פורום הריון ולידה (עמוד 152)

אפשר במקום מגש לקחת חתיכת קלקר

לחפור בה תעלה בשביל להעמיד את התמונה ולעטוף את הקלקר בנייר יפה.

או קופסת קרטון נמוכה ושטוחה ולחתוך בה חתך ולהעמיד  שם את התמונה.

או לעשות בעמידה

להעמיד את התמונה על צלחת לא גדולה וקשיחה, ליד זה להעמיד את הבקבוק יין

מסביב את שאר הדברים הקטנים

ולארוז הכל בשקית צלופן צרה וארוכה ולקשור למעלה.

השניה זה לא תמונה

זה מעמד יפה לברכת המזון

אפשר לשים אותו עומד ולהשעין את זה עליו

אני רואה בחנויות מלא משלוחים כאלו מוכנים

לא הצלחתי להבין איך הם מחברים את הכל שנשאר יציב ויפה

ואז אפשר גם לתקוע את התמונה קצת
אולי לחבר לה מאחורה רגל כזאת ממקל

ואת הבקבוק להדביק לקלקר

מתנה מהודרת

או פשוט לעטוף הכל בצלופן ולסדר בפנים

הפתרון היחיד שמצאתי זה להזמין ולהזמין

ומשלוחי מנות לשלוח ולשלוח

מצטערת שאין פתרון קל יותר

מקווה שבכל זאת יכינו גם לכם משלוחי מנות ושיהיה לכם פורים הכי שמח

רק לחבק.

פורים זה אולי החג הכי מציף שיש, מהרבה בחינות.

ותחושות כמו בדידות או חוסר שייכות פתאום נמצאות באור הזרקורים.

באמת קשה.

באופן אישי, קשה לי עם החג הזה מאוד. על סף השנאה🫣 וזה למרות שלכאורה זה החג הכי עוצמתי שיש.

אולי זה בעצם שני צדדים של אותו מטבע, אבל אני והחשיבה האסוציאטיבית שלי כבר גולשות מהנושא😅

קיצור אני מברכת את שתינו מכל הלב שעל אף כל הקשיים והכאב- פורים יאיר בתוכנו איזה משהו השנה.

🩷

שולחת חיבוק

מזדהה עם הקושי

עם ההצפה

עם הבדידות המאיימת

הלוואי שתמצאו דרך שיהיה לכם טוב!

מחדד כמה חשוב לשים לב לסביבה, להזמין ולשמח.

כן רוצה להגיד שחשבתי על זה שגם אותנו לא הזמינו לסעודה השנה ושנה שעברה (מאז שעברנו דירה) אבל אנחנו הזמנו (שנה שעברה נזכרנו מאוחר וכולם היו תפוסים אז היתה לנו סעודה קצת שונה ממה שאנחנו רגילים, השנה למדנו והתארגנו על זה יותר מראש), בדגש על זה שמזמינים את מי שנראה לנו שצריך ויעשה לו טוב. לא מצפים שיזמינו אותנו... ועכשיו חיזקת אותי לנסות להזמין עוד משפחה חדשה בע"ה.

לגבי משלוחי מנות- נהנים להרגיש שיש לנו 80 אלף משלוחי מנות להכין כי אנחנו מכינים לכל השכנים (זה המון... וכמובן לא מצפים לקבל מהם חזרה, רובם לא דתיים), ונותנים לכל ילד לבחור כמה חברים. נותנים ומקבלים לפי הגרלה שיש בקהילה. (וגם משתדלים לתת כמה בנוסף, שחלקם מכוונים לילדים ומשפחות שנראים שזה יהיה להם משמעותי). לא מצפים שמישהו יגיע במיוחד, לפעמים מחזירים לנו וזה תמיד כיף...

מקווה שתמצאו את הדרך הכי טובה בשבילכם לחגוג את פורים❤️ ואולי מה שכתבתי יתן לך כיוון חשיבה.

מרוצה מאוד. בשימוש יומיומי אצלי. שוטף מעולה.

חסרונות:

1. כל עוד יש אחריות צריך להשתמש בסבון שלהם (לא יצא לי לקנות הרבה אולי פעמים את הגדול יותר של הליטר).

2. אומרים שהשירות לקוחות שלהם לא טוב אבל הם החליפו עכשיו שירות לקוחות אז יש מצב שהשתפר. יצא לי פעם אחת להשתמש בשירות לקוחות שלהם הם מתחייבים לשבועיים לתיקון. הבאתי אליהם פיזית כדי לחסוך בזמן והתקשרתי להציק כל כמה זמן בסוף זה לקח 3 שבועות קצת מעצבן אבל חזר תקין.

ולהדביק את הסול לתחפושת באמצעות דבק חם. זה מה שעשינו במצבים דומים.

בו רגיל אח"כ...

תפירה ידנית זה גם אופציה האמת....

לא בטוחה שיעבוד אבל יש את השיטה שעוטפים את הציור בניילון נצמד משני הצדדים וגם משאירים שוליים של ניילון מסביב לציור, מניחים על הבגד, מניחים נייר אפייה ומגהצים כמה שניות בלי אדים חום גבוה.

אמור להדביק.

עשינו פעם החזיק מעמד רק לכמה שעות אבל נחמד

או פשוט ללכת ליד 2 ולקנות שם בגד שלא אכפת לך ממנו...

לכן לא הייתי תופרת דף ישירות אלא מדביקה על סול. או אולי מניילנת את הדף.

בבגדים שלא אכפת לך מהם דבק חם זה הפתרון

אבל עדיף לא על בגד שחשוב לכן...

הכי טוב ליצור מבד לבד מעין שכמיה כזו ואליה לחבר את התמונות. אפשר גם לתפור, אם את יודעת.

אבל לוקחים בד לבד ברוחב של הגוף ובאורך כפול מאזור הגוף מהכתפיים ועד אחרי המותניים, וגוזרים חור באמצע בשביל הראש, וכך לובשים את זה. אפשר לתפור קצת בצדדים מתחת למקום שממנו יוצאות הידיים.

מקווה שהסברתי מובן...

העצה היחידה אני יכולה לתת לך בבטחון זה לעזור לו עם עיסוי השד וסחיטת חלב תוך כדי שהוא יונק.

מעבר לזה הייתי הולכת (והלכתי) ליועצת הנקה מומחית

שתאבחן בדיוק את הבעיה ותתן לך תכנית עבודה.

יש לי גם מישהי כזו להמליץ לך.

אם הילד יונק חלש ומעט, ואת גם מוסיפה לו תמ"ל אחרי חלק מהארוחות וועדיין הוא לא עולה במשקל -

סביר להניח שיש לך מיעוט חלב

אין כאן מה להתלבט.

אבל זה מיעוט חלב שניוני

כלומר היות והילד לא יונק הרבה אז הגוף מתאים את עצמו ומייצר מעט חלב

ואפשר לאט אבל בטוח לשקם את ההנקה.

לגבי המשאבה, נשמע לי מתאים לתיאור שהקוטר לא מתאים, אולי את צריכה מקטין. גם זה חלק מהידע של יועצות הנקה.

ועוד משהו, מה הכוונה לא עולה? מה אומר הרופא ילדים? אינו דומה תינוק שעולה בקצב איטי לתינוק שלא עולה בכלל לתינוק שעולה אבל לא על פי המצופה מהעקומה שלו... (120 גרם לשבוע זה מינימום מינימלי, הטווח התקין הוא 150-200 גרם לשבוע.)

מבאס,

קודם כל צריך לודא התאמה של גודל הקונוס.

דבר שני ודאי שהמנוע מהודק היטב לקונכיהמאחרת באמת אין ואקום.

דבר שלישי, כדאי לנסות שעות שונות ביום, לדעתי יכול לתת תפוקה שונה.

אם יש לך אפשרות מבחינת תנוחה ומשאר בחינות, נסי שיהיה מחובר לשד אחד בזמן שיונק בצד שני.

בתחילת השאיבה בזמן החיבור אני הייתי עושה מעט עיסוי לשד.

בתקופה שמשהו מכל זה רלוונטי לך ואכל יעשה בקלות את השינוי.

אבל תזכרי שגל אם יוצא בשאיבה מעט חלב זה לא מעיד על הכמות ביניקה, לא זו הדרך לקבוע שיש מיעוט חלב.

משאבות הללו לכתחילה פחות חזקות מהנייחות, תבחני אם זה מתאים למצב וצורך שלך.

בהצלחה רבה רבה

זה שבשאיבה אחת יצא רק 40, לא אומר שזה הכמות שתמיד יוצאת כל ארוחה.

אני ראיתי הבדל משמעותי מאוד בין שאיבות בזמנים שונים. 

בדיוק לפי ההוראות. יכול להיות שיש להם גם סרטונים של הדרכה.

יכול מאד להיות שמשהו זז/לא במקום ולכן השאיבה לא אפקטיבית.

בהצלחה!

הרבה פעמים בערב יש פחות חלב.

ואם הוא לא יונק טוב, זה גם יכול לגרום לירידה בחלב.

כשאת שואבת, זה אחרי הנקה?

אולי כדאי לנסות במשך כמה שעות לא להניק, אלא רק לתת בקבוק, ורק אחר כך לשאוב, כדי שתוכלי לשאוב יותר.

ואולי המשאבה פחות מתאימה לך, וכדאי לנסות גם משאבה אחרת.

כדאי לעשות את הכל בליווי של יועצת הנקה.

כשהוא שותה מטרנה, איזה כמות הוא שותה?

הוא אוכל אחר טווח חה, או שכל היום מנשנש כמויות קטנות?

צריך לנסות לעשות הפסקות בין ארוחה לארוחה, ובינתיים להרגיע אותו בדרכים אחרות.

תנסי לשים אותו במנשא.

כדאי לנסות לבדוק למה הוא לא רגוע ומה מפריע לו.

אפשר לקחת אותו לבדיקה של רופא.

חזקה.

ביאמבה חלשה בשביל זה....

בהצלחה

שאיבות זה קשוח

והייתי מתייעצת עם רופא ילדים'יועצת  הנקה/גם וגם

אולי של יד שרה

לא לכולם ביאמבה טובה

הייתי במצב דומה. לא נתתי מטרנה.

יש לה המון טיפים טובים שעזרו לי

שאיבה בלעדית – הרצאה – מיה איזקס

ואחרי זה לאט לאט הצלחנו לעבור להנקה בלעדית אפילו בלי יעוץ

מצרפת לך מספר של מישהי שמשכירה.

(הם גם מעודדות ייצור בצורה הכי טובה)

וכמובן ליווי צמוד של יועצת הנקה מקצועית

רוית בראון - +972 50-231-1753

הסיליקון הלבן. צריך לפרק את החלקים ולחבר אותו טוב למקום.

זה קורה המון בביאמבה

אנסה לקבוע פגישה בהקדם עם יועצת הנקה

אני ביאוש לא נורמלי

מהסיפור

הוא קטנטן לא עולה במשקל

וכבר בן 3 חודשים

וזה פשוט סיוט שלא גדל שלא עובר לשלב של תינוק שגודל ועצמאי. ..

בבגדים עדין הוא לובש את הגודל של ה0-3

הןא אוכל כל שעה בערך

אם אני לא משלימה במטרנה

אם אני נותנת מטרנה אחרי שינק

אני נותנת 120 הוא גומר הכל

ואז כן מצליח לסגור 3 שעות בין לבין.

ובלילה יושן בין 5 ל7 שעות רצוף .

הוא לא מצליח לינוק בצורה יעילה ומספיקה.

אם את רוצה לשמר את ההנקה, את חייבת ליווי של יועצת הנקה. וכדאי למצוא משאבה שתצליחי לשאוב איתה יותר.

חשוב לדאוג שהוא יאכל כמו שצריך, ולא יישאר רעב.

יכול להיות שעדיף לתת לו רק או כמעט רק בקבוקים, עד שהוא יתייצב על המשקל.

עדיף במקביל לשאוב ולתת לו חלב שאוב במקום מטרנה.

צריך לבדוק מה הקושי שלו ביניקה, ואיך אפשר לעזור לו לינוק בצורה יעילה.

כדאי להתייעץ לגבי השינה בלילה, אם כדאי בכל זאת להעיר אותו כדי שיאכל ארוחה נוספת.

לא מבינה בזה

רק אומרת שהבת שלי

נולדה 3.6

ועלתה במשקל כל הזמן, רק לאט

ולבשה 0-3 עד גיל חצי שנה....

המידות לא אומרות הרבה

הבת שלך עלתה לאט מאד מאד

תקין זה לא

אמרו שזה תקין כל עוד היא בעליה

לא נלחצו

לחנויות

יש חנויות שה0-3 שלהם פיצי ויש כאלה שזה גדול

רק שאני הצלחתי לשאוב כמות של 120... עלייה מאוד איטית אם אפשר לקרוא לזה ככה.. תמיד הייתה לי תחושה של חוסר התרוקנות.. אחרי התייעצות עם יועצת הנקה היא אמרה לי כמה דברים

1. לסחוט תוך כדי הנקה, לעזור לו לקחת שלוקים גדולים

2. להלביש אותו שכבה אחת, ברגע שחם לו הוא נרדם מהר בגלל המאמץ.

וזה מה שעשיתי במשך שבוע.. שקלתי אותו לפני שהתחלתי ואחרי שעבר שבוע והוא עלה יותר.. ממ150 גרם בשבוע ל210 וזה עדין לא היה מספיק.. החלטתי שאני פשוט עוברת לסימילאק ומניקה רק כשאני מלאה בחלב.. וככה היה שקלתי כשהתחלתי ושבוע לאחר מכן והילד עלה יותר מחצי קילו בשבוע. היה רגוע יותר, ישן טוב יותר זה עשה לו פלאים.

החלטתי שאני יורדת מהנקה אם כמה שהיה לי קשה לוותר, המעקב שעשיתי הוכיח לי שהוא מתקשה בהנקה והציעו לי להביא לו 30 מל בכל סוף הנקה אבל לא היה לי סבלנות לזה.. ראיתי בחוש שהוא לא עולה ולא רציתי שזה יפגע בגדילה שלו הוא רק ירד באחוזונים והגיע כבר ל0.7... עכשיו הוא כבר עלה ל6 ומקווה שזה רק ילך.וישתפר..

כמובן שזו החוויה שלי והחלטה שלי ואני רק משתפת אותך...

יועצת הנקה אמרה שחלב יש, וכנראה בגלל שהוא לא מצליח לרוקן אז הגוף מייצר פחות וכנראה זו הסיבה שיוצא לך פחות, הבעיה ככל הנראה בקושי שלו לינוק בצורה יעילה.. לחכות עכשיו עד שזה ישתפר יכול למנוע ממנו לעלות במשקל בצורה תקינה, השעה אם את מוכנה ללכת עד הסוף בעניין של הנקה או לוותר ולתת לו תמל

תעשי מה שהלב שלך אומר לך...

אני ניסיתי לראות את הטוב שבדבר.. זה יצר מצב שאני מניקה קרוב לשעה כל פעם בתדירות גבוהה לא היה לי פנאי לעצמי וגם לא לילדים ועכשיו כשהוא עם תמל פתאום יש לי זמן לדברים אחרים וכנראה מאת השם, זה גם גרם לי להרבה סטרס ועצבים, חוסר שינה, בית הפוך וילדים שבקושי מקבלים יחס.

תעדכני אותנו, המון בהצלחה

והיא אמרה שזה קצת שיפר לה. בביאמבה.

אולי כדאי גם, בין שלל יתר העצות כאן. עם כל הניסיון שלך נראה שאת יכולה ללמד אותי..

היא מהממת

אם את רוצה פירוט בפרטי אז בשמחה

@רוני_רון 

אכתוב לך, תודה!

חושבת שיכולות להתאים:

תרצה צקול

יעל ברמן

מוריה אייכל

אביה רייכנר

יש עוד אחת שקוראים לה יוכי, ואני לא זוכרת את שם המשפחה, גם שמעתי שהיא ממש טובה 

אעשה שיעורי בית...

נשמע לי שעונה היטב לציפיות שלך
 

ובכלל, ממליצה לעשות תיאום ציפיות לפני 

אני כמובן אדבר איתה לפני על הכל

ומרגש ממש שאת כבר בשבוע 25!!

תודה שאת מתרגשת איתי!!!

היא בדיוק מה שאת מחפשת, אחת לא מידי מחבקת / מלטפת. יותר נכון לא חיבקה בכלל. כן נגעה בשביל לעשות תרגילים, כמובן בהסכמה.

עשתה גם רפלקסולוגיה בכף רגל - אולי את לא מתחברת, תחשבי על זה. אני בטוחה שאת יכולה לסרב אבל עבורי זה היה ממש נעים התבאסתי שלא היה זמן ליותר.

מצד אחד עזרה מצד שני לא הרגשתי אותה בקטע חופר.

תודה!!

היא מנחה אותי לתנועתיות שם, מכוונת אותי מה כדאי ונכון לעשות עכשיו...

עוזרת לי עם הנשימות בצירים, ובין הצירים.

לא חושבת שהייתי מצליחה ללדת אותו דבר בלי הדולות שלי.

בלידות קודמות.

אני מאוד רוצה להיות אקטיבית בלידה, אבל צריכה מישהי שתנחה אותי כל הזמן.

שלפעמים אין אפשרות להיות כל הלידה במקלחת.

ואז זה יכול לעזור שיהיו עוד כלים להתמודד עם הצירים. דולה יכולה לעזור בזה מאוד...

ניסיתי לעבוד תוך כדי בקטנה ממש, לא מאוד הלך לי. לגבי הקורות חיים פשוט אמרתי שעד עכשיו הייתי עם הילדים בבית ועכשיו הסתדר לי אחרת. פנסיה אני מאמינה שהייתי צריכה, בפועל לא הפרשתי לי.

וברור שזה תלוי לאיזה עבודה את מתכננת לחזור, כמה ביקוש יש לה, אם את חוזרת לעבוד בגיל 25 או בגיל 40...

לא מפרישה לפנסיה

ולא חוששת מהחור בקורות חיים

לא עבדתי תוך כדי מסודר...
ולא חששתי משום דבר ממה שכתבת.
ידעתי שאני עושה דבר נכון, וכשמאמינים שזה הדבר הנכון, כלום לא מדאיג.
ב"ה כשסיימתי עם התקופה הזו, נוכחתי לראות שגם לא טעיתי...

שזה בעצם משמר את הזכויות של הפנסיה שצברתי מבלי להפריש, אפשר עד שנתיים.

אצלי יכולתי לחזור לעבודה אחרי החל"ד לא משנה כמה זמן לקחתי. ובכנות גם אם זה לא היה המצב הייתי נשארת בחל"ד כמה שהיה נכון להישאר בעיניי

לא עובדת תוך כדי כי טכנית לא יכולה וכי המטרה שלי היא להיות פנויה לילדים אז אעבוד לא אצליח להיות פנויה אליהם כמו שצריך.

לא, לא חשבתי על זה.

לא, זה לא חור. מגדלת את הילדים שלי וזה החלק הכי משמעותי בקורות חיים שלי.

אולי קצת, אבל מבחינתי כרגע אני בתפקיד הכי חשוב ומבחינתי להישאר בו כמה שרק אפשר. אין לי מושג מתי אצא לעבוד (עוד שנה או עוד 10 שנים) אז זה פחות מעסיק אותי.

מהנקודות שציינת

מאמינה בדרך שבחרתי

כן מפרישה לעצמי פנסיה כל חודש כדי שהקופה תהיה פעילה כל הזמן במידה ואתחיל עבודה יפרישו לי מהיום הראשון

בפניו.

הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.

אמאלה איזה מלחיץץץ

אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....

מה היה קורה אם הייתי נתקלת בכזה סטטוס

הייתי אולי קצת מובכת בשבילה, ואחרי יום וחצי הכי הרבה שוכחת מזה לגמרי

הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה

וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...

הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה

הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף

(בשבע בבוקר..)

שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,

תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵‍💫

לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.

(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).

אז מן הסתם כן קראו אוףףףף

שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!

יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק

ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.

אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.

פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי

שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).

האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?

אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות

אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?

ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.

איזה מביךךךךךךךךךךך

איך נרגעים מכאלה בושות??

ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם

מביך

אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)

הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻‍♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)

ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)

זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.

אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)

ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............

כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי  בקבוצה של העבודה .

לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה

אבל בטוח שהיו שראו את זה..

תכווני לכפרת עוונות

ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...

אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...

באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!

חיבוק

מבינה אותך הכי בעולם.

גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅

אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..

וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!

הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.

ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה

תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות

אמא שלי שאלה אותי מה זה

הלכתי לראות וחשכו עיני..

ולא להבין

משהו כמו

אל תתנו לילדים שלכם לשחק בפלאפון האישי שלכם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת או אל תשאלו אותי למה...

ויהיה אפשר להבין שההודעה הקדומת היתה בעזרת הילדים

ומי שלא ראה לא יבין וזהו...

או הודעה אחרת אבל סגנון כזה

שמרמזת על משהו כזה

שלפעמים קוראים דברים או נעשים דברים

לפני שנה בערך, בוקר אחד אני מקבלת הודעות משלוש נשים שונות (אחותי, שכנה ומורה לשעבר של הבן שלי), ושלושתן שואלות בדאגה אם הכל בסדר עם הילד ואיתנו.

מסתבר שהבחור (שהיה בערך בן 16) העלה לסטטוס פוסט עם קריאה לעזרה כי ההורים מתעללים בו (בוודאי מתעללים- לא הרשינו לו ללכת למקום מסוים שהוא רצה).

ותחשבי שיש לי אפס שליטה על מי ראה את זה, מה הוא כותב, וגם אין לי יכולת למחוק. רק להוריד את הראש ולחכות שיעבור...

באותה תקופה הוא גם התקשר כמה פעמים למשטרה לדווח שמרעיבים אותו (=לא רוצה לאכול את מה שיש, ולא הסכמנו להכין לו אוכל אחר).

🙊

גיל ההתבגרות על פול ווליום....

עכשיו סוף סוף תזכי ליחס יותר עדין,רך ומכיל מכל הסביבה....

מה רע?

בושה זו באמת  כפרת עוונות לא קטנה. הרי זה אחד העונשים העצמיים שאדם מקבל

(נותן לעצמו בגלל מעשיו) אחרי 120!

תעשי מזה בדיחה. באמת. ואז אף אחד לא יקח את זה ברצינות.

אצלנו קרה שהעבירו הקלטה אישית 

היה גם מקרה שגם שלחו צילומים לא כל כך מחמיאים

מביך ברמות

אבל לזכור שכולנו בני אדם עם דברים אישיים

אז זה מביך היום. מביך מחר

ויש מצב שאף אחד לא יזכור את זה עוד כמה ימים

לק"י
 

לוחצת לחיצה ארוכה על ההתכתבות/ הצ'אט, ואז לוחצת על שלוש הנקודות שנמצאות למעלה בצד שמאל, ובוחרת אפשרות נעילה.

מכירה ממש את ההרגשה שבא לך להחזיר את הגלגל אחורה... אני אגב מגבילה את הגישה לסטטוס בדיוק מהסיבה הזאת. שמתי רק איזה 2 אנשי קשר שיכולים לראות את הסטטוס שלי,

ואם אי פעם ארצה להעלות משהו אז אשנה את ההגדרות ומייד אחזיר

יכול לומר לך שהבושות יכהו עם הזמן, הזמן עושה את שלו ומבטיחה לך שאנשים שוכחים! טרדות החיים חזקות מהכל

היא צילמה את הבוסית שלנו יושבת לקפה עם איזה מישהו באמצע העבודה ורצתה לשלוח לחברה שלה תראי מה היא עושה באמצע העבודה והיא העלתה את זה לסטטוס וכתבה... בושות! אחכ התנצלה בפניה

אבל עדיין, נראלי טיפה מוקדם (אמורה לקבל בשבת)

אני רוצה להישאר עם התקווה.

רק להיות ריאלית.

תשובה שלילית מוקדמת לא תגרום לי להספיד, כי אולי יש משהו ועדיין מוקדם לגלות.

קונה בדיקות זולות ובודקת כל יום מבערך שבוע אחרי הביוץ.  

ויצא לי פעם תשובה חיובית 8 ימים אחרי הביוץ! 

זה היה מבאס 🤭

טוב נראלי מחר בבוקר לא יהיה לי זמן, אולי בריבעי אני אנסה.

בערך 4-5 ימים לפני אני בודקת חחחח חסרת סבלנות

קונה את של תשובה כנה שזה 5 בדיקות ב30₪

בדקתי שוב ושוב

מכמה ימים לפני האיחור

ואז היה איחור

ובדקתי שוב

ושוב

והיה שלילי

ורק איזה שבוע+ אחרי האיחור היה חיובי

כשכבר לא הבנתי מה נסגר

פשוט היה ביוץ מאוד מאוחר....

אבל האמת שאחרי כ"כ הרבה בדיקות שליליות שבזבזתי לאורך הזמן קצת יצא לי החשק לבדוק מייד אז זה עוזר

כנ"ל העלות שלהן שבסוף מצטברת

ואני גם עושה את החשבון של- אם זה חיובי האם באמת נוח לי לגלות ביום הזה או שאני צריכה לעוף לעבודה מוקדם ולא אספיק בכלל לומר לבעלי... אז זה מצמצם את הבדיקה ליום החופשי;)

קצת מצחיק אותי לחשבן את זה כי זה לא שאי פעם יצא חיובי עד עכשיו, אבל אולי הפעם?

😔

לא אמרת שהאיחור שלך בשבת?

הייתי בודקת שוב ביום ראשון או שני, נראה לי יותר אמין

הטיפ החשוב הראשון הוא להוריד סטנדרטים ולהיעזר.

במשפחה, במתנדבים או בתשלום.

לחשוב מה את יכולה להוריד ממך.

או שלא יקרה כרגיל (פחות לשטוף כלים, לא להתקלח כל יום, לאכול יותר פשוט או קנוי, לאכול בחד"פ, יותר זמן מסך...)

או שיקרה ע"י מישהו אחר, גם אם זה לא לגמרי מדויק.

מכירה את הזכויות שלך בתור משפחת מילואים?

כמו החזר בייביסיטר אן שעות היעדרות מהעבודה.

שווה להביא מישהי אפילו כשאת נמצאת כדי שתעזור לך להתנהל אח"צ למשל.

דבר שני וקשה ליישום

הוא לזכור לתעדף את עצמך.

זה נכון תמיד, אבל בטח בתקופות הישרדות,

אמא שרע לה היא אמא שפחות מסוגלת להכיל את הילדים והחיים.

אז לזכור שגם את צריכה לאכול, להתקלח, לנשום רגע.

גם אם זה אומר להשאיר ילד בוכה לכמה דקות

או לאחר לעבודה שעה בבוקר כדי להתקלח בנחת ולשבת על כוס קפה בשקט.

תנסי לדייק לך את הקשיים ואז להבין איזה מענים אפשר לתת לדברים, גם אם חלקיים.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים ועוברים בשבילנו!

לקנות מאכלים מוכנים שצריך רק לחמם- שניצל קפואים, פיצות קפואות, קוסקוס, צ'יפס קפוא וכדו' כדי כמה שפחות להשקיע באוכל.

לשים לב מה הרגעים היותר מורכבים- השכבות? השעה שאבא היה אמור לחזור הביתה? ולמצוא פתרונות פרקטיים לזמנים האלו. נערה שתבוא לעזור, יצירות מהמקסטוק לתעסוקה לילדים וכו'

להיות בחמלה כלפי עצמך.

להוריד סטנדרטים- להשתמש יותר בכלי חדפ, לא נורא שהבית לא שטוף, והכביסה לא מקופלת... או להיעזר בעזרה חיצונית למטלות האלו.

לא להתבייש לבקש עזרה כשצריך

להיפגש או לדבר עם חברות, משפחה כדי להפיג את הבדידות.

ספר או סרט טוב לערבים לבד.

אם אני חושבת קדימה אני קורסת ומתיאשת.. במיוחד בסבבים ארוכים של 3 חודשים וכדומה..אי אפשר להכיל את זה כי כל יום הוא כזה ארוךךךךודורש ומתיש

לתכנן את היום הזה או גג את מחר

לשאול את עצמי מה יעשה לי טוב מה יקל עלי

להוריד רף בהכללל חד פעמי חובה אוכל פשוט פחות לכבס להביא עזרה בתשלום לקנות יצירות מהכל בשקל לשים סיפורים לשמיעה לילדים לצאת הרבה לגינה כשנעים ..כל מה שמקל.

לעשות משהו אחד בשבוע שעושה לי טוב נפשית

לפעמים להערך מראש -לבשל ולהקפיא גם עוזר.

ובעיקר לשמור על המחשבה לא ליפול למסכנות

לשדר לעצמי שקשה לי ואני אלופה ומתמודדת נפלא

לבנות סוג של סדר יום קבוע.

ולא לשכוח לאכול ולישון, לדבר על זה ולא לשמור בלב,

לדבר הרבה עם ה'...

ולבכות, את לא צריכה להיות הכי חזקה.

הייתי כותבת עוד אבל כמה אבסורדי, אין לי זמן 🤣

אם יש משהו ספציפי, אשמח לעזור לך לחשוב על פיתרון שיעזור לך

אני אוהבת להיות בסטייל אבל כן גם חשובה לי הנוחות אז אני מנסה לשלב. יכולה לומר לך מה ''הולך'' היום חח לפחות באזור שלי - אז מבחינת נוחות יש סניקרס, האופנה היום זה סניקרס לבנות אבל תכלס כל סניקרס הן גם יפות וגם נוחות. חצאיות ארוכות חזרו לאופנה (ג'ינס עם/בלי שסע, חצאיות צרות, אקורדיון כאלו) והן ממש יפות עם סניקרס! וגם נוח מבחינת צניעות. מה עוד? המטפחות מאוווד באופנה, בקשירה הפוכה או נמוכה , שזה הכי נוח! וגם ממש מהר ובקלות לקשור. רק תתאימי צבעים ואת בשיא בסטייל;) ובסוף האקססוריז - חגורות, תכשיטים, תיקים, סוגר פינה.

זה לפחות מה שרואה סביבי, אולי יעזור לך בקניות הבאות ❣️ אגב אם את קונה במרכז, נחמד ללכת למקום שיש בו בגדים שמתאימים לדתיות כמו קניון איילון ופתח תקווה. 

אז את דורשת ועומדת על שלך.

ואם אחרכך הוא הציע ואין לי בעיה אז אני זורמת

ואם לא אז ממשיכה לעמוד על שלי.

עכשיו מקבלים רק עוגיה אחת אכלת מספיק היום

"נו אמא אחת ודיי"

ואז אני חושבת לעצמי שהעוגיה ממש קטנה אז למה לא בעצם ואני מאפשרת אחת ודיי

וגם אם היא רוצה עוד אני פשוט אומרת "לא" ענייני וממשיכה הלאה

מקווה שהבנתי אותך

כך אני עושה בכל אופן

לק"י

זה נראה לי גם טוב להבין שיש גמישות בעולם.

אני כן מסכימה עם ההחלטיות בדברים עקרוניים. שאז באמת אני מרגישה שכשאני בטוחה בעצמי- זה הרבה פעמים עובר טוב יותר. אבל לא תמיד כמובן...

אולי זה גורם לנו פחות להיות יותר בנחת. ולא בהכרח משפיע כל הילד. לא יודעת.

אם האופציה השניה רלוונטית אפשר להגיד חשבתי על זה וזה גם נראה לי אפשרות טובה.

לא צריך להיות ראש בקיר.

יחד עם זה, אפשר גם להדגים מה זו גמישות ומה הם כישורי משא ומתן,

אם את אמרת מה סדר המקלחות, ומישהו מהילדים הציע סדר אחר שגם יכול לעבוד, את יכולה להקשיב ולשנות את דעתך. אם זה גורם למרמור ולמריבות ויללות - זו בדיוק הסיבה שצריך דווקא את תחליטי ולא הם... אז במקרה כזה בהחלט כדאי כן לעמוד על דעתך.

והערת אגב, בתקשורת שלנו מול הילדים יש מלא מלא 'לא' ו'אסור', כדאי להשתמש בזה רק במקרים שבאמת נצרכים, ומלכתחילה לא לאכוף כללים שלא באמת משנים לך. 

הוא לא רק סמכותיות

אלא מינון השימוש בה

וגם הפניות של ההורה לנהל דיאלוג עם הילד (נפשית וטכנית)

אני לא אתעקש עם ילד על עוגיה/ שתיים

וגם לא על 3

אבל אבקש ממנו לא לאכול הרבה מדי סוכר

ואתן לו לקבל את ההחלטה כמה עוגיות

נעשה דיון נעים וזורם כמה עוגיות מתאים

התוצאה של הדיון הזה תהיה גם תקשורת טובה

גם הבנה מה סוכר עושה לגוף

וגם ילמד אותו לקחת החלטות טובות

כנ"ל מקלחת

ועוד דברים שאני יכולה לתת לילד מרחב החלטה/ פעולה

אני אתן דוגמא איפה אני כן משתמשת בסמכותיות

אתמול הילד חזר עם בעלי מקניות למשלוחי מנות שלו לפורים

ורצה להכין אותם

אז אמרתי לו 'לא' חד משמעי

הוא התבאס והתחיל לעשות קריזה

לא התייחסתי

התעסקתי בעיסוקים אחרים

אחרי כרבע שעה הוא בא להגיד לי שהוא מצא מקום לשמור את המצרכים

זה היה כנראה חלופה רגשית להכנת המשלוחים

שהוא בחר בכוחות עצמו

זו כנראה תוצאה של התנהלות תמידית שלי איתו בתקשורת טובה שמאפשרת למידה והתנסות פרקטית ורגשית 

ואני התלבטתי מאד באותו נושא.

בסוף המסקנה היתה שיש כל מיני סוגים של כללים.

יש חוקים קבועים וברורים,  בדיוק כמו שכתבת על השוקולד.

יש הגבלות שאני יכולה להגביל עקב זה שאני "ספקית" השירותים. בגלל שאני צריכה בסוף לעשות את הכביסה אז אני לא מרשה להחליף סתם. בגלל שאני צריכה לנקות בסוף אני לא מרשה x,y,z ואני לוקחת בחשבון שכאשר הם יגדלו ויוכלו לדאוג בעצמם לתוצאות- אני אשחרר יותר.

ויש גם סתם דברים שאמרתי - סדר המקלחת, שאז אני יכולה להיות גמישה ולהדגים לילדים איך מתפשרים, איך מנהלים משא ומתן ואיך אפשר לוותר ולהתחרט. "יודע מה, בעצם אני כן מרשה 2 עוגיות", כל עוד יודעים לחלק את הדברים לקטגוריות הנכונות, הביטחון יגיע. כי 4 עוגיות - יגרמו לכאב בטן, ואני אצטרך להתמודד עם זה, לכן אני לא מרשה.

ואני גם מסתכלת על הדרישות שלהם בהתפעלות ושמחה, כי אני יודעת שזה יקדם אותם בחיים ומי שמבקש יקבל יותר ממי שלא

והיא אמרה את מה שאת אומרת, שכמו שאני בטוחה שאסור לאכול חלבי בצלחת הבשרית ולא אאפשר לילד שלי לעשות זאת, מתוך ביטחון מלא, כך אפשר לשדר את אותו ביטחון גם בנושאים אחרים.

אבל האמת שאני לא לגמרי חושבת שזה מוחלט כך...

קודם כול - אי אפשר לאסור הכול באותה מידה, זה לא בריא לחוויה של הילד, שיגדל בתחושה של הכול אסור.

ושנית - מהניסיון שלי יש ילדים שגם ההתעקשות ההלכתית לא תעזור מולם, כמו ילדים על הרצף... (אני עדיין זוכרת סיפור עם הבן שלי כשהיה קטן: הדלקתי נרות שבת, ותמיד אני נותנת לילדים לכבות את הגפרור. הילד לא הספיק להגיע בזמן כדי לכבות הוא, והתחרפן מזה לגמרי. הוא התעקש *שאני* אדליק שוב את הגפרור כדי שיוכל לכבות, ואני כמובן לא יכולתי כי כבר קיבלתי שבת. לא עזר כל הביטחון העצמי-הלכתי שלי... הוא היה בטנטרום - והוא כבר לא היה בן שנתיים - עד אמצע סעודת ליל שבת...)

בקיצור, הגישה הזו יפה בתיאוריה. בירידה למציאות - אני לא בטוחה שזה תמיד נכון ותמיד עובד...

שאת צריכה להיות במאה אחוז בטוחה על הכל.

מבחינתי הדברים שאני צריכה להיות בטוחה עליהם זה שהילד לא מזיק לעצמו, לא מזיק לאחרים ולא לסביבה.

כל השאר זה נתון לגמישות והרבה פעמים גם לבחירה מראש- אני שואלת אותם איזה בגדים הם רוצים ללבוש, אם הם רוצים 2 עוגיות או עוגיה אחת ושוקו, וגם אם אני מציעה משהו לא אכפת לי לשנות אותו.

ואני גם באמת חושבת שזה בסדר שהילדים ידעו שיש פעמים שאם הם יבקשו הם יקבלו עוד, עוגיות כמעט תמיד אני מרשה עוד אחת, ואני משתדלת לא להגיד לא נחרץ מההתחלה, כי זה לא נראה לי נכון שקבוע אני יגיד לא ןבסוף זה יהיה כן. אבל אם אמרתי אחת ובסוף אני מרשה 2 זה נראה לי בסדר גמור. הגבולות הנחרצים והבטוחים לדעתי צריכים להיות ספורים וברורים מאוד כדי שבאמת נוכל להיות בטוחים בהם ולעבוד עליהם.

אבל על מה שחשוב לך לענות בבטחון שלא.

איך יודעים מה חשוב לך

תעצרי את האוטומט שעונה לא..או עונה לא רק מ-מה אני צריכה את זה עכשיו -אין לי כח-מה זה חשוב-למה הוא מבקש כזאת שטות וכו..

ותביני שכשילד רוצה משהו זה באמת חשוב לו מאודדד באותו הרגע

האם הכל הוא צריך לקבל?

לא

האם נכון גם ללמד אותו שלא הכל מקבלים וכלים איך להתמודד כשלא?

כן

אבל איך היית מרגישה אם היו אומרים לך לא על דבר חשוב לך שוב ושוב ושוב...?

כמה אפשר לדרוש מילד להתמודד כשכל פעם זה מסעיר את כל כולו?

וגם איזה שדר הוא מקבל מזה -אם זה תף מדי?

הנקודת הנחה שלי שאני שמחה לתת להם מה שחשוב להם כי אני מאמינה שזה מחזק את הבטחון והתחושה שהם אהובים ושרואים אותם.

וגם ככה מבטיחה שישארו מספיק בקשות שאגיד לא..

פשוט אז- כשאגיד לא-אגיד בבטחון

כי אני יודעת למה בחרתי לומר לא

ויודעת שלא הגזמתי בכמות הסרובים.

הסיבות לדעתי לומר לא-

היא חייבת להיות

לטובת הילד

לטובת עקרון חינוכי שחשוב לך

או לטובת עצמך- לא על כל דבר.מותר לצאת מאזור הנוחות.

מה הכוונה -

אם ילד מבקש ללכת לחבר והיום לא מסתדר לי להסיע מסיבה מוחלטת-אני אגיד בבטחון שלא

אם זה רק כי התעצלתי- אני כן אעצור לחשוב על זה...אולי כן נכון להתאמץ ? זה אפשרי לי או ממש לא?

יש פעמים שמחליטה שלא כי היה לי יום עמוס לדוגמא. הגיוני.

אבל אדאג שזה כן יקרה בקרוב .

כי חשוב לי לראות גם אותו.

הילד אכל עוגיה אחת..הוא מבקש עוד עוגיה

אני עוצרת רגע- לפני שאומרת לא.

הוא אכל רק אחת..גם אני לפעמים אוכלת 2 עוגיות ..זה לא מוגזם.. טבעי שמשהו טעים עושה חשק לעוד.

אז אגיד כן

אבל מתי אגיד לא-

-כשזה דקה לפני הארוחה ויודעת שהילד הזה נסתם ברגע ולא יאכל.

-כשאכל לפני זה כבר כל מיני שטויות אחרות

-כשחשוב לי לשמור למחר בבוקר את שארית העוגיות

סתם כדוגמא...

אז למה לא בעצם?

אני לא חושבת שהדינמיקה צריכה להיות שהורים אומרים/ מחליטים וזהו

אין שום מקום למשא ומתן או לפשרות או לשינויים.

אם ככה בטח גם הילדים שלנו יגדלו כאלו עקשנים ומרובעים.

כשאני מביאה לילד שלי בגדים בבוקר אני לוקחת בחשבון שהוא ירצה בגד אחר.

כל עוד זה לא בגד שבת או בגד מלוכלך אז למה לא להחליף?

זה בגד שהוא לובש, הוא צריך להרגיש בנח בו.

אפשר מראש להוציא שני בגדים ולהגיד לו להחליט (אצלי הוא ירצה בגד שלישי מהארון אז לא יעיל)

כשאני מתחילה לארגן שגרת ערב אני שואלת אותם מה הם מעדיפים

קודם מקלחת או קודם ארוחת ערב.

למה שהם לא יחליטו?

אבל כשיש משהו שהוא ממש חשוב לי, כמו לאסוף משחקים או ללבוש פיג'מה ולא להסתובב עירומים

אז אני מחליטה!

ואני קובעת בבית ואני לא אוותר עד שהם יעשו את מה שאמרתי.

אבל בכללי הגבולות בבית גמישים ובעיקר קשובים לילדים.

למה לא בעצם?

אני דווקא אוהבת לשנות דעה אם זה אחרי דיון מכובד כלשהו, ואם זה לא אחד מהגבולות האדומים.

אם אני מהססת והבן שלי יפתח בצרחות זה כמובן לא צורה שאני אסכים.

אבל יכול להיות שלי היתה תכנית מסויימת או החלטה מסויימת בראש, והילדים יעלו טיעון הגיוני, או יבקשו, ואני אשנה את דעתי.

שלפעמים צרחות של ילד מעידות על קושי בוויסות והמטרה תהיה לעזור לו לחזור לוויסות ולא שידע להתמודד למרות מה שגרם לו לחוסר ויסות.

למשל אם ילד רעב ואת חושבת שהוא יכול לחכות חצי שעה לארוחה עם כולם,

ועשר דקות הוא מחזיק את זה, אבל אחרי רבע שעה כבר נכנס לטנטרום, יכול להיות שתשני את דעתך גם אם לא הציג את זה כטיעון הגיוני אלא כהתפרצות.

כלומר לא כל צרחה היא מניפולטיבית, לפעמים היא דרך התבטאות שגם לה צריך להיות קשובים.

(מדברת ממחשבה בלבד, לא מניסיון גדול)

צריך לבחור את המלחמות. אני לא מגבילה מראש אלא אם כן זה משהו שאני יודעת שזה משהו חשוב ואני יעמוד עליו. כשאני יודעת שיש סיבה טובה להגבלה גם יהיה לי יותר קל להגיד לא. 

ואז כשילד רוצה משהו אני שואלת את עצמי: למה לא?

אם יש סיבה טובה למה לא אז לא נקודה סוף פסוק. ואם אני יודעת שזה לא כזה איאיאי אז הכל בסדר. 

ובא נגיד שאין מלא דברים שהם לא נקודה סוף פסוק.

ביטחון מגיעה מהאמונה שלנו במטרה. יש דברים שהם חד משמעיים ויש דברים שהם דינמיים ולא צריך לעשות סלט.

בנוגע להתנהלות היומיומית, אם ההסתכלות היא על ההתנהגות, אז יש מלא מלא דברים מתסכלים.

אם ההסתכלות היא עמוקה יותר, אז כל המלא דברים הם נגזרות של אותו דבר.

למשל כמות עוגיות היא נגזרת של המתח של בין דאגה לטווח ארוך (בריאות) לבין סיפוק מיידי.

אם הולכים לקצוות- אף פעם לא עוגיה, או עשר עוגיות ביום,

ההחלטה יותר ברורה לך? אם כן את במצב טוב.

כי באמת מצד הבריאות אין הרבה הבדל בין עוגיה אחת או שתיים. וגם מצד יכולת הסיפוקים.

סביר להניח שיש סיטואציות שיותר נכון להדק את יכולת דחיית הסיפוקים, ויהיו סיטואציות שיותר נכון לשחרר.

אין אמת אחת ואין בלתה.

הצד היותר מסוכן של השאלה שלך, זה הניתוק מהקול הפנימי שלך וקריאת המציאות.

כשהמחיר של זה- תקשורת וביטחון של הילד.

אם את לומדת גישת שפר או גישות דומות לה, ממש חשוב לאזן את המסר עם גישות ששמות דגש על הקשר עם הילד כמו תקשורת מקרבת.

כלומר אם מתוך הקשבה עמוקה למציאות- לעצמך ולילד הגעת למסקנה שתהליך מסויים חייב לקרות, אז החיזוק של האמונה בילד והבשר חלב וכו' בהחלט יכול לעזור.

אבל אם הרצון לתהליך מסויים לא נובע ממקום עמוק של התבוננות אסור לאבד את הבלמים.

אנחנו בני אדם וחייבים כל הזמן לבדוק את עצמנו אם אנחנו פועלים נכון.

לצורך הדוגמה, תשאלי את עצמך מה יקרה אם תוותרי לילד על מקלחת?

אם יש לו פצעים מזוהמים שחייבים לרחוץ אחרת יהיה לו נכות רפואית, את תדעי מתוך עצמך איך לגרום לו להתקלח כל יום.

אותו דבר אם היה לו אלרגיה לעוגיה- לא משנה מה המחיר של ההתעקשות, לא היית נותנת לו את העוגיה.

אבל אם אין לו אלרגיה, זה שווה את המחיר? לא בטוח.

מבחינתי עוגיות ומקלחת הם לא מטרות, לעומת קשר שרואה את הילד והצרכים שלו, והביטחון של הילד שרואים ומבינים אותו שווה לי פי אלף,

גם אם זה אומר שלפעמים יקבל שתי עוגיות או שיום אחד לא יתקלח.

לפני חודש בערך הייתה לי דילמה- הבת שלי הייתה צריכה חולצה מבויימת להופעה מיוחדת, ובמקרה לא היה לנו.

נסעתי איתה לקניון לחפש אולי במקרה יהיה שם למרות שזו לא העונה המתאימה.

חרשנו את הקניון ולא מצאנו למעט שתי חולצות-

אחת עלתה 50 שח עם כיתוב קטן (בצבע של החולצה!)

והשניה עלתה 100 שח.

הילדה מאוד לא רצתה להתפשר על החולצה של ה50.

עכשיו בשביל הרקע מדובר בילדה בת 8 מאוד רגישה (תחושתית ורגשית)

שעמדה לפני הופעה שחשובה לה מאוד.

שכבר שבוע סוחבת את החוסר וודאות של התלבושת להופעה, זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי לקנות כי למחרת היו לי סידורים אחרים ואח"כ ההופעה.

והתלבטתי מה לעשות.

עברה לי מחשבה בראש, שאם היה לנו קשה כלכלית כנראה שלא הייתה לי דילמה.

אז אולי אני צריכה לומר לה בביטחון שזה או החולצה שיש לה בבית (הצעתי לה לגזור את השרוולים כדי שיהיה מתאים להופעה)

או לקנות את החולצה של ה50 (שזו כבר התפשרות)

כי החולצה של ה100 מחוץ לתחום.

היא בוודאי הייתה מצטערת, ואני הייתי יכולה להציע רק אמפטיה.

אבל אז כשדמיינתי את עצמי "מנחמת" אותה, מחבקת, הבנתי שיש בזה מן הצביעות.

כי באמת שאין לי בעיה כלכלית לשלם עבור החולצה של ה100, אז למה לעשות כאילו שכן יש בעיה?

כשההגבלה היא אמיתית, גם האמפטיה וההכלה, והחוסן שנבנה לילדה מהתחושה שאני איתה- הכל אמיתי.

אבל אם שניה אחרי שסירבתי לקנות חולצה יקרה קניתי קשקוש אחר באותו המחיר, אז זו לא הובלה הורית, זו צביעות.

וילדים מרגישים את זה מאוד. וזה גורם לריחוק.

אפשר לא לקנות חולמה יקרה גם אם אין בעיה כלכלית, אבל זה צריך חשבת על מניע טהור ואמיתי ולא כי בשיעור למדנו שאם אומרים בביטחון אז הילד מקבל את זה כסוף פסוק ואני רוצה שילמד שאמא קובעת פה מה קונים ומה לא.

כמו שאם תנסי להגיד לילד שאסור לאכול מאכל פרווה בצלחת בשרית, רק כי לא בא לך לשטוף את הצלחת הזו, בסוף התרמית תתגלה והאמון של הילד בך ייסדק,

ככה לא צריך להגיד באותו ביטחון עוגיה אחת ולא שתיים, כי אולי בסיטואציה הזו כן נכון לתת שתיים?

יש מספיק קשיים אמיתיים בחיים שהילדים נדרשים לפתח חוסן ויכולת התמודדות, לא צריך להוסיף על זה עוד כשזה לא אמיתי.

אז איך נדע מה אמיתי ומה לא? נדרשת הקשבה והתבוננות פנימית ולא קיצורי דרך של היקש ממקרה למקרה כשזה לא אותו מקרה.

כשיש חיבור עם הילד, חיבור לעצמנו, חיבור למטרות שלנו בחיים, ההתמודדויות היומיומיות פוחתות באופן דרמטי.

בקיצור, תמשיכי להיות קשובה לאמת הפנימית שלך, את נשמעת מחוברת ומונחת במקום הנכון, שלא יבלבלו אותך עם עצות לא רלוונטיות.

מה שעקרוני לך, את יודעת להיות בביטחון מול זה.

מה שלא עקרוני, תהיי בהקשבה.

תזכרי שזה לא את מול הילד, את רוצה בטובת הילד ולכן את בודקת כל הזמן מה נכון לכם.

תשאלי את עצמך האם המטרה שלך להפוך את הילד לחייל ממושמע או למבוגר שקשוב לעצמו וסולל את דרכו בעולם מתוך חיבור אמיתי לכוחות החיים שלו?

קראתי בעיון גדול

חייבת להראות לבעלי גם

סידרתן לי את הראש בטירוף, כל אחת מנקודת המבט שלה.

מרוב קורסים של חינוך ילדים שעברתי כבר בולבלתי לגמרי וקיבלתי בשרשור המון סדר

המון עומק מתחת לסיטואציה הבסיסית מול הילדים.

שומרת לי את התשובות שלכן!

תבורכו ממש!! 

שלפעמים ילדים בוכים הרבה זמן גם על דברים שבאמת ברור לנו שאין פה שום אפשרות אחרת, כי היא באמת לא קיימת במציאות (ילד שבוכה על משהו שקרה לא לפי רצונו והדרך היחידה לתקן את זה היא לחזור בזמן...)

לא הכל תלוי רק ב'סמכות' ובזה שברור לי שזה לא אפשרי.

לפעמים בכי הוא גם דרך להתפרק על דברים פנימיים שמפריעים לי, לפעמים הבכי יצא על משהו כביכול שולי אבל בעצם יש שם משהו אחר שיושב בפנים שמצא דרך לצאת החוצה בתירוץ אחר (וטוב שזה יוצא...).

זה אמנם לא לגמרי מתייחס לשאלה שלך.

אבל אני מרגישה שעומדת מתחתיה איזושהי עמדת מוצא שאם אנחנו מספיק בטוחים בעמדה שלנו, אז הילדים יקבלו את זה יותר בקלות, וזה יחסוך בכיות מיותרות. ובעיני זה לא ממש עובד ככה...

(אולי לא הבנתי נכון את עמדת המוצא. כותבת מתוך ההבנה שלי).

וזה באמת לא עובד מול חלק מהילדים

תודה

ואו נתת לי ממש חשיבה אחרת לגבי אחד מהילדים שמאוד קשה מולו

אני כל הזמן שומעת שפר, ילד מצטרף לאמא, ילד רוצה קשר והתקשרות מוטעית. אמא שלי זאת ה-שיטה מבחינתה ותכלס לא עובד לא מולו. בכללל!! סיוט ממש.

לימדת אותי משהו חדש. הלוואי שיעבוד

מרגיש לי שיש בזה כיוון חזק מאוד

על הדברים החכמים

שדוקא הדרישה מעוררת רצון נגדי

לעימת בקשה.

(תחשבי איך את צגיבה כשמישהו דורש ממך משהו או מבקש)

אבל העניין האמיתי נמצא באמת ביכולת שלנו להוביל את הילד תהליכי הסתגלות, מהקטנים (אין עוד עוגיה)

ועד הגדולים (מעבר דירה/צסגרת, אובדנים שונים).

יש המון מה ללמוד.

זה לא מדוייק,

אולי גם אני לא מדייקת אבל זה מה שאני הבנתי מההדרכה שהייתי בה:

נקודת המוצא היא לא שהילד יקבל את זה יותר בקלות, אלא שהוא יקבל את זה.

שלא יפנה משאבים לנסות לשנות את ההחלטה, אלא להתמודד עם ההחלטה.

למשל אם יש הסעה והוא פספס אותה, לא יעזור לו עכשיו להתקשר לנהג ולעורר את רחמיו, אז הוא יצטרך להתמודד בדרך פרקטית יותר ולהבא להתאמץ יותר להגיע להסעה בזמן.

לעומת זאת אם אבא מסיע את הילד, והילד מתקשר לעורר את רחמיו, ואבא מרחם וחוזר לקחת את הילד,

הילד לומד שיש פה דרך פעולה שמשיגה תוצאות ולכן הוא לא ימנע מלנסות לעורר את רחמיו ואולי בעקבות זה פחות יתאמץ לקום בזמן. (לא בהכרח, אבל זה הגיוני שאם יש דרך שעובדת לך, פחות תתאמץ על דרך שדורשת ממך יותר מאמץ גם אם אתה מבין בהגיון שהיא דרך נכונה יותר)

מנקודת המוצא הזו לאבא יש בחירה האם להענות ולחזור לאסוף את הילד, או לתת לו להתמודד עם התוצאה של האיחור שלו.

מה שעוזר לי זה להגיד "אני לא אחזור על עצמי שוב, קום שים נעלים או שתלך לבי"ס בלי נעלים..."

פעם כשהילד לא הסכים להתלבש בשבת והיינו צריכים לצאת להורים שלי

אמרתי לו שיתלבש ואם לא אז שילך לסבתא עם פיג'מה

והוא באמת יצא ככה מהבית.

אבל כשהגענו לרחוב הבנתי שמי שקיבלה את העונש זאת אני ולא הוא.

העניין פה זה לא איום.

אלא העברת אחריות.

אם מבחינתך זה אחריות שלו-אז זה אחריות שלו ואת מסירה ידיים מהתוצאה

ואם לא- אז אל תאיימי. כי את לא מתכוונת לשחרר.  אלא פשוט ברגע שלא מתאים לך- את עושה במקומו.

(בגיל צעיר הלבוש שלהם הוא אחריות שלך. אם תהיה התנגדות בסוף את תחליטי שלובשים עכשיו בגדי שבת וזהו. בגיל מבוגר ברור שזו אחריות שלהם כי את לא תלבישי נערה בת 15, ואז אין לך ברירה אלא לשחרר. כל הטווח באמצע- זה לגמרי סוביקטיבי...)

לפותחת - אני חושבת שזה בסדר שיש דברים שלא קריטיים לך. ושם זה הזדמנות לתת להם בחירה.  אם אין לך בעיה אם זה עוגיה אחת או שתיים- מראש אל תקבעי. תציעי ותזרמי איתם.

אם יבקשו 10? כנראה כבר יש לך תשובה ברורה

ברור שרוב הזמן זה נכון שיהיה לך תשובות,  כי ילדים באמת צריכים יציבות. אבל זה לגמרי בסדר אם לפעמים לא

לא מסובך, פשוט מכניסים עם האצבע

אפשר קצת להרטיב..

לא?

לכן אני שואלת

בעבר היו מספקים מזרק בתוך האריזה של הג'ל ועכשיו כבר לא. ראיתי עכשיו שהם מוכרים בנפרד

אחרת איך יגיע להפנים?

אני משתמשת בו ביחד עם דיאפרגמה אז זה אחרת

וגם נרות

נרות יותר קל לדעתי. פרמטקס

לא צריך מוליך . מכניסים וזהו

זה לקחת צ'אנס . מניעה לא בטוחה בכלל

אבל לפעמים מונעת

שמנעה ככה שנה וחצי

והמליצה לחברה בעקבות הניסיון שלה

חודש אחר כך החברה הייתה בהריון 🤭

לי הנרות מנעו נהדר תמיד!!!

פשוט מכניסים.

בהמשך ב vcf- פחות ממליצה... קשה לשים, דביקי, מעצבן, ויש בזה חומרים חזקים ולא בטוח שנכונים לכל אחת.

(גם צריך להשתמש בול לפי ההוראות למניעה טובה)
ה ויסיאף- זה כמו שקף רגיל...דביק מאוד

או שאת עושה הפסקה מדי חודש בשביל לקבל וסת?

אני מחברת ברצף (בלי להפסיק לדימום) עד שמתחילים כתמים, ואז עוצרת לשבוע לדימום (כלומר. כדי שההוראות על הקופסה מנחות לעשות כל חודש) ואז סבבה.

לפני שהתחלתי הרופאת נשים אמרה שאני יכולה לחבר בכיף, ושהחברות היחיד בלחבר זה שעשויים להגיע לסיטואציה של כתמים שקשה להיפטר מהם.

לרוב מצליחה לחבר לפחות חודשיים, ואם מוציאה כשיש כתמים, הם לא חוזרים אחרי הדימום של הכמה ימים.

אם חיברת חפיסות חצי שנה (כלומר בכוונה כדי שלא תדממי) זה הגיוני מה שאת מתארת. אם את עושה לפי מה שההוראות אומרות לעשות מדי חודש (משתנה טיפה בין סוגי גלולות, לרוב זה 5-7 כדורי "סרק" שבהם הגוף מדמם לרוב), אז זה נשמע לא ברור. 

האמת שלקחתי ברצף וכשהתחילו כתמים עשיתי הפסקה ולא הגיע מחזור

אז אמרו לי שזה לא נכון להפסיק אז חזרתי לקחת

והיה בסדר עד הדימום הזה

אם רופא אמר לא להפסיק, אז לא להפסיק.

בכל מקרה, כדאי לקבוע תור. גם אם זה לא עניין בריאותי אלא "רק" מציק הלכתית- אז צריך למצוא פתרון.

אולי יחליפו לך סוג, אולי המלצה אחרת.

אבל שורה תחתונה זה מפריע לך לאורח החיים. 

1 בבוקר 1 בערב

תשאלי את הרופא שלך 

גלולות פרוגסטרון בלבד

בשונה מגלולות משולבות פרוגסטרון ואסטרוגן שצריכות הפסקה

בעיקרון אם את עדיין מניקה הייתה מנסה לקחת 2 כדורים אחד בבוקר ואחד בערב זה עוזר להפסיק דימום (את יכולה להתייעץ עם הרופא). אם זה לא עוזר תנסי אמצעי מניעה אחר.

הרופא שלי לא מבין על מה המהומה

מבחינתו זה נורמלי

אנחנו כבר יותר משבועיים בהרחקות

ולא רואה את הסוף

אם לא, אז ברור שהוא לא מבין על מה המהומה...

הייתי מתייעצת עם רופא דתי, אפילו בפרטי, אם אפשר.

אם יש מישהי שחוותה משהו כזה ויכולה להגיד לי מה בדיוק ההנחיה שקיבלה מהם אשמח ממש.

שמעתי שבעבר המליצו על מינון כפול והיום כבר ממליצים לשלב פרימולוט נור. יש לי את התרופה בבית.

אחרי סיום הנקה אבל לא מיידי, התחילו דימומים בדיוק כמו שאת מתארת.

הם אמרו שבשלב שאני נמצאת כדאי פשוט להחליף אמצעי מניעה, אבל אני הייתי אחרי סיום הנקה ואחרי למעלה משנה וחצי אחרי לידה.

כיוון שלא יכלתי לעבור למשולבות מסיבה כלשהי, אמרו שעד שנמצא פתרון למה להחליף - ההמלצה היא לא להכפיל אלא להוסיף פרימולוט נור.

אם את לא מצליחה להשיג אותם תתקשרי למזכירות ותבקשי שיחזרו אלייך, גם לי לקח יום שלם עד שדיברנו.

הפתרון היחיד מבחינתם זה לעבור לגלולות משולבות.

הבעיה שלי -

הרופא שאני משוייכת אליו התעקש שממש אסור בהנקה. כשדיברתי איתו הוא המליץ לי להמשיך רגיל ולעשות א"ס.

אין לו כרגע תורים קרובים.

איך אני משיגה מרשם למשולבות??

אני מדממת מלא זמן ונמאס לי ולבעלי עוד יותר. מרגישה שהבית נהיה סיר לחץ. אוף.

אחרי שנה של שקט התחילו כתמים

עברתי למשולבות, מיד פסק הדימום ואני מחברת בכיף עד 5 חפיסות  

ממליצה ממש ..

תבקשי מרופא נשים אחר או אולי אפילו רופא משפחה

אם עוד לא ניסית 2 גלולות ביום הייתי מנסה את זה לפני שעוברת.

במיוחד שעשית הפסקה עם הגלולות יש מצב שהם עדיין טובות לך פשוט נהיה לך דימום הסתגלות מחדש.

רעיון טוב, אנסה לכתוב עוד...

אני בקושי מתפנה לכתוב, לצערי... גם טכנית (כל מיני תורים לילדים) וגם נפשית (כשאין תור ואין עבודה אני רק רוצה לנוח...)

הלוואי שאצליח יותר...

בכל אופן, שמחה שהסיפור הזה הצליח לצאת ממך!

אבל יצא שאני עכשיו כבר כמה ימים בבית

זו דווקא תקופה לא רעה להיות בה בבית.😅 אפשר להפוך את הבית לקראת פסח, להתקשקש עם ענייני משלוחי מנות, אפשר לפתח תחביב

מה שחשוב לדעתי זה שיהיה לך סדר יום שסובב סביב עשייה מסוימת שתעשה לך טוב

וכבר הכנתי את משלוחי המנות...

זה כבר תקופה ככה...

ובדיוק, אני מחפשת עשייה שתיתן לי הרגשה טובה וסדר יום יציב, ולא לחפש כל הזמן מה לעשות, כי זה נותן לי תחושה ממש רעה...

עד שהילדות מגיעות כמו שכתבת, אולי תשקלי עבודה זמנית?

מילוי מקום בהוראה למשל?

ואלופה וחרוצה♥️

אז אני לא יכולה להתחייב לעבודה אחרת.

אולי משהו ממש זמני מהרגע להרגע. יש לך רעיון?

הבנתי שזו השתבצות על סמך רצון וזמן פנוי אחרי שמתקבלים ולא מחייב כי יש מאגר של מחליפות

זה מה שהכי נראה לי הגיוני כרגע, אולי יגיעו רעיונות נוספים

יש משהו בהתנדבות והתעסקות עם עשייה טובה במעגל חיצוני שהוא לא אנחנו שעושה ככ טוב.

את יכולה להכין ארוחות ליולדות, לראות מה קורה עם נשות המילואים מסביבך... בטח יש עוד מלא אפשרויות.

זה דורש התעסקות והתקשקשות שהרבה אמהות היו שמחות לוותר על זה.

וגם להכין משלוחי מנות בתשלום עבור אחרים.

אם את קונה בעצמך את המוצרים (אפילו אם עושה משלוח) ויש לך זמן להרכיב, משלוח מוכן שאת מוכרת יכול להשאיר לך רווח.

תנסי לחשוב מה אנשים שאין להם זמן הכי נתקעים איתו והיו שמחים להעביר למיקור חוץ.

לקראת פסח בטוחה שיש מלאאא דברים בסגנון.

לטווח ארוך יותר אם אוהבת בינה מלאכותית ועיצוב, זה תחום שממש אפשר להתפתח בו.

למשל לבת מצווה של הבת שלי רציתי את הסרטון הזה שמרכיבים מתמונות ילדות ומנפישים את זה שהדמות עוברת מסיטואציה לסיטואציה..

אבל לא היה לי ראש וזמן לחפש מי יעשה לי.

הייתי עובדת בעסק של גלים כלומר שיש חודשים מאוד עמוסים והרווחים בהתאם ואז חודשים של שקט יחסי (קבועים)

בחודשי שקט הייתי משקיעה בעצמי עושה דברים שרציתי מסדרת את המגירוצ בבית מחדש יוצאת לים ובגדול נהנת..כי בתקופת העומס אין זמן ..

אני ממש אוהבת את הים, אבל ללכת לבד זה קצת מבאס...

ואני גרה בירושלים, אז עד שאסע אני אצטרך לחזור (באחת כבר יוצאת למסגרות).

יש לך רעיון לקורסים מעניינים?

הייתי מסתכלת בקמפוס IL ורואה אם משהו קורא לי

או לחילופין לבחור סדרת שיעורי תורה וללמוד אותה ברצף וברצינות (מערוץ מאיר או כל מקום אחר)

יש גם שלל קורסים דיגיטליים בכל נושא כמעט, השאלה אם יש לך כיוון

עוד דבר זה להסתובב בירושלים ולגלות פינות חדשות או ישנות וכיפיות. אם זה טבע אז נגיד לשבת בוקר אחד בעמק הצבאים, להסתובב בפריחה של עמק המצלמה, להרחיק קצת לסכר בית זית... ובתוך העיר יש גם מוזיאונים וכל מיני דברים נחמדים. שאלה של טעם אישי...

עריכת אלבומים

עיצוב פירות

הכנת קינוחים/מאפים

תסרוקות לאירועים

עבודות קטנות זמניות:

שיעורים פרטיים

גיהוץ

סידור ארונות

אם את טובה בבישול- אז בישול בתשלון לנשים שלא פנויות לבשל

ים

לקרוא ספר בים🙈

מסעדות

שוק

לטייל בקניון

לבקר את אחיות שלי

לסדר את הבית מחדש

לנקות הרבה

וספורט בבקרים

למה שלא תכתבי עבור העסק שלך?

למשל:

מודעות פרסום.

תוכן לרשתות החברתיות - תוכן מקצועי, סיפורים של לקוחות שלך (בשינוי פרטים) , יום בחייך (נניח - יום בחיי מעצבת גרפית).

אנשים יגיבו למאמר, את תעני להם.

זה לא תופס את כל הזמן אבל חלק ממנו זה תופס וזה ומייצר עניין לגבי העסק שלה.

זה גם יכול לייצר לך תעסוקה נחמדה וגם יכול לייצר לך לקוחות.

לק"י

אפשר לקשט את הבית.

להכין ארוחת ערב חגיגית.

לרקוד

לארוחת ערב יש פרוסה עם שוקולד ומלא ממתקים

בעיקר סוגים של עדשים וסוכריות צבעוניות קטנטנות

אבל היו גם מרשמלו קטנטנים

וכל אחד צייר ציור על הפרוסה 

הכנתי בצק ונתתי להן לשחק איתו, חלק עשינו פיצה וזעתר וחלק שמו סוכריות של עוגה 🤫

שמנו שירים והתחלנו לספר את המגילה 

ואז הוא היה חלק מהמשחקים, מר"ח עד פורים. זה נורא כיף, שמים כל מיני תחפושות ואביזרים ומשתוללים ונהנים.

וחוץ מזה אפשר להכין משהו טעים ומיוחד, לשים שירי פורים

ל11 או 12 חודשים משיקולי נוחות שלה

הגיוני שיהיה לה יותר נח לקבל משכורת קבועה 12 חודשים ולא לזכור להפריש כל חודש כסף בצד כדי לחיות באוגוסט.

אבל

אם את מכניסה באפריל לא הגיוני שתשלמי אוגוסט מלא, לדעתי את צריכה לשלם באוגוסט את הסכום החודשי כפול 4 חלקי 11.

תמיד שילמתי על אוגוסט חלקי, ביחס לחלק של השנה שהילד היה במסגרת

ככה ידוע לי שעושים.

לא חושבת שאת צריכה לשלם על אוגוסט

ובאוגוסט יש שבוע של משפחתון, גם אותו אין? 

אני משלמת 10 אחוז מכל חודש שהיא הייתה בו

אני בדיוק עכשיו מעבירה אותה מטפלת

אז יהיה לי סך הכל לשלם תשלום מלא אבל הוא מתחלק בין 2 מטפלות...

הם עבדו שבוע אחד באוגוסט והייתי צריכה לשלם 75%, וזה קצת עיצבן אותי....

אחר כך עשו לנו איזשהי הנחה על ימי המלחמה, וכל ההורים כתבו כזו תודה בקבוצה. שאני לא יודעת אם זה חנופה או מה כ בעיניי גם לא היה הוגן כל כך.....

בכל אופן, אנחנו צריכים מעון ואם מצאת מקום טוב אז זה מה יש.

אם יש לך מקום אחר טוב אז שימי שם. אבל לא בגלל זה הייתי נמנעת מלשים במעון...

השנה שמתי במעון אחר, של התמ"ת ואנחנו לא משלמים על אוגוסט בכלל למרות שעובדים בשבוע הראשון

זה כי בחודשים האחרים משלמים יותר.

הסכום השנתי הוא אותו סכום, ואפשר לחלק ל 11/12 חודשים.

בכל אופן אני לא משלמת באוגוסט והסכום ללא הנחה דומה לסכומים בפרטי....

ולפעמים זה יותר גבוה מאשר בתמ"ת.

ואפשר לך לשלם לפי החלקיות

לדעתי אין משמעות לסוג הרכב בבחירת כסא בטיחות, זה רק אם רוצים לשים 3 כסאות מאחורה אז צריך לוודא אם הם צרים מספיק

והם איפשרו שם לקחת לרכב לנסות. השארנו תז בקופה לדעתי..

סכה היינו מרוצים מאוד