חיפשתי הרבה באינטרנט עד שהגעתי לכאן כדי לשתף
יש לי ב"ה 3 ילדים, בקיץ שנה שעברה בשבוע 10 עובר תואם 6 לא היה דופק והיייתי צריכה לבצע גרידה, אמרו שיש חשש להריון מולארי
הסתבכתי מהגרידה הזאת כמעט 5 חודשים שבהן ביצעתי בנוסף לגרידה עוד שני היסטרוסקופיות ניתוחיות ואחת הבחנתית. עד שסיימתי את התהליך בבית חולים אחר ב"ה .. חודשיים אחר כך נקלטתי להריון , גם בדרך הזויה אבל ב"ה.. ולפני שלושה שבועות הייתי במטבח סוף שבוע 17 הרגשתי כבר יותר טוב בשונה מהריונות קודמים. הכנתי מלא אוכל ופתאום בשירותים אני רואה דימום, נבהלתי ממש , ערב שבת לא ידענו מה לעשות ובסוף החלטנו לסוע לבית חולים ושם לאחר המתנה מורתת עצבים גילו שאין דופק לעובר, הרגשתי שהשמים נופלים עלי רק רציתי לברוח משם, איכשהו עברתי תשבת וביום ראשון , לא היתה בי טיפת כח לקבוע גרידה, אבל קבעתי , ואחר כך הבנתי שאני לא מסוגלת נפשית אחרי מה שקרה בקיץ וגם אחרי 17 שבועות שזה כבר שלב יותר מאוחר, החלטתי להתעניין בהפלה ביתית , הפכתי עולמות כדי להשיג מידע לשמוע סיפורים להכין את עצמי פיזית, עשיתי כל מה שאפשר הכל הכל נפרדתי , עשיתי הרפיות רפלקסולוגיה, עיסוי בטן להפלה . אין רציתי להפגש עם העובר הזה למרות שידעתי שיכול לצאת ממני רק חתיכות ואולי לא אראה כלום . והייתי מודעת לסכנה בגלל שזה שבוע מאוחר אבל סמכתי על זה שהוא תואם ל13.
עברו שבועים ולפני שבוע אחר הצהרים לא תאמינו, אבל פתאום הרגשתי משהו שנופל ממני , רצתי לאמבטיה ונפל עובר עם קצת מים נקי ללא דימום ללא כאבים, קטן כמו גוזל עם ידיים רגליים הכל, עיניים שלא יכולות להפתח פשוט לא להאמין על הפלא הזה, בכיתי נפרתי קראתי תהילים הדלקתי נרות לכל הצדיקים שילוו אותו ובעלי נסע לקבור אותו בירושלים בחלקה של נפלים. היו כמה שעות של חיבור ונעימות , ובלילה פתאום התחיל דימום ושכחתי כמה מהדברים שהייתי צריכה לעשות כמו לשכב וכו' לקחת משהו לעצירת דימום , תוך שניות איבדתי תהכרה, אמבולנסים מציאת וריד בחצי גוף. והגעתי לבית חולים במצב לא משהו אבל ב"ה נתנו משהו לעצירת דימום ונוזלים וחזרתי לעצמי. רצו שאעשה גרידה אבל פחדתיייייייייייייייי ביקשתי להשאר להשגחה ושאני רוצה שהתוכן ירד לבד.
אושפזתי ללילה
ולמחרת הכל היה בסדר קמתי בהרגשה טובה המשכתי עם מה שידעתי. ולקראת הערב בעלי נסע להיות עם הילדים ונשארתי לבד
בשש התחילו צירונים דימום לא פשוט ולאט לאט זה התגבר
עד שלא כולתי לקום מהמיטה , התחילו לי צירים ארוכים חזקים כמו של סוף לידה , הרגשתי בקצה , ולא ידעתי מה להחליט (אולי אני בסוף) כל המיטה היתה משהו זוועה כל כוחותי אזו לא יכולתי אפילו לקום לשתות, האחיות היו מקסימות אבל לא יכלו להיות בזמינות יר , בסוף שהבנתי שאני בסכנה ביקשתי שמישהו מהמשפחה לי יגיע דחוף וגם לזה עשו סרט כי זה מחלקת נשים ולא מכניסים גברים
וזה כאב לי לידי היתה אישה בדרך ללידה שבעלה היה איתה (לא הבנתי איזה עולם זה אישה בהפלה לא יכולה שבעלה יהיה איתה) אמנם זה לא היה בעלי זה היה אחי אבל מישהו, ועוד במצב שהיייתי,
אחי הגיע מהר עזר לי לשתות לחבר מטען , דברים פשוטים
עד שקלטתי שזהו נגמרים לי כל הכוחות לצירים למצב הפיזי שלי, אמרתי לאחי תאמר לאחות שהלחץ דם שלי יורד, הוא הולך אליה והיא אומרת לו בסדר זה בהשגחה (היא היתה 10 דק' לפני) הוא חוזר ואומר לי מה שאמרה, אמרתי לו תאמר לה שאני מתעלפת הרגע , הוא אומר לה ושוב אומרת לו זה בהשגחה, הוא חוזר רואה שכבר התעלפתי , ושוב הולך אליה והיא לא באה עד שהוא כמעט הרג אותה. היא באה קוראת לי כמה פעמים רואה שאין תגובה , ותוך שניות הריצו אותי לגרידה , כנראה שבדרך חזרתי איכשהו להכרה החתימו אותי עם איזה עט הצמידו תדפים לפנים. וזהו. עברתי תגרידה , מוגלובין צנח ל6 ( מזל שלא פחות) קיבלתי 2 מנות דם שגם מזה מאוד פחדתי. וזהו כרגע אני שבוע אחרי מתאששת מהכל מכל התקופה . מפעמיים שנגמרו בדרך לא דרך, מקווה שהפעם הכל מאחורי, מודה לה' על איך שזה התחיל(אני יודעת שלא לכל אחת זה מתאים האופן שבו בחרתי להיפרד). כרגע אני חלשה פיזית ונפשית פגיעה מכל דבר , קשה לי לתקשר עם הסביבה גם מהביקורת. העולם ובכלל לא חושבת שכולם יודעים להכיל אובדן הריון , ועוד בפעם השניה לא פשוט.
צריכה הרבה התחזקות , אני יודעת שאצטרך לעשות בירור ולקחת הפסקה ולמנוע (רק זה תיק בשבילי , לא מבינה בזה חצי דבר גם אין בי טיפת כח לבירור באיזה אופן ארצה למנוע) רוצה רק עיסוי שמישהו יגע בי ברכות . מחפשת טיפול בתחום וכאשר אוכל אגיע גם לזה
מאוד ייתכן שגם אצלי הדימום לא באמת נגמר, מכינה את עצמי לכך שמדובר בהפסקונת ושהוא עלול לחזור. אבל לקוות תמיד אפשר... 
