פורום גרושים וגרושות (עמוד 1)

בכל זאת, כמה מילים על גליה:

ככלל, גליה מתעסקת בנושאי מין. אז נראה לי שזה פחות הפורום...

לגבי הכתיבה והסרטים של גליה, אני די מכיר את החומרים שלה מאז שהיא התחילה (באזור 2015, עם כמה סרטונים בנושא מוגנות לילדים), ועד היום. החומרים שלה מעניינים והיא כותבת יפה. כן יש אנשים שפחות מתחברים אליה, הטענה העיקרית היא שגליה מאוד שיפוטית ומאשימה כלפי הקורבן (היא אומרת שאלימות היא תוצאה של ההתנהגות הן של הקורבן והן של הצד האלים. זה נכון בתיאוריה, אבל מעשית בהרבה מקרים הקורבן לא יתקדם הרבה בזכות זה שיאשימו אותו...).

לגבי גליה כמטפלת, אני אישית לא מכיר ואולי באמת מעניין להכיר. אני כן חייב לכתוב (ממש ממש לא קשור לגליה!!!), שקרו לי כמה פעמים בשיחות עם נשים שהן מטפלות מוסמכות ואפילו נשים גרושות שעברו בעצמן חיים מאוד מורכבים. שאיכשהו כשהתחילה שיחה איתי, מצאתי את עצמי מול בנאדם ביקורתי, מתנשא, מתלהם, צרחני. ממש ממש לא אדם שניתן להתייעץ איתו ולחשוב ולהנות ביחד מתהליך שיתקדם לכדי חשיבה משותפת ועזרה לצרכיי וקשיי. זה קרה לי לפני כמה שנים עם מישהי שהתייעצתי איתה על נושא ממש פשטני ולא מרגיז בכלל (ככה חשבתי לתומי), וגם לפני כשבוע בהתכתבות אנונימית עם מישהי שהיא לכאורה מטפלת רגשית או עוסית. בשני המקרים, במקום לצאת עם תשובות, יצאתי כאב לב ופוסט טראומה. בחיים לא היו לי שיחות כאלה, גם לא עם תגר/ית בשוק. - אני לא אומר שום דבר בנושא על זה בקשר לגליה כי אין לי מושג, אבל כן צריך לדעת שיש גם "מטפלים" כאלה עם כל התעודות וכו, וזה עלול להיות חוויה קשה והרסנית, בפרט אם מחפשים מזור לנפש או סיוע בהתמודדויות מורכבות.

על הדברים. באמת לא מכירה את גליה אבל מהחומרים שהיא שולחת, נשמע שיש מה לשמוע. אבל בודאי שאיני לוקחת אחריות כי באמת לא מכירה אותה.

.

בודאי שמטפלות מהסוג שהזכרת, לא מומלצות ולא מטיבות;  צריך באמת לברר.

שוב אני מזכירה את "למרחב" - במרכז וגם בירושלים.  שמעתי עליהם דברים טובים. בכל הנושאים. רק כרטיס קופ"ח. תורים ארוכים.

בהצלחה לכולם ושבוע טוב!

גם בעיר שלנו יש משהו שדומה ללמרחב, ויש תורים מהגהינום אבל הטיפולים טובים ב"ה.

אסביר מה שהתכוונתי לגבי המטפלים:

זה שאדם כותב יפה או עודה סרטים יפים, לא אומר שבטיפול אחד על אחד הוא גם טוב. וכן, לצערי ובאופן ממש מוזר, פגשתי שתי מטפלות שבמקום שיבצעו את המינימום הנדרש - להקשיב, להכיל ולשאול שאלות מכוונות - יצאתי מושתק ומושפל. אז ידע וכתיבה מעניינת, לא תמיד מהווה ערובה לטיפול פרטני מוצלח.

אגב, מתישהו הפנו אותי למטפלת מאוד מומלצת, וכשקראתי מאמרים שלה הם דווקא נראו מאוד רדודים ובסיסיים. מצד שני, יש סיכוי שהיא מאוד אמפתית והמטופל מצליח להשיג מענה טוב לצרכיו למרות זאת.

יש מטפלים שאולי עובדים בשיטה של: קום וקח את עצמך בידיים, צא מזה;

ויש מטפלים שמקשיבים, מכילים, גורמים לך לראות דברים שאינך רואה

כמו חברותא טובה. לא?

זה, כנראה, תלוי גם בפונה עצמו; יש אנשים שצריכים את ההקשבה, את המקום הלא שיפוטי,

את ההכלה ויש אנשים שזקוקים דווקא לעצה נכונה, לדחיפה וכו'.

חושבת שבשתי השיטות יכול להיות חיסרון. למשל, בטיפול הקלאסי (הכלה,

הקשבה וכו'), אדם יכול ליצור תלות חזקה ולהמשיך ולהינות מההבנה וההכלה

ולא לזוז;

ובטיפול ה"דוחף" יכול להיות שהאדם כן יזוז ויעשה עם עצמו משהו מועיל.

ואותו אדם לפעמים זקוק לזה ולפעמים זקוק לשני.

לא בטוחה, אבל נראה לי. 

לגבי הכתיבה, חושבת שאם הכתיבה היא רגישה ועמוקה, גם זה שכתב

אותה הוא כזה. אבל אולי זה באמת לא מגיע לביטוי מספיק באחד על אחד.

לפעמים אדם חייב את הגישה המכילה במאה אחוז. בלי זה הוא לא יוכל

לחיות....ממש. וזה בסדר גמור. בשלב מסויים זה כשהוא חש מספיק

בטוח, מוכל, אהוב, הוא יוכל לעמוד על הרגליים ו/או לנסות שיטת

טיפול אחרת.

ברור שיש גישות שונות, בדרך כלל ההבדל הוא בפרטים ולא בתפיסה, או שיש הבדל בין המטופלים. כלומר, יש בני אדם שמתאימים/נדרשים למטפלים יותר אסרטיביים. אגב יש גם אנשים שהולכים לאדמור או בבא שאומר להם בדיוק מה לעשות והם מקבלים את זה כתורה מסיני, וגם זה מבחינתם סוג של ריפוי.

יתכן שגליה היא באמת יותר בגישה של העצמה ומתן אחריות. אישית אין לי בעיה עם התכנים שלה (אולי עם דברים ספציפיים אבל לא ככ בגלל השיטה אלא יותר בגלל הצורה שהחומרים מועברים). רק כתבתי שיש כאלה שרואים בה "מאשימה את הקורבן", ולדעתי זה מראש האלה שמתייחסות למצבים של זוגיות מסוכנת ומצבים אקוטים.

אני הקטן, כשלמדתי על שיטות טיפול, השיח היה שהאווירה היא אמפתיה/ שיקוף/ הדהוד, והכלי ליצור תהליך הוא שאלות מנחות. כלומר, צעד אחר צעד עם המטופל עד שהוא מבין בעצמו מה נכון. אבל אני לא ראוי להגיד שזו הדרך היחידה. יתכן שיש שיטות אחרות, או שבמסגרת התהליך יש גם מקומות שבהם המטפל יותר נוכח ומכתיב.

מה שאני כתבתי, זה על אנשים שבכלל לא מתנהגים כמו מטפלים אלא כמו מטורפים. יש הבדל בין רמת ההקשבה וההכלה שלי למטופל, ובין להתנהג בקוצר רוח ועצבנות. ברור שהליך של ייעוץ וטיפול יכול להיות מתיש ומתסבך. אחרי הכל, אנשיםהגיעו לטיפול כי הם בתוך מורכבות מסוימת. אבל עדיין, המינימום הנדרש ממטפל זה להיות קשוב ואדיב, לפחות כמו חבר טוב שרוצה לשמוע ולעזור. (ואחת המטפלות עליה סיפרתי, זה בכלל לא היה הליך טיפולי, אלא מישהי שפנתה אליי מיוזמתה לשפוך עליי את כל הג'ורה שהתנקזה אצלה במוח. אם זה בשבילי כאדם זר שהיא בקושי מכירה מכתיבה אנונימית, אני לא רוצה לדמיין איך מרגיש מי שיושב איתה מתוך תקווה שהיא תעזור לו).

אני מדבר על משהו הרבה מעבר לשאלת הטקטיקה של מטפל, ובפירוש אני לא אומר כלום על גליה. אני ממש לא יודע איך היא בקליניקה. אני רק אומר שכתיבה יפה או הבנה עמוקה, לא תמיד קשורה לסבלנות ויכולת אמפתיה לאיזו מטופל/ת נודניק/ית שמשגע/ת אותך על איזו שטות.

אני לא הרגשתי שהיא "מאשימה" את הקרבן, כן מראה לו איך לקחת אחריות על החלק שלו, כידוע אחריות איננה אשמה

כדאי לראות חומר שלה במחשב; היא חכמה. מעשית.

יודעת לעבוד רק עם אחד מבני הזוג (כשמדובר בזוג).

לא חושבת שהיא הסוג העובד עם הכלה והקשבה

אבל לא בטוחה במאה אחוז.

זלטי רוזנטל

02-9999577

0548496761

חושבת שעוסקת רק עם נשים אבל לבטח תוכל להפנות. כדאי לנסות. בהצלוחה!

אני בעיקר שמח להכיר ולשמוע/לקרוא תכנים אם יש.

אחפש בזמני הפנוי בע"ה.

הם מדי פעם כותבים טיפים מעניינים ומועילים.

כדאי לקרוא.

חושבת שיש שם גם שמות של אלה הכותבים את הטיפים; הם יועצים זוגיים או משהו דומה. יכול לתת

כיוון למי כדאי לפנות.

שבוע טוב!!

תודה!

אם ממז במקרה יש לך קישור, יהיה טוב. כי בטח בגוגל המילה "השדכן" תעלה המון תוצאות לא רלוונטיות...

בס"ד

זה ארגון לחרדים. אבל אין צורך להיבהל. יש  טיפים טובים.

שוב ממליצה על מר אלי גרון. האתר שלו ממש מעניין ולענ"ד חשוב .

נדמה לי שהוא גר בישוב כלשהו.

"בואי כלה" - לכולם, גברים ונשים .

בהנהלת אלי גרון.

דתי לאומי (אם זה מרגיע אתכם...). יש לו טיפים נהדרים באתר שלו.

עושה רושם של אדם חכם, מעשי ומבין. ממש. ממליצה לקרוא את התכנים שלו.

חברה שלי שוחחה עמו פעם והתרשמה שהוא ממש לעניין.

(אין לי שום נגיעות!)

אבל לדעתי האישית ומנסיון של מה שראיתי מסביב, אדם שנותן דרור לאלימות ולא שולט בעצמו באופן קבוע, סיכוי ישתנה שואף לאפס.

הצרה מתחילה שבדרך כלל סוג האנשים האלה גם לא רצים לתת גט ..

הי, מדהימה שאת מתייעצת עם חברה..

החשש של חברתך מובן בהחלט! לפתוח תיק לשלום בית ולפתוח הליך גירושין יש הלכות לכל אחד מהן וצריך לבחון היטב את הדברים לפני מה שנכון ומתאים לסיטואציה ולמצב בו חברתך נמצאת ..

אני טוענת רבנית.. מוזמנת לפנות האישי להמשך התייעצות..

מאד כדאי להתגרש בהסכמה ומתוך ראית טובת הילד

עזיבה, פרידה. הסיכון לאלימות ויותר גובר בדיוק אז. כדאי מאוד שהכל ילווה באנשי מקצוע אולי בפורום מיכל סלע

והוא גם לא מסוג האנשים שמתחרטים על מה שהיה אלא חושבים שאלימות זה תגובה ליגטימית.

והוא גם אלים לעצמו לא רק לסביבה שלו.

איך היא מתייחסת לדבריי.

בכל מקרה, בהנחה שמדובר באדם שעלול לרצוח וכדו', את יכולה לשלוח לחברתך את הסרטון המצורף: גלגל הצלה - רונית לב ארי

והוספתי שאצלו זה לא כעס מתפרץ ונרגע,

אצלו זה יותר מפחיד.ויותר מסוכן

כן חשוב לומר. שכמובן כל רצח כמו כל מוות מיותר הוא מזעזע מאוד.

אבל ב99.9% מהמקרים גם כשיש גבר אלים פיזית, הסיכוי שגבר במגזר היהודי ירצח את אשתו/מי שהייתה אשתו נמוך בצורה קיצונית(כמו שהסיכוי שאשה תרצח את בעלה/בעלה לשעבר נמוך מאוד מאוד למרות שגם זה קורה).

אם באמת כאן מדובר במקרה נדיר מאוד כזה, כמובן שיש לעשות הכול לשמור על בטחון האישה, רק שבנתיים פותחת השרשור לא רמזה לדברים כאלו, חבל שמפחידים יותר מדי לכאורה.

גם במגזר היהודי (ללא השוואה לערבי, ברוך השם) היו דברים כאלה. אפילו אצל זוגות חרדים.

כפי שהוצע לך כאן, בשום אופן לא להעלות את אפשרות העזיבה, לפני שיש לך  תמיכה ממשית,

אנשים שיודעים מה המצב ורשת ביטחון חזקה מאוד. בשום אופן! 

ראי את תגובתי למגיבה מאזור רחובות. יש אשה שעובדת עם נשים לבד, אם הבעל לא רוצה

ללכת ליעוץ, וכפי שהתרשמתי, מאוד מצליחה.

לא יודעת למה עלה לי פתאום בראש השם: מיכל סלע. אולי מישהו הזכיר אותה כאן ואיני

מוצאת היכן. בכל אופן, במקרים של סיכון, היא עוסקת בכך גם, לאחר שפקדה את אחותה

טרגדיה.

אין כוונה להפחיד. לא מכירים את בעלך. אבל כבדהו וחשדהו. 

אמרתי שנדיר מאוד מאוד.

יש הרבה דברים נדירים שיכולים לקרות, אבל בדרך כלל לא הולכים ל"מקומות" האלו בלי ביסוס מספיק

בעיקרון 118 יכולים להפנות כעזרה ראשונה

בגלל הסדר "נסטינג": זוג סורב גט ע"י ביה"ד הרבני - למרות שהגיעו להסכמות

אם שאלתך אם זה טוב או רע, מניח שהתשובה מורכבת. רות דיין, אגב, טוענת, שזה סתם יוצר בעיות בין ההורים (כי אחד מטנף את הבית והשני צריך לנקות אחריו - וזו דוגמה אחת מתוך הרבה בעיות), ולכן זה לא כדאי. גם לעניות דעתי אם נפרדים ממשהו, צריך לראות איך כמה שיותר נפרדים ולא להעלות גרה עד גיל 100. אני לא מדבר רק על הנושא הזה אחא באופן כללי.

אם שאלתך האם יש בעיה הלכתית, אין לי מושג איזו בעיה הלכתית יכולה להיות בהסכם כזה באופן מהותי. מה שמתואר בכתבה זה באמת מוזר וכנראה גם בכתבה לא מדובר בבעיה הלכתית (הרי איכשהו יש דברים כאלה גם בישראל). אולי היה שם משהו אחר או שלזוג הזה ספציפית הייתה בעיה. גם ניתן להבין מבין השיטין בכתבה, שעומד מאחוריה ארגון שמתפרנס מההכפשות האלה.

חיפשתי אותה, הם לא באמת מתייחדים בנסטינג, נכון?

לא מוזכר שם הדיין.

איזה אירגון? לא שמתי לב.

נסטינג לא מחייב בהכרח ייחוד. אם הם רוצים להתייחד זה כבר עניין שלהם.

אולי במקרה ההוא היה חשש מיוחד בגלל נסיבות שלא מופיעות בכתבה.

ראי: משנה מסכת שביעית, פרק ה משנה ח; גמרא גיטין דף סא עמוד א.

ולגבי הארגון, תראי בכתבה, מוזכרת שם תגובה של איזה ארגון ש"מתמחה בהתנהלות מול בירוקרטיה הלכתית", ולחכימא ברמיזא.

את רוצה לגור עם האקס? 

מה מטרתך בשאלות? את מחפשת לשאול/ לקנטר? או מחפשת לענות תשובה?

הבנת את השאלה? מכירה את המושג?

הבנתי את השאלה אפילו בלי ניקוד, הישג אישי מרגש.

אני מאוד מקווה שבקליניקה שלך הטון פחות תוקפני ויותר חביב מתעניין, כי אם כל שאלה של לקוח תקבל מענה כזה, יש מצב שיעדיפו נסטינג עם האקס על פגישה נוספת.

ולשאלתך יקרה, נסטינג מתאים לאנשים מאוד מאוד ספציפים, עם מבנה נפש מאוד מסוים, ליברלים מהסוג שיתאים להם גם נישואים פתוחים, עם תקשורת מושלמת, אפס אגו, אפס תסכולים ומשקעים, אפס רגשות לא פתורים בינהם.

כלומר בערך 2 וחצי אנשים.

לכן שאלתי אם שואלת עבור עצמך כי אולי את אחד מהמלאכים האלה.

חושבת שלשאר בני אנוש, שצריכים להחלים מפצעי הנישואים-גירושין עדיף לקחת ספייס, להפרד בידידות בשני בתים נפרדים. אם לא ידידות, אז לפחות שלום קר שמכבד אותם.

בנוגע לשאלה הלכתית, מהמעט שאני מבינה, לגבר ואשה שאינם נשואים אסור לישון באותו בית.

בנסטינג לכאורה לא אמורים לישון באותו בית. אם היו ישנים באותו בית, הם היו נשארים נשואים 😉

רק לא הבנתי למה זה חריגה מהנושא.

נראה לי שהנושא הכי עמוק ומדובר כאן הוא "איך להיפטר מג'וקים בלי רסס/לרמוס, ועדיין להיות מספיק אכזריים" 😉

שבוע טוב ומבורך!

אכן נפוץ המנהג בדור האחרון

לבקש תמונה לפני הפגישה הראשונה;

אמנם המקרה שאת מתארת

ממחישה את החיסרון שבכך.

כאשר נפגשים איש ואישה פנים אל פנים

יושבים ומשוחחים ביניהם

והשיחה מתפתחת וזורמת שעתיים ושלוש,

הלבבות מתקרבים

והמראה החיצוני מקבל פחות משקל.

כאשר מופעל סינון ראשוני של 'מבחן התמונה'

עלולים להפסיד שידוך טוב

רק בגלל הרתיעה מפני המראה המפלצתי (הקצנה)

של המשודך/כת.

אולי ציירת בדמיונך את הבחור בצורה אחת,

ובתמונה נגלתה לך צורה שונה לחלוטין;

וההלם שלך הרחיק ממך את החשק להכיר אותו.

מהתיאור שלך נראה

שהוא מודע לכך שהמראה שלו עלול לגרום רתיעה;

ויחד עם זאת,

אם אתם יכולים להחזיק שעתיים בשיחה הראשונה שלכם,

כנראה שיש מקום לתת משקל

להתאמה של האישיות

יותר מאשר למראה החיצוני.

נ"ב:

דברים אלו שכתבתי

מתחייסים אמנם להודעה שלך

אך אינם מופנים באופן אישי אלייך;

כי אם לכל הקוראים בפורום,

כדי לקבל מבט על הנושא הנדון

מזווית שונה.

אינני מכיר אותך

ואין ענייני לדון אותך.

הצלחה רבה לכם

בכלל הרווקים והרווקות

הגרושים והגרושות

האלמנים והאלמנות

בשורות טובות!

יש עניין של נשיאת חן; וזה לא תלוי מראה חיצוני יפהפה דווקא

(אלא אם כן מישהו שזה בעיקר מה שחשוב לו...)

חיוך, איזו הבעה, בקיצור, תמונה לא משקפת את האדם, על כל מה שהוא כולל.

חברים שלנו, הבן (בחור נאה וכנראה גם איכותי) רצה רק יפהפיה.

שתהיה יפה!

אמו אמרה לנו שלא נעים לה לומר כך על כלתה, אבל "היא ממש לא יפה.

בלשון המעטה".

מה היה אחד הדברים ששלמה המלך הודה לגביהם שאינו מבין?

דרך גבר בעלמה.

אולי הוא התכוון גם לזה.

לא דוחים פגישה בגלל תמונה. לא מדובר על מקרים קיצוניים

שבאמת חורגים מהממוצע. יכולות להיות הפתעות נעימות

מאוד בפגישה, גם כשהבחור/בחורה לא ממש אטרקטיבים

בתמונה.

איך אמר השם לשמואל ה נ ב י א (!) בבואו לבית לחם

למשוח את אחד מבניו של ישי?

האדם יראה לעיניים......

וכל בניו היו כנראה מאוד יפי מראה.

בהתחלה היה נשמע שאת ממש לא שיפוטית והוגנת

הקטע עם המראה קצת הרס, האמת.

זכותך המלאה, רק משתפת.

בהצלחה 😀

שתדייקי או תכיני שאלון סגור (ומהימן - בשבילך), שמתייחס לשני המשתנים.

שאלונים על התקשרות ותמיכה (עם התייחסות לכל הסוגים) בטח תמצאי בקלות, שאלונים על קבלת החלטה להתגרש בטח גם ניתן למצוא או מקסימום לייצר.

כשיהיה שאלון מאורגן תהפכי אותו למקוון לתשלחי קישורים.

תודה על ההצעה. שאלון גוגל פורמס?

יש תוכנות יותר טובות לשאלונים כאלה, שמנפות מראש את מי שלא רלוונטי למחקר שלך (בהקשר הזה: מי שלא בהליכים/גרוש). אם את רוצה אבדוק ואתן לך באישי.

אבל פורמס יותר מוכר אז אולי כן אפשר להשתמש בו.

בכל מקרה, כשתזקקי את שאלת המחקר יהיה לך הרבה יותר קל לשאול, וכשהשאלה טובה - גם התשובה בדרך כלל תהיה כזו.

המון הצלחה!!

נשמע מרגש

שיהיה לעילוי נשמת

ה’ יעזור שתצליחי להיבנות ולהחלים מהשברים,

גירושין זה שבר לכל דבר ועניין.

קראת על צמיחה פוסט טראומטית ועל אומנות הקינצ’וגי?

טוב שיש מקום שאפשר לפרוק בו.

טוב שזה רק ימים ולא כל יום.

זה ידהה יותר ויותר כמו ניתוח

שמשאיר צלקת. היא תחוויר

ותחוויר.

ולא שאני ממליצה, אבל מזל 

שהתורה מתירה לשים קץ

ליחסים קשים.

תארי לך שהיינו חס וחלילה

קתולים?!....להישאר תקועים

עם מצב קשה ומדכא בלי

יכולת להשתחרר. לעולם!

עוד יבואו ימים  טובים

של שמחה ואושר

שיאפילו על הכאב.

עוד יבואו...בעזרת השם!

לא הכל תלוי בנו וצריך לקבל את זה. ומאמינה שיבוא יום ויהיה לך טוב גם בתחום הזוגי. ונשמע שאכן הוא הפסיד בגדול.

מנצל את  ההזדמנות להגיד שאפשר גם אחרת, ולא תמיד חייבים להעניש את עצמנו במלחמות מתישות, כאילו הכאב על עצם הגירושין לא מספיק.

ביקשתי מג'מיני לנסח את ההבדלים בין 2 הצורות, לא יצא מוצלח במיוחד, אבל לא היה לי כוח לנסח בעצמי:

אופציה 1: מהתקרה של העולם – לרצפה של בית המשפט

תעצמו עיניים. תריחו את הבושם של יום החתונה, תשמעו את הלחישה ההיא באוזן, מתחת לשמיכה, "אני איתך, לכל מקום, תמיד". היינו על התקרה של העולם, נכון? שיכורים מאמונה שאנחנו חסיני אש, שאנחנו המצאנו את המושג "בית". ידענו כל קמט בצחוק, כל פחד שמתחבא בנשימה, היינו הכספת אחד של השנייה – המקום שבו מניחים את הנשמה בלי שום הגנה.

ועכשיו? עכשיו תפתחו עיניים. אנחנו בנחיתת אונס, והקרקע היא דף של פרוטוקול. איך זה הגיוני, תגידו לי, שהידיים שפעם ליטפו פנים ברוך של משי, הן אותן ידיים שחותמות עכשיו על תצהיר שנועד להחריב? איך השפתיים שצעקו "אני אוהב" בשיא של התרגשות, מפיקות עכשיו מילים כמו "מדור", "משמורת" ו"איזון משאבים"?

זו הטרגדיה האמיתית: הנפילה היא לא מהנישואין – הנפילה היא מהאמון. האדם שהיה המקלט שלך מהעולם, הופך להיות העולם שממנו אתה צריך מקלט. אנחנו משתמשים בסודות הכי כמוסים, באלו שנלחשו ברגעי חסד מוחלטים, והופכים אותם לכדורים בנשק אוטומטי. זה לא סתם סכסוך, זו בגידה של הגוף בעצמו.

וזה חוסר ההיגיון ששורף את הנשמה: אם אהבנו ככה – איך אנחנו מסוגלים לשנוא ככה? איך אנחנו נותנים למערכת, לאנשים זרים בתוך גלימות, לפרק לגורמים את מה שנבנה בדם, יזע ודמעות של שמחה? אנחנו מענישים את עצמנו על זה שפעם היינו מאוחדים, שורפים את הגשר שדרכו עברנו, רק כדי לוודא שהצד השני לא יוכל לחזור.

אבל כששורפים גשר כשעומדים עליו – כולם נופלים למים. המרחק מהחופה לספסל בבית המשפט הוא אולי כמה קילומטרים, אבל בלב... בלב זו תהום שאין לה סוף. הלוואי שהיינו זוכרים, רגע לפני הדיון הבא, שמי שיושב מולנו הוא לא "הצד שכנגד". הוא האדם שפעם, ביום אחד בהיר, הבטחנו לו את כל מה שיש לנו לתת.

אופציה 2- להציל את השברים (האומץ להניח לנשק)

תעצרו. רגע לפני שהעט נוגע בנייר והופך לכדור בלב, רגע לפני שהופכים את השנים היפות שלנו לכתם של בוץ. נכון, נפלנו. והגובה? הגובה היה מסחרר. מי שטיפס עד העננים, הנפילה שלו מרסקת עצמות, אבל האם זה אומר שצריך להמשיך לחבוט אחד בשני על הרצפה?

הצד השני הוא הבחירה בשפיכות דמים של אגו – במקום בדם הלב. זה לשבת מולך, בלי מתווכים ובלי מסכות, ולהגיד: "אהבתי אותך. לעזאזל, כמה שאהבתי". דווקא בגלל שהיינו הכל, אני מסרב להפוך אותך לכלום. דווקא בגלל שראית אותי בעירום של הנשמה, אני לא אתן לאף עורך דין להלביש אותנו בשקרים.

זה חוסר ההיגיון שהופך להיגיון חדש: במקום לשלם לאנשים זרים כדי שינהלו לנו את השנאה, אנחנו משקיעים את המאמץ בלנהל את הפרידה. זה לא "ויתור", זו גבורה עילאית. זה להחליט שהזיכרון של החופה לא יחנק במסדרונות של בית משפט, שהילדים שלנו לא יגדלו בתוך שדה קרב של "מי לקח למי".

תראו את הכוח שבשקט הזה: אנחנו מניחים את החרבות, לא כי ניצחנו, אלא כי הבנו שבמלחמה הזאת – הניצחון הוא הפסד צורב. היום שאחרי האחר הוא יום שבו אפשר לנשום, כי לא שרפנו את כל הגשרים, השארנו נתיב אחד קטן – נתיב של כבוד.

זה הכאב הכי מזוקק שיש, להגיד שלום בלי רעש. אבל בסוף, כשנסתכל אחורה על השברים, לא נראה ערימת אפר של תביעות וצווים. נראה שני אנשים שהיה להם את האומץ לסגור את הספר, בלי לקרוע את הדפים. כי גם אם הסיפור נגמר – המילים שנכתבו בו פעם, עדיין ראויות למעט חסד.

ברשותך, אביא אופציה נוספת (השלישית, נכון)?

אולי אולי אפשר לנסות לשחזר את מה שהיה? אולי מתוך

הכאב והכעס והעלבון, יכול לצמוח משהו יפה, שוב?

הרי היה כל כך יפה, מה השתבש? מה קרה שהכל נעלם,

השתנה, או חלילה הפך לשנאה?

אולי בנקודה המרכזית הזו - לשים את האצבע

על קו השבר, נקודת השבר - יכולה להפציע

גאולה?

שעשויה להיות עמוקה יותר, אמיתית יותר, יפה

יותר, מלאת הודיה יותר?

אני חייב לכתוב כמה דברים מהניסיון של הרבה אנשים, ללא הבדל בין מנצחים למפסידים, ולאו דווקא בהקשר של גירושים (למרות שבגירושין זה יותר משמעותי אולי).

דבר ראשון, כשאומרים "להניח את הנשק", הכוונה היא להניח את הנשק. כלומר לדומם מלחמה מצידי, לעזוב את הזירה.

משום מה, הרבה פעמים אנשים חושבים שלהניח את הנשק הכוונה לברור מלחמות או לבחור את העיתוי לניצחון, או לדבר על "הסכם לטובת הילדים" ואז לתקוע סכין בגב. חשוב שיהיה ברור שאלו פרקטיקות מאוד יפות אולי, אבל זה לא נקרא להניח את הנשק. יתרה מזו, בדרך כלל הצד השני מסוגל לזהות מה עומד מולו, וזה מצטייר יותר כאסטרטגיה מלחמתית מאשר כשביתת נשק. והוא כמובן יגיב בהתאם.

דבר שני, כדאי למזער או למסגר את ההתבכיינויות. אם נכנעתי או נפגעתי רגשית אבל הבנתי שהמלחמה לא שווה, אז אני מוותר. לא צריך לקרקר את זה על כל גבעה גבוהה. לא פעם, הסכמים חתומים או הסדרים שמחזיקים מעמד, סתם מתערערים או הופכים למרירים כי צד אחד כל הזמן מתבכיין.

דבר שלישי והכי חשוב, זה ששביתת נשק לא נועדה לנצח או לצאת צדיק/ה וכדו'. היא בכלל לא קשורה לצד השני. שביתת נשק נועדה לאפשר לי להמשיך לעסוק בדברים שחשובים לי בלי לשאול מה ההוא חושב ומה הוא יעשה ואיך הוא יגיב. כשאני עסוק בעצמי אני עושה בשבילי את הטוב ביותר, חבל על האנרגיות לחשוב בראש של השני וכל הזמן לחיות על פיו.

ועוד מילה אחת: שביתת נשק לא תמיד נכונה. לפעמים גם צריך להילחם.

ממש מעניין אותי, לשמוע אמת טהורה ולא מפולספת...

סתם מעניין אם הרבה האנשים הם : ג’ימיני, צ’אט ג’יפיטי ויתר חבריך...

השאלה איך מתנהגים בפועל, בזה לצערינו הai לא יכול לעזור.

זה מאוד עוזר בקבלת החלטות וזה לגמרי מנתב התנהגויות בפועל של הרבה אנשים.

כמובן שאנשים ששואלים שאלה שטחית ורדודה ומקבלים ניסוח יפה, מבינים שזה לא מספיק. אבל אם מעמיקים בשיח עם ai הוא יכול מאוד לעזור בקבלת החלטות.

וגם פוגעים באחרים על הדרך. ( מקווה שאתה לא נפגע)

וכל המטרה היא רק לחדד את עצמך ולהגיב מהר

אולי זה דרכו של פורום אבל אני מעדיפה להתכתב עם אנשים אמיתיים

שמתנהגים גם יפה ולא רק כותבים יפה 🙂

ג'ימיני פגע בך?

מהניסיון שלי הוא מאוד זהיר ומכבד.

האמת לא הבנתי מה את רוצה ולאן את חותרת (אני אפילו מציע לך לשאול את עצמך את השאלה הזו).

אני אומר לך שזה לגמרי גם מהניסיון שלי האישי, וזה נכתב דווקא בעקבות איזה סיפור לאחרונה, אבל לא נראה לי שסה אמור לעניין אותך או מישהו כאן. רק אשמח להבין, אחרי שכתבתי את זה פתאום נהיה לך טוב בחיים? מה זה תרם לך?

ועוד שתי הערות קטנטנות:

1. פילוסופיה ואמת אינן סתירה. בהנחה שיש דבר כזה אמת, גם הפילוסופיה היא אמת.

2. עד כמה שידוע לי, גימיני וגיפיטי וגיאמסי הם לא "אנשים" וקטונתי מלומר שאני מכיר אותם.

עבר עריכה על ידי מתייעצת גירושין בתאריך ב' באדר תשפ"ו 9:38

לצערי קוראת מהחוויה שלי אשתף שאני רואה ערימת תוכן כתוב יפה

אבל לא מרגישה שזה כנה ולא אנושי. 

יש הרבה כאב אבל הרבה סיסמאות ולהט.וזה כנראה לא ai

אבל לא משהו שאפשר להגיב לו בפועל.

כשתכתוב בכנות ובאופן אישי, קונקרטי אוכל לענות לשתף ולהשתתף.

ולא פילוסופיה, זה לא הקטע שלי. ולא האמת בשטח.

אם אתה קורא את ההודעות שלי אתה מבין על מה אני מדברת ומה אני מחפשת.

ולגבי השאלות הכן מעשיות שאתה שואל:

זה מאד חשוב אם אתה שואל לעצמך ואז תסביר באיזה מצב אתה ?

או שאתה שואל לחברים שלך או מדברר אותם ( פעם אחת כן כתבת שאתה שואל עבור חבר)

אבל בשאר אין גילוי נאות על איזה אנשים ואיזה סיפורים אתה מדבר

אה חוץ מהמחפוד ובחדרי חדרים .

למעשה בשביל כנות עדיף שהחברים יסבירו את הרקע בעצמם 

ולא שאתה מביא את האמת כמו שאתה שומע מהם מה שנחשב לרב לשקר בפועל, כן?

אבל לא אתפלסף על זה...

סתם כך, בכרטיס אישי כתוב שאתה נשוי , כן? מקווה שאתה מודע לעניין...

אז זה לא שיח כנה ...ויש סיסמאות. זה לא כיף וזה רק גורם למריבות ולאקשן שלילי.,,

אולי ערוץ 7 נהנה מזה, אני לא.
 

אז שיהיה לך בהצלחה בהתכבויות עם שאר הניקים. ועם ai

אני את שלי הסברתי.

שאני שואלת - על מה אתם מדברים?

מה צריך לעשות או לא?

איך להיזהר לא לפגוע, מה לא לעשות, מה מפריע.

או שזה לא ענייני, ולא קשור אלי.

אז, אדרבא.

כי אם הכוונה למשהו כללי המאפיין את הפורום - טוב ויפה.

אם זה משהו אישי - אז לא חשוב.

אם את מוצאת שאני פוגעת איכשהו, אשמח לדעת על זה.

תודה!

ויתרתי על המלחמה.

אני עסוקה בשיקום ובניית החיים שלי.

יצאתי לתקופת בירור ולא הצפתי פה דברים- בתור מנהלת.

בירושלים מטפלת בבני זוג בשם זלטי רוזנטל zlaty.rosenthal.office@gmail.com

יודעת שהיא מומחית בטיפול באשה בלבד, מבלי שהבעל יצטרך לבא. 

שמעתי על נשים שהיא הדריכה אותן, במצבים קשים מאוד, ועזרה.

יש לה גם סדנאות בזום - תפתחי ותתרשמי.

לא יודעת כמובן במה מדובר, אבל אם זה לא אלים או מתקרב לכזה,

מציעה לך להמתין ולנסות כל מה שאת/אתם יכולים לעשות. 

מטפלת מדהימה בשם:לאה רביבי

054-3333070

העלה את כל הסרחונות שטען שעשיתי לו

וביקש: שלום בית ולחילופין גירושין

בית הדין שאל אותי אם אני רוצה שלום בית? ועניתי בכנות בחיוב

כל זה אחרי יישוב סכסוך על ידי עובדת סוציאלית ומגשרת.

בית הדין בעצמו לא התעניין בכל הגורמים שהלכנו אליהם ובמה שאמרו

למרות ההון הרב שהוצאנו על שלום בית בעבר

וגם לא התיחס לזאת שעשתה יישוב סכסוך

הוא הביא לנו מטפלת מטעמו והיא זו שבדקה את הרצון לשלום בית

ונתנה חוות דעת בהתאם.

אז אם את באמת רוצה גירושין תתחילי משם ואם באמת רוצה לשמור על הבית

אל תתקרבי לבית דין עד שלא ברור לך מה את באמת רוצה.

ממליצה לך טיפול אישי כדי להבהיר עם עצמך מה את רוצה.

? לא ידעתי שיש דבר כזה.

זה מושג שאני מכיר וגם הצעתי אותו בזמנו לגרושה כדי שנוכל לנסות לשקם את שלום הבית בלי לחשוש כל אחד מהכיפה אדומה של השני.

לא הצליח ולא קיבלתי שום היענות ממנה בנושא ובכלל, גם הכיפה אדומה הגיעה די מהר (כנראה חשבה בטעות שזאת התכנית שלי).

, לדבריה, "אף אחד לא מבין מה אני רוצה", למרות שהסברתי ברור כל הזמן למי שרצה לשמוע.

תביעה זה כמובן נישה שונה לחלוטין, אני מכיר רק את המושג של תביעת שלום בית שהגשתי מול תביעת גירושין שהגרושה הגישה (זאת זכותה כמובן).

הוא נותן תרופות . הוא לא מרפא שום טראומה מהילדות, לצערינו,

ריפוי מגיע מתהליך טיפולי ארוך ומייגע.

מסייגת שאצלי אין משותפת כך שהגיוני שהרוב באחריותי..

אני קונה לילדים הכל .. שיש דברים שצריך ב2 הבתים אני שולחת את הדבר הזה יחד עם הילדים ובמידה וקורה לזה משהו האבא שלהם משלם על חדש..

מבחינת הוצאות חצי חצי

אני משלמת על הכל וכל חודש שולחת לו רשימה והוא מעביר חצי (מדי פעם שהוא מבקש קבלות שולחות לו תצילומי אשראי)

הולצפ אין לי ניסיון..

ולגבי אם כל ההוצאות עליך אין כזה דבר יש מחציות גם למי שבמשמורת משותפת וגם למי שלא

יותר משמונה מאות שקל לילד?

אם הילדים במוסדות חינוך פרטיים/צהרון/הסעה/קופח/יום הולדת וכו...

אצלנו זה יוצא הרבה יותר מ800

מה כלול במחציות? יכולה לפרט?

בהסכם מה זה המחציות שלנו

אני לא יודעת מה מוגדר מחציות בחוק..

זה מה שאנחנו הכנסנו

וגם חוגים הוצאות של תחילת שנה וקייטנות

הלוואי והוא היה מקיים אתי את מה שכתבת בחיים המשותפים,
 

על הפרוד שלי

לא היה אכפת לו משום אירוע.

זה חלק מהסיבות לפרוד שלא אכפת לו מכלום רק....

1. בילוי משותף עם הילדים בחוץ - בעד

2. בבית שלנו/סעודות שבת - מנצנץ לי טיפה שאלה הלכתית

כי יש את הקטע שאסור הלכתית לגור באותו בניין.

מחשש לתקלות..

אז כל עניין הביחד הגיאוגרפי - הכי טוב תשאלו

רב שמכיר אתכם ואת היחסים ביניכם.

למרות שאם הוא גר כמה דקות הליכה,

ואין בעיה של יחוד. (ילד קטנים מסויימים, לא פותרים יחוד)

אז שבת ומסיבות שיהיה מישהו נוסף. איזה אח או מישהו.

ואז לפי דעתי זה יהיה טוב. אפילו פעם בחודש נגיד

ואז זה לא איזו קביעות לא סבירה, והמסר יחלחל לילדים, 

אבא ואמא עלינו בהורות - משותפת.

זוגיות - הם החליטו להפרד.

אבל יש לנו אבא ואמא. 

מתנה ענקית לילד.

כמה הילדים שלי ביקשו, ומבקשים גם היום

אבא בא תראה את הבית שלנו, את החדר שלי.

(גם היום הקטנה ביקשה)

אבל אימא לא מרשה..

אומר אמירות נחרצות כמו

"לא מתאים".... שאהיה עם הילד במקומו הטבעי כשהוא חולה, למרות שאביו לא שם....

שויין.....

של גבר, שמנסה ללקט את הפרורים האחרונים של הכבוד שלו...

אבל אני מקבלת וחיה מעולה גם ככה

למה למוטט אותו לפירורים?

ואם הוא פגוע אז עוד יותר כדאי לכבד אותו, לעזור לו לקום מהמשבר ולהגיע איתו למערכת יחסים טובה. 

מותר לבנאדם שתהיה לו פרטיות, בפרט שאתם עדיין באיזשהו הליך.

היה מאוד נחמד ומרגש אם הוא היה מאפשר, אבל לגיטימי לגמרי לא לאפשר.

ויחד עם זאת, מסביר לך שיש גבולות כלשהם של היגיון.

ובפרט עם בן זוגך (לבינתיים) שידוע כאדם מאוד נינוח ומלא בגמישות מחשבתית 😉

מי שיכול להבין שאפשר לפרק חבילה אמור להבין שאפשר לבקש פרטיות. בייס. סליחה על הגסות, אבל זה דיי צועק פה.

הסיפור כמובן מוצג פה כמשהו תלוש ממציאות מאוד מורכבת.

לא - פתאום קם אדם והחליט לפרק ביתו... (במקרה הזה אדמה)

כלומר אין מה לשלוח אותי לבדוק הלכתית עם רב

שאלתי תיאורטית בעיקר

רושמת גם כי פנו אלי כמה בפרטי שדאגו..אני שומרת על ההלכה ב"ה והשאלה הייתה לפתח שיח שמדבר על גבולות בין גרושים בין קשר טוב לידידות מוגזמת.

מרגיש שחלק לא הבינו למה כיוונתי..

אין לי תשובה לכל המצבים שתיארתי.

רק לציין שזו שאלה שיש סעיפים בהלכה שנראה

שגובלים בה. ואולי אפשר ללמוד מהם.

אסור לגור באותו מבוי יחד, כן באותו רחוב.

ניתן לחכמים לענות. אבל ברור שחובה לשמור

על יחוד עם כל אשה שאתה לא נשוי לה

ויש פה אפילו ריעותא, כי כבר היו יחד.

כל עוד לא יכול לבוא לתקלה ולדברים של חיבה

אסורה אז סבבה שהקשר שלהם יבנה שוב

לא רואה פה בעיה

הדבר הכי שמח בעולם

שיחזור לביחד שלהם.

כדי לגשש ולראות אם יש מצב לחזור זה לזו שוב, אז בסדר, אבל בגבולות! לא לעבור על יחוד!

ואם לא  - לא חושבת שאפשר רק ידידות בין איש לאישה, לאורך זמן. במיוחד אם היו נשואים קודם.

בחסדי שמים כיום נשואה בשנית, ורוצה להביא דעה אחרת ממה שנכתב כאן בתגובות, ודווקא למען הילדים. הרבה ילדים להורים גרושים מחזיקים במעמקי ליבם חלום שהוריהם יחזרו לחיות יחד והמשפחה תתאחה ותתאחד. תחשבו מה זה בשבילם לקבל מסרים סותרים כאלו, שאבא בא לבית ונמצא איתנו או יוצא לבלות איתנו ופתאום שוב יוצא מהתמונה כי אנחנו גרושים?? כמה זה מבלבל ומפתח אשליות שווא במקום לתת תהליך הסתגלות והתרגלות למצב בו כל אחד מההורים אוהב אותי הכי אבל לא ביחד! אפשר ורצוי מאד להתאחד באירועים, אבל זהו...

ילדים זקוקים לוודאות ובהירות, ובמיוחד אם אחד ההורים לא שלם במאה אחוז עם הגירושין וגם מטפח אשליות אישיות (הגרוש שלי למשל)

ולמי שכתב בינתיים אתם לא נשואים בשנית, תזרמו...

חשבתם איך ירגיש ילד שבן או בת הזוג החדש/ה בתמונה הורס לו את ההפנינג המשפחתי הזה? איך מראש שמתם רגל לנישואין העתידיים שלכם בכך שהילד יקשר את הקשר החדש שלכם עם פרידה מחודשת מאבא/אמא?

הכי בריא לדעתי זו ההפרדה הברורה, יש בית של אמא ובית של אבא ושת"פ טכני בין ההורים סביב צרכי הילדים, אבל בלי אינטימיות משפחתית מאחדת כשההורים גרושים. וכך תוכלו יחסית בקלות לתת מקום טבעי לבן זוג החדש אם וכאשר יגיע.

בהצלחה לכולם, כמה כאב בפורום כזה......

אני משתדלת לעשות הכל לפי ההלכה; אם הרב אומר שלא מורידים כיסוי , אינני מורידה.

וברור, שגם בשביל הילדים; לא מהפך כזה שעלול להתפרש אצלם (ולחוות אצלי...)

כקלילות בהלכה.

גם בבית אני עם כיסוי ראש. וגם בלילה. התרגלתי ואני ככה רוצה וככה מרגישה

צנועה יותר.

בכלל לא חשבתי אחרת.

1. ניסינו ללכת יחד לרופא ולעלות איתם במעלית, נגמר בקטסטרופה שהם לא מוכנים יותר שניפגש

2. לא. אנחנו בבתים נפרדים.

3.כנל

4. למה? הם נהנים להרוויח חגיגות כפולות ומכופלות. לא חייבים להשקיע מידי הרבה אפשר עוגה ודי

5. לא מתאים, לא לפי ההלכה,  זה בטח גם לא היה כיף, אחרת הינו נשארים ביחד ככה כל אחד מרוויח צומי משלו

6. למה לא? אם זה מספיק לך ולא לוקח ממך... אני שיתפתי אותו בקורסי הדרכת הורים שרכשתי. זה נהנה וזה לא חסר.

7. כשהוא ואני מלך ומלכה זה קשר מכבד, כל פעם שאני רושמת לו הודעה. אני חושבת כמה הוא מלך וחשוב מאד לילדי

אני כותבת לו במורא ובכבוד וכך זה לא נהיה חברי מידי ולא מתאים

העיקר זוכרת שהוא איש זר וקשור אלי פחות מהשכן שלי אני מדברת וחושבת עליו בכל הכבוד כאבא של ילדי ותו לו.

השנקל שלי:

1. ברור שאם אין תכנית לילדים משותפים, הכול באמת אחרת.

2. יכול להיות שבאופן כללי, יש אנשים שלמדו מנסיון חייהם מהם הדברים "החשובים באמת", ומה "פחות חשוב", ולכן יהיה קל יותר לגשר על פערים חיצוניים כל עוד הם לא מהותיים באמת.

איך הם רואים יחד את החיים המשותפים.

מי שחשובים לו או לה נושאי הדת, לא אמור להתפשר עליהם. עד כדי כך שזה לא נושא לדיון. מי שלא חשוב לו. שיעשה את החשבון. עם מה אפשר להתמודד ועם מה לא.

חבל, זה יכול לייצר אחלה טראפיק

נראה לי  שלפורום כאן יש פוטנציאל (מנחש שהרבה צפיות), אבל בפועל אין הרבה כותבים,  אז קשה לדעת מה "יתפוס"...

אני כבר מרגיש סלבריטי 🤣

אבל בינתיים לא נראה שהשיווק הצליח לגרור כל כך הרבה אנשים להגיב כאן...

שחשוב לי יראת שמים.  לא חושבת שאני מעריכה חפיפניקיות בהשקפה וכל הכרוך בכך.

כשייכת למגזר החרדי, אולי אפשר להתפשר על הלבוש החרדי וכו'. גם אם יתלה ביום העצמאות

את דגל המדינה או יגיד הלל, לא נורא. אבל שתהיה לו יראת שמים אמיתית, שזה יהיה הכיוון

שלו.

חשוב לי דברים שפעם הייתי מתפשרת עליהם

מה נראה לי פחות חשוב? שם, ייחוס , מראה חיצוני, עדה.

לא קשור לילדים. היחס לרבנים והיחס לסמכות וסתם ככה המחויבות להלכה ולדת זה השיקול.

ואני בעצמי בעבודה הזו לראות את בתי הדין פוסקים מזונות נמוכים

ולאבא אין צורך להראות קבלות, למה?

אני בעבודה גדולה להמשיך להאמין בממסד.

אבל הדת ואלוקים לא קשורים לזה!!! ה’ טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו.

האמת לא הבנתי כל מילה, אבל תודה על התגובה המושקעת.

העיקר שענית על מה ששאלתי - שדווקא הרמה הדתית נעשתה לך חשובה יותר. זה מקסים.

וגם תודה ל@נחלת (וסליחה על הדילי)

כלל שגדלתי ואני ממשיכה לגדול אני מבינה שעבור הרבה אנשים

דת זה הרבה יותר מחוקים והשתייכות.

יש בה המון המון בסיס רגשי. לפעמים אנשים חושבים שהם רוצים לברוח מהדת

למרות שזה לא הדת שמפריעה להם אלא כל מיני דמויות או דברים אחרים שהציקו להם.

לכן ברוך ה’ אנחנו לומדים יהדות ולא יהודים, כי כולם בשר ודם רק ה’ אמת ותורתו אמת.

זה נושא מאוד מדובר בסוציולוגיה, עד כמה הדת היא מרכיב אינדיבידואליסטי או דווקא חברתי, ומה ממנה מגביל לעומת החלקים שדווקא נותנים משמעות. נדמה לי שניסים מזרחי הוא זה שמדגיש את האמונות והתפיסות של תרבויות מסוימות, כגורמים משמעותיים יותר מהמעמד הסוציאלי שלהם (לדוגמה, מזרחיים הם מקופחים ולכן הם לכאורה אמורים להתאחד עם מקופחים אחרים, כמו הערבים, אבל זה לא קורה כי הדת יותר חשובה מהמעמד החברתי של הקהילה הזו).

לגבי ההבדל בין יהדות ליהודים, אישית אני לא מסכים איתך. כמונוטאיסט, אני מצפה שתהיה התגלמות של הטוב האלוהי בעולם. לא יתכן שיש אלוהים אחד וטוב אחד אבל אלוהים לא מצא אפילו אדם אחד שיבטא את הטוב הזה

ככה אני חושב ברמה העקרונית, אהל זה לא קשור לעובדות. מי שמחפש, ימצא בקלות אנשים טובים ורעים בכל קהילה (וגם צריך להגדיר מה זה טוב, אבל נניח שאני קנטיאני ואני רואה את הטוב בפספקטיבה של כוונה וחוק). ברור לי שיש הרבה חמאבניקים שהם אנשים נפלאים עם כוונות טובות ומסירות, ויש הרבה אנשים במגזר שלי שהם נוכלים וצבועים. אבל אם אני טוען שאלוהים הזה לא טוב, אני צריך להגיד שכ-ו-ל-ם לא טובים (או לפחות: כל המגזר שלי הם רעים), וזה לא נראה לי נכון...

ושוב נגררנו לפילוסופיה 😅

אלוקים הוא טוב, אבל כפי שכתבה מ.ג    בני אדם הם בשר ודם; נופלים וקמים, נופלים וקמים.....לכן נבראה התשובה. לא?

ומאז חטא האדם הראשון, העולם, הכל , הכל ירד לדרגה נמוכה יותר. וצריך לעמול הרבה כדי להיות טוב, כמו שהשם רוצה -

יש כאלה כמובן שנולדים עם מידות טובות מלכתחילה, אבל אין ספק שגם להם יש עבודה לעשות. הרי מאז החטא הגיע

המושג, תיקון.

לא הבנתי את העניין של קאנט; בכלל, המילה "דת" לא נשמעת  לי כל כך טוב.  לא יותר נכון לאמר "האמת", "המטרה של הבריאה"

וכד' ? קצת קשה לי עם הסוציולוגיה מבחינה זו;  לקחת מושג כל כך רוחני ( על אף שמתגשם על ידי המצוות והמעשים) ולנתח

אותו כמו שמנתחים איזה שבט בג'ונגל - אנטרופולוגית....או חברתית - כמו הגורמים למהפכה התעשייתית או למהפכה הצרפתית -

זה לא גם מפריע לרגש הדתי?, לתפילה? לחיבור עם השם?

אז דבריי היו מכוונים כלפי מי שמערער על הדת, "רוצה לברוח מהדת" כלשונה של @מתייעצת גירושין היקרה. למצבים כאלה אי אפשר להגעב ב"הדת היא האמת", כי על זה עומדת השאלה - האם הדת היא האמת? מה המטרה הסוציולוגית של הדת? מהו טוב והטם האנשים הדתיים מתנהגים בצורה שתואמת לאותו טוב אידאי?

(לגבי השאלה האחרונה, כאן כמובן קאנט מאוד משמעותי. כי אנחנו רוצים להגדיר אובייקטיבית מהו "טוב", לא בכלים דתיים. רק אציין שאת שאלת הטוב והגשמתו עסקו כבר דורות רבים, לפחות החל מסוקרטס בדיאלוגים המפורסמים "פרוטגוראוס" ו"אותיפרון", וכלה הרבה אחרי קאנט...).

בקיצור, מבחינתי, התגובה עסקה בשאלת השכנוע למי שמראש מוכן לפקפק בדת, ואז נכונות השאלות הסוציולוגיות וכו' (ואגב לא ציינתי כאן את גירץ, נדמה לי שיש פרק או שניים מאוד מעניינים בנושא הזה, בספרו "פרשנות של תרבויות"). כמובן, שמי שמאמין, כל הטרמינילוגיה שלו היא דדוקטיבית יותר.

ולא מכירה את הגותם של האישים שהזכרת.

אולי לא הבנתי, אבל חושבת שלשכנע מישהו שכדאי להיות דתי, מטעמים חברתיים וכאלה - זה לא בסיס טוב לשמירת מצוות.

אבל אולי לא הבנתי.

אני מכיר רק את ביה"ד הרבני.

קודם כל, זה קשה באמת ולא נוח,במיוחד כשיש הרבה חומרים.

משהו שראיתי שמקל, זה להיכנס לתיק ספציפי, לבחור לשונית "בקשות", לסדר לפי תאריך, ולהתחיל להןריד בקשה-החלטה וכו'.

עדיף לשמור לפי תאריך המסמך+מילה עם שם התיק ועוד מילה האם בקשה שלך/הצד השני/החלטה.

אנסה לשבת על זה בערב

זה לוונטי אצלי לתיק של ביה"ד.

רב התביעות בבית משפט

אם יש מידע לגבי החומר שבבית משפט, אודה

להוריד את כל ההחחטות בנפרד ואת כל הבקשות בנפרד?

יש לשונחת של בקשה ויש לשונית של החחטה או שבלשונית של הבקשות יש ממילא עמודה של החלטה 

יש לשונית של מסמכים, ששם יש הכול כולל דברים לא רלוונטיים (כמו זימון לביה"ד של כל עוה"ד שהיו בתיק מתחילת ההיסטוריה).

ויש לשונית של בקשות ששם זה מסודר "בקשה-החלטה" וחוזר חלילה.

גם "תגובת הצד השני" מוגדרת שם כבקשה.

מאחל לכולנו להבין קצת פחות בנושאים האלו בהיעדר צורך 🙂.

זה עזר לי מאוד

אמן, שלא יהיה צורך בזה

באמת מיותר

החיים רציניים זה לא צחוק

ומי שחושב יאלה, נתחתן מקסימום נתגרש שיתחתן עם עצמו כי הצד השני לוקח את החיים ברצינות.

אין דרך.

לא צריך.

אין דבר כזה פרודה במשרד הפנים ובשום מקום.

ממנה, תלוי איך המשמורת מתחלקת

נקודות זיכוי ממס הכנסה להורה גרוש או פרוד עבור גידול ילדיו

זה לאנשים שמשתכרים מעבודה בגובה שמחייב מס כמובן...

אפוטרופוס לדין הוא  "הקול" של הילד בהליכים משפטיים שנוגעים לחייו. במקרים של קונפליקט גדול או כשיש חשש שרצון הילד הולך לאיבוד בתוך "מלחמת העולמות" של המבוגרים, בית המשפט ממנה עורך דין שתפקידו לייצג את הילד באופן עצמאי.

הוא אמור לייצג את רצון הילד וטובתו.

האפוטרופוס לדין פועל בשני מישורים מקבילים שלעיתים מתנגשים:

* הצגת רצון הילד: להביא בפני השופט את מה שהילד באמת רוצה, בלי "פילטרים" של ההורים.

* הגנה על טובת הילד: אם הרצון של הילד עלול לפגוע בו.

האפוטרופוס יציג לבית המשפט את עמדתו המקצועית לגבי מה שישמור על הילד בצורה המיטבית.

בנוסף, האפוטרופוס לדין משמש כגורם ממתן. הוא נפגש עם הילד בסביבה ניטרלית, מקשיב לו ומנסה להסביר לו את ההליך המשפטי בשפה פשוטה ומותאמת גיל. הוא עוזר לילד להבין את ההשלכות של ההחלטות המתקבלות.

הוא נחשב גם לגורם אובייקטיבי שבית המשפט סומך עליו. בניגוד לעורכי הדין של ההורים, שמחויבים ללקוח שלהם, האפוטרופוס לדין מחויב אך ורק לילד ולא לאחד מההורים.

כדי לדעת למה צריך לגייס אותה, צריך עוד פרטים.

אשמח להמשיך לייעץ לך..

לגייס אותה לזה.

היא נכנסת לנישות של חוקים, היא עורכת דין לכל דבר.

כדירצו את דעתה בקשר לילדים היא תצטרך להציג אותה

היא תיפגש עם הילדים, תשאל מה הם רוצים וחושבים וזהו.

הקטינים שהכרתי טענו שהיא חופרת להם...

שבוע שבוע

חצי חצי

יום יום

מתלבטים המון 

במיוחד כשגרים קרוב,ככה הילדים רואים את 2 ההורים ברוב הימים.

כאן, יש הרחבה בנושא.

חלוקת זמני שהות הורים גרושים:

בשרשור אחר כתבת שאת לא דתייה. בהנחה שהפרוד/גרוש שלך דתי, זה לא משפיע על ההחלטות בנושא המשמורת?

סתם שואל מתוך עניינות.

שמעתי על מישהו שהקים בית חרדי רגיל, אבל גרושתו החליטה "לצאת מהארון" כלסבית וגם חילונית.

עדיין, נתנו להם משמורת משותפת, לגבי החינוך סוכם על בי"ס ממ"ד, מה שהוא כן הצליח, היה למנוע מהאם לקחת את הילדים למצעד (וגם זה בנס, רק כי היה שופט ערבי)...

וודאי אצל הדתלי"ם.

זה זוגות שמראש מחליטים על אורח חיים מסוים לילדים (כנראה הם כן יודעים מה "תפקיד האב כמחנך" - צריך עכשיו לתייג אותך? 😉).

אבל אם בן/בת זוג מחליטים לשנות כיוון, בדרך כלל נוצרת שאלה יותר מהותית על גידול הילדים. ככה אני חשבתי. אולי אני טועה.

בכל מקרה מעניין מה היא תענה, אם בא לה... (וזה לא סיבה שתעצור מלהגיב)

הוא הדתלש יותר חזק ממני.

הוא למשל ינהל את הבית כבית לא שומר שבת,

בעוד שלי זה חשוב שכן יהיה בית שומר שבת ומסורת.

לא רואה סיבה שזה ישפיע בכל אופן,

זכותו על הילדים ממש כמו שזכותי ולכל אחד יש זכות לנהל את חייו כפי שהוא רואה לנכון. 

עכשיו אני קולט את הסיטואציה:

1. אתם באותו ראש באופן כללי.

2. הילדים קטנים כך שאין איזה שינוי חינוכי פתאומי.

אז על מה שנותר זה להעריך אתכם על ההבנות ולאחל בהצלחה על הדרך החדשה!!

הילדים אמנם קטנים אבל מתחנכים במסגרות דתיות,

זה יוצר חיכוך מסוים כי הוא מעדיף שהם יעברו לממלכתיות.

אבל סה"כ יש כבוד הדדי והבנה.

הילדים כן רואים אותו מחלל שבת ואותי זה מעמיד במצב פחות כיפי.

עברנו את פרעה 😅

שיחסית יש הבנות , משדרים כמעט על אותו גל, מבינים שיש דברים שצריך לחרוק שיניים...

התוצאה היא שבמקום לריב ולסחוט ולנסות להוכיח שהגרוש שלך בעצם אונס את הילדות שלו (ובלי לשים לב, לקחת קטינים ולהחדיר להם בכוח חרדות ותכנים לא תואמי גיל, מה שנקרא "הטרדה מינית") - את כל זה את מחליפה בשאלה נעימה ומיטיבה: איך תהיה המשמורת הכי טובה ומוצלחת לילדים שלי?

כמה פשוט ככה יפה. הלוואי שתהיינה עוד הרבה אימהות כמוך!!

שלום לך,

יש שני מודלים מרכזיים לחלוקת הימים שמתאימים בעיקר לילדים קטנים:

1. מודל ה-2-2-3 (מתאים בעיקר לילדים צעירים)

במודל זה, הילדים נמצאים יומיים אצל הורה א', יומיים אצל הורה ב', ובסוף השבוע (שישי-ראשון) הם חוזרים להורה א'. בשבוע שלאחר מכן, הסבב מתהפך.

* היתרון: הילד לא נפרד מאף הורה לזמן ממושך.

* החיסרון: "חיים על מזוודות". המון מעברים במהלך השבוע שיכולים לייצר תחושת חוסר שקט.

2. מודל הימים הקבועים (הפופולרי ביותר)

חלוקה שבה לכל הורה יש יומיים קבועים באמצע השבוע, וסופי השבוע מתחלפים.

* לדוגמה: הורה א' תמיד בראשון ושני, הורה ב' תמיד בשלישי ורביעי, ובחמישי הילד עובר למי שזה תורו בסופ"ש.

* היתרון: מקסימום יציבות. הילד יודע ש"ביום שני אני תמיד אצל אבא". זה מאפשר חוגים קבועים וסדר יום ברור.

* החיסרון: נוצר פער של חמישה ימים ללא אחד ההורים פעם בשבועיים (מיום רביעי עד שני).

חשוב לדעת לתווך לילדים את הזמנים באופן ברור ומסודר. ולרכך להם עד כמה שאפשר את המעברים בין הורה אחד לשני.

ממליצה גם על בחירת חפץ שילך עם הילד לשני ההורים וכן, בחירת חפצים שהילדים אוהבים שיהיו בכל בית. כך שהילד ירגיש שיש לו את הפינה המוכרת לו..

בהצלחה רבה!

נראית לי פשוטה השניות הזו; צריך כנראה הרבה להתפלל שהילדים יבחרו נכון. כיהודים.

בהצלחה!

לפתוח חשבון בנק נפרד מבלי לצאת מהחשבון המשותף.

להעביר לשם את המשכורת ולהתחיל להתנהל משם.

בקביעת מועד הקרע לדןגמה.

לא בטוח שזה רע כמובן, אבל חשוב לדעת את זה.

בכל מקרה, תעשה כל מאמץ להתגרש בהסכמה ובצורה יפה כמה שאפשר כמו שנראה שאתם מנסים, גם אם יש מערבולת של רגשות היא זמנית יחסית בדרך כלל.

לעומת זאת, צלקות של גירושין קשים יכולים להישאר הרבה יותר זמן.

(ועוד לא דיברתי על ההתמשכות הארוכה שעשויה להיות להליכים אצל מי שבוחר לבלות בערכאות).

תרגיש נוח לפנות באישי אם תרצה להתייעצות, סתם שיתוף וכיו"ב.

להוות בעיה לגבי מועד הקרע.

מה משמעויות של מועד קרע?

מה הבדל בין מועד קרע לבין מועד פרידה או שזה אותו דבר

יש מועד שעד אליו יש "חזקת שיתוף", וכשמחלקים את הרכוש (והחובות אם יש...), מחלקים לפי מה שהיה במועד הזה.

זה יכול להיות היום בו נפרדים/היום בו פתחו חשבונות נפרדים עבור הפרידה המתוכננת/יום בו פתחו תביעות משפטיות וכיו"ב.

הרבה פעמים זה לא כל כך משמעותי, אבל לפעמים כן.

עריכה-הסתייגות קטנה, אני גם לא רב, אבל יודע שכשומרי הלכה יכול להיות שבעייתי לחלוק בשיטה הזאת.

כדאי לשאול קודם רב קודם.

אם זה נכון לוגיסטית או מוסרית זאת שאלה אחרת

מקווה שלקחתי עורכת דין שפניה לא למלחמות

לא מכירה , אבל מבענה שניתן למנות אקטואר שבודק את נושא הכספים

יש פה מישהו עם מידע/ניסיון לגבי אקטואר?

כל בעל מקצוע שבית הדין ממנה זה הון תופעות ואין ערובה של מקצועיות

יש תדפיסי חשבון בנק..בקלות אפשר להראות משיכות כספים

אין לי שום עצה חכמה לומר לך, חוץ מהשמחה שאת מתחילה לקחת אחריות ולהסתדר בכוחות עצמך.

לא יודע אם זה במקרה, אבל הבשורה (האגבית) שלך מגיעה בפרשה של יציאת מצרים. הגמרא (סוטה ב.) דורשת מהפסוק "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" - שקשה זיווגו של אדם בזיווג שני, כקריעת ים סוף. בתוספות שאנץ מוסבר בשם רבינו תם, שכוונת הגמרא, שעם ישראל יצאו ממצרים, כשמצרים ב"בכי" והיהודים ב"שירות". כלומר, שה' עושה את הקרע בזיווג הראשון, באופן מדויק וטוב, כדי שהזיווג השני יתחבר הצורה מופתית, מפליאה ומדהימה, בדיוק כמו קריעת ים סוף (והחיבור של הים לאחר מכן - כהרכבה מזגית מוחלטת!).

בקיצור, אל תשכחי לעדכן כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, כי זה עוד יגיע!!

אני מקבלת כ"כ הרבה תגובות שיפוטיות מהסביבה שמתחילה לדעת עכשיו .

מהחברים הקרובים,

מכל מי ששומע את הצד של בעלי ולא שומע את שלי - כי אני עושה שמיניות באוויר כדי לשמור על כבודו.

וכל אחד בטוח שהוא מצא את השיטה לשלום בית ואני חייבת לנסות ולתת עוד צ'אנס...

כל חכמי חלם התעוררו משנתם ובטוחים שהם יודעים יותר טוב ממני.

למרות שאם לפי החוק אני כשירה להביא ילדים, כשירה להוציא רשיון ובריאה בנפשי- למה אתם מערעים על שיקול הדעת שלי ובטוחים שאתם יודעים יותר טוב ממני?!?!?

אנשים מתאבלים עליי ועל הנישואים שלי כאילו מישהו מת ח"ו או מינימום הרגתי מישהו...

כדי שנוכל להקשיב לך בלי לראות את המעטפת, שלפעמים היא סתם מבלבלת.

הרבה פעמים אנשים לא יודעים על הבעיה בטהרתה, ורואים את הקליפה ומתמקדים בה. הלוואי שהקרובים והחבאים שלך לעולם לא יתמודגו עם הבעיה הטהורה שאת מתמודדת איתה (והלוואי שאת כן תצליחי להתמודד בצורה הכי מיטבית!!).

אני חייב לומר לך לפחות לפי התחושה שלי. אם כל מה שסיפרת על האמון ביניכם מדויק, המזבח יוריד בקרוב דמעות של אושר (וגם את) 😇

שלך ושל הילדים.

רעשי רקע תמיד יהיו, עזבי אותם.

אל תלחמי בלתקן את מה שהבעל מספר

תהיי את