טיפים מה להביא?
איך התהליך? אני ממש מפחדת
מיואשת******
מיואשת******
️
😅)
מחכה להריוןהתהליך עצמו לא מפחיד בכלל את שוכבת על המיטה ומרדימים אותך אני ממש רעדתי כי נלחצתי
ואחר כך קמתי כאילו כלום אפילו דימום לא היה לי היה לי טיפה אחת בניגוב
ןלא היה לי כאבי בטן ולא כלום כאילו הרדימו אותי וקמתי
כאילו ישנתי כמה שעות טובות חחחחחחחחח
עבר נחמד
אני בהריון עכשיו
מחכה להריוןאחרונהאמןןן ![]()
![]()
גוזר גזירה ונותן כח להתקיים ממנה...
זה מה שעלה לי
שמעתי בעבר מהרב לוגאסי, שלעמוד בניסיון מעבר למה שמשתמע מכך, וכל מה שבטח ירחיבו עוד
זה לדעת לעמוד בפיתוי שלא להיות מוצב בתוך הניסיון, ובכך בעצם אתה עומד בו.
ויותר בהרחבה -
לאדם יש דבר מה שהוא מכיר עצמו ויודע שאם יכנס אליו, הוא יצלח את אותו ניסיון ב 30 אחוז, 50 אחוז, 80, 90 אחוז וכו'.
ומהו לעמוד באותו ניסיון?
לא להכניס את עצמו לאותו עניין בכלל, להיוותר מחוצה לו, ובכך בעצם הוא עומד 100 אחוז בניסיון.
זה כמובן מדבר על דברים שהם בבחירתנו ובידנו.
ממני שמשתדלת לעמוד בנסיוןאם יש אמונה שלמה בבורא אז הכל ממש הכל מסתדר,
ויודעים ומרגישים שהכל זה רק ניסיון,והכל מאתו יתברך,
כמובן שיש יצר הרע שמפריע ומדמיין כל מני דמיונית שכולם
רק מטעים את האדם,אבל כשהאמונה חזקה אז הכל מסתדר,
שוב שאלה ממש יפה ישר כוח.
חוברת תשחצים? סתם בשביל הראש השקט בסוף יום?
עוברת על התחומים הזכרת,
ספרים - יאיר יעקבי בדיוק הוציא ספר של הטור שלו בבשבע. אם זה הסגנון.
לבדוק בסיפור חזור אם יש איזו סדרת מד"ב רלוונטית, הספרים של ב20 ש"ח אז אפשר לקנות סדרה שלמה בלי לעשות חור בכיס.
אביזרי עזר למחשב ללימודים והוראה רלוונטי?
עכבר ארגונומי [משמעותי ממש!], מקרן, סט כבלים, תיק חדש ונח, מקלדת ארגונומית.
מבחינת חידות יש כל מיני משחקי חידות כאלה מעץ או ברזל שצריך לשחרר או לבנות משהו, זה בסגנון?
טנגרם גם כייפי אם הוא אוהב. יש ערכות שמגיעות בזוג ואז אפשר לעשות תחרויות..
יש 7 צורות קבועות
ובערך אינסוף דגמים שבונים מהן.
את מקבלת את הצורות וצללית של הדגם הסופי וצריכה להבין איך לבנות את זה מכל הצורות.
כל דגם מכיל את כל הצורות.
זה לא פשוט, משחק חידה כזה..

)
כי לעולם חסדו
את בעלי זה מדליק מידי פעם חחעט יפה עם חריטה יפה כמו ''תודה ענקית'' או ''תודה על הכל'' או כמובן מה שנראה לך.
כמובן תצרפי מכתב יפה שלך,המון הצלחה וישר כוח על המחשבה הטובה שלך.

🙂הידיים לפעמים, מסכימה איתך שזה מאוד קשה אבל גם אני כמוך לא רואה את עצמי שמה אותה במיטה ופשוט מסתכלת עליה בוכה.
אני פועלת לפי גישה שאומרת שזה בסדר לשים במיטה, לתת לתינוקת לשחק ולנסות לנענע, את המיטה, ללטף את האהובה הקטנה וברגע שהיא מתחילה להשמיע קולות של חוסר שביעות רצון אז מוצץ \ טפיחות, אבל אם זה הופך לבכי אז מיד להרים ולהרגיע ולהחזיר אותה למיטה רגועה...
זה עובד ברוב המקרים. כשזה לא עובד אז אני מרדימה על הידיים והאמת שאני חושבת שמלבד הקושי (אין מה לעשות היא כבר כבדה) אז יש משהו מתוק בחיבוק הזה וזה שהיא נמרחת עליי..
מזדה לגמרי.
לא מצליחה לישון ולא כלום.
אבל רק בשבוע 32...
מעולם לא שמעתי על זה מבחינתי סוף הריון זה אמבטיה יומיומית לגמרי אין מצב אחר...
חשבתי אולי הלכתית אתם לא עושים אמבטיה בליל עשרה בטבת חחחח
ועכשיו שבוע 32 וצריכה לשים לב לזה.
לא ככה בכיף. זה סוגי ילדים וטמפרמנט לדעתי.
אומרים שזה לא קשור אבל אצלי זה יצא ממש קשור.
מי שהיה פעיל בפנים היה שובביקו בחוץ.
זה בערך הזמן שרק מתחילים להרגיש תנועות
יש גם מי שמתחילה להרגיש מאוחר יותר
לפניו ברננה!אבל זה יהיה יותר קל
שלי שנתיים וחצי ובימים האחרונים יש איזו תחושת הקלה. הם יותר מקשיבים ועושים מה שאומרים להם. הם ילדים ממש טובים סה"כ. וזה אמור להיות יותר קל בהמשך אחרי גיל 3
שיר שכתבתי כשהייתי גורשה, ועוזר לי להתחבר ליום הזה.
ב״ה שאני כבר נגאלתי, עכשיו רוצים גם לקב״ יהיה בית.
מצרפת את הרקע לשיר.
זה היה בליל שבת שלפני עשרה בטבת.
ישנתי בליל שבת בסלון, והרגשתי מסכנה.
ואז נזכרתי בספרה של הרבנית ימימה
״כמים, ליבך״ והתחלתי לכתוב לי בראש
מילות נחמה. במהלך השבת שיננתי את
השיר, ובמוצאי השבת העליתי אותו על
הכתב. זה אחד השירים הראשונים
שכתבתי על הגירושין, וכך גיליתי את
היכולת להתנחם ממילים שה׳ שולח לי
ללב.

מרגש אותי שזכרת!גלויהמענין לא הכרתי
למה זה טוב?
ואיפה קונים? יש לך קישור?\תמונה?
איך מצליחים להשתחרר מהבאסה העמוקה של הדבר הזה?
ההורמונים האלה מטריפים אותי. לגמרי
פעם ראשונה בחיי בעלי הכין שבת במקומי
פשוט מרוב דיכאון וטירוף לא רציתי לצאת מהמיטה
וכמובן שזה רק עשה לי רע ובראש שלי כבר אני מיותרת ומי צריך אותי בכלל
וזה התגלגל ללמה הוא לא בא לבדוק מה שלומי? מה לא אכפת לו ממני?
ואז באתי למטבח לראות מה קורה אז הוא אמר - מה קרה? שיעמם לך במיטה?
ונעלבתי עד עמקי הורמוניי
ובכיתי את נשמתי
וזה היה יום שישי הכי מעפן שהיה לי בכל ימי חיי
ועד עכשיו אני לא מצליחה להתאושש מהעצבות המייאשת הזאת
לא רוצה לעשות כלום
מרגישה רע רע רע רע
מזניחה את עצמי ואת הבית
וכמובן שזה גורם לי להרגיש עוד יותר גרוע
צריכה חופש מהראש שלי
תודה רבה על הבמה הנעימה כ"כ לפרוק רגשות נשיים משמימים
בעלי על סף בריחה נראלי ![]()
פלונית5קפה עם חלב שקדים\סויה
וליד זה המבורגר
לא רע![]()

)מזניחה ת'בית לכתחילה

זה באמת דברים קשים שאנחנו עוברות
לא היתי מיחסת את זה להורמונים, אני באמת חושבת שיש דברים שפוגעים
שקצת הגזמת בדוגמאות לשם ההמחשה, לא?
למשל השורה השניה - "הבעל לקח על עצמו להכין הכל לשבת ומשחרר אותך - את מיותרת" - זה באמת גורם לך לעצב? נראה לי סתם הגזמת
לשם ההמחשה, לא? כי במקרה הזה למשל, אני שמחה
החיים לא פשוטים, מה לעשות, כל דבר יכול לגרום לעצב, צריך לעשות משהו טוב בחיים כדי להרגיש טוב עם עצמי, לפתח תחביב או קבוצת חברות, אחרת באמת מאוד קשה לשאת את העול של החיים והקשיים המתלווים אליהם, ככה אני חושבת לפחות....
אני לא כ"כ מתחברת לאלו שאומרות שהכל קשור להורמונים, כי זה משליך ממני אחריות על החיים שלי , כאילו אני יצור משוגע חסר שכל .... אבל ברור שיש המון שמדברים על ההורמונים, אני שונה בדעתי, את לא חייבת להקשיב לי , אבל זו דעתי
שאת חושבת עליו, נשמע שיש לך מידות מאוד מאוד טובות
אולי אם תוציאי מהראש שזה "הורמונים" זה יעזור? ותנסי פעם הבאה בזמן/לפני מחזור להיות "על פרופיל נמוך" - נגיד פחות לדבר? יותר לשתוק באופן כללי וכך יקל עליך לשלוט על התגובות
יכולה להמליץ לך בכיף על שם בפרטי...
אפונההעלתן חיוך על פניי
הכל נכון
לא מאמינה בלתת להורמונים להשתלט,
ובדר"כ מאמינה גדולה בשוקולד\קפה\המבורגר
וגם בלא להאשים את הבעל החמוד בכל דבר
אבל
אחרי לידה (חודשיים, אז מה) עם 4 קטנים בבית
ומחזור שבא ככה פתאום באמצע הנקה בלי הודעה מוקדמת
זה תפס אותי גם לא מוכנה וגם תשושה נפשית מכדי להלחם בזה.
והיות שאני בדיאטה אז השוקולד\קפה\המבורגר רק גורם לי לרגשי אשם
ככה אנחנו
משגעות! (תרתי משמע)
ועוקבת
עם בריכה יפה
אבל נראה לי שבלי נוף
מישהי פה המליצה עליו
וגם זכורה לי המלצה לצימר יפה בהר שמואל אבל גם בלי נוף
ברוך ה' ילדתי לפני חודש (אוטוטו).. הייתה לי לידה קיסרית.. ואני עדיין לא מעכלת את הלידה..
כרגע עד כה נמצאת אצל ההורים שלי עם בעלי..
עשינו ברית לתינוקי בשעות הצהריים המוקדמות באזור פקוק.. ולכן הרבה אנשים שהזמנו הודיעו מראש שלא יגיעו ונכנסנו ללחץ מאוד מהפסד כספי.. כל הסגירה של האולם והמנות עשו חמי וחמותי כדי לעזור לבעלי.. מראש לא האמנתי שיגיעו כמות האנשים שהם התחייבו לאולם אבל אף אחד לא הקשיב לי, אמרו שהכל יהיה בסדר ואל תדאגי..
החלטנו לנשום עמוק ולזרום ומקסימום אם יהיה הפסד נחלק לתשלומים ולאט לאט נשלם.. אין ברירה.
הברית ב"ה הייתה מוצלחת מאוד, היו אנשים.. בסוף האירוע חמי וחמותי נגשו אלינו והודיעו שהם ישלמו על כל ההוצאה של האולם ושזו המתנה שלהם על הסנדקאות.
שמחנו מאוד שהעול הזה ירד מהכתפיים שלנו והודינו להם מאוד.
אנחנו אצל ההורים שלי ובערך כשהתינוק בן שבועיים חמותי הזמינה את כל המשפחה שלהם אליה למסיבת חנוכה.. הגענו גם למרות שהיה גשום אותו יום וקר מאוד.. לא נעים לבטל דקה 90.
בעלי ממש חרדתי וכל דבר מלחיץ אותו, לא מראה את התינוק לאף אחד ומכסה אותו ומשתיק את כולם שלא ידברו בקול ו..בקיצור, חרדתי יתר. אז כשהגענו לבית הוריו, האמת אף אחד לא הראה התרגשות לראות את התינוק או אותנו. אמא שלו ישבה לאכול (אם אני זוכרת נכון בקושי אמרה לי שלום..) אמרה לנו שאנחנו יכולים להכניס את התינוק לחדר X וזהו.. אני הייתי צריכה בדיוק לשאוב.
נכנסנו לחדר ובעלי עזר לי להתארגן לשאיבה.. שאבתי ואז הנקתי.. ולקח זמן עד שיצאתי. ושוב התינוק נרדם. אכלנו ומיהרנו לצאת כי הייתי צריכה לשאוב שוב פעם (כי שכחנו את החיבור לחשמל של המשאבה ולא היו סוללות).. אז ניסינו לצאת מהר.. זה די מובן עם תינוק בן שבועיים, לא? ככה חשבתי..
בעלי ירד להכניס את התינוק לאוטו וחמתי היתה בחדר ולא ראתה שיצאנו. בקיצור כשעלינו כל אחד בתורו אני ובעלי לומר להתראות בעלי ראה שהיא נפגעה שהכלנו ככה ולא הראינו את התינוק. אז עלינו עם התינוק בחזרה, עשתה טובה שניגשה אליו.. וזהו, הלכנו הביתה.. התעצבנתי שכל פעם מחדש אנחנו נופלים לריגשי שלה.. אבל.. עבר.
פשוט הרגשתי גם אי נעימות שהם שילמו על האולם ואנחנו לא הראינו אותו אפילו.
עכשיו, אנחנו אמורים לחזור לבית שלנו אחרי חודש אצל ההורים, והמכונת כביסה שלנו לא עובדת טוב. בעלי רצה לבקש מאבא שלו לבדוק אם יש דרך להשיג מכונה בזול.. באחת השיחות שלהם אתמול אבא שלו מבקש מבעלי האם אנחנו יכולים לשמור על אחיות שלו הקטנות אלנו בעוד שבועיים למשך יומיים בזמן שהוא וחמותי יצאו לנופש..
בעלי מספר לי את זה ואני האמת שמאוד מאוד התעצבנתי. איך זה הגיוני לבקש דבר כזה? אישה אחרי לידה, אנחנו בקושי ישנים, להפיל עלינו את הבנות האלה, ומילא הן היו מנומסות ושקטות, אבל לא, אני יודעת מה יהיה.. הן רבות על כל שטות, הן צורחות, הן לא יודעות לדבר בשקט רק בצרחות.. הן רודפות אחרי בעלי כל הזמן- תן לי את הפלאפון תן לי את המחשב, ואם הוא לא מסכים הן חופרות לי 'תגידי לו שיביא לנו.. ' ופשוט לא עוזבות אותנו עד שישיגו את מבוקשן. הגדולה מביניהן בת 15 והשניה בת 10 והן מתנהגות כמו ילדות בנות 3. ניסיתי לחשוב שאולי זה יהיה לי לעזר ודווקא זה טוב וכו'.. אבל אני יודעת שזה לא, וזה ממש ממש ממש מרגיז אותי שביקשו מאתנו כשהם יודעים שאנחנו זוג שלא יודע להגיד 'לא'!!! ובטח שלא נעים לנו לסרב כשהם עזרו לנו עם האירוע כל כך.
זה פשוט גדול עליי לעשות את הטובה הזו!
אני יודעת שהם חושבים הבן שלהם הוא מושלם ואני הרעה שכל הזמן רוצה לצאת מהם מוקדם ו.. מה, הוא יסרב לשמור על אחיות שלו?! בטח שזו אני שלא מסכימה.. ובשיחה הוא אמר לאבא שלו 'אני לא יודע אני אבדוק עם אשתי..' אז אם עכשיו יסרב זה אומר שאשתו הרעה לא מסכימה..
עכשיו זה מרגיש לי שכל דבר אני לא יכולה לסרב להם רק בגלל שהם שילמו. ועוד בעלי רצה לבקש מכונת כביסה אז עוד יותר מרגיש לא נעים..
אני יכולה להשתיק את עצמי ולומר יאללה זה סהכ יומיים זה יעבור וכו', זה חסד ועוד דברים כדי להשתיק את הנפש שלי השאלה האם זה נכון.
גם בעלי וגם אני לא יודעים לומר לא ומרגישים אי נעימות תמידית. לא יודעת מה לעשות.
אוף.. זו גם התייעצות וגם פריקה.. אשמח לתגובות.. תודה לכולן..


ואולי ממש לא.
אם זה היה אצלי הייתי מבקשת מבעלי לומר משהו בסגנון הזה
דיברתי עם הילושש והיא שיא ההתלהבה היא מרגישה שהן תוכלנה לעזור פה קצת כי אנחנו גם בדיוק חוזרים הביתה והמכונת כביסה התקלקלה וכזה יש הרבה עומס.
הבעיה שאני נורא חושש ראית אותה בחנוכה התאמצה לבוא והכול כי היה לה חשוב אבל ראית היא בקושי מתפקדת ואחי קיסרי וה"ב הקטן לא קל..
אז אולי תוכלו לדחות את החופש או משהו כי אנחנו מאוד נשמח אבל מרגיש לנו מידי קרוב לניתוח והכול....
שעיכובים של מחזור יכולים להיות מסיבות שונות
אבל גם יש עדיין סיכוי להריון כל עוד לא קבלת
מכירה מקרוב - חברה וגם לי זה קרה
שלא ראיתי בבדיקת דם שיש הריון גם לאחר עיכוב של יותר מ 10 ימים ולאחר מכן היה חיובי
החוסר ודאות הזה הורג לפעמים...
טארקוואני ממש אוהבת
צרה קומפקטית נוחה

מבחינתי כל גרם היה משמעותי, אז העדפתי את הביבה אפילו רק על סעיף המשקל.
אחלה עגלה
נראה לי היא נחשבת הכי צרה, נוסעת חלק
חזקה בטירוף, סוחבת גם ארבע ילדים עליה...