פורום הריון ולידה (עמוד 1521)

אז מה שאני מבינה שאפשר פשוט להתקשר ולהרשם למעון שאני רוצה? 

ואיך אני יודעת מה הולך במעון הזה.? אני יכולה לבוא לראות? איך זה עובד? 

אין שם ככ משפחות עם ילדים קטנים ובטח שלא דתיים.. לצערי.. 

בע"ה מתחילה ליישם..

עזרתן מאוד

"אולי קרה משו משמעותי לפני 4 שבועות" חחח

מקבלת מחזור כל חודש עם כאבים ודימום שאי אפשר לפספס ואני "אולי אני בחודש רביעי ומקבלת מחזור"

לאא ללאאא את לאאאא

נכנסת לרופא ששואל אותי בפליאה למה אני מגיעה כל כך מאוחר,

חחח ברמה של לפעמים מרוב שהרצון חזק אני נכנסת למעקב זקיקים אחרי מחזור ואומרת "נו.. מי יודע??? וכי לא קרו מקרים???

והטכאנית בודקת, ואני מחכה לקריאת השתאות...

והיא איננה...

עד עצם היום הזה

חחחחח אם זה לא יה מצחיק זה היה ממש עצוב 

תודה

מרגישה שאני בעצמי לא התאפסתי על החזרה לעבודה..

וגם הם עם שעות השינה והקימה עדיין הפוכים...

ממש קשה..

מתפללת עליך!!!!

שתבשרי טוב בקרוב💕

לוקחת פרביוטיקה כדור אחד ביום לא ממש עוזר מה עוד?

אני הייתי גרה בעוטף, ורגילה מילדות לשגרה של טילים, אזעקות, והריצות מרתון באלפית השניה לממד תוך הרכנת הראש מהדף הפיצוצים, זה מפחיד ולא קל 

אבל לפעמים מתרגלים,

ולמה אני אומרת שאני מבינה? כי עכשיו אני נמצאת באיזור ליד ערבים, אני יכולה לקבל התקף חרדה רק מלשמוע ירייה (שיגידו לי שחתונה שלהם),

אבל טילים... מעדיפה לפחד מהם ולא מערבים, 

אבל כמוך, חמותי ובעלי פחות מבינים אותי בקטע הזה... כי מה שלא רגילים הוא מפחיד ממש,

אני מזדהה איתך נורא,

בטוחה שניסית לדבר עם בעלך ולהסביר לו את החשש, ואת המידע הנוסף והחשוב הזה שאת בחודש 9...

במי יתחשבו אם לא ברצון האישה ההרה והיולדת?

כנראה הוא גם עם לחץ מאמא שלו... לא פשוט.

אין לי הרבה עיצות מעשיות כי אני מבינה את הפחדים,

רק חיבוק והזדהות..

כי החוסר הבנה והאטימות הזו יכולה להוציא מהכלים, להוציא מהדעת, ממש!!!

תעבדי על עצמך להתעלם ממנו כמה שיותר 

ממש להיות אדישה,

אפילו פחות רצינות,

הכל ולא לעזוב עבודה בחודש שישי

אפחדדדדדד לא יסתכל על אישה בחודש שישי בעבודה חדשה,

חברה שלי נכנסה לעבודה בחודש שלישי וכשגילו את זה כשילדה העירו לה ולא אהבו בכלללל

אז ק"ו

הקיץ זו המטרה הראשית. 

שאמא שלי תגיע לעזור ובעיקר ללמד אותי על סודות ויסודות המטבח.

זה נשמע לכן מוכר?

שלפעמים כ"כ אחוזים בלו"ז צפוף לתקתק ששוכחים את עצמנו? ופתאום הרצון הוא פשוט לא לעשות שומדבר? או הקושי להתנתק ולהתעלם מהמטלות?

לא ציינתי את בעלי שיחיה, שבאמת עוזר המון עם הילדים כי צריך את שנינו איתם, אבל גם אתו, עדיין יש עוד כ"כ הרבה. 

כולם ככה עם ילדים קטנים (ואם לא כולם , אז לפחות אצלי, את לא היחידה חח)

תנסי לכתוב על דף את כל המשימות ולבחור רק בודדות שהכי דחופות - על כל השאר תוותרי

תנסי לחשוב אלו משימות הכי דחופות שלא סובלות דיחוי, כל השאר - יחכו!

אין מה לעשות, את רק בנאדם וצריכה לנוח וליהנות ולנשום

אני מכירה כאלו שמלאות בעשיה, לתקתקאת הבית וכדו',

אבל תשומת לב לילדים - אין להן זמן לתת, והילדים שלהן פחות שמחים ודורשים צומי מאחרים!!!!

לא שזה כזה נורא , זה בסדר שאישה מתקתקת וזה גם לטובת הילדים

אבל גם זה שאת נחה חשוב לא פחות גם לטובת הילדים, בזכות זה את יותר שמחה ורגועה, וזה חשוב לא פחות מאשר בית נקי  וכדו' 

ואת בתור אמא - את המחליטה מה הכי טוב לך ולילדים שלך כרגע לפי הכוחות/אפשרויות שלכם כמשפחה! 

תעשי סדר עדיפויות של עצמך ולא צריכה לעמוד בסטנדרטים של אף אחת אחרת! 

זו דעתי (היוצאת דופן?)  בכל אופן   (יצא חרוז בלי כוונה )

יהיה מתישהו זמן שבו אוכל לעשות משהו בלי לאבטח אותם?

תבשילים בסיר אחד למשל אצלי- ספגטי ברוטב שמתבשלים יחד,

פתיתים צהובים עם אפונה וגזר (קפואים) וחתיכות חזה עוף

מג'דרה

ולהקפיא מנות דג/ עוף/ בשר

ורק להוסיף פחמימה טריה ליד. (כמו פסטה מקמח מלא ולהוסיף לו רוטב פסטו מוכן/ קפוא,

תפו"א בקליפתם- חצויים או פרוסים גס ומתובלים, אורז, פתיתים, קוסקוס מוכן וכו') 

ולגבי סלט- או לקצר תהליכים ע"י סלייסר או לחתוך לרצועות ולתבל.

לא להשקיע מידי. עוד יבואו ימים אחרים ורגועים יותר...

מרב שאני מתעכבת אחה"צ על לשחק איתם,

וגם לחתוך פרי,

אז עד שאני מכינה כבר סלט או לחם וגבינה הם כבר צורחים ורוצים לאכול וחסרי סבלנות,

ובכלל הם דורשים ולא יושבים לדקה בלול

וצריכים לנהל שניים באכילה,

אז אני אשכרה מכינה את המינימום ואז אין לנו מספיק סלט לאכול איתם,

וגם אין לי סבלנות לטרוח ולהכין אוכל לעצמנו בערב כשהם ישנים.

אז יוצא שלא אוכלת מסודר או בריא בכלל.

ועוד דבר מעצבן,

כשהם ישנים ואני לבד נניח אם בעלי יוצא לכדורגל,

אני מרגישה כמו בייביסיטר, הכול חשוך ומרגישה שבא לי רק לצפות בטלויזיה ולא לעשות כלום.

ואז אני כבר לא יעילה....בשעות כאלו. מפחדת שיבכו לי ויתעוררו.

המאבק בין כל המטלות ולעשות ולהספיק ולהיות במרוץ של מה שצריך ואמורים לבין מה שהנפש רוצה.

ואני אדם שכמה שאני אוהבת את הילדים המקסימים והיקרים שלי, זקוקה להמון זמן עם עצמי. המון.

אני צריכה גם טיפוח וגם פנאי וגם תרבות וגם לנפש וגם להרגיש אקטואלית ולקרוא ספר וגם חיי חברה וגם בא לי לעזור לעולם ולעשות טוב וגם להתפנק בפטיסרי ולאכול גלידה ולחשוב על משמעות היקום תוך כדי. ואני אשכרה מצמצמת. אז איך אתן משלימות עם זה ומקבלות את זה שהזמן הוא משאב מוגבל?

בפשטות,

גם פרקתי מחשבות ורגשות וגם הספקתי אשכרה לאכול תפוח שלם. 

1) לגבי השעה - באמת כדאי לך לחשוב עם עצמך מראש בזמן שקט (לא אחה"צ בלחץ איתם !!!)

איזו שעה את מתחילה להכין ארוחת ערב??? כדאי כמה שיותר מוקדם,

כי באמת מוכר שאם מתחילים מאוחר מדי להכין - הם עצבניים ורעבים ויותר קשה להשכיב אותם

לעצור באמצע המשחק ותגידי להם שעכשיו את לא יכולה שעכשיו את צריכה להכין ארוחת ערב (או משהו דומה לזה, לפי הגיל וכו')

2) באמת בלילה אחרי ההשכבה, גם אני מתעייפת מאוד, לא אותן אנרגיות כמו על הבקר

אל תצפי מעצמך שיהיו לך כוחות על, אין הרבה כוחות אחרי השכבת ילדים , זה ממש מתיש 

תחליטי על כמה משימות בודדות וזהו! או על זמן מסוים כמו נגיד חצי שעה או שעה וזהו!!!! את השאר את משאירה ודוחה למחר

את רק בנאדם וצריכה לנוח

3) יש כאלו שאפילו הולכות לישון עם הילדים ואז קמות מוקדם בבקר לסדר או באמצע הלילה, אחרי שינה יש להן יותר כוחות

תחשבי אם מתאים לך

כתבת כ"כ נןגע ומדויק, ממש "שומעים" אותך ואת הלב שלך מבעד למילים...

ואת נשמעת אישה כזו מקסימה וטובה שרק רוצה שהכל יהיה טוב...

בכל התחומים

שלילדים שלה יהיה טוב, 

להיות אמא טובה

להיות רעיה טובה

להיות עובדת טובה

להיות אישה טובה

ושבכללי לכל העולם יהיה טוב

מקסימה את!

כמובן שאלו רצונות נפלאים,

אך לאט לאט,

כמו ש@משמעת עצמית היקרה כתבה לך - שיש תקופות ויש תקופות בחיים, וכל פעם אנו נדרשים לסדרי עדיפויות, תיעדופים, השתכללות, למידה של עצמינו ושל המציאות החדשה והמשנית שלנו, למידה של הגבולות הפנימיים שלנו, למידה של האנרגיה שלנו (שלכולנו מעצם היותנו בני אדם - היא מוגבלת).

נסי אולי לעשות רשימה של כל הדברים שאת רוצה לעשות

ואז לסמן ליד כל סעיף - זה משהו חשוב? דחוף? אם כן, עד כמה הוא חשוב לי מ1-10?

עד כמה הוא דחוף מ1-10?

ואז בחודש הקרוב לעשות למשל רק את הדברים הכי חשובים והכי דחופים.

בחודש הבא להמשיך לעוד סעיף

וכך הלאה.

אבל הכל בבת אחת כמובן שלא תמיד אפשר

ולא פייר להשוות את עצמך של עכשיו, אמא לתאומים (!!!), אישה נשואה, מתחזקת בית ועבודה במשרה מלאה, עם גוף שעבר הריון ולידה וכן הלאה -

לאותה עצמך רווקה ללא כל עול ואחריות, ללא ילדים, ללא עבודה, ללא איש יקר, ללא בית לתחזק וכן הלאה...

המציאות שלך היא זו שהשתנתה.

לא את.

את נשארת האישה המדהימה שאת, עם הרצונות המדהימים שבה,

ועכשיו רק נדרש להתאים את אותן הציפיות למציאות,

ולהתאים אותן לנפשות הפועלות.

אז אם הבחירה שלך למשל היא שחשוב לך לעבוד עד הצהריים ואז להיות עם הילדים אחה"צ - זה מה שאת עושה בזמן נתון.

כי ברגע שאת גם משחקת עם התאומים וגם בראש כל הזמן כל הזמן יש מחשבות" אבל רגע! אני לא מספיק טובה! כי יכולתי לעשות עכשיו את זה ואת זה ואת זה... ובעצם יש גם את זה..."

ואז את בעצם חיה בחוויה של "אני לא מספיק"

וזה קשה ומתיש לחיות כך.

אם כרגע את עובדת - את עובדת!

אם כרגע את עם הילדים במשחק - את איתם!

הכנת סלט - הכנת סלט!

לאט לאט.

אם יש אפשרויות גם לחלק את הדברים בינך לבין בעלך,

או לעשות מיקור חוץ בכל מה שקשור לניקיון/בישולים/וכל מטלות הבית היומיומיות

או לחפש בייביסיטר או עזרה בשהות עם הקטנים

או להוריד סטנדרטים בינתיים עד שהכוחות עוד יותר יחזרו וגם הזמן ויהיה יותר זמן ואפשרויות ואנרגיה גם לדברים אחרים,

או לאט לאט ללמוד להתייעל במה שכבר כן עושים,

לקנות מדיח/מייבש/כלים חד"פ/אוכל מוכן/לשטוף פעם בשבוע/רובוט שמטאטא וכן הלאה

ובסופו של דבר לזכור שזה לימוד

ומסע

והכל בסדר

והכי חשוב - את בסדר!

ואת מספיק טובה!

ככה בדיוק איך שאת

ואלופה את! ✨