פורום אבדן הריון (עמוד 39)

מאחלת לך שתעברי את הימים והחודשים הקרובים בשמחה,
בשירים וריקודים לקראת לידה בריאה וטובה.
שתזכי לסיים את ההריון במלואו בידיים מלאות ובשיחה פורצת
שתחווי את חייך כמשמעותיים ואיכותיים
ושתמשיכי להיות תומכת, מכילה, אמפתית ואוהבת כפי שאת כאן בפורום.
ברכות חמות!!

כי אני כבר התחלתי להתייאש.. התחלנו בדיקות בבית חולים. וזה ממש קשה לי כי זה חודרני כזה והרגשתי שהרופא שהייתה צריכה לעשות לי אולטרסאונד וגינאלי נגעלה ממני. מה אשמתי שיש לי דם במחזור... אבל לא נראה לי כבר שאני אהיה בהיריון אי פעם. כי כבר עשיתי דיקור ולקחתי מסטיק תימני ושתיתי מיצים מגעילים לפוריות אבל אני לא נהיית בהיריון. ולכן גם אני לא באה לחתונות כי אני יודעת שמסתכלים על זה. וכל מי שמכיר אותי שואלת את אחותי (בסניף) אם אני בהיריון ושוואלה היה מתאים לי להיכנס מהר וזה. כאילו שזה תלוי בי . ואני צריכה להכניס הכל ביחד .. זהו סיימתי להתבכיין. ב"ה יש לי בעל מדהים מדהים שאני לא מאמינה בכלל שאפשר ככה לזכות בגבר . ואמא שלי מבינה אותי ותומכת בי כל הזמן ומתפללת עליי. וגם אחותי.. אז אין לי למה להיות עצובה בעיקרון כי חוצמיזה הכל טוב בחיים שלי.

הלחץ המעאפן הזה מהסביבה בטח לא עוזר לשום דבר- לא לנפש ולא לגוף ולא למתח שקיים גם ככה סביב הכניסה להריון.

ולשנה החדשה אני מאחלת לך קודם כל שתצליחי לנתק את עצמך מכל הגורמים הסביבתיים הלא חשובים- האנשים בחתונות והאנשים בבנק וגם הרופאה בבית חולים

ותסתכלי על עצמך ועל בעלך ותיעזרי בכל מי שעושה לך טוב ותצליחי להתעלם ולנטרל את כל היתר!

כל כך מעיק שאנשים לא מבינים איפה הגבולות.. 

 

ואני לא מכירה את הסיפור שלך

אבל לרפואה היום יש כל כך הרבה פתרונות

ורבי נחמן אומר שאין יאוש בעולם כלל! (אני לא מהזרם, אבל כך אומרים )

ולמרות שאני לא מהזרם אין ספק שהוא צדיק גדול וחכם אז שווה לגמרי להקשיב לו!

בע"ה.. יגיע גם יגיע. בעיתו ובזמנו. יש אחד שקובע מה קורה, ואלה לא האנשים שבחתונות..

ובינתיים, קחי את מה שעושה לך טוב והלואי שיהיה לך כח להשליך את כל היתר

 

שנה מתוקה!

אני באמת משתדלת לא לשים על אף אחד. פשוט לפעמים זה שאלות ומבטים או סיפורים שקשה להתעלם. אבל צודקת. זה הזמן שלי להשקיע בבעלי. תודה רבה!!

לא מספיק שיש לך התמודדות פנימית מל הרצון והצורך וההמתנה והבדיקות הרפואיות, והבכי והציפייה והאכזבה כל פעם מחדש...

לא מספיקה התפילה, הבקשה, התחינה לילד-

יש לך גם התמודדות עם הסביבה. המבטים, האמירות, האיחולים, השאלות...

 

אני יכולה לומר לך שחלק הבמטים יכול להיות שהם פרי דמיונך, וחלקם גם לא (בחברה שלנו הציפייה לילדוה היא אכן גבוהה מאוד, ולפעמים נוספים למבטים הללו גם משפטים. זה מאוד כואב.).

 

את האמירות אפשר לחלק לאמירות חסרות טאקט ובוטות, אל מול אמירות תמימות, מתעניינות ואפילו אוהבות.

שני הסוגים נוגעים בפצע פתוח. כל נגיעה בפצע גורמת לכאב חד. וזה אכן כל כך כואב.

 

נדמה לי שאנשים לא כל כך יודעים מה לענות או מה לומר לאישה שממתינה. לכן לפעמים יש אמירות (והגיוני שאחר כך האישה ששאלה מרגישה לא בנח ששאלה, ומתחרטת, אבל א הנעשה אין להשיב...)

 

אני מצטרפת לאמירותיה החכמות של @אמא_מאושרת- היי עם בעלך ועם מה שאת, נסי להתעלם מאמירות בוטות או כואבות של אחרים.

ואם הם הכאיבו מאוד- אפשר גם לענות ולומר משהו על זה.

 

(אישית, כשמישהי קרובה אליי ניסתה לשאול אותי משהו על ההריון, והאם זו היתה הפריה או שזה טבעי- עניתי בפשטות שאני לא נכנסת לרחם של נשים אחרות ואשמח להשאיר את הרחם שלי בתחום האחריות שלי, ללא שיתוף).

 

אני מאחלת לך שיהיה לך טוב.

ומותר גם לכאוב על הדבכים הקשים, הם אינם מבטלים את הדברים הטובים. הם פשוט באים לצידם. 

שמחה וכאב יכולים לדור יחד בנפש. וטוב להגדיל את אזורי השמחה ולהשקיע בהם, ולהכיר באזורי הכאב, ולטפל בהם כמה שניתן.

 

חיבוקים חמים,

שתזכי להגדיל אזורי שמחה

ולצמוח מאזורי כאב.

 

ציפי

כל הגוף שלי השתבש בחיים לא היה לי כאלו איחורים. אולי בגיל 12 13
ועכשיו יש לי איחורים ואני מתחילה לקוות
ואז מחזור
אוף.
כל היום אני בוכה ..
תודה שיש את הפורום הזה.... באמת אני מרגישה שככה יש לי מקום לפרוק בו ולשתף ולכאוב את עצמי. תודה

כי ההפלה היתה לילה לפני חנוכה. זה היה עוד יותר מתסכל כי זה היה בגלל רופאה חסרת אחריות, שלא אמרה לי לבוא לבדיקה חוזרת למרות שבאו"ס בשבוע 8 ראו דופק מאוד איטי ורק בבדיקה וגינלית (ראיתי לפני כן דופק תקין בשבוע 6 אצל טכנאית). ושאלתי אותה במפורש אם כדאי לבוא לביקורת עוד שבוע-שבועיים והיא אמרה שאין צורך אם אני לא מרגישה משהו יוצא דופן. ואז גיליתי רק בשקיפות שאין דופק, כשלפי גודל העובר כנראה הדופק הפסיק ממש בסמוך לתור לרופאה, אולי אפילו באותו יום (בוכה) . הרופאה שטיפלה בי בהריון הבא שהיה תקין ב"ה אמרה לי שאצלה אם קורה משהו כזה היא מזמינה לביקורת שבוע אחרי... וככה 'בזכות' הרופאה הנחמדה חזרתי הביתה ישר לחנוכה כאובה, חלשה, מדממת וכמובן בצער עמוק מאוד. היתרון היחיד היה שכשלא הגעתי לעבודה כולם חשבו שלקחתי חופש בגלל החג, רק למנהלת שלי סיפרתי מה קרה באמת. וכמה ימים אחרי ההפלה כבר 'חזרנו לשגרה' כי לא היה לי כוח לברוח ממפגשים משפחתיים ולחפש תירוצים אז ישבנו ושידרנו עסקים כרגיל כשרק רצינו לבכות
שאר החגים הם פחות טריגר בגלל שב"ה זו היתה הפלה יחידה מתוך שלושה הריונות. הקשיים היחידים שצפים לי הם כשאני רואה נשים בהריונות צפופים וזה צובט בלב שנראה שיש כאלה שהכל הולך להם בקלות בתחום הזה. בעלי תמיד אומר שהוא לא מקנא באחרים על דברים שהם לא בשליטתו, הלוואי ואצליח לאמץ את זה.

יום אחרי ליל הסדר..

זה החג הראשון שעבדתי בו ממש קשה לנקות..

וגם אירחתי את חמותי ועוד אח של בעלי בליל הסדר..

והשקעתי מלא..

ומרגישה שקיבלתי סטירה בתמורה לטרחה לכבד את החג..

מתמודדת עם הרגשות, מבינה שזה שטויות.. ואין קשר.. והנהגתו של ה' מורכבת יותר..

סתם התחושה עדין מפעמת בלב..

מתפללת על כולנו שעם השנים זה ידהה וישכח.
(לי היו המון כעסים על הקב"ה סביב ההפלה בכלל והסרטים עם הטהרה אחריה בפרט. העבודה אולי הכי קשה שלי היא לזכור את המקום שאלוקים לא חייב לי כלום ושאין מקום לחשבונים כאלה איתו)

כואב מאוד!!
זכרי שזה לא בהכרח קשור זה לזה.
אבל באמת כשיש אירוע כמו חג, וכל ההכנות והטירחה, והוא צמוד לאירוע הטראגי שלנו- קשה להפריד.

חיבוקים ואיחולים לשנה טובה!

פעמים רבות החגים או אירועים שקשורים ללוח השנה- נקשרים לנו עם ההפלות.
זה לא קל כי זה מזכיר את התקופה הקשה כל שנה מחדש.
תקופה רגישה.

מאחלת לך שיהיו מעתה רק שליחים טובים ומיטיבים,
ושהחגים ייחוו לך כשמחים. גם חנוכה...

חיבוק.
שנה טובה!

ומבקשת ביום כיפור על כולנו שלא תפיל אישה פרי ביטנה

 

ההפלה היתה לפני שנה בערך 

ומצטרפת לתפילותייך-
כמה יבראון.
כמה יבראון.
כמה יבראון.

הרבה.

לפני שנתיים בראש השנה עמדתי בבית הכנסת

והתפללתי 

שימשיכו החיים בבטן שלי שעוד בקושי התחילו

ופתאום רעדו לי הרגליים וכאב לי

ואני בתמימותי חשבתי שזה הכאב הכי חזק שאפשר להרגיש

רצתי את כל הדרך הלא קצרה הביתה

הסתובבתי בבית הריק לבד

כולם היו בבית הכנסת

חשבתי שאני עומדת למות

ואז על רצפת השירותים החומה בהירה

פגשתי את התינוק שלי שלעולם לא יוולד

ישבתי על ידו

בוחנת אותו

את החומר השקוף הרירי

שעוטף, שמגלה עצמות אצבעות ידיים קטנטנות, דקות מגפרורים

שמשמש כעפעפיים לעיניים שלא יזכו להיפתח אל העולם

 

אחר כך הגיעו כולם

ושאלנו את הרב מה לעשות

ולפני שהלכתי לבית החולים

ארזנו אותו בשקית

 

עכשיו אני בהריון

בשבוע עשרים ושתיים

ובעזרת השם

יהיה לנו סוף טוב

 

עד שהצטרף אלייך בעלך או אחרים- אני רק יכולה לדמיין מה שעבר עלייך. כמה כאב, צער, בדידות!!!
כמה קשה להכלה.
כמה קשה לחוויה.
כמה כאב, אי אפשר לתאר.

והנה השנה את כבר בשבוע 22, משמח מאוד לאחר חוויה כה קשה!
מאחלת הריון תקין, בריא, נעים ושמח.

חיבוקים!

שאני פשוט מרגישה כהות מטורפת

כל חודש אלול ניסיתי לעורר את הלב וזה פשוט לא עבד. שום דבר לא חדר פנימה

וגם לא בראש השנה. לרוב השופר מרעיד לי את הלב ומעלה לי דמעות לעיניים. זה לא קרה.

בעשרת ימי תשובה, שוב- כהות כהות כהות

כאילו הלב שלי עטוף בפלדה ושום דבר לא יכול לחדור פנימה

אפילו חשבון נפש לא הצלחתי לעשות כמו שצריך

וכיפור- פשוט עבר על ידי.

צמתי, התפללתי (ואפילו הצלחתי להתפלל תפילה שלמה! הילדים שלי התנהגו למופת..) אבל מהשפה לחוץ. זה לא באמת הגיע מהלב.

הלב שלי אטום. כאילו שהוא עוד מעכל את מה שקרה בשנה האחרונה ולא פנוי בכלל להתעסק עם דברים אחרים.

הלואי שיפתח. לא טוב לי ככה.

גם אצלי אלול עבר בכהות חושים, יום כיפור שכבתי במיטה כל היום וממש לא הצלחתי להתרכז בכלום מלבד הצום עצמו
בעלי היה עם הילדים ולא הלך לתפילות
ובמוצאי הצום אכלתי כנראה יותר מידי מתוק, כי הסוכר שלי זינק בטירוף, אז הרגשתי חולשה ובחילות עד שזה צנח חזרה

באותו יום את משתחררת, נשאר רק דימום, שאורכו תלוי גם בשבוע של ההריון. וזהו. אין שום כאבים או תופעות (חוץ מכאב לב כמובן...)

לגבי כדורים לא יודעת להגיד לך.

חיבוק על החוויה הכואבת!!

ואם כן נראה לי מינורי יחסית לציטוטק.

וחיבוק ענק גם כאן..

אצלי שמו יום קודם למינריות, שזה כן כאב. (כדי לגרום למעין פתיחה מלאכותית).
והיתה גם עייפות כתוצאה עדיין מחומרי ההרדמה ואולי גם מהלילה לפני (הושפאזתי, ולא ממש הצלחתי לישון נורמלי בבי"ח) שעברה באותו יום.


בכל מקרה צפי לעלויות וירידות במצב הרוח. יום אחד לא בא לך לראות ולדבר כמעט עם אף אחד, ויום אחד את רק רוצה שמישהו יקשיב לך וישמע מה עברת. ובכי... וקושי נפשי עד המקווה וגם אחרי..

הרבה כוחות!!

בנתיים התחיל דימום לא מסיבי
מפחדת שלא יהיה משהו חריג ביום כיפור

ממש ממש מלכה להיות אחרי כל הדבר הזה
די רוצה להיות אחרי
ולחזור לכוחי גם מקווה שזה לא תהליך מחליש מידיי ושכבר למחרת אוכל לנהל אורח חיים רגיל

החלטתי לבצע גרידא למרות הפחד מההרדמה
בגלל שאני רוצה לסיים את זה בפעם אחת מבינה מפה ש ציטוטק זה משהו עם תופעות לא פשוטות ולא תמיד עוזר בפעם הראשונה

- ציטוטק- כדור שמוחדר לרוב דרך הנרתיק. יש מקומות או מקרים שנותנים דרך הפה. נותנים אותו בבית חולים. לאחר מכן האישה משוחררת לרוב לביתה וממתינה. לציטוטק לוקח זמן לפעול- בין כמה שעות לכמה ימים. לפעמים חוזרים לקבל מנה נוספת כי הראשונה לא פעלה.

לכדור תופעות לוואי של כאבים כמו צירים, לרוב ממליצים לקחת כדור להפחתת כאב כשמתחילים הכאבים. הכאבים הם מכיוון שהציטוטק גורם להתכווצויות ברחם, על מנת לסייע לו להביא לעולם את העובר שהפסיק לצמוח.

כאשר הכדור מתחיל להשפיע יופיעו דימומים שילכו ויתחזקו, עד ליציאת העובר. הדימום גם הוא לא נעים, לעיתים יהיו בו גושים גדולים, וזה ממלא בכאב פרידה ןכאבי לב. אכן חוויה לא פשוטה.

ישנן נשים המעדיפות את הציטוטק על מנת לחוות את הפרידה מעוברן, אולי אף לחוש אותו. כמו כן הציטוטק אינו מחייב הרדמה.

*יש לדעת שלעיתים עושים גם גרידה לאחר לקיחת ציטוטק, זאת בשל שאריות שנותרות ברחם. זה לא קורה תמיד אך לפעמים כן.

- גרידה- קובעים תור לגרידה ומגיעים לאשפוז באותו יום. לפעמים התור לוקח בין מספר ימים למספר שבועות וההמתנה הדרוכה עם עובר בבטן- מאוד קשה. (בזמנים כאלה אני ממליצה לעשות פרידה מהעובר, לכתוב לו או לשיר לו או כל דבר אחר- ולאפשר לעצמינו להיפרד ממנו באהבה)

ביום הגרידה יש צורך לצום, בשל ההרדמה.
ישנם מקומות בהם עושים הרדמה חלקית, לרוב עושים הרדמה מלאה.
לאחר ההרדמה הרופאים מוציאים את תכולת הרחם ומנקים אותו, והאם מועברת לחדר התאוששות. לרוב השחרור הוא באותו יום או יום למחרת, תלוי במקרה האישי.

לאחר גרידה אין כאבים לרוב, והדימום מהרחם מועט יחסית. בין יום למספר ימים של דימום לא חזק במיוחד.

- אופציה שלישית היא המתנה להפלה טבעית- בה ניתן לבחור או שהיא פשוט מתחילה ללא בחירתנו.
גם כאן הדימום עלול להיות מאסיבי וקשה, תלוי בגיל ההריון, ברחם האישה, בהריונות קודמים ועוד. הדימום עלול להיות מלווה בכאבים עזים של התכווצויות.
אפשר לקחת כדורים לשיכוך כאבים כאשר הכאבים חזקים או קשים מנשוא.

כאשר הדימום מסתיים יש ללכת לרופא למעקב, לבדוק שהרחם התרוקן. לעיתים ממליצים על המתנה, או על גרידה- כדי להוציא שאריות.

כל התהליך הפיזי הזה, שתיארתי באופן מעט רפואי / טכני / לקוני-
מלווה כמובן בכאבי נפש עזים
שנעים בין אפאתיות או אף התרוממות רוח
לבין כאבי נפש קשים, עצבות גדולה, בכי, צער ויגון.
הכל אפשרי והכל ייתכן,אני ממליצה לאפשר לעצמינו להתחבר לרגש שמופיע עכשיו ולתת לו מקום. הוא חולף בסופו של דבר ומפנה מקום לרגש חדש.
כמו כן אני ממליצה לאפשר פרידה מהעובר ומההריון, מהחלומות ומהתקוות שנבנו ונגוזו.

אני לא ממליצה לעבור ישר לפעילות חדשה ולנסות לשכוח את מה שקרה. מחקרים מראים (ונשים רבות גם כאן יכולות להעיד ולספר) שהנפש והגוף זקוקים לזמן התאוששות, ואין זנ נכון לנו לקום ישר אחרי הפלה ולחזור ישר לפעילות שוטפת. ברך כלל הרופא ייתן חופשת מחלה של מספר ימים. אישית אני חושבת שעדיף לפחות שבוע כדי להתאושש, אך זה כמובן אישי לכל אחת.

/>ממליצה בנוסף להיעזר באנשים סביבך- בין אם משפחה (בעל/ אמא/ אחיות) ובין אם חברות. וישנה כמובן העזרה הוירטואלית- אנחנו כאן בשביל להכיל, להבין, לסייע ולחבק, ואף לתת עצות כשצריך.
ישנם גם פורומים נוספים (בכיפה, בתפוז)
וכן קבוצות פייסבוק שונות הקשורות להפלות או ללידות שקטות, וכן להריונות לאחר אבדן הריון.

מחבקת מאוד מאוד.
מאחלת חיבור לתחושותייך ולצרכייך- והיענות למה שאת זקוקה לו.

ואם מצבך המיוחד מצריך שתיה ביום כיפור- אל תהססי. דימום חזק הוא דבר שעלול לסכן אותך ולהחליש מאוד. היי קשובה ואם זה אכן כך- שתי ממותק ואפילו אכלי. התייעצי עם מי שצריך אם זה יהיה המצב.

חיבוק חם.

ציפי

האמת, אני אחרי ציטוטק וגם אחרי גרידה, ואם חלילה הייתי צריכה לעבור את זה שוב הייתי בוחרת גם בגרידה.
ההרדמה היא שיטחית, נשימה עצמאית.. אם זה מה שמטריד אותך אז תהיי רגועה..

בקשר לדימום, ההפלה הראשונה ניסיתי לתת לזה ליפול לבד. אחרי שהתחיל הדימום לקחו כמה ימים טובים עד שהוא התחיל להיות מסיבי. ככה זה היה אצלי. כמובן שתהיי ערוכה אם את יוצאת מהבית..

חיבוק גדול, שתנוחמו מן השמיים.
אם את צריכה עצות הצעות או סתם תמיכה נפשית מוזמנת!

שאלה אחרונה בגרידא שמים קטטר?

זה סה"כ הרדמה לאיזה רבע שעה
לדעתי את אפילו שולטת בסוגרים, כמו בשינה..

בתור בוגרת ציטוטק ולא גרידה יכולה להגיד שיש פעמים שיש שאריות בגוף וזה לא פשוט בכלל

לקח לי כמה חודשים וכמה פרוצדורות לא נעימות עד שהכל יצא..

 

מצד שני, חברה עכשיו עברה גרידה, "הבטיחו" לה שהכל יצא ואחרי חודש היא גילתה שיש עוד 1/3 בפנים..

 

שיהיה הרבה הצלחות עם שליחים טובים ושתזכי להריון תקין הכי מהר שאפשר!

 

ומקווה ממש שאת בסדר
ומה החלטת?
סיטואציה כל כך לא פשוטה.. חיבוק ענק
שיעבור בקלות, גם פיזית וגם נפשית.

אני החלטתי ללכת על גרידא מאוד מקווה שהתהליך יסתיים מהר. ושיעשו את זה כבר היום (בבית חולים שהייתי אמורה לבוא יש לחץ ואמרו שזה לא בטוח היום אז חושבת כבר ליסוע לבית חולים אחר שגם קצת יותר מקצועי בעיני)

מתי אני בעצם חוזרת לעצמי ? (מבחינה פיזית הכוונה )

ותבדקי עם רב, אצלי התירו להתחיל שבעה נקיים כבר יום אחרי

מקווה ממש שיהיה להם זמן לעשות את זה היום, שתוכלי להיות אחרי

ובתור אחת שעשתה הכל כדי להימנע מזה ופחדתי נזה בטירוף, שתדעי שעכשיו אחרי שעברתי את זה אני לגמרי חושבת שאת עושה את הדבר הנכון. אין צורך לעשות את זה יותר כואב ממה שזה.

תעדכני בבשורות טובות יקרה

היה להם מקום אתמול?

נתחזק עכשיו מכל הבחינות
לאט לאט

היה בסדר?
קחי לך זמן לעכל את הדברים
גם אם הגוף חוזר לתפקד הנפש צריכה להתאושש
חיבוק ענק יקרה
תנוחי תתחזקי

אל תמהרי לחזור לעצמך מכל בחינה

זה בסדר ועדיף לקחת את הזמן

 

מאחלת הריון בריא ותקין בזמן שמתאים לך

אמרתי לה שלא
אז היא אמרה שהוא לא ״לא הספיק לשים פיטוצין
מזל שהוא איטי״

האם זה באמת מזל או ש פיטוצין זה משהו חשוב ?

ואין צורך לקחת אותו סתם...
באמת מזל שלא שמו לך.
הוא אמור לעזור לזרז את הלידה. (אני תוהה- למה בגרידה אמורים לשים לך פיטוצין? באיזה שלב??)

מה שלומך?

שלומי טוב עכשיו הזמן מרפא
וירפא עוד

לגבי בפיטוצין הבנתי שזה מכווץ את הרחם וקראתי קצת עכשיו ראיתי שבדרך כלל נותנים אחכ עירוי של פיטוצין ואופטלגין. אני מקווה שזה לא יאריך לי את הדימום או משהו כזה(אין לי בעיה שיאריך בכמה ימים אבל מפחדת שישאר משהו ברחם)

בנתיים יש דימום ממש חלש חלש כבר כמה ימים

היום יותר מהרגיל
מתי יחזור לי הכח

את אחרי פרוצדורה קשה וטראומטית לגוף (ולנפש).
זקוקה למנוחה.
הקשיבי לעצמך ולגופך. תני לך זמן.

חיבווווק!

לפעמים יש הוראות לפי מצבך האישי, כדאי כן לשאול ולפרט בדיוק את כל מצבך...
בכל מקרה כדאי כבר מעכשיו לשתות ובמהלך הצום לשכב כמה שיותר...

לשכב אצלי דווקא מרע את הצום מהנסיון שלי, לא יודעת איך להסביר את זה..
יכולה לישון עד מאוחר בבוקר אבל אחרי שאני קמה לא יכולה לחזור לישון, אחרת אני מתעוררת על הפנים..
לא יודעת כמה זה תופס- דיברתי עם הרופא שלי, שהתנגד נחרצות לצום של יותר משמונה שעות. ואז דיברתי עם הרב שלנו. והוא אמר לי לשתות לשיעורים, שתיה מתוקה.
אני מקווה שלא להרגיש בעיות אצל העובר ולצלוח את הצום במלואו, אבל עצם הענין שיש לי אישור לשבור את הצום עם שיעורים ברגע שאני צריכה ממש הוריד לי סלע מהלב. כבר ראיתי איך בשבילי בבית הכנסת ואני בבית עם הילדים מרגישה לא טוב אני צריכה ללכת לחפש פוסק שיגידו לי מה עושים אם אני מרגישה שאני מסכנת את העובר.
יודעת שמה שעשיתי זה לא לגמרי תקין. תכלס הייתי צריכה לכתחילה לדבר עם הרופא ואז לבוא עם המידע הזה לרב.
בע"ה שלא אצטרך לשבור את הצום..

היית צריכה לשאול באמת את הרופא שלך, ועם תשובתו לגשת לרב.
וכך לעשות.
כי זו משימתך עכשיו. לשמור על עצמך מבפנים או מבחוץ. נפשית ופיזית.
לשמור על עוברך.

אספר לך שבהריון שלי שלאחר האבדן,
הריון לו חיכיתי כ-5 שנים לאחר הלידה השקטה- אכלתי. כרגיל. ביום כיפור.
כן, זה מה שהיה, כי זה מה שהרופא אמר. הוא אמר שאני בהריון בסיכון גבוה, וההנחיה היא זו.
לקחתי קלקסן ואספירין,
אבל זה ממש לא היה קשור לכך שהרופא אמר מה שאמר...

גם אצלך,
קלקסן אינו הסיבה.
הסיבה היא מצבך הרפואי המיוחד, הריון בסיכון גבוה, עם עבר של הפלה וסיבוך.
לרופא יש את סיבותיו, והוא האחראי עלייך מבחינה רפואית.
הרב משלים את האמירה של הרופא- ודואג שההמלצה של הרופא תתאים למה שאפשר להתיר.

ההיתר שלו מתאים למצבך,
ואני ממליצה לך לעשות מה שהכי מתאים עבורך בהקשר הזה, ולהרגיש את עצמך.

המשך תקין-תקין.
שיהא יום כיפור מועיל.

כמה כיף שיש כאן מישהי שמבינה.. 

יודעת שאמרתי את זה כבר, אבל תודה על הפורום הזה. עוזר לי לחזור לשפיות..

 

יואו חמש שנים מהלידה השקטה עד להריון? אני רק יכולה לדמיין איזה תקופה קשה זו, כמה כוחות צריך, ואיזה הריון מלחיץץץץץץץץ

(ואני חשבתי שההריון שלי מלחיץ.. כנראה שהכל באמת יחסי בחיים..)

שנדע מעכשיו כולנו רק הריונות גדולים ועגולים ועם ידיים מלאות 

תמיד נעים לשמוע (לקרוא) שזה מועיל וטוב.

בנוגע לסיפור שלי...
זה אכן היה מסע ארוך מאוד.
וקשה מאוד.
והוא העביר אותי אינספור נסיונות, מהקצה אל הקצה.
החל בהחלמה פיזית ונפשית מהטראומה הקשה,
עבור אל המתנה ארוכה, המשך באמירות שונות של רופאים על כך שלא אוכל להרות עוד...
חיפוש אופציה בכל זאת להביא עוד ילד לעולם... ומציאת רופא שיסכים ללוות אותי
/>כלה בהריון מאוד מורכב וקשה
בו הייתי בשמירת הריון מתחילה ועד סוף
עם תרופות ועם מעקבים של שני רופאים גדולים.
הרבה מתח וחרדה,
והרבה מאוד עבודה נפשית פנימית עמוקה.

כל מה שאני ממליצה עליו ואומרת שיכול לעזור- עברתי על עצמי קודם...
אז כן. בודאי שאני מבינה.

ובכל זאת, כל אחת מאיתנו שונה- הן במבנה הנפשי, בחוויות עבר והווה, והן בדברים בהם היא נעזרת.
מציעה לא להשוות אלא לעבור את הנסיון שלך בצורה שהכי תיטיב עימך. ואם ההשוואה או הלימוד מאחרות עוזרים לך ומקלים עלייך- את מוזמנת להקל על עצמך בעזרת הנסיון שלי.

מחבקת אותך!! ומאחלת לך שלווה פנימית.
חוויה של מה שעכשיו- הריון תקין וטוב עם עובר מתוק שממשיך לגדול,
והרבה תקווה ושמחה בלב.
וכן, גם פחדים וחרדות הם חלק מהחוויה הזו, מאחלת שתקבלי אותם כחלק מצמיחה וגדילה שלך ושל עוברך ושל כל מי שסביבך.
אתם גדלים.
הכוחות שלכם גדלים.
ואתם תהיו גדולים יותר אחרי ההריון הזה.

הילדה שלי היום בת כמעט 4. היא מדהימההה. היא המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל לאחר האבדן ההוא.
אולי זה גם נותן לך תקוה?

מאחלת טוב טוב

גמר טוב.

אני לא מגיבה קבועה פה בכלל אבל לעיתים נדירות נכנסת.
רק לגבי מכון פוע"ה, לא בקטע לזלזל בהם או משהו, אבל אני לפני חודש הייתי עם דימום מהמטומה ברחם ובמכון פועה הרב שאיתו דיברתי (אחרי שבוקר שלם ניסיתי להשיג שם מישהו) שאל שתי שאלות וישר קבע שזה אוסר.
לא הייתי רגועה בכלל בכלל, התייעצתי עם רב אחר שגם שאל אותי שאלות לגבי הדימום והכמות ומשך הזמן, ואמר שזה לא אוסר וכל עוד לא אמרנו בפירוש שאנחנו אסורים אז לא אסרנו את עצמינו (התנהגנו בהרחקות אבל לא אמרנו בפירוש).
אז עם כל הכבוד למכון פוע"ה, הרושם שלי זה שהם מחמירים. וחבל. כי יש עוד טווח רחב של דעות בהלכה.


ובאופן אישי, אני עם אספירין וקלקלסן ושתיתי לשיעורים מהבוקר.
לא לוקחת סיכון לגבי הבריאות שלי ושל העובר.


(אם תרצי אזדהה מולך באישי)

אין כמו להתייעץ עם רב שמכיר אותך ואת ההיסטוריה שלך

יצא לי שכמה פעמים קיבלתי היתרים על דברים בגלל המצב שלי ובזכות שהרב הכיר את הסיפור ואני יודעת שרבנים אחרים מבלי לדעת היו אוסרים..

 

האמת היא שמה שנוח במכון פועה זה שהם לא מכירים אותך, פחות נעים לי לספר דברים כאלה לרב שמכיר אותי את ההורים שלי את האחים שלי בעלי והילדים..
אבל את צודקת..

אמרתי שאם אני מרגישה מעט לא טוב אני מתחילה שיעורים. וב"ה הצום עבר בקלות ממש, לא הרגשתי צורך..
אפילו בצאת הצום הרגשתי שאני יכולה למשוך עוד קצת

אני מבינה אותך לגמרי, האמת היא שכל הצום חשבתי אם אני עושה את הדבר הנכון כשאני צמה, וקיוויתי לא להצטער על זה אחר כך. (הרופא שלי התנגד לזה בכל תוקף..)
אבל ב"ה הרגשתי טוב..

ובקשר למכון פועה נראה לי שאת צודקת. הרב שלנו אפילו הסכים לי לאכול לשיעורים. הוא פשוט לא מתווכח עם חוות דעת רפואית..
אני לא ממש מבינה איך הם לוקחים על עצמם את האחריות שמשהו ח"ו יקרה. אבל התשובה הנחרצת של הרב שם גרמה לי לא לעשות שיעורים כל זמן שאני מרגישה בסדר..

העיקר שיהיה בבריאות ❤

כדי להשלים חוסרים!
שימו לב לצרכים שלכן גם בימים שלאחר הצום. זה משמעותי.

שמחה שעבר בטוב. שימשיך טוב!

אולי כדאי שבעלך ישב איתה לשיחה רגועה ויסביר לה שקשה לך עם ההתערבות שלה.. ושיוסיף כמובן שהוא יודע שזה מדאגה וכו לעשות לה הרגשה טובה..יכולה להגיד לך מנסיון שזה עוזר קצת..
אצלי הייתה הפלה ביום של החתונה של גיסי.. כמובן שסיפרנו לה(בעלי רצה..) אבל לא לקחנו בחשבון שיגיע תור של מנחמים בעקבותיה..
ביםרה לכל

בכללי היא אחת שחושבת שהיא צריכה לחנך אותנו עדיין ושאנחנו לא בוגרים מספיק ולא מבינה שהיא צריכה לשחרר

שיש דברים, שרק השם יודע
שתשאל אותו אם היא רוצה

סתם, אין לי באמת רעיונות למה להגיד לה
רק חיבוק ענק, וכל הכבוד שאת ככה סבלנית. אצלי זה היה מתפרץ.
ובעיקרון, חושבת שזה תפקידו של בעלך להעמיד אותה במקום. אם לא הולך בדרך אחת אז בדרך אחרת.
חבל שאין על זה דיני צניעות או משהו, זה היה חוסך כל כך הרבה עוגמות נפש..

שרוצה שליטה מלאה ואינה רואה אתכם כלל.
אין ברירה אלא להיות מאוד החלטיים וחד משמעיים, שניכם, ולהציב גבול שוב ושוב.
שמרו על הגבולות שלכם.
ואם אמירות קצת בוטות יותר עוזרות מאמירות עדינות- אולי אפשר לחשוב לומר גם אותן.

ככלל, אני בעד שהבעל יהיה אחראי על העמדת הגבולות מול אמו. אך יכול להיות שגם את תצטרכי לעשות זאת. העיקר שתהיו יחד בזה, ושהנושא לא יגרום לכם לפירטד ביניכם.
שתפו פעולה את והאיש שלך, היו ברורים וחד משמעיים, ופעלו יחד.

חיבוקים!! נשמע קשה.

להיות במצב כזה, זה באמת לא פשוט...
מאחלת לך שה' ישלח לך ולבעלך את המילים הנכונות כל פעם מחדש.
אבל, אני רוצה להגיד משהו שחייבים לשים לב אליו - אנחנו מחוייבים בכיבוד הורים! לא משנה מה הם עשו לי, גם אם זה הכי נורא בעולם- אנחנו מחוייבים לכבד אותם!
מבחינה הלכתית יבשה את לא חייבת בכבוד ההורים של בעלך, אך כמובן שיש רוח ההלכה, טקט וכו'...
אז כן, צריך להגיד דברים בצורה תקיפה, אך להיזהר מאוד מאוד.
בהצלחה יקרה!

אפשר ממש להבין את התחושה הזאת.
החוויה של ההריון יכולה להיות ממש אחרת אחרי שעברת הפלות. 
נראה לי נורמלי למדי  

קצת מבאס, סוג של תמימות שהלכה לאיבוד..

 

תודה על התגובה, ועל הלגיטימציה. עוזר להרגיש נורמלית

כאילו התמימות נעלמה..

פעם כשראיתי בדיקת הריון ביתית חיובית היה לי ברור שיוצא אחרי 9 חודשים תינוק..

ופתאום זה לא.. יכול להיות שכן.. יכול להיות שלא.. בכל שלב של ההיריון..

הגעתי למצב שאני לא הולכת למשפחה לשבתות ומפחדת לצאת מהבית בכדי שלא יראו שאני בהריון..

הבן שלי היה מאושפז וחמי וחמותי הגיעו לבקר בלי הודעה.. ממש נלחצתי וכל מה שהיה לי בראש זה שאולי הם יראו שאני בהריון..

שיגעון אמיתי..

אכן, התמימות כבר לא שם... 

מי שחווה הריון לאחר אבדן חווה את הפחדים. היא כבר מבינה שלא כל הריון מסתיים בטוב כפי שחשבה קודם. המקרים שקרו בעבר יושבים בפנים, ואכן לפעמים קשה לדבר על הריון עם נשיםן שלא עברו אבדן הריון. זו תפיסה אחרת...

 

הייתי אומרת שאבדן התמימות הזה- הוא כואב, והוא גם תורם. את יותר מודעת.

נסי להיות רגועה (במגוון דרכים, ולא תמיד מצליחים אבל זו עבודה פנימית עמוקה...), ולהתמודד עם ההריון בשמחה. כמה שניתן. רוב ההריונות מסתיימים בידיים מלאות, זכרי זאת. 

 

חיבוקים!

 

וכמובן את מוזמנת לבטא פה את חששותייך. אנחנו פה איתך. מבינות לעומק.

 

שנה מלאה ומתמלאת, ושיסתיים ההריון בטוב מאוד, בריאות לך ולתינוק, שמחה ונחת!

 

ציפי

הגדולה שלי בת 10.5 וכבר יש לי ממש בטן..

כל מי שרואה אותי מבין..

איך אפשר לומר להם כשלא בטוח שזה ייגמר בתינוק?!

אני ממש בקונפליקט..

אצלי הילדים הודיעו לי שאני בהריון (ראו בטן בחודש שני!) בסוף אכן אישרתי להם, אחרי כמה שבועות שהם צודקים. אבל אמרתי להם שהתינוק ממש ממש קטן (הדגמתי עם הידיים) ויקח הרבה זמן עד שיגדל.

בסוף עברתי הפלה בחודש חמישי, כמובן שהיה צריך לספר להם על זה.. ואמרנו להם שהתינוק לא הצליח לגדול. הם אומנם שאלו שאלות כמו מה עושים איתו ואיך מוצאים אותו ולא אי אפשר להשאיר אותו וכו'... אבל הם קיבלו את זה.

(בגילאי 6, 5, כמעט 4 , ושנתיים)

1- האם כבר הסתיים ההריון, ואת חושבת איך להודיע להם? או שאת חוששת כל כך שיסתיים בעתיד, ועל כן את חושבת איך לומר? אלה שני דברים שונים.

 

הפחדים שלך הם שלך, את חוששת שההריון לא יסתיים בטוב בגלל העבר ובגלל שאת אינך כבר תמימה, אך הם עודם תמימים ומן הראוי שכל עוד ההריון נמשך- שלא ייחשפו לפחדייך. רוב ההריונות כן מסתיימים בטוב. אין צורך להפיל עליהם את הסטטיסטיקה העגומה של הריונות שאינם מסתיימים טוב- לפני הזמן.

לכן, אם את עודך בהריון, ורק מלאה פחדים- טפלי בעצמך ובפחדייך ואת האמירות הבריאות והשמחות השאירי לדיבור עם ילדייך. רוב העולם אכן בריא ותקין, אחד מכל 4 הריונות יסתיים בהפלה, והסטטיסטיקה יורדת ככל שההריון נמשך. עדיין רוב ההריונות מסתיימים טוב.

 

אם ההריון נפסק או עומד להפסיק, וישנה התלבטות איך לומר לילדים זאת- זה כבר עניין נפרד.

 

2- גיל הילדים.

לכל גיל יש תפיסת מוות אחרת. גילאים קטנים תופסים את המוות כדבר הפיך, לאט לאט כשגדלים המוות נתפס כיותר ממשי, כהיעלמות שלא תשוב, כדבר סופי ולכן גם עצוב.

ילדה בת 10 בוודאי כבר יודעת שהמוות אינו דבר הפיך. 

 

נוסף על כך, ילדים נוטים לקחת על עצמם אשמה כשקורה משהו רע (למשל, קפצתי על הבטן של אמא ולכן היתה הפלה, או- חיבקתי את אמא חזק מדי, או- לא נתתי לאמא מספיק נשיקות, או - חשבתי מחשבות רעות ולכן היתה הפלה...)

 

לכן, כשמדברים על מות העובר ועל ההפלה יש לשים לב לשני הפרמטרים. 

1- בן כמה הילד ומה רמת ההבנה שלו

2- מה הוא שואל, והאם הוא מאשים את עצמו על כך?

 

לרוב, אני ממליצה פשוט לספר לילד שישנם הריונות שבהם התינוק לא צומח בבטן ולכן ההריון נפסק. 

 

כשקרתה לי הלידה השקטה (חודש שישי)- הילדים היו בני 4, 2.5 וסיפרתי להם שכששותלים שתיל באדמה- לפעמים הוא צומח ולפעמים לא. כך גם תינוק- לפעמים הוא צומח בבטן ולפעמים לא. וזה לא תלוי בנו. התינוק שלנו לא צמח, ולכן אנחנו עצובים מאוד. ואנו מתפללים לה' שיצמיח לנו תינוק חדש שיצמח ויגדל עד הסוף.

בהריון שלאחר האבדן (כבר עברו 5 שנים מהלידה השקטה והילדים גדלו)- השיח היה כבר יותר על האפשרות שהתינוק ימות בבטן (לא דיברנו על שתיל שצומח, כי השלב שלהם כבר היה כזה שניתן היה לשוחח על מוות). דיברנו על הפחד ששוב התינוק ימות, ועל התפילה והתקווה שהוא לא ימות ויישאר בחיים עד הסוף הטוב. ודיברנו על כל המאמצים, הבדיקות והתרופות שאמא לוקחת על מנת שיסתיים בשלום (ואכן הסתיים בשלום ובטוב ).

 

אני ממליצה בשיחה עם הילדים- להקפיד על כמה דברים:

1- לדבר באופן פשוט. 

2- לומר רגשות. להדגים להם שזה בסדר להרגיש. "אני עצובה שהפסיק ההריון" / "אני מאוכזבת" / "הייתי רוצה שימשיך עד הסוף וזה כואב". ולשאול אותם מה הם מרגישים. (כמובן, לא להפיל עליהם את כל כובד הרגשות שלך אלא להיות מודעת לנתינת ביטוי לרגש, ולגיטימציה, לצד היכולת לשאת את הרגשות שלהם)

3- להקשיב מה הם שואלים. ולענות למה שהם שאלו. לא להוסיף פרטים מעבר. 

 

 

שנה טובה יקירתי.

מקווה שהכל בסדר...

תודה על התגובה המושקעת..

אני עכשיו בהריון אחרי הפלה (פעם ראשונה שאני אומרת שאני בהריון.. כששואלים אני מגיבה בחיוב בלי לומר את השם המפורש).. הילדים לא היו מודעים להפלה. זה היה בשלב מוקדם יחסית ואמרנו להם שאני לא מרגישה טוב, כואבת לי הבטן, שיש לי וירוס שלשולים (הייתי הרבה בשירותים..) וכדומה..

הגדולה יודעת שיש אפשרות כזו שהריון לא נגמר בתינוק.. חברה שלה שיתפה אותה לפני הרבה זמן שאמא שלה עברה הפלה.. אז דיברנו על זה מספר פעמים..

ב"ה, הבדיקות יוצאות תקינות וההריון מתקדם (עוד מעט מתחילה חמישי).. אני פתוחה לכל תסריט שיכול לקרות.. מתפללת לה' שייגמר בתינוק אך חוששת עדיין לדמיין את זה קורה.. משתדלת לעסוק בהודיה לה' על מה שיש ועל מה שנתן לי עד עכשיו (שזה ממש המון).

מצד אחד מחכה שהם ישאלו (הקטנות שלי בנות 4.5 ו-3 כבר יודעות.. שאלו במפורש לפני שבועיים בערך.. ומדברות על זה אך הגדולים ממש לא ב"כדור".. אחת מהן מרביצה לתינוק והשנייה מלטפת..) ומצד שני חוששת שיגלו מאחרים (חברות של הבת שלי יכולות להבין לבד אם יראו אותי.. הבת שלי פשוט תמימה מאוד ולא מבחינה בדברים האלו)..

מבולבל..

מעודדת ומרגיעה כמו תמיד
ותודה על הברכות, אמן לכל נשות הפורום, ולכל המצפות!

אני זוכרת שלא רציתי לספר בעבודה אפילו שיש חוק
ולא רציתי לספר לחברות
ולא להורים ולא לאחים
שאף אחד לא ידע..

גם את מין העובר לא רצינו לדעת, ובאמת לא ידענו עד הלידה.

כמו שכתבת, לא רציתי להתחבר. אפילו ללטף את הבטן לא העזתי עד חודש 9
חששתי כל כך, שהחזקתי את ההריון כ"כ חזק שבסוף ילדתי בשבוע 41

בסוף סיפרתי בהדרגה לכולם
בעבודה ידעו שעברתי 2 הפסקות הריון אז ממש שמחו ולא היה אכפת להם שזה היה טיפה מאוחר (שבוע 23)

גם לאחים סיפרתי בערך בשבוע הזה,
ולילדים סיפרתי רק לקראת 27
כשכולם כבר ידעו ולא רציתי שיגלו מאחרים..

מה שכתבת לגבי 'הריון ולידה' , גם אני לא מצאתי שם "בית" לפחות לא בהתחלה, הייתי בפורום של תפוז 'הריון לאחר אובדן' ושם היה לי יותר נח לקטר ולהתלונן, ולפרוס את החששות והפחדים.
יותר מאוחר כשכבר הרגשתי יותר בטוחה בהריון חזרתי גם ל'הריון ולידה'.

שיהיה הריון ארוך ומשעמם וסופו בידיים מלאות

וואוו, לא הצלחתי להגיע לשבועות כמו אצלך..
האמת היא שבחג האחים שמו לב, וכולם איחלו בשעה טובה.
קצת הקלה שהם יודעים, היה לי קשה להסתיר.. בדרכ הם יודעים איזה חודשיים קודם והפעם רק בחודש חמישי..
בע"ה, מקווה שיעבור בלי הפתעות בדרך

באמת זה מקל שהאחים או החברים יודעים...
משהו בהסתרה מאוד מעיק ומקשה.
והופך את ההתמודדות ליותר לבדית.

מציעה לאפשר לעצמך חיבוק והתמודדות של יחד.
גם עם הקושי וגם עם השמחה.
זה מחזק.

חיבוקים! כמובן אנחנו ממשיכות לצעוד איתך.

שנה מעולה!

האמת היא שעל ההפלות הם לא יודעים
אז ההתמודדות היא עדיין דיי לבד
ההרגשה היא שגם אם הם ידעו הם לא יבינו, מקסימום ירחמו עליי. ולא בא לי. אז אני כרגע לא מספרת.
אבל אכן יש משהו כייפי בלחלוק את השמחה הזאת עם הסובבים אותי
למרות שנראה לי שאני לא אהיה באמת בטוחה בהריון הזה עד שהתינוק לא יהיה לי בידיים. בע"ה.

שנה מצוינת יקרה, תודה על המקום!

לא לחשוב יותר מידי קדימה,
לקחת כל יום בנפרד.

לנשום עמוק, לעצום עיניים ולחשוב שיהיה טוב, גם אם קשה להאמין.

לעבד את הכאב מהאובדן שהיה, אם זה בטיפול או בשיחות עם חברה/בת משפחה

חיבוקים

כל יום בפני עצמו
והמון תפילות
לגמרי רכבת הרים רגשית.. חיבוק ענק יקרה.
בע"ה, בשורות טובות!

צר לי מאוד על האבדן שלך.
מסתבר שאינך תמימה כבר ועתה ההריון אכן מלווה בפחדים וחששות גדולים.

אנו כאן כדי לתמוך ולתת תקוה, כתף תומכת וכתובת לבכות לה אם צריך.
קחי נשימה, היי עם מה שעכשיו. כפי שכתבו לך כבר, עוזר לחלק את ההריון למנות קטנות. כל פעם להיות ביום הזה. לעבור אותו.
חהתמקד במחשבות חיוביות. בנשימות.
לעשות לעצמך טוב.
לדמיין חיובי.
ואם את חשה צורך- להיתמך במטפלת שתעזור לך לעבור את זה יחד, בשלום. פיזית ורגשית.

מחבקת!!! ומבינה אותך מאוד.

שולחת לך חיבוק גדול!

שתדעי רק שמחות ובשורות טובות השנה.. 

 

חיבוק!

חיבוק ענק
ושבע"ה השנה הזאת תביא איתה הריון בריא וגדול ומזור לכל המכאובים.
והלואי שנזכה כולנו להפסיק להסתכל אחת לשניה על הבטן או לדחוף את האף למקומות לא לנו. מכירה את זה כל כך..

גם תחושות הכאב על האין הגדול
גם תחושות הכעס על המבטים המחטטים
וגם התפילה להתמלאות הבטן והלב, במקום החללים הללו שנפערו בהם.

חיבוק יקרה.
איתך.

כדאי ללכת למיון לראות שהכל יוצא ולא נשאר שאריות
מאוד מסוכן לעבור הפלה בבית ולא לבדוק מהחשש לאיבוד דם
בשורות טובות ורפואה שלמה

הם יפנו אותך למיון

ומול הרופאה שלך- תתעקשי תתעקשי תתעקשי על בדיקת קרישיות!
ואם היא לא נותנת לכי לרופא אחר, ועוד אחד, ועוד.
הקופ"ח מתקמצנת על הבדיקה, אבל זה יוריד את הסיכוי להפעלה חוזרת. אל תוותרי!

וחיבוק ענק יקרה, שיעבור בקלות

אני מקוה שאכן פנית למוקד אחיות או למיון כפי שהבנות כתבו לך.

ומה שלומך כעת?

 

לגבי הרופאה- אין צורך הישאר במקום שפוגע בך או מתייחס אלייך שלא כראוי. החליפי רופאה. לכי לחדשה.

 

נשמח לשמוע מה שלומך!

 

שתהיה שבת טובה כמה שאפשר.

היית בבדיקת רום? מה שלומך??

לי נתנו שם. וזה חא היה שלוש שעות תוך שעה וחצי כבר התחילו את הגרידה..
בשורות טובות!

לשתות אותם.. את רק מגיעה בשמונה ולוקח זמן עד שמקבלים ומתחילין את הפרוצדורה אבל אל תקחי סיכונים.. תשתי ומקסימום תחזרי לישון. אבל ממש מוזר למה נתנו לך אותם שלוש שעות לפני הגרידה? זה עושה דימומים מאסיביים ממש.. יש מצב שטמרו לך שמנסים לך הפלה טבעית?

הרופא נתן אופציה של כדורים מול גרידה ומיד הלכתי על הגרידה והוא הסכים איתי. באמת לא הבנתי למה הכדורים ולא בא לי בכלל להתחיל לדמם לפני

אני לא זוכרת שהציטוטק היה עם טעם רע, נראה לי שהיה לגמרי בסדר.

נדמה לי ששמו לי כדור אחד בנרתיק, וכדור אחד מתחת ללשון, בלי לבלוע.

 

קצת מוזר לי שנתנו לך גם ציטוטק וגם מתכננים יש אח"כ גרידה, בד"כ ציטוטק זה כדי שתהיה "גרידה טבעית" והכל יצא לבד, ולא תצטרכי גרידה בהרדמה מלאה. אז לגבי השלוש שעות לפני - ממש לא ברור לי, אולי לא הבנת נכון.

 

כעקרון, ציטוטק זה כדור מאוד-מאוד-מאוד חזק, לי הוא גרם רעד מאוד חזק בכל הגוף, צמרמורות חזקות, קור מאוד גדול בגוף. זה התחיל כחצי שעה לאחר שלקחתי את הכדור, ונמשך כמה שעות בודדות.

התוצאה של הציטוטק זה דימום מאוד-מאוד מסיבי, המון גושים וקרישי דם וסתם דם. המון. אבל אחרי שסיימתי עם כל הפרוצדורה (נניח - 4 שעות), הדימום חזר להיות כמו מחזור רגיל.

 

בעז"ה שיעבור בקלות ובמהירות.

 

גם בעלי היה ווידאנו כמה פעמים כל הוראה
מה שכן זה לא אמור להספיק לגרום לדימום אלא רק לריכוך של האזור.
נראה שכל אחת מקבלת הוראה שונה וזה כבר מבלבל.
תודה על המענה בכל אופן מקווה שיעבור בשלום

בכל אופן כל אחת מגיבה לציטוטק בצורה שונה. יש כאלו שזה עושה להן קור ברמה קיצונית וצמרמורות.. לי זה לא עשה כלום חוץ מדימום. ייתכן גם שאם תקחי כמו שהרופאים אמרו לך תיכנסי ראשונה וזה יחסוך לך לפחות את ההמתנה..

הם אומרים לקחת מראש את הציטוטק כדי שתגיעי מוכנה ולא תתעכבי באשפוז סתם, לי אמרו שעתיים. （יכול להיות שזה שונה כי עוד לא ילדת או סתם כי זה במקום אחר..）
מנסיון שלי כדאי לקחת בחשבון את ההרגשה אחכ, אני לא הייתי במצב שיכלתי לסוע, הכרתי את זה ולכן לא לקחתי מראש. פחות מחצי שעה אחרי כבר שכבתי עם צמרמורות ורעידות ממש חזקות ארבעים דקות בלי הפסקה כמעט. כאבי בטן (יכול להיות כמו צירים), בחילות, והתרוקנות כמו לפני לידה... דימום לא היה לי אף פעם עד שנכנסתי לגרידה.

אני לא מבינה למה הם לא הכינו אותי קודם

1- לכל אישה הגוף שלה, והשפעות שונות של הכדור. ישנן נשים שזה משפיע עליהן כך וישנן נשים שמשפיע אחרת. גם אצל אותה אישה- יכול להיות שפעם אחת הציטוטק ישפיע טוב פעם אחת, ולא טוב פעם אחרת... זה מאוד שונה- מצב הגוף, הגיל, מצב הנפש ועוד דברים. לכן, סיפורים שונים של נשים שונות אינם יכולים לספר לך על הגוף שלך. תדעי איך ישפיע הכדור רק כאשר... הוא ישפיע עלייך.

 

2- בכל בית חולים ישנם מנהגים אחרים. ישנם בית חולים שמכניסים לגרידה ללא ציטוטק, ישנם שמבקשים ציטוטק כדי לרכך קודם ולגרום לצירים ופתיחה, ובכך להקל על ביצוע הגרידה. זה תלוי גם בשלב ההריון שבו את נמצאת. אינו דומה שלב שבוע 12 לשלב שבוע 6, וגם אינו דומה עובר קטן לעובר גדול.

זכותך המלאה לברר, לחקור ולהחליט איך את רוצה את ביצוע ההתערבות הרפואית, ואף להחליט היכן את רוצה לעשות זאת ועם מי. את יכולה לשאול שוב את הצוות הרפואי ולומר ששמעת שיש מקומות שלא נותנים לפני כן ציטוטק, לשאול מדוע כאן כן נותנים ולבקש לבחור.

 

3- ציטוטק אכן יוצר צירים, וגורם לדימום מאסיבי. אצל כל אישה זה משפיע בקצב אחר ובכאבים אחרים. אם רצית גרידה ללא כאב- דעי שהכדור כן עלול לגרום לך כאבים לפני ההרדמה והגרידה.

עם זאת, אני מבינה שזה יכול לעזור לצוות הרפואי לגרום לפתיחה ולסייע להם לעשות את הגרידה יותר בקלות. 

 

אני מניחה שעכשיו, כשיש בידייך מידע על האפשרויות השונות- את יכולה לחשוב ולברר עם הצוות, ולהחליט מה רצונך.

שמרי על זכותך להחליט.

 

בהצלחה יקירה.

 

ורק מתיחסת לשוויון הנפש שאמרת שאת כרגע נמצאת בו-

ובכן, יקירתי, זה בא והולך. יכול להיות שהיה גל כעס ועצב (וזה מעולה!), ואז נרגעת, ואולי יהיו עוד גלים שכאלה... קבלי אותם והיי עם מה שיבוא. הם יירגעו לאט לאט, אבל בהחלט מותר להרגיש אותם, כמה שקשה ומורכב לעשות זאת.

 

חיבוקים!

ספרי לנו מה שלומך.

גרמת לי ממש לא לרצות את הכדור הזה, אני ממש כועסת עכשיו שלא אמרו לי שזה יכול לגרום לדימומים (ועוד תופעות שונות ומשונות כפי שקראתי לעיל) ושיש אופציה לא לקחת.
לא אכפת לי מהטירחה של הצוות אחרי שאני רדומה, כן אכפת לי מהכאבים והתחושות שלי.
אוף, מה אפשר לעשות עכשיו?
להתקשר לבית חולים ולבקש גרידה בלי כדור?

אין מתוסכלת ממני, פתחתי על זה שירשור בהריון ולידה, לא יודעת איך מעתיקים לפה
שרציתי בדיקה ראשונה חיצונית אז הרופא אמר לי לבוא בשבוע עשר וככה גיליתי את זה רק אז כשכבר בשבוע 6 העובר הפסיק להתפתח, יכולתי להתפטר מזה ככ מזמן וסתם נמרחתי עם זה.
גם משבוע עשר עד עכשיו מרחו אותי ואני עצבנית על זה ממש.

אני חוזרת ואומרת שאת יכולה לבחור.

אם הרופא אינו נענה לך את יכולה לפנות לרופא אחר, הם יכולים לכעוס אולי אך זה גופך ואת מחליטה עליו.

אני כה מצטערת שנאלצת להיסחב. זה אכן מכעיס ומרגיז.

אני מכירה את המערכת, ההמתנה לגרידות היא לפעמים של כמה שבועות, כפי שחיכית, וזה נורא!!

 

מחבקת אותך, ומזמינה אותך לברר בעוד בתי חולים על המנהג שם, ולדבר עם הרופאים במחלקה שלך לגבי בחירותייך.

 

שוב, זכותך לשאול, לדעת ולבחור.

הייתי ברביעי במיון וקבעו לי לשבוע אחרי.
אבל שבוע לפני הלכתי למוקד ושם טירטרו אותי ועשו לי בטא פעמיים ובכלל לא הסתכלו על התוצאות, סיוט.
צלצלתי לבי"ח עכשיו, לקחו פרטים ויחזרו אלי, מקווה לטוב.
תודה לך ממש ממש

למה רוצים שאקח כדור?

את יכולה לפני כן ליצור קשר עם בתי חולים אחרים ולשאול אותם מה המנהג ומה כדאי. ואז תוכלי לומר לבית החולים שלך שהמנהג בבתי חולים אחרים הוא כך וכך- ומדוע בחרו דווקא כך.

 

שוב, הבחירה בידייך.

ולגבי לקיחת הכדור- זה לא רק עניין של להקל על הצוות הרפואי, אלא גם לרכך את צואר הרחם שלך- כלומר פחות לפצוע אותך. זה מה שאני מבינה. 

יש לי כמה חברות שלקחו את הכדור שניים ושלושה סיבובים ולא השפיע עליהן בכלל..

אז גם זאת אופציה..

והמטרה של הכדור היא שבמהלך הגרידה הגוף יפגע כמה שפחות (שזה בהחלט האינטרס שלך)..

אם את חוששת מכאבים/דימומים משמעותיים (מבינה אותך.. אני לא הסכמתי לשקול בכלל את הכדורים הללו) כדאי באמת לשקול את השימוש בהם.. בכל אופן לזכור שהם נועדו לשפר את ביצוע הפרוצדורה הרפואית (זמן קצר ונזק מועט) ולא לעינוי בלבד..

כמה תסכול על כל המשכות הסיפור..

חיבוק גדול!!

בהצלחה!!

 

האמת שהיום התחיל לי קצת דימום, אולי זה יחסוך לי את הכדורים? (פרצוף מלא תקווה)
משום מה החלטתי שנתנו לי כדורים כי כביכול הכל סגור שם אין דימומים, אין כאבים, אין כלום
אס אולי עכשיו שיש דימום כבר לא צריך

תנסי להתקשר לשאול, עברת כבר לידה?

שבוע לפחות.. לפעמים עד שלושה שבועות (תלוי בגודל של מה שבפנים..)..

צריך לזה סבלנות..

בכל אופן, אפשר לעשות גרידות גם דרך ביטוחים משלימים של קופות החולים (אסותא וכדומה.) ואז ההמתנה היא רק של מספר מועט של ימים..

אחרי גרידה הדימום הנו מועט וקצר באופן משמעותי מהפלה טבעית אך כמובן עם יותר סיכונים (פגיעה ברחם/בצוואר הרחם לדוגמא..)..

לכל פרוצדורה יתרונות וחסרונות..

את יכולה לבטל את הגרידה ולחכות מספר ימים לראות לאן הדימום מוביל.. האם באמת מתחיל להתנקות ואם לאו.. בכל אופן תמיד ייתכן שהדימום לא יספיק ותצטרכי בכל אופן גרידה.. הכל אפשרי.. צריך סבלנות..

בנימה אישית, אצלי התחילה הפלה טבעית שנגמרה מעצמה (היה לי סייעתא דשמיא שהיה חג שני של פסח עם שבת ולא היה ניתן לעשות גרידה לא חרום והגוף פשוט ניקה את עצמו..)..

כל מה שתבחרי יהיה לטובה!!

ה' אתך ומכוון אותך להחלטה הנכונה עבורך..

בהצלחה.

לא נראה לי שאבטל בשלב הזה, הדימום מאד מינורי, רק בניגוב, מעדיפה ממש ממש להתפטר מהמשא הזה כבר.
לצערי בית החולים לא חזר אלי אתמול אז לא יודעת מה לעשות לגבי הכדורים, אם כי כשקבעו לי את הגרידה אמרו שיתקשרו אלי יום קודם אז אני בונה לדבר איתם היום.

צלצלו הבוקר ואמרו לי להגיע מחר בשבע וחצי ואת הכדור לקחת ברבע לשבע, כך שמקסימום אם יהיו תופעות כבר אהיה שם בהשגחה.
מתפללת שיעבור מהר ובקלות

את אחרי?

מקווה שכן, ושעבר (עד כמה שאפשר) בקלות

סיפור לא נעים בכלל.
גרם לי לשנוא את עצמי ממש.
אוף

מכירה את זה, באמת סיפור לא נעים בכלל

אבל מהנסיון שלי, מנעת מעצמך עכשיו שבועות של דימום וסבל.
עזרת לתהליך שהיה קורה בכל אופן להתבצע בצורה מהירה יותר 

 

חיבוק ענק

תחשבי כמה טוב הגוף שלך שיודע להכיל ככה חיים
ואפילו יודע להתחיל ולדמם כשהוא יודע שזה נגמר

את יצור מופלא. באמת. כל המדע וכל הטכנולוגיה לא יודעים לחקות מערכת אחת קטנה מתוך הגוף שלך!

נכון שההתערבות הזאת היא לא נעימה

אבל חסכת איתה המון לעצמך. לגוף ולנפש.

 

תאהבי את עצמך. חיבוק גדול לנפש הפגועה,

ולגוף שבע"ה יצליח להירפא. ולהתמלא מחדש. ולהכיל בתוכו שוב חיים חדשים.

 

ותראי את הצד החיובי, שהנה- את אחרי זה.

תנוחי. תפנקי את עצמך. מגיע לך..

חיבוק גדול. 

 

 

התכוונתי שאני שונאת את כל התופעות שאני בתור אישה צריכה לעבור ואת הדימום שלפני ואחרי, וההמתנה מורטת העצבים לתורי, כל היום הזה תיסכל אותי וגרם לי לחשוב דברים לא טובים.
מקווה מאד למחוק את זה ולהשאיר מאחורי ולהתחיל דף חדש.

מקווה שיש שם מישהו איתך שנמצא לידך, 

מישהו שאפשר לדבר איתו, שמבין (או מבינה) מה שעובר עלייך

 

לדעתי, תני לעצמך קצת זמן להתאבל ולהכיל את מה שעברת לפני שאת פותחת את הדף החדש. אני הייתי צריכה את זה..

 

שהשנה החדשה תביא איתה בשורות טובות, ישועות ונחמות!

לצערי חלק מהעניין הוא שבעלי לא הכי איתי, אמנם הוא בא איתי ואמר תהילים, אבל כשיצאתי מההתאוששות הוא רצה ללכת לקחת את הילדים (הם היו אצל אמא שלי, כן? סבתא האוהבת) ופשוט להשאיר אותי שם.
אבל את צודקת לגבי הזמן שאני צריכה, שמחה להיות אחרי ומקווה להמשיך הלאה בקרוב.

אולי משם תהיה תמיכה?

הכי הכי.
באמת הצלה

אולי הוא לא יכול היה להכיל את המצב. אולי גם לו כאב.

אני אומרת זאת מהיכרות בנושא- לבעל יש קשיים לא פשוטים בפני עצמם בתקופה זו של הפלה/לידה שקטה. הוא גם מאבד ילד. זה כואב גם לו. ולעיתים, לא במודע (או שכן)- המנגנון הפנימי שלו הוא בריחה. הוא לא רוצה להישאר שם. רוצה להמשיך הלאה ולהתקדם, ולא רואה כמה אשתו, שעברה זאת בגופה, צריכה אותו תומך אוהד וקשוב. אולי הוא לא מבין כמה את זקוקה לו ברגעים הללו, כמה את צריכה שהוא יהיה איתך ויתמוך?

 

שווה לפתוח, לדבר ולהבהיר את הצרכים שלך.

ואולי לומר שאת מבינה שגם לו קצת קשה, ובכל זאת מבקשת את תמיכתו. ושידבר גם הוא על קשייו.

 

שיחה זה דבר שעוזר. שיחה מכבדת את צרכיו אך גם מדברת על צרכייך, וגם מבטאת את רגשותייך.

 

אני שמחה שאמא שלך כן תומכת. מאוד מאוד משמעותי!!! שתפי אותה ברגשותייך.

 

וחיבוקים על מה שעברת.

היי חומלת כלפי עצמך. אל תשנאי את עצמך. זה הגוף שלך וזה מה שקורה לו, נסי להתיידד איתו. את חיה בתוכו.

זה קשה.

 

תני לנפש ולגוף זמן הסתגלות.

 

שתהיה שנה מלאה בטוב.

 

ציפי

אולי באמת זו היתה סוג של בריחה.
לא יודעת אם קשור להעלות את הנושא הזה שוב, שנינו משתדלים לעבור הלאה.
מקווה לבשר בקרוב בשורות משמחות

ובכל מקרה, חיבוקים חמים.

 

שנה שמחה שתהיה- לך ולמשפחתך. 

עברתי גרידה לפני חודשיים וחצי. לא היה לי בכלל דימום חוץ משעות ספורות אחרי הגרידה.
חיכיתי כמה ימים שצריך, ספרתי וטבלתי. בלי עיכובים או דימומים.

זה לא אומר שככה אצל כולן. רק אומרת שיכול להיות..

ננסה לעשות הפסק מחר.

אל תחכי יותר מדי.. 

זה היתרון הגדול של הגרידה..

אבל, קחי בחשבון תמיד, שהכל ייתכן, ולא להישבר גם אם בבדיקה האחרונה משהו לא מסתדר.. כל הזמן להחזיק בראש שלא בטוח.. בכל מקרה זה יותר קצר ממספר שבועות של הפלה ספונטנית..

בהצלחה.

אם אני לא טועה (ויכול מאוד מאוד להיות שאני טועה, הזיכרון שלי זה לא הצד החזק.. )
אצלי אחרי גרידה הרב אמר שאפשר לעשות הפסק יום אחרי, לא לחכות חמישה ימים.
שווה לבדוק..
בשורות טובות, שנה מתוקה!

חשבתי שצריך לחכות 5, ובערב שבת אני לא עושה הפסק.
לא נורא, גם היום זה בסדר גמור

התאוששות מהירה

ושנה שמחה שתהיה.

 

בעיקרון, גרידה גורמת לשינויים הורמונליים, ולוקח לגוף זמן מה (שיכול לארוך גם מספר חודשים) עד שהוא חוזר לאיזון.

הגיוני שלא קיבלת עדיין, ועם זאת שאלתי לך היא-

האם ביקרת אצל רופא לאחר כחודש? מתי הרופא אמר לך לבוא לביקורת?

האם בדקתם שהכל תקין?

 

אם לא נבדקת עדיין לאחר הגרידה אני חושבת שכדאי ללכת.

 

חיבוקים!

ההמלצה היא בכל אופן להגיע לרופא שישה שבועות אחרי גרידה. לא בלחץ, אבל הייתי הולכת לבדוק.

 

בשורות טובות!

עברו שלוש שנים מאז. אני מניחה שעברת כל מני דברים בשנים הללו,
עליות וירידות, תקוות ואכזבות.
איני יודעת מה עברת,
אך נראה שהמסע ארוך אל ההחלמה מהזיכרונות הקשים,
ומשא האבדן כואב וכבד כל כך.
האם יש משהו בתקופה הזו דווקא שמעיר בך את הכאב ביתר עוצמה? האם זה רק יום השנה לאבדן או שמא דברים נוספים שמעיקים?
(כמובן אינך צריכה לענות לי אם אינך רוצה, אך חשבי מה מחליש אותך דווקא עכשיו. אולי תדעי גם איך לעזור לעצמך כשתדעי מה מחליש ומקשה כל כך).

אני רוצה לומר לך שאם הכאב עדיין כה כבד,
אם יש זכרונות שלא מרפים,
אם זה מעורר קושי משמעותי-
אולי הליכה לעיבוד רגשי של הדברים תסייע לך.
לפעמים טראומה נתקעת בפנים, ועד שלא מעבדים אותה מתקשים לעבור הלאה.
אם זה אכן כך, ממליצה בחום למצוא לך מטפלת רגשית שתעזור לך לעבד את החוויה כדי שתוכלי להמשיך הלאה.

ורק אוסיף ואומר שאת כה נורמלית, נשים רבות נושאות בתוכן את צער האבדן של עוברן, במשך שנים ארוכות.
כמובן אפשר לקום, לצמוח ולפרוח,
ובכל זאת לעיתים הכאב לופת והחסר קיים בפנים.

חיבוק חם!

ציפי

ציפי תודה לך על השאלות המכוונות על ההכלה ועל הכל את כלכך מקסימה .
כפי שכתבת הטראומה עדיין תקועה לי בפנים
חוויתי ככ הרבה דבריםיחד עם ההפלה
נאלצתי להתמודדעם עוד דברים..שכל שנה מאז אותו מקרה זה נהיה כמעין יום זיכרוןאישי שבא ומציף אותי

אני נותת לזה מקום
מדליקה נר
וממש מתאבלת
זה מקל עלי
עוזר לי לפרוק את הכאב

ההפלה היתה אחרי שנים של ציפיה (בה יש ילדים אך השתוקקתי לעוד )
וזו היתה אכזבה .
עברתי תאונה קשה ולאחריה נתבשרתי בבשורה המרה
שעוברי שלי ללא דופק
בה ה' זיכה אותי וזה היה נס
מרגישה שה'פיצה אותי על כל מה שעברתי ועוברת ביום יום
אני חובקת היום תינוק מהמם-מרגישה שקבלתי אותו במתנה
יש לי נחמה ומזור
תודה לך ה'

יקירה, אני שמחה לשמוע על הפיצוי שאת חשה שניתן לך, אכן כה מרגש לחבוק תינוק לאחר האבדן הקשה!!

אני מכירה את ההרגשה שנעשה לי נס, שזו מתנה גדולה ומופלאה, שזו הרגשה נפלאה שעושה הרבה תיקון בנפש.

ועם זאת מבין מילותייך מורגש היטב שהמתנה המופלאה הזאת לא באה במקום התינוק שאבד (ודאי שלא),

שהאבדן עדיין חי בנפש, 

וכל מה שקרה יחד איתו בודאי מעצים את התחושות הקשות.

 

לעבור תאונה קשה, ולאבד עובר בעקבותיה- חוויה מאוד מטלטלת וקשה!!

אני ממש מצטערת לשמוע על מה שעברת.

ושוב מזמינה אותך לחשוב על עיבוד של מה שקרה.

 

טוב שאת נותנת מקום לתחושותייך ומאפשרת לעצמך לפרוק את הכאב.

אם זה משפיע רק סביב התאריך- נשמע הגיוני. זה כמו יום זיכרון קטן עבורו.

ואם זה מגיע בצירוף דברים נוספים (כגון הפרעות שינה, שינוי בתזונה, תמונות שקופצות מהאירוע, וניסיון להימנע מהתמונות או מדברים שמזכירים את האירוע, עצבים ולחץ, כאבים או עוררות גופנית מוגברת, ואולי עוד דברים),

או אם זה משפיע על התפקוד שלך- זה באמת סימן שצריך לפנות לטיפול.

 

אבל גם אם זה לא ממש מפריע בתפקוד אבל כן משפיע בדברים אחרים- מומלץ.

 

חיבוק.

 

בע"ה, שישלח נחמה ונחת בקרוב

כוונתי לחזרתך בתשובה, ולהפלות.

הפלה קורית ממגוון הסיבות שהיא קורית. אין לנו שליטה על כך.

אנו בני אדם, ויש לנו רצון או מחשבה שאנחנו יכולים לשלוט. כל כך קשה לנו להיות חסרי אונים ולא לדעת למה קורים לנו דברים.... לכן יש לנו נטייה לפרש או לקשר דברים זה לזה, ולתת להם סיבות.

 

אני חושבת שהסיבה אינה ידועה. זו האמת. אינך יכולה לדעת למה קרו לך ההפלות, את יכולה לבחור להאמין בדברים מסוימים אך אינך יכולה לדעת או להיות בטוחה בדבר.

 

יקירתי, ההפלות פשוט קרו. 

זה דבר רע וקשה, וזה סבל גדול. אני מסכימה איתך שלכאורה זה נשמע "לא הוגן" שדווקא אחרי שחזרת בתשובה דברים רעים כאלה קורים לך. אך אין זה קשור אחד לשני כלל.

 

אני מחבקת אותך, לפעמים צריך פשוט לקבל את זה שקרה לנו משהו לא טוב, וזה מה שקרה. בלי סיבה. ולקוות שיהיה טוב יותר בפעם הבאה...

 

ואת יודעת מה, הרבה פעמים ראיתי בחיי שדווקא מתוך קשיים- צומחים גבוה יותר ועמוק יותר פנימה.

אולי אלה נסיונות שבאו להגדיל אותך ואת יכולותייך?

ניתן להסתכל על זה גם כך.

 

חיבוקים!

ומצטרפת לציפי, לא בטוחה שנכון לקשור את הדברים..

בע"ה, בשורות טובות בקרוב 

 

תודה רבה לך על המידע.

 

ככלל, ישנן שיטות רבות למגוון נושאים רפואיים, ואכן כדאי לברר.

 

 

אם זה פעם 3 תבקשי בדיקת קרישיות
מחבקת אותך חזק ומאחלת לך בקרוב הריון תקין וידיים מלאות

כמה כואב וקשה.
תרצי לספר לנו מה קרה ומה היו החוויות סביב ההפלה הזו?
האם יש לך בדיקות שבדקת לפני כן? אמירות רפואיות כלשהן?
ובכלל, מה שלומך היום? איך את? האם יש לך תמיכה?

חיבוקים חמים מאוד מאוד.

ציפי

איך את? 

וואי אני כל כך מצטערת לשמוע..!

באיזה שבוע? רוצה לשתף בפרטים?

חיבוק ענק

ולא עכשיו, אבל מצטרפת להמלצה לבדוק קרישיות
חיבוק ענק!

הייתי שבוע 10 זה קרה כבר שבוע לפני..האמת שבבדיקה הראשונה אצל הרופאה היא גרמה לי להרבה חששות.. לא נתנה אפילו בדיקות דם.. פשוט "בואי נחכה לשבוע של ההפלות הקודמות נראה מה יהיה" כל שירותים הייתי בודקת בע פעמים שאין דם והייתי בטוחה שהכל בסדר.. בבדיקה שיגרתית אמרה ששוב אין דופק😔 וזהו.. הכנה לגרידה וכל התהליך הקשה הזה. מאוד כאב לי שהרופא שקיבל אותי סוג של נזף בי.. למה לא עשית את בדיקות הנדרשות לפני ההריון הזה?? ומי יגיד לו שהתחננתי והסתובבתי בין כמה רופאים כדי לא לחוות את זה שוב וכולם אמרו רק אחרי הפלה שלישית!!😢

איזה חוסר רגישות.. לפעמים פשוט צריך לקחת את מה שהרופאים האלה אומרים ולזרוק לפח.

 

לי עזר לדעת שבכל הפלה כזאת הצלחתי להשלים לעוד נשמה את התיקון שלה בעולם

כי אלו הנשמות האלה, נשמות שצריכות רק תיקון קטן וכשהן מסיימות את ייעודן הן חוזרות למקום של כבוד

ובע"ה בביאת המשיח נזכה לראות אותן ולגדלן כילדינו שלנו

 

הלואי והיה לי מה לומר כדי לנחם

רק יודעת לחבק חזק ולכאוב איתך

ובע"ה שהשם ישלים חסרונך ויתן רפואה שלמה לנפש הכואבת

 

חיבוק ענק

ומאוד מקומם.

 

יש רופאים שונים, יקירה. כאלה שאינם נוזפים אלא מקשיבים באמפתיה, שואלים שאלות, מבררים את הפרטים וגם נותנים מידע.

לכי לרופא אחר אם הרופא שם דיבר אלייך כך. נשמע מרגיז ומקומם. יש הרבה אחרים וטובים.

ובאמת למדתי שלפני כל מני אמירות של רופאים- יש לדעת לענות ולעמוד על הדברים כפי שהם. למשל, "ביקשתי ולא נתנו לי. זה ממש לא קשור אליי אלא דווקא לרופאים שלא נתנו לי בדיקות לפני שהיו שלוש הפלות. אתה נותן?!" העבירי אליו את השרביט של ההחלטה והאחריות.

 

בכל אופן, נשמע שאת שוב נדרשת לעבור חוויה קשה ולא פשוטה. חיבוק גדול וחם.

ובאותו שבוע.... קשה.

 

 

כבר התחלתילבכות.. זה כאילו האשימו אותי בזה שנפל.. בסוף הוא באמת היה בסדר ונתן את הבקשה לרופאת הנשים שלי לביצוע הבדיקות. הוא היה זה שביצע את הגרידה וממש הרגיע אותי לפני שנרדמתי.. היה אנושי. רק חבל שהם לכ תמיד מצליחים להבין מה הם גורמים במשפט אחד😢

תודה לכן ולך ציפי היקרה על ההכלה והעידוד. אתם מקסימות😚

ושמחה שהרופא היה רגיש אחר כך.

לפעמים משפט יכול לגעת בנקודות כואבות ולהעצים את הרגש שממילא נמצא שם. אני רוצה לומר לך שבוודאי ובוודאי שאינך אשמה בהפלה הזו, אין זה קשור בכלל- לא לבדיקות (שלא נתנו לך למרות בקשותייך), ולא לדברים אחרים שאולי יצוצו בראשך.

את אינך אשמה.

 

קורה לפעמים שאנשים יכולים להגיד דברים ולפגוע ברגשי האשמה שלנו (כמו שלמשל מישהי אמרה לי פעם- "למה את הורגת את התינוקות שלך?" המממ.... מהההה???) אך אלה לא דברים שמצויים בשליטתנו לכן כדאי לנסות להוריד את הרגשות, ולאנשים שאומרים דברים נחמדים- לענות, או להתעלם.

 

החשוב ביותר הוא לדעת שאינך אשמה בדבר.

התמקדי בהבראה, ולאחר שתבריאי ותתחזקי- ערכי בירור קרישיות.

 

ותרגישי טוב.

 

 

אבל גם אני אחרי גרידה בשבוע מתקדם ואחרי המחזור הראשון יצא לי באזור פצע גדול שנמשך עד המחזור השני ולפעמים מדמם כשאני מתאמצת או עובדת פיזית, בשבע נקיים אחרי המחזור השני הרב התיר לי לעשות 3 בדיקות הפסק בדיקה ראשונה ואחרונה ואפילו להיות עם תחתוניות לבנות שזה לא יטמא והיו ימים מלוכלכים אומנם לא דם אבל כתמים חומים ולקחתי לרב גם אחרי שהיה לי יום נקי לגמרי פתאום חזרו הכתמים. לכן עדיף להתייעץ תמיד עם רב גם לפני שאת מתחילה את השבע נקיים לבדוק אולי יש מה לעשות עם זה

ולוקח לו זמן לחזור לעצמו.
הדבר הכואב ביותר במה שתיארת זה הפספוס של הביוץ, דבר שאני מקוה שלא ישוב.
ובכל זאת רוצה להרגיעך שבדרך כלל לאחר הפלה ו/או גרידה לוקח לגוף זמן לחזור לאיזון ההורמונלי. לפעמים כמה חודשים טובים...
צר לי על ההמתנה הזו אולי הפעם הבאה תהיה טובה יותר.

מאחלת טוב טוב.

ציפי

אני ממליצה לך לקנות היגיינקל (כמוסות שעוזרות לסדר את המחזור בדרך טבעית- תוצרת הארץ, עם הכשר מהדרין).

את יכולה למצוא פרטים בקישור הבא-

הגייניקל - חתם הטבע

(האתר של חברת "חותם הטבע")

מבינה אותך כל כך

אמנם רק אחרי שתי הפלות, אבל מבינה כל כך

ואת כל מה שמסביב, החברה, האנשים, החברות שיולדות ואת באמת רוצה לשמוח איתן אבל.., הדודות הנחמדות עם ההערות שלא תוקעות סכין בלב אלא פשוט חותכות את הלב לשניים, וארבע ושמונה.

 

לא הבנתי מה קרה? נשמע כמו דופק קרדיולוגי? למה הרופא אומר שאין הרבה סיכוי?

בבקשה תישארי באנרגיות חיוביות, למרות שקשה.. בע"ה, אולי יש שם מישהו קטן בפנים שצריך אמא אופטימית?

והרופאים.. גם הם מופתעים לפעמים. לא אומרת לפתחת תקוות, אבל תישארי באנרגיות חיוביות.. (כותבת לך ותוך כדי תוהה איך אפשר לעשות את זה..)

 

חיבוק גדול יקרה. הלואי ויכלתי לתת יותר

ובע"ה בע"ה תתבדי בקרוב על כל החששות האלה!

 

אגב, בדיקת קרישיות יצא לך לעשות?

 

הלואי שתעדכני בבשורות טובות!

 

והיא לא טובה, מה שאומר שצריך להפסיק את ההריון🙁
לא בדקתי קרשיות כי יש בעיה אחרת.. מעדיפה לא לפרט יותר..
תודה על החיבוק!
מקווה לבשר בקרוב בשורות טובות.

אני רוצה לספר על עצמי, אני בת 43 יש לי ברוך השם 8ילדים והעברתי 15 הפלות!!! כן 15הפלות. אחרי הילדה הגדולה עברתי 5הפלות ואז ברוך השם הילדה השני , אחריה עוד 8 הפלות ואז ברוך השם בא הבן ובין שאר הילדים ארעו 2הפלות. א ההפלות היו בין חודש שלישי לחודש רביעי. אל תאבדו תקווה, אני יודעת כמה זה קשה, לצעוק לבורא עולם הוא יעזור

עם שמונה ילדים בלע"ה!
מתפללת שאזכה גם כן..
15 הפלות וכולן בשלב כל כך מאוחר? זה אומר גרידה מן הסתם.. לא הפחידו אותך שזה מסכן אותך לעבור כלכך הרבה גרידות?

תודה נשמה יקרה על העידוד!
את ממש גיבורה!
הרבה נחת מכולם והרבה בריאות..

בכל גרידה יש סיכון לסיבוך כלשהו, קטן מאוד אבל קיים. מכירה נשים שעברו כמה גרידות, אבל לא 15..
רופא נשים פעם אמר לי משהו על זה, שלא כדאי וזה עלול להזיק. היה לו אינטרס מסוים אז לא יודעת אם הריבוי מעלה סיכון או לא...
אשמח להחכים אם מישהי שמעה ממקור מוסמך.

יש עוד סיכונים, אבל כמו בכל מחלה או ניתוח או לקיחת כדורים, אפילו אקמול, יש סיכונים. 

כל אחת ובחירתה, העיקר בעיניי זה לדעת כמה שיותר על מה שאת הולכת לעבור

לדעת את האלטרנטיבות (יש גם טבעיות ויש התערבויות, כל אחת יעילה או פחות- זה משתנה מאישה לאישה וממקרה למקרה)

ולהחליט החלטה מושכלת.

 

כל בחירה עלולה להיות עם השלכות, למגוון כיוונים.

בסופו של דבר הבחירה היא בחירה- רק צריך לפקוח עיניים ולדעת מה בוחרים.

(יש פעמים שאין בחירה, וחייבים לעשות מהר את מה שהרופאים אומרים. לא על כך אני מדברת).

 

 

יש מצב (אם זאת לא חוצפה לבקש..) שאת כותבת את זה בשרשור ההיכרות שנעוץ למעלה? 

נראה לי שתתני כאן מלא תקווה להמון נשים

כמה כוחות ועוצמות! מעריצה אותך!

שתרווי מהם המון המון נחת!

וואו איך עברת כלכך הרבה הפלות
איך התמודדת עם זה
אפשר לדעת.

בזמנו כשהייתי בהפלות לקחתי את זה מאוד קשה. הייתי בוכה הרבה וזועקת לבורא עולם. לא האמנתי שיהיה לי ילדים אבל הרצון, הצמאון לילדים היה חזק יותר. הייתי אז אצל הרבנית קנייבסקי ז"ל והיא אמרה זאת זכות כשתגיעי ל120 יופיעו הנשמות הללו ויעידו בעדך.

עם המשפט של הרבנית קנייבסקי..
דווקא כשממש לא חשבתי שנכנסתי לפורום כדי לבכות

וגם קשה וכואב מאוד.

ובכל זאת על אף הכל יש לך 8 ילדים... בהחלט מרשים ומעודד.

 

תודה לך!

איזה עוצמות!!
ווואהווווווו
שברת שיא מכל מה ששמעתי בחיי....

מצדיעה לך מממש מממש!!!

כל כך מבינה ומכירה את ההתמודדות מול המשפחה, החברים, המבטים שמודדים את הבטן וגם האמירות השונות...

זו התמודדות מאוד לא קלה.

 

אני חושבת, ממרחק של כמה שנים מאז ההתמודדות הזו, שאילו הייתי שקופה יותר ואומרת בפשטות שעברתי הפסקת הריון וכרגע אני לא יכולה להביא עוד ילדים... זה היה קצת אחרת.

ובהשאלה למצבך-האם ניתן פשוט לומר בפשטות שעברת הפלה/הפלות, ובכך לעזור לעצמך להיות מעט פחות מתחבאת, ולהם קצת יותר להבין?

 

יש חברות שזה יתקבל בהן בחיבוק, באהבה ובהתנצלות.

יש חברות שזה יהיה פחות מוצלח ויהיו רחמים או כעסים או רגשות אחרים, ובמקום תיכה או הכלה או אמפתיה תקבלי חיטוט בפרטים או חוסר רצון להקל עלייך או עצות... איני אומרת שתמיד קל לשתף או להיות שקופה, אך אני חושבת שקשה מאוד להיות בהסתרה ולהרגיש כל הזמן את המבטים המכאיבים, בלי יכולת לענות או לומר או לקבל חיבוק על מה שאת עוברת.

 

תמיד חשבתי לי- הרי בלאו הכי הקשיים שלי ביני לביני הם קשים ועצומים.

גם כך אני מתמודדת עם החוסר, עם הפחד מה יהיה, עם האובדן הצפוי לי בהריון הבא (מתחברת לרגע למצבך)- אז למה אני צריכה גם להתמודד מחוץ לי, עם אמירות ומבטים וחברה שאינה מבינה?!

 

כואב וקשה.

מחבקת אותך על האבדן הזה,

מקווה שאת מלווה ברופאים מומחים שמספקים לך תשובות לגבי מהות האבדנים החוזרים, ואולי יהיו תשובות שיעזרו להבין, ולתת תרופות מתאימות.

הלוואי.

 

חיבוקים גדולים וחמים!

 

ציפי

תודה על החיבוקים..
מקווה שזה ייגמר מהר ובקלות.
תודה על השיתוף בתובנות שלך, במקרה שלי אני מעדיפה לא לשתף למרות שזה קצת קשה לא בגלל שאני חוששת מהתגובות אלא יותר כי אני צריכה לשמור על הפרטיות שלי.. וגם כי זה קשור לפרטיות של עוד אנשים מהמשפחה...
ב”ה אני יודעת כל מה שקשור למצבי ומלווה ברופאים מומחים ומתפללת לה' שיעזור ולא אזדקק להם יותר במצבים כאלו.
בשורות טובות!

יש משפט בשיטת ימימה שאומר-
אין אף אחד מאחורי הדלת.

המהות שעזרה לי במשפט הזה-
אני מול עצמי.
עושה מה שנכון לי.
אין אף אחד שם מאחורי הדלת שיודע מה קורה בתוכי.
כולם הלכו.
כולם בחיים שלהם.
אני בחיים שלי.

לא אכפת לי "מכולם"
לא חמות
לא גיסות ואחיות
לא חברות

אני. וה'. ובעלי.
זהו.
כולם שילכו למסיבה.
אני כאן עם מה שטוב לי

בשעות הקשות שלי-
המשפט הזה והמהות הפנימית והספייס הפנימי שהוא נתן לי להיות עם עצמי בלי הסביבה וקולותיה-
בנו בתוכי חיים שלמים....

בהצלחה אהובה!!!

ממש מוזר לי.. אם באמת הרגשת תשמחי בד"כ מתחילים להרגעש בשבוע מאוחר יותר.אולי עד עכשיו היה בתנוחה מסוימת שהצלחת להרגיש ועכשיו הסתובב לו

הגיוני שמה שהרגשת אלה שינויים הקשורים בתזונה או דברים בקיבה. אולי גם דברים ברחם, אך מאוד לא סביר שתרגישי תנועות. הוא קטן עדיין מכדי שתחושי זאת.
אף על פי כן- יכול להיות שיש תחושות שדומות לתנועות, ואולי זה אפילו תנועות קטנטנות- אם את מאוד מאוד רגישה לגופך.

בכל מקרה, אינך אמורה להרגיש תנועות עדיין בשלב זה, ובוודאי לא לעקוב אחריהן ולעשות ניטור קבוע כדי לבדוק אם הוא זז. זה מגיע בשלבים מאוחרים יותר, כאמור.

נשמי עמוק.
עשי לעצמך דמיון חיובי מאוד של מה שתראי בעוד מספר ימים בסקירה.
שמעי מוסיקה מרגיעה.
בכי אם יש צורך בכך.
התפללי.
דברי עם חברה.
ערכי לעצמך רשימה של הדברים שמרגיעים אותך.
נסי לשמוח בכל יום בנפרד.
ויהיה טוב. מקווה איתך מאוד.

אם את חשה שאת נכנסת לחרדות שאינך יכולה לגבור עליהן בשיטות הרגעה עצמיות כפי שהזכרתי מעלה- אולי פני למטפלת כלשהי ויחד תעשו עבודת הרגעה.
ביחד לפעמים קל יותר.

חיבוקים!
בשרי לנו בשורות טובות.

תודה!!

מקוה ומאחלת שלוה ככל שניתן.

וכמובן בשורות טובות ושמחות בסיום ההריון, בבריאות, בזמן ובנחת.

 

(אני מאוד מכירה את התחושה הזו- שרק כשבאמת יהיה לי התינוק בידיים אוכל להירגע... אבל תוך כדי ההריון שלאחר האבדן עבדתי קשה מאוד מבפנים על מנת לשמוח, להירגע, להתעסק בדברים אחרים מלבד הדאגות להריון, ליהנות ממנו ולהודות עליו, ולקבל כלים להתגבר על החרדה. זו עבודה פנימית עמוקה.)

 

חיבוק!!

דרך צלחה!!

תודה לכן!

אני חושבת כמה שעות, זה מאוד תלוי כמובן בשבוע. אצלי זה היה די קצר. יכול להיות שיהיו שניים שלושה גלים כאלה של דימום.
בשורות טובות.

הוא נמשך על פני כמה ימים כדימום מאסיבי, כמובן תלוי באיזה שבוע מדובר.

בדרך כלל זה יוצא כדימום מאסיבי במשך כמה שעות ואז ישנה הפסקה מסוימת, וחזרה של דימום אם לא הכל יצא... זה בא קצת בגלים. עד שהכל יוצא. (כמה מצער לכתוב זאת כך, בפשטות, כאילו מדובר במעין חומר לא מוגדר... כואב לי לכתוב כך.)

 

אם יש דימום מאסיבי שנמשך ולא עוצר במשך יותר מיומיים- מציעה לפנות למיון נשים לבדוק.

כמובן, אם יש חום או חולשה קיצונית , סחרחורות או תחושה שזה הרבה מדי דימום, או חשש כלשהו אחר- לא להסס ולפנות למיון! מקסימום תגיעי לחינם. זה עדיף מאשר לא תלכי כאשר את באמת צריכה. 

 

מה שלומך? האם הדימום פסק? מה הייתה החוויה שלך בזמן שכתבת, ואיך את כרגע?

 

חיבוקים חמים. כואבת איתך.

 

ציפי

זו האמירה הברורה והחד משמעית.
עם זאת, מכיוון שזו תרופה הורמונלית- לא בטוח שהבדיקה אכן חיובית... אני אומרת זאת כדי שתדעי שתרופות המכילות הורמונים משבשות את האיזון ההורמונלי בגוף ולכן אם לקחת תרופה כזו- רק בדיקת דם לגילוי ההורמון HCG (מה שאנו קןראים בטא- שהוא הורמון ההריון)- תסייע לך להבין האם את בהריון או לא.

בכל מקרה, לשאלתך- אין לקחת תרופה זו בהריון.
אם את חושבת שזה אכן המצב- אל תקחי את הגלולה הבאה עד שתלכי לרופא לוודא מה מצבך, או לפחות עד שתעשי בדיקת דם לגילוי בטא.

הרבה פעמים לקיחת גלולות לעיכוב הווסת- מזרזת כניסה להריון... שמעתי על כך מרופאים.
מי יודע...

בהצלחה לך ושבת שלום!

(חזרי לעדכן אם נח לך. נשמח לדעת מה שלומל והאם זה אכן הריון.)

תודה על התשובה!
הבטא היום הייתה 220. כנראה שזה כן התחיל בכיוון של הריון, אבל הדימום לצערי לא מפסיק ורק מתגבר..
נאלץ להמשיך ולחכות..

בהצלחה יקירה!
תודה שעדכנת

הבטא הכפילה את עצמה ביומיים.
אולי קורה פה נס....
אולי לא..
נחכה ונראה.
תודה על ההתעניינות.
בשורות טובות!