פורום הריון ולידה (עמוד 1693)

כמה שניתן. מניחה שאם היו לו בעיות בעמוד השדרה החו לכך עוד ביטויים
אז לא לדאוג ולא להילחץ, פשוט לבדוק

לבנות שלי היה, זו בדיקה מאוד שגרתית המון תינוקות עושים רק ליתר ביטחון.
טכנאית האולטרסאונד שעשתה לנו אמרה שכל חייה כ טכנאית, שזה היה אז 19 שנים, רק תינוק אחד התגלה עם המום .

לבנות שלך גם יש את הכתם? יש להן גם שיער שם?

רק השערות- אני לא מכירה.
גם אצלנו רופאת התפתחות אמרה שזה נפוץ לבני עדות המזרח.

גוגל זה האויב....
תיהי ישרה עם ה', תעשי את ההשתדלות, מה שהרופאה אמרה ותאמיני שהכל בסדר בע"ה. כמובן תפילות של הודיה על התינוק המתוק והחמוד, תפילות של אמונה בו שהכל ממנו. ותפילות שהכל יהיה בבריאות בע"ה...

ואנחנו רק רבע ספרדים.

עשינו אולטראסאונד עמוד שדרה וברוך ה הכל בסדר

שני דברים חשובים קודם כל עושים את זה כדי לראות שהעמוד שדרה לא מחובר לעור שמה , כדי שכשהוא יגדל זה לא יפגע בו... לרוב רואים שזה אכן בסדר גמור..

2. שימי לב שאת אכן קובעת אולטראסאונד לזה ולא למשהו אחר. (אני בטעות קבעתי לפרקי ירכיים, והייתי צריכה לבוא שוב)

3. דבר אחרון - אל תיבהלי מהאינטרנט.. הוא לא רופא. אם תכתבי שיש לך כאב ראש הגוגל גם יכול לומר שאת עומדת למות. הסימפטומים שם לא בפרופורציה ...

אה ועכשיו נזכרתי ,לא שלחו אותנו לאולטרא סאונד בגלל הכתם אלא כי היה נראה שהקו של הישבן לא אחיד וקצת נדבק...

פורת יוסף
כבר בבית החולים נאמר לי שזה אופייני לילדים כהי עור
אם זה לא בשילוב של משהו יש להניח שסיכוי קטן לתחלואה
בכל מקרה רפואה שלמה והרבה בריאות. התפללי!

אמרו שזה לבני עדות המזרח

ואני הבנתי כהי עור 😆

והיה לקטן שלי מלא כחולים בכל מקום. עכשיו אוטוטו בן 3 ונשארו ממש קצת כתמים

ולשני הילדים שלי לא היה כזה כתם

שלושה מילדי נולדו איתו. מפותחים וטפסנים כמו שצריך!
זה באמת כתם שאופייני לעדות המזרח.
לגבי השערות אני ממש לא יודעת. כי אצלי נולדו ממש בלי שערות.
גם בראש היו קרחים ממש.

גם לי האחות אמרה שזה כתם שיש לעדות המזרח
ואף אחד לא הפנה אותי לאולטראסאונד

אין מה להלחץ
בד'כ זה כלום
אני אפילו לא עשיתי שם US

וברוך השם הכל בסדר.

לדעתי אין לך מה להלחץ.

לא הכי מבינה בזה
אבל כשהיה לי, המליצו לי לשטוף את המקום אחרי כל שירותים במים קרים וזה עוזר לזה לעבור בצורה טבעית

דבר ראשון כדאי ללכת לפרוקטולוג שיאבחן אם זה טחורים או פיסורה ויתן משחה..
בכל מקרה הדבר שהכי חשוב להמנע ממנו זה עצירות, ככה המקום יוכל להתרפא. לאכול מלא סיבים תזונתיים, מלא ירקות (בייחוד חסה), בלי קמח לבן, מלללא מים. ללכת לשירותים רק כשצריך ולא לשבת שם הרבה וללחוץ. להתפנות כשהרגליים על שרפרף
לשטוף אחרי כל שירותים במים וסבון

ללכת לשירותים כל פעם שיש צורך אפילו הכי קטן ולנסות להתרוקן לגמרי!

היה לי טחורים איומים ולא עזר כל הפיזיותרפיסטית רצפת אגן והרופאים משפחה, רק הטיפ הזה!

שהקפדתי עליו הייתה לי הקלה ממש משמעותית!
אבל לי הם ממש הכאיבו...
בכל מקרה ממליצה לך לנסות לטפל כי ככל שעובר הזמן לרוב זה מחמיר
מקווה בשבילך שלא בעז"ה!!

יום יום. תוך כמה ימים שיפור משמעותי ביציאות..
זה ממש הבדל מטורף וקרטי לדעתי.
כמובן שפעילות גופנית ותזונה בריאה עם המון סיבים יכולה מאוד להועיל..
אבל בדיעבד הסיבים האלו זה פתרון מהמם

שיפור ביציאות-
אני לא סובלת מעצירות.
השאלה אם לזה התכוונת, או שיפור לגבי הטחורים?

טחורים נגרמים מעצירות .. ברגע שלוקחים סיבים הרבה פחות צריכים להתאמץ בשירותים וככה יש סיכוי יותר טוב לטחורים להירפא.
אם את אומרת שאין לך עצירות אז ההמלצה שלי כנראה לא רלוונטית לגביך.

נפשית. זה מובן. אבל בגדול את כן אמורה להרגיש מידה מסוימת של נינוחות עם בעלך.
לגבי המגע - ניסית ליזום בעצמך? ליצור הרגל חדש? יכול להיות שזה יעזור לך להיפתח אליו גם בקטע הנפשי יותר

לגבי השיחות- הוא מבין שאת יוזמת פה שיחה רגשית? יש לכם זמן מוגדר לדייטים/שיחות או שזה ככה באמצע היום? שמעתי מיועץ נראה לי בשם ניסים לוי תובנה יפה - כמו שלרוב אצל נשים אי אפשר לגשת בנושא המיני ישר לעניין אלא צריך לתת הדרגתיות ו"לפתוח" אותן לאט ככה לרוב אצל גברים א"א לגשת לשיח רגשי מיד אלא צריך לפתוח אותם לאט לאט משיחה נינוחה ולא טעונה ולעשות הכנה לשיח רגשי. אם תוכלו לקבוע זמן מוגדר לשיחות ששניכם יודעים שאתם פנויים ובלי טלפונים יכול להיות הרבה יותר קל

לגבי המגע- את יוזמת מגע כזה באמצע היום? כשאת יוזמת הוא נענה?
יש אנשים שזה פחות טבעי להם, לדעתי שווה לשחרר את הציפיה שזה יבוא דווקא ממנו וליזום הרבה מצידך כדי לקבל את המגע שאת זקוקה לו (בהנחה שהוא נענה ומחזיר ולא מתחמק. אם כן- כנראה שיש קושי שצריך להציף ולפתור)
זה נשמע שזה צורך שחסר לך ובצדק. הכי נכון ובריא שאת תעשי את המירב למלא אותו. זה כיף כשהשני ממלא אותנו וכשזה עובד אין יותר טוב מזה אבל להיות תלוים בזה זה לא טוב ומתכון לתסכול.
והאמת שבד"כ כשאנחנו משחררים את התלות פתאום השני נותן הרבה יותר, זה לא במודע או בכוונה חלילה אבל זה הרבה פעמים ככה

אם ההרגשה הכללית היא ריחוק והתדרדרות- מציעה לך לפנות לקורס/ספר/הדרכה/ייעוץ. זה לא משהו שעושים רק כשיש בעיה קשה להיפך אם ניגשים להעצמת הזוגיות כשהבעיות קטנות אפשר להתקדם בצעדי ענק ולעבור למדרגה הבאה בלי משבר גדול

המלצות מסוגים שונים(מאוד ;) אבל אני לא יודעת עליך כמעט כלום אז כל המבחר שיצא לי לשמוע ואני זוכרת):
אפרת צור
שושי זליקוביץ
ליאורה בוקסנבוים
בינת הופמן
אלישבע גרוניך
נתנאל ורחלי וויס
כל מיני שמתעסקים בתקשורת מקרבת ותקשורת זוגית
ויש באמת עוד מלא כיוונים...

שחיקה זה דבר טבעי וכמעט בלתי נמנע בזוגיות ארוכה ומחייבת. בעיני להיות בצמיחה מתמדת זה הפתרון האולטימטיבי.
לא תמיד זה משהו מערכתי לפעמים זה רק משהו שאת לומדת או מתאמנת - לדעתי אין התקדמות אישית שלא תעשה השפעה חיובית גם בזוגיות

בהצלחה!

נתת לי כמה נקודות למחשבה מעריכה את ההשקעה להגיב בעריכות תודה רבה

נראה שיש פה איזשהו עניין סביב סדר העדיפויות שלו, גם בימות החול וגם בשבת, שהוא לקוי.
לא חושבת שאת צריכה להעניש את עצמך בגלל זה ולהימנע מיחסים אם באפשרותך לישון צהריים וליהנות ככה גם מהזוגיות, אבל אם זה לא מתאפשר ואת עייפה כי את בהריון ומגדלת ילדים (שזה מאוד הגיוני אחרי יום ארוך) אז הוא צריך להתמודד עם ההשלכות של סדר העדיפויות שלו.
וחשוב לי לומר שזה לא חלילה להעניש אותו ולא לעשות את זה מתוך כעס ומתוך מקום של ׳להראות לו׳, כי אז זה לא נכון גם עבורך, אלא כשהנושא עולה לפרט לפרטים קטנים את מהלך היום שהיה ולהבהיר שאין אפשרות לנוח והוא צריך להבין את זה. כמו שמצופה ממך לנוח צהריים ואת תעשי את זה כשמתאפשר כי הוא חשוב לך, כך גם את מצפה ממנו להבין שלא תמיד זה מתאפשר וגם הוא צריך לעשות את ההשתדלות מצדו בשביל העניין. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

ומרגישה אשמה על זה...

הוא אומר לי שככה כל החברים שלו.

אני חושבת שזה לא נכון כמובן כי בסביבה שלנו הגברים בסביבה רוב הערבים ובאים להשכבות וכו'

אבל באמת הסביבה שלנו היא גם א בדיוק הסגנון שלנו 

אז אני לא ממש יכולה לומר....

כמו שאמרתי, צריכה להיות השתדלות של 2 הצדדים. אם את עושה את שלך וזה עדיין לא עוזר, אז להעביר אליו את האחריות לנושא.
זה לא ממש משנה מה החברים שלו עושים, מה שמשנה זה מה שקורה אצלכם. ולצורך העניין, אני בטוחה שאצל החברים שלו אין דבר כזה להגיע הביתה כל לילה ב11 ובקושי לקיים יחסים. אז אי אפשר לקחת רק את מה שנח מהסביבה בחוץ ולבוא עם זה כטיעון נגדי, במיוחד שזה לא רלוונטי למצב שלכם.

להעביר אליו את האחריות זה אומר שאת בטוחה שעשית את המאה אחוז שלך ושמי שיכול להפוך את המצב לטוב יותר על ידי וויתור מצדו זה רק הוא. אבל בשביל זה את צריכה לא להרגיש אשמה. ופה יש לך עבודה, כי גברים שהם שתלטנים באופיים נוטים להיות גם הרבה פעמים מניפולטיביים וזה לא מרוע, אני בטוחה שהוא אוהב אותך ורוצה בקרבתך אבל הוא גם רוצה שימשיך להיות לו נח ולכן הוא מושך אותך לכיוון של הדעה שלו במקום לשנות בעצמו, כי זה יותר קל.
ברגע שתהיי בטוחה בעצמך ויהיה לך נח עם זה שזה לא לגיטימי ההתנהלות שלו וסדרי העדיפויות שלו, ומאידך גיסא ההתנהלות שלך הגיונית ומובנת - תוכלו לפתוח את זה ממקום מברר ולא ממקום מאשים שלו ונכנע שלך.

אבל אשמה היא חלק מאוד משמעותי בדיוק כפי אמתר בגל המניפולטיביות

אמרתי לו שזה פוגע בי ושאני רוצה שנישן ביחד והוא כזה את נפגעת??? אני נפשע מרגיש שהמאמץ אמור להיות מצידי.

אז אמרתי לו טוב בסדר אין בעיה.

בעז"ה מהיום אני ישנה ב10:30 וממש אשמח שתצטרף אלי, זה היה בקטע טוב שבוע שעבר, אבל כן הרגשתי לא נוח כי הייתי פגועה וגם ממש זקוקה לו איתי במיטה. וחסר לי מאוד היחסים. כל היום אני מחכה אבל כשהוא בא אין לי כוח ולא יוצא לי מזה כלום...

אבל נראה לי שהויכוח שהיה בשבת קשור לפגיעות של שנינו ולחוויה של ריחוק כזאת.... אוף ל איודעת.

אבל אל תשכחי שקודם כל, גם בלי להגיד את זה - זה בדיוק מה שקרה גם לפני, פשוט לא הגדרת את זה ככה. גם לפני היה לא נעים, רק עכשיו הוא אמר לך שהוא לא מרגיש בנח עם זה שהוא צריך להתאמץ והוא נפגע מזה.
תשאלי את עצמך את השאלות הבאות:
למה זה עושה לך הרגשה כזו רעה אם הוא יתאמץ עבורך?
למה קשה לך לעמוד על הצרכים הבסיסיים שלך מולו?
למה התגובה הנעלבת שלו מעוררת בך רצון להיכנע למשהו שאת בכל מקרה לא עומדת בו, וגורם לך לתסכול נוסף?

ודבר שני, ברור ששאר הדברים יהיו מושפעים מזה כי עכשיו הוא ינסה לעשות הכל כדי לגרום לך להרגיש שאת לא בסדר וזה, שוב, מהמקום שרוצה להשתלט על הסיטואציה ולא לצאת מאזור הנוחות שלו

תמשיכי להרעיף עליו אהבה והערכה, זה שאת עומדת על שלך לא אומר שפתאום הוא חלילה האויב. את אוהבת אותו מאוד מאוד ומעריכה אותו מאוד מאוד, אבל אוהבת גם את עצמך ומכירה בכוחות שלך, מה אפשרי ומה לא. זה יכול לבוא ביחד, וזה צריך להיות ככה.

ועדיין כל יום באחת עשרה זה לא שכיח. ולא קשור שנ''צ. אחת עשרה זה כבר שעה של עייפות בנורמה. ובהריון בכלל אין מה לדבר. זה ענן עייפות פסיכי שגבר לא יבין.
לא יודעת איך לפתור את הפלונטר שלכם באמת. אבל רק הקפיץ אותי שאת מרגישה אשמה על זה. וואי כי כל כך לאאאאאא.
בכל מקרה לא יודעת איך את שורדת ככה.
חיבוק.

אוף נשמעת ממש סיטואציה קשה ומורכבת!!!
❤️❤️❤️

בעלך היה רגיל בעצם לתקשר עם עצמו - היה אומר משהו ואת היית נענית.
פתאום נוצר מצב, שהוא אומר משהו - ואת עונה.
והוא לא רגיל להקשיב לך...
אני לא יודעת איך את אומרת, אבל יכול להיות שמרוב שנים שאת מרגישה שהוא מחליט - את פתאום מתמרמרת ולא מוכנה יותר להשלים עם המצב, והוא פשוט לא מבין מה הבעיה..
וכשהוא לא מבין - אצלך נוצרת שוב פעם התחושה - אוף, זה השתלטנות שלו (או אוף - איזה שתלטן), הוא אף פעם לא מקשיב לצד שלי וכו'.
ממליצה ממש לנסות ללמוד קצת על תקשורת מקרבת.
אולי זה יכול לתת מענה.
ואולי ללכת לטיפול זוגי ספציפי לבעיה הזאת - להגיד לבעלך שאת מרגישה שאתם לא מצליחים להגיע לשיח פורה מוקדם בנושא ותשמחי שתלכו ליועץ שיעזור לכם לנהל את השיחה הזאת.
ובכללי - את מספרת לו גם על הקושי שלך והחוסר בקירבה?
לפעמים יש לאנשים פחד מדחייה - אז הם נמנעים מלנסות. וזה ממש ממש מתקיים גם אצל גברים בנושא האישות, שזה נחווה כפגיעה בנקודה ממש רגישה.
אגב, אם כל יום הוא חוזר ב11 בלילה - יש לכם מתישהו זמן זוגי שאתם מדברים, חווים אחד את החיים של השני, ונהנים יחד?

(ומה שהוא אומר לגבי כל החברים שלו - זה ממש לא משנה. העיקר שאצלכם זה לא עובד מסיבה זו או אחרת. וזה ממש הגיוני שבהריון גם אם נחים צהריים אין כוח בערב. אם כבר הוא משווה שישאל )

יש זמנים כמו יום שישי בצהרים שאנחנו נחים בדרך כלל ביחד.

וגם רוב הערבים אני מחכה לו אבל עייפה מאוד, ולא מסוגלת ליחסים אבל מדברים

אני הרבה מתארת לו כמה אני זקוקה לו והוא אולי מאמין אבל אומר לי שלא מספיק מרגיש...

כי ברור שהוא לא מרגיש כי את כל כך עייפה.

כמה דברים.
א. אין דבר כזה לשמוע בקולו. אם מוזמנים להסביר לו את זה בצורה, חדה וחלקה- גם אן עד עכשיו זה היה אחרת, הוא צריך לדעת ובעצם שניכם.
אין דבר כזה זוגיות שמקום שהיחסים הם שמישהו אחד משליט את דעותיו.
יש מקום לאישיות אחת חזקה יותר ואחת יותר זורמת, אבל גם אז ממקום של תקשורת, הבנה ושיתופיות.
להשליט דעות- זה לא בזוגיות.
ואם קשה לבעלך לקבל את זה- לשלוח לטיפול. ואין דבר כזה לא יקרה והוא לא מקבל- אפילו ברמה של להציב אולטימטום. זה בסיס א' ב' של תקשורת.
מה זה אל תגידי את הדעה שלך לבת שלכם?
את אמא שלה בדיוק כמו שהוא אבא שלה!
אין מקום לאמירות כאלה בכלל, אלא אם כן אחד ההורים אומר דברים פוגעניים לילדים או קללות חס ושלום.

דבר שני, לא נשמע לי תקין בשום קנה מידה השעות שבהן הוא נמצא/לא נמצא בבית.
אם זה בגלל תחביבים- שיקול. ואם זה עבודה- שיוריד שעות עבודה, חד וחלק.
אני לפחות לא הייתי מסוגלת ככה.
אם חסר לו משהו הוא מוזמן לבוא ולשנות.
בהריון, ואחרי טיפול בילדים יום שלם, 11 זה נורא נורא נורא מאוחר.
לגיטימי מאוד שלא יהיה כח בשעה הזו.
ובכלל לא לגיטימי לה מצד השני, לבקש ממך לנוח צהריים.
מפריע לך- תעשה, זה כלל אצלי. כל מה שמפריע למישהו מוזמן לשנות.
לא טעים לך האוכל- תבשל.
מבולגן לך- תסדר.

סליחה אם יצאתי חריפה מדיי..

השעות שהוא לא בבית כוללות גם עבודה וגם לימוד תורה שמואר מאוד חשוב לו. וגם שיעור שהוא עצמו מוסר, כך שחייב את הזמן להכין אותו.

אני גם מאמינה ברצון הזה שלו ללמוד וחבתי שאני רוצה להקיע בזה אבל לא מספיק הבנתי את המשמעות של זה מבחנת העומס על החיים.

אני ממש ביקשתי שיוריד אבל הוא כבר בתוך זה ומאוד רוצה.

אז זהו שאמתרי לו שאני הולכת לישון ב10:30 ואם הוא רוצה הוא מוזמן.

אבל מה יהיה שאני לא אפגש איתו כל היום גם לי יש צרכים וכמו שאת אומרת אם אני צריכה אותו אז שאהיה רעננה ב11 בלילה!!

וזה לא מתאים לי, רוצה שהוא ישקיע!

הוא התחתן איתך? הוא הקים איתך משפחה? השעות שהוא איתך ועם הילדים לא פחות חשובות מהשעות שבהם הוא בעבודה או בלימוד תורה.

מה. עם הילדים בתמונה? להם לא קשה לא לראות את אבא שלהם כמעט בכלל:

תקשיבי זה הקרבה מאוד מאוד מאוד גדולה מצידך ככה לשחרר ולתת לו לא להיות בבית בכלל , את חייבת להיות שלימה עם זה ועם ההשלכות של זה..
ואם את לא שלימה עם זה אז יאללה חישוב מסלול מחדש איתו יחד איך הוא מקדיש את זמנו לכל מה שחשוב לו בחיים בצורה ריאלית..

כי להיות לבד עם הילדים יום יום ושיהיה ב11 בלילה עוד חשק לאישות זה לא ראלי לרוב הנשים.

גם @חגהבגה.

משהי מוכנה רגע אבל לראות בשבילי את הצד של בעלי ולעזור לי להבין אותו?

מרגישה שזה שאני יודעת שאני צודקת לא בדיוק מועיל כרגע לזוגיות שלנו...

הוא אורמ לי שמשמעם לו במיטה אם הוא בא כל כך  מוקדם.

אני קמה ב6 והוא רק ב7 וגם נח בצהרים כי יש לו הפסקה...

אז הוא מבין לגמרי שאני עייפה אבל מה אני רוצה ממנו....

שיבוא, יהיה איתך, את תשני, שיקום להעביר את הזמן שלו בגיל ויחזור לישון.
או, שיקום יחד איתך ב6 וילמד שעה לפני התפילה, ויחזור משעה מוקדם יותר הביתה

אז שוב - את זו שצריכה לבוא לקראת
אגב לא ציינת מתי הוא עושה חזרות לשיעור שלו אבל נשמע שהשעה בצהריים שהוא ישן ממש יכולה להתאים לזה. ואז שיחזור יותר מוקדם לבית

לא הייתי מסיימת.
שיהיה בריא וה' ישמור עליו.
בגדול- הוא אברך, והוא עובד אחה"צ והוא מוסר שיעורים, ומלמד ילדים, ומלמד בהתנדבות, ומתאמן, ומעכשיו גם אחראי על השידוכים בישיבה, בע"ה.
וזה עמוס, מאוד, אבל זה עניין של סדר עדיפויות.
זה מאוד מאוד מאוד חשוב לי כל מה שהוא עושה ולכן אני לוקחת על עצמי המון- אבל עד לנק' שאני מסוגלת לסבול. ברגע שזה עובר את הגבול, הוא שם.
וכן יש דברים שצריך להגיד לא.
כל אחד צריך לעשות את המקסימום מסירות נפש שלו, אבל ממש לא על חשבון השני.

יש כאן כמה וכמה נושאים,

שמצריכים ליבון וברור כל אחד בפני עצמו.

 

מנסה לכתוב את העיקריים שבהם, לפי הסדר בו כתבת אותם בהודעתך:

 

1. "נשואה כעשור ויותר.

בהריון

עם כמה ילדים בבית.

בעל טוב ואהוב.

חיים טוב ב"ה."

 

 

הסעיף הזה, כמה שהוא פשוט לכאורה, יש בו הרבה.

יש בו הרבה גם כי הוא מראה לך את הבסיס *המאוד טוב* שיש לכם, לשניכם.

ב"ה אתם נשואים יותר מעשור

ב"ה יש לכם כמה ילדים

ב"ה יש עכשיו עוד הריון

ב"ה בעלך טוב כפי שהגדרת אותו

ב"ה אתם חיים טוב.

 

אז הבסיס הזה הוא מאוד חשוב ומשמעותי - כי על גביו אפשר ביתר כוח ואמונה ותקווה לגעת גם בדברים שפחות הולכים חלק,

גם בדברים בהם יש פערים,

גם בקשיים.

 

אבל לפני ואחרי נזכור אותו, את הבסיס הטוב הזה.

וגם בתוך ההתמודדות עצמה עם כל קושי - גם אז נזכור אותו. כי יש בו הרבה מפתחות לשיפור ויציאה מהקשיים עצמם.

זו פשוט דרך ללכת בה.

זה לימוד.

ולפעמים הדרך מתפתלת, לפעמים עם מהמורות, אבל יש לכם ב"ה בסיס טוב, ואם מוסיפים לו עוד כלים טובים ועוד הבנה ועוד כמה דברים - אפשר בהחלט להגיע ליעד בשמחה ובאהבה אז איזה כיף!

 

 

 

2. "לפני כ6 שנים עשיתי איזה שינוי בחיים מאוד משמעותי בעידודו המוחלט של בעלי. שינוי שברעיון היה מאוד חיובי ואני מרגישה טוב איתו ממש ושמחה על כך.

כחלק מזה חל אצלי שינוי אישיותי שאני שמחה עליו.

הייתי בחורה מאוד כנועה ומאוד ילדה סוג ממושמעת. 

בעלי הוא אדם עם דעות מוצקות והוא מעט שתלטן. זה היה לנו בסדר כי אני קיבלתי את זה והוא לא איש רע ח"ו פשוט נהנה שמשהי שומעת בקולו ועוד בהתלהבות. 

עם השינוי שעשיתי התחלתי להעריך את עצמי יותר ולהוקיר את הדעות של עצמי וזה יוצר קויש מאוד גדול כרגע בזוגיות. קושי שהולך ומחמיר. 

זה יוצר מריבות רבות ביננו, דברים שלא היו בשנים קודמות. אני לא רוצה להיות רעה אליו הוא איש ואבא נהדר. אבל הוא החלטי מאוד וכל פען שאני לא בדעתו הוא מנסה לשכנע אותי באובססיביות לשנות את דעתי.

לפעמים אני שותקת ולפעמים אני עונה. "

 

 

כאן בסעיף הזה יש רובד חשוב מאוד להבנה יותר עמוקה של כל מה שקורה בחייכם.

גם הבנה יותר עמוקה עלייך,

גם הבנה יותר עמוקה על בעלך

וגם הבנה יותר עמוקה על הזוגיות שלכם, ועל הדנמיקה הזוגית שמשתנה ב6 שנים האחרונות.

 

אני חושבת שיש המון מה להאריך בסעיף הזה, וששניכם תורכלו להירתם מאוד ע"י העמקה ובירור לעומק בכל מה שקשור כאן.

ולא רק בפן האישי, אלא גם בפן הזוגי.

 

כי מה שאת מתארת זה בעצם נעשה כאן שינוי.

שניכם הייתם רגילים לדינמיקה X, ובתוכה יכול להיות שאת לא הרגשת הכי טוב, בגלל אותו דפוס שכתבת שהיה כנוע יותר, אבל עדיין הסתדרתם בתוכה,

ואז עשית תהליך אישי שגרם וגורם לך לשנות את התנועה בנפש מעמדת כניעה וריצוי - לעמדה של יוזמת, מחליטה, אקטיבית, עם דעות ועמידה עליהם.

ואז את בתוכך מרגישה המון המון דברים בכל התהליך הזה.

וגם בעלך - חווה את השינוי הזה בתנועה אצלךל

וכמובן כמובן שגם הזוגיות שלכם.

 

וזו מלאכת מחשבת לעשות זאת בצורה טובה שתגרום לכל הנפשות הפועלות להרגיש טוב.

לגרום לכל הנפשות הפועלות להרגיש שרואים אותם, שיש קשיבות לצרכים שלהם, שהם חשובים, ואהובים, ויקקרים,

ושאף אחד לא מרגיש שזה בא על חשבונו או שזה דורך לו/לה על צרכים כלשהם...

וההגעה הזו לנקודה שבה תרגישו כולכם כך - כרוכה בהחלט בדרך משותפת, זוגית, וגם אישית,

שבכוחכם להגיע אליה, אבל לא "שזה יפול מהשמים", אלא בעבודה. עבודה אישית וגם זוגית.

 

וחשוב לי גם להדגיש משהו נוסף שכתבת כאן -

שהשינוי עצמו היה בעידודו המוחלט של בעלך!

אם נחזור לסעיף הראשון - גם כאן יש המשך של אותו האור והטוב הזה שיש לכם בזוגיות,

בעלך עצמו עודד אותך לכך!

וכמו שכתבת - לא רק שאינו איש רע ח"ו,

אלא העדת עליו שהוא איש טוב

שהוא אבא טוב

 

וגם בנקודה הזו יש הרבה מה להעמיק אצל שניכם - כי יש בה לענ"ד עוד מפתחות להבנה איך מגיעים אל היעד הרצוי...

 

כרגע הריקוד הזוגי הזה בין שניכם - שהיה ריקוד בו בעלך המחליט - ואת המקשיבה, משתנה וגורם לחיכוכים ומריבות כי שניכם לא רגילים לשינוי הזה, כל אחד מתבצר בעמדה שלו,

התנועה שכ"כ חשובה ורוצה לפרוץ ממך החוצה - תנועה שאת מעידה שאת כל כך שמחה בה! של להיפתח יותר, להיות נוכחת יותר, להיות קיימת יותר, להיות בעלת קול יותר, להיות בעלת ניראות יותר, להיות החלטית יותר, להיות בנביעה מכיוון פנימה החוצה ולא רק מן החוץ פנימה - זו תנועה מאוד מאוד מבורכת. שחיכתה הרבה שנים לצאת,

ועכשיו היא רוצה לצאת "בכל הכוח", ואם היא תרגיש שאי אפשר - היא תזדעק! ותגיד - אני כאן!

ומנגד עומד בעלך היקר - שהוא אדם טוב, אך החלטי. אדם טוב שהורגל להיות זה שמחליט, שהורגל שאותה תנועה בנפש *שלו* של ההחלטיות - יכולה לבוא לידי ביטוי במלוא עוצמתה בזוגיות שלו, בלי לפגוע באשתו, ועם זרימה והרמוניה נפלאה עם אופיה של אשתו.

ופתאום,

הכל השתנה.

הוא כבר לא יכול לנהוג באותה הדרך.

יש פתאום התנגדויות

יש דעה הפוכה

יש שינוי

וזה מפחיד

וזה מבהיל

ולפעמים בנוסף לכל עומס החיים, ועוד דברים שעוברים בחיים, ומעוד כל מיני סיבות - זה כבר נראה מאיים עד כדי כך שגם התנועה שלו מזדעקת ואומרת היי! עד כאן! אל תיקחו לי את השליטה מהידיים! אל תשנו לי כאן כל סדרי בראשית!

 

וקורים עוד הרבה דברים כאן.

דברים עדינים עדינים

וגם דברים גדולים.

 

וחשוב לשים עליהם את הדעת.

וחשוב לתת להם מקום.

ולראות איך אפשר עם כל זה לצעוד *יחד* לדרך חדשה,

דרך שלישית שתהיה טובה *לכולכם*!

 

 

 

3.

"עכשיו מה שקרה שמוציא אותי מדעתי.

הוא נמצא המון שעות מחוץ לבית.

יוצא ב8 בבוקר וחוזר ב11 בלילה באופן קבוע

אנחנו גרים במקום צדדי יחסית ולא יכול לחזור במשך היום כי זה לוקח מלא זמן אז מעדיך להיות בחוץ ורק כך מספיק כל מה שרוצה, עבודה ותורה ועוד.

אני בהריון ובשעה כזאת נורא נורא עייפה.

בטח עם גידול הילדים.

אז קורה שאנחנו לא מקיימים יחסים נגיד מלא זמן

ולעיתי נדירות הולכים לישון ביחד.

 

 

הוא מרגיש שזו אשמתי ושאני צריכה לישון בצהרים.

אני מבקשת שוב ושוב שיחזור מוקדם יותר ואין מה לדבר. 

אז לאחרונה קצת מתוח ביננו כל אחד מאיתנו לא מקבל צורך מאוד בסיסי שלו.

בדר"כ שיננו מאוד מאוד נהנים וזקוקים לזה.

 

(בשבת זה גם לא קורה מכל מיני סיבות שקשה לי לפרט, אבל ברעיו דומה לשאר השבוע) 

 

 

כאן בסעיף הזה יש 3 דברים שונים:

 

א. הלו"ז וסדר היום של שניכם, וכל מה שכרוך בכך.

ב. הקושי בקיום יחסים בצורה שטובה לשניכם

ג. הקושי הנ"ל שנמשך גם בשבתות.

 

אז בואי ננסה לראות רגע בכל סעיף מה קורה:

 

א. הלו"ז של שניכם.

ואוו.

 

את:

בהריון - שזה כבר לוקח כמעט את כל האחוזים של האנרגיה שלנו. ממש אבל.

+ עוד ילדים - שאת מגדלת אותם רוב הזמן הפיזי בכמות - לבד.

+ כל עול הבית - הניקיונות, הבישולים, הכביסות, וכל השאר

+ טיפול איחשי שאת עושה שדורש המון משאבים, וגם כוחות נפש, וגם שינוי עצום שאת עושה שגם שהוא מבורך יכול גם מאוד להתיש,

ואם את גם עובדת - אז גם זה.

ואם יש לך עוד דברים - אז גם אותם.

 

ובעלך:

יוצא כל יום ב8 וחוזר ב11!!! באופן קבוע!!!!

מכניס המון דברים של עבודה, של לימוד תורה, ועוד.

 

תראי,

רק מלכתוב את הדברים היבשים הללו אני בקושי נושמת בצורה רגועה.

 

כי באופןו קבוע לא להיות בבית *כל כך* הרבה זמן!

ובאופן קבוע להיות אחראית בלעדית על כל מה שאת עושה, כולל הליות בהריון וכולל כל מה שכתבתי עלייך - זה פשוט עמוסס!

וקשה!

קשה קשה קשה

 

***המציאות הזו עצמה*** דורשת ליבון ובירור

זו לא מציאות שבטווח הארוך והקבוע טובה לכם,

ועובדה שכתבת בכותרת שנמאס לך ובעיקר קשה...

איך לא יקרה?

זו מציאות שהייתה מתישה כל זוג באשר הוא!

כל אישה וכל איש!

 

הייתי חושבת ברצינות על לחשוב מה אפשר להוריד כאן.

אם חייבים עבודה,

אז לראות האם אפשר להוריד אפילו בקצת את השעות.

 

אם חייבים לגור באותו מקום - אז לראות איך אפשר לקצר את זמני הנסיעות.

 

לראות אם אפשר להוריד קצת מהזמנים של לימוד התורה (לא כי חס ושלום היא לא חשובה - פשוט הזוגיות שלכם והבית שאתם בונים חשובים לא פחות, והאושר שלכם, והשלמות של כל הבית הזה הוא הוא קיום התורה עצמה!!!)

 

לראות אם אפשר לעבוד קצת מהבית,

 

לראות אם אפשר להביא לך עזרה בבית, בין אם עזרה בניקיון ובישולים

ובין אם עזרה בדמות עוד ידיים של נערה וכדומה, או בייביסיטר שתוכלי לנוח כמה שיותר וכן הלאה

 

אבל לזכור - גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך - זה משתלם!!!

זה משתלם לך

זה משתלם לכוח ולשמחה ולרוגע שלך

זה משתלם לבעלך

זה משתלם לרוגע ולשמחה שלו

זה משתלם לזוגיות שלכם

זה משתלם לקירבה ולזמן הזוגי שלכם

זה משתלם לילדים שלכם 

שזוכים בהורים שמחים, קרובים, אוהבים

שזוכים במודל זוגי והורי ואישי מדהים של איזון נכון, של סדרי עדיפויות, של לא להתאבד וללכת לאיבוד ולטבוע...

ובאמת באמת שזה משתלם לכולם!

 

חס ושלום, רק לצורך התרגיל המחשבתי - גירושין עולים הרבה הרבה הרבה יותר.

ובגירושין בעלך יהיה חייב למצוא זמן הרבה הרבהה יותר רחב מאשר עכשיו כדי להיות עם הילדים

וכל סעיף במה שכתבת - בפרידה ח"ו הכל יהיה יותר יקר, יותר קשה וכן הלאה...

אז למה שלא נדאג לעצנו כבר עכשיו ולא נחכה להיות עם הלשון בחוץ?

הרי כל שעה שאתם מרוויחים עכשיו לזוגיות שלכם, לעצמכם - זו לא רק שעה של 60 דקות בזמן, זו שעה של חיים!

חיים!

של חיים לזוגיות

של חיים לילדים שלכם

של חיים לעצמכם

זה כ"כ כ"כ כ"כ חשוב

 

הייתי ממש חושבת, ופותחת עוד את הראש וחושבת, על כל מה שיכול לעזור ולהוסיף לכם זמן של ביחד וזמן של איוורור ורוגע בבית!!! בכל מחיר שאפשרי לשלם!!!

 

 

ב. כפועל נגזר מסעיף א'. כמובן שגם קיום היחסים נדחק לפינה במציאות הכה קשה ועמוסה הזו... 

 

וטיפול בסעיף הקודם יגרום גם לשיפור בסעיף הזה.

 

כי כרגע גם שכאילו "יש זמן" - אין באמת זמן.

כי אין כוח

כי מותשים

כי הריון

כי...

כי...

כי...

וממש לא בתור תירוצים!

אלא כי זו מצאיות *באמת* קשוחה!!!

 

אז לפנות זמן לכך!

לעשות הכל כדי שיהיה מרחב זוגי עבורכם,

שעה בשבוע שהיא הביחד שלכם,

שתדברו, שתביטו בעיניים, שתנשמו רק את השקט הזה ואחד את השנייה, וכמובן שגם קירבה פיזית אם תבחרו בכך.

 

אז אם זה אומר כן לישון לפני, ולקחת עזרה בתשלום כדי שזה יקרה,

ואם זה אומר שהוא יום בשבוע חוזר מוקדם,

או יום בשבוע מגיע שעה מאוחר יותר לעבודה ואתם מפנים לכם שעה בבוקר,

או, ופה עוברת לסעיף ג:

 

ג. השבתות.

 

כתבת שגם בשבת זה לא אפשרי מכל מיני סיבות.

אני בטוחה שהן סיבות טובות. בטוחה.

 

אבל רגע.

הזוגיות שלכם הכי הכי חשובה

הביחד שלכם הכי חשוב

בית הזה, הבית המשותף שבניתם הוא הוא הכי חשוב.

והילדים הכי חשובים.

אז כל סיבה שהיא - היא תדחק אח"כ.

כל המעגלים החיצוניים לבית שלכם - יחכו.

אפילו יבוטלו. 

העיקרשהבית שלכם ישאר שלם ושמח.

זה *באמת* העיקר.

איך אומרים? חייך קודמים לחיי חברך...

ושהקב"ה בכבודו ובעצמו מוחק חלילה את שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אישתו

ושאפילו ספר תורה! מוכרים עבור שלום בית!!!

אז אם הקב"ה זז אחורה ואומר לזוג: אתם ראשונים!

מי אנחנו שנשים את הזוגיות שלנו לא במקום הראשון?!

 

אז לפנות לכם בשבת, או מוצאי שבת, או כל זמן אחר זמן שהוא שלכם!

שזה יצוק בבטון! וקבוע!

א-ת-ם הכי חשובים!

 

ואדרבא,

מתוך מקום מלא,

מלא בזוגיות,

מלא בפן האישי,

משם אפשר אפילו *עוד יותר* להעניק לכל המעגלים האחרים

 

כי כשאנחנו ריקים יש לנו כוחות ואנרגיות מאוד מוגבלות גם להעניק לאחר...

 

 

 

4.

השבת היה לנו ויכוח מטופש ביותר בנושא המקצוע אותו תלמד ביתנו הגדולה, בת 10 בסך הכול!! והוא ביקש שאני לא יגיד לה את דעתי כי ככה היא לא תעזה מה שנראה לו.

חתמתי את הויכוח שככה לי נראה ודי.

 

מאז הוא התכנס לתוך עצמו ולא מדבר

 

עכשיו יוצא שלא נתראה עד יום שלישי בבוקר!!

וגם לא נדבר בטלפון כי הוא עצבני עלי."

 

כאן יש את הנושא של חינוך בתכם.

שזה נושא בפני עצמו שהייתי מציעה לכם בזמן רגוע (ששוב - כל כך נחוץ לכם!!!!!) לדבר עליו יחד.

לשמוע

להשמיע

להקשיב

ולראות מהי הדעה *שלכם* אל מול זה.

ורק אחרי שיש לכם דעה משןתפת ומלובנת - לבוא איתה לביתכם.

 

 

ושוב לגבי מה שכתבת בהמשך - מציאות שבה לא יוצא לכם להתראות עד יום שלישי ואין לכם זמן אפילו לדבר כמו שצריך, ובאופן קבוע, היא מציאות שצריך לשים לב אליה ולנסות כל כל כל מה שאפשר בשביל לשנותה.

 

 

5.

"אציין שאני בטיפול אישי אבל תמיד זה לא מספיק... יש הרבה דבירם שמציפים וזה רק שעה בשבוע.

וטיפול זוגי לא ילך..

קשה לבעלי לקבל מאחרים. זה תוכנה שמאוד קשה לי איתה ונאלצת להתמודד.

אני מנסה כל הזמן לשמור על אווירה טובה,

אבל מאוד מתקשה לוותר כי הוא לא מסוגל אף פעם לתת את המקום הזה.

מה שכן אני מנסה פשוט לא להגיע איתו למקומות האלה של ויכוח ויותר לנהל את הדברים בחכמה אבל לא תמיד זה עובד.."

 

 

לגבי הטיפול האישי שאת עושה - אז כמו שכתבתי קודם,

זהו צעד חשוב ומבורך שאת עושה,

בעידודו המוחלט של בעלך,

 

וזה גם טיפול שדורש המון אנרגיות

כוחות

משאבים

כוחות של הנפש, שלפעמים ממש מותשים מכך

ועוד.

 

ויש גם עוד משהו שעלול לקרות בטיפול אישי. משהו שאם לא שמים לב, ולא פועלים כדי שלא יקרה, זה יכול לפגוע במקומות אחרים שאפילו לא חשבנו עליהם.

משהו שמכונה "סביבה לא אקולוגית".

הכוונה שאדם שמטופל רק הוא עצמו - וכל הטיפול מתרכז אך ורק סביבו - בכל התחומים ובכל הכיוונים,

לעפמים, כמובן כמובן שלא מכוונה רעה, אבל לפעמים הסביבה שלו "נפגעת".

כאילו זה לא "אקולוגי" כי הסביבה נפגעת.

למשל, הזוגיות עלולה להיפגע, או אדם אחר שמעורב.

כי ברגע שמתייחסים רק לאדם אחד בלי לקחת בחשבון את שלל הנפשות הפועלות בחייו - ולא רואים או שומעים אותם ומה הצרכים שלהם, ואיך משפיע אותו שינוי שהאדם עובר עליהם, ועוד הרבה הרבה דברים - זה יכול לפעמיפ לפגוע.

וחשוב להיות ערים לכך.

ומטפל טוב גם ידע להיות ער לכך ולהביא את האדם למצב שהוא שלם בכל התחומים, ולא שהוא מרגיש שהוא על גג העולם, אבל אחרים נפגעים הוא בסופו של הטיפול הוא מתגרש מאשתו שאהב אותה מאוד והיה לו טוב איתה אבל השינוי שעשה גרם לכך... (כמובן שלא מדברת על מצב שבו אדם הגיע להחלטה שזה הדבר הנכון לעשות, אלא מדבר על מצב של סיבה לא אקולוגית כמו שכתבתי, ששם עצם המירכוז אך ורק באדם עצמו גרם לכך, ולא משהו אחר...)

 

אז גם כאן הייתי מנסה לראות - איך אפשר שאותו השינוי המבורך שאת עוברת - ישוקף בצורה *הנכונה* לבעלך,

יתווך בצורה הנכונה לבעלך,

איך הזוגיות שלכם לא רק שלא תיפגע, אל אתצמח מאותו שינוי מבורך

וזה לגמרי אפשרי! ולכן חשוב לשים על כך את הדעת.

 

כתבת גם שטיפול זוגי לא ילך - 

אך אולי כדאי לחשוב על אפשרות שתעבדי עם המטפלת (אם היא עוסקת בכך) גם בטיפול זוגי-אישי, ז"א שרק את נמצאית שם, אבל הטיפול הוא גם על הזוגיות והצד השני,

או למצוא כתובת נוספת לשם כך, או לחשוב על דרך כן לגייס את בעלך לכך בכל מיני דרכים עוקפות התנגדויות שיכולות להיות,

או כל דרך אחרת בה את תרגישי באופן שלם שהסביבה היא כן אקולוגית וכי יש מענה גם לפן האישי וגם לפן הזוגי...

 

ולגבי המשפט האחרון שכתבת (שציטטתי אותך בסעיף זה) - שאת מנסה מראש לא להגיע למקום של ויכוח אבל לא תמיד זה עובד,

שאת מנסה כל הזמן לשמור על אווירה טובה,

שהמקום של בעלך לוותר הוא מקום שקשה לו

וכן הלאה -

אז חשוב לשים כאן לב שאתם בסופו של דבר בני אדם. גם הוא, גם את.

את אנושית.

כמה אדם יכול לבלוע?

בסוף זה מתישהו יתפוצץ...

גם אם תנסי ללכת מסביב, ולנסות כך, ולנסות כך, ולא להגיע לנקודה הסוערת - בסוף זה איכשהו ימצא אותך. זה טבע הדברים...

לכן צריך ללמוד כלים איך לצאת ממריבות ומאותן הנקודות הבוערות במרכז, ולא ללכת סביב, אלא לגעת בהן במדויק.

מצב כזה יביא לכם הרבה שלווה, כי תדעו להתמודד גם עם המקומות הפחות נחמדים שבחיים בכלל ובחיי הנישואין בפרט, ותכולו לגדול יחד, ולא לפחד מכל מיני מצבים, אלא לצלוח אותם למרות המורכבות שבהם.

ומצב כזה שבו תגעו בדברים לעומק והם לא "יטוטאו מתחת לשטיח" - הוא מצב שיהיה בריא יותר עבורכם כמובן גם לטווח הרחוק...

 

 

ולסיום רוצה להתייחס קצת (כמה שזו מגילה וחפירות, זה באמת קצת, כי אלו חיים שלמים בסופו של דבר וכן חשוב לראות את התמונה המלאה והרחבה ולבחון את כל הדבריםפ לעומק בצורה מסודרת...)

לנקודה של הפגיעה ששניכם מרגישים כרגע, במונעת מכם גם להגיע לקירבה פיזית.

 

תראי יקרה,

זה נראה כעת ששניכם בעמדה של מגננה.

ששניכם פגועים.

ששניכם מרגישים: למה בעלי/אשתי לא עושים את הצעד לקראתי?

למה לא רואים אותי? מה, לא אוהבים אותי? מה, אני לא חשוב/ה?

 

ומה שזה גורם לכל אחד מכך, זה להשתבלל עוד יותר בתוך עצמו.

ואם את מציעה לבעלך שיחזור מוקדם כי את עייפה ב11 -

הוא אל שומע את ה"אני עייפה ב11", הוא שומע את ה"נו, יאללה, רק אתה תעשה כאן מאמץ, במילא אתה לא חשוב לי וזה רק כדי לסמן וי" -

שנאי בטוחה שלא את חושבת ככה וגם הוא לא חושב ככה!!!

זה פשוט ש*הפגיעה* יכולה לומר לו את המילים הללו ולהכניס לו את המחשבות הללו לראש!!!

כי כשאנחנוט פגועים - המחשבות יכולות לרוץ ולרוץ בדמיון עד למקומות הכי הזויים והכי חשוכים שיש...

אפילו אם אין בינם לבין המציאות שום קשר!!!

אז אם המחשבות הללו, שנובעות מהריוחק שנוצר ביניכם כרגע, וזה כמו מעגל שמזין את עצמו -

אתם רחוקים -

אתם פגועים -

הפגיעות גורמת עוד יותר להיסגר ולהשתבלל ולהתרחק -

גם הקירבה הפיזית מתרחקת ולא קיימת -

ואז שוב ריחוק רגשי יותר גדול -

ושוב ושוב

וחוזר חלילה

 

וכך כל אחד מכם בפני עצמו נמצא בתוך מעגל הרסני שכזה!

 

גם את!

וגם הוא!

 

וכדי להתחיל ולצאת מהמעגל הזה,

ולהיכנס לתוך מעגל חיובי,

צריך לעשות כאן שינוי!

 

צריך לשקף לשני שהוא אהוב!

שרוצים בו

שבוחרים בו

שאוהבים אותו

שחושקים בו

(ובה כמובן)

 

אם תצליחו להגיע לדון במקרה בצורה ניטרלית ונקייה מכל המטענים שהצטברו סביב זה - תוכלו להצליח ולגעת בנקודה המהותית ולפתור אותה.

כי עכשיו הפגיעות גורמות לכם ללכת סביב סביב ולהיות עסוקים רק במטענים ובכלל לא בדבר עצמו, בשורש, במהות...

 

אם תצליחי לשדר לבעלך שהוא אהוב

שהוא הכי הכי יקר לך

שאת אוהבת אותו,

מעריכה אותו

גאה בו על מה ומי שהוא

חושקת בו

רוצה אותו

כמהה אליו

גם בפן הפיזי, -

הוא יכול להתחיל ולקלף מעליו מטענים ולהתקרב אלייך

 

ואם בעלך ישדר לך עד כמה את אהובה

כמה הוא אוהבב אותך ואת יקרה וחשובה לו

כמה הוא משתוקק אלייך וחושק בך ורוצה את קירבתך

וכמה את מדהימה מדהימה בעיניו -

את תוכלי להתחיל ולקלף מעלייך מטנעים ולהתקרב אליו,

את כבר לא תשמעי "מה את לא יכולה לישון בצהריים?",

את תשמעי "אני כ"כ רוצה את הביחד איתך, את כל כך יקרה לי, וכרגע זה הפתרון שהראש שלי מביא לי כשאני חושב על זה, לכן זה מה שאני אומר, רק כי אני פשוט אוהב אותך וכמה אלייך!"

 

טוב, מרגישה שיכולה לכתוב עד ועד בכלל

אבל מפסיקה כאן,

ומאחלת לך, לכם את כל ההצלחה שבעולם!

אתם נשמעים זוג מקסים מקסים ואני בטחחה שיש בכם את כל מה שצריך כדי לגדול גם מזה ולהיות אפילו עוד יותר מדהימים יחד!

המון אהבה, קירבה, הבנה, שלום ושלווה שיהיו לכם תמיד 🙏❤🙏

איזה השקעה!!!!
כתבת כל כך יפה ומקסים!!!
ואני מעולפת מההשקעה המטורפת שלך לכתוב כ"כ הרבה!!!!!!!!

 

נגמרו לי השמות זו מישהי ששמה את הלב בכל הודעה.

ממש מסירות נפש על שלום בית בישראל.

אישה מדהימה.

קראתי כבבר אתמול אבל לא הגבתי כי רציתי לקרוא שוב לפני שאני מגיבה.

ממש לקחתי מכאן דברים ואני ממש ממש מעריכה את הזמן שהקדשת לכתיבה באמת שאין לי מילים!

עזרת לי מאוד בחשיבה ובעוד..

 

איזה יופי אתם! מדהימים!

 

ובאהבה ❤

תקשיבי. את ממש לא צריכה מישהו שידברר לך את בעלך. אם בעלך מעביר שיעורי תורה חשוב שתיפני לאיזה רב שיישר אותו ומהר.
הוא קם שעה אחרייך, יש לו זמן לנוח באמצע היום. הוא לא מכין כלום לילדים אלא יושב בשקט שלו ומכין שיעור.
לא מטפל בילדים ולא נמצא בדינמיקה ובצורך להתאים את עצמך לדינמקית החיים של הבית. . ו'"את צריכה להבין אותו"? תשמעי. אני קצת יותר חריפה בחגהבגה. יש פה בעיה. זה לא לגיטימי. הוא רוצה להיות איתך שיישאר יום אחד שלם בבית והוא יהיה אחראי ויבין מה עובר עלייך. כמו שזה נשמע הוא בחיים לא התנסה.
(השבת חברה סיפרה לי איך היא ובעלה חילקו בינהם את שטיפת הכלים. הוא ארוחה אחת והיא שניה. באורח 0לא מאותו היום הארוחה שלו נאכלה בחד פעמי)
ולגבי השוואות עם החברים. הייתי שמחה לדעת אם זה מה שהוא עושה עם חברים בזמנו הפנוי? משווה בין הזוגיות שלו לשלהם. זה הרי ידוע שאי אפשר ואסור להשוות.

בקיצור הוא צריך ניעור רציני. כך בעיני.

ואם ביקשת את הצד שלו אז שני דברים שאת הצפת:
א. השתנית. לטובה אבל ברור ששינוי זה דבר קשה והמקום בבית מתערער (אצלי כבר למדתי שתמיד קצת אחרי חזרה מחופשת לידה יש איזה פיצוץ בינינו כי המערך שוב מתערער וצריך ליישר אותו מחדש. פה יש שינוי מהותי וצריך לדבר עליו ולבחון אותו. ואולי ללכת ליועץ נישואים ביחד שייתן לכם את הכלים איך להיבנות מהשינוי הזה כזוג.
ב. מעבר דירה. כתבת שאתם שונים מסביבהוגרים רחוק. ונשמע שבעלך בכלל לא מעורב במקום שבו אתם גרים. אם המרחק פוגע בזוגיות בעיני זה שיקול משמעותי להתקרב לאיזור התעסוקה שלו. כדי שיוכל להמשיך אבל יגיע הביתה בשעות סבירות ואולי אפילו נשמע שיוכל לקפוץ ולעזור עם ארוחת ערב וכד. ואז ימשיך. זה אומנם לא פיתרון מיידי אבל אם אתם חיים ככה כבר תקופה נראה לי שזה עניין לחשוב עליו.

בקיצור ליבי איתך. הלוואי שתצמחו ותגדלו מהמשבר הזה כל אחד מכם בנפרד ושניכם ביחד. ו-אל תוותרי על עצמך.

תנסו לקבוע מראש פעם אחת בשבוע (כל שבוע!) שבה הוא *מוותר* על אחד מעיסוקיו ומגיע מוקדם. באותו יום תשתדלי להוריד מעצמך משימות כדי שלא תהי עייפה מדי…

ומוסיפה..

נשמע מבין השורות שבעלך במקום תורני (אפשרות לשנ"צ בצהריים מאפיינת סדר יום בישיבה) וגם הכנת שיעור והעברה בערב..

אז עונה לך כאשת רב ופעיל ציבור בתחום התורני:

קודם כן - יש המון הדרכות זוגיות תורניות. חשוב לוודא שהוא לומד/שומע שיעורים בנושא באופן קבוע (אפשר בנסיעות הביתה בסוף היום..)

דבר שני - לגבי העברת שיעורים בשעות הערב:
כמו שרינת כתבה לך, דחוף לשריין ערב אחד זוגי שבו הוא לא מעביר שיעורים ומגיע הביתה מוקדם. ואת ביום הזה משתדלת לנוח. והןא מוקדש לזוגיות וגם ליחסים..
ואין דבר כסה שאי אפשר! הוא תמיד יכול לוותר פעם בשבוע על שיעור אי למצוכ רב אחר שיחליף אותו!!!

כנ"ל לגבי שבתות.
לא כתבת אבל נשמע שגם בשבת אין לכם זמן משותף בגלל עיסוקים תורניים..
יש לי בזה המון ניסיון, כאשתו של רב קהילה.
אתם חייבים להחליט על נקודה אחת בשבת שהיא הנוץקודה הזוגית שלכם ואותה לשריין:
אי אפשר גם לארח אנדים בסעודת ליל שבת ןלהעביר עונג שבת אחרי הסעודה ככה שאין קשר זוגי בליל שבת, וגם להעביר שיעורים כל אחרי הצהריים בשבת עצמה ככה שאין קשר בשנ"צ של שבת בצהריים? וגם להיות עסוק בעהייני הקהילה ובשיעורים או בפעילות קבילתית במוצ"ש.

אחד מהם חייב לרדת כדי לשריין זמן זוגי!

אם תשריינו לכם את שני הזמנים האלה:
ערב אחד באמצע שבוע שהוא מגיע מוקדם ואתם נפגשים, ומפגש נוסף בשבת - החיים שלכם יראו אחרת!!!

ועוד עצה קטנה - לא מתאימה לכל הזוגות אבל נשמע שתוכל לעזור לכם:
מכיוון שאת כל כך מחכה לו בערבים אבל חסרת כח, להתרגל שהוא מגיע בערב עם משהו קטן וסמלי בשבילה שמחמם לא את הלב,
ושהאחרון שנכנס למיטה (גם אם השני כבר ישן) מקפיד לתת חיבוק ונשיקת לילה טוב חלומית לשני..
ואולי אותו דבר נכון בבוקר..

ככה יש נקודות קטנות של אהבה וקירבה במשך השבוע..

שיש פה כמה נקודות, (אופי הבעל, הויכוחים, שעות העבודה וכו'.) תמיד יש נקודות שמפריעות בזוגיות, אבל , זה שאתם לא דואגים ליחסי אישות מפוצץ כל דבר קטן. יחסי אישות הם הבסיס של הזוגיות, וכשזה לא יציב, אז כל דבר קטן מטלטל את הכל .
צריך להתייחס לזה יותר בכבוד, יותר לתת משקל. זה לא יעזור להגיד - תגיע מוקדם, תשני בצהריים, זה להפיל אחריות אחד על השני.
תנסי פעם בשבוע להביא בייביסיטר לשעה- שעה וחצי , ותשני בצהריים, כמה שזה יעלה, זה חשוב . מה עם מוצ''ש?? יש מלא זמן, ומה עם מוקדם הבוקר? אין דבר כזה שלא מוצאים שום זמן. כשיהיה לכם טוב בנושא הזה, שניכם תהיו יותר מכילים, רגועים וכו'.

ולגבי האופי של הבעל השתלטן, (מכירנ מקרוב) לפעמים זה פשוט איך שאת מציגה את הדברים, צריך לדעת איך להגיד את דעתך בלי שזה יישמע שאת מבטלת את דעתו, אלא שאת מעריכה את דעתו ובכל זאת יש לך כיוון נחשבה שונה..

כל אחת ממש ממש נתנה לי כיווני מחשבה ורעיונות.

ב"ה כבר עזר לעשות שינוי קטן והבוקר הוא קם איתי ביחד והספקנו בבוקר לפני שיצאתי והיה ב"ה ממש נעים לשנינו!!

וגם מי שהגיבה לגבי העזרה- אז הוא עוזר הרבה בבית אפילו שהוא כל כך מעט זמן כי אני יוצאת מוקדם אז הבוקר זה שלו (כך שהוא רואה את הילדים שעה בכול בוקר וזה בהחלט בסדר להם...)

וגם תמיד משאיר בית מסודר פיקס! ומריץ את הכביסות ובימי שייש ומוצ"ש עוזר מלא אז זה לא שהכו עלי ב"ה באמת מנסה לקת חלק ומבין שחוסר הנוכחות שלו צריך להשלים בשעות אחרות.

בעז"ה החלטנו שננסה לפחות פעם בשבועיים שהוא יקדים ערב אחד, עדיים לא יודעים בדיוק מה כי יש לו מחוייבויות...

כם מי שהציעה מעבר דירה, זה אכן דבר שאנחנו מצפים ומייחלים לו בעז"ה אבל כרגע יש לנו בעיה עם למכור את הדירה אז אנחנו מחכים עוד שנה שנתיים ואז נוכל לעשות את השינוי אבל גם עד אז אנחנו רוצים חיים כמובן

ותודה לכל ימי שהבינה מאוד מאוד הקל עלי.

ואגב הוא הכי לא משווה עם חברים את המצב (לצערי) הוא פשוט רואה אותם נשארים איתו או באים לשיעור שלו אחרי עבודה וכ' אז הוא מסיק מכך את החיים שלהם אני תמיד אומרת לו שיברר שוב...  

גם מיעור מרב זה לא בשיוק אופציה תחשבי על משהו חילוני בהקשר הזה הוא מאוד עצמאי בעלי וסומך על עצמו... גם לאנשי מקצוע מתקשה להקשיב, וכרופא אמר לנו שהילד צריך משקפיים הוא הלך לברר אצל כל מיני אנשים עם צריך עשות הו אצריך כל דבר להחליט בעצמו... אבל ב"ה באמת עושה עבודה על הזוגיות וגם הוא מבין את השינוי שאני עוברת.

ממש ממש עזרתן לי ואני הרבה יותר בטוב היום ויכולה לראות גם את הדרך שהוא עשה ב"ה!!

תודה ממש!

לכו בכוחכם זה מחיל אל חיל

ואיזה כיף שעידכנת.. באמת עם יצירתיות ורצון טוב משני הצדדים השמים הם הגבול 💙

(כתבת משהו מעומעם ואת גם לא צריכה לפרט מעבר לזה, אני רק כותבת בפירוש למקרה שלא על זה דיברת) את קיום היחסים אפשר לפעמים או לא לפעמים לקיים לפנות בוקר. צריכים קצת לנסות לראות שזה מתאים לאופייכם אבל אם כן- לכו על זה...

כשאפילו עוד לא ידעתי עליו..
והרופא אמר שלתינוק יש נוגדנים.

ההיריון, ומנה שלישית אחריו, הנקה מלאה ובבדיקה סרולוגית יש לתינוקות שלהן נוגדנים.

הייתי הולכת לראות רופא
התייבשות אצל תינוקות ופעוטות זה עניין של סכנת חיים ממשית לפעמים
הייתי מחכה עוד שעה נגיד ואם לא חוזר לינוק הייתי הולכת
מחילה אם הלחצתי אותך אבל חייב לנקוט משנה זהירות בעניין

ואם המרפס שלו שקוע, אם עושה פיפי בטיטול או לא
אלו הסימנים להתייבשות בתינוקות
תעקבי בצורה אדוקה בשעות הקרובות. זה ממש קריטי
וכמובן שאם הוא ממשיך להקיא ולשלשל הייתי לוקחת מיד לרופא

בוכה בלי דמעות אבל המרפס לא שקוע. מילא שני טיטולים בתשע שעות, לא יודעת אם זה מספיק...

אבל עדיף להיזהר מאשר להצטער

ושלשלולים!!
חיבוק!!
בגדול הכי חשוב לשים לב שיש טיטולים רטובים כדי לדעת שלא מתייבש.
הרבה ילדים ועוברים את זה..
רק בריאות!!!

להקפיד על גזירת ציפורניים ובכל הזדמנות לפתוח בעדינות את היד ולהצמיד כף על כף היד שלך. לעשות עיסוי כזה תוך כדי פתיחת יד.
זה עובר להם סביב גיל 3 חודשים, הידיים מתחילות להיפתח...

גראקו נאוטילוס

אבל ממש רחב😅 תודה!

גרקו טרנזישן מעולה - אני מאוד מרוצה.
מבחני הריסוק שלו טובים, הוא הכי זול בקטגוריה של הכיסאות היקרים שמקבלים ציונים גבוהים.

ונראה ממש טוב, אבל לא מצאתי בשום אתר מה המידות שלו.
אם זורם לך לבדוק לי את הרוחב שלו זה ממש ממש יעזור לי🙈

לא רחב בצורה קיצונית אבל גם לא צר
אנחנו מכניסים לרכב את הכיסא הזה ועוד כיסא בטיחות וסלקל

ועוד שאלה - הוא מתחבר רק עם איזופיקס או שאפשר גם לחבר עם החגורה של הרכב?

האמת... זה היה מאתגר... אבל ברגע שהתינוק השני גדל הם נהיו חברים טובים והיה לי ממש קל ואפילו יותר קל מהאחרים... מניסיון צמודים בהתחלה זה קצת יותר קשה אבל אחכ כיף וחלום. דווקא שהל לא צמודים לפעמים יותר קשה אחר כך . שוב אני מאמינה שזה אינדיוידואלי. אצלי שני הגדולים הצמודים כבר ממש גדולים יחסית....והם חברים ובקשר טוב.

אצלי שנה פחות שבועיים...

קוראת את ההודעות ומתעודדת אבל עדיין לא נתפס לי

שלי הם עוד קטנים אבל יש רגעים נחמדים שהם משחקים יחד ורגעים שהגדולה מרביצה לקטן

וזה הדבר הכי טוב שקרה לי.. ולהו

באמת ההתחלה היתה קצת קשה, אבל היום אני חושבת שסז הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים

אבל ילדתי ממש לפני כמה ימים אז לא יכולה עדיין להגיד איך זה, (כן מגניבה פה הודעת לידה תוך כדי..) אבל כן יכולה להגיד שהשתחררתי רק הערב מבית החולים וכבר הקטן הספיק לתת פליקים לתינוקת, כך שברור שזו תהיה התמודדות לא פשוטה..

וזה בהחלט נחשב צמוד!! באמת נשמע מאתגר הפליקים, אבל נשמע שזה מן משחק. יש משהו נוח בהפרש כזה קטן, שעדיין אין אפילו קנאה וביטוי של קנאה. ככל שהם גדלים, הם יותר מבינים ומראים את זה בדרכים כאלו..

רק יכולה לעודד שאצלי כשהיתה לי בת שנה ושלוש, נולדו תאומים.. שרדנו גם את זה;) והיום הם גדולים ומתוקים וכיף להם ביחד (כשהם לא רבים...)

כשהשתחררתי לפני חודשיים עם התינוקת, גם אצלנו החלה הקנאה עם האחות בת השנה ו10 חודשים..
מבינה ממש..
התחילה לקחת לה את המוצץ בהמשך, לפעמים עוזרת ואוהבת לטפל בה.. אבל כן יש גם קנאה..

מזל טוב!!!
התאוששות מהירה ❤️

התפלאתי שלא שמענו ממך לאחרונה..

עכשיו מבינה למה..

שיהיה בשמחה ובנחת!!!

נתקעתי שבוע בבית חולים בגלל צהבת אצל הקטנה, היה מבאס.. הלידה היתה ביום ראשון שעבר והשתחררתי אתמול.

בהתחלה באמת היה קשה בטירוף, נעזרתי הרבה

מרגע שהגדול התחיל ללכת הרגשתי הקלה

היום הקטן בן חמישה חודשים וכבר הרבה יותר קל, הגדול ממש אוהב אותו (לא שלפעמים הוא לא מציק לו..)

מה שכיף בזה לדעתי שהגדול לא הבין שהוא צריך לקנא, מהרגע הראשון הוא זרם עם זה

מה שלי עזר מאד שבעלי לקח חסות מלאה על הגדול כולל לקום בלילה ואני הייתי עם הקטן

אני פשוט עכשיו לא מצליחה לעכל שזה הולך לקרות לי

וגיסתי צריכה ללדת כל יום גם בכזה פער, ואני מסתכלת עליה ובהלם שעשיתי את זה, כולה לפני חמש חודשים, אולי זה מעודד שהתקופה הקשה באמת עוברת מהר, תוך חודשיים שלש

היה לא פשוט . והיה ימים של בכי (שלי)
אבל הטיפ הכי חשוב זה לקחת מה שיותר עזרה.גם בתשלום. מה שאפשר.
לנסות לשמור על שפיות ובסוף הם גדלים..
שיהיה בהצלחה בקלות ובאושר גדול!!

ההפרש בין שני הראשונים שלי הוא שנה ושבועיים (ולפי הלועזי שנה ויומיים)

(הקושי היה בכך שהיה צריך להיות הפרש של שנה וחודשיים, אבל הוא נולד פג...)

האמת? כיףףף! הלוואי שהייתי יכולה לעשות זאת שוב.
קנינו כמובן עגלת תאומים.
די מהר הזמנים שלהם מסתנכרנים - שינה, זמני ארוחות... הצרכים שלהם דומים סה''כ. ובאמת אין את עניין הקנאה, הגדול מקבל את הקטן בטבעיות.

ועכשיו, כשהם גדולים, זה בכלל מתנה! אני רואה אצל חברות שלי שאין לילד עם מי לשחק בגלל פער הגילאים. אצלנו זה פשוט לא קיים. (יש קצת עניינים של דומה ושונה כמו תאומים...)

תחושה של תאומים. בהתחלה היה באמת מורכב, התינוק היה כמו משחק בשביל האח הגדול, ועם משחק לא משחקים כל כך בעדינות... (וזה בלשון המעטה)

עם הזמן הפערים מצטמצמים והכל הרבה יותר קל.

אבל הכנתי את עצמי מראש לתקופה מאתגרת ולא פשוטה, בידיעה שבהמשך הרבה יותר קל. ולקחת עזרה כשצריך

הם אושר 

 

ושתיהם איתי מהבוקר עד ליל
לא במסגרות
ומעודדת שזה אפשרי
מאתגר ולפעמים מתיש
אבל מספק ויש המוןןןן רגעים של הנאה ואושר וכייף
והם אוהבים אחד את השני מאוד! הגדול מאוהב בה!

איך סדר היום שלו?
לפעמים זה קשור לעודף או חוסר שינה ביום

או לקפיצה התפתחותית ואז זה יסתדר מעצמו

מה שחשוב זה לא להוציא מהחדר, להשאיר אווירת לילה, פחות אינטרקציה...

תוכלי לפרט קצת יותר?

היא אמרה שעדיין מוקדם לצאת לבית החולים.
באוזר 6-7 בבוקר בן הזוג שלי דיבר איתה שוב ואז כבר יצאנו לבית החולים ואספנו אותה בדרך.

או ספריי מסיר כתמים

פתרון מושלם לבגדים לבנים, אני שמה על האיזור לרבע שעה עשרים דק, זה ייראה כאילו סגלגל כחלחל ואחרי שטיפה וסחיטה ייעלם והכתם יימחק בע"ה

את צודקת שהכל טבעי נורמאלי, אבל זה אווצ' על הילד שלך! חיבוק על החוויה....
בדיוק בגלל הדברים האלה אני לא מספרת מה יש לי בבטן, אחרי שהוא נולד כולם מתרגשים ממנו, כי כבר רואים אותו ומרגישים, זה כבר לא רק 'על הנייר', בן או בת.
יש משהו מאוד מרגש בבת, אפילו כשנולד לי בן לא מזמן, חברה ילדה בת טיפה אחרי ואמרתי לה- "איזה כיף זה בנות. וואו. " בגידול זה לא בהכרח יותר כיף, אבל משהו מרגש בכל הוורוד והעדינות והיופי. יש לי כמה בנים, ודווקא , כמה שזה כיף בנות, יש משהו בחבורה של בנים שנותן כח, לא כח של שרירים, כן? כח של משפחה, יש לי תחושה של משפחה יציבה, חזקה, איתנה. חבורה של בנים , הלוואי שיהיו מגובשים כאלה.. מעניין אם יש עוד משהי מרגישה כך.

הם הנסיכים שלי והם מקסימים ויפהפיים ואני מקפידה להלביש אותם מהמם.

ואת צודקת לגבי לא לספר. פשוט זה היה דורש ממני ככ הרבה אנרגיות. ולא היה לי כוח לזה. שידעו וזהו. אבל לא תיארתי לי שגיסתי תהיה באותו שבוע כמוני ועם בת.🤷‍♀️

מה גם שאמא שלי באה לשקיפות ושמעה מהרופא שזה בן.

כפרה עליהם. הם החיים שלי הבנים המתוקים האלה. וכיף לי שעוד אחד מצטרף אליהם והוא בטח יהיה כמוהם. כובש ומקסים. ברוך השם שבירך אותי🤭

אולי יש משהו טוב בזה במנהג לא לספר את מין העובר עד הלידה... ככה לפחות נחסכים כמה חודשים של שיגועים, ואולי כבר פחות נעים לשגע ככה כשיש את התינוק/ת מול העיניים...
ואת באמת מקסימה!! גם מקבלת בשמחה את מה שנועד לך, גם מתפללת על גיסתך ואחייניתך העתידית וגם עוד מלמדת זכות על אמא שלך!
בע"ה שהזכויות הללו של ההתגברויות שלך יעמדו לך (וגם לגיסתך) בלידה, שתהיה קלה ובריאה, וגם לכך שבסופו של דבר יפסיקו השיגועים הללו ויתלהבו מהבן שלך בדיוק כמו מהאחיינית שלך!

שתי האחיות שלי ילדו אחרי בנות בכורות שזכו להמון תשומת לב והתלהבות ואני נשארתי עדיין עם הבנים שלי. (וגם בגדי בנות שאמא שלי שמרה לי במשך הרבה שנים, בשלב מסויים עברו לאחיות שלי כי ראו שהבת לא מגיעה.. וב"ה עכשיו הגיעה הבת והן משאילות לי בחזרה המוווון בגדי בנות שהן צברו).

אל תשכחי שילד בכור תמיד מקבל קצת יותר תשומת לב (גם אם גיסתך היתה בהריון עם בן).

ברגע שהקטנטנים נולדים, כל תינוק הוא חמוד וזוכה לאהבה. אני לא חושבת שמהבן שלך יתלהבו פחות כי הוא עוד בן. (אם כי אני מודה שלבנות יש יותר "קשקושים" להתלהב מהן- בגדים יפים, קשתות לשיער וכאלה, ועם זה אין מה לעשות..)

גם אני הרגשתי הרבה שהסביבה ריחמה עלי בתור אמא ל4 בנים וממש ניחמו אותי שזה "עוד בן" ועשו פרצופים, בזמן שאני לא הייתי צריכה שום ניחומים והיה חשוב לי רק שיהיה בריא ושההריון והלידה יעברו בשלום. זה באמת היה מעצבן. מבינה אותך לגמרי.

ואת מהממת איך שאת מגיבה ושמחה בבנים שלך. זה באמת כיף ממש ממש חבורת בנים. הם מגובשים ומגנים אחד על השני בבית הספר וחולקים תחומי ענין. זה דבר מדהים.
שבע"ה תהני ותרווי הרבה נחת מהחבורה שלך.

עושה לי טוב לקרוא.
ובע"ה יש עוד זמן אבל באמת שהכל מתגמד. שמעתי סיפורים מפה עד הודעה חדשה אז כל עוד הוא בריא ושלם שאר הדברים לא חשובים.

היתה לי את הצביטה. כן.
אבל היא לגמרי עברה כי נתתי לה את המקום שלה וזהו.

ממש ממש לא נעים ומעליב
אם את יכולה הייתי אומרת לאמא בעדינות שזה לא נעים לך או מעבירה את הקבוצה לארכיון ומנסה כמה שפחות להסתכל בה כרגע
אפילו עד כדי שתבקשי מבעלך לקרוא שם כל יום להודיע לך אם היה משהו שחשוב שתדעי
אני בטוחה שבבוא היום לא תראי הבדל באיך שאוהבים אותם, כן תראי הבדל ברמת היחס והבגדים שיקנו, ותזכירי לעצמך שזה לא אומר כלום על אהבה, זה מגיע מרצון שלהם לשחק במשהו חדש, מאהבה שלהם לצבע ורוד וסרטים, זה נחמד *להם* זה לא אהבה שונה לתינוקת, זה פשוט הגרסה המבוגרת של ״לשחק בברביות״
חיבוק גדול ❤️❤️❤️

לא האח שתיוולד לו תינוקת אלא אח אחר שקרוב אלי בגיל ולא נשוי.
אמר לי אנחנו לא נאהב אותה יותר. אלא זה פשוט משהו חדש. וזה גורם להתלהבות.
אבל זה עדיין גורם לי חשש.

ואמא שלי לא טיפוס כזה שאני יכולה לפתוח בפניה דבר כזה.
היא אמא מהממת ומכילה והכל. אבל על רגש קשה יותר לדבר איתה. לפחות לי.
היא כאילו מתנהגת בצחוק וכו למרות שאותו האח שלעיל אומר לה שזה לא יפה.🤷‍♀️ (כפרה עליו תמיד שומר עלי😅).

שולחת מלא חיבוקים..
מבינה ממש את התחושה!!

אני ממש בעד להשתמש בו בתור עוגן.
כל פעם שאת נפגעת להתחזק ממנו..


ולגבי אמא שלך- מבינה ממש.
אולי אפשר להשתמש במנטרה קצרה. לא עכשיו חפירה רגשית אלא משהו כמו "אני מעדיפה שלא תדברי איתי על מין העוברים"
או כל ניסוח אחר שמתאים לך לאמץ וכל פעם שעולה להגיד ישר וחותך. מאמינה שכמה פעמים כאלה יפסיקו את זה..

הגרסה המבוגרת של לשחק בברביות. טוב!!
זה ממש נכון, זה לא שהבנות מקבלות יותר יחס טו טיפול יותר הולם, זה פשוט כיף להשתעשע *בהן*... פתאום זה נשמע רע 🥺 כאילו הן איזה חפץ..

אבל לא נראלי זה קשור לבן או בת לא?🤔
הקטן שלי עם פנים מתוקות ממש וכל הזמן מתלהבים ממנו.
או הגדול שלי יוצאות לו פנינים מהפה ואחים שלי מדברים איתו וזה מצחיק אותם (אותי זה מכעיס חחח אני מסבירה להם שלא לעשות את זה והוא לא משחק שלהם).

זה גם מקרב, וזה מתוך אהבה!
אבל, נגיד הקטע של הסרטים, פפיונים, שמלות לא נוחות אבל מהממות, זה קצת.... להתעלל בהן... גם אני אוהבת לשים פפיונים וכו' אבל באמת צריך לראות שזה לא על חשבון התינוקת.

אבל יכולה להגיד לך שיש לי 3 בנים מהממים! באמת כל אחת מהם נסיך בפני עצמו ברוך השם

תגידי תודה רבה 1000 פעם על מה שיש

זה מה שכתבתי. רק כואב לי מהסביבה לפעמים שאני לא יודעת איך להכיל

כל אחד הוא עולם בפני עצמו.
ה"עוד פעם בן", עוד מעט יהפוך להיות התינוק הזה, עם השם שלו. האחד והיחיד שיש כמותו.

לא לתת לסביבה להיכנס אלי.
זה כן מפריע לי. משפיע לא. אבל מציק כזה, כן.

🤷‍♀️

כאילו רחמו עלי ממש בבת השלישית.

אז הרמתי כזה ארוע. שאף אחד לא ירחם עלי שיש לי ילדה בריאה ושלמה.

וזהו.
מישהי שתהיה איתך פשוט כל יום

אבל אני רוצה שהוא יהיה שותף איתי בגידול הילדים. לא מישהי חיצונית.
אם הוא היה בעבודה או משהו באמת חשוב אין ספק שהיתי מביאה בייביסיטר. אבל איתו עשיתי ילדים, הוא זה שאמור לעזור לי לגדל אותם.
בכל מקרה דיברנו קצת לפני השינה, אמר שמעכשיו הוא יעצור את כל העיסוקים שלו כדי לעזור לי במה שאני יבקש, אבל יצא שכולנו נלך לישון מאוחר יותר כולל הילדים. אז לא יודעת עד כמה זה שווה..

לא מכירה את האינטרקציה ביניכם , אבל מציעה לבקש ולהסביר ולהגיד שוב ושוב את הצורך שלך, את הקושי, את הכאב... הוא ראה שאת בוכה ומפורקת מזה? מה הוא אמר?
אל תתייאשי, לפעמים לוקח זמן עד שהדברים נכנסים. גבר שאוהב אותך, רוצה שיהיה לך טוב, רק לוקח זמן להפנים וליישם לפעמים...

הוא מציע לך את מה שאת רוצה. הוא ישתדל להיות שותף בגידול הילדים. מה זה לעומת הליכה לישון מאוחרת?
ולמה זה מחייב שילכו לישון מאוחר?

חיבוק ענק של הזדהות...
מרגישה כאילו אני כתבתי את זה.
במובנים קצת שונים.

מקווה להחכים מהתגובות שיכתבו לך כאן נשים חכמות.
ושוב חיבוק❤❤❤

אצל מישהי/ו מקצועי/ת בוודאי שיעזור.
כשהמטפל מסביר ומשקף לו את התחושות שלך בצורה הכי עמוקה שלהן ומסביר ומשקף לך מה הם המניעות שלו שגורמות לו לא לעזור עם הילדים למרות שהוא אוהב אותך רואה שקשה לך... המצב פתאום ניראה שונה לחלוטין

שתינו מבינים את התחושות של השני, דיברנו על זה
הוא דיבר איתי כמה זה חשוב לו מה שהוא מתעסק, זה חלק מהשגרת חיים שלו עוד מילדות, ״תחביב״ באמת מאוד חיובי האמת, שהוא רוצה להמשיך להתעסק עם זה עד סוף חייו,
פשוט לי לפעמים התחביב הזה זה נראה שטותי לעומת גידול הילדים.. כשבפני עצמו העיסוק שלו דווקא מאוד חשוב.
והוא כן מבין אותי כמה אני זקוקה לעזרה, וכל הזמן מחמיא לי אפילו שהוא לא מבין איך אני מגדלת אותם ומטפלת בצורה כל כך טובה לבד, ושהוא מבטיח לעזור לי בכל שניה פנויה שתיהיה לו, ובאמת מידי פעם הוא עוזר אבל כנראה שזה לא מספיק..
ככה שגורם חיצוני שיסביר לנו את הצד אחד של השני לא יעזור לנו
כי אנחנו כבר מבינים את השני ומדברים הרבה..
אתמול בלילה ניסינו למצוא פתרון.. נמשיך היום.. מקווה שיהיה בסדר

לפעמים מישהו חיצוני מראה את הכל בפרספקטיבה אחרת.

 

מה יהיה אם תצאי והוא יהיה איתם?

אפילו סתם ישמור עליהם בלי לטפל בהם יותר מדיי?

 

נשמע שהכל-הכל-הכל עלייך ואת קורסת.

אין ספק שאת מלאה בטינה ומרירות כלפיו. אני אפילו בחצי הדרך הייתי מרגישה שיאים כאלה של טינה.

 

למה שלא יהיו לך כמה הפסקות משלך במהלך השבוע,

בהם הוא עם הילדים ואת יוצאת?

 

תאי. תתאווררי. שיתמודד.

הילדים אולי יצטרכו להתרגל אליו מחדש

ואולי הוא אליהם

אבל זו בעיה ש-ל-ה-ם!

 

לך יש בעיה כרגע והיא- מחנק.

אם תמשיכי לחנוק את עצמך את באמת יכולה להגיע למקומות מאוד לא טובים (לא סתם השתמשת במילה משוגעת... המחנק הזה משגע).

 

הילדים יתמודדו ובעלך יתמודד.

אף אחד לא ימות. אף אחד לא יחלה.

אולי יהיה קצת לא נעים, אבל הכל יהיה בסדר.

 

רק את תצטרכי לא לחשוב מה קורה בבית,

שזו לפעמים העבודה הכי קשה...

 

אבל אל תדאגי,

גם זה יעבור.

ותמצאי את עצמך הולכת בלי חשש.

 

מה את אומרת?

 

 

אני לא זקוקה לאיוורר חיצוני לצאת.. אני זקוקה למנוחה פיזית, כי אני כל היום על הרגליים, בפעולה, ופיזית כבר מותשת, והפיזית מתיש לי את הנפש,
ככה שהרעיון יכול להיות נחמד לכיוון השני שאני ילך לתפוס לי איזה מנוחה/שינה והוא יהיה עם הילדים..
אבל אם אני ישאיר אותם איתו ללא טיפול כשאני יחזור מהאיוורר יהיה לי אקסטרה טיפול בהם, שכרגע לא אפרט עד כמה זה אינסטנטיבי.. אז מוותרת מראש על האיוורר

בגלל הפתיחה המרגשת שלך על זה שאתם אוהבים אני אענה בצורה יותר פרקטית ופחות מכילה.


תראי בעצם צריך לבדוק כמהי דברים:
1. יכול להיות שהוא באמת לא מסוגל לעזור איתם וצריך להשלים עם זה כמה שיותר מהר
2. יכול להיות שהוא התרגל שאת אחראית ועכשיו זה קשה לשנות את החלוקה בינכם.
3. אולי בכלל אין לך בעיה שאת אחראית על הכל רק צריכה הערכה

אז אם באמת זה כמו 1 ואין מצב שהוא עוזר אז כמו שכתבו להציב עובדה שיש בייביסטר/ מנקה/ עזרה אחרת קבועה שמוגדר לה תקציב והיא עוזרת!
אם לדוגמא היית רוצה עכשיו שהוא יבנה משהו והוא לא מסוגל כרגע ואת בטוח לא יודעת לעשות אז הייתי מביאים בעל מקצוע לנושא אז גם כאן.

אם זה המצב של 2 אז נדרשת עבודה יותר עמוקה, כי הוא הורגל למצב הזה וכרגע לצאת ממנו יהיה לו לא פשוט.
מה כן אפשר לעשות

הדרך הקצרה והפחות מומלצת: להודיע שמחר או מתי שתחליטי את נוסעת ובהצללה לו עם הילדים.

הדרך הארוכה: קודם לדבר איתו, הפעם אבל בצורה שונה, את מספרת שאת מותשת מאוד, לא יכולה לעשות את כל עבודות הבית.
ואז כותבים את כל המשימות וכל אחד בוחר מה הוא עושה, כאן את מחליטה באמת עם מה את יכולה להחזיק מעמד ומה את משחררת אליו ולא מתעסקת בזה יותר, עכשיו מה שאת משחררת אליו רצוי שיהיה משהו שיוביל לתוצאה שתפריע לו אם זה לא נעשה, כמו לדוגמא שהוא אחראי על הכביסה, מתי שהוא הבגדים יגמרו אם הוא לא יעשה ואז תשלחי את הילדים אליו עם הבקשות.
או להכין כריכים בבוקר, אם לא יהיה להם אוכל הם יבואו אליו.

זה לא המקום של לחנך אלא זה פשוט ככה העולם עובד וכרגע ברור לו שהכל בתחום האחריות שלך וזה נוח לו.

לגבי מספר 3 כאן נדרשת רגע כנות עמוקה מצדך. במצב בו את פיזית יכולה לעשות דברים אולי באמת את מעדיפה לעשות הכל ושהוא רק יעריץ אותך על כך?
זה סידור שעובד בהרבה בתים ויכול להיות נהדר.
בשביל שזה יקרה צריך להיות ברור לו ולך מה הצורך שלך.
ולהגיד במשפט ברור כי למרות שהכי כייף שהעולם יבין אותנו לבד לרוב זה לא הולך ככה.

אז להגיד לו, בעלי היקר זה מתיש אותי ואני מרגישה עצובה כי אני לא מוערכת, מה שיעזור לי זה שאני ארגיש שרואים את מה שאני עושה ויעריכו את זה. לכן אשמח שתגיד לי תודה על הדברים שאני עושה ושתציין מה שמת לב שקרה פה בבית. זה בסדר מבחינתך?

הכל נשמע פשוט כזה אבל דורש הרבה עבודה עצמית, נשמע שיש לכם בסיס מדהים לעשות שינוי!

בהצלחה רבה רבה

קודם כל חיבוק ענק, באמת באמת מצב מוציא מהדעת!!!!

1.אנימחושבת שאתם חייבים להפריד.
יש שעות שהוא יושב בבית איתך, עם הילדים והכל, ועוסק במשהו אחר. זה מוציא אותך מהדעת, מבזבז לך אנרגיות, מכעיס אותך וגורם לריבים אינסופיים ולאוויררה רעה.

אני חושבת שצריך להיות קו ברור מאד מתי הוא מתעסק בתחביב שלו ומתי הוא נוכח בבית.
ואם אחרי מיליון שיחות הוא או אתם עוד לא הצלחתם לשים את הקו בתוך הבית, אז הקו יעבור מחוץ לבית -בשעות הצהריים לתחביב הזה אין מקום בבית.
אני חושבת עדיף אפילו שיצא החוצה לשעה, או יגיע בשעה איחור מאשר שיהיה איתך בכל הבלגן ולא יהיה שותף.
אני לא יודעת אם זה משהו ףיזי או משהו בפלאפון, אבל מה שהוא משתמש בו בשביל זה נעול בחדר אחר, או נמצא מחוץ לבית, וזהו.
ואז אץת לא צריכה להתלבט אם לתת לו את הזמן הזה כי זה כל כך חשוב לו, ולא צריכה לוותר על הכוחות שלך, והוא לא נמצא במאבק בין הרצונות שלו, וזהו.

2. כתבת משפט שממש תפס לי את העין - על האווירה שאת נאלצת לעשות כדי לעורר אותו.
זה טעות גדולה מאד לדעתי שגוזלת לך המון כוח.
אני לא יודעת בדיוק לדייק ולנתח אולי חכמות יותר יעזרו, אבל הצורה שאת פועלת לא מועילה לך ולהפך-גוזלת לך המון אנרגיה.
אם היית לבד בבית, היית מסתדרת יותר טוב. היית מוצאת כוח. אבל בעלך יןשב שם ואת מוצפת ברגשות קשים, וכל דבר שכואב לך זה אשמתו וכל דבר שקשה לך זה בחירה שלו לא לעזור לך.
ומהצד שלך את לא יכולה בצורה הזאת למצוא בתוכך את הכוח, כשאת כל כך תלויה בו. אני הרגשתי את זה מאד מאד חזק כשבעלי היה בצבא, היה לי מאד קשה פיזית, והייתי נשברת והייתי סחוטה וכל מה שאת מתארת. אבל לא היה לי את העול העצום הזה שך מישהו שיכול לעזור ולא עוזר. לא היה לי את העול של התלות, וכמה שזה קשה להתמודד עם הכל לבד, זה גרם לי למצוא דרכים להתמודד, ודרכים לאפס אץ עצמי ולחזק את עצמי מבפנים ולא בגלל או בזכות או עם קשר בכלל לבעלי.

ואגב גם ביומיום, כשבעלי חוזר הביתה אני מרפה, כשהוא נכנס אני שמה לב שבעצם איןןן ליייי כוווחחח כבבבררר ומעבירה עליו את כל העומס. אם הוא קולט אליו את המשימות זה נהדר, אם לא אני נשארת קירחת משני הצדדים - גם אני גמורה, וגם החלטתי לעצמי שאני לא מסוגלת יותר, וגם אין מי שיעזור. זה קורה בקלות גם כשהוא מאחר ב5 דקות, החלטתי שב1830 אני יכולה להרפות, והוא לא מגיע, ואז הוא מגיע ב1840 ואני כבר אחרי 10 דקות של עבודה כשאני לא מסוגלת יותר, רק כי החלטתי ככה בראש.

אני לא אומרת בשום צורה שזה בסדר שבעלך פשוט נמצא ולא עוזר אחרי שאת כל כך מבקשת ודורשת, ולמרות שההיגיון אומר שאין שום סיבה שהכל יכול עלייך. אני רק מנסה להגיד שבמסגרת הסיטואציה הזאת, התגובה שלך מחלישה אותך.
**הוא לא גורם לך להגיב ככה. את בוחרת להגיב ככה. קל לי מאד להבין את התגובה שלך, באמת באמת, אבל היא לא מועילה.**

לכן אני חושבת שוב שעדיף שהוא לא יהיה איתך גם מהכיוון הזה. או שיהיה פנוי, או שלא יהיה בכלל.

ואז את תהיי פנויה למצוא פתרונות אחרים, ותהיהי לך יותר יצירתית, ולא כל הקושי שלך יסתובב סביבו.

כמה שזה נכון מה שאת רושמת
באותו ערב שהתווכחתי איתו אמרתי לו אז לך תעשה את כל זה במקום אחר
אני לא מוכנה לסבול עם הילדים ולראות אותך עסוק בדברים האלה..
כי באמת שיותר קשה לי נפשית לראות את עצמי מקריבה את כל הגוף שלי פיזית ונפשית בשביל לטפל בהם טיפול אינסנטיבי והוא יושב לו ומתעסק במשהו שמעצבן אותי..
אבל כמו שרשמתי בעדכון האחרון שהוא חייב לעשות את זה בביית..
הלוואי שהיה אפשרות שכשהוא בביית זה רק שהוא פנוי לעזור ולהיות איתי ועם הילדים.. באמת הלוואי.. זה היה מונע הרבה אנרגיות שליליות

1. אולי לפחות שיהיה בחדר נעול?
2. אולי לפחות לתחום שרק חלק מהזמן הוא על זה וחלק מהזמן הוא אחראי על1,2,3 דברים מוגדרים? כתבו לך פה כמה את העצה הזאת ונראה לי גם שזאת עצה טובה.

חיבוק!!

יש לך כי להתחיל בקטן?
כי בעצם נשמע לי שיתכן שבעלך מבין שהוא צריך לוותר על כל התחביב שלו וזה מפחיד אוצו והוא לא מסוגל ובורח.
הייתי מציעה להתחיל בשני סוגי גבולות
גבול אחד אומר- עד שעה שבע אתה עוזר לי, משבע אתה משוחרר לתחביב כמה שבא לך.
גבול שני אומר- לתת לו משימות קונקרטיות
לא ״תעזור לי״
אלא למשל- כל יום אתה אחראי מקלחות לילדים. סיימת מקלחות, לך לתחביב.
תנסי לחשוב איל את יכולה להתאים את זה לשגרת חיים שלכם.

גם אם זה לא הגיוני ולא נכון בעיניך שעכשיו הוא יעזור רק במשימה אחת, או רק שעה אחת משד עד שבע נגיד, עדיין אם את באמת רוצה לפתור את הבעיה את צריכה להתחיל בקטן
ובשאר הזמן לשחרר לגמרי.
עוד חודש, אחרי שהשגרה החדשה תהיה קבועה יותר, ואת תנוחי קצת יותר, תוכלי לחשוב האם יש מקום להרחיב את הזמנים, אולי להגביל את התחביב לשני ערבים בשבוע וכו.
ותחשבי כמה את מוכנה לפרגן לו מתוך הבנה על דברים אחרים
תנסי לראות איפה זה הכי כואב לך ולהתחיל בדבר אחד
אבל משימה מוגדרת עד הסוף. לא ״תשמור עליהם ואני אנוח״ כי אז כמי שאמרת תחזרי לבלאגן עצום.
אז - תן להם ארוחת ערב סנדוויץ עם חמאה עגבניה חתוכה וחביתה . ברחל ביתך הקטנה.
או תקלח תחפוף תנגב תלביש פיגמה.
הסבר מעמיק בדיוק מה זה כולל.
והבטחה שאחרי שהמשימה שלו תבוצע בצורה נורמלית הוא משוחרר לתחביב
תתחילי ממשהו. בע״ה ככל שהוא יעשה יותר הוא גם יבין את הקושי שלך יותר והשיח יהיה מקבל יותר
בהצלחה והלוואי על כולנו אהבת אמת כמו שזועקת מההודעה שלך. ❤️

מאד עזר לי שאמרו לי פה לבקש מהבעל בקשות ספציפיות מאוד ולא רק 'תעזור לי'

לצערי אי אפשר להגביל את העיסוק שלו כי זה דרך חיים
נראלי שתיארתי לכן לא טוב שזה ״תחביב״
בגדול זה גם תחביב וגם אורח חיים שגוזל ממנו המון זמן וזה נפרס לאורך כל היום.. ככה שאין לי אופציה להגביל לו את זה..
מה שרשמת להתחיל בקטן עם משימה זה רעיון טוב אני באמת צריכה לפרט לו יותר מה אני רוצה ממנו
הקטע שכל דבר שאני יבקש ממנו גורר כל כך הרבה שאלות שאני כבר מתייאשת
למשל תלביש פיגמה את הילד
אז ישאל איפה הפיגמה, שעה עד שהוא ימצא את זה בארון, ועל הדרך יהפוך לי שם עוד כמה בגדים ועוד כמה שאלות על איך כמה ולמה .. זה סתם דוגמא אבל כל משימה שאני מבקשת מתישה אותי עם השאלות..

הוא באמת לא מכיר.. אבל לאט לאט גם את תלמדי למקד וגם הוא יכיר יותר..

היתה תקופה שעל המגירות בשידה שלנו היו מודבקות תועות ברורות- פיגמה וגופיות, בגדי יום חול, תחתונים, וכן הלאה
או שתשאירי לו הכל מוכן לאחרי האמבטיה.
תתחילי איפשהו
יותר קל להכין בגדים מאדר לקלח את הילדים לבד, נכון?

ומה שאמרת לגבי דרך חיים, תשמעי את לא מסבירה וזה נורא מעורפל אז אני לא מבינה.
אבל מציעה לך לדבר איתו ולסגל חשיבה אחרת
נישואין זה דרך חיים
ילדים זה דרך חיים
זה אורח חיים אמיתי
שנפרס לאורך כל היום
וכל השאר צריך לבוא בתוכו ומסביבו

אם הזוגיות והילדים נכנסים במה שה״תחביב״ הזה משאיר מהזמן שלו, יש פה בעיה רצינית בסדר העדיפויות.
וזה פשוט לדבר ולדבר ולדבר על זה שוב ושוב עד שזה נטמע.
ולתת משימות קטנות שיגדלו לאט לאט וימלאו את הזמן שלו בצורה הגיונית בבית והוא ילמד לסדר את האורח חיים שלו מסביב לשוטף
ודבר אחרון, תפסיקי לקוות שיקרה איזה קסם ותבוא המכשפה הטובה ותכשף אותו והוא יבין הכל לבד ומעצמו וזה יסתדר ויהיה הפי אנד.
זה חיים , לא אגדה
ובחיים צריך לעבוד, לדבר, להשקיע, לתת משימות, לפרט מה רוצים ולא לחכות לניסים.
מעצבן ? כן.
אבל מביא תוצאות.
לחכות לאגדות שתתגשמנה מעצמן זה גם מעצבן וגם לא מביא תוצאות
תחליטי מה את בוחרת
❤️

קצת קשה לי להגיב לכל אחת בניפרד
אבל כולכן מדהימות שאתן עוזרות מזמנכן ..

סתם רציתי לציין שרשמתי בתחילת ההודעה ״לא רוצה להתגרש ממנו כי ..״ זה כי פחדתי שתציעו לי להתגרש או לברוח ממנו ורציתי להבהיר מראש שזה לא הכיוון..
ובסוף כולכן רק ניסיתן לעזור לנו.. באמת אתן מהממות..
מעדכנת קודם רקע שהתחביב הזה קשה מאוד להגביל אותו בזמן כי זה לא בדיוק תחביב.. זה יותר כמו אורח חיים שונה משל אדם רגיל שמצריך ממנו המון זמן .. וזה חייב להיות רק בביית.. לא רוצה לפרט אבל זה חייב לקרות בביית.. סתם למשל דוגמא אדם שבחר להיות אלוף עולם בטניס וחייב כל הזמן להתאמן ולהתאמן.. זה דוגמא קיצונית אבל זה קצת ממחיש את מה שקורה עם בעלי..בגלל שלא יכולה לפרט לכן מה זה בדיוק ..
הכרתי את זה אצלו מאז ומעולם וזה לא הפריע לי עד התקופה האחרונה שכבר קשה לי לבד עם הילדים ובאמת זקוקה לו..
בכל מקרה מעדכנת שדיברנו על זה בסופש והתחלנו כמה שינויים למשל-
עד היום הוא לא עצר באמצע העיסוק בשביל בקשות שלי ואמר שעכשיו הוא יקום ויעצור הכל אם אני צריכה משהו,
אמר שינסה כמה שיותר לצמצם את הזמן שזה לוקח..
ונתן לי לבחור אופציה שהוא עוזר לי בכל מה שאני רוצה אבל הוא יהיה מחוייב להמשיך את העיסוק שלו ככה שזה יגזור על כולנו לישון מאוחר..
ומנגד
אמר שאוטוטו הוא יוכל להפחית שעות בעבודה ב״ה שלו ולהגיע יותר מוקדם לעזור לי..
אז מקווה שהמצב קצת ישתפר..
וב״ה העיסוק הזה לא קיים בסופש!! אז כל סופש הוא עוזר לי וגם הפעם הוא עשה המון המון עם הילדים כל מה שביקשתי ממנו
כמו שהוא אוהב להגיד לי ״דברי איתי במשימות״
ובאמת נתן לי לנוח ועשה הרבה במקומי..

תפני לרופא אונליין שירשום לה דרמקומבין
ועד אז תנסי גם אגיסטן. יכול להיות פטריה וזה יעבור גם בלי המשחה במרשם

בכל מקרה לא הייתי דואגת, רוב התינוקות מתחילים עד גיל חודשיים, והמאחרים עד שלוש.
בע"ה יתחיל ממש בקרוב לחייך ולצחוק לכם

אז אל תלחצי בינתיים. תחייכי אליו, תגרי אותו ותהני. בע''ה יחייך בשבועיים הקרובים.