פורום גרושים וגרושות (עמוד 1)

מנצל את  ההזדמנות להגיד שאפשר גם אחרת, ולא תמיד חייבים להעניש את עצמנו במלחמות מתישות, כאילו הכאב על עצם הגירושין לא מספיק.

ביקשתי מג'מיני לנסח את ההבדלים בין 2 הצורות, לא יצא מוצלח במיוחד, אבל לא היה לי כוח לנסח בעצמי:

אופציה 1: מהתקרה של העולם – לרצפה של בית המשפט

תעצמו עיניים. תריחו את הבושם של יום החתונה, תשמעו את הלחישה ההיא באוזן, מתחת לשמיכה, "אני איתך, לכל מקום, תמיד". היינו על התקרה של העולם, נכון? שיכורים מאמונה שאנחנו חסיני אש, שאנחנו המצאנו את המושג "בית". ידענו כל קמט בצחוק, כל פחד שמתחבא בנשימה, היינו הכספת אחד של השנייה – המקום שבו מניחים את הנשמה בלי שום הגנה.

ועכשיו? עכשיו תפתחו עיניים. אנחנו בנחיתת אונס, והקרקע היא דף של פרוטוקול. איך זה הגיוני, תגידו לי, שהידיים שפעם ליטפו פנים ברוך של משי, הן אותן ידיים שחותמות עכשיו על תצהיר שנועד להחריב? איך השפתיים שצעקו "אני אוהב" בשיא של התרגשות, מפיקות עכשיו מילים כמו "מדור", "משמורת" ו"איזון משאבים"?

זו הטרגדיה האמיתית: הנפילה היא לא מהנישואין – הנפילה היא מהאמון. האדם שהיה המקלט שלך מהעולם, הופך להיות העולם שממנו אתה צריך מקלט. אנחנו משתמשים בסודות הכי כמוסים, באלו שנלחשו ברגעי חסד מוחלטים, והופכים אותם לכדורים בנשק אוטומטי. זה לא סתם סכסוך, זו בגידה של הגוף בעצמו.

וזה חוסר ההיגיון ששורף את הנשמה: אם אהבנו ככה – איך אנחנו מסוגלים לשנוא ככה? איך אנחנו נותנים למערכת, לאנשים זרים בתוך גלימות, לפרק לגורמים את מה שנבנה בדם, יזע ודמעות של שמחה? אנחנו מענישים את עצמנו על זה שפעם היינו מאוחדים, שורפים את הגשר שדרכו עברנו, רק כדי לוודא שהצד השני לא יוכל לחזור.

אבל כששורפים גשר כשעומדים עליו – כולם נופלים למים. המרחק מהחופה לספסל בבית המשפט הוא אולי כמה קילומטרים, אבל בלב... בלב זו תהום שאין לה סוף. הלוואי שהיינו זוכרים, רגע לפני הדיון הבא, שמי שיושב מולנו הוא לא "הצד שכנגד". הוא האדם שפעם, ביום אחד בהיר, הבטחנו לו את כל מה שיש לנו לתת.

אופציה 2- להציל את השברים (האומץ להניח לנשק)

תעצרו. רגע לפני שהעט נוגע בנייר והופך לכדור בלב, רגע לפני שהופכים את השנים היפות שלנו לכתם של בוץ. נכון, נפלנו. והגובה? הגובה היה מסחרר. מי שטיפס עד העננים, הנפילה שלו מרסקת עצמות, אבל האם זה אומר שצריך להמשיך לחבוט אחד בשני על הרצפה?

הצד השני הוא הבחירה בשפיכות דמים של אגו – במקום בדם הלב. זה לשבת מולך, בלי מתווכים ובלי מסכות, ולהגיד: "אהבתי אותך. לעזאזל, כמה שאהבתי". דווקא בגלל שהיינו הכל, אני מסרב להפוך אותך לכלום. דווקא בגלל שראית אותי בעירום של הנשמה, אני לא אתן לאף עורך דין להלביש אותנו בשקרים.

זה חוסר ההיגיון שהופך להיגיון חדש: במקום לשלם לאנשים זרים כדי שינהלו לנו את השנאה, אנחנו משקיעים את המאמץ בלנהל את הפרידה. זה לא "ויתור", זו גבורה עילאית. זה להחליט שהזיכרון של החופה לא יחנק במסדרונות של בית משפט, שהילדים שלנו לא יגדלו בתוך שדה קרב של "מי לקח למי".

תראו את הכוח שבשקט הזה: אנחנו מניחים את החרבות, לא כי ניצחנו, אלא כי הבנו שבמלחמה הזאת – הניצחון הוא הפסד צורב. היום שאחרי האחר הוא יום שבו אפשר לנשום, כי לא שרפנו את כל הגשרים, השארנו נתיב אחד קטן – נתיב של כבוד.

זה הכאב הכי מזוקק שיש, להגיד שלום בלי רעש. אבל בסוף, כשנסתכל אחורה על השברים, לא נראה ערימת אפר של תביעות וצווים. נראה שני אנשים שהיה להם את האומץ לסגור את הספר, בלי לקרוע את הדפים. כי גם אם הסיפור נגמר – המילים שנכתבו בו פעם, עדיין ראויות למעט חסד.

ברשותך, אביא אופציה נוספת (השלישית, נכון)?

אולי אולי אפשר לנסות לשחזר את מה שהיה? אולי מתוך

הכאב והכעס והעלבון, יכול לצמוח משהו יפה, שוב?

הרי היה כל כך יפה, מה השתבש? מה קרה שהכל נעלם,

השתנה, או חלילה הפך לשנאה?

אולי בנקודה המרכזית הזו - לשים את האצבע

על קו השבר, נקודת השבר - יכולה להפציע

גאולה?

שעשויה להיות עמוקה יותר, אמיתית יותר, יפה

יותר, מלאת הודיה יותר?

אני חייב לכתוב כמה דברים מהניסיון של הרבה אנשים, ללא הבדל בין מנצחים למפסידים, ולאו דווקא בהקשר של גירושים (למרות שבגירושין זה יותר משמעותי אולי).

דבר ראשון, כשאומרים "להניח את הנשק", הכוונה היא להניח את הנשק. כלומר לדומם מלחמה מצידי, לעזוב את הזירה.

משום מה, הרבה פעמים אנשים חושבים שלהניח את הנשק הכוונה לברור מלחמות או לבחור את העיתוי לניצחון, או לדבר על "הסכם לטובת הילדים" ואז לתקוע סכין בגב. חשוב שיהיה ברור שאלו פרקטיקות מאוד יפות אולי, אבל זה לא נקרא להניח את הנשק. יתרה מזו, בדרך כלל הצד השני מסוגל לזהות מה עומד מולו, וזה מצטייר יותר כאסטרטגיה מלחמתית מאשר כשביתת נשק. והוא כמובן יגיב בהתאם.

דבר שני, כדאי למזער או למסגר את ההתבכיינויות. אם נכנעתי או נפגעתי רגשית אבל הבנתי שהמלחמה לא שווה, אז אני מוותר. לא צריך לקרקר את זה על כל גבעה גבוהה. לא פעם, הסכמים חתומים או הסדרים שמחזיקים מעמד, סתם מתערערים או הופכים למרירים כי צד אחד כל הזמן מתבכיין.

דבר שלישי והכי חשוב, זה ששביתת נשק לא נועדה לנצח או לצאת צדיק/ה וכדו'. היא בכלל לא קשורה לצד השני. שביתת נשק נועדה לאפשר לי להמשיך לעסוק בדברים שחשובים לי בלי לשאול מה ההוא חושב ומה הוא יעשה ואיך הוא יגיב. כשאני עסוק בעצמי אני עושה בשבילי את הטוב ביותר, חבל על האנרגיות לחשוב בראש של השני וכל הזמן לחיות על פיו.

ועוד מילה אחת: שביתת נשק לא תמיד נכונה. לפעמים גם צריך להילחם.

ממש מעניין אותי, לשמוע אמת טהורה ולא מפולספת...

סתם מעניין אם הרבה האנשים הם : ג’ימיני, צ’אט ג’יפיטי ויתר חבריך...

השאלה איך מתנהגים בפועל, בזה לצערינו הai לא יכול לעזור.

זה מאוד עוזר בקבלת החלטות וזה לגמרי מנתב התנהגויות בפועל של הרבה אנשים.

כמובן שאנשים ששואלים שאלה שטחית ורדודה ומקבלים ניסוח יפה, מבינים שזה לא מספיק. אבל אם מעמיקים בשיח עם ai הוא יכול מאוד לעזור בקבלת החלטות.

וגם פוגעים באחרים על הדרך. ( מקווה שאתה לא נפגע)

וכל המטרה היא רק לחדד את עצמך ולהגיב מהר

אולי זה דרכו של פורום אבל אני מעדיפה להתכתב עם אנשים אמיתיים

שמתנהגים גם יפה ולא רק כותבים יפה 🙂

ג'ימיני פגע בך?

מהניסיון שלי הוא מאוד זהיר ומכבד.

האמת לא הבנתי מה את רוצה ולאן את חותרת (אני אפילו מציע לך לשאול את עצמך את השאלה הזו).

אני אומר לך שזה לגמרי גם מהניסיון שלי האישי, וזה נכתב דווקא בעקבות איזה סיפור לאחרונה, אבל לא נראה לי שסה אמור לעניין אותך או מישהו כאן. רק אשמח להבין, אחרי שכתבתי את זה פתאום נהיה לך טוב בחיים? מה זה תרם לך?

ועוד שתי הערות קטנטנות:

1. פילוסופיה ואמת אינן סתירה. בהנחה שיש דבר כזה אמת, גם הפילוסופיה היא אמת.

2. עד כמה שידוע לי, גימיני וגיפיטי וגיאמסי הם לא "אנשים" וקטונתי מלומר שאני מכיר אותם.

עבר עריכה על ידי מתייעצת גירושין בתאריך ב' באדר תשפ"ו 9:38

לצערי קוראת מהחוויה שלי אשתף שאני רואה ערימת תוכן כתוב יפה

אבל לא מרגישה שזה כנה ולא אנושי. 

יש הרבה כאב אבל הרבה סיסמאות ולהט.וזה כנראה לא ai

אבל לא משהו שאפשר להגיב לו בפועל.

כשתכתוב בכנות ובאופן אישי, קונקרטי אוכל לענות לשתף ולהשתתף.

ולא פילוסופיה, זה לא הקטע שלי. ולא האמת בשטח.

אם אתה קורא את ההודעות שלי אתה מבין על מה אני מדברת ומה אני מחפשת.

ולגבי השאלות הכן מעשיות שאתה שואל:

זה מאד חשוב אם אתה שואל לעצמך ואז תסביר באיזה מצב אתה ?

או שאתה שואל לחברים שלך או מדברר אותם ( פעם אחת כן כתבת שאתה שואל עבור חבר)

אבל בשאר אין גילוי נאות על איזה אנשים ואיזה סיפורים אתה מדבר

אה חוץ מהמחפוד ובחדרי חדרים .

למעשה בשביל כנות עדיף שהחברים יסבירו את הרקע בעצמם 

ולא שאתה מביא את האמת כמו שאתה שומע מהם מה שנחשב לרב לשקר בפועל, כן?

אבל לא אתפלסף על זה...

סתם כך, בכרטיס אישי כתוב שאתה נשוי , כן? מקווה שאתה מודע לעניין...

אז זה לא שיח כנה ...ויש סיסמאות. זה לא כיף וזה רק גורם למריבות ולאקשן שלילי.,,

אולי ערוץ 7 נהנה מזה, אני לא.
 

אז שיהיה לך בהצלחה בהתכבויות עם שאר הניקים. ועם ai

אני את שלי הסברתי.

שאני שואלת - על מה אתם מדברים?

מה צריך לעשות או לא?

איך להיזהר לא לפגוע, מה לא לעשות, מה מפריע.

או שזה לא ענייני, ולא קשור אלי.

אז, אדרבא.

כי אם הכוונה למשהו כללי המאפיין את הפורום - טוב ויפה.

אם זה משהו אישי - אז לא חשוב.

אם את מוצאת שאני פוגעת איכשהו, אשמח לדעת על זה.

תודה!

ויתרתי על המלחמה.

אני עסוקה בשיקום ובניית החיים שלי.

יצאתי לתקופת בירור ולא הצפתי פה דברים- בתור מנהלת.

בירושלים מטפלת בבני זוג בשם זלטי רוזנטל zlaty.rosenthal.office@gmail.com

יודעת שהיא מומחית בטיפול באשה בלבד, מבלי שהבעל יצטרך לבא. 

שמעתי על נשים שהיא הדריכה אותן, במצבים קשים מאוד, ועזרה.

יש לה גם סדנאות בזום - תפתחי ותתרשמי.

לא יודעת כמובן במה מדובר, אבל אם זה לא אלים או מתקרב לכזה,

מציעה לך להמתין ולנסות כל מה שאת/אתם יכולים לעשות. 

מטפלת מדהימה בשם:לאה רביבי

054-3333070

העלה את כל הסרחונות שטען שעשיתי לו

וביקש: שלום בית ולחילופין גירושין

בית הדין שאל אותי אם אני רוצה שלום בית? ועניתי בכנות בחיוב

כל זה אחרי יישוב סכסוך על ידי עובדת סוציאלית ומגשרת.

בית הדין בעצמו לא התעניין בכל הגורמים שהלכנו אליהם ובמה שאמרו

למרות ההון הרב שהוצאנו על שלום בית בעבר

וגם לא התיחס לזאת שעשתה יישוב סכסוך

הוא הביא לנו מטפלת מטעמו והיא זו שבדקה את הרצון לשלום בית

ונתנה חוות דעת בהתאם.

אז אם את באמת רוצה גירושין תתחילי משם ואם באמת רוצה לשמור על הבית

אל תתקרבי לבית דין עד שלא ברור לך מה את באמת רוצה.

ממליצה לך טיפול אישי כדי להבהיר עם עצמך מה את רוצה.

? לא ידעתי שיש דבר כזה.

זה מושג שאני מכיר וגם הצעתי אותו בזמנו לגרושה כדי שנוכל לנסות לשקם את שלום הבית בלי לחשוש כל אחד מהכיפה אדומה של השני.

לא הצליח ולא קיבלתי שום היענות ממנה בנושא ובכלל, גם הכיפה אדומה הגיעה די מהר (כנראה חשבה בטעות שזאת התכנית שלי).

, לדבריה, "אף אחד לא מבין מה אני רוצה", למרות שהסברתי ברור כל הזמן למי שרצה לשמוע.

תביעה זה כמובן נישה שונה לחלוטין, אני מכיר רק את המושג של תביעת שלום בית שהגשתי מול תביעת גירושין שהגרושה הגישה (זאת זכותה כמובן).

הוא נותן תרופות . הוא לא מרפא שום טראומה מהילדות, לצערינו,

ריפוי מגיע מתהליך טיפולי ארוך ומייגע.

מסייגת שאצלי אין משותפת כך שהגיוני שהרוב באחריותי..

אני קונה לילדים הכל .. שיש דברים שצריך ב2 הבתים אני שולחת את הדבר הזה יחד עם הילדים ובמידה וקורה לזה משהו האבא שלהם משלם על חדש..

מבחינת הוצאות חצי חצי

אני משלמת על הכל וכל חודש שולחת לו רשימה והוא מעביר חצי (מדי פעם שהוא מבקש קבלות שולחות לו תצילומי אשראי)

הולצפ אין לי ניסיון..

ולגבי אם כל ההוצאות עליך אין כזה דבר יש מחציות גם למי שבמשמורת משותפת וגם למי שלא

יותר משמונה מאות שקל לילד?

אם הילדים במוסדות חינוך פרטיים/צהרון/הסעה/קופח/יום הולדת וכו...

אצלנו זה יוצא הרבה יותר מ800

מה כלול במחציות? יכולה לפרט?

בהסכם מה זה המחציות שלנו

אני לא יודעת מה מוגדר מחציות בחוק..

זה מה שאנחנו הכנסנו

וגם חוגים הוצאות של תחילת שנה וקייטנות

הלוואי והוא היה מקיים אתי את מה שכתבת בחיים המשותפים,
 

על הפרוד שלי

לא היה אכפת לו משום אירוע.

זה חלק מהסיבות לפרוד שלא אכפת לו מכלום רק....

1. בילוי משותף עם הילדים בחוץ - בעד

2. בבית שלנו/סעודות שבת - מנצנץ לי טיפה שאלה הלכתית

כי יש את הקטע שאסור הלכתית לגור באותו בניין.

מחשש לתקלות..

אז כל עניין הביחד הגיאוגרפי - הכי טוב תשאלו

רב שמכיר אתכם ואת היחסים ביניכם.

למרות שאם הוא גר כמה דקות הליכה,

ואין בעיה של יחוד. (ילד קטנים מסויימים, לא פותרים יחוד)

אז שבת ומסיבות שיהיה מישהו נוסף. איזה אח או מישהו.

ואז לפי דעתי זה יהיה טוב. אפילו פעם בחודש נגיד

ואז זה לא איזו קביעות לא סבירה, והמסר יחלחל לילדים, 

אבא ואמא עלינו בהורות - משותפת.

זוגיות - הם החליטו להפרד.

אבל יש לנו אבא ואמא. 

מתנה ענקית לילד.

כמה הילדים שלי ביקשו, ומבקשים גם היום

אבא בא תראה את הבית שלנו, את החדר שלי.

(גם היום הקטנה ביקשה)

אבל אימא לא מרשה..

אומר אמירות נחרצות כמו

"לא מתאים".... שאהיה עם הילד במקומו הטבעי כשהוא חולה, למרות שאביו לא שם....

שויין.....

של גבר, שמנסה ללקט את הפרורים האחרונים של הכבוד שלו...

אבל אני מקבלת וחיה מעולה גם ככה

למה למוטט אותו לפירורים?

ואם הוא פגוע אז עוד יותר כדאי לכבד אותו, לעזור לו לקום מהמשבר ולהגיע איתו למערכת יחסים טובה. 

מותר לבנאדם שתהיה לו פרטיות, בפרט שאתם עדיין באיזשהו הליך.

היה מאוד נחמד ומרגש אם הוא היה מאפשר, אבל לגיטימי לגמרי לא לאפשר.

ויחד עם זאת, מסביר לך שיש גבולות כלשהם של היגיון.

ובפרט עם בן זוגך (לבינתיים) שידוע כאדם מאוד נינוח ומלא בגמישות מחשבתית 😉

מי שיכול להבין שאפשר לפרק חבילה אמור להבין שאפשר לבקש פרטיות. בייס. סליחה על הגסות, אבל זה דיי צועק פה.

הסיפור כמובן מוצג פה כמשהו תלוש ממציאות מאוד מורכבת.

לא - פתאום קם אדם והחליט לפרק ביתו... (במקרה הזה אדמה)

כלומר אין מה לשלוח אותי לבדוק הלכתית עם רב

שאלתי תיאורטית בעיקר

רושמת גם כי פנו אלי כמה בפרטי שדאגו..אני שומרת על ההלכה ב"ה והשאלה הייתה לפתח שיח שמדבר על גבולות בין גרושים בין קשר טוב לידידות מוגזמת.

מרגיש שחלק לא הבינו למה כיוונתי..

אין לי תשובה לכל המצבים שתיארתי.

רק לציין שזו שאלה שיש סעיפים בהלכה שנראה

שגובלים בה. ואולי אפשר ללמוד מהם.

אסור לגור באותו מבוי יחד, כן באותו רחוב.

ניתן לחכמים לענות. אבל ברור שחובה לשמור

על יחוד עם כל אשה שאתה לא נשוי לה

ויש פה אפילו ריעותא, כי כבר היו יחד.

כל עוד לא יכול לבוא לתקלה ולדברים של חיבה

אסורה אז סבבה שהקשר שלהם יבנה שוב

לא רואה פה בעיה

הדבר הכי שמח בעולם

שיחזור לביחד שלהם.

כדי לגשש ולראות אם יש מצב לחזור זה לזו שוב, אז בסדר, אבל בגבולות! לא לעבור על יחוד!

ואם לא  - לא חושבת שאפשר רק ידידות בין איש לאישה, לאורך זמן. במיוחד אם היו נשואים קודם.

בחסדי שמים כיום נשואה בשנית, ורוצה להביא דעה אחרת ממה שנכתב כאן בתגובות, ודווקא למען הילדים. הרבה ילדים להורים גרושים מחזיקים במעמקי ליבם חלום שהוריהם יחזרו לחיות יחד והמשפחה תתאחה ותתאחד. תחשבו מה זה בשבילם לקבל מסרים סותרים כאלו, שאבא בא לבית ונמצא איתנו או יוצא לבלות איתנו ופתאום שוב יוצא מהתמונה כי אנחנו גרושים?? כמה זה מבלבל ומפתח אשליות שווא במקום לתת תהליך הסתגלות והתרגלות למצב בו כל אחד מההורים אוהב אותי הכי אבל לא ביחד! אפשר ורצוי מאד להתאחד באירועים, אבל זהו...

ילדים זקוקים לוודאות ובהירות, ובמיוחד אם אחד ההורים לא שלם במאה אחוז עם הגירושין וגם מטפח אשליות אישיות (הגרוש שלי למשל)

ולמי שכתב בינתיים אתם לא נשואים בשנית, תזרמו...

חשבתם איך ירגיש ילד שבן או בת הזוג החדש/ה בתמונה הורס לו את ההפנינג המשפחתי הזה? איך מראש שמתם רגל לנישואין העתידיים שלכם בכך שהילד יקשר את הקשר החדש שלכם עם פרידה מחודשת מאבא/אמא?

הכי בריא לדעתי זו ההפרדה הברורה, יש בית של אמא ובית של אבא ושת"פ טכני בין ההורים סביב צרכי הילדים, אבל בלי אינטימיות משפחתית מאחדת כשההורים גרושים. וכך תוכלו יחסית בקלות לתת מקום טבעי לבן זוג החדש אם וכאשר יגיע.

בהצלחה לכולם, כמה כאב בפורום כזה......

אני משתדלת לעשות הכל לפי ההלכה; אם הרב אומר שלא מורידים כיסוי , אינני מורידה.

וברור, שגם בשביל הילדים; לא מהפך כזה שעלול להתפרש אצלם (ולחוות אצלי...)

כקלילות בהלכה.

גם בבית אני עם כיסוי ראש. וגם בלילה. התרגלתי ואני ככה רוצה וככה מרגישה

צנועה יותר.

בכלל לא חשבתי אחרת.

1. ניסינו ללכת יחד לרופא ולעלות איתם במעלית, נגמר בקטסטרופה שהם לא מוכנים יותר שניפגש

2. לא. אנחנו בבתים נפרדים.

3.כנל

4. למה? הם נהנים להרוויח חגיגות כפולות ומכופלות. לא חייבים להשקיע מידי הרבה אפשר עוגה ודי

5. לא מתאים, לא לפי ההלכה,  זה בטח גם לא היה כיף, אחרת הינו נשארים ביחד ככה כל אחד מרוויח צומי משלו

6. למה לא? אם זה מספיק לך ולא לוקח ממך... אני שיתפתי אותו בקורסי הדרכת הורים שרכשתי. זה נהנה וזה לא חסר.

7. כשהוא ואני מלך ומלכה זה קשר מכבד, כל פעם שאני רושמת לו הודעה. אני חושבת כמה הוא מלך וחשוב מאד לילדי

אני כותבת לו במורא ובכבוד וכך זה לא נהיה חברי מידי ולא מתאים

העיקר זוכרת שהוא איש זר וקשור אלי פחות מהשכן שלי אני מדברת וחושבת עליו בכל הכבוד כאבא של ילדי ותו לו.

השנקל שלי:

1. ברור שאם אין תכנית לילדים משותפים, הכול באמת אחרת.

2. יכול להיות שבאופן כללי, יש אנשים שלמדו מנסיון חייהם מהם הדברים "החשובים באמת", ומה "פחות חשוב", ולכן יהיה קל יותר לגשר על פערים חיצוניים כל עוד הם לא מהותיים באמת.

איך הם רואים יחד את החיים המשותפים.

מי שחשובים לו או לה נושאי הדת, לא אמור להתפשר עליהם. עד כדי כך שזה לא נושא לדיון. מי שלא חשוב לו. שיעשה את החשבון. עם מה אפשר להתמודד ועם מה לא.

חבל, זה יכול לייצר אחלה טראפיק

נראה לי  שלפורום כאן יש פוטנציאל (מנחש שהרבה צפיות), אבל בפועל אין הרבה כותבים,  אז קשה לדעת מה "יתפוס"...

אני כבר מרגיש סלבריטי 🤣

אבל בינתיים לא נראה שהשיווק הצליח לגרור כל כך הרבה אנשים להגיב כאן...

שחשוב לי יראת שמים.  לא חושבת שאני מעריכה חפיפניקיות בהשקפה וכל הכרוך בכך.

כשייכת למגזר החרדי, אולי אפשר להתפשר על הלבוש החרדי וכו'. גם אם יתלה ביום העצמאות

את דגל המדינה או יגיד הלל, לא נורא. אבל שתהיה לו יראת שמים אמיתית, שזה יהיה הכיוון

שלו.

חשוב לי דברים שפעם הייתי מתפשרת עליהם

מה נראה לי פחות חשוב? שם, ייחוס , מראה חיצוני, עדה.

לא קשור לילדים. היחס לרבנים והיחס לסמכות וסתם ככה המחויבות להלכה ולדת זה השיקול.

ואני בעצמי בעבודה הזו לראות את בתי הדין פוסקים מזונות נמוכים

ולאבא אין צורך להראות קבלות, למה?

אני בעבודה גדולה להמשיך להאמין בממסד.

אבל הדת ואלוקים לא קשורים לזה!!! ה’ טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו.

האמת לא הבנתי כל מילה, אבל תודה על התגובה המושקעת.

העיקר שענית על מה ששאלתי - שדווקא הרמה הדתית נעשתה לך חשובה יותר. זה מקסים.

וגם תודה ל@נחלת (וסליחה על הדילי)

כלל שגדלתי ואני ממשיכה לגדול אני מבינה שעבור הרבה אנשים

דת זה הרבה יותר מחוקים והשתייכות.

יש בה המון המון בסיס רגשי. לפעמים אנשים חושבים שהם רוצים לברוח מהדת

למרות שזה לא הדת שמפריעה להם אלא כל מיני דמויות או דברים אחרים שהציקו להם.

לכן ברוך ה’ אנחנו לומדים יהדות ולא יהודים, כי כולם בשר ודם רק ה’ אמת ותורתו אמת.

זה נושא מאוד מדובר בסוציולוגיה, עד כמה הדת היא מרכיב אינדיבידואליסטי או דווקא חברתי, ומה ממנה מגביל לעומת החלקים שדווקא נותנים משמעות. נדמה לי שניסים מזרחי הוא זה שמדגיש את האמונות והתפיסות של תרבויות מסוימות, כגורמים משמעותיים יותר מהמעמד הסוציאלי שלהם (לדוגמה, מזרחיים הם מקופחים ולכן הם לכאורה אמורים להתאחד עם מקופחים אחרים, כמו הערבים, אבל זה לא קורה כי הדת יותר חשובה מהמעמד החברתי של הקהילה הזו).

לגבי ההבדל בין יהדות ליהודים, אישית אני לא מסכים איתך. כמונוטאיסט, אני מצפה שתהיה התגלמות של הטוב האלוהי בעולם. לא יתכן שיש אלוהים אחד וטוב אחד אבל אלוהים לא מצא אפילו אדם אחד שיבטא את הטוב הזה

ככה אני חושב ברמה העקרונית, אהל זה לא קשור לעובדות. מי שמחפש, ימצא בקלות אנשים טובים ורעים בכל קהילה (וגם צריך להגדיר מה זה טוב, אבל נניח שאני קנטיאני ואני רואה את הטוב בפספקטיבה של כוונה וחוק). ברור לי שיש הרבה חמאבניקים שהם אנשים נפלאים עם כוונות טובות ומסירות, ויש הרבה אנשים במגזר שלי שהם נוכלים וצבועים. אבל אם אני טוען שאלוהים הזה לא טוב, אני צריך להגיד שכ-ו-ל-ם לא טובים (או לפחות: כל המגזר שלי הם רעים), וזה לא נראה לי נכון...

ושוב נגררנו לפילוסופיה 😅

אלוקים הוא טוב, אבל כפי שכתבה מ.ג    בני אדם הם בשר ודם; נופלים וקמים, נופלים וקמים.....לכן נבראה התשובה. לא?

ומאז חטא האדם הראשון, העולם, הכל , הכל ירד לדרגה נמוכה יותר. וצריך לעמול הרבה כדי להיות טוב, כמו שהשם רוצה -

יש כאלה כמובן שנולדים עם מידות טובות מלכתחילה, אבל אין ספק שגם להם יש עבודה לעשות. הרי מאז החטא הגיע

המושג, תיקון.

לא הבנתי את העניין של קאנט; בכלל, המילה "דת" לא נשמעת  לי כל כך טוב.  לא יותר נכון לאמר "האמת", "המטרה של הבריאה"

וכד' ? קצת קשה לי עם הסוציולוגיה מבחינה זו;  לקחת מושג כל כך רוחני ( על אף שמתגשם על ידי המצוות והמעשים) ולנתח

אותו כמו שמנתחים איזה שבט בג'ונגל - אנטרופולוגית....או חברתית - כמו הגורמים למהפכה התעשייתית או למהפכה הצרפתית -

זה לא גם מפריע לרגש הדתי?, לתפילה? לחיבור עם השם?

אז דבריי היו מכוונים כלפי מי שמערער על הדת, "רוצה לברוח מהדת" כלשונה של @מתייעצת גירושין היקרה. למצבים כאלה אי אפשר להגעב ב"הדת היא האמת", כי על זה עומדת השאלה - האם הדת היא האמת? מה המטרה הסוציולוגית של הדת? מהו טוב והטם האנשים הדתיים מתנהגים בצורה שתואמת לאותו טוב אידאי?

(לגבי השאלה האחרונה, כאן כמובן קאנט מאוד משמעותי. כי אנחנו רוצים להגדיר אובייקטיבית מהו "טוב", לא בכלים דתיים. רק אציין שאת שאלת הטוב והגשמתו עסקו כבר דורות רבים, לפחות החל מסוקרטס בדיאלוגים המפורסמים "פרוטגוראוס" ו"אותיפרון", וכלה הרבה אחרי קאנט...).

בקיצור, מבחינתי, התגובה עסקה בשאלת השכנוע למי שמראש מוכן לפקפק בדת, ואז נכונות השאלות הסוציולוגיות וכו' (ואגב לא ציינתי כאן את גירץ, נדמה לי שיש פרק או שניים מאוד מעניינים בנושא הזה, בספרו "פרשנות של תרבויות"). כמובן, שמי שמאמין, כל הטרמינילוגיה שלו היא דדוקטיבית יותר.

ולא מכירה את הגותם של האישים שהזכרת.

אולי לא הבנתי, אבל חושבת שלשכנע מישהו שכדאי להיות דתי, מטעמים חברתיים וכאלה - זה לא בסיס טוב לשמירת מצוות.

אבל אולי לא הבנתי.

אני מכיר רק את ביה"ד הרבני.

קודם כל, זה קשה באמת ולא נוח,במיוחד כשיש הרבה חומרים.

משהו שראיתי שמקל, זה להיכנס לתיק ספציפי, לבחור לשונית "בקשות", לסדר לפי תאריך, ולהתחיל להןריד בקשה-החלטה וכו'.

עדיף לשמור לפי תאריך המסמך+מילה עם שם התיק ועוד מילה האם בקשה שלך/הצד השני/החלטה.

אנסה לשבת על זה בערב

זה לוונטי אצלי לתיק של ביה"ד.

רב התביעות בבית משפט

אם יש מידע לגבי החומר שבבית משפט, אודה

להוריד את כל ההחחטות בנפרד ואת כל הבקשות בנפרד?

יש לשונחת של בקשה ויש לשונית של החחטה או שבלשונית של הבקשות יש ממילא עמודה של החלטה 

יש לשונית של מסמכים, ששם יש הכול כולל דברים לא רלוונטיים (כמו זימון לביה"ד של כל עוה"ד שהיו בתיק מתחילת ההיסטוריה).

ויש לשונית של בקשות ששם זה מסודר "בקשה-החלטה" וחוזר חלילה.

גם "תגובת הצד השני" מוגדרת שם כבקשה.

מאחל לכולנו להבין קצת פחות בנושאים האלו בהיעדר צורך 🙂.

זה עזר לי מאוד

אמן, שלא יהיה צורך בזה

באמת מיותר

החיים רציניים זה לא צחוק

ומי שחושב יאלה, נתחתן מקסימום נתגרש שיתחתן עם עצמו כי הצד השני לוקח את החיים ברצינות.

אין דרך.

לא צריך.

אין דבר כזה פרודה במשרד הפנים ובשום מקום.

ממנה, תלוי איך המשמורת מתחלקת

נקודות זיכוי ממס הכנסה להורה גרוש או פרוד עבור גידול ילדיו

זה לאנשים שמשתכרים מעבודה בגובה שמחייב מס כמובן...

אפוטרופוס לדין הוא  "הקול" של הילד בהליכים משפטיים שנוגעים לחייו. במקרים של קונפליקט גדול או כשיש חשש שרצון הילד הולך לאיבוד בתוך "מלחמת העולמות" של המבוגרים, בית המשפט ממנה עורך דין שתפקידו לייצג את הילד באופן עצמאי.

הוא אמור לייצג את רצון הילד וטובתו.

האפוטרופוס לדין פועל בשני מישורים מקבילים שלעיתים מתנגשים:

* הצגת רצון הילד: להביא בפני השופט את מה שהילד באמת רוצה, בלי "פילטרים" של ההורים.

* הגנה על טובת הילד: אם הרצון של הילד עלול לפגוע בו.

האפוטרופוס יציג לבית המשפט את עמדתו המקצועית לגבי מה שישמור על הילד בצורה המיטבית.

בנוסף, האפוטרופוס לדין משמש כגורם ממתן. הוא נפגש עם הילד בסביבה ניטרלית, מקשיב לו ומנסה להסביר לו את ההליך המשפטי בשפה פשוטה ומותאמת גיל. הוא עוזר לילד להבין את ההשלכות של ההחלטות המתקבלות.

הוא נחשב גם לגורם אובייקטיבי שבית המשפט סומך עליו. בניגוד לעורכי הדין של ההורים, שמחויבים ללקוח שלהם, האפוטרופוס לדין מחויב אך ורק לילד ולא לאחד מההורים.

כדי לדעת למה צריך לגייס אותה, צריך עוד פרטים.

אשמח להמשיך לייעץ לך..

לגייס אותה לזה.

היא נכנסת לנישות של חוקים, היא עורכת דין לכל דבר.

כדירצו את דעתה בקשר לילדים היא תצטרך להציג אותה

היא תיפגש עם הילדים, תשאל מה הם רוצים וחושבים וזהו.

הקטינים שהכרתי טענו שהיא חופרת להם...

שבוע שבוע

חצי חצי

יום יום

מתלבטים המון 

במיוחד כשגרים קרוב,ככה הילדים רואים את 2 ההורים ברוב הימים.

כאן, יש הרחבה בנושא.

חלוקת זמני שהות הורים גרושים:

בשרשור אחר כתבת שאת לא דתייה. בהנחה שהפרוד/גרוש שלך דתי, זה לא משפיע על ההחלטות בנושא המשמורת?

סתם שואל מתוך עניינות.

שמעתי על מישהו שהקים בית חרדי רגיל, אבל גרושתו החליטה "לצאת מהארון" כלסבית וגם חילונית.

עדיין, נתנו להם משמורת משותפת, לגבי החינוך סוכם על בי"ס ממ"ד, מה שהוא כן הצליח, היה למנוע מהאם לקחת את הילדים למצעד (וגם זה בנס, רק כי היה שופט ערבי)...

וודאי אצל הדתלי"ם.

זה זוגות שמראש מחליטים על אורח חיים מסוים לילדים (כנראה הם כן יודעים מה "תפקיד האב כמחנך" - צריך עכשיו לתייג אותך? 😉).

אבל אם בן/בת זוג מחליטים לשנות כיוון, בדרך כלל נוצרת שאלה יותר מהותית על גידול הילדים. ככה אני חשבתי. אולי אני טועה.

בכל מקרה מעניין מה היא תענה, אם בא לה... (וזה לא סיבה שתעצור מלהגיב)

הוא הדתלש יותר חזק ממני.

הוא למשל ינהל את הבית כבית לא שומר שבת,

בעוד שלי זה חשוב שכן יהיה בית שומר שבת ומסורת.

לא רואה סיבה שזה ישפיע בכל אופן,

זכותו על הילדים ממש כמו שזכותי ולכל אחד יש זכות לנהל את חייו כפי שהוא רואה לנכון. 

עכשיו אני קולט את הסיטואציה:

1. אתם באותו ראש באופן כללי.

2. הילדים קטנים כך שאין איזה שינוי חינוכי פתאומי.

אז על מה שנותר זה להעריך אתכם על ההבנות ולאחל בהצלחה על הדרך החדשה!!

הילדים אמנם קטנים אבל מתחנכים במסגרות דתיות,

זה יוצר חיכוך מסוים כי הוא מעדיף שהם יעברו לממלכתיות.

אבל סה"כ יש כבוד הדדי והבנה.

הילדים כן רואים אותו מחלל שבת ואותי זה מעמיד במצב פחות כיפי.

עברנו את פרעה 😅

שיחסית יש הבנות , משדרים כמעט על אותו גל, מבינים שיש דברים שצריך לחרוק שיניים...

התוצאה היא שבמקום לריב ולסחוט ולנסות להוכיח שהגרוש שלך בעצם אונס את הילדות שלו (ובלי לשים לב, לקחת קטינים ולהחדיר להם בכוח חרדות ותכנים לא תואמי גיל, מה שנקרא "הטרדה מינית") - את כל זה את מחליפה בשאלה נעימה ומיטיבה: איך תהיה המשמורת הכי טובה ומוצלחת לילדים שלי?

כמה פשוט ככה יפה. הלוואי שתהיינה עוד הרבה אימהות כמוך!!

שלום לך,

יש שני מודלים מרכזיים לחלוקת הימים שמתאימים בעיקר לילדים קטנים:

1. מודל ה-2-2-3 (מתאים בעיקר לילדים צעירים)

במודל זה, הילדים נמצאים יומיים אצל הורה א', יומיים אצל הורה ב', ובסוף השבוע (שישי-ראשון) הם חוזרים להורה א'. בשבוע שלאחר מכן, הסבב מתהפך.

* היתרון: הילד לא נפרד מאף הורה לזמן ממושך.

* החיסרון: "חיים על מזוודות". המון מעברים במהלך השבוע שיכולים לייצר תחושת חוסר שקט.

2. מודל הימים הקבועים (הפופולרי ביותר)

חלוקה שבה לכל הורה יש יומיים קבועים באמצע השבוע, וסופי השבוע מתחלפים.

* לדוגמה: הורה א' תמיד בראשון ושני, הורה ב' תמיד בשלישי ורביעי, ובחמישי הילד עובר למי שזה תורו בסופ"ש.

* היתרון: מקסימום יציבות. הילד יודע ש"ביום שני אני תמיד אצל אבא". זה מאפשר חוגים קבועים וסדר יום ברור.

* החיסרון: נוצר פער של חמישה ימים ללא אחד ההורים פעם בשבועיים (מיום רביעי עד שני).

חשוב לדעת לתווך לילדים את הזמנים באופן ברור ומסודר. ולרכך להם עד כמה שאפשר את המעברים בין הורה אחד לשני.

ממליצה גם על בחירת חפץ שילך עם הילד לשני ההורים וכן, בחירת חפצים שהילדים אוהבים שיהיו בכל בית. כך שהילד ירגיש שיש לו את הפינה המוכרת לו..

בהצלחה רבה!

נראית לי פשוטה השניות הזו; צריך כנראה הרבה להתפלל שהילדים יבחרו נכון. כיהודים.

בהצלחה!

לפתוח חשבון בנק נפרד מבלי לצאת מהחשבון המשותף.

להעביר לשם את המשכורת ולהתחיל להתנהל משם.

בקביעת מועד הקרע לדןגמה.

לא בטוח שזה רע כמובן, אבל חשוב לדעת את זה.

בכל מקרה, תעשה כל מאמץ להתגרש בהסכמה ובצורה יפה כמה שאפשר כמו שנראה שאתם מנסים, גם אם יש מערבולת של רגשות היא זמנית יחסית בדרך כלל.

לעומת זאת, צלקות של גירושין קשים יכולים להישאר הרבה יותר זמן.

(ועוד לא דיברתי על ההתמשכות הארוכה שעשויה להיות להליכים אצל מי שבוחר לבלות בערכאות).

תרגיש נוח לפנות באישי אם תרצה להתייעצות, סתם שיתוף וכיו"ב.

להוות בעיה לגבי מועד הקרע.

מה משמעויות של מועד קרע?

מה הבדל בין מועד קרע לבין מועד פרידה או שזה אותו דבר

יש מועד שעד אליו יש "חזקת שיתוף", וכשמחלקים את הרכוש (והחובות אם יש...), מחלקים לפי מה שהיה במועד הזה.

זה יכול להיות היום בו נפרדים/היום בו פתחו חשבונות נפרדים עבור הפרידה המתוכננת/יום בו פתחו תביעות משפטיות וכיו"ב.

הרבה פעמים זה לא כל כך משמעותי, אבל לפעמים כן.

עריכה-הסתייגות קטנה, אני גם לא רב, אבל יודע שכשומרי הלכה יכול להיות שבעייתי לחלוק בשיטה הזאת.

כדאי לשאול קודם רב קודם.

אם זה נכון לוגיסטית או מוסרית זאת שאלה אחרת

מקווה שלקחתי עורכת דין שפניה לא למלחמות

לא מכירה , אבל מבענה שניתן למנות אקטואר שבודק את נושא הכספים

יש פה מישהו עם מידע/ניסיון לגבי אקטואר?

כל בעל מקצוע שבית הדין ממנה זה הון תופעות ואין ערובה של מקצועיות

יש תדפיסי חשבון בנק..בקלות אפשר להראות משיכות כספים

אין לי שום עצה חכמה לומר לך, חוץ מהשמחה שאת מתחילה לקחת אחריות ולהסתדר בכוחות עצמך.

לא יודע אם זה במקרה, אבל הבשורה (האגבית) שלך מגיעה בפרשה של יציאת מצרים. הגמרא (סוטה ב.) דורשת מהפסוק "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" - שקשה זיווגו של אדם בזיווג שני, כקריעת ים סוף. בתוספות שאנץ מוסבר בשם רבינו תם, שכוונת הגמרא, שעם ישראל יצאו ממצרים, כשמצרים ב"בכי" והיהודים ב"שירות". כלומר, שה' עושה את הקרע בזיווג הראשון, באופן מדויק וטוב, כדי שהזיווג השני יתחבר הצורה מופתית, מפליאה ומדהימה, בדיוק כמו קריעת ים סוף (והחיבור של הים לאחר מכן - כהרכבה מזגית מוחלטת!).

בקיצור, אל תשכחי לעדכן כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, כי זה עוד יגיע!!

אני מקבלת כ"כ הרבה תגובות שיפוטיות מהסביבה שמתחילה לדעת עכשיו .

מהחברים הקרובים,

מכל מי ששומע את הצד של בעלי ולא שומע את שלי - כי אני עושה שמיניות באוויר כדי לשמור על כבודו.

וכל אחד בטוח שהוא מצא את השיטה לשלום בית ואני חייבת לנסות ולתת עוד צ'אנס...

כל חכמי חלם התעוררו משנתם ובטוחים שהם יודעים יותר טוב ממני.

למרות שאם לפי החוק אני כשירה להביא ילדים, כשירה להוציא רשיון ובריאה בנפשי- למה אתם מערעים על שיקול הדעת שלי ובטוחים שאתם יודעים יותר טוב ממני?!?!?

אנשים מתאבלים עליי ועל הנישואים שלי כאילו מישהו מת ח"ו או מינימום הרגתי מישהו...

כדי שנוכל להקשיב לך בלי לראות את המעטפת, שלפעמים היא סתם מבלבלת.

הרבה פעמים אנשים לא יודעים על הבעיה בטהרתה, ורואים את הקליפה ומתמקדים בה. הלוואי שהקרובים והחבאים שלך לעולם לא יתמודגו עם הבעיה הטהורה שאת מתמודדת איתה (והלוואי שאת כן תצליחי להתמודד בצורה הכי מיטבית!!).

אני חייב לומר לך לפחות לפי התחושה שלי. אם כל מה שסיפרת על האמון ביניכם מדויק, המזבח יוריד בקרוב דמעות של אושר (וגם את) 😇

שלך ושל הילדים.

רעשי רקע תמיד יהיו, עזבי אותם.

אל תלחמי בלתקן את מה שהבעל מספר

תהיי את

בעיקר בשל התגובות הרבות שהיא קיבלה 🙃

אפשר להבין מה הפילוסופיה שמאחורי שינוי בכיסוי הראש לאחר גירושין?

האם זה עניין רגשי פסיכולוגי - להתנתק מהעבר הכואב,

או עניין חברתי - שבעקבות היחשפות רבה יותר עם נשים וגברים שזו הציפייה החברתית אצלהם,

או עניין רוחני - תוצאה של משבר וקשיים בלתי נמנעים בתהליך,

או עניין דתי - מתוך תפיסה הלכתית/רציונלית שבסטטוס הזה זה פשוט מותר/מיותר,

או עניין פרגמטי - מתוך תקווה שזה יסייע במציאת היהלום הבא,

או עניין טכני - שזה פשוט חם ומעצבן וסוף סוף אין מי שמצפה שאחבוש את זה.

או משלל סיבות אחרות...

זה די שילוב של הכל 😉

זה עוד התעסקות, אני לא רוצה להסתובב עם הסימן הזה של נשואה כשזה לא המצב שלי, אני מתגעגעת לשיער שלי אז אם יש לי אפשרות לחזור אליו אני רוצה וכו'.. השאלה הגיעה כי עוד לא החלטתי ממש מה אני רוצה לעשות וגם לא ביררתי את זה הלכתית עדיין (אבל אם אחליט להוריד לחצי או לגמרי נראלי שלא אשאל בכלל כי אם הרב שלי יגיד לי שאסור אז לא אעשה את זה אבל אני קצת במקום שאני רוצה לעשות את זה גם אם אסור אבל אז מעדיפה לא לדעת שזה אסור 🫢)

גם אם זו התכתבות עם פותחת השרשור. אבל אולי יהיו עוד מתנדבימות...

אני חייב להיות קצת שיפוטי ומעצבן, כי צריך להאריך את השרשור הזה (אולי סופסוף הוא יחליף את השרשור שלי שתקוע כבר שבועיים ברקע של האתר 🤣).

האם כוונתך שגם כנשואה זה עצבן אותך אבל ראית ערך או צו חברתי לעשות את זה, ולכן עכשיו כשזה לגיטימי את רוצה להיפתר מזה (מה שקראתי סיבה טכנית), או שזה יותר מחזיר אותך לסטטוס שאת לא רוצה להיות בו (סיבה פסיכולוגית)?

אני אשמח טכנית להיפטר מזה (לא שלסדר כל יום את השיער זה יותר טוב אבל מיציתי את המטפחת כשבאמת אין לזה כבר סיבה) וגם זה סימן בולט של נשואה, מה שיכול גם להביא שאלות על 'בעלך' ואין לי כוח לזה 🥴

כיסוי ראש לא אשנה בגלל הילדים.

נראה שגם ההחלטה לגבי חזרה או אי חזרה לשם משפחה קודם תהיה בשביל לא לבלבל את הילדים

היות ותכל'ס, אני הולכת בכיסוי סבבה לי, אז מבחינתי אין מקום לשינוי וגם חושבת על הילדים שאם אישה שינוי זה ישפיע עליהם 

אני לעצמי, בינתיים, לא שיניתי כלום.

עדיין באותו שם משפחה, עדיין עם כיסוי ראש באותו צורה וגודל.

אולי אשנה בהמשך את הכיסוי ראש, זה שאלה שכאילו מוצבת לי על הקיר ואני שואלת את עצמי הרבה, אבל עדיין נשארת ככה, הן מבחינת צניעות ועבודת השם, והן מהבחינה שזה חלק מהלבוש שהתרגלתי לראות את עצמי בו.

לא כיסוי ראש ולא שם משפחה- בהתחלה.

אחרי 5 שנים חזרתי לשם הנעורים שלי.

אולי בגלל שאני גבר...

בכל מקרה אני חושב שרוב מי שסיימה את התהליך כבר מודעת להונאה (כמו כל קורבן-הונאה עלי אדמות, אחרי שזה נגמר מבינים...).

וגם הנשים הפמיניסטיות (החברות שלנו ) מזמן מבינות ומודעות לזה, והשפה שלהן היא אחרת לגמרי.

הלוואי שיהיה לי זמן לנסח את מה שאני חושב על הפמיניזם הפשטני והתוצאה המטופשת והמסוכנת שלו (הייתי אומר שזו אירוניה במיטבה). אבל שוב, אני חושב שרוב הנשים שעומדות מאחורי זה כבר הבינו את הטעות.

שמי שנאכלה על ידי המרעילים הללו, מתפקחת וגם בעלת אומץ להודות בכך...

להרגשתי -רובן לא.

איך נראים חייה של אישה שבטוחה שכל הגברים נרקיסיסטים מגעילים סוטים טיפשים ורק היא פאר היצירה בלי לעשות כלום ודווקא בגלל שהיא פאסיבית?

לי זה נשמע כמו התחלה של תאונה קטלנית, אבל הלוואי שאני טועה

להשקפתי אישה כזאת לא מיטיבה עם עצמה בשום שלב של החיים.

מאידך, לדעתי הגברים מתחלקים לשלושה:

נרקסיסטים, אוטיסטים, או נשיים - ואלו בעיני, הנבחרים שבהם.....

כמובן שהכוונה היא לגבר שיש באישיותו קווים נשיים פעילים, של רגישות ושיח רגשי.... וכמובן שקיימים אצלו גם עוצמה ושאר קווים גבריים נצרכים. ........

שנשים שנפלו למלכודת הזו, אינן מסוגלות להוגות בטעותן.

לדעתי זה לא נכון בדרך כלל, מהסיבה הפשוטה שהנשים האלה מהר מאוד מוצאות את עצמן לבד ואז הן מתחילות לסבול.

את חושבת אחרת, אשמח דתדגימי לי את אורח חייה של אישה כזו.

לגבי החלק השני של דברייך, אני פונה מכאן אלייך ולכל הנשים שחושבות כמוך: אם מבחינתכן המודל היחיד של גבר שפוי ואנושי הוא "גבר נשי", למה לכן לפנות לחיקוי? אם אישה זה המודל המושלם היחיד, תתחתני עם אישה וזהו!

ובכלל אני לא מבין את כל השיח המאוד פופילרי על האישה המסכנה והסובלת והקורבן, ועל כמה אומללות נשים גרושות. אדרבה, סוף סוף אתן חוות בעוצמה את הממלכה הנשית, ובמקרים רבים בתוספת מימון מתת-האדם-הגברי. זו אוטופיה!!

ש"בן הזוג" יהיה גברי, חזק ואדיש יחסית מול אתגרי החיים, לבין הרצון שיהיה רגיש ויבין אותן כמו חברה.

יש מודלים של גבריות שמנסים לאזן בין הכול.

אגב, גם אנחנו יכולים ליפול בפח דומה, מצד אחד, רוצים אישה נשית, רכה עם רגשות עמוקים ועדינים, מצד שני, קשה לנו כשהיא מתנהלת באופן שנראה לנו "לא הגיוני".

זאת תובנה חשובה שאמר לי מיודענו א"ר עוד לפני הסיבוב הראשון.

כולנו בסוף קצת נזילים, ויש לנו מרכיבים "נשיים" מול "גבריים"(להבנתי, לזה בלבד התכוונה @ייתי ואחמיניה ).

יחד עם זאת, להבנתי הדלה בבסיס המשיכה בין המינים עומדת קוטביות מסוימת, לאותה קוטביות שמושכת יש גם צדדים שמעצבנים כל צד.

(בלשון התלמודית זה "מצא או מוצא", להבדיל, אם אני זוכר נכון גם דוד דיידה האריך בנושא בספרו "דרך גבר", גם יונתן ומרים קליין מחדדים נושאים אלו, שלהבנתי יש בהן הרבה אמת).

רגשי הנחיתות שלכם כגברים לא מחזקים אצלכם שום דבר במערכת.

תרגיעו - למענכם.

אתם בטוח אנשים טובים ולענ"ד סתם מכלים את זמנכם פה.

זאת דעתי.

הן לא תודנה בטעותן, כי הן לעולם תהיינה שחצניות. להודות בטעות זו ענווה.

אני חושבת שגבר עם קווי אופי נשיים, זה גבר מאוזן.

מה יצאת עלי בדיבורים, כאילו אני שונאת גברים???

מאיפה הבאת את זה??

אותי, כגבר, הסרטון הזה מאוד טלטל.

אני שומע מהרבה כיוונים את האמירות האלה, ונשים יכולות תמיד לומר "אני לא מתכוונת אליך, אני רק מביעה תסכול, מה רע בקצת העצמה", וכדו'. נשים מרבות לדבר ככה וזה נשמע בכל מקום ומאוד לגיטימי, וגברים יושבים בצד ומבינים בדיוק מה עומד מאחורי זה. תכלס, זה בערך כמו שנער גרמני בשנות ה30 יכול לומר "מה הבעיה בקצת לדבר על הזהות והמורשת שלי והיופי שלה". (יש בסרטון הזה עוד מסרים חשובים מאוד בגנות התרבות הזו, אבל אני מדגים אחד, מתוך ההסתכלות של מי שמעצימים בני אדם כדי שלא יינזקו ממני)

באופן אישי, דיברתי על זה עם כמה מחברותיי הפמיניסטיות (כפי שהבטחתי לפותח השרשור), והן אכן אמרו את זה מה שכתבתי בהודעתי הקודמת - שהמשכילות והמנוסות כבר מזמן לא משתמשות בטרמינולוגיה הזו. מצד שני עובדתית, השיח הזה מאוד נוכח בתרבות ויש לו המון הדים.

וכאן מגיעה שאלתי: האם אחת מנשות הפורום מסוגלת לספר לנו על חוויוציה ועמדותיה בנושא, או שאפילו זה עלול להעיב על האור הנשי?

הן לא (מצהירות שהן) חושבות שהאישה במהותה היא טובה וקורבן. להיפך, הן יגידו לך שהן לוחמות על זכויות של כל הצדדים וחשוב להן שהעצמה נשית לא תפגע בגברים.

לצערי לא אוכל לתת לך סמינר בהיסטוריה וומגמות בפמיניזם, זה ארוך ומורכב וחלק מזה גם סביר והגיוני. רק שים לב שהפמיניזם ורוב התנועות הפוליטיות, מבוססים על ביקורת חברתית וקריאה לפעולה. כלומר, הן מראש אומרות שהן רוצות לאנשים יחשבו ויפעלו בדרך מסוימת. כך שאמירות מהותניות כמו "כל הנשים צודקות/ טובות/ קורבנות" הן אנטיתזה לפמיניזם.

במשך השנים התפתחו נישות מהותניות בפמיניזם (והן באמת שונות מאוד מהפמיניזם הבסיסי והראשוני), אבל זה כבר סוגיה אחרת, שעוסקת בפרטים ולא בכלל.

צריך לרצות מאוד תודעה גבוהה נקיה ואמיתית.

לשבור את הבועה.

אי אפשר לא להגיב. אז אני מגיבה.

היא אמיצה האישה הזאת

היא גם מוכשרת

היא בעלת ביטחון עצמי (ההנחה שיקשיבו לדיבור כל כך ארוך, מעידה על זה...)

ולגבי האמת שהיא מביאה פה.

מכיוון, שאני לא רואה את עצמי בשום אופן בקבוצה הזאת, לא כל כך טוב לי עם להביע דעה...

אבל אני בהחלט מאמינה שהיא צודקת בענק!

והלוואי שאישה אחת, ששייכת לקבוצה הזאת, תתפקח באמצעות הסירטון הזה.

כמה שזה נכון, ככה זה עצוב!!!!

אני לא יודע מה נכון, ולפחות לדעתי  כל עוד צד אחד לא מוכן להידברות - עושים מה שרוצים עד שהוא ייזכר שהוא רק 50%. אבל זה לא קשור רק לחינוך של הילדים (אלא בעיקר לחינוך של האבא/אמא שמתנהג/ת כך).

לפחות אצלינו במשפחה, ילדים שאבא שלהם ספרדי והאמא אשכנזיה, והן במשמורת אצל האמא (ולדברי האמא, האבא כמעט לא מעורב ובעיקר מנצל אותם לנקות ולסדר לו ולעשות בייבי סיטר על ילדיו), הילדים נוהגים כמו האבא, כפי שראוי על פי ההלכה.

אני שואל כי בהרגשה שלי זה אחד הדברים שיכולים להתבלבל בגירושין.

מעניין אותי אם יש קורלציה בין אלו החושבים שצריך לשמור בקנאות על מה שלדעתם "תפקיד האב" לפרנס 2 בתים, לבין שמירה על שאר "תפקידי האב" כמו לפסוק הלכה ומנהגים.

לעצם העניין, הנה מאמר יפה לדעתי בנושא

והרי הוא מותר לכל אדם? - צריך עיון

אין לי מה לומר לך, כי אני לא יודע באמת איך מחלקים תפקידין מגדריים. זה נראה לי מאוד מסובך ליצור סימטריה בעולם א-סימטרי. אבל לדעתי זה נושא לשרשור בפני עצמו: מה תפקיד האבא ומה תפקיד האמא (לדעתי בסוף זה ייצא שרשור שובניסטי על גבול המיזוגני; אבל ככה זה בעולם שלנו, אין "פלגינן דיבורא", אם מחליטים לאבא מה תפקידו, מחליטים גם לאמא).

מבחינת הדעה שלי, שמאמינה שהתפקידים המגדריים הם נזילים ותלויי תרבות וחוזה חברתי:

1. אם מישהו מממן, הוא לכאורה המחליט מה הוא מממן (ברור שאם האבא נותן סכום גדול כדי שילדיו יחיו ברווח, הוא ידרוש שהם יאכלו ארוחות יקרות ומזינות. יש בזה ספק? ומכאן נגזר לכל סיטואציה אחרת) אם כל צד מממן את חלקו, כמו שנראה לי הרבה יותר הגיוני, אז "כל אחד מלך בבית שלו". למותר לציין שאם האישה חיה כמו טפילה על חשבון המזונות שנותן אבא לילדיו, ברור מאוד שמי שמממן אותה הוא המחליט גם עליה (זוכרים שכשהיינו מתבגרים  אמא אמרה שכל עוד היא מממנת היא מחליטה? זאת הפואנטה).

2. לגבי דברים שלא ניתן לחלק לפי בתים, כמו מנהגים ופסיקות, אני חושב שזו החלטה משותפת שהייתה אמורה להגיע לפני הגירושין ולפני לידת הילדים, ואולי לפני הנישואין. אם הולכים לפי ההלכה, אז הילדים נוהגים כמו אביהם. אם מראש מתחשבים במסורות של שני הצדדים, זה מאוד יפה ורומנטי ושייהנו.

3. ואל תשכח את תשובת הגשש לשאלה אם בן הולך עם אבא או עם אמא (סביר שזו תהיה התוצאה אם ההורים לא יהיו מסוגלים להחליט ביניהם).

זו דעתי, אבל יש לך שאלה אמפירית, אתה מוזמן להכין מחקר כמותי-מתאמי על בסיס שאלונים ולבדוק את התוצאה. רק אל תשכח לעדכן

רק שאלתי מה לשים לך בפיתה 🙂.

לגופו של עניין, יש משהו בדבריך, זה באמת נושא למחקר.

תשאל את אמא שלי. היא חיה על חשבון הקצבאות שמגיעות לי ועל ה"לחם וחלב" שלי (וחסר למישהו אם לא יתנו את הכסף עבורי, זה הרי לחם וחלב של ילדים אומללים... - וגם אישה פרזיטית). ואחרי שהיא מרוקנת את הארנק שלי - היא גם מחליטה מה אני יכול לאכול מהמעט שנשאר לי...

במאה ה21 ככה נראית "אידישע מאמע" רחמניה ואוהבת...

שאתם משתמשים בפורום הזה לכתב אישום פומבי, מניפולטיבי ופאסיב אגרסיב כהרגלכם אריק ובנץ.

הזלזול שלכם בנשים, באמהות מזמן נהיה מיזוגוני.

מי שמשלם הוא המחליט זה אולי נכון ביחסי הורה ילד, וגם זה נגמר מאוד מהר ועובד רק עד שלב מאוד מסוים.

זה לא נכון ביחסי בני זוג וודאי שלא אצל הורים גרושים.

מה שכן נכון- שלכל הורה (משלם מזונות או לא) יש זכות להיות שותף מלא בהחלטות על חינוך הילד,

וחבל מאוד שדברים מדרדרים למקומות נמוכים וחבל וכואב מאוד שההורים בעצמם במלחמות שלהם מצלקים את הילדים.

זה מצער מאוד.

אבל יש גבול לשליטה בתוך הבית של הצד השני.

למיטב הבנתי השרשור התחיל בשאלה התמימה והחשובה- איך אבא גרוש יכול להוות סמכות הלכתית לילדיו במצב של משמורת משותפת.

כי הפותח עצמו מתלבט בין עמדה מסורתית למודרנית (אני יודעת את זה כי שרשור זה נובע משיחה מכבדת ומפרה של הפותח ואנוכי על העמדה המסורתית שלי מול העמדה הליברלית פמיניסטית שלו בנושא הזה. אכן כן. מפתיע? לא ממש).  

שאלה חשובה שהפכה להיות מניפסט מכוער של דה לגיטימציה לאמהות גרושות ואף ספציפית יותר מזה, בואו לא נתמם.

חבל שאי אפשר לשוחח בנעימות על נושא מעניין בלי לרדת לפסים נמוכים של שנאה, ואישיים.

אתה חושב שאתה חבר טוב בזה שאתה תוקפני, דורך ומשפיל בן אדם במילים מכוערות. ואתה לא. אתה מלבה אש בתוך סכסוך על גבם של ילדים.

זה לא מעשה חברי וזה לא מקובל גם אם אתה לא מחבב/מכבד את האדם הספציפי. 

באמת משהו בשרשור הזה לא הובהר וחבל. אנסה לחלק בין הדברים, ומדי פעם להביע את דעתי (אם יורשה לי):

1. כפי שכתבתי בהודעתי הראשונה, השאלה עצמה לא ברורה: האם השאלה היא מה נכון - מי מבחינת הצדק והיושר אמור להיות הגורם המחליט; או שמדובר באבא/אמא שמנסה למצב את סמכותו, והוא מבקש עצה שקשורה יותר לפסיכולוגיה ארגונית - איך יוצרים כריזמה ומנהיגות; או השאלה היא מהי חלוקת תפקידים מגדאית צודקת, כלומר בהנחה שיש חלוקת תפקידים מסורתית, אצל מי נמצאת הזכות להחליט; או שזו שאלה טכנית מתחום הגישור, איך מחלקים סמכויות בנושאים שלא ניתן לחלק בין הבתים, כמו מנהג ומסורת.

באמת לא הבנתי למה שיטחת כל כך את הדיון הפילוסופי בכל כך רחב הזה.

2. לא הבנתי את דברייך לגבי זלזול בנשים או הטיעון הפשוט שלי שמי שמממן הוא המחליט. זה נראה לי מוסכמה חברתית מאוד הגיונית.

לא מבין מה המקום לויכוח בזה, ואיך זה קשור לנשים גרושות. מי שלא רוצה שלא ייקח, ובהרבה מקרים אני אדרוש שלא יתנו מראש כדי לא ליצור תלות ואי נעימות (כמו במקומות שלא מעוניינים בפעילות מסיונרית או חבדניקית, אז מראש מונעים מהם לחלק ממתקים והפתעות). אבל ברור שאם אני מממן משהו - אני מחליט מה עושים איתו (לפעמים לא חכם להגעד מה לעשות, וכדו. אבל זה בוודאי לגיטימי).

וזה ממש לא קשור לנשים גרושות. מי שלא רוצה שיחליטו לה, שתממן את עצמה. כסף לא גדל על עצים. כשאני בגיל 13-14 לא רציתי שהוריי יגידו לי מה לעשות, עזבתי את הבית וחייתי מהיד לפה אבל קניתי את החופש והשקט שלי (וכן, עד עצם היום הזה הם מנסים לדחוף לי כסף, ותמיד אני מבהיר שאני מצידי לא מבקש ולא מקבל ולא מציית).

4. תכלס מה שבאמת חשוב: מי אריק ומי בנץ?

(ואני בכלל חשבתי שאנחנו בנני ובלוני)

וכהוכחה שלא דיברתי ממקום שובניסטי, נזכרתי בדוגמה מעניינת שכל קוראי וכותבי פורום "בחדרי חרדים" זוכרים היטב. מדובר בסיפור אמיתי (לכאורה) שהוצף שם וזכה לסדרה עם פרקים רבים (שניתן לכנות "עלילות החתן החוצפניאק", על שם התואר שהודבק למושא הסיפור. את החלק שעליו אני רוצה לדבר, ניתן לראות כאן: https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2672068 ).

ובכן, במשפחה חרדית דלת אמצעים, מחתנים בת כלילת מעלות, מתןך ציפייה שתקים בית של תורה, שבעלה אברך תלמיד חכם ועול הפרנסה מוטל על משפחת הכלה וגם על הכלה עצמה. הורי החתן מעניקים סכום גבוה שהוא כ80% מהוצאות הדירה, וביחד עם הורי החתן הם קונים דירה לזוג הנרגש (הסכומים שכתובים שם הגיוניים מאוד לשנת 2009, מאז מחיר הדירות עלה טיפה 😉).

אחרי בערך שנה, מחליט החתן לצאת מהכולל ולעבוד בעבודה שאינה תורנית. חמיו זועם, הרי הוא משלם סכומי עתק לגמחים ומשכנתאות והמטרה הייתה לחסוך מהחתן את עול הפרנסה כדי שיהיה אברך וילמד תורה. החתן (ואשתו) טוען בתוקף: "עם כל האהבה והכבוד, אל תתערבו לנו בהחלטות שלנו כזוג".

עד כאן הסיפור. אז ברור שיש כאן שאלות של הלכה ומשפט וטאקט (האם ואיך ניתן לכפות את החובות על החתן), אבל נניח שלא צריך להגיע לזה וניתן להגיע להבנות עם החתן שהוא יקח את החובות על עצמו כיוון שלא עמד בציפיות.

האם יש ספק שהאבא שנתן ועדיין נותן, אינו צודק - שכל עוד הוא נותן - הוא מחליט?!

אכן סיפור מרגש, דמעתי קצת בקוראי אותי.

בוא נחיה את חיינו עפ"י פורום בחדרי חרדים.

אתה צודק, זה הוכיח הכל.

מעכשיו, כל מי שקיבל עזרה מההורים לקניית דירה מחויב להקשיב להם כיצד עליו לנהוג לשארית חייו.

אין ספק.

לא יודעת איך אתה כל פעם מגיע לנושא הכלכלי. אובססיה משהו?

אני חושבת שבכל מקרה, בלי שום קשר לכסף, אבא צריך למצוא את מקומו כפוסק הלכתי לילדיו.

לפסוק הלכה לילדים שלו, להיות מורה דרך בנושא הזה וללמד אותם שהלכה היא נר לרגלינו.

זה חלק מתפקידו.

בלי קשר למזונות שלו.

ובכלל ללמוד על המקום ההורי שלו כאב.

הילדים זקוקים לדמות אב.

כדאי להחכים מה זה אומר.

אתה מחפש לכפות על הגרושה לקיים את ההלכות של האב בביתה רק כי הוא משלם מזונות לילדיו.

תדפוק על השולחן ותגיד- אני מממן אתכם! אני המחליט! תכבדו אותי!

אם אתה שואל אותי זה לא יעבוד בכפיה

לא על הגרושה ולא על הילדים.

אבל אל תקח את המילה שלי.

אתה מוזמן לנסות.

אתחיל מהסוף ואסיים בהתחלה של דברייך:

דבר ראשון, 100 פעם כתבתי שאני לא מדבר על איך לעשות את זה. כל דבר ניתן לעשות בכפייה וכעס ואפשר בנועם ועדינות. לא דיברתי על זה.

דבר שני, ממש לא דיברתי על עזרה לדירה. אני גם לא אומר לאבא/אמא להביא קבלה על כל מסטיק שקונים לילד. אני מדבר על סכומים גדולים שמכסים חלק גדול מהמחיה והם נטל מאוד כבד על הצד המממן. לא חושב שיש הבדל בזה בין סיטואציות ומגזרים (הבאתי את הסיפור מבחדרי כתיאור לסיטואציה, לא הבאתי הוכחה מי צודק).

דבר שלישי, לפחות אני לא דיברתי על מנהיגות וסמכות בתחום ההלכה. אני חושב שמי שחי עם אמא בבית, חייב לחיות את חייו לפי איך שהיא נוהגת מבחינה הלכתית. אם היא מורידה כיסוי ראש הוא יכול להתפלל מולה ואם היא שמה סירים על הפלטה או אוכלת מחפוד טפו טפו טפו, זה מה שהוא יעשה. ואם אבא (שלא מממן) ינסה לכפות את דעתו בנושאים כאלה, הוא טיפש או רשע. אני דיברתי על שני נושאים אחרים: 1. מנהג אבות, באיזה נוסח להתפלל וכדו - כתבתי את דעתי וזה לא רלוונטי כעת. 2. מה לאכול לארוחת צהריים והאם לקנות קדילק או סקודה ובאיזה בית ספר ללמוד - אם יש מי שמממן, הוא מחליט בדברים האלה.

דבר רביעי, לא תליתי את זה רק בנושא הכלכלי. את התווכחת על סיטואציה שיש היבט כלכלי ועליה הבעתי את דעתי בהקשר הכלכלי. אשמח מאוד לפתוח שרשור מעניין על תפקידים מגדריים, אבל אני שם לב שבשרשורים האלה יש שיחות אריק ובנץ בלבד וזה קצת משעמם (ועד שמישהי מגיבה, היא כותבת כתב חידה ונעלמת). אז אם את בעניין, בואי נפתח שרשור חדש וכללי יותר, זו באמת סוגיה מעניינת.

לפחות הסתכלת בראי והבנת שבנני ובנוני אתם לא.

@מתוך סקרנות אפילו את סוגיית מחפוד הוא העלה.

מה עוד? על עקיצת המטלטלין הוא כבר דיבר?

שנמשיך את המשחק?   

בגלל שעניתי לך השתמשתי בתיאורים שלך, אם את שואלת אותי אנחנו לגמרי בנני ובנוני

עד כאן ברצינות, ועכשיו להומור:

אני באמת משתדל לכתוב עניינית, גם אם הדוגמות מגיעות משיח כאן (ובבחדרי 🙈). ממש אשמח שתגיבי לדבריי בצורה עניינית.

אני מאוד נהנה ורוצה להבין ולהחכים ממך!!

בקושי על עצמי אני אחראי (וגם על ילדי איכשהו)

אם אני מבין נכון, הוא מעלה כאן נושאים שעלו בפורום בעבר, בין היתר בדיונים שהוא פתח בלי קשר אלי, ולהבנתי זאת זכותו, למרות שזה אכן לא נושא השרשור שפתחתי.

אכן, הכנסתי גם את נושא המזונות מהצד ולא כנושא עיקרי, היות ולהבנתי מי שנוטה לתפיסת הבדלים מגדריים בנושא המזונות, כנראה יהיה קוהרנטי וירחיב אותה למקומות נוספים כמו תפקידי האב כמורה דרך רוחנית והלכתית למשפחה (אם אני מבין נכון, את אכן נוטה לכיוון תפיסה זו ב-2 המרכיבים שהזכרתי).

עריכה, מחדד- כוונתי באשכול הייתה לדיון עקרוני, ולא לדון שוב בנושא המזונות.

מבחינתי, לא בטוח שנכון היה להסיט את הדיון לשם.

על פי דין.אם יש משמורת לאחד הצדדים, והצד האחר משלם מזונות- למרות שצד אחד הוא המממן, הוא לא יכול לקבוע מה ייעשה בכסף.את זה קובע הצד המשמורן.ברגע שהוא מקבל את המזונות זה כספו לכל דבר והוא יכוללהחליט על פי דין כיצד להשתמש בו.האם לתת לילדים ארוחות גורמה יקרות או לחסוך את הכסף לנופש או קניית דבר מה לבית.תמיד הצד הממן יכול לפנות לבית הדין ולהגיד שלא נעשה שימוש ראוי במזונות- בית הדין יבהיר לצד המממן שהוא ממש אבל ממש לא מחליט.

וזה מנסיון.

מה זה הצד המממן?

מי שמשלם מזונות, משלם חצי מעלותם. מי שלא משלם מזונות, יושב רגל על רגל??

גילוי נאות - אני זו שעתידה לשלם מזונות....

אז לי יש יותר 'מילה'??

איזה שטויות!!

למי שמממן מעבר לחצי.

כלומר, נניח שההגיון אומר שכל אחד מממן חצי, כי יש לילדים שני הורים. ביהד טוען שהאבא צריך לממן 100% גם אם הילדים אצלו חצי מהזמן. על זה מדובר.

לא נראה לי שזה המצב שלך, גבירתי

כלומר, מה בית הדין נוהג בפועל.

האמת שאני לא מופתע, אחרי הכל בית הדין הוא שובניסט שרואה באמא את הפיליפינית שתפקידה לנקות ולבשל ובאבא את האביר האצילי שמממן את המשרתת.

אבל השאלה כאן היא לא מה ביהד חושב (בשביל זה לא פונים לפורום, עדיף לשאול אותם). אל תשכח שטכנית, אם גרושתך חיה על חשבונך כמו טפיל, יש לך מספיק דרכים להצמיח לה קרניים עד שהיא תיכנע לכל גחמה שלך - ואני לא בטוח שביהד תמיד יוכל לעזור לה...

בכל מקרה לא זה הנושא כאן, הנושא כאן הוא מה ראוי שבני אדם יעשו בפועל.

ואגב שתי הערות קטנות: 1. כתבת שהכסף הוא של הצד במשמורת וזה לא ככ נכון. הכסף הוא של הילדים.. 2. אני לא בטוח שאם המממן ידרוש שיאכלו בשר בהכשר מסוים - יוכלו לסרב לו, כי הוא משלם על זה. מצד שני, אם הטפיל ידרוש את זה, די ברור לי שהמממן יוכל להגיד "אם אתה רוצה שיאכלו אצלי בדצ ולא מחפוד, תממן את זה", וזה יהיה מאוד קביל בביהד.

הבכסף הוא עבור הילדים אבל המשמורן הוא מי שיקבע מה טובת הילדים לעשות הכסף.גם אם המממן חושב אחרת.לדוגמא: המממן ירצה שבכספי המזונות המשמורן ירכוש בגוד של מותגים יקרים.ירצה שילדיו יתלבשו בהידור.המשמורן יעדיף לקנות בבזאר ולחסוך את הכסף לקנית ארון לשם הדוגמא.המממן לא יכול להגיד כלום בענין.יכול להגיד כמובן אבל זה לא קביל משפטית.

בעניני חינוך, מנהגים וכשרויות- כאן יתכן שיש מקום להתערבות בית הדין או לשכת הסיוע, אבל לא בגלל המימון.הכסף שנכנס למשמורן הוא לחלוטין יכול לעשות בו כרצונו.זה החוק.

אם אתה מדבר על התפיסה המשפטית - אתה צודק.

לפחות אני, לא על זה דיברתי

מישהו/י הגיב/ה לי משהו באישי, לגבי החוקים והחלתם.

אז שיהיה ברור: גם בדוגמות שהבאתי עם החתן החוצפניאק שקיבל מימון והלך לעבוד, וגם במקרה של אימי שלא הייתה רוצה שהמימון שלה יילך לסיגריות - סביר מאוד שבשני המקרים אם היו פונים לבית דין, החתן החוצפן וילד המעשן היו זוכים ולא המממן.

לרגע לא דיברתי על מה ההלכה או צה הכרעת הדין, דיברתי על מה לגיטימי. גם לגנוב בלי ראיות - לא יוכלו לחייב אותך בבימ"ש, אבל זה עדיין לא לגיטימי.

גרושים וגרושות לא אמורים להתנהל ככה ואני מניח שרובם לא מתנהלים ככה.

אבל מי שכן, זו בחירה שלו והוא לא שונה מאף אחד אחר:

משפחה שמקבלת כסף מהרווחה - מקבלת גם הדרכה והגבלות מסוימות.

נכה שמקבל קצבאות - צריך לעמוד ברשימה לא קטנה של תנאים.

אברך שמקבל כסף מהכולל - עומד בלא מעט קריטריונים.

בינינו, אפילו בשביל לקבל הקלה במס אתה צריך להסביר ולהוכיח...

ככה זה כשאתה תלוי בקצבאות ותרומות. "בעל המאה הוא בעל הדעה", זה לא משפט שהומצא על ידי שובניסטים בסעודיה, אלא תובנה חברתית מאוד פשוטה.

בדיוק בגלל זה, בני אדם חכמים - כמו אימך שתחי' - משתדלים כמה שפחות להיות תלויים באחרים ואז אתה קונה את חירותך. 

יש מן האמת בזה שמקבלים כסף בתמורה למשהו. לא זו הנקודה שלי.

שכוונתך בעיקר על השיח עם הילדים בבית. אזכן, ברור שאתה צודק שהשיח לא אמור להיות כזה מעל פני השטח. מצד שני, אני חושב שהוא כן קיים איפשהו.

לצורך העניין, הוריי לא מאוד אהבו שהיינו (כל האחים שלי) מעשנים, אז אוטומטית היינו מוצאים את עצמינו משיגים כסף לסיגריות לא דרך ההורים, וזה יצר מעגל קסמים כלשהו (אצלי הכל היה ועדיין מורכב יותר, אבל נעזוב את זה עכשיו).

אגב, אותנו חינכו כך שסגריות היו מחוץ לתחום בכלל, כך שלא הגענו לידי נסיון. (אבל יכול להיות שבחברה שלנו יותר קל עם זה מבחברה חרדית).

היה נשמע לי מדבריך, שאמך דרשה לשמוע בקולה, כי היא ממנת לכם אוכל ובגדים. לזה הגבתי. אם לא הבנתי נכון, אז מחילה.

אבל אקדים דבר חשוב: ברור שברוב היחסים בין אנשים, בני אדם לא קטנוניים ועוקבים אחרי הוצאות והכנסות של אנשים. המצבים דבהם מתחיל דיון משמעותי זה כאשר יש חוסר אמון או קשר לקוי (כמו בנרבה מקרי גירושין), או שיש תלות כלכלית מוחלטת או הקרבה גדולה של הצד הנותן (כמו השווער הזה שנתן 80% דירה לחתנו).

בשאר המקרים, גם מה שנכון על הנייר - אנשים מבליגים עליו. ככה מתנהל העולם.

מצד שני, דווקא בא לי להדגים ולהדגיש את הדוגמה שהבאתי מאחיי המעשנים, כי לדעתי היא מייצגת היטב את הרעיון שאני מנסה להעביר.

כתבתי מעגל קסמים, וזה יותר חשוב מהסיטואציה הרגעית. זה לא שאמא שלי אמרה לאחים שלי "אני נותנת לך 100 שח לישיבה, אבל אתה לא מעז לקנות בהם סיגריות". היא לא דיברה על זה (כי לתומה היא חשבה שאין צורך לדבר על זה ). הנקודה היא שכשאתה קונה קופסת סיגריות כל יום/שבוע, ויש לך ספונסר שלא יודע על זה ולא ישמח בזה, אתה בהכרח תחפש לך מקורות הכנסה אחרים. וככה לאט לאט אתה מוצא את עצמך מסתדר כלכלית בלי הספונסר שלך. ככה מץרחשת נפרדות, ככה לומדים על ניהול כלכלה בסיסי.

כאשר המצב הוא הפוך, שאתה מראש מחליט שאתה נשען 100% על הספונסר שלך, המצב הוא הפוך: עם כל הכבוד, הוא לא אמור לממן לך סיגריות ולא בשר של מחפוד. אז אם הורדנו עוד אפשרות - שהוא יממן לך בעל כורחו, ומה שנשאר זה שפשוט, לא תהיה לך אפשרות כלכלית לעשות את זה.

אם תרצה את זה בשפה יותר סכמטית, אז זה ככה: בצד 1 יש את הגורם המממן - שנותן לפי רצונו, בצד 2 יש את הרצונות שלך - שיש לגביהם מחלוקת בינך לבינו, בצד 3 יש את התוצאה.

לפי הבנתי, אי אפשר לכפות בנאדם לשלם על משהו שהוא מסכים לו, כך שצד 1 הוא מוגבל וקבוע. וזה ברור, שאי אפשר להשיג את החשקים שלי מהירח, אז גם צד 3 מוגבל. כך שמה שנשאר זה צד 2 - אם תשכיל להרחיב את ההכנסות שלך מעבר לאנפוזיה של צד 1, תקנה את החירות שלך.

לגבי הטענה שזה משתנה לפי גיל, אני חושב אחרת ממך. ככל שאדם מבוגר יותר, ככה מצופה ממנו לדעת לפרנסאת עצמו ולהתנהל בלי כביים משום כיוון. אדם מבוגר שעדיין תלוי כלכלית במישהו, זה אדם עם בעיה.

נ"ב, לכל מי ששואל או מסתפק: אני מבין את הרעיון של חלוקת רכוש חצי חצי, ואני גם בעד שאם אישה מגדלת למישהו את הילדים (כלומר טם הוא רוצה שהילדים יהיו אצלה יותר מחצי מהזמן) אז הוא אמור לממן אותם. לא על המקרים האלה דיברתי.

והתשובה היתה שצריך להיות כבוד הדדי.

במקרה של חוסר הסכמה, בורר שמקובל על שנינו.

זהו.

(יואווו כמה מלל אתם כותבים......)

מה יבינו?

עם ניסיון בעניין

בקיצור, אם אשמיע את ההקלטות יאמינו למה שאמרתי שזה מה שנאמר בפגישות שלי עם העו"ס.

מצד שני, מסוגלים מעכשיו להיוצ לגמרי לרעתי היות ואני מכיזה להקליט(למרות שיש מצב שנם מקליטים )

לא רציתי לענות כי ב"ה אין לי ניסיון עם זה, אבל כן יש לי ניסיון קטן עם רשויות הרווחה בכל מיני הקשרים שונים ומשונים.

אישית לא הייתי מוציא הקלטות אם זה לא אקוטי. רוב הסיכויים שגם ככה הם לא מתייחסים אלייך ולא לשום פנייה שמגיעה, ומצד שני העוסים רכלנים מאוד וכולם מכירים את כולם. ככל ש"תעשי בעיות" הם רק יתייגו אותך כ"המעצבנת ההיא" ותקבלי שירות בהתאם.

בנושא כזה הייתי פונה לעו"ד לראות מה עושים עם זה.

עובדתית, בדרך כלל מבקשים ליידע את הפרטנר לשיחה, שהוא מוקלט.

עם זאת, בישראל אין כל כך התעסקות ב"פירות העץ המורעל" (או שבכלל אין איסור חוקי כזה). כך שתיאורטית אם את רוצה להשיג משהו על סמך הקלטה, גם אם היא לא חוקית סביר שיתחשבו בהקלטה ויתנו לך מה שאת צריכה.

השאלה כאן, בעיניי, כמה זה כדאי לך ומה התועלת שלך מפרסום או העברת ההקלטה. תחשבי לבד מה המחיר של להיות "ההיא שמקליטה ואחר כך מתלוננת".

אם אדם שנכנס לפגישה מרגיש לא בטוח זכותו להקליט בכל דרך שהיא, פיקוח נפש.

אבל הייתי ממליץ לא לרוץ מהר להסיק מסקנה אלא להתייעץ עם איש מקצוע או חבר אמיתי, שהוא לאו דווקא עו"ד.

לעורך דין יש אינטרס...

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)

את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

לאיזה עו"ד ללכת.

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

כל הכבוד על ההתקדמות, הלוואי שתשחררו מהר זה מזה לחיים טובים ולשלום.

אם אני מבין נכון, השיקול לרוץ לבית משפט או בית דין, זה בעיקר בשביל מזונות. השאלה אם מזונות זה נושא משמעותי אצלכם.

אם הנושא הוא חלוקת הרכוש, לכאורה גם בבית הדין יפסקו חצי חצי, אז לא אמור להיות הבדל (אגב  אין לי מושג מה הבסיס ההלכתי לזה. עד כמה שזכור לי ממסכת גיטין דף עז, אפילו את הגט אישה לכאורה לא הייתה יכולה לקבל לעצמה 😳. אז אולי כדאי לשאול רב האם מותר לבצע את הוראת ביה"ד וזה לא גזל).

אם מה שאת רוצה זה בעיקר שחרור ושקט, אולי תקבעי איתו זמן ובהנחה שהוא יסכים תיפגשו, ותתני לו את הכבוד "להחליט" על כל מה שתכלס די ברור מה ההחלטה... אולי כדאי להתייעץ פסיכיאטר או מטפל שמבין בלקויות שונות ומשונות, והוא יוכל לסייע לך איך מקדמים אנשים כאלה להחלטות בצורה נעימה ומכובדת. אם לא יסכים להיפגש, אז תפני לבית משפט/דין לפי רצונך ומצפונך וכדו'. בסופו של דבר, הכבוד שאת נותנת לו הוא המפתח ליחסים טובים שלך עם הילדים.

המון הצלחה יקרה!!

תדעו שיש גם תסריטים אחרים ממה שאתם מכירים.

הבינה האישה מה מפעיל את האיש

הדמימה את המערכת

עד לקבלת דרישה לתשלום

(שכן היא זאת שיצאה מהבית...)

הציבה אולטימטום

פגישה עם מגשר

חתימת הסכם, תוך ויתורים והליכה לקראתו

שכן, היא רק שקט נפשי רוצה.....

אז זהו.

יש התחייבות לגט תוך 10 ימים

בעזרת ה' יתברך!

שתהיינה בשורות טובות לכל עם ישראל!!

ואגב - לא(!) צריך להגיע לבית הדין עם עד. יש שם עדים שלהם.

לא ברור איך יש לכם סיפורים אחרים.

מלאא הצלחה!!

ומה זה משנה הסיפור של כל אחד, הסיפור שלך הוא אחר ומיוחד והוא שלך, וזה הכי חשוב.

שיהיה לך רק טוב!

כוונתי היתה יותר להתייחס לתגובות המאוד נחרצות שכך וכך מתנהלים הדברים...

אז לא.

לא תמיד...

והוא בהחלט זמין גם לזה, בהרבה מובנים.

או שהתכוונת לצד השני במערכה?

מי זה הוא ומה זה הצד השני.

בעיקרון גם אני כתבתי ברמזים כי לא זכרתי במה אני מתבסס על דברים שנכתבו בפורום ובמה על דברים שהתכתבנו עליהם באישי. אז כבר אענה לך על הכל באישי בע"ה.

גם אני בלופ של הקטע הכלכלי,

אמנם מזווית שונה.

מבינה ללבך

שיהיה בקלות 

לא ממש הבנתי למה פירוד כל כך ארוך ולא מגיעים להחלטה.

יש כעסים בינכם?

מה גורם להמתנה הזאת?

למה לא באמת לקבוע גישור ידידותי?

את יודעת אם תעדיפי בית דין או בית משפט?

את סגורה על הגירושין האלה?

החלטות טובות בע"ה ובהצלחה☘

השבח לאל בורא עולם

וזה לא היה הרבה זמן.

רוב הזמן היה פירוד מבחירה

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..