פורום גרושים וגרושות (עמוד 2)

פשוט, כי לגברים כמעט אין עמותות, גם אם ירצו...

בהצלחה.

השאלה איזו עזרה את מחפשת.

זה עוזר בעיקר חברתית, ייעוצית והכוונה.

עזרה כלכלית אין בעמותות האלה בד"כ.

יש אם אם הבנים, באשר תלכי, יד לאישה.

חוץ מהכונסים ומהעורכי דין 

ולא ממהרים למנות אותו בבתי הדין ובבתי המשפט.

זה כמו הוצאה לפועל, וזה מגיע בדרך כלל רק כשאין ברירה

למשל הדירה עולה מליון אז מוכרים אותה ב700 אלף וככה לא יוצא לך כמעט כלום מהדירה

בטח בקיזוז משכנתא שאותה לוקח הבנק.

הבנקים בעצמם מחכים המון זמן עד שהם מוציאים כינוס נכסים

שמחתי לעזור.

זה צעד של אין ברירה,

ודאי לא מרצון. 

מבלי לפגוע בזכויותי ומבלי לוותר על זכותי לפרטיות

ולמניעת נזקים ואוטינג והמשתמש בתגובותי ובהטרלות פה יענש כחוק בלי לוותר על זכויותי.
 

רק אומרת שכבר חבר אחד לפחות נחסם פה 

חבל.

וזה מאוד מצער

אני יכולה להבין את הכעס.

אם שיתפת את ההנהלה זה מצויין.

מקווה שתרגישי בטוחה יותר. 

לא הבנתי מה יכול לגרור כעס...

הרי זה שרשור על נושא כספי קריר ויבש, ובכלל מי שפתח את השרשור זו איזו אנונימית (קשה לי להאמין שאדם שפוי היה מבקש לפתוח שרשור אנונימי ואחר כך עונה לעצמו. כמובן בהנחה שלא טעיתי בחלק מההנחות שלי).

אם יש למישהי בעיה עם הגרוש שלה בנושא כינוס נכסים וזה מטרגר(?) אותה, היא יכולה לחשוב איך להגיע להסכמים בלי לשלם תמלוגים לבעלה של @שוקולד פרה. סך העל נשמע שכולם כאן מבינים שסו הוצאה מיותרת.

(כמובן לא הגבתי למי שלא מתעניין בעצותיי. רק העליתי תהייה על הכותבת לפניי)

רק אומרת כמובן....

רק העליתי תהייה.....

באמת שהפורום הזה נהיה גנון 

כי באמת מוזר לי איזה אמוציות ועצבים יש בשרשור כל כך טכני... (לא נולדנו אתמול, בגירושין יש מספיק כאב וקושי וסבל לכל הצדדים, הרבה יותר מהשאלה איך ובכמה ימכרו את הדירה). ולמה בכלל, למען ה', יש מריבות שמגיעות למקום הזה אם כולם (לפחות כל הכותבים כאן) מסבירים כמה זה לא חכם...

כנראה אינני מבין בזה כי ב"ה לא עמדתי בסיטואציה ואני לא מכיר אותה.

אני באמת כותב בתמימות, ואם יש תועלת אפשר גם להסביר לי איך בלט שאני תמים

התגובות שלה והאיומים היו לא במקום.

אבל אני חושבת שאם היא הגיעה לאמירות כאלה כנראה שהייתה סיבה שגרמה לה להרגיש מאוימת פה או פגועה.

.

הוא האחראי לנכס בזמן הכינוס.

בעצם הנכס יוצא מהיידים של הבעלים ובית המשפט, מחליט עליו, באמצעות הכונס.

אם הדירה נמכרת בשוק החופשי, הוא יפרסם. הוא יביא קונים והוא ידאג להעברת הבעלות בהתאם למחיר שיאשר בית משפט.

הוא מקבל שכ"ט באחוזים.

מקובל למנות את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים.

(בעלי עורך דין למשפחה, והוא ישמח ללוות מי שצריך. 0505774547)

אז יש להוסיף לכלום שנשאר לצדדים גם את האחוזים והשכר טרחה , מצוין.

חוץ מזה שאתם עושים חתיכת אאוטינג לכל האנשים פה.

אני פרשתי. מאד כואבת על כל הסיפורים פה

נעשה פה עוול מטורף.

משהו נראה לי לא בסדר בהודעות שנשלחות בשרשור הזה.

אנונימית שאלה על נושא תיאורטי, היו כל מיני מגיבים שכולם כתבו אותו דבר, ומגיבה אחת שאף הציעה שירות של בעלה.

בתווך, כל הזמן נשמעים כאן איומים ושיח קורבני/ אלים/ מתלהם, שבשכל הקטן שלי קשה מאוד להבין ממה הוא מושפע. לכאורה, הנושא הועלה על ידי אנונימית וזה נושא ממש יבשושי שניתן לפתור עם קצת רצון טוב. למה שמישהי כאן כל כך תתלהם כשהיא לא נושא השרשור והפתרון של השרשור מונח לפניה, ועוד לזעום על אאוטינג שצד שלישי עשה לעצמו ולא הביע כל חרטה על כך?!

אני חייב לומר שזה נראה לא תקין נפשית ואני לא בטוח שההגיון והחוק מתירים לאפשר לאדם להביע את חולשותיו ככה.

בבדיקה אם יש פה אכן תמימות או שיש כאן משהו מכוון

תודה על עזרתך.

בהנחה שהתחרטת והחלטת לא לפרוש מהדיון, את מוזמנת לפנות למי שאת רוצה. אני ממש מקווה שהם יתייחסו ברצינות לתחושות שלך ביחס לשרשור הזה ויסברו שהן נובעות מתפיסה הגיונית, אם כי לא הייתי ממליץ לבנות על זה.

כמובן שאם אתם כבר בודקים ודנים, אל תשכחו לשתף אותנו במסקנות של וועדת החקירה 🤗

נ"ב, וממש לא בקטע של אלימות משפטית ושאר ירקות, אם אני הייתי רואה הודעות מסוימות יוצאות מפי האמא של ילדיי, הייתי מפקפק במסוגלות ההורית שלה.

כך שאם כבר הייתי פונה להנהלה, הייתי מבקש למחוק הודעות שיכולות לשדר חוסר שפיות ולגרום לשינויים במשמורת וכדו' (וכן, אם מעניין אותך, מתישהו דאגתי להוצאת ילדים מהבית בצו בית משפט, בגין חוכמות שאחד מהוריהם הפגין בפורומים באינטרנט).

נכון, שהרבה יותר טוב למכור ללא כונס, והרבה יותר טוב גם לבצע את כלל ההליכים בין בני הזוג לשעבר, בשיתוף פעןלה ואמון מינימליים לכל הפחות.

(במיוחד שאחרי הדם הרע-האנרגיות והכספים המושקעים ב"מלחמת הגירושין", התוצאה הרבה פעמים פחות טובה לאחד הצדדים/שניהם ממה שהיה מקבל במקרה של הסכם).

אבל כשצד מסוים מוכיח פעם אחר פעם שאי אפשר לסמוך עליו ואין עם מי לדבר וגם ברגע האחרון הוא לא יורד מהעץ, לפעמים לא נשארת ברירה (כמובן שגם אז, ביה"ד יכול להשית עליו את העלויות אחרי שרואים שהוא זה שתוקע מקלות בגלגלים).

(לא של גרושין אלא של מלחמת ירושה, שבגדול עובדת פחות או יותר אותו דבר)

הכונס לוקח 6% מערך הנכס + מע"מ. כלומר חוץ מזה שהדירה נמכרת בשני שליש מערכה בערך (בגלל הבלגן של הכונס), אז הכונס לוקח עוד כ6-7% וכמובן שהמעורבים מנועים מלנהל מו"מ עם הקונה כדי להיטיב את תנאי  העסקה.

אפילו אם זה לא ככה

להגיד אני ואמא נבדוק לך אני ואמא נטפל בזה...

את צריכה משהו..אדבר עם אמא ונחליט

שהילדים יראו שאין צד שהם צריכים לתפוס כמו להוכיח לך או לאמא שהן בצד שלהם הם ישחררו את המקום הזה

ממה שאולי נראה, הם מרגישים שכמעט אין תקשורת בינינו.

(האמא כמעט לא מדברת אתי כולל בנושאים רפואיים טכניים, הילדה לדוגמה יצאה ממני בבוקר בו האמא קבעה לה בדיקת דם ללא ידיעתי, ואמרה שרוצה ללכת ישר לבדיקה, כשראתה שלא ידעתי אפילו על הבדיקה, הבינה שאין תיאום).

נראה לי שטעית בכותרת:

הבעיה שלך היא לא עם הילדה אלא אמא שלה, והבעיה היא שהתגרשת ממנה אלא שהתחת איתה.

זה כמובן בציניות ותסלח לי, זה פשוט היה בלתי נשלט 🤣🤣

ילד נהיה הורי בדכ שהוא מרגיש שההורה לא מספיק חזק או במצוקה ואז הוא תופס את המקום הזה כדי לעזור להורה

אני מניח שזה נובע מלחץ כלשהו שמגיע מאיזשהו מקום. אולי מיכם, ההורים, או מהחברה מסביב (אישית אני תמיד חושד שהסבים והסבתות, שלפעמים הם נטולי טקט ורסן, מדברים בצורה מסוימת על ההורה שהוא לא בנם. אני חושד ככה כי יש לי קרוב משפחה כזה, וכל פעם שהייתי רואה אותו איך שהוא היה מדבר עם נכדותיו היה נחמץ לי הלב...).

יש גם סיכוי שאחד הצדדים (אתה או גרושתך) מנסה להוכיח שאתה טוב או חולה נפש, והבת פשוט נכנסת לדיון שכבר קיים. אז צריך לחשוב איך זה לא יהיה דיון כזה ויהיה ברור ששניכם שפויים ו"טובים דיים". איך כתבה כאן מישהי? "אבא מלך בבית שלו ואמא מלכה בבית שלה".

רק שים לב שאתה לא צריך לקנות בגדים בקידי שיק רק כדי להוכיח שאתה טוב (ובכלל, בהנחה שאתה משלם מזונות, ספק אם אתה אמור לממן דברים כאלה שלא על חשבון המזונות). פשוט מהסיבה שיום אחד תגלה שמישהי מושכת בחוטים וגוררת אותך להוצאות כדי לפתור את עצמה....

תקנה מה שאצה רואה לנכון לפי צרכי הילדה, ואל תהיה מופעל משום דבר!!

המון הצלחה ❤

הבנתי באמת שיש ברקע בני משפחה שדוחפים את האווירה השלילית.

יש איזו קרובה שמנכרת את ילדיה שלה מאביהן (שלא הגיע אפילו לבר מצווה של הילד שלו), יש לה כנראה השפעה על האמא,  ויש סיכוי שהיא גם בין יתר הדוחפים לאוןירה השלילית (כמובן שעדיין האחריות על האמא), יש דרך להשפיע על זה?

אתה יכול לראות כאן את השרשורים על ניכור הורי וכל העוגמת נפש שכרוכה בו.

אני מציע לך (מה שהצעתי בשרשורים ההם ל @שדמות בחולות ), פשוט ללכת עכשיו בכל הכוח, לבדוק כל דבר, לא לוותר על כלום ולהגיב בחומרה קיצונית לכל שטות, לתבוע כל זכות ולראות איך אתה מעביר את הילדים כמה שיותר אליך.

אם תחכה יותר מדי, אתה עלול למצוא את עצמך מתמודד עם תביעות אינסופיות של גרושתך (שבטח פשוט מנסה לשאוב ממך ככה את הדירה, כדרכם של אלו שלפעמים לחם חוקם הוא "נהמא דכיסופא"), ובמקרה שלך אתה יכול למצוא אותה מוקפת במליון ארגונים פמיניסטים ותומכות ובכייניות ומשאבים אינסופיים שמוקדשים לסחיטת גברים.

אגב, סתם לנחם אותך, יצא לי כבר לראות כמה פעמים, שבסוף הצד המתעלל מפסיד הכל (ודווקא ככל שהולכים על כל הקופה מפסידים יותר, כפי שכתבתי באחד השרשורים על ניכור). אבל אם תילחם עכשיו תחסוך לילדך ולך הרבה עוגמת נפש וכאב ראש!!

אני לא חושב שהיא בכיוונים האלו (אכן יש כנראה השפעה של אדם בכיוונים כאלו).

לגבי הנהמא דכיסופא, אני מניח ומקווה שאין לה שאיפה להיות ילדה קטנה שכל הזמן צריכה לקבל (ולקחת) תמיכה/גזל מאחרים.

אבל ממרום ניסיון חיי, למדתי שהכול יכול להיות.

בתיק ניכור הורי  קשה בו טיפלתי ( אינספור תלונות שווא במשטרה ועוד), הצד המנכר הפסיד את הרכוש, וגם הילדים הוצאו ממנו לאחר שבית המשפט נוכח לראות שהילדים סובלים משהות אצלו.

מקסים ששמת לב לזה, ושאתה רוצה לעזור לה להפחית את הלחץ.

כמו בכל סיטואציה כזאת- אתה לא יכול לשלוט במעשים של הגרושה או של הסביבה, אתה יכול רק לשלוט במעשים שלך.

זה לא סתם שילדה לוקחת על עצמה את תפקיד השופטת בין 2 ההורים, ולא סתם שהיא מרגישה צורך לגונן.

אז תלוי מאוד בגיל שלה וכמה אפשר לדבר איתה פתוח על הנושא,

אפשר וכדאי מאוד לא להלחם באמא שלה (באם יש ברקע מלחמות כאלה), לשדר לה רוגע, לא לשתף אותה בנושאים שהיא לא צריכה לדעת,

אם אתה יודע שאתה אבא טוב ו"נורמלי", אז פשוט תהיה,

בלי צורך להוכיח כל כך הרבה.

גם במקרה עם בדיקת הדם, לא לעשות עניין, כשהבת שיש בדיקת דם תזרום עם זה ליד הילדה, ואל תעשה פרצופים של כעס או תמיהה, תחליק את זה, אל תעשה ביג דיל. אם תרצה לטפל בזה אז בזמן ובמקומות הנכונים ולא ליד הילדים.

נדרש פה הרבה איפוק, הרבה סבלנות, הרבה חכמה אמיתית...

צריך להביא את הילדה למקום שבו היא מרגישה שהיא לא צריכה להלחם להוכיח או להגן על אף אחד (ד"א יתכן שאלה התנהגויות שהיא מחקה ממכם ההורים), אלא פשוט להיות ילדה ולהנות מהזמן שהיא מבלה איתך.

צריך לשים לב אם זה במצב כזה שצריך התערבות של עו"ס או פסיכולוגית ילדים.

וגם- אם יש סכסוך בין ההורים שמלכלכים אחד על השני מול הילדים, זה יכול להיחשב התעללות רגשית בילדים ואולי כדאי להביא לתשומת לב בית משפט.

קשוח כל הדבר הזה💔

שבבית של אבא עושים x וזה בסדר

ובבית של אמא עושים y וזה בסדר

להימנע מקונפליקטים\ביקורת

וששניכם אוהבים אותה

אבל משתתף בצערך.

בטוח שיהיו פה מגיבים עם עצות חכמות, כמו באשכולות האחרים שעוסקים בניכור ו"דומיו"...

בכל מקרה, כל הכבוד לך שאתה לא מוותר.

צבט לי את הלב כמה שאתה אוהב את הילדים ורוצה בקרבתם זה לא ברור מאליו בכלל בתהליך גירושין!

אני במקומך הייתי משחררת את עניין המגע ככל שתלחץ היא תקלוט שזה משהו שמפעיל אותך כמו פרס בשבילך

תמשיך להשקיע בה לשחק איתה לצייר איתה אולי אפילו תביא לה דברים ממשים שיהיו איתה כרית עם תמונה של שניכם? תיק מאבא משהו שהיא תיהיה איתו בקירבה יום יומית ותדע אבא שלי הביא

אני חושבת שהיא קצת תגדל ותבין מי אתה בשבילה וכמה חשוב לה הקשר אל תפסיק להשקיע

ועוד נקודה יכול להיות שהיא פשוט ילדה שפחות אוהבת מגע לי יש 3 ילדים ואחת מהן ממש לא אוהבת חיבוקים ונשיקות ובאמת שהיא הייתה קטנה הייתי מבקשת חיבוק והיא לא הייתה רוצה אז תמיד הייתי אומרת לה זה הגוף שלך וזכותך לסרב

היום היא כבר רצה לתת לי חיבוק לבד

תודה רעיונות טובים

ותודה על האיכפתיות

חיזקת

יש כאן כמה ענינים

יש עניין של ריחוק טבעי בין אבא לבת קטנה, דברים שהיא מרגישה יותר קשורה לאימא שהיא גם בת כמוה וכמובן לאימא יש יותר גישה לגיל הרך.

יש את העניין האינדיבידואלי שאולי היא לא מחבבת חיבוקים וכאלה.

וכמובן יש את הריחוק בגלל הגירושין.

אני מניח שאתה יותר חותר לשפר את הריחוק שנובע מבעניין האחרון שהזכרתי. אני חושב שאתה צריך לחתור יותר לכיוון של הסדרי שהות שווים. אם אתה מעוניין אל תפסיק ותנסה כמה שתוכל כדי לראות את הילדה יותר משעתיים בשבוע. זה ממש לא מספיק.

אני מגדל את ילדיי והיא רואה אותם שעתיים בשבוע (מרצונה) אבל כשהם פוגשים אותה הכל כרגיל והכל בסדר מבחינת חיבוקים ונשיקות. 

קודם כל ברור ממה שכתבת כמה כואב לך באמת,

כואב לך כל מיני דברים בנוגע לגירושין, אבל הילדים הם כל עולמך וזה מורגש.

מרגש לראות כמה אתה אוהב אותם.

דעתי היא שלישון עם הורה או בבית עם ההורה, ושיש לילד פינה שלו שם, זה חלק מהותי מיצירת קשר חם ועמוק. זה נותן תחושת בית וקירבה.

בלי זה בלתי נמנע שהקשר יהיה שטחי מרוחק ודליל.

לא כי עשית משהו לא בסדר, אבל חסר תנאי בסיסי לקשר.

קראתי שכתבת שהגרושה מונעת בשביל לקבל מזונות,

אני לא מכירה דבר כזה שבית דין מאשר מידור של הורה רק כי בא לה יותר מזונות.

אם זה חשוב לך ונראה שזה מאוד חשוב לך מציעה לך לפעול ולו רק יום יבוא והילדים ידעו שאבא נלחם עליהם. 

הלוואי שתצליח

כתבו פה עצות חכמות.

אשתף מניסיוני האישי, בתור ילדה להורים גרושים- הקשר עם אבא שלי נהיה חזק יותר כשנכנסתי לגיל ההתבגרות.

מה אבא שלי עשה לקראת המפגשים השבועיים שלנו?

- הוא ידע שאני אוהבת ספרים, ודאג לספרים עבורי.

- ציור ציורים יחד.

- הבעת חיבה במילים, פחות במגע.

- מתנות קטנות של "חשבתי עלייך" (אפילו שקית פיצית של פקאן מסוכר- כי הוא ידע שאני אוהבת ואמא לא קנתה לי).

אם יש משפט שמלווה אותי זה "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". 

(היום אני ואבא שלי בקשר מדהים והוא אורח כבוד אצלנו בבית בכל פעם שהוא מגיע)

בדיוק עכשיו שיחקתי איתה סנוקר בשיתוף מסך

היה נחמד איזה 2 שלוש משחקים כשהיא אומרת לי

באיזה כדור לפגוע בכחול בצהוב

אבל בהתחלה היא ראתה מומינים ולא רצתה להפסיק

בשביל השיחה ואחרי 3 נגיד משחקי סנוקר

היא אומרת שהיא לא רוצה לדבר איתי

מבחינת פינוקים סוכריות ממתקים קניות

אני דיי מפנק אותה לאחרונה

לקחתי אותה השבוע במנשא גב לסופר

וקנינו מה שהיא בחרה ענבים מנגו נקטרינה

יש משהו מוזר קצת בקטע של המסחר הזה

אם אני מביא לה משהו ממתק היא מסוגלת להגיד

פתאום מילים טובות עלי. אבל סה"כ נחמד

נחמד ומוזר מה שיוצא מהקשר אבל הוא בגדול משתפר

עם ריגרסיות אבל במהלך הכללי משתפר

שהכל בעיני עניין של ללמוד עוד שפה

לא כל הבנות בעניין של מה שאתם קוראים לו נורמלי

יתכן שהיא אוהבת דברים אחרים

קראתי את הספר 5 שפות לאהבה ופתח לי את הראש.

עכשיו גם אם אתה תהיה איתה 24.7 זה תקשורת אחרת עם כל ילד

אחד חידות השני סיפורים עוד אחד שומרים לו משהו שהוא אוהב

ונותנים לו מתנות קטנות, לא צריך לבזבז מלא כסף

קשר נבנה לאט לאט

זה שמגיעים בזמן זה כבר מתנה וזוכרים אותה ואכפת ממנה

אפשר לצלם אותה , לעשות פרצופים קוסמויות. כיף למעלה עדיף

אבן נייר ומספרים

לשיר ביחד שירים, אתם מזמזזים היא מנחשת. לתת לה לבחור שיר. לנגן ביחד בכלי פשוט.

לא חסר. רק להאמין ולקוות ולפתח תראש ולקחת אחריות על המאה אחוז שלכם

רק שהלב שלי בוכה מלקרוא את זה..
כוחות

ואאחל לך הצלחה ואהבה גדולה והדדית עם כל ילדיך!!

ככלל, קח בלשבון שהנפש מתמכרת למגע ככל שהיא מקבלת אותו. ובמילים פשוטות יותר, בהנחה שגרושתך לא נהנית מתגמול כספי לפי חיבוקים שהיא מרעיפה על הילדים, יש סיכוי סביר שהבת שלך לא רגילה למגע ולכן לא מרגישה לזה צורך. עם זאת, צריך לדעת שבני האדם (והיונקים בכלל) מאוד זקוקים למגע כדי להרגיש ביטחון ושייכות.

לכן, אציע לך לא ללחוץ עם מגע, תן לזה לקרות לאט לאט. דבר ראשון תגרום לה להנות בקרבתך ולהגיש טוב ואהובה, ועם הזמן תוכל לתת לה הרגשה יותר קרובה (רק קח בחשבון שמי שמאוד רוצה להתפרנס מהנתק הזה, עלולה ליצור מצב שתיתבע על הטרדה מינית של הבת שלך. אז תהיה זהיר!).

מכיוון שהיה ריחוק, ואתה עכשיו בונה את הקשר, לך לפי הקצב שלה וטיפה יותר.

כלומר - ברטר שהיא צריכה עידוד בקשר, ואתה מוביל אותו. היא קטנה ואולי לא מבינה לעומק למה היא רוצה וצריכה את הקשר ואתה צריך להיות אקטיבי בקשר, כמו שאתה עושה.

מצד שני, כן צריך שזה יהיה בהתאמה ובהקשבה אליה.

יש ילדים שמגע זה הדבר האחרון שהם נותנים או מקבלים - רק אחרי שהם מרגישים בנוח.

לא "תקנה" את ליבה במתנות ובממתקים אלא בתשומת לב והקשבה והכלה, איפה שהיא נמצאת.

בהצלחה רבה.

שתשומת לב, והקשבה והכלה יכולים להיות לקנות לה ממתק שהיא אוהבת (בגבולות הסביר בעיניך, לו היית אבא במשרה מלאה מן הסתם לא היית מציף בממתקים. תחשוב מה הגבול הסביר מבחינתך כי ילד גם צריך גבול). וגם לספר לה סיפור. להקשיב באמת איך היה בגן ולעקוב אחרי מה שהיא מספרת, להתעניין, לשאול שאלות המשך.

לעשות איתה משהו יחד, כמו ששיחקת איתה. אולי להביא איתך משחק אם המפגש פיזי (וזה ודאי עדיף)

אם המפגש שלכם היה כשהיא באמצע לראות מומינים ולא מתחשק לה לעצור, והיא עצרה בכל זאת, אפשר להתעניין במה שהיא ראתה. מה היה בסרט? ואיזו דמות היא הכי אוהבת? האם היה רגע מפחיד וכו'.

זה אולי ייראה לך כמו בזבוז זמן אבל ייתן לה תחושה שמה שחשוב לה, חשוב לך. לאט לאט היא יותר תרצה לחלוק מעצמה, כי בטח אם מה שחשוב לה חשוב לך, אז חשוב לך גם אספקטים אחרים בחיים שלה, כמו החברות בגן ומשהו שקרה לה וכו'. ואני מאמינה שגם המגע יפשיר.

אבל כמו שאמרו לפניי, לא לכולם המון מגע מתאים וזה גם בסדר.

יש כאלה שאוהבים לקבל אהבה במגע, ואחרים שמקבלים אהבה במתנות או כל דבר חומרי, דרך אוכל, דרך כסף. אחרים מעדיפים מילים או הקשבה, מחמאות, עשייה משותפת... אף דרך לא שווה פחות, זה ממש עניין של הרגל ושל אופי.

את פשוט גיבורה

כמה כוחות נפש באמת

זו המציאות ואיתה חיים.

עוברים יום יום

אבל את מתמודדת עם זה וזה הופך אותך לגיבורה רואה אותך מהצד ומעריצה אותך שאת עוד מתפקדת והצלחת להמשיך

קחי👑 נפל לך

והכי קשה זה שאין לך זכות לדעת על מה תובעים אותך.

באמת אני כותב את זה כאבא, ואני בטוח שכאמא זה זה עוד הרבה יותר קשה. בחיים לא הייתי יכול לחלום שינתקו את הילדים שלי ממני בלי החלטה שלי.

השם נתן לך את זה וכנראה יש איזה תיקון שאת צריכה לעבור ומסר שאת צריכה ללמוד. הכי חשוב זה לשאול מה ה' רוצה שאבין, מה אני צריכה לתקן ולהבין בגלל כל הטירוף הזה?!

אני מאחל לך באהבה ענקית (אפלטוני!!!!!), שכל החלום הרע הזה יעבור ממש מהר ובקלות והכל יתהפך לטובה ולברכה!!!

ישבתי לשיחת עומק עם חברה מיוחדת שלי (מטפלת בשיטת דרך ועוד...) שאמרה לי שמכיוון שזה לא מגיע רק מצד אחד (יש סיפורים גם עם הגרושה של בעלי סביב הילדים והיא תקפה אותי גם ללא עוול בכפי)- כנראה שיש פה איזו עבודת שורש ותיקון לעבור.

אני כל יום בחשבון נפש להבין מה ומו... עוד לא קיבלתי תשובה

הדיון חירום הועבר ביום ואז בוטל.

איך זה קרה?

- צעקתי על העו"ד שמדובר במשהו מגמתי, שהגרוש מבקש דיון חירום דווקא ב1.9, כשהוא יודע שאני מורה

מה גם שלא שותפה סיבת החירום.

אז אני לא מוכנה להתייצב רק כי בא לו להציק.

המסר הועבר לבית הדין ואז קיבלנו את סיבת ההקפצה: חתימה על טפסי העברת משמורת.

בגדול, מעולם לא התבקשתי לחתום על טפסים - אלא הדיינים הוציאו פסק. אז מה השטויות האלה?!

- הדיון בוטל!

אבל אני עוד מעט חודש לא ראיתי את הילדים.

התצהירים והבקשות שלי לסדר הסדרי ראיה כרגע מושהים.

כי זה לא מצריך דיון חרום, הילדים לא צריכים לראות את אמא שלהם שגידלה אותם 12-11 שנה...

זוהי סדום שלום.

בהצלחה!

נשמע כמו משנו כל כך מופרך, שהסוף שלו פשוט חייב להיות טוב!!

התחילו כרגיל,

ביום הראשון היו אצלי וביוזמתי התקשרו לאבא לשתף אחרי

ולפני התקשרו לאבא להתברך

אני שלחתי לו הודעה עם המידע מי המלמדים וכו’

למחרת הוא החזיר וזהו שגרה.

חדשה בעניין הודעות בית משפט

מי יכול להדריך?

אין טעם לשנות סטטוס פרודה- כי בקרוב תהיי גרושה

את יכולה להוציא מסמך מעו"ד שלך שאת פרודה ולגשת עם זה לקבל הנחת ארנונה ומים.

אין הנחות על חשמל וגז. לא מעניין אותם הסטטוס של אף אחד.

סיוע לאמהות מאד תלוי במה את זקוקה לסיוע.

יש את מלרג - שעוזר בסיוע בשכר דירה (אם את לא במשמורת משותפת ולא מרוויחה הרבה).

יש מלגות לימודים- כמו קרן רש"י וידידי טורונטו.

רציתי להגיב לך.

זה נורא, זה סיוט, זה כאב לב עצום עצום.

זה ה-סיוט שבגללו הרבה אנשים מפחדים להתגרש.

חיבוק גדול גדול לך.

ויותר תכלס- אני חושבת שכשחושבים מה לעשות או איך להגיב צריך איזון מאוד מאוד מחושב בין פיוס ומלחמה.

כמו יעקב שהתכונן עם תפילה דורון ומלחמה.

קודם כל תפילות תפילות תפילות.

דורון-

בד"כ ההורי המנכר מונע מנקמה, מרצון לשליטה, צורך השרדותי לנצח.

הוא לא בהכרח משוגע ולא "רשע", לרוב השורש זה פגיעה, תחושת השפלה, כבוד שנרמס.

חשוב להבין מה המניע, מה הוא רוצה להשיג.

תלוי מה המצב, אולי אולי יהיה אפשר לגשת אליו כשאת לא רגשית אלה מצליחה לגשת לזה מנותקת רגש, ולנסות לדבר איתו. לנסות לדבר על מה שפגע בו, נטו בו, להכיר בכאב שלו ולהרגיע את הפגיעה.

לא להתחנף, לפייס.

ואז אולי להגיע לשיתוף פעולה.

זה המון אם ואולי. סיכוי קלוש אבל שווה לנסות בטוב.

אם לא הולך בדורון...את בטח כבר יודעת מלחמה, ליווי משפטי הדרכת הורים ובעיקר-

להשקיע המון מאמצים בקשר רגשי עמוק עם כל ילד בנפרד, שיחות נפש, זמן איכות ואהבה.

בע"ה עוד תרווי הרבה נחת מהילדים.

על המקרה שלי ארחיב במקום אחר...

ניכור הורי.

נזק לכל החיים.

לכולם.

לא יודעת אם אתם מכירים תסיפור של שמוליק סוכות שגדל עם אמא שניכרה את הילדים מהאבא לגמרי סיפור מסמר שיער באמת!

היום הילדים בקשר איתו

וזה באמת כואב ומזעזע. ליבינו איתך ועם כל הורה מנוכר!

התנצלת מראש בפני הפמיניסטים/שובניסטים, אבל זה לא קשור לזה. אדם שנוהג שלא כשורה הוא לא בסדר, וזה לא משנה אם הוא גבר או אישה ואם יש יותר גברים כאלה או שהמעשה הזה נתפס כגברי (או נשי). מעשה רע הוא רע וכואב ומזעזע, ואכן אני מניח שזה שיקול גדול בהרבה בתים שהפירוק הוא הכרח בלתי נמנע אבל הפחד מניכור יוצר עוד קושי.

ב"ה אני לא בקי בזה, אבל אכתוב שני דברים שדווה לבדוק:

1. בעיקרון החוק היבש מאוד מחמיר על הורים מנכרים, אבל לצערינו בהרבה מקרים זה לא עוזר. סיפורי חסידות גור ממחישים את זה, שמאוד בקלות לוקחים ילד/נער ומטיפים לו שהכי נכון לו לרמוס את אביו ולהציק-להזיק לו, והילד בתמימותו משתכנע. קראתי ראיון עם יוסלה שוכמכר והוא אומר שזה בדיוק מה שעשו לו, שכנעו אותו שמצילים אותו וההורים שלו רוצים להרוס אותו, ואז זה נהיה רצון הילד ושום עו"ס לא יוכל לשכנע הורה לפעול נגד רצון הילד (זה כמובן מורכב יותר אבל זה הרעיון). בנוסף מאוד קשה להוכיח ניכור הורי ויש מזה הרבה כאב.

מה שהצעתי לך בשרשור ההוא, זה לפעול במיידי: מצאת מצלמות - תעלימי/תחרימי אותם ותגרמי לאבא להסביר למה הבן שלו מגיע עם מצלמה; שמעת את הילד שלך קורא לך בשמות כלשהם, תתקשרי מיד למחנך שלו ולעוס המשפחה (אם יש) ותשאלי איך זה קרה, וככה הם יצטרכו להציג תזה שתסכן אותם. אם תחכי לרשויות את תקבלי ילדים קשים או מנוכרים. תפעלי בעצמך באסרטיביות ותגרמי לכולם לפעול בצורה שלא תאפשר את זה.

2. אני חושש שניכור הורי לא תמיד נעשה בכוונה תחילה, וזה מה שמזעזע וגם מאוד מחייב אותנו. אני רואה גם במשפחה שלי, איך הסבא/סבתא יכולים לצחוק או לזלזל באבא (חתנם לשעבר) מול הילדים שלו, כל זה גורם לחיכוך הזה והילד בהכרח יבחר צד, גם אם אף פעם לא תדעו איזה צד הוא יבחר.

בכלל, למה שילד יהיה מעורב במה שאמא/אבא שלו עושה, ואם אבא שלו אלים או גנב או רוצח, מי שמך - ההורה השני - לגרום לילד לשנוא אותו. ומהניסיון, לא בטוח שקשר עם הורה מסוכן זה דבר יותר בעייתי מיתמות חיה. קורה שהורה פוגע במשפחה עצמה, כמו הורה שמזיק לרכוש המשפחתי עם סמים/הימורים או פוגע מינית באחד הילדים, וכאן צריך יותר לחשוב איך מתווכים, אבל בכל מקרה ההורה השני לא אמור להיות השופט או התליין במשפט הזה.

זו התשובה ל"למה לא פעלתי" בצורה שבה התנסחת בסעיף 1.

מדובר על מסע של 8 שנים בתוך גירושין שבו הייתי עסוקה בלשרוד ולהדוף.

כשהילדים היו קטנים, זה היה קל יותר. 

הפסיכולוגים והמטפלים הריגשיים שהיינו אצלם במהלך השנים היו עסוקים בלהגיד לי שהילדים מסכנים, הם לא עושים שום דבר במודע. הם קורבנות של הגירושין ואים להם שום אחריות אם הם "מרגלים" בביתי.

אז עוד תלונה ברווחה? -אני אתמודד 

עוד דיון בבית הדין על כשירות הורית? -אני אלחם עבור הילדים.

אי תשלום מזונות? -קטן עליי, אני אצטמצם ולילדים לא יחסר דבר.

חוסר שיתוף פעולה לימודי? -לא נורא אני אקח מורים פרטיים.

הילדים לא ידעו מכלום, הם לא אשמים שזו ההורות של אבא שלהם. זה האבא והוא המושלם עבורם כי ככה ה' דאג שיהיה.

וככה זה התנהל עד לפני חודש.

לא הבנתי שמה שקורה פה נקרא בשם הזה.

הרי הילדים אומרים שהם אוהבים אותי. 

אז הם רק "פורקים עצבים אצלי, כי אצלי מרחב בטוח" ורק "חטפו התקף זעם כי הם מתוסכלים" ורק "מלשינים אחד על השני כי הם חשים בהישרדות חברתית בבית השני" וכן הלאה וכן הלאה...

כשהמצלמה נשלפה והקללות והמכות הגיעו- הצפרדע כבר היתה מבושלת.

*** הבהרה חשובה: אני לא חיה מתוך התקרבנות או רחמים עצמיים. השתדלתי כל השנים לא לתלות את האושר או הקיום שלי ב"מה יגידו" ובאישורים סביבתיים.

החיים הם דבר מורכב ועברתי יותר מדבר או שניים כדי לדעת שה' מעביר אותנו ניסיונות כדי לגדול.

זיוו"ש -  לפי מעשיו..

חשוב לי להגיד שלרגע לא הטחתי ביקורת "למה לא עשית כך וכך". חשבתי לתומי שאת מתארת סיפור חדש והצעתי לך, כי הרבה פעמים כמו שאת אומרת, כשזה קטן לא מבינים את זה, ובסופו של דבר מי שחזק (אין הכוונה אלים ואגרסיבי) יכול לעצור היסחפויות כאלה.

מדהים לדעת שאומרים לבתאדם שהבנים שלא מתנהגים כמו חיות כי הם פורקים תסכולים, ולכן את אמורה לשתוק להתנהגויות כאלה... תמסרי בחום לעוסים שלך, שגם ילד שפורק תסכולים צריך שיחנכו אותו ויציבו לו גבולות - ואולי עוד יותר מילד עדין!!! - וזה לגמרי לטובת הילד.

בכל מקרה, אף פעם לא מאוחר ותמיד אפשר להציב גבולות. קשה לקרוא את מה שתיארת, הלב יוצא... אבל נראה שאת עכשיו מגבשת טקטיקה, אז שיהיה לך בהצלחה!!!

(ובכלל, לא בקטע שיפוטי, תחשבי על הנושא הזה שהרבה פעמים כל הבעיות מתחילות כשאנחנו מתגמשים וקצת מוותרים. אולי כל הקטע עם ויתור על מזונות ושתיקה על ככה וככה, זה חלק ממה שאיפשר את בישול הצפרדע- וכמובן גם זה לא בקטע שיפוטי, אלא הסתכלות של מי שב"ה לא עבר והלוואי שלא יעבור כלום מזה...)

לא ברור מה יוצא לאנשים מההתנהלות הדוחה הזו

דופקים את הילדים בסוף יוצאים שרוטים

אני מאמינה שכשהילדים יגדלו הם יראו טוב מי היה לטובתם באמת ומי שרט אותם עמוקות

מאחלת לך שקט ושלווה בחיים

ועד שהוא יבין שההורה משחק בו

כדי להשיג הישגים אישיים

יכול לקחת זמן.

כי הטבע בהתחלה כל הזמן מתקן את זה

והוא חושב אולי ההורה כן בסדר

כי זה מה שהוא רוצה שיקרה אין לו ברירה

ילדים לא צריכים לסבול

אם מעניין אותך

אפשר קישור?

הלהיט אצלינו בבית.

יש 2 ממלכות

אבא מלך בבית שלו ואמא המלכה בבית שלה

זהו את בגן עדן.

את ללא בן זוג חלומך התגשם.

ואת גם עם הילדים, אז מה החשש?

אבל אתה חייב להבין שלאף אישה (שפויה!) אין חלום ושאיפה להתגרש בטח ובטח לא עם ילדים

אז להגיב בציניות העוקצנית הזו זה ממש לא במקום

ואני חושבת שבשבילך בשביל קשר חדש בריא ובוטח במד השני מאוד כדאי שתלך למטפל לעבד מה שעברת

ב. אם מישהו יגלה תסוד איך חיי גירושין יכולים להיות טובים בדיוק אני אשמח לשמוע...לי אישית כואב הלב באופן תמידי...לא חושבת שלמישהו באמת טוב הסיטואציה זה פשוט אופציה למי שאין ברירה אחרת...אף אחד לא היה בוחר בזנ מראש

זה קצת מוזר, אם פתאום הם לא רוצות "להישאר לבד", אני כמובן מדבר באופן עקרוני, לא על מקרה ספציפי כזה או אחר.

הוא כבר בלי הילדים.

איך אני מוודאת שהוא לא יהיה מאושר..

תפסיקו להתעצבן עלי.

אבל השאלות האלה, שיש הרגשה

שנובעות מ99% מהגרושות בלבד,

מוציאות שם רע על כל השאר.

חבל

למה שהוא יהיה חייב לגדל את הילדים שהוא מממן כשהם אצלך?

מעולם לא שמעתי על הדרישה לא להיות "חופשי ומאושר", נראה לי שאם את מצפה שהוא לא יהיה מאושר, נכונות לך אכזבות

שיעלם ולא ישלם מזונות

או יעלם ולא יהיה חלק מחיי הילדים?

מתכוונת שאם הוא מתכוון לצאת לחופש או לגור רחוק

האם הוא אמור לעדכן מישהו

או שהוא יכול פשוט להפליג לדרכו החדשה

כשבודקים פרק ב’ צריך לדעת מה האופציות

לא הגיוני שרק האם כלואה והאב לא

את יכולה לעשות אחד מהשתיים:

1. לברוח בעצמך בלי לעשכן מישהו (או שזה בעצם מה שהתכוונת לשאול בשפה מחוכמת 🤔).

2. לבדוק מולו, אולי הוא ישמח לקבל את הילדים ליותר זמן (ולשלם לך פחות נהמא דכיסופא).

...

למה את מתכוונת?

את רוצה לעבור דירה?

זה הכל

מה הקשר למזונות ה’ יודע

כי מקודם היה נשמע ממך שאת מדברת על אפשרות שהוא עוזב את הארץ, עוזב את הילדים.

עצוב מאוד מצב שהורה מנתק קשר עם הילדים שלו.

עכשיו נשמע ממך שאת מדברת על אפשרות שהוא יעבור דירה לעיר מרוחקת והילדים יהיו יותר מתוזזים.

הוא יכול, וגם את יכולה.

אפשר פשוט להכניס את זה להסכם. לא?

גם אצלנו רק אני חתומה על מרחק באיזור מגורים

לא מפריע לי

אבל סיכמנו שבמידה ויש שינוי/חופשה אנחנו נעדכן אחד את השני

מה סיכמתם/ מה בית המשפט קבע

זה מה שקובע...

הוא יכול ללכת לאן שבא לו ולהיעלם.

לכן בד"כ דואגים לדברים האלה מראש...

ברבני,

אם היום האחרון, היה יום חופש כגון שבת.

אז גם יום ראשון מתקבלת תגובה.

לפי החוקים שלהם.

החוק קובע שמתחילים למנות את הימים החל מיום לאחר ההחלטה

ככלל מכיון וכעת עדיין מצויים בתוך תקופת הפגרה, הרי שימי הפגרה אינם נמנים.

טוב לדעת

אין פה צד אחד צד שני

אל תחטאו וזהו

כל האמפטיה מיצורים לא מזוהים בפורום לא תועיל

מדובר על איסורים חמורים.

את רוצה להשאר רצויה בעיני ה'

רק להערכתי הגיוני שהתהליך יהיה הפוך.

במקום להגביר את הלחץ להקים בית הוא ינסה שהדברים יישארו כפי שהם. כלומר שתהיה זוגיות ואינטימיות אבל בלי חתונה. אני לא מכיר אותו אישית ולכן עלייך לשפוט, אבל הדפוס כן מוכר לי.

ואגב, זה לא בהכרח מעיד על נצלנות או כוונות רעות, פשוט על רתיעה מהקמת בית בפרק ב ובפרט שיש ילדים.

כמובן אפשר להבין אותך, את ראויה לאהבה אבל השאלה...

זה מתאים לך?

תודה רבה על התגובות.. דקה אחרי שכתבתי פה הודעה הבנתי כמה זה עושה לי רע ועלה לי רעיון להתקשר להידברות לשאלת רב שיתנו לי קצת על הראש ..בדיוק ענתה לי אחת מהממת בשם מעיין ודיברה איתי מלא זמן אמרה לי כמה זה חמור מה כן אני צריכה לבדוק בקשר( גרושה וילדיו)  ופשוט לשים לו אולטימטום ולהגיד שאני מכירה בחור בשידוך זה למטרת  חתונה תוך 3-4 חודשים אם מתאים לו מצויין ממשיכים מפה בירורים ובדיקות אם לא מתאים אז כאן נפרדים.

היא נתנה לי ממש כוח ..אני יעשה את השיחה איתו בטלפון בערב היום. נראה מה יהיה אם זה שלי זה יהיה שלי אם לא כנראה לא משמיים. .

למרות שאני בטוחה שאם לא זה יכאב לי ממש

לתקופה במיוחד שנגענו והייתה אינטימיות גדולה.

תאחלו לי בהצלחה.

אעדכן אתכם...

עם המנטורית שלי לזוגיות שאמרה לי בשום פנים אופן זה לא הדרך הנכונה לשים אולטימטום אז ירדתי מזה.. היא אומרת שזה לא בסדר שבעצם אני מחליטה בשבילו.

שאני כן צריכה זמן בעצמי גם לבדוק אם הקשר טוב לי ובמידה שכן ..אני אומרת לו שאני רוצה להתקדם אם ירצה מה טוב אם לא שימשיך הלאה.

תודה על התמיכה 

באולטימטום לפני דווקא כן

ואני חושבת שגבר שלא כיבד את הגבולות שלך אין לו כבוד אליך והוא לא מונע מהמקומות הנכונים

הוא ידע שזה גבול שלך ועבר אותו לא סתם זה נותן לך תחושה רעה מבפנים

דבר נוסף קחי בחשבון שפערים דתיים זה עוד זירה במגרש הזוגיות היום את לא רואה את זה אבל בעתיד רןאים את זה טוב טוב

נמצאות בתוכנו ולא בשום מקום אחר

ולי זה נשמע קשר עם יותר מדי ספקות מצידך

קחי לך שבוע של הפסקה ממנו אולי? ותשבי לחשוב בראש צלול ובריא

וגם איך אומרים..עשה לך רב והסתלק...את יכולה להתייעץ עם הרב הקבוע שלך (אם יש כזה ואם לא אולי כדאי לך למצוא אחד שמבין בנפש האדם וידע לעזור לך לסלול דרך נכונה)

אני יושבת איתו מכירה אותו קצת יש בו המון דברים טובים..יכולה להגיד שמשודכים אחרים שישבתי איתם שמדובר על גברים יראי שמים שבקשר טוב עם הילדים והגרושה מקשר קודם  ( לא כמו הבלגן שיש לנוכחי)

רק שמעו שהבן שלי אוטיסט חתכו בלי להניד עפעף .. מהנוכחי כן קיבלתי המון פידבק לא הייתה לו שאלה בכלל אם להמשיך איתי או לא בגלל הילד.. זה סיבה אחת עיקרית שכן חשוב לי לבדוק כמו שצריך את הקשר אבל כמובן עם גבולות ,הזמן שלי יקר ולמרות המגע והכל ( שייעצר מעכשיו) אני כן מחזיקה ממני בחורה איכותית שאם הוא לא ירצה זה הפסד שלו בסוף . בחורה למיטה בלי עכבות יש בלי סוף ואם זה מה שהוא באמת רוצה נראה הפגישה הבאה. 

בלי קשר יש כאן הרבה דברים לבחון חשוב שתיהי ערה לזה (כנל הקשר המורכב עם הגרושה)

אבל אני ממש חושבת שהיא טועה

ואולטימטום במקרה הזה זה נחוץ ממש

איך אמר מישהו בשיעור ששמעתי פעם

לפסוע לחופה ברגליים יציבות , החלטיות, לא רגליים רועדות.

לגשת לדייט מתוך עמדה של עוצמה

לשאול שאלות את המועמד

לא להתבייש

בסוף הוא מי שמועמד להיות בעלך

אז ראוי לבחון טוב את המציאות הזו, לקראת מה הולכים.

חוץ מזה,

מגע זה דבר שמאד מסנוור ומקשה על קבלת החלטות ממקום רציונאלי.

אני אקבע איתו פגישה במקום נייטרלי ללא ייחוד ואשאל את כל השאלות הקשות בוא נראה איך יילך אם אני רואה שהוא מתמהמה לקבוע פגישה או לא מתאמץ או מתעצבן אני יגיד לו שפה נפרדות דרכינו. לא אוהבת לקחת דברים לאט. פה זה המבחן שלו בעצם.. לא מאיימת שנתחתן עכשיו כי זה מלחיץ גם אותי אבל כן צריך פוש רציני לכל הדייטים האלו לשם כך התכנסנו.

נשמע שאת חזקה ויכולה

ויכולה לשתף מניסיון, אבל לא בהכרח זה יתאים לך..

אני קמתי והתגרשתי כשהילדים היו בני 4 וחצי ושלוש (שלושה שבועות אחרי החלאקה של הקטן הוא עזב את הבית).

הדילמה שלך מורכבת מכמה פרמטרים וכדאי לעשות תחקיר .

מוזמנת לכתוב לי בפרטי.

למה לא ללכת לטיפול לקבל עזרה?

יפה שהוא רוצה ללכת לטיפול, לא כל בעל מסכים ללכת.

ולשאלתך- ילדים הם בהחלט פקטור.

למה לא ללכת לטיפול ולכבד את ההחלטה החשובה הזאת? 

עם כל כמה שזה דפק אותי.

במרוץ השנים אני מודה לה' שהם התגרשו.

ילד בוגר, בסוף תמיד רוצה לראות את טובת ההורה שלו (לענ"ד), גם אם הוא לא ממש יגיד את זה.

הילדים שלך יעדיפו לראות אותך שמחה ומאושרת ואמא גם הרבה יותר טובה, שיש לה יותר פניות ריגשית אליהם-

מאשר שתסבלי.

פעם כשדיברתי עם אמא על התהליך שהם התגרשו, היא אמרה שהם התגרשו רק אחרי שהם ניסו כל דבר בשביל להציל את הקשר.

אולי כן שווה ללכת לטיפול/ ייעוץ?

מאמינה שגם האהבה לא נמצאת, כי.. איך היא יכולה להיות? שרבים ואין תקשורת וכו'.

חיבוק 3>

לא יודעת נראה לי שזה לא ממש עזר כי עובדה שנשארו בעיות..

היינו תקופה די ארוכה

הוא מתעקש שצריך לערב גוף שלישי אבל הוא לא רואה את הבעיות שלו ואיך הם משפיעות בעיניי הוא רוצה את הטיפול בשביל להגיד כמה אני לא בסדר... הוא יודע להתקרבן ועושה את זה יפה מול מטפלות בעיקר הוא מעוות סיטואציות.. כדאי להוכיח אותי.. ונמאס לי מזה לא בטוחה בכוונות הטהורות שלו.. הוא כזה בנאדם תלותי שצריך תמיד שיגידו לו מה לעשות..

גם אני רואה שהוא תלוי בי כזה ..

יש לו בעיה של שכחה וזיכרון לא משהו..

הוא מסוג האנשים שלא יודעים לתת ביקורת עצמית לעצמם .. כאילו משליך אחריות כזה..

אני פתאם פחות מאמינה בטיפול זוגי שבסוף כל אחד זורק על השני ויוצאים מהטיפול עצבניים יותר ויכול אפילו להחמיר..  אם לא עושים עבודה באמת עם עצמך 

בטיפול המטפלת לא שומעת מה יש לכם לומר אחד על השני אלא מעבירה אתכם טיפול לשינוי דפוסיים לא נכונים בזוגיות

זה הבדל גדול

ונשמע גם שאת משליכה עליו לא פחות משהוא משליך עלייך.

את לא מביאה פה משהו אמיתי שהוא בעייתי בו.

פשוט לא באלך עליו.

אין לו זיכרון זה לא תירוץ.

ולבעיות קשב יש מלא מלא יתרונות.

אם הוא מוכן ללכת לטיפול ואת לא, הייתי לגמרי מאשימה אותך כילדה להורים גרושים.

אם הילד יגדל וידע שאבא רצה טיפול ואמא לא הסכימה.

וואלה לא סבבה.

נשמע שגם לך וגם לו יש מלא לפתוח בטיפול.

ובטח ובטח להמציא מחדש תקשרות בינכם.

בהצלחה!!

אם את רןאה משהו בעייתי או לא..

לא כתבתי פה הרבה דברים זה ממש קצה קצהו..

זה מיליון דברים אם זה הערות על כל דבר שאני עושה עם הילדה הגדולה ממש ברמה לא נורמלית.

עד שכבר העירו לו המשפחה שלי נתנה לו על הראש על זה ..

בגדול יש המןן בעיות לא סתם לא בא לי עליו כמו שהגדרת...

הוא לא גברי ולא יוזם זה היה בעיה מההתחלה...

הוא אובססיבי בגלל שהרביצו לו בילדות לא יודע להבדיל מה בסדר בחינוך ילדים ומה לא מבחינתו כל דבר פוצע את נפש הילד. שריטה קשה  ... שצריך לטפל בה.. לא נותן לי לחנך את הילדה אין גבולות..

אה וגם לא עובד כבר תקופה ארוכה... אז כן גם אני כבר לא מסוגלת להכיל  ..

ועוד אומר שבגללי אין לו ברכה ולא מוצא עבודה..

אני לא מכירה אותך ואין לי מושג מה קורה.

כמובן שכל מה שיש לי לדעת זה מה שכתבת...

ומתוך מה שכתבת היה נשמע ניתוק גם שלך, כי להגיד את מה שאמרת כסיבה לגירושין היה נשמע לי חריג.

מה שאת מרגיהש לכי עם הלב.

כן אומרת שוב - לדעתי טיפול אמיתי כן יכול לעזור.

בטח בלהבין אם באמת אין פה סיכוי או שאין לך על מה להילחם כמו שאמרת...

בהצלחה ובסליחה אם יצא תוקפני. אמרתי מה שאני חושבת מתוך מה שכתבת...

אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שנאמר.

כן ממליץ, לפני שמקבלים את ההחלטה, לקרוא את הקובץ הזה שלי אישית תרם מאוד.

להשתחרר מהנחש - הקוטביות הבריאה

בשביל טיפול הולם ומותאם.

הקטע התעסוקתי זה חתיכת עניין.

את צריכה הרבה אנרגיות בשביל טיפול.

בבית משפט או בית דין

אבל זה אחרי יישוב סכסוך

למה מלכתחילה התחתנת איתו?

מה אהבת בו בהתחלה?

מה דיבר אלייך?

מה גרם לך להיות מסונוורת מהתאהבות ולהתחתן.

שלב ההתתאהבות חשוב

בין השאר כדי שיעזור להיזכר למה התחתנו מלכתחילה

ולשאוס מזה כח

זה היה יותר חתונה ממקום שכלי

היה רגש אבל לא משהו מטורף..

חוויתי לפני כן התאהבות ממש וקשר ארוך רגשי מאוד..אז יודעת להבדיל..

ולא התחתנו צעירים.. 

וכמה זמן את נפגשת עם אותו גבר.

כן מןומלץ לבדוק איך הוא מדבר על הילדים שלו/ האחריינים וכו'... לראות אם אין דגלים אדומים.

אני הכרתי לילדים שלי בן זוג רק שזה היה מאד רציני.

בהצלחה!

ש:

מבררים עליו עם חברים/ משפחה.

בודקים את רמת הסבלנות שלו.

(אם לא הייתי נתקלת במשהו כזה לא הייתי משתפת: אבל יש אפשרות לברר שאין לו תיק במשטרה לגבי אלימות במשפחה)

גם מסכים איתך שיש כל מיני דרכים לבדוק.

יחד עם זאת, "תיק במשטרה" הרבה פעמים לא מעיד על כלום למיטב ידיעתי, בשל הקלות בה גרושה נקמנית/מישהי ששכנעו אותה שהיא קרבן וכיו"ב יכולות לפתוח תיק במשטרה.

מה שכן, זה הרבה פעמים גם אמצעי סינון מהצד ההפוך, כפי שמפורט כאן

עצומה - גברים חרדים דתיים בעד הליך גירושין אנושי

איזה רעיון גאוני.

מותר לשאול למה הגרושה שלכם נבהלה מזה?

איפה ששרשרת את זה

אפשר הפנייה? 🤗

לא מתחשק לי בכל מקרה לדבר כאן על אנשים ספציפיים...

חבל.

מרגיש לא נכון לדבר פה לגופם של אנשים (כן, נראה שגם נושא זה פחות רגיש משום מה במגדר שלכן).

אני לא "מתחמק", מראש אני כאן לטובת דיונים עקרוניים.

לא צריך בילוש.

אגב, אין לי מה להסתיר.

פשוט, כאמור בשונה מאחרים שאולי אפילו שלחו אותך, אין לי עניין ללכלך על אחרים בהכפשות, רק כדי להרגיש טוב בעיני עצמי על כך שדפקתי לעצמי את החיים.

יש הורמונים גם לגברים אגב

לא צריך להחליף

הגרושה שלך שלחה אותי, נכון.

יש לה זרועות תמנון והיא חזקה והיא הולכת לטרוף אותך

וואאהההה

לנצל, להרוס לקשקש לך את השורה

איזה פחד וואו

לא צריך לבלוש עושים גוגל ורואים אותך בשם מלא

אבל זה די מחמיא.

זאת צורת חיזור חדשה? 🤭

תענה לשאלות

ממשפחה

חברות

מחלקים את הילדים בין חברים.

לוקחים הפסקה של כמה שעות ללא נייד ונושמים שקטטטטט

(זה מה שהייתי עושה בחופש, שמה את הילדים אצל חברים ונוסעת לים עם ספר. הפלאפון 4 שעות על מצב טיסה)

וללכת לישון מוקדם!!!!

אבל אף אחד לא יכול באמת להשכיב תילדים שלי לישון ולתקתק תבית

הגג זה לקלח אותם

וזה גם יותר התחושה הזו שהכל פשוט עלי 

יש דברים שאפשר לעשות,

לחפש איזון-

מצד אחד לשחרר.

מנמיכים ציפיות לשלמות, במיוחד בחופש הגדול

מצד שני לנהל את הבלגן,להציב גבולות

אם יש לך בשפע אנשים שעוזרים אז שהילדים יהיו אצלם ויבלגנו פחות את הבית שלך, זה עוזר וגם נותן לך שקט.

צריך לבדוק אולי לא חייבים שהבית יהיה תמיד מתוקתק, אולי להרגיע עם זה, ואם כן חייבים אז לסדר את הבית בשקט יכול להיות יותר נחמד או עם שירים או כל דבר שעושה לך טוב.

תנסי לקחת לעצמך רגעים ביום יום, אפשר גם יותר מרגעים.

אולי למצוא מישהו לספר לו מה עובר עליך ולהקל על העומס בנפש. חברה טובה, או טיפול אישי.

הכל עליך כי האבא פחות בתמונה,

מצד אחד זה עומס מצד שני אין לך גרוש שמעיק עליך. זה יכול להיות יתרון לפעמים.

זה שיש לך סביבה תומכת זאת מתנה גדולה מאוד, לא כל אחד זוכה.

זה נותן הרבה רוגע ובטחון.

מקווה שאת מעריכה את זה.

בלעדיהם לא הייתי שורדת חדמש

אבל הבעיות אצלי שא. ל2 ילדים שלי נהייתה חרדת נטישה בעקבות המצב אז לתת לאנשים לקחת אותם אליהם זה לא אופציה

חברות שיודעות מה עובר עלי גם יש אפילו יש 2 ששולחות לי הודעה כל יום

מבחינת לשחרר זה בעיה אצלי אני לא יכולה לשחרר סדר וניקיון זה ממש עושה אותי חולה אם הבית לא נקי ומסודר (ממש פיזית זה עושה לי סחרחורות כאבי ראש אני חייבת סדר וניקיון בחיים) אבל זה החלק היחסית קל כי אני אוהבת לסדר ולנקות

אז הקטע שאני חושבת שאני עושה את רוב העצות שלכן ועדיין מרגיש לי כאילו תחושה חנוקה כזו מדי כמה זמן

תחושה שבא לי שניה להתפרק ואף אחד לא יחכה כי הוא צריך אןתי ואולי זה באמת משהו שאני לא יכולה להרשות לעצמי ואין לזה פיתרון או עצה טובה

ובאמת שנה שלמה לא יצאתי כלל , כשהיו אצלי.

אחרי שנה נרגעו קצת והתחלתי להביא בייביסיטר קבועה

כשאני יוצאת רק לצורך דחוף והדאר מרכזת בימים האחרים

וזה עשה להם ולי רק טוב

תחשבי גם על עצמך.

קודם כל בהתחלה היו בוכים גם כשהתקדמתי קצת לפניהם ברגל כשחוזרים הביתה

פחדו שבורחים להם.

אז עשיתי להם כמו סיסמא ג’ינגל כזה

אני לא הולכת אני רק מתקדמת

ועדיין לא הצליחו להכיל את זה אז נתתי יד

כמה חודשים שלמים של לתת יד כל הזמן

ולבדוק שאני פה.

אחר כך לקחתי דף ויומן וכתבתי את כל הדברים הקבועים

חגים הסדרי שהות

יש גדולים שקוראים ולקטנה ציירתי ציורים.

כל דבר הכנתי אותם מראש לשינוי ולמה שקורה

הקפדתי להשכיב אותם במיטה שלהם ולשיר שירים קבועים חטקס השכבה קבוע

אני משתדלת להכין אוכל קבוע וידוע

לשמור במקרר משהו שאני יודעת שהם אוהבים וישר שהם חוזרים הם לוקחים לבד.

אם אהיה צריכה לצאת לחצר כמו שאת מתארת אני אומרת מראש ולא נעלמת

ואם אמרתי שלא אצא אני לא יוצאת ואעשה רק בבוקר את מה שצריך

בגדול בלילות אני איתם כי זה הזמן שהכי פוחדים

בבוקר יש טקס פרידה קבוע כולל הפסוקים ותפילה וברכה יומית

גם לבית ספר לא רצו כל גך ללכת עד שהם הבינו שזה מקום בטוח

ואני באה לקחת הלוך וחזור

אם יש שינוי ואני מביאה מישהו במקומי אז אומרים מראש

לא שואלים מסבירים

לפעמים נותנת לבחור בין 2 בייביסיטריות אהובות.

הענין שאחרי שבניתי ברוך ה’ יחד עם הדרכה צמודה את הסדר יום

הכל כתוב וברור להם והם הרבה יותר גמישים.

עכשיו כבר יש תשתית ברוך ה’ ויש קשר של אמון

אז יש לי זמן לעצמי וכח לצאת.

וואו בהתחלה היה מוזר לי להיות לבד ולא איתם. אבל עכשיו מתרגלים

אם יש לך שאלות בכיף

נ,ב כדאי להפוך את החצר למקום משמעותי ובטוח

יתכן שאת רואה את החצר כחלק מהבית והם מרגישים שיצאת וברחת להם.

הבעיה שלי בלהכין לשינוי זה שאני לא יודעת מה יקרה גם בזמן שהות עם אבא שלהם שזה אני לא אומרת להם שאבא יגיע כי שום דבר לא ודאי...היו פעמים שאמרתי וזה ייצר אצלם אכזבה מאוד קשה לגלות שהוא בסוף לא הגיע

לגבי הלצאת אני מתכוונת ממש אחרי שהשכבצי אותם והם במיטה נניח אני מורידה כביסה..

טקס שינה שלהם מאוד קבוע זמנים קבועים אפילו סיפור קבוע לפני השינה

באמת להכניס את אחד מהם למסגרות בבוקר זה פשוט סיוט צרחות ובכי בלתי פוסק

לגבי החצר היא מאוד מונגשת להם מלאה במשחקים ושער מאובטח כמובן

וכל דבר בערך שילד בגילם חולם עליו אבל גם פה הם לא מסכימים להיות שם בלעדיי אפילו שאני רואה אותם מהבית

נ.ב לפי מה שרשמת הילדים שלנו בגילאים שונים (שלי קטנים)

קניתי את הספר הזה

גם כשרחוקים זוכרים / אהובה רענן - המרכז לספר

ושמנו מחזיק מףתחות כחול

חוץ מזה יש טיפול רגשי ועוד כדי לעזור להם

סיכמתי לך בהודעה אחת תהליך מטורף של שנה פלוס

אשמח שתנסי ותחזרי לספר לי

אפילו לא שבת?

איך נחליט בשבילך

כנראה שיש לך חלום לבית דתי תורני

ומצד שני יש לך צורך למשהו במתירנות שלו

ורק אלוקים יכול לפתור את הבעיה

בכל מקרה את תהיי לא מרוצה.

מה אם תניחי את החששות שלך רגע בצד?

אפשר להמשיך קשר, להמשיך לבחון את התקשורת ביניכם.

לראות את יחסיו עם המשפחה שלו.

להכיר את החברים והסביבה שלו.

והכי חשוב, ללכת לטיפול שילווה אותך.

להתחזק רוחנית תמיד אפשר.

מה שחשוב זה המידות שלו.

אתם לא יוצאים הרבה זמן

תמשיכי איתו בלי לחץ ותבדקי אם את הטוחה לידו, איך התקשורת שלכם, תבדקי את הפער הדתי כי בנישואים יש לזה הרבה משמעות מעבר לשמירת נגיעה.

זה שהוא נראה טוב ומוכן לקבל את הילדים שלך לא אומר שזה לחתונה (ובכלל המשפט "מוכן לקבל" עשה לי קווץ').

כדאי שיהיה לך ליווי, שמישהו ניטרלי ששומר עליך ילווה אותך.

בהצלחה❤

אני בהחלט צריכה ליווי צמוד כל הנושא הזה מבלבל אותי לחלוטין

הצלחה רבה

סתם להבין, באופן רשמי כן אמורים לעבור נתונים בין יחידת הסיוע לדיינים? 

למיטב ידיעתי, הכול אמור להיות שם חסוי...