פורום הריון ולידה (עמוד 157)

אולי בפעם הבאה תשאלי אותה ספציפית על קצב ההתחלפות ואם זה יעזור.

אבל אם היא אמרה את זה כנראה שהיא כבר רואה לפי המבנה או הכיוון של השיניים שעוד לא צמחו (אפשר בצילום לראות את הכיוון שלהן).

בכל מקרה זכור לי שלא מתחילים יישור שיניים לפני גיל 12 בערך, חושבת שזה הכי מוקדם, ובטח שלא לפני שכל השיניים יתחלפו. 

אני בגיל עשר כבר התחלתי טיפול אצל אורתודנט

והוא אמר שאם הייתי מגיעה מאוחר יש דברים שאין מה לעשות איתם

בגיל הזה עד כמה שידוע לי מילדיי לא ממליצים.

שאפשר לעשות כבר עכשיו, כדי לחסוך הרבה עוגמת נפש/כסף וכאבים אח"כ.

תבדקי בקופה שלכם עם איזה אורתודנטים עובדים ולכי לבדיקה. לרוב זה ללא תשלום אם זה מטעם הקופה.

בכללי מרוב ריבוי עקיצות או מצד שני ריבוי אמיתי של אנשים שזקוקים לעזרה, אין לי אופציה לעזור לכולם. אני תורמת רק לארגונים שאני מכירה.

לא ברחוב ולא מדפיקות בדלת

לא משנה אם זה מזומן או לא

ברחוב

רציתי לצאת בכבוד

אמרתי אין עליי כסף

אמרו אפשר ביט או פייבוקס

נוווו למה אתם לא נותנים לאנשים לסרב בלי לצאת קמצנים 😅

בכל מקרה אני לא תורמת ברחוב

אולי שקלים בודדים לקבצן לא יותר מזה

אם יתפסו אותי ביום טוב אני אעביר בפייבוקס כמה שקלים..

דווקא הרבה פעמים אנשים ברחוב מבקשים כסף ואין עלי אז אני שואלת אם אפשר ביט/פיי

אני מדברת על 5-10 ₪

ולא יכול לשמור אותו. הוא רואה רק את שם המשתמש שלך.

אומרת אחרי הרבה ניסיון לחלץ אנשי קשר מאפליקציות תשלום בכל דרך אפשרית... זה כנראה חלק מהאבטחת מידע שלהם.

אנשים התחילו להגזים רוצים צדקה בביט

אתה צריך צדקה? או העברה בנקאית

בכסף שבחשבון יותר נח להשתמש

וגם הרבה יותר נח למי שמעביר

הרבה אנשים לא מחזיקים כבר מזומן כמעט

מי שצריך תרומה ואומר אפשר גם בביט

זה קצת לא…

האם לתרום לאדם רנדומלי בפייבןקס זאת לא השאלה,

נראה לי השאלה זה מה לעשות עם התגובה של הילדה? נשמע שזה הכאיב לך בצורת זלזול באמא.

לפעמים ההתבגרות מוציאה דברים לא יפים. ֶ❤️

ובצד הטכני הייתי הופכת את הקישור של הפייבוקס לברקוד ומדפיסה על דפים שאפשר לחלק.  וככה זה יותר זריז לאנשים וסביר שימשוך יותר תרומות.

ולגבי מה שהצעת לה על הצדקה- לא חושבת שיש לה או לחברות שלה בעיה לקבל מזומן. אני חושבת שזה יותר כלפייך / כלפי ההצעה שלך וניסיון שלה להיות עצמאית ולא תלויה בהורים (גיל ההתבגרות..)..

חיבוק♡

אם הם יצליחו להתרים ככה- יופי.

ואם לא יצליחו- גם יופי.

יש פה שכר לימוד משמעותי בלי הרבה סיכון. (אם היא בגיל תיכון)

מצד התרומה שלך, הצעת לה, אולי כשהיא תתקרר היא תצליח למצוא איך להעביר ממה שהצעת לה לפייבוקס שהן אוספות, ואולי היא גם תמצא דרך להתנצל על התגובה שלה.

ואולי לא, והכל בסדר.

אנחנו שמים מטבעות לקופת צדקה ביומיום. כשמצטבר כבר כמות סופרים ותורמים את הסכום הזה בפייבוקס. ואת המטבעות מחזירים לאיזו כוס שממנה ניקח לשים בקופת צדקה ביומיום שוב מהתחלה.

ככה גם לא נגמרים לנו המטבעות חחח

סתם מציעה כרעיון אם את רוצה כן להשתתף במבצע של הבת.

ואפשר גם להגיד לה שאם מישהו ברחוב רוצה לתת שנקל במטבע שלא יסרבו, גם כי זה לא נעים לו וגם כי ימנעו ממנה מצווה. שייקחו גם מזומן ובבית תמירי לה את זה לפייבוקס.

וככה על הדרך גם תלמדי אותה שבעצם זה לא היה לך נעים התגובה שלה בלי לומר לה את זה אפילו.

(:

לא בכל מקום בעולם הוא קביל.

מה חושב פסיכיאטר?

בנוסף חשוב לי להגיד זה יכול להיות בהחלט משהו רגשי.

בסוף קשב הוא התוצאה

המכשול בדרך יכול להיות חסר בדופמין, יכול להיות חסר בויטמינים. יכול להיות קושי רגשי.

אם הקושי זה אימפולסיביות תוקפנות ואלימות סביר מאד לבקש מפסיכיאטר טיפול 

ייתכן וייתן משהו להרגעה ולא ריטלין (שלא עוזר, כשהבעיה אינה קש"ר)

זה תת התמחות בנוירולוגיה.

את מתארת התנהגות שהיא מורכבת

בכלל לא חייב להיות שנובעת מקשיי קשב וריכוז.

לכן מי שמומחה לזה יותר זה פסיכיאטר, למרות שגם נוירולוג יכול לתת מרשם.

זה כמו רופא משפחה לעומת אף אוזן גרון.

ופה יש קריטיות לאבחנה מבדלת. אז כן, הייתי הולכת לפסיכיאטר

קחי הרבה אויר, התורות ארוכים מאד גם בפרטי.

לק"י

בדקתי בגוגל, וזה מה שכתוב, שנוירולוגיה קשורה למוח, ופסיכיאטריה לנפש.

ויש התמחות שמשלבת בין שתיהן.

זה 2 התמחויות שונות לחלוטין.

פסיכיאטריה יותר קשורה לפן הנפשי ונוירולוגיה להפרעות הקשורות במוח ורפואיות נטו.

ספציפית אצל ילדים נוירולוגיה זה תת התמחות עם התפתחות הילד כך שהם כן נותנים מענה רחב יותר מרק נוירו...

שניהם יכולים לאבחן ולתת טיפול

לדעתי פסיכיאטר עדיף

ליוויתי ממש מקרוב מקרה שיצא אימפולסיביות ממש גבוהה. 
סבל קולקטבי של כולם.
אחרי מוקסו הוחלט לא לתת ריטלין אך בגלל התעקשות נוירולוג מומחה פגש והחליט כן לתת כדור.
זה המקרה הכי מדהים בעולם שראיתי היום! פשוט בנאדם חדש ואהוב!! 

ממליצה לא לוותר ולנסות ללכת לאנשי מקצוע נוספים.

בכללי מוקסו זה אבחון מאד שנוי במחלוקת

בגיל 5 שבועות ראיתי נפיחות באזור.

לקחתי אותו לרופאת ילדים שאבחנה בקע והפנתה לכירורג.

הכירורג אישר את האבחנה והפנה אותנו לניתוח.

הניתוח היה בגיל 4 חודשים, בבית החולים שערי צדק.

לא לקחנו רופא פרטי, דרך הביטוח המשלים בתקופת חולים יכולנו לבחור רופא ועשינו אצל מנהל מחלקת כירורגית ילדים.

ההתאוששות היתה בקלות.

בעיקרון זה באשפוז יום, אבל בגלל שהניתוח היה אחר הצהריים, נשארנו לילה אחד לאשפוז ושוחררנו על הבוקר.

למחרת הניתוח הייתי איתו בבית, והוא היה בסדר.

יום אחרי זה כבר הלך למסגרת.

נראה לי שלא היה צורך במשכחי כאבים.

במקום של ניתוח היה פלסטר שירד אחרי כמה ימים, ולא הצריך טיפול.

שבועיים לפני הניתוח הגענו לבית חולים לטרום ניתוח.

ביום של הניתוח, אמרו לנו להגיע בשעה 13:00 ושיהיה בצום 4 שעות לפני זה (הזמן של הצום תלוי בתזונה. בהנקה צריך פחות זמן).

בפועל הניתוח היה רק בן 15:00, וכשהגעתי אמרו לי שאפשר לתת לו בינתיים קצת מי סוכר (לא דאגו לתת לי, והבאתי לו לבד מהעמדת קפה במחלקה).

לא נתנו לנו מקום להיות עד לניתוח. (תכננתי לשאוב בינתיים אבל לא היה לי איפה).

אחרי הניתוח הייתי איתו בחדר התאוששות, ואז הגענו למחלקה. הוא בעיקר ישן בהתחלה.

שרציתם? היתה המתנה ארוכה? מדובר על ד"ר ירון ארמון?

עשו ניתוח לפרוסקופי או רגיל?

עם ביטוח מאוחדת שיא.

כן, אצל ירון ארמון.

קבענו דרך הזימון תורים, ושם נתנו לנו לבחור רופא.

נראה לי חיכינו בסביבות חודש וחצי.

הם עושים יום מרוכז של ניתוחים אולי פעם בחודש.

זה היה לפני 6 שנים, לא יודעת אם משהו השתנה.

היה חתך אחד קטן, לא יודעת איך זה מוגדר.

לא לפרוסקופי.

אני בלאומית אז כנראה שונה

המליצו לנו גם על ירון ארמון, מקווה שיסבסדו לנו את הניתוח בשר"פ.

אצלנו מדובר על ילד גדול

הבנתי שלרוב זה אצל תינוקות שאז זה מולד או אצל מבוגרים.

הרופא היה קצת מופתע שזה הופיע פתאום.

ואני נלחצתי.....

הידע עוזר לי להרגע...

תודה על המידע, עזרת לי מאד.

כמה זה ילד גדול?

כשהבן שלי עשה את הניתוח היה אחרינו בתור ילד בן שנתיים בערך.

לא זוכרת מתי גילינו, עבר את הניתוח בגיל שנה וחצי בשניידר, אשפוז  יום. התאושש בסדר גמור, כעבור יום או יומיים כבר הרגיש מצוין

עכשיו אני רואה שאת שואלת על ילד גדול יותר...

נולד עם אשכים טמירים (פג. עוד לא סיים התפתחות) וכשהם ירדו למקום הפתחים לא נסגרו. נותח בשניידר בגיל פחות משנה.

היינו מרוצים להתאוששות מצויינת.

אח שלי עבר ניתוח בקע גם בשניידר בגיל הרבה יותר גדול והיה גם בסדר.

חושבת שהתהליך זה ללכת לכירורג, לקבל ממנו הפניה, לשלוח לשניידר, הם קובעים לכם תור לכירורג שלהם והוא מחליט אם צריך ניתוח אז בשניידר כבר קובעים את המועד. ככה זה בכללית בעקרון 

מאגר המקוואות • מקוה.נט

מקוה גבעת המורה, עפולה

• מקוה נשים

עדכון אחרון: 05/11/2018 4:23 pm

הבלנית  שושי קרץ 0546212770
המקווה שופץ לאחרונה השנה ע"י העיריה ומעוצה דתית.

מקום קטן וחביב, להנמיך ציפיות.

לא חופרים בכלל בכלל

וזה המקווה היחיד בעיר אז אין ממש אופציות

לא היה לי כוח לריב איתם כי אני מניחה שיש הסבר לזה באותיות הקטנות של המבעים והקופונים וההנחות על המשלוח

מסתבר שלא החזרתי פריט אחד שעלה 42 אחרי הנחה.

אז דווקא קיבלתי הכל חזרה.

כתבתי להם לשרות לקוחות ואז הם הפנו את תשומת ליבי לזה...

אולי בטעות עשית החזרה לחנות?

בוואטסאפ לחברת משלוחים שאמורה לאסוף לך את החבילה. קרה לי פעם שממש התעכבו, שלחתי להם וואטסאפ ולמחרת כבר אספו את זה, כנראה היה להם איזה בלבול וזה בסדר.

אני חושבת שהיית אמורה לקבל סמס מחברת המשלוחים שבקרוב יגיע שליח לאסוף ובלה בלה, ככה את יודעת איזה חברה אמורה להגיע.

איך מחזירים?

עוד לא הגיעה לי ההזמנה אבל נראלי אני ארצה להחזיר חלק דברים

אף פעם לא החזרתי

יש לי מלא דברים שלא נגעתי בהם ולא החזרתי כי הרגיש לי מסובך

וחבל לי על הכסף

את פותחת את ההזמנה ולוחצת על החזרה.

צריכה לסמן איזה פריטים את מחזירה ולמה.

אפשר לצרף פריטים מכמה משלוחים.

מסמנת אם את רוצה שיבוא שליח לקחת או להביא למקום שאוספים חבילות. כמובן עדיף שליח וזה בחינם.

מסמנת אם את רוצה שהכסף יחזור לתשלום המקורי או לארנק שנצבר בשיין.

מדפיסה דף החזרה, מדביקה על השקית שסגרת היטב- על המדבקה שיש שם.,

ומוציאה לשליח כשהוא בא.

מעדיפה את הכסף שלי אצלי ולא אצל הסינים

לא מדברת מניסיון כי אני באותו מצב

אבל אם הילדים גדולים אז אולי להעזר בהם

ילד אחד כלים, ילד שני ממיין כביסה

ובכללי להתעקש איתם על להקפיד על הסדר

כמה זמן את אחרי לידה?

ומה הסטנדרטים שלך?

שלי היו כמה ילדים הגדולים כבר לא היו קטנים מאוד ויכלו לעזור במשימות.

בעיני גם ילד קטן יכול לאסוף צעצועים מהרצפה, וילד קצת יותר גדול יכול לפנות כביסה למקום...

ואם יש אפשרות כלכלית, אולי לשקול לקנות עזרה של נערה לקפל כביסה או להדיח כלים...

אם פחות מחודש וחצי - אז אל תצפי לסדר וניקיון. מדי פעם תבקשי מבעלך שיאפס את הבית ככל יכולתו, אבל מעבר לזה תרפי.

בכל אופן, בזמני שגרה אני משתדלת להקפיד על שעת סדר יומית, ובמשך היום עושה כביסות ובישולים (קצת. אני לא חזקה בבישולים, אז משאירה לילדים שאוהבים את זה).

אבל גם בזמנים רגילים קורה לפעמים שאני עייפה מדי ואז מסדרת חלקית או משאירה את הבית כמו שהוא...

אני 5 חודשים אחרי לידה

הציפיות לא גבוהות, רק שהבית יהיה נעים שיכנסו אליו.. (אין לי בעיה עם כמה כלים בכיור, אבל כמות שאפשר להשלט עליה בערב ולא שחצי ממנה ישאר למחר בשביל לצבור מחר עוד כמות מטורפת..)

הילדים יחסית קטנים

מסדרים את המשחקים שלהם

עוזרים לי להכניס את הבגדים למכונה

אבל לתלות, להעביר למייבש (גבוה להם), לקפל כביסה - זה לא רלוונטי להם

לבשל, לשטוף כלים- גם לא. לחתוך ירקות הם כן עוזרים לי, אבל דורש הרבה סבלנות או הערכות מראש כי זה קצב אחר..

שואב שוטף הם לא מצליחים להעביר

ונשאר לי גם הפינישים הקטנים שאני לא מצליחה להנחיל להם- לאסוף את הבגדים לסל כביסה, לסדר מיטה בבוקר, לתלות תיק ומעיל במקום..

עזרה בתשלום לא רלוונטי. ניסיתי והיה לא מוצלח.

את השאר מציעה לעשות איתם בהתחלה בשיתוף פעולה - תביא את התיק/ המעיל ואת תולה, עד שיתרגלו. כנל איסוף כביסה.תעשי מבצע איסוף עם שירים (משותף שאת גם איתם) או תחרות איסוף פריטים לכביסה

התלייה נגישה להם אגב?

אני פשוט מניחה את התיקים בסלון במהלך השבוע בפינה ייעודית כי אין לי כח להתעסק בזה. מעילים מניחה מעל וזהו

זה בית של ילדים,לא מוזיאון

זה הצלה,

מוריד את הערימות בכיור לרבע!

לצורך העניין, אצלי -

כל יום מפעילה מכונה אחת+תולה+מקפלת

מטאטא בכל הבית

ניקיון שירותים

שיש וכיור נקי

לרוקן את הפח

ועוד משהו אחד שמשתנה כל יום לפי הצורך (סדר במגירה מסוימת/החלפת מצעים/סידור ארונות)

כשאת רק שומרת על הקיים זה יותר קל מלעשות כל יום מלא פרויקטים.

זה שגרות עבודה יחסית קבועות, תכנון, וכללים והרגלים  של הילדים..

שגרות עבודה :

אני מפעילה מכונות בסדר קבוע יחסית

משם גוזרת קיפולים ופיזורים ;)

ניקיון ערב קבוע

יום קניות קבוע

התארגנות בוקר / ערב קבועה

תכנון :

אני מתכננת מראש ארוחות שאני רוצה לבשל

מתכננת בגדים ללבוש (והילדים לעצמם)

מתכננת איך יראה הצהריים עד כמה שניתן (יציאה/יצירה/ משחקים…

כללים והרגלים:

משחקים רק בחדר

פינוי האוכל מהשולחן

סידור מיטות בבוקר

וכו..

דרך מכללת אמונה. יש להם כמה...  מקוונת חוץ ממפגש זום אחד בפתיחה. השאר, עושה בזמן שלי.

כרגע אנחנו באמצע. לדעתי יש מצב שיפתחו אותה שוב בהמשך השנה, אחרי פסח. הם עושים כמה מחזורים.

אולי כדאי להתקשר אליהם ולברר. 

לוקחת זמן , בכל זאת זה השתלמות של 30 שעות.

יש 2 מטלות יותר גדולות כי זה בנוי מ 2 יחידות לימוד + תרגילים קלילים ביחידות לימוד.עולה 30, במקום 15 בסטנדררטי מהמצפן.

בעיני שווה ממש 

של מכללת חמדת הדרום.

יש להם כמה אפשרויות מקוונות.

והיתה קלילה ממש. משימות קלות ומהירות.

משהו על אסטרטגיות למידה, לא זוכרת בדיוק את השם, יכולה לבדוק אם זה רלוונטי למישהי.

'הורים שמחים בחרוזים'.

ממש ממש קליל.

אשמח לקבל קישורים לשנים הבאות.

אצלנו בפסגה כל המקוונות כוללות גם פרונטלי.

לק"י

אז חוזרת בי...

אבל מישהי פה כתבה שיש במכללת אמונה ב-30 ש"ח. מקוון עם מפגש זום אחד בהתחלה.

של הכשרת מורים חונכים אולי לך יהיה רלוונטי.. לי לא..

נראלי שמקוון, לא יודעת כמה התשלום

השתלמויות - לב לדעת

נראה שבעבר פתחו גם קיץ

השתלמויות אסינכרוניות באקדמית חמדת

דיברתי עם המזכירה, הכל מקוון בלבד, הרוב עולה 200 שח,

הרשמה בקלות דרך הקישור שצירפתי

לא צריך להירשם גם בתוך מצפן

לא ניסיתי עדיין בעצמי, תכננתי לנסות השנה אבל אני לא מצליחה להגיע לזה.

זה יחידות קטנות של כמה שעות, בנושאים מגוונים, וכך אחד יכול 'לאסוף' שעות בתחומים שמעניינים אותו. הכל מקוון ובלי זומים.

(ניסיתי להתחיל יחידה אחת אבל לא הצלחתי להעלות קבצים מהפלאפון בשביל המשימה ועוד לא ישבתי על מהמחשב).

אבל לקמפוס IL יש כל מיני קורסים מעניינים

פשוט עייפים עמוסים מותשים

הרעיון בסוף של בייביסיטר נשמע פגז

לצאת קצת להתרענן

לאכול מהשו מפנק ממש שיכול לתת לכם הזדמנות רגע להיטען ולהפשיר קצת..

ובע"ה שהכל יסתדר מעולה ממש!!!

במקום לראות בזה "ליל טבילה שמתפספס", תראו בזה "ליל המעבר". זה הלילה שבו אתם חוזרים להיות מותרים במגע. גם אם המגע הזה הוא רק להחזיק ידיים על הספה או חיבוק ארוך של חמש דקות, זה המון. זה הגשר שבונה את החשק שיחזור בהמשך.

לספר לו שקשה לך להתרגש, לשמוע שגם לו קשה – זה המקום שבו האהבה שלכם באמת נמצאת.

כתבת שיש אפשרות לבייביסיטר.  

היא תישאר עם הגדולים יותר.  ואתם צאו לסיבוב עם העגלה, שבו על ספסל עם גלידה או קפה טוב. פשוט דברו. בלי רעש של הילדים הגדולים ובלי הבלגן של הבית בעיניים.

ופשוט לצאת למקום מבודד ושקט.

אוכל טוב! שקט ואפילו קצת יותר קרבה מקודם ממש יכולים לעשות טוב

יכולה לפנות בפרטי

בגדול-שירלי ממש טובה!

בפורים יש בעיקר פקקי ענק

רעש נוראי (מוזיקות רמקולים)

והרבה אנשים ברחוב

בעיניי אין שום דבר מעניין בכלל ובפרט לילדים

יש אווירה טובה, שירים ותחפושות מצחיקות 🤣

פחות מתאים עם ילדים בעיניי.

אצלנו יש מסגרות בשושן פורים אז אפשר ללכת רק אנחנו

אין חניה. מלא פקקים. 

אולי כדאי לשקול הגעה ברכבת.

או חניון חנה וסע של הרכבת הקלה.

אם תלכי לרחוב יפו תראי שיכורים, ציבור מגוון.

אם תלכי בגאולה - תראי שיכורים חרדים / חסידים

המטרה העיקרית שלנו היא ללכת לבקר חברים שגרים בבתי הונגרין. והדרך לשם מגניבה לגמרי.

איכשהו תמיד אנשים ששלחו משם תמונות זה היה נראה מגניב,

האמת שגם עוד לא מצאנו מה לעשות בפורים עצמו אצלנו

לחוות שמחה אותנטית, מראות מעניינים

במקום לשבת בבית ולשמוע את כל השירים והחגיגות בבתים השכנים …

ישמעו ממכם שירים וחגיגות

למה לא?

בעיני- אין על פורים משפחתי.. עפ חברים או משפחה אמיתית.. סעודה שיכולה להתחיל בצהריים ולהמשך עד הערב אם נמצאים עם האנשים שכיף לך איתם

(ואומרת את זה בתור מישהי שהולכת לארח פה בפורים לפחות 20 איש, כולל בחורי ישיבה בשיעור א שכנראה ישתכרו בפעם הראשונה🤮😵‍💫)

אבל יותר אווירה של מסיבת סטודנטים/פסטיבל

ממש לא בהכרח ביגוד צנוע

וגם לא לגיל של ילדים בכללי

ברשויות גדולות לפעמים עושים משהו מיוחד לילדים נגיד באיזה פארק גדול. דוכנים של אוכל ומשחקים וציורי פנים וכו.

תבדקי בתל אביב. הם משקיעים הרבה פעמים בעניין הפעילויות לילדים.

לא הייתי יוצאת עם ילדים סתם כך לאיזור מבוגרים בפורים, בגלל השכרות…

(אבל מי לא אוהב ציורי פנים ובועות סבון?)

לטייל פה בזמן שהילדים עוברים בין הבתים ושולחים משלוחי מנות זה בדיוק התמונות שאת רואה בדר'כ בבוקר לפני סעודת פורים

אבל באמת אם את לא כסה מכירה אנשים אז אין סיבה להסתובב ביום כזה בירושלים...

יש בשוק וביפו המון חגיגות

לא נראלי מתאים לילדים

ביום הכל עמוס אבל לא כזה מעניין

מלא פקקים, אין בכלל מקומות חניה בשום מקום.

עמוס ומעצבן..

כיף לנו במקומות שאנחנו מתארחים, אבל המעבר ממקום למקום על הפנים.

בעיני אין מה לבוא במיוחד לירושלים אם אין מקום ספיציפי שמעניין אתכם להיות בו.

לא יודעת אם זה מייחד דווקא את ירושלים, או שבכל ריכוז דתי בפורים יש ככה.

יש הרבה אנשים מחופשים, הרבה שירים, הרבה שיכורים (אם אלה בחורי ישיבה אז בדרך כלל אלה שיכורים "מהוגנים"), הרבה שמחה ברחוב.

יש גם הרבה פקקים, ולהתנהל ברכב זה סיוט.

לי אישית קשה עם הרעש הרב שמייצר הרחוב בפורים, אבל יש כאלה שאוהבים...

טיפסו לנו על האוטו כשאנחנו בפנים מנסים לנסוע

נטפלו אלינו להגיד שאנחנו מיזרוחניקים וכופרים שוב ושוב

כל זה בשתי פעמים שונות ובאוזני הילדים שלי כמובן

והיו עוד מקרים כשהייתי נערה

בעיני לא מהוגן בכלל

או בשעות הבוקר המוקדמות

החל משעות הצהריים המוקדמות עומס מטורף בדרך לירושלים.

לא יודעת אם זה מראות ואווירה שמתאימה לילדים קטנים, נוער ומעלה זה חגיגי וסוחף

יש בדכ עדליאדע במרכז העיר, אבל לא יודעת אם בסגנון דתי או אחר. 

ממליצה להתקרב לעיר ביום הזה.

לוקח שעות ארוכות להגיע מאזור לאזור

פקקים איומים.

ה"עד דלא ידע" שהעיריה עושה, בעיני, לא מתאים לציבור הדתי.

באזורים החרדיים שם יש הרבה אקשן- הנסיעה פשוט מסייטת.

לי אין ברירה כי צריכה ללכת להורים לסעודה, למדנו לסוע מוקדם בבוקר כדי לא להקלע לפקקים, ועדיין לוקחים בחשבון שנסיעה שבד"כ לוקחת 20 דקות תקח שעה וחצי.

בחזור הסיוט נוראי אפילו יותר.

בקיצור

תעשו כיף עם הילדים בבית.

אני לא מתחברת לירושלים בפורים.

אבל כנראה זה תלוי באזור

באזורים שהיינו היה שיכורים ממש בצורה לא כיפית.אנשים שחסמו אוטובוסים ומכוניות, מלא שעשנו כולל נערים. ומחר ספריי שלג שבעיני זה דוחה

לא חושבת שיש בפורים משהו מיוחד דווקא בירושלים (בניגוד להרבה חגים אחרים...) אני חושבת שבהרבה ריכוזים דתיים אפשר למצוא אוירה מקסימה בפורים. אני באופן אישי יותר נהנית בפורים ביישוב, אחרי ששנים רבות הייתי בפורים בירושלים...

ולמרות שההורים שלי עדיין גרים שם, אחרי פעם או פעמיים של נסיעות סיוטיות, החלטתי שאני לא באה לירושלים בפורים.

ובאמת שירושלים עיר מהממת ומיוחדת.

אבל בפורים, אם לא גרים שם ומתנהלים ברגל בלבד, זה לא שווה את זה 

אגב אם זה עבודה מהבית למשל, אז הרבה חברות לא מתחייבות לזה בחוזה, ושומרות על גמישות בהיברידיות.

אבל אם למשל זה העלאה בשכר, אפשר במקום להוסיף סעיף בונוס וכד'.

אם אין אפשרות מבחינתך לאלטרנטיבה,

אז אין איך לבקש את זה יפה, כבר ביקשת יפה.

את יכולה להסביר שזה הם המנהלים ממשיכים, לא אומר שזה יישאר כך לנצח, בסוף כולם שכירים.

את צריכה לחשוב עם עצמך אם שווה לך לסכן את החתימה על זה, ותהיי שלמה עם כל החלטה.

את יכולה לבקש שירשמו לך את ההסכמות במייל או במסמך ארגוני שהוא לא חלק מהחוזה.

חוזה עבודה הוא משהו רגיש למעסיק, בגלל הקלות שבה עובדים תובעים מעסיק, והרבה מעסיקים נמנעים מלהיכנס לפינות משפטיות, גם כשהם מלאים ברצון טוב.

למשל גם אם הם רוצים לכבד צוות של בנות ולהבטיח מנהל אישה ולא גבר למחלקה, אסור להם חוקית להתייחס לזה, זה יכול להיות רק הסכמה של הבנה הדדית ותו לא.

שוק העבודה היום לא מאוד יציב, אם הם יתהפכו עלייך יום אחד עם הנושא הזה, תמיד תוכלי לחפש עבודה חדשה.

עצם זה שניהלו איתך משא ומתן ולא הבטיחו מילים ריקו על ההתחלה, מעיד שהם עקרונית כן מתעוונים לעמוד במילה שלהם.

מפה זו החלטה שלך איפה לקחת את הסיכון.

(כי בכל החלטה כרוך סיכון)

בהצלחה!

הם רוצים שאגיע חלק מהשבוע לעבוד במטה בתל אביב,

מדובר בשעתיים נסיעה

הם רצו בהתחלה שזמן הנסיעה יהיה על חשבוני ואני לא הסכמתי.

גם אצל העובדת הקודמת זה לא היה על חשבונה.

הם אשרו בעל פה להחתים כניסה במשרדים ליד הבית ולצאת משם לנסיעה.

אני רוצה שזה יופיע בחוזה כי לא יודעת כמה ירצו בהמשך שאגיע למטה ולא מוכנה לספוג 4 שעות נסיעה ביום על חשבוני

מבינה?

זה סעיף שלדעתך אפשר להתעקש עליו או לזרום?

בתור מי שמכירה איך המעסיקים מתנהלים עם חוזה, יכולה לומר שלדעתי ההתנגדות להכניס לחוזה את הסיכום הזה היא מוצדקת ולא מעידה שהם לא מתכוונים לעמוד בהתחייבות הזאת.

גם מייל סיכום אם הייתי במקומה זה יכל לסנדל אותי מה בדיוק לכתוב שישקף את ההסכם מבלי להצהיר על הקומבינה.

נניח אפשר לרשום: לעובדים שמשתייכים לסניפים מרוחקים, תינתן הזכות להתחיל או לסיים את יום העבודה בסניף אליו הם משתייכים גם בימים של נסיעה לאתרים אחרים של החברה.

ואז נניח בניסוח כזה היא מכניסה את האפשרות להחתים כרטיס בסניף שקרוב לך כפי שסיכמתם, מבלי לרשום במפורש שזה זמן שאת לא עובדת בו בסניף השני.

ואז היא יוצאת בסדר גם כלפייך וגם כלפי המערכת.

נניח לי יותר נוח לאשר דיווח ידני ולא "לראות" דרך המערכת שההחתמה נעשה במכשיר שונה.

זה משאיר את זה בתחום האפור

גם במצב שיום אחד ידרשו ממנה או תשובות

או מישהו יתבע את החברה על אפליה

היא תוכל להוכיח במידת הצורך, אם יסתבך משהו שלא קשור אליך, שהיא לא "ידעה" שבזמן הזה את בנסיעה ולא עובדת בסניף השני נגיד.

בקיצור תראי מה היא רושמת לך בסיכום, אבל תהיי מוכנה לקבל ניסוח מעורפל שלא יסבך אותה עם המערכת אם היא תרצה להימנע מלרשום דברים בצורה מפורשת.

אפשר לבקש עוד ימי חופש, שיכסו את זה נגיד.

אבל עוד ימי חופש זה עוד תקציב

ולאפשר לך להחתים במשרד הקרוב זה העלמת עין ולא תקציב שצריך לדווח עליו.

יש לך ווטסאפ אפילו, שבו זה כתוב?

הייתי זורמת עם זה, בהבנה מלאה שזה לא בינך לבין גורם אחד אלא כמה אנשים. נניח מנהלת ישירה+ HR, שלא ייוצר מצב שהם רוצים להוריד לך רטרו בגלל מילה מול מילה.

שלא פתאום יתהפכו עלייך ויורידו רטרו,

אבל אם יום אחד יחליטו שהם לא יכולים לעמוד בהסכם הזה, וידרשו יום מלא במקום הרחוק, תוכלי לעזוב מבלי להיפגע.

סעיף חלופי יכול להיות שהמשרה מוגדרת משרת אמון, ואז אין את עניין הדיווח שעות. (מדווחים 9-18 כל יום) זה רלוונטי לעובדים שיש להם אחריות על תחום מסויים, ואז האחריות לא תלויה בשעות,

זה סעיף חוקי.

האמת הייתי מנסה להגיע להסכמות (לא בחוזה) של דיווח ידני בסניף הרחוק ודיווח עם כרטיס בסניף הקרוב.

יום נסיעה למטה צריך להיות יום עבודה מלא בלי שעות.

גם לי יש נסיעות לפעמים לאתרים מרוחקים. (לקוחות או סניף אחר)

האינטנסיביות של יום כזה הרבה יותר גבוהה מיום רגיל בד"כ.

אני חוסרת שפוכה, לא הייתי מעלה בדעתי שמישהו מצפה שאשלים שעות אם לא הייתי 9 שעות באתר עצמו.

(לפעמים יש לי סידורים אצל שני לקוחות, אצל כל אחד שעה- שעה וחצי עם נסיעה ביניהם)

ואני מדווחת 9 שעות,

בלי קשר למתי יצאתי וחזרתי הביתה.

את ממש עוזרת לי.

מייל מסכם היא לא הסכימה לשלוח בסוף.

אז כתבתי לה בוואצאפ שבהמשך לסיכום הטלפוני שלנו אני מבינה שהיא מאשרת החתמת כרטיס ליד הבית, ונמשיך בסיכום הזה.
עברתי הלאה לעדכונים טכניים.

עשתה לי לייק על ההודעה אז כנראה שזה מאושר

כמו שאת אומרת תעלים עין.

אין לי בעיה עם החתמה ידנית, המשרד גם ככה נמצא מתחת הבית שלי (אני גרה מעל קניון, והמשרד בפנים. בדרך לחניון אני עוצרת להחתים. יותר קל מלדווח ידני, בקטנה ממש)

תודה לך!  שיהיה לי בהצלחה אכי"ר.

חשוב שתעשי צילום מסך,

שאם בהמשך מישהו ישאל מה קורה ויכחיש שזה היה בהסכמה, תוכלי להוכיח שהדברים הובהרו עוד בהתחלה והכל נעשה בשקיפות מלאה.

שימי לב שזה לא יעזור לזה שההסכם יימשך לעד,

אבל לא יוכלו לבוא בטענות בהמשך על חוסר יושרה מצידך.

כלומר כל עוד לא נאמר אחרת, זה ההסכם.

אצלינו אשרו לעובדת אחת שיום עבודה שבועי שלה מרוחק מהבית שביום הזה אין חובת דיווח והיום יחושב לפי ממוצע שבועי של שאר הימים.

בלי טיטול, לספר לו שהוא יכול לעשות בסיר/ אסלה, ואם יוצא לו לחגוג לו ולהתרגש איתו

הגמילה ממש זה פשוט להוריד טיטול, עדיף לתת כמה ימים גם בלי מכנסיים- להסתובב רק עם תחתונים או עם חולצה ארוכה בלי כלום עד שהוא יקלוט את הקטע ויתחיל יותר לעשות בשירותים מאשר לפספס. אבל זה אולי כדאי לחכות שהמזג אוויר יתחמם קצת...

לק"י

ואם את מחליטה ללכת על זה לגמרי, אז להגיד לו שעוד מעט נוריד את הטיטול והוא יתפנה רק באסלה.

אני אישית מציעה להם ללכת לשירותים מידי פעם. יש כאלה שיתנו לילד ליזום. לי יש פחות כוחות ליותר פספוסים (שגם ככה הרבה פעמים יש).
 

תכיני הרבה תחתונים ומכנסיים, מלאי של סבלנות, ורצפה פנויה (שאם הוא יפספס זה יהיה על הרצפה, ולא על ספרים ומשחקים).

ובהצלחה!!

תנוחי הרבה וכמה שיותר

בע"ה יעבור לו עם הזמן.. יש תינוקות כאלה ויש מצב שממש אוטוטו ישתפר

אפשר להיעזר במנשא שמותאם לגיל לידה מדי פעם ויש גם ערסל ניענוח

לגבי האחים לא להיבהל

תגובות אחרי לידה זה ממש הגיוני

בטח אם הוא כרגע לא רגוע

אפשר לדבר הרבה לא בהטפה על הנס הזה

ואיזה יופי שזכינו באח משמח למשפחה

ואיזה יופי שהוא בריא

ואיזה כיף שיש להן עוד מתנה מדהימה כמו שאתם מתנות מדהימות

להכניס לשיח...

ובע"ה לאטלאט יחלחל אליהם

וזה לא לעכשיו כי עכשיו את רק צריכה לנוח זה נשמע כמו בקשה לצומי

וזה בהמשך... לנסות לתת לכל אחד זמן שלך איצו לבד

את בשכיבה /ישיבה ונמצאת רק איתו ומקשיבה רק לו

אפשר גם שוקו ועוגיה

בהצלחהההה

חזרתי לעבודה כעבור חצי שנה רק כי כבר לא יכולתי לשאת את הצרחות שלה. בעלי לא רצה יותר ילדים בגלל הסבל שזה היה, אבל אמרתי לו שאני חייבת תיקון.

עם הזמן החל מגיל שנתיים זה התמתן.

היום ב"ה היא כבר בת 9, ילדה מהממת רגישה ברמות, כנראה שהצרחות היו חלק מהרגישות הזו.

אני עוד בתחילת הדרך שלי

אז לא יודעת כמה הניסיון שלי יתרום

אבל מעבר לסבלנות

אולי לבדוק אם יש קושי ספציפי שאפשר לתת לו מענה ולהקל

שפת התינוקות דנסטן כדי להבין את הצרכים שלו יותר

אוסטיאופתיה לגרעפסים/גזים

יועצת הנקה שתעשה סדר

יודעת שאני גיליתי שיש דברים כאלה שיכולים ממש להקל! ולא הכל זה רק לחכות שיגדל...

וכמובן חיבוק גדול לך! 

זה לא נעים לך בבטן/ קשה לך להירדם כי אין לך מוצץ/ היית רוצה להצליח לינוק יותר טוב ופחות לקבל תחליפים- לגלות אמפתיה לקושי שלו כשהוא בוכה. מאמינה שעם הזמן גם הילדים יתפסו את נק' המבט הזו.

בנוסף, אפשר להגיד להם אם שומעים אותם אומרים משפט צובט כזה, נכון, היום לא קל לו, אבל כשתעבור התקופה הקשה שלו ואולי אפילו רק עוד 10 שנים, אתם פתאום תראו איזה כיף לנו שיש לנו אותו. ובלי להילחץ. זו דרך ישירה ונורמלית של ילדים שלא רוצים להתמודד עם אתגר, וזה בכלל לא אומר שהם לא אוהבים אותו ושמחים בו, אפילו אם הם עדיין *באמת* לא מרגישים אליו אהבה ואחוה.

חיבוק, נשמע מעייף ומתסכל בהחלט גם בשבילך 🤍

להתחיל עם הבנה

שתינוק זה לפעמים סיוט

ולגיטימי להרגיש שיותר טוב בלעדיו

כנות והכלת רגשות

זה הצעד הראשון לחיים טובים

אחרי זה אפשר לחשוב על הקלה/ פתרונות 

וזה גם טוב שהם מדברים את זה שקשה להם. זה בסדר שיהיו משפטים כאלו.

הייתי ממליצה דווקא להיות אמפטית כלפי משפטים כאלו- "וואי זה באמת קשה שהוא בוכה הרבה" אפשר לשתף אותם שגם לך קשה.

ומצד שני בזמנים רגועים כשהם לא עצבניים עליו. אפשר לשתף אותם שזאת תקופה קשה עכשיו ועם הזמן הוא יגדל ויחייך, ויהיה מתוק וחמוד.

וגם לשים דגש על המתיקות שלו גם עכשיו. איך הוא תופס עם האצבעות הקטנות שלו. והחיוך הרפלקסיבי החמוד. וכשהוא ישן אפשר להראות להם כמה הוא מתוק.

אני מכירה את התחושה הזאת שהחיים התהפכו. חוויתי את זה אחרי הלידה הראשונה וזה ממש ממש לא קל. תני מקום לקושי הזה. תחמלי על עצמך בתוך הסיטואציה המורכבת. זאת לא כפיות טובה שקשה לך עם תינוק מאתגר, גם אם ברוך ה' הוא בריא והכל בסדר. ובעזרת ה' עם הזמן הוא יסתגל לעולם והכל יתייצב מחדש. אבל זה יכול לקחת חודשים.

וטיפ קטן פרקטי שמאוד עזר לי- להשתמש הרבה במנשא. אצלי זה ממש הרגיע והרדים בגילאים הפיצים.

וחוץ מזה- להקל על עצמך בכללי איפה שאפשר. זה הגיוני להוריד סטנדרטים במשך תקופה משמעותית אחרי הלידה. אחרי אחת הלידות שלי השתמשנו בעיקר בחד"פ במשך 5 חודשים עד שהרגשתי שאני פנויה לחזור לשטיפת כלים.

בהצלחה רבה!!! בעזרת ה' שישתפר בקרוב!

דווקא כשזה לא ילד ראשון, יש עוד ילדים שצריכים אותך והבית לא יכול להתנהל לפי הקצב של הבייבי.

לפעמים זה מאתגר יותר

אני מציעה ללכת לרופא ילדים מנוסה שאת סומכת עליו, לספר לו הכל ולשמוע מה הוא אומר.

לפעמים יש משהו שמציק או כואב ואנחנו לא יודעים (ריפלוקס, דלקות אוזניים, מערכת עיכול לא בשלה ועוד ועוד). רופאי ילדים רואים המון תינוקות ובגלל זה אני אוהבת להתייעץ איתם (אפילו על קשיי התנהגות או הצבת גבולות אני מתייעצת לפעמים).

לפחות תדעי שמבחינה פיזית בדקת הכל.

עוד נקודה שכדאי לבדוק זה הטונוס שרירים, ילדים עם טונוס גבוה הם בכיינים, לא רגועים ומגיבים לכל שינוי קטן.

את יכולה לקרוא על זה  כאן

הכול על טונוס השרירים בתינוקות – היפוטוניה והיפרטוניה

ההרגשה שהתהפכו החיים הגיונית אם לא היו תינוקות בבית הרבה שנים

זה כמו ילד ראשון בעצם

עם התוספת של האחים בבית שגם דורשים תשל

אז קודם כל לא להרגיש רע בגלל ההרגשה

תינוק זה לא דבר קל בדרכ

יש תינוקות רגועים יותר ויש כאלו שפחות ויש כאלו שהרבה פחות

אני כן חושבת שלפעמים יש משהו פסיכולוגי שהתינוק מרגיש

למשל לי יש ילד שבתור  תינוק נולד בתקופה משפחתית רגישה מאוד בגלל התעסקות עם משבר אצל קרוב משפחה

מעליו יד 2 גדולים שכמובן גם דרשו את שלהם

והוא בכה כללללל הזמן

ביום וגם בלילה 

במנוחה או בנסיעה (אז בכלל הצרחותץ הגיעו עד לב השמיים)

זה היה ממש מסתכל

בכיתי איתו

הילדים היו בשוק 

והם קטנים סהכ

התרגלו לראות אותי מסתובבת איתו ובוכה

הרופא טען שאולי יש משהו כמו ריפלוקס ואולי לכן

אבל לדעתי  חוץ מזה הוא הרגיש את המתח עוד בבטן

ונולד לתוך תקופה רגישה

והוא הרגיש...

ברור שזה לא קל לשמוע בכלללל

אבל אחרי שאני עברתי את זה 

התובנה שלי הייתה להיות יותר רגישה כלפיו

תנטרלי רעשי רקע ותהיי שלמה איתו

להראות לילדים כמה שיותר שהלוואי להרבה כאלו "קשיים"

ושאת אוהבת ושלמה איתו (למרות שבפנים אולי גם לך קשה)

תנסי כמה שיותר לשחרר מהמתח סביבו

הוא יגדל והאחים שלו  יאהבו אותו מאווווד

וטכנית מנשא או כל דבר שיכול לעזור...

גם פה היתה לי תקופה מאוד מורכבת ורגישה בהריון.

משבר קטן שלא קשור להריון

אבל היה בתחילתו ולקח לי זמן להתאושש (גם עכשיו כשאני חושבת על זה לא קל לי)

וכל הזמן חשבתי רק שלא ישפיע על התינוק....

אני מרחמת עליו ברור ריחמתי גם בהריון כאב לי ככ שבכיתי לא מעט בתקופה שהייתי אמורה להיות הכי שמחה.

ולכן זה מוסיף לקושי שלי עכשיו.

לי מאוד עזר הספר: התינוק הכי שמח בשכונה.

אמנם בהקדמה וגם מידי פעם כתובים הבלי אבולוציה וכו' שאפשר למחוק.

הספר מתאר למה לתינוק קשה מחוץ לרחם ונותן 5 צעדים להרגעת התינוק ומסביר טוב על העיטוף - הצעד הראשון (הייתי נגד זה בהתחלה).

בעיני זה ספר חשוב, אבל ממליצה לקחת משם את מה שמתאים  ולא לפחד לנסות.

הצעתי לבנות משפחה וחברות יולדות את הספר, וזה סייע בהרגעת הצרחות לרובן באופן משמעותי.

כלומר לא מאחר לך המחזור.

כמה זמן עבר מאז שפספסת?

קחי בחשבון שעלולים לזהות אותך.

בדיוק כך נכנסתי למוד הזה

בא לי להעיף הכל

רק שבעלי לא אנרגטי וגם לא אני חחח

להכניב לשקית אשפה ענקית
ולהניח מתחת למיטה, מחסן או ארגז אחסון.
סביר להניח שהשקית לא תיפתח עד פסח הבא, ואז תמסרי אותה...

כמה חודשים- להעיף

לשמוע את הפודקאסט 'הבית האופטימי'.

תתחילי מהפרק 'בית טוב דיו', ואחר כך מה שנראה לך מעניין.

עושה סדר ונותן מלא מוטיבציה.

ממליצה מאד על הספר "סוד הקסם היפני"

למי שפתוחה לרעיון זה עושה סדר בראש ובלב לגבי דברים ששומרים או זורקים( עדיף למסור)