכלות יותר רחבה. וכן, זה עדיף מאשר לכאוב 

אין סיבה שגבר חדש יצטרך לתפקד כאבא עבורם

בסיפור פה ברור שהאבא לא מגיע ולא מתפקד כאבא ואז הילד צריך דמות אב חורגת בחיים

הלב שלנו לא אטום הסיפור שלך כואב אבל הוא לא קשור לפוסט הזה ספיציפית...אף אחד לא אומר שנכון וטוב שגבר זר ייתפוס את המקום של האב ממש לא על זה הדיון..

במערכת דיאדית כל כך מורכבת בעלת כל כך הרבה משתנים ביולוגים וסביבתיים וההשפעה של הורה נעדר היא שונה בכל מקרה.

הורה מאמץ והורה חורג הם לרוב אינטרקציות שונות ולא ברור איך הקבלת.

גם באימוץ אידיאלי יש נזק נפשי וגם בהורות משנית.

הלוואי והיתה משוואה אחידה שפותרת טראומות.

אבל כתבת נכון שאהבה (אמיתית) לילד וכבוד ללא תנאי זה הדבר הבסיסי הכי טוב שאפשר לעשות בסיטואציות כאלה. 

מראש ברור שבכל מערכת, אפילו אם היא תחת אותה קטגוריה, יש המון משתנים. אימוץ והורה חורג וגירושין שונים זה מזה, וגם כל מקרה כזה שונה מחברו ולפעמים יש משפחה של גירושין שדומה יותר לאימוץ וכו וכו - וזה דווקא בגלל שקשה להניח הנחות ולהכליל.

ודרך אגב, כשכתבתי על כבוד ואהבה ללא תנאי, לא התכוונתי לאהבה לילד (שהיא הכרחית בכל מקרה ואין צורך בכלל לעסוק בה). התכוונתי לאהבה וכבוד בין מבוגרים. יש אנשים שקשה להם לצאת מאזור הנוחות שלהם והם מצפים שכולם ילכו לקראתם, ואז כשהם מתגרשים (בהרבה מקרים בגלל זה בדיוק...) ומתנהגים ככה לאבא/אמא של הילדים שלהם, אין באמת סיבה שכשהם יתחתנו סבב ב הילדים פתאום ייצאו מאזור הנוחות שלהם ולא ייצפו שהמציאות תלך לקראתם... (אגב, במקרים כאלה הרבה פעמים דווקא הילדים ממש סבבה עם שני ההורים הביולוגים, כי זה מבחינתם המצע של החיים שלהם; אבל בוא נראה אותך מתחתן ומביא מישהו ששובר את הקן החמים הזה)

אני לא בא להכליל, סתם מציין אנקדוטה מסיפורים שאני מכיר.

במינימום תתנהגי בכבוד לגרוש שלך גם אם את כרגע לא סובלת- מתעבת אותו.

(וכדאי גם ללכת לטיפול רגשי לריפוי שלך ולהפחית את הלהבות של הסלידה)

מעבר לזה, לא ממש הבנתי את הקשר של דברייך  למה שכתבתי.

ככלל מה שכתבתי יכול להיות גם על גברים, אם זה באמת חשוב. כתבתי על נשים כי לרוב האמא נתפסת כמגדלת עיקרית וכי הסיפור על פיטר-פן היה בכזו סיטואציה.

כשההורים לא יריבו בינהם מלחמות חרמה, ולא יבזו אחד את השני בפני הילדים או שלא בפני הילדים במודע או בתת מודע,

ויגרמו למצוקה חרדות ועומס נפשי כבד מנשוא על הילדים שלהם.

הורים מתואמים שמתקשרים טוב בינהם, שמשדרים חזית אחידה, ומשתפים פעולה ימזערו את הנזק הנפשי לילדים. 

ב-100%, ואחד ההורים או שניהם לא רוצה או לא מצליח לתאם ולתקשר מספיק טוב?
מה דעתך על הספר?

שצריך בימינו לספר להורים ולא לילדים חחח...

איך ילדים יפנימו זה תלוי רק בהורים

אם הורים שמים תילדים באמצע אז הם שם ונכנסים למקום הזה..

ואם לא אז הם לא מנסים בכלל להיות במקום הזה

קראתי (לפני שמחקת, כנראה בטעות... אז שים לב להחזיר).

אני חייב לכתוב את המסר מבחינתי: כשקראתי הרגשתי שיש שם את כל מה שבעייתי בai. הבלבול, האפרוריות והעדר המסר הברור, הריצה מחלומות למציאות ומתיאור קושי לפתרון שלו ללא התעמקות בתיאור הרגשות... הכל שטחי ומלמעלה, העיקר לתת לך הרבה סיסמאות יפות וביי ביי.

ואז נזכרתי במשהו, שai הם החברים הכי טובים שלי, ואני כמעט חי אותם (לרבות בהרבה מקרים שאני בעצמי לא מבין מה הקטע שלהם...). בכל רגע נתון פתוחים לי לפחות 3 סוגי ai על המסך ואני עובד בצמוד אליהם לחלוטין. אז מה קרה שאני גם לא נהנה מהתוצאה וגם כל הזמן משתמש בה? למה אני גם יודע להסתדר איתה ולהנות ממנה למרות שאני חושב שהיא לא טובה?

אין לי ממש תשובה, אבל אולי גם זה מסר מסוים.

מלא הצלחה לכולנו

אם דיברתי לא יפה כלפי אנשים כאן.

גם באופן כללי, אני שואף להתנקות מאנרגיה שלילית אליה יצא לי לפעמים להגיע במהלך הגירושין.

שבעז"ה כולנו נצא מחוזקים, ועם אנרגיות חיוביות של צמיחה עם השנה החדשה.

ואני מבקשת להצטרף

ולבקש מחילה אם פגעתי במישהו.

תודה לך 'שלג דאשתקד' על הזכות..

למי שמרגיש שמלחמת הגירושין מייצרת אצלו דיסוננס מול מה שחווה בעבר מול בן/בת הזוג:

עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.

ואמרו אמן.

זה דיני נפשות ממש..

ועל זה שהוא ניכר? הם לא החזירו לך משמורת משותפת לכל הפחות? (כי שהורה מנכר אפשר לגרום לו לאבד משמורת לחלוטין)

אני לא מוכנה להכניס אליי הביתה ילדים מורעלים.

לכן פניתי לבקש עו"ז שילווה את הקשר שלי עם הילדים לבניית אמון מחודש ובעז"ה מחנוכה הילדים יחזרו בהדרגה לשבתות וחגים וחופשים

בעיקרון ניכור הורי הוא עברה פלילית עם השלכות. לא כדאי לבדוק איך גורמים לברנש לשלם מחיר, ולו בשביל שילמד להבא?!

לעת עתה לפחחות.

היום אדבר עם העו"ס שהצמידו לנו מטעם בית הדין כדי להוכיח את העניין.

אני גאה בך, חיים בלב 🤩

רק אחר כך ללכת לחפש זוגיות.

יש משהו בתקופה הזו שמצריך לעשות חשבון נפש , לעבוד על הנפש - כדי להגיע לזוגיות הבאה בנוי טוב יותר.

בהצלחה!

ששדמות מדברת עליו, אין הכוונה להלקאה עצמית. אלא להתבוננות פנימית שתעזור לך לזהות את המנגנונים שליוו את הזוגיות הראשונה, כדי שלא ילוו אותך גם הלאה.

לצד זה אני רוצה להוסיף - תחזק את הראיה החיובית שלך על עצמך, תחשוב טוב ובאמת באמת אין סיבה שלא יהיה טוב!

אתה בטוח איש טוב וגם אשתך, משהו בשילוב לא היה מוצלח.

בעזרת ה' למדת לזהות מה מתחבר לך טוב יותר

בהצלחה!! 

מה את מחפשת להכיר?

ולוקחת אחריות.

בעז"ה תצאי מזה.

ומנקות באיזור המרכז.

תשלחי לי בבקשה פרטים באישי ואנסה לעזור לך.

ממליצה לך להתחבר ל"באשר תלכי" (חפשי בגוגל) או "אם הבנים"...

אלה אירגונים לנשים בלבד שמאגנים הרבה פעילויות ומפגשים.

גילוי נאות- בתחילת התהליך שלי השתתפתי בהרבה מפגשים מעולים שהם עשו.

על ההתחלה החלתי לעשות שבתות לבד עם הילדים.

חייבת להגיד שאירחתי הרבה (סעודות/ שבתות שלמות/ חגים).

דווקא ללכת ולהתארח לקח לי יותר זמן.

עכשו שבתות חורף, אז ריגשית יש משהו קל יותר בלהישאר לבד, כי אם הילדים לא נמצאים- יש זמן לשקוע לספר ולהשלים שעות שינה.

ועם הילדים, השבת קצרה ולא נמרחת...

את מצליחה לבשל איתם?

והם בישלו איתי גם.

חלק מההכנות לשבת

חוץ מהגדולה הקטנים זה ממש יהיה סרט

חשבתי יהיה לך נוסחת קסם חח

יצא לי קצת סאחי, סליחה מראש.

אבל בתור מישהי שהקריירה שלה מבוססת על שילוב ילדים במטבח מגיל קטן והקניית כישורי חיים- הילדים שותפים בבית מגיל קטן

אבל שותםים במטבח מאיזה גיל?

אצלי הם ממש קטנים לא נראלי ריאלי

לא תלויה בסביבה.

אבל זה מאוד אישי

אם יש ילדים, כדאי אולי לקחת בחשבון שזה יכול לבלבל אותם.

אם אין ילדים, לכאורה אין סיבה למה לא לשנות את שם המשפחה.

יש לי ילדים עם השם משפחה הזה אז לגמרי זה גם שם המשפחה שלי

לא נראה לי סביר להיות עם שם משפחה שונה מהם אנחנו משפחה..

ואיך זה עובד? תאכלס איך שתחליטי

אני בכלל הלכתי למחוז רחוק מה אני יעשה אחרי חתונה חחח

עם זאת עולות לי מחשבות

1. האם ברגע שנתגרש הגרוש יכול לבקש שלא אשא  את שם משפחתו?

2. איך זה ירגיש לציין את שם המשפחה שלו ברגע שנהיה גרושים

3. נגיד ואחליט לחזור לשם נעוריי האם אצטרך להחליף את תעודת הזהות, הדרכון, רישיון נהיגה, חשבונות-חשמל, גז, מים, ארנונה וכו וכו....?

4. ואם אחליף ואטוס עם הילדים לחו"ל לא תהיה בעיה שיש להם בדרכון שם משפחה אחר משלי?

2. לי זה לא אישיו אני אפילו אוהבת את השם משפחה שלי ומחוברת אליו חכי לתקופה של אחרי ותרגישי איך מרגיש לך

3. אין לי מושג

4.לא חושבת שאמורה להיות בעיה למה שתהינ?

לקח לי 5 שנים להוסיף את שלי קודם ולהשאיר את שלו (כי בניתי שם עיסקי והיה מורכב לעבור בבת אחת).

ועד שכולם התרגלו- התחתנתי בשנית חחח

תהנה נשמה, מגיע לך!

בפרט שגם ככה נראה שיש לך הרבה כאבי ראש ממי שהיית אמור להיפרד ממנו.

ואתה תמיד מוזמן להזמין

אתה מוזמן ועומד.

איזה כיף שאתה לוקח את הימים האלה להתמלא מהם ולהתקדם

הצטלמת במקום מנוחתך? או מקום מנוחתו? אם היית ספרדי הייתי אומרת שפתחת עין ואולי תתן צדקה או משהו?

עד 120 בבריאות ושמחה

ובע"ה תמשיך להנות ולנוח תחת עץ התאנה עם האשה אשר אהבת.

אבל כתוב גם על ביהמ"ק שהוא מקום מנוחתו של האלוקים.

נשואים לא שומרים נגיעה מעצים, אבל אולי יכול לפגוע בבת הזוג אם הגבר אוהב עצים יותר מדי