שרשור חדש
בדיקות קרישיות- הלכתי לאיבוד. עזרה?אנונימי (פותח)
אחרי כמה הפלות, הייתי אצל פרופ כרפ.
הוא נתן לי לעשות בדיקות קרישיות.
כמה נסיונות לקבל טופס 17 מהקופה כשלו.
אז הייתי אצל המטולוג. הוא אמר שזה בדיקות שבכלל לא קשורות להפלות אלא לקרישי דם.
נתן בדיקות אחרות.
רגע. לא הבנתי. מי צודק??
פרופ כרפ הוא מומחה בעניין של הפלות חוזרות, מן הסתם הוא יודע מה הוא עושה?
ובכלל, יש כל מיני סוגים של בדיקות?
האם זה בדיקות הכרחיות מה שנתן הפרופ?

מישהי שיודעת ויכולה להסביר לי קצת?
ממש אשמח. באמת הלכתי לאיבוד.
והכי קשה זה המלחמה עם האישורים האלה,
יש לי מספיק מלחמות כרגע, אין צורך בנוספות. תודה.
(פותחת השרשור) תוספת חשובה-אנונימי (פותח)
ההמטולוג נתן לי לעשות רק כמה בדיקות מעטות.
כמה שעושים דרך מעבדה רגילה
אחת דרך ביה"ח.
זה הגיוני?
וואהו איך אני שמחה ששאלת פהאנונימי (3)

אני גם הולכת לאיבוד מהסיפור הזה

אשמח גם לתשובות 

 

מה לעשות 

חייב ללכת למומחה בשביל בירור הפלות?

אני אענה לכן מניסיוני...אנונימי (4)
אל תסמכו על מה שהקופה אומרת!
תתעקשו
אנמ קיבלתי אישור לעשות בדיקות קרישיות מהקופה שהיו נראות לי מורחבות ורופאת הנשים שלי שאני סומכת עליה אמרה לי שזה כל בדיקות הקרישיות (וזה נשמע יותר מורחב ממה שנתנו לך- אני יכולה לצלם לך את ההפניה אם את רוצה)
ואז אני הייתי אצל קופרמינץ שהוא גם מומחה להפלות חוזרות שאמר שזה בכלל לא כל הבדיקות ונתן לי הפניה נוספת לעוד בדיקות.
ההמטולוג של הקופה לא אישר לי את אחת מהן כי הוא טען שאין קשר להפלות חוזרות וערערתי!
קופרמינץ שלח לי מאמרים רפואיים שבהם נקבע שיש קשר בין הבדיקה להפלות חוזרות והעברתי אותם לקופה שלי...
עכשיו אני מחכה לתשובות...
אני ממש ממש יכולה להבין את הקושי של הבירוקרטיה הזאת... גם אני באותה סירה וזה מתסכל ומייאש! אבל אין ברירה. אף אחד לא ילחם בשבילנו...
מה שאני יכולה להגיד לך מניסיוני שאל תוותרי...
אני אחרי שתי הפלות הלכתי לרופא מומחה שאמר לי שזה צירוף מקרים ונכנסתי להריון אחרי ששוב נפל בסוף חודש שלישי...
אין מילים לתאר את האכזבה והכאב ולהרגיש שהייתי יכולה למנוע את זה אם רק היה רופא בגישה אחרת שהיה לוקח את המקרה שלי ברצינות (וגם אם ה׳ היה רוצה כמובן...)
אבל מבחינת ההסתכלות שלנו אני מרגישה שצריך לעשות הכל כדי להילחם על שלנו ולא חס וחלילה להצטער אחרי שלא בררנו יותר....
בהצלחה
אני איתכן שותפה לגורל
וואי תודה רבה.אנונימי (פותח)
עשית לי קצת סדר!
ממ.. זה בסדר לבקש שתשלחי את המאמרים שנתן לך קופרמינץ?
ואם מתאים לך גם את ההפניות.
(אם את מעדיפה לשלוח מסר אני אצא מהאנונימי)
תודה!!
כמה כוח אמאלהאנונימי (3)

 

אני מרגישה כ"כ תשושה מכל המצב הזה

גם הפלות גם בירור על מניעה , ההמתנה ליום שבעז"ה הריון יחזיק  

וגם הבירור הזה.. אמאלה איזה סיוט

 בא לי לברוח לרחם של אמא שלי ולעצום עיניים 

 

נשמע שאי אפשר לסמוך על אף אחד עם הרופאים האלה

רק מלחשוב על התעקשות נגמר לי הכח.

 

תודה רבה לך על המידע...מעריכה מאוד!!!

 

למרות שאני מרגישה כמו ילדה שמדברים איתה על בירורררר

 

צריכה לקחת נשימה עמוקה 

לפני הבירורים האלה 

 

בהצלחה לכולנו

אני גם אשמח לקבלפעם אחרת
את המאמרים באישי.. אני לפני פגישה עם המטולוג וגנטיקה..
מנסה שוב... עוד תגובות?אנונימי (פותח)
מי שרצתה את המסמכים תכתבו לי באישיאניאני1
ומוזמנות גם לשאול כל דבר... בהצלחה❤️
רופאים שונים, דעות שונות... ככה זה.ציפי כהןאחרונה
תחליטי למי את מקשיבה ולכי עם הדעה הזאת.
ואם ההמטולוג שולל כל מני דברים, לכי להמטולוג אחר או שפשוט אמרי שזה מה שהרופא שלך ביקש.

חיבוק חם!!!
מבואסת. מאוד מאודאנונימי (פותח)
בא לי לבכות
כמעט חמישה חודשים אחרי הפלה
הריון שחיכינו לו כמעט שנה
בדיקת ביוץ יצא חיובית לפני שבועיים בדיוק
יום שלישי
והיום יום שלישי
דימום. נגמר
אין לי כוחות כבר
אני שבורה
גם כשאני מחליטה לשחרר ולא לבדוק ביוץ אלא פשוט יום כן יום לא
כלום
נאדה
אני עייפה כבר

טוב נו לא רק בא לי אני פשוט בוכהאנונימי (פותח)
אהובה מכירה ומבינה את ההרגשה שלך!אנונימי (3)
קודם כל חיבוק גדול.
כמה זה לא פשוט.
לפעמים אני חושבת כמה אנחנו הנשים חוות דברים ואין איש יודע.
כל חודש מחדש, כל הליכה לשירותים לקראת התאריך...
הציפיה, ההמתנה, האכזבה ושוב...
כמה אנחנו חוות לבדנו!!!
זה באמת קשה ואני ממש מזדהה.
יכולה להגיד לך שהיום אני קצת במקום אחר
מנסה לשחרר, לצאת מחישובים מתישים של-
כמה זמן אני נשואה? אם אני אקלט בחודש הבא האם זה יצא לפני היום נישואים, אחריו? כמה ילדים כבר יכלו להיות...
מרגישה שזה עושה לי רק רע.
מה שיהיה יהיה.
המתח, הנסיון 'לשלוט במציאות', ההתעסקות הגדולה בכל זה- כל אלה הם טבעיים ממש
אבל לא מקדמים אותי.
לנסות להרפות, כמה שאפשר.

חיבוק גדול!!!
מבינה אותך ממשאנונימי (4)
זה פשוט קורה לכולנו
וגם האנונימית השניה דייקת ממש בתחושות!!
אני באותו מצב כמו שלך
חיבוק גדול
תהיי חזקה ותסיחי את הדעת בדברים אחרים שחשובים לך...
זה באמת לא פשוט ההתמודדות השקטה הזאת
חיבוק חם!! תני לעצמך לבכות. זהקשה להמתין ולקוות ואז לקבל שובציפי כהןאחרונה
לא קל לצפות כל כך ואז להתאכזב.
תני לעצמך חיבוק חם ופינוק נעים והרבה אהבה ללב.

הרבה כוחות,

ציפי
רק מניחה את זה פהאנונימי (פותח)
כן, קראתי ויש לי אותו. הספר נוגע בנושאים הקשורים להלכהציפי כהןאחרונה
ולידה שקטה.
הוא מעחה את הדילמות שעולות בתוך התהליך ומוסיף מבט על ההיבטים השונים סביב החוויה הקשה.

רק פה יבינו אותיאנונימי (פותח)
חצי שנה אחרי הפלה. צריכה למנוע עדיין מסיבות רפואיות וקשה לי נורא. מעכלת לאט לאט שאפילו את הרווח הגדול מידי מבחינתי בין שני הילדים שלי (גם ביניהם היתה הפלה) כבר לא יהיה. ותוהה כמה אופטימי מצידי להאמין שיהיה רווח לא כל כך גדול. מעכלת ומסתובבת עם זה כבר כמה ימים בגרון ובבטן.
ועכשיו כשלבשתי פיג'מה, סתם משום מקום, לא יודעת מאיפה בא לי הרעיון, ניסיתי לסחוט קצת את השד. ויצא חלב. חלב! מאיפה זה הגיע עכשיו למען השם??? אני לא מניקה כבר חצי שנה (הנקתי ילד גדול יחסית פעם ביממה). אין הריון באופק, אז מאיפה החלב הזה שמזכיר לי את מה שאין
אוי יקרה, חיבוק על כל האובדנים הללו!ציפי כהןאחרונה
אובדן הרווח הרצוי בין הילדים, שאולי הולך וגדל ולא בשליטתך,
אובדן התינוק שהיה, והיכולת לשלוט בהבאת התינוק הבא לעולם,
אובדן האמון בגוף שלך שהפסיק לייצרחלב אבל פתאום ממשיך... (לפעמים ההורמונים מייצרים לנו חלב אפילו שאנחנו לא בהריון. זה קורה. אבל בסיטואציה של אחרי אובדן הריון, זה כואב פי כמה ומזכיר מה שהיה אמור להיות ואינו)
מבינה אותך ואת האבל שלך על כל אלה ועל עוד.
חיבוק חם!!
תני מקום לכאבים הללו.
אחרי 3 הפלות... אז מה עכשיו?אנונימי (פותח)
לא מאמינה שכותבת את זה, אבל אתמול זה קרה שוב, תוך שנה וקצת בפעם השלישית ברצף..
אשמח לשמוע ממי שיש לה ניסיון- מה עכשיו??
למי פונים? איזה בדיקות צריך לעשות?
ממי מקבלים תוספים לחיזוק הריון?
המלצות לרופאים מומחים וחיוביים בתחום?

לאחר ההפלה השניה עשיתי היסטרוסקופיה ובדיקת קרישיות שיצאו תקינות ב"ה.
בעז"ה בידיים מלאות בקרוב מאוד לכל מי שמבקשת!!
כל תגובה תעזור... וגם סיפורים מעודדים🙏
כואבת את כאבך!אנונימי (3)
אני אמנם עברתי הפלה ראשונה לפני שבועיים, אז לא יכולה להבין לעומק את עוצמת הכאב, אבל גם לי היו ציפיות ולקח לי זמן עד שנכנסתי להריון וזה פשוט קשה כל כך.
אני עדיין מרגישה את הפחד מעצמי, מלהכנס לשרותים ולראות דם, את הפחד מלקום ולהרגיש שוב את הכאב, אבל גם הפחד מלשכוח אותו...

אני לא יודעת אם יעזור, אבל בערך יום לפני הגרידה שלי יצא השיר של נתן גושן "היום יהיה שמח" ובכל רגע שאני מרגישה שזה כבר יותר מדי אני פשוט שמה את השיר הזה ומחליטה שהחמש דקות הקרובות יהיו שמחות, למרות שאני עייפה מלהרים את הראש מעל המים...

מצרפת פה את הפזמון שלו:

עייף מלהחזיק את הראש מעל המים
ואני חלש, אני נופל מהרגליים
אבל אין מה להתייאש, אין מה להתווכח
בסוף עוד ננצח
היום יהיה שמח

שולחת אהבה וחיבוקים ♥
תיקון- "אבל לא מתייאש" ולא "אין מה להתייאש" 🙈אנונימי (3)
היי עברתי 3 הפלות רצופות..אנונימי (4)
אחרי היריונות תקינים...
לא מצאו אצלי כלום. הקפתיתאת כל הבדיקות שיש...
קיבלתי בהיגיון נוכחי תמיכה הורמונלית. וכנראה זה מה שעזר... ברוך ה'...
ושמעתי על הרבה שלא מצאו אצלי כלום.. ופרופ' להפלות חוזרות נתן להן תמיכה הורמונלית וזה מה שהציל את ההיריון..
תהי אופטימית... יש תקווה גדולה שיגלו ..
רוב הנשים המפילות יולדות גם תינקות בריאים אחכ.
תודה רבה לך! וגם..אנונימי (פותח)
התייעצת עם פרופ' להפלות חוזרות דרך הקופה? או פרטי?
יש לך שם של מישהו להמליץ לי?
תודה רבה נתת כח💓
מה זה תמיכה הורמונלית?אנונימי (5)

ומה ההסבר של הרפואה שלאחר הריונות תקינים פתאום יש הפלות ?

(פותחת השרשור) שאלה דחופה נוספת...אנונימי (פותח)
קבעתי למחר תור לד"ר כרפ, במרפאה פרטית להפלות חוזרות
מישהי הייתה אצלו?
מה מחכה לי בפגישה? האם הוא עושה בדיקה פנימית?
ממש מקווה שהוא מומחה בתחום וגם נחמד וסבלני!
מישהי שיכולה להרגיע אותי?
שלום לך יקרה. ספרי, איך היה הביקור אצל פרופ כרפ?ציפי כהן
בעיקרון, ביקור אצל רופא מומחה להריון בסיכון ולהפלות חוזרות זה הדבר שצריך לעשות לאחר 3 הפלות.
ישנן בדיקות שמפנים אליהן,
וישנן המלצות להריון הבא.
לפעמים ההמלצה היא תמיכה הורמונלית בתחילת ההריון (פרוגסטרון) כדי לחזק את הרחם וההשתרשות של ההריון.
לפעמים ממליצים על קלקסן ו/או אספירין, אלה תרופות שמקבלים כשהנושא הוא קרישיות יתר.
לפעמים יש גם פתרונות אחרים.
לכל רופא יש דרך מעט שונה, ולכל אישה ישסיפור שונה וגוף שונה. לען לא כולן יקבלו את אותה התוויה.

חיבוקים, מקווה שהיה לך טוב אצל הרופא.
תודה על ההתעיינות חוזרת להמליץאנונימי (פותח)
יש משהו במילים שלך שמצליח לדמות חיבוק וירטואלי. ובימים כאלה זה מים קרים לנפש עייפה...
תודה.
חייבת לחזור כדי להמליץ!
פרופ' כרפ היה מקצועי, אדיב, קשוב, נעים וחיובי.
כ"כ חששתי שבגלל רום מעלתו הוא יהיה אפתי- והתבדתי לגמרי!
על כל שאלה נענה בסבלנות, הסביר לאט, האיר פנים.
לנו זה נתן המון.
וכמובן.. רשימה מכובדת של בדיקות שצריך לעשות.
בעז"ה מקווה לחזור בקרוב עם בשורות טובות.
איזה כיף לשמוע שהיתה חוויה טובה! וכמה משמעותי כשהרופאציפי כהן
אדיב ונעים ומסביר פנים...

עוד חיבוק חם לאוסף... (תודה לך)
ובהצלחה בבדיקות ובמסע שאת הולכת בו!
אני מרגישה צורך ממש לחזק אותךאנונימי (6)

גם אני אחרי 3 הפלות חוזרות.... 

ראיתי את ההודעה שלך והיו לי דמעות בעיניים.... מרגישה שותפות גורל

זה לא פשוט בכלל הימים האלה שאחרי...

מקווה שתתחזקו ביחד ושיהיו לכולם בשורות טובות...

אם תצטרכי יעוץ או הכוונה טכנית או נפשית תכתבי!

וואו תודה!אנונימי (פותח)
יש פעמים של הרגשה של לבד... שרק אני בהתמודדות הענקית הזאת.
לכולן מסביב זה נראה כ"כ קליל ופשוט.
ורק אני מסובכת וכואבת.
תודה שכתבת מרגישה מהמילים שלך שאת מבינה..
מותר לשאול בעדינות רבה (מקווה שלא מכאיבה מידי) אם יש לך ילדים?
אני מחפשת להאחז בסיפורים טובים.
אבל האמת שעצם השותפות במסע הזה נתנה לי הרבה, תודה לך!
את לא לבד. רבות כמוך עוברות משברים, ממש לא קליל ופשוט.ציפי כהן
לפעמים אני חושבת שאנחנו המון עסוקות בלשים מסכה ולהיות מה שאנחנו לא.
אולי להיות טבעית ולומר "קשה לי", ולשפוך את הלב באמת, יוביל להבנה שגם אחרות מתקשות, וגם הן זקוקות לתמיכה, פשוט הן לא מראות את זה כי כולן חייבות להיות מתוקתקות ויפות והכל נראה מצוין להן בחיים?
האמיני לי, את לא לבד יקרה.
יש הרבה משברים, גם למי שנראה שטוב וקל.
אני לא רוצה לייאש, החיים נהדרים להרבה א.נשים... רק לנרמל. כי זה נורמלי להרגיש כאב, קודי ומשבר. במיוחד לאחר הפלה (אבל לא רק).

חיבוקים!!
סליחה שאני עונה באיחור... משתדלת לא להיכנס לפה כל הזמן...אנונימי (6)
כדי לא לשקוע בתוך זה...
למרות שזה כל הזמן נוכח... זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו...
את בטח מבינה...

לצערי אין לי תשובות מעודדות כי אין לי ילדים... עוד לא היה לי הריון תקין לצערי...
אני עדיין מחכה...
מבינה שגם את באותו מצב?

מזדהה לגמרי עם כל מה שכתבת,
שמסביב נראה שלכולם הולך בקלילות...
החברות הטובות שלי כבר עם ילד שני וזה באמת צובט...
מה שלומך?אנונימי (6)אחרונה
אני אחרי 3 הפלות גם כןמקווה לטוב מאוד

הי, 

 

אני עברתי שבוע שעבר גם כן גרידה שהיא כבר הפלה שלישית ורצופה בשבועות די מתקדמים. אין מילים לתאר את הכאב. 

הלכתי לפרופ' כארפ לפני ההריון האחרון, ובכל זאת היתה הפלה. 

 

האמת שהוא פספס אצלי בדיקה מאוד קריטית. הלוואי שזאת תהיה התשובה אצלי לבעיה. 

הוא מאוד מאוד יקר, ופעם שניה הלכתי אליו דרך שיבא. (150 שקלים) יש להם צ'אט מעולה לקביעת תורים. 

 

מקווה שתהיה לך סיעתא דשמיא, אני לא חושבת שאלך אליו שוב בגלל הפספוס הזה. וזה כמובן הזכיר לי, 

שמפתח החיים הוא רק ביד ה' וכשהוא רוצה אפילו רופא גדול שוכח בדיקה בסיסית . 

 

שתצליחי מאוד!!!

גם ללדת בעזרת ה' בקרוב. וגם לעבור את התקופה הקשה הזאת. 

משתפת. אולי יעזור למישהי..אנונימי (פותח)

רפא צירי.

 

רופא כל בשר, אתה שמפליא לעשות

אנא. רפא גופי התשוש משלושה פעמים רצופות.

רפא רחמי הטוב ברחמים מרובים.

רפא אותי, את כולי, בזרם של חיים.

 

אדון כל הנשמות.

רופא הנשמות אתה, רפא גם את נשמתי.

תן בה כח של תקווה לראות טוב בעתידי.

תן בה מזור ורפואה לפחדים ולחרדות שם בעומק נשמתי.

רפא אותה מהקנאה באחותי.

תן בה שלווה וביטחון שהפעם הזאת שמחה לאחריתי.  

 

אנא ה' יתברך,

רפא צירי. כל ציר וציר שחוויתי ואינם הביאו חיים לעולם.

רפא צירי, גופי ונפשי.

בתפילה עצומה שבפעם הבאה אחבוק את הילד שלי.

רפא צירי אל נאמן

כי אתה רופא אומן.

רופא כל הנשמות, ריבון כל המעשים

עשה שיופיעו בי, במהרה, חיים בריאים ושלמים.

אני פשוט דומעתאנונימי (3)

 

 אין בי מילים שיראו איך חשתי אחרי שקראתי את השיר הכ"כ מיוחד 

מחבר ומחמם,מנחם ומלטף

 

הרגשתי שאת נותנת לי מילים לכאבים 

שלא אצליח לבטא מול אף אחד

 

נכנסתי לכאן עכשיו סתם לראות אולי יהיה משהו מנחם בשעה כזאת 

שאני מרגישה מרוקנת

 

עבר כבר חודש ולפעמים יש רגעים ביום שהתייבשו הדמעות ואני בשגרה ולרגעים חושבת שהנה שזה מאחורי 

ואז ברגעים כאלה אני מרגישה שאני פצע פתוח 

 

עם כל מה שכתבת 

 

שולחת לך חיבוק חמים לכל הכאבים

 את מדהימה

וואו... תודה לך!אנונימי (פותח)
(פותחת השרשור)
ממש ריגשת אותי, כמעט דמעות..
כ"כ טוב לשמוע שזה נגע בך.
ממש תודה על כל המילים הטובות, נתת לי הרבה כח.
זה פשוט מדהיםאנונימי (3)

אני קוראת שוב ושוב 

 ואין כל המילים....

 

אני נכנסתי לפה שוב לקרוא את המילים הכל כך מבינות 

שנותנות ביטוי לכלללללללללללל מה שעוברים בדרך מההפלות האלה

 

ובכלל רציתי להודות על שהסכמת להביא את הלב שלך לכאן לא ברור מאליו 

 

חיבוק גדול

וואו... תודה גדולה.אנונימי (פותח)
תודה לך, עושה טוב לדעת שאתה לא לבד בעולם
ויש עוד אנשים ששותפים להרגשות האלה..
(בעז"ה במהרה יתחלפו לרגשות אחרים!)

האמת עשה לי טוב גם לתת לזה ביטוי מעבר למגירה
וגם צורך לשתף, עבור בנות נוספות שבמסע..
שמחה שזה עשה טוב💓
חיבוק גדול!
יקרה כמה כאב בשירך, וכמה תפילה, תקווה ובקשה. חיבוק!ציפי כהן
קשה לעבור אובדן הריון שלוש פעמים, אני לא מתפלאת שאת חשה בשבר. השבר קיים והוא צריך מקום וזמן כדי לקום ממנו ולהיבנות ולהרגיש רגועה ושלווה.
כרגע, בזמן הזה, תני לדברים זמן להיות ואל תדחקי בעצמך. חשוב שתהיי קשובה לעצמך ואם את חשה שהכאב לא נותן לך מנוח- נסי למצוא לך מקום נעים וחם להניח אותו.
כמובן, גם אנחנו כאן נותנות מקום ומחזיקות איתך את כאבך, ובכל זאת נסי למצוא מקום בו יש מפגש אנושי. אם את חשה צורך בכך.

חיבוק גדול יקרה, איתך בכאבך.
ציפי
תודה ציפי! אני תוהה לעצמי..אנונימי (פותח)
האם באמת יגיע שלווה וביטחון?
האם לא נכון להשלים עם החרדות שיגיעו בהריון הבא בעז"ה?
לא בטוחה עד כמה הם יוכלו להעלם לגמרי...

את ממש צודקת. זה שבר ואובדן.
מרגישה כמו שאמרת שאני חייבת לשתף כמה שאפשר.. זה עוזר לרפואה.
תודה על המקום הזה שהוא חלק מתהליך הריפוי.
כואב ונוגעשני כהן שכטר

שיר נוגע מאוד

איתך בתפילותיך

אני קרועה ..אנונימי (4)אחרונה
דומעת , כלכך ריגשת אותי .
מאחלת לך , ובאופן קצת אגואיסטי גם לי .. לחבוק , במהרה .. חיים בריאים ושלמים שיופיעו
חייבת מעט עידוד...הרבית טובות
לםני חצי שנה עברתי הפסקת הריון יזומה וטראומתית במיוחד בשבוע 17. לאחר חודש וחצי לקחתי את עצמי בידיים והלכתי לטיפול רגשי בדיכאון...שהיה קצת...חצי שנה מנעתי ואיפשרתי לעצמי להתאושש פיזית ונפשית. ואז ב"ה נקלטתי. שמחתי מאוד, אבל השמחה היתה למשך שבוע בלבד. היום הרופאה הודיעה לי סופית ששום דבר לא מתפתח בהריון הזה (אין חלמון...) וזהו. שוב מיון וכו'. פשוט מיואשת ברמות. לא יודעת במה חטאתי!!!
נשמה אהובהאנונימי (2)

 

שלום לך יקרה

אני נכנסת לכאן לעיתים קורובת גם כן להתחזק

וראיתי את מה שכתבת, פשוט הרגשתי את הכאב הגדול

הייתי רוצה לדעת לכתוב את כל המילים הטובות והן נעלמות ממני

ורוצה להגיב ונזהרת, 

 ככ מצב רגיש ולא פשוט

 למדתי על בשרי כמה צריך להזהר בתגובות 

אז לפחות אכתוב קצת את הלב,

אני שולחת לך חיבוק גדול גדול מנחם ומלטף בלי מילים כזה שנוכח

 

אני רק יכולה לומר לך שאני איתך וחושבת שאני מרגישה את כאבך...

 את הרייקנות את כל החלומות וכל התקוות..

 

רק שכתבת על שבוע 17 זה סיפור בפני עצמו וכשנוסף הפלה חוזרת 

זה מרגיש חוסר שליטה על הגוף? 

 

ורק אולי לומר שאל תלכי עם חטאים חס ושלום 

את אהובה ויקרה לפניו...

 

לא יודעים חשבונות שמים(וגם עם המשפט הזה אני נזהרת)

 

איתך!!!

 

 

 

אהובה חיבוק חם! מחשבה על ההגדרה דיכאון, ועל השבר עכשיו:ציפי כהן
קודם כל, וואו. כמה כואב לגלות עוד פעם שההריון ייפסק, מכל סיבה שהיא!!! כמה הרבה שבר זה יוצר בנפש.
כמה תקווה וכמה אכזבה, וכמה כאב!!
מחבקת אותך בכאבך ושומעת כמה זה סבל עבורך לחוות שוב אובדן הריון.
חיבוק!!

היי עם רגשותייך עכשיו. את חווה אובדן נוסף, וחווה את תחושות האבל שאחריו. וכמה זה כואב!
מחשבה לגבי ההגדרה דיכאון-
אני תוהה לגבי זה. אולי נכון היה יותר לומר, ברכות כלפי עצמך: אני באבל על התינוק שאבד לי, ואחרי חוויה טראומטית שעברתי. אני באבל לאחר אובדן הריון. ואבל מלווה בתחושות מלנכוליה ודיכאון, עליות וירידות, מחשבות על מה שאיבדת ועוד.
אולי זה לא בהכרח דיכאון, זה פשוט אבל.
ומותר לך להתאבל.

חיבוק!! אנחנו פה איתך.

ציפי
כמה מיליםשני כהן שכטראחרונה

הי, 

 

מרגישה עד הנה את כאבך, 

ואין מילים בעיני שעשויות לנחם.

תני לעצמך את הרשות האמיתית לכאוב, עברת שני אירועים ממש כואבים ומייאשים.

אל תהי שיפוטית כלפי עצמך, זה אירוע שגדול מאיתנו,

לא חטאת, המציאות, נראה מעמידה בפניך אתגרים לא פשוטים

 

אני שולחת לך חיבוק ומילים טובות עבור עצמך, אינך אשמה.

שני

ממתינה לתוצאות בטא ברוגעאנונימי (פותח)

כבר יודעת בוודאות שאני בהריון ב"ה . יצאו 2 פסים כהים ממש כבר לפני האיחור.

זה הריון אחרי הפלה. הפלה שהיתה כואבת נפשית מאוד.

 

לא התכוננתי להריון הנוכחי, כיון שאחרי הביוץ היו מעט תחושות שנעלמו והרגשתי רגיל ביותר אולי מעט עיקצוצים בבטן, והייתי בטוחה במאה אחוז שלא נקלטתי. או שנקלטתי וזה נפל.  התאכזבתי ושיחררתי מזה.

ביום ה-14 מהביוץ ביצעתי בדיקה ולהפתעתי הענקית הופיעו 2 פסים כהים. תודה לה'.

 

כרגע לא יודעת מה להרגיש.

מעדיפה לא לחשוב על ההריון, לא רוצה להתרגש, רוצה להמתין בשקט עד שאגיע לשבוע 16.

אני שמחה מאוד. אבל משתדלת למתן את הרגשות.

בפעם הקודמת התרגשתי , חפרתי, בדקתי שוב ושוב, התחרפנתי, ו...

 

יודעת שהכל כתוב שם למעלה.

הנה דוקא כשכל כך לא חיכיתי והייתי בטוחה שאין. ושחררתי, זה הגיע.

ז"א שאם בורא עולם מנהל את העולם כשרוצה לתת הוא נותן, ואם הוא רוצה לשמור על העובר, הוא שומר.

אין לי למה לדאוג.

הכל כתוב.

כל שנותר להתפלל ולשמור על רגיעות הנפש והגוף.

 

תודה לך ה'.

אבקש ממך רק- תשמור לי על ההריון, 9 חודשים תקינים עובר בריא ושלם, וידיים מלאות ,אמןןן!

 

בידיים מלאות בע"ה 🌷אין ייאוש בעולם
ואו איזה מרגשת . בע״ה תקין ובידיים מלאות אמןאנונימי (3)
תודה לכן אהובות . רק תיקון קלאנונימי (פותח)

כתבתי בטעות "אם בורא עולם מנהל את העולם"- לא אם , הוא בוודאי מנהל את העולם.

 

הבטא ברוך ה' יצאה מעל 1000.

בעז"ה ימשיך מעולה.

 

בבשורות טובות אצל כולן

😍😍😍😍😍אנונימי (4)
מרגש...שימשיך בטוב ובידים מלאות 😋
חיבוק חם!! מרגש לקרוא על ההריון החדש המתרקם,ציפי כהן
הלוואי ורק ימשיך בטוב...

ובעניין רגשותייך, זה טבעי לא לרצות להיקשר כדי לא להרגיש אכזבה או כאב גדול מדי אם חלילה....

מחזיקה לך אצבעות.
ספרי מה שלומך אם תרצי
תודה!אנונימי (פותח)

התחילו מעט כאבים בחזה , ועייפות מטורפת.

 

למען האמת, מאוד קשה שלא לחשוב על ההריון .

בסתרי ליבי מתרגשת.

אבל לא מדברת הרבה.

 

עוד לא קבעתי תור לדופק ולגיל ההריון. . . יודעת שכבר חייבת לקבוע. (אני בשבוע 5+3

רוצה לקבוע לשבוע 10

 

משתדלת לחשוב רק דברים טובים .

זה מצריך עבודה .

עבודה מטורפת וקשה!אין ייאוש בעולם
אכן עבודה פנימית קשה מאוד... כל רגע מחדש. זה מצמיח כוחות!ציפי כהן
כל המאמצים הללו והעבודה הפנימית מצמיחים בתוכך כוחות מדהימים.

חיבוק, בהצלחה!! היי עם הרגע הזה.
עכשיו טוב.
❤
יש לי תור ביום רביעיאנונימי (פותח)

לאו"ס ראשון.

בעלי לוחץ שאקדים את זה להיו או מחר.

ואני מעדיפה שישאר ביום רביעי. כי אז יצא שהבדיקה תבוצע בשבוע 8+3

נכון עדיף?

 

עוד משהו.

מוצאת את עצמי מידי פעם בודקת עם עדיין מרגישה שובע, רגישות קלה בחזה, בחילות ממש בקטנה (מההתחלה לא היה )

איך זה לא קל.

מחכה כבר לשבוע 16.

כמה אמונה צריך !

 

כן. הרבה אמונה... לעבור כל יום בנפרד כרגע. זה הכי חשוב.ציפי כהן
פשוט להיות עם מה שעכשיו..
חיבוק ובהצלחה!
שיהיה תקין משעמם וקל!!אנונימי (5)
אפשר לשאול אותך לפני כמה זמן היתה ההפלה?
אמןן. תודה.אנונימי (פותח)

בערך לפני חצי שנה .

למה את שואלת?

אני גם אחרי הפלה והציפייה קשה, רציתי קצת תקווה 🌷אנונימי (5)
מזל טוב יקרה!!
חיבוק יקרה!!אנונימי (פותח)

אמןןן תודה רבה!אנונימי (5)
לפני שלושה חודשים

אנונימית 3, ציפייה של אחרי הפלה היא עוד יותר קשהאנונימי (6)
מציפייה רגילה
כי גם איבדת
ויש רצון עז להשלים חיסרון כואב

מאחלת לך בקרוב
אמן בעזרת השם בקרוב, תודה רבה!אנונימי (5)
אז היום הייתי בבדיקת דופקאנונימי (פותח)

ו............

אין דופק.

עובר מתאים לשבוע 5+6. ואני אמורה להיות בשבוע 8+2

הטכנאית אמרה לחכות עוד שבוע. (זיהיתי ביוץ כך שלא יודעתמה באמת יהיה עוד שבוע, אולי רק נס)

 

דמעה אחת אולי ירדה. כן, אני קצת בשוק. אבל חבל לבכות.

נס שלא התחברתי מההתחלה, שהייתי קרה ורחוקה מההריון הזה.

אני מקבלת את זה ככ אחרת מהקודם. אומנם בעלי אומר אל תתיאשי עדיין יש עוד שבוע להמתין.

אבל אני לא בונה על כלום.

מוזר שלא הרגשתי שום שינוי פיזית. ההרגשות נשארו אותן הרגשות, שובע, כאבי ראש, מעט כאב בחזה במהלך כל אותן השבועות. עד עכשיו.

 

מה שלא מבינה זה איך?

יש לי 3 ילדים ב"ה בריאים ושלמים בלי שום בעיה נקלטתי . זריז ממש. הילדים שלי מאוד צפופים.

יש לי הפרעת אכילה לא ממש פעילה, יכול להיות שקשור.

 

מה עושים עכשיו?

אני כן קצת דומעת עכשיו...אנונימי (פותח)


💔אין ייאוש בעולם
3 ילדים
ואז הפלה
ועכשו ההריון הזה?
כןאנונימי (פותח)


בעיקרוןאין ייאוש בעולם
באופן רשמי רק אחרי 3 הפלות הולכים לבירור רפואי, בפועל יש רופאים ששולחים גם אחרי 2.
נראלי כדאי שתחכי קודם לראות מה קורה עם ההריון הזה ורק אחכ תתכנני את צעדיך, אנחנו כאן אם תרצי להתייעץ..
חיבוק
אוי יקרה כל כך כואבבב לי לשמוע😞😞אשה שלו
ממש שורט את הלב!!
נסי לבקש הפנייה להמטולוג לבירור התחלתי.. מקווה שלא תיפלי על מישהו עקשן
חיבוק חזק ממני❤️🙏
כנראה שהנשמות האלו היו צריכות מישהי מדהימה כמוך שתישא אותן בשביל התיקון
עכשיו אני רואה שטרם נצפה דופק לפני.. מכירה סיפור כזה בדיוקאשה שלו
שהסתיים בטוב
יש עוד סיכוי בעזרת השם.. עדכני
בשורות טובות 🙏
אמןןן, תודה יקרה!!אנונימי (פותח)


מה שלומך יקרה? איך את מרגישה?אשה שלו
תודה!אנונימי (פותח)

ב"ה תרגישי טוב חיבוק ענקק ממני❤️🙏אשה שלואחרונה
אמן בשורות טובות בעזרת השם!!
אויש נשמהאנונימי (7)

אני כ"כ איתך מרגישה שאת כותבת בשמי (אני בסיפור דומה מלפני שבועים, פעם שניה )

 

 רוצה לחשוב שאולי יש הפתעות בחיים ותראי משהו אחר

 

אני ב3 הריונות תמיד החישוב שלה אולטרסאונד היה שונה ממש שחשבתי (הכוונה תמיד היה פחות מהספירה שלי)

 

באמת אם זה תואם 5.6 סביר מאוד להניח שלא הרגשת תחושות עדיין (אבל אין לדעת מאישה לאישה)

 

שולחת לך חיבוק לזמני ההמתנה ולכל התשובות שתקבלי.

 

ה' ישלח לך כוחות ובריאות בגוף ובנפש, אשרייך על כל המאמצים וההשתדלויות.

 ה' מוליך אותנו בדרכים נסתרות שלא תמיד מבינים

אבל בעז"ה יש עניין שיתהפך הכל לטובה 

 

חיבוק גדול

 

 

"רחמיך רבים ה'" 

 

 

תודה יקרה!!אנונימי (פותח)

האמת כבר ממש הספדתי תודות לכאבי בטן שהתחילו היום.

לא יודעת להגדיר בדיוק את הכאב.

אך אלו כאבים ברחם- בטן תחתונה. (אולי התחלה של כיווצי רחם ע"מ להתרוקן..)

 

מתחשק לי ממש לסיים עם זה כבר. חבל שאו"ס רק ברביעי.

הלוואי שהדימום יהיה קצרצר בעז"ה, לפחות לא לסבול להיות אסורים הרבה זמן- שיהיה כמו מחזור רגיל.

פעם קודמת טבלתי אחרי שבועיים וחצי. הלוואי הפעם יהיה קצר!!

 

 

מה את מתכוונת סיפור דומה מלפני שבועיים? שעברת את זה לפני שבועיים?

 

 

 

 

כואב הלבאנונימי (7)

נשמה אני איתך !!!!!!!!!!!

 

לפני שלושה שבועות שבוע 17 היה קצת דמום ובאולטסאונד ראו שאין דופק(הפלה שניה ברצף)

 

הפעם לקחתי את זה יותר קשה גם כי זה פעם שניה ונבהלתי וגם השבוע היה יותר מאוחר

 

לא הסכמתי שבועים לעשות גרידה

 

חיבוק גדול,, הרבה נחת וסבלנות גם בטהרה

אוי יקרה,אני ממש מצטערת לשמוע על האכזבה והכאבציפי כהן
שאת חווה בימים אלה.
האובדן כואב וקשה לשאת אובדן פעם שניה.
לא קל!! חיבוק גדול!!

משהו שכן חשוב לי לומר-
לעיתים הרצון שלנו לא להיקשר לעובר, עלול דווקא בסוף לגרום לנו להרבה כאב. כי העובר היה שם, והיה לו קיום. פיסי, רגשי... ואם אנחנו מתעלמות מקיומו זה כאילו במידה מסוימת אנחנו לא נותנות לו את המרחב שהיינו רוצות לתת לו. את המקום המתאים שהוא יהיה בו. את הקיום... אפילו רק בתוכינו.
תחשבי על זה, אולי דווקא היקשרות עדינה, נתינת שם, דיבור אל העובר- תעזור לך גם להצליח להיפרד ממנו יותר בקלות?

בתקווה איתך שהפחדים הם רק פחדים, והכל יתברר כבריא.
אמן.
הי מתחדשתאנונימי (7)

אני קוראת את המילים שלך בצמא 

 את כ"כ יודעת לענות בנעימות וכ"כ נוגע ללב ומחבר, לפחות עבורי

מנחם ומרגש אותי בל פעם שיש סיפור שאת שם בשביל לענות ולכוון

אשרייך!

תודה לך, חיבוק!ציפי כהן
שמעתי מוניטור שלשום.אנונימי (פותח)

של מישהי ליידי.

איזה צליל מקסים זה.

 

געגועייייייי.

בקרוב ממש ממש אמן!!

לידה שקטה בהדסה עין כרםTehila321
שבוע 25 נאלצת בכאב עצום לבצע לידה שקטה בהדסה עים כרם. אשמח לכל מידע אפשרי מה צריך? האם אפשר לקבל אפידורל? האם אני מתאשפזת? כמה זמן לוקח התהליך?כל מידע יתקבל בברכה
אני רק חיבוק ענק!!אנונימי (2)
שולחת חיבוק גדול..ישועת ה' כהרף

לא יודעת פרטים..

כואבת את כאבך..

שלום לך יקרה. קודם כל חיבוק חם חם,כמה קשה וכואב!ציפי כהן
עבר עריכה על ידי ציפי כהן בתאריך כ"ב בסיון תש"פ 00:33
ארשום מהמידע שאני יודעת על התהליך. מקווה שבקרוב אצרף להודעה הנעוצה למעלה את המידע הנחוץ גם ללידה שקטה.

כמה כואב להיאלץ לעבור לידה... והיא תהיה שקטה, ללא הבכי של התינוק לאחריה. כמה כאבי לב ונפש, כאבי גוף, צער ואובדן.
חיבוק לך על כל זה.
האם זו לידה ראשונה? האם כבר עברת לידה בעבר?
יש הבדל בין לידה ראשונה ללידה חוזרת מבחינה גופנית, וכמובן רגשית.

בלידה שקטה מגיעים בדרך כלל לאחר שקובעים תור.
הלידה מתבצעת החל משבוע 24 בחדר לידה. האחיות דואגות לך לפרטיות שלך כי את עוברת לידה, אך אני מכינה אותך שזהו מתחם של יולדות שיולדות גם תינוקות חיים. (וכמה זה מורכב...)
על מנת ליצור פתיחה עושים הליך שנקרא "השראת לידה".
מכניסים חומר לנרתיק (למינריות, כלומר אצות), שיוצרות צירים מדומים ופתיחה. לחילופין, לעיתים מכניסים בלון אל תוך צואר הרחם ומנפחים אותו. כאשר הוא יוצא, ישנה פתיחה מספיקה. לפעמים נותנים פיטוצין (זו תרופה שיוצרת צירים מדומים) וזה יוצר פתיחה.
כל התהליך של גרימת פתיחה עלול להיות ארוך וגם כואב, אלו צירי לידה וזו אכן לידה שמתרחשת, אך התינוק ייוולד ללא רוח חיים ולפעמים זה קשה מנשוא.
בתוך התהליך הזה תוכלי לקבל טשטוש או אפידורל לבחירתך, בשליטתך. תהיה לך מיילדת שתעזור לך. אני מציעה שתביאי איתך דברים שיוכלו לסייע לך בתהליך, כמו מוזיקה שאת אוהבת,אנשים שיתמכו בך (רק מי שטוב לך שיבוא! לא לקרוא למישהו או מישהי כי לא נעים...).

לאחר שנוצרת פתיחה מלאה, ותנאי הרחם מאפשרים יציאה של התינוק- תתבקשי על ידי הרופא לדחוף אותו החוצה. מכיוון שהתינוק אינו יכול לסייע לך מבפנים, את תעשי את המאמץ להוציא אותו. לעיתים התינוק יוצא לבד.
בשלב הזה את יכולה לבחור האם תרצי לראות אותו,האם תרצי להחזיק אותו, אולי גם ליצור לך מזכרת ממנו. ברוב בתי החולים יש מצלמה של בית החולים והם מצלמים. אם תרצו לצלם תוכלו לצלם בעצמכם.
חשוב שתדעו שפרידה מהתינוק, ראיה שלו, לפעמים גם החזקה שלו- נותנת הרבה כח להיפרד ממנו אחר כך,ופעמים רבות זה יוצר תהליך אבל יותר קל. זאת מכיוון שנותנים לתינוק את המקום שלו, מאפשרים לו להיות מי שהוא היה בעולם לזמן הקצר הזה.זה נותן לו משמעות ולא מותיר אותו חסר נוכחות בעולם.
יש כאלה שמחליטים שאינם רוצים לראות או להחזיק, וזו החלטה מאוד אישית ופרטית, ואני מכירה נשים שאמרו ששמחו שלא ראו. אז תחשבו מה מתאים לכם. בעיניי חשוב לעשות תהליך פרידה. לא חייבים ליצור מזכרות, אך אפשר גם.
תהליך פרידה נותן משמעות לתינוק שהיה לך, ומאפשר להיפרד אחר כך באופן שלם יותר, כך לפי מחקרים מעולם הפסיכולוגיה.

בסופו של דבר יקחו את התינוק, ואתם גם תצטרכו להחליט האם תרצו לקבור אותו בעצמכם (זה אומר עלויות של קבורה וטקס נפרד משלכם), או שבית החולים יקבור אותו. כאשר בית החולים קןבר, אין מקום קבורה רק לו,והוא נקבר יחד עם מספר תינוקות. לכל בית חולים יש החלטות מעט שונות אך נראה לי שזה כך ברוב בתי החולים בארץ.

לאחר הלידה את תהיי בהתאוששות במחלקת נשים, ולאחר שיראו שאת בסדר, ושהכל יצא- תוכלי להשתחרר הביתה.
לפעמים יש צורך גם לבצע גרידה כי לפעמים נשארות שאריות שיליה.

כל התהליך כואב וקשה ביותר, אני מקוה שתצליחי להיות קשובה לגוף ולנפש, לעשות את הדברים הטובים עבורך ולהיות מחוברת לתהליך. נסי להיות שם עם הכאב, לבכות או להרגיש (יש נטיה לברוח ולא להיות נוכחת רגשית, וזה מקשה אחר כך), נסי להקל על עצמך במה שאפשר אך אין לי הרבה עצות כיצד לעבור זאת בלי להיות נוכחת בתוך כאב גדול ועצום, ופשוט לצלוח אותו... לעבור דרכו.

זה כואב וקשה, הלב איתך, אני מקוה שאכן תיארתי מה שיותר מדויק את התהליך.
בכל מקרה גם פניתי לאחות מעין כרם שהיא חברה שלי, שגם עושה קבוצות תמיכה לנשים (וזוגות) לאחר לידה שקטה והיא תשמח לענות על עוד שאלות. אז אם תרצי אתן לך את המספר שלה.

חיבוקים חמים!!
נצלי את הזמן עד ללידה לפרידה מהתינוק, לשליחת אהבה אליו, ליצירת זכרונות או לנוכחות עם תחושותייך.
אנחנו איתך בליבנו.
היי יקרה, עברתי את זה גם בשבוע 24 (תיאורים קצת)אנונימי (3)
לא בהדסה עין כרם אבל מתארת לעצמי שזה אותו דבר בכל הבתי חולים.
תכיני את עצמך כמו ללידה לכל דבר.
חדר לידה, זירוז, אפידורל, צירים ופתיחה (אם העובר קטן, לא בטוח שיצטרכו לחכות עד פתיחה מלאה, הוא יחליק החוצה לפני).
אחרי הלידה מאשפזים במחלקת נשים ל48 שעות(כמו אחרי לידה) כדי לראות שאת בסדר. אם לא יציעו לך, תבקשי כדור לייבוש חלב כדי שלא תסבלי אח"כ.

חיבוק עצום! לא פשוט בכלל!!
אני רק חיבוק ענק ענק!! כואבת את כאבך ודומעת איתך🙏😔אנונימי (4)
זו אני הגבתי בטעות מאנונימיאשה שלו
שלום לך יקרה. מה שלומך?ציפי כהןאחרונה
להדליק נר של שבתאם כל חי

רק אחד קטן

מצטנע בפינה

הקדים את הזמן

במחצית השנה

 

בלי אור של ממש

רק עילוי נשמה

דולק במוחש

התגנב במרמה

 

חמישה במספר

היו עד עתה

שישי הצטרף

בא בבעתה

 

בחפזון

הולם עמוקות

בחיסרון

בידיים ריקות

 

 

מדליקה

שלהבת זיכרון

נכבית

באש היגון

ככ מזדהה איתךשושנית78

אני איבדתי את בני הבכור שנולד פג בשבוע 26. הרב אמר לנו בזמנו לא להדליק נר שבת בשבילו... שנים הצטערתי על כך. לפני שנה בקשתי מבעלי לקנות לי קנדלברה אחרי הלידה האחרונה. יש לי 3 בנים שנולדו אחרי הבכור, והיתה עוד הפלה אחת באמצע. ביקשתי קנדלברה של 5, נר לכל ילד, גם לאלה שלא כאן איתי. מרגישה שהנשמה שלי נרגעה מאז, לא יודעת להסביר אפילו עד כמה זה ממלא אותי הנר הזה בשבת.

תודה שכתבת ושתפת, ממש יפיפה!!

תודה על השיתוףאם כל חי

מזדהה לגמרי עם התחושות

גם הוא ילד שלי (או ילדה. עוד לא ידעתי מה המין)

אני עוד בשלב שאני לא רגועה ושלווה למול הנרות...

זה רק מציף את הכאב, ואני מבינה שזה טוב, זה התהליך שאני צריכה לעבור

באמת שאלתי את עצמי, אם אמשיך לנצח להדליק את הנר הזה. הוא אפילו בלי פמוט. רק קטן כזה מתחבא.

(בעלי אמר לי להגיד בל״נ לפני הפעם הראשונה וכך אני לא מתחייבת)

טוב לקרוא שאותך זה מרגיע וממלא. הלוואי שגם אותי.

נוגע, לפעמים רק את יודעת מה נכון. עמוק בפנים. הוא באמת שלך.ציפי כהןאחרונה
וואאאומהי אמת
ריגשת אותי ממשש הלוואי וימלא ה' חסרונכם!!
נכבית באש היגון... איזה משפט קןרע לב וחזק!ציפי כהן
מרגישה את המאבק שלך: להדליק או לכבות,
האש הזו שבוערת בתוכך,כמה היא חזקה וכמה היא שואבת, שורפת, מכאיבה...
כל כך כואב, החיסרון, הידיים הריקות...
כתבת מקסים. מרגש ונוגע.
אני מקוה שהאש שהדלקת תמשיך לבעור אך לא לשרוף,
ובוודאי לא להיכבות.

חיבוק חם חם!!

ציפי
לא יודעת אם זה מתאים לכאן אבל אולי כאן יבינואנונימי (פותח)
אני לא נשואה (עדיין) והשנים עוברות
החלטתי ללכת לתהליך של הקפאת ביציות
זה גומר עלי מבפנים
כל שנה שעוברת וכל הלחצה של הסביבה שהשעון מתקתק
והחברות סביבי שכבר עושות בר מצוות ובת מצוות
והפחד הזה
שאולי אף פעם לא אזכה
וכל שנה שעוברת
וכל יומולדת
והנתונים הלא מלהיבים על הסיכויים של ביציות מוקפאות
והשלב הזה שנהיה לגיטימי לשאול כשמציעים לך מישהו אם הקפאת
וקשה לי
וכואב לי
ובעיקר מפחיד לי
מפחיד לי שאולי אף פעם זה לא יקרה
והזמן יעבור
ולא
לא מנחם אותי אלו שמציעות לי להרות מתרומה
רק מכווץ אותי ושורף לי יותר
ואין לי כוח
אין לי



חיבוק חזק חזק חזק.אנונימי (3)

איזה נסיון קשה,

לא יכולה לדמיין לעצמי קושי כ"כ גדול.

 

והתמודדות עם הסביבה.

 

 

 

שולחת הרבה כח,

ומתפללת עלייך.

 

 

 

(וכן, זה לגמרי המקום)

חיבוק יקרהרק בשמחה תמיד
חיבוק ענק האוהבה מקווה בשבילך שהמסע לחתונה יהיה קצר וגם להריון
אני מטופלת ivf את יכולה לשאול אותי כול שאלה על הטיפולים
וכל הכבוד לך שהחלטת לעשות יודעת ומבינה שזה ממש לא קל כל הכבוד על האומץ.
ושוב חיובק ענק
מחשבותשני כהן שכטראחרונה
יקרה, מכווץ גם מפה לקרוא אותך ואת גודל הכאב.
אין לי מילים מנחמות אבל רק מניחה כמה מחשבות.
אובדן הריון זו מטריה רחבה (לפחות לתפיסתי) והאובדן הזמני שלך של האופציה להרות באופן ספונטני כרגע נכנסת גם בו. אז טוב שהגעת לקבל כוח.

אני חושבת שחשוב להפריד בין שני התהליכים להתמודד איתם בנפרד. בחרת להקפיא ביציות (לא יודעת את גילך ומה המסע שעברת לזוגיות) אבל אם הגעת לבחירה הזו - לצד האבל הבהחלט טבעי שאת חווה כעת והוא נורמאלי לחלוטין, רגע גם עצרי לנשום נשימה כזו של התמלאות ואולי גם גאווה קטנה בעצמך על האומץ והכוח לעשות את המהלך הלא מובן מאליו הזה. עשית צעד חשוב שהוא בחירה ופתיחת האפשרות להיות אם יום אחד לא משנה מה).


והתהליך השני הוא המשך המסע לחיפוש הקשר הנכון לך. המסע הזה (שנשמע מפה מפרך ולא פשוט בטח כשכל הסביבה כבר עמוק בהורות) מצריך כוח רב.

הרשי לעצמך לכאוב, באמת.
ואז לגייס כוח חדש להמשיך את המסע הזה.
אלו המחשבות הספונטניות בשעת לילה מאוחרת
חיבוק
שני


נעים להכיר - מצטרפת לניהול הפורוםשני כהן שכטר

שלום לכולן, נעים מאוד להכיר.

שמעתי הרבה על הפורום הזה והכוח שהוא נותן ואני שמחה להיות פה איתכן בשלב הכואב הזה במסע החיים.

 

שמי שני (כהן שכטר) והצטרפתי השבוע לציפי הנפלאה בניהול הפורום.

ברמת החיים האישיים - אני נשואה ואמא לשלושה ילדים.

ומקצועית - עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות ומלווה בגישת b.o.t (תקשורת בשדה הלידה)

אני מטפלת ומלווה נשים במסע אל ההורות ובעיבוד חוויות לידה והורות (באזור ירושלים)

 

אני מאמינה שבהמשך נכיר יותר,

אני חדשה בפורום אצטרף לאט ובהדרגה.

 

שני

אימייל - shanycoo@gmail.com

נייד - 0528358987

 

 

 

 

 

היי שני, איזה כיף שהצטרפת! תודה לך על המילים.ציפי כהן
ותודה על הנכונות להיות פה עבור נשים וגברים, במצב המורכב הזה של אובדן הריון.
אני שמחה שתהיה לי שותפה לניהול ומאחלת לנו שנצליח לתת מענה למגוון הרחב של הצרכים שעולים, ולאפשר גם ידע וגם ליווי ותמיכה.

שנצליח לעבור ולכוון א.נשים לעבור תהליך אובדן משמעותי ומצמיח.

חיבוקים!

ציפי
בהצלחה גדולה!!אין ייאוש בעולם
תודה רבהשני כהן שכטר


בהצלחה רבה,אם כל חיאחרונה

ותודה שאת כאן בשבילנו

כאב ותסכול לאחר בשורות משמחותshiran30005
רק אני מרגישה תסכול ובכי לאחר שמיעת בשורות טובות של חברות ומשפחה? או לאחר קריאת פוסטים משמחים
בזמן הזה מקוננת בי מחשבה של עצבות ובכי ונזכרת ישר באובדנים שהיו לי ותוהה לעצמי האם אזכה עוד לחבוק תינוק משלי בזמן הקרוב? זה יבוא מתישהו בקלות כמו אצל כולם?
יש לנו ברית ביום ראשון הקרוב אמרתי לבעלי שאני לא מסוגלת ללכת . הזמן רק עושה יותר קושי...
רק אני ככה או שזה נורמלי?
כותבת את הפוסט הזה ובוכה.
נשמההה ברור שזה נורמלי!!אשה שלו
הכאב רק גובר כשנפגשים בצד השני של המתרס
את ממש לא חייבת ללכת לברית אם זה עושה לך רע, לא להרגיש עצבות ולשמוח בלב שלם זו גדולה ככ עוצמתית ולא אנושית..
השתדלי להיות רגועה ולהאמין באלוקים שהוא יודע מתי הכי טוב בשבילך, למרות שקשה..
מאחלת לנו בעזרת השם שבקרוב נזכה להריון משעמם וארוך שבסופו נצא בידיים מלאות ושמחות וזה יחפה טיפה על ים הכאב..
חיבוק ענק ועוצמתי ממני!! תהיי חזקה❤️😘🌷
זה הכי טבעי בעולםאנונימי (2)
היו זמנים שלא הלכתי לבריתות
כשהודיעו על שמחה שלחתי הודעת מזל טוב בלי להוסיף עוד כלום כמו 'מרגש', רק מזל טוב בשביל הנימוס וזהו
אם זה לא היה אדם קרוב לפעמים גם לא טרחתי לומר מזל טוב..
החלטתי שאני לא מנומסת מדי ומתלהבת מתינוק של חברה כי ככה צריך, כי זה כואב לי, אני אומרת לו שלום מתוק ולבבי וכאן נגמר הסיפור.
החלטתי פשוט לקהל את הכאב שלי ולא להכאיב לעצמי, גם ככה כואב לנו, לא צריך להוסיף...
מקווה שמכל הדוגמאות האלו תביני שאת הכי נורמלית בעולם, את הכי בסדר, וזר לא יבין זאת.
חיבוק גדול
תודה רבה על התגובות המחזקותshiran30005
יש לי אמונה חזקה בבורא עולם וכל הפלה שעברתי התחזקתי עוד יותר באמונה, אבל היום יום קשה במיוחד.
תודה לכן
מבינה כל כךאנונימי (3)
יום אחרי הגרידה חברה שהייתה פעם החברה הכי טובה שלי הודיע לי שהיא ילדה והיא רוצה שאבוא לבקר אותה ואת הקטנה...
היה לי קשה בכל כך הרבה מובנים, אחד מהם זה העובדה שחוסר הרגישות הזה הזכיר לי גם כמה היא התרחקה ממני מאז שהיא נהייתה אמא (זה לידה שניה שלה למרות שהתחתנה לפני שנתיים, ואני איבדתי את ההריון הראשון אחרי הרבה זמן של ניסיון...) וגם כעסתי על עצמי שאני לא שמחה בשבילה, אבל פשוט לא יכולתי לסבול את זה... זה כאילו הייתה מכה כפולה בזמן שגם ככה היה התמוטטות של כל התקוות שהיו לי...
וכואב לי להגיד את זה, כי באמת הדבר שהכי רציתי לעשות בעולם זה להרגיש אושר בשבילה כמו שהרגשתי בלידה של הראשונה שלה, ופשוט לא הצלחתי להפיק יותר מ"מזל טוב" עם חיוך מזויף
אנונימית 1. לגמרי טבעי שלא שמחת איתהאנונימי (2)
יש ביניכן פעם כל כך עצום
שתי ילדים אחרי שנתיים
וילד אחד שהוא בגדר חלום...
הכי הגיוני שיצא לך מזל טוב מזוייף
יש לי כמה חברות שהתרחקנו ממש אחרי שילדו ילד ראשון ואני עוד ציפיתי
הן היו בתוך עצמן, לא רגישות מספיק בסיטואציות, עסוקות בשמחתן הפרטית. ואני מיעטתי פגישה איתן וכך הקשר התרופף.
לעומת זאת יש כאלה שהיו תמכו.. והקשר התחזק.
כך שלא אנחנו הלא בסדר, אנחנו בסהכ כואבות כאב שהוא עצום מנשוא
תודה רבה! מחזקאנונימי (3)
לפעמים זה פשוט מתסכל אותי כל כך שאני שוקעת בזה... כאילו הייתי רוצה לשמוח בשביל אחרים כמו שהייתי לפני, וכרגע מרגישה אפתיות לסביבה ולעצמי...
ואני כל כך מפחדת להרגיש שוב.. באמת שכואב לי לעשות את זה.. וכשמדובר בלראות חברות טובות בפסגת האושר שחלמת עליה, זה פשוט לא קל...
מאוד מובן והגיוני שיהיה לך כואב ותרגישי מתח פנימי.ציפי כהן
כל כך הרבה רצית,ביקשת, קיווית.. והנה חלומך היה ואיננו, רק בתוכך נותר זיכרון, ופתאום סביבך חוגגים תינוק ממשי...
זו חוויה לא קלה מבפנים- לעכל שלה יש ולשמוח איתה בלב שלם (ובאמת יש שמחה עבורה), ויחד עם זה להתאבל מבפנים על הכאה העצום, על זה שלך אין...
מאוד קשה להחזיק את הקצוות הללו. ולפעמים יש ימים שזה באמת בלתי אפשרי.

מותר לכאוב, מותר להרגיש את הקושי.
ואני חושבת שאם אפשרי, כמה שאפשר, הכי טוב לומר אותו. באופן פשוט. משהו כמו: "אני ממש שמחה איתך ועבורך על התינוק המהמם. אני פשוט איבדתי את ההריון שהיה לי ואני כואבת על האובדן הזה מאוד, לכן כרגע לא אוכל להגיע לברית. שולחת חיבוק חם ושמחה איתך"
זה יכול להיות כל כך מקל פשוט לונר את מה שקורה לך בפנים...

חיבוק.
כל כך הייתי רוצה לספראנונימי (3)
אולי זה קשור לשירשור אחר, אבל ענית לי כאן אז משתפת... (אני זאת עם החברה שילדה יום אחרי..)

אני ממש מרגישה צורך לדבר ולשתף, כי זאת הדרך שלי להתמודד בחיים - לדבר עם חברות, לפרוק, לחשוב ולהתאבל עם אנשים שאני אוהבת ומעריכה, אבל בעלי פחות בקטע - הוא ממש רוצה שזה ישאר בסוד ושיהיה רק שלנו ואני מרגישה שזה ממש לוחץ עלי אבל אני גם ממש רוצה לכבד אותו ולתת לו להתאבל בדרך שלו.

כן הגענו לפשרה ושיתפתי 2 חברות טובות ואת אמא, אבל לפעמים אני מרגישה שזה ממש לא מספיק, ושיש כל כך הרבה אנשים שהייתי פשוט רוצה להסביר להם (למשל חברה טובה שהתחתנה ביום של הגרידה והברזתי מהחתונה ברגע האחרון, ולא יכולתי להסביר למה) ופשוט לדבר איתם, לחשוב איתם...

מעניין אותי אם זה קרה לעוד מישהי? אפילו להיפך (הבעל רצה לספר והיא לא..) מה עשיתן?
לגמרי גם אצליאנונימי054

קשה לי גם לא לספר...

מגיעה לפשרה עם בעלי שאם זאת חברה ממש קרובה שחשוב לי שתדע משתפת במידה ושואלת מה קרה וכאלה.. לא פותחת מיוזמתי..

היי יקרה, איכשהו פספסתי את תשובתך. עונה לךציפי כהןאחרונה
אני חוושבת שלכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד ולכל אחד יש את מרחב הבחירה שלו האם לומר וכמה לומר, ולמי לומר. חשוב שיהיה לך מרחב בחירה איך לפעול בנוגע לכאבייך.
מצד שני, אם ההתמודדות שלך פוגעת בבן הזוג שלך,נכון שתשוחחו על זה ותבינו למה,כדי לא לפגוע זה בזה.
אין דרך אחת בנוגע למחלוקת בין בני הזוג, ואם בן זוגך נפגע מכך שאת מספרת ואת נפגעת מכך שהוא רוצה לשמור בסוד, זה דבר שראוי לשוחח עליו שוב ושוב עד שמגיעים להבנה.
ההגעה להבנה בין בני זוג יכולה להגיע רק אם תבינו יותר לעומק את הבחירות של כל אחד מכם. נסו להבין מדוע אתם רוצים כך או אחרת, ומה בגישה השניה מפריע? למה בן זוגך רוצה לשמור בסוד, האם זה מהותי לו עד כדי פגיעה משמעותית פנימית, ומדוע זה כה פוגע בו? אולי היו סודות עבר שמישהו חשף עבורו והוא חווה אותם כגילוי של דבר אישי, ולכן הוא לא רוצה לספר? אני רק מעלה השערה, יכולות להיות אלפי סיבות, אבל בעיניי חשוב שתדברו ותבינו את הסיבות שלכם להתמודדות הזו, כדי שתוכלו להתמודד כל אחד ואחת בדרכו שלו מבלי לפגוע בחופש של האחר להתמודד בדרך הנכונה עבורו.
אם אינכם מצליחים ליצור את השיח הזה, אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע שיעזור לגשר ולדבר את מה שקשה לומר.

חיבוקים חמים!
אחרי הפלה הבטא ירד ל15אנונימי (פותח)
יש עניין להמשיך לעשות עוד בדיקות דם ? עד שזה ממש מתאפס ?
אם אני אעשה עכשיו בדיקת ביוץ
היא תהיה אמינה עכשיו , או שהיא עדיין מושפעת מהhcg ?
תודה )
במעבדות שונות יש תשובות שונות. מציעה לשאול את הרופא/הציפי כהןאחרונה
ביקורתאנונימי (פותח)
איבדתי, כאבתי ופרקתי
לסיים את המסע באתי
פחות אחד..
ואז אני שומעת פעימות לב
אבל לא שלך וזה כואב
כואב שאיבדתי אותך
כואב שנזכרתי בך
כואב שחשבתי שהדחקתי
כואב כמה חשבתי שהתגברתי
אז לך, שנמצאת מאחורי הוילון
מאחלת
מקווה שבשבילו המסע יסתיים בצורה אחרת
ושיהיה ארוך ארוך ומשעמם
שיר ראשון, פרידהאנונימי (פותח)
חיכיתי לך
דמיינתי אותך
אהבתי אותך בלי תנאים
ואתה בתמורה שירטטת לי שני קווים יפים

האושר עלה ואיתו הדמעות
של שמחה, אהבה והרבה חלומות
והבית גדל וכך גם הלב
מתרחב וכל יום בך שוב מתאהב

אז הגיעו בחילות וקצת כאבים
אבל מה זה למול חיים חדשים
בועה של אושר בחוץ ובפנים
מעניין למי יהיו דומות הפנים..

ועלתה הבועה מעלה מעלה עד גדות
התנפצה ואיתה ערימה של תקוות
לא שלום, לא פרידה כך ללא שום מילים
נעלמת מבין אצבעות אוהבים

והראש מתאבן, הלב לא מבין
מנסה להחזיק, אתה לא בפנים..

בלי מילות של פרידה, רק שקט נשאר
מצטערת היא אמרה, נראה שנגמר
והוסיפה ברכה שיבוא משהו טוב
אבל אני לעולם לא אפסיק לאהוב

שלך, כמעט אמא


כמעט אמא יקרה, בעיניי את כבר אמא. לבן שאבד.ציפי כהן
איבדת כל כך הרבה דברים באובדן ההריון הזה,
וביטאת אותם כה יפה בשיר הנוגע הזה!
הציפיה, החלומות,הדמיונות,
התקוות, השמחות הקטנות, הצורה שנתת לו והפנים,
למי יהיה דומה...
וכמה רוך יש בה בבועה,
וכמה כאב כשהיא התנפצה...
דמיינתי כתמים כי הכל עלה על גדותיו ונותרו תקוות מיותמות, ריקות...

הוא אמנם לא אמר מילים של פרידה, אבל את אמרת.
כתבת.
המון. וזה מרגש ונוגע ויפהפה.
ובעיניי את אמא. לתינוק ההוא שהיה בך לזמן הקצר באופן פיזי, וימשיך להיות בך באופן רגשי, בתודעה ובהכרה.

חיבוקים חמים, תודה רבה ששיתפת משירייך!
תודה ציפי אין כמוך😞🌷אנונימי (פותח)
על כל מה שכתבת
וואאהואנונימי (3)

איזה כתיבה של שני השירים מדהים

 איזה כאב 

אני רק רוצה להחזיק בהן ולצייר  (זה מעל המילים)

 

אני גם שבוע אחרי,

 

המילים כל כך נוגעות בי, מרגישה כל אות בכתיבה 

תודה על השיתוף 

מחבקת ושולחת ניחומים

 

ושנזכה להרפיה שחרור ובשורות טובות 

 

 

אמן תודה גם לך! חיבוק גם ממני❤️אנונימי (פותח)
אוי, כל כך קשה לבוא למקום בו שומעים את כל היש אצל האחרת...ציפי כהן
ואת בתהליך אובדן, אצלך זה כל האין, והכאב,
והקולות של הדופק הנקשרים אצלך לאובדן ולא לחיים...
זה כואב.
חיבוק חם!
וואו..אנונימי (4)
איזו כתיבה. נגעת בכ"כ הרבה נקודות.
הצלחת לבטא אותי בשיר, תודה
בקשה אולי חצופה..
אשמח שתפרסמי עוד אם תהיה לך מוזה
ויהיה לך נכון.
מרגישה הזדהות עמוקה עמוקה ויש בזה משהו קצת מרפא.

ולך אהובה,
מאחלת שבקרוב תהיי אמא
בקלות, בשמחה ובנחת
ה' ישלח לך נחמה גדולה ותבשרי טוב💓
חיבוק גדול!!
אמן!! תודה לך יקרה!!אנונימי (פותח)
מעלה בשבילך:

כמה עוד אפשר
ללכת במדבר
להזכר בעבר
אחרי שנגמר
המישקעים והפחדים
עלי עוד שולטים
אותי מנהלים
את תגובותי קובעים
זה לא פשוט להתנתק
לפתוח דף חדש ריק
בלי להזכר
ושוב להגמר
ושוב להשבר
כאב שלא עובר.

איך זה להרגיש שיש
וכל שחלמת עם העתיד לא מתנגש
מאמץ אינו שם המשחק
והבלגן בראש לא מודחק

לא רוצה ממך, רוצה משלי
שלך שלך ושלי מתי יהא שלי?
אני שמחה בשבילך, שלא תטעה
אבל תחשבו גם עלי, שלא אבכה



פשוט מקסים תודה!אנונימי (4)אחרונה
ואווו חיבוק ענק ענקאנונימי (5)
אולי צריך לפעול להפרדה בבתי החולים גם בתור מחלקת הנשים.
לי כאב מהצד השני כשחיכיתי לזירוז ועשו לי מוניטור כדי לבדוק שלא מסתבך וזו במיטה לידי הרגע עלתה מהפלה בשבוע 16. וכאב לי בשבילה.
הרגשתי כל כך לא נעים. רציתי שישתיקו. אבל גם פחדתי כי זה הרגיע אותי.... גם התינוק שלי היה בסכנה
מי עוד בעד לעשות על זה ז עצומה?
גרידה בשבוע 16- מחפשת סיפורי הצלחהאנונימי (פותח)

ביום חמישי האחרון עברתי גרידה בשבוע 16 אחרי חודש של סיוט מתמשך- החל מתוצאות סקר ביוכימי גרועות בשבוע 12, אולטרסאונד עם פערים עצומים בין כל האיברים ועובר קטן, 2 סקירות מוקדמות מזעזעות עם מיליון בעיות ובדיקת מי שפיר כדי שיהיו לי תוצאות לאחרי....גם בבדיקת מי שפיר ראו מיעוט קיצוני של מים וצבע עכור.

הרופא שבדק אותי העריך שמדובר בעובר טריפלואידי (3 מכל כרומוזום, סה"כ 69) וכשקראתי את הסימפטומים זה די אחד לאחד מה שהיה לי. מחכה לתוצאות המי שפיר כדי לאמת.

ועכשיו החלק הכי קשה...לחכות. לא כואב לי למעט גודש בחזה והיום (4 ימים אחרי) לראשונה קמתי בלי דימום. אבל לא יעזור שום דבר אין לי שום שליטה או דרך לקדם את הדברים ואני מתחרפנת.

זה היה הריון ראשון אחרי שנה של ניסיונות וטיפולי פוריות (בסוף בהפסקה לפני IVF נקלטתי טבעי). מאושר שאין לתאר, לכאב עצום. 

רציתי לשאול אם יש כאן בנות שעברו גרידה בשבוע כזה ואחרי כמה זמן המחזור חזר?

מישהי שהיה לה עובר במצב כזה של 69 כרומוזומים ואחרי כמה זמן הגוף התאפס?

אני יודעת שאין תשובה חד משמעית וכל אחת שונה אבל חייבת משהו להיאחז בו...

הי אהובה ויקרהאנונימי (3)

כ"כ כואב לשמוע 

את עוברת חוויה מאוד לא פשוטה  ועוד הריון ראשון

כמה כוחות צריך

אני עם דמעות .

 

 תני לעצמך את המקום הזה לחוות את האבל והאובדן, אם תירצי תכתבי לעובר 

 לי באופו אישי מאוד עזר, לכתוב לשחרר, לעבור עם זה הרפיה

 

אני לא בורחת מהכאב אני נותנת לו מקום וביטוי 

ועם זאת מוצאת את האנשים שיכולים לעזור לי לתת לי תמיכה וחיזוק ותקווה

 

משתפת אותך שעברתי גרידה לפני שבועים בשבוע 17 עוובר תואם 13

 

אני לא סיימתי עדיין עם הדימום מהגרידה אז אני לא יודעת

 

אני רק יודעת מהפלה קודמת שלי לקח קצת זמן עד שהדימום הסתיים 

 וזה גם מגיע בגלים מסתיים ואז אחרי כמה ימים שוב. וגם לקח זמן עד שהבטא ירד 

 

לא תמיד מגיע מחזור 

 בגגל שהרירית עוד דקה 

לפעמים לוקח קצת זמן 

 

אני בתפילה ותקווה שלא נשאר כלום בעז"ה

 

 

שולחת לך חיבוק גדול 

 בהצלחה בהמשך המסע

תודה וחיזוק בחזרהאנונימי (פותח)

הי אהובהאנונימי (3)

מדהים אותי לראות כאן בפורום כמה הסיפורים יכולים להיות דומים 

ועדיין כל אחת והתהליך שלה ובאמת את צודקת לא כל מה שמתאים לאחת מתאים לשניה 

 

 

 בפעם הקודמת זה היה בשבוע 10 

לבטא שלי לקח זמן עד שהתאפס 

 כי מלכתחילה הוא היה גבוה

 

שמעתי שיש נשים שזה מתאפס יחסית מהר 

יש מישהי ששזמן קצר אח"כ היא נקלטה והכל היה תקין ועבר בשלום 

 

בגדול לא כדאי לקחת דוגמא ממני אצל כל אחת זה באמת שונה גם האופן שבו היא מתנקה ואיך שהיא לוקחת את הדברים 

 

שמעתי הרבה סיפורים משמחים

שזמן קצר אח"כ אישה גמרה עם הדימום ונקלטה.

 

גם אני בפעם הקודמת בגע שסיימתי עם זה נקלטתי יחסית מהר 

 אם אני זוכרת נכון זה ישר אחרי הוסת הראשונה שקיבלתי

 

מברכת שתזכי לישועות במהרה 

תזכי לבשר

 

הי יקרהאנונימי (4)
חיבוק גדול!
עברתי הפסקת הריון בשבוע מאוחר יותר משלך, הדימום היה ממש לא כבד ואחרי שבועיים וחצי (בעזרת רב, היו המון כתמים) הצלחתי לעשות הפסק. בערך חודש לאחר הגרידה המחזור הגיע והיה נראה שהגוף התאפס.
מבינה מאוד את הרצון החזק להריון חדש ולהשאיר מאחור את מה שהיה..
(אני עדיין מונעת הריון מאז הגרידה כי אנחנו מבררים גנטית מה היה וכל חודש מחדש יש תסכול כ"כ גדול וכאב לב)
מעודד <3אנונימי (פותח)

תודה רבה!!

קודם כל, משתתפת בצערך במלוא מובן האמרה. שמחה לשמוע שלפחות הגוף חזר לעצמו...

מעודד אותי גם ממש לשמוע שהשבוע המאוחר לא דחה את המחזור במלא זמן. באמת רציתי לשאול רב לגבי הפסק (נגיד לבדוק לא כל יום) כדי שאצליח לעשות...אבל אני רחוקה משם, בעוברית צריך ממילא 14 יום. 

כולי תקווה שעד המחזור יחזרו תוצאות המי שפיר עם בשורות טובות שזה לא גנטי אבל אין לדעת. איזה קשה זה למנוע הריון כשהכי רוצים...מה מבררים?

רק רוצה להמליץאנונימי (5)
שממש כדאי להיות בקשר עם רב
אני הייתי בהלם איזה היתרים נותנים במצבים כאלה... באמת דברים שלא חשבתי.
כמובן שכל מקרה לגופו...

אם זה מתאים לך ממליצה על רב ממכון פועה.
הם זמינים מאוד וגם מבינים את המצב לעומק
ויכולים לעזור לייעץ למי כדאי לפנות אם יש צורך בבירור רפואי..

אבל אהובה,
נשמע שעכשיו זה פחות רלוונטי לך
ואת במקום אחר...
רק רשמתי לכשזה יהיה מתאים..
בנתיים שולחת לך חיבוק גדול גדול
ממני שמבינה מאוד מה את מתארת מקרוב. כואבת איתך ומתפללת בעז"ה שתחזרי מהר לבשר טוב💓
תודה רבה!אנונימי (פותח)

לצערי אני באמת רחוקה מזה (כדי לחסוך בלבול- אני האנונימית המקורית שרשמה את הפוסט חח)...אחרי שחגגתי היום יממה בלי דימום הגיע "גל שני" במלוא הדרו. מבאס ממש הייתי בטוחה שעוד איכשהו אגיע להפסק בזמן סביר. 

 

אפנה בבוא העת למכון פועה. הם ליוו אותנו לאורך כל הדרך ובאמת מדהימים...

מודה לך בינתיים על המילים החמות והחיבוק. כרגע הדברים האלו הם מה שמעבירים אותי את היום. בשורות טובות לכולן אמן אמן!!!

אהובה רק אולי להגיד מנסיון...אנונימי (5)
אני עברתי הפלה שניה עם ציטוטק (שבוע 9)
ולקח לי כמעט חודשיים להטהר.
זה היה סיוט נוראי אחד ענק.
ברור שזה ממש לא אותו מצב (!!) ובעז"ה את תטהרי ממש בקרוב!
מה גם שאחרי גרידה לדעתי הדימום צריך להיות הרבה פחות זמן אבל...
הזדהתי ממש עם מה שכתבת אז אולי לתת כיוון חשיבה...
המסקנה שלי הייתה שמה שכאב לי מאוד הוא הדריכות והציפיה של "היום אני עושה הפסק"
ואז בא עוד גל של דימום
וזה שובר יותר כל פעם מחדש.
הגוף אומר לי שלו יש צרכים משלו.
זה כואב מנשוא וזה באמת קשה אבל אולי קצת לנסות לשחרר את הקטע הזה...
להסכים לגוף שלי להוציא הכל בלי לחץ ומתח
לאהוב אותו גם במצב הזה
לעשות הרפיות ונשימות.. (עשיתי את זה אז..)

אני הרגשתי שלדברים יש קצב אחד ואני דורשת קצב אחר כאן ועכשיו.
ולא רק שהרגשתי שזה לא עובד, גם הייתי מתוסכת ומתוחה כל פעם.
יצא קצת מבולבל..
הלוואי שהצלחת לקרוא את הדברים בטוב, כמו שהתכוונתי...
תודהאנונימי (4)
הלוואי ונזכה במהרה להריון חדש שיעזור לכאב. ובאמת להעזר ברב בשלב של השבעה נקיים. היו לי מלא מלא כתמים שהוא התיר.
אצלנו התוצאות של מי שפיר הגיעו תוך שבוע (הגרידה הייתה בין הבדיקה לתוצאות) אבל היו תזכורת כואבת מאוד למה שעברתי. כאילו משו מהעובר נשאר שם, בבי"ח. (אני יודעת שזה לא נכון אבל זאת הייתה התחושה).
לגבי בירור גנטי- לפני המי שפיר עברנו ייעוץ גנטי ולאחר שהגיעו התוצאות הייועצת התקשרה ויעצה לנו מה לבדוק בנוסף.
עוד מיני חיזוקיםאנונימי (פותח)

לי אמרו שהתוצאות של המי שפיר יגיעו עוד חודש (כלומר עוד 3 שבועות מהיום)...אני עשיתי את הגרידה שלושה ימים אחרי הבדיקה. כמו שאת מתארת אני מפחדת מזה שהתוצאות יגיעו- בינתיים תייקתי מה שצריך, זרקתי את כל האולטרסאונדים, העפתי את הכרית הריון ודפים שכתבתי עליהם מידע רפואי- ממש מנסה להעלים כל "טריגר" שיזכיר לי את ההריון. וברור שכמו שאת מתארת- התוצאות תהיינה תזכורת כואבת מאוד. 
אם אפשר לשאול- באיזה נסיבות שולחים לבדיקות גנטיות נוספות? רק כשמדובר בפגם שנובע מנשאות (כלומר מורש) או שלא בהכרח? אנחנו עשינו גם ייעוץ גנטי ואני מפחדת שישלחו אותנו לעוד מיליון דברים אחרי התוצאות...

אוף איזה מתסכל מה שאת מתארת. הלחכות הזה וכל היום "סבלנות סבלנות" זה מה שהכי מתסכל בעיניי. "סבלנות" שייגמר הדימום "סבלנות" שיגיעה המחזור "סבלנות" כשמבררים מה קרה ומה צריך הלאה- ואת הכי רוצה חלאס עם הסבלנות ולהתקדם. לכן אני לא אגיד לך "לאט לאט" ו"סבלנות" אלא את האמת הכנה- שהמצב חרא ואני יכולה רק להזדהות ולחזק מרחוק!!

אני רק חיבוק ענק❤️🙏אשה שלו
חזק יותר ממילים לרובאנונימי (פותח)

ליאנונימי (6)אחרונה
היה בשבןע 16
היה כרומוזום אחד שהיה 3 פעמים אז אולי שונה מהבחינה הזו
לא הוציאו הכל ועברתי היסטרוסקופיה ניתוחית חודש אחרי.. לקח קצת זמן עד שהתאפס.
עזר לי מאוד מסטיק תימני שאיפס שם הכל
חיבוק גדול
היי, מצטרפת לצעריאם כל חי

רק פורקת כאן את כל מטען היום

(הפלה נדחית עובר ללא דופק מתאים לשבוע 10+6 בשבוע 11+4, לפני חודש נצפה דופק)

 

# אין לי קול אין לי מילים

נכנסת לרופא בבוקר. קורונה ארורה-  הוא לא מסכים שבעלי יכנס  איתי

מנסה להסביר לו למה אני מבקשת שיתגמש

אין מילים. חנק. דמעות מתפרצות.

הוא שאל כמה פעמים- מה? רצית לומר משהו?

הצלחתי רק לזרוק אלי את תוצאות הא״ס, שיבין לבד...(הוא הסכים לו להיכנס)

מגיעה למיון (יבורך בי״ח הדסה שהפנו אותי למיון רגיל ולא מיון מיילדותי) האחות שואלת מה סיבת הפנייה

אני:אה....אה....אה... (איך אומרים את המילה הזו? איך קוראים לזה?) הפלה.

דמעות זה חיובי. זה קשה כשהן מגיעות באופן בלתי רצוי.

קשה לי לא לדבר כשאני רוצה לדבר. קשה לי לדבר כשרוצים שאני אדבר ואני לא רוצה.

 

# אמפתיה

בימים האחרונים פגשתי הרבה אנשי מקצוע, רופאים , אחיות, מזכירות, טכנאיות... כולם מנסים להיות ערניים לקושי להביע אמפתיה

יש כאלו שפשוט אין להם את זה. הנסיונות לנחם לעודד להיות עם... פשוט לא נשמעים טוב באוזן, לא נעימים. מוטב שלא היו את גיבובי המילים הנלעגות הללו.

ולעומתם כאלו שרק ממבט העין מבעד למסכה ניתנה הרגשה טובה. מילה אחת שמרימה. אפילו הומור קטן שגרם לי לצחוק מבעד לדמעות. יבורכו!

 

# ״לא היית רוצה לגדל ילד כזה״

אני מבינה שחשוב לדעת שככל הנראה העובר היה פגום, חולה, ומוטב לו ולהוריו שלא נולד- משנולד.

יש מין פרוטוקול כזה, אצל כל אנשי המקצוע, לחזור על המנטרות הללו בכל מפגש:

״את מבינה שטוב שהוא לא התפתח. הוא לא היה נולד תקין. זה הטבע שעושה את זה. אם הוא היה נולד הוא היה חולה...״

בניסוחים וחזרתיות כזו או אחרת

אוקי. הבנתי פעם אחת. חשוב לדעת את זה 

האם זה עוזר לי? 

למה נראה לכם שזה מנחם אותי?

כל ילד שלי הוא ילד שלי! גם ה״פגום״ ה״לא תקין״ ה״חולה״ הוא חלק ממני. ועוד בכלל לא הגעתי לשלב של חלום על לידה ותינוק. רק הריון תקין ושלם. ועכשיו הוא איננו.

אז הוא היה (אולי) חולה. והוא היה שלי. והוא אפילו עוד לא ממש היה....

 

אז זה היה יום רפואי אחד. בעוד שלושה  ימים תור לגרידה. עוד יום רפואי ארוך ומייגע לפני מלא במוות ואבדן.

הכנתי רשימת דברים שאפשר לעשות בינתיים....

אין לי כוח לכלום.

אני דומעת איתך (מגיבה לך כאן מבינה את ריגשותייך)מק"ר
כל כך כל כך אותך יקרה, אני יודעת זה לא מנחם האחרות שעברו, אבל רק שתדעי שהלב שלנו כואב איתך עוד פעם, כאילו מחזיר אותנו לכאב אז, זה הכי קרוב אליך. מקווה שאת מרגישה את הכוחות.

וחוץ מזה תני לעצמך, לבכות, להתאבל, לא לעשות כלום (עזבי את הרשימה בצד). היטבת כל כך לתאר שאין לי עוד הרבה מה להוסיף

השם ימלא חסרונכם במהרה ותדעו מעתה ואילך רק שעות שמחות ובשורות טובות!
תודה שבאת עד לכאן...אם כל חי

אני מרגישה אותך/ אתכן ואת ההזדהות

זה מחזיק אותי שלא ליפול לגמרי

רק קצת כזה...

הלוואי שאהיה כבר אחרי.

אוי אהובהאנונימי (2)

אני בוכה יחד איתך 

 מרגישה שאת כותבת אותי 

כ"כ לא פשוט, במיוחד המילים האלה שהעובר כנראה היה מתפתח לא תקין 

 אני הרגשתי שזה מפיל אותי , מה אני אמורה להבין מזה שיש לי בעיה כפולה גם הפלה וגם שבגוף שלי יש עובר עם מומים

 מעדיפה לחשוב נקי שיש כאן נשמה שהתארחה שלמה נקייה בלי פגמים..

 

 אני איתך אהובה, ברגעי הבשורה

במעברים מול אנשי העולם שלא תמיד יודעים להחזיק נכון אבדן הריון 

במיוחד ברפואה זה מזעזע כמה יש מהם שיכולים להיות כמו מכונה 

 

מציעה לך למצוא כתובת של אנשים כמו פה וכנ"ל קורבים אלייך שיכילו את הכאב ויחזיקו יחד איתך 

אל תיהי לבד  בכל שלב

 

אם תירצי יש לי הרפיה לגרידה/ הפלה ביתית

מה שמתאים לך מבינהם (אם תירצי תכתבי מייל ואשלח עבורך)

 

מציעה לך לנסות לעשות תהליך פרידה מהתינוק לחווות את הכאב האובדן האבל, לומר מילות פרידה . תפילת הדרך לנשמה ולעבוד על השחרור. לראות את המתיקות שבבחירה שהוא בחר בך כדי להתארח ונתת לו משכן בתוכך.

 

חיבוק גדול על החוויה הלא פשוטה שאת עוברת 

 את נשמעת אשה  חזקה ומחוברת שלא נותנת שהדברים יעברו ככה מעליה 

 

מתפללת לרפואתך ושתזכי לשליחים טובים בגרידה 

בהצלחה במסע

 

 

 

תודה על המילים הטובותאם כל חי

תודה על ההזדהות

נתת לי המון!

להרגיש שאני לא לבד בתחושות האלו

 

אני אשמח אם תוכלי לשלוח לי את ההרפיה לגרידה 

בגלל שאת אנונימית אני מקווה שזה בסדר לבקש שתפני אלי בפרטי ואני אכתוב לך שם את המייל

הי נשמהאנונימי (2)

כתבתי לך 

אני מקווה שהבנתי איך עושים את זה 

 

 כתבתי לך באישי את המייל שלי 

 תשלחי לי ואחזיר לך עם ההרפיה 

 

חיבוק גדול אהובה

הוי. הליכה לבית חולים, במצב המצוקתי הזה, מפגישה עם כה הרבה..ציפי כהן
כל כך הרבה הזדקקות יש במצב הקשה הזה של הגעה לביצוע הפלה. כל כך הרבה חוסר אונים, כאב, שבר.
יש במצב הזה משהו כל כך עדין. אני חושבת שהאנשים שמטפלים מנסים לגעת באופן הנכון במקום העדין הזה,וכל אחד נוגע כפי שהאישיות שלו והמצב של האישה מאפשר...
וכך נוצרים לפעמים חיבורים עדינים ודקים של מגע עיניים,בדיחה במקום, אמירה אמפתית וחמה, כמו חיבוק במילים, תחושה של הבנה.
ויש שהנסיונות מעט מגושמים, לא קולעים, קצת נוגעים במקומות העדינים באופן לא עדין ולא נעים,לפעמים מעוררים תרעומת או כאב שלא לצורך,לפעמים מנסים לנחם ובמקום זה רק מכעיסים...

כל כך הרבה כאב וצרכים מונחים שם על המיטה, שכל מפגש מעורר רגשות עזים.

היטבת לתאר ניואנסים של מגעים- קרובים וטובים ועדינים, וגם כטלה שמנסים אבל לא ממש מצליחים...
חיבוק לך על כל אלה.

מקוה שאת בטוב היום. ושהיה לך מעט כח בכל זאת בימים האחרונים.
כבר היתה גרידה?

חיבוק.
תודה על המילים החמות!אם כל חי

היטבת לתאר את התחושות שלי מול כל האנשים

אף אחד ח״ו לא מגיע מעמדה של רוע

אבל המצב הזה כ״כ רגיש...

הגרדה מחר

אני מלאה בחששות אבל מרגישה קצת יותר טוב נפשית

חברה מקסימה לפורום שלחה לי הרפיה שממש ממש עזרה לי לשחרר את הפחדים ולהגיע למקומות עמוקים יותר

משם אני יוצאת לדרך מחר

הלוואי שיעבור בטוב

אהובהאנונימי (2)

שולחת לך שוב חיבוק גדול ,

בהצלחה 

ושיהיו שליחים טובים בעז"ה.

 

אתפלל עבורך..

 

וואו מקסים. רוצות לשתף גם פה בהרפיה? אם זה עוזרציפי כהן
אולי יעזור לעוד בנות.

חיבוק חם ו בהצלחה!!!
וטיפ שלי- זכרי להיות קשובה לעתמך ולרצונותייך ולומר אותם באופן ברור.

בהצלחה! איתך.
אשמח לשתףאנונימי (2)אחרונה

 זה הרפיה של דפנה רטר

היא הכינה אותו כדי להפיץ אור בעולם.

 

קיבלתי אותו ממישהי שתמכה בי לפני ההפלה

 

 

זה במייל שלי מצורף שם קישור להרפיה לגרידה  והרפיה להפלה טבעית

אני לא יודעת טכנית איך אני משתפת אותו כאן

יקרה!אנונימי (3)
בהצלחה גדולה היום!!
ה' ישלח לך שליחים טובים ונכונים עבורך
חיבוקים גדולים עד אלייך💓
הפלה שניהoshrati101

חיפשתי הרבה באינטרנט עד שהגעתי לכאן כדי לשתף 

יש לי ב"ה 3 ילדים, בקיץ שנה שעברה בשבוע 10 עובר תואם 6 לא היה דופק והיייתי צריכה לבצע גרידה, אמרו שיש חשש להריון מולארי

הסתבכתי מהגרידה הזאת כמעט 5 חודשים שבהן ביצעתי בנוסף לגרידה עוד שני היסטרוסקופיות ניתוחיות ואחת הבחנתית. עד שסיימתי את התהליך בבית חולים אחר ב"ה .. חודשיים אחר כך נקלטתי להריון , גם בדרך הזויה אבל ב"ה.. ולפני שלושה שבועות הייתי במטבח סוף שבוע 17 הרגשתי כבר יותר טוב בשונה מהריונות קודמים. הכנתי מלא אוכל ופתאום בשירותים אני רואה דימום, נבהלתי ממש , ערב שבת לא ידענו מה לעשות ובסוף החלטנו לסוע לבית חולים ושם לאחר המתנה מורתת עצבים גילו שאין דופק לעובר, הרגשתי שהשמים נופלים עלי רק רציתי לברוח משם, איכשהו עברתי תשבת וביום ראשון , לא היתה בי טיפת כח לקבוע גרידה, אבל קבעתי , ואחר כך הבנתי שאני לא מסוגלת נפשית אחרי מה שקרה בקיץ וגם אחרי 17 שבועות שזה כבר שלב יותר מאוחר, החלטתי להתעניין בהפלה ביתית , הפכתי עולמות כדי להשיג מידע לשמוע סיפורים להכין את עצמי פיזית, עשיתי כל מה שאפשר הכל הכל נפרדתי , עשיתי הרפיות רפלקסולוגיה, עיסוי בטן להפלה . אין רציתי להפגש עם העובר הזה למרות שידעתי שיכול לצאת ממני רק חתיכות ואולי לא אראה כלום . והייתי מודעת לסכנה בגלל שזה שבוע מאוחר אבל סמכתי על זה שהוא תואם ל13.

עברו שבועים ולפני שבוע אחר הצהרים לא תאמינו, אבל פתאום הרגשתי משהו שנופל ממני , רצתי לאמבטיה ונפל עובר עם קצת מים נקי ללא דימום ללא כאבים, קטן כמו גוזל עם ידיים רגליים הכל, עיניים שלא יכולות להפתח פשוט לא להאמין על הפלא הזה, בכיתי נפרתי קראתי תהילים הדלקתי נרות לכל הצדיקים שילוו אותו  ובעלי נסע לקבור אותו בירושלים בחלקה של נפלים. היו כמה שעות של חיבור ונעימות , ובלילה פתאום התחיל דימום ושכחתי כמה מהדברים שהייתי צריכה לעשות כמו לשכב וכו' לקחת משהו לעצירת דימום , תוך שניות איבדתי תהכרה, אמבולנסים מציאת וריד בחצי גוף. והגעתי לבית חולים במצב לא משהו אבל ב"ה נתנו משהו לעצירת דימום ונוזלים וחזרתי לעצמי. רצו שאעשה גרידה אבל פחדתיייייייייייייייי ביקשתי להשאר להשגחה ושאני רוצה שהתוכן ירד לבד.

אושפזתי ללילה

ולמחרת הכל היה בסדר קמתי בהרגשה טובה המשכתי עם מה שידעתי. ולקראת הערב בעלי נסע להיות עם הילדים ונשארתי לבד 

 בשש התחילו צירונים דימום לא פשוט ולאט לאט זה התגבר 

עד שלא כולתי לקום מהמיטה , התחילו לי צירים ארוכים חזקים כמו של סוף לידה , הרגשתי בקצה , ולא ידעתי מה להחליט (אולי אני בסוף)  כל המיטה היתה משהו זוועה כל כוחותי אזו לא יכולתי אפילו לקום לשתות, האחיות היו מקסימות אבל לא יכלו להיות בזמינות יר , בסוף שהבנתי שאני בסכנה ביקשתי שמישהו מהמשפחה לי יגיע דחוף וגם לזה עשו סרט כי זה מחלקת נשים ולא מכניסים גברים

 וזה כאב לי לידי  היתה אישה בדרך ללידה שבעלה היה איתה (לא הבנתי איזה עולם זה אישה בהפלה לא יכולה שבעלה יהיה איתה) אמנם זה לא היה בעלי זה היה אחי אבל מישהו, ועוד במצב שהיייתי, 

אחי הגיע מהר עזר לי לשתות לחבר מטען , דברים פשוטים

עד שקלטתי שזהו נגמרים לי כל הכוחות לצירים למצב הפיזי שלי, אמרתי לאחי תאמר לאחות שהלחץ דם שלי יורד, הוא הולך אליה והיא אומרת לו בסדר זה בהשגחה (היא היתה 10 דק' לפני) הוא חוזר ואומר לי מה שאמרה, אמרתי לו תאמר לה שאני מתעלפת הרגע , הוא אומר לה ושוב אומרת לו זה בהשגחה, הוא חוזר רואה שכבר התעלפתי , ושוב הולך אליה והיא לא באה עד שהוא כמעט הרג אותה. היא באה קוראת לי כמה פעמים רואה שאין תגובה , ותוך שניות הריצו אותי לגרידה , כנראה שבדרך חזרתי איכשהו להכרה החתימו אותי עם איזה עט הצמידו תדפים לפנים. וזהו. עברתי תגרידה , מוגלובין צנח ל6 ( מזל שלא פחות) קיבלתי 2 מנות דם שגם מזה מאוד פחדתי. וזהו כרגע אני שבוע אחרי מתאששת מהכל מכל התקופה . מפעמיים שנגמרו בדרך לא דרך, מקווה שהפעם הכל מאחורי, מודה לה' על איך שזה התחיל(אני יודעת שלא לכל אחת זה מתאים האופן שבו בחרתי להיפרד).  כרגע אני חלשה פיזית ונפשית פגיעה מכל דבר , קשה לי לתקשר עם הסביבה גם מהביקורת. העולם ובכלל לא חושבת שכולם יודעים להכיל אובדן הריון , ועוד בפעם השניה לא פשוט.

צריכה הרבה התחזקות , אני יודעת שאצטרך לעשות בירור ולקחת הפסקה ולמנוע (רק זה תיק בשבילי , לא מבינה בזה חצי דבר גם אין בי טיפת כח לבירור באיזה אופן ארצה למנוע) רוצה רק עיסוי שמישהו יגע בי ברכות . מחפשת טיפול בתחום וכאשר אוכל אגיע גם לזה

 

וואו כמה עברתshiran30005
את אשה חזקה מאוד מאוד עם כוחות מיוחדים!
כל הכבוד על הדרך שבחרת להיפרד מהעובר (אני עברתי לידה שקטה ולא הייתי מוכנה להסתכל על התינוקת)
שולחת לך חיבוקיםםם וכוחות!
תודהoshrati101

תודה נשמה השיקוף הזה מחזק מאוד 

שתזכי לבשורות טובות

הייתי חייבת להגיבפעם אחרת
בדר"כ אני מגיבה פעם ב... אבל כ"כ הרגשתי את הכאב שלך.. אני גם עברתי גרידה לפני שבועיים ולא הייתי מוכנה שזה יפול לבד פשוט לא הייתי מסוגלת לראות.. העיניים לא שוכחות ולא רציתי שזה יעשה לי צלקת יותר גדולה ממה שנהיה לי.. זו הפלה שלישית שלי.. השם זיכה אותי לשלושה ילדים בריאים ב"ה..
אני חושבת שבאמת צריך להעביר פה מסר לנשים לשמור ולהישמר מה שאת מספרת מובן מאוד אבל כמו שזה נשמע ממך יכול ממש לסכן חיים.
אני באמת מאחלת לך מכול הלב שתצליחי להתרומם מהמקום הלא פשוט הזה נפשית ופיזית ושהשמחה והבריאות יהיו מנת חלקך ושבע"ה תזכי לעוד ילדים בריאים והריונות תקינים ❤
הי יקרה בתגובה לפעם אחרת(אני פותחת השרשור)אנונימי (2)

תודה רבה על ההשתתפות בכאב באמת מנחם להכנס לפורום הזה 

 

חשוב לי לומר שבעניין הסיכון שלקחתי על עצמי במצב הזה, זה דווקא בגלל שבפעם הקודמת הסתבכתי מגרידה 

שהיא לא פחות מסוכנת מהסיכון שלקחתי לבצע הפלה ביתית.

ודווקא הפעם  הגעתי לבית חולים  וגם שם הם יכלו לשים לי חומר לעצור דימום וזה היה מבחירה שלהם לא לעשות זאת.

פעם קודמת (בהפלה הקודמת בגרידה) גירו לי אזור ברחם שגרם לי להתפרצויות של דימומים משוגעים, ועד שעלו על זה כל פעם הגעתי למיון שמו חומר לעצור. כמעט הגעתי מזה לצינתור. וזה נגמר רק אחרי 4 וחצי חודשים(סיכון רציני)

קוראים לבעיה שהיתה אצלי avm שבגדול יש נשים שזה  מולד אצלם אבל במקרה שלי ובטח של עוד נשים שחוו את מה שעברתי, זה לא מולד זה בגלל הגרידה!!!!! ולכן  זה באמת נכון שכדאי לא להגיע למצב של סכנה ועם זאת כל אחת ואיפה שהבחירה פוגשת אותה 

זה לא נכון לייעץ לכאן או לכאן

 

תודה רבה ובשורות טובות לכולם

 

לא ייעצתי לאף אחתפעם אחרת
זה לא מתפקידי.
סך הכל אמרתי שכל אחת תשמור על עצמה..
צר לי על הגרידה הכושלת שעברת אין ספק שזה באמת לא פשוט והצלקת שזה יכול להשאיר..
אני חושבת שהסיכון בלעבור גרידה נמוך, מהסיכון לעבור הפלה טבעית בשבוע שהוא אמנם מוקדם יחסית ובלי השגחה זו דעתי כמובן.. נשמע שמה שקרה לך בבי"ח הוא ממש חוסר אחריות וב"ה שאחיך היה איתך ושב"ה הכל בסדר..
אני לא באה אלייך בטענות חס ושלום פשוט אפשר להגיע לתובנות מהסיפור שלך.. התובנה שאני הגעתי אלייה היא שכל אחת צריכה לשמור על עצמה במיוחד שמדובר במצב רפואי שאין לנו את הידע או את היכולת לטפל בעצמנו במידה ונגיע ח"ו למצב כזה..
הרבה בריאות!
אוי יקרה, עברת דרך ארוכה ומפותלת.. וואוציפי כהן
סיפורך עצוב וכואב. נאאה שבדרך היו לך הכוחות להחליט החלטות לא פשוטות, על סמך אירועי העבר שחווית (הגרידה שהסתבכה בפעם הקודמת)
ונראה שעשית הכנה לקראת מה שרצית.
חלק מהדברים מצליחים לנו בדרך, וחלק לא מתוכננים, והשליטה מתערערת, ולא תמיד אנחנו יכולות לשלוט בתוצאות.
זה קשה.
טוב שהיה איתך מי ששמר עלייך, כמה משמעותי שיש אדם קרוב שעובר איתך את המסע ונותן לך יד (מטאפורית ופיזית).

חיבוק על כל הדרך שעברת, נשמע שאת זקוקה לטיפול תומך רך, מיטיב ולא שיפוטי.
אם תרצי רשמי מאיזה אזור את ואנסה לעזור לך למצוא את הטיפול המתאים עבורך.

חיבוקים חמים!
הי מתחדשת תודה רבהאנונימי (2)

תודה על התגובה והשיתוף בכאב

 אני מאזור בינימין אזור נריה 

אשמח לעצתך.

 

אני מרגישה שאני צריכה הפעם התאוששות רצינית ממה שעבר 

גם פיזית וגם נפשית 

לפני כמה ימים ראיתי פעם ראשונה את התמונות של העובר(מאז שזה קרה )

הרגשתי שזה מטלטל אותי (אין לי מילים)

למרות זאת לא הייתי מוותרת על המפגש שזכיתי

 

 

אוקיי,יקירה,שומעת את הצורך שלך בטיפול. זה אכן משמעותי.ציפי כהן
יש באפשרותך להגיע לאזור המרכז? מה יותר קרוב לך, אזור פ"ת ות"א או אזור שילה ואריאל?
מנסה למקד כדי למצוא לך אפשרויות סבירות
שולחת חיבוק גדול!!ישועת ה' כהרף

קשה לקרוא את הטלטלה שעברת..

השילוב של האי ודאות והטלטלה הגופנית-פיזית מקשה על ההתאוששות.. כ"כ מבינה אותך..

חושבת שהבחירות שעשית היו נכונות..

לא יכולת לדעת ולנבא שיסתבך לך גם בטבעי..

גרידה בד"כ נגמרת בשלום..

וטבעי הרבה פעמים (באחוז קטן בקצת מגרידה) נגמר ללא להתערבות רפואית..

לא יכולת לדעת מה יהיה..

בחרת בכלים שהיו לך באותו זמן וללא יכולת נבואה..

גם אני בחרתי בטבעי למרות ההפחדות ושמחה בבחירתי..

אין לך מה להתרגש מהביקורת.. אנשים חכמים לאחר מעשה.. ואני יכולה לרדת עליך שעשית גרידה ולא חיכית לטבעי ותראי כמה הסתבכת אתה (לשם הדוגמא בלבד..).. ואם הביקורת מהאנשים הקרובים לך, זה מאהבה ודאגה..

שמחה לשמוע שנגמר בשלום!!

שמחה שנפרדת כמו שרצית!!

חיבוק גדול על ההתמודדות..

בעז"ה, הפעם תתנקי בקלות..

פנקי את עצמך כמה שתוכלי..

איזה מותק אתאנונימי (2)

אני חושבת שזה ממש חשוב לחזק אחרי אירוע כזה 

 

זאת תקופה כ"כ שברירית, שמכל מילה קטנה לא במקום זה שובר.

 

ובאמת אני מחזקת את עצמי למקד את הזווית ראיה (מכל הסיטואציה הזאת) כי אירוע ארוך שהתחיל ונגמר רק שבועיים וחצי אחרי.

 

ב"ה אני לא מרגישה שהסתבכתי הפעם(בעז"ה אדע בעוד חודש בביקורת בבית חולים שאני נקייה מכל תוכן), פשוט זה לא נגמר באופן טבעי 

 וידעתי שאני יכולה להגיע לזה בגלל השבוע המתקדם ולכן דאגתי תמיד לצעדים זריזים ב"ה.

 

אני כן מרגישה את החסד הגדול שאליו חיכיתי מאווווווד! שהוא לא ברור מאליו בכלל כל ההתחלה של ההפלה:

 

שאחרי שבועים של המתנה והכנה נפשית)מאז שגיליתי שאין דופק והוא הפסיק להתפתח) העובר נפל בכזאת נקיות בלי כאבים ובלי דם, רק עם קצת מים, רק הוא במין שלמות כזאת עם מראה של תינוק קטן

 

והשאיר לי זמן ברוגע של הגוף להיפרד בנחת להתפלל ולומר מה שאני רוצה.

 ורק אחרי כמה שעות התחיל הדימום שהילדים ישנו. זה הפעים אותי, לא דומה לשום סיפור ששמעתי.

 

אני עכשיו בעליות ומורדות, מרגישה שהזמן מיטיב איתי 

ועם זאת בבקרים אני כמה במין רייקנות לא מוסברת, בלילות חלומות כל פעם על הפלות, מרגישה בהזיות לפעמים.

 מזה אני צכה להתאושש ומהתמונות האלו שאני נשארת בלי מילים.

 

תודה רבה אהובה

ובהצלחה לכולנו במסע הזה

מנסה להאיר..ישועת ה' כהרף

אני חושבת שהימים הראשונים מטלטלים וממש על גבול ההזיות..

ההורמון של ההריון נוחת באופן דרסטי וזה משגע את כל המערכות..

זה לוקח כמה ימים (אצלי שבוע בערך..) שהנחיתה המשמעותית של ההורמון נגמרה ויכולתי להתחיל להתאושש מבחינת מצב רוח ומיקוד חשיבה..

כשהוצפתי במחשבות/זכרונות מההפלה נקטתי בשתי שיטות..1. נזכרתי והזכרתי לעצמי את הלידות.. את ההריונות התקינים.. את ההרגשה הטובה.. את המלאות.. את התחושה שבאיחוד על התינוק.. ניסיתי בעצם לתת קונטרה למחשבות הריקנות.. תחושת הצלחה.. סיפוק.. טוב..

2. הסתכלתי למחשבות/זכרונות בעיניים, ללא חשש, ללא ניסיונות להכחיש, ללא ניסיונות להתחמק ונתתי להם להיות שם.. ככל שנתתי להם מקום, הם פחות הכאיבו בפעם הבאה.. עד שלא לאט הם לצידי בלי לטלטל את נשמתי..

לדוגמא: המראה של הדם שזורם באמבטיה.. בכמויות.. חודשים-שנתיים חששתי להסתכל על רצפת האמבטיה כשאני מתקלחת כי זה הזכיר לי את הדם שנזל ונזל ואת האובדן.. החלטתי להפסיק עם החשש הזה.. התחלתי להסתכל על רצפת האמבט בזמן המקלחת והדמיונות הציפו.. ממש ראיתי את הדם שלא היה שם.. "הסתכלתי" עליו.. התעמתתי איתו.. הרגעתי את הנשימה.. את הזכרונות.. את המחשבות.. הכל בסדר.. הייתה הפלה.. היה דם.. אני כבר לא שם.. התגברתי.. עברתי עוד הרבה דברים טובים מאז.. מי שלא היה צריך להיוולד, לא נולד.. וכדומה.. כך עם הכותל (ששם התחילה ההפלה..), ליל הסדר (שלמחרת התחילה) ועוד הרבה נקודות ציון שהטריפו אותי..

וכל זה בלי להתמודד אפילו עם חלקיק ממה שעברת..

מקווה שעוזרת מעט..

אפילו בדמעות שאני מזילה עליך..

 

וואהוואנונימי (2)

 אני קוראת את המילים ומרגישה בתוך תהליך 

ממש ראיתי את עצמי בתוך המילים את מדהימה, כ"כ חזק מה שאת כותבת גם על החלק שעוזר להתחזק

וגם על החלק שלא לפחד להסתכל לפחד בעיניים, ממש ראיתי(בדמיוני) את האמבטיה 

הריצפה, הספה ששם העובר היה בקופסא לפני שנפרדתי, הסלון, הדם שעוד לא מפסיק לרדת

הסכמתי להתהלך בבית. חזק ואני מרגישה שזה כ"כ חשוב לי לא לדלג 

חזרתי לעבודה היום וכלפי חוץ אני נראה בסדר כאילו היה ונגמר 

ואני יודעת שיש שם פצע שלא התרפא 

 

אני לא אצליח להרחיב במילים אחרי מה שכתבת לי כאילו נלקחו מממני כל המילים 

אני לא מכירה אותך אבל מרגישה את החיבור בכאבב

תודה רבה נשמה

זה מאוד מנחם מכוון ומחזק

כל הכבוד לך שאת מגיבה כאן מנסיונך לא ברור בכלל...

יקרה,ישועת ה' כהרף

אני חושבת שאת חוזרת מהר מדי לשגרה.. לעבודה..

חושבת שחשוב להשתהות.. לסיים את הדימום המאסיבי בבית.. את הכאב המשמעותי..

סוג של שבעה...

הגוף עבר טראומה רצינית..

תני לו להתאושש בנחת..

כמו שאמרת, את נראית רגיל.. וצריכה לעשות הצגה שהכל בסדר.. והכל מדמם עדין..

גם אני הרגשתי בזמנו שאני לא צריכה חופשת מחלה.. אך כשהגעתי לעבודה ירדו עלי קשות.. וגם אחותי ובעלי ממש התנגדו וכעסו.. לקחתי חופש לשבוע.. וזה ממש אושש אותי.. ישנתי המון.. יצאתי למסעדות.. נחתי.. גם מבחינה נפשית.. בשקט.. בלי לדבר עם אף אחד ולהסביר שוב ושוב מה היה ואיך אני..

תודה על המשוב..

חיבוק גדול!!

ישועת ה'אנונימי (2)אחרונה

כתבת מאוד מיוחד וכל הכבוד לך על התהליך הפנימי!ציפי כהן
אאיר נקודה-
בתהליך של אירוע טראומטי, יש בהו נטיה להתעלם או לבטל, לנסות לשטח או להימנע מלחשוב על היבטים שונים בתוכו. זה קןרה כי קשה לנו לפגוש את הכאב, ולפעמים אנחנו פשוט לא מסוגלות. זה פשוט דורש הרבה כוחות.
אבל ההימנעות גם דורשת המון כוחות, והיא קשה לא פחות כי היא מייצרת חזרה של מחשבות ורגשות קשים, ויוצרת עוד ועוד חוויה טראומטית מבפניםלכן כל כך חשוב מה שכתבת: לנסות לא להימנע,
לנסות לתת מקום לכאב,
להיות עם מה שכואב
ולחוות את הכח שלך בתוך זה.

את מצאת דרך נהדרת לעזור לעצמך להיםגש עם כאבייך בלי להתפרק, וזה מאוג מרשים ומיוחד. לא לכולן יש את אותם כוחות.
אם המפגש עם הכאב גורם לתחושת התפרקות, אולי יש צורך במישהו שילווה אותך במפגש הכואב עם זה, וילך איתך לאט לאט בדרך הזאת. כדי שתמצאי כוחות איך כן להתמודד עם זה.

לאנונימית הפותחת, אם את רוצה טיפול און ליין (דרך זום, תוכנת מחשב בה ניתן להתחבר בוידאו ולעשות טיפול מרחוק)- את יכולה לפנות אלי באישי.
ושאלתי אותך לגבי הרצון שלך בטיפול, את מוסמנת לחזור אלי באישי אם את חושבתשאת זקוקה ואנסה לסייע לך למצוא מענה.
מחשבה על מענה רגשי- כמה שיוצר מוקדם וקרוב לאירוע- כך יותר טוב.
אני זוקפת את העבודה שלי הרבה לזכותך..ישועת ה' כהרף

המשוב שאת נותנת לבנות..

ההדרכה לא להתעלם מהכאב.. לא להדחיק.. לתת לו להיות..

פיתחתי את הדרך שלי להתמודד בעזרת המשובים שלך..

תודה רבה לך שאת פה בשבילנו..

בהתנדבות..

זה ממש ברמת פיקוח נפש מבחינתי..

ה' ישלם לך שכרך..

 

בנוסף, הידע שלי לגבי PTSD, תסמונת פוסט טראומה והטיפול בה עזר לי להתמודד..

מהידע שלי אני יודעת על הסבל הגדול שנגרם לחולים ב- PTSD בעקבות פלשבקים של מראות הטראומה שעברו.. ושחלק מהטיפול בהם זה לתת למראות לחזור בסביבה מוגנת ותומכת.. הרגשתי ממש קצת סובלת מכך.. נמנעתי ללכת למקומות שהיוו נקודות ציון בהפלה.. נמנעתי מלהסתכל באמבטיה.. היה לי ממש דכדוך באותו חג בשנים לאחר מכן.. כל הזמן חששתי שמהמראות/התחושות שהיו לי בזמן התחלה/תהליך ההפלה.. לבסוף, החלטתי להפסיק את הסבל הזה.. היו יותר מדי נקודות שהפריעו במהלך החיים ואפילו ברמת היומיום (שאסור להסתכל על רצפת האמבטיה בזמן המקלחת..)..

והתחלתי להתמודד..

כשמחשבות מגיעות.. אני נותנת להם מקום.. משאירה אותם.. מרגיעה את הנשימה.. משתהה.. מרגיעה..

ואז לאט לאט הן פחות מכאיבות.. אני כבר לא נבהלת שהן מגיעות.. הן יכולות להגיע מתי שהן רוצות.. 

איזה ריפוי פנימי מיוחד ומרגש תיארת פה!! ממש תודה לךציפי כהן
גם תודה על המילים וההערכה, נעים לשמוע שזה תורם, בדיוק בשביל זה אני פה... תודה לך.
ומדהים לקרוא על הלמידה שלך, לא מובן מאליו לקחת את הדברים וללמוד מהם, לבד, ולעשות עבודה פנימית עמוקה ומשמעותית לבד.
זה מיוחד ומרגש!
עשית תהליך מיוחד. האמת, זה נכון, הימנעות היא תסמין שעחול לחזק פוסט טראומה. אך לפעמים היא הגנה שעוזרת לנו לשרוד, ולא כולן יכולות לאזור כח ולהתמודד לבד, ללא עזרה וללא מקום שומר ומוגן (שתיארת במדויק בדברייך).
מתרגשת לקרוא על הכוחות שמצאת בתוכך לא להימנע מלפגוש את הדברים הללו, ומתרגשת מההתנסות שלך ומהחוויה שאת מביאה בכתיבתך:
המפגש עם הדברים לא כל כך נורא, והוא דווקא מייצר שקט ולא מגביר את עוצמת הכאב בטווח הארוך. הוא מרגיע יותר.
אני שמחה שכתבת, שוב תודה.
פריקה..תשוב תחייני
אמנם לר ממש קשור לכאן..אבל מחפשת בית לפרוק בו ומרגיש לי שכאן הכי קרוב למתאים...

אז סוף סוף התקדמנו עוד שלב בהבנה של הבעיה.
התחלנו מסע חדש לחיים חדשים עם הרבה תקווה בלב.

על הדף הכל נראה כזה פשוט.
מינון כזה, עוד זריקה כזאת
פרוטוקול כזה או אחר.
והופ, שאיבה ואחר כך החזרה.
פשוט.
לגמרי פשוט.

אבל לא, הגוף הזה שלי שובב.
לא מוכן לקבל הנחיות,
מורד. מגזים.
מתסכל.

ושוב, נשימה עמוקה.
סבלנות.
ס-ב-ל-נ-ו-ת!
כמה?כמה?!?

משתדלת להתמקד בטוב ולהאמין
אבל זה כבר קשה לי. מידי.

כל כך רוצה כבר להיות אחרי הכל, אחרי ההקדמה הזאת.
שבעצם היא רק התחלה, להריון, ללידה, להורות.

רוצה שהדברים יהיו פשוטים, זורמים, בלי דרמות, בלי שינויים.
רוצה כבר הריון תקין, בריא, שמח וילד או ילדה בריאים ושלמים שיהיו איתנו, שלנו, בבית שלנו, הריק, כבר יותר מידי שנים.
חיבוק חם יקירה, כמה לא קל לרצות הריון, לקוות לו, לעשות עבורוציפי כהןאחרונה
כל כך הרבה מאמץ,ולהרגיש את כאבי הגוף והנפש שבאכזבה,
את הגוף הלא ממושמע, ואת הסבל הזה שבדרך,
שצריך בה לחכות... ולחכות... ולחכות...
כמה קשה ומאתגר!!
תזכרי שאת בדרך.
בתקווה שהיא תהיה פחות קשה, פחות מכאיבה והרבה יותר משמחת.
חיבוקים!
ברוכה הבאה שני כהן שכטר היקרה!! יש לנו מנהלת חדשהציפי כהן
אני מאוד שמחה לצרף אליי את שני המקסימה, קולגה מטפלת רגשית וחברה, שתתן מענה לצרכים העולים פה יחד איתי,
כי אני (כפי שאולי שמתן.ם לב) עמוסה ולפעמים לא מגיעה לענות לכולן, ודאי לא כפי שהייתי רוצה...

אז @שני כהן שכטר, ברוכה הבאה לפורום המחבק והעדין הזה, פורום שתומך בשעות הקשות של החיים, בזמנים קריטיים לפעמים, ומקוה שניתן יחד כח, תקוה ותמיכה למי שזקוקה לכך.
כיף שהצטרפת!🌺

ניתן לך זמן לעכל וללמוד מה קורה כאן...
תודה שאת כאן.
❤
כאב..אמונה..כאב..אמונה..אנונימי054

הפלה אחת..המתנה של שנה וחצי..הריון שכל כל חיכינו לו ,אין דופק...ואז הוא בעצם  חוץ רחמי....ניתוח חירום לכריתת חצוצרה...ושוב מהתחלה...שואבת כוחות , מתנחמת באוצרים הענקים שזכיתי להם בבית, שכל היום אומרים אמא אני אוהב אותך,אמא נשיקה בבטן שלך....... מתחזקת, מאוד! מעולם לא הרגשתי קרבת אלוקים ואמונה חזקה כמו שהרגשתי. מאמינה בלב שלם שזה לטובה, שה' איתי יד ביד. ויחד צועדים כמו תמיד לטוב המיוחל. שבסוף תמיד מגיע..אחרי הרבה תפילות.

 

ואז , חברה הכי טובה שלי, אחותי מזה מעל עשור שעברה איתי את כל משבריי באשר הם

מספרת כי היא בהריון...באותו שלב בו הייתי אמורה להיות אני.

סיפרה כמה בכתה איתי וכאבה איתי כי כל כך רצתה כמוני לעבור את זה יחד... כמו תמיד.....

ואצלי זה נקטע. והחלום איתו..

והכאב חזר. ומרגיש כאילו העולם עוצר מלכת...והחיים ממשיכים.... אבל את עומדת..

אךך חוויתי את ההרגשה הזאת המון בחיי... עוד מילדות.....

אבל ה' אני איתך. נאחזת בכל הכוח... מאמינה שגם אני אתקדם.. שאתה רק רוצה אותי עוד קצת קרוב, עוד קצת נאחזת בך כמו ילדה, עוד תפילות ..

 

פריקה...

 

נשמהאנונימי (2)

וואהו לא פשוט, עומדות לי דמעות שאני קוראת את מה שכתבת

 

את נשמעת אשה חזקה מאמינה ומחוברת 

 ועם זאת קשובה ורואה את הכאב 

 את עברת חוויה לא פשוטה וכואבת , 

 

גם אני עברתי במקביל להפלה שכנה  דלת לידי (אשה שעברה 5 הפלות ) ברגע שאני עוברת את התקופה שאין דופק והמתנה להפלה 

 היא בלידה 

 

זה באמת לא פשוט 

 במקום שאצלה יש חיים , אצלך זה אבדן 

תני לעצמך את המקום הזה 

 אל תבהלי, את בנאדם אנושי , אמא 

 שעומדת ממולך מישהי עם הרצונות הכיסופים שלך .....

 

 את יכולה ליצור הפרדה שזה סיפור שלה וזה שלך 

 אבל מובן שתחווי כאב 

 

מרגישה שאת נותנת לי ביטוי לכאב ולתקווה 

 שולחת לך חיבוקים גדולים 

 

שתזכי להרגיש מחובקת בידי ה' 

קרובה ומובנת בכל הצמתים

 

 

עבודת מידות לא פשוטה....שנזכה לקבל הכל באהבהאנונימי054אחרונה

תודה לך יקירה על התמיכה..בשורות טובות