פורום הריון ולידה (עמוד 1128)

זה ממש גבולי

ומתלבטת האם לסמוך על זה

ואם עושים משלוח עד הבית זה מגיע ממש מהר

לי הגיע תוך 5 ימים הזמנה עד הבית

לפעמים אפילו פחות

לאחרונה הזמנתי 2 הזמנות שהגיעו תוך שבוע. שתיהן מעל 400 במשךוח עד הבית

לא היה שינויים,אולי הגברנו רק כמויות...
אוכל בקבוק לפני השינה..מוצקים במהלך היום..

נגיד הלילה הוא הקיא בתחילת הלילה (18:00) רק קצת, ובבוקר, ב6:00 את כל הבקבוק שבדיוק אכל.....

כשחנו היה משהו דומה היה עובש בבקבוק🤢

בעקרון נקי אבל נעשה הבוקר נקיון יסודי....

אולי הוא צריך כמות קטנה יותר? (אם אוכל עוד משהו בא.ערב)

וזהו שהוא גם ככה אוכל כמות יותר קטנה בגלל המוצקים...

שמעתי בעבר על כאלה שהיה להם תקופה שהקיאו בלילה. וזה עבר.

אצלי הם הרבה פעמים מקיאים את המטרנה בגלל ליחה.

והבן הגדול שלי שהוא עם רגישות כלשהי לחלב הוא היה מקיא עוד יותר כשהיה עם ליחה. יש משהו במטרנה שגורם לגירוי להקיא, במיוחד כשיש ליחה.

אם זה צמוד למטרנה, כנראה זה בגלל זה.

ממה שאני זוכרת, הם אפילו לא היו משתעלים לפני. פשוט מקיאים.

הגדול שלי היה עם רגישות לחלב והיה פולט המון מטרנה וכשעברנו לתמל מפורק זה הפסיק . אבל הוא ממש מההתחלה היה פולט המון.

הילדון הנוכחי כבר 5 חודשים על מטרנה, ורק בחודש וחצי האחרון הוא עם ההקאות האלה כשהוא יותר מצונן...מעניין אם זה קשור....

כשיש ליחה הרבה פעמים זה גורם להקאות. יכול להיות שיש לו ליחה למרות שהוא פחות מצונן?
וזה מפריע בעיקר כששוכבים לכן זה קורה לו יותר בלילה.

ולקחת שבועיים/3 עד שעבר לגמרי....

מקווה שיעבור בטילים
תודה!

לא בטוחה שזה אותו דבר, נראה לי ראו אצלי מיומה בהריון והכל היה בסדר, אף אחד לא הזכיר אותה אחר כך...

לא השפיע כלום
זה יכול לגדול בזמן ההריון בגלל ההורמונים ואחכ להתקטן ואפילו להעלם...

זה כואב, וזה אבל ואובדן לכל דבר.
תני לעצמך לנוח כמה שאת צריכה ❤️

מבינה אותך, עברתי לפני כמה חודשים הפלה וזה היה מאוד מאוד לא נעים, אפילו טראומתי מאוד.

יכולה להגיד שלקח לי זמן נפשית להתאושש

 

רק שאלה- זה באמת הריון חוץ רחמי? לא קראתי את השרשור הקודם

תודה על החיבוק וההזדהות, חיבוק גם לך ⁦❤️⁩

זה באמת קשה.
גם לי הייתה הפלה שנאלצתי לחכות בעקבותיה לירידה ארוכה של בטא וגם למנוע אחריה. לא היה פשוט.

שחיכיתי להריון כל כך, וסוף סוף הוא בא ואז במקום הריון אני מקבלת רק הכרח לחכות עוד יותר עד שההריון המיוחל יגיע...

נתקעתי על דבר אחד- שחשוב לך שלא ידעו.
לדעתי זה חבל. זה הזמן לקבל חיבוק אוהב מהסביבה וכמובן גם עזרה

או עם העגלה? אם יושבים בכלל בעגלה עדיין

אצלי משתדלת ממש עגלה עד גיל מאוחר ואין לי תאומים

ועוד איזה שנה שיהיו עוד קצת גדולים וקשובים מאמינה שיהיו יותר חוויות משפחתיות בעז"ה

אפשר שבכל יציאה תקחו ילד אחד
ככה גם יתן להם זמן אישי וגם זה יותר אפשרי

קניות של בגדים בקניון - ממש לא שייך בעיניי לקחת ילדים. מה יש להם לעשות שם?
לקניות של אוכל כן הייתי לוקחת אבל זה מאתגר ממש.
אולי תעשי כל פעם משהו עם אחד מהם ואחד תשאירי עם בעלך?

חוויות משפחתיות לאו דווקא נבנות ונזכרות ביציאה לקניות/ג'ימבורי/טיולים

זכרונות משפחתיים הכי מתוקים יכולים להיות מהכוס שוקו חם שהכנתי להם בבוקר של כפור, מלשבת בערב קר עם פיג'מות אחרי מקלחות בשעה מוקדמת ולשמוע סיפור/לשחק משחקי קופסא

זה להכים עם הילדים עוגיות/לחמניות

זה לשיר איתם שירים וך כדי ארוחת ערב

להתפלל איתם/לברך ברכהמ"ז תוך כדי שאת שוטפת כלים

זה לשיר זמירות בשולחן שבת כשכל ילד מקבל בית/פזמון

זה לדבר איתם, ולדבר, ולהקשיב, ולהקשיב

וזה לחבק כל הזמן

 

הילדים שלי כבר גדולים ב"ה, ויש לי אפילו מתבגרת בבית, אני תמיד תמיד עושה קניות לבד, כן כן, גם נעליים... מקסימום תמיד אפשר להחליף. אני טיפוס שלא אוהב לצאת לגינה/לג'ימבורי

ועדיין לילדים שלי השהייה בבית היא נעימה ומלאה זכרונות מתוקים 

ואת צריכה לזכור שגידול תאומים לא משתווה לגידול ילד יחיד... התנסיתי ב"ה קודם בבודדים. אין מה להשוות!!!! האנטנסיביות בגידול תאומים זה משהו שלא ניתן לתיאור. רק יכולה לעודד שאצלי באזור גיל רבע ל3 הכל התחיל להיות הרבה הרבה יותר קל

והנחת

והאושר

ב"ה!!!!!!

מאחלת לך רק טוב! מלא נחת ושלווה

האמת שבגיל הזה ממש לא הייתי לוקחת כשיש ליציאה מטרה
כשאנחנו יוצאים לקניון עם הילדים זה נטו מתוך מטרה להעביר כמה שעות, כלומר לקנות צעצוע קטן ופיצה או גלידה ולטפס על המגוניות של השקלים בלי להפעיל אותן. אם יש צורך ומטרה זה לא איתם

אבל זה היה כשהיו לי כבר גדולים יחסית (בני תשע-עשר בערך), והם יכלו לעזור לי עם הקטנים... (הקורונה די מחקה את היציאות האלה, ולא כל כך חזרנו אליהן, גם כי כבר קשה לתאם זמנים שכ-ל הילדים יכולים להצטרף. עכשיו אני יוצאת לפעמים עם הקטנים, בני שמונה ומטה, אבל מלבד התינוקת הם כבר ילדים גדולים וממושמעים למדי...)
חוויות משפחתיות? תשמרי לחופש הגדול... בתקווה שגם בעלך פנוי אז, ואז תוכלו לצאת למקומות כמו ג'ימבורי וכדומה וליצור חוויות משפחתיות נחמדות
ובינתיים - אפשר ליצור הרבה חוויות גם בבית: יצירות משותפות, לרקוד ולשיר ביחד, להתכרבל על הספה עם ספר, לבשל ולאפות ביחד...
והעיקר ליהנות

( כמו קושי בנשימה, התייבשות וכדו') לא מצריך הגעה דחופה לרופא, אלא מעקב, לדאוג להרבה נוזלים שלא יתייבש ובמידת הצורך להוריד חום.

כלל האצבע שאני מכירה הוא, שרק אחרי שלושה ימים של חום הולכים לרופא.

כמובן, אם מזהים כאב ספציפי, למשל ילד גדול יותר שמתלונן על כאב גרון או כאב אוזניים, בעיה ספציפית, או משהו קיצוני מדאיג, אז הולכים גם לפני שעברו שלושה ימים.

הוא נראה לי בגדול ממש בסדר לכן חושבת שיש מצב שזה מהחיסון? אני פשוט לא זוכרת איזה חיסון משפיע אחרי מס' ימים מסויים

ממש אין לי כוח לצאת לרופא

שנה?
בחיסון המרובע ירח להופיע חום גם עד 12 ימים מהחיסון.

אבל חוץ מזה, הנקודה של מה שכתבתי בתגובה הקודמת היא, שבלי קשר לחיסון, לא על כל חום צריך לרוץ לרופא...

כן נראה לי אחכה להתפתחות

למרות שמניסיון עם הילדים הגדולים, לחכות גם יותר מדי זה גרוע

קרה לי לאחרונה עם דלקת בשתן חמורה אצל אחד הילדים

אדמת, אבעבועות רוח ועוד משהו- הוא באמת עושה תופעות לוואי גם 10 או 12 יום אחרי.

פרבנר נראה לי בנפרד, לא חלק מהמרובע.

שוב, לגבי החום, כמובן לא להתעלם מסימנים מדאיגים.
ולגבי דלקת בשתן, לא יודעת איך אצלכם, אבל הרופאה אצלנו ממש ממש לא שולחת לבדיקת שתן אחרי יום אחד או יומיים של חום, כך שלא ברור לי איך ללכת לרופא יכול לעזור באבחון מוקדם של זה.
כמובן שאם יש סימנים מחשידים אחרים, כמו צמרמורות, כאבים חזקים מאוד וכו', אז היא מן הסתם כן תשלח, אבל אז זה גם לא מצב שיש רק חום.

מה שאני אומרת: חום בפני עצמו, ללא סימנים נוספים, הוא לא סיבה ללכת לרופא, אלא רק אחרי שלושה ימים כאלה... לפחות זה מה שאצלנו המרפאה אומרים.
כמובן שאם הילד נראה סובל מאוד, באי נוחות גדולה, או יש דברים מטרידים אחרים, כן הולכים.

נראה לי שהוא בשיפור קצת ב"ה

גיל שנה זה חצבת חזרת אדמת אבעבועות רוח, וחום עשרה ימים אח"כ זו תופעת הלוואי.

חיסון מחומש התופעות הן יום אחרי מקסימום
יכול להיות גם ויראלי בלי קשר

או שבאמת הנחו לגבי המשאפים

או שאמר דלקת אוזניים

ובאמת לא עשינו הרבה זמן חיסונים אז לא זוכרת בכלל

וכמובן שלא יודע לשמור על היגיינה ומשפשף את הכל יחד חחח 

לק"י

אני גם לשלישית רק שאבתי כשחזרתי לעבודה, כי היא אלרגית לחלב ולא הסכימה לאכול תמ"ל לאלרגנים ולא התעקשתי על זה.
למזלי היא אכלה כמויות קטנות.

והוא בטח דבוק אלייך כדי להשלים "זמן אמא".

אני לא יודעת אם זאת רגישות או אלרגיה מה שיש לו.
הרופאי ילדים כאן מתעקשים שלא עושים בדיקה לפני גיל שנה...

לק"י

אם יש צורך, תבקשי דרך האתר הפניה לאלרגולוג ותלכי.
יש דברים שבהחלט בודקים לפני גיל שנה מנסיוני.

היתה לו פריחה בכל הגוף והוא צרח כל הזמן, כיווץ את הבטן...
בגיל חודש הלכתי לקניקסולוגית והיא נתנה לי רשימה של מאכלים ואני נמנעת מהם ומאז יש לי תינוק חדש, רגוע ובלי פריחה בדרכ לפחות😅

אצלנו צריך הפניה מרופאת הילדים בשביל אלרגולוג...

לק"י

אולי דרך האתר רופא ילדים כן ייתן לך בלי להתווכח?
או לבקש תור טלפוני לרופא ילדים אחר ולבקש?

חייבים מהרופא האישי.

אנסה לשכנע אותה, כי כבר כמה אמרו לי שזה לא נכון שאי אפשר להבדק לפני...

תודה!

לק"י

ומה הקמצנות הזאת לתת הפניה🤦‍♀️

תגידי לה שאלרגולוגית אמרה שצריך לבדוק לפני גיל שנה (לי היא אמרה, אחרי שרופאת ילדים אמרה לי ללכת בגיל שנה. ואז הבת שלי חטפה התקף אלרגי נוסף ורופא במוקד אמר לי ללכת בהקדם לאלרגולוג. גם ככה התורים רחוקים, אלא אם מישהו ביטל, אז אולי תקבעי תור ובינתיים תנסי להשיג הפניה).

נהלים טיפשיים.

התעצבנתי עליהם כבר עם הגדולים שלי...
אבל הפעם הוא הרבה יותר רגיש.


נלך לרופאה בלי קשר השבוע. אולי נצליח להוציא ממנה...

מזה קניקסולוגית? יש מצב שתפו מה הרשימה? כן תינוקת בת 4 חודשים שצורחת לעתים קרובות מכאבי בטן...

קניקסיולוגיה זאת רפואה משלימה שקשורה איכשהו לשרירים. אני לא מבינה בזה כלום.

אצלנו היא אמרה לי להמנע מקמח לבן, חלב, קקאו, עגבניות. חוצמיזה הוא רגיש או אולי אלרגי לשקדים, כי שמן שקדים עושה לו פריחה מטורללת.

בהצלחה ממש 💕

נשמע לא קל... מאכילים אותו בצורה תומכת הנקה? זה שהוא נצמד אלייך נשמע לי הגיוני, הוא משלים זמן איתך... הכמויות באמת גדולות....

איך מאכילים בצורה שתומכת בהנקה?

והפטמה לא מלאה בחלב אלא התינוק צריך להתאמץ כדי לאכול, ככה הוא אוכל לאט יותר ויותר מודע למתח הוא שובע וגם מקטין את הסיכוי להעדפת בקבוק

שההאכלה לוקחת לפחות 20 דקות בערך כי לוקח לגוף להבין שאתה שבע ולא לאכו לסתם מלא מלא לפני שתחושת השובע מגיעה. שהפטמה הכי קטנה, שעושים עצירות ובכללי שזה לא פשוט נשפך לפה שלו

אבל הייתי מנסה לשלב לו קצת מוצקים.
לפחות שיהיה לך אופק לנשום בקרוב, ואולי הוא אוכל כ''כ הרבה כי הוא באמת רעב?

אני חזרתי לעבוד בגיל 5 חודשים של הקטן, שסירב לבקבוק. בשבוע הראשון המטפלת האכילה אותו בכפית/מזרק, אבל אז התחלנו להוסיף קצת דייסה לחלב השאוב, ואח''כ גם תפוח מרוסק.

הבטן שלו ממש רגישה...
הבאתי טיפונת קישור כמה פעמים והוא סבך מכאבי בטן😑
ולכולם אצלי היה קשה לעבור למוצקים... אז אני לא רואה את זה באופק...

זה קשוח ממש לשאוב כל הפסקה.
באיזה משאבה את שואבת? יש לך יכולת לאכול תוך כדי?
ממליצה גם להתחיל כבר עם טעימות כדי שיהיה אפשר להחליף בקרוב ארוחה של שאוב באוכל ממש..

אני שואבת במדלה פריסטייל, ככה שזה דוצ.
ואני אוכלת תוך כדי...

והבטן שלו ממש רגישה. אפילו הקישוא לא עבר חלק. אז נצטרך לחכות עוד הרבה עד שזה באמת יחליף ארוחה...

זה הרבה (בת כמעט 4 חודשים).
קודם כל אם לא יכולים לצפות כמה הוא יאכל תבקשי שיחממן את הכמות הכי קטנה שהוא אוכל כארוחה ואם לא יספיק שיחממו נגיד עוד 30 לא הגיוני שאת נלחמת על כמויות והחלב בסוף נזרק.
חוץ מזה תנסי לבקש שיאכילו בצורה תומכת הנקה כלומר כשהבקבוק אנכי והפטמה רק חצי מלאה והחלב לא נשפך לו ישירות לפה. כי יכול להיות שהוא אוכל מהר מידי והגוף שלו לא מספיק לקלוט שהוא כבר שבע.

וואו. 160. הכי הרבה ששמעתי חוץ מהחמוד שלי.
נחמד לשמוע שזה קורה...

ננסה את השיטה עם הבקבוק. תודה!!

אבל לא בגיל כזה בגיל שהבקבוק הוא רק מנה אחת ורוב היום אוכלים מוצקים כשזה המזון היחיד זה ממש קשה

תה שומר וחילבה יכולים לעזור להגביר חלב

אנסה🙂

אין לי תשובות... רק הערצה כמה את משקיעה בשבילו!!

תבדקי בחנויות טבע.
וגם קוואקר, בירה שחורה.

מצדיעה לך!! ומאחלת הרבה כוח!!

איתך אחותי באותה הסירה. בהצלחה לנו

אבל, לא לכל הדיעות אפשר להתחיל 3 שבועות אחרי לידה.
כדאי להתייעץ עם רופא.

לידה ראשונה?
יש אמצעיים מקומיים. עם יעילות נמוכה.
אבל זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים, שנראה לי כדאי להתייעץ עם גורם שמבין כמו מכון פועה.

אבל זכור לי שמרשם ראשון אפשר רק מרופא נשים ורופא משפחה יכול רק לחדש מרשם. לא?

לא מפעם קודמת?

אני רגישה לנרות ולא רוצה לנסות שוב פעם אמצעים מקומיים כאלה כי זה עשה לי רע...
בעיקר חשוב לי לדעת ממתי צריך לחשוש מהריון

אבל לגבי מתי להתחיל צריך להתייעץ עם רופא. יש גישות שונות בנושא.

בעיקרון אני יודעת שזה בעיה להיות יחד לפני שעוברים שישה שבועות ולפני בדיקת רופא.

בטח יש פה יותר חכמות ממני שילדו כבר ויודעות יותר, אבל זאת ההנחיה.
הגוף צריך את הזמן הזה כדי לנוח, וחשוב שתדעי את זה.

גם מכון פועה וגם הרופא שלי אומר אחרת.. בכל מקרה ברור שאני קשובה לגוף שלי ואנחנו בנחת לא מתכננים כלום גם בגלל הגלולות
בעיקר שאלתי ממתי אפשר להכנס להריון...

אז אני מניחה שביום ראשון מתרחש כ 4-6 שבועות מהלידה..

אבל תמיד יכול להיות מוקדם או מאוחר יותר
. אז לא הייתי בכלל סומכת על זה, אלא אם כן את מ"מ מנוסה ומשופשפת בשמ"פ ויודעת גם לזהות התחלה של הפרשות פוריות מהסוג הכי חלש ועדין..
ממש לא בטוחה שתצליחי..

לא מנוסה בכלל בשמפ אז לא אקח שום סיכון..תודה

תמיד יש יוצא מן הכלל

אפשר להשתמש בשקפים בינתיים, פחות יעיל אבל בהסתמך על זה שעדין מוקדם אולי בסדר.

לא הייתי לוקחת גלולות כי אולי ישפיע על המרשם שהרופא נותן. ממה שראיתי אחרי כל הפסקה בדרך כלל מעלים קצת את המינון. ובכל מקרה בשבוע הראשון אין עדין הגנה מהגלולות ואז תתקעי בלי גלולות עד הרופא.

כדאי לנסות להקדים קצת את התור לרופא

זה סרזט.. מה יכול להיות במינון?
האמת יש לי רופא מוזר.. אמר לי שעד 6 שבועות מהלידה אין מה לקחת גלולות כי אי אפשר להכנס להריון לפני.. אבל מה עם הביוץ? מה עם שבוע עד שהגלולות משפיעןת?

לק"י

מה שכתבת לא נשמע לי קשור להתפתחות.
אין רופא התפתחות בטיפת חלב. איזה מוזר...

אחרי לידה. האם זה מספיק

מה שאני ראיתי, שבגיל הקטנטן, בכל פעם שמגיעים לרופא הילדים הוא בודק בדיקה מקיפה בכל הגוף. אם הוא עשה את זה, אין צורך בבדיקה נוספת לדעתי.
חוץ מזה, רופא התפתחות זה חשוב, והם בודקים דברים ספציפיים שרופא ילדים רגיל לאו דווקא בודק. אבל אני לא יודעת אם זה קריטי בגיל חודשיים דווקא.

בדכ בפעם הראשונה הרופא עושה בדיקה מקיפה שהכל תקין וזהו.
אחכ הולכת רק אם יש צורך רפואי.

אני בשוע 4+6 התחלתי אתמול סוג של דיקלקטין למרות שעדיין אין בחילות אלא יותר חולשה
אין מה לאמר ההמתנה מורטת עצבים🫣

זה בדיוק כמו דילקטלין

אבל אי אפשר לדעת..מענין

זה דומה.

והבונגסטה לא
וכבר אי אפשר להשיג דקלקטין
כנראה שזה לא בדיוק אותו הדבר.

עברתי רופא כדי שיתנו לי את זה

שטענה שבונגסטה זה בדיוק כמו דיקלקטין
וזה לא קשור למחיר
כבר לא מביאים דקלקטין לארץ...

לכן, עד ההסתגלות אליו הוא בהחלט מחליש. לוקח שבוע שבועיים.

אני פשוט גמורה מעייפות!!! ישנה בכמויות

כי מאד מבינה את הפחד והמורכבות.
בטוח שווה להתחיל עם הכדורים לפני שאת יודעת שיש בכלל משו?
הגיוני שבכלל לא יהיה הפעם ( הלוואי!!)
ואז סתם חבל על הכסף, העייפות, סתם להכניס חומרים לגוף.......
אני במקומך (ככה באמת עשיתי בהריון השני) הייתי מחכה עם הכדורים עד ההקאה/הבחילה הראשונה ואז מתחילה.. משו כזה
לתת צ'אנס לגוף..
אבל באמת מה שטוב לך.
מבינה אותך❤️

ואצלי פעם קודמת התחיל בבת רחת גרוע מאד בהתייעצות עם הרופאה התחלתי עכשיו

יאללה בעז"ה שלא יהיה כלום!!❤️

קחי כוס קפה ושוקולד טעים/כל מאכל מנחם אחר שטוב לך

שבי בחדר שקט

ותחשבי מה עכשיו  עושה לך טוב

איזה נקודת אור את יכולה למצוא ברגע הנוכחי הזה

אל תחשבי כרגע על העבר או העתיד

תנסי לחיות את הרגע ולראות איך את יכולה לחוות את הרגע הזה כמה שיותר טוב

 

אני אומרת את אותם משפטים כרגע גם לעצמי

גם אני מרגישה כרגע שהכל מתפרק ונשבר לי

אני פשוט מנסה לקום בכח מהמיטה, להכין משהו טעים לשבת, לחשוב איך אני יכולה לפנק את עצמי ואת בעלי וילדיי, מנסה לצאת מהכאב, לא לברח, אלא להסתכל עליו מלמעלה, מבחוץ

הלוואי שנצליח

מאחלת לך רק טוב ושמחה תמיד

ושתצליחי תמיד לראות את הטוב

לא מצליחה להסתכל על זה מלמעלה ולפענח את התמונה כרגע, אני ממש 'בתוך זה', טובעת בהרים של סוכר שלא מנחם אותי. כי אני לא במקום הזה שמסתפק בנחמה עכשיו. אם כי אני לגמרי מוצאת הרבה נקודות של אור להודות עליהן. אין סוף. ומודה באמת.
אבל אני צריכה שמש מחממת שתרומם את נפשי, ומסתפקת בפלורסנט קר כרגע. זה לא נותן את האפקט. זה גם לא קרוב.

ואני לא יודעת מה השם רוצה ממני בנקודה הזו.
אז אני לפחות כותבת, שלא יישאר אצלי.

חיבוק גם לך על הקושי שלך. קראתי אותך ואני לא מצליחה ככ לכתוב בימים האחרונים מרוב שאני מרוכזת בקושי. את מדהימה. השראה. שהשם ייתן לך כח, ושמחה, ונחת, וגם את מבוקשך.

את אישה מיוחדת!!
לפעמים דווקא אנשים מיוחדים לא מכירים בעוצמות שלהם!
יש אנשים שמפזרים אור חום אהבה שמחה לאחרים באותה שעה שהם עצמם מרגישים לבד בחושך... ומבקרים את עצמם לא מאמינים בכוחות העצומים שיש להם. חושבים שלא עושים מספיק לא עושים מושלם ובעצם בעולם הפנימי שלהם הם לא מרוצים מהמצב.

לא יודעת עם איזה אתגר את מתמודדת אבל תדעי קודם כל שאת מדהימה!! את עושה הרבה טוב בטח בפורום הזה ובטוחה שלא רק!!

תנסי להגיד לעצמך מילים טובות לכתוב כמה את טובה, להכיר בערך העצמי! חשוב לדעת את החסרונות ומה לתקן אבל חשוב לא פחות להכיר בכוחות ביכולות במעלות! להחמיא לעצמך לשמוח מדברים שהספקת עשית קרו. ולהודות על כל החסדים הקטנים והגדולים שקורים לנו.

אנחנו מתקרבים לראש חודש אדר משנכנס אדר מרבים משמחה. העוצמה של השמחה שהיא יכולה לחדור ולשבור את כל המגבלות ואת כל המחסומים.

אישית רואה את עניין השמחה כמו השיר הידוע "בעניין השמחה על פי משל שבני אדם שמחים ועם מרה שחורה מכניסים אותו לתוך מעגל המרקדים שיכנס לתוך השמחה שיהא שמח עמהם גם כן" השמחה היא לחשוב מחשבות חיוביות ולא לתת למחשבות מחלישות של ספקות של מה יהיה של כמה לא טובה אני או המציאות ולהכניס לסוג של סרט של עולם שכולו טוב.
והבוטח בהשם חסד יסובבנו" אדם שבוטח בהשם בביטחון גמור שהוא משפיע עליו רק טוב השם מעניק לא שפע מעל המגבלות והזכויות והחשבונות.

מאחלת לך שתראי ותחושי את הטוב שבדרך,
בספר שנכתב בעמל רב בעבודה קשה עם הרבה כוחות יש הרבה נפילות אבל לא פחות חשוב יש הרבה תקומות!!
דווקא אחרי החושך הכי גדול מגיע האור!

בדיוק ראיתי שר"ח אדר ממש לפתחנו. וזה באמת הכניס לי קצת שמחה בלב. אין כמו שמחה כאסקפיזם, ובכלל. אני מאמינה שלא תמיד נכון לשקוע בקושי ולהתמודד.

ומקווה באמת לראות אור ותקומה. 'כי הפכת מספדי למחול לי'. אמן. !

כת כותבת כל כך נכון כאילן יש לך את הכלים את הידע ואת צריכה רק אישור וחיזוק לדרך. לפעמים צריך לעבוד ולעבד ולפעמים צריך להרפות ולסמוך על השם שיצא כאן משהו טוב. כמו מלחמה במערבולת להתעסק עם השגרה עם דרישות החיים לחוות אותם בהוויה ולדקלם כמו מנטרה גם זה יעבור.
בטוחה שתסתכלי אחורה בעזרת השם בקרוב ממש ותראי איך בעצם הכל מאחורייך!

את כל כך טובה כמו שאת!

מאחלת לךשתראי את זה בך ושגם מי שסביבך יראה את זה ויביע את האמון בך!!

אומרת עכשיו פרק תהילים לרווחתך הנפשית.

שכואב לי כ"כ לשמוע את הכאב שלך.
אני רק מאחלת לך שבע"ה הקשיים יתמתקו ובאפילוג של בספר כבר הכל יהיה הרבה יותר ברור

תודה❤️

אני רואה שכל אחת לוקחת אותו לכיוון אחר

ובטוח שמהניסיון הזה את תצאי יותר חזקה וגיבורה ממה שאת כעת !

טוב לשמוע שירים, זה משפיע על הנשמה.
או שהמילים של השירים מחזקות ומרוממות
או שהמנגינה עצמה מחזקת ומרוממת.

בהצלחה לך לראות בגילוי את הטוב והאור❣️

תודה לך אהובה ❤️
מקווה שכך יהיה

שנתקלתי בו היום ועשה לי טוב

תודה אהובה ❤️ מעריכה את זה מאוד. וזה באמת עזר לי. יש לי מלאכים כאלה בבית פה, ישנים. זה המון המון המון.

בדמותם של המלאכים הקטנים לבית משפחת פלאי הי"ד.
שנהוג לומר בביתם 'אל תאמר אוף, תגיד פרק ק' (מזמור לתודה בתהלים)
איזה עוצמות של ילדים קטנים, תשב"ר קדושים.
וכמה אמת יש בזה.

אז הולכת לרשום לי הרבה תודות, שוודאי יעלו במניינן על נקודות הקושי. ומקווה שתהיה לי סיעתא דשמייא ובהירות

את אישה כזו כזו כזו מיוחדת וטובת לב.

תמיד תמיד עוזרת כאן לכולם

עם חוכמת הלב הכה ייחודית שלך ועם המילים המרפאות שלך.

 

לפעמים אנחנו למעלה ולפעמים למטה.

וכמה זה חשוך וקשה וכואב להיות בלמטה הזה

שולחת לך חיבוק גדול גדול גדול

 

והלוואי שתראי את עצמך מבחוץ כמו שאנחנו רואות אותך,

ותוכלי לתת לעצמך את המילים הטובות שלך ואת החמלה והאהבה והשמחה שאת מחלקת תמיד לכולנו כאן ❤

 

איזו מדהימה את שאת כותבת את כל ההודיה לקב"ה ואת כל הטוב וממש מתרכזת בו,

רואה עד כמה הוא הרבה יותר גדול, פשוט מרגשת שאת ❤

 

שיהיה לך קצת יותר מרווח נשימה אולי תיקחי דף ועט ותוציאי לכתב (או כאן אם תרצי) את הנקודות שקשות לך?

תוכלי ממש לפרוק אותן, לעבד אותן, להתבונן בהן.

ועם החוכמה הגדולה שלך בטוח תוכלי להעניק גם לעצמך עצה טובה וכמובן תמיכה מכולנו!

 

שתראי רק אור וטוב יקרה,

את משהו מיוחד ❤❤❤

כולך אור ונתינה

קחי לך את הזמן להתבוננות בדבר הזה
הכאב הוא הזדמנות מדהימה להכנס ממש אל עצמנו פנימה
ולצמוח למקומות מהממים וחדשים.

אני יודעת שזה נשמע קלישאתי לפעמים, אבל זה הכי אמיתי בעולם

שה' יאיר אותך ויכוון אותך גם במקום הזה🌻

כבר נכנסתי לתוך הכאב עם קרדום. ועם איזמל.
כבר יש לי תשובות.
אני רק לא יודעת מה לעשות איתן.
אני מניחה שהזמן כבר יעשה את שלו

כאב מחפש בעיקר הכרה לאו דווקא קרדום ואיזמל
כשהוא מקבל אותם התשובות מגיעות לבד

אני לא יודעת מה את עוברת, אבל את מדהימה ואת חלק ניכר מהפורום הזה עם העצות זהב שלך. 

הייתי חייבת לכתוב לך את זה, שתדעי מי את בתוך כל מה שאת עוברת

את סופרת טובה. אני בטוחה שבסופו של דבר תצליחי לכתוב גם פרקי עומק בספר של חייך ♥️

היו לי לפני מלא חלומות ומטרות
בחוץ בעשיה
ואז
לא רציתי כלום
רק שיעזבו אותי בשקט בנחת בבית
בלי שום מחוייבות החוצה

האמת שאני בסוף אחרי סיבוב בחוץ כן עשיתי שינוי לטובת יותר זמן בית

אבל עכשיו מרגישה די דומה
שבלב חזרו החלומות התקדמות ומימוש של פעם
אבל התחושה שהגדרת מדויקת
שאין לי כח
להתאמץ על שום דבר
פשוט אין..

מבחינתך זה לנוח?
זה מעניין. כי לי היו שאיפות וחלומות בעבר, שונים ממה שאני עושה עכשיו - שזה כרגע להיות בבית עם המשפחה היקרה שלי. אבל אני ממש לא מרגישה שאני נחה, אלא עובדת קשה, ויש לי מטרות ושאיפות בתחום עיסוקי הנוכחי - בחינוך ובסיפוק צרכיהם השונים של בני ביתי.

גם אני מרגישה שהשאיפות שלי כיום מסתכמות בלנוח. כאילו כל היום אני מחכה למנוחה בערב אחרי ההשכבות והארגונים... (לפעמים אפילו בעבודה אני מרגישה שרק מחפשת את הפינה שלי לשבת לנוח, שכל היום מחכה להפסקות...)
מחכה לשמוע תגובות אחרות פה🙂

הזדהות עמוקהההה

חודשים אחרי לידה זה זמן שמאד עייפים, קמים לתינוק בלילה וגם הגוף לא התאושש לגמרי מהלידה, אז הגיוני שאת עייפה.

אני חושבת שמנוחה בתור מטרה זה טוב, הגוף והנפש זקוקים למנוחה באופן קבוע כמו צרכים בסיסיים אחרים. הגישה שכל הזמן צריך להיות בפעולה ולעבור מעשיה לעשיה, בעיניי הרסנית.

מנוחה לא סותר עשיה אחרי ולפני שנחים. אם זו תקופה שזקוקים יותר למנוחה, אפשר להקצות לה חלקים משמעותיים של היום.

לגבי השאלה האחרונה, אני החלפתי שאלות כאלו בשאלה של איך אני עושה את מה שאני רוצה ואז אני בונה סדרי עדיפויות.

התשובה לשאלה הזו, שאת רואה את הדברים מבחוץ. גם אני יכולה להחשב כאישה כזו למי שלא מספיק מכיר. אבל תכלס רוב השנים בעלי תפעל את הבית, רק בשנים האחרונות אני עושה יותר בבית.

לא באמת אפשר לעשות הכל וגם נשים שקורעות את עצמן לא מצליחות להגיע להכל וגם משלמות מחיר על הקריעה.

פשוט צריך איכשהו להתאים את הציפיות למציאות. תקופה של תינוק קטן זה קשה. זה מעייף. זה מתיש. והגוף מתרכז בעיקר בצורך הבסיסי שלו.
זה לא עלוב. השאיפות יחזרו אחרי שתשני בלילות. זה בסדר. הבאת חיים לעולם. וזה שווה את הירידה הזמנית בכוחות הגוף והנפש.
ובקשר לסוף. לא יודעת. לא מצליחה. לפעמים מרגישה יותר באיזון ולפעמים פחות. זה ממש לא פשוט.

במהות שלי אני טיפוס נשי אמהי
אני יכולה בקלות להשאב לתוך שגרה של להניק ולהעניק ולהאכיל ולהיות עקרת בית מושלמת לסדר לקנן
עם הזמן שמתי לב שככל שאני זוכרת את עצמי זה נותן לי יותר כוח ואני מתנהלת יותר נכון.
לזכור שאני אשה מעבר לאמהות שלי,
(בגלל זה קצת מפריע לי שהפורומים הנשיים פה הם אמהות והריון, כאילו אין לנו עולם מעבר. לא בא לי לדבר כל הזמן על לידה ואמהוּת)
למצוא את עצמי לפתח את עצמי את האשה שאני.
להוסיף כמה שאפשר זמנים כאלה
ללמוד דברים מעניינים לעשות דברים שמרגשים אותי
מעניין אותי פרמקלצ'ר ויוגה ואני יוצרת ומנגנת
ועוד דברים
כל אחת מה שהיא
והטיפוח האישי שלי
ומעבר לעצמי, לטפח זוגיות ואת המיניות שלי.
אני חושבת שכל זה בטווח הארוך עושה אותי אמא יותר רגועה וטובה,
יותר מזמנים שהייתי כולי בתוך האמהות.
האמהות שלי מעסיקה אותי הרבה וחשובה לי מאוד אבל היא לא כל מי שאני.

ברור שהכל במינונים ואיזונים שנכונים לך ולמשפחה שלך.
קצת כל יום נותן הרבה כוח.
הלוואי❤

רק אומרת שאמנם הכותרת הראשית היא הריון ולידה, אבל מדברים פה על המון נושאים נשיים שלא בהכרח קשורים לנושא הזה. אני אישית לא טורחת להתנצל כשפותחת שרשור עם שאלה השקפתית, חינוכית, חברתית, זוגית או לא משנה מה, כי זה מרחב נשי ואני מרגישה שזה לגמרי קשור כי אנחנו נשים, ואנחנו לא רק הרות יולדות ומניקות כל היום

אני מרגישה ככה עד לפחות כמעט שנה
עד שאני חוזרת לשגרה מסודרת אבל על אמת
ובעיקרון זה מאוד מובן יש ריבוי משימות ועומס שבשלב מסויים בחיים יש כבר שגרה שצריך לוותר על מה שלא חשוב ולהתמקד רק במה שחשוב

כל הרשימה שכתבת, הרבה מהן לא מצליחות. הרבה מאיתנו םא מצליחות
ואז עושות סדר עדיפויות ועל חלק מהדברים מוותרות
כולנו באותו פלונטר

עבודה וילודה, דעה זיעה וילדים לפי שעה

במיוחד בשנה הראשונה אחרי לידה.
אני מרגישה שמאז שהפסקתי לרדוף אחרי הזנב של עצמי - נהייתי מאושרת ומסופקת וזה משפיע על כל בני הבית.

יותר אדישה לחיים,
לא תמיד הבית חייב להיות מתוקתק,
אפשר ללכת לישון גם עם כלים בכיור,
אפשר להזמין פיצה לארוחת צהריים,
לא חייבים ב 7 להיות במיטות בלחץ.. אפשר גם ב 8 מתוך רוגע ושלווה.
לא חייבים לאפות 4 עוגות לשבת, 10 סלטים ומגוון דגים ובשרים.
לא חייבים להפעיל מכונה כל יום, אז מה אם הסל יהיה קצת מלא?!,
אפשר להתעכב בגינה עוד קצת ולחזור באיחור, זה לא בית ספר.
וכו׳..

ילדים צריכים אמא בריאה בנפש ובגוף.
אמא שלווה, שמחה ורגועה.
ילד לא יזכור את הבלאגן (הבריא) שהיה בבית לפעמים
ואת ערמת הכלים שחיכתה לבוקר.
הוא כן יזכור את אמא יושבת בנחת בספה ומדברת איתו סתם ככה בצהריים באמצע שבוע..

למדתי להרפות !!!
ולמדתי גם לחלק אחריות לכל הילדים לפי הגיל.
החל משטיפת כלים ורצפות ועד ניקוי וסידור המקרר..

כנל בעבודה, יש תקופות שאני לא על הפול גז בעבודה.
כי את הפול גז משקיעה בבית..
ועוד כמה שנים אצליח בקלות להתמקצע ולהתקדם יותר.

אל תשווי את עצמך לאחרות.
אנחנו לא באמת יודעות איך הבית שלהן נראה,
כמה עזרה הן מקבלות וכמה מחיר הילדים משלמים.
לא כל הנוצץ - זהב הוא.

תאהבי את עצמך כמו שאת ! כן, גם את זה שכרגע כל חלומך הוא לנוח!
אנחנו אמהות שמגדלות נשמות טהורות, זכות שהיא חובה !

בהצלחה ❤️

אל תשכחי שבתוך כל המה "אין" שאת מרגישה,

ובתוך כל המה אני "לא מספיקה" -

נוסף לך "מה כן" הכי הכי ענק וגדול שיש -

את כן אמא!

את כן הבאת חיים לעולם!

הגוף שלך סחב 9 חודשים שלמים חיים!

ועברת לידה!

וגידול ילד!

וכאשר את מסתכלת על האוצר שלך - את יכולה להאמין שאת את הבאת אותו לעולם?! היש דבר יותר גדול ונפלא ועצום מכך? אין!

את ממש שותפה לקב"ה בכבודו ובעצמו בהבאת חיים לעולם הזה

וזה התפקיד הכי הכי גדול שיש

יותר מכל הספק והישג כזה או אחר!

 

אז תזכרי יקרה *שבגלל* ובזכות אותו תפקיד עצום ואותה הבאת חיים עצומה לעולם - הגוף והנפש זקוקים לזמן שלהם.

כמו שאמר שלמה המלך החכם באדם:

" לכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם
עֵת לָלֶדֶת...
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת"

 

עכשיו את בעת ללדת! ממש מילה במילה

יולדת לפי חז"ל נקראת כל 24 חודשים כלומר שנתיים שלמות את עדיין יולדת!

אחרי שיעברו שנתיים שלמות, ובלי עוד הריון או הנקה - אז תוכלי לאט לאט להשקיע ב"עת לפרוץ ועת לבנות" גם (ברור שתוכלי גם לפני/אחרי או כל דבר אחר שתרצי, ציינתי זאת רק לשם ההמחשה של דברי חז"ל )

לאט לאט

שלב שלב בחיים

 

עכשיו זה ***לא*** שאת עצלנית או חסרת כוחות או לא מספיק טובה - הכי הכי לא!

זה שאת ***כן*** אמא והבאת חיים לעולם לכן הכוחות מרוכזים פנימה.

זה ממש בנוי בנו ביולוגית כך.

 

כשהיית רווקה היית קמה והולכת להתנדבות?

היום את גם לא ישנה בלילה וקמה לתינוק וגם קמה ישר לעשייה 24/7 עם התינוק.

 

כאשר היית רווקה היית רצה ממקום למקום ופועלת ועושה ונותנת לעולם כולו?

עכשיו את נותנת ועושה בכל מאודך וגופך עצמו ממש. חיים שלמים בהבאתם וחיים שלמים בהמשכת קיומם. תגידי לעצמך הרווקה שזה *הרבה* יותר שווה אפילו עכשיו כי זה להביא חיים ולקיימם!

ואת עם בית משלך

וכביסות שאת אחראית עליהם

ובישולים שאת אחראית עליהם

וכסף ופרנסה שאת אחראית עליהם

וזוגיות שאת מתחזקת

וילדים שאת מגדלת

ומשכנתא ובירוקרטיות ואין סוף אחריות

אז למי יש יותר עשייה *באמת*? בטח שלך של עכשיו מאשר של לך הרווקה!

 

אבל זו בכלל בכלל לא תחרות.

גם כי זה פשוט שלב אחר בחיים

וגם כי אי אפשר להשוות את עצמינו של פעם / של העתיד לעצמנו של עכשיו. אי אפשר!

זה לא פייר!

עצמינו של פעם עלו את ההר הזה שקוראים לו החיים רק בגפם בלי שום משא עליהם.

ועצמינו של עכשיו עולות את אותו ההר של החיים בדיוק - רק עם עוד כמה וכמה וכמה שקים שנוספו לנו!

שקים טובים ומשמחים, אבל שקים שדורשים אנרגיות!

כמו שק של ילדים, זוגיות, בית, פרנסה וכו' כנ"ל

והקב"ה ברא אותנו מוגלים באנרגיות שלנו!

יש לנו רק את ה100% אנרגיה.

וכאשר השקענו אותה בילד, בבית וכו' - היא נגמרה. זהו. אין מאיפה. אנחנו על 0% בסוללה. צריכות מטען דחוף!

ואיפה שנבחר להשקיע את האנרגיות שלנו - שם הם יהיו ולשם הם ינותבו.

וכאשר אנחנו מטפסות על ההר הזה עם עוד ועוד שקים - זה אובייקטיבית הרבה יותר כבד והרבה יותר קשה!

כי *המציאות* של החיים שלנו השתנתה!

כי *המציאות* של חיינו הרבה יותר אינטנסיבית ודורשת וגדולה

לא שאנחנו פחות טובות, לא!

אלא שהמציאות הרבה יותר דורשת וכוללת בתוכה המון המון שקים שלא היו!!!

 

אז לאט לאט יקרה

כאשר כוחות הגוף יחזרו לעצמם

וכוחות הנפש יחזרו לעצמם

והתינוק יגדל

ותשני לילות שלמים

והבית יתייצב

והכל יתייצב -

אפשר לפרוץ קדימה.

 

הכל בסדר יקרה.

את הכי טובה והכי בסדר והכי מספיק בדיוק בדיוק כמו שאת!

ואלופת עולם את!!!

❤🏆
 

נשמע לי שאת פשוט זקוקה עדיין למנוחה, זה הכל.
לידה ותינוק קטן שואבים הרבה כוחות בנפש ובגוף, וכן, לוקח זמן להתאושש מהם. הרבה פעמים יותר זמן מאורך חופשת הלידה.
אני חושבת שלא נכון לשפוט את עצמך לחומרה. אמנם לפעמים כנשים התרגלנו שאם אנחנו לא מתזזות סביב הספקים
כנראה שאנחנו עצלניות ולא מצדיקות את קיומנו,
אבל האמת היא שקיומך הוא הכי מוצדק שבעולם, בטח כאמא לתינוק.
ועצם זה שבעבר היו לך הרבה שאיפות ועשיה משמעותית, מעיד על זה שבמהותך את רוצה וחשוב לך לעשות ולפעול,
אבל עכשיו את זקוקה למנוחה. וזה לגיטימי לגמרי.
כשתתני לעצמך לנוח מספיק כמו שאת צריכה תראי איך הרצון הפנימי שלך לעשיה והתקדמות ידחוף אותך בכיף לעשות ולפעול,
בלי שתצטרכי להלקות את עצמך, להלחם בעצמך וחלילה לחשוב על עצמך דברים רעים.

(אוסיף בשולי הדברים שלפעמים ירידת האנרגיות מושפעת גם מעניינים רגשיים מקומיים או כלליים, ואז כדאי כן ללמוד להתייחס ולהתנהל איתם נכון
כדי לחזור לפעול בשמחה מתוך הכוחות הפנימיים והטבעיים שלך, אבל היה נראה מההודעה שזו כנראה לא הנקודה כאן...)

פשוט בא לי קק להיות בבית, ואני לא מבינה איך בכלל אצליח לעשות הכל +עבודה. אחרי שנכנסים לשגרה של בית עבודה זה מסתדר. אבל צריך הרבה עזרה. נגיד שיקום הבית, מקלחות וכו בעלי עושה ואז רק נשאר לי כביסות וארוחה. אז העזרה זה קריטי מבחינתי.
ואחרי שאני חוזרת לעבודה חוזרת לי השמחת חיים, כמה שאני נהנית בבית ובד"כ מאריכה את החל"ד, אני ממש שמחה לחזור לשגרה.

נחכה ונראה באמת איך החייםמתקדמים, אם כי נראה שעד שהכל מסתדר ומתנרמל והתינוק גדל כבר אפשר למצוא את עצמינו בהריון נוסף ושוב הכל מתהפך לו

.

לפחות לימים שאת בבית החולים..

מחלקים שם המון פדים עבים וסופגים.

אני קונה חבילה רגילה (ספיגה מוגברת) של פדים עם כנפיים ועליהם מניחה את הדברים של בית החולים.
ככה אני מחליפה בתדירות גבוהה את הפנים של בית החולים, ואת הפד עם הכנפיים מחליפה רק לפי הצורך אם מתלכלך.
יוצא יותר חסכוני..

אחרי השחרור אצלי לפחות. רמת הדימום היא כבר לא יותר ממחזור רגיל אז מתנהלת כמו במחזור..

לגבי תחתונים - במקום להוציא כסף על תחתונים ללידה אני פשוט לוקחת את התחתונים הישנות והבלויות שלי, שאם יוחתמו לא חבל עליהן.. ואחרי זה מתחדשת בתחתונים חדשות לפי הצורך..
מרגישה שזה ניצול מוצלח יותר של הכסף..

אבל להשתמש בהם ליום. שלם
לשים בתוכם 2 פדים של הבית חולים ולהחליף ואז בסוף היום לזרוק את התחתון של קוטקס

מיד אחרי לידה שוכבים המון אז פד לא תמיד מצליח להגן היטב גם אם הוא ממש עבה

בלידה הראשונה הסתדרתי בלי וגם היה סבבה אבל כשהייתי עם תחתונים חד"פ היה לי הרבה יותר נח

היה לי ממש נוח(לא שמתי בפנים פדים של הבית חולים.. השתמשתי כמו שזה וזרקתי.)

גם חששתי מירידת מים בעבודה( לידה ראשונה התחילה בירידת מים רצינית ביותר, ב"ה שהייתי בבית..)
וככה שהיה לי תחתון חדפ בתיק בסוף בהריון הייתי ממש רגועה.
בלידה אחרת הגעתי ככה ללידה וזה נח שלא פתאום תהיה ירידת מים רצינית ואפשר להוריד בקלות( פשוט לתלוש).
לטעמי מספיק חבילה כזו. מבחינתי זה יותר קריטי ללפני הלידה בשביל ירידת מים. זה סופג הרבה הרבה יותר מפדים רגילים.

הרופא שאצלו את מטופלת אמור להדפיס לך בביקור האחרון לקראת לידה. זה סיכום של כל הדברים החשובים.

לק"י

1. אני משתמשת בשל בי"ח, ובבית ברגילים.
אבל תמיד אני מאושפזת יותר מיומיים.
אם את קונה חבילה של פדים ללידה, אל תקני יותר מאחת.

2. לא הייתי קונה מראש.
אם ממש תצטרכי מיד אחרי הלידה, אפשר לשלוח מישהו לקנות.

לידה קלה ובריאה ובידיים מלאות!!

2 בביקור האחרון הרופא אמור להדפיס לך סיכום של מעקב הריון.
3. בד״כ עדיף לחכות עם זהה

אני כן אהבתי את איך שהם יושבים על הבטן (במיוחד שהייתי אחרי קיסרי אז הם היו מספיק מעל הצלקת)

הם לא זולות.
קניתי באחד הבזארים ממש בזול (יותר זול מהחד פעמי) תחתונים שחורות כותנה ממש פשוטים מתוך כוונה להשתמש בהם כחד פעמי.
בפועל זרקתי אחד.

תחתונים רגילים במידה יותר גדולה מכותנה. שבאמת לא יצא לי לזרוק.
השתמשתי בפדים השחורים והכחולים של אולווייז

1. לא קניתי אף תחתון חד פעמי (6 לידות). בביה"ח אפשר להשתמש במה שיש אצלם. בחדר לידה הביאו לי תחתון חד פעמי. ובהמשך כרגיל.

2. מעקב הריון- כל הניירת של הבדיקות, אולט', סקירות, שקיפות וכו שעשית במהלך ההריון. אני אוספת במהלך ההריון את הכל לניילונית. ואז מביאה את הכל ביחד בקבלה ללידה.

3. משאבה מיד שרה- ממש ממליצה. את לא משתמשת במשהו שמישהי אחרת השתמשה. את משלמת פיקדון על המנוע. וקונה מהם את כל החלקים שמתחברים למשאבה לשימוש אישי בעלות של 40 שח. משאבה טובה, קטנה ונוחה. וקלה לניקוי. אני עכשיו איתה ומרוצה.

לא יודעת במקומות אחרים אבל לא לבנות על זה
(בכניסה לחדר לידה נתתי למילדת תחתון חד"פ שהיה לי ליולדת שנתקעה)

קראתי כלתגובה.
בהילט המליצו לי של קוטקס ואמרו לי שלייף יותר זולים, ואותם נוחות.

יידשתן ליעל המעקב הריון . אבקש מהרופא שלי
ממש מימפ את הלבהתגובות והעזרה שלכן

לגדולים אחרי בדיקת דופק, לקטנים (לבעלי יש אחים קטנים) כשהם כבר יכולים לראות בעצמם..

לחלק בחודש רביעי
לחלק אחרי השקיפות

ההריון הזה אחיות שלי די נחשו ולא הפסיקו להתלחשש על זה בחוסר טאקט נוראי.. אז סיפרנו להם קצת לפני מתי שרצינו בפועל..

עבור הרבה אנשים ומשפחות.

כאילו משהו פה התפספס..

חיבוק

זה כל כך קשה
וכל כך מבינה אותך
אנחנו פה בתוך קהילה
ועדיין מרגישים בנושא של סעודת פורים קצת תלושים והרבה פה מרגישים ככה
תדעי שגם בתוך הקהילה זה קורה והרבה

אני לא ירושלמית אבל מכירה משפחה מהממת בירושלים שכל שנה מחפשים את מי לארח וממש ישמחו שתצטרפו אליהם.. (תמיד יש אצלכם מלא אורחים..)
אשמח לקשר ביניכם..

אנחנו מעדיפים לעשות עם אנשים שמכירים, חברים... או משפחה
שוב תודה ♥️

לק"י

זה לא "מסכן" בכלל.

וחיבוק על התחושות!

אני גדלתי במקום שזה חג קהילתי, מסתובבים בין הבתים של כולם עוברים משמחה לשמחה ומסעודה לסעודה ולסוע עכשיו למשפחה זה לסוע אליהם כבר מהערב כדי לשמוע מגילה שם ולישון אצלם וזה לא נוח לי בתחושות שלי. זה בית כנסת עם הקהילה שלהם ואנחנו נהיה אורחים,ולמי נביא שם משלוח מנות? ואני יודעת שבתחושה שלי אהיה לא קשורה.
ספציפית גם קצת קשה לי עם המשפחה של בעלי בתקופה האחרונה אז עוד יותר אני לא רוצה.
נמאס לי "להשען" על ההורים. אם זה היה באמת מתוך רצון לכתחילה זה משהו אחד, אבל מבחינתי עכשיו זה ממש לא.

אני יודעת שזה הכל בראש שלי ושינוי תפיסה זה שינוי הרגשה אבל זה קשה לי כי זו לא הפעם הראשונה וזה לא נעים ואני לא מצליחה להתגבר על זה
ועוד יותר לא רוצה לצאת מסכנה בעינימ אחרים (בעיניי) לנסות לשכנע ושזה כבר לא משכנע

לק"י

אבל אם לא מתחשק לך או נוח לך איתם, אני ממש מבינה אותך.

מה עם המשפחה שלך?
אולי אפשר להזמין בני משפחה אליכם?

לנו גם אין עוד תוכניות לפורים. מקווה שמה שיהיה, שיהיה נחמד.

אולי יעזור לך לעשות סוויצ׳ בראש ולהשלים עם זה שאת פשוט גרה במקום מסוג אחר וזה לא אומר שום דבר עליכם כזוג או כמשפחה (בודדים/ חברותיים וכדו׳).

אצלנו זה ברור שחוגגים עם המשפחה למרות שהם גרים ממש רחוק וקשה לסוע עד אליהם אחרי קריאת מגילה, משלוחי מנות וכל הבלגאן. השנה אנחנו חושבים פעם ראשונה להשאר בבית (נשואים 13 שנה) אבל אין לנו מחשבה להזמין חברים אלא מקסימום להזמין משפחה אלינו. וגם ההורים שלנו יתבאסו בטירוף שאנחנו לא באים אליהם.

שנים גם הרגשתי ככה
בסוף עזר לי להבען שלחגוג לבד זה אחלה
אפילו ליל הסדר לבד זה אחלה
ומאז אני כבר לא בלחץ מהדברים האלה

ונצא למסעדה כדי לחסוך בלגן אבל זה נראה לי מוזר ממש

אני מבינה שאתם זוג צעיר?

ינחם אותך שאחר כך בעזרת השם עם הילדים להיות לבד או עם חברים שלהם נהיה יותר טבעי?

ולא אהבתי. היה טעים אך חסר אווירת חג וכבר עדיף היה בבית להרגשתי...

תמיד היינו נוסעים לירושלים לחברים לסעודה למרות שהתחייבנו ביום לפני.. נהננו מזה שפורים ממשיך עוד קצת..

אבל אוף!!
אני כל כך זוכרת אותנו כזוג צעיר בדיוק במצב שלכם..
.וכל כך חבל שחג של אהבה וחיבור הופך לחג של מתח חברתי..
(אפילו כיום כשאנחנו כבר שנים ביישוב ואין לנו בעיה כזאת יש הרבה עומס חברתי סביב הנושא.. מי מזמין את מי ומי מגיע עם מי, למי שולחים משלוח מנות ומי מחזיר לנו רק כי שלחנו לו ועוד ועוד..)

ומה שבטח עוד יותר מבאס - אני בטוחה שברחוב שאתם גרים בו יש לפחות עוד זוג או משפחה אחת שנמצאים כיום בבאסה בדיוק מאותה סיבה..
אבל כמו שאתה לא מדברים על זה גם הם לא - ואין לכם דרך להצטרף אלה לאלה..

ודרך אגב:
מה עם כיוון של לארגן אצלכם סעודה ולהזמין אליה עולים חדשים, חוזרים בתשובה או כל מיני כאלה שברור שאתם לא אמורים להכיר מראש - גם הזדמנות לחסד וגם יכול להיות נחמד..

אני לא יודעת בני כמה אתם, כמה זמן אתם גרים שם
אם יש איזו התארגנות קהילתית וכמה אתם מנסים ליזום ולקחת בה חלק
וגם אם יש כבר ילדים
אבל תדעי שאלו תחושות מוכרות של הרבה זוגות צעירים שלוקח להם זמן לבנות את ההשתייכות ולייצר קבוצה חברתית שנותנת מענה
ככל שהילדים גדלים נוצרים עוד ועוד מעגלים חברתיים וזה הופך לקל יותר
לכן בשנים הראשונות לנסוע למשפחה זה די טבעי

ואחרי כל ההקדמה הזאת אני רוצה לחבור לתחושות שלך של בדידות ותחושה של חוסר שייכות קהילתית
אני לא יודעת מה יש בפורים שמציף את התחושות האלו בעוצמה ממש קשה
אנחנו שייכים מאוד לקהילה ועם מעגלים חברתיים משמעותיים ועדיין כל פורים אנחנו פשוט לבד!!
ולהזמין אלינו אנשים בודדים או זוגות צעירים פחות מתאים לאופי המאוד לא מתקשר של בעלי שבאופן כללי הוא ייצור ממש לא חברתי
ולכן גם השנה החלטנו שנסע לאמא שלו
לפחות אמא שלו ממש שמחה אז יוצא מזה כיבוד הורים
אם זה ישמח את המשפחות שלכם תסעי בלב שמח ותכווני למצוות כיבוד הורים
חיבוק יקרה

האמת שאצלנו כל הזה נוסעים למשפחה, אף פעם לא עשינו סעודות עם הקהילה... כן יש את ליל פורים והחגיגות , אבל זה ממש לא מסכן לנסוע למשפחה .. הרבה ממי שאני מכירה נוסעים למשפחה לסעודת פורים.
אולי תזמינו אליכם חברים?

אין לבעלך חברים שאפשר להזמין עם נשותיהם?
קרובי משפחה רחוקים יותר בגילכם, כמו בני דודים נשואים?

הייתי ממש שמחה שיזמינו אותי לפורים בירושלים
אוהבים לחגוג שוב בקטנה ולא כיף סתם להסתובב
אז לדעתי כדאי לך לנסות להזמין אנשים
אפילו אם הם לא מחוייבים בפורים

בדיקת דם לוודא

לפעמים יש זקיק גדול אבל לא יוצא ממנו ביוץ

אז מבינה ממך שאחרי ביוץ חובה הריון או מחזור. אם אין אז כנראה לא היה ביוץ?

הריון
או התפרקות של הרירית עם הביצית

עם מזרק.

של הלחי.. אני משחררת קצת תרופה כדי להפעיל את רפלקס הבליעה, ואז ממשיכה...
מחזיקה בעמדה דומה להנקה.
לא הכי סימפטי אבל צריך אז עושים..

א. היא סוגרת את הפה חזק ממש (בא נגיד שעל זה אנחנו מצליחים להתגבר)
ב. היא יורקת הכל

ואח"כ את שאר המנה או במנות קטנות או בבת אחת. לפי מה שיותר עובד

התרופות בנרות לישבן.
הלוואי- אנטיביוטיקה בנר, טיפות עיניים בנר וכו'... 🤔

בריאות!

במקום שכבר חייבים לבלוע ואי אפשר לירוק

להחזיק את הלחיים שלה בעדינות ככה שהפה נפתח, להכניס את המזרק קצת פנימה, ולהשאיר את הפה שלה פתוח עד שהיא בולעת.
זה נורא כהורה לעשות את זה, והם בוכים ממש. אבל אם באמת באמת חייבים את התרופה - זה עובד

זה מה שקורה אצלינו בכל אופן.

את זה לא חווינו.. אצלנו הוא בוכה בוכה אבל לוקח מוצץ אחר כך ונח עלינו

ב"ה סיימנו את הסבב הנוכחי.
מזל שאקמול יש בנרות.

שקשה לירוק אותו

נראה אם יעבוד

לדחוף עם מזרק לכיוון הלחי. להכין בקבוק ליד כדי מהר לתת לשתות שלא יירקו.

כמובן שגם בעלי מנסה לעזור, אבל הבחורה עקשנית..

איזה אופי. מטורפת עליה. 😍

שמביאים לה למצוץ את הפיטמה של הבקבוק, ומזריקים דרכו את התרופה

אבל ממש שאני ראיתי ושמעתי, לסרבנים באמת זה לא עוזר

אבל ב"ה סיימנו.

אומנם זה לא כלכך נעים אבל אם התרופה חיונית, אולי אין ברירה

אבל ב"ה סיימנו את הסבב.