לא מסוגלת כבר להיות סביב התינוק שלי כל היום
כל הלילה
כל הבוקר
כל הצהרים
כל הערב
אני באמת פיזית מרגישה חנוקה כבר.. באלי לברוח ואין לי איך, מזכיר לי את הרצון הזה של להפריד את עצמי מעצמי ואי אפשר..
והוא עושה לי לילות קשוחים ממש לאחרונה, נרדם רק בארבע וזה סיוט.
היום נסעתי עם אמא שלי ואחיות שלי לקניות, בעלי אמר לי כבר בבוקר שהוא לא מרגיש טוב אבל העדפתי להתעלם כי כ"כ הייתי צריכה את השחרור הזה, ובאמת אני כמעט שלא יוצאת..
רק הגענו ואני מקבלת שיחה מבעלי עם צרחות צרודות של התינוק, ובעלי ממש התעצבן עלי ואמר שהוא לא מרגיש טוב והוא לא מסוגל כבר לטפל בתינוק, והוא צורח בלי הפסקה מהרגע שיצאתי.
אז לקחתי אוטובוס וחזרתי.
והתבאסתי נורא.
הוא מתוק ממש
אבל תלותי בי ברמות אחרות
לבעלי לא באמת יודע לטפל בו
והוא לא מוכן לאכול תמ"ל
רק לינוק
והוא פשוט היסטרי כל פעם שאני יוצאת
ודי, כבר חנוק לי נורא.
והאמת, מבואסת ממש שבעלי לא יודע לטפל בו.. רואה משפחות אחרות שהאבא אלוף בטיפול של תינוקות.
יודעת שאני צריכה להכיל את זה, יש בו הרבה מעבר והוא בנאדו טוב, וקצת רחפן, ואין מה לעשות, זה מי שהוא
אבל וואלה זה מבאס אותי ממש עכשיו.
רואה אנשים שכותבים סוף סוף מגיעה שבת ואצלי הכל אותו דבר, כל יום טיפול ארוך ומתמשך..
היום היא ילדה מושלמת בת שנתיים , טובת לב שעושה רק נחת, ממש עצמאית ומשחקת לבד ועם אח שלה , בקושי מתייחסת אלינו, ברמה שאנחנו צריכים לבקש חיבוק או נשיקה !! אז זה נראה כמו סיוט שלא נגמר אבל זה נגמר ואח"כ לא מאמינים שזה היה !! תחזיקי מעמד !!