שרשור חדש
מתקשה לעכל…ליהיא44

ביום ראשון האחרון נתבשרתי לצערי כי לעובר אין דופק וכי לא מתפתח…שבוע 6

אחרי התייעצות עם עוד רופאים לא נותרה ברירה. לקחתי ציטוטק ביום שני בבוקר מאז יש לי דימום יחסית קל

ולא כמו שתארו לי. דימום כבד ופליטה של השק… באולטרה או ד שעברתי אתמול אצל הגניקולוג השק עוד היה קיים… רציתי לדעת האם מישהי עברה דבר דומה? האם יש עוד סיכוי שזה יקרה ולא אצטרך סיבוב שני או חלילה גרידה שממנה אני חוששת…

 

הזויים. אל תתייחסי לתגובות כאלה.אין ייאוש בעולם
אני בהריון.אנונימי (פותח)

אני בהריון שני.

 

אבל אין לי ילד.

 

זה מוזר, לעשות השוואות,

לפתוח משפטים ב'בהריון הקודם...'

 

מה בהריון הקודם?

אין לך ילדים.

אין לי.

אבל היה.

היתה התחלה.

מאושרת ונרגשת.

ואז חוששת.

ודואגת.

וסוף.

שהגיע מהר כ"כ.

מהר מדי.

שקט וצורב.

 

 

 

קשת של רגשות.

תקווה ופחד.

אופטימיות וחרדה.

שלווה של - יעשה אלוקים הטוב בעיניו.

היסטריה של - בבקשה לא שוב.

 

 

 

רק שנגיע כבר לשלב של סוף ההריון ההוא.

 

שנראה שהכל בסדר,

שק הריון, ודופק, וגודל תואם.

(ולא, איןלי ביוץ מאוחר. וזה ברור כשמש. וכבר כשהגודל היה קטן מדי ותירצו בביוץ מאוחר - אני דאגתי. וידעתי.)

 

 

 

לילה ויום.

חושך ואור.

משמשים בליבי בערבוביה.

 

שלום לך יקרה.כתיבתך נוגעת ללב וכואבת.ציפי כהן
את מתארת את המקומות העמוקים והרגישים והכואבים שנפגשים בהם פעמים רבות בהריון לאחר אבדן.
זהו הריון שבו התמימות כבר איננה,
המחשבות על כך שסוף ההריון משמעו לידת תינוק חי, כבר אינה כה ברורה, כי ההריון הקודם הסתיים הרבה לפני...
והכאב צורב וכואב. מאוד.
אני כואבת איתך את האבדן הכואב ההוא,
שמחה בשבילך על ההריון הנוכחי
ורוצה לומר לך שכן, הרגשות יכולים להיות בערבוביה. בהחלט כן.
פחד וכאב לצד שמחה והתרגשות.
שניהם קיימים ולשניהם מקום, ואיזה יופי שאת יכולה לתת לשניהם את המקום בלי שידחקו זה בזה.
הם פשוט קיימים, וכנראה שיישארו פה לזמן מה זה לצד זה
עד שיתחזק ההריון
ועד שתהא מעט יותר ודאות
או עד שיעבור השלב של אבדן ההריון ההוא,
ולאט לאט תוכלי יותר לנשום..

מאחלת, בתקוה רבה, הריון תקין
ידיים מלאות
תינוק בריא
אמא בריאה
שמחה גדולה בלב כולם.

חיבוק חם!
עברי כל פעם יום אחד.
תני לעצמך משהו מתוק וטוב לימים הקשים הללו.
שייקל מעלייך מעט.
חיבוק!!
תגובה על התגובה מחממת את הלבאנונימי (פותח)

תודה על הפורום הזה,

תודה על ההבנה וההכלה.

 

זה עוזר.

 

 

וואו אנונימית יקרה! כאילו אני כתבתי. מזדהה עם כל מילה!אין ייאוש בעולםאחרונה
תודה לך. כיף להרגיש לא לבד במסע הזה
חששות... מוצפתאין ייאוש בעולם
בחסדי ה' בהריון אחרי הפלה.
גיל ההריון מתקרב לגיל שבו לעובר הקודם הפסיק הדופק.
וזה מציף בי כל כך הרבה.
כאב.
פחד.
אי ודאות.
ברוך השםליהיא44

בשורות טובות!! הפחד ברור החשש מובן אבל תאשרי באמונה שלך ותתמקדו בטוב! תגידי לעצמך שהכל בסדר וכך יהיה! אני אומרת לך מה שהייתי רוצה לעשות עכשיו בעצמי! שולחת לך חיבוק גדול

מאוד מוכר. כשמתקרב התאריך בו אירע האבדן- בהחלט מציף.ציפי כהן
אני מציעה לעבוד על הפרדה מבפנים- בין ההריון הזה להריון שאבד. כמה שיותר דברים שונים ביניהם, כך ייטב.
בנוגע לשבוע עצמו, מציעה לך להקל על עצמך כמה שניתן. לנסות ללכת לאולטראסאנד כדי להרגיע שהכל בסדר, לאפשר לעצמך להרגיש רגשות שונים, להיות מודעת לכך שזה שבוע שמעורר רגשות מורכבים. לקחת תמיכה. לדבר על כך עם חברה או אמא או אחות או שכנה או האיש שלך או כל אדם אחר שנח לך לספר לו.
מציעה גם לעבוד עם נשימות,לשים לב אליהן ולראות איך את נרגעת בעזרתן.
בנוסף,מציעה דמיון מודרך חיובי שעושה לך טוב.
מעבר לזה, כמובן את מוזמנת לשתף כאן.

חיבוקים. שיעבור בטוב.
העצה לחפש הבדלים ממש טובה. תודה. עזרת לי מאדאין ייאוש בעולם
בעצות ובהבנה שלך
אני שמחה לשמוע! תודה לך.ציפי כהןאחרונה
לא בא לי בדיקות. פשוט לא.אנונימי (פותח)

פעם הייתי כותבת כאן.. היום אני בעיקר מפנימה/מדחיקה. 

אבל מרגישה שאין לי כוחות כבר. 

לא רוצה בדיקה ועוד אחת ועוד זריקה ושוב, 

ולשלם על בדיקה אחת 400 שח כשאני נלחמת על לסגור את החודש. 

ולא רוצה שיגלו בעיות

ןמצד שני רוצה מאוד.

שלפחות ידעו איך לטפל ולא אמשיך להפיל בקצב מסחרר.

אז ממילא ההריונות לא טבעיים. סבבה התמודדות את נראית לי מספיקה. לא התלוננתי על זה בחיים. אבל גם להפיל אותם? מה עו דנצטרך לעבור?

מרגישה חנוקה. בלי אויר.

אוף. הלב נקרע.אין ייאוש בעולם
איזה קושי עצום, כל כך קשה, אין לי מילים לנחם, רק חיבוק💛אורית13
אוי, יקרה. נשמע באמת חסר אויר!!ציפי כהןאחרונה
לא רק שאת מתמודדת עם כניסה להריון באופן מלאכותי,
את גם מתמודדת עם הפלות...
ונוסף על כך- אינך יודעת את הסיבה לכל אלה!!
נשמע באמת קשה במיוחד.
דורש אינסוף כוחות נפש והתמודדות, כל שלב בפני עצמו.
ונוסף על כך, גם הוצאות כספיות עצומות...
כמה זוג אחד יכול לשאת על כתפיו?

נשמע כמו תקופה חסרת אויר וקשה.
מה דעתך להקל על עצמך מעט ולהניח לכל הבדיקות?
לצאת קצת לחופשה, לנשום אויר, לפנק את עצמך ואת בעלך במשהו מיוחד ושווה.
מה דעתך על פסק זמן כדי להצליח להכניס מעט אויר לריאות?
זה משמעותי. מאוד.

חיבוק חם!! תודה שבכל זאת כתבת. אני יודעת שגם זה מורכב.
אנחנו פה איתך.
פורקת ומחפשת תשובה. ארוך...אנונימי (פותח)
לא יודעת מאיפה להתחיל.
אולי מהטוב. קיבלתי במתנה 5 ילדים. ה4 הראשונים באו בטבעיות, לכל ילד יצא לי לחכות קצת יותר חודשים מקודמו, אבל סביר. הייתי צעירה והאמת שכולם היו קטנים היה קשה ועמוס. ההריונות היו קצת קשים (ורידים, כאבי רגליים, כאבי גב, הקאות, צרבות... די רגיל) אחרי הבת הרביעית החלטתי לנוח ומנענו כמעט 3 שנים.
ואז התחילו הבעיות, לא הצלחנו במשך שנתיים כמעט להכנס להריון (עשינו בדיקות והכל יצא תקין) ואז הגיע הריון שנגמר בהפלה בשבוע 15 בערך.
חיכינו וציפינו שנה וחצי נוספות, חצי שנה מתוכם הייתי בטיפולים אלנטרנטיבים והגיע ההריון המיוחל שנגמר ב"ה בבריאות ובילד מהמם.
נורא רצינו ילד נוסף, אבל הגיל התחיל להציק לנו, לא רוצים להיות הורים מבוגרים מידי לתינוק, ומה יהיה כשהוא יגדל ויהיה לו הורים מאוד מבוגרים?
קבעתי לעצמי שמנסים עד גיל 40 שלי (בעלי כבר עבר את ה40 לפני כמה שנים) בגיל ארבעים גיליתי שאני בהריון, הקטן שלנו כבר כמעט בן 3, אבל ההריון נגמר בהפלה.
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד נורא רוצה עוד ילד. מצד שני אני יודעת שזה יכול לקחת עוד שנתיים גם עד שאכנס שוב להריון, והריון בגיל מאוחר זה הרבה סיכונים, גם מרגישה פיזית שכבר הרבה יותר קשה לי. הבית דורש אותי במצב תקין, אני עם 3 מתבגרים בבית וזה לא קל. וגם שוב הבעיה שיהיה הפרש גדול מאוד בינינו ובין הילד. בעלי כבר ממש מרגיש שהוא מבוגר מידי לתינוק. מצד שני ממש כואב לנו להיפרד ככה מתקופת הילודה. עם הבאסה שההריון האחרון נגמר בהפלה.
בקיצור לא יודעת מה לעשות. ההחלטה היא שלנו בסופו של דבר אבל אשמח לשמוע עידוד וכיווני חשיבה חדשים.
היי יקרה. התלבטות לא קלה כשמגיעים לאזור גיל הארבעים.ציפי כהןאחרונה
אני שומעת בדברייך כמה דברים במקביל.
האחד- הרצון להביא עוד ילד לעולם לאחר שתי ההפלות. לא לסגור את הילודה בתחושת ההחמצה והכאב שבאבדן, אלא בתחושת הניצחון ובשמחה שהבאת חיים לעולם. זה אכן רצון חזק, והוא קיים אצל נשים רבות לאחר אבדן הריון.
השני- הפחד מגידול ילדים עם פערים גדולים בינם לביניכם, ילדים קטנים להורים מתבגרים. בהחלט לא קל. האם יהיה קשר טוב? איך יחוו את הפער? והאם לכם כהורים יהיה כח לגדל?
השלישי- הפער בין הרצון שלך לרצון של בעלך. יותר נכון חוסר הרצון. זה דבר משמעותי שדורש תשומת לב.
הרביעי- הכאב להיפרד מתקופת הילודה. מהאפשרות שהיתה קיימת עד כה- להביא ילדים לעולם. האופציה שתמיד ריחפה, גם אם דרשה הרבה הקרבה ונסיונות. כואב לסגור את התקופה הזאת!

אני שומעת עוד צדדים, ואולי פיספסתי צד משמעותי (את מוזמנת לדייק אותי), אך מה שחשוב לי לומר לך;
הצדדים הללו יוצרים שיח בתוכך. הם משוחחים. חשוב בעיניי שתתני מקום לכל צד. תני לצדדים השונים ביטוי. אפשרי להם מספיק מקום בתוכך. תרגישי את האפשרויות השונות, ודוני עליהן עם בעלך. את יכולה גם לכתוב.
זה לא קל. אך זו באמת החלטה של חיים.
אם תרצו להביא עוד ילד, זה צריך להיות רצון משותף.
אם תוותרו על כך ותשאירו זאת כפי שעכשיו, תצטרכי את לעבור תהליך אבל על אבדן האפשרות להביא עוד ילדים. תצטרכי לעבור דרך הכאב והצער שהאבדן הזה מכיל. תצטרכי לעבד גם את אבדני ההריון, נוסף על האבדן לאפשרות לעוד אחד.
ואם תעשי את הדרך כפי שנכון שהנפש תעבור- תצאי מהצד השני חזקה ושלמה יותר, משלימה עם מה שעברת ושלמה עם החלטתך.

בכל דרך שתבחרי, אני מאחלת לך עבודה פנימית משמעותית שתאפשר לך להיות שלמה עם החלטותייך.

וחיבוק על הדרך שעברת. כמה לא קל.
כאביםאנונימי (פותח)
אחרי גרידה...
אוף זו מילה כל כך מחרידה..... לא מסוגלת לומר אותה... או לראות אותה בכותרת...

יום שני זה היה, היו ועדיין ישנם כאבים בבטן התחתונה ואפילו יורד יותר למטה... הגיוני עדיין נכון?

למה זה קורה? הרחם מתכווץ?
אשמח שתגידו לי..

וחייבת לומר שאחרי שקראתי פה עוד קצת אתמול, זה עשה לי ממש ממש קשה, ונרדמתי כל כך מאוחר ולא הפסקתי לבכות.
זה בא והולך.. פעם אני בסדר ופעם בוכה את נשמתי....

מתגברים?
היי יקרה ואהובה. חיבוק חיבוק חיבוק!!!ציפי כהן
נשמע שנכנסת לעולם האבדן הזה וזה הלם קשה עבורך. קשה לך אפילו לומר או לבטא את המילה גרידה, זה באמת כה קשה וכואב לעכל זאת!!
אכן חווית חוויה קשה של אבדן, וזה נכון שתדעי ותראי ותתאבלי.
אני מזמינה אותך לכתוב את מה שחווית, וגם לשתף פה אם תרצי. או לשמור לעצמך. מה שנח לך.
מזמינה אותך לכתוב את רגשותייך ולקבל פה חיבוק על מה שעברת.

הכאב נורא אחרי אבדן כזה, והימים הראשונים קשים. לאט לאט זה עובר. ונרגע.
אני מתכוונת לכאב פיזי וגם נפשי... שניהם.
כאבים אחרי גרידה זה אכן התכווצות של הרחם, אך אם את חשה שהכאבים גדולים- לכי להיבדק. חבל שתסבלי גם מחוסר ידיעה בנוסף לכאבי הגוף והנפש.

לגבי כאבי הלב... זה אכן כל כך כואב.
אני מצטערת איתך כל כך!!
אם לא עושה לך טוב לקרוא פה את הדברים- הניחי לזה. אינך חייבת להכאיב לעצמך עוד, או להעמיס על עצמך כאבים של אחרות. את כרגע עם הכאב שלך וזה בהחלט מספיק.

האם יש לך מישהו לדבר איתו, מישהו תומך או מקשיב? מצאי למי להביא את הבכי שלך, ועל מי להניח ראש. זה חשוב למצוא אנשים שיתמכו בך בתקופה זו.

מחבקת אותך מאוד!!


האמת שחוץ מהבעל אין כל כך מישהו לשתף..אנונימי (פותח)
לא רוצה שכולם ידעו... ולא רוצה להכאיב להורים כי הם רחוקים ואין להם אפשרות לעזור..

וכתבתי פה... אני עברתי ציטוטק וגרידה במענייני הישועה. הריון ראשון - אבדן הריון
היי יקרה! כדאי שתשתפי הורים/חברהאין ייאוש בעולם
השיתוף מאד משחרר.
אני שיתפתי מלא חברות שלי. תיארתי שוב ושוב את הרגעים הקשים פיזית ונפשית וזה שיחרר אותי קצת.

המילה הזאת באמת קשה. כואבת איתך.
ולשאלתך מתגברים, הכאב דועך, אבל לפחות אצלי הוא לא נעלם, הוא חי ומדי פעם מגיח בעוצמה. אבל פחות כואב מבהתחלה

ה' ימלא חסרונך
הם יודעים מה שעברתי, זה ברור, אבל גם ככה כואב להם שאניאנונימי (פותח)
רחוקה אז להוסיף על זה עוד? מסכנים.....

ותסלחו לי שאני באנונימי....
גם לי בעיקרון אני לא נוהגת לשתף מישהו חוץ מהבעלאורית13
בדברים כאלו, בטח לא ההורים, אבל הפעם החלטתי לשתף חברה, אפילו שלא כל כך קרובה, אבל כזאת שאני יודעת שלא תפיץ את הכול מסביב, וזה עזר לי מאוד, אפילו שלה אישית אין נסיון בהפלות ב"ה, אבל זה באמת מקל לדבר עם אישה, חברה
אני עדיין בתוך זה((אורית13
כמו שראית אולי בפורום השכן, הלכתי למעייני הישועה , קיבלתי ציטוטק, שעשה לי חום, חולשה, אחר כך כאבי התכווצויות לכמה שעות טובות, קצת דימום וזהו, במהחך הלילה הכאבים התפוגגו, ונשאר דימום ממש מועט.
דיברתי עם המיון, אמרו לי שבוע הבא איזה יום ללכת ביקורת אצל רופא, להוציא שוב הפנייה למיון, להגיע אליהם אולי יתנו עוד מנה...
אין לי כבר כוח לכל זה((
בינתיים יש לי תור ללניאדו לגרידה בתחילת שבוע הבא..
כולי התלבטות האם לנסות מנה שניה של כדורים או ללכת לניתוח ולסים את הכול כבר מאחורי...
יש לי את כל השבת להתלבט
כן זאת אני הגבתי לך שם...אנונימי (פותח)
אה החלטת ללכת ללניאדו בסוף?
עוד לא החלטתיאורית13
ברגעים שאני בסדר נפשית רוצה לתת סיכוי לכדורים לעוד מנה בשבוע הבא, ברגעים הקשים מעדיפה לסיים וזהו.
התור בלניאדו קבעתי עוד ביום שני, לא הייתי שם
הייתי במעייני הישועה וקיבלתי ציטוטק
אחרי הייתי עדה למקרה תראגי עם סוף לא טוב במעייני הישועה בזמן ההמתנה במיון שם, בעלי נבהל ומעדיף לא לעבור שם פעולות כירורגיות..(
אני כל כך מבינה אותךליהיא44

כשהייתי בבית חולים ביום שני האחרון וראיתי איתי עוד 15 בנות הזדעזעתי, כאב לי על כל אחת ואחת… לא האמנתי שיש עוד כל כך הרבה נשים שעוברות את זה… אני קוראת פה בפורום ובוכה עם כל אחת…הבכי בא והולך.

אני שולחת לך חיבוק גדול, שבת שלום 

15?? וואו! לידי היו מלא הריוניות שבאו לבדיקות הריון וזה היהאין ייאוש בעולם
נורא! כאילו לעג לרש
וואו, 15 בנות...גם לידי היו בעיקר הריוניותאורית13
בכל מקרה לא שמתי לב לאף אחד חוץ ממני שבאה להפסקת הריון...
שבת שלום יקירה, אמשיך לעדכן , זה נותן לי הרבה כוח לשתף מישהי שאיתי בתהליך הזה, לא להרגיש לבד
בשורות טובות בע"ה במהרהggg
זה היה הריון ראשון?
לצערי כןליהיא44

היו איתי נשים שזו הפעם השניה שלהן…היו נשים שחזרו לביקורת אחרי שבוע והיו כמוני שבאו בפעם הראשונה… ולחשוב שזה יום אחד בשבוע ובבית חולים אחד, נתון מאוד קשה ומאוד כואב… מבטיחה גם אני לעדכן, מקווה שיזוזו דברים עד יום שני. שבת לא קלה, לחשוב שבשבוע שעבר הייתי הריונית שמחה ומאושרת ששומרת לה סוד בבטן..עוד לא מאמינה

בע"ה שימלא את חסרונך במהרהggg
החלמה מהירה
אמן!ליהיא44אחרונה

בעזרת השם, אצל כולנו!

משאלה בפורום השכן והשמח יותרבאפל
קלטתי, שרק בהריון שאיבדתי, אהבתי אותה ממש ממש מההתחלה

אז באמת, שמצחיק, אבל כיף שאהבתי אותה עוד כשהייתה.
ככה זה כשמאבדיםאורית13
משהו..מבינים עד כמה הוא היה יקר
נראה לי כל כך טבעי. לא מצחיק אלא מובן, ואולי מנחם באיזה אופןציפי כהן

באמת כיף להרגיש שאהבת אותה עוד משלב כל כך מוקדם בהריון, ברחם.

נשים רבות חשות קרבה, אינטימיות וקשר לתינוקן- אפילו ממש מההתחלה.

ישנן נשים רבות שלא חשות קשר כזה, ונקשרות אליו רק לאחר זמן (בהריון או לאחר הלידה, בשלב משלבי הגידול).

כל אישה ומה שהיא חשה, וגם כל הריון ומה שהוא.

 

המחקרים מראים, אגב, שככל שהאישה הרגישה קשורה יותר לעוברה בשלבים מוקדמים-כך האבל ותחושת האבדן גדולים יותר. 

האבלות באה בהתאמה לרמת ההיקשרות.

 

אני שמחה בשבילך שחשת קרובה, קשורה אליה. 

מעניין איזו שאלה הציפה בך את ההבנה הזו, ומה הרגשתך עכשיו בעקבותיה?

 

 

המחקרים האלה יכולים להסביר את התחושהאין ייאוש בעולם
בהריון לאחר אובדן.
הפחד להיקשר... כי אז האובדן קשה יותר
נכון. ממש כך. הפחד לאבד גורם לפחד מהיקשרות רגשית.ציפי כהן
משהי שאלהבאפל
שבעלה מדבר לעובר ומלטף והיא לא מרגישה כלום.
ומתי אתם הרגשתם חיבור לעובר. משהו כזה.

מה הרגשתי? שמזל שהיה לי זמן לאהוב אותה. את ילדיי האחרים אהבתי רק כשנולדו. לה לא היתה לי את היכולת הזו.
וכן, עדיין אוהבת אותה.

נשמע מרגש שהצלחת להיקשר אליה בשלב מוקדם יותר מבעבר.ציפי כהן
נשמע כאילו את לוקחת אותה איתך באיזשהו אופן. באהבה, בשמחה על מה שהיתה.
נשמע שיש לך זיכרון טוב של קשר פנימי עמוק אליה, גם אם לא זכיתן להיפגש בחוץ ולהביא אותו לידי ביטוי במלואו.
זה עדיין קשר שיושב לך בפנים כדבר טוב.
זה מיוחד, ושווה לשמור על התחושות הטובות הללו.
זכיתי להיפגש ל5 דק'באפל
ילדתי רגיל עם זירוז.
שמחה על המפגש שלך, ועצובה על הסיפור עצמו. חיבוק!ציפי כהןאחרונה
לכל הבנות היקרותאנונימי (פותח)

ברוך ה'.

 

לכל הבנות היקרות

תדעו שזה לא מובן מאליו כל הריון. גם כזה שנגמר בהפלה.

הפלה היא אומרת שיכול להיות הריון תקין.

מדברת בתור אחת שלא נקלטה להריון, גם לא הפלה.

 

המון המון כוחות וחיזוקים.

 

נכון ממש. מבינה את הרגשתך...ראשית אמונה
שלקח לי זמן להיקלט . שנה פלוס וחברה שלי עברה הפלה אז אמרתי לפחות היא היתה בהיריון... אני אפילו זה לא.. וקינאתי בה. שיהיה לך בשורות טובןת. למדתי מזה שעדיף לקנא רק באלה שיוצאות עם ידים מלאות...לא במפילות.. כי אני היום מהמפילות..וזה נורא. שניהם נוראים. גם לא להיקלט...וגם להפיל.. לא יודעת מה יותר גרוע.. שנזכה לצאת השנה עם תינוק בעזרת ה. כולנו.
יקרה! תודה ששיתפת. באמת נותן פורפורציותאין ייאוש בעולם
מאחלת לך שבמהרה תזכי לפרי בטן בעזרת ה'.

מצד שני צריך לזכור, שאת צודקת שלפחות היה הריון, אבל זה אובדן וזה קשה, ובסוף כל אחד וההתמודדות שלו. זה כמו שמישי ללא ילדים וגם לא בריאה - יכולה לומר לך שזה לא מובן מאליו שאת בריאה. תמיד יש סיפור קשה יותר וברור שצריך לראות את הטוב, מצד שני - הפלה זה כואב עבור אותה אישה, היא לא נמצאת במקום שלך ולכן היא לא תבין עד כמה בשבילך זה כבר הישג. אפשר רק לקבל פורפורציות. ותודה שנתת לנו פורפורציות קצת!

כואב לי עלייך והלוואי שבקרוב תבשרי לנו טוב. זה ממש ממש קשה מה שאת מתארת. אני הייתי שם בנושא אחר בחיים. ויודעת על מה את מדברת. עמד לי על קצה הלשון לומר למישי את זה בנושא אחר (לא בנושא של פוריות). שולחת לך חיבוק גדול ומתפללת בשבילך להרבה טוב.
את צודקת. זה לא מובן מאליו בכלל.ציפי כהן
רק תיקון קטן אך משמעותי.
כתבת: "הפלה היא אומרת שיכול להיות הריון תקין".
ובכן, הפלה אומרת שהיה הריון.
האם תקין? ככל הנראה לא...
וזה דבר כואב מאוד, לפעמים כניסה להריון אינה מספיקה. צריך גם להחזיק אותו עד הסוף...

עם זאת, אני מסכימה איתך, עצם הידיעה שאני יכולה להיכנס להריון- זו ידיעה מנחמת , היא אומרת ששלב אחד בדרך הוא אכן אפשרי. ואולי היא ממקדת את הבעיה בהחזקת ההריון, ופחות בכניסה אליו. (לא תמיד, לפעמים קשה להיכנס שוב גם לאחר כניסה להריון, אפילו כמה. כל מקרה לגופו)

מה שאני שומעת ממך זה כאב גדול על הקושי להיכנס להריון,
ורצון עצום אפילו רק לדעת שזה אפשרי...
כמה לא מובן מאליו באמת!!!
את רוצה לשתף מעט ממה שאת חווה? כמה זמן את ממתינה, האם עשיתם פרוצדורה כלשהי בהקשר זה?
כמה מפח נפש יכולה ההמתנה לגרום,כל חודש מחדש... זה קשה ביותר!
אני מחבקת אותך ומבינה מאוד את כאבך.
❤
מדהים איך שאתן יודעות מה עומד מאחורי המיליםאנונימי (פותח)

ברוך ה'.

 

נשואים כמה שנים.

ממתינים להריון טבעי.

מאמינה שיבוא בזמנו, ומה שיעזור זה לאזן את הגוף

מרגישה בודדה בסביבה.

זה כל הסיפור.

חיבוק חם. זה באמת מרגיש בודד מאוד. אנחנו פה איתך.ציפי כהןאחרונה
לידה שקטהאנונימי (פותח)
בתור מישהי שעברה לידה שקטה בחודש שמיני וכעת חובקת בת בת3חודשים, אני רוצה להגיד שלמרות הבת המקסימה שלי, שום דבר לא סוגר ולא ייסגור את החור הזה שנוצר בלב.
ולמי שעברה את זה, תהיו חזקות. החיים חזקים מהכל.
אוף. כמה כאב. איזה מייסר זה אמון מחדש
כן זה מייסר. אין יום שלא חושבים מה היה קורה אם..קשת86
יש דברים שכתובים לנו מראש. וככה היה אמור להיות. אני לא מאחלת את זה לשונאים שלי.
אני עברתי הפלה בשבוע מוקדם ועדיין כואב לי מאד. לא רוצה לחשובאמון מחדש
מה עברת
לידה שקטה בחודש 8. לידה ללא בכי. רק שקט. והבכי שלי.קשת86
נשמע כמו אירוע נוראי שלא ניתן לשכוח לעולם.אמון מחדש
ה' ירפא את כל מכאובייך! חיבוק גדול
אמן. 🙏קשת86
היי יקרה. כואבת איתך מאוד מאוד!! עברתי לידה שקטה.ציפי כהןאחרונה
וזה נוראי בכל קנה מידה.
חוויה קשה שאי אפשר לתאר אותה במילים!!! וודאי שאין לה רפואה, גם לא לאחר שנולדה לך ילדה. זה לא דבר ששוכחים...

כמה משמח שנולדה לך ילדה, אני שמחה עבורך מאוד ומניחה שעברת המון חרדות וחששות עד ללידה שלה. כמה זה קשה!!!
ובכל זאת, כן. זה לא מכסה או מרפא, זה לא במקום הילד שאבד לך.

עם זאת אני רוצה לומר לך שהחור הנורא הזה,הזכרונות הקשים והכאב הכבד אינם חייבים להיות שם כל הזמן מול העיניים.
הם יכולים ואף צריכים לעבור עיבוד, עבודה פנימית והבנה, ולהיות יותר בצד.
לעולם אי אפשר לשכוח את מה שקרה,
אך אפשר להניח בצד ולזכור באופן אחר.
לא כדבר שעומד מול העיניים כל הזמן, או קופץ למחשבות ללא הרף.
מחשבות של "מה היה אם-" הן כמעט בלתי נמנעות, אך אין טעם להיכנס אליהן. הן מראות שלא השלמת עם מה שעברת ושהדבר עודנו טרי במוחך ורגשותייך.
אם זה אכן כך, אני ממליצה ומציעה ללכת לטיפול כדי לעבד את כאבייך מהלידה השקטה הכואבת שעברת.
שתוכלי להמשיך בחייך, יחד עם הכאב הזה, אך עם פחות רגשות קשים.

חיבוקים חמים והרבה אהבה,
ממני שמבינה את כאבך. מאוד.
ועברתי מסע ארוך כדי להצליח להמשיך לחיות בטוב.

אחרי הפלה האם הרגשתן שלא תוכלו להכנס להריון יותר ?נעמה885

היי בנות , נכנסתי להריון 7 חודשים אחרי החתונה (יש לציין שבבדיקה אצל הרופא גיליתי שהביוץ שלי מקדים את המקווה ולקחתי כדור לדחיית ביוץ ובאותו החודש נכנסתי להריון) 

 

לאחר שלושה חודשיים המאושרים בחיי עברתי הפלה ..

 

אני חושבת שיש פורפורציה ויש אותי פשוט נהייתי בן אדם מאד עצוב , לא חברי , לא מקשיב , מחפשת שיבינו אותי ...

 

כיום עבר שמונה חודשים ועדיין לא נכנסתי להריון , נשלחתי לצילום רחם שאמר לי שהייתה לי סתימה בחצוצרה ימין ופתחו אותה 

 

הרופא אמר לי שאם עד חודש תשיעי אני לא אכנס להריון הוא יתחיל טיפול מה שגרם לי בכלל לעצבות ,

 

האם שמעתן על מיקרה כזה ? אם שמעתן על סיפור של בחורה שנכנסה להריון טבעי ועכשיו לא מצליחה ?..

 

אני ממש מתוסכלת 

אם זה בגלל הסתימה אז בעזרת ה' עכשיו זה יפתראנונימי (2)
בסד

תתפללי על זה. כבר נכנסת פעם אחת.. תתעודדי זה כבר חצי מהפתרון.. עוד רגע תיכנסי שוב. מתפללת בשבילך.
קראת לי?מצפה בקרוב22
אני המקרה המתואר. מנענו שנתיים ואז בנסיון השני נכנסתי להריון. אחרי חודש וקצת הפלה. אחרי ההפלה לא הגיע המחזור.. רק חודשיים וחצי אחרי.. ואז הפכתי לפוליצסטית (ביוץ תקין לחלוטין לפני ההפלה) התחלתי הורמונים ואז במהלך בהזרעות נשלחתי לצילום רחם שגילה חסימה ('אין איך לפתוח) החסימה לא קשורה להפלה כנראה הייתה שם גם קודם. אחרי זה כבר נמשכתי להפריות . נקלטתי אחרי כמעט שנה שוב וגם ההריון הזה הסתיים ההפלה. ועכשיו באורך פלא חזרתי לבייץ.
מה שיש לי להגיד לך שזה מבאס ממש..ומתסכל מאוד אבל לצערי אין הרבה מה לעשות.. כלומר את יכולה להחליט לחכות ולא ללכת לטיפולים או להחליט שאת מתחילה טיפולים. לי הייתה הפרעה בביוץ וחסימה אחרי ההפלה הראשונה כך שלא היה טעם להמשיך הזרעות.. עכשיו שחסר לי הביוץ אנחנו שוקלים הפסקה ואולי לנסות שוב טבעי.. שיהיה מלא בהצלחה!
היי מקווה שתכניסי עוד החודש !!נעמה885
עצוב לי לשמוע שזה המיקרה , הייתה לך דרך לבדוק את זה ? אמרו לך ישר ?
למען האמת הרופא אמר לי לטפל המון בראש שלי
הבדיקות אחרי ההפלה יצאו תקינות , הביוץ מתקתק תמיד המחזור עומד על 28 ימים בול .
הצילום רחם נשלחתי אחרי שהתחננתי לבדוק שהכל טוב וגם שם יצא שהייתה סתימה מריר שנפתחה בשטיפה אבל הכל טוב הכל טוב אבל איפה ההריון? מה אני עושה שהוא לא בסדר? למה אני צריכה להגיע לטיפול ? אני באמת לא יודעת כבר מה לחשוב
היי זו תקופה קשהמצפה בקרוב22
אני מבינה אותך..באמת. קשה להרפות כינורא רוצים.. אם נקלטת בעבר ויש ביוץ תמשיכו לנסות.. בעה יגיע
קחי לך תקופה שאחרי זה תתחילי לעשות בירור יותר מקיף.. אם תרצי מוזמנת לפרטי.. לצערי הספקתי לצבור נסיון כמעט בכל הבדיקות..

מאחלת לך שלא תגיעי לשם
איזה סיפור אמון מחדש
היי יקירה. נשמעת דרך לעבור... כמה לא קל. והריון ראשון.ציפי כהן
זה קשה מאוד. חיבוקים על זה!

בנוגע לכניסה להריון לאחר הפלה- אכן לפעמים לוקח זמן להיכנס להריון, נורמלי לחכות שנה לכניסה להריון כי לא כל ביוץ תמיד מאפשר כניסה להריון, יש הרבה תנאים שצריכים להתאים על מנת להיקלט, ושנה (אפילו שנתיים, יש אומרים) זהו זמן סביר לנסות.
במקרה שלך היתה חסימה ברחם, ושטיפה אחת פתחה אותה. זה נהדר שעליתם על הבעיה. כעת אתם יכולים לחזור לנסות, בידיעה שאכן היה משהו שמנע את הכניסה להריון.

אם אני קולטת נכון, הרופא אמר לחזור לטיפול לאחר נסיון אחד. זה מעט לא ברור לי למה אבל אולי הוא ראה שקשה לך להמתין? יכול להיות שזה היה מענה רגשי אבל לא פיזי...?
איני יודעת מה הביא אותו לומר לך לחכות רק חודש אחד לפני התחלת טיפול, אולי יש משהו שאני לא מבינה. לפי מה שנשמע לי, הוא פתח את החסימה ומאפשר לכם להתחיל לנסות מחדש. הזמן הנורמלי, כמה מתסכל, הוא שנה של נסיונות...
בעיניי אתם יכולים לנסות, ואני מקוה בשבילך שהפעם הקליטה תהיה מהירה. אם קשה אתם יכולים לפנות לרופא לאחר חודש או יותר, ולהתחיל טיפולים כלשהם.

חיבוק חם על הדרך שאתם עוברים,
תאפשרו לה לחזק את הקשר ביניכם. דברו על מה שאתם חווים ומרגישים וצריכים בתוך זה. זה דבר שיכול להעצים קשר ולהצמיח אותו.
היי תודה רבה אהובהנעמה885

היי תודה על כל העידוד ,

 

האמת שנראה לי שהרופא שלי כבר לא יכול לראות אותי , התעקשתי נורא ללכת לצילום גם כשהוא טען בעקשנות שאין למה ובסוף העקשנות משתלמת ,

 

כשהלכתי אליו עם התוצאות השבוע הוא ישב להראות לי שהכל בסדר את כל התהליך את מה שפתחו ואיך זה נראה כיום (לציין שאני חרדתית מאד זה מיותר) 

שאלתי אותו מספר פעמים מה יקרה אם אני לא אצליח לבד רציתי מאד להחזיק במשהו לדעת שיהיה בסדר והוא ענה לי שאם עד חודש תשיעי אני לא אכנס לבד הוא יתחיל טיפולים ולא כי אני לא לוחצת עליו בגלל שיעבור בדיוק שנה מאז ההפלה .

באיזשהו מקום אני די גררתי את השיחה לשם אבל פיתאום שהוא אמר את זה ניהיה לי רע ממש , אני לא מבינה מה לא בסדר אצלי  ומה אני לא עושה נכון ... למה פעם הצלחתי והיום לא ...

נשמע כאילו הפחד שלך הוביל אןתו לומר את האמירה,ציפי כהןאחרונה
ואז כשאמר שתבואי בעוד חודש - זה כאילו מימש את הפחד שלך... נראה כמו מעגל של פחד שלבסוף מימש את עצמו...
יקירה, הפחד שלך חזק. את מפחדת שמשהו לא בסדר. את מפחדת שהרופאים יגידו אמירות קשות או מפחידות.
זה באמת מפחיד.
רק שימי לב שמרוב שפחדת זה באמת הגיע, והרופא כמו מימש את הפחד שלך...

אולי שווה לעבוד על הפחד, כי הוא מסנוור ומעוור וקשה לראות מעבר לו.
שווה לעבוד על נשימה, על מחשבות טובות ודמיונות טובים, כדי להכניס מעט יותר רוגע לסיטואציה.
וללכת צעד צעד, באמונה ובתקווה שאת בסדר.
שהגוף שלך, עם כל מה שעברת, הוא בסדר.
ושיהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה בסדר.
אמן.

חיבוק חם!!
אובדן של הריון זה אירוע מטלטל וכואב מאדאמון מחדש
מאד הגיוני שתחפשי שיבינו אותך.

מה הרופא אומר? יכול להיות שהגורם לכך שלא נכנסת להריון זה הסתימה? אם כן, אולי לא כדאי להתחיל טיפולים בתשיעי. כי זה לא באמת שעברה שנה אם הסתימה יכולה להיות הגורם.

אז אני במעגליותאנונימי (פותח)
אחרי שחיכיתי ככ להריון שלא הגיע וקינאתי בכל דבר שזז- עברתי לשלב של השלמה עם המצב- עברתי לשלב שכבר כיביתי את הרצון הזה לילדים ולא בא לי להפעיל אותו כדי לא להתאכזב שוב..
אז עכשיו לא בא לי ילדים, ולא רוצה לעורר את הרצון.
הורדתי אפליקציה של מעקב הריון כדי אולי כן לעורר את הרצון, לא יודעת אם יעשה לי יותר טוב או יותר רע שאחזור לבכי שלי..
אוי אהובהמצפה בקרוב22
מבינה אותך ככ..כמוני כמוך .. הלוואי שה' ישמע תפילותייך. לפעמים מרוב ייאוש שאנשים אומרים לי לא לדאוג,זה יגיע כבר הפסקתי אפילו לענות..
מחבקת אותך
סבתא שלי, עליה השלום, כשהיתה רואה אותי היתה אומרת תמיד:ציפי כהן
"ציפי, יהיה לך. עוד יהיה לך. אל תדאגי..."
מצד אחד זה החמיץ לי בלב, מצד שני נטע תקווה.
אחרי 5 שנים מאוד מתישות, באמת היה... וזה היה מופלא.

לא יודעת למה זה עלה לי, אך אני משתפת כי אולי זה דבר שיכול לתת תקווה. גם לאחר זמן ומסע ומעגלים וקושי גדול- הדברים יכולים לעבור תהליך, שינוי וגם התחדשות. וזה קורה. רבות.

אני שומעת ממך שהתעייפת מההמתנה, ואני רוצה לומר לך שזה בסדר להתעייף. אינך חייבת לרצות כל הזמן, לפעמים דווקא טוב להניח לפעמים את הרצון ולתת לעצמך להיות במקום נפשי אחר.
אולי הנפש מבקשת מעט אוורור מהעיסוק בכך?
אוולי באמת קשה לך לחשוב על זה כשזה כך לא מגיע?
ואולי באמת עכשיו את לא רוצה, ולמרות שהכל מסביב נראה הגיוני שתרצי, ואולי אפילו יש לחץ סביבתי לרצות עוד הריון- אולי באמת כרגע אינך רוצה. זה גם לגיטימי!
אפשרי לעצמך תנועות בנפש. זה בריא בעיניי לא להיתקע אלא לאפשר לעצמינו להרגיש תחושות שונות.

בנוגע לאמירה על לחזור לבכי- בעיניי זה לא תמיד טוב.
אולי דווקא טוב לך כרגע להיות במקום שמח,משלים או נהנה מדברים אחרים?
מדוע לא?
האם את חשה אשמה על זניחת העיסוק ברצון להרות? כאילו אם תהני מהחיים זה יגזול משהו ממך?
אני מציעה להיות, לשמוח ולאפשר לעצמך להיות גם במקומות אחרים. אפשר גם לבכות אך ודאי לא בכח וודאי שלא חובה.
אם טוב אז טוב... וזה הכי טוב.

שיהיה לך טוב.

חיבוק!
וואו! תודה רבה על התגובה שלך ושל מצפה בקרובאנונימי (פותח)
זה ממש עוזר!!
פשוט פתאום מרגישה שלא באתי לי, וגם אם יבוא הריון לא יזיז לי ממנו.. מה שבטח לא נכון.
בעלי בדיוק אמר לי שנראה לו שיהיה קל לעורר את הרצון, אז לא כדאי לעורר אותו מוקדם מידיי..
כמו שלפני כמה חודשים אמרתי לו שבגלל לא בא לי ילדים מייאוש כזה, ואחרי שבוע שמעתי שגיסתי בהריון ומיררתי בבכי, אז בעלי שמח כי אמר שזה שאני בוכה מראה שיש לי את הרצון מאוד.
ברוק שיש לי את הרצון, עכשיו הוא מושתק ותכלס זה טוב כי לא יכולתי לחיות בתקופה שכל ילד ברחוב גרם לי לבכות.
פשוט ציפיתי להכנס להריון מתוך רצון עמוק, וכנראה הרצון יהיה רק תוך כדי ההריון..
אני חושבת שאת רוצהמצפה בקרוב22
פשוט את עייפה מהציפייה ומהחיפוש פתרונות וכנראה זה הפתרון שכרגע הכי טוב לך איתו. כי אולי אם לא תרצי זה יכאב פחות.. אני ממש מבינה אותך אני ככה גם.. המון פעמים פשוט חשבתי שאולי בכלל אני לא אדע להסתדר עם ילדים אז זה טוב שאין לי.. ואחכ שוב חוזר העצב. תני לעצמך להרגיש מה שעושה לך טוב ואל תצטערי. אין שומדבר שבגללו זה לא קורה.. את בסדר גמור, ותעשי מה שעושה לך טוב על מנת להתמודד..
שוב חיבוק
חחחח...אז עכשיו המחזור מאחר ביוםאנונימי (פותח)
יודעת שמן הסתם זה לא הריון אלא סתם איחור..
אבל מרגיש לי שהקב"ה אומר לי "חשבת שלא באתי לך הריון?! תראי מה איחור של יום עושה לך.."
והנה אני כבר אחרי בדיקת הריון(שלילית), הורדת 40 אפליקציות של הריון, ובוכה כשנזכרת שמן הסתם זה לא הריון..
;)
אז אני מחכה לזהבאפל
ותמיד יש לי הפרש של 27, 28. בא אחד אחרי 29 ( אף פעם לא קרה לי) ומה? סתם. ומה עוד? מאז מקבלת בכל ערב חג. פסח. שבועות. עוד מעט בטח גם בסוכות מתסכל.


שוקולד. זה הפיתרון הזמני שלי.

ומה לך? מקווה שמה שיגיע לך יגיע בזמן הנכון , אבל שלך לך זה יהיה הרגע הנכון. ונראה לי שאין דרך ללא לחכות/לרצות וגם אין דרך קלה , אבל בעז''ה שתהיה דרך. ובעז''ה שיהיה לך טוב.
חחחחחח...אני עדיין חיה בסרט שאני בהריון בגלל האיחוראנונימי (פותח)
למרות שבדיקת הריון שלילית.. בינתיים כיף לי.. תמיד לפני מחזור אני הורמונלית בטירוף, אז אומרת לבעלי שיש לי טפשת הריון( מדומה) ומשגעת לו את המח..
המכינה אותו לבכי שיגיע כשיגיע מחזור..
יקירה, הנה הראת לנו כמה את כן רוצה ומצפה ומקווה כל כך...ציפי כהןאחרונה
וכמה המעגלים באים והולכים וחוזרים ושוב באים...
הכל בסדר בזמנים שכאלה.
להרגיש, לא להרגיש
לכאוב, לא לכאוב
להיות עם מה שאת.

ואני מציעה אולי להמתין מעט עם הבדיקות והמסקנות כי כל איחור קטן כבר מעלה מחשבה אולי זה הריון, ואז הנפש משתגעת מציפייה, וכשמגיע המחזור זה מרגיש כמו עוד אבדן קטן מרוב צער.
אולי שווה להמתין כמה ימים לפני שבודקים.
ואולי ממש אי אפשר... אבל שווה לנסות.

חיבוק!!!
ציטוטק במעייני הישועאורית13
לא נעים לי כבר לשאול בפורום השכן..
הפסיק הדופק ב 8+3 בהתחלה חשבתי על גרידה- יותר מהיר וקל, אבל מפחדת שיזיק לצוואר הרחם, אז אולי בכל זאת לעשות את ההשתדלות וללכת על הכדורים.
איך התהליך במעייני הישוע?
כיוון שזה סיפור של כמה ימים ומעייני הישוע הכי קרוב אלי מבחינת מרחק
היי יקירה, איני יודעת לענות לפי בית חוליםציפי כהן
בדרך כלל התהליך די דומה, בשינויים קלים. מזמינה אותך להסתכל בשרשור הנעוץ כאן למעלה, על הפלה, גרידה ציטוטק ומה שצפוי בכל אחת מהן.

אני מניחה שאת חווה חוסר ודאות וזה בהחלט לא קל.
מחבקת אותך!!
מה שלומך עכשיו?
ספרי אחר כך איך היה, אם מתאים לך.
כן , חוסר וודאות משגעאורית13
עוד לא הייתי בבית חולים, יש לי משבו מאוד חשוב לסיים ביום חמישי, ואז אתפנה באמת לתהליך של סיום ההריון.

היום יש לי תור לרופאה שלי, אולטרסאונד שני בעצם, לוודא שאין שינוי, גם אתייעץ איתה עוד, נראה..וכוללי בתתקוחה שפתאום יתפתח טבעיי. ביננתיים
מקווה בשבילך שיעבור בטוב. חיבוקים.ציפי כהן
אני עברתי ציטוטק וגרידה במענייני הישועה. הריון ראשוןאנונימי (2)
טרי טרי.
אתמול גרידה, שבוע שעבר ציטוטק.

הלכתי לרופאה בישוב בשבוע -9-10 וכשלא היה דופק שלחה אותי לשם. אמרה לי שהם מחזקים ממש במקרים כאלה והיא אכן צדקה.
עשו us, ולבסוף נתנו כדןרים כי חששתי מהרדמה מלאה...
לא עזר לי. היה לי שלשולים חזקים וכתם והפרשה, ולא יותר מזה.
השבוע חזרתי לרופאה והיא ראתה שהכל מלא, שלחה אותנו שוב למעייני הישועה, שם בדקו אותי שוב עם us ואז החלטנו על גרידה.
למחרת (אתמול) כבר נקבע לנו תור. הייתי צריכה לקחת אנטיביוטיקה ערב קודם, וציטוטק בבוקר כדי להרחיב קצת את הרחם, ולהיות בצום כמובן. קיבלו אותנו באשפוז יום, מחליפים בגדים (חייבת לציין שממש מקפידים שם על צניעות, שני חלוקים קדימה ואחורה), הרופאים באים ומדברים איתך, מסבירים לך, מרגיעים אותך, ממש ממש מחזקים.
מתעוררים בהתאוששות.. היו לי כאבים כמו צירים (זה מה שאמרו לי. אף פעם לא הרגשתי... מתברר שזה בגלל שנותנים גם פיטוצין), הם נותנים משהו חם לשתות אם מבקשים, משהו מלוח, מעדן. גם כשמשחררים אז בנחת. בודקים שהכל בסדר, שואלים...
יצאתי משם בהרגשה טובה בגלל היחס. את הכאב הנפשי עצמו כבר עברתי בשבוע של הציטוטק. גם עכשיו זה קצת קשה אבל אנחנו מחוזקים יותר. ובשבוע שעבר באמת שהיה לי קשה. בכיתי הלוך, בכיתי חזור.. זה מבהיל ועצוב.. ומבינים שזה גם יכול לקרות. וכמו שאמרו לי גם שם וגם המשפחה, השם ברחמים גדולים החליט להפסיק את זה כי כנראה יש משהו לא תקין בעובר והגוף לא יכול להתמודד עם זה. הוא עושה איתנו חסד. ושם אמרו לנו שסה"כ זכינו להיות שליחים לעשות תיקון לנשמה שהייתה אמורה להגיע.


זה הליך קצר ופשוט, אותי זה הלחיץ שפתאום אני צריכה לעבור הרדמה... אני כל כך לא אחת של בתי חולים אז מה פתאום זה עובר עליי כל זה...
אנשים באמת טובים שם. שנגיע לשם רק לטוב בע"ה...

המון טוב.

בכלל התלבטתי אם לפרוק את זה איפה שהוא וכל פעם נכנסתי ויצאתי.. הייתי צריכה כנראה לראות את ההודעה שלך כדי להוציא את זה... כתבתי גם בכלה הדרך..
ואי, תודה רבה! ממש הרגעת אותי!אורית13
עבר עריכה על ידי אורית13 בתאריך כ"ב בסיון תשע"ט 19:08
אני מאוד מאוד מאוד מתלבטת בין ציטוטק לגרידה,
שבוע שאני יודעת שהפסיק הדופק, כמה ימים בכיתי ללא הפסקה, אחרי שבת התחלתי קצת לתפקד, להשלים, היום הייתי אצל רופאת נשים, לעשות אולטרסאונד שני, אפילו שהייתי ללא ציפיות, ובכל זאת. היא הגדילה וחוץ מלהגיד שאין דופק ושום דבר לא מתפתח גם החליטה לתאר שהעובר כבר מתיל להתפרק((( איזה חוסר רגישות, אם זה היה רופא גבר לא הייתי נכנסת אליו יותר.
תודה על התיאור המפורט, נושא הצניות באמת מרגיע, אותי הכי מפחיד בתהליך הגרידה שלא יווצר נזק לרחם/ צוואר הרחם..לכן שוקלת לנסות צייטוטק..אבל כל הטרטור הזה במקרה ולא מצליח הוא כל כך קשה, גם נפשית גם מעשית...
ועוד פעם תודה ענקית על השיתוף! עוזר לי מאוד!
אנונימי (2)
זה ממש קשה לשמוע שאין דופק.. שוב ושוב..... מבינה אותך...
קחי את הזמן שלך להתאבל...
אמרו לי שהכדורים מתאימים עד שבוע מסויים... אחרי זה, זה פשוט לנסות... אני החלטתי קודם לנסות עם הכדורים..
אני בטוחה שהם יעשו הכל כדי למנוע נזק. הרופאה שם ממש הרגיעה אותי... ואני באמת מתפללת שיהיה טוב.... גם אני חששתי מזה ממש ובע"ה נדע את זה רק בהריונות הבאים לא?

מאחלת לך בריאות וטוב! מחזקת ממש!
ועוד שאלה, ביום של הניתוחאורית13
מתי שחררו אותך, כמה זמן לקח כול השהות בהית החולים?
ובחדר ניתוח נוכחות נשים אחיות? או רק גבריםאורית13
מאוד מלחיצה אותי הסיטואציה להיות אישה יחידה , במצב כזה חשוף ופגיע בין רופאים ומרדימים גברים
הייתה מישהי שליוותה אותי ממש מהמתנה עד לחדר ניתוח,אנונימי (2)
הייתי איתי עד שנרדמתי.
ממש אמרה לי כל הזמן דברי חיזוק. עודדה אותי ממש. מאחלת לך שגם לך יהיו אנשים טובים כאלה.
היתה אישה נוספת, אולי היא המנתחת, לא שאלתי אפילו.
והיו שניים שלושה נוספים, שני מרדימים אני חושבת ומנתח נוסף.
במעייני הישועה ראיתי בתקנון שתמיד תהיה נוכחות של אחות או מלווה כשגבר בודק אישה. בטוחה שקל וחומר בניתוח כזה היתה נוכחות של רופאה. האמת, לא שאלתי... ישנתי חזק
איזה יופי! כל כך מרגיע!אורית13
, כי לא יהיה לי מלווה, סביר להניח שבעלי יביא אותי ויחזור לקחת, וכל כך דאגתי איך יהיה כל הזמן הזה לבד שם, מי ישמור לי על התיק וכו'
יש ארונית לשמירה על הדברים, מאמינה שאם תבקשי אז ישמרואנונימי (2)אחרונה
על זה....
אין מישהו אחר מהמשפחה, חברה?
הוא לא יכול להישאר איתך?

וכמובן שאת מקבלת כמה ימי מחלה...
היינו 7 שעותאנונימי (2)
לקח שעה בערך עד שהכניסו אותנו, מהסיבה הפשוטה שלא היה מקום..... ואז עוד שעה בערך עד שנכנסנו לניתוח..
לפי מה שבעלי אמר, הייתי שם בערך שעה... לפחות מהרגע שהוא יצא ועד שנכנס חזרה... התאוששות של שעתיים שלוש לדעתי וכבר הייתי יכולה לצאת..
עצות.. איך להתכונן.אנונימי (פותח)
אני בתחילת היריון שבוע 6 אחרי כמה הפלות... יודעת שיש מצב שיגידו שהפעם הכל תקין ויש דופק אבל גם יודעת שעלול להיות הפוך... מפחדת שוב להיכנס לטירוף... עצב.. דיכאון.. רוצה להכין את הקרקע למקרה ש... למקרה שהטכנאית תעשה את הפרצוף עם הפה ותכווץ אותו ותגיד תראי.. אני לא רואה דופק.. אמאלה.. רק המחשבה צמרמורת... אין לי כח שוב בפעם השלישית לתהליך. איך מתכוננים בנפש? לגרוע מכל? האם עדיף לא לחשוב על זה ולהדחיק? או להיות אופטימים? מה אתן מציעות לי? יש לציין שיש לי ילדים בבית.. ברוך ה'... עשו לי בדיקות ולא נמצא כלום. וכעת הרופא שהתייעצתי איתו מאמין שנותר רק להתפלל כי אין כלום. וגם עוד רופא טען זאת. קיצר עכשיו צריך להחליט איך עוברים את התקופה הזאת.... עד לא.ס ומא.ס...ה' יעזור.
אחרי 2 הפלות.. שכחתי לצייןאנונימי (פותח)
היי יקרה, חיבוק חם!!ציפי כהןאחרונה
מעניין אותי לדעת מדוע הרופאים אומרים שאין מה לעשות מלבד לחכות. תוכלי לשתף מעט על ההפלות הקודמות- כיצד הן קרו?
חיבוק על כל זה. מאוד.

אני שומעת ממך חוסר רצון להתחבר לעובר או להריון,
שומעת ממך פחד גדול וכאב על מה שהיה, שמחובר במידת מה למה שכאילו, אולי, עתיד להיות.

אני חושבת שאולי היינו רוצים להכין את עצמינו מראש לגרוע מכל כדי לא להיפגע או להתאכזב כאשר הוא מגיע, אך מצד האמת אין בזה ממש. אולי זה לא באמת יעזור לנו בזמן אמת...
אני מתכוונת,שדבר כזה הוא תמיד מזעזע ותמיד קשה ביותר, ונראה לי שחבל לסבול מראש, לוותר מראש, להתאכזב מראש, רק כדי לא להתאכזב אחר כך.
אם תקרה חלילה הפלה- זה יאכזב וידכא ויגרום לכאב כשזה יקרה. כנראה.
בינתיים, כל עוד לא קרה... אולי שווה דווקא לעבוד על כח, אופטימיות ושמחה, לפחות שבזמן הזה תהני...?

מישהי אמרה לי פעם שגם אם יודעים שמשהו רע עומד לקרות, אף פעם אי אפשר באמת להתכונן אליו עד שהוא ממש קורה.
אני כן מציעה להיות ערניים לאפשרויות השונות, אבל כן לתת דגש על הנאה, על הרגעה ועל תקווה. אולי הפעם יהיה שונה....?

אני חושבת שבגלל שאין הרבה מה לעשות, לפי דברי הרופאים, התחושה היא שזה קשה שבעתיים. זה רק לשבת ולחכות. קשה.
מציעה לעבוד על נשימות,על דמיון טוב לאו"ס טוב, ועל אופטימיות.
ואם קשה להתעסק עם זה- לנסות להעסיק את עצמך עם דברים אחרים.

מחזיקה לך אצבעות!!!
אז זה כן הריון.אנונימי (פותח)

אז אספנו כוחות - אבדן הריון

 

 

בחודש הראשון אחרי שהפסקנו למנוע - מייד נקלטתי.

ואני לא מרגישה כלום לגבי זה.

כלום כלום כלום.

 

 

הלב כנראה לא מעיז לשמוח.

הוא רוצה להיות בטוח שיש לו בשביל מה.

 

 

מזדההאין ייאוש בעולם
אני בהריון אחרי הפלה
מודה לה' הודיה ענקית!
ומצד שני מרגישה שאני בהכחשה.
אני מלאת פחדים.
התקופה הזאת עד לבדיקת דופק פשוט סיוט.
ממש קשה לי.
במתח נוראי ממה יהיה.

רוצה כבר להעיז לשמוח
ואני ממש רוצה להגיע לרגע שאני ארגיש כמוכן באפל
בעז''ה שיהיה לכן הריון בריא ושתצאו בידיים מלאות!
מקווה שתרגישי יותר טוב מאחלת לך בקרוב הריון, ללא פחדים!!אין ייאוש בעולם
הלוואי. מקווה איתך. אמן.ציפי כהןאחרונה
מזדההה כל כךראשית אמונה
אחרי 2 הפלות. האחרונה הייתה טראומטית גם נפשית.. מגלה לפני שבועיים היריון.. ומאז במן אפטיות. אין סטרס. אין שמחה. אין עצב. אין כלום.. חוץ מתפילה לה' כל יום.. חוץ מלתת צדקה כל יום כדי להציל את העובר. חוץ מלשאת מאגניט= חתיכת ברזל..(קראתי בליקוטי עצות שזו סגולה למפלת). חוץ מלהכריח את הבעל להגיד את הקטע מתפילת חנה של הצדקה והתפילה שאישתו לא תפיל. חוץ מזה שאני אומרת את כל התפילות בתפילת חנה שיש(של האישהבימי היריונה)... כי לא נשאר לי כלום חוץ מזה. כי שום רופא לא מאמין אחרי הבדיקות שעשיתי שיש משהו שאפשר לתת. כי אין שום אינדיקציה שיש. עשית כל השתדלות... החרדות לא מתפרצות.. כי אין לי כח לעצור את החיים.. אני מובילה. לא ההיריון כמו פעם קודמת.. אני אשמח ואחיה עד אבוא שילה.. עד ההתמודדות הבאה...מקווה שזאת תהיה הלידה, ההתמודדות הטובה היחידה והבריאה.בשורות טובות לכולן. יקרות ואהובות
כמה קשה להרגיש משהו בכלל, אחרי חוויה כה קשה של אבדן.ציפי כהן

באמת, הריון לאחר אבדן הריון הוא חתיכת נושא.

זה משהו שכל כך מצפים לו, עורגים אליו, מקווים, מתפללים, מנסים... 

ואז כשהוא באמת מגיע- ההרגשה היא כאילו אין מילים, אין יכולת לשאת את כל הרגשות, אולי זה מציף מדי אז סוגרים את התריסים ולא מעיזים להרגיש כלום?

אולי חוויית התקווה שהתנפצה פעם אינה מאפשרת להרגיש כלום מהפחד שמא שוב תתנפץ?

אולי הכאב, על מה שהיה, מתחבר איכשהו לפחד האיום על מה שעלול אולי להיות? (רק שלא, רק שלא, רק שלא!!! אבל הפחד שם... ומה עושים איתו?!)

אולי חוסר רצון להיקשר כי אם ניקשר ואז נאבד, ההרגשה היא שלא נוכל להכיל יותר את הצער הזה...

אולי חוסר רצון לשמוח, כי מיד מבטלים מבפנים: אבל זה הרי כל כך שברירי, ומי אמר שיימשך, ואיך יימשך, ומה יקרה...

הפחד משבית כל רגש אפשרי, אולי אפילו משתק.

נראה לי כאילו כמעט אי אפשר אחרת במצב הזה.

פשוט לא להרגיש, כי אחרת התחושות מורכבות מדי, מסתבכות מדי, כואבות מדי, בלתי ניתנות לחשיבה...

 

אז לא מרגישים.

אולי עדיף כך.

 

יקרות,

הריון לאחר אבדן.

קשה מאוד לחוות את כל הפחדים והחרדות, הייאוש והמילים המבטלות, ולצידן את התקווה, הרצון, האהבה, השמחה הזהירה...

קשה לחוות את הכל יחד.

 

אני מציעה לאפשר לדברים להיות שם עם כל המורכבות שלהם.

להבין שיש גם את זה וגם את זה.

ושהכל כה לגיטימי בתוך ההקשר הזה של חייכן כרגע.

להבין שיש תקווה ואפשר להאמין שיהיה בסדר, ולצד זה להבין שאי אפשר לדעת כלום עד שבאמת המציאות מראה שאכן זה יסתיים בידיים מלאות ובריאות.

 

הריון לאחר אבדן הוא תקופה מטלטלת וכואבת, מלאה בתנועות בין בליל הרגשות.

 

מה שאני מציעה זו עבודה פנימית על נשימות, הרגעה כמה שניתן, מחשבה טובה, דמיון טוב של המשך הריון תקין,

וקבלה של המצב הנפשי שבו אתן נמצאות כרגע.

זה מובן ולגיטימי והגיוני כל כך.

 

ועוד אני מציעה- לעבור כל תקופה בנפרד. לחלק את ההריון לחלקים קטנים. לעבור מבדיקה לבדיקה, או אפילו לחלק לימים. לעבור את היום הזה בהצלחה... זו משימה.

ואחר כך את היום הבא.

תהיו יותר בהווה, פחות בעבר ובעתיד. אנחנו הרי חיות כאן ועכשיו, למרות שהתודעה נמצאת אי שם... 

הגוף כאן. ועכשיו. היו איתו.

 

מחבקת כל אחת ואחת מכן, באהבה!!

 

(וזה עושה לי הרגשה שצריך לפתוח קבוצת תמיכה לנשים בהריון לאחר אבדן. המממ...)

וואו ציפיאנונימי (פותח)

תודה על התגובה המושקעת והארוכה,

תודה על ההכלה וההבנה.

 

את מדהימה!

 

 

(וכאן זה סוג של קביצת תמיכה)

❤תודה לך! באהבה. (אכן קבוצת תמיכה)ציפי כהן
תודה ציפי. תיארת מנעד של רגשות בצורה מדוייקתאין ייאוש בעולם
יש כאן מישהי שמקבלת קלקסן בהריון?אהבה של אימא
אשמח לדבר איתה, כאן או בפרטי
אני קיבלתי. מוזמנת לפרטי או כאן, מה שתרצי. באהבהציפי כהן
האמת שאני קצת אוכלת סרטיםאהבה של אימא
עוד לא עשיתי בכלל את הבדיקות דם, אמרו לי לבוא עוד שבועיים בערך. אבל אני ממש לא רגועה.. נורא חוששת מהתוצאות.
מפחיד אותי להזריק לעצמי ועוד בבטן... מקווה שלא אצטרך, אבל החשש לא עוזב אותי..

לכן רציתי לשמוע ממישהי שעברה את זה, מה היא מספרת.. והאם נשארים על הבטן סימנים של דקירות... לא שאכפת לי הבטן שלי לא מהממת, אבל עצם הסיבה שאלה סימנים של דקירות עושה לי דיי רע...
אני כאילו במקום של חשש מתוצאות של בדיקות שעוד לא התבצעו, וכבר אוכלת סרטים שאני צריכה לעבור את זה..

חושבת איזה חודשיים מורטי עצבים מחכים לי.

עוד שאלה - הריון אחרי עובר ללא דופק בשבוע 16+ נחשב הריוו בסיכון? ואם כן אז מה ההשלכות של זה?

וקצת יותר "מהבטן" - כשקלטתי היום מה זה אומר אם יש לי קרישיות יתר כעסתי כל כך כי חשבתי על זה שאם ייצא חיובי יהיה לי כל כך קשה לקבל את זה ואני אכעס ואבכה ואבטיח שאני לא מוכנה ככה לעבור הריון ואני מוותרת על הכל..... אבל אני לא באמת אוותר ואני אדקור את עצמי כמה שיהיה צורך, והמחשבה הזאת עוד יותר גרמה לי תסכול כי זה כמו מקום ללא מוצא, שהרצון שלי גובר על הכל גם אם זה מכעיס ומעצבן אותי אני כאילו אעשה את זה בעל כורחי כי אני אעשה הכל בשביל עוד ילדים...

זהו. יצא מבולבל ולא ברור כי אני כותבת ובוכה... דיי נסערת.... סליחה 😣
קרעת לי את הלב. כואב! החששות שלך כל כך מובניםאמון מחדש
הלוואי שתצליחי להכניס אופטימיות עד הבדיקה,
בע"ה עוד יכול להיות שהכל תקין. יש תקווה!
קשה. קשה לאחוז בתקווה. כל כך מבינה אותך.
תודה🙏אהבה של אימא
בעלי מנסה להבין למה אני מתעסקת בזה..
נורא קשה להסביר כי לכאורה אין סיבה בעולם.. אף אחד לא איבחן לי כלום... אפילו עוד לא לקחו לי דם עוד אין מה לבדוק....

ניסיתי להסביר לו ואמרתי לו שכשנודע לנו שהעובר מת אף אחד לא הכין אותנו לזה.... לא היה סימן מקדים, לא היה זמן לתפילות, לא היינו בין ייאוש לתקווה... זה פשוט היכה בנו. הוא מת. וזהו. עובדה גמורה.
ואני במקום שלא רוצה שוב להיות מופתעת... רוצה לדעת מה מצפה לי... רוצה לדעת מה המשמעויות של הבדיקות שאני הולכת לעשות.
כי עכשיו כשאני קוראת על זה יש בי תקווה שלא אצטרך. עם כל הפחד והחשש הגדול ובאמת שזה נורא מלחיץ אותי ככל שאני קוראת, אבל אני לומדת מה זה עם תקווה שאני סתם לומדת...... כך שבע"ה כשיתברר שהכל בסדר אשמח כל כך. ואם ח"ו אגלה שיש בעיה, אז אדע במה מדובר, ולא אקבל את זה כרעם ביום בהיר.

זה הכי טוב שהצלחתי להסביר.

לא נראה לי שהוא הבין 🤷‍♀️
מבינה מאד מה שכתבת ומזדההאמון מחדש
גם אני מרגישה שנהייתי ככה.
יותר מחפשת לדעת מה קורה אילו כך וכך.. ובאופן כללי יותר להיות מודעת למנגנון הפוריות ואיך הוא עובד וכו'
יש בזה קצת אובדן התמימות
מרגישה על עצמי שאני מנסה לשים לב שזה במינון, מצד אחד כמו שאמרת הידע מרגיע, מצד שני 'מוסיף דעת מוסיף מכאוב' וצריך לדעת איפה לעצור...
בגלל שפעם אחת היינו בצד הלא נעים של הסטטיסטיקה אז התחושה היא שתמיד משהו יכול להפתיע ח"ו. אבל למרות שנכווינו אני משתדלת להאמין בטוב, להאמין שבדכ הדברים הם פשוטים. לזכור שרוב ההריונות מסתיימים טוב. מנסה לאחוז בשאריות התמימות ולא לתת לה ללכת.

יכולה להגיד לך על עצמי שהיה לי כביכול "הכנה" כי שבוע ומשו לפני ההפלה היה לי דימום וכבר התחלתי לחשוש שמשו לא טוב.
ולמרות שקצת הכנתי את עצמי, זה תקף אותי כרעם ביום בהיר. יש דברים שאתה אף פעם לא יכול להיות מוכן אליהם! ואני עוד חשדתי כבר לפני הבשורה שמשו אולי קורה, ועדיין שום דבר לא הכין אותי לזה... זה פשוט בום. אז קל וחומר את שלא היה לך שום הכנה.
מעניין מאוד מה שכתבתאהבה של אימא
קודם כל לגבי אובדן התמימות, אני קוראת לזה אובדן של ביטחון בטוב. וכן, זה באמת הולך לאיבוד וקשה להחזיר אותו.... היה לנו ביטחון שיהיה בסדר... היה לנו קל יותר להאמין שיהיה בסדר.. ואחרי שנפל עלינו משהו, אנחנו כל הזמן במוכנות, שלא נופתע שוב....

לגבי זה שהייתה לך איזו הכנה, את אומרת שתכלס זה לא באמת הכין אותך... וזה כל כך נכון... המוח שלנו כנראה שומר עלינו באיזה מגננה כזו שלא נפנים ולא נבין..
אחד הדברים שהכי קשה לי איתם הם הזיכרון הזה ששכבתי באולטרסאונד והייתה דממה... והרופא המשיך לבדוק ולא אמר כלום... וניסיתי להבין למה הוא לא מדבר ולא אומר מה הוא רואה.... ניסיתי לחשוב על סיבות... אבל לא עלה לי בראש שהעובר מת. שאין דופק. חשבתי שפשוט הוא לא משמיע לי את הדופק ותהיתי למה, לא עבר לי בראש שפשוט אין!! אין מה להשמיע....
ואז כל פעם ששיחזרתי את מה שקרה הרגשתי מובכת.... איך שכבתי לי שם ולא הבנתי כבר מהשקט..... איך שכבתי שם והוא היה צריך להגיד לי, ולא הבנתי לבד.....

אבל אני יודעת, שלכאורה לא הייתה לי סיבה בעולם לחשוב אחרת.... היה לי ביטחון בטוב.
אין שום סיבה בעולם שהיית חושבת על זהאמון מחדש
במיוחד לא בשבוע כזה של ההריון.
כבר עברת את השליש הראשון. למה שתחשבי על זה?

ומעניין שגם אני לא יכולה לשכוח את השקט ההוא. הארור.
ואני דווקא הבנתי כבר מה זה השקט הזה (כי היתה לי "הכנה"), אבל כל עוד הרופאה לא אמרה, החזקתי בתקווה שאולי אני מדמיינת. עד לבשורה. זה שקט שלא ישכח לעולם.

(מבחינתי חלק מאובדן התמימות זה אובדן של המחשבה שהדברים הם פשוטים וטובים, מתחתנים אופס יש בטן אופס יש ילד.. זה התמימות...)
תודה שאת משתפת.. זה באמת עוזראהבה של אימא
להרגיש שיש מי שמבינה מה עברתי..

קשה לשתף את מי שלא מבין (ושלא יבינו בע"ה)
טוב להכין את עצמך. ידע הוא כח. רק שימי לבציפי כהן
שהידע הזה לא יכניס אותך לסרטים, כי אז הוא מחליש דווקא ולא נותן כח.

לאט ובזהירות.

חיבוק!
סליחה שאני מתערבת..לב אוהב

אבל אין אופציה לקחת כדור במקום הזריקה?.. ניסית לברר? 

 

אין אופציה.. אם הייתה, מי הייתה בוחרת זריקה?אהבה של אימא
יש שנותנים כדור אספירין ולא קלקסן.ציפי כהן
זה מתחלק בין השקפות שונות של רופאים.
כן, זה באמת קל יותר רק לבלוע כדור קטנטן...
אספירין הוא בד"כ כשיש חשדממוחשבת
או בעיה מינורית של קרישיות.
ככה הסביר לי רופא.
אני לקחתי אספרין בערך שבועיים
נתקלתי בכל כך הרבה דעות, כי ישנם מחקרים שונים.ציפי כהןאחרונה

כל רופא בסופו של דבר הולך לפי המחקר שבו הוא מאמין, לפי הדרך בה הוא מרגיש שהכי נכון ללכת. 

כמובן יש את המיינסטרים, את מה שרוב הרופאים אומרים, ויש את הסוגים השונים של האמירות בקצוות.
יש כאלה שנותנים רק אספירין לבעיות קרישיות, יש כאלה שממליצים על קלקסן. יש כאלה שממליצים על קלקסן במינון נמוך, מניעתי (40 מ"ג), יש כאלה שנותנים במינון טיפולי (60 מ"ג) ויש כאלה שנותנים מינון גבוה יותר.

אישית קיבלתי קלקסן במינון גבוה למרות שבכלל בדיקות הקרישיות שלי היו תקינות... סליחה שאני מבלבלת אתכן אך זה אכן היה כך. בנוסף, קיבלתי אספירין...

(מי שרוצה להבין לעומק מוזמנת לבוא פעם להופעה שלי בה הסיפור שלי נפרש במלואו ואולי אז יהיה מעט יותר מובן...)

יקירה. אני שומעת את הבלבול וההצפה בדברייך.ציפי כהן
פעמים רבות בשלב ראשון כשדברים נודעים לנו- יש הצפה ראשונית של שאלות, רגשות ומחשבות סביב הדברים. קשה לעכל.
אחר כך לאט לאט אפשר להירגע ולהניח כל דבר בפינה שלו,בתיבה שלו,לסדר רגשות ומחשבות במקום המתאים להן- ולהתארגן על התמודדות נכונה לנפש.

אני קוראת אותך ושומעת בדברייך עצב עמוק על המצב שנקלעת אליו,
הרבה כאב,
חוסר וודאות,
ויחד עם זה כעס על מה שקרה ועל ההשלכות שאולי עלולות להיות.

כעס הוא בריא, הוא מאפשר לך לתת תנועה בנפש לדברים. בעיניי זה נפלא שאת מבטאת כעס, כי זה אומר שאת עובדת עם הרגשות שלך ולא מטייחת או משטחת אותם. את מודעת למה שאת חווה ולפחדים שלך, את חשה כאב וכעס ואת מבטאת אותם. זה נהדר.

אני רוצה לומר לך שלא תמיד הבדיקות אכן מראות שיש קרישיות יתר. לפעמים כן ולפעמים לא.
מעניין לציין שלפעמים יש נשים שדווקא היו רוצות לדעת שיש להן משהו כזה, כי אז הן יכולות לדעת מה היתה הסיבה למה שקרה. וגם לדעת שיש פיתרון. הזריקות בהחלט עוזרות להשאיר את הריון פועם וחי. הן באמת מצילות נשים רבות!
עם זאת,אני מקוה בשבילך שלא תהיה קרישיות והדברים יראו שאת בריאה ואין בעיה כלשהי.

ביחס לשאלות ולרגשות המציפים-
אני מציעה לחלק את התקופה הזו לחלקים קטנים. התמודדויות קטנות. אל תראי הכל כגוש אחד בלתי עביר, חלקי את ההתמודדות ליום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע.
כך קל יותר לעבור שבועות של המתנה לתוצאות.

בנוגע להזרקה-
גם אני פחדתי מהזריקות ולא היה נעים להזריק, אך התרגלתי... זה להזריק בצד הבטן ולא בבטן עצמה.
יש כל מני טריקים שעוזרים,למשל אפשר לשים קרח לפני כן ואז הזריקה פחות כואבת.
בסופו של דבר עזר לי לזכור שאני עושה זאת עבור הבת שלי.
זה חיזק אותי.

אבל... רגע.
את עוד לא שם.
קחי את הדברים לאט.

שרשור על קלקסן יבוא בנפרד בימים הקרובים.

חיבוק


תודה מתחדשתאהבה של אימא
כמה סבלנות יש לך לענות לכל אחת תשובה מפורטת מהלב.
מדהים!

אני יותר רגועה היום.
קצת עצובה, כי מעכלת שיש לי חודשיים וחצי לחכות.. ונראה לי שככל שאחכה יהיה לי מפחיד יותר אחרי זה בהריון. לא יודעת אם זה נכון...
אבל כאילו הפחדים והחששות שוקעים בינתיים.. ואז הם יצופו ויעלו בהריון וזה יהיה מרוחק ומאיים. אולי אני סתם מדמיינת את זה ככה.. כרגע זה עוד טרי ונראה לי שאם כבר אז להיכנס להריון כשאני בתוך זה, ולא אחרי זה להציף את הדברים מחדש...
אבל זה לא משנה, אין לי כאן אופציה אחרת, אני צריכה לחכות אם אני רוצה לדעת מה המצב שלי בבדיקות דם.

מנסה לחשוב על דברים שאני ארוויח בחודשיים וחצי האלה... אולי אעשה דברים כיפיים שאי אפשר בהריון.... צניחה חופשית וכאלה... יכול להיות מעניין להעביר את הזמן בדברים כיפיים...

בינתיים תודה לל, ולכל מי שעוזרת ועונה ❤️
בשורות טובות לכולן
איפה כדאי לעשות הפלה (תרופתית)כבר 40
באיזור ירושלים קופ"ח כללית
באחד מבתי החולים. חיבוק יקירה.ציפי כהן
לא צריך ללכת לבי"ח שיש לו הסדר עם הקופה?כבר 40
למיטב הבנתי לכולם יש הסדר.ציפי כהן
מה הכי קרוב לך?
הכל רחוק.כבר 40
פעם שעברה לפני כמה שנים ,עשיתי גרידה בשערי צדק ויצאתי קצת בטראומה מההתנהלות שהיתה שם. יכול להיות שהשתפר בינתיים? או שיש המלצה על מקום אחר?
אני עשיתי בשערי צדק654654
הפלה בכדורים דרך הנרתיק לפני קצת יותר מחודש היה ממש בסדר בהתחלה הייתי במיןן הרגיל כדי לאשפז אותי אחכ הלכתי למיןן נשים הגעתי ב9בבוקר ב1 בצהורים הייתי בבית.
ועוד שאלהכבר 40

תוך כמה זמן אפשר לחזור לעבודה אח"כ מבחינה גופנית?

אני פשוט עצמאית והתחייבתי לדברים ובנוסף יש לי ילד שנשאר איתי בבית אז צריכה לדעת אם אוכל להסתדר איתו לבד או לבקש מבעלי שיקח חופש?

 

לי אין ילדים קבלתי מהרופא ה שלושה ימים654654
אבל ממליצה שהיה לידך משהו כי לפעמים יש כאבים שקשה לתפקד איתם
מאד משתנה מאישה לאישהאין ייאוש בעולם
אצלי אחרי כמה ימים כבר הייתי בסדר גופנית. (נפשית לא )
היי יקרה. קודם כל חיבוק גדול וחם. נשמע לא קל.ציפי כהן
רופאים נותנים בדרך כלל בין שלושה ימים לשבוע,
לפעמים יש דימומים חזקים או כאבי בטן.
היכולת הגופנית תלויה באישה ומשתנה מאישה לאישה. כך גם היכולת הנפשית.
בעיניי, נכון יהיה לקחת פסק זמן למנוחה ולעיכול של מה שאת עוברת,לפני שתמשיכי במירוץ.

הייתי ממליצה לך להיעזר במישהו ולנוח עוד כמה ימים.
שלושה ימים זה מעט לדעתי.

חיבוק!
תודהכבר 40
חוזרת בי מההסתייגות משע"צכבר 40
הלכתי לעשות את ההפלה בציצוטק בבי"ח אחר, הכל היה בסדר,
אחרי כמה ימים הגיע דימום מטורף והלכתי למיון בשע"צ. כולם שם פשוט מלאכים, אין לי מילים פשוט כולם מקסימים. ועברתי גם גרידה.
אז מי שצריכה הפלה, ממש ממליצה על שערי צדק.
וואו. בתוך סיפורך יש כל מני דברים...ציפי כהן
עברת ציטוטק, דימום כבד, מיון... חתיכת חוויה קשה! חיבוקים על זה.
ושמחה לשמוע על היחס הנעים ומקסים שקיבלת שם!
תודה שחזרת לספר.

מה שלומך עכשיו? כמה זמן עבר?
מתאוששת תודהכבר 40אחרונה
חוזרת באופטימיות זהירהאנונימי (פותח)

 

אומרים שפס זה פס.

 

והפס הזה נראה בבירור היום.

 

חיכינו ורצינו כ"כ אבל שוב הפחד הזה שמתגנב..

 

5 חודשים מהלידה השקטה בשבוע יחסית מתקדם..

7 חודשים מהאבדן של העובר הראשון מבין 2

11 חודשים מההפלה

 

ומתפללים.

לראות דופק תקין בשבוע הבא.

מתפללים שההריון יעבור בלי בלאגנים מיותרים.

שיעבור בטוב. בשמחה. בלי פחד.

מתפללים שיגמר בידיים מלאות בזמן.

 

ומתפללת עם כל המצפות שיגיע גם לכן במהרה.

אמן שיהיה בבריאות ובידיים מלאות! בשעה טובה אין ייאוש בעולם
אמן. בעז''ה ה' ביידים מלאות ושמחות ובהמון בריאות!באפל
וואו. מרגש ומשמח וממלא ברצון לשמור... שרק יהיה טוב!! אמן.ציפי כהן
הפחד הזה כל כך מובן!אמא_מאושרתאחרונה
חיבוק!
ואיזו התרגשות!! בשעה טובה ומבורכת!
בע"ה בידיים מלאות בלב שמח והמון בריאות!
בגיל 26 הרמתי ידיים.מצפה בקרוב22
הבנתי שכנראה ילדים לא יהיו לי. הבנתי למה אלו שהיו נפלו.
בגיל 26 הבנתי שהרזרבה שלי נמוכה. וגם אם יש סיכוי הוא שואף לאפס..אם הייתה לי קצת תקווה היא נגמרה היום.
נגמרו לי הכוחות ואני לא רואה טעם להמשיך עם מינוס סיכויים
חיבוק גדול אין לי מיליםאנונימי (2)
היי יקרה. זה דברים שרופא אמר לך?אמון מחדש
לא..זה הפחד מדבר מגרונימצפה בקרוב22
משהו לא ברור.. שנה שעברה היה גם חשד כזה עם fsh גבוה לא בימים הראשונים של המחזור. בגלל התוצאה נשלחתי לבצע amh שיצא גבוה מאוד (10.5) . היו שתי שאיבות בשתיהן היו 11/14 ביציות, 80% הפריות ולא מעט עוברים. בבדיקות של זקיקים בתחילת מחזור היו בין 16-18 זקיקים.
לא ברור.. נשלחתי לעשות שוב amh.
ואני בכלל מוגדרת פוליצסטית. איך גם פוליצסטית וגם רזרבה נמוכה?
אני ככ מבולבלת ובעיקר מתה מפחד
יקירתי. קודם כל ולפני הכל חיבוק ענק. ההלם מאמירהציפי כהן
או ההלם שמתעורר אחרי ממצא רפואי כזה או אחר הוא עצום. מתעוררים אלפי רגשות.
כאב אכזבה, בלבול . פחד, אשמה, אולי גם בושה.
חרדה, יאוש, כעס....
הרגשות מסתחררים ומסחררים, ממלאים כל פינה, וכמעט שאין מוצא מלבד להיות מוצפת וכואבת...
אז חיבוק לפני הכל על ההצפה והפחדים, קשה להכיל דברים כאלה, זה הלם מוחלט!

לגופם של דברים, איני יכולה לומר לך הרבה בהקשר הרפואי.
יש הרבה סימני שאלה באשר למצבך ההורמונלי ולמצב הביציות, אך אין זה המקום לדון אלה כל או לאבחן משהו.
מה שכן אני יכולה לומר לך בוודאות, ומנסיון חיים, אלה כמה דברים.

א. היאוש נוטה להשתלט מוקדם מדי ומהר מדי. אמירות שנובעות מפחד ומכאב עלולות להשתלט על הכל ולצבוע הכל שחור. זה בסדר לכאוב ולהרגיש בלבול, רק לזכור דבר אחד:
אחרי שעובר גל הכאב אפשר להרים ראש ולחשב מסלול מחדש. אפשר לחשוב על עוד אפשרויות ועוד כיוונים.
היאוש מסתיר אותם, אבל יש דרכים נוספות מעבר למה שהיה עד כה. ואחרי שההלם יירד מעט, ניתן לחשוב מחדש.

ב. התייעצות עם רופא אחד אף פעם אינה מספיקה. לא במקרה בו אומרים לכם אמירה כה ברורה שאי אפשר יותר. לכו לכמה רופאים. התייעצו עם עוד מישהו. בדקו מי מומחה בעניינים הללו ולכו אליו. אל תתייאשו מרופא אחד וגם לא משניים. עשו בירור כדי לוודא שבאמת בדקתם כל כיוון.
זה מצריך כוחות נפש ולכן אל תעשי זאת מיד. תני לעצמך לעכל את האמירות והרגשות, אבל אל תניחי לאמירות כאלה לשקוע אל תוכך כה מהר.

ג. גם אם אין אפשרות ממש ממש להביא ילד מהרחם שלך- ניתן לעשות מעשה ולהביא ילד לבית במגוון דרכים אחרות. אם זה חשוב לכם אפשר לעשות תהליכים בהקשר הזה.
זו אמירה קשה והיא מקדימה את המאוחר כי לפי הבנתי עוד לא נסגרה סופית האפשרות. אבל אני מניחה אותה בכל מקרה כדי שתדעי.

ד. הבלבול לפעמים מכניס למסקנות ולפעמים זה לא המצב לגמרי. המתיני קצת ובדקי שוב מה קורה בשדה הרפואי.

את כל אלה אני אומרת לאחר שרופא אחר רופא אמרו לי שלא כדאי, שלא אוכל להרות עוד, שעדיף לי לא לנסות להיכנס שוב להריון כי זה סיכון גבוה מטורף... ואני כמעט התייאשתי אבל בכל זאת הלכתי לעוד כמה רופאים... ומצאתי את האחד שלקח על עצמו להשגיח עלי צמוד, נתן לי תרופות שמתאימות למצבי, וטיפל בי... עד להבאת עוד ילדה לעולם.
לא לכולן זה קורה אבל כולן יכולות לבחור מה לעשות בתוך זה. ואני מאמינה שגם את יכולה לבחור לעשות דברים אחרים, אם תרצי בכך.

מחבקת אותך ומקווה שדבריי מעודדים ומחזקים,
כואבת את כאבך מאוד מאוד מאוד ומבינה את ההלם שבו את נמצאת, חוויתי הלם כזה כמה פעמים... זה חתיכת סיוט.

חיבוק!!!
לעודדיהושבעט5אחרונה
בניגוד לכל התחזיות מכירה כמה זוגות שזוג אחד אחרי 17 שנה יש להם ילד כבר בוגר ולא רק אחד.
אז למי מי שמפתח של ילודה זה הקב"ה שהוא יפתח במהרה את אוצרו לכל עמו .
אז אספנו כוחותאנונימי (פותח)

כמה חודשים

 

ועכשיו די,

הפסקנו למנוע הריון.

ממשיכים הלאה.

ומנסים שוב.

 

ומקוים,

מקוים שגם בפעם השניה אקלט בקלות.

מקוים שבשונה מהפעם הראשונה, הפעם השניה תסתיים בידיים מלאות.

 

ואני?

מפחדת.

מפחדת להתאכזב כל חודש מחדש ממחזור.

מפחדת להקלט ולחיות בפחד תמידי, שאולי בסוף זה ייגמר.

מפחדת ששוב ייגמר מוקדם מדי.

 

 

טבלתי לפני שבוע.

אני עייפה נורא.

זה לא אמור להיות קשור, נכון? כלומר, גם אם נקלטתי- אני לא אמורה להרגיש עדיין?

 

 

 

אני מפחדת.

כל כך מובן אין ייאוש בעולם
בהצלחה, בבריאות, בידיים מלאות בע"ה!

גם אני פחדתי מהציפייה הזאת שוב כל חודש...
ועכשו אני בהריון שוב ב"ה ובחרדה
היי יקירה. הפחד הוא לגיטימי ומובן, וטוב שאת מבטאת אותו.ציפי כהן
טוב שאת רואה אותו ונותנת לו מלים.

בתהליך של אבדן הריון,במיוחד הריון ראשון, ההרגשה היא של אבדן הבטחון בטוב הפשוט, בתמימות הפשוטה שתמיד חשבנו עליה: הריון=תינוק.
פתאום קשה לנו לשאת את ההריון עד הסוף כדבר מובן מאליו, פתאום קשה להבין איך בכלל נעבור את כל התקופה הקרובה בלי מחשבות על אבדן, בלי חרדות, בלי פחדים...

הפחדים טבעיים ההגיוניים, האמון הטבעי שלנו בסדר העולם נשבר. עכשיו הכל לא ידוע בהקשר הזה. וכבר לא בטוח.

אני שולחת לך חיבוק גדול מכאן, באהבה גדולה, ומקווה איתך שהדברים יקרו באופן הנכון לך. שתצליחי להכניס שלווה ושמחה גם לתוך התקופה המתוחה הזו.
באהבה.
כמה מדויקאנונימי (פותח)

האבדן של הבטחון הברור שהריון=תינוק.

 

מאמינה שעד הלידה הראשונה בעז"ה, הבטחון הזה לא יחזור

כן, זו הרגשה שנשים רבות חשות. עד שלא יהיה 'בידיים מלאות'ציפי כהןאחרונה
זה כאילו לא אפשרי.... אי אפשר להאמין שהגיוני שיקרה...
(אבל אנחנו יודעים שיכול להיות, ושזה קורה המון, ורוב ההריונות מסתיימים תקינים עם תינוק חי, כן...? בכל זאת כה קשה להאמין. עד שזה קורה לנו. אמן במהרה.)
לגבי שאלתך בסוף- אין לדעת...ציפי כהן
לפעמים יש סימנים מובהקים כבר ממש בהתחלה, אך לרוב הם מופיעים כארבעה שבועות לאחר תחילת ההריון.
כל אישה וגופה, קשה לדעת מהם התסמינים המדויקים.
אני רק חושבת לעצמי שזה גוזל כל כך הרבה אנרגיה- הציפייה הבלתי פוסק, ההקשבה הפנימית לכל רחש מבפנים, הפרשנויות השונות למה שקורה בגוף...
זה באמת קשה להמתין.
חיבוק!
שיתוף במחשבות..אהבה של אימא
מסדרת תיק לשבועות.. נוסעים להורים.
יש לי שתי שמלות מהממות חדשות, שקניתי להן מטפחות תואמות מהממות, תכשיטים יפהפיים מעוצבים, ואפילו נעליים.
כל אלה היו מיועדים לפסח. בזכותם הרגשתי מחודשת לקראת החג, רעננה ומוכנה....

ואז בערב החג התברר לי שהעובר בתוכי מת.
היה ליל סדר קשה כל כך.
כמובן לא הסתכלתי אפילו לכיוון השמלות.
הן יושבות בתחתית הארון, בתוך השקית שנקנו בה, יחד עם המטפחות התכשיטים והנעליים...

ועכשיו כמעט חודשיים אחרי, אני מכינה תיק לשבועות..
מסתכלת על השמלות.. לוקחת אותן אלי... רוצה לקפל להכניס לתיק... להתחדש... ואז לא מסוגלת. מוציאה אותן. מסתכלת עליהן... חושבת לעצמי "דיי אל תשאירי לעצמך מזכרת עצובה... תתחדשי, תהיי יפה בהן, ותזכי עוד ללבוש אותן כשהבטן שוב תגדל וההריון יהיה תקין ויסתיים בטוב.."
מכניסה אותן לתיק.. מסתכלת עליהן. ולא יכולה... מוציאה אותן ומחזירה לשקית.

קשה מדיי. כואב.
איזה קטע... מזכיר לי משהוראשית אמונה
יום אחרי ההפלה שלי.. בעלי לקח אותי לבית קפה להתאוורר אחרי החוויה שעברתי... קניתי שמלה .. וכבר לבשתי אותה פעם שניה ואם מישהו שואל עליה ומחמיא אני מספרת שזאת שמלת ההפלה שלי.. היא נקנתה כדי לנחם אותי על ההפלה. ואני כל כך מחוברת אליה ואוהבת אותה. יש בה מן תקווה.. חח לא יודעת להסביר... אני מאמינה שקנית אותם תוך כדי שאת בההיריון תקין וזה פשוט מזכיר לך אותו.. את לא חייבת ללבוש אותן.. או להרגיש מוזר שאת לא רוצה. כל מיני דברים בחיים שלנו מזכירים לנו תקופות. תני ללב שלך פה להנחות אותך. ממליצה לך לקנות כמוני בגד נחמה. הלוואי ויעזור לך כמו שנייחם אותי
הייתי מציעה לך להקשיב עמוק פנימה, ועם זאת להפעיל שיקול דעת.ציפי כהן
מצד אחד זה אכן מתקשר לשם וזה כואב ומכאיב.

מצד שני, הייתי כן מנסה לעשות עבודה פנימית על שחרור השמלות והבגדים היפים הללו מקישור אוטומטי להפלה.
זה לא שבאמת משהו בהן קשור... זה רק משהו שהמחשבה שלך עושה בראש. אבל אין באמת קשר.
חבל לי לחשוב עליהן מיותמות ולא נלבשות לעולם...

הייתי עושה מאמץ מחשבתי מכוון להוציא אותן מהמקום המתקשר להפלה, ואף מקשרת אותן באופן מכוון למשהו אחר,משמח (נניח חג).

לא קל, אבל אפשרי.
בעיניי שווה לעשות עבודה פנימית של הפרדה בין החוויה הקשה לבין הרבה דברים שאנחנו 'מדביקות' אליה באופן לא מודע. תיזהרי שלא יידבקו דברים נוספים, זה גורם לחיים להתכווץ מעט אם נמנעים מעוד ועוד דברים שמזכירים.

חיבוק חם. חג שמייח!!
הלוואי ולא תשקעי בתוך זהאנונימי (2)אחרונה

רוצה לספר לך שאני עונדת יום יום טבעת שבעלי קנה לי אחרי שעברתי לידה שקטה של תאומים.

הטבעת היתה מיועדת לסמל את הלידה המשמחת אך לצערינו קיבלתי אותה בנסיבות עצובות.

 

בעיניי זה מסמל המשכיות. שמחה. רצון להתקדם ולהאחז במה שיש ושיהיה.

 

קחי את השמלות האלה, תחדשי אותן בשבת. ותעבירי להן ייעוד למקום נקי,ף שמח, ממשיך וטוב!

 

חיבוק יקרה.

לכל הגולשות, וגם הגולשים, בפורום היקר והחמים הזה-ציפי כהן
חג שמח לכן יקרות.

בהשראת השרשורים המורכבים שהיו השבוע, מגוון חוויות ורגשות-

מאחלת הכלה של מורכבות החיים, והקושי שהם מביאים איתם,
לצד שמחה ואהבה של מה שיש
ואופטימיות לגבי העתיד.

תודה לכן שאתן משתפות, שותפות למסעות רבים, תורמות מנסיונכן ומליבכן זו לזו, נוגעות זו בזו וגם נותנות יד.
זו אחווה נשית ונפשית במיטבה.
טוב שאנחנו כאן כדי לתמוך זו בזו.

חיבוקים לכל אחת. שיהא הרבה טוב. ❤
ציפי