שרשור חדש
מחשבות שלי מהיום...אופטימיאנונימי (פותח)
בתוך כל התקופה המבולגנת הזאת, מצאתי רגע לשבת ולחשוב קצת "מבחוץ" לעצמי ה"כואבת".

כמה גדלתי בתקופה האחרונה,
כמה האמונה שלי בה' התעצמה אצלי, ואיך שהוא מכוון אותי לעשות את רצונו. וכמה שהוא שמח בי!
כמה הקשר שלי עם בעלי הוא רגיש, יחיד ומיוחד וכמה אני שמחה שהוא חלק מחיי.
כמה המשפחה שיש לי עוטפת ומחבקת אותי גם אם בפועל לא כולם יודעים את שקרה.
כמה שריר הלב שלי עובד היטב, מתרחב ומתכווץ. רווה נחת, וכואב. ולפעמים אף מחסיר פעימה.
כמה עוצמות וכוחות נפש יש לי כששמחה עם חברה על בשורת הריון. כולל ליווי חברת הריון מהרגע ההוא.
כמה רגישות, והבנה, וקבלה, וגבורה, וחסד, וכבוד, ותפארת ונצח (ות'כלס הכל) יש בי!

וגם כמה מקום גדול יש בי לקלוט שפע חדש!!!

ובעיקר, הידיעה שאני יותר טובה משהייתי. ושאני הולכת להיות אמא נהדרת (אקסטה לארג') כשה' יחליט שיגיע הזמן!

לא סתם אומרים שבזכות נשים צדקניות נגאלו ועתידים להגאל. חושבת שיש בנו את היכולת והכוח לאסוף את הכאב ולרכז אותו לכיוון מצמיח!



איזה מהממת! ריגשת אותיאמון מחדש
וגרמת לי לראות את כל אלו גם על עצמי
תודה
מדהימה! כל הכבוד על הראייה החיובית..אהבה של אימא
איזה כיף ומרגש לקרוא❤️
תודה לך על מחשבות אופטימיות,ציפי כהן
על היכולת לראות גם את הטוב בתוך הקושי
ואפילו את הטוב שצומח בך דווקא מתוכו.
מרגש ומפעים!!

תודה לך ❤
וגם אני אומרת תודה על האופטימיות!הודו לה'

הכאב שלנו גדול וקיים ונוכח

אבל ההארות האופטימיות חשובות כל כך ומחזקות

ובתוך הכאב כל כל חשוב ונכון למצוא את האור והטוב

אני במסע כבר 11

ועברנו כל מיני "הרפתקאות"

ותמיד כשאני מסתכלת אחורה אני יודעת בוודאות שגדלתי וצמחתי

זה לא מעלים את הקושי אבל מרגיש לי שה' מכוון את צעדי ומלווה אותי בכל רגע רגע

והשבוע זכיתי לניסיון נוסף, קשה מאוד. לא מתחום הפוריות...

וראיתי שכוחותי רבים...

 

שנזכה לראות תמיד את הטוב

ושנזכה לשמחות רבות בבריאות ובטוב

אוי על הנסיון הנוסף... חיבוק חם לך יקרהציפי כהן
ותמיד משמח לגלות כמה גדלנו בעקבות הנסיונות ומתוכם.

לא שביקשנו אותם... אבל אם כבר הגיעו- טוב להרגיש את הגדילה והצמיחה.
מה שנקרא- 'כאבי גדילה'...
יצא לי אתמול כל כך מבולבל....הודו לה'
בסוף הפכתי שירשור אופטימי לפסימי🤦‍♀️
הכוונה שלי היתה שחשוב להעלות גם דברים אופטימים.. ומשמח אותי שפתחו שירשור כזה...
שנזכה לראות טוב
אני דווקא ראיתי הרבה אופטימיות וראיית הטוב בהודעה שלךאמון מחדש
אופטימיות לא בהכרח מורכבת רק מדברים שמחים ומשמחים...ציפי כהןאחרונה
בעיניי היא דווקא מורכבת מעיניים פקוחות,
מראייה בהירה
מיכולת להבין מציאות מורכבת
ובכל זאת לקוות לטוב.

וזה מה שהיה בהודעה שלך, בעיניי.

חג שמח יקירה! ❤
הפרשות אחרי גרידהמצפה בקרוב22
היי בנות. לפני שלושה שבועות וחצי גרידה. שבוע אחרי הגרידה היו דימומים מועטים. שבוע נקי, טבלתי. מיד אחרי הטבילה הפרשות חומות כמה ימים. אח''כ שוב שבוע נקי. ועכשיו מיום שני הפרשות חומות כהות..ולא מפסיק. לפי בדיקות דם ואולטרסאונד אני אחרי ביוץ כלומר הווסת אמורה להגיע. מה שכן זה צצש מוזר ההפרשות האלו..בגרידה הקודמת לא היה לי ככה.. האם למישהי קרה ויש תובנות?
תודה רבה
לא היה לי ככה, אבלאהבה של אימא
אני חושבת שאחרי גרידה הגוף פשוט מוצף בכל מני הורמונים ויש קצת בלגן... אז הכל אפשרי..
אני למשל טבלתי רק אחרי חודש וחצי, ואז ואחרי שבוע קיבלתי מחזור. משהו שלא קרה לי מעולם.
הכל עכשיו מסיבת הורמונים גדולה....
אני מאמינה שלאט לאט זה יסתדר...
זהו שדווקא הורמונלית נראה שאני באיזוןמצפה בקרוב22
מה שבגרידה הקודמת לא היה..
לפעמים גם כשנמצאים באיזון הורמונלי יכול להיות משהוציפי כהן
(בדקת בדיקות הורמונלית?)

לפעמים האיזון אמנם נמצא אך הדימומים מוצאים את דרכם החוצה... אולי אם את רוצה לברר מה זה, בקשי מהרופא לבדוק אם זה מהרחם. אולי זה פצע? (אם זה חום אז כנראה שלא, אבל למדתי בחיי שבאמת אי אפשר לדעת...)

ותשמעי, אי אפשר ללמוד מהפלה אחת להפלה שניה.
בכל חוויה הגוף מתמודד אחרת.
זה מה שקורה עכשיו, בניגוד לפעם הקודמת שקרה אחרת.מה לעשות... הגוף גם משתנה בין הפעמים...
חיבוק.
כן בדקתימצפה בקרוב22
והרופא שלי טען שאני אחרי ביוץ.. יש לי תור אליו רק עוד שבוע וחצי..
(פרוגרסטרון 27.5, lh 10.4 וe2 664 )
אז יכול להיות שזה תחילתו של וסת.ציפי כהן
שוב, הגוף משתנה מפעם לפעם ולפעמים מפתיע.

תרגישי טוב!
כן אבל כבר 4 ימים?מצפה בקרוב22
אני זורמת בגדול סתם זה פשוט מוזר ..
אמרו לי פעם אמירה יפהציפי כהןאחרונה
שבתחום של הורמונים, במיוחד לאחר הפלות למיניהן-
הדבר הקבוע ביותר הוא... ששום דבר לא קבוע ולא צפוי.

צר לי...
מה עושים????אנונימי (פותח)
אם תוצאות בדיקת הקרישיות יגיעו רק עוד שבועיים וחצי ואני כבר בהיריון? אוכל לגלות בימים הקרובים. אבל מה עושים?? למי לפנות.. מפחדת נוראאא לעבור סיוט כזנ שוב פעם שלישית...
היי יקרה. תנשמי. זה הכי חשוב.ציפי כהן
פעמים רבות תשובות של בדיקות קרישיות אומרות שצריך להתחיל לקחת קלקסן משבוע כלשהו בהריון, לרוב לא מיד בתחילתו.
יש נשים שכן לוקחות מיד בתחילתו, זה תלוי ברופא בעיקר.

אם את מגלה הריון- פני לרופא הנשים ברגע שיש תשובת בטא חיובית, ובקשי הנחיות.

תנשמי. אני מכירה נשים רבות שלוקחות קלקסן רק משבועות מאוחרים בהריון,ומעט נשים שלקחו מיד מההתחלה. (אני כן הייתי מיד מההתחלה. יש עוד ששמעתי אבל לא המון)

מחזיקה לך אצבעות! חיבוווק.
תודה ציפי יקרה..אנונימי (פותח)
אני מכירה את גופי.. יתחילו לי דימומים.. שבוע 8 פלוס יש דופק ויום אחרי כבר לא היה דופק ומגלה זאת רק בשבוע עשר.. מה כדאי לעשות? לחכות או לטוס לרופא.? תודה שאת פה
אוחח. אני מצטערת לשמוע!ציפי כהן
ובכן, הייתי מרימה טלפון לרופא או הולכת אליו בהקדם.
השאלה היא עד כמה יש לך ספק וכמה וודאות בעניין ההריון?
לפי היכרותך עם גופך.

חיבוווק.

עדיין תנשמי
תכניסי לעצמך מחשבות טובות.
היי עם הדברים הטובים של חייך ברוח ובנפש.
אין עוד איחור רשמי..אנונימי (פותח)
עוד יומיים שלוש אם לא אקבל זה מבחינתי איחור. התחילו לי גלי חום שתמיד מבשרים על היריון. ורגישות יתר. מצד שני כחווצים בבטן הץחתונה שגם היו לי בהיריונות קודמים. אני גם תמיד עם כתמעם בימים שלפי מחזור ובינתיים אין. ככה שהכל מחשיד כרגע... לא ללכת ישר לרופא בהיריון בסיכון?
לא יודעת לומר לך... לכי עם הלב יקירה.ציפי כהןאחרונה
בעיניי שווה ללכת ואפילו לטעות מאשר לחוות עוד הפלה.
קופרמינץארץ ישראל שלנו!

מתלבטת

מטופלת איויאף

ברקע הריונות מהירים ותקינים

לפני שנה הפלה בשבוע 13 של תאומים זהים

צילום רחם, לפרוסקופיה, בעקבות הידרוסליפינג ופרידה מחצוצרה

מאז שני טיפולים שהיסתיימו שניהם בהריון כימי

 

מה דעתתכן, אשמח לשמוע מנסיונכן

 

עשיתי בדיקת קרישיות לפני שבע שנים בשל לידת תינוק קטן יחסית, שיצאה תקינה

אף אחת כאן לא היתה אצלו????ארץ ישראל שלנו!


לא הצלחתי להבין מה את שואלת.ציפי כהן
יקירה, נראה שעברת מסע מפרך ולא קל!! חיבוק על זה.
לא הצלחתי להבין כמה ילדים יש לך לפני ההפלה שהיתה, ויש עוד דברים שכדאי לבחון, אך אנו נשים, איננו רופאות. איננו יכולות לתת המלצות רפואיות, וגם לא כולן מבינות את הבדיקות השונות שתיארת.

בנוסף, כפי שאני מתרשמת, מעטות מכאן הלכו קופרמינץ.

אני הייתי אצלו. הוא עזר לי ללדת את בתי לאחר שהיתה לי לידה שקטה.
את שואלת אם כדאי לפנות אליו, לאחר הסיפור המורכב שלך,ואני אומרת שלדעתי כן. כדאי, ולו רק בשביל לשמוע עוד חוות דעת מקצועית ומעט שונה מרופאים אחרים.

בעיניי שווה לעשות גם עוד בדיקת קרישיות כי דברים יכולים להשתנות בשבע שנים. אבל זה דבר שרופא צריך לתת לך.

בעיניי שווה ללכת לעוד ייעוץ.
חיבוק חם!!
תודה רבה את מהממתארץ ישראל שלנו!


ראיתי אתמול מישהי שהמליצה עליו ממשאהבה של אימא
קראה לו מלאך ואמרה שהציל אותה.

רציתי לעשות לך העתק הדבק לפה ואיכשהו זה נשכח לי. מאמינה שתמצאי בקלות דעות והמלצות בגוגל..

בהצלחה!!!
האינטרנט שלי מאוד חסום, גוגל לא עוזר לי כמעט לצעריארץ ישראל שלנו!


כמה דברים שמצאתי מחיפוש בגוגל, מקווה שיעזור לך🙏אהבה של אימא
מלאך אמיתי. הוא רופא רגיש ככל שנתקדם המעקב אצלו, מרגיע ומעודד...את משלמת אצלו ביקור ומעקב אחת לחודש ומגיעה אליו לus כמה פעמים שרק את רוצה כי אצלו זה הריון בסיכון אז הוא מבין שנשים אצלו בחרדות!!! מדברת איתו טלפונית אם יש לך שאלות והוא עונה קצר וקולע. הייתי מעבירה לו תוצאות בפקס או בטלפון ו ייתי מקבלת תשובות ממנו במקום - זה פרטי, אין מה לעשות, שמיים וארץ!


פרופסור קופרמינץ הוא אכן מומחה בעל שם עולמי שבדק את הקשר בין הפלות חוזרות ובעיות קרישה,תחום יחסי האנוש פחות חזק אצלו הוא איש מעשי מאד, הוא לא הכתובת לאמפטיה.


הלכתי אליו באופן פרטי לאחר שסקרתי את הרשת וראיתי המון המלצות, לצערי התאכזבתי ולא חזרתי לפגישה נוספת, דפדף בהיסטוריה הרפואית בפגישה שערכה 10 דק בעלות של 1000 ש"ח יצאתי עם מרשם לקבלת זריקות קלקסן 60 מיליגרם. (אני שוקלת 51 וזה מינון מאוד גבוה).
יכול להיות שהחוויה שחוויתי היא פרטית ואני בטוחה שהוא מקצועי אך אני לא התחברתי.
חייבת להמליץ על ד"ר לוביצקי אהרון שעשה לי חוויה מתקנת. שלח אותי לבדיקות נוספות, הוריד לי את המינון, קפדן בטירוף, מקצועי וקשוב, מומלץ בחום.


כמו לכל דבר, יש דעות ואמירות לכאן ולכאן.ציפי כהן
בעיניי הכל תלוי בך,בצרכים שלך ובדרך ההסתכלות שלך על הדברים.
כל אישה מגיעה בזמן המסוים שלה שבו היא זקוקה לעצה וייעוץ רפואי. הרופא יכול להיות מורגש כנחמד ואמפתי, או בפעמים אחרות מרגיש קר ומרוחק. זה מאוד תלוי גם באיזה יום תופסים גם אותו... לא רק איך האישה מגיעה...

לכן,בעיניי, המלצות באינטרנט הן חשובות, אך בסופו של דבר את היא את, ואת תצטרכי להחליט עלגופך ועל הריונך מה לעשות. וזה מה שחשוב באמת.

לאחר ההקדמה אני יכולה לספר על החוויה שלי,וגם להסביר מעט על קלקסן. (את זה אעשה בשירשור נפרד לטובת נשים נוספות שאולי לא יפתחו את השרשור הזה).

הלכתי לקופרמינץ לאחר שהרבה פרופסורים אמרו לי שלא כדאי לי להיכנס שוב להריון,כי היתה לי רעלת הריון פעמיים וזה עלול לחזור שוב ולסכן את חיי. הם דאגו לי.
רציתי לשמוע עוד חוות דעת לפני שאני סוגרת את הבסטה ומנסה כיוונים אחרים להבאת ילד לבית.
הראיתי לו חומר רפואי שנאסף בקפידה ובכאב לב במשך זמן ארוך, כולל הטפסים של הלידה השקטה, בדיקות קרישיות, בדיקות של הכליות ועוד.
הוא עיין בהכל, לא באמפתיה מרובה. הוא היה מקצועי וחותך. אבל הוא נתן לי תקווה אדירה ומדהימה.
הוא אמר שלדעתו אני יכולה להביא עוד ילד, אך לקחת קלקסן בכמות שהיא לפי משקל (לא שקלתי מעט... ), וזו כמות נכבדה. יותר מ-60 מ"ג.
הוא גם אמר שיגדיל את המינון כשאעבור שבוע מסוים בהריון.
כל זאת הוא אמר שיעשה תחת השגחה צמודה ולקיחת אחריות מלאה על הליווי שלי. הוא אמר שבעיניו יש להריון הזה מעל 94 אחוזי הצלחה, עם עובר בריא ואני אהיה בריאה.
מה אני צריכה יותר מזה....?
הלכתי עם השיטה שלו.
היו רופאים שהתנגדו למינון, שאכן היה גבוה מאוד!
אך הוא השגיח והיה איתי ושמע את התוצאות וליווה ובדק.
אז נכון, הוא לא היה אמפתי ורגיש כפי שהייתי צריכה, אבל הוא עשה את העבודה ועזר לי להביא ילדה לעולם.
את באמפתיה קיבלתי מהאיש שלי...
תודה יש לי תור אליו. אעדכן. אתן מתוקותארץ ישראל שלנו!


ושאלה לגבי הבדיקות, ממי שיודעתארץ ישראל שלנו!

יש לי קרישיות. צילום רחם, תפקוד בלוטת תריס פרופיל הורמונלי

אין לי קריוטיפ

מה הסיכוי שזה יעכב אותי?

שהוא ישלח אותי לעשות את הבדיקה ? ולא ייעץ לי......

לא יודעת לענות לך. אולי תתקשרי לשאול אותו לפני שתבואי?ציפי כהןאחרונה
חבל שתבואי ויהיה חסר משהו.

בהצלחה!
איך מתמודדים עם הפחד מהריון חדש?פיצפיץ89
אני מרד רוצה הריון חדש ותקין מצד אחד. אני מרגישה שזה הדבר היחיד שבאמת ינחם אותי.

מצד שני, אני מתה מפחד שזה ייקרה לי שוב.
עוד לא הצלחתי להתגבר על ההפלה הזו, אני עדיין מרוסקת.
איך אצליח להתגבר אם זה ייקרה שוב? אני לא יודעת אם אצליח להתמודג עם זה. אני מפחדת לקרוס...
לכתחילה על תחשבי שזה יקרה שוב תחשבי חיוביאנונימי (2)
שמהרגע שתכנסי להריון תיהי אחרי תשעה חודשים שוב אמא לתינוק בריא ושלם..
גם אני חשבתי שזה הדבר שהכי ינחם אותי ולקח לי חודשיים להכנס שוב ברוך ה שלא היה הרבה זמן, וברוך ה אחרי שהיא נולדה באמת ההפלה קצת עברה, אומנם לא נשכחה ולפעמים אני עוד בוכה על מה שאבד לי אבל יש את מה לחבק ולהודות לקבה שזיכה אותי לקבל תינוקת חדשה אחרי.
ההפלה הייתה אחרי שבועות בשנה שעברה, פתאום החג מתקרב וזה מעלה זכרונות ומקשה קצת אבל הקבה נותן כוחות.
ההמלצה שלי היא שפשוט תאמיני בקבה ותתפללי שהתינוק יהיה בריא ויהיה זרע חיה בר קיימא הריון תקין ולידה בעיתה ובזמנה, התפללתי כל שבת בהדלקת נרות שבאמת זה ימשיך עד הסוף ובידיים מלאות ובריאות..
ונזכה לשמוע ממך עוד תשעה חודשים על הולדת תינוק חדש בעזרת ה
מזדההאין ייאוש בעולם
עבר עריכה על ידי אין ייאוש בעולם בתאריך ז' בסיון תשע"ט 20:33
אני ב"ה בהריון אחרי הפלה
והפחדים צפים
לא מסוגלת לחשוב על הבדיקת דופק.
לא מסוגלת לחשוב איך אני מסתכלת על המסך בכלל.
מחזיר אותי כל כך לus שבו הודיעו לי הריון אחרי הפלה הוא חרדתי יותר. זה בלתי נמנע. צריך להשתדל לחשוב חיובי.
יקירתי. כמה זמן עבר מההפלה? אני לא בעד לעבור הלאה ככ מהר.ציפי כהן
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך א' בסיון תשע"ט 02:14
איני יודעת כמה זמן עבר, אך לפי מילותייך נראה שלא עבר זמן רב.
דבר ראשון, דעי שאינך לבד. נשים רבות חשות כמוך, ברצון עצום למלא את החלל שנפער בהן לאחר ההפלה. המחשבה על הריון חדש היא מעודדת ומנחמת,ממלאת בתקווה ובכמיהה, ועם זאת בפחד איום... ואם זה יקרה שוב? אני אתפרק! לא אוכל לעבור זאת שוב, זה קשה באופן שאי אפשר לתאר...
אכן, התקווה להריון חדש מעוררת מגוון רגשות. טובים וקשים כאחד.
ואכן, ההריון שלאחר ההפלה מלא בחרדות פעמים רבות.
הריון לאחר הפלה, לפחות עד השבוע שבו ההפלה התרחשה, הוא הריון אחר. פעמים רבות הוא מלא חרדה ופחד. הוא מצריך עבודה פנימית עמוקה ויסודית כדי לעבור אותו באופן טוב ומיטיב.

אבל הוא אפשרי.
אני יודעת כי חוויתי אחד כזה.
אני יודעת שאפשר לעשות עבודה פנימית כדי לשחרר חרדות, או לפחות להתמודד איתן באופן שניתן יהיה לשאת את הכאב והפחד.

עם זאת, אני חושבת שפעמים רבות נשים נכנסות להריון מהר מדי. הרבה לפני שהגוף או הנפש עברו תהליך שמכין אותן להריון נוסף.

אני מציעה לאפשר מקום לעיבוד ההפלה ועיבוד הפחדים מהריון נוסף. אני מציעה שלפני שנכנסים להריון- נאפשר לעצמינו להבין מה עברנו (לא מחייב שיקח תקופה ארוכה), ונוכל לעבוד על מה שהיה, ועל מה שיהיה.
זה כדי להרגיע וכדי להכין את הנפש להריון הבא.
(

למי שכבר נמצאת בהריון, אני מציעה להפריד בין העבר להווה,ולמצוא כמה שיותר דברים שונים בהווה לעומת מה שהיה. לפעמים יש נטיה לחבר בין שניהם ולראות מה דומה... אני מציעה הפוך: מצאו כמה ההריון הזה שונה ואחר. והוא גם יסתיים אחרת, אמן.
תודה רבה❤פיצפיץ89
אני חודש וחצי אחרי ההפלה. היא קרתה בשבוע 18.
אני מאד מאד מחכה להריון חדש, רק שמפחיד אותי שזה ייקרה שוב.
מפחדת להתרסק שוב.
אני מתלבטת אם לחכות עוד קצת או ישר לחזור לנסיונות...
זו התלבטות מוכרת. וקשה מאוד.ציפי כהן
מרגיש לי כמו עמידה בין הפטיש לסדן... מצד אחד מה שהיה, החוויה הקשה והטראומטית,
מצד שני הרצון והכמיהה הכמעט בלתי נשלטת להריון חדש...

אני אשאל אותך כמה שאלות שהייתי שואלת לו היית באה אליי לטיפול, כדי להבהיר ולבדוק מה שלומך מבחינה נפשית. אולי לפי זה ניתן יהיה לברר את המוכנות שלך לעוד הריון?
א. האם את יכולה לספר את הסיפור של ההפלה, או שאת נמנעת מלספר אותו, נמנעת מלחזור אליו, אפילו בינך לבינך? האם סיפרת למישהו במלואו?
ב. האם הזיכרון של ההפלה עולה לך מדי פעם ומטריד את מנוחתך, בצורה מעוררת תחושות לא נעימות?
ג. מה קורה בגוף שלך? האם הוא יכול להיות רגוע למשך זמן סביר, או שאת מרגישה שאת 'קופצת' למשמע רעשים או מגע, ובאופן כללי יש לך עוררות גופנית גבוהה?
ד. האם ישנם דברים אחרים ביחס להשפעת ההפלה, שלא הזכרתי אך קיימים?

תשמעי יקירה. הרבה פעמים אנחנו חווים טראומות בחיים. לרוב אנחנו מצליחים להתגבר עליהן וממשיכים הלאה למרות שקשה. לעיתים הטראומה ממש גורמת לקושי משמעותי שמקשה על תפקוד, או לסבל נפשי משמעותי.
כאשר הסבל הזה נהיה קשה מנשוא אני מציעה לפנות לעזרה מקצועית על מנת לעזור לעצמינו לחיות טוב יותר בתוך האירועים הללו וכמובן לקבל כוחות וכלים לעתיד.

השאלות ששאלתי יכולות לתת לך אינדיקציה קטנה האם הסבל מקשה על חזרה להריון נוסף. ישנם עוד דברים שאילו הייתי פנים אל פנים איתך הייתי בודקת איתך (כגון מחשבות, תפיסת עתיד- איך את רואה את העתיד, האם יש תקוה? אילו כוחות יש בך שיעזרו לך להתמודד עם הריון חדש? ועוד)

כמובן, אינך חייבת לענות לי כאן על גבי הפורום...
את יכולה לענות לעצמך כדי להרגיש מה קורה איתך והאם יש לך הכח הפנימי להתחיל הריון חדש.
את מוזמנת גם לפנות אלי ולשתף אותי באישי.
או על גבי הפורום, אם נח לך כך.
אלה מחשבותיי, כמובן רק באופן שטחי ולא עמוק. איני מכירה אותך ואת מה שעברת.

חיבוק חם בכל מקרה, אהובה! אינך לבד.
אני מודה לך על ההתייחסות המפורטתפיצפיץ89
א. אני מספרת את הסיפור של ההפלה. יצא לי לספר בפירוט כמה פעמים. אני לא נמנעת מזה.
ב. כן עולה לי הזיכרון עם כל תחושת הפחד וחוסר האונים. זה לא קורה כל הזמן אבל לפחות פעם ביום...
ג. רוב הזמן הגוף רגוע. רעשים חזקים מקפיצים אותי אך לא באופן יוצא דופן.
ד. אני סובלת מסיוטים ומתקשה להירדם. כשאני מתעוררת משעון מעורר אני קופצת בבהלה ולוקחות לי כמה דקות להתאפס. בעלי סיפר שמדי פעם הוא שומע אותי בוכה מתוך שינה...

תודה על ההכוונה שלך. זה עוזר להסתכל קצת יותר מקרוב על מה שקורה איתי.
נשמע שאת מודעת למה שקורה לךציפי כהןאחרונה
חשבי מה לעשות עם הדברים. אם זה מטריד את מנוחתך אולי כן שווה ללכת לעשות עיבוד עם גורם מקצועי כדי להצליח להתקדם הלאה, ולנשום.

חיבוקים חמים.
דימום אחרי גרידהאנ נונימית לרגע

קודם כל, תודה על הפורום הזה!
בשבועיים האחרונים אני עזרתן לי רק מקריאה פה |לב|

 

 

אני שבועיים אחרי גרידה
שהייתה אחרי הפלה טבעית (בשבוע 15)

וברגע שלנפש שלי קצת קשה- מיד מגיעה דלקת גרון לארח לחברה ומצטרפת
ככה שאני גם על אנטיביוטיקה שבוע...

 

פעם בכמה ימים, אחרי יום עמוס פעילות או נסיעות, יש לי דימום כאילו התחלה של מחזור והוא מפסיק אחרי מנוחה.

תקין, לא תקין?
מה זה ההפסקות האלה?
קרה למישהו?


מהבית חולים קיבלתי הנחיה לפנות לרופאת נשים אחרי המחזור שיגיע
ללכת אליה לפני? 


טלפונית שניסיתי לדבר עם המחלקה שהייתי הם חצי נפנפו אותי שאם זה כמות של פחות ממחזור זה בסדר...
 

ואיך טובלים לקבל חיבוק עם כל הדימומים האלה? הם אוסרים. שאלנו
ומתי בערך המחזור יגיע? לטבול ואז לקבל זה הכי מבאס...

שלום לך יקירה. את מתארת בדברייך את הגוף-נפש ממש.ציפי כהן
כשאת לא במצב רגשי טוב יש דלקת גרון,
כשאת עושה מאמצים גופניים מרובים מגיע הדימום, והכל סביב החוויה הקשה של ההפלה והגרידה.
חיבוק חם על כל אלה!! כמה לא קל!

באמת, הגוף שלנו אינו מכונה והנפש אינה עוברת בקלות ליומיום לאחר טלטלה כה קשה, ושניהם מאותתים לך כנראה משהו.
אולי על הצורך במנוחה?
אולי על הצורך בחיבוק חם, אולי לשבת ולבכות קצת על מה שהיה כדי שתוכלי לשחרר ולהמשיך הלאה?
נראה לי שאם תקשיבי לעצמך תוכלי לדעת מה הם מאותתים, ואולי תוכלי לעשות עבור עצמך משהו נחמד?

לגבי דימומים לאחר גרידה- בגדול זה בערך שבועיים, אך הגוף אינו מכונה ויש הרבה מקרים לכאן ולכאן.
אם הדימומים יימשכו לך עוד כמה ימים אני מציעה שתפני לרופאה שלך לבדוק מה קורה לך.

מאחלת לך בריאות הנפש והגוף.
באהבה.
היי יקרה, שולחת לך חיבוק ענקאין ייאוש בעולם
שבוע 15. כמה קשה.
כואבת איתך.

ההפלה שלי היתה בציטוטק אז לא יודעת אם זה שייך, אבל היו לי הפסקות, התחלתי שבעה נקיים ובאמצע פתאום היה שוב דימום יום אחד ונעלם, זה אסר אותנו, והייתי צריכה לספור מהתחלה.
נראה לי שזה הגיוני.
אני גם הייתי עם ציטוטקבאפל
קצת דימומים אח'כ.
טבלתי.
יום אח''כ נאסרנו. קיבלתי מחזור.
אז רק כדי להתכונן לאפשרות שעד ההיטהרות, הווסת לא מחכה.

מתייחסת למשפט האחרון שלךשיעור באמונהאחרונה
טבלתי חודש אחרי הגרידה. יומיים (יום וחצי יותר מדויק) אחרי זה קיבלתי...
מבאס או משמח, תלוי איך מסתכלים...
לא הייתי מוותרת בשום אופן על היומיים האלה. לקבל חיבוק, לחזור טיפה לשפיות הזוגית, ואז להמשיך הלאה למחזור הבא. שגם לו חיכתי כדי לדעת שהגוף מתחיל לחזור לשגרה. (סוג של...).
אז יצא שטבלתי ושבועיים אח"כ טבלתי שוב...


עוד משהו שלא בטוח קשור, אבל אצלי התברר שהיה לי פצע. מה שמעולם לא קרה לי, גם לא אחרי לידות. ובזכות זה הצלחתי לטבול, אחרת גם אחרי חודש כנראה לא הייתי טובלת...
שתי הפלות רצוף... מישהי חוותה אחרי זה הריון תקין?אנונימי (פותח)
שואלת בשביל חברה..
תודה מראש למי שתכתוב לה כל מה שמתאים לדעתכן.
היי יקירה. מכירה המון נשים כאלה. יש תקווה.ציפי כהן
אני ממליצה לה לנסות לעשות בירור קרישיות. זה בירור רפואי שנותנים רק אחרי הפלה שלישית, אבל יש רופאים שמאפשרים כבר אחרי שתי הפלות. יש נשים שזה פשוט מציל אותן... וחבל להמתין לעוד הפלה, כמה נורא.

חיבוק!
תודה רבה! מוסרת להאנונימי (פותח)
אניאנונימי (3)
גם אני. המון תפילות ואמונהאהובי


תודה רבה לכן שעניתן!!אנונימי (פותח)אחרונה
ביקור אחרי הפלהמצפה בקרוב22
היי בנות. הייתי היום הביקורת שלושה שבועות אחרי הפלה אצל טכנאית ולא אצל רופא (סיפור ארוך). היא ראתה רירית של 9 מ''מ וזקיק בשחלה ימין של 15*18. יש לי הפרשות חומות שבאות לסרוגין. היא לא ידעה לענות לי על כלום ושלחה אותי לרופא. ייתכן שהזקיק המדובר הוא ציסטה כי כבר שנה פלוס שלא סיימתי עצמונית/ או שהרירית גדלה עצמונית כך שאני קצת מבולבלת. עדכנתי את הרופא המטפל אבל הוא לא ככ הגיב לי..(משהו שמאוד לא אופייני לו..יש לי קצת הרגשה שהוא מתחמק ממני מאז ההפלה..(אחרי חמש החזרות ומלא עוברים)). מה דעתכן? מרגישה שסתם הלכתי לבדיקה שאין לי פענוח..
תודה רבה!
אענה לך מסביב ולא באופן ישיר על התוכןציפי כהןאחרונה
כי אני לא רופא ולכן איני יכולה לפרש לך את התוצאות.
יכולה רק לומר לך שאני שומעת כמה את לחוצה ורוצה להבין את התוצאות,
שלעיתים זה קשה כבר מדי להמתין ופשוט רוצים לדעת את התוצאות מיד, בלי שיתחילו למרוח אותנו או לשלוח אותנו לכל מני אנשים,
שלפעמים הדמיון או הפחד עובדים שעות נוספות וממציאים לנו כל מני דברים שאנחנו מפחדים מהם
ושלפעמים ההרגשה היא שאנשים מתחמקים כי נראה שקשה להם לעזור לנו במה שעברנו.
לפעמים גם לנו קשה מדי עם מה שכבר עברנו...

אני מחבקת אותך ורוצה לומר לך שהמתח סביב הבדיקה הגיוני. את רוצה לדעת מה זה אומר, והאם יש משהו שם... כמה טבעי ופשוט!
התחושה שהרופא מתחמק ממך קשה וכואבת, כאילו את אומרת שקשה לו להתמודד עם מה שעברת,כה הרבה החזרות ועוברים...

חיבוק יקרה. אני חושבת שהוא יחזור אלייך ויסביר לך. כפי שעשה עד עכשיו. כך אני מניחה.
לא הלכת סתם לבדיקה, הדברים יתפענחו.

מכיוון שאיני רופאה ואף איני מצויה בתיק הרפואי שלך, איני יודעת וגם איני יכולה לומר לך דבר לגבי התוצאות, מלבד להיות איתך ולתת לך חיבוק חם.

חיבוק חם והשתתפות כנה!
ציפי
אם רצית לומר משהו והתחרטת- אנחנו כאן תמיד. חיבוק.ציפי כהן
תודה מתחדשת ❤️אהבה של אימא
נודע לי עכשיו שאצטרך למנוע הריון לעוד כשלושה חודשים אחרי שהייתי בטוחה שהיום אני פותחת דף חדש אחרי הריון שפסק בשבוע 17..

בכיתי ובכיתי ושפכתי את הלב ומחקתי.. קשה לי החשיפה..

אבל תודה על החיבוק
אם תרצי אנחנו כאן כדי להקשיב 💗אמון מחדש
שולחת לך חיבוק גדול


מאד מאד קשה להמתין כשהחלל מכאיב ומורגש כל כך.
כואבת על האובדן שלך ומתפללת שיתמלא חסרונך.


כולנו כאן בגלל כאב
כל אחד ממקום אחר..
כואבות ומחזקות ביחד.
אוי יקירה, כמה קשה!! מחבקת אותך וכואבת איתך!!!ציפי כהן
זו ידיעה קשה וכואבת, לא קל להמתין כך כה הרבה זמן (3 חודשים זה זמן בהחלט) בידיעה שאת רק ממתינה להצמחה של משהו חדש...
חיבוק חם!!

שולחת חיבוק ענק מקווה שהזמן יעבור מהר ותחזרי לבשר בשורות טוב654654אחרונה
מוזמנים לשבועות- התלבטותאנונימי (פותח)
אפתח את זה פה כי אני חושבת שהכי יבינו אותי בפורום הזה..
אז הוזמנו לארוחה בשבועות עם כמה חברים.
2 זוגות עם ילד אחד+, 3 זוגות בהריון מתקדם ועוד זוג שאני לא יודעת מה איתם..
בקיצור נהיה היחידים שמתמודדים עם החיסרון לילד, שיזעק אליי בכל השיחות של הנשים ובכל הילדים שיהיו שם..
מצד שני אני רוצה לשמח את בעלי, לא רוצה שבגללי ובגלל הקושי שלי לא נפגש עם חברים טובים שלו..
אוף!!!! הקבה, תן גם לי!
אוי יקירה, אני כל כך מבינה את ההתלבטות שלך...ציפי כהן
היו פעמים שהייתי מוותרת (והאיש היה מבין זאת), פשוט כי לא היה לי כח ויכולת להתמודד עם זה
והיו פעמים שזרמתי והלכתי, ולפעמים אפילו ממש נהניתי ושמחתי.

איני יודע היכן את נמצאת מבחינה נפשית ומה כוחותייך, ממליצה לדסקס על זה עם האיש ולראות ביחד מה אתם יכולים לעשות על מנת להקל עלייך ככל שניתן. לפעמים אפילו ללחוץ יד אחד לשני כשאת מרגישה שקשה מדי- זה עוזר. את לא לבד.
דברו ביניכם, אל תישארי לבד עם זה.
ואם את יכולה כן לשתף את אחת הנשים שיהיו שם- בעיניי זה יכול להיות נפלא.
אני בטוחה שגם הצד השני לא ממש יודע מה לומר ואיך.

אבל אם את מרגישה שאינך יכולה- הרפי. יהיו עוד חגים ועוד זמנים. אל תכאיבי לעצמך כל כך. היי קשובה ורגישה.
חיבוווק
אין לך מושג כמה אני מבינה אותךאמון מחדשאחרונה
נראה לי שצריך למצוא את האיזון בין להיות קשובה לריגשותייך ולא להכאיב לעצמך ולפעמים לא ללכת. לבין לא ליצור מצב שמתנתקים מחברים/משפחה/שכנים.

אני כל הזמן על הציר הזה.

חיבוק גדול
נמאס לי מהחרדות האלהראשית אמונה
הלוואי ולא כל פיפס בגוף ילחיץ אותי שיש לי איזה מחלה...
הלוואי שלא לכל סיפור שאני שומעת אשליך על עצמי ואחשוש שגם לי זה יקרה...
הלוואי ואפסיק לחפש לילדים שלי בעיות.. אז מי אם הוא רזה והוא לא כזה גבוה כמו אבא שלו שהיה בגילו ואז מה שיש לו איזה נקודה על העור מי החליט שזה מעיד על הנורא מכל?
הלוואי ואני אפסיק להיות עם בחילות כל פעם לפני שאני או בעלי מקבלים תוצאה של איזשהי בדיקה.. אפילו הכי פשוטה...
הלוואי שמושלם לי אני לא אכנס למחשבה לא יכול להיות שמושלם לא הגיוני.. בטח עוד רגע יקרה משהו ... כל היום אני בסטרס. במן לחץ. הילדה איחרה מחברה מבית ספר ישר אני בסרטים שקרה משהו ...
בעלי לא עונה או הפלאפון סגור אני כבר בודקת אם לא היה פיגוע או תאונה.. לא אין ליocd כבר הייתי אצל פסיכולוגים.. אני פשוט בן אדם חרדתי שרואה שחור. אני תולה את זה באמא שלי שתמיד רואה שחור אז מן הסתם ספגתי את זה גם.ולמה אמא שלי ככה?? כי סבא שלי חזר גמור מהשואה... בן 37 עם גוף של זקן. סכרת לחץ גם.. מעצבים מלחץ...וגם סבתא חזרה מהשואה לחוצה אבל לפחות לא הראתה. האווירה תמיד של לחץ יאוש ראיית שחור.. כל האחים שלי כאלה. ואני רוצה להפסיק לפחד. אני רוצה לחיות בשלווה ולראות רק טוב. יש תקופות שזה על מי מנוחות... אבל עכשיו אני בתקופה שזה התפרץ... הלוואי ויעבור. אם למישהו רעיון איך יוצאים מהמעגל הזה? שדרך אגב בעלי יצא ההפך.. הכי לא לחוץ ורואה רק טוב. לא מתרגש מכלום.. אני אחרי 2 הפלות. מתפללת לה' שאקבל מחזור... רק כדי לברוח מהלחץ של היריון נוסף. כל כך מתסכל ועצוב. אבל אם אגלה השבוע 2 פסים אני אבכה נורא.. ולפני חודש רציתי ועכשיו רועדת מפחד.. שה' יגאל אותי מהטירוף המייאש...
ספציפית לגביי ההפלותאין ייאוש בעולם
החרדה שלך דווקא מוצדקת ומובנת מאד.
מניחה שגם מישי מאד רגועה היתה נלחצת אחרי 2 הפלות.

לגביי כל השאר - אולי תרפיה? הידרותרפיה? איזשהוא טיפול על שיחרור שליטה במצב. הרפיה. דמיון מודרך. יכול לעזור.

בהצלחה!!
מרגישה שאני כתבתי את זהאנונימי (2)
פשוט חרדתית בטירוף בכיתי בקטע מוגזם לפני הלידה, היום הבן שלי פתח את השפה פשוט התחלתי לבכות ולהלחץ ולהתעצבן שאני אחרי לידה וצריכה לדאוג לתינוקת ולקחת אותו למיון לתפור פשוט נכנסתי לחרדה ולחץ שלמזי שיכולתי לקבל עזרה מאמא שלי שתושיע אותי, וגם אני עברתי את ההריון הזה אחרי הפלה והייתי בפחדים נוראיים שיקרה משו וכשראיתי שההריון מתקדם ברוך ה נכנסתי לחרדות שיקרה משו בלידה פשוט רק ראיתי שחור ותודה לבורא עולם שזה עבר והסתיים בידיים מלאות, אני מאוד רוצה ללכת לטיפול החרדות מעייפות את המחשבה וקשות ומה שתמיד מציק לי זה שאני לא רוצה לגדל עוד דור חרדתי אני רוצה להיות הכי מאושרת ושמחה ושהילדים שלי יגדלו ויחשבו מחשבות חיוביות ואופטימיות גם כשקורה משהו והמחשבות יצרו מציאות טובה וברירה בעזרת ה..
ממשיכה לעקוב לראות איזה תגובות יכתבו שכדי לעשות
יקירה, אני מחבקת אותך על החוויה הקשה והמוצפת.ציפי כהןאחרונה
נשמע שהחיים שלך מלאים חרדות מציפות,וכל דבר הוא טריגר נוסף לעוד חרדה.
את כבר יודעת לשים את האצבע על כך שבעבר אימך היתה כך,ושזה מגיע עוד מסבך, מחוויות נוראות בשואה. נשמע שאת מודעת לדברים, אך יש לשים לב שאת אינך סבא שלך ואינך אמא שלך.
את את.
ולך יש המאפיינים שלך וגם הדברים הטובים שלך בחייך.
לא הכל מושלם, ובעיניי החיים לא צריכים להיות מושלמים. הם מורכבים מעליות וירידות, אך היחס אליהם צריך להיות מאוזן ואת מתארת חרדה ותחושה שאינך מצליחה לשלוט או לאזן את הדברים בתוכך.
נשמעת חוויה מוצפת וקשה מאוד. לא קל!! וזה אכן פוגע בשגרת החיים וביכולת להיות שמחה או שלווה. קשה להרים ראש מעל למים כשכל הזמן נאבקים! וזה כמובן עלול להשפיע גם על סביבתם ועל הילדים.

אני מציעה,למרות שאמרת שהלכת לפסיכולוגים, לפנות לטיפול שיהיה ממוקד חרדה. יש טיפול שנקרא cbt, שמאפשר עבודה טובה על חרדות ונותן כלים פשוטים וטובים.
זה אינו טיפול ארוך וגם לא מעמיק בעבר. זהו טיפול שמאפשר עבודה ממוקדת על החרדות שלך, על דפוסי מחשבה והרגלים, ומאפשר חשיבה מחודשת ועשיה למען יציאה מהחרדות המציפות.
זהו טיפול מומלץ ונחקר רבות, מוכח קלינית כיעיל במצבי חרדה.

בנוסף, ניתן ללכת לטיפול שמשלב מיינדפולנס, אלו שיטות הרגעה מיוחדות ומצויינות.
ניתן גם ללכת לטיפול שנקרא emdr, זהו טיפול יעיל ולא ארוך, גם הוא מוכח קלינית ומסייע בהפחתת חרדות באופן עמוק.

בהצלחה וחיבוקים!!
מה עושים כשחברה מזמינה לפדיון ולא באלך ללכת כי את יודעת שלכםאנונימי (פותח)
לא יהיה?
אאוצ'אנונימי (3)

לאידת מה לומר לך.

 

אז רק חיבוק.

חזק.

הרבה כוחות.

ואמן שתחליטי נכון. שתחליטי מה שיהיה *לך* הכי נכון, והכי טוב. ושלא יכאב יותר מדי.

 

 

 

 

אני לא הייתי הולכת הכי חשוב שתרגשי טוב עם עצמךרק בשמחה תמיד

אני לברית של אחיין שלי הגעתי רק לסוף לא היה לי כוח למבטים . 

ואני חושבת שתחשבי על עצמך ומה שיעשה לך טוב ולא יפיל אותך 

ועוד משהורק בשמחה תמיד

כי בסופו של דבר את מתמודדת ולא חברה שלך ולכן את במקום הראשון 

הייתי מסבירה לה שזה כבד עליי.פיצפיץ89
ולא הייתי הולכת.
נראה לי שהיא תבין.
באופן אישיאנונימי (4)

אחרי שהלכתי לפדיון של הבן של אח שלי, ואחר כך חודש לא תפקדתי מרוב קושי,

הבנתי שיותר אני לא הולכת לפדיונות.

אם יש סיכוי אפילו קטן שזה מה שיקרה לך אל תעשי את זה לעצמך, פשוט תגידי מזל טוב (אפשר בהודעה) ושאין לך אפשרות להגיע אבל תשמחי מרחוק (עזבי מה יהיה באמת, רק שלא תחשוב שאת כועסת עליה או משהו) וזהו.

כי לי זה היה סבל שלא עמדתי בו, ולא חשבתי שזה מה שיהיה מראש (ואח"כ עוד הינו איתם בשבת, לא מבינה איך לא חשבתי שזה יחסל אותי)

אני הפותחת. ממש תודה לכולן. חיזקתן אותי מאד מאדאנונימי (פותח)
החלטתי לא ללכת.
רק לספר לך שכשאחותי חגגה ברית לבנה, והרגשתי זה טו מאצ'-ציפי כהן
הרמתי אליה טלפון והסברתי לה.
אמרתי שאני עוברת תקופה לא קלה לאחר הלידה השקטה, ונורא כואב לי כרגע. אני מאוד שמחה בשמחתה, אבל מרגישה שזה יותר מדי עומס נפשי עבורי להגיע לברית.
היא קיבלה את דבריי בהתרגשות ובאהבה,וכמובן שהבינה ותמכה בהחלטתי.
השקיפות והדיבור היו מרגיעים עבור שני הצדדים.

היתה פעם אחרת שהגעתי לברית של בן של חברה,והרגשתי שאני מתפוצצת באמצע.... פשוט הלכתי. לא יכולתי להכיל. הצטערתי שבאתי.

והיתה פעם נוספת בברית של אחיין מצד האיש, שלפניה דיברתי עם חמותי וגיסתי. הסברתי להן שאני במצב רגשי שקשה לי עם בריתות.
חמותי המקסימה אמרה שהיא תבין אם לא אגיע, אבל הדגישה שאם אגיע אזכה לחיבוק גדול... (ובסוף באתי וקיבלתי חיבוק ענק...)
וגיסתי אמרה שהיא תשמח להיות עבורי מתי שאזדקק. שאסמן לה סימן והיא כבר תדע.

מה שאני רוצה לומר, לפעמים שווה לפתוח ולדבר על הקושי כי זה עוזר לאחרים להבין מה אנחנו צריכות (גם הם נבוכים ולא יודעים), וגם עוזר לנו להרגיש שיש מי שמבין או שותף לכאב. (כמובן, רק אם יש אנשים רגישים לשתף אותם).


אני מחבקת אותך ותומכת בהחלטתך להקשיב לעצמך.
חיבוק חם.

תודה רבה רבה. חיממת את ליביאנונימי (פותח)אחרונה
רגע כואב. שיחה ששמעתי לידי, והדמעות מאיימות לעלות.אמון מחדש
'אני צפויה ללדת בספטמבר'
ורציתי להגיד לה שגם אני הייתי צפויה ללדת בספטמבר. גם אני.
אבל לא הכרתי אותה.
והיא לא דיברה אליי.
רק למישי לידה.

והרגשתי שהלב שלי נחמץ.
חשבתי שהצלחתי להתגבר על ההפלה. והנה משפט אחד פותח את הפצע.

מסתכלת על הבטן שלה ומבינה שהייתי אמורה גם להיות עכשו עם בטן כזו.

גם אני.
הייתי.
צריכה.
ללדת.
חיבוק חזק.אנונימי (2)

מזדהה כל כך.

 

הייתי אמורה ללדת בסוף אוגוסט....

 

המון כוחות יקרה.

אוי,יקירה. כואב!! ומובן כל כך! חיבוק חם.ציפי כהן
לפעמים אנו חושבות שעברנו את זה, שזה כבר מאחורינו, שאנחנו בסדר עם זה... ואז פתאום מגיע גל ומציף הכל חזרה.
זה כואב, זה מחזיר אחורה, ולעיתים מעורר רגשות בלבול:
מה, לא עברתי את זה? למה זה חוזר שוב, ובכזאת עוצמה? למה עדיין כל כך כואב לי...?
יקירה, את בסדר גמור.
החיים נמשכים וההפלה אמורה להיות היכנשהו בזיכרון שלך, מאוחסנת כחוויה קשה ורעה שחווית, אך לא מטרידה סתם כך בחיים. אם את נתקלת לעיתים בדברים שמקפיצים לך את הזיכרון ואת החוויה, את הכאב והרגשות- זה בסדר לאפשר להם להיות. לחוות אותם. לכאוב אותם. לקבל אותם.
אני מניחה שלא עבר הרבה זמן מאז ההפלה, ותאריך הלידה המשוער עוד לא עבר, היי מוכנה לכך שעוד תעברי טלטלות מדי פעם עד ליום זה. אולי אחר כך הדברים מעט יירגעו והגלים לא יהיו כה גבוהים.

מחבקת אותך בחום, היי עם מה שאת מרגישה.
תודה ששיתפת!
שולחת חיבוק! כ"כ מזדהה איתך. מאחלת לך חיים מאושריםאהובי

ושתדעי רק שמחות

אני כל כך מבינהפיצפיץ89
גם אני הייתי אמורה ללדת בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר.
כולן סביבי הריוניות עכשיו וזה קשה כל כך.

שולחת לך חיבוקים
תודה לכל מי שהגיבה. ההזדהות מרפאה את הכאב!אמון מחדשאחרונה
אני רוצה הריוןאנונימי (פותח)

לפעמים אני רוצה הריון רק כדי שנהיה מותרים עוד ועוד ועוד.

 

כל פעם שאני מקבלת מחזור,

זה כמו לאבד שוב את ההריון הזה.

זה לא לאבד את ההריון הבא, כי לקחנו לנו פסק זמן לנשום. 

אבל זה כן לאבד את ההריון ההוא.

 

זה שוב להיות אסורים, במקום להיות מותרים ברצף. במקום להיות עם בטן שהולכת ויוצאת עוד ועוד.

 

ואני עוד לא יועדת איך אני נראית בהריון, כי עוד לא הגעתי לשלב הזה.

 

ואבדתי את כל החשבון, הכל הסתבך לי,

ואני לא מצליחה לחשב באיזה שבוע ובאיזה חודש הייתי אמורה להיות עכשיו.

וכשאני מגלה שאני לא מצליחה לחשב, אני שוב מאבדת את ההריון הזה.

ושוב בוכה את עצמי לדעת.

 

ולמה אני נכנסת לפורום הזה.

האם אני מזוכיסטית.

 

 

היא סיפרה לי על ההריון בסוף חודש חמישי,

וגם זה רק כי נפגשנו, והיא לא רצתה שאני אראה אותה עם בטן.

וכל פעם לחשוב על זה, זה לבכות.

ולמה היא לא מבינה שזה מכאיב הרבה יותר.

לפעמים אני רוצה להגיד לה, שלהתחשב בי זה כן לספר.

אבל אז אני חושבת שאולי בעצם בקשה כזאת זה לא להתחשב בה. כי אולי לה בעצמה קל יותר ככה.

 

 

לפעמים אני רוצה לכתוב כאן מהניק שלי, המוכר כ"כ.

כן, שכולם ידעו.

 

לפעמים אני רוצה לספר לחברה שאני פוגשת, או שכנה, או בת דודה.

 

ואז אני שותקת.

 

 

 

 

לפעמים אני לא מבינה למה עדיין כואב לי ולמה אני זוכרת.

 

 

 

 

כמה בלגן בפריקה אחת.

לא נורא.

נראה לי שזה המקום.

ועזר לי לנקז קצת. ולנקות.

 

עומדות לי דמעות בעיניים ונצבט לי הלב..תשוב תחיני
תודה על השיתוף הכל כך נוגע בעומק הכאב.

גם אני שואלת את עצמי לפעמים למה אני נכנסת כל כך הרבה לפורום הזה לקרוא את כל הכאב שיש כאן ואז אני מגלה שהכאב הזה באמת נמצא בתוכי ואני רק מוצאת לו מקום שיוכל להכיל אותו.

ולמה שלא תשתפי את האנשים שאת פוגשת סביבך בכאב שלך? מותר לך..אולי זה יעשה לך טוב..

יכולה לספר לך על עצמי שעם השנים אני לומדת מה נכון לי לשתף ואת מי. ולפעמים זה ממש ממש מקל.

שולחת לך המון אהבה וחיבוק על הכאב הזה
אינך מזוכיסטית. אולי לפעמים את זקוקה למקום להניח בו כאבך?ציפי כהן
ואולי למקום בו תרגישי הזדהות עם כאבן של נשים אחרות, תחושה שאינך לבד?
אלה דברים משמעותיים שבעיניי הם צרכים חיוניים. לעיתים קריטיים.
לפעמים כה קשה לשאת את כל הכאבים,יום אחרי יום, ולחוש הבדידות הקורעת הזו מבפנים.
באמת אינך לבד. אנו פה איתך, ואני בטוחה שיש סביבך עוד מעגלים שחשים, בדרך זו או אחרת, את כאבך.

אני שואלת את עצמי מדוע אינך משתפת את סביבתך במעט מכאבייך, תיארת את הרצון לפתוח ולספר... מדוע לא? פתיחת הלב וקבלת חיבוק או מבט חומל, או השתתפות בצערך- אלה דברים מרפאים ומחזקים מאוד.

בעניין הזיכרון, את שואלת שאלות קשות.
מצד אחד אינך מסוגלת לשכוח,
מצד שני את שואלת את עצמך מדוע עדיין כואב לך ומדוע את עודך זוכרת.
כואב לחוות את שני הקטבים הללו יחד, כל אחד מושך לכיוון אחר ושניהם כואבים כל כך.
אני תוהה האם תחושי אשמה אם תניחי לכאב? מה עוצר אותך מלשחרר אותו ואת הזיכרון העצוב הזה? האם עוברת לך מחשבה שאם תניחי לו את עלולה לשכוח?

לקח לי זמן להבין שלהניח בצד את מה שעברתי, ולהתקדם הלאה- אינו אומר ששכחתי. לקח לי זמן להבין שאיני יכולה באמת לשכוח. זה חלק ממני. הוא צרוב בתוכי. הכאב יהיה קיים שם,תמיד. ועם זאת, אני ממשיכה בחיי ומניחה לזה להיות בפינה שלו. מניחה לעצמי לקבל את מה שעברתי, להבין שזה מה שקרה, ואני עכשיו אחרת. מתקדמת ומפליגה לאזורי נפש חדשים.
קבלה לוקחת זמן, ויש צורך לעבור תהליך לפני שמניחים בצד.
ועדיין, גם לאחר שקיבלתי והנחתי בצד, מעולם לא שכחתי. לא חושבת שאפשר.

חיבוק חם ואוהב לך, יקרה.
תודה ששיתפת רגשותייך ובבלבול שא חשה, הכל מאוד הגיוני.
חיבוק ואהבה!


קראתי בשקיקה. כואב.אמון מחדש
זו לא מזוכיסטיות, זה רצון להרגיש שותפות גורל. הבנה, הכלה וקבלה מאנשים שחוו גם קושי בנושא הזה בצורה זו או אחרת. זה הכי מובן.

ואני מציעה לך כן לשתף במידה מסויימת את מי שמתאים לך. למה שלא יכאב לך? למה שלא תזכרי? זה אובדן. זה קרע. אל תצפי מעצמך להמשיך כאילו לא קרה כלום. תני לעצמך את החיבוק שאת זקוקה לו.

מאחלת לך שה' ימלא חסרונך!
תודה לכולן.אנונימי (פותח)

אני קוראת עכשיו את מה שכתבתי אתמול, וכבר לא מרגישה את זה.

מדהים איך ה' עוזר לנו לשמוח רוב הזמן,

ורק מדי פעם, יש כאב חד שמבליח. חד כ"כ, שהוא כואב ומטלטל ומפרק.

 

יש חברות שיודעות על ההריון שהיה, וגם במשפחה,

אבל איכשהו עבר מדי הרבה זמן בשביל שירגיש לי נעים לבכות על זה.

 

ב"ה שאנחנו שניים. ביחד.

ביחד בהכל.

ביחד בדבר הזה.

ואפשר לבכות ביחד,ואז הרבה יותר קל.

 

וציפי, כנראה שאת צודקת, ואני צריכה להרשות לעצמי לשכוח.

לא להרגיש אשמה.

ואז אולי גם לא להרגיש כואב ששכחתי.

משתפת..ישועת ה' כהרף

לי ב"ה כבר יש תינוק אחרי ההפלה..

ועדין.. תמיד אני מכניסה איכשהו שהתינוק הזה הגיע אחרי הפלה..

כי זה פשוט שם ואי אפשר להתעלם..

כי זה מעצים את רמת ההודאה לה' וההבנה כמה תינוק זה נס גדול ועצום..

אתמול, יצאתי לגינה.. אמא אחת התחילה לדבר ולומר כמה זה מדהים תינוק וכדומה.. ישר, באוטומט, אמרתי, "כן, והוא הגיע אחרי הפלה.."..  

ותמיד זה כך.. ככל שאני מדברת על ההפלה.. היא תופסת בי פחות מקום נפשי/רגשי..

היא פשוט נוכחת בעדינות..

כמו יבלת כזו.. אי אפשר להתעלם..

בהצלחה!!

אני מרגישה שאם תתני לעצמך לכאוב הכאב החד פחות יופיע..אמון מחדשאחרונה
אני רק כמה חודשים אחרי הפלה ופחות מרגישה רגעים של כאב חד, מטלטל.
יותר מרגישה שהכאב פשוט איתי תמיד. קטן כזה. אבל תמיד שם.

את כותבת שאת שמחה רוב הזמן. זה מעולה. אך השאלה האם את לא מדחיקה? אולי ההדחקה גורמת לכאב חד מדי פעם לצוף?
רק מציעה אפשרות. אולי אני טועה ולך יש התמודדות אחרת.

וגם אם עבר זמן, תמיד את יכולה לשתף, או אפילו להזכיר את זה בדרך אגב. לי זה עוזר לרפא את הכאב. שוב, מציעה. תחשבי מה נכון לך.

ה' ימלא חסרונך
ההופעה שלי בהדסה הר בצופים, ביום עיון לאנשי מקצועציפי כהן



שלום לכם ולכן יקרים ויקרות.
בעוד כשבועיים יתקיים בהדסה הר הצופים יום עיון מיוחד בנושא שלעיתים קשה לדבר או לחשוב עליו:
לידה שקטה.
יום העיון מיועד לאנשי מקצוע מתחום הרפואה (רופאים, אחיות) ומתחום הטיפול (עו"ס, מטפלים, פסיכולוגים).
יום העיון נועד ליצור שיח, להדגיש ולהנכיח אספקטים שונים בתחום הטיפול בלידה שקטה.

ביום זה אעלה הופעה שלי, שמתארת את הקושי של אשה שחוותה לידה שקטה (הסיפור שלי, שמספר סיפורן של נשים רבות) ההתמודדויות לפני ואחרי, האבל, הכאב וכן הצמיחה שלאחר הטראומה. ההופעה מלווה בנגינה ושירה של שירים ישראלים המתקשרים לשלבים בתהליך.

אם מי מכם/ן מעוניין/ת להגיע, או חושב/ת שיש אחרים שיעניין אותם- אשמח שתעבירו הלאה. ניתן להירשם ליום העיון בקישור המצורף.

https://static.wixstatic.com/ugd/48f305_74b68d3645e14392b4a78eec69867247.pdf

באיחולי בריאות ושמחה,
ציפי כהן, תרפיסטית במוזיקה
בדיקת רופא לאחר הפלהשחקנית חדשה
אולי אתן זוכרות אותי.. כתבתי לפני כמה זמן שעברתי הפלה טבעית בהריון ראשון בשבוע 6. תוך כדי הדימום (של ההפלה) הרופאת נשים אמרה לי לחזור לרופא לבדיקה שגרתית אחרי כמה שבועות. היום הייתי אצל רופא (חדש, אצלו הצלחתי לקבוע תור הכי מהר). הוא לא עשה לי שום בדיקה פנימית ואמר שאם הדימום אז של ההפלה הפסיק ועכשיו אני שוב במחזור סימן שהכל בסדר ואפילו לא צריך לעשות עוד בדיקת דם לבדוק שהבטא ממש על אפס (בפעם האחרונה שבדקתי צמוד להפלה היא היתה על 50).
מצד אחד זה נשמע לי הגיוני מה שהוא אומר, אבל מצד שני מהיכרות ראשונית איתו נראה שהוא אולד פאשן כזה..

מה אתן אומרות? מקווה שכתבתי מובן..
היי יקירה. קודם כל חיבוק. דבר שני, לשאלותייך,ציפי כהן
באופן עקרוני זה נשמע טוב. ההפלה הסתיימה ויש לך דימום של מחזור, הגוף מתחדש.
סיכוי סביר מאוד שאכן הדברים התאפסו.
אם את לא שקטה בנוגע לאיפוס הבטא- את יכולה לבקש הפניה מרופא משפחה עבור זה.
בכל מקרה, אם אינך מרגישה בנח עם רופא מסוים, לא משנה מה הסיבה, פני לרופא אחר שתרגישי איתו בנח. הקשיבי ללב ולבטן.

חיבוקים!
תודה שחקנית חדשה
מספיק איפוס בטא כדי לוודא שהכל תקין שם?
לא צריך גם בדיקה פנימית?
לי לא עשו בדיקת בטא, אבל עשו בדיקה פנימית לראות שאין שאריותאמון מחדש
אם אין משהו מטריד או בעייתי הייתי מניחה לזה...ציפי כהן
אישית לא הייתי עושה בדיקה פנימית אם סהכ הכל נראה תקין. סתם כי זו עוד בדיקה לא נעימה ואני אישית מעדיפה לשמור על פרטיותי כמה שניתן...

אני מניחה שיש רופאים שהיו עושים, ואולי יש רופאים אינם רואים צורך. הדברים נראים תקינים, אין דימום מעבר למחזור החודשי, אין כאבים מיוחדים,
הבטא היתה נמוכה וכדאי לבדוק אם היא התאפסה לגמרי ובעיניי זה מספיק מרגיע (אגב, לעיתים איפוס יכול להיראות גם כך: >10. זה אומר שהבטא קטנה מ-10. וזה תקין. )

אם אין לך כאבים מיוחדים או דימום מיוחד זה נשמע לי בסדר.
אבל אני לא רופאה. אז אם את רוצה להרגיש בטוחה- פני לרופא נוסף כדי להרגיש בטוחה.

חיבוק חם!
צודקת..שחקנית חדשה
גם אני מעדיפה שיתערבו לי פנימית כמה שפחות..
תודה על התגובה ועל ההסבר, כיף שיש אתכן שמבינות אותי..
שלום לך,סמייל לי
מחילה, קראתי את השרשור והרגשתי שחייבת להגיב.
פתחתי במיוחד עבור זה ניק חדש.

אז גם אני עברתי הפלה לפני מס' חודשים עם ציטוטק ומאז נכנסת לנשום כאן בפורום בחופשיות מידי פעם...

מאז ההפלה חזרתי לקבל מספר מחזורים כרגיל. ללא דימום בינהם/דימום מוגבר/כל דבר מחשיד.

לפני כחודש בבדיקה שגרתית לאחר הפלה אצל הרופא הוא ביצע US בגישה וגינאלית ואכן יש שאריות שליה עם זרימות דם ויש צורך לטפל בהם ניתוחית. (לפי מה שהבנתי כדי למנוע זיהום/ כדי למנוע חוסר השתרשות של הריון נוסף.)

מחוויה אישית שלי, אין תחושה נוראית מלדעת שהסיוט הזה עוד בתוכי. שהוא נראה נצחי ואינסופי. וכנראה גם מונע הריונות פוטנציאלים.

לדעתי אין מספיק מודעות לעניין זה והלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור לבצע US בשלב מוקדם יותר ולמנוע את כל הלחץ, החרדה והתסכול שאני נמצאת בו כרגע. (או לעשות גרידה מלכתחילה;)

יודעת שUS נתפס כ"חוסר פרטיות" אך זה עניין רציני. הייתי פונה לאותו רופא/רופא אחר ומבקשת לבצע את הבדיקה.

בתקווה שאצלך יהיה סוף שמח!
כל טוב!
תודה רבה רבה!שחקנית חדשה
כותבת לך בפרטי
נקודה חשובה ומשמעותית. תודה לך! וחיבוקים על כל זה.ציפי כהן
כמה קשה לחזור אחורה לתוך בדיקות ואולטראסאונדים וגרידות,אחרי שחשבת שאת כבר מאחורי הכל...
את צודקת ממש. כדאי לבדוק באו"ס שהכל יצא. תודה לך.

חיבוק חם.
אוי. איזה מבאס פתאום לגלות שזה לא נגמר אמון מחדשאחרונה
אחרי שגיליתי שאיו דופק רציתי רק להתנקות וכמה שיותר מהר. מאד קשה לדעת שהאובדן עוד ברחמך.. חיבוק
בדרך לאמא רחל שתתפלל עליי קצת בשמיים על ילדיםאורח/ת
מוזמנות לכתוב לי שמות לתפילה בפרטי
כבר הלכתיאורח/ת
תודה לך. וחיבוק על הרצון, ההמתנה, הפער שבין הציפיה למציאות..ציפי כהןאחרונה
היי, גם אני כאן.פיצפיץ89

שלום, אני חדשה בפורומים באופן כללי, וכאן בפרט.

 

הייתי בהריון, תאומים. מאד רצוי. 

שנה שלמה ניסינו עד שנקלטתי סופסוף, רגע לפני שניגשנו לבדוק האם יש צורך בטיפולים.

היינו כל כך מאושרים!

גילינו שאלו תאומים ואחרי שהתגברנו על החרדה הראשונית, היינו פשוט בעננים. בסקירה הראשונה אמרו לנו שאלו בנים.

זה היה הריון קצת מורכב. הם היו באותה השיליה ואפילו שהיתה מחיצה בינהם, היו חששות מפני בעיות שונות. היינו במעקב צמוד.

 

בשבוע 18 יצאתי לשמירת הריון עקב צוואר רחם דינאמי.

 

ואז, בערב פסח, התחילו לי כאבי בטן- לא משהו יוצא דופן, כאבים קלים. נחתי המון. 

אחר כך התארגנתי לליל הסדר, עמדתי להתלבש, ופתאום- ירידת מים. 10 דקות לפני ארוחת החג. 

בשבוע 18.

 

אמבולנס, בדיקת רופא, פתיחה 4. אחד כבר ממש נכנס לתעלת הלידה. 

הכניסו אותי לחדר במחלקת נשים, נתנו ציטוטק מתחת ללשון להגברת הצירים ומשכך כאבים ואנטיביוטיקה לווריד.

לא לקח להם הרבה זמן. תוך שעה הם כבר היו בחוץ. לא היה להם סיכוי לשרוד.

 

אחר כך לקחו אותי לגרדה כדי להוציא את השיליה. 

לפחות ישנתי טוב...

 

וזהו, עכשיו אני שלושה שבועות אחרי, חזרתי בשבוע שעבר לעבודה. 

אבל הנפש מדממת.

אני כל כך כאובה.

ובעלי המדהים, גם הוא כאוב, זו הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה ממש. 

אנחנו אחד בשביל השני, אבל כל כך קשה. 

כל כך חשוך לנו. כל כך כואב לנו.

 

רציתי רק לפרוק קצת.

 

אני מתפללת להיקלט שוב במהרה, ושבע"ה יהיו לנו בשורות טובות בקרוב.

יקרה!אמא לנסיך קטן
כל כך כואב.
חיבוק חם💓
ובקרוב ממש בע"ה!!
אוי יקירה,סיפורך קשה וכואב. נוגע ללב ועצוב.ציפי כהן
איבדת תאומים, ואיתם את החלומות,הציפייה, ההתרגשות. איבדת את השמחה שבגדילה שלהם בבטן, את התקוות היפות לגידול תאומים, עם כל הדמיונות והמחשבות על גידולם... כל כך כואב וקשה!!
נוסף לאבדן, חווית זאת כהפתעה, כדבר מטלטל ביותר, מתח, לחץ, חוסר אונים... כל אלה מעוררים רגשות קשים וכואבים מאוד. האבדן גדול,הנפש כאובה, הגוף הורמונלי, ואת צריכה לשוב לעבודה אחרי כה מעט זמן...
איני יודעת איך זה עבורך לחזור עכשיו לעבודה ואיך היה עבורך החודש הזה, אך נשמע שמורכב ולא פשוט.
אני כה שמחה לשמוע שיש,לכם אחד את השניה ואחת את השני, זה משמעותי מאוד ביכולת ההתמודדות.
דברו על כאבכם. בכו ביחד. דברו על מה שעובר עליכם. על המחשבות, הרגשות, התחושות. חבקו זה את זה, היו אחד בשביל השני בזמני קושי. הדיבור מקל ומשחרר והוא נותן כח לצמיחה.
תנו לכם זמן, אתם ממש מעט זמן אחרי. היו עם מה שעכשיו. תנו לנפש להרגיש, להתאבל ולבכות. תנו לעצמכם זמן לעבור את זה.
ואחזו ידיים, עברו את זה יחד.
יהיה טוב. אמן.
כמעט בכיתי איתך. איזה אובדן!אמון מחדש
אהובה!אנונימי (2)

הייתי ועדיין בדיוק במקום כמוך (תאומים זהים- בנים אחרי המתנה ארוכה ולידה שקטה בשבוע 24)

 

כתבתי פה את הסיפור שלי (כואב מאוד. רק אם יש לך כוחות ורצון להזדהות, תקראי)

 מרגישה צורך לפרוק (ארוך) - אבדן הריון

 

אני רק שולחת חיבוקים!

 

וטיפים קטנים ממני- אל תנסי להסתיר מה שעברת! קחי חופש מהעבודה כמה שאת צריכה!

אומנם לפי חוק בשבוע כזה את לא זכאית לביטוח לאומי וחופשת לידה אבל לפי חוקי הגוף שלך את אחרי לידה לכל דבר.

ולידה כואבת פיזית ונפשית!

תקשיבי לעצמך ולכוחות שלך!

דברי ושתפי עם מי שאת מרגישה איתו בנוח (לי זה עזר מאוד)

יש פה מקום לבנות את הזוגיות ממקום עמוק הרבה יותר. תנצלו את זה.

 

חיבוק מוחץ יקרה! אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך בתחושות ובמחשבות!

אצלי התל"מ המוקדם (מה שציפו שאלד) היה בפסח, התל"מ האמיתי היה ביום השואה. עברתי את שתי הימים האלה בהרבה ערעורים ומחשבות.

לקחתי את התקופה הזאת מאז (כמעט 4 חודשים) לבנייה והסתכלות שונה על החיים.

 

מאמינה בכל ליבי שהקב"ה יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו.

ואני איתך בתפילות להקלט שוב במהרה.

 

 

 

 

 

איזה סיפור קשה.פיצפיץ89
שולחת לך חיבוקים, זה פשוט קורע את הלב...
אני מודה לכולכן על התגובות התומכות והמילים החמותפיצפיץ89
אני היום כמעט חודש אחרי.
בשבוע שעבר חזרתי לעבודה וזה קצת מקל עליי מצד אחד, אבל קשה מאד מצד שני.

הסביבה מצפה שאשאיר את הכל מאחוריי ואחזור לשגרה כאילו כלום לא קרה.
אבל זה קשה.
אנשים לא מבינים שלמרות שזה לא נחשב לידה שקטה כי זה קרה "רק" בשבוע 18 ולא 22, זו לגמרי היתה לידה שקטה.
עם צירים, עם לחיצות, הכל.
פשוט היה להם קל יותר לצאת כי הם היו 200 גרם כל אחד.
ובסוף חוזרים הביתה עם לב מרוסק ורחם ריק.
ואף אחד לא הכין אותי לזה שאני אייצר חלב ולא יהיה לי את מי להניק.
והבית כל כך שקט וריק ואפל.
והסיוטים בלילות על תינוקות מתים לא נפסקים.
ואפילו שיחה תמימה עם חברה שמספרת על פדיון הבן של האחיין שלה נגמרת בדמעות, כי נופל האסימון שלי לעולם לא יהיה פדיון הבן, מזכרת כואבת מפיץ ופיץ שנשארו מאחור.

אז איך אחרי כל זה מצפים שאמשיך הלאה ואשכח הכל?
איך אני יכולה בכלל לשכוח?

ופשוט נמאס לי, נמאס לי מהמבטים המרחמים ומה"יהיה בסדר" וה"את עוד צעירה, עוד יהיו לך ילדים"
כי זה לא מקל על הכאב.
לי גם קרה בשבוע 18+באפל
( בגלל מומים) וגם בשבילי זה לא רק ''הפלה מאוחרת'' בשבילי זו לידה שקטה ( על כל שלבי הלידה) של ילדה מתוקה ומושלמת.

אצלי עברו 4+ חודשים מאז, ואין לי מה להגיד. לעבור יום, יום, שבוע, שבוע, חודש, חודש.

( ואצלי אנחנו בבדיקות גנטיות שלא נגמרות, ולאט לאט מקבלים בשורות שההמשך ( אם יהיה) הולך להיות אפל)

בעז''ה (?) שנצליח לצלוח את מה שקיבלנו.

חיבוק גדול. לאבד הריון ( או פשוט תינוקים, שלא הגיעו לרגע שהעולם יקבל את זה שזה מה שהם) זה פשוט מעבר להיגיון.
דברייך חזקים. תודה ששיתפת.ציפי כהן
אתייחס לכמה נקודות שהעלית.
הבדיקות הלא נגמרות, על כל תוצאותיהן, אומרות שהדרך עלולה להיות מסובכת וקשה. אל תרימי ידיים, אולי הדרך תהיה קשה או ארוכה, אך היא אפשרית. וצועדים בה צעד צעד ממש כפי שתיארת.
לאט לאט.
ואולי היא לא תהיה אפלה כל כך?

ראיתי את הסימן שאלה שלך אחרי ה-בע"ה... ותהיתי מה הוא אומר... מוזמנת לפתוח על זה שרשור חדש אם תרצי...

והמשפט האחרון שלך מנוסח כל כך יפה...
אולי באמת אלה פשוט תינוקות, שלא הגיעו לרגע שהעולם יקבל את זה שזה מה שהם.
משפט חזק. מיוחד. אני חושבת שאאמץ אותו... את מרשה לי?

חיבוק חם.

תאמצי, בשמחה באפל
אוי אהובה, אני כל כך מצטערת לשמוע על חוויותייך!ציפי כהן
מוכרחה לומר לך שהן כל כך מוכרות, הגיוניות, וחוות אותן נשים רבות. ממש כמוך.

התחושה שקוראים לזה הפלה מאוחרת, אבל חווית לגמרי לידה!! כמה זה קשה כשלא מכירים בסבל שעברת, באופן שעברת את זה, שלא מבינים שהיית צריכה לעבור צירים, ללדת אותם החוצה, לדחוף... זו חוויות לידה לכל דבר. גם אם הם קטנים. עברת לידה.
וגם ההורמונים הם הורמונים של אחרי לידה.
התחושה שלא מכירים זאת ולא מגדירים זאת- קשה כל כך.
זה כואב מאוד.

בנוגע לחלב, צר לי שלא דיברו איתך על כך. יש כדורים שנותנים לייבוש החלב, האם נתנו לך? זה נורא להסתובב עם חלב בלי שיהיה למי לתת... כמה כואב וקשה!!!

מאוד כואב לי לשמוע על הלילות שלך, על הסיוטים על תינוקות מתים, על כאבי הגוף ונפש עם הבית הריק ומחשבות הלא פוסקות.
יקירה, את עוברת תהליך אבל וכאב על מה שאיבדת, התופעות הללו הגיוניות ונשים רבות חוות אותן. והכאב קשה כל כך...
אני מקוה שיש לך במי להיעזר ולהיתמך, כי את מתארת קושי גדול. מקווה שהעבודה לפחות כן נותנת לך כח, שאת מסוגלת לתפקד ולעבוד. שאת מרגישה את הערך העצמי שלך ואת היכולות שלך, לצד האבדן הגדול.

לאט לאט. צעד צעד.
הדברים יירגעו, אך תני להם את הזמן.
תני לך להיות בתוך הכאבים,לצד היכולות החוזרות אלייך.
והיעזרי במי שאפשר- בעיקר בתמיכה חברית, אנושית. זה משמעותי בתהליך הריפוי.

ורק אוסיף, לגבי שאלתך איך אפשר לשכוח.
ובכן, אינך צריכה לשכוח. גם אינך יכולה.
את יכולה רק לעבור תהליך של קבלה שזה מה שקרה לך, וזה חלק מחייך. ושאת יכולה להמשיך הלאה בלי לחשוב על זה כל הזמן ובלי להרגיש שאם את לא חושבת כל זה- את שוכחת. זה לא שכחה. זו קבלה. וזה תהליך.

חיבוק גדול גדול.
תודה רבה.פיצפיץ89
היום זה בדיוק חודש אחרי. אנחנו רוצים לעשות איזה טקס פרידה קטן שלנו.
הלוואי שזה יעזור לי לשחרר ולהמשיך הלאה
חיבוק גדול לךאמא_מאושרתאחרונה
חתיכת חוויה בשביל הריון ראשון
בהפלות שלי (שהיו בשבועות מוקדמים בהרבה..) עזר לי לתת להם שמות. להנכיח את קיומם.
תראו אם זה משהו שמתאים לכם.

אמנם הפלתי בשבועות מוקדמים יותר, אבל זכור לי הקושי מול אנשים שמצפים ממני לקום ולהמשיך הלאה.
זה כל כך לא פשוט
תני לעצמך את הזמן להכיל את מה שעברת. זה חשוב.
לאנשים יותר קל להתמודד עם אישה שזה כבר מאחוריה, אז הם מנסים לגרום לך להתקדם. שימי לב שאת עושה מה שנכון *לך* בשלב הזה. קחי את הזמן. חודש זה ממש טרי.
חיבוק גדול
מהשמיים תנוחמו.
הופעה שלי בהדסה הר הצופים, מול צוותים רפואיים. בעוד שבועיים.ציפי כהן
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ט"ז באייר תשע"ט 10:48
עריכה: שינוי תאריך
ביום רביעי, 12/6, בעוד כשלושה שבועות, אופיע בפני צוותים רפואיים וטיפוליים המלווים הורים באבדני הריון.
אדבר על הקושי שעוברת אישה בשלבי הגילוי שיש להפסיק את ההריון, על רגשות הפחד, החשש, הכאב הבלתי נסבל. אספר על החוויה שלי, על הצרכים בתוך הטיפול בבית החולים, על הקשיים המאפיינים לידה שקטה בתוך בית חולים ומחלקה הומה לידות וחיים...
אדבר על ההתמודדות שבחזרה הביתה, ללא תינוק, ועל הצורך בליווי וטיפול בקהילה לאחר השחרור. אספר על כך שנשים רבות רבות חוות פוסט טראומה לאחר לידה שקטה, והצוותים המקצועיים אינם יודעים מספיק ואינם מספקים תמיכה מותאמת.
אדבר על ההתמודדות מול החברה, והתמודדות החברה מול אבדן הריון, שנעה בין התעלמות מוחלטת (מתוך חוסר אונים וחוסר ידע, וגם מבוכה וכאב מציפים) לבין מלים שמנסות לנחם אך פוצעות וכואבות מאוד.

אספר על משבר גדול. על אבדן. על קרע בחיים. על כאב בלתי נתפס.
ועל תקומה.
איך שלאט לאט ניתן לקום מתוך כאב עוצמתי שכזה, מתוך הצער העמוק, ולצעוד צעד קדימה.
ועוד צעד.
ואז להתחיל לנוע, צעד אחר צעד, בלי ידיעה ברורה לאן, אך בתנועה מתמדת (לפעמים אחורה... בהתרסקות... ולפעמים קדימה, בזהירות ועדינות).
לבסוף אספר על היכולת שלנו לצמוח מתוך משבר.
על הכאב שבונה אותנו מבפנים.
על החוויה שבונה אותנו רק אם אנחנו מאפשרות לעצמינו לשהות בתוך הכאב, לחוות אותו ולהיות איתו מספיק זמן.
על היכולת לקום מתוך האפר
לפרוש כנפיים-
ולעוף.

את כל זה אספר בשילוב שירים ישראלים שילוו את התהליך... ויחד נצא למסע אל הכוחות שקיימים בכולנו.

אני נרגשת לקראת המסע הזה יחד עם צוות רפואי וטיפולי שמלווה נשים במסעות שכאלה.
וזו הגשמת חלום.
כששכבתי שם על המיטה בבית החולים, לאחר הלידה השקטה, עם סיבוכים נלווים, הרשיתי לעצמי לחלום את עצמי כמה שנים קדימה, באה לצוותים הרפואיים, מודה להם על הטיפול המסור והמיטיב, ומנגישה להם את הצרכים שלי (שהסתבר אחר כך שלא היו רק שלי...) ומשוחחת על הקשיים והצרכים השונים בבית החולים.
והנה אני כאן, שנים אחרי (תשע ליתר דיוק), ומופיעה בפני צוותים רפואיים על התהליך כולו, כולל הצמיחה שבהמשכו...
מופלא!
ממש מעצים לקרוא את זהבאפל
ושיהיה בהצלחה רבה רבה.

יש אפשרות גם לבוא ולשמוע?
( עברתי הפסקת הריון/ לידה שקטה לפני חמישה חודשים ובהסבה כרגע לאחיות, אז מעניין אותי מה הגישה של הצוות הרפואי)

בכל אופן
המון הצלחה
תודה רבה! לגבי הגעה- זהו יום לאנשי מקצוע. ניתן להגיע כאשת מקציפי כהן
אפרסם בהמשך את הקישור להרשמה כאשר יישלח אליי.
אנשי מקצוע כגון רופאים, אחיות, עו"ס, מטפלים ופסיכולוגים יכולים בהחלט להגיע.

אולי אעשה הופעה נוספת בהמשך, פשוט לנשים שירצו לראות ולשמוע, ולהתחבר.
אני עוקבת אחרייך ומעריכהאמא שובבה
רת עושה עבודה לכולנו. מנגישה ומרככת לכול הבאות אחרייך. מי יתן ולא יהיה עוד כאב
תודה רבה רבה. מרגישה בשליחות גדולה בתחום השקט הזה.ציפי כהן
ציפי מקסימה אחתאמא_מאושרת
מזדהה כל כך עם מה שכתבת
הלואי והייתי יכולה להיות שם, ב30.5

המון הצלחה, ישר כח על העבודה המבורכת
תודה רבה אהובה!ציפי כהןאחרונה
הריון חוץ רחמי..אנונימי (פותח)
אולי משהי תדע לענות לי..
בהריון חוץ רחמי, כשרואים שהבטא מתחילה לרדת, יש סיכוי שהיא תעלה שוב?

אני עם הריון חוץ רחמי וראינו שהבטא מתחילה לרדת.
אבל אתמול בערב התחילו לי כאבים בבטן התחתונה ובגב התחתון ואני לא יודעת אם זה בגלל שזה נופל לבד או שחלילה משהו קורה שם ..
אני ממש לא רוצה ללכת סתם למיון לפני שבת ...
ואין לי את מי לשאול....
ראו בUS שזה חוץ רחמי?מצפה בקרוב22

תקשיבי, אני הייתי הולכת להיבדק אבל זו אני. עדיף עכשיו מאשר בשבת.. מצאו איפה זה? אם זה בחצוצרה ויש לך כאבים הייתי הולכת לבדוק.. אולי אפילו ללכת לטרם? לכי אפילו להתייעץ במיון.. אבל כמובן לפי ההרגשה שלך. שימי לב לעוצמת הכאבים וכמה זמן הם מתמשכים.. לא היה לי הריון חוץ רחמי אז אין לי נסיון ממש בזה 

לכי להיבדק. בהריון חוץ רחמי לא מתלבטים.ציפי כהן
הריון חוץ רחמי הוא מצב מסובך שעלול חלילה גם לסכן אותך. לכי למיון, למרות הקושי שבמחשבה על כך.
ואני מציעה לך להתייעץ עם רופא, אולי במוקדים של אחיות או רופאים אונליין, או מישהו שאת מכירה?

אני מחבקת אותך חיבוק חם ומקוה שהדברים יהיו רגועים ומרגיעים, ושהכל יעבור בשלום.

עדכני בבקשה מה שלומך.

חיבוק!
מעדכנת..(אני הפותחת)תשוב תחיני
אז בסוף הצלחנו להשיג את הרופא שלנו, ששלח אותנו למיון ..

נשארנו להשגחה בשבת.
ראו שהבטא בירידה.
נחכה לראות מה יהיה השבוע..ובכלל בהמשך...

תודה רבה על העצות!
כיף שיש את הפורום הזה! (אני נכנסת לקרוא בו הרבה..)
בשורות טובות לכולן במהרה!
יקירה תודה על העדכון! כמה חשוב שהלכת, והתייעצת.ציפי כהןאחרונה
זה בדיוק מה שחשבתי שיקרה... (שיפנו אותך למיון ושבטח תישארי שם לשבת להשגחה...)

באופן כללי, ממליצה לכולן- אם יש כאבים בהריון שגורמים לסימני שאלה- ללכת להיבדק. או לפחות לפנות להתייעצות עם גורם רפואי.
ודאי שבהריון חוץ רחמי, אבל לא רק.

מחבקת אותך חיבוק חם!!
ותודה על מילותייך. שמחה שאת נעזרת בפורום. באהבה.

חוזרים לשגרה...כמים הפנים
הידיים זזות,
גם הרגליים ברוך השם.
הבית מתפקד,
הגוף נושם.
חיוך על הפנים,
הכל בסדר גמור.
תראו איזה יופי,
אז מה אם הלב שבור.


(שבוע אחרי גרידה בשבוע 16)
ליבי איתך..מצפה בקרוב22
מקווה שתמצאי את הכוחות להמשיך. לי עזר להיות בפעולה כל הזמן.. לא בטוח שזה טוב..אבל לי זה עזר להרים את הראש מעל המים.. עד שהגיעה עוד גרידה..ושוב ממשיכים..תני לעצמך את הזמן לנוח ולעכל.. לא פשוט בכלל
חיבוק.
לא. לא תראו איזה יופי. ממש לא.ציפי כהן
לא הכל בסדר.
לא הכל טוב.
לא תראו כמה אני מושלמת ומתפקדת.
לא תראו כמה הכל תקין.
לא.
כי הלב פה נשבר, הוא זקוק למבט, לליטוף עדין, לחמלה.
הוא זקוק למישהו שיתכופף ויאסוף את שבריו שהתנפצו.
הוא זקוק לחום, חיבוק והגנה.
הוא זקוק לתמיכה וחיזוק ואהבה ומבט.

את כואבת.
עברת גרידה לפני שבוע.
איבדת כה הרבה.
מדוע הציפייה הזו של החברה ושל עצמינו- לחזור כה מהר, למרוח חיוך על הפנים, להסתתר, להיראות מושלם?
מדוע לא להיות כנה,אמיתית ובוערת, לבוא ולומר למי שמתאים:
"עברתי לפני שבוע גרידה. קשה לי עם זה ממש. אני מקוה שאצליח לתפקד. אם לא אצליח,אשמח שתתמכי בי ותעזרי לי במה שאזדקק".
מדוע לא להיות כנה ואמיתית?
לא פשעת. לא עשית דבר רע.
עברת דבר כואב.
מגיע לך חיבוק.

הנה, אני מחבקת בחום.
הלוואי ותצליחי למצוא מקום להניח בו את ליבך השבור ולקבל אהבה, דאגה ושמירה.

יקירה, סליחה על מילים שנכתבו בצורה שאיני רגילה לה. אני כותבת מתוך הבנה עמוקה של מה שאת עוברת. ורוצה לשתף אותך שהרבה שנים הסתרתי. היה לי קשה לומר שאני זקוקה או שעברתי משהו קשה או שאני עוברת ימים כואבים.
זה היה נורא, כי כל האנרגיה הלכה על ההסתרה במקום על השמירה על שפיות...
מרגע שהנחתי להסתרה- הבנתי שאני בן אדם. ובאופן מפליא כולן סביבי בנות אדם, והן מבינות ואף רוצות לעזור.
זה מיוחד להניח לעצמי להיות אני, בלי להסתיר. פשוט לומר קשה לי עכשיו. זו תקופה קשה. ולא קל לי לעבור אותה.
כמה קשה לומר וכמה משחרר פשוט להיות אני...

חיבוק חם ואוהב.



צודקת לגמריכמים הפנים
תודה על המילים החמות. האמת לא התכוונתי שאני לא מקבלת לגיטימציה מהסביבה להתאבל, אלא פשוט בהרגשה שלי שפיזית הכל בסדר ב"ה והגוף מתפקד בצורה תקינה וכאילו אפשר פשוט לשכוח ממה שהיה ולהמשיך הלאה. ובאמת ממשיכים בשגרה כי היא מחייבת... ובכל זאת משהו שם בלב מרגיש שכל המצב ההזוי הזה לא הגיוני. ואפילו שהכל נראה כרגיל, קרה כאן משהו משמעותי ועצוב, ולא יתכן שהחיים ממשיכים כאילו כלום לא קרה...
כל כל מבינה, את כל כך צודקת... איך הגיוני שהכל נמשך?? חיבוק.ציפי כהןאחרונה