פורום אבדן הריון (עמוד 44)

בינתיים אני פה, תומכת ומבינה את הכאב.

כואב כל כך לאבד הריון.

חיבוק.

האת לא ידעתי ששמים ציטוטוק....

למה שמים ציטוטק אם בכלל עושים ניתוח.? או שזה עוזר להוריד את השק למטה??

אני ביקשתי חוות דעת על אסותא- שזה פרטי 

ולא אמרו לי שיש כאבים בשום שלב.

פשוט נכנסים מרדימים ומוציאים.

אז אולי זה שונה....

הריון קל ותקין במהרה לכולנו

בשום שלב. לפחות לא בגרידה הקלאסית. לפעמים מתחילים עם נסיונות של ציטוטק ואם זה לא מצליח עוברים לגרידה.

לפי מה שהבנתי מסיפורים אלה (ולא מנסיון)- הכניסו לניתוח, היתה הרדמה, והאישה התעוררה בחדר ההתאוששות לאחר הגרידה.

מעניין ושונה לשמוע ששמו לך ציטוטק לפני כן.

אשמח לשמוע עוד נשים שעברו גרידה ויוכלו להעיד האם היה או לא.

בהצלחה לפותחת, בכל מקרה.

בשבוע כמו שלי יש הרבה שאומרים לנסות כדורים ....

והאמת השק שלי בכלל קטן ומתאים לשבוע 5

אבל... עברתי פעם הפלה בשבוע 6 וזה היה בשבילי טראומה.... והרופא דווקא המליץ לי על גרידה ואמר שבשבוע שלי זה תהליך מאוד קל ומהיר בעז"ה. 

גם עם כדורים מירב הסיכוווים שזה יצא לבד.. אבל יש סיכוי גם שלא ואז יצטרכו גרידה....

או שיפול עד אז טבעי.

התקשרתי אתמול לאסותא אפילו לא שאלו איזה שבוע אני מוזר.. רק אמרה שלא שמים כלום לפני. 

מכניסים לגרידה, כסוג של ניתוח.

את מורדמת, וקמה בחדר ההתאוששות לאחר הגרידה.

הציטוטק ניתן כשלב לפני גרידה כאשר מנסים ליצור הפלה טבעית, ללא צורך בגרידה.

לעיתים מנסים מספר פעמים עם ציטוטק, כמו שכתבו פה לפניי, ואם לא הולך מכניסים לגרידה.

לעיתים הציטוטק משפיע ואין צורך בגרידה. ולעיתים הציטוטק משפיע ובכל זאת יש צורך בגרידה כי לא הכל יצא.

בכל אופן, הציטוטק אינו שלב הכרחי לפני גרידה, ואישה יכולה לבחור לבקש לעבור גרידה בלי הציטוטק.

אם נותנים לה בכל זאת- שווה לברר מדוע ולשם מה. ולאפשר בחירה. לא בכל בית חולים נותנים.

ולאחר כל העיסוק הטכני...

מה שלומך יקירה?

איך את עם המידע המסחרר לב ונפש הזה, הקשה כל כך, ואיך הגוף שלך מרגיש?

קבעת כבר תור לגרידה?

חיבוקים על מה שעובר עלייך.

ציפי

האמת לא יודעת להגיד....

אני חווה הרבה נפילות של המצב רוח...

לפעמים אני יותר טוב לפעמים הרבה פחות

בעיקר זה קורה לי כשאני בבית עם בעלי והילדים אין לי כח להרים את עצמי לטפל בהם.

וזה ככ מתסכל.....

גם מבחינה גופנית אני מרגישה מממש חלשה.

אני כבר ממש רוצה להיות אחרי כבר!!!!

כחלק מהתהליך- לפחות בחלק מהמקומות או בשלבים מסוימים.

תודה לך על השיתוף, חלילה לא התכוונתי לשלול את חווייתך או את דברייך. מחילה אם הבנת כך...

חיבוק על שתי ההפלות. כמה לא קל.

ציפי

במידה כמובן שלאחר ההפלה עשית אולטראסאונד וראו שהרחם נקי..

אם לאו, אי אפשר לדעת..

תקראי שרשור אחר שלי בנושא..

לי לא היה ביוץ אחרי ההפלה וישר מחזור אחרי כמה ימים נקיים..

ועוד קוראת שיתפה בפורום שגם אצלה היה ככה..

לפעמים מסתבר הביוץ מדלג..

בהצלחה.

קודם כל הריחוק מהבעל, הגופני, דווקא בזמן בו הכי צריך קרבה, חיבוק, תמיכה והכלה... כה קשה ומאתגר!

והדימום הפתאומי- שאי אפשר לדעת באמת מה מקורו- כה מתסכל! (כן, זה יכול להיות דם וסת. הרחם משתגעת פעמים רבות לאחר הפלה. המחזורים קצת משתבשים. או קצת הרבה. לוקח זמן לגוף לעכל ולחזור לעצמו... וזה יכול להיות גם. אבל אם יש דימום שמלווה בכאבים ואת חוששת- שווה לבדוק מה זה. ללכת לולטראסאונד ולברר מה זה. כדי להרגיע. לפעמים יש סיבוכים לאחר הפלה וזה גם קורה.)

והדיבורים של הילדים מסביב... כמה מכאיבים וקשים...

ובין מילותייך אני שומעת על עוד הפלות שהיו לך, ושואלת את עצמי כמה הפלות היו, והאם ערכתם בירור קרישיות? והאם יש לך תמיכה הורמונלית? והאם זה נחשב הריון בסיכון? והאם נתנו לך קלקסן? או אספירין? והאם הרופאים שלך שמים לב להפלות החוזרות?

ועוד ועוד שאלות שכדאי לתת עליהן את הדעת...

אני מחבקת אותך על כל הקשיים,

עברי יום ועוד יום. החיבוק יגיע לבסוף והקרבה לבעל. וזה יהיה טוב ומיטיב, אני מאחלת ומקווה.

בינתיים מצאי לך חיבוקים אחרים כמה שאפשר...

ודעי שיש תקווה. הרבה.

ציפי

ולא להיות אצל רופא נשים רגיל.

זה הריון יקר ובהחלט שווה להשקיע עבורו.

אולי לפנות לקופרמינץ בפרטי. בהחלט.

ובנוגע לחרדה שקפצה לביקור...

זה מבון. הגיוני. מאוד מאוד הגיוני לחוות חרדה ורצון להרגיש שמורה, עם תרופות ששומרות, עם רופא שעוקב, עם יכולת כמה שיותר לשלוט במה שכל כך אין בו שליטה... בתוך כל חוסר האונים הזה- ישנורצון עז שיהיה משהו להיאחז בו, שיהיה משהו שארגיש שאני עושה ועוזר לי להחזיק את ההריון!!

ובכן, החרדה מובנת.

אם זה אכן הריון (בדקי בבדיקת דם- זה אמין יותר)- גשי ךרופא מומחה להפלות חוזרות. אולי זה ייתן מעט יותר רגוע.

ואנחנו כאן ללוות אותך בכאבים ובשמחות.

בינתיים- נשמי עמוק. נסי להתחבק למקום השמח שבתוכך, למקום שרוצה בהריון ואוהב אותו. שלחי לו אנרגיות חיוביות. עשי לעצמך דמיון מודרך.

ועשי ]עולות שיעזרו לך לשמור עליו- גם בפועל, לא רק בדמיון.

מה שטוב לך.

בהצלחה יקירה.

שתפי אותנו מה קורה?

ההריון הזה יקר וחשוב, והנפש שלך צריכה להירגע.

לכי לחפש עוד רופא ועוד חוות דעת. בבקשה ממך. אל תתני לרופא להלחיץ אותך.

יש עוד רופאים טובים, וגם מרגיעים.

מדוע הרופא כה מתנשא? קיימות עוד דעות בעולם מלבד דעתו האישית, ומותר לך לבקש חוות דעת נוספת או לומר מה את מרגישה, מה את חוששת ומה היית רוצה... את אדם לא רובוט. יש לך רגשות. והרופאים לא תמיד רואים זאת.

אמרת שיש לו הרבה אגו... זה קורה לפעמים.

אני ממליצה לך לחפש עוד רופא (מוזמנת אלי לפרטי אולי אכיר מישהו טוב להמליץ לך עליו, ויכולה גם לשאול נשות מקצוע מתחום הרפואה שימליצו לי על רופאים איכותיים ורגישים, או שבנות פה ישרשרו שמות של רופאים באזורים שונים בארץ).

ממליצה לך ללכת עם הלב- למישהו שירגיע את הנפש נוסף על דאגתו לגוף.

גוף ונפש שלובים יחד.

קשה להפריד ביניהם.

לכן אישה בהריון בסיכון, לאחר 3 הפלות, זקוקה לרופא שידאג לה באופו מקצועי, ומצד שני ירגיע וירכך על מנת שתוכל לצאת ממנו כמה שיותר רגועה.

זו דעתי.

אשמח לשמוע מה שלומך.

ציפי

בדרך כלל לאחר הפלה ישנם שינויים הורמונליים שגורמים לווסת "להתחרפן" במקצת. לעיתים לוקח כמה חודשים עד שהדברים מסתדרים. אך אם זה זמן רב כדאי לחזור לרופא ולבדוק.

אפשר רופא נשים רגיל או רופא פוריות, לבחירתך.

חיבוקים וחיזוקים.

ציפי

תודה על שכתבת את זה
אני גם בהריון עם קלקסן אחרי שתי הפלות

ומודאגת ומודאגת ומודאגת

מקווה בע"ה שיסתיים בטוב

ושוב תודה, עודדת ממש!

בע"ה שתזכו לגדל אותו ואת כל הבאים אחריו בשמחה בריאות ונחת

כל כך משמח!!
איזו דרך עברת..

מקווה שעכשיו הכאב פחות עצמתי על הדרך שהיית צריכה לעבור..

שולחת חיבוק עם מזל טוב!!

הרבה נחת וגידול נעים.

תודה רבה לך על השיתוף,

שנכתב כל כך בהיר וקולח

שמלא בכל כך הרבה כאב-

כל שלב בו אפשר ממש לפתוח ולהרגיש ולתאר ולהתמלא ברגשות שונים ומשונים וכואבים ומקווים...

עברת דרך ארוכה.

אני שמחה שאת פה, אחרי, משתפת אותנו בשמחה שלך ובגאולה הפרטית שלך שאכן הגיעה.

מאושרת איתך!!

ואת אכן נותנת תקווה גדולה גדולה!!!

תודה רבה לך.

תהני מתינוקך

גם ציטוטק וגם גרידה, בשבוע כה מאוחר... זה מאוד כואב. מאוד.

ובנוסף, הפלה לאחר מכן- קשה ביותר!!!

אלה ההריונות הראשונים שלך, ותחושת הרצון להרות ולהיות לאם הינה גדולה ביותר, הכאב קשה וכבד מאוד.

חיבוק על כל אלה.

נוסף על כך, תחושת הגוף שבוגד בי אינה קלה. והוסיף על כך הרופא כשאמר שאת מלאה וזה מפריע... זו לי הפעם הראשונה שאני שומעת דעה כזאת. אני מלאה, עברתי ארבעה הריונות. אף פעם לא שמעתי אמירה כזאת והייתי אצל הרבה מאוד רופאים...

אני ממליצה להניח בצד את האמירה שלו, ואף ללכת לרופא נוסף. תשמעי לפחות חוות דעת נוספת לפני שתפנימי אלייך אמירה מהסוג הזה, זו בהחלט אמירה תמוהה בעיניי. מעניין אותי על אילו מחקרים הוא התבסס. אם תחזרי אליו אמרי לו שנשמח לקרוא את המחקר על כך. (באמת.)

(את לא חייבת... אבל כן כדאי שתלכי לעוד חוות דעת)

בכל מקרה, אני מחבקת אותך ומזמינה אותך לספר לנו מה עובר עלייך. 

בהצלחה יקרה.

ציפי

וכל חודש מחדש. באמת מתסכל וכואב מאוד!!!

יקירתי, אני מכירה אפשרויות שונות להקל במקרים שקשה מאוד עם המראות והדמים. מכירה פסיקה לבדוק רק הפסק ויום שלישי ושביעי, או אפילו רק ראשון ושביעי.

מכירה אפשרויות שונות אך איני פוסקת הלכה. אני חשובת שבמקרה זה מאוד כדאי לפנות לרב שיכול פחות להחמיר, ולאפשר אולי פסיקה מעט אחרת או אולי לחשוב יחד על הדברים.

אני לא רוצה להתערב בפסקי הלכה כי איני רב ולא טוענת רבנית. אולי באמת שווה לפנות למישהו/י כזה/כזאת ולנסות לראות מה ניתן לעשות עם העניין?

אולי יש פתרונות אחרים, שיוצאים מעט מהקופסא?

כואב לי איתך על הימים הללו.

אכן, אני יכולה להבין מאוד את הכאב שלך ותחושות האובדן. זה אכן אבדן כל פעם מחדש.

זה כואב.

מחבקת.

ציפי

הם יגידו לך לעשות פחות בדיקות.

וגם תבקשי מהרופאה כדור אסטרופם - הוא דוחה את הביוץ באיזה 3-4 ימים, ואז אין שום בעיה של הטבילה.

בהצלחה!

יש לי את אותה הבעיה שלך והרופאה נתנה לי תרופה לקחת פעמים ביום בוקר וערב מהיום השני עד לרביעי וזה דחה את הביוץ בשבוע וקצת..

זו תרופה ידועה.. מבוססת על אסטרוגן כמדומני..

לא יודעת את השם.. אבדוק ואחזור אליך..

סליחה על הזמן שעבר..

התרופה: אוטרוגסטן 200 מ"ג.

לקחתי כדור בוקר וערב ומהיום השני עד לרביעי וזה דחה לי את הביוץ בשמונה ימים.

בהצלחה.

הלכתי עם הבעיה לרופאה..

היא נתנה לי את התרופה מעצמה..

לא ביקשתי ולא הכרתי..

היא אמרה שזה גם יצמצם את ימי הדימום אך זה לא קרה..

דחה את הביוץ בשמונה ימים.. לא באופן חד פעמי.. כל פעם שלקחתי..

בהצלחה

הייתי אצלה יום לפני המקווה והיא ניסתה לשכנע אותי לטבול היום..   כי היא רואה שהביוץ עכשיו..

אמרתי לה שזה לא יכול לקרות.. 

אז היא נתנה את הכדורים הללו..

שעזרו.. בלי תופעות לוואי (לטענתה וכך היה אצלי).. בלי לחצים של להתנקות מהר.. מרגיע ממש..

אגב בעלי ממש התנגד שאכניס לעצמי הורמונים.. הוא רצה שאקח דברים טבעיים.. לא הייתה לי עוד סבלנות אחרי שנה וחצי של נסיונות להבין מה הבעיה..

לא משכנעת!! כל אחת תעשה מה שטוב לה ולבעלה.

בהצלחה

נשמח לשמוע בשורות טובות ממך..

ואם לאו, לעזור בהתמודדות עם האכזבה.. הרי רובנו שם איתך..

בהצלחה!!

ההתאוששות לוקחת זמן.

פיזית עברת אירוע טראומטי ומטלטל ביותר.

נשפית עברת אירוע טראומטי וקשה מאוד להכלה.

אכן, את צודקת, את זקוקה לתמיכה רבה, לחיבוק חם, להכלה ולהבנה של מה שאת עוברת.

אלה דברים שקשה לקבל מאנשים/נשים בסביבה הקרובה שמתקשים להגיב ללידה שקטה/הפלה בשלבים כה מאוחרים. פעמים רבות יש הרגשה שרק נשים שעברו חוויה דומה יכולות להבין... ואני מוסיפה- גם אנשי מקצוע יכולים להיות שותפים לתחושות ולכאבים.

לפעמים ההרגשה היא שהסביבה מתקשה לקבל או לדעת איך להתמודד עם גודל הכאב והאבדן.

א. אנחנו כאן בשבילך. את מוזמנת לספר, גם אם באופן וירטואלי, על תחושותייך וחוויותייך. נהיה כאן איתך.

ב. ישנה קבוצת תמיכה מטעם בי"ח "הדסה" שמופעלת ע"י אחות מיילדת מקסימה בשם מלכה נוקריאן, היא מפעילה את קבוצות התמיכה לנשים שעברו לידה שקטה, איני בטוחה מאיזה שבוע. ניתן לשאול אותה. מעניין אותך? אם כן- פני אליי בפרטי ואתן לך את המספר.

ג. אני חושבת לפתוח באזור בנימין קבוצה לתמיכה וטיפול בנשים לאחר לידה שקטה, קבוצה שתעבוד עם שירים ומוזיקה לצד דיבור ועיבוד הטראומה. אך הרעיון עדיין בתחילתו. אני עוד מבררת פרטים לגבי האפשרות. אם מעניין אותך (או מי שמעניין אותה) את מוזמנת לפנות בפרטי. אם אראה שתהיה היענות ויהיה צורך- אבדוק ברצינות את האופציה.

איזו תקופה לא קלה.

אבל נשמע שאתם משוחחים.

ונשמע שאתם יודעים לבטא את רגשותיכם זה כלפי זה.

ושיש ביניכם אהבה גדולה, וגם שבר גדול- וזה דבר כל כך מוב והגיוני לאור הנסיונות שעברתם (איני יודעת מה, אבל משערת לפי דברייך).

מותר להישבר.

מותר לבכות.

וכדאי לסלוח לעצמינו על כך. ולהיות חומלים כלפי עצמינו כשאנחנו נשברים.

ולבקש עזרה וכתף להישען עליה כשזה קורה.

כמה משמעותי לקרוא שיש ביניכם את התמיכה ההדדית הזו- הוא תומך בך ועושה בשביךך הרבה, ואת תומכת בו ומקשיבה לו ורוצה לקנות לו מתנה כאות הוקרה והערכה על כל הנתינה שלו.

כמה מיוחד!

שמרי על היכולת של שניכם להביע רגש, לבכות ולכאוב.

זה משמעותי בעיני.

כמו כן נראה שיש לכם היכולת להחליף תפקידים מדי פעם (תומך/נתמך) ולשניכם מותר להיות במשבר מדי פעם. זה בריא והגיני.

בתקופות קשות שואבים כח מזוגיות שמיטיבה זה לזה. וצומחים ממנה.

נשמע שזה יכול להגדיל אתכם ולקדם אתכם.

לגבי מתנה עבורו- מה הוא אוהב? אין לי מושג מה להציע... מה עולה לך בראש? מה יכול לשמח אותו ביומיום שלו? יש משהו שהוא חולם עליו או חולם לעשות? יש משהו שהוא ממש אוהב ולא הרשה לעצמו לקנות? או שיש דברים קטנים ביומיום שעושים לו שמח בלב?
ואולי חופשה זוגית או משהו יחד- שיעשה לכם כיף ויקרב ביניכם מתוך אוירה של יחד שמח ולא מדוכא או כואב- זה מה שייתן לו (ולך) כח?

את מכירה אותו, את יודעת הכי טוב

תנסי לעשות הפסק עם הבנה שייתכן ולא יצליח ולא נורא..

בהפלה ספונטנית אחרי שישה ימים נגמר הדימום.. הרב אמר שלא ייתכן שייגמר כ"כ מהר.. עשיתי הפסק ואחרי יום חזר הדימום ליום אחד.. עשיתי שוב הפסק שהצליח.. אחרי שמונה ימים של דימום..

חבל לפספס ימים..

תנסי בעדינות, בלי לחץ, אם יצליח יצליח.. יכול להתפקשש גם ביום האחרון לצערי.. שיהיה במודע..

בהצלחה!!

ומה שלומך? ספרי לנו קצת איך עוברים עלייך הימים. ומה קורה איתך. מבחינה פיזית/נפשית או מה שבא לך.

חיבוקים. 

ברוך ה' בסך הכל מרגישה טוב

הרגשתי שהאנדרנלין של אחריי הלידה התפוגג לו מתישהו שבוע שעבר

ופתאום התחילה יותר עייפות, עצבנות, והרגשת באסה כללית

הרבה התמודדות מול אמא שלי ובעלי..

טוב שהכנתן אותי לזה באמת

והרחוקה.

רוצה לספר קצת מה קורה ביניכן/ם? אולי נוכל לתת עצות או להקל. ללמוד אחת מהשניה זה משמעותי.

חיבוקים, זו התמודדות לא קלה. מצריכה סבלנות.

ואני מזמינה את בעלך להגיע לפה גם לקבל עצות ותמיכה...

גם ההמתנה, וגם הדעות והאבחנות והאמירות של הרופאים השונים... איזה קשה זה!!

לא קל לעכל. לא קל לחכות. לא קל להיות לאחר גרידה, להמתין, לקבל פתאום אבחנה של שחלות פוליציסטיות, לעשות מעקבי זקיקים ולקוות... ולהתאכזב... איזו תקופה מותחת ומלאת קשיים. 

האמת היא שפשוט צריך להמתין. (כמה לא פשוט...)

ולראות.

ולא כדאי לומר אמירות שסוגרות. ודאי לא נסגר לך המאגר. את עוד צעירה. החיים לפנייך וגם הפוריות.

אם הרית סימן שיש תקווה וזה מעודד מאוד.

אמנם היתה גרידה, ובכל זאת היה הריון. זה בהחלט נותן תקווה (ומה הסיבה שהרופאים נתנו לכך שהיה הריון?)

דעי שגם עם שחלות פוליציסטיות ישנם הריונות רבים.

האם הרופאים הסבירו לך מה זה אומר ומה הסיכויים ומה הולך להיות עכשיו?

כדאי לשאות ולהבין, כי חור ידיעה מוביל פעמים רבות ל"סרטים" פנימיים, שאינם נכונים בהכרח.

בכל מקרה, חיבוק גדול על מה שאת עוברת, זו ודאי לא תקופה קלה.

את תצליחי. אני מאחלת ומקווה בחום. יחד איתך. אל תאבדי תקווה.

חיבוק גדול.

הציפייה להריון מאוד קשה ושואבת כוחות, ואז כשהוא מגיע- זה כל כך מטלטל ומעלה את סף החרדה... כי מה יהיה עכשיו, והאם שוב יסתיים בהפלה, והאם שוב אחווה זאת?

נשים רבות רוצות להתנתק (לפחות בשלב בו את נמצאת) מההריון, בשל הפחד העצום לחוות שוב הפלה. 

זה טבעי וזה קורה. זו הגנה של הנפש שמגיעה ממקום שכבר חווה (פעמיים! כמה כואב!) את החוויה הקשה הזו של האובדן. ואינה רוצה שוב. רק לא שוב!

אז הנפש מגוננת על עצמה- בחוסר רצון להיות מחוברת לעובר ולמה שמתפתח שם בפנים.

זה הגיוני, זה טבעי, וטוב לדעת שאת נורמלית ושאלה ההגנות שאת נוקטת בהן כדי לעזור לעצמך לעבור את התקופה הזו.

ומותר לך.

לגבי הקנאה- היא גם מאוד לגיטימית. הקנאה מגיעה ממקום שרוצה גם, ובמיוחד על רקע האובדנים שלך- הקנאה היא לגיטימית.

אני דווקא לא חושבת שזה רע, אלא להפך- חושבת שזה אמיץ מצידך להתבונן על עצמך בפנים ולהודות בכך שאת מקנאה. שאת רוצה גם. שהבטן העגולה הזו כל כך מכאיבה לך וצובטת לך בלב... זה אמיץ מצידך לראות זאת. 

הרבה פעמים יש לנו פחד להכיר במקומות הרגשיים הפחות "יפים" שלנו. אבל הם גם שם. כעס, קנאה, כאב, צער ואפילו תוקפנות ואלימות כלפי דברי שקורים בעולם, או אנשים... אלה דברים שקיימים בנו. אם נכיר בהם ונודה שהם קיימים יהיה לנו קל יותר לאהוב את עצמינו ולהיות חומלים כלפי עצמינו וכלפי העולם, כי נפסיק להלקות את עצמינו על הדברים הללו, הטבעיים, שקיימים בתוכנו, ונתחיל להיות יותר אנושיים, מרגישים (כן, גם קנאה וגם כעס), ואז גם נוכל להפנות את הכעס והאלימות הפנימית אל עבר מקומות אחרים. ולא כלפי עצמינו. ("למה אני כועסת/מקנאה? מה יש לי? אני צריכה לעבוד על עצמי".... וכו)

קיצורו של עניין-

הקנאה שלך הגיונית ומותרת והיא כואבת. מאוד.

לא קל להסתובב עם רגש קנאה בפנים.

אני מחבקת אותך על הרגש, ועל האומץ להכיר בו.

אל תלקי את עצמך על כך. זה הגיוני. 

עצות פרקטיות:

- נסי לעבור כל יום בנפרד. אל תראי את ההריון הזה כהר גבוה, עברי כל יום כפי שהוא. אולי כך יהיה לך קל יותר להתחבר. היי עם מה שעכשיו. ואם לא טוב לך להתחבר למה שעכשיו- את יכולה גם להתנתק ממה שקורה לך שם בפנים ולהעסיק את עצמך בדברים אחרים. גם זה מותר.

אם את מודעת לכך שאת מגינה על עצמך בעזרת הניתוק- היי מודעת. המודעות עוזרת להבין שזה מה שקורה, ומאוחר יותר גם תעזור לך להתחבר. בקצב שלך.

- התמקדי בנשימות. נשימה זה דבר שעוזר.

היה פה שרשור לפני כמה זמן שכתבתי בו טיפים לעבור את ההריון שלאחר האובדן- אנסה למצוא ולהעתיק לך מה שרלוונטי.

בכל אופן- חיבוק גדול. את הגיונית ומותר לך. היי עם מה שיש לך. זה דבר טוב, חיכית לו. וזה גם מורכב, כי החרדה מציפה. זה יכול להיות יחד. אפשר להרגיש את שניהם. ולנסות להפחית חרדה בעזרת דברים שנעימים וטובים לך. (ממליצה על מוזיקה... מוזיקה... מוזיקה. שעושה לך טוב ללב ולנשמה. )

למרות שזה הדחף הראשוני...

פשוט כי באינטרנט ישנם הרבה מאוד דברים לא מדויקים, וגם לא מייחדים אותך ספציפית.

המתיני לרופא הנשים שיבהיר לך את התמונה.

זה ברמה הפרקטית.

ברמה הנפשית- נשמע שהעול הכבד של הבירור והבדיקות הללו מכביד עלייך מאוד, שמה שעברת יושב עלייך ושקשה לך להכיל זאת כבר.

האם יש מישהו שמלווה אותך/אתכם מלבד בעלך? שווה למצוא מישהו שיוכל להיות לך אוזן קשבת מלבדו, כדי שתוכלי לאוורר את רגשותייך ולא לחוש כל כך לבד.

אנחנו כאן כמובן איתך בכל.

אולי שווה למצוא חברה, או אפילו מטפלת רגשית, שתיתן לך מענה לצרכייך לפרוק ולדבר על כאבייך והרגשותייך?

חיבוקים חמים, תקופה לא קלה.

איתך.

לאחר הפלה ההורמונים בגוף משתנים, אכן הגוף (והנפש) לא מאוזנים. הציפייה לחזור לעצמך מהר הגיונית, אך אינה קורית לרוב. הגוף והנפש זקוקים לזמן שלהם כדי להתאזן.

תני להם.

חיבוק גדול.

לפי דברייך, עשית את כל הבדיקות ההגיוניות לבדוק.

קרישיות וצילום רחם תקינים, אלה הבדיקות הנכונות לעשות.

בדיקת זרע בודקת מדוע לא נכנסים להריון, אך אצלכם- כבר נכנסתם להריון מספר פעמים כך שלא נשמע סביר שיש בעיה עם הכניסה להריון. הבעיה, לפחות על פי שלושת ההריונות האחרונים, הינה בהחזקת ההריון והישארותו ברחם, כמה כואב וקשה.

יקירה,

ההמתנה מורטת עצבים וקשה.

היא לכשעצמה דורשת הרבה מאוד כוחות, עם כל חודש שעובר ומאכזב. כה קשה!!

מתלווים אליה דברים נוספים כגון אמירות מהסביבה,

אמירות מהילדים,

מחשבות וספקות באשר ליכולת שלכם להיכנס להריון...

כל זה מובן ביותר.

מצד ההגיון- אין צורך בבדיקת זרע מכיוון שכבר נכנסתם להריון מספר פעמים.

מצד הנפש והרגש- יש רצון לעשות משהו כדי לשלוט ביכולת להרות, או להבין מדוע עדייןלא הריתם.

חוסר האונים קשה ביותר להכלה ויש בנו צורך אנושי לקבל מידע ושליטה על התהליכים שקורים לנו.

ועם זאת- דעי שהזמן ההגיוני להמתנה להריון הינו שנתיים. כבר לאחר שנה- מציעים הרופאים לפנות לרופא מומחה לענייני פוריות על מנת לבדוק האם יש בעיה, ולא להמתין עוד.

אם את חשה שאינך יכולה עוד- את יכולה לפנות לרופא פוריות ולשאול. מן הסתם הבדיקה הראשונית היא בדיקת דם, פרופיל הורמונלי, מעקב זקיקים ועוד התקדמויות. האם רצונך בכך?

אני מציעה לנשום עמוק, להבין שזה קשה אבל הגיוני, ולתת לעצמך חיבוק גדול ואוהב על ההתמודדות הלא פשוטה.

ובניתיים- ספרי איך את עונה לילדים? ומה את אומרת לאנשים סביבך שזורקים הערות?

חיבוק. ותקווה לימים עם בשורות מעולות.

הקשיבי לעצמך מבפנים והיי עם מה שטוב לך עכשיו.

ותני לעצמך לבכות. הוציאי את הבכי בפני בעלך או מישהו אחר שטוב לך. אל תשמרי בפנים.

השיח שלך עם הילדים הזכיר לי שכשקרה לי מה שקרה אמרתי לילדים שכמו שצמח לא צומח לפעמים גם אם משקים אותו- כך גם התינוק בבטן של אמא לא צמח. ואנחנו מתפללים לה' שיביא לנו תינוק חדש, שיצמח...

חיבוק. לא קל.

והלוואי ותרגישי טוב יותר.

חשבתי עליך המון..

שמחה שאת אחרי..

תהי מוכנה לקבל שינויים במצב רוח שלא כ"כ בשליטתך..

בנוסף, ייתכן וקשיים צפים דווקא בהמשך (בתוך המאורע את מאופקת ובשליטה ובהמשך הגוף/הנפש מרשים לעצמם קצת להתלונן..)..

המון חיבוקים!!

מחכה לבשורות טובות בהמשך..

ממש מחמם את הלב

אני שמחה שאתן מכינות אותי למה שאני  עלולה לחוות

כרגע אני די בסדר נפשית

קצת מבוהלת מזה שאני בחופש! מצחיק נכון?

אני אחת כזאת שהשגרה ממש קריטית לה.. נותן לי ביטחון

מצד שני אין מאושרת ממני שאני לא צריכה ללכת לעבודה כרגע!

אז אני בעיקר עכשיו עסוקה במחשבות של איך למלא לי את הזמן כך שארגיש שהוא משמעותי

לא שאני חושבת שיהיה לי משעמם לרגע (כל ענייני הבית, מילון סידורים שחיכו לי, כתיבת דוחות סוף שנה...וכל מיני כיופים שאני מפנטזת עליהם)

אבל אני מפחדת מהשעמום של הריק הזה.. ואולי מפחדת שאם ארגיש ריקנות העצבות תחלחל והמחשבות ישגעו אותי

מוכר לכן אולי?

חוץ מזה רציתי לשתף על החוויה של המפגש עם החברה בפעם הראשונה

ממש חששתי! לא רציתי לראות אף אחת (אני גרה בקהילה מאוד קטנה ומשפחתית)

לא רציתי שירחמו עליי!

חברה טובה שעברה משהו קצת דומה ייעצה לי לחשוב איך אני רוצה שיתחסו אלי ולכתוב את זה לחברות..שיידעו כי גם להן זה לא קל..

אז בעצתה כתבתי להן..וקיבלתי פידבקים משמחים

כתבתי להן שאני מעדיפה שימשיכו להתנהל לידי כאילו הכל בסדר.. ושאני לא רוצה מבטים מנחמים ולא חיבוקים שמשתתפים בצערי..

וזה היה לי ממש כיף.. נחתתי לשבת.. והרגשתי מעולה אז העזתי ללכת לבית כנסת (נמצא מעבר לכביש..)

ודיברנו כרגיל, וגם קצת סיפרתי, אבל כמו שמספרים על לידה. לא כמו שמספרים על פטירה.

יכול להיות שאני בהדחקה וכו'

כרגע ככה ממש טוב לי. והיה לי ממש כיף כל התשומי שקיבלתי (תשומי נטול רחמים...)

יש לי עוד הרבה מה לשפוך.. כרגע לא אלאה אתכם.. תודה שאתן פה!

אני שמחה שהמפגש שלך עם החברה היה טוב, שידעת מה לבקש ושאכן החברה קיבלה זאת כפי שרצית ונתנה לך תחושה נוחה. משמח ומרגש! שימשיך כך בטוב.

הכי משמח אותי לקרוא שאכן הצלחת לשתף ולספר מסיפורך. זה משמעותי.

תמשיכי לספר. בין אם זה סיפור לידה ובין אם זה סיפור פטירה- זה עדיין ספיר שצריך לבוא לעולם (...), להיוולד, ולהתקיים בו. כמה זמן שהוא זקוק. תני לו את אויר העולם לשהות בו, במקומות בהם את מרגישה בטוחה לספר.

אם זה מציף בך משהופנימי לא טוב, או גורם לשאלות מביכות או גורמות לך לחוש לא בנח- שימי לב לכך. לא כל שיתוף לכל אחד/אחת הוא אכן טוב. שתפי את מי שטוב לך לשתף.

אבל טוב לאוורר את הנפש מהסיפור, לתת לו להיות באויר העולם ולא לסגור אותו בקופסא בתוכך.

אכן קשה להיות בבית לאחר לידה שקטה.

הריק והחסר מורגשים, ואז גם המקום של האבל תופס את מקום העשייה.

בעיניי זו תקופה שיכולה להיות עבורך זמן לעיבוד פנימי של אבדן שחווית. ברור שאת רוצה ונוטה להיות עסוקה, מטבעך את כזאת (ואני מזדהה... גם אני כזאת), ועם זאת- הצורך של הנפש לא לעבור הלאה הוא משמעותי. כשמאבדים אדם קרוב יש שבעה, שלושים, שנה... כי לנפש לוקח זמן להתאבל.

זה לא קל אבל זה כל כך נצרך. 

לכן כן כדאי לאפשר לעצמך להיות בתוך שלבי אבל ופרידה.

ולאפשר לעצמך לכאוב את האבדן.

זה הזמן שלך להתייחד עם מה שאיבדת ולאפשר לו ללכת.

ומה שקורה לפעמים זה שפעמים רבות המנוחה קשה בהתחלה ומתקשים להיפרד מהיומיום העמוס-- ואז מתרגלים אליו ודי מתמכרים אליו... וזו נהיית תקופה משמעותית למרןת הקושי להיות חסרת עבודה מוגדרת.

מאחלת לך תקופה משמעותית שממנה תצמחי קדימה.

אני שמחה שהעלת את זה..

ניסיתי לרמוז בעדינות על ירידה במצב רוח לא נשלט..

וצריך ממש להיות מוכנים לכך..

לא הכינו אותי לכך וזה היה לי ממש חסר..

אני חושבת שכשאשה עוברת הפלה חשוב שהרופא יידע אותה במצבי הרוח המשתנים.. זה נתון חשוב ממש לדעת..

כשעברתי הפלה ניסיתי להמשיך רגיל והגעתי למחרת לעבודה.. חייכתי.. שידרתי שהכל בסדר.. 

אבל הבנות בעבודה לא נתנו לי.. וכשאמרתי "לא נורא/ יכול לקרות לכולן/ קורה להרבה/ בטח היה פגוע וטוב שנפל" וכל שאר התירוצים.. הן לא נתנו.. אמרו שזה לא נכון..שחיכיתי הרבה להריון.. שזה ממש מאכזב.. שחשוב להשתהות.. וכדומה..

הן נתנו קול לקולות שהחבאתי.. 

בנוסף,משפחתי הכריחה אותי לקחת שבוע מחלה בכדי להתאושש למרות שלא רציתי.. אחותי ובעלי ממש רבו איתי על זה..

וזה היה כל כך נכון בדיעבד..

השתהתי.. נתתי קול לכאב..

זה ממש מאכזב.. האבדן גדול.. הכאב גדול.. הציפייה גדולה...

מקווה שעזרתי במעט..

בהצלחה.. 

זה ביטוי יפה.

ואני מסכימה, מאוד חשוב לתת לעצמינו מקום וזמן להתאבל.

ועם זאת לזכור שלכל אחת הזמן שלה, הנפש שלה, חוויות החיים הקודמות שלה, התמיכה שלה, האישיות שלה ועוד- ולכל אחת סגנון ההתמודדות שלה.

הדבר המשותף לכולנו כבני אדם הוא הצורך כן לאפשר לעצמינו לעבור תהליכי פרידה ואבל, ולא להדחיק את הכאבים הנפשיים הנובעים מצער אובדן/אובדנים.

השאר- מנסיוני האישי ונסיון של ליווי נשים רבות- כבר תלוי בכל אחת ובתפיסת העולם שלה, האישיות שלה ועוד גורמים רבים נוספים.

על כן, אני שבה ומחזקת את דברייך- חשוב לאפשר זמן ומקום לאבל ולעיבוד האובדן.

ואם יש צורך בכך- אף לפנות לטיפול על מנת להיעזר במישהו/י מקצועי/ת.

ולפעמים תהליכי האבל עוברים בצורה שאנחנו לא צופים אותם.

תודה לך ול-

@מאמינה ובטוחה

שהעליתן את הנושא החשוב אל פני השטח, ונתתן קולות למגוון הקולות הקיימים.

חיבוקים!

ציפי

גם נשים רזות מאוד עוברות הפלות, וגם נשים מלאות.

יכול להיות שאולי הרופא התכוון לשחלות פוליציסטיות? אחד מהתסמינים לשחלות פוליציסטיות הינו השמה. ישנו גם שיעור יתר, פצעונים ועוד מספר תסמינים. האם הרופא דיבר על כך?

בכל מקרה, בין אם דיבר על כך ובין אם לא- שחלות פוליציסטיות אינן גורמות להפלות.

אני מצטערת בשבילך על ההפלה שעברת, חיבוק גדול.

לא תמיד מוצאים סיבה להפלה, למרות שמציאת סיבה מרגיעה משהו בנפש. קשה להיות ללא ידיעה מה גרם לכך.

חיבוק.

משמח שיש סביבך חברות מבינות. זה כל כך משמעותי שכתבת להן איך את רוצה שיתייחסו אליך. 
תזכרי שמותר כל יום להרגיש אחרת ומותר לתת עדכון לחברות שהיום צריך יחס אחר. 
 

ומרגישה את החרדה שלך היטב.

אכן, הרגשות מעורבים.

מצד אחד שמחה גדולה, הציפייה היתה עצומה והרצון לזכות בעוד הריון אכן כה גדול. ואכן... זכית!! זו זכות גדולה ושמחה גדולה והיי נוכחת עם עצמך בשמחה ובהקלה שהיא מביאה עימה.

יחד עם השמחה הגדולה- מגיעה גם החרדה העצומה מ השעלול לקרות.

ואכן, החרדה במצבך היא כמעט בלתי נמנעת. חווית כבר מספר אובדנים, התמימות שאבדה עם האובדנים הללו גדלה עם כל אחד מהם. היכולת לשאת את המחשבה שהריון הוא דבר שבסופו מגיע תינוק בריא... זו יכולת שדורשת הרבה מאוד כוחות, אמונה בטוב ותקווה שאכן כך יקרה.

אני שומעת שאת מלווה ברופא שאכן דואג לך לתרופות שיתמכו בהריון, ומקווה שאכן את חשה מטופלת ומוגנת ככל שניתן, ושתוכלי להתייעץ על כל דבר אם תצטרכי.

אני מציעה מספר דברים למהלך ההריון, כפי שהצעתי בעבר:

1- דמיון טוב, חיובי. דמייני ממש תמונה שלך בעוד מספר חודשים, עם בטן גדולה והריונית, בריאה וידידותית לסביבה
 

2- היי מודעת לנשימה, מודעות לנשימה עוזרת להרגיע דופק מהיר בזמני לחץ וחרדה- ומסייעת להרגיע את הגוף. 
 

3- אני ממליצה על יוגה נשית, המכוונת להריון (אבל רק בהתייעצות עם מדריכת יוגה מוסמכת שמודעת להריון ולסיבוכיו, כך שהתרגילים יותאמו להריון ולגיל שלו, הגיוני שבתחילת הריון לא ממליציםלעשות תרגילים מורכבים)
 

4- צרי לעצמך מעגלי תמיכה שיעזרו לך בקשיים מול ההריון. תמיכה של חברים/קרובי משפחה, וכמובן אנחנו כאן איתך ונהיה כאן לכל אורך ההריון עבורך, באהבה. ישנן קבוצות המכוונות לכך בפייסבוק, התומכות און ליין בנשים בהריון לאחר אובדן, את מוזמנת לחפש ולהצטרף לאחת מהן ולבטא שם את חששותייך, ולקבל שם גם תמיכה (אם את חברה בפיייסבוק.)

5- עצה משמעותית שעזרה לי מאוד בזמן ההריון שלאחר האובדן- עברי יום ועוד יום. כל יום בנפרד. באנגלית יש ביטוי:
"one day at a time" - כל יום בנפרד. כל יום והדרישה שלו והצרכים שלו והדברים אותם צריך לעבור.
אם תראי את כל ההריון כגוש אחד שצריך לעבור- זה ייראה כדבר בלתי עביר ובלתי נגמר. אם תראי כל יום בנפרד, ולאט לאט יצטרפו הימים לשבוע, עוד שבוע, חודש ועוד חודש- לבסוף הדברים יקבלו יותר נפח (במקביל אלייך) וההריון יתקיים בטוב.

כל דבר קשה להכלה בהתחלה.

אחרי שמתרגלים לדבר החדש, והחרדה יורדת מעט מהעיניים- ניתן לעשות "חישוב מסלול מחדש" ולחשוב איך יהיה הכי טוב לעבור את התקופה הקרובה.

חשבי מה טוב לך לעשו לעצמך. ערכי ררשימה של הדברים שמשמחים אותך וטובים לך. והיי קשובה לעצמך ולצרכייך.

באיחול מכל הלב, שיצמח ויגדל, ויהיה בריא, ויסתיים בזמן ובידיים מלאות.

ציפי

כל כך מבינה אותך!

אני אחרי שתי הפלות רצופות וכל הזמן חושבת מה יהיה כשאכנס בע"ה להריון, אני ממש מרגישה את הפחד מעכשיו..

בע"ה בע"ה הכל יהיה טוב ויגמר טוב ובידיים מלאות

הייתי מנסה להעסיק את עצמי כדי לא לחשוב על זה. 

אצלי נראה לי שברגע שאעבור את השבועות של ההתחלה, איפה שאיבדתי את ההריונות הקודמים, כבר אקבל יותר תחושת ביטחון. אולי גם אצלך זה ככה? אם כן זאת כבר חצי נחמה, לא?

אין לי ממש פתרונות, רק חיבוק גדול ומזדהה ותפילה שבעוד כמה חודשים, בעיתו ובזמנו, תזכי לשמוע בכי של תינוק בריא

שיהיה ארוך ועגול ויסתיים בידיים מלאות
ושגם ההריון יעבור כמה שאפשר ברוגע ובריאות

אולי יעזור.. כתוב משבוע 22..

זכויות עובדת אחרי לידה שקטה

בכל אופן, איני מגיבה לשרשורים שלך מפאת הזדהותי העמוקה..

אבדן קשה..

מניסיון של חברות הזמן עושה את שלו ומטשטש מעט את העצמה..

מתפללת עבורך שתכנסי להריון תקין ומהר..

בהצלחה.

היה לי בדיוק ככה.. מחזור ללא ביוץ (בבדיקה אצל רופא נתן לי שבוע לביוץ ואחרי שבוע וחצי קיבלתי). אמנם לא ככ ארוך. אבל זה בהחלט קיים. משיחות עם הרבה רופאים אמרו לי שהביוץ פשוט יכול לדלג פעם אחת אבל עדיין הרירית גודלת ולכן מפרקת. יכול להיות שהמחזור שלך היה ארוך יותר כי הרירית יותר עבה. אני דאגנית מטבעי אז הייתי הולכת לאולטרסאונד אבל יכול להיות שזה תקין לגמרי.. בהצלחה רבה רבה!