כן. יש לו או"ס בחדר.ציפי כהןאחרונה
לביקור הראשון כדאי להביא את כל המסמכים הרפואיים השונים כדי שתהיה תמונה מלאה כמה שניתן של מצבך הרפואי.
הוא ישאל שאלות על עברך המיילדותי והבדיקות השונות שביצעת.
אם יש הריון הוא יערוך בדיקת אולטראסאונד.
אם אין הריון הוא ייתן הנחיות עד להריון.
באופן כללי הוא יחשוב איתך ביחד על הדרך הטובה ביותר עבורך לעבור הריון בשלום, על סמך כל הבדיקות שערכת.
לפעמים הוא מפנה לבדיקות נוספות ע"י רופאים שהוא מכיר וסומך עליהם- כדי לקבל חוות דעת נוספת מאדם שהוא סומך עליו ואז לקבל החלטה.
עד כמה להכנס לפרופורציותSARITDO
שלום לכולן.....
מעניין אותי לשמוע דעות של נשים...
אני יודעת שלכול אחד עבר שונה וכו....
אני מועמדת להפלה שבוע הבא בעז"ה בגלל שאין עובר בשק ההריון. אהיה שבוע 9.
יש לי בבית ב,ה 4 ילדים בריאים.
והיתה לי הפלה טבעית בשבוע 6 בהריון ראשון.
האמת שאחרי הקטנה עשינו הפסקה די גדולה של שנתיים וחצי.
ואחרי שהפסקתי מניעה אמרתי לעצמי אני לא בלחץ... מתי שיבוא יבוא ידעתי שיקח אולי כמה חודשים עד שהגוף יתאושש מעצמו....
ובאמת לקח לי חצי שנה להכנס להריון הנוכחי (הייתי עם נובהרינג לפני וחיברתי טבעות כמה חודשיםם אז אמרו לי שזה קשורי כי לוקח לגוף זמן לקלוט שהוא בלי מניעה) בהריון הקודם הפסקתי מניעה ותוך חודש הייתי בהריון. (ומממש רציתי הריון אז)
כל החצי שנה הזו עד החודש האחרון לא הייתי בלחץ בכלל. התפללתי להקב"ה שבעז"ה יהיה לנו זרע של קיימא. והרגשתי כאילו התפילות לא יוצאות מעומק ליבי כאילו אני מפחדת לבקש . מה לא טוב לי עם מה שיש לי?? אני אפילו מכירה מישהי שאין לה ילדים כבר 16 שנה אז מה אני בכלל מעיזה לבקש... אבל מנגד גם מכירה משפחות עם 7-8 ילדים אז למה בעצם לא מגיע לי?? ככה הקולות עולים וחוזרים.... אבל מתפללת להקב"ה.
ולפני חודש באמת התבשרתי בהריון... בהתחלה שמחתי מאוד ולא חששתי ואחרי שבוע התחילו התהיות.... שאפעם לא היו לי בהריונות אחרים... תהיות של- מה יהיה בכלל אם ההריון ישרוד.... ושיש די הרבה מסיביבי שאני מכירה שעברו לע הפלות אחת בשבוע 6 אחת שבוע 12 ו17 אחת בשבוע 22.... כל הזמן חרדות.... לא הייתי שקטה.
והנה התבשרתי לצערי שאני צריכה לעבור הפלה. בהתחלה כמובן בכיתי וכאבתי... אבל מהר מאוד עם קריאת חומר וקבלת תגובות מהסביבה שהרבה עוברות את זה נכנסתי לפרופורציה שהנה הרבה עוברות את זה אפילו בשלבים יותר מתקדמים.... זה הרגיע אותי.... מצד שני אני מממש מפחדת שוב להיות בחרדות בהריון הבא בעז"ה של האם ההריון יהיה תקין.....
אני מפחדת שכאילו אני מביאה את זה על עצמי....שהנה בהתחלה לא הייתי בלחץ להיו בהריון ובאמת לקח זמן ואחכ כל הזמן היתה לי חשבה בראש שההריון לא יהיה תקין ובאמת לא היה תקין.... איך מתפטרים מכל המחשבות האלו.. והאם זה בכלל קשור??
כמה צריך להכנס לפרופרציות ולמה אני לא נותנת לעצמי לכאוב.....???
יקירה, הכאב שלך גדול וזה הגיוני ונורמלי.ציפי כהן
קודם כל חיבוק על ההמתנה להפלה. כמה קשה להמתין עם שק הריון ריק בתוכך.
כמה הרבה כוחות זה שואב.
וזה במקביל לטיפול בילדייך, שדורש לא פחות כוחות, ובטח חשים שאמא לא במיטבה.
נראה לי שהמחשבות שלך הולכות לכיוון של אשמה על הפחדים שהיו לך, ומחשבה אולי חלילה גרמת להפלה או יצרת אותה בגלל המחשבות הללו.
אני מכירה את המחשבות הללו, נשים רבות חושבות מחשבות בסגנון- "מה היה קורה אילו לא הייתי...." או "בגלל שחשבתי כך וכך- ההריון נפל", או- "בגלל שעשיתי כך וכך ההריון נפל" וכדומה.
המחשבות מנקרות בראש ואינן מרפות.
אני רוצה לומר לך שהפלות אינן קורות בגלל פחדים או אמונות או מעשים סמליים כאלה ואחרים. הן קורות בגלל שהן כנראה היו צריכות לקרות. את אינך אשמה בדבר. היה לך הריון, ופחדת שיפול כמו שכל אישה מפחדת שזה מה שיקרה, לעיתים. אולי כי גם חוית בעבר הפלה- והיא היתה טראומטית, וחיכית להריון הזה זמן ארוך- אולי בגלל זה חששת יותר מהפלה עכשיו.
אולי בגלל דברים אחרים.
מה שבטוח- החשש אינו מוביל אף פעם להפלה.
אני מכירה נשים רבות שחוששות... ויולדות ב"ה ילד בריא.
ולעומתן אחרות שחוששות... ולצערי הרב עוברות הפלה.
האם זה קשור?
זו בחירתה של האישה לקשר את המחשבות והפחדים אל ההפלה, אך אני חושבת שממש ממש לא.
אשמה הינה דבר נפוץ אצל נשים שעוברות הפלה, כי יש לנו נטיה להרגיש שיש לנו שליטה. שהדברים בידיים שלנו. שאילו היינו עושות כך או אחרת- זה היה משפיע.
ובכן, צר לי לומר אבל אנו לא באמת יכולות לשלוט בכל, ומקרים כגון אלה עוזרים לנו להבין שזה מה שקורה. אנחנו לא תמיד שולטות במה שיקרה לנו.
וגם בהפלה איננו יכולות לשלוט.
במה יש לנו בכל זאת שליטה?
בבחירות שאנו עושות, בהתמודדות מול אבדן ההריון, באמונות שלנו.
לכן, יקירה, אני מציעה לנסות להניח בצד את מחשבות האשמה, ובמקום זאת להתחבר לכאב שלך, לאבל שלך על אבדן ההריון שכה המתנת לו וכה רצית אותו, ולתת לעצמך לבכות, להצטער, לכאוב ולהיפרד מהעובר שרצית כל כך.
ממני בחיבוק חם.
ציפי
פרוט האשמה..ישועת ה' כהרף
אשמה שעבדתי קשה מדי לפסח..
אשמה שאכלתי מפלסטיק מחומם במיקרוגל..
אשמה שהייתי יותר מדי עם בעלי..
אשמה שהרמתי את בתי הקטנה..
אשמה שהלכתי באותו יום ברגל (משער יפו לכותל..)..
אשמה שהרמתי ילדים בגן בעבודה..
והרשימה עוד ארוכה..
משוגעת, לא?!
על מה את מרגישה משוגעת?ציפי כהן
על כל מה שעשית, או על כך שאת מרגישה אשמה?
גם וגם..ישועת ה' כהרף
בעיקר מהמחשבות שלא מרפות..
זה כמו פיצול אישיות..
אני מאשימה את עצמי בגלל כל הרשימה ואז חושבת שעשיתי חלק גדול בעבר ולא קרה כלום..
ואז מאשימה את עצמי שכזה אוסף של מחדלים לא עשיתי בעבר ואז חושבת שאם העובר הזה היה צריך להיוולד ה' היה משאיר אותו למרות מה שעשיתי..
וככה זה חוזר חלילה בכל מיני וריאציות...
קצת מרגיש פיצול אישיות..
זה לא פיצול אישיות. אלה צדדים שונים בתוכך שמקיימים שיח.ציפי כהן
זה כמו חלקים שונים בתוכך, כל אחד מרגיש משהו אחר, והם יוצרים שיח ביניהם.
את יכולה ממש "לפתוח שולחן". אפילו לצייר את זה כדי שיהיה מול עינייך.
ציירי עידול, או ריבוע. דמייני שאת מזמינה את החלקים השונים שלך למקום נינוח ורגוע כדי ליצור שיח.
את מושיבה כל חלק להתיישב סביב השולחן, וכל אחד אומר את דברו.
יכולים להיות חלקים רבים, ולכולם יש מקום.
לדוגמא:
כעס
אשמה
עלבון
חמלה
רכות
אהבה
שמחה
עצבות
כאב
אבל
ועוד...
לכל אחד מהם יש מה לומר על הסיטואציה. וניתן לאפשר להם לומר.
לדוגמא:
כעס- על עצמי שלא שמרתי יותר
אבל- על מה שאיבדתי, (וניתן לפרט מה איבדת)
אשמה- על כל מה שפירטת למעלה, ועוד ועוד
אהבה- לעצמי, ללב שלי, ליכולת שלי לקום ולצאת מתוך הקושי הזה בכל יום מחדש
חמלה- על עצמי, על קרובי, על כך שבאמת איני אשמה, איני יכולה לשלוט בכל זה, זה באמת לא היה אשמתי
שמחה- על חלקים מסוימים שכן היו טובים לי בתוך התהליך הזה, אם יש כאלה,
כאב- על אבדן, על חוסר, על כל מה שאני צריכה לעבור...
זה לא נקרא פיצול אישיות.
את עומדת מלמעלה כביכול, ובתוכך קיימים הרבה צדדים. כולם מרכיבים אותך והם חלק ממך, ואת השלם הגדול שמעל להם, שמכיל אותם.
זה בסדר לאפשר לחלקייך השונים ליצור שיח ביניהם.
ושוב: אינך אשמה. אינך אשמה. אינך אשמה.
חיבוק.
תודה ציפי..ישועת ה' כהרף
קפץ..ישועת ה' כהרףאחרונה
קודם על ההכלה.. אח"כ על הרעיונות..
אנסה את התרגיל.. נשמע מעניין..
מעניין מה יעלה בשולחן..
לרגעים יודעת שאני לא אשמה.. לרגעים חושבת שבעלי אשם.. ולרגעים יודעת שאף אחד לא אשם..
פשוט ככה היה צריך להיות..וזהו..
למרות שאם אנחנו אנשים מאמינים אז ייתכן ש"מחדל" (רוחני) שלי או של בעלי גרם לקבל את ה"עונש" הזה.. ואז שוב חוזר עניין האשמה..
אני ממשיכה עם הנושא מכיוון שאולי מישהי נמצאת גם במקום הזה ותוכל להפיק מזה גם תועלת..
תודה ציפיSARITDO
המילים שלך חמות ומרגיעות וכ"כ במקום...
מנסה לשאוב מעצמי כוחות ולהרגיע את עצמי ולדעת שהכול משמיים ולטובה....
לצערי יש זמנים שזה בסדר ויש זמנים שלא- שמתי לב שזה בד"כ קורה לי בחיק המשפחה..
ואז אני שואלת את עצמי- מה הילדים אשמים?? למה אין לי כח לטפל בהם??
בתקופות קשות מותר לקבל עזרה. מותר לך להיות חולה או חלשה.ציפי כהן
היי בנות יש לי 2 שאלות בבקשה תעזרו ליאנונימית94
מישהי עברה הפלה טבעית שיודעת מתי יהיה הפסק בערך?
וזה כזה גרוע אם אני ינסה להכנס שוב להריון בהפסק הזה?
אני ממש רוצה ילד המחשבה שזה הלך ממני גומרת עלי ועל חיי הנישואים שלי ..
חיבוק יקרהתחיה דולה
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
לי לקח חודש להטהר ממצב כזהאמא של שבת
בשורות טובות
היי יקרה, כל גוף והזמן שלו להיטהר, וכל הפלה ומה שהיא.ציפי כהןאחרונה
אין כללים ברורים וחד משמעיים בהקשר הזה.
מה שכן- את אומרת שההפלה גומרת על חיי הנישואין שלך.
במה הדבר מתבטא? נשמע שאת חשה במצוקה רבה. ספרי מה את מרגישה ומה עובר עלייך, ומדוע את מרגישה שמה שקורה לך גומר עלייך ועל הזוגיות שלך?
חיבוק, הפלה אינה דבר קל.
לעיתים היא מלווה בהורמונים רבים. אין זה אומר שבגלל המשבר הנוכחי אתם חלילה עלולים להיפרד.
ידוע שממשברים צומחים לרוב.
קחו אויר. חיי הנישואין שלכם יכולים לשרוד זאת ואף לגדול מכך. נו להיות מיטיבים זה כלפי זה בתקופה קשה זו.
ואת- היי סבלנית, קשה להיטהר ברגע ולהרות ברגע, תני לדימום להיות. ותני לעצמך להירגע ולהיפרד מהעובר שהיה.
תני לעצמך עוד טיפה זמן כדי להחלים לפני קפיצה ישירה להריון נוסף.
אני יודעת שיש רצון להרות מיד.
זה טבעי.
ועם זאת ממליצה לאפשר לעצמך להתאבל.
כמה שזה קשה- זה חשוב.
חיבוקים.
שבוע וחצי אחרי הפלה טבעית והבטא שלי ירדה ל105אנונימית94
פני לרופא שלך להמשך בירור. חיבוק.ציפי כהןאחרונה
ייעוץ דחוףSARITDO
הי שבוע הבא אנ אמורה לעבור גרידה בעז"ה
אהיה שבוע 9 בעקבות שק הריון ריק
מלפני שבוע וחצי יש לי הפרשות חומות מעטות שהולכות וחוזרות....
כאילו מביא אותי למחשבה שאולי בכ"א משהו כן מתפתח למרות שזה מאוד לא הגיוני
האם אפשר לבקש מהרופא באסותא לעשות לפני זה א.ס לראות שבאמת צריך לבצע גרידה???
או שבכ"א עושים??
את לא מלחיצהSARITDO
כי אני בכ"א מיועדת לגרידה בגלל שק הריון ריק
הם עושים לפני הגרידה, אם את מבקשתממוחשבת
אם כן-צריך להתפנות למיון מחשש לאיבוד דם.
זהו באמת לא היה לי את מי לשאולSARITDO
נניח ומתפתחת לי הפלה טבעית בבית
האם צריך ללכת למיון? או רק עם דימום מסיבי??
מה זה אומר דימום מסיבי??
מתי בכ"א צריך ללכת ??
אני לא רופאהממוחשבת
אני שמועת את חששותייך. לא קל כך להמתין לגרידה או הפלה.ציפי כהן
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
תחילת טיפולים לאחר הפלה.אנונימי (פותח)
מחפשת עידוד קטן.. מפחדת מהטיפולים ככ.. לפני האבדו הכל היה תקין..
יקרה, קודם כל קבלי חיבוק!תשוב תחיני
מבינה ממש את ההרגשה שלך (גם לי יש שחלות פוליצסטיות ועברתי כמה הפלות)
קשה לגלות שהדבר שנראה לכולנו הכי פשוט וטבעי פתאום לא עובד ודורש כל מיני התערבויות חיצוניות..
את גיבורה שאת ממשיכה לתפקד והכי מובן שאת מרגישה עצובה.
הלוואי ותמצאי מסביבך חברה לשתף אותה שתדע להיות איתך בכאב ולא לבקר אותך.
ואם לא, טוב שיש את הפורום הזה..

לפעמים החברה פשוט לא מבינה. פשוט לא מבינה מה עובר על אישה!!ציפי כהן
הציפייה החברתית לחזור לעצמך, כאילו הכל כרגיל,
בקושי נותנים לך שבוע מנוחה (וגם את זה הרופא רושם רק לעיתים, לא תמיד)
ואת, הופ! חייבת לחזור לשחות במים כאילו לא קרה כלום,
כאילו לא חווית אבדן
כאילו לא איבדת את הציפיות, החלומות, התקוות, רגשות ההיקשרות אל העובר שצמח בך...
כאילו את אינך מדממת,
כאילו את כרגיל ויכולה לתפקד...
לפעמים כל כך קשה לראות ולהבין כמה לא מבינים.
אישה צריכה זמן.
היא עברה אבדן. גם אם בשבוע מוקדם. אבדן חלומות, תקוות, ילד בדמיון.
האבדן של מה שצמח מבפנים, ועכשיו איננו...
ואולי גם עוד אבדנים בדרך כמו- אבדן תחושת הבטחון בגוף וביכולותיו,
אולי גם אבדן האמונה שיהיה עוד,
או תחושת אשמה חזקה.
ישנם רגשות רבים סביב אבדן הריון. הם קורים להרבה מאוד נשים. (מוזמנת לקרוא פה בפורום. זה באמת אוניברסלי, כל אחת ותחושותיה- ובכל זאת ישנו אלמנט אוניברסלי בתחושות סביב אובדן הריון).
ואישה צריכה את הלגיטימציה לכאוב, לעבד את האבדן, זמן לעכל, לבכות את שאיבדה- וזמן לקום ולהמשיך הלאה.
ובנוסף, אצלך, יש גם ההתמודדות מול גילויים של קשיי פוריות, שמות כמו "שחלות פוליציסטיות" והרבה מאוד חרדות ודאגות.
אז א.
את נורמלית בתחושות סביב האבדן.
ב. את נורמלית סביב החרדות שלך, כשמגלים דברים חדשים על הגוף, וישנן אמירות רפואיות רבות, והכל חדש- זה מעורר חרדה. את לא לבד, אנו כאן איתך, מוכנות ללוות ולתמוך. וזה אכן דבר בר טיפול שקיים המון. נשים רבות הרו עם שחלות פוליציסטיות.
ג. מצאי לך את המקום בו את כן יכולה להיות עם כאבייך, כי זה באמת קשה להיות בסביבה ששופטת אותך על לא עוול בכפך.
מחבקת אותך וכואבת איתך
ומחזקת את ידייך שקיימת תקווה רבה-
ציפי.
שבוע וחצי אחרי הפלה טבעית והבטא שלי ירדה ל105אנונימית94
איך מספרים לילדים על הפלה? (פתחתי ניק חדש לשאלה)בתחן123
שבוע 16 היפראמיזיס קשה מאד שלא הותיר לי ברירה אלא לספר לבנות שלי בשבוע 10 (גילאי 9,7)
לצערי הרב אתמול בus התברר שאין דופק (מחכה לתור כדי לעבור גרידה)
נורא מטריד אותי איך מספרים לבנות?
תודה ושלא נדע צער!
^^^^^^בתחן123
שלום לך. אשתף אותך בצורה בה אני סיפרתי, ואתן לך נקודות מבטציפי כהן
על הבנתם של ילדים ותפיסתם את מושג המוות, כפי שרואים זאת בפסיכולוגיה ההתפתחותית.
הילדים שלי היו בני 4 ושנתיים וחצי כאשר הייתי צריכה לספר להם על הלידה השקטה.
הם ידעו על ההריון (ראו כבר) וחיכו לתינוק. (בן ה-4 חיכה. בן השנתיים לא ממש הבין אבל שמע את המילה "תינוק" סביבו)
כאשר חזרתי הביתה אמרתי להם בערך כך:
"חמודים, נכון אנחנו אוהבים לפעמים לשתול זרעים בגינה? אנחנו חופרים בור באדמה ומניחים בתוכו את הזרע, מכסים ומחכים שיצמח... ומשקים אותו... לפעמים קורה שהשתיל צומח וגדל ונהיה פרח או עץ. אבל לפעמים הצמח לא גדל.
זה מה שקרה לנו עם התינוק. ה' שתל לנו תינוק בבטן של אמא, והוא היה כמו שתיל קטן. אבל הוא לא צמח. וזה עצוב שהוא לא צמח. אנחנו מקווים ומתפללין שה' ישתול לנו תינוק קטן וחמוד- כמו שתיל קטן וחמוד- ושהוא יצמח".
זה היה יותר קצר אל עקרונית הרעיון היה זהה- כמו ששתיל לא צומח לפעמים כך גם התינוק שלנו לא צמח.
אישית, בחרתי לא לשתף את הילדים בכל מסכת הייסורים שעברתי. החלטתי שאתן להם להבין שהתינוק מת בבטן ושהוא "לא צמח", זה הספיק לרמת ההבנה שהם נדרשו אליה בגיל זה.
כמה שנים אחר כך עוד השתמשנו מדי פעם בטרמינולוגיה הזאת של "התינוק שלנו לא צמח, ואנחנו מתפללים שה' ישלח לנו תינוק חדש שיצמח".
כאשר הילדים גדלו ותפיסת המוות שלהם השתנתה- יכולנו לדבר איתם על מותו של התינוק בבטן.
אמרנו שזה קורה לפעמים שתינוק מת בבטן. הם כבר ידעו, זה הרי קרה... ואמרנו שזה לא אשמת אף אחד, זה פשוט מה שקרה.
כמה עקרונות חשובים בדיבור עם היילדים:
1- היי קשובה לשאלות של הילדים ונסי לענות על מה שהם שואלים. בלי להוסיף דברים משלך. תתפלאי לראות עד כמה לפעמים הפחדים שלנו הם גדולים בהרבה ממה שמעסיק את הילדים. עני על מה שהילד שואל.
2- היי אותנטית. אם את עצובה- היי עצובה. אמרי שאת עצובה. היי את והיי מחוברת לרגשותייך. כך הילד גם ירגיש שהוא יכול לתת ביטוי לרגשותיו, ואולי אפילו תוכלו להיות עצובים יחד. ולחבק אחד את השני.
מצד שני- אל תפילי על הילד את יגונך, היי חזקה, ותני לו להתפרק אם ירצה בכך- תוך חיבוק שלו. אפשר להיות עצובים יחד אך מול הילד לא להתפרק באופן שהוא ירגיש שאינך יכולה לשאת את הצער שלו או הכאב שלו.
3- תני ביטוי לרגשות של הילד אם הם נמצאים שם. שאלי אותו איך הוא מרגיש. נסי להביע הבנה. לחבק, לתת מקום לרגשות העולים.
4- מצאי מקום לכאבייך שלך.
5- ילדים נוטים לחוש אשמה על אירועים קשים שקורים להם או לסביבתם (למשל: "זה בגלל שקפצתי לך על הבטן פעם...?" או "זה בגלל שהרגזתי אותך אתמול...?" או משהו פנימי- "זה בגלל שחשבתי לפעמים שאני לא רוצה את התינוק...?"). חשוב להבהיר שאין זה אשמתם וגם לא אשמת אדם אחר לכך שזה מה שקרה.
ולבסוף, אני מצרפת פה חלק ממאמר על תפיסת המוות אצל ילדים בגילאים השונים, אולי כהדרכה כללית על היכולת שלהם לגשת אל המוות, כל ילד ורמתו וכל גיל ורמתו:
בשנות ה-40 וה-50 נעשה בארה"ב ניסיון להגדיר את השלבים בהם מתמודדים ילדים בגילאים שונים עם המוות. חלוקה זו נעשתה על סמך צפייה בילדים, ולא על סמך תיאוריות התפתחותיות, ונחשבת לדינאמית ומדויקת יחסית, אם כי דוגמאות קליניות מראות שילדים מתחילים להתעניין במוות עוד לפני גיל 3.
גיל 3-4: הבנה מועטה של המוות, או העדר הבנה.
גיל 4: שימוש מעורפל במושג מוות. הילד יכול לבטא את הרעיון של צער הכרוך בכך אך המוות אינו מעורר עדיין תגובה רגשית של ממש.
גיל 5: מושג עובדתי ומדויק יותר של המוות, כשהעמדה כלפיו היא עניינית ולא רגשית, תוך התמקדות בצדדים הפיזיים, ותפיסת המצב כהפיך.
גיל 6: מתחילה להופיע תגובה רגשית למוות, ודאגה ביחס למוות של קרובים (במיוחד האם). המוות מטריד את הילד וגם מסקרן אותו, אך הוא עדיין אינו מאמין שהוא עצמו ימות.
גיל 7: תפיסת המוות הולכת ונהיית מציאותית, עם דגש על התעניינות במוות של בני אדם.
גיל 8: התחלה של התעניינות במה קורה לאחר המוות, וקבלת ההכרחיות של המוות, כולל של עצמו.
גיל 9: הבנה עמוקה יותר לתהליכים הביולוגיים של המוות וסופיות החיים, פחות דאגה לגבי המוות, ותגובה רגשית מתונה יותר.
גיל 10: גישה מציאותית וקונקרטית כלפי המוות, ללא התעניינות בהיבטים הפילוסופיים שלו.
גיל 11: מתחילים לשאול יותר שאלות תיאורטיות פילוסופיות לגבי המוות ומה שקורה לאחריו.
גיל 12: התעסקות בגישות נורמטיביות לגבי מה שקורה לאחר המוות, בד"כ מתוך ספקנות.
גיל ההתבגרות: התייחסות מורכבת ומעמיקה למוות, התעניינות פילוסופית לגבי החיים שלאחר המוות, תגובה רגשית חזקה ופחד חזק מפני המוות. קבלה מוחלטת של הכרחיות המוות.
(קישור למאמר הרחב יותר: בטיפולנט | התפתחות תפיסת המוות אצל ילדים)
תודה רבה על התשובה המושקעת!!בתחן123אחרונה
אעדכן בעז"ה
שרשור מה שלומכן/ם בצירוף שירציפי כהן
אפשר לשתף באמצעות מילים- מעט או הרבה,
ואפשר דרך שיר.
מצרפת פה קישור לשיר משלי שליווה אותי לעיתים בתקופות קשות. מוזמנותים לצרף שיר משלכןם.
"מהמרחקים" / סגיב כהן וגלי עטרי.
שיהיה יום שקט.
הזמנה להשתתפות במחקר בנושא הקשר בין אירועי חיים לבין בריאותציפי כהן
שלום כולכן/ם.
פנו אליי בבקשה לפרסם הזמנה להשתתפות במחקר המקשר בין אירועי אובדן הריון ולבין בריאות ודאגה לבריאות.
אני רואה חשיבות בקידום מחקרים בנושא זה, אך לפני כן ערכתי בדיקה מקיפה שהמחקר אינו פוגע, והוא עדין ורגיש מספיק.
המחקר אכן רגיש, אך אם מאיזו סיבה אתן מרגישות לא בנח לענות- הפסיקו באמצע.
אני ממליצה למלא אותו- משתי סיבות:
1- לקדם את המחקר בנושא זה, שלא נחקר מספיק באקדמיה (אני גם עובדת על כך מהכיוון שלי בתרפיה במוסיקה, אפרסם בעזרת ה' בהמשך...)
2- השאלות שנשאלות במחקר יכולות לסמן לאישה האם היא נמצאת במצב רגיש שמצריך פנייה לטיפול על מנת להתמודד עם המצב הרגשי-גופני שלה.
בתחילת המחקר וגם בסופו, החוקרות מציעות לפנות לטיפול אם המענה על השאלות יצר קושי נפשי כלשהו, ואני מדייקת ומוסיפה: אם המענה על השאלות גרם לכן להבין שמצבכן הבריאותי (הרגשי) אינו טוב בחודש האחרון ויותר, בעקבות האירוע שעברתן- יכול להיות שכדאי לשקול ברצינות לפנות לטיפול כדי לסייע לעצמכן לעבד את האירוע שעברתן, ולהמשיך הלאה בטוב ובבריאות הנפש והגוף.
לא לכולן אני ממליצה ללכת לטיפול, יש בכולנו הרבה מאוד כוחות נפשיים להתמודד עם טראומות ומצבי דחק.
אך אם יש לכן/ם ספק- אפשר לפנות אלי באישי כדי לבחון זאת ולקבל אפשרויות.
ההזמנה לפניכן/ם. מוזמנות/ים לענות, מחקר חשוב בעיניי.
הזמנה להשתתפות במחקר בנושא הקשר בין אירועי חיים לבין בריאות
שלום,
בימים אלו אנו עורכים מחקר בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל-אביב יפו שמטרתו לבדוק את הקשר בין אירועי חיים שונים כגון היריון, לידה ואובדן היריון לבין היבטים בריאותיים ורגשיים.
נודה אם תסכימו להשתתף ולתרום למחקר בנושא חשוב זה. ההשתתפות במחקר מיועדת לכלל הנשים והגברים בגילאי 20-40 (גם אם לא היו בהיריון מעולם או שבת זוגם לא הייתה בהיריון מעולם), למעט לנשים, ולבני זוג של נשים, הנמצאות בהיריון כעת. ההשתתפות במחקר כרוכה במילוי שאלון שאורך כ-15 דקות. מילוי השאלונים אנונימי לחלוטין.
למילוי השאלון, לחצו: Online Survey Software | Qualtrics Survey Solutions
בתודה על שיתוף הפעולה,
פרופ' רונית אביצור-חמיאל וד"ר סיגל לוי
נופר הוך בן-ישי, יהודה קאהן ודברה וולר
בהמשך למחקרyuda
שלום לכולם,
אני חלק מצוות המחקר, החלק שלי במחקר הוא לבחון את אובדן ההריון בקרב הגברים.
לצערי, פעמים רבות גברים נוטים לא לשתף בכל מה שעובר עליהם למרות שהם מתמודדים עם הרבה קשיים ומורכבויות.
גברים רבים מושפעים מאובדן ההריון של בת הזוג אך מנסים להסתיר את הקושי שהם חווים. אז ראשית אני רוצה להגיד שכדאי להסתכל גם על הגברים שבנות זוגם חוו אובדן הריון ולראות אם הם צריכים כתף ותמיכה נפשית. שנית, אשמח אם תוכלו להעביר את השאלון לבני הזוג שלכם לצורך קידום התחום והמחקר שכמעט ולא נבדק בארץ ובעולם.
תודה, יהודה
תודה יהודה, אכן משמעותי ביותר לבחון את ההיבט הגברי.ציפי כהן
בהמשך למחקרyuda
ציפי שלום,
ב"ה יש לנו כבר די הרבה נשים שחוו אובדן הריון אך חסרים לנו הרבה גברים.
האם תוכלי לפרסם את הטקסט:
שלום לכולם, אני סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה, בתקופה האחרונה נתקלתי בגברים שמתמודדים עם אובדן הריון שחוותה בת הזוג.
לצערי אובדן ההריון נתפס כשייך באופן בלעדי לאישה וכמעט ואין מחקר והתייחסות להתמודדות הגברית. לכן החלטתי שאת עבודת הגמר שלי אני אעשה על אובדן ההריון של הגברים.
לצורך המחקר אני זקוק לכלל הגברים(למעט גברים שבנות זוגם בהריון) אך בעיקר לגברים שחוו אובדן הריון בכל שלבי ההריון בשנה האחרונה. אני יודע שהשאלון מעט ארוך(כרבע שעה) אך ביכולתו לשפוך אור על החוויה הגברית.
המחקר נערך בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב יפו בהנחית פרופ' רונית אביצור חמיאל וד"ר סיגל לוי ועומד בכללי האתיקה.
תודה, יהודה קאהן
למילוי השאלון, לחצו: Leaving Facebook
פרטים ויצירת קשר- yekahn@gmail.com
תודה רבהyuda
נשים יקרות, וגברים יקרים- אנא שימו לב למה שכתב כאן יהודה^^ציפי כהן
אוכל לתת לבעלי את השאלון אבל זה לא נגיש לי..ישועת ה' כהרף
אנחנו עם אינטרנט מוגן והשאלון לא נגיש לי.
נסי את הקישור מההודעה הראשונה. זה אמור לעבוד.ציפי כהן
מקפיצה- מחקר גם לגברים על השפעות הלידה השקטה.ציפי כהןאחרונה
מתלבטת מה לעשות..תשוב תחיני
אני אחרי הפלה, מדממת כבר שלושה שבוע
אוייש קפץ לי...תשוב תחיני
העניין הוא שהתחלתי עבודה חדשה, משו זמני שהוא ממש אינטנסיבי. אני עומדת הרבה שעות ולא יכוחה כל כך לעצור לנח.
תהיתי לעצמי אם יכול להיות שזה שהדימום חזר קשור לזה...?
מה אתן אומרות?
לא בטוחה שקשור. מה שכן- נראה לישאת צריכה מנוחה בזמן הזהציפי כהןאחרונה
כשיש דימום חזק הגוף צריך יותר מנוחה.
יש אפשרות בכל זאת לנוח מעט יותר?
האינטנסיביות הזו לא מיטיבה לגופך כפי הנראה.
פורקת ומבקשת ייעוץSARITDO
שלום לכולם
אני עכשיו שבוע 8+2
וצריכה לעבור הפלה כי השק ריק 
ב"ה לא הריון ראשון
אבל אני עצובה ככ
החלטתי לקבוע תור לגרידה ואם יסתיים לבד מה טוב
כדורים לא אופציה מבחינתי - מפחדת מאוד מאוד מהכאבים מהדימומים ומההיטהרות
אז איך הולך תהליך הגרידה??
איך עושים את ההרדמה? איפה??
כמה זמן לוקח כל התהליך?
האם מפחיד?.
כמה זמן יש דימום אח"כ וכמה זמן לוקח להטהר??
והאם צריך ללכת לרופא אח"כ??
קודם חיבוק גדולאנונימי (2)
מתאשפזת בדר כלל במחלקת נשים את צריכה להוציא טפסים מקופה אם אני זןכרת נכון .
מחדרים לך ציטוטק דרק הנרתיק או כדור אחר לי שמו את זה לי לפחות שמו יגול להיות כי הייתי בשבוע יותר מתקדם והיה עובר . את מחכה שירדו אותך לחדר ניתוך המרדים מרדמים אותך ואחרי שאת מתעוררת את נשארת קצת בחדר התוששות ואז חוזרת למחקלה יבקשו ממך לאכול ולשתות ללכת לשירותים לעשות סיבוב והם אין סיבוכים תוך כמה שעות את בבית.
יש דימום כמו של מחזור לפעמים קצת יותר חזק לי באופן אישי לקח שבועים לטבול והייתי בקשר עם מכון פועה
בשבעת הנקיים והם הנחו אותי איך כל לבדוק וכמה. מנסיון תביאי איתך דבים להתעסק עד התור לרדת לגרידה לפעמים מתעכב לי התעכב ולקחתי פרטי.
עזר שאחרי הגרידה בעלי לקנה לי דברים לאכול שאני יאוהבת פחות מתחברת לאוכל של בית החולין
באופן אישי לא פחדתי כי שהייתי קטנה עברתי ניתוח
אני עברתי בהר הצופים והצוות היה ממש מקסים .
בהצלחה וחיבוק חם אשמח לעזור אם יש עוד שאלות
ושתבשרי בקרוב בשורות.טובות
חיבוק גדול. לא עברתי גרידה אז עדיף שמי שעברה תענה לךציפי כהן
בינתיים אני פה, תומכת ומבינה את הכאב.
כואב כל כך לאבד הריון.
חיבוק.
הי יקירהעונה חמה

וב"ה שזה לא הריון ראשון..
התהליך של הגרידה לא מפחיד, הוא די בטוח ובעז"ה שתעברי אותו בשלום!
עברתי את זה פעמיים במקומות שונים, ובכל אחד היה נוהל אחר לחלוטין, באחד היה בסדר ובשני היה נורא.. אם את רוצה פירוט או המלצה באישי, בשמחה.
באופן כללי צריך להגיע בצום, מקבלים ציטוטק ונכנסים לחדר ניתוח שם את מקבלת הרדמה מלאה, שהיא קלה יחסית(לא כמו בניתוחים רציניים), אחכ את מועברת להתאוששות, מתעוררת די מהר, ואחרי מעקב קצר משוחררת הביתה.
בשבוע שלך זה אמור להיות יחסית פשוט גם מבחינת הדימום, במקרה דומה לקח לי קצת יותר משבועיים..
יגידו לך שם אבל בעקרון צריך ללכת לביקורת אצל רופא אחכ.
בהצלחה ובקלות, שה' ימלא חסרונכם במהרה!
תודה על התגובותSARITDO
האת לא ידעתי ששמים ציטוטוק....
למה שמים ציטוטק אם בכלל עושים ניתוח.? או שזה עוזר להוריד את השק למטה??
זה פותח ומרכך את הצווארעונה חמה
זה עלול להיות שלב כואב..
אצלי זה גרם לצירים כואבים, תבקשי משככי כאבים, ואם את לא נכנסת מהר, תבקשי גם עירוי נוזלים.
האמת אולי זה שונה מבית חולים ציבורי לפרטיSARITDO
אני ביקשתי חוות דעת על אסותא- שזה פרטי
ולא אמרו לי שיש כאבים בשום שלב.
פשוט נכנסים מרדימים ומוציאים.
אז אולי זה שונה....
לא מאמינה שיש הבדל בתהליךעונה חמה
מה שכן, יכול להיות שעלייך זה לא ישפיע ככה. אולי זה בגלל שאני מאוד רזה (שהתלבטו אם לתת לי את המינון הרגיל).
שיעבור בשלום, ובמהירות!
תודה רבה רבהSARITDO
הריון קל ותקין במהרה לכולנו 
לפי מה ששמעתי (ושמעתי הרבה סיפורי גרידה)- לא היו כאביםציפי כהן
בשום שלב. לפחות לא בגרידה הקלאסית. לפעמים מתחילים עם נסיונות של ציטוטק ואם זה לא מצליח עוברים לגרידה.
לפי מה שהבנתי מסיפורים אלה (ולא מנסיון)- הכניסו לניתוח, היתה הרדמה, והאישה התעוררה בחדר ההתאוששות לאחר הגרידה.
מעניין ושונה לשמוע ששמו לך ציטוטק לפני כן.
אשמח לשמוע עוד נשים שעברו גרידה ויוכלו להעיד האם היה או לא.
בהצלחה לפותחת, בכל מקרה.
כנראה זה קשור לשבוע שבו עושים את הגרידהעונה חמה
שמעתי שלא תמיד רופאים שולחים לגרידה, אז ב"ה תוכלי לעבור את זה בלי להרגיש..
בשורות טובות לכולנו!
נכוןSARITDO
בשבוע כמו שלי יש הרבה שאומרים לנסות כדורים ....
והאמת השק שלי בכלל קטן ומתאים לשבוע 5
אבל... עברתי פעם הפלה בשבוע 6 וזה היה בשבילי טראומה.... והרופא דווקא המליץ לי על גרידה ואמר שבשבוע שלי זה תהליך מאוד קל ומהיר בעז"ה.
גם עם כדורים מירב הסיכוווים שזה יצא לבד.. אבל יש סיכוי גם שלא ואז יצטרכו גרידה....
או שיפול עד אז טבעי.
התקשרתי אתמול לאסותא אפילו לא שאלו איזה שבוע אני מוזר.. רק אמרה שלא שמים כלום לפני.
אני שמחה לשמוע שאמרו לך שלא ישימו כלום לפני.זה מה שאני מכירהציפי כהן
מכניסים לגרידה, כסוג של ניתוח.
את מורדמת, וקמה בחדר ההתאוששות לאחר הגרידה.
הציטוטק ניתן כשלב לפני גרידה כאשר מנסים ליצור הפלה טבעית, ללא צורך בגרידה.
לעיתים מנסים מספר פעמים עם ציטוטק, כמו שכתבו פה לפניי, ואם לא הולך מכניסים לגרידה.
לעיתים הציטוטק משפיע ואין צורך בגרידה. ולעיתים הציטוטק משפיע ובכל זאת יש צורך בגרידה כי לא הכל יצא.
בכל אופן, הציטוטק אינו שלב הכרחי לפני גרידה, ואישה יכולה לבחור לבקש לעבור גרידה בלי הציטוטק.
אם נותנים לה בכל זאת- שווה לברר מדוע ולשם מה. ולאפשר בחירה. לא בכל בית חולים נותנים.
ולאחר כל העיסוק הטכני...
מה שלומך יקירה?
איך את עם המידע המסחרר לב ונפש הזה, הקשה כל כך, ואיך הגוף שלך מרגיש?
קבעת כבר תור לגרידה?
חיבוקים על מה שעובר עלייך.
ציפי
איך אני מרגישה....
SARITDO
האמת לא יודעת להגיד....
אני חווה הרבה נפילות של המצב רוח...
לפעמים אני יותר טוב לפעמים הרבה פחות
בעיקר זה קורה לי כשאני בבית עם בעלי והילדים אין לי כח להרים את עצמי לטפל בהם.
וזה ככ מתסכל.....
גם מבחינה גופנית אני מרגישה מממש חלשה.
אני כבר ממש רוצה להיות אחרי כבר!!!!
מובן כל כך והגיוני. את בתקופה קשה. אפשר לקבל עזרה.ציפי כהןאחרונה
בשבוע 15 שמו לי לימינריות קודם+mp8
אבל בשלב מוקדם לא נראה לי שצריך.
לא מקבלים ציטוטק כנוהל..ממוחשבת
אולי לא הובנתי נכוןעונה חמה
הציטוטק שקיבלתי לא היה כניסיון להמנע מגרידה או משהו כזה. זה היה נטו הכנה לקראת הגרידה, ענין של שעתיים או יותר אחרי הכדורים.
רק שיתפתי שבחוויה שלי זה היה שלב קשה וכואב.
כל הנ"ל כנראה שייך רק לגרידה בשבוע קצת מתקדם (אצלי זה היה גם ב11).
שאף אחת לא תזדקק למידע הזה..
בהצלחה ובשורות טובות בקרוב!
אוקיי, תודה שהבהרת לגבי החוויה שלך, כנראה שאכן עושים זאתציפי כהן
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
כנראה כן יש הבדלים בין בתי החוליםצעיף
התאשפזתי בנשים, כשהתפנה חדר הניתוח הוכנסתי, קיבלתי הרדמה ואח"כ התעוררתי בחדר התאוששות.
הכאבים לא היו משמעותית יותר כואבים ממחזור, השתחררתי אחרי כמה שעות.
אה, עברתי אותן בשערי צדק.
לגבי הדימום, כמו שכבר אמרו לפני, משהו כמו שבועיים.
שה' ישלח לך כוחות ושמחה.
בשבוע כזה זה יחסית די מהיר ופשוט+mp8
לא מרגישים כלום,
ההליך עצמו לוקח גג חצי שעה,
גם אחריו אין כאבים או דימום יוצא דופן (אולי קצת אי נוחות מהקטטר),
בדכ כשהכל תקין- אחרי כשעתיים משתחררים הביתה.
מתוסכלת כל כך!תשוב תחיני
כל כך מתוסכלת וצריכה לפרוק לאיפה שהוא אחר חוץ מבעלי...
הייתה לי הפלה לפני שלושה שבועות. ממש התחלה של הריון שבוע 6.
עברנו דרך ארוכה עד ההיריון הזה וכל כך קיוויתי שזה יהיה סוף המסע הזה.
בכל אופן, הדבר שמתסכל אותי עכשיו זה שעד שהצלחתי לעשות הפסק, אתמול, ביום השלישי של השבעה נקיים התחיל דימום רציני כמו מחזור וזה פשוט דכאון!
לא נראה לי שאצליח גם היום לעשות הפסק וזה פשוט מבאס!!!
אין לי כח לעשות כלום וגם אני מרחמת כל כך על בעלי שצריך לסבול אותי מבואסת ככה.
וגם יש לנו בקרוב יום נישואין ואיך שזה נראה לא אצליח להיטהר עד אז זה כזה מעצבן כי כבר תכננו ליסוע לחופש ועכשיו לא בא לי שנעשה שום דבר!
ואחיינים שלי המתוקים שאני ממש אוהבת באים השבת ואין לי כבר כוחות לשמוע אותם כל היום שואלים למה אין לנו תינוק ומתי יהיה לנו ובלה בלה בלה
אוףףףףףףףף
אז מה עושים עם הדימום הזה?
זה הגיוני ככה?
בהפלות ההקודמות שהיו לי הצלחתי להיטהר הרבה יותר מהר ובקלות.
זה יכול להיות מחזור..?נשמע לא כל כך הגיוני בעצם....
עצות ותמיכה יתקבלו בברכה...
תודה רבה!!
חחח...זה באמת מה שהיהתשוב תחיני
כנראה מחזור..ישועת ה' כהרף
במידה כמובן שלאחר ההפלה עשית אולטראסאונד וראו שהרחם נקי..
אם לאו, אי אפשר לדעת..
אבל איך יכול להיות מחזור(ווסת)?תשוב תחיני
לא..ישועת ה' כהרף
תקראי שרשור אחר שלי בנושא..
לי לא היה ביוץ אחרי ההפלה וישר מחזור אחרי כמה ימים נקיים..
ועוד קוראת שיתפה בפורום שגם אצלה היה ככה..
לפעמים מסתבר הביוץ מדלג..
בהצלחה.
אוקי...מעניין. תודה!תשוב תחיני
אוי, איזו התמודדות.... חיבוקים חמים!ציפי כהןאחרונה
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
ממני שאחרי 3 הפלות רצופות. מעכשיו פס זעיר קטן וחרדות גדולותאנונימי (פותח)
רוצה תור לרופא נשים
עכשיו!
מצד אחד ממש רוצה תמיכה לקבל בהריון הזה.
וגם קלקסן. מתלבטת אם לפנות לקופרמינץ באופן פרטי.
בלחחחץץ אטומי
אשמח לדעתכם
הרופא שלי חושב שנםלתי בצד הרע של הסטטיסטיקה אבל אחרי 3 בשלבים ראשונים.(לפני שליש שני)אבל חלק אחרי שראו דופק..
ממני המתוסכלת
מבינה אותך! ממליצה לך לפנות לרופא מומחה להפלות חוזרות.ציפי כהן
ולא להיות אצל רופא נשים רגיל.
זה הריון יקר ובהחלט שווה להשקיע עבורו.
אולי לפנות לקופרמינץ בפרטי. בהחלט.
ובנוגע לחרדה שקפצה לביקור...
זה מבון. הגיוני. מאוד מאוד הגיוני לחוות חרדה ורצון להרגיש שמורה, עם תרופות ששומרות, עם רופא שעוקב, עם יכולת כמה שיותר לשלוט במה שכל כך אין בו שליטה... בתוך כל חוסר האונים הזה- ישנורצון עז שיהיה משהו להיאחז בו, שיהיה משהו שארגיש שאני עושה ועוזר לי להחזיק את ההריון!!
ובכן, החרדה מובנת.
אם זה אכן הריון (בדקי בבדיקת דם- זה אמין יותר)- גשי ךרופא מומחה להפלות חוזרות. אולי זה ייתן מעט יותר רגוע.
ואנחנו כאן ללוות אותך בכאבים ובשמחות.
בינתיים- נשמי עמוק. נסי להתחבק למקום השמח שבתוכך, למקום שרוצה בהריון ואוהב אותו. שלחי לו אנרגיות חיוביות. עשי לעצמך דמיון מודרך.
ועשי ]עולות שיעזרו לך לשמור עליו- גם בפועל, לא רק בדמיון.
מה שטוב לך.
בהצלחה יקירה.
שתפי אותנו מה קורה?
יקירה. את צריכה רופא שירגיע אותך, לא שילחיץ אותך.ציפי כהןאחרונה
ההריון הזה יקר וחשוב, והנפש שלך צריכה להירגע.
לכי לחפש עוד רופא ועוד חוות דעת. בבקשה ממך. אל תתני לרופא להלחיץ אותך.
יש עוד רופאים טובים, וגם מרגיעים.
מדוע הרופא כה מתנשא? קיימות עוד דעות בעולם מלבד דעתו האישית, ומותר לך לבקש חוות דעת נוספת או לומר מה את מרגישה, מה את חוששת ומה היית רוצה... את אדם לא רובוט. יש לך רגשות. והרופאים לא תמיד רואים זאת.
אמרת שיש לו הרבה אגו... זה קורה לפעמים.
אני ממליצה לך לחפש עוד רופא (מוזמנת אלי לפרטי אולי אכיר מישהו טוב להמליץ לך עליו, ויכולה גם לשאול נשות מקצוע מתחום הרפואה שימליצו לי על רופאים איכותיים ורגישים, או שבנות פה ישרשרו שמות של רופאים באזורים שונים בארץ).
ממליצה לך ללכת עם הלב- למישהו שירגיע את הנפש נוסף על דאגתו לגוף.
גוף ונפש שלובים יחד.
קשה להפריד ביניהם.
לכן אישה בהריון בסיכון, לאחר 3 הפלות, זקוקה לרופא שידאג לה באופו מקצועי, ומצד שני ירגיע וירכך על מנת שתוכל לצאת ממנו כמה שיותר רגועה.
זו דעתי.
אשמח לשמוע מה שלומך.
ציפי
מחזורמצפה בקרוב
יכול להיות שזה לא מדאיג כי עד שיבושים.. אני פשוט דואגת מטבעי
שווה כן ללכת להיבדק. שבעים יום זה כבר הרבה.ציפי כהן
בדרך כלל לאחר הפלה ישנם שינויים הורמונליים שגורמים לווסת "להתחרפן" במקצת. לעיתים לוקח כמה חודשים עד שהדברים מסתדרים. אך אם זה זמן רב כדאי לחזור לרופא ולבדוק.
אפשר רופא נשים רגיל או רופא פוריות, לבחירתך.
חיבוקים וחיזוקים.
ציפי
רוצה לתת תקווהחניתה
כשהתחתנתי חשבתי שזה קלי קלות, ובטוח ילך חלק ומה הבעיה.
וכבר עברה יותר משנה והתחלנו לבדוק אם יש בעיה..
ואז פתאום באמצע הבדיקות נקלט הריון. וואו איזה נס!
תודה השם שהבאת לי הריון טבעי וספונטני.
אבל...
בקושי עברו שבועיים מהתגלית,
והוא נפל.
הפלה? אני? מה לי קורה דבר כזה? למה?
ושוב חוזרים לרופא פוריות. ושוב מתייעצים..
על פניו אומרים שההריון הזה הוא דווקא סימן טוב.
אנחנו יכולים להיקלט.
אבל הזמן עובר...ועובר ועובר..
ועושים עוד בדיקות.
והרופא אומר מהחודש הבא, לכשיגיע המחזור נתחיל טיפול.
אבל המחזור לא הגיע...
בודקת. - אני בהריון שוב פעם.
מאושרת עד הגג.
תודה רבה לך השם!
עוברים כמעט שלושה חודשים.
ואז פתאום - דימומים, כאבי מחזור.
נמשכים כמה ימים.
הרופא בודק ונמנע מלהיות חד משמעי:
אין דופק, יש שק הריון, לא רואים עובר. מתאים לשבוע 7 מקסימום ואני כבר בתחילת שלישי.
אומר להמתין.
מנסה לתפקד כרגיל בעבודה.
אני כבר הבנתי את המשמעות.
בקושי מתפקדת. בוקשי מרוכזת בקושי מתמודדת.
חוזרת הביתה בוכה.
כעבור כמה ימים - כאבים חזקים שלא מהעולם הזה.
שטף של דם שמכסה את כל הכותנת ומגיע לגרביים.
שלוש בלילה - מיון נשים.
האחיות שומעות ומכינות אותי לבשורה.
אני יודעת כבר..
הרופאה בודקת - מוציאה תוכן הריון. זהו נגמרים הכאבים בבת אחת..
הכאבים הפיזיים.
ממליצים על ציטוטק לוודא שהכל יצא.
חוזרת הביתה - בוכה.
בלילה - שוב בוכה.
מה לא בסדר אצלי
מוזמנת לשיחה עם מנהלת אומרים שאני לא מרוכזת.
מה קורה?
לא מקבלת אמפטיה למצב, אלא ביקורת.
פגועה מאוד. הרוסה. יודעת שזה לא מגיע לי
אני בתקופה כל כך רגישה.
בנות בעבודה מבשרות על הריון אחרי שעברו כשלושה חודשים.
הלב מתכווץ. אני יודעת שגם אני עכשיו הייתי צריכה להיות בשבוע הזה.
בשלב הזה.
אני ובעלי מתמודדים שונה
"תפיסיקי להתאבל" - הוא אומר לי.
הרופא פוריות אומר לי - שתי הריונות בשנה. אין לך בעיית פוריות!
חיזרי לרופא הנשים שלך.
אז מי יעזור לי? אני שואלת.
נאנח. ושולח אותי לבדיקות קרישיות, גנטיקה וצילום רחם.
אני פציינטית אחרונה שלו באותו יום.
יורד ביחד איתי במעלית.
מסתכל ואומר לי - "למה הפרצוף הזה? מרחמת על עצמך?"
"מותר לי, לא?" אני עונה.
"מותר. אבל מה זה יעזור לך?" והולך.
בדיקות דם לקרישיות חוזרות לא תקינות..
ביחד עם עוד הפתעה - אני בהריון שוב!
הרופא נשים, מבהיל אותי דחוף להמטולוג.
ואני למדתי עוד דבר חדש שלא חשבתי שאכיר - זריקות קלקסן.
לא אכפת לי. מוכנה לסבול הכל בשביל התינוק שלי.
הריון של תשעה חודשים לא פשוט. בסיכון.
עם הרבה בדיקות, חששות.
זוכרת שבהתחלה הייתי במתח כל פעם עד הבדיקת רופא הבאה.
שעדיין יש דופק.
שממשיך להתפתח.
אחר כך כבר הרגשתי תנועות. והמתח ירד.
אבל כבר ידעתי שצריך תפילות. צריך עזרה משמיים.
זה לא מבטיח כלום עד שיש תינוק ביד.
וההריון הגיע לסיומו. ונולד תינוק חי, בריא ומתוק להפליא.
והוא כאן לידי.
התלבטתי אם לכתוב אנונימי. אבל משאירה את הניק שלי.
לעודד את כל מי שנמצאת כרגע במקום הקשה הזה.
מרגש ומעודד... בשעה טובה יקרה. ברוך ה.אנונימית מיואשת
ריגשת אותי לדמעות!!!אמא_מאושרת
תודה על שכתבת את זה
אני גם בהריון עם קלקסן אחרי שתי הפלות
ומודאגת ומודאגת ומודאגת
מקווה בע"ה שיסתיים בטוב
ושוב תודה, עודדת ממש!
בע"ה שתזכו לגדל אותו ואת כל הבאים אחריו בשמחה בריאות ונחת
תודה לך!!ישועת ה' כהרף
כל כך משמח!!
איזו דרך עברת..
מקווה שעכשיו הכאב פחות עצמתי על הדרך שהיית צריכה לעבור..
שולחת חיבוק עם מזל טוב!!
הרבה נחת וגידול נעים.
וואוווו איזה סיפור... קראתי בנשימה אצורה ועצורה!!! מרגשת!!ציפי כהן
תודה רבה לך על השיתוף,
שנכתב כל כך בהיר וקולח
שמלא בכל כך הרבה כאב-
כל שלב בו אפשר ממש לפתוח ולהרגיש ולתאר ולהתמלא ברגשות שונים ומשונים וכואבים ומקווים...
עברת דרך ארוכה.
אני שמחה שאת פה, אחרי, משתפת אותנו בשמחה שלך ובגאולה הפרטית שלך שאכן הגיעה.
מאושרת איתך!!
ואת אכן נותנת תקווה גדולה גדולה!!!
תודה רבה לך.
תהני מתינוקך
הודו לה'!! את באמת מעודדת ונותנת תקווה לאחרות!!+mp8אחרונה
היי בנות, אני חדשה כאן. שבורה, מדוכאת ומתוסכלת מהחייםאנונימי (פותח)
אני בת 24, עברתי הריון נוראי, הגעתי לחודש 5 ופתאום התפתח לא טוב, היו צריכים ליילד אותי עם ציטוטק ואחר כך עוד עברתי גרידה.
לאחר מכן עברתי עוד הריון, 6 ימים לאחר איחור המחזור הראשון התחלתי לדמם דימומים כבדים וזה נפל טבעי-הריון כימי.
הרופא אמר לי שבגלל שאני מלאה זה מפריע להריונות😒
זה לא נתפס לי.. אני משתדלת לאכול בריא, מידיי פעם לעשות ספורט, איך זה קשור לגוף שלי? ראיתי מלא בחורות מלאות שילדו ונקלטו שוב.
אני מרגישה מתה מהלכת, אני נקלטת להריון, מרגישה שמשהו בתוכי מתחיל לחיות ואז שוב, חוזרת להיות מתה.
האם יש כאן מישהי מלאה שהצליחה להביא ילדים?
אין סביבך אמהות מלאות?עונה חמה
כשהגעתי לגרידה, בהפלה הראשונה שעברתי, (אחרי הריון ולידה תקינים ב"ה),
המרדים החתים אותי על הטפסים, בין השאר שאל אותי מה הגובה שלי וכמה אני שוקלת. כששמע את התשובה (אני מאוד רזה), הוא אמר לי, את יודעת שזה יכול להפריע להכנס להריון?
....
הרופאה לידו אומרת לו, היא דווקא כן נכנסה להריון...😏
ההפלות שעברתי לא היו קשורות למשקל שלי, ומן הסתם גם אצלך.
אוךךך איזה רופא מרגיז!חמניה
ו2 ההפסקות הריון שעברתי לא קשורות בשום דרך למשקל
חיבוק גדול גדול
אהובה התחושה שהגוף בוגד בנו.היא קשה מכל.מצפה לילד
עשיתם ברור ?
אוי יקירה, כל כך מצער לשמוע מה שעברת!! כמה קשה!!ציפי כהן
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
אחותי חיבוק גדולאמא_מאושרת
אם זה מעודד יש לי חברה שהיא הרבה מעבר למלאה, וב"ה יש לה שני בנים מתוקים ומקסימים ועוד היד כמובן נטויה.
בדקת קרישיות?
ומצטרפת להמלצה של ציפיאמא_מאושרת
לשאלתך+mp8אחרונה
נכון שהגוף היה פורה יותר בתקופות שרזיתי, אבל גם בתקופות שמנות מאוד ההריון נקלט והחזיק לכל אורכו...
אל תתייאשי מהדיבורים האלה!!
ודאי שזה אפשרי!!
פריקה..אנונימי (פותח)
פעם לא הבנתי את אלה שמתבאסות כל חודש מהמחזור שמגיע, את אלה שלחוצות לדעת אם הן כבר בהריון החודש, וממהרות לבדוק.. לא הבנתי מה הלחץ, אז עוד חודש..חודשיים..
עכשיו אני נמצאת בתחושה של אבדן כל חודש מחדש.
חוויתי כמה הפלות רצופות, אחרי הריון שלם שנתן לנו ילדה מהממת..
עברתי כל הפלה בנפרד, חלק יותר בקלות חלק יותר קשה, אבל מאז הגרידה האחרונה עברו מידי הרבה חודשים וכל חודש אני מרגישה אובדן.
הגוף שלי משובש מאז וכל חודש אנחנו כנראה מפספסים את הביוץ או שזה ממש על הגבול, ההפסק נדחה ביומיים, שלוש וארבע...
ניסיתי הרבה שיטות ולא ממש ראיתי שיפור.
שונאת לאבד דברים, וכאן אני מראש מאבדת תקווה..
הפעם זה היה קשה מאוד..
ביום החמישי כבר לא היה דימום, עשיתי הפסק די בקלות, למחרת בבוקר נקי, כבר התחלתי לשמוח. בבדיקה של הערב, מעורב קצת דם, וזה מידי מוכר לי, די בטוחה שזה בעייתי, מנסה לעשות הפסק, מצליחה בקושי, למחרת בבוקר שוב בדיקה בעייתית, וגם הרב פוסק כך, ושוב הפסק ומוך ויש טיפטיפונת דם.. וזה לא פצע, אני מזהה את זה..
הרב שואל אם השתמשתי אולי במשחה או משהו אדום, ואני שוללת כמובן, אין סיכוי.
וככה נדחה לו ההפסק בשלושה ימים ארוכים ולכאורה נקיים 😢
שבורה ומתוסכלת..
מתגעגעת מצד אחד ובלי חשק להגיע למקווה עוד פעם.
נמאס לי מהרוטינה הזאת של לנסות שוב ושוב, עוד הפסק ועוד אחד, כל חודש מחדש, לדחות הזמנות אירוח לחגים כי זה קרוב לזמן טבילה וכו...
ושוב להתאכזב, לתת ללב לקוות טיפטיפה, ולהתרוקן שוב😢
צריכה עידוד..
תודה למי שקראה עד כאן.
היי לךמצפה בקרוב
יקירה, אין לי מה לומר... זה כל כך קשה!!! זה כואב כל יום מחדשציפי כהן
וכל חודש מחדש. באמת מתסכל וכואב מאוד!!!
יקירתי, אני מכירה אפשרויות שונות להקל במקרים שקשה מאוד עם המראות והדמים. מכירה פסיקה לבדוק רק הפסק ויום שלישי ושביעי, או אפילו רק ראשון ושביעי.
מכירה אפשרויות שונות אך איני פוסקת הלכה. אני חשובת שבמקרה זה מאוד כדאי לפנות לרב שיכול פחות להחמיר, ולאפשר אולי פסיקה מעט אחרת או אולי לחשוב יחד על הדברים.
אני לא רוצה להתערב בפסקי הלכה כי איני רב ולא טוענת רבנית. אולי באמת שווה לפנות למישהו/י כזה/כזאת ולנסות לראות מה ניתן לעשות עם העניין?
אולי יש פתרונות אחרים, שיוצאים מעט מהקופסא?
כואב לי איתך על הימים הללו.
אכן, אני יכולה להבין מאוד את הכאב שלך ותחושות האובדן. זה אכן אבדן כל פעם מחדש.
זה כואב.
מחבקת.
ציפי
תתקשרי למכון פועהאמונה תאיר
הם יגידו לך לעשות פחות בדיקות.
וגם תבקשי מהרופאה כדור אסטרופם - הוא דוחה את הביוץ באיזה 3-4 ימים, ואז אין שום בעיה של הטבילה.
בהצלחה!
..עונה חמהאחרונה
אודה לעזרה !!אנונימי (פותח)
לפי מה ששמתי לב בחודשים האלה הביוץ שלי יצא או יום יומיים לפני הטבילה או ביום הטבילה עצמה.
נכנסתי להריון לפני חודשיים שנפל , ומאז לא מצליחה שוב .. (אמורה שבוע הבא לא לקבל !!!)
ביום שני שעבר (יום לפני הטבילה) הייתי בביקור אמל הרופאת נשים והיא אכן ראתה שיש ביוץ , לא ציינה מתי הוא היה איזה גודל וכן הלאה ..
רק אמרה שיש ביוץ והרחם מעובה ומוכן לקלוט הריון זהו.
מקווה שנקלט !!
במידה וחלילה אקבל ,
רציתי לדעת על המסטיק התימני ,
מה היעילות שלו בדיוק ?
למי הוא עזר ?
מה הוא עושה ?
אני לא מכירה שום דבר כזה , ההריונות הקודמים נכנסתי ישר שרציתי.
אודה מאד לכל מי שתענה !!
שיהיו לנו בשורות טובות אמן!!!
הי יקרה!אנונימי (3)
קורה שיש שיבושים פתאום, הגוף שלנו לא מכונה וזה קורה להרבה נשים.
מסטיק תימני אמור לקצר מחזור, לחזק את הרחם וכו'.
לא כתבת אם היתה לך בעיה של דימום ארוך ולכן הטבילה היתה אחרי הביוץ..
בכל מקרה ממליצה לך לבדוק את טיפות הרב מירושלים. זה מחזק את הרחם, מעכב קצת את הביוץ, ויש כאלה שנקלטות עם זה מיד.
אני עברתי גרידה שאחריה הדימומים התארכו קצת יותר בצורת כתמים בעיתיים ולכן הביוץ היה לפני הטבילה. ניסיתי מסטיק תימני והפסקתי כשראיתי שהדימום לא מתקצר. אחכ ניסיתי טיפות הרב (אחרי חמישה חודשים מהגרידה) בחודש הראשון הדימום לא התקצר אלא היה מוזר, נגמר ושוב התחדש, אדום חום לסירוגין. הסבירו לי שזה יכול להיות בגלל הגרידה והטיפות עזרו לדם לצאת. כמובן ששוב פספסתי ביום יומיים, וחודש שני שוב לקחתי טיפות, ומקווה בימים אלה לא לקבל מחזור...
אבל גם אם כן אקבל (עדיין יצא גבולי עם הטבילה..), אנסה שוב בעז"ה כדי לאזן לגמרי ולחזק את מה שצריך..

בשורות טובות!
הפותחתאנונימי (פותח)
נכון לא ציינתי ,
זמן הדימום שלי הוא עד 6 ימים ,
בחודשים שלפני שנקלטתי היה כתם לפעמים אחרי ההפסק טהרה ואז הרב פסק לחכות עוד יום אז פספסתי ,
אח"כ שנקלטתי טבלתי בזמן היה לי 5 ימי דימום בלי כתמים לאחר מכן ..
והטבילה אחרי ההפלה גם נדחתה ביום בגלל כתם , והטבילה לאחר מכן הייתה יום אחרי בדיקת הרופאה שטענה שיש ביוץ (כמו שהרגשתי וזיהיתי) לא רצתה לומר מתי הוא היה או יהיה ..
אצייון שאני שותה לימון מהיום השלישי(ככה שמעתי) לדימום (שמעתי שמקצר) אבל לא עוזר לי ..
בדר"כ ביום הרביעי נראה שכבר אפשר לעשות הפסק ואז יש עוד דם ממש לפני שאני מנסה לעשות ויום אחרי שוב .. אז תמיד יוצא לי בערך לעשות הפסק ביום ה-5,6 לדימום.
מזה הטיפות האלה אשמח לשמוע עליהן , אני גרה בצפון אז זה יהיה קצת קשה להגיע לירושלים .
יש משהו אחר טבעי שאפשר ?
אפילו משהו כימי(כדורים רפואיים וכאלה ) שאולי יעזרו ..
הרופאה אמרה שאין שום כדור שיכול לדחות את הביוץ ? האם זה נכון ??
תודה על המענה סליחה על האריכות

לא נכון לגבי התרופה..ישועת ה' כהרף
יש לי את אותה הבעיה שלך והרופאה נתנה לי תרופה לקחת פעמים ביום בוקר וערב מהיום השני עד לרביעי וזה דחה את הביוץ בשבוע וקצת..
זו תרופה ידועה.. מבוססת על אסטרוגן כמדומני..
לא יודעת את השם.. אבדוק ואחזור אליך..
הפותחת.אנונימי (פותח)
יש לי עוד שאלה בבקשה ..
התחילו לי הפרשות של לפני הווסת , אמורה בטח לקבל במהלך היום .
הווסת תבוא תמיד 14 יום אחרי הביוץ ? זה אומר אחרי שמתחיל הביוץ או אחרי שהוא נגמר ?
אם בסדר אקבל היום בהמשך היום אז זה אומר שיש לי מחזור סדיר כל 28 יום אבל בעצם בייצתי ביום ה-12(לפי האולטראסאונד שראתה ביוץ) ולא ביום ה-14
זה נורמלי??
חוזרת..ישועת ה' כהרף
סליחה על הזמן שעבר..
התרופה: אוטרוגסטן 200 מ"ג.
לקחתי כדור בוקר וערב ומהיום השני עד לרביעי וזה דחה לי את הביוץ בשמונה ימים.
בהצלחה.
הפותחתאנונימי (4)
נותנים את זה בלי בעיה ?
אתמול בלילה קיבלתי , זה אומר שביום הבדיקה אצל הרופאה אכן היה ביוץ , יום לפני המקווה.
מבאס כלכך !!! זה המחזור ה5 שלי מאז שאני מנסה.
הקדמתי את השתיית לימון לרגע שראיתי דם(היום בבוקר כבר היה על הפד אתמול בלילה בניגוב)
מקווה שאוכל לעשות הפסק טהרה ביוום יומיים לפני מה שקורה בדר"כ.
אם יתארך שוב חלילה !!! פשוט לבקש מהרופאה את התרופה הזאת ?
תודה על העזרה יקירה
לא פרוצדורה..ישועת ה' כהרף
הלכתי עם הבעיה לרופאה..
היא נתנה לי את התרופה מעצמה..
לא ביקשתי ולא הכרתי..
היא אמרה שזה גם יצמצם את ימי הדימום אך זה לא קרה..
דחה את הביוץ בשמונה ימים.. לא באופן חד פעמי.. כל פעם שלקחתי..
בהצלחה
אני אגיד לך מה הבעיהאנונימי (4)
ושאמרתי לה שזה בעיה בשבילי אם אפספס אני טובלת רק למחרת אז היא אמרה שצריך לדבר עם רב ולטבול לפני.
אמרתי לה שיש פתרונות ברפואה שיכולים לעזור..
ושם היא טענתה שאין דבר כזה שיכול לעזור
אני זוכרת שקראתי לפני כן על כל הכדורים האלה לא זכרתי את שמותם להעלות לה.
אבל קבעתי אלייה תור כבר , זה יהיה ב7 נקיים , מקווה שלא אצטרך החודש ואגיע לביוץ בזמן .
ובלי קשר אדרוש ממנה כבר מרשם שיהיה לי זמין
גם אני ממליצה על הטיפות ויש לי מספררק אמונה
היי יקרה, אני רק חיבוק, ומקווה שהשיטות השונות יקלו ויעזרו.ציפי כהן
אוי!! מבאס ומעורר מחשבות ותהיות- איך לפתור זאתציפי כהן
אני יודעת שישנן תרופות שדוחות ביוץ. נסי לבדוק לגבי מיקרולט, אם איני טועה היא דוחה ביוץ.
מכל מקום, לתחושתי, צריך להימצא פתרון שלא ייאלץ אישה לקחת תרופות והורמונים.
וסתם מחשבה-
הגוף יוצא מאיזון לזמן מה לאחר הפלה. והגיוני שיחזור לאיזון, או שהזמנים ישתנו. אפשר לעקוב ולבדוק זאת. זה מצריך אורך רוח וסבלנות- העיקר לדעת שיש תקוה ויש לך יכולת.
חיבוקים.
ככה היה אצלי..ישועת ה' כהרף
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
הפותחתמצפה +
הצלחתי לעשות הפסק טהרה 5 ימים אחרי הווסת.
אני לא מאמינה.
בזכותכן יקרות !!
המון המון מיץ לימון מהיום הראשון.
והמון מים כמו שהמליצו לי ..
ואכן , עשיתי הפסק טהרה ביום ה5.
בעז"ה אזכה לטבול במוצאי שבת קודש
אמן ונזכה כולנו לזרע של קיימא בנקל , ולהריונות שלמים ובריאים לידיים מלאות
נשיקות לכולן
שיהיה הרבה סד !!רק אמונה
וואי.. שמחה בשמחתך..ישועת ה' כהרף
נשמח לשמוע בשורות טובות ממך..
ואם לאו, לעזור בהתמודדות עם האכזבה.. הרי רובנו שם איתך..
בהצלחה!!
אמן! איתך בשמחה על הקיצור. שיהיה לך טוב.ציפי כהןאחרונה
מחפשת קבוצת תמיכהgol
לפי שבועיים עברתי הפלה בשבוע 20 . זה נפל עלי ממש בפתאומיות והיה תהליך קשה וטראומתי. איך מתאוששים?? אני מרגישה עייפות רבה וחוסר אנרגיה. אשמח לשמוע אם יש באזור ירושלים קבוצת תמיכה מתאימה.
שלום לך יקרה. אני כל כך מצטערת לשמוע!!ציפי כהןאחרונה
ההתאוששות לוקחת זמן.
פיזית עברת אירוע טראומטי ומטלטל ביותר.
נשפית עברת אירוע טראומטי וקשה מאוד להכלה.
אכן, את צודקת, את זקוקה לתמיכה רבה, לחיבוק חם, להכלה ולהבנה של מה שאת עוברת.
אלה דברים שקשה לקבל מאנשים/נשים בסביבה הקרובה שמתקשים להגיב ללידה שקטה/הפלה בשלבים כה מאוחרים. פעמים רבות יש הרגשה שרק נשים שעברו חוויה דומה יכולות להבין... ואני מוסיפה- גם אנשי מקצוע יכולים להיות שותפים לתחושות ולכאבים.
לפעמים ההרגשה היא שהסביבה מתקשה לקבל או לדעת איך להתמודד עם גודל הכאב והאבדן.
א. אנחנו כאן בשבילך. את מוזמנת לספר, גם אם באופן וירטואלי, על תחושותייך וחוויותייך. נהיה כאן איתך.
ב. ישנה קבוצת תמיכה מטעם בי"ח "הדסה" שמופעלת ע"י אחות מיילדת מקסימה בשם מלכה נוקריאן, היא מפעילה את קבוצות התמיכה לנשים שעברו לידה שקטה, איני בטוחה מאיזה שבוע. ניתן לשאול אותה. מעניין אותך? אם כן- פני אליי בפרטי ואתן לך את המספר.
ג. אני חושבת לפתוח באזור בנימין קבוצה לתמיכה וטיפול בנשים לאחר לידה שקטה, קבוצה שתעבוד עם שירים ומוזיקה לצד דיבור ועיבוד הטראומה. אך הרעיון עדיין בתחילתו. אני עוד מבררת פרטים לגבי האפשרות. אם מעניין אותך (או מי שמעניין אותה) את מוזמנת לפנות בפרטי. אם אראה שתהיה היענות ויהיה צורך- אבדוק ברצינות את האופציה.
