אנחנו נשואים כבר כמה שנים וב"ה יש כמה בנות. בע"ה מצפים לבן.
אנחנו באים מרקע שונה מאוד, ואופי של אירוע הוא שונה. מאז החתונה לא עשינו שום אירוע משלנו עם מוזמנים, המקסימום שעשינו זה קידוש קטן בבית הכנסת ורק ההורים של שנינו הגיעו לשבת
גם ככה מדובר באירוע שאין הרבה לתכנן מראש כי אי אפשר לדעת באיזה יום בשבוע יהיה ובהתאמה באיזו שעה וכן המוהל מתי יוכל (אין מבחר גדול באיזור).
ובכל זאת, מה כדאי לדון מראש כדי להגיע עם מינימום חיכוכים אחרי הלידה ביני לבין בעלי?
יום חול בשרי או חלבי, אולם או קייטרינג ולחשוב על אולמות או קייטרינג ים ספציפיים, מוהל, בוקר או צהריים, את מי בערך מזמינים, איפה עושים
לק"י
את מי מזמינים? רק משפחה (כולל דודים ובני דודים או לא), חברים מהשכונה/ קהילה, חברים מהעבודה.
מתי? בוקר או צהריים.
בשרי או חלבי.
אולם עם אוכל או אולם בית כנסת וכדומה.
קייטרינג של ארוחה מלאה (אם כן, אז כולל עריכה ומלצרים/ לחמניות/ שתיה/ חד פעמי או שלא) או חלק לקנות וחלק להכין.
שתקבלו החלטות טובות בשמחה!
ושבעז"ה תהיה לידה קלה ובידיים מלאות ובריאות!
בוקר או צהריים
חלבי או בשרי
אולם או בבית כנסת
קייטרינג או מגשי אירוח
ולאסוף 2-3 אופציות לאולם/לאוכל/למוהל
ולתכנן:
מה עושים אם זה יום חול רגיל, מה העדיפות שלכם מבחינת שעות האם עדיף בוקר או צהריים ומה עושים אם המוהל יוכל רק בשעה אחרת, איפה חוגגים מי המוזמנים מי המכובדים מה אוכלים ומי מארגן את האוכל.
ואותו דבר מה אם זה יצא ביום שישי, ומה אם בשבת.
כדי להימנע מחיכוכים.
אחרי הלידה והבדיקות כשהבנו שהברית תתקיים במועדה,
בעלי סגר עם המוהל,
אני שלחתי ווטסאפ למתאמת האירועים שסגרנו איתה את התפריט וזהו.
מה עשינו לפני הלידה:
בגדים, נעליים, אביזרי שיער לכולם
קייטרינג כולל תפריט והכל (הם אמרו כשהודיעו תאריך הם ישריינו טבח שיבוא מוקדם לפתוח את המטבח)
קנינו חד"פ, קישוטים לקיר ולשולחנות
תפילה מודפסת אם אתם רוצים
סגרנו אולם (של בי"כ)
סגרנו עם המוהל פחות או יותר (ווידאנו שהוא עושה בריתות בוקר ומגיע לאזור שלנו)
אחרי הלידה:
ערב לפני בעלי סידר שולחנות,
הרגשתי טוב אז באתי לקשט את האולם,
אחרת הייתי נותנת לבעלי להעסיק את הילדים עם זה,
ומה שיוצא אני מרוצה.
(קניתי קישוטים מהסטוק בסגנון של פרח מניפה, שרשראות לתליה, ובלוני אותיות של "נסיך נולד", לשולחנות קניתי כל מיני קונפטי)
סגרנו עם המוהל תאריך ושעה (היה צריך להזיז את השעה כי הוא היה משוריין לברית אחרת באותו בוקר)
סגרנו עם הקייטרינג את היום של הברית
וזהו.
ספקים של בריתות יודעים שאי אפשר לסגור תאריך מראש והן ערוכים לזה ויודעים לכוון כל מה שאפשר לסגור לפני.
תחשבי יש אנשים שמפיקים אירוע ענק, גם הם לא יודעים תאריך עד שבוע לפני..
בקיצור אם מראש את יודעת שייתכנו פערים עדיף לסגור כמה שיותר מראש.
וקחי בחשבון התערבות הורים שלכם, ואיך מנטרלים בעיות מראש. לפעמים כסוגרים מראש זה חוסך גם את הכאב ראש הזה כי אומרים להורים שאתם כבר סגורים על הקייטרינג והאולם.
לגבי החלק של הברית עצמה (מוהל וסנדק)
נתתי לבעלי להחליט שם הכל, כמה שפחות חיכוכים יותר טוב. התמקדתי באוכל חח..
ידענו מראש
איזה אולם (עם אוכל ומלצרים) נקח
באילו שעות
מי המוהל
מי המוזמנים
עם הבגדים התארגנתי בהריון
ואחרי הלידה בעלי ניהל את כל ההתארגנות לפי התכנון
עם האולם המוהל והמוזמנים
היה רגע שהוא אמר לי שצריך לתת תפריט לאולם
אז אמרתי לו שהאולם ישלח אופציות
הם שלחו ועברתי ברפרוף ואישרתי
ככה שהכל הלך לפי התכנון בלי שאני אצטרך לעשות משהו אחרי הלידה
תודה !!
הרבה דגשים חשובים, אכתוב לעצמי וככל שנתקדם נראה מה רלוונטי אצלינו.
אשמח לשמוע לגבי
התשלום למוהל (לצערי זה לא דבר מוסדר, נשמח לשמוע כמה מקובל לתת)
הוצאות שאינן אולם וקיטרינג שלא לקחתי בחשבון?
בהחלט נעלה את נושא הכיבודים,
זה בעצם
סנדק
מי נותן את השם?
קווער...(זוגות שמעבירים את התינוק?)
פספסתי משהו?
קוואטר
סנדק
חיקא משהו כזה שמעבירים מיד ליד
מהסנדק
מהכסא
כסא של אליהו
ברכות
עמידה לברכות סגולה למלא דברים טובים בעלי בתור אבי הבן אף פעם לא מוותר על זה (אך פעם == כולה שני ילדים חחח)
זה כלל-
הכנה עם בעלי יום לפני (הוא רצה לחתוך לבד)
הברית עצמה
והגעה יום למחרת (זה היה ברית בשישי אז הוא הגיע מוצ"ש והיה מאוחר)
מה המיקום של האירוע
מה ההיקף
כמה מוזמנים
מי המוהל
מי מקבל כל כיבוד
איפה ברית יצחק - קריאת שמע או איך ש תקראו לזה
אצלנו עושים גם בליל שבת שלפני הברית עוד משהו ואני לא זוכרת איך קוראים לו
מה איתך והבייבי אחרי הברית? בית הבראה?
מה את לובשת?
מתכננת על מאפרת?
מה הילדות לובשות?
שלישי למילה?
ברגע שכל זה יהיה סגור לדעתי כמעט לא יישאר לך התעסקות אחרי הברית
גיל 4. מעירים בלילה אבל כל בוקר המיטה והבגדים רטובים.
בעלי כבר הכין אותו לזה שחוזרים לטיטול
זה בסדר או לחכות ולתת צאנס? לדעתי התחלנו את הגמילה מוקדם מידי השאלה מה נכון עכשיו כשאנחנו בפנים כבר
מה הלאה?
נ.ב. מי יכולה להקפיץ שרשורים שהיו בנושא?
קשה לי מאוד עם פספוסים אז זה היה הדבר הנכון לעשות בשבילנו..
הילדים לא לקחו את זה קשה בכלל.
לחלק זה עבר לבד אחרי תקופה וחלק השתפר אחרי ניתוח שקדים
תחילת חורף, מתקרר, הקור גם גורם בעצמו לפספוסים וגם סיוט לכבס כל הזמן את כל השכבות.
בעיני תחזירו טיטול עד הקיץ.
אם התחלתם גמילה בגלל שהם התחילו לאחרונה לקום יבשים או משהו, אז תמשיכו, אבל אם זו יוזמה שלכם זה לא זמן טוב.
זה יכול להמשיך עד גיל 7-8, וזה לא תלוי בילד, אז תשאירו אותו עם חיתול עד גיל 8?
לא שואלת בשיפוטיות, אלא בכנות. היינו באותה דילמה. אצלנו הילד לא רצה חיתול יותר וזה גם לחץ לו פיזית, בחרנו פשוט לקבל את ההרטבות. עטפנו את המזרן טוב טוב בניילון נצמד, קנינו כמה מגני מזרן ודאגנו שיהיו מספיק סדינים, שמיכות ופיג'מות.
מקלחים צ'יק צ'ק כל בוקר ומחכים שזה פשוט יעבור לו.
ממש עכשיו זה באמת התחיל להפריע לילד עצמו (עד עכשיו קיבל את ההרטבה כעובדה), והוא גם מתעורר מהרטיבות, אז סיכמנו איתו שמשעה מסויימת בערב יפסיק לשתות. לא בטוחה שזה פתרון אידיאלי, או שיעזור במאה אחוז אבל ננסה
כי הוא מתעורר מזה
וצריך להחליף הכל
והאני ממש לא מסוגלת לעוד סיבה לקום בלילה, זה באמת גדול עלי
נחכה ונראה מה יהיה בהמשך
היום לפי הוסת אחרון הייתי אמורה להיות בשבוע 6+6 הייתי אצל הרופאה לבדיקת אולטרסאונד וראו שק חלמון וקוטב עוברי ללא דופק 😔 העובר היה בגודל של 2.9, והרופאה אמרה שזה מתאים לשבוע 5+6 והיה צריך לראות דופק בשלב הזה וזה הפלה ואני צריכה ללכת למיון, זה נשמע לי קצת הזוי...
היה לי בעבר 2 הריונות כימיים וזה די מייאש
מישהי יכולה לספר על מה שהיה לה.
חשוב לציין שאין לי שום דימום או משהו כזה. בשבוע האחרון התסמינים שלי ירדו בעוצמה...
אני לא יודעת מה לעשות 😢
הטווח התקין לכל שבוע הוא רחב מאוד... - הריון ולידה
אבל אולי באמת זה לא מדוייק. לא מבינה בבטא.
נשמע לי שהכי הגיוני לחכות עוד שבוע ולעשות עוד אול'.
בשורות טובות!
עברתי את זה. שני כימים ואז הפלה בשבוע 9..
בגלל שזה עוד מוקדם , אם יש לך את האפשרות והכוחות הנפשיים הייתי כן מחכה עוד יום יומיים ונבדקת שוב..
לי העובר היה בגודל תואם לשבוע 9 אבל בלי דופק..
זה אומר שאם הייתי מגיעה לבדיקה לפני הייתי רואה דופק ואז בשקיפות מגלה כנראה שאין דופק.. אז הכל מושגח לפני הקב"ה שזה הזמן שהלכתי להיבדק.
לי התסמינים המשיכו עד הגרידה.. אז לא יודעת להגיד לגבי זה..
באמת הלכתי למיון, שם עשו עוד אולטרסאונד והפנו לגרידה. יכול להיות שבשלב שלך לא צריך גרידה אלא אפשר ציטוטק או לחכות שיפול לבד..
שוב,חיבוק גדול ❤️❤️
ואם מעודד אותך אז חודש וחצי אחרי ההפלה נכנסתי להיריון שברוך ה היה תקין ויש לי אוצר בן שנתיים וחצי..
ועכשיו שוב בהריון ברוך ה..
אז כן יש אופטימיות זהירה
אצלי העבירו אחורה פעם אחת שבועיים ופעם אחת יותר משלושה שבועות! בשתי הפעמים האלו לא חשבתי שהביוץ היה עד כדי כך מאוחר.
לדעתי שווה לחכות יומיים שלושה ולהיבדק שוב במכשיר אחר ואז להתחיל לחשוב
אם את חושבת שיעשה לך טוב להגיע עכשיו למיון ולהיבדק במכשיר אחר אולי זה גם ישפוך קצת אור ויוסיף עוד חוות דעת למרות שזה אותו יום
סליחה שלא הגבתי ביותר נעימות
יצא לי להגיע ב6 וקצת ולא היה
ושבוע אחרי היה
כי הביוץ שלי היה קצת מאוחר ולא באמת היתי בשבוע 6+
ממ שמהר מדי לקבוע שלא תקין בטוח
יש סיכוי לשא.אבל ממ שלא מוחלט
תלכי אולי למוקד עם מכישר איכותי יותר
או תחכי שבוע ותבדקי שוב
נשמע מוזר מה שהרופאה אמרה
הרבה יותר הגיוני לחזור על הבדיקה בעוד שבוע
אבל כשאני רציתי לקבוע אולטרסאונד ראשון מוקדם אמרו לי שלא כדאי לפני שבוע 7 כי לא בטוח שיראו דופק... אז אולי שווה לחכות ולראות
הייתי אצל הרופא היום שעשיתי שוב אולטראסאונד, והתוצאות לא מעודדות, אבל חריגות.
אנחנו במעקב אצלו כבר במשך 12 יום ובמשך כל הבדיקות כולל היום העובר גודל ומתפתח, ואין לו דופק! זה קצת מוזר שהוא ממשיך לגדול, והכל נראה תקין ורק אין דופק, הוא כרגע אומר שהגודל מתאים ל6+5 ימים ולפני זה היה 6+1, אבל עדיין לא נראה דופק, זה משגע הדבר הזה, אני רוצה לפחות שיהיה לי תמונה ברורה, לא לחזור כל פעם מהרופא מבלי להבין מה יצא בסוף...
כמו שכתבתי קודם, לי המליצו לא לעשות בכלל אולטרה סאונד לפני שבוע 7 כי ידוע שיכול להיות שלא יהיה אז דופק... ממה שאני יודעת בשלב הזה זה עדיין תקין
להיפך, זה שהוא הוריד אומר שכנראה באמת הביוץ היה מאוחר יותר ואת בשלב מוקדם יותר של ההריון
אחרי שבוע וחצי מורטי עצבים, ראו גדילה של העובר ושל השק הריון, ויש דופק, אבל איטי...
בנוסף אחרי שלפני שלושה שבועות ראו המטומה, ואחר כך היא די ירדה, היום היא חזרה שוב, הרופא אומר שיכול להיות שלכן הדופק איטי, בנתיים אין הרבה מה לעשות חוץ מלנוח, והרבה תפילות
לא היה פעם אחת שהגענו והדברים היו בסדר. מצד שני גם לא היה פעם שלא הגענו אחר כך ודברים הסתדרו
זה מבלבל ומוציא מהדעת, רק לנסות להיות עם אמונה
כי אם הוא גדל ונהיה דופק יש התפתחות
ובהתחלה יש דופק איטי..ותוך כמה ימים מתאזן
ולהמטומה ממליצה לשתות ולנוח הרבה
וממממש מבינה את המתח
היי חברות, צריכה עצה...
ילדה בת שנתיים גמולה מחיתולים
בבית לא מפספסת בכלל, בגן כל יום עושה קקי בתחתונים.
מה לעשות??? מבאס אותי להחזיר לה את החיתול, לא בורח לה, היא כנראה מתביישת להגיד שיש לה או לא יודעת מה
והיא לא עושה באסלה. חוזרות מהשירותים ואז עושה בתחתונים
אני חושבת שלא נעים לה לשבת באסלה ולעשות כשמסתכלים עליה... וגם בד"כ לוקח לה זמן עד שיוצא ואי אפשר לשבת איתה חצי שעה בשירותים באמצע היום
הבת שלי עשתה גדולים בטיטול כמה חודשים טובים אחרי הגמילה הראשונית, ובסוף נגמלה גם מזה... ולצוות של הגן זה בטוח יהיה עדיף
ואת כותבת שלא נעים לה שיושבים איתה, ניסו לחכות לה בחוץ או לתת לה לשבת עם ספר לבד או משהו כזה?
אבל לדעתי עדיין לא נעים לה. אני לא בטוחה שזה זה אבל.
וכן ממש ממש לא נעים לי מהגננות שצריכות להתמודד עם זה כל יום. והן מקסימות ולא אמרו כלום... אבל אני לא רוצה להקשות עליהן מצד אחד ומצד שני לא רוצה להחזיר אותה אחורה עם הגמילה כי לא בורח לה בזה אני בטוחה... היא עושה את זה במודע
לק"י
הבן שלי בן 3, גמול. ולקח לו בערך חודשיים לעשות קקי באסלה, ולא בבגדים.
ופעם הצעתי לו טיטול לזמן שיש לו (הוא היה מתחבא ועושה בבגדים). נראה לי שפעמיים שמתי לו.
עכשיו ב"ה הוא התחיל לעשות באסלה. הוא מבקש ממני ללכת עד שהוא מסיים.
לק"י
ומעודדת אותך שיום אחד זה בטוח יסתדר בעז"ה.
אני לא חשבתי שאצל הבן שלי זה יסתדר ככה. לא ידעתי כמה זמן זה יימשך..
אז זה בעז''ה עניין של זמן, אולי שתתרגל עוד קצת לגן ולצוות... לדעתי כדאי לנסות לזמן מוגדר, ולתאם עם הצוות מתי מנסים שוב בלי טיטול...
או שהיא תלמד לחכות לבית זה גם אופציה😅
לק"י
או שישימו לה טיטול לזמן הזה.
בבית היא כן עושה קקי באסלה?
אם כן, איך?
למרות שבימים מאז שנגמרו החגים היא עושה את כל הקקי בגן 😆 אבל כעקרון כשיש לה קקי היא אומרת והולכת לאסלה ועושה
ולא מפריע לה שאני שם. מה שכן היא ישר שואלת מה זה הריח ועושה פרצוף נגעל
ילדים שבגן לא פספסו בכלל ובבית קבוע פספסו צואה.
בעיקרון זה נקרא הצטאות, ולפעמים צריך התערבות מקצועית בשביל זה... (ולפעמים זה גם עובר בעצמו בשלב מסוים)
מבינה שהיא במעון? יש שם פסיכולוגית?
הפן החיובי בזה - שבבית היא מרגישה מספיק בנוח, וזה כבר טוב...
אבל כמו שאמרתי, אפשר להתייעץ ולטפל בזה. או לחכות ומתישהו זה יעבור...
נראה לי מוקדם לפסיכולוגית
מתואמתאני לא ניסיתי בכלל לגמול בגיל שנתיים🙈
הילדים שלי שהייתה להם הצטאות היו בני ארבע-חמש...
בכל אופן, לא הצעתי כאן טיפול פסיכולוגי, אלא ייעוץ - כדי להבין מה גורם לה לפספס בגן דווקא, וכך לעזור לה. אבל אולי באמת מה שכתבו לך כאן בשרשור יכול לעזור מספיק...
גם לבת שלי היה קטע כזה שאחרי הגמילה הייתה מפספסת קקי בגן או שהייתה מתאפקת
תקופה קצרה ועבר
ואני חושבת שממש ממש לא להחזיר טיטול
איך היא תרגיש שמחזירים לה טיטול אחרי שאמרו לה שהיא ילדה גדולה ונגמלה?!
וגמני הייתי קונה כמה חבילות חדשות של תחתונים רק בגלל הפספוסי קקי הזה
אלא רק לתת לה אפשרות לעשות בתוך טיטול במקום בתחתונים.
הבן שלי היה ככה תקופה לא קצרה. כבר היה גמול יום ולילה, אבל כשיהיה צריך לעשות קקי היה מבקש טיטול ועושה בו (בהתחלה היה עושה בתחתונים, ואז לימדתי אותו שהוא יכול לבקש טיטול).
אחר כך עברנו ביחד תהליך הדרגתי שבו עברנו לשירותים (על פי הצעה שקיבלתי בפורום - בהתחלה הוא עשה ביטול כשהוא יושב בשירותים, אחר כך תלינו את הטיפול על הישבנון והוא היה עושה לתוכו, ובסוף נפרדנו לגמרי מהטיטול. כתבתי על זה פעם פה באריכות, יכולה למצוא את הקישור אם זה יעזור).
לא הבנתי את זה ככה בהתחלה
נשמע יותר הגיוני 🙂
שלא יסתבך אחכ ויהיה צורך בתהליך כזה של פרידה מחיתול בקקי שתיארה ארץ אהבתי.
אם הן שמות לב לקקי בתחתון כשקורה זה לא הרבה יותר קשה להחליף מאשר חיתול.
הגננות רגילות לחוות תהליכים כאלו עם הילדים בגילאים האלו. אם לא עכשיו אז בסוף שנה. (ואולי דווקא יותר נוח שלא כל הילדים באותו זמן...) אפשר גם להביא להן שוקולדים או משהו להביע את ההערכה על הטרחה הנוספת. אפשר להתייעץ איתן מהניסיון שלהן.
אפשר בבוקר כשמכניסים את הילדה לבקר איתה בשירותים, לראות שזה כמו בבית (ואולי אפילו חמוד יותר אם יש להם אבל נמוכה, או לראות במה שונה, האם צריכה ישבנון אחר, האם משהו לא נעים לה?..)
אפשר לתת לה פרס קטן כשעושה פיפי בשירותים של הגן, ולהגיד לה שתקבל (אולי אפילו שניים) גם אם תעשה קקי. (שוקולד ציפס משהו כזה קטן).
שבועיים גמולה בבית זה ממש חדש, ועכשיו היא פשוט צריכה להעביר את ההצלחה למקומות אחרים. ועם אנשים אחרים.
אפשר גם לנסות לגרום שתעשה פיפי אצל סבתא/בגינה/וכו ולהגיד כל הכבוד את עושה בשירותים מחוץ לבית כמו בגן את יכולה גם שם.
בלי לחץ, העיקר, רגוע, לסמוך עליה, כמה ימים קקי בתחתון זה לא נורא, מספיק פעם אחת שתצליח ויחגגו את זה ויעבור.
גם הפיספוס באופן מודע מראה שהיא ממש מבינה את הגמילה. לדעתי האישית חבל לחזור.
ככה היה גם אצל הבת שלי
הייתי לפעמים מנסה לפעמים לשים אותהבבוקר בשירותים לפני הגן
לדעצי לפני שאת מחזירה לה טיטול תחכי עןד קצת
ובהמשך מגלים שזה בעצם תאומים?
בשבוע 6 פלוס 1 ראו ב"ה שק הריון ועובר עם דופק.
כמה ימים לפני היה בטא קרוב ל45000. הרופא טען שזה לא גבוה, אבל מחיפוש באינטרנט נראה שזה לא מספרים שנשים רואות בד"כ בשבוע כזה.
או"ס זה מדד הרבה יותר מדויק מבטא
ורופא נותן בד"כ מידע יותר מדויק מגוגל...
בע"ה הריון בריא וידיים מלאות!
אבל לא הייתי תולה בזה יותר מידי תקוות.
לי יצא 12 יום לאחר החזרה (שזה שבוע 4) יצא לי קרוב ל 2000 בבטא,. תוך 8-9 יום זה גם היה מגיע לערך כזה..
כך שהגיוני..
לי היה בטא 45 אלף, בשבוע 8 אולי, ראיתי שזה בטווח ולא ייחסתי חשיבות.
אולטרסאונד ראשון עשיתי בשבוע 10 וזה כן היה תאומים
הטווח מאוד רחב, אי אפשר לדעת לפי זה
בהריון השני הבטא שלי היתה אלף ומשהו אולי בשבוע 6. ושמחתי שכנראה זה לא תאומים
צריך הרבה כוח לתאומים, זה לא קל!
עם 2 סוגי אנטיביוטיקה כבר שבוע. החום לא יורד.
עשיתי היום מלא בדיקות. לא גילו כלום.
מה זה יכול להיות??? זה הזוי שבועיים עם חום!!!
אבל תעלי את זה כאופציה אולי מול הרופא?
אצלי הרופאים לא חשבו על זה וכבר רצו לאשפז עד שאמא שלי התקשרה אליי שהיא עשתה בדיקה והיא חיובית לקורונה ונפל לי האסימון
לא בטוחה שזה מה שיש לך ובכל מקרה חום אחרי לידה זה לא דבר לזלזל בו
חלשה ברמות. צמרמורות. כל פעם כאבים חדשים.
כמעט לא מצליחה להרים את התינוק מרוב שחלשה.
משהו בנשימה כואב.
הצלע כואבת
בהתחלה היה גם כאבים בשד אבל זה עבר בה.
ונראה לי שעכשיו נהיה לי גם פטריה בנרתיק.
מדדי דלקת יצאו גבוהים או שזה כמניעה?
אם מדדי דלקת גבוהים והאנטיביוטיקה לא עוזרת ייתכן שצריך אנטיביוטיקה בווריד
אבל אם לא עשית בדיקת דם למדדי דלקת, ממש חשוב שתעשי
הלוואי שיגלו מהר מה זה..
יש דלקות שאופייניות אחרי לידה(לא בשד, ברחם) ואם זה המצב ממש חייב לטפל.
ושכרגע אין מה לעשות.
תפילות תפילות תפילות
ויכול להיות שיש לך וירוס ואם לוקחים אנטיביוטיקה כשיש וירוס זה יוצר מצב הפוך ולא משפר את המצב רק מחמיר.
ככה קרה לבן שלי פעם. נתתי אנטיביוטיקה והחום רק עלה ועלה. בסוף לקחנו אותו לצילומים בריאות וראו שאין דלקת והפסקנו את האנטיביוטיקה והחום של ה41 מעלות ירד ממש מהר ועבר לו. נתתי רעיון .. לא רופאה כמובן. אבל אולי זה קשור.
בהצלחה יקרה. איזה קשה שניה אחרי לידה. כפרת עונוות
אבל אולי אלרגיה לאופטלגין?
בבית חולים נותנים את זה אחרי לידה כמו מים וחום גבוה הוא תסמין מובהק.
רפואה שלמה!
אבל חום גבוה וחולשה כללית
אם את עדיין לוקחת אופטלגין אני הייתי מפסיקה ליתר ביטחון...
אני מאושפזת בהריון בסיכון,יש 3 נשים בחדר .. שמתחלפות כל הזמן!!!!
ותמיד הבעל ישן איתן
אני מוצאת את עצמי בלילה קמה לשירותים אחרי גבר
..אמהלה זה לא נעים לי!!!!
כבר לא מדברת על כמה זה קשוח אחרי לידה...אבל גם טרם...
למה אישה שבאה לקבל תרופה לאשפוז של לילה צריכה את בעלה צמוד 😔
ברור שזה הכי נוח בעולם .. אבל יש עוד נשים בחדר ואם אני במקרה באמצע מוניטור
והאחות בטעות לא סגרה את הווילון אני צריכה למצוא דרך להסתיר כי הוא בדיוק
עבר שוב ושוב....גם גברים דתיים . ערבים....
ועוד גבר אחד שכל שנייה ממש הציץ לכיווני שהייתי עם צירי תופת 😵💫
אשמח לשמוע המלצות על מטפלות וגם כמה זה אמור לעלות
(מישהי אמרה לי 1700 זה באמת טווח המחירים???)
מאזור המרכז או הצפון
תודה רבה!
יכולה לתת פרטים?
עשיתי אצל מיכל אוזן בבני עייש. היא ממש מקסימה ונעימה
לפני שעשיתי כאב לי האגן במשך שבוע, בקושי הצלחתי לישון .. אחרי העיסוי זה ממש עזר ישנתי מצוין כלום לא כאב. ומעט אחרי זה ילדתי
רחוק לי...
חושבת ששווה כל שקל
עשיתי בחדרה
נראלי סביב 800 ש"ח והם יכולות לעשות קבלה של הכנה ללידה או דולה ואז את מקבלת החזר מהקופה, אני לא עשיתי את זה
אשמח מאד להמלצה על מטפלת
לי לצערי לא ערז לכאבי אגן של ההריון
למרות כל ההמלצות..
אולי קצת הקל..
טעיתי שהיא גרה בחדרה,
עשיתי אחד בחדרה ואחד אצל יאנה (קוראים לה יאנה טסלר אני מאמינה שזאת אותה אחת)
ממש מהממת
יש פה מישהי ששמה את הילד שלה אצל מטפלת פרטית?
הגיוני לקחת 1800 לחודש על יומיים בשבוע?
והמטפלת טובה ומומלצת- זה הגיוני.
זה רחוק מאוד מהשכר שלי ולכן אני לא הייתי שמה אצל מטפלת שגובה סכום כזה.
ואני בכללי רק בעד מעון תמ"ת מפוקח (ומכשיר הקלטה), כך שאצלי מטפלת זה בכלל לא אופציה.
אנחנו על משפחתון של 6 ילדים. 5 ימים בשבוע, משלמים 3500
בחישוב מהיר זה יוצא 1400 ליומיים
אז נשמע לי הגיוני שעל 3 ילדים זה יהיה יקר יותר
לק"י
שילמנו 2400.
אני יודעת שהיא היתה יחסית זולה גם אצלינו. אהל כנראה שאצליכם הרבה יותר יקר.
מרגישה מה זה תינוקת למרות שזה לא ילד ראשון.....
כי בא לי עגלה חדשה ובניתי על זה ממש
הבעיה היא שסיכמנו שזה יהיה מאילת כי זה זול משמעותית וזה בסוף לא מסתדר כנראה.....
ואין לא מצליחה להשתחרר מהבאסה של זה 😑
מובן כשחולמים על משהו ובונים עליו
זה מתסכל הביאוס.
שיש לי עגלה שמתכננת למכור ביד2
וממש בניתי על חדש בזכות זה
אבל אולי זה רעיון
לבין המחיר כאן בארץ עם מבצעים - פער כל-כך משמעותי?
יצא לי יותר זול לקנות פריט בארץ עם שלל הנחות מקנייה שם
אולי נגיד אם תמצאי מישהי עם הנחת יומולדת זה ייצא לך משתלם.
אני גם חושבת שיש עגלות מעולות ביד שתיים שנראות ממש חדשות. שווה לנסות לחפש
ממליצה לחפש בערים מבוססות סטייל מודיעין, תל אביב, פתח תקווה וכו' שם נמכרים ביד2 דברים ממש טובים סתם כי לבעלים נמאס/ מתכננים רק ילד אחד/ רילוקיישן וכו'.
ומנסיון הפגמים זה נטו באריזות מבחוץ או שריטות קלות וזה מוזיל משמעותי!
אני יודעת שלרהיטי סגל יש אופציה כזו.
אפשר לבדוק בעוד חנויות
אני קניתי עגלה בעודפים של שילב, חדשה בארגז פשוט דגם של שנת 2024 ולא 2025 והיה זול בפער מהדגמים החדשים
ואפשר גם לקנות בעודפים שלהם עם הכרטיסים של ההנחות אז בכלל יוצא שווה
אשמח ממש לעצותיכן!
הילדה התחילה כיתה א השנה וכבר קוראת שוטף, גם ספרים ארוכים
ודי משעמם לה בשיעורים..
יש עוד ילדה שקוראת בכיתה ואני לא ממש שיודעת מה לעשות- מתכננת לדבר עם המורה היום, מה האופציות?
לא רוצה שסתם תקרא ספר בכיתה, זה היא עושה גם בבית
כן רוצה משהו שיאתגר אותה (ילדה מאוד חכמה ב"ה), בעדיפות גם עם הילדה השניה
חוברות עבודה יכולה לקנות לה אבל לא מכירה דברים שבאמת יאתגרו אותה לאורך זמן
אידיאלית היה נחמד אם היה אפשר להוציא אותה ואת הילדה השניה עם בת שירות או לעבוד איתן בכיתה בנפרד אבל ברור לי שזה לא ריאלי
מה כן אפשר לבקש מהמורה ?
בשם 'הבנתי את הקטע'.
יש שם חוברות בכמה רמות, שעובדת על מיומנויות חשובות של הבנת הנקרא, דיוק בקריאה, כתיבה וכדו'.
אני דיברתי עם המורה וביקשתי ממנה שתאפשר לילדים לעבוד בחוברות האלו בזמן שבכיתה לומדים דברים שהם כבר יודעים, והיא הסכימה.
הרמה הכי ראשונית זה 'הבנתי את הקטע - קצר וקולע', ואחר כך יש רמה ראשונה, שניה, ושלישית.
אנחנו התחלנו עם 'קצר וקולע', כי זה מתחיל מקריאה מאוד קצרה והילדים שלי עוד לא היו ברמה של קריאה שוטפת ומהירה.
יכול להיות שאם הבת שלך כבר קוראת שוטף, מתאים יותר להתחיל מרמה גבוהה יותר.
בקישור פה אפשר לראות קצת דוגמאות מתוך החוברת, אז אפשר להתרשם ולראות מה הרמה שמתאימה לכם.
הבנתי את הקטע חוברת ראשונה - רונית אורי פירסטטר
מן הסתם יש עוד חוברות שיכולות להתאים. אני משתפת מהניסיון שלנו.
אפשר גם לשאול את המורה אם יש לה המלצה. אבל אצלנו זה עבד טוב יותר כשאני כבר באתי עם רעיון והיא רק היתה צריכה לאשר...
החל מכיתה ב'.
אז לפותחת- שימי לב, שלא יהיה לה פעמיים.
אצלינו המורה נתנה לפעמים דפי עבודה.
אפשר לשאול את המורה אם יש לה פיתרון.
איך היא בתחומים אחרים, כמו כתיבה?
חוץ מחוברות עבודה, אפשר אולי לעשות דוח קריאה.
איזשהו דף שהיא עונה עליו אחרי שהיא קוראת ספר. פרטים על הספר, משימת כתיבה בעקבותיו וכד'.
עוד אפשרות, אפשר לבדוק עם המורה אם יש מקום שהיע תעזור לחברות בכיתה, או לתת לה כל מיני תפקידים.
אבל היא לא רצתה.
היא אוהבת לקרוא, אבל פחות טובה בכתיבה ובהבעה בכתב.
לק"י
ויש מורות שמחלקות דפי עבודה באמה גבוהה יותר למי שצריך.
פעולה עם ילדים מתקדמים יותר
כי זה פחות בעייתי
השתתפו היטב בשיעורי קריאה.
שיתפו פעולה יפה.
סה"כ משתמשים בהרבה המחשות, גזירות הדבקות וכתיבה.
לא צריך לא לדעת לקרוא כדי להנות משיעורי קריאה.
הם כן היו עוזרים לחברים לגזור ולהדביק,
אבל זה יותר מוטוריקה מידע.
היא לומדת בלקרוא בנעם וזה הרבה קריאה לכתיבה
בעיקר בחשבון יש לגזור ולהדביק
והיא מתלוננת שמשעמם לה.. מבינה אותה
אולי שיקשטו בטושים את הציורים בחוברת נגיד?
נגיד יש קטע קריאה עם משימה, תמיד משימה אחרונה תהיה לצייר איזה המחשה של משהו שקשור לסיפור, ולצבוע אותו..
אפשר גם לכתוב המשך לסיפור.
מבחינה חברתית הייתי מנסה להימנע ככל האפשר מלגרום לה לצאת דופן, במיוחד אם יש מאפייני מחוננות.
להוציא אותה עם בת שירות במובן מסויים זה להחריג אותה חברתית מגיל קטן וזה לא בריא להתפתחות הכללית.
יש לי ניסיון עם 3 ילדים מחוננים.
חלקם הצליחו יותר חברתית, חלקם פחות.
טיפ שלי,
תנסי לעשות מה שאת יכולה שמצד אחד לא יאבדו את חווית הלמידה והסקרנות (ובטח שהשיעמום לא יביא לידי חטא) אבל מצד שני לשים דגש חשוב על לא להיבדל חברתית.
אולי הפער הוא נקודתי לקריאה, ואולי הוא פער שילך ויגדל ככל שיתקדמו.
אני בקשר עם כמה הורים לילדים מחוננים כולם אומרים שחשוב לא ליצור בידול בכיתה א'. לשדר לכל הילדים שכולם עושים את אותה המשימה.
פותחים את הספר באותו עמוד.
לא מכירה את עברית בנועם לכיתה א', אבל יש חוברות ללימוד קריאה עם טקסטים יפים שמעודדים את הדמיון.
בבית אפשר לעבוד על הכנת ספרונים עם תמונות AI
עיקר העשיה מן הסתם היא סביב התמונות אבל זה מעודד קריאה ויצירתיות.
לק"י
שמקבלות דפי עבודה אחרים, זה לא אמור להפריע בעיני.
אני יודעת שיש כיתות כאלה. לא יודעת מה ספציפית אצל הבת של הפותחת.
(הבן שלי העדיף לעבוד עם כולם, למרות שכבר ידע לקרוא ולכתוב ואת החומר בחשבון. אבל מבחינת המורה, היא כן נתנה דפי עבודה מתקדמים למתקדמים שרצו)
זה לא אומר שזה בריא בטווח הארוך.
ויש שני הבדלים:
1. אם נותנים דף בתוך הכיתה אחרי שסיימו את המשימה של כולם וזה פחות בולט או שזה במקום מה שכולם עושים וזה יותר בולט.
2. כמות הילדים שמקבלים תוכנית שונה.
ממה שהפותחת תיארה כמציאות אידאלית שהבת שלה יוצאת מהכיתה לתוכנית חלופית רק עם עוד ילדה אחת, זה נשמע לי לא אידאלי בכלל.
שיעורי קריאה יש כמעט כל יום שעתיים, זה המון.
כלומר זו לא רק שאלה של אם יש בת שירות זמינה, זה שאלה מה טובת הילד.
מעניין למה הבן שלך לא רצה את הדפים האחרים, אני מכירה עוד ילדים שלא עפים על זה. זה בטוח לא בגלל קושי לימודי להתמודד איתם, אולי קושי מנטלי, אולי הוא הרגיש בעצמו שהוא רוצה "כמו כולם"
כשאני חושבת על זה, כשאני הייתי בת שירות הייתי מוציאה את המצטיינים מכל כיתה.
בכיתות א'- ב' זה היה 8-10 ילדים
רק מג' ומעלה זה היה 4-5 ילדים.
ומבחינה חברתית זה באמת הגיוני שכיתות הנמוכות קבוצת הילדים המצטיינת תהיה יותר גדולה גם אם היכולות הלימודיות לא של כולם גבוהות באותה רמה.
בקיצור, צריך למצוא את האיזון הנכון בין לאתגר לימודית לבין לפתח חברתית.
אני אישית מאמינה בלתת משימות שמרחיבות את היצירתיות על בסיס אותו קטע נלמד ופחות מבליטות את היכולות הלימודיות היוצאות דופן.
מסכימה שחשוב לא ליצור בידול ואנחנו באמת עושים גם את השיעורי בית למרות שהם טיפשיים, והיא עושה מה שהמורה אומרת ומתנהגת יפה בשיעור, אבל כמה אפשר לשבת ולהקשיב למשהו שאת כבר יודעת?
חמותי אמא ל11 מחוננים🫢ותמיד אומרת שנכון שחשוב לא לשדר לילדים שהם יותר חכמים מכולם אבל הם מבינים את זה גם ככה (בואי.. זה לא מסובך) ובסופו של דבר הילדים שלה שהמורים לא הסכימו לתת להם משהו אחר במקרה הטוב קראו מתחת לשולחן ובמקרה הרע הפריעו בשיעור.. לרוב הילדים לא מתאים לשבת בכיתה שעות כשהם לא מבינים..
רואה גם שלא הובנתי בנושא הפתרון האידיאלי, ברור שזה לא אידיאל לתמיד אבל שיעור בשבוע לתת לה הרגשה שרואים אותה.. מוציאים לפרטני גם המון ילדות מתקשות (בבית ספר שעשיתי בו שירות הילדות החכמות היו מתחננות לצאת לפרטני כי זה היה הכי שווה.. נראה לי שהוצאתי לפחות חצי מהבית ספר) ובשאר הזמן כן לדאוג למשהו נוסף שהיא יכולה לעשות, לא צריך שכל הכיתה תשים לב אליו
חצי מהבנות מגיעות לכתה א' קוראות. כשלמדתי הוראה מתץקנת אמרו לנו ש60% מהילדים היום מגיעים קוראים לכיתה א'.
זה לא מחוננות. זה תקין. ברוך השם!
גם אני הגעתי קוראת לכתה א' ואיני מחוננת... השתעממתי? אולי קצת כאמור יש עוד הרבה בנות כאלו והלמידה במיוחד אצל בנות מאד חוויתית.
אם משעמם לה זה בעיה, זה לא קשור לקריאה. (אני מבדילה ממוחננים שזה סרט אחר- הבן שלי מחונן וקורא מגיל 4 וזה באמת בעייתי. יש לו פער עצום והפער גדל כל הזמן, והלמידה בתלמוד תורה מאד לא מגוונת או משלבת משהו אחר כמו ציור/צביעה/כתיבה. מה גם שהילד בשיעמומו סיים את החומש בחופש הגדול כולל רש"י ועכשיו בשיעורים- קצת קשה לו לשתוק.
זה התמודדות אחרת.
כן כדאי לעשות שיחה עם המורה לראות מה היא עושה עם הבנות הקוראות, האם יש עוד פעילות במהלך שיעורי הקריאה, ואיך אפשר להעשיר ולהוסיף לטובת מי שזקוקה לזה.
אגב, אם השיעורי בית טפשיים- פה לא הייתי מתעקשת. זה סתם חויה לא טובה לך ולה. תבקשי מהמורה לבצע מטלות קריאה הולמות לרמתה בבית.
כן חכמה מאוד. לא אובחנו או משהו..
אני לא יודעת מאיפה הנתונים אבל בשום כיתה שאני מכירה אין כל כך הרבה ילדים שיודעים לקרוא, מקסימום 2-3 (גם בכיתה שלה ביררתי ויש עוד אחת, וזה בית ספר די אליטיסטי שנחשב רמה גבוהה)
ואני דווקא לא מתעקשת על השיעורי בית, זה היא מתעקשת, אבל אני זורמת למאות שזה די מעיק עלי
לק"י
והאמת שלא משנה, גם אם כן, צריך לתת מענה מתאים.
יותר נכון, עוד יותר צריך לתת מענה מתאים.
(ומסכימה שלפעמים משתעממים בלי קשר. אבל כשמשתעממים כי כבר יודעים, אז נראה לי שכדאי שכן צריך לתת מענה.
ולחילופין יש ילדים שנהנים ללמוד גם מה שהם יודעים, כמו הבן שלי כשהיה בכיתה א'. שהוא אגב, אובחן כמחונן).
אני פשוט חושבת שכמו שתיארו פה, יש למורות מה להציע במסגרת הכיתה,
כי בדרך כלל זה לא ילדה אחת חריגה בכיתה שקוראת.
ולכן מאמינה שבשיחה עם המורה יעלה פתרון.
גם אם הנתונים לא עדכניים (זה נאמר לי לפני עשור, אז זה בוודאי לא עדכני)
יש עוד ילדים שקוראים.
אני חושבת ש'לא לשדר לילדים שהם חכמים מכולם' זה באמת לא עובד, כי ילדים חכמים גם קולטים את זה שהם חכמים...
מה שההורים שלי שידרו לנו (ב"ה גם בית עם כמה מחוננים) זה שהקב"ה נתן לנו את החכמה שלנו, וזו מתנה וגם תפקיד - אין לנו מה להתגאות בזה כי זו מתנה שה' נתן לנו ולא בזכות משהו שעשינו, וזה תפקיד - כי אם ה' נתן לנו את החכמה הזו, אז אנחנו צריכים להשתמש בה לטובה, לעזור לחברים שצריכים עזרה, וגם להשתמש בחכמה שלנו לעשות דברים שמוסיפים לעולם.
עבורי המסר הזה היה משמעותי.
או האזור
תודה רבה🙏🏻
מושלם!
נקי, בועה של שקט וחלומיות, בריכה מהממת, פרטיות מוחלטת, אחלה שירות
מחיר סביר יחסית לתמורה (800 ללילה לדעתי)
אבל תכתבי קצת מה את מחפשת
בריכה/גקוזי/ מחיר /לזוג/למשפחה
יש ג'קוזי בפנים ובריכה בחוץ, תגגלי.
מקום לאכול בסביבה- אני לא מכירה..
כמה וכמה צימרים.
אנחנו היינו באחד שנקרא עדן מקדם היה ממש אחלה.
יש שם גם קייטרינג פרטי שכל המוצרים מהדרין אבל ללא תעודה, כי חוקית לא נותנים תעודה על בישול במטבח ביתי, אז לשיקולכם.
יש לי בבית דונה ועגלה רגילה
תכננתי להחליף את העגלה הרגילה עבור התינוק שיוולד בעזרת ה'
ואת הדומה להשאיר לגדול יותר שכץעדיין זקוק לעגלה
כל הבעיה שהוא כבר ממש מטפס עליה וצריך עדיין עגלה ומצד שני לא רוצה לשים תינוק פיצי בדונה,זה ממש לא נוח ולא בריא לגב כל הזמן
חשבתי למכור את הדומה ולקנות דונה איקס ואז להשאיר את הטיול לגדול יותר...
אבל ממש מתלבטת האם לא עדיף לתינוק קטן להיות באמבטיה נורמלית ובמיוחד בחורף
מה דעתכן?
נוחה לך?
טובה?
אם כן, הייתי קונה טיולון הכי פשוט לגדול
דונה ממש לא מחליפה עגלה בעיני. לא לתינוק קטן ובטח לא לפעוט..
כמובן שצריך לפרק אותה בשביל טיולון
חושבת שעדיף לרכוש טיולון?
(בהנחה ויהיה לפחות בן שנה..) טיולון קליל וזול יותר ייתן מענה מושלם
והמחשבה על אמבטיה בחורף מאד נכונה בעיני
קיבלתי על עצמי לא לכעוס יותר על הסדר והניקיון, לא להעיר, לא לריב על זה.
לפני שבת הבית היה מבריק! מצעים חדשים, הכל מצוחצח ומסודר, ריח של ניקיון ושל שבת.
ועכשיו? הרצפה שחורה ודביקה, שאריות שבת ניכרות. סימנים של ופל שוקולד עדיין קיימים, ערימת זבל, נעליים זרוקות, וכל מה שאף אחד לא טרח להרים.
ומה עוד מתסכל? זה לא מפריע לאף אחד.
הם פשוט מדלגים מעל הלכלוך, כאילו הוא שקוף.
אני עומדת באמצע הבית ולא יודעת בכלל מאיפה להתחיל.
נגמרו לי הכוחות. באמת.
רק רציתי קצת שקט ונשימה ולא עוד מאבק יומיומי מול הבלגן.
ודווקא כי כולם נמצאים בבית כל היום, יש יותר בלאגן
אם את עושה הכל לבד לפני ובני הבית לא מורגלים בהחזרת דברים למקחם - סביר להניח שיהיה בלאגן
וגם הרצפה שלי שחורה היום😑
מה שאני עושה אם זרקו וופל ישר אומרת להרים
אם זה הקטן אני מרימה
דברים שגורמים לנזקים ודבק ישר להרים
שאר הדברים אפשר במוצש ... לטאטא הכל למקום אחד וזהו
לא יודעת איזה גיל הילדים . אבל להתחיל להרגיל לזרוק לפח .. לסדר אחריהם
רוצים בית מסודר ונקי
צריך לנקות ולסדר כל יום
הציפייה שהבית ישאר נקי/ מסודר מיום שישי לא ריאלית
ילדים לא תמיד מודעים ללכלוך/ לבלגן
ככל שההורה נותן דוגמא אישית ככה ילד יכול לסגל הרגלי סדר וניקיון
כעסים/ מריבות/ הערות לא נותנים הרגלים טובים אלא להיפך
יוצרים התנגדות וריאקציה
בזמנים שהניקיון היה אתגר גדול עבורנו, העדפתי לנקות במוצש ולא בשישי. זה מחזיק מעמד ליותר זמן.
והגיוני שלא מפריע לילדים (ולבעל) לכלוך ובלגן, לכן צריך לקבוע כללים ולחלק תפקידים.
זה ממש לא בהכרח אומר "לריב" על הניקיון.
(סדר מסדרים כל היום ללא הועיל..)
בשישי ובמוצש
לא תמיד במוצש יש פחות עבודה
נמצאים הרבה בבית, אוכלים הרבה,
הכל מתלכלך
ברוך השם ילדיי פעילים ונמרצים
בית דורש תחזוקה
לא לחינם כל רגע מנסים להמציא מכשיר חדש שיקל על העבודה
ותראי כמה המכשירים האלו נהיים פופולריים
מכונת כביסה
מייבש
מדיח כלים
שואב
שואב שוטף
אחרי שבת במיוחד הבית נהיה מבולגן
אני הכנסתי הרגל שמיד אחרי הבדלה, לא מתפנים לשום עיסוק לפני שכולם יחד מגדול ועד קטן מסתערים על הבית ומסדרים אותו (נקיון בעיקר אני עושה( אבל לפחות כל המשחקים חוזרים למקומם
הספרים
הנעליים
הבגדים
עטיפות גדולות של חטיפים וממתקים
ואז לי נשאר בעיקר הניקיון והכביסות.
תנסי לחשוב איך את יכולה להכניס את זה לסדר הקבוע
ואז גם פחות מצטבר ופחות תרגישי את זה כאמו הר בלתי עביר..
זה דווקא מראה שהבית שלך מאד נורמלי ובריא.
ועדיין בית נקי ומסודר לא נשאר ככה לאורך זמן,אצלי הנקי הזה נשאר מקסימום חצי שעה בהגזמה.
מקבלת את זה באהבה,
מקפידה בעיקר על סדר ועל איוורור ופחות על נקיון.
שוטפת פעם ביומיים שלושה,לא יותר ומקפידה לשחרר את השאר כי אין לדבר סוף
התקשרו אלי עכשיו לקבוע תור לביקור של תשעה חודשים, חוץ מהבדיקת דם שאני צריכה לעשות לו - באמת צריך לבוא בתשעה חודשים? או פשוט לבוא בגיל שנה לחיסונים?
אני שואלת כי אנחנו עכשיו בטרפת של בדיקות ורופאים כמעט לכל הילדים לכל אחד יש משהו אחר... הדבר האחרון שיש לי זמן אליו זה ללכת לטיפת חלב לביקורת התפתחות 😭
רק בדיקה התפתחותית ומעקב גדילה
לא תמיד הלכתי
בעיני זה כן חשוב
אלא אם אתם במעקב אחרי ההתפתחות שלו במקום אחר..
אלא אם צריך להשלים חיסון.
יש מעקב גדילה להתפתחות אצל אחות, וגם אמור להיות אצל רופא התפתחות.
אם את לא רואה משהו חריג, אפשר לוותר על התור.
ותסתכלי אולי גם אצלכם זה ככה- גיליתי שהפנקס חיסונים מכיל טבלה של מה מקבלים באיזה גיל, ככה אני שוללת שאין חיסון שצריך לתת
(בלי עגבניות- לא הולכת למעקבי התפתחות בטיפת חלב.)
אנחנו רוצים לעשות שבת בירושלים
רק אנחנו והילדים
אין הגבלת תקציב, כי אנחנו משתמשים בשובר נופש מהמילואים.
בעלי הטיל וטו על בתי מלון, הוא לא מוכן בשום פנים ואופן. אז מחפשים צימר או דירה.
עדיפות למרחק הליכה סביר מהכותל
ועוד בונוס: שיהיה שם אוכל 😁
תודה!
אפשר לקנות אוכל מוכן.. אבל זה מייקר ממש, בטח אם זה למשפחה . וצריך לדאוג לכלים, לוודא שיש פלטה.. זה התעסקות..
מבינה למה לא מלון אבל תחשבו על זה שוב..
ומוזמנת לפנות בפרטי אשלח לך מספר של דירת אירוח ברובע.. לא היינו בה אבל שמענו המלצות
אז לא תראו נשים בבגד ים.
ובשבת רוב האורחים שם זה קבוצות דתיות של שבת חתן וכדו'.
החיסרון שזה לא כזה "מפנק". האוכל פשוט (טעים אבל לא כמו בית מלון), החדרים פשוטים וכו'.
אנא אגרון נמצאת במרחק הליכה מהכותל. אנא רבין רחוקה מהכותל אבל היא חדשה יותר וברמה קצת יותר גבוהה.
יש אנ"אות עם מיטות סבירות? לא קומותיים?
אבל לא לכל החדר..
נגיד 2 מיטות יחיד שאפשר להצמיד ועוד 2 מיטות קומותיים
ורק כעת מגיעה לזה,
ראיתי שתייגת אותי וביקשת שאענה, אך השרשור ננעל,
לכן אם זה בסדר כותבת לך את התגובה כאן:
@אנונימית בהו"ל היקרה (מהשרשור "תעזרו לי להסתכל על המציאות בעין טובה")
קודם כל חיבוק גדול גדול 
מקווה שאת מרגישה יותר טוב והאנטיביוטיקה החדשה כבר מתחילה להשפיע, החום ירד והדלקת עברה ב"ה
וואו! כמה קשוח להיות עם דלקת כזו, חום, שבועיים אחרי לידה! ועם עוד תינוק מתוק וקטן, והאנטיביוטיקה לא עוזרת, ואין יום, ואין לילה
והכל רצף אחד גדול של קושי מטורף!!!
וואו!
באמת אי אפשר לנשום רק מהתיאור
אז קל וחומר לעבור את זה
ואפילו רק דבר אחד
רק שבועיים אחרי לידה
רק דלקת וחום
רק אנטיביוטיקה שלא עוזרת
רק עוד תינוק מתוק וקטן
זה המון!
המון המון המון - אובייקטיבית!
לכן ממש אנושי והכי טבעי בעולם יקרה שתרגישי ככה בקריסה!
גם אני הייתי קורסת ועוד איך!
ולענ"ד כל בת או בן אנוש...
אז קודם כל חבקי גם את את עצמך
לכי עכשיו למראה ותני לעצמך כזה חיבוק עצום
תביטי בך ותאמרי לך: וואו! את כזאת אלופה! את כזאת מדהימה!
מי זאת המדהימה הזאת?!
הבאת חיים לעולם! פעמיים! בשנה וחודשיים הבאת שני אוצרות ויהודים קדושים ונפלאים שמאירים את העולם!!!
איך את כזו אלופת עולם?!
ואני כ"כ אוהבת אותך!
וכ"כ גאה בך!
וכ"כ רואה את הקושי שלך!
וכ"כ מבינה אותו!
וכ"כ מצטערת יחד איתך שאת מרגישה אותו
ואני מחבקת אותך הכי חזק בתוכו!
וב"ה את תמצאי, תמצאו, דרכים להקל מעלייך!
וזה זמני
וגם בתוך הזמני הזה אתם תמצאו דרכים לשפר
וב"ה יהיה עוד הרבה טוב!!!
ואחרי שנתת לעצמך רגע את החיבוק הזה,
תראי יקרה איזה יופי כתבת גם על בעלך היקר:
כתבת שהוא עושה המון המון המון (3 פעמים המון! )
ומעבר לכוחותיו
ושאת באמת מעריכה אותו
ושגם כשהוא נרדם זה כמעט לא בשליטה אלא הוא פשוט קורס
ושהוא גם אומר לך להעיר אותו אבל בפועל לא מתעורר
ושאת המקסימה רוצה לדעת איך מסתכלים על זה בעין טובה ואיך לפתוח את זה מולו בלי לפגוע
וואו!
איזה מדהימים אתם נשמעים
גם את, שבתוך כל הקושי הבאמת בלתי יתואר הזה כ"כ חשוב לך לראות אותו בעין טובה ולתקשר לו את רגשותייך בצורה נעימה שלא תפגע,
זה כ"כ לא מובן מאליו!
וגם הוא, שכ"כ מתאמץ ובאמת עושה מעל ומעבר והמון המון המון.
אז אנסה לחלק ל2 רבדים -
1. איך לתקשר לו את זה בצורה טובה
2. איך פרקטית לראות איך מצליחים הקל מעלייך ומעליכם
לגבי הרובד הראשון - איך לתקשר לו בצורה טובה -
קצת ארוך ומורכב לכתוב כאן בהודעה את כל דרכי התקשורות המקדמות, אז רק על קצה המזלג אכתוב בקצרה שאת יכולה להתרכז בשיח איתו במה ש*את* מרגישה וחווה, כאשר המיקוד הוא בך ולא בו.
ממש לדבר בשפת "האני" - "אני מרגישה שאני קורסת. החום, הלידה, הדלקת, הכאבים, החולשה, לא מאפשרים לי לתפקד. מה אתה מציע שאפשר לעשות?"
או "הייתי ממש שמחה שתעזור לי לחשוב איך להקל מעליי כי אני לא מצליחה להחזיק ככה, מרגישה שהגוף פשוט קורס"
או כל דבר שמתמקד בך.
בשפת הלב
בשפה של צרכים שלך
בתקשורת אותנטית שמביאה אותך.
את יכולה גם בצורה של שיחה, בזמן יחסית רגוע ובפניות של שניכם,
את יכולה אפילו במכתב,
העיקר להעביר לו את הלב שלך בפתיחות, כנות ובצורה מקדמת.
(זה ככה ממש בקצרה כיוון שהרחבה בתוך זה ובתוך עוד הרבה סוגים של תקשורות מקדמות מצריך מעבר לכתיבה כאן בהודעה ולצערי לא ניתן ככה לגעת בדברים לעומק ובצורה טובה...
כלומר גם העמקה בדרכי התקשורת המקרבת וגם העמקה בעבודה אישית מול הרגשות וכן הלאה דורשת פלטפורמה יותר מאפשרת מאשר הפורום, עבורך ובשבילך, ולצערי כך לא אפשרי לתת את המענה השלם והראוי 🙏❤)
ולגבי הרובד השני - איך פרקטית להקל מעלייך ומעליכם:
אחרי השלב הזה של ההבנה והניראות שלך את עצמך, עד הסוף
וההבנה והניראות שלך את בעלך ואת המצב
(וההבנה והניראות של בעלך אותך ואת עצמו ואת המצב)
וכמובן הבנה שזו מציאות *אובייקטיבית* מאתגרת ודורשת ואינטנסיבית מאוד מאוד
זה לא אתם שלא בסדר חלילה, אלא אתם בתוך מציאות שלא משנה את מי תשימו שם - זה יהיה מאתגר מאוד!
כי כל אישה שנייה אחרי לידה + תינוק בן שנה וחודשיים + דלקת + חום + אנטיביוטיקה שלא עוזרת + לילות לבנים + איש שעושה המון אבל קורס = כולם יקרסו ככה. זה על אנושי.
לכן כדאי כמה שאפשר לחפש עזרה חיצונית או דרכים להקלה בכל צורה ותצורה שמתאפשרת.
אז אחרי ההבנה והניראות לעצמי ולבן/בת הזוג - לעבור לשלב הפתרונות ולחשוב יחד, כמו סיעור מוחות.
למשל,
לבקש מבעלך:
* אני יודעת שצריך עזרה בתשלום אבל אני לא מגיעה לזה או לא מצליחה עם זה - תשיג בבקשה עזרה בתשלום. זה מאוד יעזור לי שזה יהיה עליך.
* אולי נחשוב שאתה תהיה עם הגדול יותר כל לילה לפחות ואז אני יודעת שאני רק עם הקטן יותר.
* בוא נסכם שאם אתה לא קם אני בכל זאת מעירה אותך למרות שזה קשה, ואנו יודעים שאת המאמצים הללו שאני מקדישה בלהעיר זה משתלם כי כאשר תקום תעזור לי ותעשה מה שאני כבר לא יכולה. וכך אהיה קצת יותר רגועה שהדברים לא רק עליי כשאני קורסת.
* אולי נביא אפילו אחות לילה ל3 לילות, לפחות עד שהדלקת תעבור, החום ירד, והכוחות טיפה יחזרו אליי.
* אולי נשיג עזרה מהמשפחה בצורה שתרתום אותם אפילו עוד יותר - ממש נאמר להם בצורה מכוונת שאנו זקוקים להם בימים הקרובים. אתה יכול לעשות את זה בבקשה?
* אולי נשיג עוד עזרה בתשלום בכל תצורה, כמו מבשלת, מכבסת, מנקה, בייביסיטר וכו'
* אולי נמקד שבמשך כל היום אתה עוזר במה שאתה יכול ואני רק עם הקטן מניקה ונחה וזהו, כל השאר לא עליי
ושאם אני קורסת אפילו להביא בקבוק במקום הנקה,
ואז בלילה יהיה לי טיפה יותר כוח וכל מה שאמרנו כנ"ל.
* אולי תנוח לפני הלילה כדי להיות עם יותר כוחות ללילה.
אם לא מתאפשר אפילו נביא עזרה חיצונית כדי שגם אתה תוכל לנוח בשביל לאגור את הכוחות הללו ללילה.
* איזה עוד רעיונות יש לך בעלי היקר?
מה עוד לדעתך יכול לעזור לי? לך? לנו?
ותזכרו יקרים
לעבור יום ביומו.
לשרוד כרגע בלבד
ממש רק לעבור את היום בנשימה,
מחר טיפה הקלה
מחרתיים טיפה יותר
עוד רגיעה ועוד רגיעה
עוד צעד ועוד צעד
וככה בתקשורת אותנטית בקצרה לומר את שפת האני, הלב, הצרכים.
ולסיום רוצה להוסיף קטע שכתבתי על מצוקה בו זמנית של בני הזוג שרלוונטית גם כאן:
מצוקה בו זמנית
"אבל למה הוא לא רואה אותי?!"
"אבל למה היא לא רואה אותי?!"
לפעמים אנו יכולים למצוא את עצמינו במצב בו שנינו יחד, גם אני וגם בעלי/אשתי, במצוקה.
שנינו נמצאים "במקום הקטן שלנו",
מקום בו אנו לא במיטבנו,
מקום עם המון קושי
עם המון תסכול
המון עייפות
והמון המון כאב.
ובמקום הזה,
לכל אחד כרגע לא טוב.
לא טוב פיזית ולא טוב רגשית, או גם וגם.
ומכל אחד המציאות הזו שואבת אנרגיה רבה.
האיש חוזר הביתה. הגם שחוזר לאשתו ולילדיו האהובים, הטיפול והעומס והשיגרה של היומיום קשים לו מאוד מאוד כרגע.
לעיתים הוא מותש.
גם ביום רגיל, וקל וחומר ביום מאתגר
ביום של מציאות אחרי לידה
ביום של התמודדות אישית-נפשית
ביום של קושי כלכלי
ביום של קושי ואתגר מול עצמו
ביום של שמיעת חדשות
ביום של לחיות כאן בארץ שלנו עם כל המציאות המורכבת הזו.
ואפילו הרדמה של 10 דקות, ושמיעת בכי של 5 דקות, כאשר כוחות הנפש כבר כמעט גמורים או אולי גמורים לגמרי - כל דבר הכי קטן יכול פשוט לרסק. לשבור. באמת באמת ולא בכאילו.
ממש כמו הביטוי "הקש ששבר את גב הגמל".
אז קשה לו.
קשה לו לחזור ולדעת שעדיין הוא צריך להיות במוד של "עבודה" ולא של רגיעה ומנוחה.
ועם זאת,
הוא מנסה ככל יכולתו.
ממשיך לקום כל בוקר
ממשיך עם נסיעות
ממשיך עם עבודה / מילואים / מסגרת אחרת
אבל לעיתים הגוף שלו, הנפש שלו - צועקים הצילו!
אני פשוט לא יכול יותר!
אני רוצה!!! אבל פשוט לא *יכול* לא יכול. הכוח שלי נגמר,
אני חייב להתמלא ממשהו כי אי אפשר לעבוד על 0 אחוז בסוללה
הוא ממש על אדים כרגע.
ויש גם אותך יקרה.
אישה מדהימה
אולי גם כבר אמא
שמתמודדת יום אחרי יום עם כל האחריות הענקית הזו שנקראית בית / עבודה / ילדים.
ואם את כבר אמא, את מוצאת עצמך יום אחרי יום באחריות שאיננה נפסקת לרגע לילד/ים שתלויים בך 24/7
ולפעמים את רק מרגישה שאין לך לאן לברוח, שהילדים/התינוק תמיד תמיד שם
ואת תמיד תמיד אמא שלו/שלהם
גם כשאת מרוטה מעייפות
גם כשכבר לא יכולה לשמוע טיפת צעקה – והילדים צועקים ומשתובבים בשובבותם הילדית.
ואת פשוט מותשת.
עם כל הברכה והתודה העצומה לקב"ה עליהם - בד בבד מגיע הקושי.
הקושי בהריון שסחבת 9 חודשים שלמים
הקושי בלידה הכואבת
הקושי בהנקה / האכלה תכופה מבקבוק
הקושי בלילות שפתאום טרופים והעייפות התהומית זועקת לשמים
הקושי בגידול
הקושי באחריות
הקושי בתלות של יצור חסר אונים בך
הקושי במעבר החד הזה מלהיות אדון על עצמך ועל הזמן שלך - ללהיות משועבדת ממש ללו"ז ממש לא מסודר של יצור קטן וצרחן...
ואולי גם הקושי בלנהל בית במקביל
ועבודה
ועוד אלף ואחד דברים שאת לא מבינה איך תצליחי לדחוס לשגרת היומיום העמוס כ"כ...
וזה קשה קשה קשה!
גם את באפיסת כוחות כרגע!
גם את בעייפות תהומית
ואת רק רוצה יד שתושיט עזרה
ואת רק רוצה קצת שקט.
לישון לילה שלם (וסליחה אם הצחקתי אותך בתיאור המושג "לילה שלם" שכה רחוק ממך כעת ונראה לך כמו מדע בדיוני...)
להתקלח בשקט, לאכול בשקט, לצאת לבלות בשקט
אבל אין את השקט הזה!
אין!
יש צרחות
ובכי
וצרחות
ובכי
ועייפות
והרדמה
ושוב
ושוב
ושוב
די! לפעמים משתגעים כבר ורוצים לברוח לאי בודד ולישון שם שנה שלמה אם אפשר!
אז גם את מגיעה לקצה היכולות שלך.
והמצב הזה שקורה כאן הוא בעצם מצב ***ששניכם נמצאים במצוקה בו זמנית****
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*
הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מים, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית אלא רק אחד מהם זה יהיה יותר פתיר וקל...
אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר
מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת
נסו להשלים שינה אפילו לחצי שעה כאשר אפשר,
נסו למצוא עוד יד אפילו של נערה או בייביסטר
נסו להקל מעליכם באוכל מוכן, דברים קפואים, מדיח, מייבש, הורדת סטנדרטים לאפס, לעשות דברים שאתם אוהבים ומטעינים אתכם באנרגיה.
ולזכור שזו תקופה. היא קשה, אבל היא תעבור ב"ה!
המלחמה תיגמר ב"ה בניצחון, הילדים יגדלו לאט לאט ועצמאותם תגבר, אתם תישנו לילות שלמים, אתם תחזרו לכוחות שלכם בגוף ובנפש.
זה יעבור
עוד יום,
עוד שבוע,
עוד חודש,
עוד שנה ואו עולם אחר
עוד שנתיים עוד יותר
אתם פשוט כרגע בעיצומו של משבר, בעיצומה של מצוקה אמיתית לשניכם בו זמנית וזה מאוד מאוד קשה
נסו גם יקרים עם כל הקושי *להבין* אחד את השניה
*לראות* את הקושי של השני/ה, גם אם מאוד קשה לכם - בכל זאת - להיכנס רגע ללב ולראש אחד של השנייה ולדמיין שאתם במקומו/ה יום שלם ואיך אתם חווים ומרגישים וכמה אתם מותשים באמת.
תנו לשני מילה טובה. אפילו אחת. אפילו אם היא מלווה בדמעות של קושי אישי שלכם, תגידו גם את הלב הזה שלכם. תתקשרו אותו. אל תהיו עם זה לבד.
תנו לשני חיוך. אפילו אחד. אפילו אם הוא נמהל בקושי הגדול.
תנו לקושי של השני ניראות. אפילו קטנה.
תנו לו/ה להרגיש שאתם אוהבים. שאכפת לכם. שאתם כאן. ביחד.
ולנסות להחזיק את הראש מעל המים כרגע בתקופה של ההישרדות הזו
ואח"כ יהיה אפשר לנשום הרבה יותר לרווחה
ובינתיים לנסות בכוח למצוא אפילו חצי שעה ביום לזמן של טעינת מצברים - להתמלא. לעשות דברים שאוהבים.
לנוח. לישון. לאכול טוב. פעילות גופנית. זמן זוגי. לזכור גם את היופי והטוב בחיים גם עכשיו.
יהיה טוב ב"ה!
כבר עכשיו יש הרבה טוב
ויהיה עוד הרבה הרבה יותר!
אל תעזבו ידיים
תהיו בזה יחד
צעד אחר צעד
ותעברו גם את זה כמו גדולים 💪❤
קראתי.
נתת לי הרבה.
מעריכה שהתאמצת לכתוב.
תודה רבה
המון המון הצלחה, ברכה ואור גדול ב"ה 
בה נולדה לנו בת טהורה!
בעיקרון תכננו לעשות קידוש בשבת. הבעיה היא שאני ממש רוצה שהמשפחה תגיע ואז זה מסובך עם סעודות. ואז פתאום חשב שאולי זבד הבת זה הזדמנות כי זה באמצע שבוע. אבל לא מספיק יודעת מה זה. זה במקום קידוש או בנוסף? מה עושים בדכ בזבד הבת? רק ספרדים עושים את זה?
תודה לעונות.
לא זבד הבת(כלןמר לא קוראים את נוסח זבד הבת)
אבל עושים סעודה, ההורים מספרים על השם והמשמעות והלידה ומה שרוצים
אפשר להגיד מזמור לתודה, נשמת, אם זה סמוך ללידה יחסית זו הזדמנות טובה לברכת הגומל..
הסבים מברכים את התינוקת וההורים
אם מסתדר משתדלים לעשות סיום שבוודאות יהיה סעודת מצווה..
וזהו.
פשוט מרגש ויפה..
שם יש נוסחים והצעות שונות לאירוע כמו זבד הבת.
בסה"כ כל ה'טקסים' לבנות הם מנהגים. ככה שאתם יכולים לנצל את זה ולהרגיש בנח לעשות מה שאתם הכי מתחברים אליו ונח לכם.
הכי כיף שזה בת 😉
אומר שזה סגולה לזיווג
ואפשר לעשות פשוט בביהכנ''ס עם הקהילה
ולמשפחה סעודת הודיה..באיזה פורמט שנח לכם..בייתי או באולם..תלוי בכם..
וזה לא חייב להיות משהו גדול ומושקע, אלא עצם העניין.
ואיזה כיף שזאת בת😄
גם אצלנו מקובל שקידוש הוא חשוב,
אז עושים בבית כנסת בקטנה (אצלנו בית הכנסת מארגן הכל, ורק צריך לשלם לפי סדר הגודל שבוחרים),
ובהמשך כשיש קצת יותר כוח עושים סעודת הודיה ביום חול.
יש לי קושי גדול מול רצונות של ילדים גדולים בוגרים שאני לא יכולה למלא ולספק.
כמו : חדר פרטי לכל אחד.
הייתי מאוד שמחה לדירה יותר גדולה. אבל כרגע לא נראה לי שנתרחב מקווה כן בעז"ה בעתיד.
יש לנו לדעתי דירה בגודל סביר 5 חדרים ויש 5 ילדים ב"ה
אז יוצא שביחד 2 ילדים ועוד חדר אחד פרטי.
בהתחלה החדר הפרטי היה לבחור בישחבת הסדר. שלרוב לא נמצא בבית.
לאחרונה החלטנו לעשות שינוי ולצרף אליו אח אח שלו שקטן ממנו בכמה שנים.
ולתת את החדר לבת גדולה בת 18.
היה נראה לי מיותר שהחדר יעמוד ריק כל הזמן בעוד שנשאר יצטופפו.
(אני כן לצד זאת מבינה את הצורך בפרטיות שחוזרים מהישיבה)
הבעיה שמאז שנעשה השינוי. הבחור לא גומר להתלונן.
החדר הפוך ומבולגן וכל פעם שאני נכנסת להעיר הוא תמיד מפיל על אח שלו הקטן שהוא אשם להכל הבלאגן. בעוד שאני יודעת שזה הוא.
הארון מבולגן. בעוד שיש לו ארון שלם לבד. ואח שלו קיבל מגירה.
כשאני מעירה לו התשובה שלו שבגלל שחסרה לו מגירה אין לו איפה לשים את הדברים.
אח שלו הקטן לעומת זאת מאוד משתדל לא להפריע לאח שלו הגדול וכדוגמא עכשיו בחופש כשאח שלו חזר מהישיבה וישן ימים שלמים. הוא הסתובב מחוץ לחדר ולא מעיז להכנס ולהפריע לו
בקיצור תקופת החופשיים במצב הזה סיוט אחד גדול.
מה אתן הייתן עושות במצב הזה ?
(חוץ מזה יש עוד 3 בנות בגילאי העשרה וקצת מטה ככה שזה לא פתרון שהבן הקטן שהוא בגיל 13 ישן איתם)
אני ממש מתוסכלת מהמצב. זה מביא אותי לדכדוך גדול.
ואני לא מבינה איך זה משפחות אחרות מסתדרות ופה רק רוטנים.
עם כל האמפתיה לגדול, ובהחלט תריך להקשיב לו ולהראות לו שרואים אותו, יכול להיות שלגבי הקטן צריך לשים גבול ברור.
ולהקשיב גם לצעיר, ולחפש פתרונות שיגנו עליו ולא רק לכאוב בשקט.
