שרשור חדש
עוד שאלה..אמא לנסיך קטן
יש לי חברה שקיבלה שמירת הריון ממש סתם.. היאנכנסה להריון ארבעה חודשים אחרי לידה ראשונה ואפיחו לא חזרה לעבודה אחרי חופשת לידה.. לדבריה חמיה(קומבינטור גדול) עזר לה לקבל שמירה..
אני ממש הייתי צריכה שמירה בהריון האחרון(לדעתי כמובן) אבל הבנתי שלא נותנים אז התייאשתי מראש..
ולשאלה- מה הסיכויים שאחר 3 הפלות יתנו שמירה?? ובאילו מקרים כן נותנים?
מאוד תלוי ברופא ובעבודה שבה את עובדתאמא בשעה טובה
אני בהריון הראשון קיבלתי שמירה בגלל אשפוז וצוואר רחם מקוצר ובהריון השני הרופא אמר שבגלל שילדתי בשבוע 37 זה לא נחשב הריון בסיכון ולא קיבלתי שמירה וכלום ובסוף זה נגמר בהפלה בגלל ירידת מים שזה גם קשור לצוואר הרחם והרופא אמר שבהריון הבא יהיה שמירה יחסית מההתחלה בעזרת ה
נשמע קשה. חיבוק חם!!ציפי כהן
האמת שזה יכול להשתנות מרופא לרופא, אני ממליצה לנסות תמידציפי כהן
מה אכפת לך לנסות...

אני לא יודעת אם יתנו לך, אבל כן יודעת שלפעמים יש רופאים שנותנים. רובם המוחלט לא נותן, כי ביטוח לאומי מאוד מקפיד. יש תנאים די נוקשים.
כשקיבלתי שמירה על ההריון ההוא ובסופו ילדתי לידה שקטה- הגיעה פקידה של ביטוח לאומי וחקרה אותי על השמירה הזאת... זה היה הזוי ומטורף. הייתי אחרי לידה שקטה והיא התחילה לחקור על העבודה ועל תנאי העבודה ועל ימי השמירה....
די נורא .
מצד שני, כשבאמת הייתי צריכה שמירה- בהריון זאחרי הלידה השקטה- קיבלתי שמירה מלאה.

מה אומר לך... זה תלוי ברופא. ובאומץ שלו לתת.
אבל אני לא בטוחה ששמירה עושה טוב, לפעמים צריך פשוט לנוח ולהירגע מעט מהעבודה, אך לא להפסיק לגמרי.
שמירה בהריון לאחר אבדן עלולה גם להכניס לסרטים בנפש. זה לא קל. זו המון עבודה פנימית של הרגעה. כל רגע. ואם את לא מתעסקת במשהו אחר.... זה כמעט להשתגע מדאגה.
(היתה לי שמירת הריון מלאה. תשעה חודשים. בשלב מסוים פשוט נרשמתי לקורס באוניברסיטה הפתוחה ולמדתי דרך המחשב. כבר לא יכולתי להחזיק את העיסוק המתמיד בחרדה להריון הזה...)

בכל אופן, כדאי לשאול ולבדוק.
לא לוותר מראש
זהו שאני עצמאית.. אז חופשת מחלה לא נותנים ליאמא לנסיך קטן
וכל יום שאני מחסירה זה ממש יוצא מהכיס שלי דבר שכמעט לא מתאפשר.. אז בהריון האחרון ממש לא יכולתי חעבוד הייתי כל היום במיטה ובנוסף לקושי של ההריון נוסף קושי כלכלי כבד!! אבל הבנתי שבמצב שלי לא נותנים שמירה כי היו רק הפסקות דופק ולא הפלה מדימומים.. בקיצור לא קל😔
אוי!!! קשה ממש. חיבוקים חמים!!ציפי כהן
נסי עוד פעם כשתצטרכי.
ואם לא הרופא שלך אז אולי רופא אחר שילווה ונסי לקבל ממנו שמירה.
מה? לא ידעתי ששולחים פקידה לתחקר על שמירהחניתה

הזוי...

 

 

לפעמים. לא תמיד...ציפי כהןאחרונה
אני כן קיבלתי שמירה אחרי 2 הפלותחניתה

לא כל ההריון. אלא בהתחלה בעיקר שאז יותר חששתי. ובסוף בגלל צירים מוקדמים.

 

יש לי גם כמה דברים עוד ברקע  אבל אני לא יודעת כמה זה השפיע

מה קורה איתי?אנונימי (פותח)
הפלה לפני כ4 חודשים.
בינתיים קיבלתי 2 מחזורים רגילים בזמנם.

לפני כחודש זיהיתי עוד ביוץ (מנוסה בזיהוי מדוייק כזה לא מעט..) וחיכיתי בקוצר רוח שבועיים כדי לראות אם יש הריון. מאז בדיקות הריון (גם דם) שליליות. אבל גם לא מגיע מחזור!!
כאילו הגוף פתח בשביתה..
עובר עוד זמן ואין כלום. היום שוב קניתי בדיקות ושוב שלילי..


למי פונים? מה עושים?
תנשמי עמוק... זה קשה אבל מתחייב המציאות.ציפי כהן
תני לעצמך עוד 3 ימים לפני שאת בודקת שוב.
אני יודעת שזה משגע, שקשה ממש לחכות, שכל יום זה כמו חודש.... אבל מכיוון שאת יודעת כבר מה זה לחכות, ומכיוון שלא נכון לך להיות במתח כה גדול-
אני מציעה שתרפי.
ותני לעצמך פשוט להיות.
עוד 3 ימים אם לא מגיע דימום או משהו (הלוואי) בדקי שוב.

אני מבינה את המתח שלך.
וחושבת שזה קשה מאוד להחזיק... אבל אפשרי.
חיבוק!!
אני כבר אחרי המתח..אנונימי (פותח)
עכשיו בשלב הבילבול..
בימים שציפיתי לראות תשובה עוד הייתי במתח. עכשיו אני כבר מבינה שמשהו משובש ולא רואה לאן זה מתקדם.

לפני הבדיקה של אתמול חיכיתי 5 ימים בלי בדיקות.
אין הריון ואין מחזור.. משהו הזוי.

יש למי לפנות? או איך לבדוק מה מצב ההורמונים שלי?

נראה לי שאת בעיצומו ... לא לדעת מה קורה לךציפי כהן
זה מתח נפשי גדול.
אני יכולה לומר לך שאחרי הפלה לעיתים ישנם שיבושים במערכת ההורמונלית, כך שהמחזורים מאחרים או מקדימים, או נהיים כואבים או ארוכים יותר, או קצרים... משהו משתבש.
כמו גם אחרי שינויי איזון הורמונלי אחר (כגון לידה למשל, להבדיל...)

הדבר העיקרי שיש לעשות הוא... להמתין ולראות מה קורה עם הגוף.

גם אם קיבלת פעמיים בזמן- יכול להיות שזו תגובה מאוחרת של הגוף לחוסר האיזון ההורמונלי.
או שזה משהו אחר. איני יודעת.

אני ממליצה גם לפנות לרופא נשים כדי לנסות לברר מה קורה,
ואולי גם ללכת למישהי שעושה ליווי בסגנון של יוגה נשית, שיטת אלכסנדר, או משהו שקשוב לגוף ולצרכים שלו.

חיבוקים על המתח והרצון העז.
מבינה אותך.
מצטערת לשמוע..אמא_מאושרת

והייתי הולכת לדיקור סיני.

זה יכול לעזור לייצב את המצב ההורמונלי בגוף, וגם יכול לעזור להוריד את מפלס המתח והדאגה, כמו שציפי הציעה..

 

 

אולי אולי אוליייי...אנונימי (פותח)
עשיתי עכשיו בדיקה ויש פס שני חלשלש.. ממש צל כזה של קו אבל רואים אותו בלי ספק.
זה לא היה בבדיקות עד עכשיו.

מפחדת לשמוח מוקדם מדי אבל אולי בשבוע הבא נגלה דברים טובים..

עכשיו כבר לא מצליחה לחשוב עם שום דבר חוץ מעל זה..
הלוואי ואצליח להרפות השבת, ולהרשות לעצמי להתערסל בידיו דל בורא עולם שיודע הכי טוב מה טוב לנו ומתי..
יואו הלואי!! מתפללת עלייך!!אמא_מאושרת
בע"ה!
למרות שאומרים שגם פס חלש זה פס..

תעדכני בבשורות טובות!
אוף, הפס לא מתחזק!אנונימי (פותח)
הגיוני שאחרי יומיים הפס עדיין באותה עוצמה חלשלושה? חשבתי שתהיה התקדמות בינתיים וממד לא..
אוף אין לי כח לנסוע במיוחד לעוד בדיקת דם. האחיות כבר שונאות אותי..

רק מתפללת בשקט להריון תקין ומשעמם, ולצאת בידיים מלאות, זה מוגזם?
זה חיובי??אנונימי (פותח)

אני לא יודעת לומר לך. הכי מדויק- בדיקת דם.ציפי כהן
ולגבי שאלותייך ומשאלותייך-
זה לא מוגזם. רצון טבעי, בריא וטוב.
להרות, לסיים את ההריון בידיים מלאות ובבריאות... זו באמת לא בקשה מופרזת או מופרכת.
טבעית כל כך.
ומסובכת כל כך...

חיבוק חם!!
מבינה אותך, את הציפייה והרצון, את חוסר היכולת לחשוב על משהו אחר...
זה מציף ברמות.

אני מציעה לך-
א. להפסיק לחשוב שהאחיות שונאות אותך, למה להן? כי את רוצה הריון??
ואם הן מגלות חוסר נוחות מנוכחותך במרפאה זו- מצאי לך מרפאה שיהיה לך נעים לבוא אליה. יש אחיות נחמדות ויש שפחות, כמו בכל מקום ובכל תפקיד. קחי לך את האנשים שעושים לך טוב והיצמדי אליהם.
(יכולה לספר לך שלמרות שעברתי דירה כמה פעמים, ולאזור די רחוק, אני עדיין נוסעת מרחק של שעה (לפחות) בשביל רופא נשים שהיה לי קודם, שאני אוהבת ומרגיע אותי. ועשיתי זאת גם כשהייתי בהריון בסיכון גבוה. נסעתי רחוק. כי זה הרגיע אותי ועשה לי טוב. הנפש חשובה לא פחות מהגוף.)

ב. קחי נשימה, התהליך אינו קל והוא כרוך בעליות וירידות רבות, בתסכולים ובכאב. הוא לא קל. והוא ארוך. גם אם נניח יהיה הריון- יבואו חרדות אחרות שימלאו את מקומה של הציפייה... זו משימה לא קלה- לצפות להריון, ואז גם לעבור הריון לאחר אבדן.
כמה קשה וכואב.

אני יכולה לספר לך מנסיון אישי (ציפיה כארבע שנים, הריון בסיכון גבוה)-
שהלימוד הכי משמעותי התרחש לי בימים הללו.
ללמוד לנשום,
להרפות
לקבל באהבה.
לשנוא
לכעוס
לקנא.
להביט לשמיים
לבקש
להתרוקן...
להתמלא.
ל ה מ ת י ן.
עוד יום.
ועוד יום.
חודש ועוד אחד....
הכאב לא נגמר
אבל הוא מלמד משהו משמעותי על החיים.

והחיים... הם חזקים מאיתנו.
והם ממשיכים....

אז מה עושים?
מקבלים תמיכה.
ומוצאים אנשים טובים להיעזר בהם.
ונשברים עם הגלים
ועולים עם הגלים.
כל גל והזמן שלו.


ובקיצור, אחרי ההתפייטות שלי (סליחה...)-
מציעה לך לא לוותר על אנשים נעימים שילוו אותך.
ומציעה לך לקבל ליווי- רגשי/ נפשי/ אלטרנטיבי כדי לקבל עוד תמיכה.
וכמובן לדבר לדבר. עם האיש ועם חברות ועם אמא ואחיות, ואם כל אלה לא מתאימים- למצוא מי שכן.
וכמובן שאנחנו ממשיכות להיות פה. מכל הלב.



חיבוק.

תודה על העיטוף..אנונימי (פותח)
הטלטלה הזאת קשה לי.
מתקשה למצוא דמות שתכיל אותי בחיי האמיתיים ומספיק קרובה כדי לשתף בדבר כל כך אינטימי..

אז בינתיים אתן הכתובת..
פה איתך. הטלטלה אכן קשה מאוד וכואבת. חיבוק חם.ציפי כהן
זה לא בדיקת ביוץ?אמא_מאושרת
נראה כמו מקלון של ב. ביוץ יותר משל ב. הריון, לא?
לא. כתוב עליה hcg. זה הורמון הריון.ציפי כהן
אה..אמא_מאושרת
לא ממש מכירה את הבדיקות האלה..
ולפותחת- למי אכפת מהאחיות? לכי תעשי בדיקת דם, הכי בטוח..
ובע"ה בשורות טובות!!
עשיתי בדיקת דם לפני שבוע וחצי ויצא שלילי.אנונימי (פותח)
מתפדחת לבקש שוב.. למרות שבינתיים התפתח לו הפס הזה והמחזור לא מראה סימני הגעה..
הייתי הולכת בכיף ומבקשת שובאמא_מאושרת
שיתמודדו..

תודה רבה על האכפתיות בנות!אנונימי (פותח)
בבדיקה שביצעתי הבוקר הופיעו 2 פסים יפים ומתוקים.
אני מקבלת ומעכלת את הבשורה יחד עם כל סימני ההריון שלא מאחרים להופיע..

מאחלת לכולן ולי שיפציע האור מתוך הכאב ונדע רק שמחות בבריאות ורוגע.
תודה שליוויתן אותי ברגעי הקושי והמשבר.. הפורום הזה יקר וחשוב.

בשורות טובות!!
ב"ה!אמא_מאושרת
בע"ה בשורות טובות!!
תודה שעדכנת, הייתי במתח
יה איזה מרגש , שיהיה הריון תקין וקלאמא לגוזלים
משמח לשמוע יקירה!! 💓 אמן לתפילותייךציפי כהןאחרונה
תודה ששיתפת!!
חסדי ה'! בשורות טובותאנונימי (פותח)
לפני כמה חודשים עברתי הפלה מאוחרת.
כתבתי על זה כאן בפורום והתייעצתי אתכן.
והנה הגיע התל"מ של אותו הריון, ובאותו יום ראיתי 2 פסים!!
והתל"מ החדש יוצא ביום השנה להפלה!
שנזכה בעז"ה הפעם בידים מלאות ובבריאות.

ועכשיו שאלה, תזכרו לי, ללכת לרופא לאולט' ראשון ולראות דופק בשבוע 10+3 זה לא מאוחר? (בשביל לקבוע גיל הריון ובשביל הפניות לבדיקות)




וואו, איזו סגירת מעגל מרגשת... שיסתיים בריא וטוב!!ציפי כהן
או"ס ראשון עושים באזור שבוע 6, אבל אפשר גם אחרי. לפעמים גם בשבוע 9 אומרים להגיע.

בהצלחה רבה יקירה.
שתזכי לבשר לנו הרבה בשורות טובות!

חיבוקים.
ב"ה! איזה יופי!!אמא_מאושרתאחרונה
בע"ה שיהיה בקלות ובידיים מלאות!
לא יודעת כמה זה קריטי, אבל הייתי מנסה להקדים את התור..
בשורות טובות!
אני מחפשת מטפלת רגשית דתיה באזור גוש דן. מי מכירה???א-ב-א!!!

רוצה משהי ללווי מתמשך ולא חד פעמי (לעכשיו-אחרי ההפלה, לטיפולים לכניסה להריון, ולהריון הבא בעז"ה)

חשוב לי משהי דוסית עם אמונה חזקה.

אנסה לברר עבורך.ציפי כהן
יש מקום שנקרא מרכז עלמה. בצורן.ציפי כהןאחרונה
בנוסף יש את מרפאת חוה בתל השומר.
יש לי שם של מטפלת דתיה באזור השומרון שאני יכולה להפנות אליה. אם רלוונטי פני אלי באישי ואתן לך מספר.
ניסיתי לחפש עבורך מישהי דתיה ומומלצת אך לצערי לא מצאתי.
אני ממליצה לך לחפש ולא לותר. עד שתמצאי.
חיבוקים חמים חמים!
באלי לצעוקקקמי21
עבר 4 חודשים מהלידה השקטה שעברתי עוד היה אמור להיות שבועיים התאריך המושוער והלב שלי כואבבב קשה לי
ההפלה שהייתה לי הייתה בעקבות דלקת שתן

ברוך השם אני בהריון חדש בערך שבוע 8 לא הייתי עדין אצל רופא יש לי שבוע הבא אולטראסאונד וכולי בחרדות מפחדת להיתחבר להריון הזה מרוב פחד שחלילה חס ושלום משהו יקרה
עכשיו סיימתי שוב אנטביוטיקה כי היה לי כאבים במתן שתן ישר לקחתי אנטביוטיקה בלי לבדוק אפילו

איך אפשר להירגע ולחשוב טוב אחרי מה שעברתי אני פשוט בטראומה קשה לייי
השםםם בבקשה תעזור לי שהכל יהיה בסדר ושההריון יסתיים בלי סיבוכים בידיים מלאות
מבינה אותך ממשא-ב-א!!!

הגיוני מאוד שיהיו הרבה חששות

ב"ה שבתאריך המשוער של ההריון הקודם את כבר תהיי בהריון חדש! לפחות לא תרגישי שמאז הבטן נשארה ריקה.

אני עברתי הפלה שבוע 17 לפני חודש ואומרת הלוואי הלוואי שבעז"ה בתאריך המשוער כבר אהיה בהריון חדש.

כמובן מבינה אותך לגמרי בחששות האלה. תתפללי כל הזמן לקב"ה.

ממליצה לך מאוד לפנות למטפלת מקצועית שתקל עליך בחוויה הרגשית הזו ושתלווה אותך לאורך ההריון עד לסופו הטוב בעז"ה.

הרבה הצלחה ובשורות טובות!!

ואי בהצלחה גם לך.אני חשבתי על זה ולא מכירהמי21
משהי באזור שלי
כל כך מזדההאנונימי (2)
עברתי גם הפלה לידה שקטה יותר נכון בשבוע 17 ובסוף חשוון אני הייתי צריכה ללדת כמוך ביקשתי מהקבה שיזכה אותי שלא ארגיש בחסרון ההריון וברוך ה אני בתחילתו של חיים חדשים, יש רגעים שאני חושבת על העובר שהיה צריך להוולד ואיננו עוד אבל אני בטוחה שבורא עולם מסדר לנו את הכל הכי טוב שצריך להיות,
לרגע אחד אפילו אל תחשבי שזה קרה בגללך כי הייתה לך דלקת אין לך זכות לחשוב ככה( בלי להפגע כמובן), ואני אומרת את זה כי לי קרה בגלל שירדו לי המים פתאום ושמתי לב לזה והרופא לא ייחס חשיבות ולאחר יומיים ירדו כל המים ולא היה ברירה אלא ליילד, לקחתי את זה מאוד על עצמי אבל דיברתי עם יועצת שפשוט אמרה לי שאני לא אשמה בזה בכלל ולאט לאט הבנתי שזה נכון , הרי יש בורא לעולם ואנחנו סומכים עליו שמה שהוא עושה לנו הכי טוב והכי נכון בשבילנו.
תסתכלי על זה בצורה חיובית ז-כ-י-ת לעזור לנשמה הזאת לעבור את שליחותה בעולם, לחיות אצלך ארבעה חמישה חודשים ובכך לזכך את עצמה ועכשיו תתפללי לבורא עולם שישמור עלייך שאת סומכת עליו שמה שקורה הכי נכון בשבילך ובעזרת ה שירצה שבאמת יהיה לך זרע חיה בר קיימא הריון תקין עובר בריא ושלם ואת בריאה ושלימה.
אמן.
אמן תודה רבה מתפללת בשביל שתינו שמי21
שההריון הסתיים בזמן בידיים מלאות בבריאות והריון תקין ושמח
בהצלחה לנו
אני רק חיבוקאמא_מאושרת

מבינה אותך כל כך

ואולי כשההריון יותר יתפתח בע"ה ותתחילי להרגיש תנועות רמת הפאניקה תרד? (זה מה שקרה אצלי..)

עד שלא הרגשתי תנועות פשוט לא התחברתי להריון הזה

חיבוק, לא פשוט

בע"ה בע"ה שיעבור בקלות ובידיים מלאות!!

שלום לך יקרה. רגשותייך וכאבך הגיוניים.ציפי כהןאחרונה
חרדה בהריון לאחר אבדן היא כמעט בלתי נמנעת...
ההרגשה היא רק שאני רוצה כבר להיות עם ילד בידיים.
אולי לקפוץ כמנ חודשים קדימה....
ולהיות כבר בסוף...

מציעה לעבור כל פעם תקופה קצרה.
לא להסתכל על זה כהר ענק שלא יעבור לעולם.
עשי לך זמנים שיהיו נקודות ציון.
כל פעם נקודת ציון קטנה נוספת לעבור.
חלקי אותו לחלקים.
כך הוא ייראה יותר הגיוני, ותוכלי לסמן לך וי כל פעם שחלק מסוים עבר.

מחבקת מאוד!!!

ואת את צריכה ליווי אישי- נסי למצוא מישהי שתעזור לך לעבור את כל זה.
לםעמים יחד זה הרבה מאוד.

ואנחנו כאן כמובן גם.

חיבוקי.
שלום לכולן! רציתי לשאול.. אני אחרי שלוש הפלות..אמא לנסיך קטן
יש לי תור לבמעבדת הפלות חוזרות רק בחנוכה.. עד עכשיו מנעתי עם כדורים( הנפלה האחרונה הייתה לפני חודשיים..) שלא עשו לי טוב. והחלטנו שמעכשיו נמנע עם שקפים.. רק שהבנתי שהשקפים לא מונעים 100 אחוז.. זה יהיה נורא אם אקלט שוב?? אני לא מרגישה כל כך מוכנה לעוד חוויה של הריון אבל אולי כשיהיה אשמח? בקיצור מה נראה לכן??
אישית אני לא בעד להיכנס להריון כשאת לא מוכנה אליו רגשית.ציפי כהן
במיוחד לא אם יש לך דברים שיושבים עלייך מהעבר וכרגע את יודעת שלא נח לך להיות בהריון.
ובאופן פרקטי- יכול מאוד להיות שמעבדת הפלות חוזרות יתנו לך תשובות שיצריכו תרופות מסוימות בהריון הבא, ותרצי לדעת זאת לפני שתהיי בהריון מן הסתם. כדי לדעת איך לטפל בעצמך.

מכל האמור לעיל,
הייתי ממליצה לך להימנע ככל האפשר מכניסה להריון.
את תקחי כדורים שמשפיעים עלייך לא טוב, אבל אולי יש דברים אחרים שיכולים להועיל?
ואם את לוקחת שקפים- מציעה לשלב יחד עם המניעה הזאת גם את המודעות לזמן שאמור להיות ביוץ, ולהימנע מקיום יחסים בזמן זה.
יש שיטה שנקראת חום השחר, או שיטות אחרות טבעיות שניתן על פיהן, בעזרת מודעות גוף, לדעת מתי הביוץ, ולהימנע מלהיות יחד בזמנים אלה.

ועם כל מה שאמרתי-
משהו מרגיש לי עמוק בפנים שאת אולי רוצה להיכנס ושקשה לך לחכות, או אולי אמביוולנטית בהקשר הזה?

חיבוק. על כל ההתמודדות.

מאחלת טוב.



אוף.. לא יודעת אם מוכנה עדיין מאוד רוצהאמא לנסיך קטן
אבל גם מפחדת.. בהריון האחרון כל הזמן הייתי עם פחדים ויום אחרי הבדיקה אצל הרופא כבר אמרתי לבעלי בטח כבר אין דופק.. ( בסוף הפסיק שבועיים וחצי אחרי). כשאני רואה הריוניות ממש בא לי גם.. שתהיה לי בטן ואת הציפייה הזו לדעת מה יש בבטן, להיות כבר אחרי.וגם הקטנציק שלי רוצה תינוק. מצד שני יש את החשש שיפול.. וגם ההריונות לא קלים לי בכלל ברמה שלא קמתי מהמיטה כמעט בכלל עד ההפלה. בקיצור הריון מצריך כוחות נפשיים ופיזיים שלא נראה לי שיש לי אותם כרגע.. בגלל זה כל כך מבולבלת. וגם כמובן יש את הבדיקות בחנוכה. אוף קשההה
אשמח לדעת יותר פירוט על השיטה של חום השחר.. אולי באמת אשלב.

ולסיום.. ציפי את מדהימה!! איך שכל פעם את מרימה את מי שזקוקה לזה ובאמת מבינה ומכילה!! אין כמוך💗💗💗
מזדהה מאוד.את לא לבד בהרגשה הזו!א-ב-א!!!

מזדהה עם ההרגשות האלה- מצד אחד הרצון החזק להריון חדש ולהחזיק כבר תינוק בריא בידיים

ומצד שני -הריון אחרי הפלות חוזרות -מן הסתם מלווה בחששות גדולים שזה לא יקרה שוב.

אין לי ממש איך לייעץ לך..אמא_מאושרתאחרונה

האמת? אני נוטה במקרים האלה לקחת את ה"סיכון" ולחשוב שאם זהו רצון ה' הרי זה יקרה גם עם גלולות וגם עם שקפים, ואם לא אז זה לא יקרה גם בלי מניעה בכלל..

ככה אני "משאירה" משהו לידי שמיים.

 

מניחה שבדקת, אבל שואלת ליתר ביטחון- שללו לך קרישיות יתר?

 

וחיבוק גדול

בשבוע 6 עם יומיים דימומים כמו מחזוראנונימי (פותח)
בשבוע 6 עם יומיים דימומים כמו מחזור Am
שלום אני נמצאת בשבוע 6 עם יומיים של דימומים כמו מחזור.
ביום הראשון לדימומים ההיתי בבריאות האישה ואמרו לי שהאולטרסאונד תקין ואני נמצאת בהפלה מאיימת.
היום אני נמצאת ביום השני לדימומים מישהי יכולה לומר לי מה לעשות בנידון שחוותה וגם עברה אותה סיטואציה
תודה
נראלי עדיף להגיע למיון או לבריאות האישהאנונימי (3)
שמעתי מחברה שגם לא היה ככה דימומים ואמרו לה שזה כלום וזה הסתיים בהפלה שמעתי גם סיפורים נגד ועם דימומים ילדו תינוק בריא ושלם אבל מוטב לבדוק אפילו שוב לראות אולי היה שינוי מאתמול
מה כמות הדימום? מה את מרגישה?ציפי כהן
האם יש לך כאבים?
אני ממליצה לפנות למקור רפואי מוסמך שיוכל לומר לך בבירור מה לעשות. אל תסמכי על חוות דעת שנכתבת לך בפורום.
דברי עם אחות או רופא, או לכי להיבדק.

מחבקת אותך.
ספרי מה שלומך.
כמות הדימוםAm
כמות הדימום כמו מחזור בימים הראשונים..
אפילו יצא לי גוש קטן שהתפנתי..
מחר אלך לבריאות האישה ונבדוק היכן זה עומד
תודה רבה על הייעוץ
אם את יכולה היום אז ממש עדיף..אמא לנסיך קטן
גם עדיף מיון ולא בריאות האישה.
אם זה נראה לך מאסיבי מדיציפי כהן
או שאת מרגישה מסוחררת,
לא מרגישה טוב פיזית,
כאבים חזקים או כל דבר אחר שמרגיש לך שלא טוב להישאר איתו לבד- לכי למיון כבר הלילה.
יש מיון נשים בבתי חולים או במרפאות מסוימות. לא ללכת סתם למרפאה לבריאות האישה.

בהצלחה יקירה

חיבוקים חמים.
תודה לכולן על העצות וההיענותAm
אך הבוקר התבשרתי שעברתי הפלה עם כל הדימומים שעברתי.זה רצונו של השם !! ברוך השם אני בריאה ויכולה לתפקד. תודה על ההנחיות בשורות טובות לכולן💖
אני מצטערת לשמוע.ציפי כהן
היי מוכנה לכך שלעיתים יש עליות וירידות,
בגוף ובנפש,
ומה שנראה כמצב טוב יום אחד- יכול להתהפך ביום אחר...
אל תיבהלי אם זה קורה.
קבלי את עצמך כמו שאת, עם כל העליות והירידות עד למציאת איזון.
והיי קשובה לנפש ולגוף. הם זקוקים לזמן עיכול ומנוחה.

חיבוק!!
Anti dכחלום יעוףאחרונה
חשוב רק לבדוק, אם סוג הדם שלך שלילי יכול להיות שאת צריכה לקבל חיסון של anti d.
בשורות טובות וה' ימלא חסרונך
שרשור היכרות!ציפי כהן
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ד' באב תשע"ח 11:02
 

שלום לכולכן/ם!

(ארשום בלשון נקבה כי הרוב המוחלט הן נשים. מוזמנים גם גברים.)

 

נדמה לי שהפורום התעבה במקצת, יש בינינו עוברות ושבות ויש הנשארות. הכל מותר, זה פורום שלעיתים נשארים בו לזמן תמיכה קצרה או שיש הנשארות יותר, למשך תקופה, לתמוך גם באחרות ולתת מענה מנסיון.

 

מציעה, אם מתאים לכן, לערוך שרשור היכרות.

מכיוון שזה פורום פתוח ודאי שלא מציעה לומר מי אתן או לחשוף פרטים אישיים מסגירים, אך כן ממליצה לכתוב את הסיבה בגללה אתן כאן, ומי שרוצה יכולה להוסיף מחשבות, רעיונות, מוטו של התקופה הזו או אמירה לנשים המצטפות.

 

אני מציעה גם לכתוב שם של שיר שאתן מתחברות אליו בתקופה הזו.

רק אם מתאים למי מכן...

 

ואם אתן עדיין אנונימיות בניק- מציעה לפתוח ניק ייעודי לשם הפורום הזה (אם אתן רוצות כמובן, לא חייבות כלום), כדי שנוכל להיות חבורה קטנה שמכירה זו את זו.

 

אלה הצעותיי. ואני אתחיל.

 

ציפי כהן, עברתי לידה שקטה לפני כ-8 שנים.ציפי כהן
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ד' באב תשע"ח 11:34
 

הייתי בעצמי בסכנת חיים, היתה לי רעלת הריון חמורה מוקדמת. עברתי הפסקת הריון.

עברתי תהליך ארוך של קבלה של מה שעברתי, שכלל אבל גדול וכאבים קשים מנשוא על האבדן.

לאחר מסע ארוך של כמה שנים,שכלל גם אמירות ברורות שלא אוכל ללדת עוד- ילדתי את בתי הקטנה והמקסימה, בתחושה שיש ניסים בעולם ויש הרבה יכולת לבחור, למרות שקשה להאמין בכך לפעמים.

 

למדתי שיש צורך לעבד את החוויות הטראומטיות שעברתי, בעזרת אנשים שעברו הכשרה לטיפול בטראומה.

 

למדתי שהחיים לא תמיד מעניקים מתנות בדיוק כפי שהיינו מבקשים אך המתנות שאנו מקבלים מנסיון החיים הקשה- הן מתנות גדולות לגוף ולנפש, ואפשר לצמוח מתוך הקשיים למקומות גדולים ורחבים.

 

למדתי שתמיד יש בחירות בחיים. כל רגע הוא בחירה. למשל, האם לשקוע באבל, האם להחליט שאני נעזרת במישהו או להישאר בבדידות, האם לאפשר לעצמי לעבור דרך הכאב ולעבד אותו, האם להתעקש להביא עוד ילד/ה לעולם למרות הקשיים, האם ללכת לעוד חוות דעת רפואית, האם לבחור לתת לאנשים לומר לי אמירות מחלישות ולהיחלש מהן, או להקשיב לאנשים שמחזקים ולצמוח מתוך אמירות טובות ומחזקות, ועוד בחירות רבות.

 

למדתי לאהוב את עצמי ואת מה שיש לי בדיוק כפי שזה.

 

כיום, לאחר מסע נפשי ארוך ומקסים- הגשמתי חלום ואני מטפלת במוסיקה, ערכתי מחקר בסיום התואר השני שלי על תפקיד המוסיקה בחוויית לידה שקטה ובשנה שלאחריה, והמסקנות היו די מדהימות (אולי אפרסם מאמר בהמשך ואשתף אתכן, כמובן)

והבנתי כמה המוסיקה היא חלק משמעותי מתהליך ריפוי והחלמה.

 

פתחתי את הפורום כדי לתת לנשים תמיכה כפי שאני קיבלתי תמיכה בזמנים הקשים לי. 

 

והשיר שאני מאוד מחוברת אליו בימים אלה:

 

תודה לך עולם תודה 
שהבאת אותי לכאן 
לסיר הזה המבעבע, המעלה עשן 
על הדרכים הנכונות שהולכת אותי 
ולא בחרתי 
על ים האהבה ששפכת בי 
וכמעט טבעתי 

תודה לך עולם תודה 
שהבאת אותי לכאן 
על שהטחת בפניי את האמת ואת הזמן… 
על הקוצים שזרעת לרגליי 
ובזכותם נשמרתי 
על עמודי האש במעבריי 
ובכל זאת עברתי 

אבל פגשתי קרן חום 
ממיסה הרים של קרח 
הארה של חסד ואור בליל ירח 
יש טוב אחד שמסתתר בעמק הכזב 
תודה לך עולם שסיפרת לי עליו 

תודה לך עולם תודה שהבאת אותי לכאן 
אל ארץ נוטפת דם ואש 
ותמרות עשן 
על אנשי המעלה שהצבת בדרכי הפתלתלה 
ועל הגורל שכתבת לי עוד בהתחלה 

שלא ייבשת את דמעותיי 
והנחת להן לזרום 
ועכשיו הן אגם ילדות, מקלט מהתהום 
תודה לך עולם על החושך 
על הסיכוי שיתבהר 
ועל טיפה קטנה של אושר 
כשכבר חשבתי לוותר 

אבל פגשתי קרן חום...

 

(לא מצרפת את השיר מפאת תשעת הימים כרגע.)

 

מאחלת לכולכן שלווה.

 

 

אני עדיין לא רוצה להזדהותאמא בשעה טובה
זה עוד טרי והקושי מהדהד ההרגשה שאני מרגישה עכשיו זה שאני לא במצב הכי נורא שיש ..אני יודעת את זה אבל באותו רגע הרגשתי כאילו עולמי כרס עליי.
אני בת 21 וחצי לקראת 22 לפני תשעה חודשים נולד לי בני בכורי בשעה טובה ומוצלחת לאחר הריון שמחודש שישי הייתי מאושפזת למשך כחודש בעקבות צוואר רחם מקוצר 3 ממ וחשש לבלט כרומים קיבלתי את זה מאוד קשה ולאחר האשפוז שוחררתי להמשך שמירה בבית..
בשבוע 37 יום ראשון של חודש תשיעי ילדתי בשעה טובה.
נס אלוקי שאין לתאר הרופאים לא נתנו לי סיכוי שאני יחזיק עד שבוע כזה..הייתי בשבוע 25.6 כשזה קרה.
לאחר חודשיים וחצי כאשר הנקתי הנקה מלאה קיבלתי מחזור ובשעה טובה הייתי שוב בהריון..היה לי מאוד קשה לקבל את זה שההריון יעבור תקין..אולי גם בגלל מה שעברתי בהריון הראשון..פחדתי להתחבר לעובר שמא יקרה משהו יום אחד פשוט ירדו לי קצת המים ביום שנכנסתי לשבוע 17 גימטריה טוב הלכתי להבדק הרופא אמר שהכל תקין ואני סתם נלחצת ואכן חזרתי לשגרת החיים שלושה ימים לאחר מכן השתתפתי בחתונה של בן דוד של בעלי ומפאת הכאבים שהיו לי בזמן החופה ישבתי בצד בוכה וכואבת וחושבת מה לעשות..החלטנו שנוסעים לבדוק.. עוד לפני שיצאנו פקעו לי המים..משם הזמנו אמבולנס הגענו לבית רפואה ולאחר שהרופא ראה שיש דופק לעובר אבל לא נשאר מים וחשש להפרדות שליה הרחם לבנתיים התמלא בדם והרופא ראה שאני מאבדת הרבה דם מיד התחילו את תהליך הלידה על ידי שתי כדורי ציטוטק ולאחר מכן גרידה בהרדמה חלקית ( מכיוון שזה היה שבוע מתקדם) הרגשתי אשמה שהרגתי את העובר.. הרגשתי אשמה שלא התחברתי אליו במהלך ההריון..הרגשתי אשמה שהגוף שלי בגד בי.. וההדיבורים שאמרתי לבני שבקרוב הוא יהיה אח בכור למרות שהוא קטן הדהדו בי שהקרוב שאני התכוונתי כבר לא ממש יהיה..גם זה שהבן שלי נשאר בחתונה עם כל משפחתו של בעלי ולא אמרתי לו שאני הולכת הכה בי..בסוף תהליך הגרדה התחלתי לקבל את האובדן ולבכות..לבקש סליחה מבעלי על כך שהגוף שלי לא החזיק את ההריון..לבקש סליחה מהבן שלי שזה בסוף יתעכב קצת..וכיום אני מבקשת סליחה בעיקר מעצמי שנתתי לעצמי לשקוע בזה ושהאשמתי את עצמי במה שהיה תלוי וקבוע מאלוקים..אבל העבודה והשגרה והמתנה הגדולה שיש לי בבית בעלי היקר והבן שלי שחיזקו אותי וכל יום שראיתי את הבן שלי הרגשתי שאין מתנה נפלאה מזאת ושבקרוב ממש אני יחבוק תינוק/ת נוסף ומאחלת לרגע שאני אראה 2 פסים אבל שזה יבוא בבריאות במיוחד אחרי מה שעברתי..ומאחלת לכל אחת בפורום הזה ולכל הנשים שזקוקות לזה לראות את ה2 פסים ולחוות הריון תקין ומשעמם ועגולל..
כיום אני חודשיים וחצי אחרי מנסה להמשיך הלאה לפעמים שוקעת בזה שוב וחושבת באיזה חודש הייתי צריכה להיות..אבל מנסה להתעודד שזה הלך בשבוע של "טוב" וזה יביא לנו רק טוב.
השיר שהתחברתי אליו הוא של ישראל עמר וישי לפידות השיר תודה.
"כשאביט בעולם כל גופי נפעם מי מחזיק את השמיים ומי את מי הים
זה בכלל לא מובן איך אזיז את שתי ידיי ומי אשר נתן לי את חיי בבוקר
איך השמש תרחף מעל ראשי ובערב היא נמלטת אל מקום כה מסתורי
ומי אמר לגלים לעצור ליד החול ולרוח להמשיך לנשוב ואף פעם לא לחדול

תודה לך בורא עולם על מה שלי גלוי ועל מה שנעלם על החיים במתנה על עוד יום ועוד שנה על חלק שממך.. הנשמה

כשבחוץ יש סערה והכול כל כך מפחיד עזור לי לא לשכוח שאתה שומר תמיד
לא אסיר את החיוך גם כשקשה בפנים ואביט, ואביט בתום על החיים

יש דברים שלא תבין גם אם תבקש יש דברים שלא תמצא גם אם תחפש
ולך הכל גלוי מהסוף לתחילה ומה שכבר נגמר זו רק התחלה".
מצטרפת.. קוראים לי עדיאמא_מאושרת

אמא ל-3 מקסימים, הקטנה שביניהן בת שנתיים 

בינואר האחרון הייתי אמורה ללדת, אבל ההריון התגלה עוד בשבוע 8 ללא דופק.

כשגיליתי את ההריון חששתי ממנו מאוד, הוא בא לי דיי במפתיע האמת.. וכשגיליתי שאין דופק רגשות האשמה היו כבדים מנשוא.

פיזית, ניסיתי את הדרך הטבעית להפלה אבל נשארו לי שאריות ברחם ואז קיבלתי ציטוטק.

ריגשית, לקח לי זמן לסלוח לעצמי על כך שבהתחלה לא רציתי את ההריון, ולקבל את זה שבורא עולם החליט שכך הדברים צריכים לקרות וההריון הזה לא נגמר בגללי.

את ההריון שהגיע אחר כך הייתי אמורה ללדת החודש, אבל גם הוא התגלה ללא דופק.

אחרי נסיון להפלה טבעית ואחרי ציטוטק עברתי גרידה עם חשש לדלקת ברחם.

 

אחרי שתי ההפלות התעקשתי עם הרופא על בדיקת קרישיות, למרות שיש לי שלושה ילדים בריאים (ומקסימים, ב"ה!) בבית.

התגלה לי חשד ל-APLA. כרגע אני ב"ה בשבוע 13, בהריון שעוד אף אחד לא יודע עליו חוץ מאנשי הפורום ובעלי, מזריקה קלקסן (מדללי דם) מדי ערב, ואוהבת את הזריקות האלה מאוד, תוך הבנה שהן מאפשרות לי להביא עוד חיים לעולם.

 

אמנם ההריונות נגמרו בשלב מוקדם, אבל הרגשת האבדן ממשיכה להדהד.

לפעמים יותר, לפעמים פחות.

 

 

שיר שליווה אותי במשך כל התקופה הזאת, בביצועה המדהים של אודליה:

קולי שמע וראה דמע עיני
ריב ריבי שעה ניבי והשיבני, סלחתי

 

מאחלת לכל הבנות כאן המון כוחות לעבור את מה שהן עוברות, ושיזכו בסביבה תומכת כי זה חשוב

ומי יתן ולא יזדקקו לפורום הזה נשים נוספות.

 

ותודה לך ציפי על המקום הזה שפתחת עבורנו.

 

 

 

גם אני מצטרפת..קוראים לי איתיאמא לנסיך קטן
עבר עריכה על ידי אמא לנסיך קטן בתאריך כ"ב באב תשע"ח 09:00
נישאתי לפני כמעט חמש שנים..עם הרבה בעיות במחזור כמו כולם חשבתי שזה טבעי.. אחרי חמישה חודשים מהנישואים הלכתי לרופאת נשים ואחרי אין ספור בדיקות הודיעה לי שאוכל להביא ילדים רק לאחר הפריות וגם זה לא 100%.. הייתי ילדה עוד לא בת עשרים.. בכיתי ואמרתי לבעלי שאני רוצה להתברך אצל רב מסוים.. הגענו עם הטפסים הוא רפרף והבטיח בן זכר עוד השנה.. אחרי 10 חודשים חבקתי בן.. אחרי כמה חודשים נקלטתי שוב.. שמחנו מאוד.. בשבוע 11 יום אחרי פטירת סבתי התגלה שאין דופק.. שלחו אותי למיון ושם קבעו לי תור לגרידה.. בבית עברתי הפלה טראומטית מאוד.. העובר נפל על הרצפה ואני התכופפתי לראות מה זה ראיתי עובר אמיתי עם ידיים ורגליים וחמש אצבעות(כשראיתי את האצבעות הבנתי שזה הוא..) אמרו לי להביא אותו למיון.. אמא שלי הרימה אותו אבל הןא כבר התמוסס.. אחרי חצי שנה נקלטתי שוב.. בכיתי כי הייתי בטראומה עדיין אבל השלמתי עם זה.. ושוב התגלה בלי דופק גם כן שבוע 11... עכשיו 4 יודשים אחרי אני שבוע 6 בערך... מרגישה כמו סמרטוט אבל שמחה על כל רגע ומתפללת שההריון ייסתיים עם תינוק על הידיים.
אמן אצל כל מי שמחכה😍
שיר אהוב.. ואפילו בהסתרה..
מצטרפת..מושגחת פרטית
אמא לחמישה.
הריון שישי נגמר לפני פחות מחודשיים בגרידה בשבוע 11.
כאילו המשכתי בחיים אבל העובדה שאני מגיחה לפורום הזה מספר פעמים ביום מוכיחה לי שיש בי חלקים שעדיין עובדים על זה ולא החלימו.
יודעת שהכאב עוד יפגוש אותי בסיבוב.. בינתיים החיים חזקים מהכל.

לא באמת יודעת מה לעשות כדי לסיים את הסאגה הרגשית הזאת במינימום טלטלות וכאבים..
אה ושיר-מושגחת פרטית
זה הכי זה:

שלח לי כוח, אל תיתן לי לברוח
גם אם הלילה, ארוך ומפותל,
כשהשמש שוב נמחקת,
הורד אלי קצת שקט,
הבדידות הזו צועקת ולא תמיד זה קל.
שלח לי כוח עזור לי לסלוח,
בצילה של כל טעות מסתתר סיכוי בהיר,
להתחיל מהתחלה, לקום מהנפילה,
לנשום עם כל הכוח, גם אם אין בי אוויר.
שלח לי כוח אל תיתן לי לשכוח,
את האור שנדלק בשוליו של כל כאב,
תן תקוה קטנה, קצה של אמונה,
רק אל תשבור, אל תשבור לי את הלב.
שלח לי כוח, עזור לי לסלוח...
אם אתה שומע וזה עוד לא מאוחר,
שלח לי כוח כי זה כל מה שנשאר,
תן לי רק ללחוש לך תפילה ולבקש,
שתבוא אלי אני כבר מתרגש.

שמעתי אותו באוזניות בהמתנה להכנס לגרידה, בהשפעת ציטוטק שהתחיל לעשות לי צירים בבת אחת. הייתי המומה מהכאב ורק נשפכו לי דמעות בלי קול. אחרי שהחזקתי כמה ימים ארוכים - מההודעה על אובדן הדופק- בלי שום בכי.
עצמות מטורפות.

לעולם זה יישאר השיר של ההפלה..
תודה רבה לכל אחת מכן על השיתוף בסיפור!!ציפי כהן
כמה קשים סיפוריכן וכמה לא קל לקרוא.
כמה אנחנו הנשים צריכות לעבור על מנת להגשים הבאת חיים לעולם...

חיבוק לכל אחת ואחת מכן!!

לא נגיב באופן אישי לסיפורים בשירשור ההיכרות. אך אם יש צורך להמשיך לספר או לקבל התיחסות אישית לסיפור או להיבט מסוים בחוייה שלכן- אתן מוזמנות לפתוח שרשור עם הנושא, ולשתף בו. ושם תהיה התייחסות נרחבת.

שוב תודה לכן וחיבוק לכל אחת ואחת!!!
אין כמוכן. נשים גיבורות.
ניתן עדיין להמשיך לשרשר פה את זהותכן.ציפי כהןאחרונה
שלום לכולן, מצטרפת. אז הנה הסיפור שלי...א-ב-א!!!

ב"ה אני אמא לילד מדהים בן 5.

לפני שנה וארבעה חודשים בערך עברתי הפלה טבעית בשבוע 20+1 בחדר לידה... זה היה מאוד מפתיע וכואב, כבר ידענו שזה בן. זה היה הריון אחרי כמה שנים של ציפייה וטיפולים קלים אך הרבה מאמץ מצידנו.

 

 לצערי עכשיו עברתי את זה שוב לפני חודש! ובאופן עוד יותר טראומתי:

מהר מאוד אחרי ההפלה הראשונה חזרנו שוב לטיפולים, הרגשתי שהנחמה הכי גדולה שתהיה לי זה שאני אחזיק תינוק חי בידיים.

במשך שנה שלמה היינו בטיפולים- ב"ה לא קשים- אך הרבה מאמץ והרבה ציפיה וכל פעם מחדש שוב אכזבה.

ואז בדיוק בשנה להפלה -לראשונה הייתי בטיפול יותר משודרג מהקודמים ונכנסתי להריון,ראיתי בזה סימן משמיים שהיינו צריכים להיות שנה בתוך הנסיון הזה ועכשיו בעז"ה יהיה לנו רק שמחות. כמובן כל המשפחה מאוד שמחו והתרגשו והתפללו עלינו הרבה שההריון יעבור תקין.

ההריון הוגדר כהריון בסיכון. הייתי אצל רופא מאוד מוכר ומוערך בתחום זה. בהמלצתו בשבוע 12 עברתי תפר צווארי, בהרדמה מלאה  (תופרים את צוואר הרחם כדי לשמור על העובר בפנים), הייתי בשמירת הריון. הרגשנו שאנחנו בידיים טובות.

 מאז התפר הרגשתי שלא ממש חזרתי לעצמי. והיה לי גם דימום תמידי חלשלש מאז. בתחילת שבוע 16 עשיתי סקירה מוקדמת, גלינו שזו בת,הרופא אמר שרואה המטומה בצוואר הרחם.ואז הלכתי לקבל זריקה (הייתי אמורה החל משבוע זה לקבל זריקה כל שבוע ולעשות מעקב צוואר).כמה ימים אח"כ בערב היה לי דימום חזק כמו ווסת. הלכנו למיון ובדיוק הדימום נרגע. בדקו אותי והכל היה בסדר.חזרנו הביתה. לפנות בוקר התעוררתי עם דמום חזק, וכאבי בטן מדי פעם.שוב מיון... 6 שעות היינו שם. בדקו אותי כמה רופאים.ראו שצוואר הרחם סגור, העובר חיוני עם דופק. אמרו שהדימום הוא בעצם  מההמטומה שהייתה(הפעם ראו בUS שכבר אין המטומה) וזה לא דמום פעיל ושחררו אותנו. יום למחרת -שבוע 17-היו לי כאבי בטן.לא היה לי כבר כח נפשי לבוא שוב למיון וששוב ישחררו אותי. אז שכבתי במיטה. בערב פתאום הרגשתי שהכאבי בטן מתחזקים ומגיעים כל 5 דק'. הלכתי לשירותים יצא זרם של דם. הזמנו אמבולנס. הכאבים היו ברמות מטורפות. הרגשתי שכולי מלאה בדם.היינו ממש בלחץ -הבנו שאני בהפלה עכשיו, וזה מסוכן שזה קורה כשצוואר הרחם סגור עם התפר כי אז הצוואר עלול להיקרע!ושנצא בשן ועין מההפלה הזו! הגענו למיון, לקח כמה דקות עד שהכניסו אותי לרופאה, איך שהרופאה ניגשה אלי מייד צעקתי "זה יוצא! זה יוצא!" וזה פשוט נפל על הרצפה. דממתי בכמויות, הזמינו לי כבר מנות דם מבנק הדם. לקחו אותי לחדר ניתוח להוציא את השליה ולנקות את הרחם, עשו לי הרדמה מלאה (הרדמה מלאה פעם שניה תוך חודש מאז התפר!) ב"ה יצאתי בנס- היה רק קרע קטנטן בצוואר וגם לא נזקקתי למנות דם. הייתי מאושפזת בבי"ח 3 לילות. חזרנו הביתה בלב כואב ובידיים ריקות. בשבועות שאחרי בכיתי ה-מ-ו-ן. כ"כ השקענו כדי שההריון הזה יגיע! וגם תוך כדי ההריון- בקושי יצאתי מהבית, בעיקר שכבתי במיטה ובעלי ניהל את הבית לבדו, ובסוף... לא יצא מזה כלום!!!

 

עכשיו, חודש אחרי שהייתי בבית, הרגשתי ב"ה כבר מאוששת יותר, ופתאום חברה טובה שלי-שהייתה איתי בכאבים הנוראיים עד שהגיע האמבולנס ומאוד עזרה לנו-פתאום מספרת לי שלפני 3 ימים היא עברה גם הפלה בשבוע 17! וגם אצלה זה אחרי טיפולים.זה החזיר אותי אחורה...

ועוד דבר- הודעתי בעבודה שאני בשמירת הריון ואז חיפשו לי מחליפה, עכשיו אני כבר לא יכולה לחזור לשם (מקום שבו עבדתי 4 שנים!)כי יש משהי במקומי. מצאו לי עבודה במקום אחר, שונה לגמרי, היום עשו לי ראיון ואמרו שיחזירו תשובה. המנהל בתמימותו שאל אותי משהו כמו:למה אני עוברת מקום עבודה (נראה לי חשב שפיטרו אותי). נגע בנקודה כ"כ רגישה! לא הרגשתי בנח להתחיל לספר לו על ההפלה, אז פשוט אמרו לו שהייתי בחופשת מחלה. עכשיו אני מחכה לתשובה, ובוכה רק מהאפשרות הזו שיגידו לי תשובה שלילית- מה? לא מספיק ההפלה שעברתי בסוף גם אשאר בלי עבודה???

מתפללת לקב"ה שיוביל אותי למקום שהכי טוב עבורי.

 

 

את כל כך מדהימהאנונימי (2)

 

שאין לי מלים.

 

וואוו.. כמה חיבוקים מגיע לך על מה שעברת. זה כל כך קשה!

את מתארת משהו שהוא ממש סבל צרוף.. עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם..

מאיפה הכוחות?!

מה שסיפרת מראה לי שהחיים חזקים מהכל. שהתקווה חזקה מהכל.

את גם מרגישה ככה?

 

תודה רבה ששיתפת.

איזו התמודדות... שהקב"ה יפתח לך מאוצרו הטוב וינחם אתכם בבנים ובני בנים. אמן!

איזה חוויות כואבות!!!שיעור באמונה
קראתי אותך וכאב לי הלב עליך. נסיון קשה!!

חיבוק על מה שעברת ועוברת!


לפני 4 חודשים גם אני אבדתי עובר בשבוע 20...
ממש כואבת איתך!!!איזה יום שמח

מאחלת לך לחזור לעצמך נפשית ופיזית כמה שיותר מהר

למצוא עבודה שיהיה לך טוב בה 

והעיקר עובר בריא ושלם במהרה!

ה'  מנסה את החזקים..

כמה כוחות נפש..אמא_מאושרת

קראתי, ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל

בע"ה שכל הנסיונות והייסורים האלה כבר יגמרו במהרה!

ובקשר לעבודה- אני דיי בטוחה שזה לא חוקי, אי אפשר לפטר אותך אחרי שמירת הריון! (העובדת החדשה אמורה להיות עובדת זמנית וברור שאת חוזרת לעבודה שלך, אל תוותרי על זה! את ממש לא צריכה להיות מוטרדת גם מזה כרגע!)

וחיבוק ענק

בע"ה הריון קל ובריא בקרוב! (דרך אגב, מאמינה שבדקו אצלך אבל שואלת להיות בטוחה- בדקת קרישיות יתר?)

ועוד חיבוק

תודה לכל המגיבות המשתתפות בכאב!!א-ב-א!!!

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

בע"ה, שיהיו בשורות טובות בקרוב!אמא_מאושרת
בכל התחומים
שולחת חיבוק בינתיים, עד שאצליח לקרוא לעומק.ציפי כהן
כשאהיה יותר פנויה.

חיבוק!!!
אוי, יקירה, הזעקה שלך (א-ב-א!!) נשמעת עד כאן...ציפי כהןאחרונה
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ט"ו בחשון תשע"ט 23:03
כמה כאב!!!
חוויות טראומטיות וקשות חווית. כה כואב!!
ההפלה הראשונה היתה קשה, מפתיעה וכואבת. אחרי טיפולים! כמה סבל וכאב.

והחוויה השניה...
אחרי שהרגשת בטוחה ושמורה,
מטופלת ומושגחת,
עם מעקבים וזריקות,
והיית כה אחראית, הגעת למיון כשכאב ודימם,
ודווקא בפעם ההיא של הדימום- לא הלכת ... מרגיש לי שאת מרגישה כאב שם. על הפעם ההיא הקובעת שדווקא אז לא הלכת.
אני רוצה לומר לך שנשמע לי מאוד הגיוני שלא הלכת, אחרי כל החוויות במיון. וחיבוק חם.

החוויה שתיארת טראומטית בכל קנה מידה.
מפתיעה, מסעירה, מלאת אימה וגם מסכנת את חייך (פוטנציאל סיכון, מנות דם שהוכנו, הרבה רופאים ולחץ סביבך... כמה מפחיד!!)
לא מפתיע שבכית הרבה, שעברת תקופה כואבת וקשה.
משמח לשמוע שכן השתקמת, קמת מעט מהמקום הקשה ההוא והצלחת להתעסק עם ענייני העבודה.
זה אמנם מאוד מעיק לעשות זאת, אבל זה מראה על יכולות שלך. יש בך חוזקות, יכולת להתעסק גם בעתיד ולא רק בעבר ובהווה הכואבים, ויכולת אף לפעול בשביל זה.
זה טוב.

לגבי העבודה- בעיניי נכון היה לספר למנהל שעברת הפלה. שלא יתחיל לחשוב מחשבות.
זה אמנם עלול להכניס אותך למקום לא נעים מולו, או אף להחזיר אותך אחורה במידה כזו או אחרת, אך זה עדיף בעיניי שידע את האמת ללא הסתרה. אין מה להסתיר פה, לא עשית דהר רע, ואין זו אשמתך כלל.

אני רוצה עוד לומר לך שאם את מרגישה שאת לא מצליחה לחזור לתפקוד רגיל,
או שיש כל מני דברים שמעוררחם בך רגשות או מחשבות או זכרונות וזה הופך להיות לא נעים גופנית,
או אם את מנסה להימנע מלחשוב או להיזכר בהיבטים של החוויה, וקשה לך לחזור להתעסק בעוד דברים מלבדה,
או אם מתעוררת בך מצוקה גדולה-
פני לעזרה.
טראומה היא דבר שניתן לטפל בו, ועדיף כמה שיותר סמוך לאירוע שקרה.

אז אנא פני לעזרה אם את מרגישה זקוקה לכך.

אני מחבקת אותך חיבוק חם מפה,
ומאחלת לך שהמעבר למקום העבודה יתגלה לך כפתח שיפתח לך משהו טוב, ויקדם אותך.

באהבה!!
תחושות של אחרי..מושגחת פרטית
עברתי הפלה לפני כשלושה חודשים.
(חשבתי ש)עברתי את הטלטלה עד לתקופת התייצבות.
עברנו קיץ מאתגר..

ופתאום חוזרים לשגרה ואני מגלה המון שכנות וחברות עם בטן הריונית..
ואני מתכווצת ומנסה להחביא את הבטן הקטנה שלי- שכולה רק שאריות מלידות קודמות ובלי שום עובר בפנים..

ובא לי לצעוק להן שגם אני הייתי בשליש הראשון יחד איתן.
שגם לי היה עובר.
ושגם לי היתה יכולה להיות עכשיו בטן חמודה של אמצע הריון...

מרגישה שעפתי מהחלון של רכבת דוהרת. שכולן המשיכו בלעדיי ורק אני נשארתי פצועה על הרציף.

שמחה מאד בשמחת כולן ויחד עם זה מרגישה בודדה מאד...
ממש מזדההשלולית
אהובה מרגישה כאילו כתבת את המחשבות שלי, חיבוק ענק והרבה הרבה כוחות ❤
ואוו כמה שאני מזדהה איתך מרגישה בדיוק מה שכתבתמי21
עןד חודש וחצי התאריך לידה שלי
לפני 3 וחצי חודשים גם עברתי הפלה
ושאנמ רואה נשים עם בטן ןעם תינוקות קטנים הלב נשרף כמובן שאומרת בלי עין הרע אבל קשההההה
אמרו שככל שיעבןר הזמן זה יעזור אבלי לי לא עוזר אין יום שלא חושבת מה היה עם ולא היה את ההפלה😭
אחותי..אמא_מאושרת
הייתי בדיוק שם. בדיוק שם.
אנחנו חמש חברות טובות. אחרי ההפלה גיליתי ששלוש מתוכן (!!) בהריון, בערך בשלב שלי. וגם חברה טובה שלי מהעבודה. וגם השכנה ממול.
וזה פשוט נמצא לך מול העיניים, איפה שהיית אמורה להיות.
מכירה את זה, זה קשה
ובברית של הילדים שלהם הייתי צריכה המון כוחות כדי להגיע ולשמוח. בע"ה שאצלך בשלב הזה כבר תהיי עם בטן גדולה ועגולה והשמחה תבוא בטבעיות.
הלואי שהיה לי איך לנחם.
אני הרגשתי שאני עומדת למבחן. כי בחיים לא קינאתי באף אחת על שום דבר ופתאום הקנאה אורבת לי בכל פינה כמו שאף פעם לא הכרתי אותה. זה לא פשוט.
תתרכזי בטוב שלך. בבית השלם שלך שבע"ה גם ילך ויתרחב בקרוב. הייתי משתדלת לדמיין אותנו, אותי ואת בעלי והילדים בבועה גדולה שעשויה מחומר חזק, וכל מה שקיים בעולם זה אנחנו וצריך לשמור רק עלינו. לנטרל השפעות של הסביבה, ולהרגיש איך גם כשאת באינטראקציה עם הסביבה יש לך את ה"גב" של הבועה המשפחתית החזקה שלך.
חיבוק ענק יקרה. שתצליחו לעבור את התקופה הזאת בקלות עד כמה שניתן, ובשורות טובות!
מזדהה ממשש!!מצפה להריון
אומנם עברתי כימי , אבל כיום הייתי צריכה להיות בשבוע 13 הזמן לא באמת מרפא את הכאב ואת האובדן של ההריון.. וגם לראות חברות שכנות בהריון ואת לא זה עושה קווץ בלב
אוי, איזה דימוי קורע לב!ציפי כהן
לעוף מהחלון של רכבת דוהרת.... קשה וכואב ופוצע כל כך!!! וכמה כוחות צריך אחרי כזו פציעה- לקום על הרגליים, לנער את האבק, לטפל בפצעים ולהמשיך הלאה... בלי להיות חלק...

מאוד כואב.
משאיר אותך מאחור, בודדה ומתייסרת. ומתמודדת.

ראי כמה נשים מזדהות עם כאבך.
ראי, הנה, כולנו כאן איתך על הרציף.
מנקות ומרפאות את הפצעים, מנסות להושיט יד ולקום יחד, להשתקם ולהביט קדימה.
אולי על הרכבת הבאה גם אנחנו נהיה...

חיבוק חם.

שתהיה שנה טובה טובה.
מזדהה גם..גולנית
בסד
הייתי צריכה ללדת עכשיו. וכולן בדיוק יולדות... אנח בוכה ומקנאה. מנסה לפרגן אבל בתוכי נאכלת..ואני בכלל לא מאוזנת מההפלה. והתעייפתי... ולא מבינה איך הגוף בגד בי. הייתי כל כך פוריה פעם.. ומאוזנת..ומה קרה פתאם..ומרגישה שאולי הזדקנתי... ואני מדוכאת.. ובעלי לא מבין למה ההתרפצויות האלה. אף אחד לא יודע מה מתחולל בנפשי ובמשברים ובמצבי רוח הקיצון שפתאם נופלים עלי בלי קשר..אמרתי לבעלי היום שעד שלא אהיה בהריון שוב ואצא בידים מלאות לא אוכל לצאת מהמשבר הכואב הזה. כי אני לא מאמינה בגוף שלי..ה' שלח לנו ולכל בנות ישראל שבאותה סירה כמוני כוחות..היום ערב יום כיפור. בעזרת ה שה ישלח לנו חתימה טובה בידים מלאות השנה. כואבת בדיוק באמצע משבר ומרגישה את התחושות שלך.
גולנית יקרה.ציפי כהן

קודם כל חיבוק גדול על האבדן שלך ועל הכאב הגדול שאת חווה סביבו.

כה כואב!! וכה מובן והגיוני!!!

 

הקנאה שלך הגיונית.

ההיזכרות שלך בתאריך, באזור הזמן הזה, בו היית אמורה ללדת- בהחלט מכאיב מאוד ומעורר רגשות קשים. במיוחד אם סביבך יולדות נשים. כואב כמו סכין בלב ממש!!!

 

את מתארת חוסר איזון. אני שואלת את עצמי כמה זמן עבר מאז ההפלה,

האם חוסר האיזון הנפשי קיים כבר יותר מחודשיים,

האם את חווה קושי בתפקוד (חברתי/זוגי/עבודה/בית),

האם את מרגישה ירידה במצב הרוח באופן קבוע כך שבאופן כללי איכות החיים שלך ירדה,

האם את כבר לא נהנית מדברים שנהנית בהם פעם

האם יש קשיי שינה או עודף שינה

האם יש שינויים בתזונה- עודף או חוסר

האם ישנם קשיי ריכוז כלשהם

והאם יש לך מחשבות על המוות, תכנון למות או תכנון להתאבד, או רצון עז למות כבר.

 

כל אלה שאלות שמאבחנות מצב דיכאוני או חומרה של דיכאון,

מצב זה הגיוני לאחר הפלה והוא בהחלט יכול להיות פתיר. רק צריך לאבחן אותו, להבין שאת סובלת וזה באמת בסדר, ולקבל עזרה כדי לעזור לעצמך לחזור למסלול.

 

נוסף לאבחון של רמת דיכאון הייתי גם שואלת אותך:

- האם את חווה פלאשבקים מאז האירוע? האם יש דברים מסוימים (כמו ריחות, רעשים, אנשים מסוימים, סיטואציות ועוד) שמזכירים לך את מה שקרה ומעלים את הזיכרון מול עינייך, או כזיכרון גופני?

- האם את מנסה להימנע ממחשבות או היזכרות בהיבטים מסוימים של האירוע?

- האם את חווה עוררות גופנית- צמרמורות / רעד / הזעה מוגברת / קשיי נשימה או משהו אחר גופני? 

 

הסימפטומים שלעיל הם תוצאה של טראומה שנתקעה בפנים, והיא זקוקה לטיפול על מנת להשתחרר, ולשחרר אותך מהסבל הנלווה אל ההיזכרות. בדרך כלל זיכרון טראומטי אמור לרדת איכשהו לאחר מספר שבועות, ולא להטריד כל כך. לפעמים הוא "נתקע" ואז מופיעים סימפטומים. ככל שמעבדים את הטראומה יותר מהר וקרוב לאירוע- כך הטראומה תהיה פחות גדולה וכך חייך יחזרו למסלולם מהר יותר.

יש טיפולים טובים רבים לטראומה שכזו.

 

יקרה,

נתתי פה שני כיוונים אפשריים למצב בו את נמצאת. הם יכולים להיות משולבים זה בזה, או אחד מהם, או אף אחד מהם. 

ההתפרצויות שלך, כאבי הלב והנפש, ובעיקר התחושה שאת לבד- מצביעים על קושי רגשי משמעותי ועל סבל גדול.

אני מחבקת אותך מאוד ורוצה לומר לך-

א. כפי שכתבת, את אינך לבד. נשים רבות איתך בסירה. וטוב שכתבת לנו כאן. המיכי לשתף אותנו. מה שלומך היום?

ב. אם את סובלת- ניתן לטפל בזה וניתן לצאת מהסבל, אפילו לפני שיהיה הריון וידיים מלאות. פשוט כדי שתצליחי לחיות טוב יותר ולחזור לשגרה נעימה יותר. אני מציעה לא להמתין עד להריון ולסיומו הטוב, אלא לנסות לפתור את הדברים אף לפני כן.

כמובן, ההרגשה שהריון טוב שבסופו יהיה תינוק- יהיה הדבר שיפתור הכל- זו הרגשה ידועה והיא אף נכונה במקרים רבים. אך מגיע לך לחיות טוב גם בלי הריון שכזה. הגיוני שהאבדן הוציא אותך מאיזון, זה הגיוני ונורמלי, אך חבל שתמשיכי לסבול.

אני ממליצה לך לנסות לפנות למשהו שיסייע לך להבין מה את חווה, ולעזור לך לפתור זאת.
אפילו רק שיח שיאפשר לבעלך להבין יותר מה את חווה, ולגייס אותו לזייע לך- יכול להקל המון.

ג. האם יש אנשים במשפחתך שיודעים מה את חווה? האם מישהו מלבד בעלך מכיר את המציאות? כדאי לנסותלגייס מישהו נוסף שיידע ויתמוך בזמני התפרצות או מצוקה. 

 

מאחלת לך שלווה.

אני כאן זמינה באישי אם תהיי זקוקה להכוונה לעזרה מקצועית או סתם למחשבות.

 

חיבוקים חמים!!

 

ציפי

 

 

מתחדשת יקרה ...גולנית
דווקא מאוד הדחקתי והאמנתי שהכל לטובה. הכל התפרץ באופן גופני אצלי. חוויתי התקפי חרדה שהורגשו ממש כמשהו פיזיולוגי ולאחר בדיקות שהראו שאין לי בעיות נשימה וכו' הבנתי שזה סוג של פוסט טראומה מההפלה. גם פסיכיאטר איבחן זאת נתנו לי כדורי הרגעה לכמה ימים שעזרו. ועוד כדורים להתקפים חד פעמים. . ממש התשפר מאז. איפשר להשוות. מה שכן זה קורה מדי פעם בעיקר בקבלת מחזור.. או בכתמים המעצבנים שאוסרים אותי לפני אז אני מרגישה את חוסר האיזון ואני עצבנית וקשה... אבל שוב ביחס למה שהייתי קודם אני במצב הרבה יותר טוב. במגמת שיפור. מה גם שהייתי אצל פסיכולוגית.. עדיין יש שאריות נפשיות...גופניות... ה יעזור. מה אגיד לך... אני רוב הזמן מתפקדת ושמחה מהחיים. עד המחזור או הכתמים שאוסרים אותי לבעלי...לפני המחזור..קבעתי תור לרופאת נשים.. אולי חסר לי איזה הורמון.. משהו.. תודה על הדאגה. את מקסימה ומיוחדת..
שמחה לשמוע!ציפי כהן

שטופלת עם כדורי הרגעה- כמה זה עוזר וכמה משמעותי בהתקפי חרדה!!! כמה טוב שהלכת. וטוב שעזר לך.

ושמחה לשמוע שהלכת גם לפסיכולוגית. אם את מרגישה עדיין קושי (אמרת פוסט טראומה...) אולי את צריכה לטפל בטראומה באופן ממוקד? יש טיפולים כמו EMDR, או גם CBT- טיפולים קצרים וממוקדים שמסייעים מאוד לטראומה.

 

ואם זה רק עליות וירידות סביב מחזור ודימומים- אולי באמת טוב לבדוק אצל רופא נשים איזון הורמונלי.

 

מאחלת לך שמחה. ושיח פנימי טוב עם עצמך, וחיצוני טוב עם אישך.

 

חיבוק חם!

 

 

אני די רוצה למותאנונימי (2)
מדי פעם אני ממש מקווה לזה, אבל לצערי לא נראה לי שקשור להפלה (לפני חודש) אלא ליחסים הלא טובים ביני לבין בעלי
אולי תבואי לפרטי?אמא_מאושרת
לא הייתי מזניחה משהו כזה.
בבקשה תבואי..
היי תודה על האיכפתיותאנונימי (2)
לא ראיתי את ההודעה אתמול
אבוא לפרטי בהמשך היום
תודה
היי יקירה, כואב לשמוע!!ציפי כהן
את רוצה לספר מעט יותר?
מה קורה ביניכם? למה זה גורם לך לרצות למות?

פעמים רבות ישנו פער גדול בין מה שהאישה עוברת לבין מה שהאיש עובר. הרבה פעמים האיש אינו מבין את רגשותיה של האישה, מקטין אותם או רוצה לעבור הלאה.
לפעמים האיש מבקש הכרה לרגשות הקשים שלו, כאשר בפועל האישה כמו לוקחת לו את כל האבל והכאב, וזה גורם לו להרגיש בודד.
לעיתים כל אחד מתבצר בכאבו, הרי שני ההורים איבדו תינוק, ולא מצליחים ליצור שיח בשל הפערים בסגנון ההתמודדות.
כאשר האבדן מגיע על רקע קודם של כעסים או פערים- הוא עלול להרחיב אותם.

הפתרון במקרים אלה הוא דיבור, דיבור ודיבור.
ואם לא מצליחים ליצור שיח שמכבד את שני הצדדים- פונים לטיפול כדי לגשר או להיעזר.
במשברים- יש צורך בתמיכה גדולה.
אם אינכם מרגישים שאתם מצליחים לתקשר ולתמוך זה בזה- פנו לעזרה.

לגבי הרצון למות. יש הרבה פתרונות ויש איך לעזור לך.
מוות הוא פתרון סופי, אין ממנו דרך חזרה. הוא תמיד גורם סבל בל יתואר לכל הסובבים אותך- בין אם זה הורים, חברים, בעל וכמובן ילדים, אם יש. לילדים הוא גורם נזק כמעט בלתי הפיך.
אנא ממך, אם את חשה תחושות כה קשות-
מהרי ופני לעזרה.
אם תרצי פרטים את מוזמנת לומר לי, ואחפש יחד איתך מקום טוב לפנות אליו.

אל תישארי לבד עם התחושות הקשות, אנחנו פה איתך.
ליבי איתך. בכאב.

חיבוק חם חם, מלטף ומרגיע!!

ממתינה לתשובתך.
את כותבת יפה ומרגש כתמידאנונימי (2)

היחסים העכורים בינינו לא התחילו עכשיו, כבר אולי 3 שנים אנחנו במריבות חוזרות ונשנות.

אני כ"כ מרחמת על הילדים שלי שגדלים ככה עם הורים שכל הזמן צועקים.

ולגבי הרצון למות - אני רק חושבת על זה אבל לא עושה עם זה כלום וגם לא אעשה כי כמו שאמרת הסביבה שלי תסבול ולמה הם אשמים.

מתוקה. אני שמחה שאת רק חושבת...ציפי כהןאחרונה
ובכל זאת, זה סבל איום.

האם פנית לייעוץ או טיפול? אנא ממך, חשבי על כך ובדקי מי יכול/ה לעזור לך כדי להרגיש טוב יותר.

חיבוקים!!
אז יש לי היום יומולדת אמא_מאושרת
וממש רוצה לאחל לכל הנשים שהיו פה (או שלא), שעברו הפלות, קשיי קליטה, או שסתם התחילו ממש עכשיו לנסות להיכנס להריון- הריון מהיר, קל, בריא, משעמם, מלא בבשורות טובות ושנגמר בידיים מלאות.
מי יתן ולא תצטרפנה בנות חדשות לפורום הזה, והבנות שכאן- לאט לאט נצליח להתגבר על העבר ולהשקיף אל עבר עתיד מלא בצחוק ילדים.
מזל טוב מתוקה!!ציפי כהן
מאחלת לך שתעברי את הימים והחודשים הקרובים בשמחה,
בשירים וריקודים לקראת לידה בריאה וטובה.
שתזכי לסיים את ההריון במלואו בידיים מלאות ובשיחה פורצת
שתחווי את חייך כמשמעותיים ואיכותיים
ושתמשיכי להיות תומכת, מכילה, אמפתית ואוהבת כפי שאת כאן בפורום.
ברכות חמות!!
תודה ציפי אמא_מאושרתאחרונה
החגים מתקרבים... איך אתן? מה ההרגשות סביב החגים הקרבים?ציפי כהן

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

קשה לי שמאחלים לי ילדים לשנה הבאהאנונימי (2)
כי אני כבר התחלתי להתייאש.. התחלנו בדיקות בבית חולים. וזה ממש קשה לי כי זה חודרני כזה והרגשתי שהרופא שהייתה צריכה לעשות לי אולטרסאונד וגינאלי נגעלה ממני. מה אשמתי שיש לי דם במחזור... אבל לא נראה לי כבר שאני אהיה בהיריון אי פעם. כי כבר עשיתי דיקור ולקחתי מסטיק תימני ושתיתי מיצים מגעילים לפוריות אבל אני לא נהיית בהיריון. ולכן גם אני לא באה לחתונות כי אני יודעת שמסתכלים על זה. וכל מי שמכיר אותי שואלת את אחותי (בסניף) אם אני בהיריון ושוואלה היה מתאים לי להיכנס מהר וזה. כאילו שזה תלוי בי . ואני צריכה להכניס הכל ביחד .. זהו סיימתי להתבכיין. ב"ה יש לי בעל מדהים מדהים שאני לא מאמינה בכלל שאפשר ככה לזכות בגבר . ואמא שלי מבינה אותי ותומכת בי כל הזמן ומתפללת עליי. וגם אחותי.. אז אין לי למה להיות עצובה בעיקרון כי חוצמיזה הכל טוב בחיים שלי.
אוי יקרה, חיבוק ענק!אמא_מאושרת

הלחץ המעאפן הזה מהסביבה בטח לא עוזר לשום דבר- לא לנפש ולא לגוף ולא למתח שקיים גם ככה סביב הכניסה להריון.

ולשנה החדשה אני מאחלת לך קודם כל שתצליחי לנתק את עצמך מכל הגורמים הסביבתיים הלא חשובים- האנשים בחתונות והאנשים בבנק וגם הרופאה בבית חולים

ותסתכלי על עצמך ועל בעלך ותיעזרי בכל מי שעושה לך טוב ותצליחי להתעלם ולנטרל את כל היתר!

כל כך מעיק שאנשים לא מבינים איפה הגבולות.. 

 

ואני לא מכירה את הסיפור שלך

אבל לרפואה היום יש כל כך הרבה פתרונות

ורבי נחמן אומר שאין יאוש בעולם כלל! (אני לא מהזרם, אבל כך אומרים )

ולמרות שאני לא מהזרם אין ספק שהוא צדיק גדול וחכם אז שווה לגמרי להקשיב לו!

בע"ה.. יגיע גם יגיע. בעיתו ובזמנו. יש אחד שקובע מה קורה, ואלה לא האנשים שבחתונות..

ובינתיים, קחי את מה שעושה לך טוב והלואי שיהיה לך כח להשליך את כל היתר

 

שנה מתוקה!

איזה מתוקה את. תודה רבה על העידוד!!אנונימי (2)
אני באמת משתדלת לא לשים על אף אחד. פשוט לפעמים זה שאלות ומבטים או סיפורים שקשה להתעלם. אבל צודקת. זה הזמן שלי להשקיע בבעלי. תודה רבה!!
יקירה, כה קשה ההתמודדות הזו.ציפי כהן

לא מספיק שיש לך התמודדות פנימית מל הרצון והצורך וההמתנה והבדיקות הרפואיות, והבכי והציפייה והאכזבה כל פעם מחדש...

לא מספיקה התפילה, הבקשה, התחינה לילד-

יש לך גם התמודדות עם הסביבה. המבטים, האמירות, האיחולים, השאלות...

 

אני יכולה לומר לך שחלק הבמטים יכול להיות שהם פרי דמיונך, וחלקם גם לא (בחברה שלנו הציפייה לילדוה היא אכן גבוהה מאוד, ולפעמים נוספים למבטים הללו גם משפטים. זה מאוד כואב.).

 

את האמירות אפשר לחלק לאמירות חסרות טאקט ובוטות, אל מול אמירות תמימות, מתעניינות ואפילו אוהבות.

שני הסוגים נוגעים בפצע פתוח. כל נגיעה בפצע גורמת לכאב חד. וזה אכן כל כך כואב.

 

נדמה לי שאנשים לא כל כך יודעים מה לענות או מה לומר לאישה שממתינה. לכן לפעמים יש אמירות (והגיוני שאחר כך האישה ששאלה מרגישה לא בנח ששאלה, ומתחרטת, אבל א הנעשה אין להשיב...)

 

אני מצטרפת לאמירותיה החכמות של @אמא_מאושרת- היי עם בעלך ועם מה שאת, נסי להתעלם מאמירות בוטות או כואבות של אחרים.

ואם הם הכאיבו מאוד- אפשר גם לענות ולומר משהו על זה.

 

(אישית, כשמישהי קרובה אליי ניסתה לשאול אותי משהו על ההריון, והאם זו היתה הפריה או שזה טבעי- עניתי בפשטות שאני לא נכנסת לרחם של נשים אחרות ואשמח להשאיר את הרחם שלי בתחום האחריות שלי, ללא שיתוף).

 

אני מאחלת לך שיהיה לך טוב.

ומותר גם לכאוב על הדבכים הקשים, הם אינם מבטלים את הדברים הטובים. הם פשוט באים לצידם. 

שמחה וכאב יכולים לדור יחד בנפש. וטוב להגדיל את אזורי השמחה ולהשקיע בהם, ולהכיר באזורי הכאב, ולטפל בהם כמה שניתן.

 

חיבוקים חמים,

שתזכי להגדיל אזורי שמחה

ולצמוח מאזורי כאב.

 

ציפי

כל מחזור עכשיו מלווה בבכי.אנונימי (2)
כל הגוף שלי השתבש בחיים לא היה לי כאלו איחורים. אולי בגיל 12 13
ועכשיו יש לי איחורים ואני מתחילה לקוות
ואז מחזור
אוף.
כל היום אני בוכה ..
תודה שיש את הפורום הזה.... באמת אני מרגישה שככה יש לי מקום לפרוק בו ולשתף ולכאוב את עצמי. תודה
כמה כואב. מאכזב כל פעם מחדש! חיבוק גדול.ציפי כהןאחרונה
אצלי החג הקשה הוא חנוכהאנונימי (3)
כי ההפלה היתה לילה לפני חנוכה. זה היה עוד יותר מתסכל כי זה היה בגלל רופאה חסרת אחריות, שלא אמרה לי לבוא לבדיקה חוזרת למרות שבאו"ס בשבוע 8 ראו דופק מאוד איטי ורק בבדיקה וגינלית (ראיתי לפני כן דופק תקין בשבוע 6 אצל טכנאית). ושאלתי אותה במפורש אם כדאי לבוא לביקורת עוד שבוע-שבועיים והיא אמרה שאין צורך אם אני לא מרגישה משהו יוצא דופן. ואז גיליתי רק בשקיפות שאין דופק, כשלפי גודל העובר כנראה הדופק הפסיק ממש בסמוך לתור לרופאה, אולי אפילו באותו יום (בוכה) . הרופאה שטיפלה בי בהריון הבא שהיה תקין ב"ה אמרה לי שאצלה אם קורה משהו כזה היא מזמינה לביקורת שבוע אחרי... וככה 'בזכות' הרופאה הנחמדה חזרתי הביתה ישר לחנוכה כאובה, חלשה, מדממת וכמובן בצער עמוק מאוד. היתרון היחיד היה שכשלא הגעתי לעבודה כולם חשבו שלקחתי חופש בגלל החג, רק למנהלת שלי סיפרתי מה קרה באמת. וכמה ימים אחרי ההפלה כבר 'חזרנו לשגרה' כי לא היה לי כוח לברוח ממפגשים משפחתיים ולחפש תירוצים אז ישבנו ושידרנו עסקים כרגיל כשרק רצינו לבכות
שאר החגים הם פחות טריגר בגלל שב"ה זו היתה הפלה יחידה מתוך שלושה הריונות. הקשיים היחידים שצפים לי הם כשאני רואה נשים בהריונות צפופים וזה צובט בלב שנראה שיש כאלה שהכל הולך להם בקלות בתחום הזה. בעלי תמיד אומר שהוא לא מקנא באחרים על דברים שהם לא בשליטתו, הלוואי ואצליח לאמץ את זה.
אצלי זה פסח..ישועת ה' כהרף

יום אחרי ליל הסדר..

זה החג הראשון שעבדתי בו ממש קשה לנקות..

וגם אירחתי את חמותי ועוד אח של בעלי בליל הסדר..

והשקעתי מלא..

ומרגישה שקיבלתי סטירה בתמורה לטרחה לכבד את החג..

מתמודדת עם הרגשות, מבינה שזה שטויות.. ואין קשר.. והנהגתו של ה' מורכבת יותר..

סתם התחושה עדין מפעמת בלב..

זה כל כך קשה כשהחג 'מוכתם'אנונימי (3)
מתפללת על כולנו שעם השנים זה ידהה וישכח.
(לי היו המון כעסים על הקב"ה סביב ההפלה בכלל והסרטים עם הטהרה אחריה בפרט. העבודה אולי הכי קשה שלי היא לזכור את המקום שאלוקים לא חייב לי כלום ושאין מקום לחשבונים כאלה איתו)
לא חשבתי שיוצא חיבוק מחייך... כנראה מלמעלה רצו להוסיף אופטימאנונימי (3)
קשה שאחרי שהשקעת כה הרבה- בסוף זה מה שקרה...ציפי כהן
כואב מאוד!!
זכרי שזה לא בהכרח קשור זה לזה.
אבל באמת כשיש אירוע כמו חג, וכל ההכנות והטירחה, והוא צמוד לאירוע הטראגי שלנו- קשה להפריד.

חיבוקים ואיחולים לשנה טובה!
אוי איזה סיפור כואב.ציפי כהן
פעמים רבות החגים או אירועים שקשורים ללוח השנה- נקשרים לנו עם ההפלות.
זה לא קל כי זה מזכיר את התקופה הקשה כל שנה מחדש.
תקופה רגישה.

מאחלת לך שיהיו מעתה רק שליחים טובים ומיטיבים,
ושהחגים ייחוו לך כשמחים. גם חנוכה...

חיבוק.
שנה טובה!
מכוונת יותר במילים "כמה יבראון"איזה יום שמח

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

אוי. חיבוק על השנה שעברה כבר.ציפי כהן
ומצטרפת לתפילותייך-
כמה יבראון.
כמה יבראון.
כמה יבראון.

הרבה.
אני בהריון (תיאור קשה בפנים, של הפלה)אנונימי (4)
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ח' בתשרי תשע"ט 01:03

לפני שנתיים בראש השנה עמדתי בבית הכנסת

והתפללתי 

שימשיכו החיים בבטן שלי שעוד בקושי התחילו

ופתאום רעדו לי הרגליים וכאב לי

ואני בתמימותי חשבתי שזה הכאב הכי חזק שאפשר להרגיש

רצתי את כל הדרך הלא קצרה הביתה

הסתובבתי בבית הריק לבד

כולם היו בבית הכנסת

חשבתי שאני עומדת למות

ואז על רצפת השירותים החומה בהירה

פגשתי את התינוק שלי שלעולם לא יוולד

ישבתי על ידו

בוחנת אותו

את החומר השקוף הרירי

שעוטף, שמגלה עצמות אצבעות ידיים קטנטנות, דקות מגפרורים

שמשמש כעפעפיים לעיניים שלא יזכו להיפתח אל העולם

 

אחר כך הגיעו כולם

ושאלנו את הרב מה לעשות

ולפני שהלכתי לבית החולים

ארזנו אותו בשקית

 

עכשיו אני בהריון

בשבוע עשרים ושתיים

ובעזרת השם

יהיה לנו סוף טוב

 


אוי, התיאור שלך קשה להכלה!! כמה כאב חוית, וכה לבד.ציפי כהן
עד שהצטרף אלייך בעלך או אחרים- אני רק יכולה לדמיין מה שעבר עלייך. כמה כאב, צער, בדידות!!!
כמה קשה להכלה.
כמה קשה לחוויה.
כמה כאב, אי אפשר לתאר.

והנה השנה את כבר בשבוע 22, משמח מאוד לאחר חוויה כה קשה!
מאחלת הריון תקין, בריא, נעים ושמח.

חיבוקים!
תודהאנונימי (4)


משתפת בדיעבדאמא_מאושרת

שאני פשוט מרגישה כהות מטורפת

כל חודש אלול ניסיתי לעורר את הלב וזה פשוט לא עבד. שום דבר לא חדר פנימה

וגם לא בראש השנה. לרוב השופר מרעיד לי את הלב ומעלה לי דמעות לעיניים. זה לא קרה.

בעשרת ימי תשובה, שוב- כהות כהות כהות

כאילו הלב שלי עטוף בפלדה ושום דבר לא יכול לחדור פנימה

אפילו חשבון נפש לא הצלחתי לעשות כמו שצריך

וכיפור- פשוט עבר על ידי.

צמתי, התפללתי (ואפילו הצלחתי להתפלל תפילה שלמה! הילדים שלי התנהגו למופת..) אבל מהשפה לחוץ. זה לא באמת הגיע מהלב.

הלב שלי אטום. כאילו שהוא עוד מעכל את מה שקרה בשנה האחרונה ולא פנוי בכלל להתעסק עם דברים אחרים.

הלואי שיפתח. לא טוב לי ככה.

מצטרפת לתחושהחמניה
גם אצלי אלול עבר בכהות חושים, יום כיפור שכבתי במיטה כל היום וממש לא הצלחתי להתרכז בכלום מלבד הצום עצמו
בעלי היה עם הילדים ולא הלך לתפילות
ובמוצאי הצום אכלתי כנראה יותר מידי מתוק, כי הסוכר שלי זינק בטירוף, אז הרגשתי חולשה ובחילות עד שזה צנח חזרה
אין דופק לעובר בשבוע 11אנונימי (פותח)
אחרי שכמה ימים לא הרגשתי בחילות הלכתי היום לרופאה וראו שאין דופק - במיון לניאדו אמרו לבוא יום חמישי
ושאני אחליט ציטוטק שזה כדורים
או גרידא
מעדיפה ציטוטק

תנו לי בבקשה מידע בנות אני ממש צמאה למידע כרגע.
מה הולך לוקחים כדורים ואז מה קורה מתאשפזים?
ומה אם בנתיים מתחיל דימום או כאב
למה להתכונן?
תודה בנות יקרות
וגם אם זה גרידא האם זה הרדמה מלאה או חלקית?אנונימי (פותח)
גרידה זה הרדמה מלאהשיעור באמונה
באותו יום את משתחררת, נשאר רק דימום, שאורכו תלוי גם בשבוע של ההריון. וזהו. אין שום כאבים או תופעות (חוץ מכאב לב כמובן...)

לגבי כדורים לא יודעת להגיד לך.

חיבוק על החוויה הכואבת!!
אין כאבים אחכ בעצם? כלום ?אנונימי (פותח)
אצלי לא היו כאביםאמא_מאושרת

ואם כן נראה לי מינורי יחסית לציטוטק.

וחיבוק ענק גם כאן..

אין כאבים בכללשיעור באמונה
אצלי שמו יום קודם למינריות, שזה כן כאב. (כדי לגרום למעין פתיחה מלאכותית).
והיתה גם עייפות כתוצאה עדיין מחומרי ההרדמה ואולי גם מהלילה לפני (הושפאזתי, ולא ממש הצלחתי לישון נורמלי בבי"ח) שעברה באותו יום.


בכל מקרה צפי לעלויות וירידות במצב הרוח. יום אחד לא בא לך לראות ולדבר כמעט עם אף אחד, ויום אחד את רק רוצה שמישהו יקשיב לך וישמע מה עברת. ובכי... וקושי נפשי עד המקווה וגם אחרי..

הרבה כוחות!!
תודה ואם אפשר לשמוע על הכדורים אם מישהי יודעת?אנונימי (פותח)
יקרה, מה שלומך?אמא_מאושרת
תודה על ההתעניינותאנונימי (3)
בנתיים התחיל דימום לא מסיבי
מפחדת שלא יהיה משהו חריג ביום כיפור

ממש ממש מלכה להיות אחרי כל הדבר הזה
די רוצה להיות אחרי
ולחזור לכוחי גם מקווה שזה לא תהליך מחליש מידיי ושכבר למחרת אוכל לנהל אורח חיים רגיל

החלטתי לבצע גרידא למרות הפחד מההרדמה
בגלל שאני רוצה לסיים את זה בפעם אחת מבינה מפה ש ציטוטק זה משהו עם תופעות לא פשוטות ולא תמיד עוזר בפעם הראשונה
אתן לך פרטים ותחליטי.ציפי כהן
- ציטוטק- כדור שמוחדר לרוב דרך הנרתיק. יש מקומות או מקרים שנותנים דרך הפה. נותנים אותו בבית חולים. לאחר מכן האישה משוחררת לרוב לביתה וממתינה. לציטוטק לוקח זמן לפעול- בין כמה שעות לכמה ימים. לפעמים חוזרים לקבל מנה נוספת כי הראשונה לא פעלה.

לכדור תופעות לוואי של כאבים כמו צירים, לרוב ממליצים לקחת כדור להפחתת כאב כשמתחילים הכאבים. הכאבים הם מכיוון שהציטוטק גורם להתכווצויות ברחם, על מנת לסייע לו להביא לעולם את העובר שהפסיק לצמוח.

כאשר הכדור מתחיל להשפיע יופיעו דימומים שילכו ויתחזקו, עד ליציאת העובר. הדימום גם הוא לא נעים, לעיתים יהיו בו גושים גדולים, וזה ממלא בכאב פרידה ןכאבי לב. אכן חוויה לא פשוטה.

ישנן נשים המעדיפות את הציטוטק על מנת לחוות את הפרידה מעוברן, אולי אף לחוש אותו. כמו כן הציטוטק אינו מחייב הרדמה.

*יש לדעת שלעיתים עושים גם גרידה לאחר לקיחת ציטוטק, זאת בשל שאריות שנותרות ברחם. זה לא קורה תמיד אך לפעמים כן.

- גרידה- קובעים תור לגרידה ומגיעים לאשפוז באותו יום. לפעמים התור לוקח בין מספר ימים למספר שבועות וההמתנה הדרוכה עם עובר בבטן- מאוד קשה. (בזמנים כאלה אני ממליצה לעשות פרידה מהעובר, לכתוב לו או לשיר לו או כל דבר אחר- ולאפשר לעצמינו להיפרד ממנו באהבה)

ביום הגרידה יש צורך לצום, בשל ההרדמה.
ישנם מקומות בהם עושים הרדמה חלקית, לרוב עושים הרדמה מלאה.
לאחר ההרדמה הרופאים מוציאים את תכולת הרחם ומנקים אותו, והאם מועברת לחדר התאוששות. לרוב השחרור הוא באותו יום או יום למחרת, תלוי במקרה האישי.

לאחר גרידה אין כאבים לרוב, והדימום מהרחם מועט יחסית. בין יום למספר ימים של דימום לא חזק במיוחד.

- אופציה שלישית היא המתנה להפלה טבעית- בה ניתן לבחור או שהיא פשוט מתחילה ללא בחירתנו.
גם כאן הדימום עלול להיות מאסיבי וקשה, תלוי בגיל ההריון, ברחם האישה, בהריונות קודמים ועוד. הדימום עלול להיות מלווה בכאבים עזים של התכווצויות.
אפשר לקחת כדורים לשיכוך כאבים כאשר הכאבים חזקים או קשים מנשוא.

כאשר הדימום מסתיים יש ללכת לרופא למעקב, לבדוק שהרחם התרוקן. לעיתים ממליצים על המתנה, או על גרידה- כדי להוציא שאריות.

כל התהליך הפיזי הזה, שתיארתי באופן מעט רפואי / טכני / לקוני-
מלווה כמובן בכאבי נפש עזים
שנעים בין אפאתיות או אף התרוממות רוח
לבין כאבי נפש קשים, עצבות גדולה, בכי, צער ויגון.
הכל אפשרי והכל ייתכן,אני ממליצה לאפשר לעצמינו להתחבר לרגש שמופיע עכשיו ולתת לו מקום. הוא חולף בסופו של דבר ומפנה מקום לרגש חדש.
כמו כן אני ממליצה לאפשר פרידה מהעובר ומההריון, מהחלומות ומהתקוות שנבנו ונגוזו.

אני לא ממליצה לעבור ישר לפעילות חדשה ולנסות לשכוח את מה שקרה. מחקרים מראים (ונשים רבות גם כאן יכולות להעיד ולספר) שהנפש והגוף זקוקים לזמן התאוששות, ואין זנ נכון לנו לקום ישר אחרי הפלה ולחזור ישר לפעילות שוטפת. ברך כלל הרופא ייתן חופשת מחלה של מספר ימים. אישית אני חושבת שעדיף לפחות שבוע כדי להתאושש, אך זה כמובן אישי לכל אחת.

/>ממליצה בנוסף להיעזר באנשים סביבך- בין אם משפחה (בעל/ אמא/ אחיות) ובין אם חברות. וישנה כמובן העזרה הוירטואלית- אנחנו כאן בשביל להכיל, להבין, לסייע ולחבק, ואף לתת עצות כשצריך.
ישנם גם פורומים נוספים (בכיפה, בתפוז)
וכן קבוצות פייסבוק שונות הקשורות להפלות או ללידות שקטות, וכן להריונות לאחר אבדן הריון.

מחבקת מאוד מאוד.
מאחלת חיבור לתחושותייך ולצרכייך- והיענות למה שאת זקוקה לו.

ואם מצבך המיוחד מצריך שתיה ביום כיפור- אל תהססי. דימום חזק הוא דבר שעלול לסכן אותך ולהחליש מאוד. היי קשובה ואם זה אכן כך- שתי ממותק ואפילו אכלי. התייעצי עם מי שצריך אם זה יהיה המצב.

חיבוק חם.

ציפי
חיבוק ענקאמא_מאושרת
האמת, אני אחרי ציטוטק וגם אחרי גרידה, ואם חלילה הייתי צריכה לעבור את זה שוב הייתי בוחרת גם בגרידה.
ההרדמה היא שיטחית, נשימה עצמאית.. אם זה מה שמטריד אותך אז תהיי רגועה..

בקשר לדימום, ההפלה הראשונה ניסיתי לתת לזה ליפול לבד. אחרי שהתחיל הדימום לקחו כמה ימים טובים עד שהוא התחיל להיות מסיבי. ככה זה היה אצלי. כמובן שתהיי ערוכה אם את יוצאת מהבית..

חיבוק גדול, שתנוחמו מן השמיים.
אם את צריכה עצות הצעות או סתם תמיכה נפשית מוזמנת!
תודה את ממש כמו מלאך טובאנונימי (3)
שאלה אחרונה בגרידא שמים קטטר?
לאאמא_מאושרת
זה סה"כ הרדמה לאיזה רבע שעה
לדעתי את אפילו שולטת בסוגרים, כמו בשינה..
איך את?איזה יום שמח

בתור בוגרת ציטוטק ולא גרידה יכולה להגיד שיש פעמים שיש שאריות בגוף וזה לא פשוט בכלל

לקח לי כמה חודשים וכמה פרוצדורות לא נעימות עד שהכל יצא..

 

מצד שני, חברה עכשיו עברה גרידה, "הבטיחו" לה שהכל יצא ואחרי חודש היא גילתה שיש עוד 1/3 בפנים..

 

שיהיה הרבה הצלחות עם שליחים טובים ושתזכי להריון תקין הכי מהר שאפשר!

 

מצטרפת לשאלהאמא_מאושרת
ומקווה ממש שאת בסדר
ומה החלטת?
סיטואציה כל כך לא פשוטה.. חיבוק ענק
שיעבור בקלות, גם פיזית וגם נפשית.
תודהאנונימי (3)
אני החלטתי ללכת על גרידא מאוד מקווה שהתהליך יסתיים מהר. ושיעשו את זה כבר היום (בבית חולים שהייתי אמורה לבוא יש לחץ ואמרו שזה לא בטוח היום אז חושבת כבר ליסוע לבית חולים אחר שגם קצת יותר מקצועי בעיני)

מתי אני בעצם חוזרת לעצמי ? (מבחינה פיזית הכוונה )
בע"ה, עוד באותו יום..אמא_מאושרת

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

מה שלומך?אמא_מאושרת
היה להם מקום אתמול?
ב״ה אחריאנונימי (3)
נתחזק עכשיו מכל הבחינות
לאט לאט
שמחה לשמוע..אמא_מאושרת
היה בסדר?
קחי לך זמן לעכל את הדברים
גם אם הגוף חוזר לתפקד הנפש צריכה להתאושש
חיבוק ענק יקרה
תנוחי תתחזקי
חשוב מאד לתת לעצמך את הזמן גם להתאבלאיזה יום שמח

אל תמהרי לחזור לעצמך מכל בחינה

זה בסדר ועדיף לקחת את הזמן

 

מאחלת הריון בריא ותקין בזמן שמתאים לך

שאלה ** אחרי שעברתי את הגרידא, האחות שאלה אם יש כאביםאנונימי (3)
אמרתי לה שלא
אז היא אמרה שהוא לא ״לא הספיק לשים פיטוצין
מזל שהוא איטי״

האם זה באמת מזל או ש פיטוצין זה משהו חשוב ?
פיטוצין הוא חומר שגורם לצירים. הוא כואב.ציפי כהן
ואין צורך לקחת אותו סתם...
באמת מזל שלא שמו לך.
הוא אמור לעזור לזרז את הלידה. (אני תוהה- למה בגרידה אמורים לשים לך פיטוצין? באיזה שלב??)

מה שלומך?
...אנונימי (3)
שלומי טוב עכשיו הזמן מרפא
וירפא עוד

לגבי בפיטוצין הבנתי שזה מכווץ את הרחם וקראתי קצת עכשיו ראיתי שבדרך כלל נותנים אחכ עירוי של פיטוצין ואופטלגין. אני מקווה שזה לא יאריך לי את הדימום או משהו כזה(אין לי בעיה שיאריך בכמה ימים אבל מפחדת שישאר משהו ברחם)

בנתיים יש דימום ממש חלש חלש כבר כמה ימים
עייפות עייפות עייפות עבר שבוע הפסקתי אתמול אנטיביוטיקה ועיפהאנונימי (3)
היום יותר מהרגיל
מתי יחזור לי הכח
תנוחי. תנוחי. תנוחייי.ציפי כהןאחרונה
את אחרי פרוצדורה קשה וטראומטית לגוף (ולנפש).
זקוקה למנוחה.
הקשיבי לעצמך ולגופך. תני לך זמן.

חיבווווק!
הריוניות אחרי הפלה וצום כיפוראמא_מאושרת

הריוניות אחרי הפלה, איך אתן עם הצום של כיפור?

אני פשוט משקשקת מפחד

אני עם קלקסן, ובצום של ט' באב הרופא שלי פשוט היה חד וחלק עם זה שאני לא צמה

ואז שאלתי רב, והוא אמר לי גם לא לצום

והיה לי ממש קשה לשבור את הצום אבל עשיתי את זה ולא צמתי

 

ועכשיו, התקשרתי למכון פועה (ולא לרב שלנו, לא יודעת למה..) והרב שם אמר שקלקסן זה לא סיבה לא לצום אבל אם יהיו צירים אז לשתות לשיעורים

באמת?? אם יהיו צירים זה כבר יהיה מאוחר מדי.. יואו אני כל כך מפחדת!

ומתפדחת לדבר על זה בכלל עם הרב שלנו, מי חושב לא לצום ביום כיפור?

מצד שני, עד שההריון הזה הגיע.. ועד שהוא החזיק.. ואני כל כך כל כך רוצה אותו

 

אני לא יודעת מה לעשות

אם אי שואלת את הרופא שלי הוא יהיה דיי נחרץ על זה שאני לא צמה

מצד שני הוא לא בדיוק תלמיד חכם או רב פוסק..

וכבר שאלתי רב

אבל אני מפחדת

 

אוף

שאלת את הרב עם המידע האישי שלך?אנונימי (2)
לפעמים יש הוראות לפי מצבך האישי, כדאי כן לשאול ולפרט בדיוק את כל מצבך...
בכל מקרה כדאי כבר מעכשיו לשתות ובמהלך הצום לשכב כמה שיותר...
תודה על התגובה..אמא_מאושרת
לשכב אצלי דווקא מרע את הצום מהנסיון שלי, לא יודעת איך להסביר את זה..
יכולה לישון עד מאוחר בבוקר אבל אחרי שאני קמה לא יכולה לחזור לישון, אחרת אני מתעוררת על הפנים..
לא יודעת כמה זה תופס- דיברתי עם הרופא שלי, שהתנגד נחרצות לצום של יותר משמונה שעות. ואז דיברתי עם הרב שלנו. והוא אמר לי לשתות לשיעורים, שתיה מתוקה.
אני מקווה שלא להרגיש בעיות אצל העובר ולצלוח את הצום במלואו, אבל עצם הענין שיש לי אישור לשבור את הצום עם שיעורים ברגע שאני צריכה ממש הוריד לי סלע מהלב. כבר ראיתי איך בשבילי בבית הכנסת ואני בבית עם הילדים מרגישה לא טוב אני צריכה ללכת לחפש פוסק שיגידו לי מה עושים אם אני מרגישה שאני מסכנת את העובר.
יודעת שמה שעשיתי זה לא לגמרי תקין. תכלס הייתי צריכה לכתחילה לדבר עם הרופא ואז לבוא עם המידע הזה לרב.
בע"ה שלא אצטרך לשבור את הצום..
טוב שבסופו של דבר הקשבת לעצמך. טוב ששאלת.ציפי כהן
היית צריכה לשאול באמת את הרופא שלך, ועם תשובתו לגשת לרב.
וכך לעשות.
כי זו משימתך עכשיו. לשמור על עצמך מבפנים או מבחוץ. נפשית ופיזית.
לשמור על עוברך.

אספר לך שבהריון שלי שלאחר האבדן,
הריון לו חיכיתי כ-5 שנים לאחר הלידה השקטה- אכלתי. כרגיל. ביום כיפור.
כן, זה מה שהיה, כי זה מה שהרופא אמר. הוא אמר שאני בהריון בסיכון גבוה, וההנחיה היא זו.
לקחתי קלקסן ואספירין,
אבל זה ממש לא היה קשור לכך שהרופא אמר מה שאמר...

גם אצלך,
קלקסן אינו הסיבה.
הסיבה היא מצבך הרפואי המיוחד, הריון בסיכון גבוה, עם עבר של הפלה וסיבוך.
לרופא יש את סיבותיו, והוא האחראי עלייך מבחינה רפואית.
הרב משלים את האמירה של הרופא- ודואג שההמלצה של הרופא תתאים למה שאפשר להתיר.

ההיתר שלו מתאים למצבך,
ואני ממליצה לך לעשות מה שהכי מתאים עבורך בהקשר הזה, ולהרגיש את עצמך.

המשך תקין-תקין.
שיהא יום כיפור מועיל.
תודה ציפי!אמא_מאושרת

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

תודה לך יקרה... על מילותייך בעבר וגם היום.ציפי כהן
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ט' בתשרי תשע"ט 11:28
תמיד נעים לשמוע (לקרוא) שזה מועיל וטוב.

בנוגע לסיפור שלי...
זה אכן היה מסע ארוך מאוד.
וקשה מאוד.
והוא העביר אותי אינספור נסיונות, מהקצה אל הקצה.
החל בהחלמה פיזית ונפשית מהטראומה הקשה,
עבור אל המתנה ארוכה, המשך באמירות שונות של רופאים על כך שלא אוכל להרות עוד...
חיפוש אופציה בכל זאת להביא עוד ילד לעולם... ומציאת רופא שיסכים ללוות אותי
/>כלה בהריון מאוד מורכב וקשה
בו הייתי בשמירת הריון מתחילה ועד סוף
עם תרופות ועם מעקבים של שני רופאים גדולים.
הרבה מתח וחרדה,
והרבה מאוד עבודה נפשית פנימית עמוקה.

כל מה שאני ממליצה עליו ואומרת שיכול לעזור- עברתי על עצמי קודם...
אז כן. בודאי שאני מבינה.

ובכל זאת, כל אחת מאיתנו שונה- הן במבנה הנפשי, בחוויות עבר והווה, והן בדברים בהם היא נעזרת.
מציעה לא להשוות אלא לעבור את הנסיון שלך בצורה שהכי תיטיב עימך. ואם ההשוואה או הלימוד מאחרות עוזרים לך ומקלים עלייך- את מוזמנת להקל על עצמך בעזרת הנסיון שלי.

מחבקת אותך!! ומאחלת לך שלווה פנימית.
חוויה של מה שעכשיו- הריון תקין וטוב עם עובר מתוק שממשיך לגדול,
והרבה תקווה ושמחה בלב.
וכן, גם פחדים וחרדות הם חלק מהחוויה הזו, מאחלת שתקבלי אותם כחלק מצמיחה וגדילה שלך ושל עוברך ושל כל מי שסביבך.
אתם גדלים.
הכוחות שלכם גדלים.
ואתם תהיו גדולים יותר אחרי ההריון הזה.

הילדה שלי היום בת כמעט 4. היא מדהימההה. היא המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל לאחר האבדן ההוא.
אולי זה גם נותן לך תקוה?

מאחלת טוב טוב

גמר טוב.
מה איתך? איך עבר הצום? (יוזכר הריון בסיכון)אנונימי (3)
אני לא מגיבה קבועה פה בכלל אבל לעיתים נדירות נכנסת.
רק לגבי מכון פוע"ה, לא בקטע לזלזל בהם או משהו, אבל אני לפני חודש הייתי עם דימום מהמטומה ברחם ובמכון פועה הרב שאיתו דיברתי (אחרי שבוקר שלם ניסיתי להשיג שם מישהו) שאל שתי שאלות וישר קבע שזה אוסר.
לא הייתי רגועה בכלל בכלל, התייעצתי עם רב אחר שגם שאל אותי שאלות לגבי הדימום והכמות ומשך הזמן, ואמר שזה לא אוסר וכל עוד לא אמרנו בפירוש שאנחנו אסורים אז לא אסרנו את עצמינו (התנהגנו בהרחקות אבל לא אמרנו בפירוש).
אז עם כל הכבוד למכון פוע"ה, הרושם שלי זה שהם מחמירים. וחבל. כי יש עוד טווח רחב של דעות בהלכה.


ובאופן אישי, אני עם אספירין וקלקלסן ושתיתי לשיעורים מהבוקר.
לא לוקחת סיכון לגבי הבריאות שלי ושל העובר.


(אם תרצי אזדהה מולך באישי)
לגבי התייעצות עם רב (לא רוצה לנצלש)איזה יום שמח

אין כמו להתייעץ עם רב שמכיר אותך ואת ההיסטוריה שלך

יצא לי שכמה פעמים קיבלתי היתרים על דברים בגלל המצב שלי ובזכות שהרב הכיר את הסיפור ואני יודעת שרבנים אחרים מבלי לדעת היו אוסרים..

 

תודה על ההתעניינות!אמא_מאושרת
האמת היא שמה שנוח במכון פועה זה שהם לא מכירים אותך, פחות נעים לי לספר דברים כאלה לרב שמכיר אותי את ההורים שלי את האחים שלי בעלי והילדים..
אבל את צודקת..

אמרתי שאם אני מרגישה מעט לא טוב אני מתחילה שיעורים. וב"ה הצום עבר בקלות ממש, לא הרגשתי צורך..
אפילו בצאת הצום הרגשתי שאני יכולה למשוך עוד קצת

אני מבינה אותך לגמרי, האמת היא שכל הצום חשבתי אם אני עושה את הדבר הנכון כשאני צמה, וקיוויתי לא להצטער על זה אחר כך. (הרופא שלי התנגד לזה בכל תוקף..)
אבל ב"ה הרגשתי טוב..

ובקשר למכון פועה נראה לי שאת צודקת. הרב שלנו אפילו הסכים לי לאכול לשיעורים. הוא פשוט לא מתווכח עם חוות דעת רפואית..
אני לא ממש מבינה איך הם לוקחים על עצמם את האחריות שמשהו ח"ו יקרה. אבל התשובה הנחרצת של הרב שם גרמה לי לא לעשות שיעורים כל זמן שאני מרגישה בסדר..
שמחה לשמוע!אנונימי (4)
העיקר שיהיה בבריאות ❤
שימו לב שגם יום אחרי הצום יש לשתות ולאכול בכמות רבהציפי כהןאחרונה
כדי להשלים חוסרים!
שימו לב לצרכים שלכן גם בימים שלאחר הצום. זה משמעותי.

שמחה שעבר בטוב. שימשיך טוב!
חמות שמחטטתאנונימי (פותח)

בס"ד

 

איך מפסיקים את זה???

לא מסוגלת יותר!!

כבר קרה שבין הילד הראשון לשני יצא לה משפט בסגנון "אני מקווה שהיא לא בהריון" (היה לפני ההריון השני) התגובה המיידית הייתה שזה לא עיניינה וזו החלטה שלנו כזוג (בצורה הכי עדינה) והיא נעלבה כי ברור שזה עיניינה (לא הבנתי למה..)

ועכשיו היא שואלת "נו.. מתי יהיה עוד ילד?" ואין לי כוח לזה כבר, עברתי הפלה לא מזמן וזה פשוט לא מעיק!

מתלבטת אם לענות לה (ממש לוחצת) משהו בסגנון של - זו החלטה של שנינו לבד ואם נרצה לשתף אותך ביחסים בינינו נעשה את זה....

או- ידעתי שיש שלושה שותפים באדם, לא ידעתי שהוסיפו עוד אחד

 

סלחיה אם כותבת בציניות, הגיעו מים עד נפש

 

אוי מכירה מקרוב😓אנונימי (3)
אולי כדאי שבעלך ישב איתה לשיחה רגועה ויסביר לה שקשה לך עם ההתערבות שלה.. ושיוסיף כמובן שהוא יודע שזה מדאגה וכו לעשות לה הרגשה טובה..יכולה להגיד לך מנסיון שזה עוזר קצת..
אצלי הייתה הפלה ביום של החתונה של גיסי.. כמובן שסיפרנו לה(בעלי רצה..) אבל לא לקחנו בחשבון שיגיע תור של מנחמים בעקבותיה..
ביםרה לכל
*סיפרה לכל העולם בערך..אנונימי (3)
לא יעזור...אנונימי (פותח)

בכללי היא אחת שחושבת שהיא צריכה לחנך אותנו עדיין ושאנחנו לא בוגרים מספיק ולא מבינה שהיא צריכה לשחרר

ואיפה חמיך בתמונה? לא יעזור לערב אותו??אמא לנסיך קטן
הוא כבר לא איתנואנונימי (פותח)
תגידי להאמא_מאושרת
שיש דברים, שרק השם יודע
שתשאל אותו אם היא רוצה

סתם, אין לי באמת רעיונות למה להגיד לה
רק חיבוק ענק, וכל הכבוד שאת ככה סבלנית. אצלי זה היה מתפרץ.
ובעיקרון, חושבת שזה תפקידו של בעלך להעמיד אותה במקום. אם לא הולך בדרך אחת אז בדרך אחרת.
חבל שאין על זה דיני צניעות או משהו, זה היה חוסך כל כך הרבה עוגמות נפש..
נשמע שאתם מתמודדים עם אמא שאינה יודעת גבולותציפי כהן
שרוצה שליטה מלאה ואינה רואה אתכם כלל.
אין ברירה אלא להיות מאוד החלטיים וחד משמעיים, שניכם, ולהציב גבול שוב ושוב.
שמרו על הגבולות שלכם.
ואם אמירות קצת בוטות יותר עוזרות מאמירות עדינות- אולי אפשר לחשוב לומר גם אותן.

ככלל, אני בעד שהבעל יהיה אחראי על העמדת הגבולות מול אמו. אך יכול להיות שגם את תצטרכי לעשות זאת. העיקר שתהיו יחד בזה, ושהנושא לא יגרום לכם לפירטד ביניכם.
שתפו פעולה את והאיש שלך, היו ברורים וחד משמעיים, ופעלו יחד.

חיבוקים!! נשמע קשה.
כ"כ קשהרק שאלה ליאחרונה
להיות במצב כזה, זה באמת לא פשוט...
מאחלת לך שה' ישלח לך ולבעלך את המילים הנכונות כל פעם מחדש.
אבל, אני רוצה להגיד משהו שחייבים לשים לב אליו - אנחנו מחוייבים בכיבוד הורים! לא משנה מה הם עשו לי, גם אם זה הכי נורא בעולם- אנחנו מחוייבים לכבד אותם!
מבחינה הלכתית יבשה את לא חייבת בכבוד ההורים של בעלך, אך כמובן שיש רוח ההלכה, טקט וכו'...
אז כן, צריך להגיד דברים בצורה תקיפה, אך להיזהר מאוד מאוד.
בהצלחה יקרה!
נכון זה מוזר (יוזכר הריון)אמא_מאושרת

אני בשבוע 20. תכף 21. ב"ה הריון תקין, אבל אחרי שתי הפלות

בשלושת ההריונות שקדמו להפלות חייתי ונשמתי את הפורום של "הריון ולידה"

ועכשיו.. כף רגלי עוד לא דרכה שם

מפחדת להיכנס לשם. גם כשצריכה להתייעץ הולכת לחפש תשובות במקומות אחרים.

וגם מרגישה קצת לא קשורה לבנות ששם, כאילו אני בהריון הזה ממקום אחר, קצת אפל יותר אולי? חושש יותר? מפחדת להתחבר להריון, להכיר בעובדה? לא יודעת..

 

 

(תכלס מהפחד אפילו עוד לא סיפרתי על ההריון הזה לאחים שלי)

 

סתם, הזוי..

 

זה דווקא ממש מובןתחיה דולה

אפשר ממש להבין את התחושה הזאת.
החוויה של ההריון יכולה להיות ממש אחרת אחרי שעברת הפלות. 
נראה לי נורמלי למדי  

תודה אמא_מאושרת

קצת מבאס, סוג של תמימות שהלכה לאיבוד..

 

תודה על התגובה, ועל הלגיטימציה. עוזר להרגיש נורמלית

חיבוק <3תחיה דולה


נורמלית לגמרי..ישועת ה' כהרף

כאילו התמימות נעלמה..

פעם כשראיתי בדיקת הריון ביתית חיובית היה לי ברור שיוצא אחרי 9 חודשים תינוק..

ופתאום זה לא.. יכול להיות שכן.. יכול להיות שלא.. בכל שלב של ההיריון..

הגעתי למצב שאני לא הולכת למשפחה לשבתות ומפחדת לצאת מהבית בכדי שלא יראו שאני בהריון..

הבן שלי היה מאושפז וחמי וחמותי הגיעו לבקר בלי הודעה.. ממש נלחצתי וכל מה שהיה לי בראש זה שאולי הם יראו שאני בהריון..

שיגעון אמיתי..

הגיוני מאוד. הריון לאחר אובדן זה משהו אחר.ציפי כהן

אכן, התמימות כבר לא שם... 

מי שחווה הריון לאחר אבדן חווה את הפחדים. היא כבר מבינה שלא כל הריון מסתיים בטוב כפי שחשבה קודם. המקרים שקרו בעבר יושבים בפנים, ואכן לפעמים קשה לדבר על הריון עם נשיםן שלא עברו אבדן הריון. זו תפיסה אחרת...

 

הייתי אומרת שאבדן התמימות הזה- הוא כואב, והוא גם תורם. את יותר מודעת.

נסי להיות רגועה (במגוון דרכים, ולא תמיד מצליחים אבל זו עבודה פנימית עמוקה...), ולהתמודד עם ההריון בשמחה. כמה שניתן. רוב ההריונות מסתיימים בידיים מלאות, זכרי זאת. 

 

חיבוקים!

 

וכמובן את מוזמנת לבטא פה את חששותייך. אנחנו פה איתך. מבינות לעומק.

 

שנה מלאה ומתמלאת, ושיסתיים ההריון בטוב מאוד, בריאות לך ולתינוק, שמחה ונחת!

 

ציפי

השאלה שלי מתי לומר לגדולים..ישועת ה' כהרף

הגדולה שלי בת 10.5 וכבר יש לי ממש בטן..

כל מי שרואה אותי מבין..

איך אפשר לומר להם כשלא בטוח שזה ייגמר בתינוק?!

אני ממש בקונפליקט..

יכול לשתף אותךשיעור באמונה
אצלי הילדים הודיעו לי שאני בהריון (ראו בטן בחודש שני!) בסוף אכן אישרתי להם, אחרי כמה שבועות שהם צודקים. אבל אמרתי להם שהתינוק ממש ממש קטן (הדגמתי עם הידיים) ויקח הרבה זמן עד שיגדל.

בסוף עברתי הפלה בחודש חמישי, כמובן שהיה צריך לספר להם על זה.. ואמרנו להם שהתינוק לא הצליח לגדול. הם אומנם שאלו שאלות כמו מה עושים איתו ואיך מוצאים אותו ולא אי אפשר להשאיר אותו וכו'... אבל הם קיבלו את זה.

(בגילאי 6, 5, כמעט 4 , ושנתיים)
שאלה טובה שאלת, ויש להפריד בה לכמה גורמים.ציפי כהן

1- האם כבר הסתיים ההריון, ואת חושבת איך להודיע להם? או שאת חוששת כל כך שיסתיים בעתיד, ועל כן את חושבת איך לומר? אלה שני דברים שונים.

 

הפחדים שלך הם שלך, את חוששת שההריון לא יסתיים בטוב בגלל העבר ובגלל שאת אינך כבר תמימה, אך הם עודם תמימים ומן הראוי שכל עוד ההריון נמשך- שלא ייחשפו לפחדייך. רוב ההריונות כן מסתיימים בטוב. אין צורך להפיל עליהם את הסטטיסטיקה העגומה של הריונות שאינם מסתיימים טוב- לפני הזמן.

לכן, אם את עודך בהריון, ורק מלאה פחדים- טפלי בעצמך ובפחדייך ואת האמירות הבריאות והשמחות השאירי לדיבור עם ילדייך. רוב העולם אכן בריא ותקין, אחד מכל 4 הריונות יסתיים בהפלה, והסטטיסטיקה יורדת ככל שההריון נמשך. עדיין רוב ההריונות מסתיימים טוב.

 

אם ההריון נפסק או עומד להפסיק, וישנה התלבטות איך לומר לילדים זאת- זה כבר עניין נפרד.

 

2- גיל הילדים.

לכל גיל יש תפיסת מוות אחרת. גילאים קטנים תופסים את המוות כדבר הפיך, לאט לאט כשגדלים המוות נתפס כיותר ממשי, כהיעלמות שלא תשוב, כדבר סופי ולכן גם עצוב.

ילדה בת 10 בוודאי כבר יודעת שהמוות אינו דבר הפיך. 

 

נוסף על כך, ילדים נוטים לקחת על עצמם אשמה כשקורה משהו רע (למשל, קפצתי על הבטן של אמא ולכן היתה הפלה, או- חיבקתי את אמא חזק מדי, או- לא נתתי לאמא מספיק נשיקות, או - חשבתי מחשבות רעות ולכן היתה הפלה...)

 

לכן, כשמדברים על מות העובר ועל ההפלה יש לשים לב לשני הפרמטרים. 

1- בן כמה הילד ומה רמת ההבנה שלו

2- מה הוא שואל, והאם הוא מאשים את עצמו על כך?

 

לרוב, אני ממליצה פשוט לספר לילד שישנם הריונות שבהם התינוק לא צומח בבטן ולכן ההריון נפסק. 

 

כשקרתה לי הלידה השקטה (חודש שישי)- הילדים היו בני 4, 2.5 וסיפרתי להם שכששותלים שתיל באדמה- לפעמים הוא צומח ולפעמים לא. כך גם תינוק- לפעמים הוא צומח בבטן ולפעמים לא. וזה לא תלוי בנו. התינוק שלנו לא צמח, ולכן אנחנו עצובים מאוד. ואנו מתפללים לה' שיצמיח לנו תינוק חדש שיצמח ויגדל עד הסוף.

בהריון שלאחר האבדן (כבר עברו 5 שנים מהלידה השקטה והילדים גדלו)- השיח היה כבר יותר על האפשרות שהתינוק ימות בבטן (לא דיברנו על שתיל שצומח, כי השלב שלהם כבר היה כזה שניתן היה לשוחח על מוות). דיברנו על הפחד ששוב התינוק ימות, ועל התפילה והתקווה שהוא לא ימות ויישאר בחיים עד הסוף הטוב. ודיברנו על כל המאמצים, הבדיקות והתרופות שאמא לוקחת על מנת שיסתיים בשלום (ואכן הסתיים בשלום ובטוב ).

 

אני ממליצה בשיחה עם הילדים- להקפיד על כמה דברים:

1- לדבר באופן פשוט. 

2- לומר רגשות. להדגים להם שזה בסדר להרגיש. "אני עצובה שהפסיק ההריון" / "אני מאוכזבת" / "הייתי רוצה שימשיך עד הסוף וזה כואב". ולשאול אותם מה הם מרגישים. (כמובן, לא להפיל עליהם את כל כובד הרגשות שלך אלא להיות מודעת לנתינת ביטוי לרגש, ולגיטימציה, לצד היכולת לשאת את הרגשות שלהם)

3- להקשיב מה הם שואלים. ולענות למה שהם שאלו. לא להוסיף פרטים מעבר. 

 

 

שנה טובה יקירתי.

מקווה שהכל בסדר...

שנה טובה!ישועת ה' כהרף

תודה על התגובה המושקעת..

אני עכשיו בהריון אחרי הפלה (פעם ראשונה שאני אומרת שאני בהריון.. כששואלים אני מגיבה בחיוב בלי לומר את השם המפורש).. הילדים לא היו מודעים להפלה. זה היה בשלב מוקדם יחסית ואמרנו להם שאני לא מרגישה טוב, כואבת לי הבטן, שיש לי וירוס שלשולים (הייתי הרבה בשירותים..) וכדומה..

הגדולה יודעת שיש אפשרות כזו שהריון לא נגמר בתינוק.. חברה שלה שיתפה אותה לפני הרבה זמן שאמא שלה עברה הפלה.. אז דיברנו על זה מספר פעמים..

ב"ה, הבדיקות יוצאות תקינות וההריון מתקדם (עוד מעט מתחילה חמישי).. אני פתוחה לכל תסריט שיכול לקרות.. מתפללת לה' שייגמר בתינוק אך חוששת עדיין לדמיין את זה קורה.. משתדלת לעסוק בהודיה לה' על מה שיש ועל מה שנתן לי עד עכשיו (שזה ממש המון).

מצד אחד מחכה שהם ישאלו (הקטנות שלי בנות 4.5 ו-3 כבר יודעות.. שאלו במפורש לפני שבועיים בערך.. ומדברות על זה אך הגדולים ממש לא ב"כדור".. אחת מהן מרביצה לתינוק והשנייה מלטפת..) ומצד שני חוששת שיגלו מאחרים (חברות של הבת שלי יכולות להבין לבד אם יראו אותי.. הבת שלי פשוט תמימה מאוד ולא מבחינה בדברים האלו)..

מבולבל..

תודה ציפי יקרה!אמא_מאושרת
מעודדת ומרגיעה כמו תמיד
ותודה על הברכות, אמן לכל נשות הפורום, ולכל המצפות!
ממש נורמליחמניה
אני זוכרת שלא רציתי לספר בעבודה אפילו שיש חוק
ולא רציתי לספר לחברות
ולא להורים ולא לאחים
שאף אחד לא ידע..

גם את מין העובר לא רצינו לדעת, ובאמת לא ידענו עד הלידה.

כמו שכתבת, לא רציתי להתחבר. אפילו ללטף את הבטן לא העזתי עד חודש 9
חששתי כל כך, שהחזקתי את ההריון כ"כ חזק שבסוף ילדתי בשבוע 41

בסוף סיפרתי בהדרגה לכולם
בעבודה ידעו שעברתי 2 הפסקות הריון אז ממש שמחו ולא היה אכפת להם שזה היה טיפה מאוחר (שבוע 23)

גם לאחים סיפרתי בערך בשבוע הזה,
ולילדים סיפרתי רק לקראת 27
כשכולם כבר ידעו ולא רציתי שיגלו מאחרים..

מה שכתבת לגבי 'הריון ולידה' , גם אני לא מצאתי שם "בית" לפחות לא בהתחלה, הייתי בפורום של תפוז 'הריון לאחר אובדן' ושם היה לי יותר נח לקטר ולהתלונן, ולפרוס את החששות והפחדים.
יותר מאוחר כשכבר הרגשתי יותר בטוחה בהריון חזרתי גם ל'הריון ולידה'.

שיהיה הריון ארוך ומשעמם וסופו בידיים מלאות
תודה!אמא_מאושרת
וואוו, לא הצלחתי להגיע לשבועות כמו אצלך..
האמת היא שבחג האחים שמו לב, וכולם איחלו בשעה טובה.
קצת הקלה שהם יודעים, היה לי קשה להסתיר.. בדרכ הם יודעים איזה חודשיים קודם והפעם רק בחודש חמישי..
בע"ה, מקווה שיעבור בלי הפתעות בדרך
בסופו של דבר כמה שאנחנו חוששות לשתף-ציפי כהן
באמת זה מקל שהאחים או החברים יודעים...
משהו בהסתרה מאוד מעיק ומקשה.
והופך את ההתמודדות ליותר לבדית.

מציעה לאפשר לעצמך חיבוק והתמודדות של יחד.
גם עם הקושי וגם עם השמחה.
זה מחזק.

חיבוקים! כמובן אנחנו ממשיכות לצעוד איתך.

שנה מעולה!
תודה ציפי יקרהאמא_מאושרתאחרונה
האמת היא שעל ההפלות הם לא יודעים
אז ההתמודדות היא עדיין דיי לבד
ההרגשה היא שגם אם הם ידעו הם לא יבינו, מקסימום ירחמו עליי. ולא בא לי. אז אני כרגע לא מספרת.
אבל אכן יש משהו כייפי בלחלוק את השמחה הזאת עם הסובבים אותי
למרות שנראה לי שאני לא אהיה באמת בטוחה בהריון הזה עד שהתינוק לא יהיה לי בידיים. בע"ה.

שנה מצוינת יקרה, תודה על המקום!
צריכה הרגעה...bula

אני אחרי לידה שקטה בשבוע 22

עברו 4 חודשים מאז..

ובנתיים לפני חודש הריון כימי

ולפני שבוע גיליתי שוב הריון

 

אני מרגישה באיזה רכבת הרים ריגשית

מה קורה פה..

כמה הריונות ברוך ה'!

אמרו לי שהגוף פורה אחרי הפלה

אבל לא ידעתי כמה!!

(אפילו שהשתמשנו כמעט תמיד בשקפים..

כדי לתת לי קצת זמו להתאושש)

 

ועכשיו אני משקשקת

כבר לא יודעת מה יהיה

וצריכה אומץ וכח להאמין שיהיה טוב

איך עוברים את זה בשלום?

לאט לאטחמניה
לא לחשוב יותר מידי קדימה,
לקחת כל יום בנפרד.

לנשום עמוק, לעצום עיניים ולחשוב שיהיה טוב, גם אם קשה להאמין.

לעבד את הכאב מהאובדן שהיה, אם זה בטיפול או בשיחות עם חברה/בת משפחה

חיבוקים
^^^אמא_מאושרת
כל יום בפני עצמו
והמון תפילות
לגמרי רכבת הרים רגשית.. חיבוק ענק יקרה.
בע"ה, בשורות טובות!
הריון לאחר אבדן- אכן מלא בחששות ופחדים גדולים.ציפי כהןאחרונה
צר לי מאוד על האבדן שלך.
מסתבר שאינך תמימה כבר ועתה ההריון אכן מלווה בפחדים וחששות גדולים.

אנו כאן כדי לתמוך ולתת תקוה, כתף תומכת וכתובת לבכות לה אם צריך.
קחי נשימה, היי עם מה שעכשיו. כפי שכתבו לך כבר, עוזר לחלק את ההריון למנות קטנות. כל פעם להיות ביום הזה. לעבור אותו.
חהתמקד במחשבות חיוביות. בנשימות.
לעשות לעצמך טוב.
לדמיין חיובי.
ואם את חשה צורך- להיתמך במטפלת שתעזור לך לעבור את זה יחד, בשלום. פיזית ורגשית.

מחבקת!!! ומבינה אותך מאוד.
תפילת ראש השנהאנונימי (פותח)
עוברת ליד בית הכנסת בדיוק בזמן ששרים '' מי יחיה ומי ימות'' וחושבת עליו, על העובר שלי שכל כך שמחתי והתרגשתי לקראתו והוא כבר לא אצלי.
וקשה לי, קשה לי כל כך להיכנס לבית הכנסת ולראות את כל התינוקות וכל ההריוניות שמסתובבות שם כשאצלי בבטן יש חלל ריק וכואב ובלב יש פצע פתוח ומדמם.
ואני מנסה לחבק את החיים בשתי ידיים ולהודות על שני המתוקים שיש לי אבל הצביטה הזו לא מרפה והגרון נחנק ואין אוויר וכשמישהי מתסכלת 'בדיסקרטיות' על הבטן אני מתכווצת ומנסה להיעלם ורק מתפללת שלא יהיו עוד נשים שיעברו את מה שאני עוברת.
וואו כמה כאב!שלולית
שולחת לך חיבוק גדול!
וואו, כואב..הילושש

שתדעי רק שמחות ובשורות טובות השנה.. 

 

חיבוק!

אמא_מאושרת
חיבוק ענק
ושבע"ה השנה הזאת תביא איתה הריון בריא וגדול ומזור לכל המכאובים.
והלואי שנזכה כולנו להפסיק להסתכל אחת לשניה על הבטן או לדחוף את האף למקומות לא לנו. מכירה את זה כל כך..
כואב. גם תחושות הצביטה של התינוקות הרביםציפי כהןאחרונה
גם תחושות הכאב על האין הגדול
גם תחושות הכעס על המבטים המחטטים
וגם התפילה להתמלאות הבטן והלב, במקום החללים הללו שנפערו בהם.

חיבוק יקרה.
איתך.
טוב אז .. שוב פעם :/מצפה +
הפלה שנייה אחרי 4 חודשים מההפלה הקודמת
סיוט סיוט סיוט !!!

התחיל בשבוע 6 הפרשות חומות עדינות , בדיקת רופאה ראתה שק שגדל מהבדיקה הקודמת וחלמון עוברי אמרה שהצוואר סגור והכל נראה תקין

וביום אחרי בשעה 5 לפנות בוקר בניגוב מלא מלא גושים ועד עכשו ממשיך לצאת(התחיל אתמול)

מה עושים מכאן ?
עוד לא הייתי בבדיקת רופאה , יש לי שבוע הבא עברתי בין קופות ומעדיםה ללכת כבר לחדשה כי הרופאת נשים שלי סיוט מתהלך !!

מה עושים ???
יודעת שהכל מאת ה' וזה רק ניסיון תודה לאל
אודה לתשובות
באיזה שבוע את?מצפה להריון
כדאי ללכת למיון לראות שהכל יוצא ולא נשאר שאריות
מאוד מסוכן לעבור הפלה בבית ולא לבדוק מהחשש לאיבוד דם
בשורות טובות ורפואה שלמה
דברי עם המוקד אחיות..אמא_מאושרת
הם יפנו אותך למיון

ומול הרופאה שלך- תתעקשי תתעקשי תתעקשי על בדיקת קרישיות!
ואם היא לא נותנת לכי לרופא אחר, ועוד אחד, ועוד.
הקופ"ח מתקמצנת על הבדיקה, אבל זה יוריד את הסיכוי להפעלה חוזרת. אל תוותרי!

וחיבוק ענק יקרה, שיעבור בקלות
יקירה, אני כה מצטערת לשמוע על עוד הפלה. באמת סיוט!!!ציפי כהן

אני מקוה שאכן פנית למוקד אחיות או למיון כפי שהבנות כתבו לך.

ומה שלומך כעת?

 

לגבי הרופאה- אין צורך הישאר במקום שפוגע בך או מתייחס אלייך שלא כראוי. החליפי רופאה. לכי לחדשה.

 

נשמח לשמוע מה שלומך!

 

שתהיה שבת טובה כמה שאפשר.

יקרה ייתכן וזה לא הפלה..אל תספידי..מצפה לילד
היית בבדיקת רום? מה שלומך??
היי, מה שלומך?אמא_מאושרתאחרונה
גרידהאנונימי (פותח)
אני אמורה לעבור גרידה ביום שלישי
אהיה כאילו בשבוע 12 עם עובר (או"משהו מיקרוסקופי" כמו שהרופא הגדיר) שמתאים לשבוע 6.
שאלותיי:
1. למה לצפות מבחינת הדימום שאחרי? להצטייד בפדים של אחרי לידה או שהרגילים מספיקים?
2. אני אמורה לקחת ציטוטק כשלוש שעות לפני השעה של הגרידה, אחד לבלוע עם מים ואחד מתחת ללשון, זה מר? מלחיץ אותי הקטע של מתחת ללשון וגם אם הגרידה בשמונה בבוקר אני אמורה לקום בחמש ולקחת את הכדור?
בהמשך יהיו לי עוד שאלות מן הסתם.
אל תתפלאו על שוויון הנפש, אני כבר אחרי הכעס והאכזבה.
נראה לי שאת הכדורים יתנו לך באישפוז יום..אמא לנסיך קטן
לי נתנו שם. וזה חא היה שלוש שעות תוך שעה וחצי כבר התחילו את הגרידה..
בשורות טובות!
הכדורים כבר אצלי ואמרו לי לקחת בביתאנונימי (פותח)
אז בעיקרון את לא צריכה לקום בחמש כדייאמא לנסיך קטן
לשתות אותם.. את רק מגיעה בשמונה ולוקח זמן עד שמקבלים ומתחילין את הפרוצדורה אבל אל תקחי סיכונים.. תשתי ומקסימום תחזרי לישון. אבל ממש מוזר למה נתנו לך אותם שלוש שעות לפני הגרידה? זה עושה דימומים מאסיביים ממש.. יש מצב שטמרו לך שמנסים לך הפלה טבעית?
לא, מזה בדיוק ניסיתי להמנעאנונימי (פותח)
הרופא נתן אופציה של כדורים מול גרידה ומיד הלכתי על הגרידה והוא הסכים איתי. באמת לא הבנתי למה הכדורים ולא בא לי בכלל להתחיל לדמם לפני
ציטוטק*אורחת

אני לא זוכרת שהציטוטק היה עם טעם רע, נראה לי שהיה לגמרי בסדר.

נדמה לי ששמו לי כדור אחד בנרתיק, וכדור אחד מתחת ללשון, בלי לבלוע.

 

קצת מוזר לי שנתנו לך גם ציטוטק וגם מתכננים יש אח"כ גרידה, בד"כ ציטוטק זה כדי שתהיה "גרידה טבעית" והכל יצא לבד, ולא תצטרכי גרידה בהרדמה מלאה. אז לגבי השלוש שעות לפני - ממש לא ברור לי, אולי לא הבנת נכון.

 

כעקרון, ציטוטק זה כדור מאוד-מאוד-מאוד חזק, לי הוא גרם רעד מאוד חזק בכל הגוף, צמרמורות חזקות, קור מאוד גדול בגוף. זה התחיל כחצי שעה לאחר שלקחתי את הכדור, ונמשך כמה שעות בודדות.

התוצאה של הציטוטק זה דימום מאוד-מאוד מסיבי, המון גושים וקרישי דם וסתם דם. המון. אבל אחרי שסיימתי עם כל הפרוצדורה (נניח - 4 שעות), הדימום חזר להיות כמו מחזור רגיל.

 

בעז"ה שיעבור בקלות ובמהירות.

 

נראה לי שהבנתי נכוןאנונימי (פותח)
גם בעלי היה ווידאנו כמה פעמים כל הוראה
מה שכן זה לא אמור להספיק לגרום לדימום אלא רק לריכוך של האזור.
נראה שכל אחת מקבלת הוראה שונה וזה כבר מבלבל.
תודה על המענה בכל אופן מקווה שיעבור בשלום
כן.. כנראה תלוי באיזה בית חולים..אמא לנסיך קטן
בכל אופן כל אחת מגיבה לציטוטק בצורה שונה. יש כאלו שזה עושה להן קור ברמה קיצונית וצמרמורות.. לי זה לא עשה כלום חוץ מדימום. ייתכן גם שאם תקחי כמו שהרופאים אמרו לך תיכנסי ראשונה וזה יחסוך לך לפחות את ההמתנה..
חיבוק.. שיעבור בקלות!אנונימי (3)
הם אומרים לקחת מראש את הציטוטק כדי שתגיעי מוכנה ולא תתעכבי באשפוז סתם, לי אמרו שעתיים. (יכול להיות שזה שונה כי עוד לא ילדת או סתם כי זה במקום אחר..)
מנסיון שלי כדאי לקחת בחשבון את ההרגשה אחכ, אני לא הייתי במצב שיכלתי לסוע, הכרתי את זה ולכן לא לקחתי מראש. פחות מחצי שעה אחרי כבר שכבתי עם צמרמורות ורעידות ממש חזקות ארבעים דקות בלי הפסקה כמעט. כאבי בטן (יכול להיות כמו צירים), בחילות, והתרוקנות כמו לפני לידה... דימום לא היה לי אף פעם עד שנכנסתי לגרידה.
וואי נשמע מלחיץ ממשאנונימי (פותח)
אני לא מבינה למה הם לא הכינו אותי קודם
יקירה, אסביר לך (ולכולן) כמה דברים.ציפי כהן

1- לכל אישה הגוף שלה, והשפעות שונות של הכדור. ישנן נשים שזה משפיע עליהן כך וישנן נשים שמשפיע אחרת. גם אצל אותה אישה- יכול להיות שפעם אחת הציטוטק ישפיע טוב פעם אחת, ולא טוב פעם אחרת... זה מאוד שונה- מצב הגוף, הגיל, מצב הנפש ועוד דברים. לכן, סיפורים שונים של נשים שונות אינם יכולים לספר לך על הגוף שלך. תדעי איך ישפיע הכדור רק כאשר... הוא ישפיע עלייך.

 

2- בכל בית חולים ישנם מנהגים אחרים. ישנם בית חולים שמכניסים לגרידה ללא ציטוטק, ישנם שמבקשים ציטוטק כדי לרכך קודם ולגרום לצירים ופתיחה, ובכך להקל על ביצוע הגרידה. זה תלוי גם בשלב ההריון שבו את נמצאת. אינו דומה שלב שבוע 12 לשלב שבוע 6, וגם אינו דומה עובר קטן לעובר גדול.

זכותך המלאה לברר, לחקור ולהחליט איך את רוצה את ביצוע ההתערבות הרפואית, ואף להחליט היכן את רוצה לעשות זאת ועם מי. את יכולה לשאול שוב את הצוות הרפואי ולומר ששמעת שיש מקומות שלא נותנים לפני כן ציטוטק, לשאול מדוע כאן כן נותנים ולבקש לבחור.

 

3- ציטוטק אכן יוצר צירים, וגורם לדימום מאסיבי. אצל כל אישה זה משפיע בקצב אחר ובכאבים אחרים. אם רצית גרידה ללא כאב- דעי שהכדור כן עלול לגרום לך כאבים לפני ההרדמה והגרידה.

עם זאת, אני מבינה שזה יכול לעזור לצוות הרפואי לגרום לפתיחה ולסייע להם לעשות את הגרידה יותר בקלות. 

 

אני מניחה שעכשיו, כשיש בידייך מידע על האפשרויות השונות- את יכולה לחשוב ולברר עם הצוות, ולהחליט מה רצונך.

שמרי על זכותך להחליט.

 

בהצלחה יקירה.

 

ורק מתיחסת לשוויון הנפש שאמרת שאת כרגע נמצאת בו-

ובכן, יקירתי, זה בא והולך. יכול להיות שהיה גל כעס ועצב (וזה מעולה!), ואז נרגעת, ואולי יהיו עוד גלים שכאלה... קבלי אותם והיי עם מה שיבוא. הם יירגעו לאט לאט, אבל בהחלט מותר להרגיש אותם, כמה שקשה ומורכב לעשות זאת.

 

חיבוקים!

ספרי לנו מה שלומך.

תודה רבה לך על המענה!אנונימי (פותח)
גרמת לי ממש לא לרצות את הכדור הזה, אני ממש כועסת עכשיו שלא אמרו לי שזה יכול לגרום לדימומים (ועוד תופעות שונות ומשונות כפי שקראתי לעיל) ושיש אופציה לא לקחת.
לא אכפת לי מהטירחה של הצוות אחרי שאני רדומה, כן אכפת לי מהכאבים והתחושות שלי.
אוף, מה אפשר לעשות עכשיו?
להתקשר לבית חולים ולבקש גרידה בלי כדור?
ולגבי השלב המתקדם לכאורהאנונימי (פותח)
אין מתוסכלת ממני, פתחתי על זה שירשור בהריון ולידה, לא יודעת איך מעתיקים לפה
שרציתי בדיקה ראשונה חיצונית אז הרופא אמר לי לבוא בשבוע עשר וככה גיליתי את זה רק אז כשכבר בשבוע 6 העובר הפסיק להתפתח, יכולתי להתפטר מזה ככ מזמן וסתם נמרחתי עם זה.
גם משבוע עשר עד עכשיו מרחו אותי ואני עצבנית על זה ממש.
אני כל כך מצטערת לשמוע על המריחה. כמה קשה!ציפי כהן

אני חוזרת ואומרת שאת יכולה לבחור.

אם הרופא אינו נענה לך את יכולה לפנות לרופא אחר, הם יכולים לכעוס אולי אך זה גופך ואת מחליטה עליו.

אני כה מצטערת שנאלצת להיסחב. זה אכן מכעיס ומרגיז.

אני מכירה את המערכת, ההמתנה לגרידות היא לפעמים של כמה שבועות, כפי שחיכית, וזה נורא!!

 

מחבקת אותך, ומזמינה אותך לברר בעוד בתי חולים על המנהג שם, ולדבר עם הרופאים במחלקה שלך לגבי בחירותייך.

 

שוב, זכותך לשאול, לדעת ולבחור.

אם ככה לא חיכיתי הרבה לגרידהאנונימי (פותח)
הייתי ברביעי במיון וקבעו לי לשבוע אחרי.
אבל שבוע לפני הלכתי למוקד ושם טירטרו אותי ועשו לי בטא פעמיים ובכלל לא הסתכלו על התוצאות, סיוט.
צלצלתי לבי"ח עכשיו, לקחו פרטים ויחזרו אלי, מקווה לטוב.
תודה לך ממש ממש
אפשר להתקשר לבית החולים ולבקש הסבר.ציפי כהן

למה רוצים שאקח כדור?

את יכולה לפני כן ליצור קשר עם בתי חולים אחרים ולשאול אותם מה המנהג ומה כדאי. ואז תוכלי לומר לבית החולים שלך שהמנהג בבתי חולים אחרים הוא כך וכך- ומדוע בחרו דווקא כך.

 

שוב, הבחירה בידייך.

ולגבי לקיחת הכדור- זה לא רק עניין של להקל על הצוות הרפואי, אלא גם לרכך את צואר הרחם שלך- כלומר פחות לפצוע אותך. זה מה שאני מבינה. 

חייבת להאיר שיש נשים שלוקחות את הכדור ולא משפיע בכלל..ישועת ה' כהרף

יש לי כמה חברות שלקחו את הכדור שניים ושלושה סיבובים ולא השפיע עליהן בכלל..

אז גם זאת אופציה..

והמטרה של הכדור היא שבמהלך הגרידה הגוף יפגע כמה שפחות (שזה בהחלט האינטרס שלך)..

אם את חוששת מכאבים/דימומים משמעותיים (מבינה אותך.. אני לא הסכמתי לשקול בכלל את הכדורים הללו) כדאי באמת לשקול את השימוש בהם.. בכל אופן לזכור שהם נועדו לשפר את ביצוע הפרוצדורה הרפואית (זמן קצר ונזק מועט) ולא לעינוי בלבד..

כמה תסכול על כל המשכות הסיפור..

חיבוק גדול!!

בהצלחה!!

 

תודה, תגובתך עוזרתאנונימי (פותח)
האמת שהיום התחיל לי קצת דימום, אולי זה יחסוך לי את הכדורים? (פרצוף מלא תקווה)
משום מה החלטתי שנתנו לי כדורים כי כביכול הכל סגור שם אין דימומים, אין כאבים, אין כלום
אס אולי עכשיו שיש דימום כבר לא צריך
יש סיכוי..אנונימי (3)
תנסי להתקשר לשאול, עברת כבר לידה?
שתי לידות ברוך ה'אנונימי (פותח)
דימום ספונטני לוקח קצת זמן..ישועת ה' כהרף

שבוע לפחות.. לפעמים עד שלושה שבועות (תלוי בגודל של מה שבפנים..)..

צריך לזה סבלנות..

בכל אופן, אפשר לעשות גרידות גם דרך ביטוחים משלימים של קופות החולים (אסותא וכדומה.) ואז ההמתנה היא רק של מספר מועט של ימים..

אחרי גרידה הדימום הנו מועט וקצר באופן משמעותי מהפלה טבעית אך כמובן עם יותר סיכונים (פגיעה ברחם/בצוואר הרחם לדוגמא..)..

לכל פרוצדורה יתרונות וחסרונות..

את יכולה לבטל את הגרידה ולחכות מספר ימים לראות לאן הדימום מוביל.. האם באמת מתחיל להתנקות ואם לאו.. בכל אופן תמיד ייתכן שהדימום לא יספיק ותצטרכי בכל אופן גרידה.. הכל אפשרי.. צריך סבלנות..

בנימה אישית, אצלי התחילה הפלה טבעית שנגמרה מעצמה (היה לי סייעתא דשמיא שהיה חג שני של פסח עם שבת ולא היה ניתן לעשות גרידה לא חרום והגוף פשוט ניקה את עצמו..)..

כל מה שתבחרי יהיה לטובה!!

ה' אתך ומכוון אותך להחלטה הנכונה עבורך..

בהצלחה.

תודה לךאנונימי (פותח)
לא נראה לי שאבטל בשלב הזה, הדימום מאד מינורי, רק בניגוב, מעדיפה ממש ממש להתפטר מהמשא הזה כבר.
לצערי בית החולים לא חזר אלי אתמול אז לא יודעת מה לעשות לגבי הכדורים, אם כי כשקבעו לי את הגרידה אמרו שיתקשרו אלי יום קודם אז אני בונה לדבר איתם היום.
מה שלומך? יצרו קשר?ציפי כהן


היי תודה!אנונימי (פותח)
צלצלו הבוקר ואמרו לי להגיע מחר בשבע וחצי ואת הכדור לקחת ברבע לשבע, כך שמקסימום אם יהיו תופעות כבר אהיה שם בהשגחה.
מתפללת שיעבור מהר ובקלות
מתפללת איתך. בהצלחה!!ציפי כהן


תודה!אנונימי (פותח)
מה שלומך?אמא_מאושרת

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

עכשיו אני אחריאנונימי (פותח)
סיפור לא נעים בכלל.
גרם לי לשנוא את עצמי ממש.
אוף
אמא_מאושרת

מכירה את זה, באמת סיפור לא נעים בכלל

אבל מהנסיון שלי, מנעת מעצמך עכשיו שבועות של דימום וסבל.
עזרת לתהליך שהיה קורה בכל אופן להתבצע בצורה מהירה יותר 

 

חיבוק ענק

תחשבי כמה טוב הגוף שלך שיודע להכיל ככה חיים
ואפילו יודע להתחיל ולדמם כשהוא יודע שזה נגמר

את יצור מופלא. באמת. כל המדע וכל הטכנולוגיה לא יודעים לחקות מערכת אחת קטנה מתוך הגוף שלך!

נכון שההתערבות הזאת היא לא נעימה

אבל חסכת איתה המון לעצמך. לגוף ולנפש.

 

תאהבי את עצמך. חיבוק גדול לנפש הפגועה,

ולגוף שבע"ה יצליח להירפא. ולהתמלא מחדש. ולהכיל בתוכו שוב חיים חדשים.

 

ותראי את הצד החיובי, שהנה- את אחרי זה.

תנוחי. תפנקי את עצמך. מגיע לך..

חיבוק גדול. 

 

 

תודה, את מקסימה מאדאנונימי (פותח)
התכוונתי שאני שונאת את כל התופעות שאני בתור אישה צריכה לעבור ואת הדימום שלפני ואחרי, וההמתנה מורטת העצבים לתורי, כל היום הזה תיסכל אותי וגרם לי לחשוב דברים לא טובים.
מקווה מאד למחוק את זה ולהשאיר מאחורי ולהתחיל דף חדש.
לגמרי יכולה להזדהות עם זהאמא_מאושרת

מקווה שיש שם מישהו איתך שנמצא לידך, 

מישהו שאפשר לדבר איתו, שמבין (או מבינה) מה שעובר עלייך

 

לדעתי, תני לעצמך קצת זמן להתאבל ולהכיל את מה שעברת לפני שאת פותחת את הדף החדש. אני הייתי צריכה את זה..

 

שהשנה החדשה תביא איתה בשורות טובות, ישועות ונחמות!

תודה לך על האיכפתיותאנונימי (פותח)
לצערי חלק מהעניין הוא שבעלי לא הכי איתי, אמנם הוא בא איתי ואמר תהילים, אבל כשיצאתי מההתאוששות הוא רצה ללכת לקחת את הילדים (הם היו אצל אמא שלי, כן? סבתא האוהבת) ופשוט להשאיר אותי שם.
אבל את צודקת לגבי הזמן שאני צריכה, שמחה להיות אחרי ומקווה להמשיך הלאה בקרוב.
ואיך אמא?אמא_מאושרת
אולי משם תהיה תמיכה?
אמא שלי הכי תומכת שישאנונימי (פותח)
הכי הכי.
באמת הצלה
אוי. אני מצטערת לשמוע.ציפי כהן

אולי הוא לא יכול היה להכיל את המצב. אולי גם לו כאב.

אני אומרת זאת מהיכרות בנושא- לבעל יש קשיים לא פשוטים בפני עצמם בתקופה זו של הפלה/לידה שקטה. הוא גם מאבד ילד. זה כואב גם לו. ולעיתים, לא במודע (או שכן)- המנגנון הפנימי שלו הוא בריחה. הוא לא רוצה להישאר שם. רוצה להמשיך הלאה ולהתקדם, ולא רואה כמה אשתו, שעברה זאת בגופה, צריכה אותו תומך אוהד וקשוב. אולי הוא לא מבין כמה את זקוקה לו ברגעים הללו, כמה את צריכה שהוא יהיה איתך ויתמוך?

 

שווה לפתוח, לדבר ולהבהיר את הצרכים שלך.

ואולי לומר שאת מבינה שגם לו קצת קשה, ובכל זאת מבקשת את תמיכתו. ושידבר גם הוא על קשייו.

 

שיחה זה דבר שעוזר. שיחה מכבדת את צרכיו אך גם מדברת על צרכייך, וגם מבטאת את רגשותייך.

 

אני שמחה שאמא שלך כן תומכת. מאוד מאוד משמעותי!!! שתפי אותה ברגשותייך.

 

וחיבוקים על מה שעברת.

היי חומלת כלפי עצמך. אל תשנאי את עצמך. זה הגוף שלך וזה מה שקורה לו, נסי להתיידד איתו. את חיה בתוכו.

זה קשה.

 

תני לנפש ולגוף זמן הסתגלות.

 

שתהיה שנה מלאה בטוב.

 

ציפי

תודה על ההבנהאנונימי (פותח)
אולי באמת זו היתה סוג של בריחה.
לא יודעת אם קשור להעלות את הנושא הזה שוב, שנינו משתדלים לעבור הלאה.
מקווה לבשר בקרוב בשורות משמחות
בהצלחה יקירה. בעיניי תמיד טוב לדבר.ציפי כהן

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

אמן. והמברכת תתברךאנונימי (פותח)
אמן, תודהציפי כהןאחרונה


אני מהשירשור על הגרידהאנונימי (פותח)
עברתי גרידה ביום שלישי והיה לי דימום רק באותו יום.
למה אני אמורה לצפות הלאה?
יש עניין לחכות או שיכול להיות שפשוט אין דימום ואז אני יכולה לעשות הפסק מחר?
יכולה לומר לך מנסיון שלימושגחת פרטית
עברתי גרידה לפני חודשיים וחצי. לא היה לי בכלל דימום חוץ משעות ספורות אחרי הגרידה.
חיכיתי כמה ימים שצריך, ספרתי וטבלתי. בלי עיכובים או דימומים.

זה לא אומר שככה אצל כולן. רק אומרת שיכול להיות..
תודה רבה!!!אנונימי (פותח)
ננסה לעשות הפסק מחר.
גם אני הבנתי שכמעט ואין דימום..ישועת ה' כהרף

אל תחכי יותר מדי.. 

זה היתרון הגדול של הגרידה..

אבל, קחי בחשבון תמיד, שהכל ייתכן, ולא להישבר גם אם בבדיקה האחרונה משהו לא מסתדר.. כל הזמן להחזיק בראש שלא בטוח.. בכל מקרה זה יותר קצר ממספר שבועות של הפלה ספונטנית..

בהצלחה.

אני לא ממש זוכרת, אבל..אמא_מאושרת
אם אני לא טועה (ויכול מאוד מאוד להיות שאני טועה, הזיכרון שלי זה לא הצד החזק.. )
אצלי אחרי גרידה הרב אמר שאפשר לעשות הפסק יום אחרי, לא לחכות חמישה ימים.
שווה לבדוק..
בשורות טובות, שנה מתוקה!
כבר עברו 6 ימים.אנונימי (פותח)
חשבתי שצריך לחכות 5, ובערב שבת אני לא עושה הפסק.
לא נורא, גם היום זה בסדר גמור
כבר כתבו לך. הגיוני בהחלט. מחבקת ומאחלת הצלחה רבה,ציפי כהןאחרונה

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב