פורום גרושים וגרושות (עמוד 1)

אפוטרופוס לדין הוא  "הקול" של הילד בהליכים משפטיים שנוגעים לחייו. במקרים של קונפליקט גדול או כשיש חשש שרצון הילד הולך לאיבוד בתוך "מלחמת העולמות" של המבוגרים, בית המשפט ממנה עורך דין שתפקידו לייצג את הילד באופן עצמאי.

הוא אמור לייצג את רצון הילד וטובתו.

האפוטרופוס לדין פועל בשני מישורים מקבילים שלעיתים מתנגשים:

* הצגת רצון הילד: להביא בפני השופט את מה שהילד באמת רוצה, בלי "פילטרים" של ההורים.

* הגנה על טובת הילד: אם הרצון של הילד עלול לפגוע בו.

האפוטרופוס יציג לבית המשפט את עמדתו המקצועית לגבי מה שישמור על הילד בצורה המיטבית.

בנוסף, האפוטרופוס לדין משמש כגורם ממתן. הוא נפגש עם הילד בסביבה ניטרלית, מקשיב לו ומנסה להסביר לו את ההליך המשפטי בשפה פשוטה ומותאמת גיל. הוא עוזר לילד להבין את ההשלכות של ההחלטות המתקבלות.

הוא נחשב גם לגורם אובייקטיבי שבית המשפט סומך עליו. בניגוד לעורכי הדין של ההורים, שמחויבים ללקוח שלהם, האפוטרופוס לדין מחויב אך ורק לילד ולא לאחד מההורים.

כדי לדעת למה צריך לגייס אותה, צריך עוד פרטים.

אשמח להמשיך לייעץ לך..

לגייס אותה לזה.

היא נכנסת לנישות של חוקים, היא עורכת דין לכל דבר.

כדירצו את דעתה בקשר לילדים היא תצטרך להציג אותה

היא תיפגש עם הילדים, תשאל מה הם רוצים וחושבים וזהו.

הקטינים שהכרתי טענו שהיא חופרת להם...

שבוע שבוע

חצי חצי

יום יום

מתלבטים המון 

במיוחד כשגרים קרוב,ככה הילדים רואים את 2 ההורים ברוב הימים.

כאן, יש הרחבה בנושא.

חלוקת זמני שהות הורים גרושים:

בשרשור אחר כתבת שאת לא דתייה. בהנחה שהפרוד/גרוש שלך דתי, זה לא משפיע על ההחלטות בנושא המשמורת?

סתם שואל מתוך עניינות.

שמעתי על מישהו שהקים בית חרדי רגיל, אבל גרושתו החליטה "לצאת מהארון" כלסבית וגם חילונית.

עדיין, נתנו להם משמורת משותפת, לגבי החינוך סוכם על בי"ס ממ"ד, מה שהוא כן הצליח, היה למנוע מהאם לקחת את הילדים למצעד (וגם זה בנס, רק כי היה שופט ערבי)...

וודאי אצל הדתלי"ם.

זה זוגות שמראש מחליטים על אורח חיים מסוים לילדים (כנראה הם כן יודעים מה "תפקיד האב כמחנך" - צריך עכשיו לתייג אותך? 😉).

אבל אם בן/בת זוג מחליטים לשנות כיוון, בדרך כלל נוצרת שאלה יותר מהותית על גידול הילדים. ככה אני חשבתי. אולי אני טועה.

בכל מקרה מעניין מה היא תענה, אם בא לה... (וזה לא סיבה שתעצור מלהגיב)

הוא הדתלש יותר חזק ממני.

הוא למשל ינהל את הבית כבית לא שומר שבת,

בעוד שלי זה חשוב שכן יהיה בית שומר שבת ומסורת.

לא רואה סיבה שזה ישפיע בכל אופן,

זכותו על הילדים ממש כמו שזכותי ולכל אחד יש זכות לנהל את חייו כפי שהוא רואה לנכון. 

עכשיו אני קולט את הסיטואציה:

1. אתם באותו ראש באופן כללי.

2. הילדים קטנים כך שאין איזה שינוי חינוכי פתאומי.

אז על מה שנותר זה להעריך אתכם על ההבנות ולאחל בהצלחה על הדרך החדשה!!

הילדים אמנם קטנים אבל מתחנכים במסגרות דתיות,

זה יוצר חיכוך מסוים כי הוא מעדיף שהם יעברו לממלכתיות.

אבל סה"כ יש כבוד הדדי והבנה.

הילדים כן רואים אותו מחלל שבת ואותי זה מעמיד במצב פחות כיפי.

עברנו את פרעה 😅

שיחסית יש הבנות , משדרים כמעט על אותו גל, מבינים שיש דברים שצריך לחרוק שיניים...

התוצאה היא שבמקום לריב ולסחוט ולנסות להוכיח שהגרוש שלך בעצם אונס את הילדות שלו (ובלי לשים לב, לקחת קטינים ולהחדיר להם בכוח חרדות ותכנים לא תואמי גיל, מה שנקרא "הטרדה מינית") - את כל זה את מחליפה בשאלה נעימה ומיטיבה: איך תהיה המשמורת הכי טובה ומוצלחת לילדים שלי?

כמה פשוט ככה יפה. הלוואי שתהיינה עוד הרבה אימהות כמוך!!

שלום לך,

יש שני מודלים מרכזיים לחלוקת הימים שמתאימים בעיקר לילדים קטנים:

1. מודל ה-2-2-3 (מתאים בעיקר לילדים צעירים)

במודל זה, הילדים נמצאים יומיים אצל הורה א', יומיים אצל הורה ב', ובסוף השבוע (שישי-ראשון) הם חוזרים להורה א'. בשבוע שלאחר מכן, הסבב מתהפך.

* היתרון: הילד לא נפרד מאף הורה לזמן ממושך.

* החיסרון: "חיים על מזוודות". המון מעברים במהלך השבוע שיכולים לייצר תחושת חוסר שקט.

2. מודל הימים הקבועים (הפופולרי ביותר)

חלוקה שבה לכל הורה יש יומיים קבועים באמצע השבוע, וסופי השבוע מתחלפים.

* לדוגמה: הורה א' תמיד בראשון ושני, הורה ב' תמיד בשלישי ורביעי, ובחמישי הילד עובר למי שזה תורו בסופ"ש.

* היתרון: מקסימום יציבות. הילד יודע ש"ביום שני אני תמיד אצל אבא". זה מאפשר חוגים קבועים וסדר יום ברור.

* החיסרון: נוצר פער של חמישה ימים ללא אחד ההורים פעם בשבועיים (מיום רביעי עד שני).

חשוב לדעת לתווך לילדים את הזמנים באופן ברור ומסודר. ולרכך להם עד כמה שאפשר את המעברים בין הורה אחד לשני.

ממליצה גם על בחירת חפץ שילך עם הילד לשני ההורים וכן, בחירת חפצים שהילדים אוהבים שיהיו בכל בית. כך שהילד ירגיש שיש לו את הפינה המוכרת לו..

בהצלחה רבה!

נראית לי פשוטה השניות הזו; צריך כנראה הרבה להתפלל שהילדים יבחרו נכון. כיהודים.

בהצלחה!

לפתוח חשבון בנק נפרד מבלי לצאת מהחשבון המשותף.

להעביר לשם את המשכורת ולהתחיל להתנהל משם.

בקביעת מועד הקרע לדןגמה.

לא בטוח שזה רע כמובן, אבל חשוב לדעת את זה.

בכל מקרה, תעשה כל מאמץ להתגרש בהסכמה ובצורה יפה כמה שאפשר כמו שנראה שאתם מנסים, גם אם יש מערבולת של רגשות היא זמנית יחסית בדרך כלל.

לעומת זאת, צלקות של גירושין קשים יכולים להישאר הרבה יותר זמן.

(ועוד לא דיברתי על ההתמשכות הארוכה שעשויה להיות להליכים אצל מי שבוחר לבלות בערכאות).

תרגיש נוח לפנות באישי אם תרצה להתייעצות, סתם שיתוף וכיו"ב.

להוות בעיה לגבי מועד הקרע.

מה משמעויות של מועד קרע?

מה הבדל בין מועד קרע לבין מועד פרידה או שזה אותו דבר

יש מועד שעד אליו יש "חזקת שיתוף", וכשמחלקים את הרכוש (והחובות אם יש...), מחלקים לפי מה שהיה במועד הזה.

זה יכול להיות היום בו נפרדים/היום בו פתחו חשבונות נפרדים עבור הפרידה המתוכננת/יום בו פתחו תביעות משפטיות וכיו"ב.

הרבה פעמים זה לא כל כך משמעותי, אבל לפעמים כן.

עריכה-הסתייגות קטנה, אני גם לא רב, אבל יודע שכשומרי הלכה יכול להיות שבעייתי לחלוק בשיטה הזאת.

כדאי לשאול קודם רב קודם.

אם זה נכון לוגיסטית או מוסרית זאת שאלה אחרת

מקווה שלקחתי עורכת דין שפניה לא למלחמות

לא מכירה , אבל מבענה שניתן למנות אקטואר שבודק את נושא הכספים

יש פה מישהו עם מידע/ניסיון לגבי אקטואר?

כל בעל מקצוע שבית הדין ממנה זה הון תופעות ואין ערובה של מקצועיות

יש תדפיסי חשבון בנק..בקלות אפשר להראות משיכות כספים

אין לי שום עצה חכמה לומר לך, חוץ מהשמחה שאת מתחילה לקחת אחריות ולהסתדר בכוחות עצמך.

לא יודע אם זה במקרה, אבל הבשורה (האגבית) שלך מגיעה בפרשה של יציאת מצרים. הגמרא (סוטה ב.) דורשת מהפסוק "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" - שקשה זיווגו של אדם בזיווג שני, כקריעת ים סוף. בתוספות שאנץ מוסבר בשם רבינו תם, שכוונת הגמרא, שעם ישראל יצאו ממצרים, כשמצרים ב"בכי" והיהודים ב"שירות". כלומר, שה' עושה את הקרע בזיווג הראשון, באופן מדויק וטוב, כדי שהזיווג השני יתחבר הצורה מופתית, מפליאה ומדהימה, בדיוק כמו קריעת ים סוף (והחיבור של הים לאחר מכן - כהרכבה מזגית מוחלטת!).

בקיצור, אל תשכחי לעדכן כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, כי זה עוד יגיע!!

אני מקבלת כ"כ הרבה תגובות שיפוטיות מהסביבה שמתחילה לדעת עכשיו .

מהחברים הקרובים,

מכל מי ששומע את הצד של בעלי ולא שומע את שלי - כי אני עושה שמיניות באוויר כדי לשמור על כבודו.

וכל אחד בטוח שהוא מצא את השיטה לשלום בית ואני חייבת לנסות ולתת עוד צ'אנס...

כל חכמי חלם התעוררו משנתם ובטוחים שהם יודעים יותר טוב ממני.

למרות שאם לפי החוק אני כשירה להביא ילדים, כשירה להוציא רשיון ובריאה בנפשי- למה אתם מערעים על שיקול הדעת שלי ובטוחים שאתם יודעים יותר טוב ממני?!?!?

אנשים מתאבלים עליי ועל הנישואים שלי כאילו מישהו מת ח"ו או מינימום הרגתי מישהו...

כדי שנוכל להקשיב לך בלי לראות את המעטפת, שלפעמים היא סתם מבלבלת.

הרבה פעמים אנשים לא יודעים על הבעיה בטהרתה, ורואים את הקליפה ומתמקדים בה. הלוואי שהקרובים והחבאים שלך לעולם לא יתמודגו עם הבעיה הטהורה שאת מתמודדת איתה (והלוואי שאת כן תצליחי להתמודד בצורה הכי מיטבית!!).

אני חייב לומר לך לפחות לפי התחושה שלי. אם כל מה שסיפרת על האמון ביניכם מדויק, המזבח יוריד בקרוב דמעות של אושר (וגם את) 😇

שלך ושל הילדים.

רעשי רקע תמיד יהיו, עזבי אותם.

אל תלחמי בלתקן את מה שהבעל מספר

תהיי את

בעיקר בשל התגובות הרבות שהיא קיבלה 🙃

אפשר להבין מה הפילוסופיה שמאחורי שינוי בכיסוי הראש לאחר גירושין?

האם זה עניין רגשי פסיכולוגי - להתנתק מהעבר הכואב,

או עניין חברתי - שבעקבות היחשפות רבה יותר עם נשים וגברים שזו הציפייה החברתית אצלהם,

או עניין רוחני - תוצאה של משבר וקשיים בלתי נמנעים בתהליך,

או עניין דתי - מתוך תפיסה הלכתית/רציונלית שבסטטוס הזה זה פשוט מותר/מיותר,

או עניין פרגמטי - מתוך תקווה שזה יסייע במציאת היהלום הבא,

או עניין טכני - שזה פשוט חם ומעצבן וסוף סוף אין מי שמצפה שאחבוש את זה.

או משלל סיבות אחרות...

זה די שילוב של הכל 😉

זה עוד התעסקות, אני לא רוצה להסתובב עם הסימן הזה של נשואה כשזה לא המצב שלי, אני מתגעגעת לשיער שלי אז אם יש לי אפשרות לחזור אליו אני רוצה וכו'.. השאלה הגיעה כי עוד לא החלטתי ממש מה אני רוצה לעשות וגם לא ביררתי את זה הלכתית עדיין (אבל אם אחליט להוריד לחצי או לגמרי נראלי שלא אשאל בכלל כי אם הרב שלי יגיד לי שאסור אז לא אעשה את זה אבל אני קצת במקום שאני רוצה לעשות את זה גם אם אסור אבל אז מעדיפה לא לדעת שזה אסור 🫢)

גם אם זו התכתבות עם פותחת השרשור. אבל אולי יהיו עוד מתנדבימות...

אני חייב להיות קצת שיפוטי ומעצבן, כי צריך להאריך את השרשור הזה (אולי סופסוף הוא יחליף את השרשור שלי שתקוע כבר שבועיים ברקע של האתר 🤣).

האם כוונתך שגם כנשואה זה עצבן אותך אבל ראית ערך או צו חברתי לעשות את זה, ולכן עכשיו כשזה לגיטימי את רוצה להיפתר מזה (מה שקראתי סיבה טכנית), או שזה יותר מחזיר אותך לסטטוס שאת לא רוצה להיות בו (סיבה פסיכולוגית)?

אני אשמח טכנית להיפטר מזה (לא שלסדר כל יום את השיער זה יותר טוב אבל מיציתי את המטפחת כשבאמת אין לזה כבר סיבה) וגם זה סימן בולט של נשואה, מה שיכול גם להביא שאלות על 'בעלך' ואין לי כוח לזה 🥴

כיסוי ראש לא אשנה בגלל הילדים.

נראה שגם ההחלטה לגבי חזרה או אי חזרה לשם משפחה קודם תהיה בשביל לא לבלבל את הילדים

היות ותכל'ס, אני הולכת בכיסוי סבבה לי, אז מבחינתי אין מקום לשינוי וגם חושבת על הילדים שאם אישה שינוי זה ישפיע עליהם 

אני לעצמי, בינתיים, לא שיניתי כלום.

עדיין באותו שם משפחה, עדיין עם כיסוי ראש באותו צורה וגודל.

אולי אשנה בהמשך את הכיסוי ראש, זה שאלה שכאילו מוצבת לי על הקיר ואני שואלת את עצמי הרבה, אבל עדיין נשארת ככה, הן מבחינת צניעות ועבודת השם, והן מהבחינה שזה חלק מהלבוש שהתרגלתי לראות את עצמי בו.

לא כיסוי ראש ולא שם משפחה- בהתחלה.

אחרי 5 שנים חזרתי לשם הנעורים שלי.

אולי בגלל שאני גבר...

בכל מקרה אני חושב שרוב מי שסיימה את התהליך כבר מודעת להונאה (כמו כל קורבן-הונאה עלי אדמות, אחרי שזה נגמר מבינים...).

וגם הנשים הפמיניסטיות (החברות שלנו ) מזמן מבינות ומודעות לזה, והשפה שלהן היא אחרת לגמרי.

הלוואי שיהיה לי זמן לנסח את מה שאני חושב על הפמיניזם הפשטני והתוצאה המטופשת והמסוכנת שלו (הייתי אומר שזו אירוניה במיטבה). אבל שוב, אני חושב שרוב הנשים שעומדות מאחורי זה כבר הבינו את הטעות.

שמי שנאכלה על ידי המרעילים הללו, מתפקחת וגם בעלת אומץ להודות בכך...

להרגשתי -רובן לא.

איך נראים חייה של אישה שבטוחה שכל הגברים נרקיסיסטים מגעילים סוטים טיפשים ורק היא פאר היצירה בלי לעשות כלום ודווקא בגלל שהיא פאסיבית?

לי זה נשמע כמו התחלה של תאונה קטלנית, אבל הלוואי שאני טועה

להשקפתי אישה כזאת לא מיטיבה עם עצמה בשום שלב של החיים.

מאידך, לדעתי הגברים מתחלקים לשלושה:

נרקסיסטים, אוטיסטים, או נשיים - ואלו בעיני, הנבחרים שבהם.....

כמובן שהכוונה היא לגבר שיש באישיותו קווים נשיים פעילים, של רגישות ושיח רגשי.... וכמובן שקיימים אצלו גם עוצמה ושאר קווים גבריים נצרכים. ........

שנשים שנפלו למלכודת הזו, אינן מסוגלות להוגות בטעותן.

לדעתי זה לא נכון בדרך כלל, מהסיבה הפשוטה שהנשים האלה מהר מאוד מוצאות את עצמן לבד ואז הן מתחילות לסבול.

את חושבת אחרת, אשמח דתדגימי לי את אורח חייה של אישה כזו.

לגבי החלק השני של דברייך, אני פונה מכאן אלייך ולכל הנשים שחושבות כמוך: אם מבחינתכן המודל היחיד של גבר שפוי ואנושי הוא "גבר נשי", למה לכן לפנות לחיקוי? אם אישה זה המודל המושלם היחיד, תתחתני עם אישה וזהו!

ובכלל אני לא מבין את כל השיח המאוד פופילרי על האישה המסכנה והסובלת והקורבן, ועל כמה אומללות נשים גרושות. אדרבה, סוף סוף אתן חוות בעוצמה את הממלכה הנשית, ובמקרים רבים בתוספת מימון מתת-האדם-הגברי. זו אוטופיה!!

ש"בן הזוג" יהיה גברי, חזק ואדיש יחסית מול אתגרי החיים, לבין הרצון שיהיה רגיש ויבין אותן כמו חברה.

יש מודלים של גבריות שמנסים לאזן בין הכול.

אגב, גם אנחנו יכולים ליפול בפח דומה, מצד אחד, רוצים אישה נשית, רכה עם רגשות עמוקים ועדינים, מצד שני, קשה לנו כשהיא מתנהלת באופן שנראה לנו "לא הגיוני".

זאת תובנה חשובה שאמר לי מיודענו א"ר עוד לפני הסיבוב הראשון.

כולנו בסוף קצת נזילים, ויש לנו מרכיבים "נשיים" מול "גבריים"(להבנתי, לזה בלבד התכוונה @ייתי ואחמיניה ).

יחד עם זאת, להבנתי הדלה בבסיס המשיכה בין המינים עומדת קוטביות מסוימת, לאותה קוטביות שמושכת יש גם צדדים שמעצבנים כל צד.

(בלשון התלמודית זה "מצא או מוצא", להבדיל, אם אני זוכר נכון גם דוד דיידה האריך בנושא בספרו "דרך גבר", גם יונתן ומרים קליין מחדדים נושאים אלו, שלהבנתי יש בהן הרבה אמת).

רגשי הנחיתות שלכם כגברים לא מחזקים אצלכם שום דבר במערכת.

תרגיעו - למענכם.

אתם בטוח אנשים טובים ולענ"ד סתם מכלים את זמנכם פה.

זאת דעתי.

הן לא תודנה בטעותן, כי הן לעולם תהיינה שחצניות. להודות בטעות זו ענווה.

אני חושבת שגבר עם קווי אופי נשיים, זה גבר מאוזן.

מה יצאת עלי בדיבורים, כאילו אני שונאת גברים???

מאיפה הבאת את זה??

אותי, כגבר, הסרטון הזה מאוד טלטל.

אני שומע מהרבה כיוונים את האמירות האלה, ונשים יכולות תמיד לומר "אני לא מתכוונת אליך, אני רק מביעה תסכול, מה רע בקצת העצמה", וכדו'. נשים מרבות לדבר ככה וזה נשמע בכל מקום ומאוד לגיטימי, וגברים יושבים בצד ומבינים בדיוק מה עומד מאחורי זה. תכלס, זה בערך כמו שנער גרמני בשנות ה30 יכול לומר "מה הבעיה בקצת לדבר על הזהות והמורשת שלי והיופי שלה". (יש בסרטון הזה עוד מסרים חשובים מאוד בגנות התרבות הזו, אבל אני מדגים אחד, מתוך ההסתכלות של מי שמעצימים בני אדם כדי שלא יינזקו ממני)

באופן אישי, דיברתי על זה עם כמה מחברותיי הפמיניסטיות (כפי שהבטחתי לפותח השרשור), והן אכן אמרו את זה מה שכתבתי בהודעתי הקודמת - שהמשכילות והמנוסות כבר מזמן לא משתמשות בטרמינולוגיה הזו. מצד שני עובדתית, השיח הזה מאוד נוכח בתרבות ויש לו המון הדים.

וכאן מגיעה שאלתי: האם אחת מנשות הפורום מסוגלת לספר לנו על חוויוציה ועמדותיה בנושא, או שאפילו זה עלול להעיב על האור הנשי?

הן לא (מצהירות שהן) חושבות שהאישה במהותה היא טובה וקורבן. להיפך, הן יגידו לך שהן לוחמות על זכויות של כל הצדדים וחשוב להן שהעצמה נשית לא תפגע בגברים.

לצערי לא אוכל לתת לך סמינר בהיסטוריה וומגמות בפמיניזם, זה ארוך ומורכב וחלק מזה גם סביר והגיוני. רק שים לב שהפמיניזם ורוב התנועות הפוליטיות, מבוססים על ביקורת חברתית וקריאה לפעולה. כלומר, הן מראש אומרות שהן רוצות לאנשים יחשבו ויפעלו בדרך מסוימת. כך שאמירות מהותניות כמו "כל הנשים צודקות/ טובות/ קורבנות" הן אנטיתזה לפמיניזם.

במשך השנים התפתחו נישות מהותניות בפמיניזם (והן באמת שונות מאוד מהפמיניזם הבסיסי והראשוני), אבל זה כבר סוגיה אחרת, שעוסקת בפרטים ולא בכלל.

צריך לרצות מאוד תודעה גבוהה נקיה ואמיתית.

לשבור את הבועה.

אי אפשר לא להגיב. אז אני מגיבה.

היא אמיצה האישה הזאת

היא גם מוכשרת

היא בעלת ביטחון עצמי (ההנחה שיקשיבו לדיבור כל כך ארוך, מעידה על זה...)

ולגבי האמת שהיא מביאה פה.

מכיוון, שאני לא רואה את עצמי בשום אופן בקבוצה הזאת, לא כל כך טוב לי עם להביע דעה...

אבל אני בהחלט מאמינה שהיא צודקת בענק!

והלוואי שאישה אחת, ששייכת לקבוצה הזאת, תתפקח באמצעות הסירטון הזה.

כמה שזה נכון, ככה זה עצוב!!!!

אני לא יודע מה נכון, ולפחות לדעתי  כל עוד צד אחד לא מוכן להידברות - עושים מה שרוצים עד שהוא ייזכר שהוא רק 50%. אבל זה לא קשור רק לחינוך של הילדים (אלא בעיקר לחינוך של האבא/אמא שמתנהג/ת כך).

לפחות אצלינו במשפחה, ילדים שאבא שלהם ספרדי והאמא אשכנזיה, והן במשמורת אצל האמא (ולדברי האמא, האבא כמעט לא מעורב ובעיקר מנצל אותם לנקות ולסדר לו ולעשות בייבי סיטר על ילדיו), הילדים נוהגים כמו האבא, כפי שראוי על פי ההלכה.

אני שואל כי בהרגשה שלי זה אחד הדברים שיכולים להתבלבל בגירושין.

מעניין אותי אם יש קורלציה בין אלו החושבים שצריך לשמור בקנאות על מה שלדעתם "תפקיד האב" לפרנס 2 בתים, לבין שמירה על שאר "תפקידי האב" כמו לפסוק הלכה ומנהגים.

לעצם העניין, הנה מאמר יפה לדעתי בנושא

והרי הוא מותר לכל אדם? - צריך עיון

אין לי מה לומר לך, כי אני לא יודע באמת איך מחלקים תפקידין מגדריים. זה נראה לי מאוד מסובך ליצור סימטריה בעולם א-סימטרי. אבל לדעתי זה נושא לשרשור בפני עצמו: מה תפקיד האבא ומה תפקיד האמא (לדעתי בסוף זה ייצא שרשור שובניסטי על גבול המיזוגני; אבל ככה זה בעולם שלנו, אין "פלגינן דיבורא", אם מחליטים לאבא מה תפקידו, מחליטים גם לאמא).

מבחינת הדעה שלי, שמאמינה שהתפקידים המגדריים הם נזילים ותלויי תרבות וחוזה חברתי:

1. אם מישהו מממן, הוא לכאורה המחליט מה הוא מממן (ברור שאם האבא נותן סכום גדול כדי שילדיו יחיו ברווח, הוא ידרוש שהם יאכלו ארוחות יקרות ומזינות. יש בזה ספק? ומכאן נגזר לכל סיטואציה אחרת) אם כל צד מממן את חלקו, כמו שנראה לי הרבה יותר הגיוני, אז "כל אחד מלך בבית שלו". למותר לציין שאם האישה חיה כמו טפילה על חשבון המזונות שנותן אבא לילדיו, ברור מאוד שמי שמממן אותה הוא המחליט גם עליה (זוכרים שכשהיינו מתבגרים  אמא אמרה שכל עוד היא מממנת היא מחליטה? זאת הפואנטה).

2. לגבי דברים שלא ניתן לחלק לפי בתים, כמו מנהגים ופסיקות, אני חושב שזו החלטה משותפת שהייתה אמורה להגיע לפני הגירושין ולפני לידת הילדים, ואולי לפני הנישואין. אם הולכים לפי ההלכה, אז הילדים נוהגים כמו אביהם. אם מראש מתחשבים במסורות של שני הצדדים, זה מאוד יפה ורומנטי ושייהנו.

3. ואל תשכח את תשובת הגשש לשאלה אם בן הולך עם אבא או עם אמא (סביר שזו תהיה התוצאה אם ההורים לא יהיו מסוגלים להחליט ביניהם).

זו דעתי, אבל יש לך שאלה אמפירית, אתה מוזמן להכין מחקר כמותי-מתאמי על בסיס שאלונים ולבדוק את התוצאה. רק אל תשכח לעדכן

רק שאלתי מה לשים לך בפיתה 🙂.

לגופו של עניין, יש משהו בדבריך, זה באמת נושא למחקר.

תשאל את אמא שלי. היא חיה על חשבון הקצבאות שמגיעות לי ועל ה"לחם וחלב" שלי (וחסר למישהו אם לא יתנו את הכסף עבורי, זה הרי לחם וחלב של ילדים אומללים... - וגם אישה פרזיטית). ואחרי שהיא מרוקנת את הארנק שלי - היא גם מחליטה מה אני יכול לאכול מהמעט שנשאר לי...

במאה ה21 ככה נראית "אידישע מאמע" רחמניה ואוהבת...

שאתם משתמשים בפורום הזה לכתב אישום פומבי, מניפולטיבי ופאסיב אגרסיב כהרגלכם אריק ובנץ.

הזלזול שלכם בנשים, באמהות מזמן נהיה מיזוגוני.

מי שמשלם הוא המחליט זה אולי נכון ביחסי הורה ילד, וגם זה נגמר מאוד מהר ועובד רק עד שלב מאוד מסוים.

זה לא נכון ביחסי בני זוג וודאי שלא אצל הורים גרושים.

מה שכן נכון- שלכל הורה (משלם מזונות או לא) יש זכות להיות שותף מלא בהחלטות על חינוך הילד,

וחבל מאוד שדברים מדרדרים למקומות נמוכים וחבל וכואב מאוד שההורים בעצמם במלחמות שלהם מצלקים את הילדים.

זה מצער מאוד.

אבל יש גבול לשליטה בתוך הבית של הצד השני.

למיטב הבנתי השרשור התחיל בשאלה התמימה והחשובה- איך אבא גרוש יכול להוות סמכות הלכתית לילדיו במצב של משמורת משותפת.

כי הפותח עצמו מתלבט בין עמדה מסורתית למודרנית (אני יודעת את זה כי שרשור זה נובע משיחה מכבדת ומפרה של הפותח ואנוכי על העמדה המסורתית שלי מול העמדה הליברלית פמיניסטית שלו בנושא הזה. אכן כן. מפתיע? לא ממש).  

שאלה חשובה שהפכה להיות מניפסט מכוער של דה לגיטימציה לאמהות גרושות ואף ספציפית יותר מזה, בואו לא נתמם.

חבל שאי אפשר לשוחח בנעימות על נושא מעניין בלי לרדת לפסים נמוכים של שנאה, ואישיים.

אתה חושב שאתה חבר טוב בזה שאתה תוקפני, דורך ומשפיל בן אדם במילים מכוערות. ואתה לא. אתה מלבה אש בתוך סכסוך על גבם של ילדים.

זה לא מעשה חברי וזה לא מקובל גם אם אתה לא מחבב/מכבד את האדם הספציפי. 

באמת משהו בשרשור הזה לא הובהר וחבל. אנסה לחלק בין הדברים, ומדי פעם להביע את דעתי (אם יורשה לי):

1. כפי שכתבתי בהודעתי הראשונה, השאלה עצמה לא ברורה: האם השאלה היא מה נכון - מי מבחינת הצדק והיושר אמור להיות הגורם המחליט; או שמדובר באבא/אמא שמנסה למצב את סמכותו, והוא מבקש עצה שקשורה יותר לפסיכולוגיה ארגונית - איך יוצרים כריזמה ומנהיגות; או השאלה היא מהי חלוקת תפקידים מגדאית צודקת, כלומר בהנחה שיש חלוקת תפקידים מסורתית, אצל מי נמצאת הזכות להחליט; או שזו שאלה טכנית מתחום הגישור, איך מחלקים סמכויות בנושאים שלא ניתן לחלק בין הבתים, כמו מנהג ומסורת.

באמת לא הבנתי למה שיטחת כל כך את הדיון הפילוסופי בכל כך רחב הזה.

2. לא הבנתי את דברייך לגבי זלזול בנשים או הטיעון הפשוט שלי שמי שמממן הוא המחליט. זה נראה לי מוסכמה חברתית מאוד הגיונית.

לא מבין מה המקום לויכוח בזה, ואיך זה קשור לנשים גרושות. מי שלא רוצה שלא ייקח, ובהרבה מקרים אני אדרוש שלא יתנו מראש כדי לא ליצור תלות ואי נעימות (כמו במקומות שלא מעוניינים בפעילות מסיונרית או חבדניקית, אז מראש מונעים מהם לחלק ממתקים והפתעות). אבל ברור שאם אני מממן משהו - אני מחליט מה עושים איתו (לפעמים לא חכם להגעד מה לעשות, וכדו. אבל זה בוודאי לגיטימי).

וזה ממש לא קשור לנשים גרושות. מי שלא רוצה שיחליטו לה, שתממן את עצמה. כסף לא גדל על עצים. כשאני בגיל 13-14 לא רציתי שהוריי יגידו לי מה לעשות, עזבתי את הבית וחייתי מהיד לפה אבל קניתי את החופש והשקט שלי (וכן, עד עצם היום הזה הם מנסים לדחוף לי כסף, ותמיד אני מבהיר שאני מצידי לא מבקש ולא מקבל ולא מציית).

4. תכלס מה שבאמת חשוב: מי אריק ומי בנץ?

(ואני בכלל חשבתי שאנחנו בנני ובלוני)

וכהוכחה שלא דיברתי ממקום שובניסטי, נזכרתי בדוגמה מעניינת שכל קוראי וכותבי פורום "בחדרי חרדים" זוכרים היטב. מדובר בסיפור אמיתי (לכאורה) שהוצף שם וזכה לסדרה עם פרקים רבים (שניתן לכנות "עלילות החתן החוצפניאק", על שם התואר שהודבק למושא הסיפור. את החלק שעליו אני רוצה לדבר, ניתן לראות כאן: https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2672068 ).

ובכן, במשפחה חרדית דלת אמצעים, מחתנים בת כלילת מעלות, מתןך ציפייה שתקים בית של תורה, שבעלה אברך תלמיד חכם ועול הפרנסה מוטל על משפחת הכלה וגם על הכלה עצמה. הורי החתן מעניקים סכום גבוה שהוא כ80% מהוצאות הדירה, וביחד עם הורי החתן הם קונים דירה לזוג הנרגש (הסכומים שכתובים שם הגיוניים מאוד לשנת 2009, מאז מחיר הדירות עלה טיפה 😉).

אחרי בערך שנה, מחליט החתן לצאת מהכולל ולעבוד בעבודה שאינה תורנית. חמיו זועם, הרי הוא משלם סכומי עתק לגמחים ומשכנתאות והמטרה הייתה לחסוך מהחתן את עול הפרנסה כדי שיהיה אברך וילמד תורה. החתן (ואשתו) טוען בתוקף: "עם כל האהבה והכבוד, אל תתערבו לנו בהחלטות שלנו כזוג".

עד כאן הסיפור. אז ברור שיש כאן שאלות של הלכה ומשפט וטאקט (האם ואיך ניתן לכפות את החובות על החתן), אבל נניח שלא צריך להגיע לזה וניתן להגיע להבנות עם החתן שהוא יקח את החובות על עצמו כיוון שלא עמד בציפיות.

האם יש ספק שהאבא שנתן ועדיין נותן, אינו צודק - שכל עוד הוא נותן - הוא מחליט?!

אכן סיפור מרגש, דמעתי קצת בקוראי אותי.

בוא נחיה את חיינו עפ"י פורום בחדרי חרדים.

אתה צודק, זה הוכיח הכל.

מעכשיו, כל מי שקיבל עזרה מההורים לקניית דירה מחויב להקשיב להם כיצד עליו לנהוג לשארית חייו.

אין ספק.

לא יודעת איך אתה כל פעם מגיע לנושא הכלכלי. אובססיה משהו?

אני חושבת שבכל מקרה, בלי שום קשר לכסף, אבא צריך למצוא את מקומו כפוסק הלכתי לילדיו.

לפסוק הלכה לילדים שלו, להיות מורה דרך בנושא הזה וללמד אותם שהלכה היא נר לרגלינו.

זה חלק מתפקידו.

בלי קשר למזונות שלו.

ובכלל ללמוד על המקום ההורי שלו כאב.

הילדים זקוקים לדמות אב.

כדאי להחכים מה זה אומר.

אתה מחפש לכפות על הגרושה לקיים את ההלכות של האב בביתה רק כי הוא משלם מזונות לילדיו.

תדפוק על השולחן ותגיד- אני מממן אתכם! אני המחליט! תכבדו אותי!

אם אתה שואל אותי זה לא יעבוד בכפיה

לא על הגרושה ולא על הילדים.

אבל אל תקח את המילה שלי.

אתה מוזמן לנסות.

אתחיל מהסוף ואסיים בהתחלה של דברייך:

דבר ראשון, 100 פעם כתבתי שאני לא מדבר על איך לעשות את זה. כל דבר ניתן לעשות בכפייה וכעס ואפשר בנועם ועדינות. לא דיברתי על זה.

דבר שני, ממש לא דיברתי על עזרה לדירה. אני גם לא אומר לאבא/אמא להביא קבלה על כל מסטיק שקונים לילד. אני מדבר על סכומים גדולים שמכסים חלק גדול מהמחיה והם נטל מאוד כבד על הצד המממן. לא חושב שיש הבדל בזה בין סיטואציות ומגזרים (הבאתי את הסיפור מבחדרי כתיאור לסיטואציה, לא הבאתי הוכחה מי צודק).

דבר שלישי, לפחות אני לא דיברתי על מנהיגות וסמכות בתחום ההלכה. אני חושב שמי שחי עם אמא בבית, חייב לחיות את חייו לפי איך שהיא נוהגת מבחינה הלכתית. אם היא מורידה כיסוי ראש הוא יכול להתפלל מולה ואם היא שמה סירים על הפלטה או אוכלת מחפוד טפו טפו טפו, זה מה שהוא יעשה. ואם אבא (שלא מממן) ינסה לכפות את דעתו בנושאים כאלה, הוא טיפש או רשע. אני דיברתי על שני נושאים אחרים: 1. מנהג אבות, באיזה נוסח להתפלל וכדו - כתבתי את דעתי וזה לא רלוונטי כעת. 2. מה לאכול לארוחת צהריים והאם לקנות קדילק או סקודה ובאיזה בית ספר ללמוד - אם יש מי שמממן, הוא מחליט בדברים האלה.

דבר רביעי, לא תליתי את זה רק בנושא הכלכלי. את התווכחת על סיטואציה שיש היבט כלכלי ועליה הבעתי את דעתי בהקשר הכלכלי. אשמח מאוד לפתוח שרשור מעניין על תפקידים מגדריים, אבל אני שם לב שבשרשורים האלה יש שיחות אריק ובנץ בלבד וזה קצת משעמם (ועד שמישהי מגיבה, היא כותבת כתב חידה ונעלמת). אז אם את בעניין, בואי נפתח שרשור חדש וכללי יותר, זו באמת סוגיה מעניינת.

לפחות הסתכלת בראי והבנת שבנני ובנוני אתם לא.

@מתוך סקרנות אפילו את סוגיית מחפוד הוא העלה.

מה עוד? על עקיצת המטלטלין הוא כבר דיבר?

שנמשיך את המשחק?   

בגלל שעניתי לך השתמשתי בתיאורים שלך, אם את שואלת אותי אנחנו לגמרי בנני ובנוני

עד כאן ברצינות, ועכשיו להומור:

אני באמת משתדל לכתוב עניינית, גם אם הדוגמות מגיעות משיח כאן (ובבחדרי 🙈). ממש אשמח שתגיבי לדבריי בצורה עניינית.

אני מאוד נהנה ורוצה להבין ולהחכים ממך!!

בקושי על עצמי אני אחראי (וגם על ילדי איכשהו)

אם אני מבין נכון, הוא מעלה כאן נושאים שעלו בפורום בעבר, בין היתר בדיונים שהוא פתח בלי קשר אלי, ולהבנתי זאת זכותו, למרות שזה אכן לא נושא השרשור שפתחתי.

אכן, הכנסתי גם את נושא המזונות מהצד ולא כנושא עיקרי, היות ולהבנתי מי שנוטה לתפיסת הבדלים מגדריים בנושא המזונות, כנראה יהיה קוהרנטי וירחיב אותה למקומות נוספים כמו תפקידי האב כמורה דרך רוחנית והלכתית למשפחה (אם אני מבין נכון, את אכן נוטה לכיוון תפיסה זו ב-2 המרכיבים שהזכרתי).

עריכה, מחדד- כוונתי באשכול הייתה לדיון עקרוני, ולא לדון שוב בנושא המזונות.

מבחינתי, לא בטוח שנכון היה להסיט את הדיון לשם.

על פי דין.אם יש משמורת לאחד הצדדים, והצד האחר משלם מזונות- למרות שצד אחד הוא המממן, הוא לא יכול לקבוע מה ייעשה בכסף.את זה קובע הצד המשמורן.ברגע שהוא מקבל את המזונות זה כספו לכל דבר והוא יכוללהחליט על פי דין כיצד להשתמש בו.האם לתת לילדים ארוחות גורמה יקרות או לחסוך את הכסף לנופש או קניית דבר מה לבית.תמיד הצד הממן יכול לפנות לבית הדין ולהגיד שלא נעשה שימוש ראוי במזונות- בית הדין יבהיר לצד המממן שהוא ממש אבל ממש לא מחליט.

וזה מנסיון.

מה זה הצד המממן?

מי שמשלם מזונות, משלם חצי מעלותם. מי שלא משלם מזונות, יושב רגל על רגל??

גילוי נאות - אני זו שעתידה לשלם מזונות....

אז לי יש יותר 'מילה'??

איזה שטויות!!

למי שמממן מעבר לחצי.

כלומר, נניח שההגיון אומר שכל אחד מממן חצי, כי יש לילדים שני הורים. ביהד טוען שהאבא צריך לממן 100% גם אם הילדים אצלו חצי מהזמן. על זה מדובר.

לא נראה לי שזה המצב שלך, גבירתי

כלומר, מה בית הדין נוהג בפועל.

האמת שאני לא מופתע, אחרי הכל בית הדין הוא שובניסט שרואה באמא את הפיליפינית שתפקידה לנקות ולבשל ובאבא את האביר האצילי שמממן את המשרתת.

אבל השאלה כאן היא לא מה ביהד חושב (בשביל זה לא פונים לפורום, עדיף לשאול אותם). אל תשכח שטכנית, אם גרושתך חיה על חשבונך כמו טפיל, יש לך מספיק דרכים להצמיח לה קרניים עד שהיא תיכנע לכל גחמה שלך - ואני לא בטוח שביהד תמיד יוכל לעזור לה...

בכל מקרה לא זה הנושא כאן, הנושא כאן הוא מה ראוי שבני אדם יעשו בפועל.

ואגב שתי הערות קטנות: 1. כתבת שהכסף הוא של הצד במשמורת וזה לא ככ נכון. הכסף הוא של הילדים.. 2. אני לא בטוח שאם המממן ידרוש שיאכלו בשר בהכשר מסוים - יוכלו לסרב לו, כי הוא משלם על זה. מצד שני, אם הטפיל ידרוש את זה, די ברור לי שהמממן יוכל להגיד "אם אתה רוצה שיאכלו אצלי בדצ ולא מחפוד, תממן את זה", וזה יהיה מאוד קביל בביהד.

הבכסף הוא עבור הילדים אבל המשמורן הוא מי שיקבע מה טובת הילדים לעשות הכסף.גם אם המממן חושב אחרת.לדוגמא: המממן ירצה שבכספי המזונות המשמורן ירכוש בגוד של מותגים יקרים.ירצה שילדיו יתלבשו בהידור.המשמורן יעדיף לקנות בבזאר ולחסוך את הכסף לקנית ארון לשם הדוגמא.המממן לא יכול להגיד כלום בענין.יכול להגיד כמובן אבל זה לא קביל משפטית.

בעניני חינוך, מנהגים וכשרויות- כאן יתכן שיש מקום להתערבות בית הדין או לשכת הסיוע, אבל לא בגלל המימון.הכסף שנכנס למשמורן הוא לחלוטין יכול לעשות בו כרצונו.זה החוק.

אם אתה מדבר על התפיסה המשפטית - אתה צודק.

לפחות אני, לא על זה דיברתי

מישהו/י הגיב/ה לי משהו באישי, לגבי החוקים והחלתם.

אז שיהיה ברור: גם בדוגמות שהבאתי עם החתן החוצפניאק שקיבל מימון והלך לעבוד, וגם במקרה של אימי שלא הייתה רוצה שהמימון שלה יילך לסיגריות - סביר מאוד שבשני המקרים אם היו פונים לבית דין, החתן החוצפן וילד המעשן היו זוכים ולא המממן.

לרגע לא דיברתי על מה ההלכה או צה הכרעת הדין, דיברתי על מה לגיטימי. גם לגנוב בלי ראיות - לא יוכלו לחייב אותך בבימ"ש, אבל זה עדיין לא לגיטימי.

גרושים וגרושות לא אמורים להתנהל ככה ואני מניח שרובם לא מתנהלים ככה.

אבל מי שכן, זו בחירה שלו והוא לא שונה מאף אחד אחר:

משפחה שמקבלת כסף מהרווחה - מקבלת גם הדרכה והגבלות מסוימות.

נכה שמקבל קצבאות - צריך לעמוד ברשימה לא קטנה של תנאים.

אברך שמקבל כסף מהכולל - עומד בלא מעט קריטריונים.

בינינו, אפילו בשביל לקבל הקלה במס אתה צריך להסביר ולהוכיח...

ככה זה כשאתה תלוי בקצבאות ותרומות. "בעל המאה הוא בעל הדעה", זה לא משפט שהומצא על ידי שובניסטים בסעודיה, אלא תובנה חברתית מאוד פשוטה.

בדיוק בגלל זה, בני אדם חכמים - כמו אימך שתחי' - משתדלים כמה שפחות להיות תלויים באחרים ואז אתה קונה את חירותך. 

יש מן האמת בזה שמקבלים כסף בתמורה למשהו. לא זו הנקודה שלי.

שכוונתך בעיקר על השיח עם הילדים בבית. אזכן, ברור שאתה צודק שהשיח לא אמור להיות כזה מעל פני השטח. מצד שני, אני חושב שהוא כן קיים איפשהו.

לצורך העניין, הוריי לא מאוד אהבו שהיינו (כל האחים שלי) מעשנים, אז אוטומטית היינו מוצאים את עצמינו משיגים כסף לסיגריות לא דרך ההורים, וזה יצר מעגל קסמים כלשהו (אצלי הכל היה ועדיין מורכב יותר, אבל נעזוב את זה עכשיו).

אגב, אותנו חינכו כך שסגריות היו מחוץ לתחום בכלל, כך שלא הגענו לידי נסיון. (אבל יכול להיות שבחברה שלנו יותר קל עם זה מבחברה חרדית).

היה נשמע לי מדבריך, שאמך דרשה לשמוע בקולה, כי היא ממנת לכם אוכל ובגדים. לזה הגבתי. אם לא הבנתי נכון, אז מחילה.

אבל אקדים דבר חשוב: ברור שברוב היחסים בין אנשים, בני אדם לא קטנוניים ועוקבים אחרי הוצאות והכנסות של אנשים. המצבים דבהם מתחיל דיון משמעותי זה כאשר יש חוסר אמון או קשר לקוי (כמו בנרבה מקרי גירושין), או שיש תלות כלכלית מוחלטת או הקרבה גדולה של הצד הנותן (כמו השווער הזה שנתן 80% דירה לחתנו).

בשאר המקרים, גם מה שנכון על הנייר - אנשים מבליגים עליו. ככה מתנהל העולם.

מצד שני, דווקא בא לי להדגים ולהדגיש את הדוגמה שהבאתי מאחיי המעשנים, כי לדעתי היא מייצגת היטב את הרעיון שאני מנסה להעביר.

כתבתי מעגל קסמים, וזה יותר חשוב מהסיטואציה הרגעית. זה לא שאמא שלי אמרה לאחים שלי "אני נותנת לך 100 שח לישיבה, אבל אתה לא מעז לקנות בהם סיגריות". היא לא דיברה על זה (כי לתומה היא חשבה שאין צורך לדבר על זה ). הנקודה היא שכשאתה קונה קופסת סיגריות כל יום/שבוע, ויש לך ספונסר שלא יודע על זה ולא ישמח בזה, אתה בהכרח תחפש לך מקורות הכנסה אחרים. וככה לאט לאט אתה מוצא את עצמך מסתדר כלכלית בלי הספונסר שלך. ככה מץרחשת נפרדות, ככה לומדים על ניהול כלכלה בסיסי.

כאשר המצב הוא הפוך, שאתה מראש מחליט שאתה נשען 100% על הספונסר שלך, המצב הוא הפוך: עם כל הכבוד, הוא לא אמור לממן לך סיגריות ולא בשר של מחפוד. אז אם הורדנו עוד אפשרות - שהוא יממן לך בעל כורחו, ומה שנשאר זה שפשוט, לא תהיה לך אפשרות כלכלית לעשות את זה.

אם תרצה את זה בשפה יותר סכמטית, אז זה ככה: בצד 1 יש את הגורם המממן - שנותן לפי רצונו, בצד 2 יש את הרצונות שלך - שיש לגביהם מחלוקת בינך לבינו, בצד 3 יש את התוצאה.

לפי הבנתי, אי אפשר לכפות בנאדם לשלם על משהו שהוא מסכים לו, כך שצד 1 הוא מוגבל וקבוע. וזה ברור, שאי אפשר להשיג את החשקים שלי מהירח, אז גם צד 3 מוגבל. כך שמה שנשאר זה צד 2 - אם תשכיל להרחיב את ההכנסות שלך מעבר לאנפוזיה של צד 1, תקנה את החירות שלך.

לגבי הטענה שזה משתנה לפי גיל, אני חושב אחרת ממך. ככל שאדם מבוגר יותר, ככה מצופה ממנו לדעת לפרנסאת עצמו ולהתנהל בלי כביים משום כיוון. אדם מבוגר שעדיין תלוי כלכלית במישהו, זה אדם עם בעיה.

נ"ב, לכל מי ששואל או מסתפק: אני מבין את הרעיון של חלוקת רכוש חצי חצי, ואני גם בעד שאם אישה מגדלת למישהו את הילדים (כלומר טם הוא רוצה שהילדים יהיו אצלה יותר מחצי מהזמן) אז הוא אמור לממן אותם. לא על המקרים האלה דיברתי.

והתשובה היתה שצריך להיות כבוד הדדי.

במקרה של חוסר הסכמה, בורר שמקובל על שנינו.

זהו.

(יואווו כמה מלל אתם כותבים......)

מה יבינו?

עם ניסיון בעניין

בקיצור, אם אשמיע את ההקלטות יאמינו למה שאמרתי שזה מה שנאמר בפגישות שלי עם העו"ס.

מצד שני, מסוגלים מעכשיו להיוצ לגמרי לרעתי היות ואני מכיזה להקליט(למרות שיש מצב שנם מקליטים )

לא רציתי לענות כי ב"ה אין לי ניסיון עם זה, אבל כן יש לי ניסיון קטן עם רשויות הרווחה בכל מיני הקשרים שונים ומשונים.

אישית לא הייתי מוציא הקלטות אם זה לא אקוטי. רוב הסיכויים שגם ככה הם לא מתייחסים אלייך ולא לשום פנייה שמגיעה, ומצד שני העוסים רכלנים מאוד וכולם מכירים את כולם. ככל ש"תעשי בעיות" הם רק יתייגו אותך כ"המעצבנת ההיא" ותקבלי שירות בהתאם.

בנושא כזה הייתי פונה לעו"ד לראות מה עושים עם זה.

עובדתית, בדרך כלל מבקשים ליידע את הפרטנר לשיחה, שהוא מוקלט.

עם זאת, בישראל אין כל כך התעסקות ב"פירות העץ המורעל" (או שבכלל אין איסור חוקי כזה). כך שתיאורטית אם את רוצה להשיג משהו על סמך הקלטה, גם אם היא לא חוקית סביר שיתחשבו בהקלטה ויתנו לך מה שאת צריכה.

השאלה כאן, בעיניי, כמה זה כדאי לך ומה התועלת שלך מפרסום או העברת ההקלטה. תחשבי לבד מה המחיר של להיות "ההיא שמקליטה ואחר כך מתלוננת".

אם אדם שנכנס לפגישה מרגיש לא בטוח זכותו להקליט בכל דרך שהיא, פיקוח נפש.

אבל הייתי ממליץ לא לרוץ מהר להסיק מסקנה אלא להתייעץ עם איש מקצוע או חבר אמיתי, שהוא לאו דווקא עו"ד.

לעורך דין יש אינטרס...

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)

את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

לאיזה עו"ד ללכת.

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

כל הכבוד על ההתקדמות, הלוואי שתשחררו מהר זה מזה לחיים טובים ולשלום.

אם אני מבין נכון, השיקול לרוץ לבית משפט או בית דין, זה בעיקר בשביל מזונות. השאלה אם מזונות זה נושא משמעותי אצלכם.

אם הנושא הוא חלוקת הרכוש, לכאורה גם בבית הדין יפסקו חצי חצי, אז לא אמור להיות הבדל (אגב  אין לי מושג מה הבסיס ההלכתי לזה. עד כמה שזכור לי ממסכת גיטין דף עז, אפילו את הגט אישה לכאורה לא הייתה יכולה לקבל לעצמה 😳. אז אולי כדאי לשאול רב האם מותר לבצע את הוראת ביה"ד וזה לא גזל).

אם מה שאת רוצה זה בעיקר שחרור ושקט, אולי תקבעי איתו זמן ובהנחה שהוא יסכים תיפגשו, ותתני לו את הכבוד "להחליט" על כל מה שתכלס די ברור מה ההחלטה... אולי כדאי להתייעץ פסיכיאטר או מטפל שמבין בלקויות שונות ומשונות, והוא יוכל לסייע לך איך מקדמים אנשים כאלה להחלטות בצורה נעימה ומכובדת. אם לא יסכים להיפגש, אז תפני לבית משפט/דין לפי רצונך ומצפונך וכדו'. בסופו של דבר, הכבוד שאת נותנת לו הוא המפתח ליחסים טובים שלך עם הילדים.

המון הצלחה יקרה!!

תדעו שיש גם תסריטים אחרים ממה שאתם מכירים.

הבינה האישה מה מפעיל את האיש

הדמימה את המערכת

עד לקבלת דרישה לתשלום

(שכן היא זאת שיצאה מהבית...)

הציבה אולטימטום

פגישה עם מגשר

חתימת הסכם, תוך ויתורים והליכה לקראתו

שכן, היא רק שקט נפשי רוצה.....

אז זהו.

יש התחייבות לגט תוך 10 ימים

בעזרת ה' יתברך!

שתהיינה בשורות טובות לכל עם ישראל!!

ואגב - לא(!) צריך להגיע לבית הדין עם עד. יש שם עדים שלהם.

לא ברור איך יש לכם סיפורים אחרים.

מלאא הצלחה!!

ומה זה משנה הסיפור של כל אחד, הסיפור שלך הוא אחר ומיוחד והוא שלך, וזה הכי חשוב.

שיהיה לך רק טוב!

כוונתי היתה יותר להתייחס לתגובות המאוד נחרצות שכך וכך מתנהלים הדברים...

אז לא.

לא תמיד...

והוא בהחלט זמין גם לזה, בהרבה מובנים.

או שהתכוונת לצד השני במערכה?

מי זה הוא ומה זה הצד השני.

בעיקרון גם אני כתבתי ברמזים כי לא זכרתי במה אני מתבסס על דברים שנכתבו בפורום ובמה על דברים שהתכתבנו עליהם באישי. אז כבר אענה לך על הכל באישי בע"ה.

גם אני בלופ של הקטע הכלכלי,

אמנם מזווית שונה.

מבינה ללבך

שיהיה בקלות 

לא ממש הבנתי למה פירוד כל כך ארוך ולא מגיעים להחלטה.

יש כעסים בינכם?

מה גורם להמתנה הזאת?

למה לא באמת לקבוע גישור ידידותי?

את יודעת אם תעדיפי בית דין או בית משפט?

את סגורה על הגירושין האלה?

החלטות טובות בע"ה ובהצלחה☘

השבח לאל בורא עולם

וזה לא היה הרבה זמן.

רוב הזמן היה פירוד מבחירה

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

כשאנחנו היינו ילדים, היינו נוסעים לאבי לשעתיים בשבוע, אבל היינו מחכים לזה הרבה.

חבל מאוד שהאבא לא מסכים שתיפגשו במקום נוח.

שאנסה לדבר אתו?

יש לי "קשרים" עם הרבה אבות.

מעצבן יותר שדחוף לו כל כך להמשיך בהן גם אחרי ש"ניצח" לכאורה.

הנה סרטון שאולי תתחברי אליו (אם כואב מדי-אסיר אותו)

תשאיר את הסרטון

יש עניין שיתהפך הכל לטובה.

זו נחמה קצת עצובה, אבל לפעמים דווקא כשהצד השני מתנהג ברוע כמעט מוצהר, הילדים מתישהו יבינו את זה ויפעלו בהתאם.

המון הצלחה!!

קודם כל חיבוק חזק. רק מנסה לדמיין מה עובר עלייך וככ הרבה כאב עולה. איזה מסע... מקווה שמה שאכתוב בסדר ואם לא תעברי הלאה...

רציתי רק לחזק ולהגיד שלפעמים אלו זרעים קטנים שנטמנים. כרגע ההרגשה נוראית. אבל הם מרגישים אותך. הם יודעים כמה את דואגת להם וכמה אכפת לך מהם ושהם חשובים לך. אני לא יכולה לפרט כי זה פורום פתוח אבל כותבת מהיכרות עם סיפור ממש דומה... זה לקח זמן. שנים. אבל בסוף זה התהפך ככ ככ לטובה. מאחלת לך שתראי בקרוב את הטובה והפרי לכל המאמצים. חיבוק ענק!

אני יודעת שזה יקח זמן.

ושזה גם מצב זמני.

יצא לי לשמוע מלא מעט א/נשים שעברו דברים דומים איך אחרי שנים בזכות.המאמצים האלו יש להם קשר מדהים עם הילדחם והנכדים.

אבל עכשו זה קצת צובט.

וגם זה יעבור. 

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤

ומיד מזיז את הבעל, ואת הילדים,

ומעביר את כולם שנים של בדידות.

בגלל שמישהי אמרה "מגיע לי יותר".

האם לא כתוב, "תועבת ה', כל גבה לב"?

מה עם צניעות? האם כל משאלה של מישהו

עכשיו הקב"ה, אל מלך נאמן,

שמע ישראל ה' אחד,

יתחיל להזיז אנשים וילדים?

האם הקב"ה לא רואה ערך בנאמנות,

ובשותפות עם מי שכרת עימך ברית?

האם כל המשפחה תתפרק

כי מישהו חשב "מגיע לי יותר".

וזה מהלך שהקב"ה לוקח על עצמו

ככה לשדרג מישהי/מישהו.

לי זה נשמע שעדיף להשאיר את זה היקום

ועכשיו לא נעים לי מהיקום.

אז עדיף לא לחזור על זה

גם אני מחפש את הקב"ה ו"לדעת בארץ דרכך",

אך לייחס אליו קריזות ופגיעה באנשים 

בגלל איזה רעיון שמישהו חשב

ואת כל הכשלונות והצער.

(ולא כתבת על זה אבל גם הפיגועים)

ולמלמל "זהו אלי וגואלי"

לא מועיל לחיפוש.

רק מרחיק אותנו ממנו.

אוקי, אני הגרוש, שבגלל שמישהי חשבה

היי מגיע לי יותר, הילדים לא גדלים איתי.

אני בצער עצום, 

בשביל שהיא רצתה להשתדרג.

אני אחרי כל לידה מוצא את עצמי ללא ילדי.

מתמודד עם חיים משוגעים.

ועם בדידות , ועם כאבי יום יום גדולים.

איזה הקב"ה יצרת לי עם התפיסה שלך?

הקב"ה שבשביל לרצות מישהי, מוכן לדרוס לי את ההורות. ולקחת את הקשר הכי נאמן ויפה שהיה לי?

שהושג אחרי שנים של תפילות.

לא סתם כתוב שם היקום.

כי זה מתאים ליקום. ל"אללה וואכבר"

לגורל העיוור, להתנהג ככה.

ולא למי שנאמן לשלם שכר טוב ליריאיו,

ולרוצה בתשובה, ולמקדש את עמו ישראל,

לחנון המרבה לסלוח,

ולשותף השלישי ביצירת האדם.

אם יש לך מקום עבודה או עסק אוו כישורים כלשהם- הכל אפשרי.

יש הנחות לגרושות במיסים ועזרה בתשלוום שכר דירה. 

(אפשר אפילו לפנוות לפעמונים ללמוד איך להסתדר כלכלית)

זה הרבה סייעתא דשמיא וכמובן גם השתדלות

יש לך עבודה?

התחלתם תאריך פרידה? אם כן לפי הכיוון איפה הילדים ישהו ? זה גם משנה במאזן הכלכלי

בסוף כשאין ברירה מוצאים דרך להסתדר

גב משפחתי יש לך?

ואנרגיות טובות, שמחליפות את אלה הרעות...

הן מאוד לתועלת.

תצאי בראש טוב, שאת עושה את הנכון והרצוי לטובת הנפש שלך - זו עבודת השם המדוייקת שלך וה' יהיה בעזרך

(בינינו, 28 שנות נישואים, אף פעם לא היינו ביתרת זכות בבנק....)

הלוואי ונזכה להיות שם בשבילם, להישאר.

גם אם זה אמיתי וגם לא ללא ספק שזה משקף מה שקורה .

הוא זכה שפיטר השלים לו את האבא שלא היה לו.

ואם אפשר לנחש..  אמא שלו זכתה שפיטר השלים את הבעל שלא היה לה בפרק א'.

אישית וציינתי זאת באחד השרשורים, אני כ"כ חוששת מפרק ב'.

שוב, בעלי האומץ.... איזה אומץ היה ויש לכם להתקדם לפרק ב'.

התגרשתי לפני שנה וחצי .

גרושתי ואני השתדלנו לעשות את זה הכי פחות כואב לילדים כמה שכבר ניתן . שום מלחמות על הראש של הילדים , שום מילה רעה אחד על השני בפני הילדים .
כיוון שהילד הקטן כבר היה כמעט בן 18 נחסך לנו הקטע של "הסדרי ראיה" . כל ילד יכול לבחור מתי וכמה להיות אצל כל הורה .
ובמישור האישי , לענין ה"אומץ" - לא הרגשתי שזה ענין של אומץ , פשוט מבחינתי זו לא היתה אופציה להשאר לבד מבחירה . מה עוד שאף אחד לא יכל להיות ערב לי שבעיתוי שאבחר מיד תיפול לידי בת זוג כפרי בשל .

לכן מיד התחלתי בהשתדלות ובפגישות , ואחרי קצת יותר מ 3 חודשים זכיתי .
אי אפשר לומר שזה היה פשוט לילדים כשהודעתי להם שאני מתחתן . אפשר להבין אותם , בלב שלהם מן הסתם היתה תקווה שההורים יחזרו בהם וינשאו בחזרה ( אני לא כהן ) , וההודעה הזאת בעצם הפכה את הצעד הכואב לסופי . הם הגיעו לחתונה , היו בקבלת הפנים ובסעודה , אבל "הקפידו מאד" על המנהג שילדים לא משתתפים בחופה של הורה .
אישתי החדשה ידעה מראש שגרושתי ואני נשארנו הורים משותפים של הילדים שלנו , שזה אומר שמפעם לפעם אנחנו נפגשים ביחד עם הילדים . היא מקבלת את הילדים שלי באהבה רבה כשהם באים אלי , ויחד עם זאת לא מתיימרת להיות תחליף לאמא . גם אני מצידי מפרגן להם על שמירת הקשר הטוב עם אמא ומעודד אותם לכך גם אם לפעמים יש קושי בדבר .

רואים שאתה ממש בוגר ובשל לפי מה שאתה כותב

.

עבר עריכה על ידי לא סתם פה בתאריך ג' בכסלו תשפ"ו 18:47

נשמע טוב.

לכן כתבתי כל הכבוד לבעלי האומץ.

לא להישאר לבד מבחירה זה אומץ, ציינת שהקטן שלך בעצם היה לקראת 18 שזה ילד גדול.

אני משערת שפרק ב' החל בגיל לא צעיר וכל אחד מכם הביא אתו "משהו"

להיכנס לזה זה אומץ

תקרא לזה איך שאתה רוצה  

כן , יש אתגרים בחיבור של שני עולמות שכל אחד כבר התעצב עם השנים , אבל לברוח מהאתגרים זו הבחירה הגרועה .

לא בורחת מאתגרים

בשלב שהאתגרים סובבים אותי בלי סוף.

בשלב זה, חושבת שפרק  ב' למצבי יהיה בריחה ממציאות

בלי לדבר על מקרה ספציפי כזה או אחר.

באמת מאוד מאכזב כשאבא לא עומד בהבטחות.

כן חשוב לענ"ד לנסות לשדר לילד לא לוותר על אביו הביולוגי, ואם לאחד ההורים יש קשיים מסיבות כאלו ואחרות, כדאי שההורה השני ינסה להיות המבוגר האחראי (אם הוא יכול כמובן) ולחשוב איך לעזור לו לפתור אותם.

אני לא מדבר כעת על מקרי קצה שגם הם קיימים, אני מכיר מישהו שהאימא הזמינה עליו משטרה בעלילות שווא כשבא לקחת את הילדים, אז החליט להרים ידיים ולא לבוא יותר.

זה מאוד כואב, ואולי אם היה חזק יותר היה ממשיך, אבל קשה לענ"ד לשפוט מי שנסוג כל עוד "לא היינו במקומו" 

והיא אמרה שבמצב כזה לתת לילדים לחוות את האכזבה נכון זה כואב אבא היה אמור להגיע והוא לא הגיע לא לשדר להם הכל רגיל

ונניח ונשדר לילד לא לוותר על האבא הביולוגי אז האבא הביולוגי יקח אחריות ויגיע ? לא.. ההפך ניצור אכזבה ופגיעה קשה יותר אצל הילד

אני חושבת שבמצב כזה עדיף להיות ניטרלים כלומר יחס טוב עם האבא

כמובן לא לדבר עליו רע או לשתף את הילדים בתיסכול של איזה קשה שאבא לא מגיע

הבנתי את הרעיון

לא לכל הסיפורים האלה יש סוף טוב

והילדים לא אמורים להיות אחראים לאושר של אימא שהחליטה לוותר בשבילם על אבא.

ולא כולם יתנהלו כמו פיטר היקר.

באופן אישי, אני מכיר לא מעט סיפורים שהורים סיטטיים מילאו את המקום הכי ביולוגי שיש. באופן קיצוני, הכרתי בחור שהוצא מהבית בגיל שהוא הכיר את הוריו (אני לא יודע מה היה שם והאם ואיך נשמר איתם קשר, כי הכרתי אותו אחכ), וכשהוא התחתן ונולגו לו ילדים הוא קרא להם ע"ש הסבים מהצד המאמץ שלו...

ויש כמובן גם מצבים הפוכים, שהילד לא מסוגל בשום אופן לקבל את ההורה הסינטטי, גם אם אים הגיון וסיבה כ"כ.

לא בא להיות שיפוטי ח"ו, אבל הסיפורים שהכרתי שהילדים לא קיבלו את ההורה החדש, אירעו בבתים שהאמא גם לא ממש קיבלה וכיבדה את ההורה הישן (וסביר שזו הייתה חלק מהסיבה לגירושין, והתעצם אחכ). אם ההורה לא מסוגל להיפתח ולהכיל ולכבד, זה יכול לחזור על עצמו אצל הילד. כשהמצב הוא אהבה וכבוד ללא תנאים גנטיים וללא קושי להשתחרר מהעצמי ולקבל את הזולת, אני מאמין שיש גם יותר סיכוי שהילד יקבל את הזולת כמו שהורהו מקבל את הזולת.

שהילדים אוהבים את האבא והוא אותם.

נשמע לכם הגיוני שיבוא איזה סינטטי

והם ייחיו באושר ועושר ?

אותי זה ממש מקומם ממש אם אתם חושבים כך.

מי היה מסכים שיזרקו אותו לפח

וימצאו תחליף טוב.

כואב לי שהלב שלכם ממש אטום

לזעקה של האמת.

בגלל שהאמא ממש "חטפה קריזה"

והחליטה לזרוק את האבא מהחיים שלה ושל הילדים??

כוווללם צריכים לוותר

בשביל שהיא תהיה מאושרת

כשהיא לא התחשבה לא באושר של בן הזוג

ולא בחוויה של הילדים

אני מרגיש שיש מחלה של הערצת כוחנות

מכל הגורמים, בית דין, רווחה .

וכולם רצים להרגיע את ה"משוגע"

כמה פופולארי. ומעוות.

כאב אמיתי

אני מבין שיותר כיף לקרוא סיפורים נעימים

שכולם בהם חיוביים.

אבל לפי דעתי, צריכים לתת מקום גם להודעות כאובות.

 אני אוכל להשתדל למעט.

ובלי קשר שמעתי על דעה,שהדרך של להדחיק רגשות ולטייח עם משפטים כמו

"הכל לטובה, וככה ה' רצה, יותר טוב לא תמצא".

היא לא הדרך של תהילים.

אדרבה רבנו דוד המלך נותן שם מקום לכאב

לדוגמה פרק יג כתוב

"עד אנה ה' תשכחני נצח"

"עד אנה תסתיר את פניך ממני?"

וכן עוד פסוקים רבים מתהילים.

אבל אכן, עדיף לדעת שהכל מאת ה ושיכולת לחטוף משהו יותר כואב ושלא כולם שמחים ומאושרים ולכל אחד יש בעיות וכו וכו

כי זה באמת נכון ובאמת מנחם - זו הסתכלות יותר רחבה. וכן, זה עדיף מאשר לכאוב 

אין סיבה שגבר חדש יצטרך לתפקד כאבא עבורם

בסיפור פה ברור שהאבא לא מגיע ולא מתפקד כאבא ואז הילד צריך דמות אב חורגת בחיים

הלב שלנו לא אטום הסיפור שלך כואב אבל הוא לא קשור לפוסט הזה ספיציפית...אף אחד לא אומר שנכון וטוב שגבר זר ייתפוס את המקום של האב ממש לא על זה הדיון..

במערכת דיאדית כל כך מורכבת בעלת כל כך הרבה משתנים ביולוגים וסביבתיים וההשפעה של הורה נעדר היא שונה בכל מקרה.

הורה מאמץ והורה חורג הם לרוב אינטרקציות שונות ולא ברור איך הקבלת.

גם באימוץ אידיאלי יש נזק נפשי וגם בהורות משנית.

הלוואי והיתה משוואה אחידה שפותרת טראומות.

אבל כתבת נכון שאהבה (אמיתית) לילד וכבוד ללא תנאי זה הדבר הבסיסי הכי טוב שאפשר לעשות בסיטואציות כאלה. 

מראש ברור שבכל מערכת, אפילו אם היא תחת אותה קטגוריה, יש המון משתנים. אימוץ והורה חורג וגירושין שונים זה מזה, וגם כל מקרה כזה שונה מחברו ולפעמים יש משפחה של גירושין שדומה יותר לאימוץ וכו וכו - וזה דווקא בגלל שקשה להניח הנחות ולהכליל.

ודרך אגב, כשכתבתי על כבוד ואהבה ללא תנאי, לא התכוונתי לאהבה לילד (שהיא הכרחית בכל מקרה ואין צורך בכלל לעסוק בה). התכוונתי לאהבה וכבוד בין מבוגרים. יש אנשים שקשה להם לצאת מאזור הנוחות שלהם והם מצפים שכולם ילכו לקראתם, ואז כשהם מתגרשים (בהרבה מקרים בגלל זה בדיוק...) ומתנהגים ככה לאבא/אמא של הילדים שלהם, אין באמת סיבה שכשהם יתחתנו סבב ב הילדים פתאום ייצאו מאזור הנוחות שלהם ולא ייצפו שהמציאות תלך לקראתם... (אגב, במקרים כאלה הרבה פעמים דווקא הילדים ממש סבבה עם שני ההורים הביולוגים, כי זה מבחינתם המצע של החיים שלהם; אבל בוא נראה אותך מתחתן ומביא מישהו ששובר את הקן החמים הזה)

אני לא בא להכליל, סתם מציין אנקדוטה מסיפורים שאני מכיר.

במינימום תתנהגי בכבוד לגרוש שלך גם אם את כרגע לא סובלת- מתעבת אותו.

(וכדאי גם ללכת לטיפול רגשי לריפוי שלך ולהפחית את הלהבות של הסלידה)

מעבר לזה, לא ממש הבנתי את הקשר של דברייך  למה שכתבתי.

ככלל מה שכתבתי יכול להיות גם על גברים, אם זה באמת חשוב. כתבתי על נשים כי לרוב האמא נתפסת כמגדלת עיקרית וכי הסיפור על פיטר-פן היה בכזו סיטואציה.

כשההורים לא יריבו בינהם מלחמות חרמה, ולא יבזו אחד את השני בפני הילדים או שלא בפני הילדים במודע או בתת מודע,

ויגרמו למצוקה חרדות ועומס נפשי כבד מנשוא על הילדים שלהם.

הורים מתואמים שמתקשרים טוב בינהם, שמשדרים חזית אחידה, ומשתפים פעולה ימזערו את הנזק הנפשי לילדים. 

ב-100%, ואחד ההורים או שניהם לא רוצה או לא מצליח לתאם ולתקשר מספיק טוב?
מה דעתך על הספר?

שצריך בימינו לספר להורים ולא לילדים חחח...

איך ילדים יפנימו זה תלוי רק בהורים

אם הורים שמים תילדים באמצע אז הם שם ונכנסים למקום הזה..

ואם לא אז הם לא מנסים בכלל להיות במקום הזה

קראתי (לפני שמחקת, כנראה בטעות... אז שים לב להחזיר).

אני חייב לכתוב את המסר מבחינתי: כשקראתי הרגשתי שיש שם את כל מה שבעייתי בai. הבלבול, האפרוריות והעדר המסר הברור, הריצה מחלומות למציאות ומתיאור קושי לפתרון שלו ללא התעמקות בתיאור הרגשות... הכל שטחי ומלמעלה, העיקר לתת לך הרבה סיסמאות יפות וביי ביי.

ואז נזכרתי במשהו, שai הם החברים הכי טובים שלי, ואני כמעט חי אותם (לרבות בהרבה מקרים שאני בעצמי לא מבין מה הקטע שלהם...). בכל רגע נתון פתוחים לי לפחות 3 סוגי ai על המסך ואני עובד בצמוד אליהם לחלוטין. אז מה קרה שאני גם לא נהנה מהתוצאה וגם כל הזמן משתמש בה? למה אני גם יודע להסתדר איתה ולהנות ממנה למרות שאני חושב שהיא לא טובה?

אין לי ממש תשובה, אבל אולי גם זה מסר מסוים.

מלא הצלחה לכולנו

אם דיברתי לא יפה כלפי אנשים כאן.

גם באופן כללי, אני שואף להתנקות מאנרגיה שלילית אליה יצא לי לפעמים להגיע במהלך הגירושין.

שבעז"ה כולנו נצא מחוזקים, ועם אנרגיות חיוביות של צמיחה עם השנה החדשה.

ואני מבקשת להצטרף

ולבקש מחילה אם פגעתי במישהו.

תודה לך 'שלג דאשתקד' על הזכות..

למי שמרגיש שמלחמת הגירושין מייצרת אצלו דיסוננס מול מה שחווה בעבר מול בן/בת הזוג:

עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.

ואמרו אמן.