פורום הריון ולידה (עמוד 124)

וואו איזה נס זה להכנס להריון.

ועל כמה דברים צריך להתפלל עכשיו.

חיכינו לו כל כך הרבה שלא האמנתי שזה אמיתי.

אבל אולי תלוי קופה.

מציעה להתקשר ולברר פשוט אם אפשר לקבוע תור לסקירה/שקיפות וכו'.

ובשעה טובה!

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

שנקבע אחרי אולטרסאונד.

אומרים שעדיף לעשות לפני שבוע 9 כי זה יותר מדוייק לקביעת גיל ההריון. אולי באמת לבקש רק הפנייה לאולטרסאונד.

ובחלק מההריונות באמת ביקשתי הפניה לאול' ראשון ולספירת דם מר.משפחה. וככה הגעתי לרופאת נשים אחרי זה.

אם מתקשרים למוקד זימון תורים או במרפאה עצמה (לפחות לי היה ככה). רק צריך לדאוג שיהיה את ההפניה עד לתור

לסביבות שבוע 7-8.

יצא לי גם בשבוע 10.

כשאני קובעת את התור, אני קובעת גם לשקיפות עורפית, כי אחר כך כבר אין תורים.

הרבה פעמים שואלים אותי אם יש הפניה, אבל נותנים לי לקבוע גם בלי.

אם אני יודעת מתי היה הביוץ, אני קובעת לפי זה.

אם אני לא יודעת בדיוק, אני קובעת תאריך שיתאים גם אם ישנו את גיל ההריון.

בטעות הכנסתי כמה ימים לפני והוא כתב לי שבוע 3+6

אז חשבתי שבוע 6 ..

מסתבר שאני בכלל בשבוע ארבע וזה סבבה עם התור לרופאת נשים.

ובכל מקרה קבעתי שקיפות 

לק"י

לעוד חודש וחצי.

לכן אחרי התור הראשון אני קובעת כמה תורים במזכירות, לפי ההנחיה של הרופאה.

אצלנו הממוצע זה חודש חודש וחצי

אולי אצליח לקנות היום אם יהיו המלצות.

תפוח חתוך

מיץ תפוחים

אולי מלפפון

מנטה (חליטה)

מרק ירקות (לבדל כמה ירקות במים,  חלק מהויטמינים יוצאים למים, אז הרווחת חיזוק לגוף) 
 

לא ממש אוכל אבל לפחות משהו.

זה מה שעולה לי בתור דברים עדינים יחסית

במצבי הקאות, זה מה שעובד אצלינו. 

קולה עם לימון כנ"ל (קיים רק במצבים כאלה של הקאות בלתי פוסקות ובחילות.)

את צריכה עירוי גם אם את לא מקפיאה, סביר להניח שאת מיובשת

בע"ה שיעבור בקלות ובבריאות

מתייגת את המנוסות

@אמא טובה---דיה!

@אמא לאוצר❤

ויש עוד רק שכרגע ברח מזיכרוני.. 

הרופא כשראה אותי באמת המליץ על זופרן..

זה לא חריף מידי להריון?

זה באמת מקל גם על הבחילות?

בהריון הראשון שלי הייתי עם זופרן, ועדיין היו מלא בחילות. 

אבל כן לרמה שאפשר לאכול ולשתות מעט ולשרוד את ההריון

ולא לקחתי רק זופרן אלא בשילוב עם בונגסטה. לבד הוא לא מספיק הועיל..

ואני אגיד משהו חריף-

אולי זו תרופה שהיא לא קו ראשון בהריון

אבל הסכנה לעובר בהתייבשות ובסכנה לאמא בהתייבשות

היא גדולה יותר ולכן עדיף לקחת זופרן.

שום כלום.
למה את ממשיכה עם הבונג'סטה אם גם ככה זה לא עוזר? נשמע שאת במצב הקשה של ההיפרמאזיס
כשלי התרופות לא עזרו, הפסקתי, וסבלתי, וישנתי כמה שיותר כי שינה זה הרגעים היחידים שלא מרגישים את הבחילות(וקבוע תמיד תמיד הייתי חולמת על אוכל, רק על אוכל, מרוב רעב)
עד שעבר בתחילת חודש רביעי

או לעזור לקום מהמיטה
באמת לצערנו...
ללעוס קרח, זה מרווה טיפה ואם זה איטי וכל כמה דקות, לעיסה- זה עזר לי להקיא אחרי שעה, ולא אחרי דקה, ואז משהו נספג בגוף...
אוכל- פיתה יבשה, ללעוס ביס כל חציי שעה לאט לאט לאט
גם אם תקיאי אחרי חצי שעה, זה נספג קצת... 

כמו שכתבו לך לנסות משהו מתוק וקר מים מקיאים על השניה.

אן את יכולה לאכול בכפית נקטר כלשהוא זה יכול גן קצת לתת לך 'אוכל'

אפשר לנסות חטיפים. הטעם החזק יכול לעזור.

אני פיצחתי גרעינים שחורים שבועות שלמים גם הפה עסוק וגם זה נותן קלוריות וקצת חלבונים.

באמת באמת- העצה הכי טובה היא שתנסי ותיראי מה עושה חך טוב. בכל מקרה אין מצב לאכול מנות גדולות או אוכל כבד. רק נישנושים וכד'.

חיבוק גדול. זו תקופה מבאסת ממש. 

אני חושבת שכל עוד אני מצליחה להעמד על הרגליים לא צריך לפתוח וריד.

גם אתמול הצלחתי לשתות טיפה יותר.. נקווה לטוב. 

מאושש באופן מיידי.

חבל לסבול...

היום אחרי כמעט שבוע עם בונג'סטה חוזרת לרופא

אני לא רוצה זופרן כי פעם שעברה הוא עשה לי הפרעות קצב בלב, ובונג'סטה כן קצת משפיעה עלי ברוך ה'.

נראה אם יש לו הצעות נוספות, ואם לא נשרוד עם מה שיש. 

בגלל תופעות לוואי אחרות.
אבל היה שלב שפשוט לא תפקדתי,
הקאתי בלופים, בונג'סטה לא עזרה,
קבלתי עירוי והתאוששתי,
ואז לקחתי כמה ימים זופרן שממש עזר לי עד שהתייצבתי והפסקתי.
לא חייב לקחת אותו כל התקופה. 

אני 8 שבועות אחרי לידה וגם מרגישה שאי אפשר היה לנוח יותר מדי בגלל המלחמה הזו

ונצבט לי הלב שכתבת לא ישנתי שנצ מהחדר לידה.

ועוד את מארחת!! וואו אמאלה את גיבורה!

אני מנקה לפסח רק מה שבאמת חמץ. חדר ילדים- בשואב אבק, ככה אין חמץ. השאר זה סתם קרצופים לא קשורים.

אין אצלכם בייביסיטר?

אפילו אולי לשלם לשכנה שתיקח לך את הילדים?

לא הכי נעים בעולם אבל פשוט להודות בקול אני צריכה עזרה,

יש מצב שקצת עזרה תגיע..

אולי שיעזרו לך לנקות ויהיו עם הילדים?

מתי הם מגיעים?

והאמת שהתגובה של בעלך ממש מחלישה.. לא עושים השוואות עם אישה אחרי לידה

אני מניחה שהוא מותש בעצמו אז לא שם לב למה שהוא אומר

שימי לב לכוחות שלך♥️

את גיבורה

לא אמא לא טוב, את אמא מצוינת!

שעושה את הבלתי אפשרי אתרי לידה

, בבקשה תרימי לעצמך 

נחנקתי רק מלקרןא אותך! הצילו...

רק 7 שבועות אחרי לידה דיינו

רק 3 קטנטנים צפופים דיינו

רק מלחמה ואין מסגרות דיינו

רק פסח לנקות ולארחחח דיינו!

והבעל המתלונן די דיינו!!

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות

לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.

זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

שחו"ל יכול להיות טוב

אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.

להמשיך?

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)

דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בתחום הזה באמת אנחנו מתקדמים יותר מאקצות אחרות

אבל החינוך הרגיל לאו דווקא

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)

מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)

לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים

האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

בס"ד

אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.

הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.

ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.

זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

גם אם יש כל מיני דעות ומותר לצאת במצבים שונים, זה לא הופך את זה ל"שום בעיה עקרונית".

לגור בארץ זו מצווה גדולה ויקרה מאוד מאוד ואשרי מי שמוותר על הנוחות והיתרונות שבחו"ל ומתאמץ על ארץ ישראל.

(כמובן שיש מצבים בהם צריך או מותר לצאת).

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט

לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים

ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות

תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה

(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...

מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.

חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

אבל לא נראה לי שאת רוצה את זה באמת

באופן אישי יכולה לומר שבעלי רצה בשנה הראשונה שנייה לנישואין לעשות רילוקיישן ושמתי ווטו רציני. אם הייתי זורמת סביר להניח שהיינו בחול

אני חושבת באופן אישי שאם נניח את העניין ההלכתי בצד (והוא שיקול גם עבורי, היום גם עבור בעלי) - ארץ ישראל זה בית

אז הקהילות היהודיות שם מאוד מגובשות אבל אם נסתכל רגע מהצד - אנחנו העם היחיד שחוזר לארצו מהגולה כשיש מלחמה דווקא

להיות פה,להרגיש חלק, להתגייס למילואים

יש בזה משו חזק שמעיד על המקום הזה בלב של האנשים

ולדעתי זה חלק ממה שמייחד אותנו.

בנוסף, לעבור לארץ אחרת בלי להיות במרחק נסיעה סביר מההורים וסגירות שמיים וכו' - בעיניי זה בלתי

אני לא הייתי מוכנה לוותר על זה למרות שבאמת לא קל פה אבל מצד שני, מבינה את מי שכן

וגם, תארי לך שיתברר שקשה לחיות ליד המשפחה שלו..? חלילה כן? אבל מבאס ממש😅

החלטות טובות בכל אופן,♥️

שנתברך כולנו בישועות וגאולות בחג הזה-

פרטי ולאומי.

מקווה לעדכן כאן כשיהיה מה.

בינתיים נושמת את הימים...

שמעתי על מקרים שפירסמו את הציפייה

ואז את גילוי ההריון

ואז את ההתפתחות ....

(ואז זה נגמר בשלב התחלתי/ באמצע.

והפירסום נהיה הפוך- על איבוד ההריון...)

לא יודעת על בסיס מה

אולי עין רעה, אולי גורל, אולי השגחה

אישית, מציעה

לא לפרסם מייד כשב"ה זה קורה

ולתת לברכה להיות סמויה מהעין.

לא הייתי רצה למחשבות על עין הרע

כן צריך לקחת בחשבון שבהסתברות של 25 אחוז פרסום מוקדם של הריון עלול לגרור פרסום על אובדן ההריון (לא שהפרסום גורר את האובדן, אלא את פרסום האובדן).

ואשתף שלפני 4 שנים בעודי בת 40 הייתי בהריון משמח מאוד, חברה שלי לצערי בדיוק סיפרה לי על הפלה בשלב מוקדם מאוד באמירה שכנראה שזו הייתה ההזדמנות האחרונה ומה שלא קרה לא יקרה.

לפני שנה ממש, שלוש שנים  אחרי אותה שיחה כשהיא בת 43  היא ילדה תינוק מתוק, אחרי שכבר וויתרה על הסיכויים

מקווה בעז''ה גם בשבילך שתזכי בהקדם 

עשית פרופיל הורמונלי?

בת כמה את?

מחזורים סדירים?

לא חושבת שיש בעיה, הפסקת מניעה רק לפני 4 חודשים.

חבל ללכת לטיפולים, זה מאוד דורש וב"ה יש לך ילדים. אולי רק מעקב ביוץ אם בכלל.

לדעתי לשחרר את הלחץ

ולנסות לצאת מהמירוץ לילדים- קצת מזכיר לי בתורה את המירוץ של לאה ורחל ללדת את 12 השבטים....

בגיל יחסית מבוגר, לא זוכרת בדיוק אם מעל 40 או קרוב, עם מעקב ביוץ...

שילדו בגיל 44 וגם יותר

יש לך זמן

ואם הקב"ה זה יקרה בעז"ה!

הלחץ לא מועיל אלא להפך

האם הרופאים מודעים לזה?

כי לפעמים זה קורה סתם גם כשהכל תקין

ולפעמים זה סימן למשהו לא תקין בסביבת הרחם שמפריע להתפתחות התקינה כבר בשלבים המרוד ראשונים (תקראי קצת בגוגל על אנדומטריזיס)

היה לי ועם טיפול פשוט וממוקד עבר ונקלטתי להריון תקין ובקלות (אחרי הרבה אכזבות)

לפני חודש כנראה,

לפני שנה, לפני שנה וחצי, אולי גם עוד פעם במהלך השנה הזאת. אני לא יודעת אם זה בהכרח תמיד הריון כימי, לפעמים זה היה פס חלש שהופיע אחרי הרבה זמן...  

לגבי אנדומטריוזיס קראתי, ולא נראה לי שזה המצב.

אין לי ב"ה כאבים או דימומים חריגים, בהריונות קודמים ב"ה הריתי די מיד. השאלה אם יש עוד דברים שיכולים להקשות על השתרשות.

(כתבתי מקודם לא נכון)

באנגלית זה נקרא Endometritis

על פניו אין לי אף אחד מהתסמינים... איך אפשר לבדוק/לודא/לשלול כזה דבר?

רופא הפוריות לא העלה אופציה כזו.  

מהרירית

תשאלי את הרופא על זה.

בעיני זה חלק מהבדיקות שכדאי לעשות לפני שמתחילים טיפולים

תנשמי עמוק ותני לזה קצת זמן..

אני מבינה שאת רוצה כבר יותר זמן אבל עם מניעה זה לא נחשב, וחבל סתם על הכאב לב. אין בעיות ולא צריך לחפש אותם.. עניין של סטטיסטיקה סיעתא דשמיא וזמן..

ואלופה שאת חושבת עליה.

תבדקי, אם לא בדקת, מה האבא חושב על הנזק שזה עושה לה ואם הוא שותף לתחושות האלה.

משם אולי יכול לבוא תיקון, נניח החלטה על הדרכת הורים משותפת.

וזה בלי קשר לטיפול זוגי שנחוץ, בנוסף.

שימי לב שגם אם חלילה מתגרשים עדיין יש צורך עבור כל אחד בנפרד לעבוד על הדפוס הזה של המריבות הפיזיות - כי גם אם בקשר אחר המינון שלהן אולי יהיה נמוך יותר, הן עדין יתקיימו ללא עבודה משמעותית.

בהצלחה ממש! שבע"ה חודש הגאולה יתהפך לטובה גם אצלכם

איזה שאלות כואבות

ילדים בגיל קטן משייכים כל דבר אליהם. אם אמא עצבנית- כנראה בגללי. אם אבא כועס זה בגללי.

היא נשמעת חכמה מאוד ומבינה, אולי כדאי לנסות לקחת אותה לצד אחרי ריב ולהסביר ולתמלל לה מה קרה ואיך היא הרגישה ולתקן עד כמה שאפשר. 'אבא ואמא צעקו נכון? נבהלת? היה מפחיד? אנחנו רוצים לומר לך שזה לא בגללך. אנחנו אוהבים אותך מאוד ואת חשובה לנו, לאבא ואמא לפעמים קשה אבל הם מנסים להתגבר' איזהשהו מסר של הרגעה שמסביר לה את המצב. ילדים יכולים לעבור מצבים קשים מאוד עם תמיכה טובה. זה הכי טוב שאת יכולה לתת לה בתוך הסיטואציה.

לגבי הזוגיות, זה הזמן ללכת לטיפול זוגי טוב. זה יכול לעשות פלאים וזה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות בשביל הילדה שכאן והילדה שבדרך. לדעת שאת עושה הכל כדי להצליח. אם לא יצליח זה כבר סיפור אחר, אבל לפחות לנסות...

לגבי העוברית, אני מנקודת המבט שלי, מתחננת, תשאירי אותה. זה כאב לב לכל החיים. מכירה מקרוב מאוד מישהי שהייתה צריכה לעשות את זה פעמיים מסיבות רפואיות (כדי לא לסכן את חייה שלה) זב כואב עד היום. היא עצמה הייתה מעבירה מצגות אח"כ של אגודת אפרת בפנימיות בסיכון וכד' כדי לעזור לאחרות לא לעבור את מה שהיא עברה.

יש את אגודת אפרת שמספקת תמיכה וגם את מחלקת אמא בהידברות.

מציעה להעזר בהם

הרבה מתח זוגי שלא ידענו איך להתמודד אתו.

כנ"ל לגבי המבט המפוחד בעיניים של בתנו הבכורה, כואב כואב כואב.

זו תחושה של אשמה גדולה כלפיה, ואותה אשמה עוד יותר מחריפה את סף התסכול הנמוך ממילא.

היו פעמים של מריבות חריפות, שממש רציתי לברוח. מכל המציאות של החיים שלי כן? (לא אהבתי את העבודה שלי, הילדים שלו הגיעו הרבה כי אהבו את אחותם הקטנה ואני סידרתי ובישלתי המון, הוא לא הרוויח הרבה והכל הלך על המזונות, תוסיפי אימהות פעם ראשונה שיש בזה משהו מבהיל כי הכל שם אותך בסטרס)

השנים כן עשו את שלהם, לטובה.

אני הרבה יותר יודעת להפסיק לריב כשהטונים עולים. 

ההתעקשות הזאת להמשיך לריב היא מתוך מצוקה פנימית. זה לא מוביל לכלום. את רוצה לקבל "וודאות" שהוא יעזור לך יותר/שהוא יראה אותך יותר'/ שהוא ישנה את ההתנהגות שלו

אבל הוא מפרש את הצורך שלך בוודאות כניסיון לשלוט בו.

ואחרי זמן הבנתי שגם אני הייתי מפרשת דברים כאלו כניסיון לשלוט בי ("אז אתה אחראי על הכלים מעכשיו? אנ יכולה לסמוך עליך?") 

וזה היה גורם לי אנטי.

אז התחלתי פשוט לבקש. לא לדרוש. להניח לו. להאמין בו שהוא שמע את הבקשה שלי ושהוא רוצה לעזור לי.

אז עכשיו אני מבקשת.

בד"כ בנעימות ולא מתוך תחושה של "אתה חייב לי, כי כבר עשיתי המון!"

זה תמיד מוביל לשיתוף פעולה? זה לרוב מוביל. וזו הדרך היחידה... 

לצעוק עליו, להכריח אותו, לדחוף אותו ל---, להזכיר לו שוב ושוב
זה פשוט לא עוזר.
הוא יהדוף אותך. גם אם יגיד לך "כן כן" או "את צודקת".
הוא יהדוף אותך מהלב שלו.

בדיוק כמו שאת היית הודפת מישהו שכל הזמן מנדנד לך על משהו, גוער או מבקר אותך.

אז ללמוד לבקש. לחפש את המקום הזה בלב שלך שמבקש. ולפעמים זה אומר לתקוע את הראש בקיר מיליון פעם קודם. עד שאת מבינה שגם את צריכה להשתנות במשהו בתוך עצמך.

עוד דבר- לדאוג לעצמך.

להינות מהחיים שלך. לשים לב לכל מה שטוב בחייך, ולשמוח ממנו. לחייך לעצמך. לסלוח לעצמך.

אנחנו רואות מה חסר, או ביקורתיות ושיפוטיות כלפי עצמנו, או לא מספיק טובות כמו שאנחנו

וזה בדיוק מה שאנחנו משדרות לבעל שלנו
ואלו גם הטענות האינסופיות שלנו לגביו. אנחנו ביקורתיות קודם כל לעצמנו ואז גם אליו (וכמובן גם לילדים...)

ועוד דבר-

לשים לו גבול אם הוא לא מכבד אותך.

להתעקש על הכבוד שלך. אני לא מוכנה שתדבר אליי ככה. אני לא מוכנה שתבקר אותי כל הזמן. אני לא מוכנה שתרים עליי את הקול.

תתפלאי כמה כוח יש במשפט שמתחיל ב"אני לא מוכנה".

בלי לאיים עליו בכלום.

בלי להגיד לו מה התוצאות של ההתנהגות שלו.

פשוט להגיד את זה, וזה חודר.

גבר- דברי אתו קצר וברור. לא מגילה, לא לפרט, לא להיכנס לפרטים.
במיוחד בדברים אקוטיים שאת רוצה בהם שינוי מיידי. דברים שהם בגדר "אל תעשה".

ודבר אחרון-

להשקיע בחשק שלך. לא להזניח.
אנחנו כנשים הרבה פעמים מגיעות לזה כדבר האחרון של סוף היום. לסמן וי וגמרנו. עוד מטלה מעיקה. למה צריך את זה בכלל?

והעניין הוא למצוא מחדש את החשק שלך.
לא לתת לו הרגשה שאת עושה את זה בשבילו כי את חייבת.
לרצות מגע ממנו, להרגיש שזה חשוב לך...

וואי יצא ארוך. מקווה שהיה לך לתועלת 

טיפול והרגע. גם זוגי וגם אישי בשבילך (ובשבילו אם הוא יסכים.) לא חושבת שנכון לפרק בית לפני שעובדים עבודה אמיתית בעזרת טיפול רציני.

ולגבי הילדה שבדרך- לא חושבת שיש מה להתלבט אם זה היה נכון להיכנס להריון🤷🏻‍♀️ היא כבר קיימת. כדאי להתמקד בעבודה על איך להביא אותה לבית רגוע יותר, ואחרי הלידה לדאוג למניעה באחוזים גבוהים...

שמתמחה בניהול כעסים

אתם חייבים ללמוד לתקשר בצורה נורמלית, לעזוב את המרחב של השני כשאין יכולת לתקשר ולא להגיע למצבים כאלה

כשהילדה תקבל מכה בגן או תכה, יהיה קשה להסביר לה למה אמא ואבא כן ואת הילדה בגן לא דוחפים

אתם העוגן שלה בחיים. אם אתם מאבדים את זה ביניכם באופן תדיר מולה, גם המון טיפולים לא יעזרו. בית אמור להיות מרחב בטוח. עבורה ועבורכם

את בהריון

הוא דוחף אותך כשאת בהריון? מפעיל עלייך כח? גם כשאת לא בהריון בעצם. אם כן זו אלימות ולא איבוד שליטה, בטח אם זה קורה וחוזר על עצמו

כנל הפוך

אני מצטערת שאני כותבת בחריפות כזו, אבל לא למזער נזק. לפתור אותו. אל תתלבטי וגשו לטיפול אצל מטפל מומחה

אם אין עניין מצד מי מכם - הייתי שוקלת לסיים את הקשר האמת

אנחנו אחרי שלושה טיפולים זוגיים ובליווי של טיפול אישי לי, בעלי היה בעבר.

ועדיין, זו עבודה.

ניסית שיטות שונות של טיפול? יכול להיות שמיציתם שיטה מסוימת, אבל שיטה אחרת תוכל לקדם אותכם עוד קצת.

ולא יודעת אם זה משהו מעשי או שזה תמימות מצידי😅 אבל יש מצב לא לריב ליד הילדה אלא לחכות למתי שהיא תישן? אולי זה יותר קל מלעצור מריבה לגמרי...

והעלת את כל השאלות האלה בטיפול שלך? כי בסופו של דבר את היחידה שיכולה לענות על זה, ולנסות לשנות משהו בחוויה שלך ושל הילדה שלך...

ושלושה טיפולים זה מעט, דברים לוקחים זמן.

ובטח שזו עבודה, לעשות שינויים פנימיים זאת העבודה הכי קשה והכי משתלמת.

וגם להגביר הרבה מגע אוהב לילדה, ובינכם גם לעיניה בגבולות המתאימים לכם. שלא תראה הרבה רק צד של מריבות אלא שיהיה לה ברור לחלוטין שיש גם אהבה וקירבה.

כל הכבוד על המודעות והעבודה. והרבה הצלחה!

משהו שעוזר לנו וששמענו מיועצת זוגית,

יש רגעים בתחילת או באמצע ריב או ויכוח שאפשר להרגיש שזה לא יתקדם לדיון מועיל ופורה. זה יכול להיות קשור לכעס נקודתי או לדברים שעכשיו נראים בצורה מסויימת אבל אם יהיה אפשר לחזור אליהם יותר מאוחר שהצדדים ירגעו יהיה אפשר לפתור אותם או לפחות לדבר על זה באופן הרבה יותר נעים.

אז צריך להגדיר מילה, אפשר מצחיקה או לא קשורה לשום דבר מהיומיום שאם אחד מבני הזוג אומר אותה במהלך ויכוח או מריבה עוצרים.

לא יודעת אם יעזור לכם אבל שווה לנסות.

מלא אנשים על הקצה, גמורים, עושים פסח במינימום האפשרי.

חיבוק🤗 תקופה הזויה שהלוואי שתביא את הגאולה.

היסטרו'

התלוננתי בשירות לקוחות של הקופה על התורים הארוכים והלא הגיוניים, מה גם שאצלנו זה אוסר....

וא"א לתזמן מראש את הבדיקה הזו (זה לא קטנוני בכלל!!! זה שיקול חשוב מאד)

סדרו לי תוך יומיים תור...

(לאומית זהב)

לא רואה צורך בביטוח פרטי בשביל זה. 

כשהייתי צריכה ניתוחים אצל פרטיים לרוב היה החזר מהקופה.

רק במקרה אחד שהייתי צריכה רופא מסוים שלא היה בהסדר עם הקופה שלמנו פרטי, והרבה מאד כסף.

עדיין חושבת שביטוח רפואי פרטי למשפחה שלמה כל חודש לא בטוח שכלכלית זה צעד נכון בשבילי.

שלא נדע ולא נצטרך בעז"ה

בקיצור- תדברי עם נציגת קשרי לקוחות ותעבירי תלןנה להנהלה. הם מייד חוזרים. אין צורך להתבייש זה בדיוק תפקידם- לעזור. והם מסוגלים לזה. רק צריכים דחיפה

אני חושבת שלאורך זמן עדיף לשלם חדפ על טיפול יקר מאשר על ביטוח כל חודש אם הוא לא קולקטיבי כמו אצלי, אאכ ויש ילדים מאובחנים שצריכים טיפולים וכד

לגבי טיפולים דחופים - לפעמים כשמנסים באזורים רחוקים יותר מוצאים

ותודה

אחרת לא הייתי עושה. והאמת שלא ממש מנצלת אותו...

מצטרפת להמלצה על פניה לקופה, תלונות הציבור אצלי חוללו "ניסים" במקרים שבהם לא היה מענה נורמלי.

לומדת עם הזמן שלפנות למקום הנכון ולהיות בעלת קשרים זה הדבר הנכון. לצערי. חשוב לדעת מי במעגלים סביבך מקושר ולהשתמש בזה כשצריך.

ותלונות הציבור של הקופה זה בלי קשרים מיוחדים. תתחילי משם.

שבקופח יש לכן את הביטוח הכי נמוך.

גם לי יש דרך העבודה לי ולילדים,מנצלת די הרבה דווקא את זה.

אבל יש לי גם בקופה את הרובד הבינוני -מכבי זהב , תוהה אם זה בכלל נחוץ

בקופח גם

עבורי זה כסף קטן ונותן לי שקט אז לא משנמכת

תכלס כמעט לא משתמשת בפרטי מתוך הרגל, רגילה לקופה

לא מעלה בקופה לגבוה בגלל שיש לי את הפרטי לגיבוי ולא מבטלת לגמרי כי נוח לי שיש לי וגם יום אחד אולי אעזוב את העבודה, ולא רוצה להיתקע עם תקופת המתנה וכל זה.. 

האמת בעיקר בשביל מצבים אקוטיים ח"ו

ובגלל הריונות ולידות מעדיפה שיהיה לי גם פרטי

לילדים ולבעלי יש דרך העבודה של אבא של בעלי שזה עולה גרושים

כרגע הביטוח הגבוה של הקופה מספיק לי. אבל אצלי קיבלתי החזר גם על טיפול, וגם הלכתי לרופאים פרטיים בהסדר ככה שלמכתחילה לא שילמתי סכום גבוה. 

הם יתחשבו בקביעת תאריך בזמני נידה?

לכולם אצלנו יש ביטוח פרטי, בתשלום מלא, ובטוחה שעל חלקנו יצא לנו יותר מידי משתלם..

ילדה שעברה רצף של ניתוחים, כולם פרטי לגמרי, כולל אינסוף מעקבים לפני באמצע ואחרי.

טיפולים רגשיים/ריפוי בעיסוק / הידרותרפיה

חוות דעת שניה שעולה מאות רבות

לא שוקלת אפילו לבטל.

ספציפית על היסטרוסקופיה להוצאת התקן- היה לי את זה בדיוק.

בדקתי דרך בתי חולים ציבוריים ובדקתי דרך הפרטי - מצאתי תור יותר קרוב בציבורי.

ניסיתי עם כמה בתי חולים במקביל והלכתי למי שנתן לי תור הכי מהר.

אז זו דווקא לא הסיבה הכי טובה..

גם בפרטי לא תמיד יש זמינות מיידית של תורים, מניסיון.

האמת בקושי משתמשים.

רק קיבלתי מהם החזר לדיקלקטין שזה היה ממש שווה

ופעם על ביקור פרטי אצל רופאה שהייתי צריכה תור ממש דחוף ואח"כ קיבלתי החזר.

וכשהלכתי לרופאה לא ידעתי בוודאות אם אקבל החזר אבל לא היתה לי ברירה.

מחזיקות לאורך שנים

זה בתוך המקלחת עצמה...לא בחדר מקלחת.
 

לנסות לשחרר ולנשום למרות שזה מאוד מאוד קשה

בסוף הכל בידי ה' וכדאי פשוט להתפלל שיהיה בשעה הכי טובה ובזמן הנכון

אם זו עצה מעצבנת

אל תתייחסי אלי

חיבוק 🫂

פחד הוא באמת דבר שיכול לתקוע לידה

והסיטואציה שאת נמצאת בה והתיזמון הם באמת מלחיצים

נראה לי שזירוז לא יעזור אלא יותר להיות רגועה ובטוב עם הסיטואציה

מציעה לך לבחון את האפשרויות ולבחור את ההשתדלות הטובה ביותר מבחינתך ואת השאר לשחרר מכיוון שאין לך שליטה על זה

לדוגמא- 

יש לך שליטה על מי יהיה עם הילדים? יופי

יש לך שליטה על עם מי את הולכת ללדת? תעשי שיקולים אולי את מעדיפה רק דולה ושבעלך יהיה עם הילדים או לחילופין דולה במקום אמא וכד'

יש לך שליטה בערך על היכולת להשתחרר אחרי יום אחד מבית החולים (ולא יומיים?)

יש לך שליטה על איפה ללדת?

אין לך שליטה על מתי זה יקרה

 אבל

כשיהיו לך תשובות לך תשובות מסודרות בראש מדוייקות לשאר האופציות זה יכול לפחות לתת לך יותר רוגע נפשי לעכשיו גם אם חלקי

חוץ מזה שהסיבות ללחץ היו אחרות.

בסוף ילדתי רק שניטרלתי את גורם הסטרס.

(אצלי חששתי מלידה מהירה בדרך וילדתי רק אחרי שאושפזתי ואז כבר לא היה לי את המתח מתי לצאת)

מבחינת הילדים הם יכולים להיות במקום שתהיי רגועה שהם בידיים טובות?

מבחינת האשפוז אם הכל ילך חלק בע"ה יכול להיות שתוכלי להשתחרר מוקדם יותר.

גם אם תהיי מאושפזת, יהיה בסדר, תהיה לך חוויה לספר לילד כל שנה מחדש.

שיהיה בהצלחה בשעה טובה!

ילדתי לידה ראשונה בזמן בדיוק.

שניה שבועיים לפני. .ואז בשלישית חשבתי שגם יהיה בזמן או לפני. ילדתי כמעט שבועיים אחרי, שהרגישו כמו כמה שבועות... זה בהחלט מורט עצבים. במיוחד שהקודמת היתה מוקדמת. ובמיוחד בתקופה כזאת שהכל ממילא יותר מתוח ועוד מעט חג.

היתרון שכל עוד את לא יולדת לפחות יותר קל להתנהל עם אזעקות מאשר עם תינוק קטנטן ועייפות של אחרי לידה.

מה שעזר לי אז-

לעשות כל יום משהו כיף שפחות אוכל לעשות אח"כ. לצאת עם הבעל לבית קפה, ללכת לטיול קליל, לראות סרט מצחיק.

ככל שיש יותר תוכניות פתאום פחות ממהרים ללדת, אבל דווקא אז הלידה יכולה להפתיע כי משחררים.

דבר נוסף עשינו משחק כזה של מה עדיף- כמו רביעי באמצע הלילה או שבת בבוקר? וכו. בעלי הכין את זה כמו קלפים ואז שיחקנו כמו משחק מלחמה של מה יותר טוב... היה מצחיק, משחרר, וגם עוזר לחשןב על הדברים קצת מבחינת עדיפויות ולא רק העיקר כבר ללדת (לא שיש לנו שליטה בעניין...)

שיהיה בכל מקרה בשעה טובה, בקלות, בשמחה, בבריאות ובידיים מלאות. 

אני  3 לידות ילדתי בשבת/חג

ואת הלידה הרביעית בשישי.

כך שתמיד אושפזתי בשבת ואני מתה על זה..

מכוונת תמיד ללדת בזמנים האלה.

זמן שקט עם בעלי. זמן לעיכול.

בלי כל הרעש של היומיום.

ב"ה שמתי את הילדים במקום שאני שקטה..

אני ילדתי ממש לפני שנה, השתחררתי בערב פסח, כ-36 שעות אחרי הלידה (אחרי שהספקנו לעשות את הPKU בבית חולים).

לפני כן שקלתי להשתחרר עוד קודם (שמעתי על חברה שעשתה את זה, וזה עשה לי חשק. לא אוהבת את האשפוז בבי"ח, ועוד יותר לא לפני פסח...). אבל בגלל שחששתי שנסתבך עם לעשות את הPKU בקהילה (במיוחד שסביב החג לא תמיד פתוח כרגיל) אז החלטתי להישאר ולהשתחרר רק אחרי הבדיקה.

וב"ה שבאמת נשארתי, כי אחרי שבוע התקשרו לספר לנו שמשהו בבדיקה לא יצא תקין (וכך הדברים שבודקים אלו דברים שאם מגלים מוקדם - אפשר לטפל, ואם מפסספסים ומגלים מאוחר יותר - יכולות להיות לזה השלכות...).

חתמתי על שחרור כעבור 36 שעות ובבדיקת חמץ כבר הייתי בבית, אז בעז"ה תספיקי לפני ליל הסדר.

ולגבי שבת, הייתי הרבה שבתות בבי"ח, לפעמים הגלל לידה ולפעמים בשל מצבים רפואיים, בעיני דווקא יש משהו נעים בשהות בבי"ח עם תינוק חדש בלי הפרעות.

בשורות טובות במהרה, בדיוק בזמן הנכון מרבש"ע בעז"ה

אם אני עם אפידורל וזה שבת או חג והבעל לוקח את התינוק אחרי הלידה בע"ה לחיסונים וכד' אני בעצם נשארת לבד לבערך שעתיים בהתאוששות? בוהה בתקרה ולא יכולה לזוז עדיין? מפחיד אותי.

בפעמים הקודמות הייתי עם אמא שלי עד שלקחו אותי למחלקה ולא היה לי מושג מה קורה בזמן הזה עם התינוק ובעלי...

כשאני ילדתי (בלי אפידורל), לא היה חדר התאוששות.

לוקחים את התינוק והאמא ביחד למחלקה, ואז האמא מקבלת חדר והתינוק הולך לבדיקות.

אצלי, בעלי היה איתי ולא עם התינוק.

אם יש לך אפשרות לאפס הפרדה, אז את יכולה להיות כל הזמן עם התינוק.

או שבעלך נשאר איתך, והתינוק בלי מלווה.

לק"י
 

אני ילדתי בסורוקה, ושם בזמן שהאמא עוד בחדר לידה בהתאוששות, לוקחים את התינוק לבדיקות.

ואחר כך מביאים אותו לאמא לחדר במחלקה.

ובסוף זה היה לי ממש טוב.

שקטטטט, בלי טלפונים ובתוך עולם משלנו...

חיבוק

ובלי קשר משחררים עכשיו מאוד מהר בגלל המצב.

לחשוב על איפה הילדים יהיו ועם מי שתוכלי להיות רגועה באפשרויות השונות שתיארת. ולהסביר גם להם באופן רגוע. כשלכולם ברור מה האופציות ומה עושים בכל תרחיש בעיניי זה נותן תחושת שליטה מרגיעה בתוך הסיטואציה

עונה על מה שביקשת

קניתי ממנה משתמשת מלא וממש מרוצה (:

כמו זאת

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

היא מבד נעים ממש ומאוורר (טריקו דק)

ואחרי בירור בארץ, זה הכי זול שמצאתי, פחות משליש מחיר. בארץ ראיתי רק באזור 150+

בגבעת שמואל. מבד טריקו. לא זוכרת את החברה. תתקשרי אליהם לבדוק אם עדיין יש. הם עונים בטלפון ונחמדים מאוד.

ואם את גרה קרוב, אז בכלל ממליצה על החנות הזאת. מוצרי תינוקות זולים לעומת מקומות אחרים. מוצרים טובים. ולפעמים דברים שאים למצוא בקומות אחרים. 

זה רגע ממש מבעית בשבילו.

שיהיה הילד הכי טוב ונח בעולם.... 

הוא רואה שאתם מבוהלים, הוא מבוהל פי 8....

כדאי עכשיו לדבר עם הילדים על מה שהיה

לסגור את הארוע

להגיד היתה אזעקה, היינו ברחוב, זה היה נשמע מאד חזק ומבהיל

חיפשנו מקום מוגן. עכשיו אתם מוגנים

ולחשוב ביחד מה אפשר לעשות פעם הבאה אם יש לנו אזעקה שאנחנו ברחוב

לתת להם להביע ולחשוב על רעיונות

ולחבק

חיבוק חזק וטוב

אומר משהו על סכרת?

התבלבלתי מזה.. 

שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת

לסכרת יש פיתרון

להיפו לא

@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?

אבל תפקדתי כרגיל

יצא לי 27

בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר

אפשר לאכול בתוך הארוחה

לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים

ופחמימות גם לא לבד.

אני לא גורם רפואי

מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים

קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..

גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה

אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.

מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע.. 

לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅

אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר

כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉

אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן.. 

בדקתי עם כמה רופאים וכולם זילזלו בזה

בפועל ילדתי תינוק מהמם ב"ה אבל מעל 4 קילו (אני מאוד קטנה וזה לא היה פרופורציונלי בכלל)

היתה לידה טובה אבל נאלצתי לעבור ניתוח בעקבות זאת

בבית חולים השתגעו שלא עקבו אחרי הסוכר ואמרו שזה תסמין נוסף של סכרת (שזה לא מאוזן, עולה ויורד)

אחרי הלידה עשיתי העמסה של 75 ששוב יצאה נמוכה

ובתחילת ההריון הזה עשיתי שוב 75

תיכף צריכה לעשות 100

שווה לעקוב אחרי זה

מעניין שאמרו שזה קשור

באמת הגישה הרווחת ממה שאני רואה זה שלא נלחצים

ודווקא אצלי בלידה הקודמת הוא נולד מאד קטן באופן מפתיע.. זה גם קשור? 

אני יודעת שיש סטוקי שמעתי שהיא לא נוחה, ארוכה אחרי קיפול ולא הכי מתלהבים ממנה (שכנה שלי)

יויו נחשבת לעגלה קטנה וטובה 

איזה מתיששש

דבר אשון מדהימה על היצירתיות וההשקעה

לצערי אין לי כוח לדברים כאלה בכלל🙊

אבל האמת שגם נשמע לי לא סביר להשקיע ככה..

מה עם פשוט לקלח אותה 5 דק וזהו?

או שתשמע פןדקאסט תוך כדי מקלחת?

או טבלה שאחרי 3 ימים שהתקלה לבד ובעצמאות מקבלת צ'ופר? ואז כבר תתרגל...

לגבי שיסתדרו בערב לבד זה באמת חשוב

שתוכלי לנשום ולנוח

וכדאי לבנות לאטלאט את העצמאות בדברים שתלויים בך כדי שתוכלי להתנתק..

וגם אצלי הבת 8 ממש לא מוכנה להתקלח..

וחופשי מתקלחת פעם ב3 ימים ויותר...

ותנוחי הרבה!!! הגוף שלך זקוק לזה..

עושה בעיות לגבי כניסה למקלחת.

הרבה פעמים אמבטיה זה הפתרון .

תודה רבה למגיבות!

ממשיכה לקרוא ולחשוב על הדברים שכתבתן.

@תוהה לעצמי אני לא חושבת שזה העניין אבל כן ראוי לבחון את זה.

לצערי ניסינו כמעט את כל ההצעות שעלו כאן (סיפור / פודקאסט, לוח נקודות. ו@לא סתם פה כתבתי "להתקלח" אבל הכוונה היא באמת לאמבטיה - זה הרגיל כאן). היא ממש מסרבת ללכת.

לקלח חמש דקות - @אוהבת את השבת את מתכוונת שאני אעשה את זה? היא לא גדולה מדי בשביל זה? עבדנו קשה איתה להתרגל לעשות אמבטיה לבד, וזה היה בסדר תקופה. אבל תקופה ארוכה שכבר לא בסדר... אולי אנחנו צריכים "לחזור אחורה"? מעניין.

וגם קצת יותר.

לא אהבתי להיות לבד באמבטיה.

אולי פחדתי ממשהו.

הרבה פעמים הייתי מתקלחת ביחד עם אח קטן, ומקלחת אותו תוך כדי.

בגיל יותר גדול, כבר פחות התאים להתקלח עם מישהו. אז הייתי מכניסה אח תינוק בעגלה, שיהיה איתי בחדר מחוץ לאמבטיה.

תסבירי לה שאת אוהבת לדחק איתה ורואה שישוב לה, אבל קשה לך בערב כשאת עייפה ותחפשו סמן אחר שמתאים לשחק- אולי לא כל יום, יותר לכיוון של פעם פעמיים בשבוע.

ובמקביל תחשבו על פתירון שיעזור לה להתקלח, אם היא טוענת שמשעמם אולי לתת לה לבחור סיפור או שיר שהיא אוהבת. בעיניי זה עדיין גיל שסביר לקלח אותה אם זה מה שיעזור כמו שהציעו לפניי. נשמע לי יותר קל מהסידור הנוכחי.

אז עשינו שיחה בזמן ארוחת ערב יום אחד כמה חשוב להתקלח, שנהיה נקיים, ומה קורה עם לא מתקלחים,

 זה לא נעים מגרד וכו', היום נכנס יפה מאוד להתקלח, בעיקר לשדר שאם היא לא מתקלחת זה בעיה שלה,

והיא תצטרך להתמודד עם זה שהיא לא נקיה. (כלומר להעביר את האחריות ממך אליה.)

אם היא מפחדת אפשר שתשאיר את הדלת פתוחה ואת תבואי "לבקר" אותה פעם אחת במהלך המקלחת,

ולעמוד מאחורי הדלת באמת נשמע מתיש. 

בהצלחה.

יחליפו את העמידה שלך שם?

ומה עם לנסות כמה מקלחות עם אטרקציות כמו פצצת אמבטיה, צבעי ידיים לצייר על האמבטיה, לקנות איתה סבונים מפנקים עם ריח מיוחד שהיא אוהבת וכו'?

ומצטרפת גם להצעה שאת לא צמודה לדלת אבל מגיעה כמה פעמים תוך כדי, והדלת לא לגמרי סגורה. 

והאמת שאנחנו מקלחים אותה..

היתה תקופה שהתקלחה בעצמה וזה זרם אבל היום לא מעוניינת וגם לנו זה לא חשוב כל כך אז לא הרגלנו לזה.

היא גם שונאת להתקלח ממש, אבל בתכלס מתקלחת כמעט כל יום עם שכנועים שלנו, וזה מעייף.

היצירתיות והמשחקיות שלך מהממת לסיטואציה, כל הכבוד.

אני מרגישה שההתלבטויות הקטנות האלה הם חלק מההורות, באותה סיטואציה זה כך התאים לך, אולי היה נכון לשקף ולהבהיר טוב יותר לילדה את המצב או לבקש מאבא שגם יוכל להחליף אותך בזה או למצוא פתרון מושך אחר שמתאים לו. 

בת 7 עם  חרדות סביב כל מיני נושאים

גם נורא פחדה בזמן מקלחת

הבאתי לה מלא צעצועים .. יש לנו ספינה כזאת עם כוסות וכל מיני כלים וסבונים (מבזבזת לנו הרבה סבון תוך כדי משחק.. לרוב אנחנו סופגים את זה).

היא ממש נהנית, כל פעם ממציאה משחק חדש פעם זה כמו מטבח , פעם מכינה שיקויים ...

יש משהו שהיא נהנת ממנו שאולי ימשוך אותה למקלחת? וחיבוק על הקושי !!

על הרתיעה. תהא הסיבה אשר תהא.

אבל כן אפשר לחשוב איך לעשות את זה קל יותר.

למשל שתקליטי את עצמך ואז תוכלי להפעיל לה את ההקלטה ברמקול שהיא מכניסה למקלחת ואת מתחברת אליו בבלוטוס.

אפשר גם להציע לה סיפור בספוטיפיי או שירים.

בנוסף אפשר:

1. להעביר מקלחות לבוקר

2. ללא חפיפה. אפשר פעם בשבוע לפנק אותה בחפיפה שאת חופפת לה.

3. לא חייב מקלחת כל יום.

4. אפשר פעם בשבוע לתת לה לעשות אמבטיה מפנקת עם בגד ים עם דלת פתוחה ואז גם אבא/ אחות יכולים לעזור לה או סתם להיות לידה.

כדאי בזמן רגוע להסביר כמה היא חשובה לך ואת מוכנה לעזור לה, הבעיה בפתרון שמצאתם היא שזה גורם לה לתלות בך וזה בעיה כי לא תמיד זה מסתדר לך עם הלוז.

אז לכן כדאי לחשוב כל פתרונות נוספים.

תני לה להתבשל ולנסות לחפש בעצמה רעיונות ואז גם תציעי מעצמך שהיא לא ישר תפסול אלא תבין שאם היא רוצה פתרון היא צריכה לעזור לחשוב גם.

שלאחרונה שוב מבקש שאני אקלח אותו.

לדעתי זה בעקבות התרעות שהיו בזמן מקלחות של אחרים, והחשש שיצטרך לצאת בלחץ.

אני זורמת עם הצורך שלו.

יש כמה גדלים נפוצים, בד"כ זה לפי דגם המקרר.

אני כן ממליצה על טכנאי, לדעתי זה שווה את הכסף. אולי אחרי שרואים מה הטכנאי עושה זה קל. אבל לא בפעם הראשונה.

גם לטכנאי זה לוקח זמן, זה לא קל מדי.

ואם רוצים לבד, לחפש סרטונים והדרכות ביוטיוב.

תנסי שוב בערך יום לפני

בשורות טובות בעה !!!

כי היה ביוץ מאוחר

אפילו שבוע אחרי האיחור אם אני לא טועה

@מחכה להריון את יודעת מתי היה הביוץ? 

אם לא אז עוד יותר הגיוני שזה מוקדם מידי

שהבדיקות מזהות רק 11 ימים אחרי הביוץ

אז אני לא יודעת להגיד לך

אבל המסקנה היא שלפעמים הגוף מפציע ואנחנו רק חושבות שזה איקס זנן לפני או אחרי איחור וזה לא. אז שאי תקווה

בשורות טובות ומתוקות

כשהמחזור המשיך לאחר בדקתי שוב בבדיקת דם ויצא חיובי.

בכל אופן, לדעתי כדאי לבדוק רק אם יש איחור 

לי לקח חמישה אחרי האיחור עד שיצא חיובי בבדיקה ביתית, כשיומיים קודם עוד היה שלילי (ולא היה לי ביוץ מאוחר... אני יודעת מתי הוא היה)