פורום אבדן הריון (עמוד 32)

איך מגלים קרישיות יתר ? אלו בדיקות צריך לבקש?
יש לי ב"ה 3 ילדים, ההפלה הזאת הממה אותי, כל כך לא ציפיתי..מה צריך לדרוש מהרופא? איזה בדיקות בדיוק ? כדי לא לעבור את היסורים כמוך?

אני חייבת חופשה לנפש עם נשים לא עם בעלי.. משהו אחר...רוצה שקט מהעולם... הלוואי ואמצא מקום כזה

יש הרבה חופשות לנשים ואולי בבית החלמה כן יסכימו?

אולי הם יוכלו לתמוך.

קודם כל, חיבוק חם על כאבייך ויסורייך בחצי השנה האחרונה.
אני שומעת גם הרבה אשמה, אולי שיח פנימי בין אשמה לבין לשחרר ולסמוך על הקב"ה.
מצד אחד "למה שמעתי לרופאים ולא לקחתי תמיכה"
מצד שני, "חבל לבכות על מה שהיה, אני אמשיך בחיי".
זה שיח בין הצדדים השונים, שבעיניי דווקא כן כדאי לאפשר להם מקום. לשניהם.
אולי אפילו ליצור שיח דמיוני בין החלקים השונים בתוכך.
הושיבי אותם סביב שולחן, או במקום נעים כלשהו, וצרו שיח. כל החלקים ישבו סביב המעגל וידברו את מה שהם מרגישים וחווים. אם כל החלקים יקבלו את מקומם- אולי ייווצר לך פתאום צד נוסף, שלא היה קיים שם, או שתביני פתאום משהו שלא הבנת קודם...?
נסי לראות איזה חלק מנסה לומר לך משהו ולאיזה חלק את לא מקשיבה, או לא מאפשרת לו להיות.
קבלי את כולם, הם כולם צדדים שלך. חבל שתדחי הצידה אחד מהם.

בנוגע לתמיכה או לבדיקות- הייתי הולכת עם זה לפרופסור כארפ או קופרמינץ או אחד הרופאים האחרים שמתעסקים באבדן הריון והפלות חוזרות.

ובנוגע לחופשה לבד ... או עם נשים...
אמנם באמת חבל שאין בית הבראה לאחר אבדן הריון (רעיון גאוני! אולי יום אחד אקים משהו כזה...),
אבל את בהחלט יכולה ליסוע עם חברה. תזמיני מישהי יצאו לכן לנופש. רק שתיכן. בטוחה שזה יעשה לך טוב.
אני אישית יצאתי כמה פעמים לנופש לבד, כשהייתי זקוקה לשקט. וגם עם חברה.
שווה לחשוב על כך!!!

חיבוק חם יקרה.
מה שלומך היום?

הייתי אתמול אצל כרפ.... נתן לי הפניה למלא בדיקות... עושה את מירב ההשתדלות... נותר לי לבטוח בה'. בוא נגיד שאני במצב יותר טוב מהפלה קודמת. חושבת חיובי וממשיכה לתפקד. כי התעייפתי ליפול לעצב. לפעמים יש משברון אבל ככל שאני עושה וממשיכה ורואה אנשים יותר קל לי. אני שמחה במה שיש ומשמחת את עצמי...

תני למישהו להיות איתך, לראות ולשמוע.
זה חשוב.
בסדר יקרה?

חיבוק מכל הלב.

כרגע בעיקר אוכל . מלא שוקולד וקצפת... זה משמח אותי . מזזל שאני רזה עדיין.

כל השק הריון יצא?

 

אני קבלתי מנה אחת של צטוטק דרך הפה, אבל כבר דיממתי ממש כשקבלתי את זה, והיו כאבי מחזור חזקים מאד מאד עוד לפני הכדורים.

אחרי יומיים בUS כבר לא היו שאריות לשק, רק רירית.

טבלתי אחרי שבועיים (כלומר הפסק שבוע אחרי)

 

אני זוכרת שהרופא שלי אמר לי שהדימום עצמו הוא X זמן (לא זוכרת כמה, אז לא רוצה לכתוב סתם), ואם אח"כ עוד יש דימום- אז לבוא לבדוק.

אבל שלהצליח לעשות הפסק יכול לקחת יותר... ומבחינה רפואית זה כבר לא נחשב דימום.

 

אם את דואגת -תלכי להיבדק.

אולי יש דרך רפואית לנקות את הרחם.

 

או לחילופין - לקחת פרימולט נור ולחזק את הרירית שלא תצא.

 

 

בהצלחה

שייגמר לך בקלות

הייתי בשבוע שעבר באולטראסאונד והרופאה הסבירה שיש עוד קרישי דם אבל לא משהו חריג שמצריך עוד מנה...

לא דיממתי בצורה מסיבית בתקופה הזאת אבל כן השק יצא..

אולי באמת כדאי להבדק שוב אצל רופא נשים.. תודה שוב, אמן.. רק רוצה להיות אחרי 

עדיף מישהי דתיה או מבינה בטהרה.

 

בזמנו הרופא שלי (דתי) אמר לי שאם מדי הרבה זמן לא אצליח לעשות הפסק - אז אולי פרימולט.

 

 

10 ימים אחרי מנה ראשונה, ו 4ימין אחרי מנה שנייה,
לא רק שהדימום ממשיך, (חלש אבל ממשיך) אלא שהיום אחרי 3 ימים של שקט יחסי, ( רק דימום חלש) פתאום יצאה קריש דם מגעיל וגדול...
ביאס אותי לגמרי, גם כי מתברר שהרחם עוד לא התנקה סופית ( רק ביום שלישי הרופאה שלי מקבלת אלך לבדוק) וגם כי נמאס לי כבר, והתזכורת הזאת שוב הכניסה אותי לדכדוך..(((

מראה הדם מזכיר כל פעם ומדכא נורא.. 

אני מקווה שזה תקין המצב הזה, פתאום נכנסתי ללחצים.. אולי זיהום חלילה

כי אני לא קיבלתי מנה שניה.. אז למה זה ממשיך ככה

מבין מילותייך אני שומעת דני דברים עיקריים.
אחד- הצורך שהתהליך יסתיים כבר, שהגוף והנפש יוכלו לעבור לשלב אחר, שלב עבודה נפשית או המשך חיים, ובכל אופן ללא התמודדות עם דימום שמעורר קשיי פרידה, עצב וכאב.
שני- הצורך במגע ובחיבוק מבעלך,הצורך בהפסק טהרה שיוביל לבסוף למגע שכה זקוקים לו לאחר תהליך כה קשה וכואב. לאחר אבדן כה גדול.
לא אמרת זאת במפורש, אך אני שמעתי מבין מילותייך את הכאב הגדול שבדחיית ההפסק, וכמה זה קשה שאי אפשר להיטהר כבר.
באמת קשה!

לגבי הדימום, טוב שבדקת לאחר שבוע. אני מבינה שהרופאה אמרה לך שיש עוד דימום ושלא הכל יצא. זה מסביר את הדימום של השבוע האחרון. אם הדימום שלך לא מאסיבי, והוא נחלש- זה סימן שזה בדרך אל הסוף. אך אני מציעה שבכל זאת תלכי לבדוק מה קורה שם בפנים,אם את יכולה. כדי לסיים עם הסאגה הזאת, להרגיע את הנפש, ולנסות בכל זאת להתנקות. רופא יכול לומר לך כמה זמן יכול לקחת הדימום, אם הוא רואה עדיין תוכן ברחם.
ואני אומרת אפשרות נוספת, כי אני מבינה שאת כן רוצה להתכונן למגוון אפשרויות - לפעמים אחרי ציטוטק שבו לא הכל יצא, עושים בכל זאת גרידה. כדי להוציא מה שנשאר.
היי מודעת לאפשרות הזו אם עדיין יש תוכן ברחם.

יקירה,
זו התמודדות ארוכה וקשה. הלוואי ותסתיים כבר.
מחבקת אותך ומאחלת טוב מאוד!
שיהא שבוע מבורך.

את קראת כל כך נכון את הדברים ופרשת בדיוק את הנפש שלי.

אני בהחלט זקוקה לקרבת בעלי ולתמיכתו.. לצערי המאוד רב הוא הודיע לי כי רוצה לחכות עכשיו בנסיון להכנס לעוד הריון.. מבחינתי הייתי מנסה מיד אחרי המקווה... אני מתפללת בכל יום שדעתו תשתנה ואוכל למצוא בזה מעט נחמה..

בשבוע שעבר ראו רק קרישי דם אך לא תוכן המצריך מנה נוספת של ציטוטק או חלילה מצב של גרידה.

אני כנראה באמת בסוף כי הדימום נחלש, נראה כמו הסוף של המחזור.. יותר הכתמות כהות ולא דם כמו בהתחלה.

בכל אופן אלך להבדק לשקט הנפשי שלי.. 

אני מודה לך מאוד על התגובה החמה זה מעודד מאוד

בכל מקרה ההמלצה היא לתת לגוף מחזור אחד טבעי אחרי הדימום של ההפלה.
לראות שהגוף חזר למסלולו ולאיזון.
תני לבעלך את הזמן הזה עד הווסת הבאה ואחרי המחזור הבא תשוחחי איתו שוב, אולי עד אז הוא יתאושש קצת ודעתו תשתנה.

ואפילו מאכזב התגובה שלו.. כי מה אישה רוצה אחרי דבר כזה?? עוד הריון בריא ושלם.. כרגע נמנעת מלדבר על זה והלוואי הלוואי שדעתו תשתנה בקרוב.. אני יודעת שיש זמן שרצוי לחכות מבחינה רפואית ואכן אחכה.. בתקווה שעד אז דברים ישתנו.

יכול להיות שהוא פוחד מלאבד שוב.
יש שתי תגובות עיקריות שמתרחשות אחרי הפלה, יכולות להופיע גם אצל נשים. לעיתים רוצים מיד, ולעיתים רוצים לחכות מסיבות שונות (ולעיתים רוצים גם וגם ולא יודעים מה יותר). בגלל הפחד לאבד, בגלל רצון לשיקום פיזי, רצון לשיקום נפשי ועוד.
התגובות מובנות ולכל אחד צורת וקצב החלמה שונה

הדימום עצמו היה לא הרבה זמן. אבל גם היה לי את הזמן המינימלי שחייבת לחכות ברמה ההלכתית. וגם באמצע ספירת שבעה נקיים שוב היה דימום.

מבינה ממש את הצורך להיטהר ולקבל כבר חיבוק מהבעל. אבל תני לגוף שלך את הזמן שלו להחלים. אני הרגשתי שזה גם טוב לתת לו להוציא כל מה שהוא צריך.

חיבוק

פשוט לא אמרו לי כמה זמן הדימום אמור להמשך.. אני אלך להבדק היום . לקבל קצת מידע..והכי חשוב לראות שהכל תקין..

אני מניחה שמאוד קשה לו לראות אותך סובלת כל כך, והוא מפחד ודואג לך למקרה שחס וחלילה הסיפור יחזור על עצמו ..
אני עצמי, בתגובה הראשונה שלי, חשבתי לעצמי- אני לא רוצה להסות שוב עכשיו, רוצה להתאושש נפשית, הרגשתי כאילו עברתי סוג של בגידה של הגוף בי, אולי אפילו של בורא עולם שהניח לזה לקרוא לי....
ויש את הפחד מה אם זה שוב יקרה..לא רוצה שזה יקרה לי שוב..איך אתמודד..
מצד שני עם ההחלמה של הגוף וההתאושדות אני מגיע להבנה שלמנוע אנימלא רוצה בטוח...אני עם עצמי יודעת מה היה שונה בהריון הזה מההריונות הקודמים מבחינה רפואית, לא בטוחה שזה מה שהשפיעה אבל יחד עם זאת יש לי סוג של תקווה שנותנת לי יותר רוגע שאם אקח את הצמח הזה בהריון הבא כמו בקודמים, אז גם הוא יסתיים בידיים מלאות בעז"ה. הידיעה הזאת שאני יכולה לנקות פעולה כלשהי שאולי תעזור, נותנת ליכוח לנסות שוב.
תני לבעלך זמן, ובעיקר, אנימחושבת שאם הוא יראה שרת בסדר, אז גם הוא ירגע

אני מאוד מקווה שכך יהיה..לידו אני משדרת ״עסקים כרגיל״…כמובן שיש רגעי שבירה גם מולו אבל בגדול אני משתדלת לתפקד כרגיל.. גם מתוך ההבנה שלראות אותי בדיכאון לא יעזור לי ובטח לא לו. 

תחושת הבגידה של הגוף מלווה גם אותי, אך אני מאוד רוצה באיזשהו מקום לפצות על זה וכיאה למזל שור אני רוצה את זה כבר שלשלום... מבחינתי אני לא רוצה להמתין ומרגישה שזה מה שירפא אותי ויעזור לי לשקם את הנפש

שההרגשה הלא טובה שלי מהדימום המתמשך לצערי הייתה נכונה. כרגע מאושפזת משעות הצהריים בגלל חשד לזיהום.. עשו לי אולטראסאונד נוסף ולא ניתן לקבוע סופית שלא נותרה שארית.. מאוד קשה המחשבה שאני לא אחרי, מאושפזת, רחוקה מהבית וממשפחתי ופוחדת מאוד מההמשך. לא ציפיתי לזה..כבר הייתי בטוחה שאני אחרי... מתפללת כבר לנסות ולחזור לשגרת חיי...

לפי מה שהבנתי ממקרים אחרים, לפעמים אין ברירה אלא לעשות גרידה וכך לוודא שהכל יצא...
ממש כפי שרשמתי לך למעלה.
אני מצטערת איתך מחבקת אותך חיבוק חם!!
ורוצה לומר לך- קחי נשימה, היי נוכחת במה שאת עכשיו. תני לעצמך כל פעם שעה לעבור.
עשי לעצמך משהו טוב בשעה הזאת.
היי נוכחת עם הרגשות והתחושות ותני להם ביטוי. אפשר בכתיבה- פה או לעצמך או למישהו אחר,
אפשר בהאזנה לשירים שיעזרו לך להרגיש מובנת (שירים הרבה פעמים מבטאים את מה שמרגישים... מוזמנת לשתף מה השיר של היום, עבורך, או של הרגעים הללו... אולי נפתח שרשור שירים...?)
אפשר גם לצייר.
אפשר לדבר עם הבעל/ אמא/ חברה.
היי עם רגשותייך.

זה יעבור.

חיבוק חם יקרה ואהובה!!
אנחנו איתך.

עד שהתחלת להרגיש יותר טוב ושוב בית חולים (
מתפללת עבורך ועבורי,שנהייה כבר אחרי..

ועדיין לא הלכתי לבדיקה, כי לשבוע הזה אין תור פנוי לרופאה שלי, והדימום נהייה ממש מועט ביומיים האחרונים, כך שחשבתי שהוא כבר לקראת הסוף ואפשר לחכות לשבוע הבא עם ביקור רופאה ( כל כך לא רוצה ללכת לרופא אחר)

אבל עכשיו די חלחצת אותי...הדימום שלי ביומיים האחרונים ממש טיפונת אפילו יותר דומה לכתמים ..האם ככה היה גם אצלך?
יחד עם זאת אני רק שבוע בלבד אחרי המנה השנייה של ציטוטק, אז אולי זה עדיין תקין, מאוד מאוד מקווה

אל תילחצי... לאט לאט.
כל גוף וההתאוששות שלו.

חיבוק על הדימום.

אני ממש לא מאמינה שאני פה...

ועוד אשפוז חוסר וודאות, פשוט סיוט

אני כבר משתגעת מהמתנות ובדיקות.. אני יודעת ומקבלת את כל הניסיון הזה באהבה. אני מאמינה ויודעת שבסוף אני אקבל פיצוי ענק. אבל כרגע ברגעים האלה הראש מתקשה לקבל.. וכמו שאת אומרת, החוסר וודאות וזה שאני לא יודעת מה קורה הורס אותי

להיות תלויה במישהו אחר,
לא לדעת מה קורה לך...
כמה זה קשה!!
אנחנו אנשים שרוצים לדעת, שרוצים לשלוט במה שקורה לנו. ופתאום כזה חוסר אונים מציף...
זה באמת קשה.

מנסיוני במגוון התנסויות, גיליתי שבמצבי חוסר אונים אני גדלה.
אני מקשיבה פנימה למה שאני מרגישה, ומאפשרת לזה מקום ומרחב.
מנסה לבטא במילים,
מנסה לתת שם לתחושות,
משתפת בכאביי.

חוסר האונים מציף בי את הרצון לדעת ולשלוט במה שקורה, אבל אני לומדת לשהות ברגע הזה. עכשיו. להיות נוכחת במה שקורה עכשיו, בלי להיות תלויה בדברים חיצוניים.
מתמקדת פנימה ועושה עם עצמי עבודה להיות נוכחת וקשובה לרגשותיי.
אם יש לי בכי אני בוכה.
אם יש כאב אני מנסה להקשיב לו, לרפא משהו או לשהות איתו.
אם יש שמחה על משהו אני נוכחת בה, מאפשרת לה להתרחב בי עם כל נשימה.
עבודת נוכחות עוזרת להיות עם מה שעכשיו, וחוסר האונים מקבל תחושה של שליטה, רוגע ויכולת.
ממליצה בחום!

אולי יעזור לקראת סוף המאמר יש הסבר על מעקב אחרי ציטוטק, כמה יכול להימשך דימום וכו'
לך
טיפול תרופתי או גרידה לריקון הרחם במקרים של הפלה טבעית?, ספריית מאמרים | שיבא נשים

מאוד מעודד לראות ולקרוא שאתן איתי.
כרגע אני פה, קיבלתי עוד מנת ציטוטק בתקווה לריקון מה שעוד נשאר. מקבלת אנטיביוטיקה ומחר אגש לאולטראסאונד ונראה איך ממשיכים. כרגע אין צפי לשחרור :/

לפי מה החליטו לתת לך אנטיביוטיקה? יש לל כאבים? חום? או רק על סמך אולטרסאונד ולייתר ביטחון?

בעז"ה שמחר תהייה בבית!

אצל רופא הנשים שלי, גם כי הדימומים נמשכו וגם כי כאבה לי הבטן וסליחה סליחה ושוב סליחה על התאור עכשיו- היה לי ריח נוראי משם והחלטתי שמשהו לא בסדר. או שיש פטריה או זיהום. המדדים בסדר רק שבבדיקות הרחם שלי נורא נורא רגיש וכואב והאולטראסאונד מראה שיש תוכן, בעיקר קרישי דם אך אי אפשר לשלול לחלוטין תוכן אחר.. ולכן החליטו לא לחכות ונתנו אנטיביוטיקה. שלוש פעמים ביום דרך הוריד.. ציטוטק במקום 4 כדורים שקיבלתי שבוע שעבר קיבלתי עכשיו רק 3

המפורט, זה גם עוזר לי עכשיו, לדעת למה לשים לב וגם יעזור לבנות אחרות שיקראו אפילו אחרי שנים ..
נשמע שההחלטה של הרופאה ששחררה אותך ללא. מנה נוספת של ציטטק לפני שבועיים הייתה שגוייה((
אני קיבלתי בפעם השנייה 4 כדורים כמו בפעם הראשונה, אבל גם הייתי בשבוע יותר מתקדם ממל, וראו מלא תוכן ברחם.
איך את עכשיו?
מתפללת עבורך שהפעם הכדורים ישפיעו את פעולתם לטובה!
העיקר להיות כבר אחרי, מחבקת אותך

את צודקת, אם הייתי מקבלת מנה נוספת אולי לא הייתי נמצאת איפה שאני היום. אני כרגע מקבלת מלא אנטיביוטיקה... אחרי עוד מנת ציטוטק שלא הרגשתי שעשה משהו רציני. מחר אעבור אולטרסאונד נוסף ובעזרת השם שאעדכן שהכל בסדר ושאני יוצאת הביתה

את משהו מיוחד, כמו גם שאר הבנות שכותבות ומחזקות. מאחלת גם לך מכל הלב שקט נפשי, ותודה לך על התגובות והיחס

ענק ענק
והכי מובן שתחששי. חווית כל כך הרבה אכזבות.
בעה את תכף מסיימת שליש ראשון שהוא נחשב הכי רגיש ואז ההריון יותר בטוח. מברכת אותך שתסיימי בידיים מלאות!

תעדכני

אני 3 פעמים ומרגישה כלו כוחותי

הרופא היה מפסוט מהבדיקה ואמר שמבחינתו הכול תקין..
תודה אהובות!

שמחה איתך על ההריון, מצטערת על ההפלות הרבות!!
עלו לי שאלות לגבי הבדיקות שערכת.
האם כל בדיקות הקרישיות נעשו? יש כמה מהן שאינן בסל, שנותנים באופן מיוחד מעבר לבדיקות הרגילות (לי עלו משהו כמו 1000-1500,איני זוכרת בדיוק).
האם את מלווה ע"י רופא להריון בסיכון?
באיזה שלב קרו ההפלות?
האם הלכת לכמה רופאים כדי לברר?
האם הציעו לך בשלב כלשהו לקחת קלקסן או אספירין?
הרבה שאלות... מקוה שאת מטופלת אצל מומחה להריון בסיכון ושמיציתם את האפשרויות השונות.
מקוה ומאחלת הריון תקין עד תומו!!

חיבוק חם.

נראה לי עשיתי את כל בירורי הקרשיות, עשיתי את הבדיקות דם שעושים בבית חולים לפי מה שההמטולוג נתן לי..
ההפלות לא היו רצופות, ההריונות
הפסיקקוונו להתפתח בין שבוע 5 ל10..
לא הלחתי לגמה רופאים, הרופאה שלי כם נתנה לי קלקסן להזריק בהריון הזה..

אורית יקרה זה לא מובן לשתף בחוויות האישיות שלך. זה דבר גדול, את מחזקת בנסיון שלך אחרות. אני קוראת את הדברים ומבקשת ממך לא לקחת על עצמך את עניין הכמוסות שלא לקחת בהריון שלא צלח.. אנחנו סוג של יחד מהרגע שזה קרה לשתינו, מעדכנות וכותבות את מה שעוברות.. לרגע אל תרגישי שיש לה בזה חלק.. זה מה שאמר לי הרב, שאני לא אשמה לא עשיתי דבר כדי שזה לא יצליח ונשאר לי רק להגיד תודה לאלוהים שעשה עימי חסד.. אולי אם תגידי את זה לעצמך זה קצת יקל. אל תקחי אשמה. אני מאוד אשמח לשמוע על הכמוסות האלה, אפשר גם בפרטי.. הביוץ שלי לא קבוע כי המחזורים שלי משתנים מבחינת ימים. בעזרת השם מאחלת לך בקרוב הריון חדש בריא ושלם!

את יכולה לקרוא שפע של מידע עליו באינטרנט
לרוב מוכרים תמציות נוזליות כשרות של שיח אברהם בביתי טבע שונים
, אני , אז לפני שנים רכשתי מחו"ל, ללא כשרות, קיבלתי היתר מרב לקחת אותם. ( גם אחת המכרות שלי קיבלה היתר מרב לגביהם) לכן כבר נשארת איתם.
אבל אין שום סיבה שלא לקנות תמצית נוזלית או כל דבר אחר שמוכרים בארץ, נראה לי.

איני יודעת מהן סגולותיו בהחזקת ההריון אך מבינה שבעינייך הוא סייע, ואולי היעדרו חשף אותך לסיכון ולהפלה.
רק לומר לך, כפי שליהיא אמרה-
אינך יכולה לדעת את הסיבה. הניחי לסיבה...
הכל קרה פשוט כי קרה.

תודה לך על השיתוף.
חיבוקים.

ושילך על הצד הקל ביותר האפשרי במצב הזה.

אני שמחה לשמוע שאת גם בסדר.. אני מבטיחה לך שתוך כמה ימים את תייהי לגמרי אחרי! 

שולחת לך חיבוק גדול..תמיד כאן כשתצטרכי.. אנחנו ביחד בזה..

עריכה: תוכן קשה, תיאור הפלה. למי שיהיה קשה לקרוא- שתבחר לא לקרוא.

היה לא פשוט בכלל. אני אנסה לפרט כמה שיותר לטובת הבנות שכמוני, צריכות לעבור את התהליך, מחפשות מידע, למה לצפות, איך ומה. אותי אישית מאוד מרגיעה לדעת לקראת מה אני הולכת, וכשאני בחוסר ידיעה- זה מלחיץ שבעתיים.

אז לקחתי את המנה השנייה ב 17, כאמור שוב 800 ציטוטק ( נראה לי, לפי התגובה במופתעת של אחות להוראה של הרופא לתת לי 800- זאת מנה גדולה בשביל פעם השנייה)
אז כמו אחרי המנה הראשונה עלה לי קצת חום לאיזו שעה, צמרמורת, חולשה, קיבע רכה, ריצות לשרותים.
אחרי בערך שעה התחילו דימומים, דימומים רציניים שנמשכו כמעט 6 שעות, עם הרבה מאוד קרישי דם גדולים. עם כאבים הדומים לצירים. הפדים בכלל לא עזרו, השתמשתי בטיטולים של ילדים, חיסלתי כמעט חבילה שלימה, כי כל פעם שהלכתי לשירותים החלפתי- להרגשה טובה.
שמתי לב, שהדימום הוא לא קבוע זורם כל הזמן, וגם "צירים" זה הלך בערך כך- כאבים..דימום זורם..יוצא כריש דם גדול, הדימום נחלש ...וחוזר חלילה.
העצה שלי- קודם כל להישתמש בטיטולים, זה משחרר מהפחד להתלכלך, אפשר לי לא להתכווץ ולהתאפק כשהרגשתי שזורם ממני- אלא להפך- לשחרר עד כמה שאפשר, להשתדל לאפשר לצוור הרחם להיפתח,
דבר שני- תנועה! לא לשכב מקובצת על המיטה, אלא להתנהל כמו בלידה- לעזור לתוכן הרחם לצאת- לשנות תנוחות- משכיבה לעמידה, כריעה , סיבובי אגן. כשהרגשתי שזורם הדם ישבתי על האסלה, טוב להשתמש בשרפרף- להניח עליו את הרגליים כדי חדמות קצת כריעה וסוג של ללחוץ, כמו בלידה, לאפשר למקום להיפתח, לא הולך- לקום, הרבה פעמים שינוי התנוחה אפשר את השחרור והיציאה של קריש הדם התורן. ואז הדימום נחלש, עד ה*ציר" הבא.
זה לא סיפור לבעלי לב חלש, אני מניחה שבנות שלא ילדו ולא ראו דימום אחרי לידה, יכולות להיכנס ללחץ רק מלראות כמויות דם כאלו יומאות מהן.
היו רגעים מלחיצים, כאשר אחרי כ 4 שעות כבר התחלתי להרגיש קצת חוחשה וסחרחורת, והכאבים תוקפים ולא רואה את הסוף. אבל אז נכנסתי חמקלחת - זרם מים מקל מאוד על הכאבת וראיתי שהדם לא זורם קבוע- איך שקריש דם תורן יוצא- הדימום נרגע.
ושתיתי כמה כוסות תה שחור מתוק עם כמות נכבדת של סוכר- עזר מאוד נגד החולשה והסחרחורות!!!

רוצה להדגיש את הנקודה- אם רואים דם זורם וזורם, וחוץ מדם נקי טרי לא יוצא כלום-לשקול חהתפנות לבית החולים, כי אם קריש דם או שק ההריון תקוע בצוואר הרחם- הרחם מזרים כמויות של דם כדי לפנות אותו משם, וכל עוד הוא לא יצא-אפשר לדמם עד עיבוד ההכרה בצורה כזאת. להיזהר להיות עם היד על הדופק.

וכך התנהלו כמה שעות עד נ 23 בערך הכאבים מאוד התעצמו, ממש כמו צירים במשך כיוצר משעה, בינתיים קרישי דם ממשיכים לצאת אחד אירי השני ואז שוב הרגשתי זרם דם, ישבתי על ההאסלה וממש לחצתי ממני ללאט מה שהיה נראה לי בהתחחה כעוד קריש דם- עד שהבנתי שזה שק ההריון. לא ציפיתי לגודל כזה,באולטרסאונד עמרו שהעובר כמעט 2 ס"ם, אבל מה שיצא היה רץהרבה יותר גדול. ..הקב"ה עשה עימי חסד, שההפלה התרחשה רק עכשיו ולא במנה השנייה, כי עכשיו זה כבר לא היה נראה עובר, אני מניחה שזה היה מוסיף לי לטראומה חראות את העובר הלא חי יוצא ממני, ובשלב הזה, יותר משבועיים אחרי שהפסיק הדופק, זה היה נראה כמו רקמה, דומה לקרישי דם בצבע וצורה, רק גדול ומוצק שלא נתן להתבלבל שזה לא סתם כריש דם. גם ככה זה עשה לי ממש רע.
זה היה מנש כמו סוג של מיני לידה- צירים, תחושה של צוואר הרחם מתרחב, לחיצות.

בהחלט לא מתאים לכל אחת.

איך ששק ההריון יצאה, תוך דקה פסקו הכאבים, הגוף נרגע ונרפה, יכולתי לנשום רגוע, הדימום התמעט, אחרי כמה דקות יצא לי עוד כריש דם רציני, ואז זהוא, דימום מיד נהיעה ממש חלש, רגיל כמו של וסת , ואין שום כאבים.

ככה, שנראה לי ששאפשר להניח שכל עוד יש כרבי מחזור , אפילו חלשים- שק ההריון עוד לא יצאה..

גם במהלל השבוע הזה מאז המנה הראשונה ועד השנייה,,אפילו שלא היו דימומים משמעותיים, מדי םעם כן באו כאבי מחזור.
אמנם הם לא גרמו לדימומים חזקים ופינוי הרחם- אבל העידו על כך שהתהליך עוד לא הושלם.

אז אחרי 6 שעות אינטנסיביות, אני מרגישה שעברתי את התהליך בשלום, נוחכתי שצריך הרבה חסדי ה', כדי להשלים את הנפלה בשבוע כזה , בעזרת הכדורים בשלום. אם אני דיממתי 6 שעות . מה עם בנות שלא כברו לידה- צוואר הרחם יותר סגור, יש יותר סיכון שמשהוא יתקעה שם והיא תדממם לחא הפסקה.

בסופו של דבר אני שמחה,שבחרתי באופציה הזאת, ולא הלחתי לגרידה.למרות שזה היה מתיש נפשית ופיזית, ונזקקתי למנה שנייה של ציטוטק.זה התאים לי , אישית יותר מאשר ניתוח- עצם תהליך הניתוח , בטוחה שהיה משאיר בי יותר טראומה.

אז כל אחת צריכה לבחור מה שמתאים לאישיות שלה.

אם זה יותר מדי מפורט ופחות מתאים לרוח הפורום, ולדעת מנהלת הפורום לבנות יהיה לא נעים לקרוא את זה- אסיר את ההודעה.
אבל אני, הייתי רוצה לדעת לקראת מה אני הולכת , למה להתכונן פיזית ונפשית.

טעוד נקודה- שמחה שבחרתי לעבור את התהליך במעייני הישועה, כי אצלהם לא מאשפזים להשגחה אחרי הציטוטק- אלא נותנים לקחת בבית.
לי אישית,היה הרבה יותר נוח להיות בבית, להשתמש בשירותים שלי, להיכנס למקלחת, ובכלל להיות בביתי.
אני מבינה את ההגיון באישפוז- לתפוס בזמן את המקרים שמתחילים לדמם לחא הפסקה וזקיקים דחוף לגרידה שמצילה חיים במקרים כאלו.

וכמובן, אם זה שבוע 7-6 ופחות- התהליך הרבה הרבה יותר קל- שק ההריון יותר קטן, יוצא בקלות, יש הרבה פחות תוכן הרחם וכו.

אני כל כך שמחה לקרוא שאת אחרי, עברנו יחד ימים לא קלים.. בלי הרבה תשובות וידע ואני חושבת שהכתיבה והפירוט שלך את מה שעברת יוכל לעזור ולהקל לעוד נשים רבות. תנוחי עכשיו הרבה, קחי נשימה עמוקה... את אחרי.

ובהמשך לשרשור אחר שנכחנו בו- מגיע לך טילון מכובד!!

הקלה עצומה, עצב על האובדן, חששות מהעתיד..
שה' ירפאה את נפשינו וימלא את חסרונינו

אמן והשמחה והחיוך יחזרו לנו במהרה.. שנצליח להתאושש כמה שיותר מהר. שולחת לך חיבוק גדול

עברת מסע לא פשוט, קראתי הכל ונפעמתי!
את בחרת לקחת מנה שניה, די גדולה ומכובדת.
בחרת להיות מודעת למה שהולך לעבור עלייך.
בחרת במקום שמאפשר ללכת הביתה כדי להיות במקום שנח לך. בחרת בשליטה שלך על התהליך, וכך היית פחות תלויה ויותר עצמאית. מדהים!
בחרת ללכת למסע הזה תוך הכנה נפשית ופיזית, וגם תוך כדי הכאבים- ידעת להניע את הגוף, לתת לו את מה שהוא צריך, היית מודעת לכך שדימום מאסיבי ללא קרישי דם הוא מסוכן, שמת לעצמך טיטולים (איזה רעיון...!), לקחת תה שחור כדי להרגיש טוב יותר... ועוד ועוד..
אני מרגישה שלאורך כל התהליך את היית מאוד מודעת ומאוד מדוייקת לעצמך. האקטיביות שלך מאוד מרשימה.

תודה רבה לך על הפירוט החשוב!!

מאחלת לך עכשיו ימים ללא דימום... ימי מנוחה, שתצליחי להרגיש שאת מאפשרת לעצמך את המרחב הפנימי הראוי לך כדי להתחזק.

חיבוקים חמים!!

אני פתאום מרגישה וואו, אולי אני באמת מספיק חזקה..
וואו, באמת הייתי בסדר, עברתי את ההפלה עצמה, אז עכשיו גם אעבור ואתגבר על החלק הנפשי..על העצב, והמחשבות למה זה היה צריך לקרות לי, ולמה זה גורלו של העובר שלי? והשאלה הגדולה שמציקה לי האם אני עשיתי משהו (במישור הפיזי או רוחני) במהלך ההריון הקצר שלי שגרם להפסקתו או שכך נגזר מרגע ההפרייה? ((
אני מרגישה שלא התפללתי מספיק, לא הערכתי מספיק, לא הודתי מספיק על ההריון הזה... 8+2 שבועות..58 ימים..18 ימים של חיים לעובר שלי. (אחרי 40 יום לפי ההלכה העובר נחשב לעובר אדם ממש וההפחה נחשבת ללידה לעניין טומאת לידה וכו') למה?

נשמע שהיה לך דימום כבד. לי אחרי ההפלה ירד ההמוגלובין לרמה שהייתי צריכה לקבל מנות דם ואחרי זה לקחת המון ברזל. בהצלחה

מוגזם.
וגם אני הרגשתי שהפדים לא עומדים בזה.
אבל לא הרגשתי שזה לא תקין או משו.
יש הגדרה שאם אחרי חצי שעה הפד מלא כולו אז לחזור למיון. זה מה שאמרו לי. או אם יש חום וסחרחורות קיצוניות.

אבל דימום מסיבי עד גבול ההגדרה הנל נראה לי הגיוני, לא?

@אורית13 אני הייתי בשבוע כמו שלך ומנה אחת הספיקה ולא ראיתי שום עובר. רק גושים.
אותי באופן אישי הדימום והגושים לא הרתיעו. זה היה החלק הקל בסיפור. יודעת שיש כאלה שזה טראומטי בשבילן. אני התייחסתי לזה כמו ווסת רק מסיבית.
לי החלק הנפשי של האובדן היה הקושי העיקרי.
ולגביי הכאב של ההתכווצויות לקחתי משככי כאבים, לא נתתי לסבול מראש.

יכל להיות מלא אחרי 5 דק, ואז אחרי יציאה דל קריש דם, כמעט הפסקה של איזה 10 דקות בדימום ואז שוב גל של דימום שאין טעם לשים פד. ככה,בגלים

ברור לי שההמוגלובין ירד

אך ההפלה היא רק חלק אחד, גופני ביותר, שעוברים בתהליך הזה.
זה חלק קשה ביותר, ובוודאי שיש בו גם היבטים נפשיים אך הוא בעיקר מתמקד בחוויה הגופנית הקשה. הנפש מתמקדת בלעבור את זה... לשרוד את זה... להצליח לקום גופנית מההפלה הזאת.
אבל אחר כך עיקר ההתמודדות היא בנפש.
העצב, הכאב, הכעס, האשמה, הבושה, תהליך האבל.
זה תהליך מורכב ולעיתים גם ארוך, לעיתים גם נתקע ברגש מסוים למשך זמן מה, לעיתים מנסים לחזור לשגרה ולהתעלם ממנו, אך מתחת לפני השטח הוא ממשיך לעשות תנועות ועבודה.
התהליך הנפשי דורש את הזמן שלו. ואת הכוחות שלו.
דווקא בעיניי האמירה שלי שאת חזקה ועם עוצמות ויכולות- באה לחזק אותך שאת אכן מסוגלת לעבור דרך התהליך הזה גם כן.
אל תפחדי להרגיש, אל תפחדי מהכאב. הוא שם, והוא קיים, והוא צריך להיות מספיק זמן כדי שתוכלי להמשיך הלאה. כל אחת והזמן המתאים לה, אך לא כדאי להתעלם או לנסות לחזור מהר מדי לשגרה. לא כדאי להעביר את זה הלאה.
כדאי לשהות בתוך הרגשות.
כדאי מאוד לדבר אותם.
כדאי לאפשר בכי או כאב או כעס או כך רגש אחר.
כדאי כי זה הזמן הנכון לעשות זאת.
אפשר גם לשאול שאלות כמו למה זה קרה לי, או מה אני יכולה ללמוד מזה.

מה שכן, תחושת אשמה עלולה להיות קשה, והיא לא נכונה. זה הרגש שאני דווקא לא מעודדת לקיים או לקבל,אף על פי שהוא קיים אצל רוב מוחלט של הנשים.
נשים מחפשות אחריות. הן מחפשות שליטה על הדברים (כמו כולם, כל כך טבעי והגיוני) ומחפשת משהו שיסביר כדי לאפשר לעצמן להצביע על סיבה.למה זה קרה.
הרבה פעמים אין סיבה. פשוט אין. זה פשוט קרה... ככה.
אבל תחושת האחריות או הרצון לתת לזה כותרת- היא חזקה מאוד. לכן לפעמים רגשות אשמה מגיעים.
אבל אין זה נכון.
אני מציעה לקחת אחריות במקומות שאפשר (ואת עשית זאת בבחירות יפות בתוך התהליך), במקומות שאין מה לקחת בהם אחריות- לשחרר אחריות ואשמה.

את נהדרת. קחי את הכוחות והמודעות שלך לצרכיך,והיי נוכחת גם בתהליך הרגשי.

מאחלת שבת מנוחה.
חיבוק.

זה כ"כ כ"כ משמח

ונותן תקווה

 

שתהיה התאוששות קלה

גידול קל ובריא ושמח

תודה ששיתפת

נותן הרבה תקווה להמשך.. אחרי שהתקשרתי אתמול שההפלה עברה בשלום ואני אחרי פוסט כזה נותן כמו אוויר לנשימה, אמונה וידיעה שיהיה בסדר! מאחלת לך המון מזל ושתגדלו אותה בנחת ושמחה

יקירה, אין כמו בשורות טובות שכאלה, לאחר אבדן כה גדול,
זה משמח,מרגש ונותן תקוה!!

כן, זה גם צובט בלב ומכאיב למי שאיבדה.
אך זה מראה שאפשר. וזה מראה שגם במציאות של אבדן ניתן לראות את היש.
ואם קשה אז לא פותחים... כי באמת יש תקופות שקשה להכיל.

מזל טוב יקרה ואהובה!!!
ומה שלומך?
ומה שלומה?
ואיך עבר עלייך ההריון או הזמן שלאחר האבדן ההוא?
אשמח אם תשתפי, מה שאת רוצה וכמה שתרצי.
ריגשת!!! חיבוק חם. תודה שחזרת לעדכן!!

רק צחוק ושמחה של ילדים

אבל גם אני עברתי עם ציטוטק וזו אותה פעולה, וזה מייצר פתיחה ועושה צירים וזו הרגשה כמו לידה, רק לא פתיחה מלאה.

וקחי לעצמך הפסקה מהחיים. את יכולה לנוח כמה ימים. לגיטימי לגמרי. תפנקי את עצמך.
זה לא דבר שקל לעבור.

אני לא מתפלאה.
זה נשמע כאילו ממש עברת לידה.
תחשבי רגע:
היו צירים. כאבים חזקים.
היתה תנועה פיזית כדי לאפשר יציאה של העובר.
היו המון מאמצים פיזיים נפשיים עד שהכל יצא.
והיו קרישי דם גדולים שיצאו... היה שק ההריון...
יקירתי, אכן עברת מאמץ עצום שנשמע כמו מאמץ של לידה.
אמנם הגודל אינו אותו גודל, אך המהות והמשמעות של מה שתיארת מרגישים כמו לידה.
וגם ההורמונים והחולשה דומים בחלקם.

זה רק החברה, והרופאים, שאינם מכירים בצורך של אישה לנוח ולהפסיק את המירוץ כדי לרפא את הפצעים.
אבל מצד האמת, את זקוקה למנוחה רבה.
עברת דבר קשה מאוד ודורש מאוד. ואת יכולה לקרוא לו מיני לידה. בעיניי זה די מדויק מבחינת הפרמטרים שהזכרתי למעלה.

חיבוק חם!!!
ת נ ו ח י.



(וכמובן, באופן שולי לחלוטין, את איבדת עובר. תינוק. זו סיבה מספיק טובה להרגיש כל כך קשה וכואב ושאין כח. שולי במקצת.)
(אני מציגה בדבריי את יחס החברה להפלה. כמה עצוב).

מקווה שתתבשרי שהכל בסדר אם עוד לא ראו יש עוד סיכוי!!!!! מקווה מכל הלב!

תשארי חזקה וחיובית

אל תקחי את זה כרגע כאין דופק
כרגע לא רואים.
ואולי התאריך לא נכון, והעובר גדול?
ואולי היום המכשיר שלה לא פעל טוב?

את יודעת, אני מאמינה גדולה בהרגשה של האישה
ב2 בהפלות שלי ממש ידעתי שהעובר כבר לא איתי
ואם את מרגישה שהוא שם- זה אומר משהו
אל תלחצי. זה לא אומר כלום!
חכי עוד קצת. בנחת.
בע"ה יהיו בשורות טובות!
תעדכני..

בשבועות 5-6 לא רואים דופק בדרך כלל. זה מאוד קטן ומאוד גבולי.
אני כל כך מקוה שאכן זה רק בגלל זה, יש עוד זמן לא רב יגלו עובר חי ופועם!!!!
הלוואי.


בינתיים נסי לשמוח ולהיות עם ההווה, עם מה שיש ולא אבד, עם כל הטוב של הרגע הזה.

הרבה אהבה.

אולי יהיה דופק כמו פעמיים קודמות ואז שוב כתמים דימום ואומרים בשבוע 10 שאין דופק. ככה היה לי פעמיים אחרונות... מחפשת רופא שיתן לי איזו תמיכה.. מירושלים. ..מכבי. מישהי מכירה? וואייי בלילות יש לי סיוטים ששוב אני עם גושים ומפילה. עברתי פעמיים את זה וזה היה מזעזע. אין בי כח יותר.

תלכי לקבל תמיכה. לא יודעת אם זה עוזר, יש מחלוקת בעניין אצל רופאים. אבל תנסי לדעתי.
אולי ב'הריון ולידה' ידעו יותר לענות לך.

ממש מבינה אותך שהכתמים גרמו לך לפחד.

והדם והגושים... אוי זה נורא. שולחת לך חיבוק על הכאב שעברת. ועוד פעמיים. כאב לב עצום.

ותבשרי לנו בשורות טובות

מהסיוט הזה טוב. אני אוהבת את החיים מאוד. את בעלי וילדי. וזה כרגע הניסיון שלי בשנה וחצי האחרונות הפלות .. פעם הניסיון שלי היה בהיריונןת הקאות ובחילות שמשתקות והייתי מתלוננת בלי סוף. כרגע אני עם בחילות כמו תמיד. אבל להתלונן אני לא מעזה.... העיקר שיצא לי תינוק בריא. כל כך רוצה להישאר אופטימית. אבל מרגישה כאילו אין סיכוי...... הרופאים לא מצאו כלום. עשו לי בדיקת קרישיות מקיפה. הרופא אומר שאין מה לעשות... אין מה לתת... אולי בכל זאת אבקש פרוגסטורון... אוף... מה ה' רוצה ממני.... מה הוא מצפה? ואם שוב הטכנאית תגיד לי שאין דופק וזה אותו סיפור... אני כבר לא אבכה. השלמתי עם זה. השאלה איך אצמח מזה. כי היסורי גוף גמרו אותי. וגם יש יסורי נפש. ומחשבות שלא עוזבות.... איך מתמודדים? איך קמים בפעם השלישית? בעלי אומר לי שדווקא עכשיו יהיה יותר קל.. חחח מצחיק...

איך היה היום?
שתדעי לך שהרגת אותי עם השיר הזה
כי הוא חדר לי את הלב גם, ב2 בהפלות שהיו לי
ואז בהריון שהגיע אחר כך
ואני זוכרת איך הגענו לבית הכנסת לפני הברית
ובית הכנסת עוד היה ריק, ונכנסתי לעזרת הגברים ועמדתי מול הארון עם הילד בידיים
ובלב רוטט שרתי את השיר הזה.

תגידי, עשית בדיקת קרישיות?

וחיבוק גדול!
מה שקרה לא אומר שזה מה שיקרה שוב
החששות כל כך כל כך ברורות, חוויתי את זה. אבל יכול להיות גם סוף שמח!

שיבוצי פסוקים לשיר מלא כאב, שמוסיפים לשיר כל כך הרבה רגש, כאב וערגה... כיסופים...

יקירה.
קודם כל, זה שקרה מה שקרה, ואפילו פעמיים, אינו אומר שיחזור ויקרה. נסי לעשות הבחנה והפרדה.
דבר שני,בהחלט יש מחלוקות בין רופאים. אני מציעה לך לחפש רופא בנרות, כזה שייתן לך תמיכה. אולי חפשי דרך קבוצות לנשים עם הפלות חוזרות, בפייסבוק?
אני מצטערת אבל לי אין שמות שידועים לי ואיני יכולה לתת לך המלצה. פשוט איני מכירה. אבל בטוח בפייסבוק יכולים לעזור!
אני מכירה קבוצת פייסבוק ששמה women friendly , זו קבוצה שבה יש אנשי טיפול מכל מקצועות הטיפול והם מייעצים על אנשי ונשות מקצוע שעוזרים ועוזרות לנשים. אולי תשאלי שם?

ומה שלומך עכשיו,לאחר האולטראסאונד? האם רגועה יותר?

חיבוקים חמים ואוהבים, ואיחולי שבת רגועה.

התשובה שלי לעצמי הייתה טילון- כבר לא יכולה לצלם, נאכל במהירות הבזק (:

עוברת עכשיו, אפנק את עצמי בטילון, שנים שלא הרשתי )))

תקני לך טילון טעים מגיע לך מאוד!!!

ובע"ה שתצאו מהר מהלופ ההזוי הזה

פעמים רבות זה מרגיש שזה יותר מדי. ואז באמת עולות השאלות- למה לי?
האם אני באמת רוצה עוד ילדים?
למה אצלי זה לא מובן מאליו שזה מגיע, ואצל הרבה אחרות זה פשוט כל כך...?

זו בחירה שזכינו להסתכל לה בעיניים כל יום מחדש.
לבחור להביא ילד לעולם זו זכות בעיניי.
כי הבאת ילדים אינה דבר אוטומטי עבורנו, או דבר שנעשה בלי תכנון או מחשבה. לצערינו זה כך, אך אני רואה זאת מהכיוון ההפוך. לשמחתי זכיתי לבחור בהבאת ילדיי לעולם, כי המסע לעבר עוד ילד הוא קשה ומתיש וארוך, ואני צריכה לבחור בו בחירה מלאה לפני שאני פוסעת בשביליו.
אם אני בוחרת לצאת למסע להבאת הילד הבא- אני בוחרת אותו על כל המחירים שהוא יגבה ממני.
זו חתיכת בחירה. אבל היא הכי אמיתית שיש.
זכיתי לבחור במסע הזה, וזכיתי גם ללדת ילדה אחרי הרבה דרך.
אז מה אומר לך יקרה,
קל זה לא.
זה קשה ביותר.
זה מתיש נפשית.
ולפעמים השבר גדול ואז עולות שאלות
או שפשוט נשברים ואין כח.
וזה בסדר להרגיש כך.

אם קשה לך עכשיו את יכולה לנוח, או להניח לעצמך מעט. אינך חייבת לרוץ לכל הבדיקות. אפשר ללכת לאט ובזהירות, להקשיב לנפש ולגוף, לנשום. לאוורר מעט. להרגיש מה עברתי, מה אני עוברת, מה אני רוצה, לאן אני רצה, מה אני בוחרת ומה אוטומטי, מה איבדתי ומה קיבלתי בתוך התהליך.
הרבה שאלות חשובות, שלפעמים בתוך הריצה והעשייה והבדיקות- אנחנו שוכחות לשאול, או להקשיב להן.
והן משמעותיות כי הן מאפשרות בחירה, או עוזרות לסכל אבנים מהדרך.

אני מחבקת אותך. מאז ההודעה כבר עברו כמה ימים ואני תוהה מה שלומך עכשיו.
חיבוק חם לשבת שלווה ונעימה.

את מתארת את המקומות העמוקים והרגישים והכואבים שנפגשים בהם פעמים רבות בהריון לאחר אבדן.
זהו הריון שבו התמימות כבר איננה,
המחשבות על כך שסוף ההריון משמעו לידת תינוק חי, כבר אינה כה ברורה, כי ההריון הקודם הסתיים הרבה לפני...
והכאב צורב וכואב. מאוד.
אני כואבת איתך את האבדן הכואב ההוא,
שמחה בשבילך על ההריון הנוכחי
ורוצה לומר לך שכן, הרגשות יכולים להיות בערבוביה. בהחלט כן.
פחד וכאב לצד שמחה והתרגשות.
שניהם קיימים ולשניהם מקום, ואיזה יופי שאת יכולה לתת לשניהם את המקום בלי שידחקו זה בזה.
הם פשוט קיימים, וכנראה שיישארו פה לזמן מה זה לצד זה
עד שיתחזק ההריון
ועד שתהא מעט יותר ודאות
או עד שיעבור השלב של אבדן ההריון ההוא,
ולאט לאט תוכלי יותר לנשום..

מאחלת, בתקוה רבה, הריון תקין
ידיים מלאות
תינוק בריא
אמא בריאה
שמחה גדולה בלב כולם.

חיבוק חם!
עברי כל פעם יום אחד.
תני לעצמך משהו מתוק וטוב לימים הקשים הללו.
שייקל מעלייך מעט.
חיבוק!!

תודה על הפורום הזה,

תודה על ההבנה וההכלה.

 

זה עוזר.

 

 

תודה לך. כיף להרגיש לא לבד במסע הזה

בשורות טובות!! הפחד ברור החשש מובן אבל תאשרי באמונה שלך ותתמקדו בטוב! תגידי לעצמך שהכל בסדר וכך יהיה! אני אומרת לך מה שהייתי רוצה לעשות עכשיו בעצמי! שולחת לך חיבוק גדול

אני מציעה לעבוד על הפרדה מבפנים- בין ההריון הזה להריון שאבד. כמה שיותר דברים שונים ביניהם, כך ייטב.
בנוגע לשבוע עצמו, מציעה לך להקל על עצמך כמה שניתן. לנסות ללכת לאולטראסאנד כדי להרגיע שהכל בסדר, לאפשר לעצמך להרגיש רגשות שונים, להיות מודעת לכך שזה שבוע שמעורר רגשות מורכבים. לקחת תמיכה. לדבר על כך עם חברה או אמא או אחות או שכנה או האיש שלך או כל אדם אחר שנח לך לספר לו.
מציעה גם לעבוד עם נשימות,לשים לב אליהן ולראות איך את נרגעת בעזרתן.
בנוסף,מציעה דמיון מודרך חיובי שעושה לך טוב.
מעבר לזה, כמובן את מוזמנת לשתף כאן.

חיבוקים. שיעבור בטוב.

בעצות ובהבנה שלך

לא רק שאת מתמודדת עם כניסה להריון באופן מלאכותי,
את גם מתמודדת עם הפלות...
ונוסף על כך- אינך יודעת את הסיבה לכל אלה!!
נשמע באמת קשה במיוחד.
דורש אינסוף כוחות נפש והתמודדות, כל שלב בפני עצמו.
ונוסף על כך, גם הוצאות כספיות עצומות...
כמה זוג אחד יכול לשאת על כתפיו?

נשמע כמו תקופה חסרת אויר וקשה.
מה דעתך להקל על עצמך מעט ולהניח לכל הבדיקות?
לצאת קצת לחופשה, לנשום אויר, לפנק את עצמך ואת בעלך במשהו מיוחד ושווה.
מה דעתך על פסק זמן כדי להצליח להכניס מעט אויר לריאות?
זה משמעותי. מאוד.

חיבוק חם!! תודה שבכל זאת כתבת. אני יודעת שגם זה מורכב.
אנחנו פה איתך.

אני שומעת בדברייך כמה דברים במקביל.
האחד- הרצון להביא עוד ילד לעולם לאחר שתי ההפלות. לא לסגור את הילודה בתחושת ההחמצה והכאב שבאבדן, אלא בתחושת הניצחון ובשמחה שהבאת חיים לעולם. זה אכן רצון חזק, והוא קיים אצל נשים רבות לאחר אבדן הריון.
השני- הפחד מגידול ילדים עם פערים גדולים בינם לביניכם, ילדים קטנים להורים מתבגרים. בהחלט לא קל. האם יהיה קשר טוב? איך יחוו את הפער? והאם לכם כהורים יהיה כח לגדל?
השלישי- הפער בין הרצון שלך לרצון של בעלך. יותר נכון חוסר הרצון. זה דבר משמעותי שדורש תשומת לב.
הרביעי- הכאב להיפרד מתקופת הילודה. מהאפשרות שהיתה קיימת עד כה- להביא ילדים לעולם. האופציה שתמיד ריחפה, גם אם דרשה הרבה הקרבה ונסיונות. כואב לסגור את התקופה הזאת!

אני שומעת עוד צדדים, ואולי פיספסתי צד משמעותי (את מוזמנת לדייק אותי), אך מה שחשוב לי לומר לך;
הצדדים הללו יוצרים שיח בתוכך. הם משוחחים. חשוב בעיניי שתתני מקום לכל צד. תני לצדדים השונים ביטוי. אפשרי להם מספיק מקום בתוכך. תרגישי את האפשרויות השונות, ודוני עליהן עם בעלך. את יכולה גם לכתוב.
זה לא קל. אך זו באמת החלטה של חיים.
אם תרצו להביא עוד ילד, זה צריך להיות רצון משותף.
אם תוותרו על כך ותשאירו זאת כפי שעכשיו, תצטרכי את לעבור תהליך אבל על אבדן האפשרות להביא עוד ילדים. תצטרכי לעבור דרך הכאב והצער שהאבדן הזה מכיל. תצטרכי לעבד גם את אבדני ההריון, נוסף על האבדן לאפשרות לעוד אחד.
ואם תעשי את הדרך כפי שנכון שהנפש תעבור- תצאי מהצד השני חזקה ושלמה יותר, משלימה עם מה שעברת ושלמה עם החלטתך.

בכל דרך שתבחרי, אני מאחלת לך עבודה פנימית משמעותית שתאפשר לך להיות שלמה עם החלטותייך.

וחיבוק על הדרך שעברת. כמה לא קל.

נשמע שנכנסת לעולם האבדן הזה וזה הלם קשה עבורך. קשה לך אפילו לומר או לבטא את המילה גרידה, זה באמת כה קשה וכואב לעכל זאת!!
אכן חווית חוויה קשה של אבדן, וזה נכון שתדעי ותראי ותתאבלי.
אני מזמינה אותך לכתוב את מה שחווית, וגם לשתף פה אם תרצי. או לשמור לעצמך. מה שנח לך.
מזמינה אותך לכתוב את רגשותייך ולקבל פה חיבוק על מה שעברת.

הכאב נורא אחרי אבדן כזה, והימים הראשונים קשים. לאט לאט זה עובר. ונרגע.
אני מתכוונת לכאב פיזי וגם נפשי... שניהם.
כאבים אחרי גרידה זה אכן התכווצות של הרחם, אך אם את חשה שהכאבים גדולים- לכי להיבדק. חבל שתסבלי גם מחוסר ידיעה בנוסף לכאבי הגוף והנפש.

לגבי כאבי הלב... זה אכן כל כך כואב.
אני מצטערת איתך כל כך!!
אם לא עושה לך טוב לקרוא פה את הדברים- הניחי לזה. אינך חייבת להכאיב לעצמך עוד, או להעמיס על עצמך כאבים של אחרות. את כרגע עם הכאב שלך וזה בהחלט מספיק.

האם יש לך מישהו לדבר איתו, מישהו תומך או מקשיב? מצאי למי להביא את הבכי שלך, ועל מי להניח ראש. זה חשוב למצוא אנשים שיתמכו בך בתקופה זו.

מחבקת אותך מאוד!!

לא רוצה שכולם ידעו... ולא רוצה להכאיב להורים כי הם רחוקים ואין להם אפשרות לעזור..

וכתבתי פה... אני עברתי ציטוטק וגרידה במענייני הישועה. הריון ראשון - אבדן הריון

השיתוף מאד משחרר.
אני שיתפתי מלא חברות שלי. תיארתי שוב ושוב את הרגעים הקשים פיזית ונפשית וזה שיחרר אותי קצת.

המילה הזאת באמת קשה. כואבת איתך.
ולשאלתך מתגברים, הכאב דועך, אבל לפחות אצלי הוא לא נעלם, הוא חי ומדי פעם מגיח בעוצמה. אבל פחות כואב מבהתחלה

ה' ימלא חסרונך

רחוקה אז להוסיף על זה עוד? מסכנים.....

ותסלחו לי שאני באנונימי....

בדברים כאלו, בטח לא ההורים, אבל הפעם החלטתי לשתף חברה, אפילו שלא כל כך קרובה, אבל כזאת שאני יודעת שלא תפיץ את הכול מסביב, וזה עזר לי מאוד, אפילו שלה אישית אין נסיון בהפלות ב"ה, אבל זה באמת מקל לדבר עם אישה, חברה

כמו שראית אולי בפורום השכן, הלכתי למעייני הישועה , קיבלתי ציטוטק, שעשה לי חום, חולשה, אחר כך כאבי התכווצויות לכמה שעות טובות, קצת דימום וזהו, במהחך הלילה הכאבים התפוגגו, ונשאר דימום ממש מועט.
דיברתי עם המיון, אמרו לי שבוע הבא איזה יום ללכת ביקורת אצל רופא, להוציא שוב הפנייה למיון, להגיע אליהם אולי יתנו עוד מנה...
אין לי כבר כוח לכל זה((
בינתיים יש לי תור ללניאדו לגרידה בתחילת שבוע הבא..
כולי התלבטות האם לנסות מנה שניה של כדורים או ללכת לניתוח ולסים את הכול כבר מאחורי...
יש לי את כל השבת להתלבט

אה החלטת ללכת ללניאדו בסוף?

ברגעים שאני בסדר נפשית רוצה לתת סיכוי לכדורים לעוד מנה בשבוע הבא, ברגעים הקשים מעדיפה לסיים וזהו.
התור בלניאדו קבעתי עוד ביום שני, לא הייתי שם
הייתי במעייני הישועה וקיבלתי ציטוטק
אחרי הייתי עדה למקרה תראגי עם סוף לא טוב במעייני הישועה בזמן ההמתנה במיון שם, בעלי נבהל ומעדיף לא לעבור שם פעולות כירורגיות..(

כשהייתי בבית חולים ביום שני האחרון וראיתי איתי עוד 15 בנות הזדעזעתי, כאב לי על כל אחת ואחת… לא האמנתי שיש עוד כל כך הרבה נשים שעוברות את זה… אני קוראת פה בפורום ובוכה עם כל אחת…הבכי בא והולך.

אני שולחת לך חיבוק גדול, שבת שלום 

נורא! כאילו לעג לרש

בכל מקרה לא שמתי לב לאף אחד חוץ ממני שבאה להפסקת הריון...
שבת שלום יקירה, אמשיך לעדכן , זה נותן לי הרבה כוח לשתף מישהי שאיתי בתהליך הזה, לא להרגיש לבד

זה היה הריון ראשון?

היו איתי נשים שזו הפעם השניה שלהן…היו נשים שחזרו לביקורת אחרי שבוע והיו כמוני שבאו בפעם הראשונה… ולחשוב שזה יום אחד בשבוע ובבית חולים אחד, נתון מאוד קשה ומאוד כואב… מבטיחה גם אני לעדכן, מקווה שיזוזו דברים עד יום שני. שבת לא קלה, לחשוב שבשבוע שעבר הייתי הריונית שמחה ומאושרת ששומרת לה סוד בבטן..עוד לא מאמינה

החלמה מהירה

בעזרת השם, אצל כולנו!

משהו..מבינים עד כמה הוא היה יקר

באמת כיף להרגיש שאהבת אותה עוד משלב כל כך מוקדם בהריון, ברחם.

נשים רבות חשות קרבה, אינטימיות וקשר לתינוקן- אפילו ממש מההתחלה.

ישנן נשים רבות שלא חשות קשר כזה, ונקשרות אליו רק לאחר זמן (בהריון או לאחר הלידה, בשלב משלבי הגידול).

כל אישה ומה שהיא חשה, וגם כל הריון ומה שהוא.

 

המחקרים מראים, אגב, שככל שהאישה הרגישה קשורה יותר לעוברה בשלבים מוקדמים-כך האבל ותחושת האבדן גדולים יותר. 

האבלות באה בהתאמה לרמת ההיקשרות.

 

אני שמחה בשבילך שחשת קרובה, קשורה אליה. 

מעניין איזו שאלה הציפה בך את ההבנה הזו, ומה הרגשתך עכשיו בעקבותיה?

 

 

בהריון לאחר אובדן.
הפחד להיקשר... כי אז האובדן קשה יותר

שבעלה מדבר לעובר ומלטף והיא לא מרגישה כלום.
ומתי אתם הרגשתם חיבור לעובר. משהו כזה.

מה הרגשתי? שמזל שהיה לי זמן לאהוב אותה. את ילדיי האחרים אהבתי רק כשנולדו. לה לא היתה לי את היכולת הזו.
וכן, עדיין אוהבת אותה.

נשמע כאילו את לוקחת אותה איתך באיזשהו אופן. באהבה, בשמחה על מה שהיתה.
נשמע שיש לך זיכרון טוב של קשר פנימי עמוק אליה, גם אם לא זכיתן להיפגש בחוץ ולהביא אותו לידי ביטוי במלואו.
זה עדיין קשר שיושב לך בפנים כדבר טוב.
זה מיוחד, ושווה לשמור על התחושות הטובות הללו.

ילדתי רגיל עם זירוז.

שלקח לי זמן להיקלט . שנה פלוס וחברה שלי עברה הפלה אז אמרתי לפחות היא היתה בהיריון... אני אפילו זה לא.. וקינאתי בה. שיהיה לך בשורות טובןת. למדתי מזה שעדיף לקנא רק באלה שיוצאות עם ידים מלאות...לא במפילות.. כי אני היום מהמפילות..וזה נורא. שניהם נוראים. גם לא להיקלט...וגם להפיל.. לא יודעת מה יותר גרוע.. שנזכה לצאת השנה עם תינוק בעזרת ה. כולנו.

מאחלת לך שבמהרה תזכי לפרי בטן בעזרת ה'.

מצד שני צריך לזכור, שאת צודקת שלפחות היה הריון, אבל זה אובדן וזה קשה, ובסוף כל אחד וההתמודדות שלו. זה כמו שמישי ללא ילדים וגם לא בריאה - יכולה לומר לך שזה לא מובן מאליו שאת בריאה. תמיד יש סיפור קשה יותר וברור שצריך לראות את הטוב, מצד שני - הפלה זה כואב עבור אותה אישה, היא לא נמצאת במקום שלך ולכן היא לא תבין עד כמה בשבילך זה כבר הישג. אפשר רק לקבל פורפורציות. ותודה שנתת לנו פורפורציות קצת!

כואב לי עלייך והלוואי שבקרוב תבשרי לנו טוב. זה ממש ממש קשה מה שאת מתארת. אני הייתי שם בנושא אחר בחיים. ויודעת על מה את מדברת. עמד לי על קצה הלשון לומר למישי את זה בנושא אחר (לא בנושא של פוריות). שולחת לך חיבוק גדול ומתפללת בשבילך להרבה טוב.

רק תיקון קטן אך משמעותי.
כתבת: "הפלה היא אומרת שיכול להיות הריון תקין".
ובכן, הפלה אומרת שהיה הריון.
האם תקין? ככל הנראה לא...
וזה דבר כואב מאוד, לפעמים כניסה להריון אינה מספיקה. צריך גם להחזיק אותו עד הסוף...

עם זאת, אני מסכימה איתך, עצם הידיעה שאני יכולה להיכנס להריון- זו ידיעה מנחמת , היא אומרת ששלב אחד בדרך הוא אכן אפשרי. ואולי היא ממקדת את הבעיה בהחזקת ההריון, ופחות בכניסה אליו. (לא תמיד, לפעמים קשה להיכנס שוב גם לאחר כניסה להריון, אפילו כמה. כל מקרה לגופו)

מה שאני שומעת ממך זה כאב גדול על הקושי להיכנס להריון,
ורצון עצום אפילו רק לדעת שזה אפשרי...
כמה לא מובן מאליו באמת!!!
את רוצה לשתף מעט ממה שאת חווה? כמה זמן את ממתינה, האם עשיתם פרוצדורה כלשהי בהקשר זה?
כמה מפח נפש יכולה ההמתנה לגרום,כל חודש מחדש... זה קשה ביותר!
אני מחבקת אותך ומבינה מאוד את כאבך.
❤

ברוך ה'.

 

נשואים כמה שנים.

ממתינים להריון טבעי.

מאמינה שיבוא בזמנו, ומה שיעזור זה לאזן את הגוף

מרגישה בודדה בסביבה.

זה כל הסיפור.

יש דברים שכתובים לנו מראש. וככה היה אמור להיות. אני לא מאחלת את זה לשונאים שלי.

מה עברת

ה' ירפא את כל מכאובייך! חיבוק גדול

וזה נוראי בכל קנה מידה.
חוויה קשה שאי אפשר לתאר אותה במילים!!! וודאי שאין לה רפואה, גם לא לאחר שנולדה לך ילדה. זה לא דבר ששוכחים...

כמה משמח שנולדה לך ילדה, אני שמחה עבורך מאוד ומניחה שעברת המון חרדות וחששות עד ללידה שלה. כמה זה קשה!!!
ובכל זאת, כן. זה לא מכסה או מרפא, זה לא במקום הילד שאבד לך.

עם זאת אני רוצה לומר לך שהחור הנורא הזה,הזכרונות הקשים והכאב הכבד אינם חייבים להיות שם כל הזמן מול העיניים.
הם יכולים ואף צריכים לעבור עיבוד, עבודה פנימית והבנה, ולהיות יותר בצד.
לעולם אי אפשר לשכוח את מה שקרה,
אך אפשר להניח בצד ולזכור באופן אחר.
לא כדבר שעומד מול העיניים כל הזמן, או קופץ למחשבות ללא הרף.
מחשבות של "מה היה אם-" הן כמעט בלתי נמנעות, אך אין טעם להיכנס אליהן. הן מראות שלא השלמת עם מה שעברת ושהדבר עודנו טרי במוחך ורגשותייך.
אם זה אכן כך, אני ממליצה ומציעה ללכת לטיפול כדי לעבד את כאבייך מהלידה השקטה הכואבת שעברת.
שתוכלי להמשיך בחייך, יחד עם הכאב הזה, אך עם פחות רגשות קשים.

חיבוקים חמים והרבה אהבה,
ממני שמבינה את כאבך. מאוד.
ועברתי מסע ארוך כדי להצליח להמשיך לחיות בטוב.

בסד

תתפללי על זה. כבר נכנסת פעם אחת.. תתעודדי זה כבר חצי מהפתרון.. עוד רגע תיכנסי שוב. מתפללת בשבילך.

אני המקרה המתואר. מנענו שנתיים ואז בנסיון השני נכנסתי להריון. אחרי חודש וקצת הפלה. אחרי ההפלה לא הגיע המחזור.. רק חודשיים וחצי אחרי.. ואז הפכתי לפוליצסטית (ביוץ תקין לחלוטין לפני ההפלה) התחלתי הורמונים ואז במהלך בהזרעות נשלחתי לצילום רחם שגילה חסימה ('אין איך לפתוח) החסימה לא קשורה להפלה כנראה הייתה שם גם קודם. אחרי זה כבר נמשכתי להפריות . נקלטתי אחרי כמעט שנה שוב וגם ההריון הזה הסתיים ההפלה. ועכשיו באורך פלא חזרתי לבייץ.
מה שיש לי להגיד לך שזה מבאס ממש..ומתסכל מאוד אבל לצערי אין הרבה מה לעשות.. כלומר את יכולה להחליט לחכות ולא ללכת לטיפולים או להחליט שאת מתחילה טיפולים. לי הייתה הפרעה בביוץ וחסימה אחרי ההפלה הראשונה כך שלא היה טעם להמשיך הזרעות.. עכשיו שחסר לי הביוץ אנחנו שוקלים הפסקה ואולי לנסות שוב טבעי.. שיהיה מלא בהצלחה!

עצוב לי לשמוע שזה המיקרה , הייתה לך דרך לבדוק את זה ? אמרו לך ישר ?
למען האמת הרופא אמר לי לטפל המון בראש שלי
הבדיקות אחרי ההפלה יצאו תקינות , הביוץ מתקתק תמיד המחזור עומד על 28 ימים בול .
הצילום רחם נשלחתי אחרי שהתחננתי לבדוק שהכל טוב וגם שם יצא שהייתה סתימה מריר שנפתחה בשטיפה אבל הכל טוב הכל טוב אבל איפה ההריון? מה אני עושה שהוא לא בסדר? למה אני צריכה להגיע לטיפול ? אני באמת לא יודעת כבר מה לחשוב

אני מבינה אותך..באמת. קשה להרפות כינורא רוצים.. אם נקלטת בעבר ויש ביוץ תמשיכו לנסות.. בעה יגיע
קחי לך תקופה שאחרי זה תתחילי לעשות בירור יותר מקיף.. אם תרצי מוזמנת לפרטי.. לצערי הספקתי לצבור נסיון כמעט בכל הבדיקות..

מאחלת לך שלא תגיעי לשם

זה קשה מאוד. חיבוקים על זה!

בנוגע לכניסה להריון לאחר הפלה- אכן לפעמים לוקח זמן להיכנס להריון, נורמלי לחכות שנה לכניסה להריון כי לא כל ביוץ תמיד מאפשר כניסה להריון, יש הרבה תנאים שצריכים להתאים על מנת להיקלט, ושנה (אפילו שנתיים, יש אומרים) זהו זמן סביר לנסות.
במקרה שלך היתה חסימה ברחם, ושטיפה אחת פתחה אותה. זה נהדר שעליתם על הבעיה. כעת אתם יכולים לחזור לנסות, בידיעה שאכן היה משהו שמנע את הכניסה להריון.

אם אני קולטת נכון, הרופא אמר לחזור לטיפול לאחר נסיון אחד. זה מעט לא ברור לי למה אבל אולי הוא ראה שקשה לך להמתין? יכול להיות שזה היה מענה רגשי אבל לא פיזי...?
איני יודעת מה הביא אותו לומר לך לחכות רק חודש אחד לפני התחלת טיפול, אולי יש משהו שאני לא מבינה. לפי מה שנשמע לי, הוא פתח את החסימה ומאפשר לכם להתחיל לנסות מחדש. הזמן הנורמלי, כמה מתסכל, הוא שנה של נסיונות...
בעיניי אתם יכולים לנסות, ואני מקוה בשבילך שהפעם הקליטה תהיה מהירה. אם קשה אתם יכולים לפנות לרופא לאחר חודש או יותר, ולהתחיל טיפולים כלשהם.

חיבוק חם על הדרך שאתם עוברים,
תאפשרו לה לחזק את הקשר ביניכם. דברו על מה שאתם חווים ומרגישים וצריכים בתוך זה. זה דבר שיכול להעצים קשר ולהצמיח אותו.

היי תודה על כל העידוד ,

 

האמת שנראה לי שהרופא שלי כבר לא יכול לראות אותי , התעקשתי נורא ללכת לצילום גם כשהוא טען בעקשנות שאין למה ובסוף העקשנות משתלמת ,

 

כשהלכתי אליו עם התוצאות השבוע הוא ישב להראות לי שהכל בסדר את כל התהליך את מה שפתחו ואיך זה נראה כיום (לציין שאני חרדתית מאד זה מיותר) 

שאלתי אותו מספר פעמים מה יקרה אם אני לא אצליח לבד רציתי מאד להחזיק במשהו לדעת שיהיה בסדר והוא ענה לי שאם עד חודש תשיעי אני לא אכנס לבד הוא יתחיל טיפולים ולא כי אני לא לוחצת עליו בגלל שיעבור בדיוק שנה מאז ההפלה .

באיזשהו מקום אני די גררתי את השיחה לשם אבל פיתאום שהוא אמר את זה ניהיה לי רע ממש , אני לא מבינה מה לא בסדר אצלי  ומה אני לא עושה נכון ... למה פעם הצלחתי והיום לא ...

ואז כשאמר שתבואי בעוד חודש - זה כאילו מימש את הפחד שלך... נראה כמו מעגל של פחד שלבסוף מימש את עצמו...
יקירה, הפחד שלך חזק. את מפחדת שמשהו לא בסדר. את מפחדת שהרופאים יגידו אמירות קשות או מפחידות.
זה באמת מפחיד.
רק שימי לב שמרוב שפחדת זה באמת הגיע, והרופא כמו מימש את הפחד שלך...

אולי שווה לעבוד על הפחד, כי הוא מסנוור ומעוור וקשה לראות מעבר לו.
שווה לעבוד על נשימה, על מחשבות טובות ודמיונות טובים, כדי להכניס מעט יותר רוגע לסיטואציה.
וללכת צעד צעד, באמונה ובתקווה שאת בסדר.
שהגוף שלך, עם כל מה שעברת, הוא בסדר.
ושיהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה בסדר.
אמן.

חיבוק חם!!

מאד הגיוני שתחפשי שיבינו אותך.

מה הרופא אומר? יכול להיות שהגורם לכך שלא נכנסת להריון זה הסתימה? אם כן, אולי לא כדאי להתחיל טיפולים בתשיעי. כי זה לא באמת שעברה שנה אם הסתימה יכולה להיות הגורם.