פורום הריון ולידה (עמוד 152)

(לבשל אורז עם מלא מים. כשהאורז מוכן- לסנן את המים, ולא לחכות, כי אז המים נספגים באורז).

רפואה שלמה!!

הבן ששלי נדבק בזה היה עם חום 3 ימים הקיא ושילשל יום 1 אבל היה חלש מאוד

היום אנחנו כמעט שבוע מאז והוא עדיין בקושי אוכל, רק מעט חטיפים אבל שותה כרגיל

זה וירוס לא קל אבל התופעות הקשות חולפות די מהר

בריאות זה קשוח 😞

ב''ה אצל שניים זה היה ממש קצר, אפילו לא 24 שעות. רק הקיאו פעם אחת והיו קצת חלושים וזהו.

אצל התינוק זה היה הרבה הקאות, וקצת שלשל אבל ב''ה 24 שעות לדעתי סיים, תודה לבורא עולם, כ''כ פחדתי שזה יהיה ארוך. זה תלוי במערכת החיסונית של הילד, יש כאלה יותר רגישים ויש פחות. 

לא אכל כלום מהבוקר

רק על הנקה (בן שנה ו4)

וכל יוצא

ואני פוחדת מהלילה

הוא יונק בלילה מלא

ונרדם רק עם הנקה

את חמודהההה

מנסיון 😂

הופתעתי כל חודש לגלות שאני לא בהריון

וכן... גם התאכזבתי

לא להחליט על זה בעצמי

לא עובד🤭

רופאת הנשים אמרה לי שהריון עם התקן זה די סיכון, מאז מתפללת שאני לא אהייה הססטיסטיקה להריון עם התקן.
היא אז הסבירה לי, שאם מוציאים את ההתקן בהריון יכולה להיות הפלה.
ואם מחליטים להשאיר, זה סיכון לתינוק, ומעכב וכו ויכול לגרום לבעיות.
מקווה שמדייקת

חברה שלי נפקדה עם התקן בצורת סליל, בשבוע 25 הקצה של ההתקן פוצץ את השק ונאלצה ללדת מוקדם, התינוק לא שרד..

גם לי זה קורה, אבל כשהדמיון ממשיך ומצייר לי תמונה יוצר רחבה אני נבהלת ומתחרטת. ועדיין יש תחושה כזאת שאם הקבה יחליט שזה מה שטוב אז לא יהיה לי מה לומר ואני אהיה חייבת להתמודד.

זה מצחיק שהסוד הזה משותף לעוד נשים

לק"י

כשילדתי את השניה בשבוע 40+5, זה הרגיש לי מוקדם מידי (שבוע לפני הגדול)

את הראשון ילדתי בשבוע 37 בלידה טבעית

והשני מיאן לצאת עד שבוע 41

הרגשתי חודש אחרי התאריך! היה זוועה!!

חיבוק לך! לידה קלה ומהירה בידיים מלאות!

הרבה אושר ונחת!!

חיבוק גדול גדול

וברמה הפרקטית, האם יש מישהו שאפשר ליפול עליו ויכול לעזור?

באמת במה שהיא יכולה. ומנסה לקנות מה שאפשר ולהזמין ביביסיטר.

אבל זה גם ממש לא מספיק.

וזה בעיקר התחושה ה]יזית והנפשית. שאת האחראית שהכול יתפקד. הכול חייב להיות בשליטה את לא יכולה פשוט להרפות, ולנוח.

אפשר לומר את הקושי לשכנים אם יש קשר טוב איתם, בטוחה שישמחו לעזור.

אפשר לצאת לחופשת לידה מוקדמת ואז יש את הזמן בבוקר לנוח.

אפשר שהבית יהיה על 50% תיפקוד ולא 100.

וחיבוק, זה קשה מאוד!!!

בעיני אפילו יותר מאחרי לידה.

אבל שווה למצוא את הפתרונות איך את כן נחה ומגיעה עם כוחות ללידה.

בעה יוצאת בסוף שבוע (ב39).

אני ממש מנסה למצוא איך לנוח. 

אבל זה קשה.

בעיר נפשית.

כשהוא לא פה משהו בפנים לא רגוע. 

משהו בפנים לא מסוגל להרפות.

ומסיבות שונות אני לא יכולה לצאת קודם. 

של אנדומטריוזיס ישראל

בטח יש שם המלצות לרופאים, וזה הליך שמציעחם במקרה של אנדו כחלק מהטיפול

ראיתי שהיא עושה את זה (כנראה)

השאלה כמה היא מקצועית

תחשבי במה מהדברים שמקבלים שם את משתמשת, ותראי אם משתלם.

אם יש ערכה עם בקבוק של מאמ נגיד או בקבוק אחר שתשתמשי בו-אז אפשר

שאר הדברים זה סתם דוגמיות בעיני לא שימושי

הסימילאק-חלב נוכרי אם רלוונטי לך

בעבר היו כאלה שוות אבל הפסיקו

אבל כי משתמשת בבקבוק ומוצץ של מאמ וזה כבר אותו מחיר+- ונח לי הדוגמיות לנסיעות וכו'.

זה לא משהו שאתאמץ עליו. רק אם מגיעה גם ככה

רק בקבוק של מאמ עולה 30 שקל פלוס, והערכה עולה 30 נראה לי (לפחות בפעם האחרונה שלקחתי)

אז עם מוצץ זה משתלם מאוד

אבל אני באחת הלידות הלכתי לאסוף ןאז כשפתחתי את הערכה (לפני התשלום) ראיתי שהבקבוק של מאמ והמוצץ לא אז ויתרתי על הערכה

מישהי שנה שעברה אמרה לי על רמי לוי

אבל לא תמיד יש 

ילדתי במאי ולא היה

כבר כמה שנים

חודש תשיעי זה זמן להרפות ממרוץ החיים ולהתחיל להתכנס מחשבתית לקראת הלידה.

בטח בסוף תשיעי.

תהיה קשובה לגוף ולנפש, להיות בהרפיה. תעשי דברים שעושים לך טוב.

מה הבעיה במטפלת אזארית? גם אם לדעתך היא לא יהודיה, הם אנשים מקסימים אוהבי ישראל לגמרי.

גם זה לא שהיא תלך עם צלב או משהו כזה במקום עבודה עם הנהלה חרדית.

את יכולה לבקש פגישה עם מנהלת המעון ובכלל להסתובב ולהתרשם מהאווירה.

במעון החילוני של הבן שלי לפני יותר מעשור, הייתה מטפלת שכולה קעקועים פירסינגים וזה.. שמחתי שהיא לא מטפלת של הבן שלי, אחרי כמה זמן כשהכרתי כמה נשמה מדהימה היא, הצטערתי שהיא לא מטפלת שלו וקצת כעסתי על עצמי על הסטיגמות.

בקיצור, כן הייתי הולכת להתרשם (זה תמיד מומלץ) אבל בגדול לגמרי הייתי שולחת.

את הילדים שלנו.
זה משהו מעבר, באנרגיות, באוויר.
יכול להיות שהן הכי חמות וטובות ומושלמות בעולם.
אבל מבינה אותך, כי גם לי היה מפריע, אבל לא בטוחה שהייתי נמנעת מלרשות את הילדה שלי לשם, בפרט שהכל כשר שם. יש עוד דתיות ששמות שם.
זה בסדר, בלי קשר כדאי לראות שהמעון טוב.

לא מרגיש לי נכון

הייתי מחפשת מטפלת פרטית עם מלא המלצות

והמטפלות מכבדות את הכללים, אז זה בסדר.

אולי באידיאל עדיף מטפלות דתיות, אבל כנראה זה מה שיש.

גם אצלינו, מעון בישוב דתי, יש מטפלות לא דתיות ויש מטפלת לא יהודיה.

לבעלי הפריע שלהן שלו תהיה מטפלת לא יהודיה, אבל הוא השלים עם זה.

האוכל הכשר זה גם משמעותי מאוד

המטפלות נעימות לילדים?

יש אווירה טובה בצוות?

השפה של הצוות עדינה או גסה?

הצוות קבוע או משתנה כל יומיים?

הייתי בודקת כמובן עם הורים ששולחים לשם אבל גם עם ההנהלה אם המנהלת נשמעת לך אמינה...

הגיל הכי קריטי לדעתי וגם לפי מה שאני רואה ושומעת...
תיזכרי בסיפור השואה הנפוץ על הילדים מהמנזר שישר זיהו "שמע ישראל" כשאמרו להם בקטנותם

ועוד סיפורים דומים. 

הלוואי וכל הילדים שגדלו בבתי ספר דתיים ובתלמודי תורה היו ממשיכים את הדרך...🙏🏻

אני מאוד מאמינה בחינוך מהבית.

לא אשלח לכתחילה למקומות מורכבים

אבל יש מצוקה ארצית ויש מקומות שמתחילים להרגיש זאת כעת.

בלי קשר חשוב להשקיע בחינוך שלנו בבית כי גם במקומות "שמורים" יש בעיות מאוד לא פשוטות, ואולי זה קורה דווקא בגלל שהורים סומכים מידי על המערכת..

מקווה מאוד שדברים יראו אחרת בהמשך..

קל וחומר למשל במעון שהם אשכרה יותר שעות שם מאשר בביתתת.
אגב, דעתי לכותבת הייתה(כתבתי למעלה) כן לרשום למעון עם לא יהודיות, זה לא כזה נורא.
רק רציתי לחדד שערכים סופגים כבר בגיל כזה, והרבה שחזרו בשאלה, ואז התחזקו בשנית מספרים שהיה ניצוץ יהודי שהזכיר להם משהו...ובעולם המבולבל שלנו לכי תדעי מאיפה הניצוץ הזה יגיע.

תבדקי שמטפלים טוב בילדה, זה מה שחשוב. וזה נכון בלי קשר ליהודיות/לא יהודיות, דתיות/לא דתיות
חוגגים חגי ישראל, אוכל כשר, לא רואה בעיה ערכית מבחינת החינוך בגיל כזה

אני באמת לא מבינה איך אפשר

כנראה אנחנו רואות את הדברים אחרת

מבחינתי הנפש של ילד יהודי היא דבר כל כך יקר ועדין

שאני לא אתן למישהו שהוא לא יהודי לטפל בו

לא דתי זה בסימן שאלה

אבל ערביות זה מוגזם בעיניי

הם האויב שלי פה

לא סתם לא יהודים

ובכלל מחסור באנשי חינוך

יש מחסור בגננות ובמורים

יש מנהלים שנאלצים לקחת מורה מהמגזר הערבי ללמד תנ"ך, אומנם זה מקומות חילוניים, אך גם הם מרגישים לא בנוח עם זה

ויצא לי להתקל בגנים דתיים עם מטפלות ערביות.

ברגע שבחברה הישראלית מעודדים יותר ויותר ללכת לאקדמיה במיוחד למקצועות שנחשבים "מכניסים" יש לזה מחיר...

גרים בירושלים... גני עירייה יהיו בגנים דתיים.

תסתכלי על מקרי ההתעללות שפורסמו בשנים האחרונות, מי היו המתעללים?...

כאילו לא למדנו לקח

זה לא כזה מופרך, את יודעת…

תבוא אחת המטפלות אחרי ששמעה כמה שיעורי הסתה טובים, וגם בלי זה, היא לא מחבבת את התינוקות נקודה

היא לא תתנהג אליהם יפה או בחמלה

לא יודעת איך עוד עושים דברים כאלה

אין בהם אמונה

חיות אדם

בעיניי כל יום זה נס

שמת מקליט לפחות? 

אצלנו המעון הוא מול כפר ערבי, והייתי משגעת את המוקד מרוב שלא הרגשתי בטוחה.

אז להביא ערבייה שתטפל בבן שלי??

אני יודעת שזה נפוץ, כי גם לחברה שלי בכפר יונה אותו סיפור, אבל זה הזוי.

מה עוד לא למדנו מהשביעי באוקטובר? מעון זה המקום הכי רגיש שיש... תינוקות, אין שומר, בלי גבר אחד.

אולי את במקום שיותר רגוע עם זה... אני ממש לא מבינה איך מאפשרים דבגים כאלה

יש אצלכם מסגרות דתיות?

אם לא, מה תעשו?

במקומכם הייתי שוקלת לעבור.

לא חושבת שהייתי מפקידה את התינוק/ת שלי בידיים של מישהי לא יהודיה או לא שומרת תורה ומצוות.

רוב הסייעות בגנים הדתיים פה בעיר לא דתיות. חלקן מסורתיות.

יש גם סייעות ערביות, וזה היה מפריע לי. אבל כי זה נוכח לילדים בלבוש וכו

הסייעת שעבדה איתי שהיא אוראינית הייתה הגי מקסימה שהכרתי לילדים. הלואי על כל אחד בעולם סייעת כזו

ממליצה לא לשפוט לפי מבט שטחי...

יש לי מעון ממול הבית ואני נוסעת לאיזור אחר בעיר כל בןקר בשביל המסגרות הדתיות

זה עניין שמבחינתי שווה השקעה

אבל סתם יכולה לתת לך דוגמאות בעייתיות שהיו אצלנו עם צוות לא דתי:

א. לבן של אחת המטפלות היה יומולדת, ונשאר מהעוגה, אז היא הביאה וחילקה לילדים

ב. אחת המטפלות התחתנה בהריון מתקדם. אולי בגיל שנה וחצי הילדה לא מבינה, אבל בסוף שנה היא כבר תהיה הרבה יותר גדולה.

יש לכם רב שאפשר להתייעץ איתו?

כאילו באמת מה היא מבינה בגיל הזה?

כשהיא היתה ממש בסוף ההריון.

כמו שכתבתי, גם אם היא לא מבינה האח הגדול שלה בטח מבין

לא יקשרו ברמה כזו

כן אם היא הייתה יולדת לפני החתונה

הבן שלי השנה במשפחתון אצל מטפלת לא דתיה (כנראה דתלשי"ת) ושנה שעברה הוא היה אצל ידישע מאמע כזאת, וזה מבאס אותי ההבדל, שנה שעברה כשהמטפלת הייתה מקלפת לו בננה היא הייתה מגישה לו ואומרת "בורא פרי האדמה", היא הייתה מתפללת איתם, שרה שירי קודש וכו'. ואז הוא עוד לא דיבר. השנה הוא כבר ממש מדבר ועד סוף השנה בוודאי הוא יבין ויקלוט תכנים פשוטים חבל לי ממש שהוא לא יקבל את התכנים שאני הייתי רוצה, אבל לא מאמינה שהוא יקבל תכנים בעייתיים, סה"כ ילד בן שנתיים, מה כבר היא תלמד אותו? קולות של חיות? 

ביררתי על הכשרות של האוכל אצלה וזהו.

ואני אדע שבבית אני צריכה להכניס לו את היידישקייט, אז התחלתי כמו המטפלת של שנה שעברה, להגיד לו ברכות וכאלה דברים, כשהוא יגדל יותר אז אשתדל להתפלל איתו בבוקר בשבת כמו עם האח הגדול שלו. זה בעיקר כדי לחבב עליו וליצור לו הרגלים, בסוף הוא עדיין תינוק.

אם הנהלים ברורים בענייני כשרות (לא מביאים שום דבר מהבית) חגים וכאלה אז לכאורה לא אמורה להיות בעיה

מה עושים יהודים בחו"ל? ישנם מקומות  שהמורים למקצועות חול הם גויים

אבל ברור שהנהלים נשמרים

תלטליה שמלמדת בנות מקורזלות ומתולתלות לסדר את השיער שלהן.

זה לא זול, אבל זה בטוח יוצא יותר זול ויותר בריא מלהתחיל להשתעבד להחלקות.

החלקה זה לא זבנג וגמרנו.. ברגע שהשיער צומח רואים שוב את השיער המקורי ואז זה או מחליקים לשורשים, או לחדש את ההחלקה כל חודש בערך..

בעיני אין דבר יותר יפה מתלתלים לצורותיהם. רק צריך ללמוד לסדר אותם.

תתחילי בלקנות לה שמפו ומרכך שמתאימים לשיער מתולתל (למרות שיש כאלה שיגידו שמרכך מייבש את השיער. אני לא מבינה איך אפשר להסתדר בלעדיו)

קרם לשיער מתולתל, למרוח על השיער כשהוא רטוב ואז לקווצ'ץ כזה את השיער מלמטה למעלה כדי שיקבל את הצורה שלו.

ובעיקר להחמיא לה. אם גם לך קשה איתו ברור ששה השדר שיעבור אליה.

אם את רוצה שהיא תאהב אותו- את צריכה לשדר לה שהוא יפה, מיוחד. שהיא הכי יפה איתו.

הבת שלי בת 4 מתולתלת ואני כל הזמן אומרת לה כמה תלתלים זה הכי יפה.. ברמה שהיא באה אליי בוכה יום אחד כי חברה אמרה לה שאין לה תלתלים והיא נפגעה מזה.

היא מלמדת בנות איך לסדר תלתלים בצורה ייחודית ויוצאת דופן וממש מחזקת את האהבה לשיער.
מכירה מישהי שעשתה אצלה והיא ממש מרוצה.
טליה גם מלמדת איך לסדר את השיער כך שלא בכל בוקר יהיה צריך להרטיב, למרוח קרמים וכו(העיצוב הוא כן באמצעות קרמים , אבל לא שמורחים כל יום).

רק צריך לעבוד עליהם ולטפח אותם

אבל באמת שזה מושלם

אפשר פתיחת תלתלים ולנסות

ואפשר החלקה

אני אישית לא מאוד נגד, אבל רק בגלל שהייתה לי בכיתה ילדה עם שיער מאוד מקורזל, ממש כמו סקוץ', לא מסתדר, נפוח, באמת לא תלתלים סטנדרטיים שמתבקבקים יפה עם קרם

ועשו לה החלקה וזהממש שיפר לה את הדימוי העצמי והבטחון

אז לדעתי להחליט לאן הולכים

זה לא רק "לאהוב מה שהיא רואה". זה לשים את עצמך קצת בנעליים שלה, בתסכול שלה, בזה שאת בעצמך לא עוזרת לה (לא כהאשמה, כעובדה. היא צריכה להתמודד עם זה לבד ויש מקרים שגם אמא לא עוזרת כי צריך לדעת לטפל בסוגי שיער כאלה)

אבל להשאיר אותה ככה האמת לא הייתי משאירה

סליחה על הנחרצות אבל את צריכה לשים את הנושא בסדר עדיפויות יותר גבוה, לפני שהקושי הנקודתי יהפוך לקושי כולל.

ומהמם שהיא משתפת אותך במה שמפריע לה ולא בוחרת בהסתגרות והימנעות.

יש כמה כיווני לפתרון,

להבין איך מתחזקים את סוג השיער הזה ולהשקיע בו,

או להפוך את השיער לסוג שקל לתחזק.

אין דבר כזה לאהוב את עצמה, כשהעצמה נראה רע וקשה לתחזוק.

זה לא עניין של כולן צריכות להיראות חלקות, כולן צריכות להיראות מסודרות ברמה שנעימה לעין. מראה אסתטי ברמה סבירה. גיל 10 זה ממש כבר גיל ההתבגרות והגיוני שהיא הרבה יותר מודעת לעצמה ולמראה שלה.

אז או שאת עוזרת לה לטפח, ומשקיעה בללמוד טיפים ופטנטים ולומדת איזה חומרים אפשר לשים על השיער בשביל לעזור לה, או שאת זורמת איתה על השינויים בשיער.

הבת שלי כבר בגיל 6 ידעה להגיד שהיא לא אוהבת איך שהשיער שלה נראה והשקענו בשמפו, קרמים, אביזרי שיער, כל מה שצריך ברמה גבוהה והיא למדה לסדר אותו והיום היא אוהבת את איך שהיא נראית.

יש לי חברות שהיו נראות בסדר גמור עם כל סוג שיער שהוא, אבל לכולן היה חשוב שהשיער יסתדר. אז בטח בדור הזה זה חשוב.

בטיקטוק מקום שיש החלקה בטיחותית שמיועדת לילדות

בעיניי אין סיבה שתהיה בעיה מתמשכת אם יש לה פיתרון טכני

היא לא מחפשת שינוי

יש לה בעיה והיא מחפשת פיתרון

אין קשר לאהבה עצמית

הבן שלי ביקש בגיל 14 עדשות כי המשקפיים לא נוחות לו

בדקתי ברשת אם זה אפשרי בגיל הזה וראיתי שכן וקניתי לו

אפילו שרוב הילדים והילדות בגיל הזה לא משתמשים

ותודה לכל מי שענתה!

האמת שהחיים כל כך עמוסים ולכל ילד יש הבקשות והתלונות שלו כך שאפילו לא שמתי את זה בראש סדרי העדיפויות שלי.

בכל אופן, יש לי רוב מוחץ של בנות בבית וכולן מתולתלות והכל טוב.. אבל אצלה השיער פשוט עבה ומלא שבאמת קשה להשתלט עליו. היא טיפוס מאוד מסודר ומוקפד ככה שהיא לא מתחברת לכל הבלאגן הזה. היא פשוט עושה קוקסים הדוקים וזהו. בעיניי יפה לה עם הקוקסים אבל היא כל הזמן מתמרמרת על זה ורוצה שיער כמו של אחיות שלה. ניסיתי פעמים בודדות לארגן לה את השיער יפה עם חומר וכו אבל היא כל הזמן חיפשה מראה, שאלה אם התנפח לה ובסוף פשוט אספה לקוקס. בקיצור לא הרגישה בנוח.

אני יודעת שהחלקה זה שעבוד, אני גם לא אוהבת את המראה החלק חלק

אבל לא יודעת מה הלאה

בצורה שתדלל לה קצת את השיער, עם דירוג

והייתי מנסה פתיחת תלתלים גם

כל תחזוקה שוטםת היא " שעבוד" אבל שווה את ההשקעה בעיניי

ויש אפשרות לעשות החלקה רק על החלק העליון.

הבעיה בהחלקה שהשיער גדל כל הזמן מהשורש וצריך לתחזק את זה.

אולי תתייעצי עם ספרית שאת סומכת עליה והיא תמליץ לך מה כדאי לעשות בגיל הזה.

אפשר גם לקחת אותו לספרית שתלמד אותה איך לסדר את השיער בעצמה.

זה יצן לה הרגשה של גדולה שמשקיעים בה ולוקחים אותה למקצוענית, וגם יעביר את האחריות אליה לתחזק ולהשקיע ויוריד ממך עומס ביומיום וגם היא לא תוכל להוציא את התסכולים שלה עלייך (את לא יודעצ לעשות קוקס, את עושה שוונצים וכזה..)

אולי אפשר גם להיעזר באחות גדולה עם סבלנות שתוכל ללוות אותה ביישום.

אבל קודם כדאי להתחיל מייעוץ להבין את האפשרויות.. 

לפני בערך שנתיים. גיל 9.

לא אהבה בכלל את השיער שלה. התעצבנה שקשה לסדר אותו.

קניתי לה חומרים לטפח אותו. קרמים, ספריי תסרוקות, מסרקים ומברשות לשיער מתולתל (בדקתי בגוגל מה עדיף, וגם לפי מה שרצתה),  קליפסים יפים לפי מה שרצתה. הסתכלנו ביוטיוב איך מטפלים בשיער מתולתל (אפילו בעלי גם חיפש, ניסה לעזור עם הייאוש)

היום היא בת 11. מלא נשים ובנות מחמיאות לה על השיער. הוא באמת מהמם. הוא גם התארך עוד, והיא למדה להתעסק איתו. 

שלך.

ואני אומרת את זה בצורה נחרצת כי גם לי יש מתולתלות בבית. גם אם אין לך זמן וכוח, תמצאי מאין לטובת בתך.

גם הבת שלי בת עשר בתסביכים עם השיער שלה מאז שהיא קטנה, לאחרונה היא ביחסים הרבה יותר טובים איתו. אבל היא עדיין רוצה החלקה בגלל שקשה לטפח אותו ובזה אני מסכימה גם בתור מתולתלת.

אני לא שוללת החלקה כי אני בעצמי עושה גם כיום שמכסה את הראש, אבל כן הודעתי לה שהחלקה היא תקבל לפחות מגיל 15.

במה את יכולה לעזור כרגע?

תעזרי לה לסדר את השיער על בוקר, תקני לה קליפסים יפים, גומיות וסיכות, מסרק אישי שלה(אני ניסיתי עם הבת שלי המון מזרקים מתירי קשרים וגם קניתי לה אחד שמסדר את השוונצים )

חייב קרם לשיער ולנסות כמה סוגים עד שתמצאי מה שיתאים לה.

אבל היא בעיקר צריכה שתראי אותה ותעזרי לה, מצד אחד היא קטנה ומצד שני היא בגיל שהמראה חשוב.

ותלמידה שמגיעה עם שיער לא מסודר משפיע מאוד על הנראות והיחס מחברות.

וכמובן לחזק אותה המון ולומר לה כמה היא יפהפייה.

בהצלחה! 

נראה לי ההגדרה זה מסרק לזקן. עם שיערות שחורות כאלה..

ממש טוב אחרי בסירוק הראשוני.

תחפשי בשיין 

אלופה איך שאת מחוברת לעצמך ונותנת מקום גם לתחושות הלא טובות.

לפעמים מנסים להדחיק אותן ואח”כ זה יוצא ובגדול...

חיבוק יקירה והרבה מזל טוב!

כל לידה זה ניסים, אבל זה בהחלט לא פשוט. גם לידה יחסית קלה היא בכל זאת לידה, וזו חוויה מטלטלת שדורשת מאיתנו המון...

את נשמעת ממש גיבורה וקשובה לעצמך...

וממש הזדהיתי עם מה שכתבת לגבי המלצות של רופאים, שקשה לדעת מתי להקשיב ומתי זה רק כדי להגן על עצמם מתביעות.

הכי הצחיק אותי שהגעת לשבוע 41 ועוד לא ארגנת תיק לידה🙂 כנראה שאפשר ללדת גם אם לא מארגנים הכל מראש...

שבוע 41 ולא ארגנת תיק לידה.. חחח אשכרה היית מופתעת 😅 כפרעלייך

כיף ששיתפת

וב'ה שאת אחרי בבריאות! איזה סטרס עם השיליה...

נשמע מאד מטלטל. גם ההפתעה, גם להשאיר את הילדים, גם ההמתנה הארוכה וגם המהלך של הלידה והכאבים.

העיקר שאת אחרי.

מזל טוב! 

תודה ששיתפת..

אמאלה איזה גיבורה שאת, כמה סבל, כמה כאבים, כמה אורך רוח, לא היה נשמע קל בכלל

מזל טוב!  ברוך השם שזה מאחוריך ועכשיו תגיע קצת נחת סוף סוף

ה' לא יכל לתת לחוה עונש קליל יותר?!🫣

וחיבוק לך.

וזה שבכלל קראתן הכל...

תודה אהובות!

תודה גם על זה שכתבתן שזה לא נשמע קל, כי הרגשתי לא נעים מעצמי שהמיילדות חשבו שזו לידה חלומית ואני הרגשתי שבכלל לא.

חח לגבי תיק הלידה, הכנתי בקטנה לפני כן אבל היו עוד הרבה דברים להכניס. גם אני צחקתי על עצמי שעוד לא הכנתי. היה לי ברור שיהיה זמן כמו תמיד

בסוף היו דברים שקנינו בביה"ח, כמו תחתוני מחזור שלא הספקתי לקנות. וגם דברים ששכחנו בבית, אבל הסתדרנו ב"ה.

@כורסא ירוקה אכתוב לך בשמחה בפרטי איפה ילדתי. מעניין, למה את שואלת?

שוב תודה לכולכן!

שואלת כי אני חוששת בעצמי מיחס כזה מהצוות.

לא יודעת איך את חווית את היחס שלהן, אבל קראתי את מה שכתבת והרגשתי שאם הייתי בסיטואציה הייתי מרגישה שקופה, שלא רואים אותי ואת הכאב שלי.. ונשמע שזה יותר ממיילדת אחת אז זה יכול להיות יותר גישה של מקום.

ואני מתלבטת איפה ללדת בלידה הקרובה (את הקודמים ילדתי באזור אחר) ולא יודעת איפה להחליט אז חשבתי לקחת את זה כעוד נקודה בשיקול לאן ללכת/לא ללכת...

אם מתאים לך אשמח לשמוע🙏

הרגשתי את הכאבים ממש...

לידה יפה זה כמובן הכל יחסי,

כל לידה הגוף מתפרק ונשבר לרסיסים....

אמא לביאה, מגיע לך כתר! 

שתהיה התאוששות טובה בע"ה!!!!

איך את עכשיו?♡♡

וכואב...

מזכיר לי קצת את סיפור הלידה שלי, צריכה באמת להתיישב לכתוב אותו.

הצחקת אותי ששבוע 41 ואין תיק לידה... חחח... אצלי חשבתי שזה סגולה ללדת, לא עבד...

והזדהיתי ממש עם התסכול והיאוש שבפתיחה קטנה...

זה ממש עיבוד לידה לכתוב כאן

@אמא של שבתתודה נשמה, ברוך ה' אני מתאוששת. תמיד אני בטראומה מכל דבר שמזכיר את הלידה, בוכה ולוקח לי זמן.. הפעם גם יותר משבוע כאבה לי הבטן חיצונית בכל מגע קל, נראה לי שמרוב הלחיצות שניסו להוציא את השליה. אבל ברוך ה' אני כשבועיים אחרי ויותר טוב עכשיו. תודה!!!

וואו.. האמת שנשמע באמת לידה לא קלה נפשית, וטוב שאת מעבדת את זה ולוקחת את הזמן לעכל.. צריך את זה..

וואו נשמע ממש מייסר כאבים כאלה, איזה יופי שעכשיו יותר טוב!

מאחלת שתהיה המשך התאוששות טובה!!

ותמשיכי לעדכן מה שלומך! מכאן או בפרטי ♡♡

הזכרת אמירות של הצוות שלא היה במקום,

גם האמירה של 'לא כדאי לך לקחת אפידורל כי את לא נראית סובלת' - מי את שתחליטי??

וגם 'בואי נבדוק לך שוב פתיחה, אולי אני אוכל לעזור' קצת מחשיד, כנראה עשתה פקיעת מים או משהו ולא בסדר שלא ביקשה את רשותך.. שלפחות היית מתכוננת לכאב.

נשמע לא פשוט, אפילו כל הניסים שבדרך..

תחבקי את עצמך ואת החוויה שעברת

טוב שכתבת כאן.

מקווה שתגיעי לריפוי והשלמה❤️

אני מתכוונת שברור שהכל זה ניסי ניסים וב"ה שאת בריאה והתינוק בריא!

אבל אל תזלזלי בתחושות שלך, הן חשובות

הרגשתי שזה ממקום טוב והיחס היה ממש טוב מבחינתי!

קטע איך כל אחת יכולה לחוות את זה אחרת.

עונה גם לך@כורסא ירוקה

זאת שאמרה על האפידורל אמרה את זה לגמרי בשבילי, אני סובלת בשקט אז באמת היה נראה מבחוץ שאני סבבה ושחבל לי לקחת. אבל הן הדגישו שברגע שארצה אקח ושאעשה מה שטוב לי, והן היו מקסימות.

גם המיילדת שגרמה לפתיחה מלאה, אולי באמת היה כדאי שתסביר יותר אבל גם היא היתה נחמדה. ואולי משמיים היא לא הסבירה, אחרת הייתי נלחצת ואולי לא נותנת לה.. זו לא היתה פקיעת מים כמו שתוהה לעצמי כתבה, גם לא סטריפינג כי הם אמרו שאי אפשר לעשות סטיפינג לזירוז כי כבר אין קרומים לעשות איתם...אבל זה הרגיש משהו דומה, כאילו יחד עם הלחיצות היא 'מקלפת' משהו.

בכל אופן תודה רבה רבה! את מקסימה!

תודה גם לך @שיפור יקרה, ההבנה ממש עוזרת לי!

כל כך הרבה שינויים פתאומיים ואי וודאות והרבה כאב מתמשך !!! חיבוק!!!!❤️

מזל טוב!! התאוששות קלה והמון נחת!!!

הרבה נחת!!

עוזר למנוע תחלואה קשה בשפעת

אני אעשה לעצמי

גם שנה שעברה עשיתי

שנה קודם חליתי בשפעת ממש קשה שפגעה בי תקופה ארוכה

רק חשוב לעשות כשבריאים לגמרי כדי לא להיות חולים מהחיסון

לי החיסון לא עשה כלום ואח"כ כשהיתה לי שפעת היא היתה קלה

יש חיסון בתרסיס שזה בכלל נחמד.

באמת היה חורף ממש רגוע מבחינת מחלות ברוך השם, וזו השתדלות די פשוטה לביצוע.

אבל אצלי באמת אין תופעות לוואי מיוחדות.

מאחלת לך לקבל את ההחלטה הנכונה עבורך!

מניסיון ראיתי שזה באמת עובד והחורף עובר קל יותר.

חיסון ראשון מגיע ב2 מנות בהפרש של חודש

וכן, זאת טרחה, אבל ממה שאצלי היה ממש ראיתי הבדל בין שנים של מחוסנים ובין שנים שלא

ולזכור שבכל מקרה זה השתדלות וקיום "ונשמרתם"

לי ולקטני

שניני אסמטיים אני לא לוקחת סיכונים

בעלי לא עושה נגיד

כדאי להתייעץ עם רופא.

אני יודעת שגם בטיפת חלב מציינים בתיק אם תינוקות הגיבו באופן חריג

שנה שעברה הם נדבקו וזה היה מזעזע ברמות קשות.

לא היו מחוסנים

בן ה8 חטף את זה בצורה נוראית. הגיע כמעט ח40 מעלות חום ולא הצליח לעמוד על הרגליים.

ולקח כמעט שבועיים להיפטר ממנה.

זכור לי כתקופה מזעזעת שהבטחתי בה לעצמי לחסן אותם בלי נדר.

הוא לא הספיק להתחסן

כי זה רק מגיל חצי שנה ומעלה

וכבר נדבק

חושבת לחסן אותו השנה

אבל נראלי שלא אבצע בסוף חחחח

הבן עם אסתמה כך שהתקפים יגיעו גם בלי קשר והבת בכלל מגיבה קשה לחיסונים ואין לי כח לתופעות של זה עכישו

בכל מקרה אתייעץ עם הרופאה שמכירה אותם ונראה

איך יודעים אם הילד חלה בשפעת או סתם חולי כזה שלא קשור? אומרים ויראלי זה שפעת? זליחה על הבורות 😔

אני עשיתי בזמנו לבן שלי בדיקה כזאת דומה לקורונה ויצא חיובי מובהק

תתייעצי עם רופא אחד או שתיים

אולי במקרה שלה באמת יעדיפו לא לחסן

אולי לחזק אותה במקום זה בויטמינים

כשהבן שלי היה עם אסטמה השתדלתי כן לחסן אותו

אגב כשיש אסטמה החיסון הוא רק בזריקה ולא בתרסיס וזה חיסון בטוח יותר עם פחות תופעות לוואי.

חשוב לזכור שהחיסון הוא רק לשפעת

ויש עדיין עוד הרבה וירוסים שאפשר להידבק בהם, הוא לא מגן בכללי מכל מחלות החורף..

והחיסון הוא לא לכל הסוגים.
אז סתם מבאס להתחסן ובסוף לחלות בסוג אחר

המסוכנים והנפוצים    

זנים של a ו b

שאר הסוגים פחות נפוצים ולא גורמים למחלה חמורה

אני הייתי חולה בשפעת a בלי חיסון וזו היתה מחלה קשה וממושכת עם סיבוכים

מי שכבר חלתה בשפעת שנה אחת- בסוג הקשה
נחשבת כבר מחוסנת שנה לאחר מכן? ולא צריכה להתחסן?
 

זה לא מחסן לעונה נוספת

לכן אני לוקחת חיסון

מבאס שזה באמת לא לכל הזנים והם כן יכולים לחלות בזנים אחרים

נתייעץ עם הרופאה שלנו, היה חשוב לי לראות אם הורים באמת עושים לילדים שלהם

בשנה שעברה לא היו תורים נורמליים, אז חיסנתי רק את הקטן שממילא היה בטיפת חלב, ואת הגדולה שקיבלה בבית הספר.

גם עם חיסון וגם בלי חיסון הילדים שלי לא חלו בשפעת, ולא היו תופעות לוואי.

מה שלומך?

מקווה שהכל בסדר🙏

הכל בסדר ברוך ה'

גם בסוף שחררו אותי בסוף אחרי המכנ

לא יודעת לענות, אבל מחכה לראות את התגובות החכמות שיענו לך.

בעצם כן עולה לי משהו אחד -

היינו רוצים לעצור לפני שאנחנו מתחילים לגדול משהו רע (נניח לרכל על מישהו). ואם כבר התחלנו, גם אם אנחנו נזכרים בזה היצר הרע אומר לנו "איזה צבועה שאת רוצה לעצור עכשיו, הרי ממילא כבר חטאת ולכלכת, מה זה כבר משנה". אבל זה כן משנה. להצליח לעצור ולא להמשיך את השיחה על מישהו, לא להגיד את הפאנץ' שכבר חשבתי עליו, לבקש סליחה מבעלי שהתחלתי לדבר איתו לא יפה - זאת גבורה גדולה, וזאת התקדמות ממש משמעותית!

פשוט להחליט שברגע שעוברת לי בראש המחשבה "אוף, עוד פעם התחלתי..." אני חייבת לעצור הרגע ולהתנהג הרגע כמו האישה שאני רוצה להיות!

בהצלחה לכולנו ♥️

היכולת הזו להכיר במקום טוב יותר שאת רוצה להיות בו ממש יפה.

נראה לי שגם אני צריכה להתחזק בזה.

מה שעולה לי שיכול לעזור זה לחזק את ההסתכלות החיובית על עצמנו.

כשאנחנו מפרגנות, אוהבות, מעריכות אותנו יותר קל לעשות את זה גם לזולת.

עוד דבר זה ההודאה, מהדברים הקטנים ביומיום שעוזר לשנות את ההסתכלות על המציאות ואז גם יותר זורם וקל לפרגן לאחרים על דברים טובים שעושים.

מה שיוצא החוצה זה מה שיש לנו בפנים הרבה פעמים, כלפי עצמנו, ולפעמים זה גם חוסר.

הדוגמה עם הבעל למשל - אם את עוקצת אותו בנוכחות המשפחה שלו, זה יכול להיות כי את מרגישה שהוא מחסיר ממך משו ברמה הרגשית למשל ומנכיחה את זה מול המשפחה שלו. או כי את מרגישה לא מספיק מוערכת על ידם אז "יורדת" על בעלך.

או שבאמת את לא יודעת לפרגן כי את לא מתורגלת בכך, ואפשר להתחיל לתרגל מול המראה בקול 

בתוך תוכי אני יודעת שאני טובה ומוכשרת ומוצלחת וכו.אבל ביומיום אני לא מצליחה לפרגן לעצמי. אפילו עכשיו שאני שבועיים אחרי לידה ולא מספיקה לעשות דברים בבית-כביסות,שטיפות ניקיונות,לצאת עם הילדים לגינה וכו אני תמיד בהלקאה עצמית על הקצת דברים שלא הספקתי או שהייתי קצת עצבנית על הילדים וכו..אולי זה הפרפקציוניזם,אולי חוסר ביטחון עצמי, אני לא יודעת למה.

אבל זה בר שינוי לגמרי. אפשר לבד ואפשר בליווי של אשת מקצוע

אבל הייתי מתחילה לטפל בזה מול עצמך

ומזל טוב יקרה! כביסות שבועיים אחרי לידה זה ממש לא מה שמצופה ממך. בטח לא לאפס את הבית..

וזה משנה לגמרי את התמונה!

את שבועיים אחרי לידה! שבועיים בלבד! בשלב הזה את קודם כול אמורה לנוח ולהתעסק עם התינוק וזהו, ושנית - הגיוני מאוד שתהיי עצבנית ושייפלטו ממך כל מיני משפטים שלא תכננת שיצאו...

ולפני כן היית בהיריון, שזו גם תקופה קשה ומתישה והורמונלית - אז הגיוני שגם אז לא הצלחת מאוד לשלוט במילותייך...

את בטוחה שהיית ככה גם לפני ההיריון? אולי את פשוט לא זוכרת את עצמך במצב רגיל והגיוני? אולי התיאור שתיארת את עצמך בהודעה הפותחת נובע רק מהתקופה האחרונה?

בכל אופן, גם אם זה אופי תמידי שאת מזהה בעצמך, אני חושבת ששבועיים אחרי לידה זה לא הזמן לעבוד על עצמך... תהיי בחמלה כלפי עצמך, ותזכרי שעצם הרצון לשוב בתשובה הוא כבר גדול ועצום, ובע"ה כשתתאוששי מהלידה - תוכלי להתחיל בעבודת המידות...❤️

מאוד קשה להגיד לעצמנו סור מרע.

כלומר יותר אני לא אעשה זה וזה וזה

אלא צריך למצוא איך לעשות טוב בצורה אקטיבית.

לדוג' לשון הרע לא להגיד יורת לא אדבר לשון הרע אלא להגיד אני אתחיל ללמוד הלכות לשון הרע.

בהצלחה רבה ואת נשמעת מהממת!!

אבל האוכל באמת לא טעים?

אצלי לפעמים סתם מתלוננים ובסוף אוכלים יפה מאוד

לא לעבוד כל הבוקר אלא לבשל יותר פשוט ויותר בקטנה

וגם

לא צריך להתייחס לכל מילה שילדים אומרים

מי שלא טעים לו שלא יאכל

ככה שומרים על הכוח הפיזי והנפשי  ולא מגיעים לתיסכול

וגם זה מתיש אותי כי אני עם תינוקת וקשה לי לעמוד

ואת מאוד צודקת, אני מנסה מאוד לא להתייחס אבל לא מצליחה, משום מה זה פוגע בי באמת

את מכינה הכל בעצמך

וזה קשה מדי וגורם לך להיות מותשת ולהיפגע יותר

אפשר לקנות חלק מהאוכל או שבעלך יבשל חלק

אני בלי תינוק לא מוכנה לעמוד הרבה זמן ולבשל

זה קשה מדי

והילדים עשו המון בעיות עם האוכל

והודעתי להם חגיגית שאצלינו כל יום יהיה פירה ושניצל סויה/נקניקיות

ככה עשיתי יום אחרי יום במשך כמה שבועות.

עד שנמאס להם גם מזה

ואז חזרתי לבשל עוד דברים והם אכלו למרבה הפלא..

נראה כאילו היו זקוקים לניעור הזה שאוכלים מה שיש ולא מה שרוצים.

מבשלת אוכל פשוט קל וטעים וככה כבר שנים

(זה אחרי ניסיונות ואכזבות כמו שאת מתארת)

כי אני יודעת שזה מה שהם אוהבים.

(למשל: פירה, שניצל, אורז לבן בלי שום תוספות חס וחלילה 😆הכי משעמם אבל טעים)

אם באלי להשקיע משהו זה בידיעה שרק אני ובעלי נאכל מזה. או מזמינה אורחים ועושה מלא דברים מיוחדים

שניצל, אורז לבן, חזה עוף שהם לפעמים אוהבים

אין משהו שהם אוהבים ואוכלים ממנו תמיד לצערי. עוף רק אחד מוכן לאכול

הצהריים של שישי, וזהו. אמי כן מכינה שניצל

ראיתי שהתלוננו כמה שבועות והפסקתי להכין והפלא ופלא, היום נגמרה התבנית!

מבחינתי מי שלא טוב לו, שיאכל לחם עם חומוס

ושניצל זו השקעה גדולה עם תינוקת לדעתי. בהחלט

אנחנו לא מכינים אותו בשוטף

לאף אחד אין כוח לעמוד להכין

רק שהבן שלי חוזר הביתה הוא מכין

רוב השבתות בעלי מכין חמין עם בשר ומי שלא רוצה את הבשר אוכל משאר האוכל שיש

אם זה ליום שישי. פחות עבודה משניצלים וטעים ממש איך שיוצא מהתנור.

לגבי ההתנהגות שלהם, את יכולה בהזדמנות רגועה לדבר על איך מגיבים כשמשהו לא נראה לנו.

להגיד על אוכל שהוא לא טעים, זה לא לגיטימי.

אפשר לבקש שנכין דברים אחרים, אפשר להשאיר בצד משהו שלא אוהבים,

אבל להיכנס הביתה לראות מה יש ולהכריז מה דעתנו, זה לא יקרה.

השקעה של אמא היא לא מובנת מאליה ואפשר ללמד את זה בכל גיל.

ילד שלומד את זה, יודע להעריך הרבה דברים אחרים בחיים וזה בסיס ללמוד להיות שמח בחלקו ולהודות על כל הטוב שיש בחיים.

ככה שגם לטובת כישורי חיים כדאי שילמדו את זה. פשוט לא כתגובה לאירוע אלא בזמן אחר רגוע. אפשר לעשות משחק סיטואציה- תגובה.

אגב, להכין שניצל זה סופר מושקע בשבילי. אם כבר חזה עוף במחבת עם קצת תבלינים... אבל כל הקטע של האירגון עם פירורי לחם וביצה... בלאגן גדול. ובטח עם תינוק, הייתי מבהירה להם את זה. 

אם זה פחות צריך ללכת למיון?

מה שמוזר שאני זו שביקשתי לבדוק את האורך צוואר, היא לא הציעה.

אבל כן חשוב להמשיך לעקוב.

לי היה בכמה הריונות כבר, כל פעם במוקד הפנו למיון ובמיון שחררו...

חשוב לשמור ולעקוב. 

תשמרי על עצמך, ותהיי קשובה לעצמך מאד.

אבל אני במצב כזה אומרת לו במפורש

"שטפתי את כל הכלים אבל את המחבת לא היה לי כח לשטוף אז השארתי לך ואשמח שתשטוף אותו"

אם אני לא אגיד לו, הוא לא יראה שנשאר מחבת גם אם הוא תופס חצי שיש. ולא כי הוא חושב שזה התפקיד שלי אלא כי זה באמת לא מפריע לו בעין כמו שזה מפריע לנו....

חיבוק❤️

שומעים ומרגישים את התסכול שלך מההודעה וזה ממש מבאס.

אני לא כל כך מצליחה להתנסח טוב בזמן האחרון, אני אנסה בנקודות.

את מתארת שהוא "עוזר הרבה". אם הוא עוזר, זה אומר שהוא לא אחראי. זה אומר שאת האחראית, המנהלת, והוא עוזר לך.

בעיניי, יותר נעים כשהמערכת הזוגיות מתנהלת בצורה של שותפות הדדית, ולא אחראי ועוזר.

איך?

אני חושבת שקודם כל מנסים להתחיל בלראות אחד את השני. להתאמן על הערכה, על הבנה שהבית שלנו הוא מכלול של הרבה דברים. של לימוד התורה של בעלך, של העבודה שלך, של העיסוקים הטכניים שקשורים לתיחזוק של הבית, ולטיפול בילדים. בשותפות הזו אין חלוקת מטלות שווה בשווה, אלא כל אחד מנסה להביא את עצמו במקסימום, בשביל הבית שאתם בונים יחד. יש ערך למה שכל אחד מביא. ויש דברים שאחד מבני הזוג מצליח להביא, ולאחר קשה יותר, ולהיפך. וזה חלק מהיופי בזוגיות, שיש גם השלמה ולא הכל חייב להיות מדוד.

אני חושבת שהקושי קורה או כשקשה לראות מה השני מביא לשותפות שלנו ולהעריך את זה (למשל, הוא מביא לימוד תורה, אבל לא מביא את היכולת לתחזק בית), או כשזה לא קורה בלב שלם (נגיד, מישהי שלא באמת רוצה שבעלה יהיה אברך. אז כבר מראש היא טעונה על זה. לא אומרת שזה המקרה כאן) או כשמעמיסים על עצמנו יותר מידי, ולא מאפשרים לשני לקחת גם מקום ואחריות.

אולי כדאי לנסות לשאול את עצמך:

1. עד כמה אני מצליחה לראות את עצמי ולאפשר לעצמי לנוח? ואם לא, האם יכול להיות שבעצם העבודה היא שלי, אני זו שמונעת מעצמי לנוח כשיש בלאגן, אבל משליכה את זה עליו כי הוא לא מסדר.

2. האם אני מעריכה את מה שהוא עושה? האם אני מרגישה שאנחנו שותפים בזה? שותפים בדרך שלנו?

3. האם אני שלמה עם הדרך שלנו? האם משהו מפריע לי ואני לא אומרת? האם הייתי רוצה שהלך בכיוון אחר?

סביר להניח שהוא לא ראה את זה או לא חשב שיש עם זה בעיה.

אם היית מבקשת ממנו והוא היה מסרב אז באמת זה די מעצבן אבל תתחילי מלבקש...

וכל הכבוד על מסערות הנפש הזו!

להרגיש שהבעל שותף, שיש מישהו שיחפה עליי כשקשה לי.

אנחנו עובדים על זה לאחרונה. אחד הקשיים היה שלא הייתי משתפת מה קשה והייתי מתבאסת שלא לוקח אחריות לבד, והתחלתי יותר לשתף אותו מה קשה לי, ואז אנחנו מחפשים פתרונות ביחד והרבה פעמים הוא מציע לעשות דברים שאפילו לא הייתי חושבת לבקש.

ועוד משהו, ממש התחלתי יותר להודות ולהביע הערכה ושמחה כשלוקח חלק בצורה מיטיבה ומדוייקת.