פורום אבדן הריון (עמוד 40)

בפורומים אחרים
קשה לי לחשוף את עצמי עם הסיפור הזה

אני מצטערת על מה שעברת, נשמע מפחיד, מטלטל ומבלבל. כל כך הרבה רגשות בו זמנית, וכל זה סביב אירוע שאינך יודעת מהו בדיוק, מהן ההשלכות שלו, ומה קורה לגופך. נשמע שהאירוע הפתיע אותך והותיר אותך חסרת אונים אל מול מה שקרה.
זה אכן מטלטל ומבלבל.
חיבוק גדול על מה שעברת, אני שמחה שאת אחרי.
זה נכון לברר עכשיו מה משמעות האירוע ומה זה אומר לגבי העתיד.

אצטט כאן מאתר קופת חולים כללית- מידע קצר על הריון חוץ רחמי:

הריון מחוץ לרחם או הריון אקטופי הוא מצב שבו הביצית המופרית השתרשה והתפתחה מחוץ לחלל הרחם. זהו מצב מסוכן אם הוא לא מאובחן בזמן.

שכיחות ההריונות החוץ־רחמיים נמצאת בעלייה מתמדת, בעיקר בשל העלייה בגורמי סיכון והעלייה בשיעור טיפולי הפוריות. כיום היא עומדת על אחד ל־100-40 הריונות (סביב 2%, תלוי במחקר ובאוכלוסייה הנבדקת).

ברוב המוחלט של המקרים (כ־98%), ההריון החוץ־רחמי מתרחש בחצוצרה, לרוב בחלק הרחב (האמפולרי) שלה. עם זאת, הריונות מחוץ לרחם מתפתחים בכל מקום אפשרי כמעט, ביניהם: שחלות, צוואר הרחם, חלל הבטן, וצלקת ניתוחית קודמת ברחם.

ובמילותיי שלי:
במידה מסוימת זו יכולה להיחשב הפלה כי היה הריון, והיה צריך להפסיקו. מן הצד השני-
זו אינה הפלה מכיוון שזה לא היה הריון שהתפתח בתוך הרחם.
כך או כך- אכן היה הריון, והיה צורך להפסיקו.
הריון צריך להשתרש בתוך הרחם. הריון מחוץ לרחם יכול להשתרש בכל מני מקומות מחוץ לרחם, והוא מסוכן. הוא עלול לפגוע בתפקודים שונים בגוף האישה.
ייתכן והרופאים זיהו אצלך מצב שסיכן אותך ולכן מיהרו כל כך.
בעיניי חשוב שתבררי היכן השתרש ההריון והאם נוצר נזק כלשהו לחצוצרה או לרחם או לאיבר אחר קשור.
כמו כן את צריכה לעשות בדיקת בטא כדי לוודא שהיא מתאפסת וההריון אכן הופסק.

לאחר הריון מחוץ לרחם ניתן לחזור ולהרות.

מחבקת אותך בחום, ממליצה לך להמשיך לשאול ולברר על מצבך המדויק, על מנת להבין בדיוק מה קורה לך (כתבתי פה בכלליות),
ומציעה לדבר על מה שקרה לך. לספר לאנשים קרובים שמסוגלים להקשיב לך באמפתיה ולחוות איתך את הכאב שבחוויה המטלטלת שעברת.
חשוב לאוורר את הרגשות, התחושות והתמונות ולא להשאיר אותם 'תקועים' בפנים.

ספרי לנו מה שלומך? (אם תרצי בכך.)
מאחלת החלמה מהירה!

ההריון ישב באמת על החצוצרה הימנית והלחץ היה שהיא תיקרע.
הוציאו לי אותה, וכעת, אחרי שעברתי לפני 8 שנים כריתת שחלה שמאל (בגלל גידול ) נשארתי עם שחלה אחת בלי חצוצרות בכלל😢😢
אז מצד אחד - לא רציתי את ההריון הזה, הייתי עם התקן ויש לי 8 ילדים בריאים ומקסימים
אבל מצד שני - לא באמת חשבתי להפסיק לגמרי ללדת, אני עוד צעירה...

ובקשר לתחושות מהניתוח עצמו, זה באמת בעיה. אין לי ממש לי לפרוק. קשה לי ממש

מקווה שכשאתאושש מהכאבים אצליח להתאושש גם מבחינה נפשית

על כל מני דברים שכתבת.
גם על הגידול והוצאת השחלה מלפני 8 שנים,
גם על כריתת החצוצרה כעת, ועל ההשלכות של הוצאתה: חוסר יכולת להרות!
כמה כואב, קשה ומצער. כל כך!!!

אני שמחה לשמוע על שמונת הילדים שאכן יש לך, יש בזה מן הנחמה.
ועם זאת עדיין לא תכננת להפסיק את הילודה, זה הגיע באופן לא צפוי ובלי הכנה- וזה דבר חד משמעי שמצריך הכנה נפשית, עיבוד והחלטה.

נשמע לי שאת במצב שבו את צריכה קודם כל להתייצב ברמה הפיזית. שייפסקו הכאבים.
ולאחר מכן יש צורך לעבור תהליך עיבוד למה שקרה לך (הניתוח, המהירות, חוסר האונים, הפחד לחייך, אבדן השליטה ועוד), ובנוסף לעבור תהליך נפשי של אבל על היכולת להרות שוב.
אלה צרכים נפשיים משמעותיים שאם תעשי אותם- תוכלי לצמוח ולהמשיך הלאה בכוחות מחודשים לאחר ההתאוששות ממה שעברת.
אך קודם כל- התאוששי פיזית מהניתוח. החלימי והחזירי כוחות לגופך.

לגבי אנשים לדבר איתם- אני ממש מציעה לחזור ולחשוב עם מי תוכלי לדבר על כך באופן שישחרר אותך מהמועקה הכבדה. לשאת את כל הרגשות הקשים לבדך- זה מאוד קשה.

אולי בכל זאת יש מישהו?
מה עם אישך? חברה? אמא? אחות?...

עברת חוויה לא פשוטה בכלל.
אבדן הפוריות הוא אבדן קשה מאוד! במיוחד כשהוא בא בלי שהיה אפשר לצפות אותו בכלל.
תתני לעצמך זמן לבכות, תפנקי את עצמך. תעשי דברים שאת אוהבת. ותראי איך את מתאוששת. ואם צריך- לכי לטיפול.
מעבר לכך, בפן הרפואי- לא מבינה ב"ה!
(לא דומה בכלל- אבל עברתי הפלה בשבוע מאוחר, על גבול לידה שקטה, ולקח לי הרבה זמן להודות בכך שאין לי את הכלים להתאושש ושאני צריכה עזרה חיצונית)

הרבה כוחות!!

איך שהבנתי כן תהיה לי אפשרות להכנס להריון ע"י טיפול. אני ממש לא יודעת במה זה כרוך ואם יהיו לי כוחות הגוף והנפש בשביל זה.
עוד לא חושבת על זה כי גם ככה אני אחרי רצף של לידות ברוך ה' ותכננו למנוע כמה שנים.

קודם מתאוששת מטראומה הנוכחית....
מתישהוא נמשיך הלאה

תודה לכם על התמיכנ

קודם כל תודה!
את עושה לי סדר בדברים ומשקפת לי כ"כ טוב מה שעובר עלי.
אז אתמול באמת הצלחתי לשחרר קצת לאחותי את הבלאגן אצלי וזה באמת עזר.
בעלי ואמא שלי כ"כ עסוקים וטרודים בצד הטכני, שאני לא מסוגלת להעמיס עליהם עוד.

מקווה בעז"ה להתאושש פיזית בהקדם ואז נטפל בנפש...
אני חושבת שאצטרך עזרה מקצועית ומקווה למצוא את האדם הנכון

תודה שהיית פה בשבילי!

ושמחה שמצאת את אחותך ושזה עוזר.
שתפי עוד ככל שתצטרכי.
ואנחנו פה איתך בדרך שאת עוברת. מה שאת זקוקה- את מוזמנת לשתף.
את כמובן מוזמנת לספר פה את הסיפור במלואו אם יש לך צורך בכך.

מחבקת אותך. קחי זמן ונשימה ותני לעצמך להירגע ממה שעברת.
ואם יש צורך אכן לכי לטיפול כדי לעבד את החוויה.

ימים נעימים

בעזרת ה' תבואי לבשר לנו בשורות טובות מחר!

תיארת מצב נפשי שמייצג הפכים:

מצד אחד- לחץ פנימי,

מצד שני- ניתוק וחוסר יכולת לחוות את הרגש החזק.

תחושותייך מובנות. הלחץ והחשש כה גדולים, עד שמנגנון פנימי בתוכך מפעיל את הניתוק על מנת להצליח לשרוד בתוך המתח. זה מנגנון שמגן עלייך מפני התפרקות, או חוסר יכולת להכיל. מצד שני, הניתוק הזה לא תמיד טוב. הוא גורם לך לא להיות נוכחת באותו זמן, לא להיות מסוגלת להחזיק את הרגש ולהיות בו, ויכול להיות שתצטרכי אחר כך לחזור ולתת לעצמך להרגיש את הרגשות שהיית אמורה להרגיש שם, ולא יכולת.

 

אם את יכולה לנסות כן להיות נוכחת במה שקורה לך- זה עדיף מאוד.

- נסי למצוא לך אדם שיהיה איתך בסקירה ויתמוך בך ללא תנאי, לא משנה מה תרגישי- הוא יהיה שם תומך ומעודד עבורך. (בעלך? אחות? חברה? אמא? מישהו  אחר?)

- זכרי לנשום, להרגיע ולהיות נוכחת בתוך מה שקורה לך- ולהרגיע בעזרת הנשימות ומחשבות טובות.

- היי מסוגלת לומר מה עובר עלייך ומה את מרגישה- לרופא שעורך את האו"ס, כך שיהיה רגיש מאוד.

 

אם תהיי נוכחת ותחווי את הדברים- יש סיכוי טוב יותר שתצליחי להמשיך להתמודד עם הדברים המלחיצים בהריון הזה, ובכלל. ככל שתהיי מחוברת יותר לתחושותייך כך החרדה דווקא תפחת, הכאב יוקל, ולא תצטרכי להתנתק מעצמך על מנת להתמודד.

החיבור לתחושותייך (גם הקשות)- יעזור לך לעבור אותן בקלות יותר.

 

מקווה שיש לך מישהו שיתמוך בך ויהיה איתך בזמני הלחץ.

 

ספרי לנו מה שלומך, הלוואי שיהיה ממש נהדר מחר!!!

 

המשך טוב. זכרי לנשום.

איתך.

האיש שלי ילווה אותי, והרופא אכן רגיש ומהיר את ההיסטוריה שלנו
עדיין קשה לי להבין מה אני מרגישה, בעיקר בלבול מחוסר היכולת להבין איפה אני נמצאת.. מצד אחד שמחה ומקווה ומתפללת מצד שני מפחדת ומנסה להגן על עצמי

ב"ה הבדיקה עברה בשלום, היו איברים שראו פחות טוב והוזמנו לסקירת השלמה,
אבל הדברים המלחיצים היו ב"ה תקינים!

מאוד הגיוני שהיא כרגע צריכה להמתין, ויכול להיות שתתפתח הפלה מעצמה.

בעיקרון אמור להתפתח דימום. איני יודעת מה השבוע של ההריון, אך ככל שההריון מאוחר יותר כך הדימום מאסיבי יותר. עלולים להיות גושים. זה קשה לשאת את זה, אך אמורים לצאת החוצה כל החלקים של ההריון. לא קל ובהחלט מצריך תמיכה.

 

הכדורים (ציטוטק) מזרזים את תהליך ההפלה. מרגע שהיא מקבלת את הכדורים- בדרך כלל יש המתנה עד שהם פועלים. זה יכול לקחת כמה שעות או אפילו כמה ימים. לפעמים לוקחים עוד מנה של כדור כי הפעם הראשונה לא עבדה וצריך שוב.

לעיתים הרופאים ממליצים לעשות גרידה ללא הציטוטק. תלוי בשלב ההריון ובעוד דברים.

 

בגדול, מה שהיא זקוקה לו זה תיכה נפשית בעיקר. כי הפלה היא דבר לא קל.

ממליצה פשוט להיות איתה במה שהיא חווה. כמובן, אינך צריכה להיות צמודה אליה 24 שעות, היא יכולה לעשות דברים אחרים וכדאי מאוד שתתעסק בדברים אחרים מלבד הציפייה לדימום. ובכל זאת, אם את באמת רוצה להיות לצידה באופן נפשי- יהיה יפה אם היא תוכל לשלוח לך הודעה או לדבר איתך מתי שתרצה, לבכות לך או להישבר לידך, ואת פשוט תהיי איתה בכאב או בסבל שלה.

 

ברגעי מצוקה ומשבר אין הרבה מה לעשות מלבד לשבת ליד האדם השבור, לאחוז לו את היד ולהיות איתו שם.

בלי לנחם ובלי לנסות לומר דברים חכמים.

להיות איתה, להביא לה מים או מה שהיא צריכה- אם את שם פיזית,

ולהיות איתה ברוח- אם את שם נפשית.

 

זו עשייה מדהימה בעיניי להיות איתה שם. את יקרה ומיוחדת שאת כך מוכנה להיות שם עבורה.

ודאי שעבור עצמך יש לך תמיכה או כוחות שיתמכו גם בך,כדי שתוכלי להיות שם גם עבורה.

 

חיבוקים.

ספרי מה שלומך או שלומה אם תרצי לשתף.

 

 

היא נשואה?
חשוב לדעת את ההשלכות שיש להפלה כזאת...

איני יודעת אם הן כאן או יכולות לענות לך, אך שמעתי על מקרים.

מקווה שזה מעודד אותך.

מה אומרים הרופאים?

יש תקווה!

אמא שלי ב"ה זכתה לעוד חמשה הריונות רגילים, בריאים (ולידות) לאחר הריון חוץ רחמי

פשוט לכי תעשי את הבדיקת בטא

ואם יש אז ב"ה ובע"ה יהיה בריא ותקין

ואם לא אז בע"ה יגיע בקרוב

פשוט לכי לבדוק, חבל לחיות בחוסר הוודאות

ותראי מה שאור וים כתבה פה.. המכשירים שלהם, בעיקר ברליניקות לא תמיד טובים וחזקים

וגם אם זה הריון זה ממש התחלה

 

אל תקפצי לשום מסקנות

ותקבלי שמה שמגיע זה ממנו יתברך

תסמכי עליו, הוא מוביל אותך בדרך הנכונה.

תעדכני, מחכה לשמוע..

שבכלל מיהרתי לבדוק.....

 

לא יודעת למה חשבתי שיש צורך לבדוק ככ מהר....

 

בחיים לא הלכתי לרופא לפני שבוע 6-7

 

 

זה הכי טבעי בעולם

זר לא יבין זאת, אבל מבחינתי כל יום ללכת לעשות אולטרא סאונד עכשיו אחרי ההפלות. 

זה כבר הריון שמגיע ממקום אחר

מפחיד יותר

וצריך אישורים כל הזמן כל הזמן כל הזמן

הכי טבעי בעולם שהלכת לבדוק

ולדעתי, הרופא עשה טעות שבכלל עשה לך את הבדיקה (הרופא שלי לא מסכים בכלל להתקרב עם האולטרא סאונד לפני שבוע שמונה)

 

תקבלי את מה שעובר עלייך. את בסיטואציה לא פשוטה בכלל. 

הכי לגיטימי פה להיות בלחץ, חוסר הידיעה קשה מאוד

 

לכי תעשי בדיקת בטא, אחרי זה כבר נהיה יותר חכמות

 

חיבוק ענק 

 

היום בבוקר עשיתי בדיקת בטא

 

כרגע מחכה לתוצאות....

באמת שבוע מאוד מוקדם בשביל לראות משהו (באמת כשהתייעצת לאיזו בדיקה ללכת כתבתי לך לעשות בטא בלבד, ללא צטרך בבדיקה נוספת עדיין. כי זה מוקדם מאוד וממיחא לא יראו כלום).
אבל למרות זאת, יקירה, נשמע שהרופא בהחלט היה אופטימי, ושבינתיים הכל תקין.
יש לי הרגשה שאולי הוא נזף בך או נתן לך הרגשה לא נוחה שהגעת מאוד מוקדם. הגיוני?
או אולי מישהו אחר אמר לך משהו על כך?

זה הגיוני יקירה שתרצי לראות ולדעת מה קורה.
והגיוני שתלכי להיבדק.
זה טבעי לאחר אבדן קודם.

אכן, הריון לאחר אבדן הוא דבר שהרבה פעמים מלא חרדה. לפחות עד לשבוע בו התרחש האבדן. לפעמים גם אחרי.

איך מרגיעים?
מוזיקה.
נשימות.
יוגה.
חשיבה חיובית.
שינון מנטרות חיוביות.
דמיון טוב של המשך ההריון.
דמיון של מקום רגוע ובטוח ללכת אליו כשקשה ולחוץ
ועוד שיטות רבות.

אם אינך מצליחה להרגיע בשום אופן- פני לטיפול כלשהו לליווי והרגעה (אפשר גם משהו הוליסטי, רפואה משלימה וכו).
עשי לעצמך טוב.
הרבה מאוד הריונות לאחר אבדן הסתיימו בטוב.
הרבה מאוד מאוד.

איתך.

אכן את מחזקת ומעודדת.....

 

החלטתי עם עצמי לנסות להרגע....

אני חייבת להודות שאני כרגע בתקופה לא קלה בחיים .(מבחינת עבודה וכו)

 

והכול ביחד מביא אותי להרגשה נוראית של חוסר וודאות

 

ומתווסף לזה ההריון שככ חיכיתי לו ועוד אחרי אובדן....

 

אבל, אני מנסה כמה שיותר להרגע לשמור על אופטימיות ולדעת שהכול מד' והקב"ה יוליך אותנו בדרך הנכונה ...

 

מקווה לא לפול למשבר חדש ולהמשיך הריון קל ותקין...

 

בשורות טובות אצל כולן בעז"ה

שעשיתי בדיקת בטא ביום חמישי ויצא לי 740

 

והיום עשיתי בדיקה נוספת ומחכה לתוצאות...

מתפללת בשבילך

בע"ה שיהיו תוצאות טובות!!

תעדכני כשאת יודעת.. 

מצטערת שלא עדכנתי עד עכשיו פשוט היינו בחופש....

 

שבוע שעבר הייתי אצל הרופא והוא ראה שק הריון והיה אופטימי.....

 

לבינתיים ממשיכה הכול כרגיל...

לפעמים מרגישה יותר טוב לפעמים פחות....

 

קצת מפחדת שאני מגזימה ולא שומרת על עצמי...

 

ומקוה שיהיה טוב....

 

 

איזה יופי! שמחה ממש לשמוע!
בע"ה שיהיה הריון בריא ובידיים מלאות!!

ובלב שמח, בידיים מלאות ובריאות

 

ממה את חוששת שאת מגזימה? במה את מגזימה יקירתי? אם אינך שומרת על עצמך- אנא שמרי. ואם זו חרדה מוגזמת- נשמי עמוק. הריון הוא דבר חיובי וטוב ואינו סותר עבודה או עשייה.

 

עיקר הבריאות בנפש ובגוף. עשי מה שיעשה לך טוב.

הקשיבי ללב ולגוף.

 

 

ובע"ה בשורות טובות!!

אני עד ההיריון הזה (אני עכשיו בהריון ב"ה אחרי הפלה)

לא בדקתי בטא בשום הריון

 

גיליתי הריון בבדיקה ביתית קבעתי תור לרופא לבדיקת דופק וזהו...

 

עכשיו כן בדקתי הכפלה של הבטא מרוב שהייתי בהלם שאני בהריון אחרי ההפלה ופחדתי ככ.. ועדיין

 

70 זה לא נמוך לדעתי... יכול להיות שהיה לך ביוץ מאוחר....

עשיתי בדיקה חוזרת ויצא 384

שימי לב... לשלווה פנימית ולהרגעה.

זה הכי משמעותי.

 

וכמובן אם יש דימום או כאבים פיזיים- ללכת להיבדק.

 

בהצלחה ובידיים מלאות ושמחות, יקירה!

ב"ה, לא מבינה כלום בהריונות כימים, אבל מענין מה מטרת המניעה עכשיו..

וחיבוק  בע"ה שיגיע הריון גדול שלם ועגול בקרוב!

אחרי שתי הפלות מומלץ מאוד ללכת לבצע בדיקת קרישיות- בדיקת דם פשוטה שעולה לקופות החולים הרבה כסף ולכן הם מתקמצנים עליה.

אותי היא הצילה מהפלה שלישית ב"ה.

וחיבוק גדול!

אם הסיבה שגרמה להפלות מצריכה שמירה- אני מניחה שהרופא יתן לך שמירת הריון (למשל אם יש צורך בתפר צוארי, או אם משהו בתפקוד הפיזי שלך במהלך השלב הראשון להריון גורם להפלה).
אם הסיבה אינה מצריכה שמירה הוא לא ייתן מן הסתם (נניח שתוצאות הבדיקות יהיו שישנה קרישיות מסוימת, והרופא ימליץ על מתן זריקות לדילול דם בהריון הבא. אין זה אומר שהוא גם ייתן שמירת הריון).

רופאים אינם ממהרים לתת שמירת הריון,
לכן לא בטוח שייתן מיידית.

את חושבת שתצטרכי שמירה? מדוע?

חיבוק גדול. שלוש הפלות... זה קשה.
חיבוק.

ההריונות מאוד קשים והעבודה מתישה ממש צריכה גם רוגע נפשי.. בגלל ההסטוריה אני ממש בלחץ..

קיצור צוואר..
היה ניתן לשקול
יקרה אני כמוך אחרי 3 הפלות בשלבים שונים ויותר מאוחרים.
הרופא שלי אפילו לא חושב שאני הריון בסיכון..
אז שמירה אין מה לדבר איתו.
(בכל מקרה אצלי יש שקילה של תפרנצווארי-מקווה שלא אצטרך בע"ה' יתברך)
אצלי כל הבדיקות היו תקינות וזה שימח מחד ותסכל מאידך.
מה ההסטוריה ההריונות שלך?? האם היו הריונות תקינים??
חיבוק גדול שוב
ואנחנו פה בשבילך!!!

גם כי העבודה פיזית מאוד

 

וגם יש מחלה ברקע

 

תנסי לבקש. יכול להיות שכן תקבלי

לא חסרים אנשים בלי טאקט

וזה פשוט נורא החוסר רגישות לנושא

מכירה את זה מקרוב, כששבוע אחרי הפלה שאלו אותי אם מגיע מזל טוב (בטח! ילדתי לפני שבוע עם ציטוטק!)

חיבוק גדול 

ואני לפחות, לומדת לאט איך לענות תגובות לא מאוד פוגעניות, אבל כאלה שיבהירו לאנשים שהשאלות שלהם בכלל לא במקום! גם לטובת הבנות הבאות שיפלו לידיים שלהם..

 

וחמוד אבא של בעלך 

לפעמים אנשים חושבים שהריון ופוריות זה דבר שאפשר להתיחס אליו בפומבי... כאילו שאם יש או אין הריון- זה עניין של כולם לדעת...
מנסיוני למדתי שהריון זה דבר אישי ופרטי, ואני מאוד משתדלת לא לשאול ולא להתערב בשום דבר שקשור להריון, אלא אם כן שיתפו אותי בכך.
אני גם לא רואה הריונות שהיו ברורים לאחרים... פשוט לא מסתכלת בבטן. אני אוהבת להסתכל בעיניים של מי שאני משוחחת איתה. הבטן אינה ענייני.

אני רוצה לעודד אותך שנשים רבות מתמודדות עם אמירות לא רגישות, במגוון דרכים.
אפשר לספוג ולשתוק (ולבכות אחר כך לאיש שלך או לחברה או לכרית)
אפשר לומר אמירה סתמית (אמרתי פעם למישהי ששאלה על הריון- "תתפללי עלי". בכנות וברצינות. או למישהי אחרת שאמרה שכבר הגיע הזמן לעוד ילד- אמרתי שזה לא בידיי ולא בשליטתי. ויש מגוון אמירות שניתן לומר.)
ואפשר גם לומר אמירה קצת פחות נחמדה ויותר שמה גבול, כגון- "זה לא עניינך מה שקורה לי ברחם."

מה שבטוח, לכל אחת יש סל של אמירות שהכאיבו או דקרו לה איפשהו, וזה מובן והגיוני.
האמת שלא משנה כל כך איך יתייחסו- זה תמיד יכאיב באיזשהו מקום. כי זה מקום כואב. זה מקום מלא צער. והציפייה גם כך מלאה בתחושות קשות, אז כל אמירה יכולה לגעת בפצע הזה מכיוון אחר ולהכאיב שם...

חיבוק.
בתקוה שנצליח לשים מעט פלסטר על הפצע.
שלא יכאב כל כך עם כל נגיעה.
ואולי שיישאר לבסוף כצלקת שכבר לא כואב אם נוגעים בה.

היא פשוט שם. וזה בסדר.

הפתרון בעיניי הוא לא להילחם עם התחושה הקשה של הקנאה.

היא קיימת, זה טבעי לקנא וטבעי להרגיש שרוצים גם.

 

הבעיה הגדולה של הקנאה- שזה רגש שאליו מתלוות גם בושה ואשמה.

מי שחשה קנאה חשה בדרך כלל מאוד לא טוב עם הרגש, ומנסה להסתיר אותו או להסתתר מפניו.

באמת קשה לקנא.

 

אך מה לעשות, זה קיים, וקשה שלא לקנא- כשאת איבדת מה שחלמת עליו ונקשרת אליו ורצית כל כך, ולה יש... זה כמעט בלתי נשלט לחוש קנאה בסיטואציה כזאת!

 

דבר נוסף- ישנו הבדל בין קנאה שרואה משהו שיש לאחרים ומצטערת שלי אין,
לבין צרות עין- שרוצה לקחת לאחר את מה שיש לו. ("אם לי אין- גם לו לא יהיה!")

 

אז מה עושים?

 

א. מקבלים את עצמינו עם הקנאה. זה בסדר לקנא, את לא רעה, את פשוט מצטערת וקשה לך עם האבדן. אם תקבלי את עצמך ותורידי את הבושה והאשמה- יהיה לך קל יותר להתמודד. את אנושית.

 

ב. להבין שקנאה כמו שאת חשה אינה לוקחת דבר וגם לא רוצה לקחת לה דבר. 

 

ג. לעבוד על עצמך לשמוח בילדים שיש לך, או בדברים אחרים שאכן קיימים לך בחייך. אולי אחרים מרגישים קנאה כלפייך בדברים הללו? בין אם כן ובין אם לא (אין זה משנה כלל)- יש לך דברים טובים לשמוח בהם לצד האבל והכאב על מה שאיבדת. נסי לתת לעצמך סיבות טובות לשמוח לצד הסיבות להיות עצובה ולחוש את כאב הקנאה.

 

ד. לעשות לעצמך דבר טוב ומשמח. לאהוב את עצמך ולפנק את עצמך. מגיע לך.

 

חיבוקים חמים.

 

 

על התגובה הכ"כ מעודדת!!

 

את צודקת בהכול......

 

והאמת עכשיו בגלל כל הרגשות שיש לי והעצבות שנחתה עלי פתאום החלטתי שאני חייבת עזרה להתמודדדות ואני פשוט מתפללת להקב"ה שיעזור לי להתמודד

 

אני חושבת לעצמי ודי בטוחה שאם גם היא לא היתה בהריון היה לי הרבה יותר קל להתמודד, אבל אומרת לעצמי שכנראה זה חלק מהנסיון! 

 

קשה לי גם המחשבה שלמה לי.... למה אני הייתי צריכה לעבור כבר 2 הפלות בחיי (לא רצופות) ויש הרבה שבכלל לא יודעות ומכירות את זה... הכול חלק הן בהריון שנגמר אחרי תשע חודשים....

 

מנגד ברור לי שהנה גם היא (אחותי שבהריון) היתה בניסיון קשה מאוד כשהיא חיכתה 4 שנים לילד ראשון לי כבר היו שניים אז לא היה לה קשה???

 

וזהו החלטתי שאני לא שואלת יותר למה (עם פתח) אלא למה(עם סגול) ולבינתיים מנסה מתוך הכאב לצמוח ולהצמיח דברים טובים....

 

מקווה שמשמיים יעזרו לי לנתב את הכאב לעשיה מבורכת

 

והלוואי שלא יהיו עוד צרות לאפחת באף תחום

 

והרופא לשבורי לב יחבוש את מכאובינו ויושיענו.

 

תודה רבה לך ציפי!! מאחלת לך רק טוב !

 

הקצאה של ילדים..
וזה שיש לה זה לא על חשבוני..
אכן קשה קשה.
חיבוק ענק ענק ענק -
שתבשרי בשורות טובות בקרוב..
אני הייתי צריכה ללדת לפני גיסתי פעמיים.
ואז באותו חודש..
רצה הרב"ה הכל היו הפלות.
היום יש לה תינוק בן10 חודשים שיהיה בריא.
שכל הזמן זה מזכיר את האובדן של מה היה יכול להיות.
בע"ה שתהיי בהריון שוב זה פחות יפריע.
ידיים מלאות בקרוב!!

אחרי שתי הפלות,

ובדיוק בתקופה הזאת כל החברות שלי גם הן היו בהריון (הפלות בשלב מוקדם, הן לא ידעו על ההריונות שלי..)

והיו כל כך הרבה בריתות פתאום להגיע אליהם.. ולשמוח ולחבק ולהתעניין..

 

אני באמת לא אדם קנאי. כלום לא גורם לי לקנא. לא כסף, ולא בעל מקסים (אולי בגלל ששלי הכי מקסים ) ולא כלום. אבל זה.. הרג אותי..

 

אני אמרתי לעצמי שזה הנסיון שלי.

לשמוח בשמחה של אחרים גם כשאני כל כך רוצה שתהיה לי גם והיא לא.

 

ואי אפשר לדעת מה התוכניות של הקב"ה, אבל כנראה שזה מה שנכון שיקרה. לא נותר לנו אלא לשמוח בזה עד כמה שאפשר.

 

מה שכן, הייתי מפסיקה להשוות. כשמתחילות לך המחשבות האלה- פשוט תמצאי משהו אחר לחשוב עליו. (כשהייתי צריכה להעביר נושא לעצמי בראש עזר לי להתחיל למצוא דבר טוב אחד שכל אחד מהילדים שלי עשה היום. ככה התחלפה לי המחשבה במשהו נעים..)

 

הלואי שהיה לי איך לעודד אותך. נראה לי שכל מה שאני יכולה זה להביע הזדהות, ולאחל לך שבקרוב..

 

 

 

אכן את צודקת  בהכול אני באמת ישתדל לשמוח במה שיש לי.....

 

אחרי ניתוח שלי של ההרגשה הגעתי למסקנה שזה לא ממש קנאה... זה יותר הרגשה של - כאילו זרו מלח על הפצעים שלי....

 

אבל אני בהחלט עם מחשבה אופטימית ובעז"ה מקווה בקרוב קרוב להפקד

 

ומאחלת כמובן לכולם!

אני עברתי את ההפלה לפני חודשיים וחצי בזמן שבו גיסתי הייתי בהריון אבל לא ידעתי..לאחר כמה ימים התחלתי לחשוד ובכיתי לבעלי למרות שזאת אחותו..עברתי תקופה של קבלה עם עצמי..באותו שבוע היא גם סיפרה לי שהיא בהריון אנחנו חברות טובות ובגלל מה שעברתי היא לא ידעה איך להגיד לי ופשוט היה מקרה שכבר ממש ניחשתי לידה אז היא סיפרה מעצמה..היה לי קשה לשמוע את זה פתאום אם כל זה שידעתי בתוך תוכי ואפילו שיתפתי את בעלי בזה..אבל כשעלו לי מחשבות לא טובות ברכתי אותה בלבי שבעזרת ה היא תזכה שההריון יהיה לה תקין זרע חיה בר קיימא ובעזרת ה מצפה להיות בהריון בקרוב למלא את החסר..למרות שברוך ה יש לי בן שממלא אותו מאוד בן פורת יוסף.

קודם חיבוק!
מאחלת לך שזה ייגמר מהר ויהיה מאחוריך..
אין לי ניסיון כזה, ההפלות הטבעיות שהיו לי נגמרו מאוד מהר, תוך יום כבר לא ראו משהו באולטרסאונד, והדימום נגמר די מהר.
אבל מסיפורים ששמעתי זה יכול להיות מתמשך ובגלים של דימום.
במקומך אני חושבת שלא הייתי מחכה עד חמישי הבא אלא הולכת לעוד מעקב, אולי לא בלחץ אבל כן מחר.
היו גושים או רק דם?

אולי באמת אלך להיבדק. תודה על העצה.
בעיקר דם. פעם אחת ראיתי גוש

יש מצב שכבר היתה הפלה מלאה, מאז שהיית אצל הרופא, בגלל שזה שלב יחסית מוקדם.
תרגישי טוב!

מנסיון (לא שלי, של נשים רבות ששיתפו אותי בהפלות שחוו)- הפלה מתרחשת לעיתים בשלבים ובהחלט לוקח שבוע עד שהיא מסתיימת. לעיתים פחות ולעיתים יותר, אך המתנה של שבוע היא בטוחה מספיק.
כל זה- אם אין משהו חריג במהלך השבוע הזה,
כגון דימום מאסיבי שנראה יותר מדי, או תחושה כללית רעה.

את מתארת בחילות ותחושה כללית רעה שהגיעה לאחר שהרופא ראה אותך, לכן אני חושבת שכן כדאי לך לחזור כדי לספר על התחושה הזו, ולבדוק את המצב שלך.

בעניין ההפלה והצורך ללכת להיבדק באופן כללי, כדאי להקשיב ללב. אם משהו מרגיש לך לא בסדר- עדיף ללכת ולא להסס. מקסימום הלכת לחינם. זה עדיף מאשר חלילה היתה בעינ ולא עלית עליה.
לכי עם תחושות ליבך,
ועם זאת בעיניי כן נכון שמחר תלכי להיבדק ותצרפי את התחושה הכללית הרעה. הרופאים יבדקו ויגידו לך מה מצבך.
מוטב כך מאשר להמתין בחוסר ידיעה עוד שבוע.

תרגישי טוב.
ומותר לבכות או להתאבל או לכאוב,
מותר ליפול ולא חייבים להחזיק. זה קורה אחרי הפלה, לפעמים אחרי זמן מה.
וזה מותר והגיוני ונורמלי, ואפילו כדאי.

חיבוקים חמים!

ציפי

נסעתי אתמול בלילה למיון כי הבחילות התחזקו מאד וכבר התחלתי לחשוש.
קיבלו אותי בקבלה וציינתי להם שאני בהפלה מחכה שהדימום יתחיל אבל כרגע בתחושה לא טובה אז באתי. נכנסתי למיון יולדות עשו בדיקת דם, דופק לחץ דם ומה שצריך ואז נכנסתי לאולטרא סאונד.
הטכנאית מכניסה ואגינלי אנחנו מסתכלים על המסך והיא אומרת- "יש דופק. את בהריון!" מראה לי את העובר וניצנים של ידים.
מה !?? היתי בשוק. פשוט החזירו לי חיים חדשים במתנה. לא האמנתי איזה נס מטורף קרה לי. ברור שטכנית אפשר להסביר את זה שלרופא הראשון שבדק אותי היה אולטרא סאונד לא הכי מאה באיכות וכו וכו. אבל זה שירד לי דם והבחילות הפסיקו, כל הדברים האלה סימנו לי שאני בדרך להפלה. וזה היה מהפך מטורף לשמוע את הבשורה המתוקה הזו אתמול. ישועת ה' כהרף עין.
ולגבי הדימום, פשוט יש קצת דימום ברחם שקצת מעלה את הסיכון של ההריון ורק צריך להיות מנוחה יד שבע"ה הוא ייעלם.
מקווה שהסיפור הזה רק חיזק באמונה ולא החליש את הנשים היקרות שמתמודדות פה עם אובדן, ויהי רצון שה' ימלא כל אחת ואחת בחסרונה.

שימשיך הריון קל ותקין !!!

קראתי רק עכשיו את ההודעה הראשונה וכל כך היה לי עצוב

ואיזה יופי לקרוא ישר אחר כך בשורות כל כך טובות!

איזה נס ב"ה!

 

המשך הריון קל ומשעמם וידיים מלאות! 

איזו חוויית היפוך מדהימה בנפש... מיגון לשמחה עצומה, והכל בהפתעה גמורה...
מרגש ממש.
שימחת!

מקוה ומאחלת שמחה בהריון הזה, ללא סיבוכים ושיסתיים בזמן בבריאות ובידיים מלאות.

שמחה איתך מאוד!!

הריון קל ובריאות וביום בזמן וידיים מלאות!!

( האמת שזה קצת מלחיץ לשמוע כאלו סיפורים כי אם הרופא היה שולח לגרידה? או לקחת כדור? )

כיף לשמוע כאלו בשורות טובות!
וואי כמה טמון בניסוח הזה.. עדיין יש דופק...
זר לא יבין;)
הלוואי גם אצלי בן, לא חשבתי על הקטע של ההתמודדות של הבת. מקווה לבשר טוב גם כן..
שימשיך ככה עד לידיים מלאות!

תודה על ההבנה, איזה נחת זה שיש את הפורום הזה..

חיבוק גדול  בשורות טובות! 

 

 

מה זה עדין יש דופק?
יש דופק וימשיך להיות דופק!!!
מתרגשת בשבילך

תודה ששיתפת.
איתך לאורך כל ההריון עד סופו הטוב בבריאות ונחת!
אמן!

בשורות טובות לכל נשות הפורום ולכל בנות ישראל!

חבל עליך! אין סיבה לסבול ככה. זה באמת לא פשוט!

חיבוק יקרה! והרבה כוחות!

ותחשבי אולי בכל זאת לשתף מישהי שקרובה אליך בדבר ההריון, מישהי שתוכל לשמוע אותך ולתמוך בך. "דאגה בלב איש- ישיחנה"

כל כך כל כך כל כך!

אצלי, עוד בשבוע שמונה גילו שאין דופק (פעמיים)

והפעם, אחרי שעברנו את הבדיקה בשבוע שמונה כבר ירד קצת מפלס החרדה.

בע"ה, אחרי ששבוע הבא תלכי לשקיפות ותראי שהכל בסדר, אני מקווה שגם אצלך המפלס ירד.

 

בינתיים הייתי לוקחת rescue. אני לוקחת גם עכשיו..

 

ועוד מעט, עוד מעט בע"ה נתחיל שתינו להרגיש תנועות עובר (נראה לי שאנחנו דיי באותו שבוע..)

ואז נראה לי שהכל כבר יהיה יותר פשוט..

 

חיבוק 

והבדיקה הבאה היא השקיפות
בע"ה שיהיה בקלות ךשץימו ובידיים מלאות.
תודה לך יקרה

זה מוכר והגיוני שהחרדות מציפות סביב השבוע של האבדן, ולאחריו משהו מעט נרגע.
מציעה דווקא בשסוע הזה לחזק תמיכה חיצונית כי אכן החרדות עלולות להיות קשות ומציפות מאוד!
ומציעה גם ליצור דמיון טוב של הריון מתקדם בתוכך.
ולנשום עמוק כל פעם שהדופק מואץ.
ליצור לעצמך מנטרה טובה ומרגיעה בפנים.
העבודה היא פנימית ועמוקה ולא קל להרגיע בזמן שהחרדה עולה, לכן אני מציעה לתרגל תרגילי נשימה, דמיון טוב ומנטרה מעודדת- שלוש פעמים ביום. במיוחד כשמרגישים טוב.
נניח בבוקר, בצהריים אחרי הארוחה, ובערב לפני השינה.
לשים מוסיקה נעימה שעושה טוב
לנשום נשימות עמוקות ולשים לב לתנוחות הגוף, להרפות מקומות מתוחים יחד עם הנשיפה
לחשוב מחשבה טובה ולראות בדמיון הריון תקין
לומר לעצמך מנטרה מרגיעה קצרה וקולעת שתחזור על עצמה.
"אני בסדר ואהיה בסדר"
"ההריון הזה יסתיים תקין"
" עכשיו טוב. עכשיו טוב."
" יש בי הריון וזה נהדר לי. הוא יסתיים טוב"
בלרי לך או המציאי משפט שמרגיע...

ואז, לאחר שמתרגלים שלוש פעמים ביום את ההרגעה- היא הופכת להיות נגישה כשקשה והחרדה מציפה.
אז עשי לך אימונים יומיים. דווקא בזמנים טובים.
זה כמו להתכונן לימי מלחמה. אוספים תחמושת ומחזקים הגנות.

חיבוקים חמים!!!

עברתי כמה הפלות, ובהריון התקין ממש פחדתי, במיוחד שהיה לי בשבוע 10 דימום, אבל ברוך ה' נפסק והסתדר והיום יש לי ילדה מהממת בת 5!
בעזרת ה' גם אצלך בשורות טובות והריון תקין!!😍

חושבת עלייך המון

היום הבדיקה, נכון?

מקווה שאת בטוב. תני כמה מטבעות לצדקה, בע"ה יהיו היום בשורות טובות והדאגות ירגעו קצת

מתפללת עלייך, מחכה לעדכונים ובשורות טובות 

נכנסתי לרופא והוא ראה אותי מתוחה
שואל אותי הכל בסדר?
ואני (פדיחה),מתפרצת בבכי
ויסבירה לו שאחרי 3הפלות ובשקיפות הקודמת לא היה דופק ואני רק רוצה להיות אחרי
ולוודא שהכל בסדר.
אז הרופא הבין.היה מקסים.מקבים.מקסים
הדבר הראשון שאיתו התחיל כדי שארגע היה לשמוע את פעימות הלב..
תודה לה
כל הריון הוא נס.
תודה לכן אהובות

טוב שהוצאת החוצה
אני זוכרת שבסקירה בהריון שאחרי הפסקת ההריון דיברנו, לחצתי לבעלי את היד כ"כ חזק והוא מסכן פחד להגיד משהו.. עד שהרופא אמר שהכל בסדר ואז התחלתי לבכות וסופסוף שחררתי לו את היד..

יואווו איך אני שמחה בשבילך!! איזה יופי!

תודה על הבשורות הטובות!

 

בע"ה, מקווה שמעכשיו החששות קצת יתפוגגו

וימשיך רגוע ושקט!

אכן כל הריון אינו מובן מאליו כלל וכלל.
ואכן טוב שהרשית לעצמך לבכות ולהסביר לרופא את המתח שלך. ונהדר שהבין והיה מקסים!
ממש מרחיב לב.

שימשיך תקין תקין עד הסוף!!

איתך.

שמחה על פתיחתו וחשיבותו של הפורום.
ומקווה (ושמחה לשמוע מאחרות,)על סיפורים מעודדים.
לי זה ממש נתן תקווה.
תודה ציפי יקרה!

האם נבדקת לאחר הגרידה? בדיקת בטא, אולטרסאונד?
אם לא- יש סיכוי קטן שזו שארית.. לדעתי אם לא היו לך דימומים נוספים, וכן קיבלת כבר מחזור מסודר שניקה את הרחם אז באמת לא נראה לי שזה שאריות..

וכמו תמיד בדברים האלה- הכי ודאי זה להיבדק. הייתי מבקשת אולטרסאונד כדי להבין מה קורה כי אם את חוששת לשארית אז בדיקת בטא רק תבלבל אותך כי לא תדעי למה זה שייך..

כן נדבקתי אחרי הגרידה

 

והרופא עשה א.ס ואמר שהכול נראה לו תקין ואין צורך לעשות בדיקת בטא כי אין עוד דימומים.....

 

 

לפני 4 ימים בדקתי בבדיקה הביתית ויצא שלילי...

 

אתמול היה קו חלש אבל נראה

אבל בע"ה אולי מגיע לך בשעה טובה

 

ולמה להיות בלחץ? הכל בסדר.. אפילו חיכית מחזור אחד (למרות שאני מכירה גם כאלה שלא חיכו מחזור אחד והכל בסדר..)

את ממש לפי הספר..

 

הייתי הולכת להיבדק, כי יכול להיות גם שהבדיקה שעשית לפני שבוע לא הייתה טובה ועדיין יש לך הורמונים מההריון הקודם..

 

בשורות טובות!

זה לא דחוף, אבל לזמן הקרוב, כדי שתסיימי עם החוסר וודאות..

 

או אולי להתקשר למוקד אחיות ושיפנו אותך למה צריך לעשות.. אולי אפילו רופא משפחה יכול איכשהו להגיד אם זה הריון חדש או שאריות

 

אולי אפילו בהפרש של כמה ימים ואדע אם יש עליה....

 

אהמממ לגבי שאריות קצת קשה לי להאמין מכיוון שלא היה לי דימומים בכלל בין לבין ב"ה.... אבל חוששת בכ"א

רעיון טוב לעשות שתי ב.דם..

אני מתחילה להתרגש
למה לחץ? אם זה הריון זה לא מתאים עכשיו?

ולכי כבר תעשי ב. דם, שתדעי מה קורה..
למרות שעל פניו זה נראה דיי ברור..

היתה לי גרידה לפני חודשיים

 

ומלחיץ אותי כי אין לי תופעות בינתיים ואני רוצה לדעת שהכול תקין!!

 

חייבים לעשות בדיקת דם???

 

אפעם לא עשיתי זו האמת..

אבל אולי הפעם באמתאעשה...

אבל זה רעיון טוב לבדוק שבאמת הבטא עולה והכל תקין

אני מניחה שתור לרופא נשים יקח קצת זמן להשיג.. (למרות שאולי תתקשרי ותבקשי להיכנס בין התורים, כי זה מצב דיי רגיש..)

 

ובע"ה בע"ה, הכל בסדר ויהיו בשורות טובות!

 

מבינה אותך לגמרי, זה ממש מלחיץ

גם אני בהריון אחרי שתי הפלות וגרידה

הלואי והייתה לי דרך להרגיע אותך

יכולה רק לומר שלחץ במקרה הזה זה נורמלי לחלוטין.

בתחילת ההריון לקחתי רסקיו. שווה לנסות

 

חיבוק הזדהות ענק 

 

האמת מצחיק לומר

 

דרך היחידה שאהיה רגועה לבינתיים זה אם ארגיש תופעות של הריון.....

זה גורם לי תחושה של הקלה

איבדת הריון ואת רוצה להרגיש שאם יש הריון- הוא עדיין קיים.
איך תדעי...? אם יהיו תופעות הריון...
זה ייצור שליטה ואפשרות לדעת שההריון עדיין נמשך.
כל כך מובן והגיוני שזה מה שתרצי!!

אז רק אומר-
א. כדאי שתעשי בדיקת דם כדי לוודא שאכן זה הריון, ושהבטא עולה.
בטוח עשית כזו בדיקה בהריונות הקודמים (רופא הנשים שולח בפעם הראשונה בה את מגיעה), אבל הגיוני שלא היית מודעת לבדיקה הזאת לפני כן. היום את מודעת ורוצה גם לדעת שזה אכן הריון.
אין צורך ללכת לאולטרסאונד או בדיקה פנימית עדיין, לפי מה שתיארת נראה שההריון מאוד צעיר, אם זה אכן הריון (כי לפני כמה ימים עשית בדיקה ויצאה שלילית).
פשוט לכי לבקש בדיקת בטא. זה יאשר לך או ישלול.
ב- זה אכן נראה כמו תשובה חיובית לפי הפסים שמופיעים. לכן כדאי ללכת לרופא וכדאי לבדוק בדיקת דם כדי להיות בטוחה.
ג- הכי חשוב- איך מרגיעים?? התשובה נעוצה בך בעיקר. מה עוזר לך בזמני משבר? מה טוב ומרגיע אותך?
אני ממליצה על עבודה עם נשימות עמוקות באופן מודע,
מוסיקה מרגיעה
והרבה מנטרות שתשנני לעצמך לכל אורך התקופה הקרובה, עד שתירגעי.
אכן הריון לאחר אבדן הוא מלא לרדה ופחדים לעיתים קרובות. התמימות אבדה ובמקומה הגיעה החרדה מפני האבדן שעלול לקרות...
אך ניתן לעבוד עליו בעזרת מחשבות טובות. אהבה לעצמך. חמלה ורכות. שמחה במה שיש. ואמונה שאכן יסתיים בטוב ובידיים מלאות.
כל יום עבודה נפרדת על האמונה הזאת.
זה עוזר.

ואם את מרגישה שאינך יכולה לבד- כמובן שתפי את הקרובים והאהובים לך בחששותייך (בעלך, אמא, חברה או מישהו אחר שיןכל לתמוך ולהכיל),
ואם עדיין קשה ניתן גם לפנות למטפלת שתעזור להרגיע.

מאחלת לך בשורות הכי טובות שיש!!!
ומבינה את הלחץ. בהחלט.

חיבוק!!

אכן אעשה בדיקת דם- עברתי כבר 4 הריונות תקינים ולא עשיתי אפעם את הבדיקת דם

 

אבל עכשיו בשביל ההרגעה בהחלט אעשה...

 

תודה רבה על העצות החכמות וההתיחסות!!

בתחילת ההריון היה יום אחד שפתאום לא היו לי בחילות וחשבתי שאני עומדת להשתגע

חיבוק גדול

בע"ה, מתפללת לבשורות טובות!

אפילו שיהיו בחילות וכו

אבל תכלס, מה האופציות..?
כל זמן שאין לך מכשיר אולטרא סאונד ביתי שיראה לך דופק כל פעם שאת רק חוששת, מה עוד אפשר לעשות..?

ביחידה לאו"ס.
יכול להיות שזה חלק ממרפאת נשים חוץ, תלוי לאן את הולכת.
ביקשו ממני להביא טופס 17, שאת זה צריך לבקש מראש במרפאה שלך עם ההפניה מהרופא. אני חושבת שבמרפאה גם עזרו לי להגיע לאן שצריך לקבוע תור.
אז תתחילי בזה..
בהצלחה!

בשורות טובות וידיים מלאות!

וכל הכבוד לך שאת מצליחה להסתכל על התמונה מבחוץ גם כשאת בתוך הסיטואציה

ולהצליח להבין שנכון עבורך לעצור רגע למרות שאת נמצאת בתוך מירוץ

ובע"ה שתצליחי להשיג את שלוות הנפש שאת מדברת עליה, אני יודעת עד כמה היא חשובה..

 

עברתי כמה הפלות, ולאחריהן היתה דממה של שנה וחצי.. (כרגע יש לי 3 ילדים בלי עין הרע...)
כל חודש בשנה וחצי האלו היו קשים, לראות שוב ושוב את המחזור מגיע, אבל- הגוף שלי ממש התחזק להריון התקין מכל הדברים הלא פשוטים שעברתי לפני,
וגם במבט לאחור, אני מודה על הזמן הזוגי הארוך שהיה לי ולבעלי לפני שהילדים נולדו.. יש לנו משהו מאוד חזק ויציב בקשר שנותן בטחון כזה שאנחנו תמיד ביחד, לא משנה מה יבוא...
הצפת בי פתאום הכרת הטוב, תודה על המילים המחזקות!!

מרגישה שזו עבודה יומיומית...
בשורות טובות לכולנו!

קודם כל על ההפלה והגרידה, מהנסיון אצלי יש שם המון מה לעכל ולעבד וזה לא פשוט בכלל.
וכשמסתכלים קדימה..
עם הילד הראשון לקח לנו שנה להיכנס להריון. אחרי שנה בדיוק מצאתי עבודה שרציתי (לפני זה הייתי סטודנטית) וחודש אחרי שהתחלתי גיליתי שאני בהריון. חודש אחר כך פיטרו אותי (אישור תמת חייבים רק עבור עובדת מעל חצי שנה).
הרגשתי שחרב עליי עולמי.
ב"ה, מצאתי דיי מהר עבודה חדשה. בראיונות לא סיפרתי על ההריון ואחר כך סיפרתי לפני חתימת חוזה.
מה שגיליתי, מבהריונות הזה וגם מהריון אחר שהיתה בו תסבוכת עבודה,זה שללא צריך (לדעתי) להתחשב בזה.
תעשי את ההסתגלות שלך עכשיו למצוא עבודה חדשה וקבועה
ותעשו את ההשתדלות להיכנס להריון
ותסמכו על הכל יכול שיושב במרומים שיוביל הכל למקום נכון ויסדר את הדברים.

מבינה את הפחד שלך, אבל אני פשוט הייתי ממשיכה גם עם עבודה חדשה וגם עם הריון בריא בע"ה

ועוד חיבוק

אבדן העבודה (כפי שהייתה עד עכשיו, במתכונת של עבודה עם אנשים שאת אוהבת, סביבה נוחה וטובה, משכורת מסוימת ועוד)- זהו אירוע שבהחלט קשה מאוד לחוות.
ובנוסף, זהו אבדן לאחר אבדן גדול שחווית- ההםלה מלפני 9 חודשים. כמה קשה!!
ואת חווה אבדן קטן נוסף בכל חודש מחדש, עם הציפייה הגדולה והמתרחבת להריון נוסף.
את נמצאת במשבר סביב ההריון שאבד והנסיון להרות, ועכשיו נופל עלייך משבר בתחום נוסף וזה קשה מאוד!!

אני מציעה להפריד בין המשברים, ממש כפי שכתבה @אמא_מאושרת.
אבדן ההריון הוא תחום בינך לבין בן זוגך,
הרצון להרות הוא בתחום הזה גם כן, והחלטתכם להמשיך לנסות אינה צריכה להיפגע. זהו תחום משםחתי ואינטימי ביניכם.
תחום העבודה מצריך נשימה עמוקה. אכן זהו אבדן גדול ותצטרכי לעבור תהליך של אבל סביב האבדן הזה, ובמקביל למצןא את מקומך החדש, בין אם בצורה מסוימת עדיין שם עם התיקים הקיימים, ובין אם במקום אחר.
איני יןדעת מה תעשי אך זהו תחום שונה ולכן לא כדאי לערבב ביניהם.

מה שכן-
אני מבינה את המשבר והקושי סביב האבדנים השונים, נסי למצוא לך מקומות בחייך בהם ישנה יציבות, ואנשים בהם את יכולה להיתמך בזמנים קשים.
ואמירה אחרונה: מנסיוני, פעמים רבות אבדן עבודה מסוימת מביא איתו שינוי שבסופו של דבר מתגלה כחיובי.

מחבקת אותך!!
תודה ששיתפת.

קודם כל חיבוק על האובדן.
תני לעצמך להתאבל ולבכות.אנחנו פה.
שנית לגבי העבודה ינאם תוכלי לעבודcמהבית ולחפש עוד עבודה מהבית??
שנית לנסות במקביל לעבודה מהבית לחפש עבודה בנחת.
להערכתי את הניסיונות להיכנס להריון תמשיכי.
הרב"ה יודע מה הוא עושה,ורואה למרחקים.
יקרה במעמד הזמן דברים יראו אחרת.
תני כעת לבכות להתאבל על הכל. גם על הפרנסה(דאגה מובנת מאוד)
אהובה תמצאי מה מחזקאותך,??

הן בהחלט מעודדות....

למרות שאני עדיין מרגישה שבורה מאוד מאוד

 

מרגישה כאילו עולמי חרב עליי.... מוזר להגיד את זה ככה . אבל ככה אני מרגישה . סוג של חדלות אישים מאוד קשה....

 

בעיקר הקטע של החוסר וודאות וחוסר ידיעה הורגים אותי... בכול המישורים....

 

ובד"כ אני ככ חזקה באמונה שיהיה טוב ובעז"ה.... אבל כרגע לצערי אני לא שם.... מרגישה כאילו אני לבד בעולם....

 

מקווה שהכול יתסדר בקרוב על הצד הטוב ביותר...

 

 

תודה לכן שוב

אנחנו אנושיים, ובתור שכאלה אנחנו רוצים לחוש שאנחנו שולטים במצב.

אחד הדברים הקשים ביותר לשאת ולהתמודד עימם הוא חוסר אונים וחוסר שליטה. זה אכן יוצר תחושות מאוד קשות!!!

את נורמלית לחלוטין. ואת אינך לבד.

אנחנו פה איתך,

אני מניחה שחברייך לעבודה גם הם חווים הלם וחוסר אונים? מי יותר ומי פחות.

אני מניחה שמשפחתך איתך, וחברייך גם יכולים לתמוך ולהיות איתך בליבם, גם אם אינם אומרים זאת.

 

מצאי מישהו לומר לו את כל רגשותייך, אל תישארי איתם לבד.

ושוב, זה מובן והגיוני.

תני לעצמך להיות בתוך הכאב של האבדן הזה. מתוך שהייה בתוך הכאב צומח משהו אחר, אם נותנים לעצמינו לכאוב ולחוש את הדברים, ולא בורחים מהם.

זה קשה אבל מאפשר צמיחה.

 

חיבוק גדול.

אנחנו פה איתך!

אני יכולה להגיד לך ממקום שאני עברתי הפלה בשבוע15 ואחותי שממש יש לי מקשר טוב איתה וגם אנכנן עברנו את ההריון משבוע 6 ברגע שגילנו .
היתה איתי באותו שבוע מאוד עזר לי במים הראשונים השקט אבל הייתי ממליצה לך להתייעץ עם אמא שלך הוא בעלה ולבדוק האם זה רלוונטי לבוא ולתמוך הוא בנתיים לתפוס מרחק לתת זמן בשבילה וה . כל כל אחת שונה מהשניה

איזה מצב רגיש וכואב.
חיבוק ענק
יישר כח על הרגישות

זה כ"כ עצוב!
לא יודעת מה עושים מה אומרים? איך תומכים?

"כל מה שתבחרו לעשות יהיה יותר טוב מאשר להעמיד פנים כאילו זה לא קרה".

ב"ה לא עברתי לידה שקטה, אם כי היתה אפשרות כזאת, אך בחרתי בגרידה (באמצע ההריון). אבל עם המשפט הזה אני מסכימה מאד.

אפשר לשלוח הודעה שאת בשבילה אם היא צריכה אותך/לדבר. אפשר לשלוח אוכל. אפשר להמשיך ולשאול מידי פעם מה שלומה ואיך היא עם זה? ולראות כמה היא מוכנה או רוצה לדבר. (גם אם עבר חודש ויותר ונראה שהיא מתנהלת כרגיל ושמחה וחוזרת לעצמה, יתכן מאוד שכשהיא לבד הבכי מגיע, או שמילה קטנה שביום רגיל היתה עוברת לידה מציפה את הכל, כמו כל אישה מוצפת הורמונים אחרי לידה אבל עוד יותר כי יש כאן אובדן לא פשוט.)

חשוב לא לנסות להמעיט בערך הכאב או להעלים אותו. ולהבין שהכאב הוא על ילד שאבד ולא על מספר ילדים שיהיו.

אפשר לשאול על התהליך הרפואי שעברה ולתת לה את האפשרות לענות רק אם מתאים לה.

ואפשר להתפלל עליה שה' ישלח לה כוחות ונחמה.

בשורות טובות והרבה כוחות!

כתבת דברים חכמים שמתיישבים על הלב. אשתדל לפעול ככה. זה כ"כ עצוב!!

אפשר לחבק
לכאוב
לבטא את הכאב והשבר
לכעוס יחד
או לצחוק
אפשר להישבר.
אפשר לתת מתנה ולצרף פתק "אני חושבת עלייך"
אפשר לפנק עם ממתק או לשלוח לעיסוי אם מתאים לה.
אפשר לנקות לה את הבית
אפשר לקחת את הילדים האחרים ליום כיף (אם יש עוד ילדים)

אבל הכי חשוב שמעבר לכל המעשים והמילים- תהיי איתה בתוך הצער.
אל תתכחשי לכאב.
אל תגידי "לא נורא"
אל תגידי "טוב שלא הכרת" או "יהיה לך עוד, תתנחמי"
היי נוכחת עם הכאב בלי לנסות להזיז או לטאטא אותו.
זה קשה מאוד לשהות בכאב כי הוא בלתי נסבל.
רוצים להזיז אותו כי זה פשוט בל י נסבל.
אבל שוכחים שגם עבורה הוא בלתי נסבל. והיא לא יכולה לבחור לברוח. זה קרה לה. והיא בתוך האבל הקשה הזה.
וכל שהיא צריכה זה שיאפשרו לה בכי, אבל, כאב והבנה שעברה אובדן קשה ביותר.

זה באופן כללי.

לגבייך ולגבי אחותך- זה תלוי מה הקשר ביניכן, מה מתאים לך ומה מתאחם לה. אם יש תקשורת קרובה ביניכן הייתי מאוד ממליצה לשאול אותה, בפשטות ובכנות- מה היית רוצה? ומה יעשה לך טוב? ובמה אני יכולה לעזור?
רק זכרי-
א. אל תיעלמי, יכול להיות שכרגע היא לא תרצה אך מאוחר יותר תהליך של אבל מגיע וגם שם היא תצטרך תמיכה וחיבוק
ב. היי קשובה לצרכייך ואל תניחי אותך בצד. את בהריון וזה לא קל לשתיכן. זה מורכב. היי פתוחה וכנה ככל שניתן- איתה ועם עצמך, והיי מוכנה לאפשרות שהיא עלולה להתרחק לזמן מה כי ההריון שלך יכאיב לה או יזכיר לה את מה שאיבדה.
זו אופציה אפשרית, בין אופציות אחרות גם. רק היי מודעת לאפשרות שזה גם יקרה ונסי להיות ללא שיפוטיות או ביקורת למקום הכאוב שבה.

אני מחבקת את שתיכן וכואבת את כאב האובדן הפתאומי.
מאחלת טוב.

נשמע כמו התחלה של היפראמזיס ...
מאד מקווה שלא אובדן היריון, אלא היריון ולידה....

בהצלחה!

אלו הכדורים של הבחילות? אם כן אז בהריון האחרון הם לא עזרו... יש אולי משהו אחר?

דיקלקטין זה התרופה של הבחילות.
זופרן מיועד להקאות קשות.

תסמונת העפראמזיס גרבידרום (הקאות יתר בהיריון) מופיעה אצל מיעוט מהנשים בבחילות איומות שלא מאפשרות אוכל ושתיה בצורה קיצונית.

מכירה את זה מקרוב מאד על בשרי 6 פעמים...

ממליצה בחום-
לקבל את עצמך. בלי ביקורת.
לא בוחרים לסבול. מתמודדים עם הסבל.

לגשת לחדר אחיות ולהסביר את במצב, לבקש סטיק שתן ולבדוק אציטון. במידת הצורך להתחיל לקבל עירוי.

במידה ויש החמרה- יש מה לעשות. והרבה.

מקווה שלא תגיעי לשם.

מוזמנת לשתף בשמחה.

יש קבוצת פייסבוק מדהימה סגורה של נשים שסובלות מהיפראמזיס. במידה וח"ו התופעות ממשיכות, ממליצה מאד מאד להצטרף לקבוצה. גם לתמיכה רגשית וגם לידע מקצועי...

תרגישי טוב!

המון כוחות והמון אהבה!

זאת תרופה בשחרור מושהה.
הרבה בנות מדווחות על שיפור רק לאחר שבועיים-חודש!! מתחילת הלקיחה.

וגם- כל היריון זה אחרת. גם אצל אותה אישה.

היריון קודם לא הזיז לי דיקלקטין, ועכשיו מציל אותי...

ממליצה לנסות שוב. בסבלנות.

חיבוק!

זה נורא קשה בהתחלה אבל זה עובר עם הזמן

כתבו לך כבר- ישנם כדורים שעוזרים להקאות. זה מצב באמת קשה וזה בהחלט עלול להיות גם סוג של מחלה כלשהי של תחילת הריון, איני זוכרת את שמה, אך היא אינה ידועה למרבית הרופאים והנשים. אלה תסמינים של חולשה גדולה, הקאות מרובות וחוסר יכולת לתפקד כמעט...

אז א. זה עובר. בערך סביב השליש השני. לעיתים לפני ולעיתים אחרי.

ב. יש תרופות כגון פראמין, שבטוחה נגד בחילות בהריון, וישנן תרופות חזקות יותר כגון זופרן או אחרות. כל אחת והתרופה שתתאים לה. 

ג. ישנם דברים טבעיים שניתן לעשות על מנת להפחית את התחושות הקשות.

 

עצות שונות להקלה על בחילות והקאות בהריון:

- להרתיח כפית שטוחה של אבקת קינמון בכוס מים, להמתיק ולשתות 2-1 כוסות ביום. 

- לבלוע חתיכות קטנות של קרח או קרטיבים. 

- לאכול חבושים (חתוכים או בקומפוט). 

- לשתות תה עם עלי נענע ו/או לימון. 

- לשתות תה מזרעי שומר (3-2 כוסות ביום) 

- לבלוע כף מיץ לימון עם דבש דבורים טהור אחרי כל ארוחה. 

- לאכול זנגביל (ג'ינג'ר). מי ששונא את הטעם והריח, יכול למצוא כמוסות זנגביל לבליעה בבתי המרקחת ובחנויות הטבע. 

 

- לאכול פחמימה על הבוקר (קרקר או משהו בסגנון)

 

- לאכול ארוחות קטנות, לשתות כמויות קטנות

 

- לא לוותר על אכילה ושתיה!! שלא תגיעי להתייבשות!

 

וייתכן שזה משהו שקשור ללחץ ומתח נפשי סביב ההריון הזה, לאחר מה שעברת, ואני מציעה לעבוד עם נשימות, דמיון מודרך והרבה הרגעה פנימית על מנת להקל.

 

מחבקת ומאחלת בריאות רבה עד הסיום הטוב!

 

ציפי

אפשר גם דרך הקופת חולים
ממש עזר לי עם בחילות של הריון, עוזר לייצב את המערכת ההורמונלית..

ותרגישי טוב!

אינפוזיה משהו כמו חודש בערך

לא חושבת שיאשפזו אותי כי אני כן שותה קצת מים.. אוכל מקיאה וחולשה נוראית!!! המליצו לי על טיפות הזהב.. מישהי מכירה?? ומה זה דיקלקטין?? זה עוזר לחולשה??

דיקלקטין זה ויטמין בי ואנטי היסטמין שבשילוב שתיהם יש ירידה אצל רוב הנשים בכמות הבחילות.

ממש ממליצה לעשות סטיק אצל האחות. למרות החולשה. במצב של חוסר תזונה הגוף מפרק את יצנו ונוצר אצטון שמסוכן לעובר בשבועות האלו. זה ההסבר שאני קיבלתי מאחות...

תבדקי גם אם ירדת במשקל.

לחולשה מומלת אגוז ברזיל ושקדים. אם את מסוגלת...
ולישון לישון...

חיבוק גדול!
בהחלט תקופה קשה!!

הסיסמה של ההיפראמזיס-יום שעובר לא חוזר!
רק מתקרבים לחבק את הקטנציק...

אנסה את הדיקלקטין.. מקווה שזה לא באמת היפראמזיס.. אמנם ירדתי 3 קג בשבועיים(!!) אבל נראה שזה מההקאות וחוסר תיאבון.. מתפללת לטוב🙏

תעשי בדיקת שתן ודם.

חיבוק גדול!

אני מאושפזת ומקבלת עירוי.. ייתכן ואשתחרר כבר מחר בע"ה.. מרגישה טיפה יותר טוב ופחות מקיאה.. בשורות טובות לכולן!😍😍

עצובה- על שהיית צריכה להגיע לאשפוז

שמחה- על שאת מושגחת , שטיפלו בך ושאולי תשתחררי מחר.

 

מחבקת אותך!!

האם זה אכן היפראמזיס כפי שחשדנו?

 

בהצלחה גדולה, תרגישי טוב, איזו תקופה קשה.

מקווה שתעבור, ואכן, כפי שכתבה @מאמי5778 כל יום רק מקדם אותך אל עבר הסיום והחזקת התינוק.

 

בתקווה לטוב בכל המובנים.

 

 

שמחה שנסעת לטפל בעצמך... זה קריטי בתקופה הקשה הזאת...
למרות שזה מאמץ עילאי ללכת לאוטו, זה מציל חיים כפשוטו...
מקווה שאת מאושפזת במקום מקצועי, לצערנו לא כל בתי החולים יודעים לטפל בהיפראמזיס נכון...

ממליצה על-
א. דיקלקטין- להתחיל מינון נמוך ולהעלות עד למקסימום. לדיקלקטין לוקח אצל רוב הנשים משהו כמו חודש להשפיע... אז להתמיד גם אם אין שיפור...
ב. זופרן- במידה והדיקלקטין לא משפיע. זופרן משפיע מיידית. יש בכדורים ויש לוריד.
ג. להיכנס לקבוצת תמיכה של היפראמזיס בפייסבוק- זה נותן כוח ברמות אחרות!
ד. לחבק את עצמך כמה שאפשר, בכל דרך.
עזרה בבית, בישולים, תמיכה זוגית...

עוד יום ועוד יום-
ואת מביאה אוצר לעולם!!

מחבקת!!
ואיתך יחד בסירה...

אני כבר משוחררת ב"ה.. מרגישה לא וואו אבל מתפללת לטוב..מחכה רק לעבור את שבוע 11ולראות דופק תפילות🙏. ותודה לכולן על החיבוקים והחום!