עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך א' בתמוז תשע"ט 22:54
עריכה: תוכן קשה, תיאור הפלה. למי שיהיה קשה לקרוא- שתבחר לא לקרוא.
היה לא פשוט בכלל. אני אנסה לפרט כמה שיותר לטובת הבנות שכמוני, צריכות לעבור את התהליך, מחפשות מידע, למה לצפות, איך ומה. אותי אישית מאוד מרגיעה לדעת לקראת מה אני הולכת, וכשאני בחוסר ידיעה- זה מלחיץ שבעתיים.
אז לקחתי את המנה השנייה ב 17, כאמור שוב 800 ציטוטק ( נראה לי, לפי התגובה במופתעת של אחות להוראה של הרופא לתת לי 800- זאת מנה גדולה בשביל פעם השנייה)
אז כמו אחרי המנה הראשונה עלה לי קצת חום לאיזו שעה, צמרמורת, חולשה, קיבע רכה, ריצות לשרותים.
אחרי בערך שעה התחילו דימומים, דימומים רציניים שנמשכו כמעט 6 שעות, עם הרבה מאוד קרישי דם גדולים. עם כאבים הדומים לצירים. הפדים בכלל לא עזרו, השתמשתי בטיטולים של ילדים, חיסלתי כמעט חבילה שלימה, כי כל פעם שהלכתי לשירותים החלפתי- להרגשה טובה.
שמתי לב, שהדימום הוא לא קבוע זורם כל הזמן, וגם "צירים" זה הלך בערך כך- כאבים..דימום זורם..יוצא כריש דם גדול, הדימום נחלש ...וחוזר חלילה.
העצה שלי- קודם כל להישתמש בטיטולים, זה משחרר מהפחד להתלכלך, אפשר לי לא להתכווץ ולהתאפק כשהרגשתי שזורם ממני- אלא להפך- לשחרר עד כמה שאפשר, להשתדל לאפשר לצוור הרחם להיפתח,
דבר שני- תנועה! לא לשכב מקובצת על המיטה, אלא להתנהל כמו בלידה- לעזור לתוכן הרחם לצאת- לשנות תנוחות- משכיבה לעמידה, כריעה , סיבובי אגן. כשהרגשתי שזורם הדם ישבתי על האסלה, טוב להשתמש בשרפרף- להניח עליו את הרגליים כדי חדמות קצת כריעה וסוג של ללחוץ, כמו בלידה, לאפשר למקום להיפתח, לא הולך- לקום, הרבה פעמים שינוי התנוחה אפשר את השחרור והיציאה של קריש הדם התורן. ואז הדימום נחלש, עד ה*ציר" הבא.
זה לא סיפור לבעלי לב חלש, אני מניחה שבנות שלא ילדו ולא ראו דימום אחרי לידה, יכולות להיכנס ללחץ רק מלראות כמויות דם כאלו יומאות מהן.
היו רגעים מלחיצים, כאשר אחרי כ 4 שעות כבר התחלתי להרגיש קצת חוחשה וסחרחורת, והכאבים תוקפים ולא רואה את הסוף. אבל אז נכנסתי חמקלחת - זרם מים מקל מאוד על הכאבת וראיתי שהדם לא זורם קבוע- איך שקריש דם תורן יוצא- הדימום נרגע.
ושתיתי כמה כוסות תה שחור מתוק עם כמות נכבדת של סוכר- עזר מאוד נגד החולשה והסחרחורות!!!
רוצה להדגיש את הנקודה- אם רואים דם זורם וזורם, וחוץ מדם נקי טרי לא יוצא כלום-לשקול חהתפנות לבית החולים, כי אם קריש דם או שק ההריון תקוע בצוואר הרחם- הרחם מזרים כמויות של דם כדי לפנות אותו משם, וכל עוד הוא לא יצא-אפשר לדמם עד עיבוד ההכרה בצורה כזאת. להיזהר להיות עם היד על הדופק.
וכך התנהלו כמה שעות עד נ 23 בערך הכאבים מאוד התעצמו, ממש כמו צירים במשך כיוצר משעה, בינתיים קרישי דם ממשיכים לצאת אחד אירי השני ואז שוב הרגשתי זרם דם, ישבתי על ההאסלה וממש לחצתי ממני ללאט מה שהיה נראה לי בהתחחה כעוד קריש דם- עד שהבנתי שזה שק ההריון. לא ציפיתי לגודל כזה,באולטרסאונד עמרו שהעובר כמעט 2 ס"ם, אבל מה שיצא היה רץהרבה יותר גדול. ..הקב"ה עשה עימי חסד, שההפלה התרחשה רק עכשיו ולא במנה השנייה, כי עכשיו זה כבר לא היה נראה עובר, אני מניחה שזה היה מוסיף לי לטראומה חראות את העובר הלא חי יוצא ממני, ובשלב הזה, יותר משבועיים אחרי שהפסיק הדופק, זה היה נראה כמו רקמה, דומה לקרישי דם בצבע וצורה, רק גדול ומוצק שלא נתן להתבלבל שזה לא סתם כריש דם. גם ככה זה עשה לי ממש רע.
זה היה מנש כמו סוג של מיני לידה- צירים, תחושה של צוואר הרחם מתרחב, לחיצות.
בהחלט לא מתאים לכל אחת.
איך ששק ההריון יצאה, תוך דקה פסקו הכאבים, הגוף נרגע ונרפה, יכולתי לנשום רגוע, הדימום התמעט, אחרי כמה דקות יצא לי עוד כריש דם רציני, ואז זהוא, דימום מיד נהיעה ממש חלש, רגיל כמו של וסת , ואין שום כאבים.
ככה, שנראה לי ששאפשר להניח שכל עוד יש כרבי מחזור , אפילו חלשים- שק ההריון עוד לא יצאה..
גם במהלל השבוע הזה מאז המנה הראשונה ועד השנייה,,אפילו שלא היו דימומים משמעותיים, מדי םעם כן באו כאבי מחזור.
אמנם הם לא גרמו לדימומים חזקים ופינוי הרחם- אבל העידו על כך שהתהליך עוד לא הושלם.
אז אחרי 6 שעות אינטנסיביות, אני מרגישה שעברתי את התהליך בשלום, נוחכתי שצריך הרבה חסדי ה', כדי להשלים את הנפלה בשבוע כזה , בעזרת הכדורים בשלום. אם אני דיממתי 6 שעות . מה עם בנות שלא כברו לידה- צוואר הרחם יותר סגור, יש יותר סיכון שמשהוא יתקעה שם והיא תדממם לחא הפסקה.
בסופו של דבר אני שמחה,שבחרתי באופציה הזאת, ולא הלחתי לגרידה.למרות שזה היה מתיש נפשית ופיזית, ונזקקתי למנה שנייה של ציטוטק.זה התאים לי , אישית יותר מאשר ניתוח- עצם תהליך הניתוח , בטוחה שהיה משאיר בי יותר טראומה.
אז כל אחת צריכה לבחור מה שמתאים לאישיות שלה.
אם זה יותר מדי מפורט ופחות מתאים לרוח הפורום, ולדעת מנהלת הפורום לבנות יהיה לא נעים לקרוא את זה- אסיר את ההודעה.
אבל אני, הייתי רוצה לדעת לקראת מה אני הולכת , למה להתכונן פיזית ונפשית.
טעוד נקודה- שמחה שבחרתי לעבור את התהליך במעייני הישועה, כי אצלהם לא מאשפזים להשגחה אחרי הציטוטק- אלא נותנים לקחת בבית.
לי אישית,היה הרבה יותר נוח להיות בבית, להשתמש בשירותים שלי, להיכנס למקלחת, ובכלל להיות בביתי.
אני מבינה את ההגיון באישפוז- לתפוס בזמן את המקרים שמתחילים לדמם לחא הפסקה וזקיקים דחוף לגרידה שמצילה חיים במקרים כאלו.
וכמובן, אם זה שבוע 7-6 ופחות- התהליך הרבה הרבה יותר קל- שק ההריון יותר קטן, יוצא בקלות, יש הרבה פחות תוכן הרחם וכו.
אני ברגשות מעורבים
למה את חושבת שזה הולך למקום לא טוב?