פורום הריון ולידה (עמוד 206)

שמקבלים בגיל שנה

התופעות שלו מ5 ימים אחרי החיסון.

הוא קיבל עוד חיסונים?

אם את דואגת תתקשרי לטיפת חלב. הם בדכ נותנים מענה בשמחה

מהחיסון. לחצבת (MMRV) יש החל מ5 ימים אחרי 

אני עשיתי בנתיים רק את חצבת כי היה אחרי מחלה סוערת וחיכיתי שקצת התחזק. כמו שעון ברגע שהחל היום החמישי לחיסון עלה החום......

וגם מורידות חום.

בעז"ה שיהיה לבריאות ויעבור מהר

חזרתי איתו הביתה עם חום! ויצאתי מהבית בלי חום

משו הזוי, אני ממש זוכרת את זה

גם מיידי ביומיים הקרובים יכול להיות חום

וגם אחרי 5 ימים

נותנים כמה חיסונים, שלחלק מהם יש תופעות לוואי ביומיים הראשונים, ולחלק רק אחרי כמה ימים.

לא חייב שיהיה את הכל.

המטפלת שלי אמרה לי שככל שההורים מתבגרים הדפוסים שלהם מחמירים (למשל חוסר טאקט או התערבות מוגזמת)

אין לך מה לנסות לשנות אותם.

מגיע גיל שצריך להשלים עם מי שהם, להציב את הגבולות שלך ולסדר את החיים שלך בצורה שתתאים לך.

לגבי יציאות - לא הייתי משתפת אותה וגם לא מבקשת עזרה.

לגבי העלבות שלה - להציב את הגבולות שלך בצורה יפה, במקום מתי לא להגיע, מתי כן להגיע.

"אני ממש שמחה שאתם באים, בשעות הערב לא נח לנו, טוב לנו יותר ב…"

אם היא עדיין נעלבת, הייתי משחררת ולא מתרגשת מכל העלבות.

שהייתי אומרת לה שאני לא מבינה מה הבעיה. אני אמא שלו ואני מחליטה. ואם העזרה שלה מגיעה עם עקיצות כאלה והתערבות, הייתי מוותרת עליה

גם לא הייתי מוותרת בהכרח על ביקור שלהם פעם ב.. אבל לא באופן קבוע בשעה הכי לא נוחה בחיים. שיתמודדו.

בקיצור, את נשמעת בסדר והאיניואיציה שלך צודקת בעיניי ולא סתם זה מפריע לך. אמא שלך לא מכבדת את ההחלטות שלך. אל תיכנעי לזה בדיפולט.

חיבוק❤️

זה נכון לגבי זה שהורים מתבגרים...

וגם זה נכון שהיא דואגת

אבל אני אמא בעצמי וכמו המקורית כתבה אני יודעת לדאוג לילדים שלי

היא מצליחה לערער אותי ממש

היא מהדור הישן ולכן קשה לה להיכנס לראש שלנו "הצעירים" אבל מבאסת אותי ההתערבות הזו

וגם עולה לי שאם לא היו מעירים מלא הערות כשבאים,גם אם זה בשעה מאוחרת,אולי היה יותר קל לארח 

אמא שלי וחמתי למשל בנות אותו גיל וראש אחר לגמרי לגמרי

זה סגנון אישיות בעיניי, וזה מושפע מהרבה דברים אבל זה לא אמור לשנות לך ועדיחן תעשמ מה שטוב לך וזהו לדעתי

אבל מעצבן אותי שהם נעלבים שאני לא מזמינה אותם הרבה בעלי קורא לזה 'לא מכבדים' אבל זה לא באמת לא מכבדים אלא לא יכולים

ממש קשה לי עם שבירת שגרה של הילדים,במיוחד עכשיו אחרי לידה

גם בעיניי זה נקרא כלא מכבדים

והגיוני שזה מעצבן אותך, זה חסר התחשבות

אבל בכל אופן לא הייתי נענית לבקשת ביקור אם זה כבד עלייך. אםחשוב להם לראות את הנכדים, שיבואו בשעות הקבלה (כך אני קוראת לזה אצלנו)

פעם אחת חמי וחמתי הגיעו באיזה 8 "רק להגיד שלום" ושיבשו לילדים את כל הערב. מאז הבהרתי חד וחלק שזה לא מקובל עליי (לבעלי שהעביר את המסר) ואני לא מתנצלת על זה ולא רוצה שיהפוך להרגל (גם הם שונצים) 

להתייעצות עם רופא

יש סיכונים בהריון בגיל הזה, ובכל זאת יש כאלו שיולדות בגיל כזה וב"ה התינוקות בריאים ושלמים.

הייתי מתייעצת עם אדם שיכול לשקף לך בצורה אמינה את הסיכונים ולפי זה להחליט.

בהצלחה רבה!!

הכי טוב לדבר עם הרופא שלך

כמובן ממליצים בטח על כל הבדיקות שיש

אני מכירה לא מעט כאלו, בסביבה שלי זה מאוד מקובל.

השאלה היא, האם את רוצה? האם יש לך כח לעוד הריון וגידול של עוד ילד?

מודה שאם הייתי במצבך הייתי שוקלת ברצינות, כי בעיניי 2 ילדים זה ממש מעט אבל זה מאוד אינדיבידואלי 

נשים יולדות בגיל הזה.

דתיות וחרדיות ממשיכות ללדת הרבה פעמים בגיל הזה.

ואני מכירה נשים חילוניות (רווקות) שילדו לראשונה בגיל הזה ויש גם כאלו שהביאו אחד אחרון (בפער מהאחים שלו) קרוב לגיל הזה, לפעמים לא מתוכנן וההריון תקין.

אם אין לך מניעה רפואית.

אם את באמת רוצה ויש לך כוח פיזי וסבלנות,

אם גם הפרטנר שלך מעוניין,

אני לא רואה סיבה שלא.

כמובן, חשוב להיות במעקב רפואי,

לבצע את הבדיקות המומלצות ולהתפלל לשלומך ולשלום העובר.

בהצלחה רבה והרבה בריאות

כי אם כן וטרם התנסית,

כדאי קודם להתחיל ללמוד.

לבדוק קודם שאת אוהבת ומתחברת.

יש לך ניסיון עם קלידים אחרים?

ובתור רכישה ראשונה, מומלץ בהחלט פסנתר חשמלי או אורגן כלשהו, ולא פסנתר אמיתי (שהוא מתחיל מכמה אלפים ויכול להגיע גם לעשרות אלפים).

זה לא כזה מתאים למי שרוצה לנגן מקצועי

אבל למי שרוצה לנסות, ולא מצפה להיות עכשיו נגן מקצועי מידי זה יכול להתאים

לפסנתר.

ב"ה משמש אותנו נאמנה כבר כמה וכמה שנים.

יש ממש מעט חוקים קטנים שונים

לא באמת משנה איזה מהם קונים 

ולכן מתאים למתחילים/לילדים קטנים.

אצלנו בת שמונה משחקת כמעט כל שבת עם אבא שלה, בן עשר פחות אוהב אבל נראה לי עניין של טעם אישי הוא גם פחות בעניין של משחקי קופסא.

עכשיו אחרי כחצי שנה של משחק בעלי והילדה חושבים להתקדם לאירופה, אז זה מיועד לגדולים יותר/ אם אתם מנוסים במשחקי קופסא עם הרבה כללים, אולי תקנו מראש אירופה. ואם רוצים יותר למתחילים( אבל עדיין מעניין וכיפי) אולי תתחילו מארה"ב. 

לילדים שלי זה לא מתאים

אבל יצא לנו הרבה לשחק במשחק מבוגרים

אבל ילד מאוד עקשן בכללי

ביחד עם הילד

בשיתוף פעולה

להסביר לו את הבעיה ואת הפתרון שנותן הכדור

לסכם איתו על תקופת ניסיון לבדיקת עלות תועלת

לוודא שהוא מצליח בקלות לבלוע

לתת מענה לתופעות לוואי שיצוצו

להיות קשובים לילד ועם יד על הדופק אם התרופה/ המינון מתאימים

מצד שני הסברנו לו שזה לריכוז

אז מעכשיו כל בוקר הוא צועק שזה מפריע לו להתרכז

ושבכלל לא מבין למה צריך לקחת תרופה

אמר שזה מגעיל ולא חושב שזה עוזר לו

זה מגעיל אפשר להציע לבלוע עם משקה טעים

לגבי עוזר/ לא עוזר

אפשר לסכם איתו לתת לגוף להסתגל

ולתת פרמטרים ברורים למדידה כמו

השלמת פערים

המבט של צוות בית הספר

ולהסביר חלופה למקרה שלא עוזר (אולי תרופה אחרת)

השאלה עד כמה להסכים- כמו משקאות קולה וכדו

לשם עדין לא הגענו

ולדעתי ההתעקשות היא על עצם לקיחת תרופה

גם חלופה אחרת לא תעזור כי הוא לא מוכן להיות תחת טייטל של לקחת תרופה

לדעתי הוא גם לא הרגיש לא מרוכז

ולא ממש הפריע לו הפער

מבחינתו הכל מצוין

אתן את נקודת המבט שלו לרגע:

אני בסדר בלימודים, אולי לא הכי מצוין אבל לא אכפת לי.

החברים אוהבים אותי ואני מרגיש אחלה. המורה וההורים חושבים שאני מקולקל ורוצים שאני אקח תרופה כדי לתקן אותי.

אני לא רוצה לקחת את הכדור המגעיל הזה, אני בסדר גמור! הם חושבים שאם אני אקח כדור אני אהיה הילד המושלם שהם רצו, אז זהו שלא.

אני לא רובוט, אז מה אם אני לא מושלם, אני אחלה כמו שאני וזהו!

חוץ מזה שכשאני לוקח כדור אני מרגיש לא לגמרי עצמי/לא מצליח להתרכז בכמה דברים בו זמנית כמו שאני אוהב/בסוף היום אני מרגיש כמו סמרטוט/לא מתחשק לי לאכול כלום וכו'

*גילוי נאות, הילדים שלי עם קש"ר ולוקחים טיפול תרופתי אבל זה אך ורק בהסכמה וברצון שלהם.

כולל תופעות הלוואי שאני עוזרת להם עד כמה שאפשר למתן אותן.

הריטלין לא מוסיף מוטיבציה או כלי ניהול אלא עוזר בריכוז וממתן אימפולסיביות, שאולי בתורם יעזרו לילד לצבור חוויות חיוביות וכך לפתח מוטיבציה, ועם הזמן ובמאמץ גם ירכוש כלי ניהול (ניהול זמן, סדר עדיפויות וכו')

אבל הוא צריך לרצות להצליח יותר. גם ילדים ללא קש"ר לא תמיד רוצים להצליח ולהתמיד בלימודים, וצריך לראות איך בלי קשר לכדור צגייסים את המוטיבציה שלו, ובד בבד נותנים לו הרגשה שהוא מצוין כמו שהוא, גם אם הלימודים שלו במצב לא משהו וגם אם הוא לא הכי מרוכז.

וזה גם היה אחת הנקודות באבחון שיש לו חוסר מוטיבציה מאוד בולט

זא זה לא ילד שיש לו מוטיבציה ללמוד ולחוות הצלחה

והוא לא מצליח

זה ילד שפשוט אין לו מוטיבציה ולא רואה בזה ענין

זה ממש משגע אותנו

מאיפה זה מגיע?

למה הוא מתייחס בשלוות נפש למבחנים?

אולי זה מגיע כי באמת שנינו שאפתנים 

אבל כן מדגישה שאנחנו לא מלחיצים אותו בכללל

לא זכור לי שחזר עם ציון ואמרנו לו משהו על הציון

או שהיה מסוגל לקבל הרבה יותר

זה רק בקשה שישב ללמוד

וזה הוא לא מסוגל ואין לו מוטיבציה

דבר ראשון ילדים שפחות מצליחים בלימודים זה סביר שתהיה להם פחות מוטיבציה, קשה לרצות להצליח ולהשקיע במשהו שלא חוויתם בו הצלחה.

ולגבי זה ששניכם שאפתנים, לפעמים לא צריך להגיד שום דבר, מספיקה באווירה בבית. יכול להיות שהפער הכ''כ גדול בין השאפתנות שלכם (ואולי של ילדים אחרים בבית?) לבין חוסר ההצלחה שלו גורם לו פשוט לוותר מראש.

אולי הוא כדאי גם טיפול רגשי בשבילו משולב בהדרכה לכם כדי לעבוד על המקום הרגשי הזה

חוסר ההצלחה נובע מחוסר ריכוז מוחלט

לכן הרעיון הוא לעזור לו להתרכז כדי שיחווה הצלחה ויבין שזה כדאי

ואולי לחדד , הוא לא ילד נכשל

בכלל בכלל לא

לכן זה גם לא הגיע מהמורים כי כנראה לא חשבו שזה דרמטי

זה כן הגיע מאתנו שמכירים את היכלות

ולאחר התיעצות בין השאר גם עם פרופ ווטמברג שאמר שאכן הפוטנציאל גבוה ולא מומש בגלל הריכוז

שלו מובנת

הייתי מנסה לסכם איתו על תקופת ניסיון יותר ארוכה

וכן מצ'פרת אותו במשקה שווה

וגם כדאי להבין מצדכם עד כמה התרופה חשובה

אם לילד ולמורה לא מפריע שהוא בלי

שעם כל הקושי זו צריכה להיות החלטה שלו, זה יכול להשפיע על מצב הרוח ואולי הוא עוד לא יודע להסביר את עצמו או לא מודע למה הוא מתנגד אבל זה לא נושה לו טוב.

וכשיחליט שהוא רוצה ורואה את היתרונות הוא יודע שזה קיים.

כן כדאי להקשיב לו ברמת ולברר מה העניין.

אולי איזה חבר אמר לו משהו שלילי?

אולי הוא מרגיש שזה משטיח לו את הרגש, אולי הוא פחות נמרץ בכדורגל,אולי הדאון אחרי שההשפעה פגה ממש מפריע לו? (יש ילדים שנהיים עצבניים ואי אפשר לפספס את זה, יש כאלה שנהיים עצובים מאוד או מרוקנים מכוחות, זה כן עלול להתפספס ואולי הוא לא ידע להגיד שזה מזה)

יש מה לעשות כדי לרכך את הדאון, אם זה מה שקשה לו איתו.

חברים לא יודעים שלוקח

מבחינתנו זה לא עניין

גם לא עדכנו את המורה

כי זה לא הגיע ממנה

מבחינתה הוא לא מפריע

יושב בשקט

מצליח פחות או יותר

ואנחנו מכירים את היכולות שלו

ושהוא מסוגל להגיע להרבה יותר

והבנו שהבעיה היא  אולי חוסר ריכזו

אז לקחנו לאבחון

וזה מה שהוצע

אם באמת זה דאון שמרגיש יש מה לעשות עם זה??

לשתות משהו חם או קר (תה, מרק, מים קרים מאוד, מיץ קר, ארטיק וכד')

לעשות מקלחת או אמבטיה חמה או קרה

להרבות במגע אם זה ילד של מגע

להיות בסביבה רגועה

להבין - גם אתם וגם הילד - שזה הכדור ולא הוא (תחשבי על עצבנות של מחזור...)

ללכת לרופא להחליף לכדור אחר אם זה חריף

אבל - אם את חושבת שהוא לא ממצה את היכולות שלו, ואם המורה והוא לא מרגישים שזו בעיה של ריכוז, והכדור לא עושה שינוי דרמטי, אולי זה משהו אחר כמו לקות למידה? יש כל מיני סוגים של לקויות למידה גם אצל ילדים חכמים מאוד, וזה לא קושי בריכוז.

בעיות קש"ר מתבטאות גם בתחומים שהם לא ריכוז בלימודים, למשל קשיי התארגנות - השולחן בכיתה תמיד מבולגן, התיק הפוך, שוכח להביא ציוד לכיתה, צריך למלא את הקלמר שוב ושוב במהלך השנה, נזכר ברגע האחרון בדברים שצריך להתכונן אליהם.

או למשל אימפולסיביות, תגובות "מהבטן" שדופקות לפעמים קשרי חברות, קושי לחכות לתורך בסיטואציות מסוימות (למשל כשלבת שלי יש משהו להגיד בשיחה, ממש קשה לה לחכות שהדובר השני יסיים את מה שיש לו להגיד, היא חייבת "להוציא את זה מהמערכת". אין לה בעיה לעמוד פיזית בתור או לשחק במשחק לפי תור)

יש גם יצירתיות רבה בקש"ר ויתרונות אחרים.

השאלה היא האם זה באמת העניין.

ואם כן אז לראות איך לתווך את זה לילד ולגייס את המוטיבציה שלו. בעיניי - ממש לא לכפות עליו לקחת, ילד בן 10 הוא גדול והרצון שלו הוא גורם משמעותי בסיפור.

הוא עושה

זה כן גרם לו לשבת ללמוד בנחת למבחן

עם כל הריכוז

והקליטה שלו בה מצוינת פלוס 

ככה שמניחים שזה מה שיגרום לו יותר לחוות הצלחה ולהבין שזה כדאי

ולתת מוטיבציה

הרופא אפלו אמר שבגלל שהוא מזהה כשרון ויכולות גבוהות

הוא חושב שזה יהיה רק לתקופה מוגבלת כדי להקנות לו את ההרגלים הנכונים

פרופסור ווטמברג שהבנתי שהוא מאבחן טוב

לי יש הפרעת קשב משמעותית שלא אובחנה בילדות כי כמו שתיארת זה ממש לא השפיע על ההתנהגות. פיתחתי לעצמי אסטרטגיות למידה כשזה היה לי חשוב. וכן פספסתי חומר לימודי, ולא מיציתי את הפוטנציאל שלי, אבל יותר בגלל חוסר מודעות והבנה של מה זה, ולא בגלל עצם הבעיה. דווקא שמחה שלא לימדתי את עצמי להיות תלויה בכדור שלא היה הכרחי.

אני לא יודעת כי לא ניסיתי ריטלין אבל מאנשים שלקחו הבנתי שזה לא בהכרח עוזר לריכוז כמו ממסך את כל ההסחות, ואז לאנשים אחרים אולי זה היה עוזר, אבל לא בהכרח לכל אחד. לא חןשבת שזה היה עוזר לי, כי הקושי בריכוז מתבטא אצלי בצורה מסוימת.

אם הבעיה היא חוצר לימודי ומימוש פוטנציאל, הייתי עובדת יותר על אסטרטגיות ניהוליות ואסטרטגיות למידה ומשם השמים הם הגבול

גם הרופא שאבחן אמר שהוא כשרוני בצורה יוצאת דופן

והוא לא מגיע בכלל להשגים שמראים על זה

וממש חבל לנו

וזה לא  הענין של הציון

ולכן החלטנו כן ללכת על הרטלין

הוא  לא מסוגל לשבת ללמוד למבחנים

הוא לא ילד שמשתולל וכו אז זה לא בולט

איפה יש לכוון על אסטרטגיות למידה וניהול?

בטוחה שהוא לא קטן לזה?

כן הייתי רוצה לנסות רטלין לתקופה קצת יותר ארוכה מכמה ימים כדי להבין את התוצאות והמחיר

והאם זה גדאי

אבל לא הצלחנו להגיע לבדיקה כי אחרי כמה ימים החליט שלא לוקח וזהו

בכללי הוא ילד מאוווד עקשן

הייתי מתייעצת עם מדריכ/ת הורים או עם המורה להבין את עניין המוטיבציה שלו, רוב הילדים כן רוצים להצליח ברמה זו או אחרת.

אולי הלימודים משעממים או אולי הוא מרגיש שלא אכפת ממנו, האם זה מאדישות או מדווקא?

וכו' וכו' נקודה משמעותית, לדעתי לפני הקיטלין ואסטרטגיות למידה.

חוויות שהיו לי כילדה במצב הזה, ומחשבות שלי כבוגרת. ושוב אציין שלא אובחנתי, רק עם השנים וההבנה מה אני חווה למדתי לתת שם ולהבין איפה זה משפיע עליי ואיך להתמודד.

אני לא אשת מקצוע, לא חוויתי את זה כאמא (עוד לא... יש לי ילד בגיל גן שככהנ עם קשב כמו שלי. כרגע זה כמעט לא רלוונטי אז אין לי נסיון רחב. יותר דברים נקודתיים)

ובעיקר - אני לא מכירה את הבן שלך ומה שעובר עליו.

אבל התיאורים שלך עליו מאד מזכירים לי אותי אז ממש מקווה שנקודת המבט תועיל.

קודם כל מימוש פוטנציאל זה ענין של מודעות ורצון. המודעות קיימת, הוא יודע שיש לו הפרעת קשב וריכוז, אני מניחה שהוא מבין איפה זה מתבטא. אני למשל לא ידעתי, כל החיים ידעתי שאני פשוט טיפשה, עצלנית ולא מסוגלת להתרכז. ואפילו את החלק של "לא מסוגלת להתרכז" זו הגדרה שיש לי היום, בתור תלמידה ממש לא ידעתי לנסח את זה. הייתי אומרת שאין לי כח, לא בא לי, זה משעמם, לא יודעת מה צריך וכו וכו. אם הוא יודע שיש לזה שם, ומה זה אומר - אתם כבר כמה וכמה צעדים קדימה.

ולגבי רצון - הרבה פעמים הוא מתעורר בגיל מאוחר יותר. גם לילדים בלי הפרעת קשב, אגב. זה לא ייחודי לו. לא תמיד רואים את הצורך בלימודים ואת היתרון שלהם בגיל הזה.

אז לא בטוח שכדור יעזור..

בנוסף לזה כמו שכתבתי, לא מנסיון, אני הבנתי שהכדור מאד ממסך את המוח. אני לא יודעת איך אנשים עם היפראקטיביות (לאו דווקא קשה) חווים את זה, אבל יכול להיות שברגע שהריטלין מרגיע אותה, המוח שלהם פנוי יותר לשאר הדברים שהם היו רוצים לעשות.

אצלי, ואולי אצל עוד אנשים ללא היפראקטיביות, ברגע שמשהו ממסך את המוח, זה ממש ממש מפריע לריכוז ודווקא לא עוזר לו. לא ניסיתי את הכדורים הספציפיים, אבל מניחה שהחוויה דומה, לפי התיאורים ששמעתי.

קצת מצחיק להשוות אולי, אבל התיאורים האלה מאד הזכירולי את התחושות שלי כשאני שותה קפה כדי להתעורר. הרבה אנשים סביבי ממש מתעוררים מהקפה. כשאני שותה קפה כשאני עייפה, אני בכלל לא מצליחה להתעורר ממנו. זה יותר תחושה שמישהו כיבה את הכפתור שמאפשר למוח לזהות את העייפות שלו, אבל המוח גם לא מקבל שום אנרגיה אחרת, אז אני פשוט סמרטוט זומבי, לפעמים עם כאבי ראש, עד שההשפעה עוברת.

אם זה מה שקורה לו, סביר להניח שהוא לא יודע לנסח את זה, אבל זה בטח לא עוזר לו להרגיש טוב יותר או לרצות לעשות משהו. ודאי לא משהו תובעני שדורש ריכוז, כמו למידה.

שני דברים ברמה היותר טכנית:

1. כתבת שהוא לא מסוגל ללמוד למבחנים - זה יכול להיות תיאור שנגרם מהרבה סוגים של קשיים. הראשון הוא מוטיבציה, אבל יש עוד כמה, שלכל אחד צריך מענה אחר.

הייתי מתחילה ממקצוע שהוא אוהב, שמעניין אותו. לא חייב להיות משהו שהוא כל חייו, אבל כן משהו שאת רואה שמעניין אותו בלימודים, ולראות אם גם שם הוא לא מסוגל. ואז חשוב לאפיין את הקושי כדי לדייק את המענה והעזרה.

2. אסטרטגיות למידה וניהול- טובות בכל גיל. ניהול במובן של התנהלות. ניהול זמן, תיעדוף וכו.

שוב זה מאד תלוי ילד אבל גם בלי להבין מה בדיוק הקשיים שלו, תמיד הכל נראה כמו חוסר מוטבציה, עצלות וכדומה, ואז אין איך לענות לזה.

ולסיום אומר לך שאתם נשמעים הורים מדהימים, אכפתיים, מודעים ותומכים. זה דבר כל כך חשוב שאתם שם בשביל לתת לו יד במסע הזה. כמי שעברה אותו בעצמה (ויש לי ברוך ה' הורים מדהימים ברמות, אבל לא היו מודעים כל כך לנושא) אני חושבת שעיקר חוסר מיצוי הפוטנציאל בגיל גדול נובע מחוסר הבנה של מה אתה עובר, מה החוזקות שלך, מה החולשות שלך, ואיך להתגבר על החולשות. וגם אם היום נראה לכם שלא אכפת לו, עם השנים זה יהיה לו יותר משמעותי, בין אם מתוך רצון ובין אם מתוך צורך, ואז העזרה שלכם תהיה המתנה הכי גדולה בעולם בשבילו.

זה עשה לי סדר

להבין שאולי ההתעקשות שלו נכונה וזה באמת לא עוזר לו להתרכז

הוא ילד ככ עקשן מטבעו שהכל נראה לי כמו "העיקר להתעקש"

(אגב הרופא טען שגם האופי זה יכול לנבוע מהפרעת קשר בהקשר זה או אחר)

מהנקודה שלך שווה להתעקש איתו בכל מיני צורות שיקח עוד תקופה כדי להבין עד כמה זה עוזר /לא עוזר??

אנחנו לא רוצים גם שיתרגל לא ללמוד

והרגלים קשה לשבור בקלות

אני אישית לא בעד להתעקש שיקח את הכדור, אז אולי הייתי מוצאת פשרה ביניכם,

תציעו לו שתשחררו את הכדור, אבל שהוא יבחר מקצוע אחד בלבד שאוהב ובו יתאמץ ללמוד.

ותהיו שם לעזור לו (זה ידרוש מכם הרבה). זה יפתח לו אסטרטגיות למידה והרגלי למידה וברגע שהם יהיו לו, הוא יוכל להרחיב אותם הלאה לתחומים נוספים.

אם תרצי אוכל לנסות לפרט לך בפרטי קצת על קשיים אפשריים שיכולים להיות ואיך אפשר להתמודד איתם. לפעמים למי שלא חווה את הפרעת הקשב קשה להבין מה בדיוק קשה פה.. (כמובן יכולה לפרט רק על דברים שאני נתקלתי בהם, כי אני לא אשת מקצוע).

אני באמת מסכימה איתך שקשה לסגל הרגלים טובים והרגלי למידה, אני התחלתי לנסות רק לקראת הבגרויות וזה היה קשה מאד. בתואר הצלחתי יותר אבל זה דרש ממני המון מאמצים. אם תעזרו לו לסגל את המיומנויות וההרגלים הנכונים עכשיו, אפילו במשבצת קטנה ומוגדרת, זה יהיה בסיס טוב להמשך.

ולגבי האופי, מסכימה. זה לגמרי יכול להיות חלק מהפרעת קשב, שהיא דבר הרבה יותר רחב מקושי בריכוז.

אבל בחוויה שלי, ורואה את זה גם על הבן שלי, לפעמים זה לא ממש עקשנות כמו קושי בזיהוי - מה אני מרגיש/ה, מה קשה לי, איפה הנקודה המשמעותית, וזה חוזר על עצמו כל הזמן וקצת מייאש, אז את פשוט מתחילה להתעקש "אני יודעת מה טוב לי וזהו". וגם ללמוד לזהות ולנסח את הקשיים, התחושות והדעות שלך זה מיומנות שיכולה לעזור לו מאד. קודם כל מול עצמו, ובנוסף גם מול שאר העולם.

אותו.

ברור שאתם כהורים רואים מה טוב לו, אבל אי אפשר לרתום את הסוסים לפני העגלה.

אתם חייבים להבין שהוא כבר מספיק גדול כדי להיות שותף מלא בתהליך ולקבל החלטות משותפות ביחד איתו ולא על "הראש" שלו.

מבינה את התסכול שאת מרגישה שאתם שניה מפתרון ואז סתם על כלום זה נופל,

אבל זה לא מה שקורה.

אתם רצתם ולא ראיתם שהילד לא איתכם ואז פתאום כשיש לו קמצוץ אחריות בתהליך אם מגלים שהילד בכלל לא מגוייס איתכם.

אתם פשוט רואים את מה שהיה כבר קודם ולא ראיתם.

לכן לא יעזור כלום, אלא לעצור. להבין שרצתם מהר מדי. שיש פה ילד שראוי להיות שותף מלא בתהליך, שזכאי שידברו איתו בגובה העיניים ויסבירו לו את הבעיה, ששישאלו לדעתו אם היא בכלל רואה בעיה ורוצה לפתור אותה, ואז להתקדם הלאה. לפרוס בפניו את האפרויות. להתייעץ איתו.

וכשיש לו נסיגה ורתיעה אז לעודד ולדרבן, אבל ממקום מכיל, לא ממקום לוחץ.

מענין למה את חושבת שאנחנו לא סופרים אותו??

כשהלכנו לרופא הסברתי לו למה הולכים ובשביל מה

והרופא הסביר לו תוך כדי האבחון למה זה כדאי מבחינתו

וגם כשהתחלנו אמרנו לו שזה בשביל שיהיה לו יותר קל ללמוד 

והוא לא התנגד

הוא כן שונא תרופות

ואמר שלא יכול לבלוע

ומגעיל אותו לערבב או לבלוע את זה

אבל התגבר

מה שכן אני חוששת ולא בטוחה שחלק מהרתיעה זה כי באופן כללי כשהוא שם וטו על משהו

זה עד הסוף

וקשה מאוד לשכנע

ואולי אני לא צודקת וזה כן בא ממקום שמפריע לו

אבל הוא היה שותף מלא לתהליך

לכן ככ מפתיע אותי ההתנגדות אחרי כמה ימים

שימי לב לצורות ניסוח שלך שחוזרות על עצמן:

"הייתי רוצה לבדוק ריטלין"

"אנחנו לא רוצים שיתרגל לא ללמוד"

הילד "עקשן"

הילד "מתעקש"

הילד "החליט שהוא לא לוקח".

את שומעת פה שיתוף פעולה? הירתמות לתהליך?

אני שומעת מניע של ההורים, והתנגדות בפועל של הילד.

אולי זה רק מטבע לשון, כמובן שאני לא יודעת כלום מעבר למה שמה שכתבת בשרשור הזה.

בכללי, אני חושבת שילד בן 10 לא סתם מתעקש. ילד בן 10 מתעקש כשהוא מרגיש או שלא רואים אותו, או שלא מבינים אותו.

כשגם רואים אותו וגם מבינים אותו, נוצרת קרקע לדיאלוג אמיתי ואז אין צורך בהתעקשות.

ילד ששותף לתהליך לא צריך לשכנע אותו, צריך להקשיב לו ולהבין מדוע שינה את החלטתו.

להיות קשובים להתלבטויות וההסתייגויות שהוא מעלה ומשם להתקדם.

ולבקש שימצא עבודה שמכניסה יותר

נשמע אופייני...

אם כן, אז יש דרכים להתמודד עם הקשיים האלה, וכשלומדים אותן החיים נעשים קצת קלים יותר...

בנושאים כלכליים זה דבר נפוץ

בעיניי זה מאד מזיק לזוגיות

לכן לי יש כללים בסיסיים

1. אין כסף שלי ושלו

הכסף של שנינו

2. כל אחד מכניס כפי יכולתו והבנתו

לא כדאי להתערב אחד לשני (אפשר לנסות להשפיע בטוב אבל לא ברע)

3. כשהכסף לא הספיק פעלתי להכניס יותר

כי על פעולות שלי אני יכולה לשלוט ולשפר

ועל פעולות של השני

יש לי יכולת מוגבלת להשפיע

את גם לקחת על עצמך את עול ההריון, הלידה, הגידול, וגם.. את עול הפרנסה.

בעיני, תגידי לו שגדןל עלייך ואת רוצה להוריד משרה, אל תתענייני בכספים, במצב הכלכלי ,

זה אחריותו. שיקנה מה שהוא רוצה, שיבריז מהעבודה. באיזשהו שלב הוא יאלץ לתפוס את עצמו בידיים ויבין שהוא חייב לעבוד ברצינות כי יש לו אישה וילדים.

הנקודה שאת מאוד מחזיקה, יציבה, רצינית, הוא יכול להרשות לעצמו לא לעבוד חזק. וואלה מאוד נח לו.

השאלה אם את תהיי מסוגלת להרפות ולהטיל את האחריות המלאה עליו, לא מתוך לחץ וביקורת, פשוט מתוך הרפיה ותאמיני שאת יכולה באמת לסמוך עליו שהוא מסוגל להיות הגבר בבית שאחראי ודואג לך. אל תהיי מעורה בחשבון הבנק, אל תהיי מעורה כמה את מכניסה וכמה הוא מכניס. 

הבעיה היא שזה רק אם משחררים במאה אחוז.

וזה כל כך כל כך כל כך קשה.

ויש נפילות וקריסות אפילו, אבל אסור להתערב, רק להביע תמיכה בשקט ולהתפלל מכל הלב.

אני מאמינה שזאת הדרך. זאת הקללה שלו וזאת החובה שלו לדאוג לפרנסה.

וזה לא פשוט ולא קל

בעיניי זה לא כזה קיצוני והתרגלנו לחיות ככה בגלל המזונות.

זה בהחלט מאפס את מי שמרוויח פחות.

בעלי כמובן מפרגן מאוד בכסף, אבל ברגע שעשיתי מודעת להוצאות שלי, אני הרבה יותר עם מוטיבציה להכניס

סליחה על הבוטות.

אם אין סיטואציה חריגה שמצריכה את זה (פרק ב' זה סיטואציה חריגה)

אז חלק מזה שאנחנו משפחה זה שאנחנו יחידה אחת

הוא התחייב בכתובה תחת החופה לפרנס אותי

מה ההגיון שיש לי חשבון בנק משל עצמי?

אני לא רואה הבדל בין כסף לכל נושא זוגי אחר שמערער את הזוגיות ומצריך עבודה בנפש

 זה לא שונה מחינוך ילדים, תזונה, סדר יום בבית.

בסוף החיים המשותפים יוצרים תלות מסוימת זה בזה וחייב ללמוד איך לחיות בתוך זה בשלום פנימי.

ואנחנו לא בדרך להתגרש... הפוך

אני לא מאמינה ב- התחייבת בכתובה אז תתקע עם זה.

אני מאמינה בזרימה של החיים.

וזה לא מערער את הזוגיות. הפוך, יש זוגות שזה מרפא אצלם משהו עמוק שקשור בכסף.

אצלי זה ריפא. בעבר כסף היה אצלי בטל ומבוטל, הייתי טיפוס אוויר על מלא

אחרי החתונה, ועוד יותר כשהגיעו הילדים, התחלתי להבין יותר את החשיבות שלו ולהעריך אותו. וגם להרוויח כמובן.

יש לי חברה שמנהלת חשבון נפרד עם בעלה ובעיניי זה על הפנים

הם מתחשבנים על כל דבר - את זה אני שילמתי, לא את זה אתה תשלם.. לא מתאים בעיניי

אם לכם זה מסתדר @שוקולד פרה. זה אחלה, אבל זה לא פתרון לבעל בזבזן שלא מכניס מספיק, זה רק פלסטר לדעתי

הפתרון האמיתי הוא לשבת לדבר על מה שמפריע לפותחת, שהוא מעבר לטכני - זה שהעול עליה והוא מרגיש חופשי לשחרר 

בעיקר כשבן הזוג מתנדב לקחת את העול.

זה לא חייב להיות מתחשבן בקטע רע, זה יכול לבוא ממש בהסכמה.

אני מציעה לה משהו מתוך המסע שלי, יכול להיות שהיא תבחר פתרון אחר.

אבל באמת שזה ממש ממש לא מחייב שחשבונות נפרדים יגררו מריבות.

דווקא יש בזה משהו שנותן שקט. אבל זה תלוי מאוד בתקשורת ובשיתוף הרגשי ביניהם

גם לנו יש חשבונות נפרדים וזה לא גורם לשום מחלוקות, אבל אני לא במצב הפותחת. למצב כזה שהבעל בזבזן וההכנסה שלו קטנה והעול מפריע לאשתו, זה לא יעזור לדעתי. ולמה? כי בסהכ זה יגרום לה "לא לראות" כמה הוא הכניס ובזבז, אבל אם היא מפוזר זה יכול לגרום לו להיכנס למינוס או להגדיל בזבוזים או לעבוד אפילו פחות כי יש לו חשבון שלו וזה לדעתי קצת כמו מתבגר שפותחים ךו חשבון נוער שההוצאות האמיתיות לא קשורות אליו וזה לא פותר את התחושה של הפותחת

אז במקרה כזה זה לא נכון בעיניי

והיא סיפרה לי שיש להם חשבונות נפרדים והם ממש לא מתחשבנים. פשוט יש דברים מוסכמים שיוצאיפ מהחשבון שלו ודברים מהחשבון שלה (נניח חוגים, פעילויות חינוכיות, חשבונות משלו וקניות שוטפות לבית משלה)

אני גם לא ככ מבינה איך אפשר להתנהל ככה, אבל עובדה שהם ככה ועובד להם. 

חשבון אחד על שם שנינו וחשבון אחד על שמי בלבד (בעלי אזרח אמריקאי, והם קצת עושים בעיות בתחום הזה, אז עדיף שיהיה חשבון אחד שהוא לא רשום בו).

בכל אופן, בעלי מנהל את שניהם🤭

כמובן, זה לא גורם לנו בעיות... (אבל זה אחרת ממה שדובר כאן)

אבל הנקודה היא לא כמה ועל שם מי החשבונות אלא ההתנהלות

לי יש חשבון על שמי וכמה שנים אחרי החתונה עוד הסדרנו איתו יופי.

ואחר כך פתחנו חשבון משותף אחר למשכנתאות, אבל לבעלי היה גישה יותר ממני לחשבון שלי אז זה לא שינה

זה ממש לא קשור להתנהלות של 2 חשבונות שאומרת שיש כסף שלי וכסף שלך.

אבל כל משכורת נכנסת לחשבון אחר וכל הוציאה משוייכת לחשבון אחר. כך נוח לנו להתנהל. 

לא מאחורי הגב חלילה

בשקיפות מלאה

קופת גמל ממילא רושמים רק על שם מישהו אחד

וככה יהיו5 לכם חסכו5נו5ת וו4פחות כסף יתבזבז

וזה יהיה בשליטתך מתי לשחרר אותו

עולה לי בעיקר כי אני עוקבת אחרי מישהי מהממת שעובדת בתחום ועושה תהליכים מדהימים עם אנשים. יכולה לתת לך מספר אם זה נראה לך כיוון אפשרי.

מה האורכים הרגילים של המחזורים שלך?

כמה זמן עבר מאז שחזר המחזור?

זה נורמלי שיש שיבושים אחרי הנקה, וגם סתם ככה יכולים להיות שינויים.

קרה לי שהגיע מחזור אחרי 42 ו 49 ימים.

זה היה המחזורים הראשונים, כשחזר המחזור בתקופת הנקה.

תחכי כמה ימים, ואם עדיין לא מגיע, תבדקי שוב הריון.

לקחתי פרימולוט נור לפני המחזור האחרון

יכול להיות שקשור?

בא נגיד הייתי ממש שמחה לגלות הריון אבל מפחדת להתאכזב

הכוונה לפני 4 חודשים נגמלתי מהנקה לגמרי.

גם תוך כדי ההנקה היה לי מחזור סדיר גג איחור 35 יום

אבל יכול להיות שזה גורם לאיחור.

ויכול להיות גם שהבדיקה לא היתה טובה.

זאת החלטה שלך כמה לחכות עד שתנסי לבדוק שוב.

בעקרון רגרסיות אחרי גמילה זה דבר נפוץ מאוד, בדרך כלל עובר מעצמו כדאי לא לעשות עניין גדול, אפשר אולי כמו בגמילה לומר משהו בקצרה 'בפעם הבאה תעשי בשרותים' וזהו לא להכנס למאבקי כוח בכלל.

זה קורה בבית אם אנחנו מתארחים לדוג ויש רעש והמוהל היא כאילו מתכננת את זה

היא עושה את זה במודע

יש לי ילדה בגיל שנגמלה בגיל שנתיים עכשיו היא בת שלוש וחצי

ועדיין כשהיא הולכת לשירותים היא זקוקה לתשומת לב (לא עזרה, היא עצמאית לגמרי)

תמיד אומרת אני צריכה פיפי ואני עונה לה אז בואי תלכי לשירותים וכשיוצאת מספרת לי מה עשתה וכמה ואני מפרגנת

במיוד אם זה קורה רק בגן הייתי חודבת שהיא נאבדת שם..

אפשר לבקש מהגננת לתזכר במועדים קבועים ללכת לשירותים (הן בדר"כ עושות את זה בגילאי 3-4)

וגם שתשאל אותה ספציפית אם היא צריכה ותעזור לה

חוצמזה הייתי בודקת

היא עצמאית

השירותים בגן נקי ונעים לה להכנס

היא חוששת ספציפית שם ממשהו? (נניח שלא תצליח לצאת וכדו')

המטפלת מתשאלת אותה מידיי פעם הבנתי לא נראלי שהיא חוששת

היא לפעמים גם עומדת באמצע הגן ועושה 

בכלל לא נשמע לי בכוונה.

יש שלב כזה בגמילה אחרי שהילד "הבין את הקטע" של הגמילה והוא כבר פחות בפוקוס על ההליכה לשרותים שפתאום במקומות שיש בהם תעסוקה מרתקת שוכחים ללכת לשרותים ואז שוב חוזרים לפספס זה יעבור בעז"ה מעצמו, אבל יכול לקחת זמן! 

לא בטוחה בכלל שזה בכוונה. הילדה שלי עוד שנה שלמה אחרי שהייתה גמולה כל פעם שהיה לה עמוס או הייתה עסוקה מדי או מקום שהיא לא הכירה הייתה מפספסת, והייתה נעמדת ועושה על הרצפה- כנראה הרגישה רק ברגע האחרון ממש שיש לה... וגם לפספס ליד השירותים זה הגיוני, שהיא מרגישה שיש לה רק מאוחר מדי ולא מספיקה.

אז דבר ראשון פשוט לקחת את הזמן, זה עובר בסוף

ודבר שני בימים עמוסים יותר לקחת בצורה יזומה. לבקש המטפלת שתיקח אותה מדי פעם לשירותים בעצמה.

2 הנחות

1. הילדה עושה בכוונה במודעות- ילדים לא עושים בכוונה במודע

גם מבוגרים שעושים משהו בכוונה זה בדר"כ מחוסר מודעות

2. לילדה יש שליטה מלאה בגמילה- גם אחרי גמילה מלאה

לא תמיד יש שליטה מלאה

אם היא נעמדת זה כנראה אומר שהיא מרגישה שמשהו קורה אבל לא בהכרח קולטת את הפספוס לפני שהוא קורה

עם הזמן הילד לומד להגיע לשליטה מלאה 

שהיא פשוט לא מסוגלת להקשיב לגוף שלה ולזהות מתי היא צריכה לעשות.

זה לא שהיא נעמדת בכוונה באמצע החדר כדי לפספס, זה שפשוט היא הייתה באמצע החדר, כנראה מבולבלת מרוב ההמולה סביבה, ולא שמה לב שהיא צריכה לעשות ופשוט פספסה...

אולי היא ילדה רגישה מאוד (תנסי קצת לקרוא על ילד רגיש מאוד כדי לראות אם זה מתאים לה), והיא באמת זקוקה ליותר רוגע כדי להקשיב לגוף וכדי לא להיות מוצפת מדי. והתפקיד של המבוגרים סביבה הוא לתווך לה את המציאות הזו...

(למשל: "הרעש מפריע לך? הנה, בואי לצד. את יכולה גם לשים ידיים על האוזניים. קשה לך שיש פה הרבה אנשים? אז בואי נמצא מקום שקט. מה את מרגישה בגוף שלך? את מרגישה שלא נוח לו? אולי את מרגישה שאת צריכה עכשיו לשירותים? אם כן, אז בואי נברח מהרעש ונרוץ לשירותים."

וברמה הפשוטה יותר - פשוט לשאול אותה מדי פעם בנחת אם היא צריכה עכשיו לשירותים, ולהוביל אותה אליהם ברוגע...)

בידיעה, בכוונה תחילה, מחפשת תשומת לב -

אלו מילים מעולם המחשבות שלנו המבוגרים,

זה לגמרי לא קשור אליה.

היא בגיל שמונעים מדחפים ולא מכוונות זדון או מניפולציות.

בכל מקרה, אם היא עושה את זה כדי לקבל תשומת לב, הדרך לפתור את זה היא פשוט לא לתת לזה תשומת לב אלא לנקות בענייניות ולא לומר כלום.

אני חושבת שאין קשר לתשומת לב, אבל לא תפסידי כלום מלא לתת יחס.

למה בעצם את שואלת לגבי זה? הרי זה קורה רק בגן ולא בבית? אני מנסה להבין האם הגננת התעצבנה ואמרה שתחזור לטיטולים בגן, או שהיא שואלת אותך מה לעשות או שאת מתלבטת איך להגיב לילדה בבית על זה שהיא פספסה בגן.

פשוט לדעתי אם זה בגן, תשאירי את זה לטיפול של הגננת וזהו, ואת לא צריכה להתייחס לזה בבית בכלל.

רק נקודה שחשוב לוודא - שאין לה רתיעה או פחד מהשירותים של הגן. 'סתם' לא להספיק לשירותים תוך כדי העומס והפעילויות שקורות בגן זה ממש נפוץ, ובד"כ עובר להם לבד עם הזמן.

אני ממש לא מייחסת לה האשמות, אלא מנסה להבין במושגים שלי מה גורם לזה

היא לא מפספסת, היא עושה את זה בידיעה.

כלומר- המטפלת אמרה לי שהיא לקחה אותה לשירותים, הורידה מכנסיים ותחתונים ובמקום להתיישב היא עשתה בעמידה מבינה?

המטפלת ממש לא אמרה לי לחזור לטיטולים, היא גמולה כבר המון זמן בערך מהמלחמה עם איראן והיום היא בת שנתיים ו9

ובטח שמעניין אותי מה קורה בגן, אני מעדיפה שהיא לא תגיע למצבים כאלה אני לא יודעת עד כמה המטפלות סבלניות ואני רוצה שיהיה לה נעים בגן

אבל זה לא שאת יכולה 'לחנך' את הילדה בבית לא להרטיב בגן ( כמו שנכתב רק לוודא שאין משהו בשרותים של הגן שמפריע לה, אולי להכנס איתה כשאוספת אותה ולהציע לה ללכת לשרותים לפני הנסיעה ולראות שאין איזו בעיה שמפריעה לה בשרותים כמו גובה לא מתאים, לכלוך וכדו'... )

כמו שנכתב כאן לאורך השרשור, זו תופעה מוכרת מאוד של ילד שהיה גמול לגמרי וחוזר לפספס, תקראי לזה רגרסיה או לא זה לא משנה, מה שהכי כדאי, בדיוק כמו בגמילה, לא לתת יותר מדי תשומת לב לפספוסים ולא להפוך את זה למאבק כוח.

לגבי המטפלות כמובן כדאי לפרגן להן מאוד ולשאול לדעתן מה הגורם לזה ומה כדאי לעשות - בעיקר כדי שירגישו שאת מעריכה את דעתן ואת ההשקעה שלהן.

ולתגבר בתשומת לב ועידודים על דברים חיוביים שעושה זה טוב בכל זמן ובמיוחד אחרי לידה של אח צעיר.

בהצלחה!

לקחתי לגמרי לתשומת ליבי נכון ממש

המטפלת שאלה אותי למה היא עושה את זה ואין לי מושג… אז ניסיתי לברר

הבת שלי בתחילת גן עיריה התחילה לפספס יותר, והסתבר שהיא לא הצליחה לעלות על האסלה (היתה כבר בת שלוש וקצת, אבל נמוכה).

עלה לנו 700 שח, לפני שנתיים בערך.

בשימוש אינטנסיבי מאז רצוף, כבר שני ילדים.

במצב מעולה.

נפתח ומתקפל ביד אחת, נשלף בקלות לכביסה.

מרוצה ממש! יש לי אותה כבר 3 ומשהו שנים

נןסעת ממש טוב לא מרגישים שסוחבים משקל

נסגרת ביד 1 גגון גדול

והכע אהבתייי שההורדה של המצבי ישיבה זה עם כפתור ולא עם חוט!!! שנאה שלי שעושים חוט מה זה השטות הזו

זה מה שחסר לך עכשיו

אני לא יודעת איזה בדיקה עושים בבית ספר

אבל אולי תבקשי מרופא ילדים הפניה ותעשי בדיקת שמיעה מסודרת במכון?

ובבדיקה במכון שמיעה יצא תקין.

אמרו שיש לבת שלי תעלת אוזן צרה, ולכן היה לה קשה לשמוע עם אוזניות גדולות. במכון בדקו עם אוזניות בתוך האוזן והיא שמעה טוב.

בכל מקרה, זאת בדיקת סינון ולא בדיקה מקיפה.

התוצאות שלה לא אמינות, אלא רק מיועדות לזהות תלמידים שאולי יש להם בעיה בשמיעה.

לא מצאו משהו קריטי שמצריך בירור דחוף, אבל כדאי בנחת לקבוע תור לבדיקת שמיעה.

הלכנו לא.א.ג ששאבה שעווה מהאוזן ואח''כ במכון שמיעה הייתה בדיקה תקינה.

הוא באמת היה חולה כמה ימים,יתכן שזה קשור

אבל באמצע החיים יכולה לצוץ בעיית שמיעה קשה? שואלת כדי להירגע

ואולי זה גם קשור במיומנות של מי שעושה את הבדיקה.

אבל לא נשמע לי מלחיץ, בדיקת שמיעה יכולה לצאת לא תקינה כמו שכתבו פה גם מצינון.

הייתי מתחילה אצל רופא ילדים/אאג.

בכל מקרה כשתלכו לעוד בדיקה במכון שמיעה זה הליך ממש פשוט

חוזרים על הבדיקה

נראה לי שאחכה

בשביל הרוגע שלי..

אני לא מסכימה לעשות בדיקות לילדים שלי במסגרת החינוכית... כשמודיעים על בדיקות בבית הספר אני קובעת תור לבדיקה אצל רופא המתאים

בליווי שלי, אני יודעת בדיוק אם צריך ומה צריך בבדיקה אצל רופא מומחה

לא הייתי מעירה להאכיל

ילד בריא קם כשהוא רעב.. זה בדיוק הנקה לפי דרישה 

לתת לאכול גם פחות משלוש שעות, גם אם רוצה כל שעה נגיד.

אף פעם לא חשבתי שזה אומר שאפשר לתת גם מאוחר יותר. מכירה יותר את ההנחייה של להעיר כל שלוש שעות

תינוק בן שבועיים גדול מ3 קילו שפותח פערים של 4-5 שעות ( ביום, הלוואי בלילה חחח)

מנסה להעיר והוא ישןןןן לפעמים מוצץ איזה דקה ונרדם זה בסדר ?

ב"ה הרבה טיטולים

אחרי שישן כמה שעות מאוד ערני

צריך לדאוג? בתכלס מנסה להעיר ולא עוזר אני יכולה פשוט לשחרר? 

**אצלי היו מעל 3 קילו ועלו יפה במשקל

אני הייתי מניחה לו ונהנית מהרווחים.

אבל זה בתנאי שעולה תקין במשקל ואולי גם מתפתח תקין (נראלי גיל שבועיים זה מוקדם מידי)

ולא הייתי מעירה אותה, למרות שהיא כן היתה קטנה.

די מהר היא ישנה לילות שלמים.

בילדים האחרים זה לא חזר.

תשמחי ממה שהוא נותן לך לישון.

וקחי בחשבון שזה גם יכול להשתנות פתאום.

לא בונה על זה

מה שכן הייתי שמחה שזה יהיה בלילה מאשר ביום

יש דרך ?

אומרת לא לתת להם לפתוח פערים כאלה ביום כי זה בא על חשבון הלילה.

אבל אני לא בהכרח חושבת שזה נכון ויעבוד.

בכל מקרה, לא קרה אצלי כמעט שפתחו פערים של יותר משלוש שעות אז לא יודעת להגיד מניסיון בכלל

אבל הוא פשוט לא מוכן לאכול

החלפתי טיטול וכו'

יונק כמה שניות וזהו 

שום פערים ושום נעליים חחח

אני קורסת פה 

את אומרת שישן חזק, אפשר להזיז את הגבול בעדינות.

נגיד אם יש זמן קבוע שישן חמש שעות, נסי טיפה לעכב את שעת ההירדמות, לצאת איתו לשמש, לשחק איתו ואז שיתחיל את השינה טיפה יותר מאוחר.

למשל אם ישן בין 9:00 ל14:00, נסי לעכב אותו עד 9:30, ואז 10:00 וכו' כל יום קצת ותראי אם הוא גם מתעורר מאוחר יותר...

עד שזה מגיע לשעות הערב או הלילה.

פחות מ3 קילו.

יותר מזה אין צורך 

ומה המקסימום שהייתן נותנות לו? 7 שעות זה הרבה בגיל כזה?

לפעמים אחכ "משלים" ואוכל כל שעתיים

מה שכן, תהני מזה, בתור אמא מנוסה את בטח יודעת שתינוקות שישנים לילה שלם בגיל הזה לאו דווקא מתמידים בהרגל הזה 🥴

שאולי כן צריכה להעיר אבל נוח לי ככה אז לא מעירה.

עכשיו אהנה בלי מצפון

גם אצלנו הבת שלי הייתה ישנה 7 שעות בלילה

ובאמת בעיקר לפני השינה הייתה יונקת כל שעתיים. עד כמה שידוע לי זה נקרא הנקת צבר.

לדעתי אם עולה תקין במשקל פשוט לתת לו לאכול מתי שהוא רוצה.

צריך להעיר כל 3 שעות לתינוק מתחת ל3 קילו.

ואם הוא לא מתחת, וגם עולה במשקל, מה פתאום להעיר! הוא מתרגל לפתוח פער וזה מעולה, תהני מהרצף!!! בחיים לא הערתי משינה כדי לאכול

לא הייתי משנה כלום.

אלא אם את מרגישה גודש וקשה לך המרווחים.

מבלינת התינוק הכל טוב.

ככל שהוא ישמור על דפוס קבוע, הגוף שךך יתרגל לייצר חלב לפי זמני הדרישה של התינוק.

אבל אם יש דפוס מסויים אז הגוף מתרגל.

למשל אם יש פער בתחילת הלילה, אז הגוף לומד לייצר פחות חלב בתחילת הלילה,

ואם יש דרישה מוגברת בבוקר, הגוף לומד לייצר עוד בבוקר.

בשלב מסויים ממילא החלב נוצר תוך כדי ההנקה ולא מראש, אז לא קריטי.

אם אין עדיין שעות קבועות זה יכול לשגע, אבל זו לא "בעיה"

חשבתי ש"הגוף לומד לייצר" זה ממש לפי השעות שיונק.

אני מכבסת בגדים מושאלים עם כל הכביסה

וכן לפעמים הבגד מתעכב (ביחד עם הכביסה)

אז לא נעים לי לעשות את זה עם בגדים של אחרים...

(ואם אתעכב יותר מדי עם הכביסה של הבגדים המושאלים, הם פשוט עלולים להיעלם😵‍💫)

לא משהו אישי של משפחה אחרת

אלא בגדי החלפה שיש בגן לשימוש במקרה הצורך..

ובצבעים שלא קורה שום דבר לצבע שלהם

אצלי זה לא נעלם בכביסה

מי יקח דברים מהסל כביסה

בדרך כלל אלו בגדים שנמסרו או שהלכו ליד שניה וקנו פריטים במידה הנכונה.

ממש אל תשקיעי.

גם אני הייתי משקיעה אבל באיזשהו שלב הבנתי שהעיקר שזה לא יתעכב וזהו.

שיטה שעזרה לי לא לאבד את זה בכביסה - לכבס בתוך שק כביסה (כזה שעושים בו גרביים או ציציות.. כל אחת לשיטתה).

ואז כשזה גומר להתייבש (במייבש כמובן 😅) ישר שולפים ומכניסים לתיק של הילדה ונגמר העניין.

סתם יש לי "באג" כזה עם רכוש של אחרים...

אבל ב"ה הסוודר יצא מהכביסה נקי וצח בלי כל זכר!

גם אצלי יש באג עם רכוש של אחרים..

(ברמה שאחרי בריכה בקיּיטנה של נערות הבן שלי חזר הביתה ובתיק תחתונים לא שלו ושאלתי בקבוצה של האמהות של מי זה...😅) 

אבל פה זה רכוש שזה הייעוד שלו!

אצלי תמיד קשקושי טושים ירדו בכביסה רגילה

גם אני מקפידה על רכוש של אחרים

אבל ספציפית בגדים שמגיעים מהגן הם לא רכוש יקר שלרוב לא מעניין אף אחד

@לפניו ברננה! - אשרייך על האומץ🤭

חששתי שהקשקוש הזה ספציפית לא ירד, כי הוא היה מטוש אקריליק🙈

אבל ב"ה.

והיום שלחתי איתה שקית מלאה בבגדים כולל סוודרים, וגם גומיה שמתי בתיק כי היא סירבה להסתרק, אז נקווה שלא נזדקק שוב לחסדי הבגדים של הגן...

(וגם לתינוקת שמתי יותר בגדי החלפה, בתקווה שהם לא יבואו לידי שימוש היום, כי אחרת החשש לווירוס יגבר...)

היא ציירה בטושים ופירקה אחד מהם - והמלית שלו קשקשה על הסוודר... וזה טוש בלתי רחיץ בעליל🤦‍♀️

וזה דווקא סוודר יפה מאוד! הרבה יותר מכל הסוודרים שיש לנו... אין לי מושג איפה אמצא סוודר חלופי כזה

(מניחה שזה באמת סוודר מהמאגר של הגן. אבל עדיין...)

וזה יכול לחכות קצת עד הלילה/מקלחת....

חיבוק ענק

לפעמים הצוות מצליח להלביש/ להנעיל וכו'.

בינתיים ריססתי על זה את מסיר הכתמים שיש לי בבית (של סנו), אבל טרם הספקתי לכבס כי יצאתי מהבית בשביל תור לאחד הילדים.

נקווה לטוב...

ומקווה באמת לזכור לשים לה סוודר בתיק, שיהיה בו באופן קבוע (ושהיא לא תוציא אותו כשמשחקת בתיק לפעמים...)

לק"י

ככה יהיה משהו למקרה שיהיה קר רק בגן.

בתקווה שהיא לא תחליט פתאום שהיא לא מוכנה להוריד בסוף היום....

בא לי בול בזמן. מרגישה זקנה ולא ממומשת ושיכולתי הרבה יותר ושהכל כאילו בהולד שנים..

תודה לך מהממת! 💞💞

ואני בטוחה שאת מאירה המון ועוד תאירי המון מהאור המיוחד שלך!

מחמם את הלב לקרוא ❤️

זו תזכורת שאני רוצה שתהיה לי כל יום מול העיניים, הלוואי ואצליח להקשיב לקול הזה

תודה אהובה ❤️

ב"ה, שמחה מאוד לשמוע 🙏❤

כשאת מוסיפה תמ''ל הבת שלך אוכלת הפוך ולכן הגוף שלך מייצר פחות חלב

וגם הבן שלי היה יונק כל שעה 

אבל ממש חוששת מזה שהיא לא עולה במשקל

ולפעמים היא ממש בוכה שאני לא מסוגלת לא לתת לה כלום

ליועצת הנקה שתראה את כל הנתונים ותלווה אותך בתהליך איך מצד אחד להגיע להנקה מלאה ומצד שני שתעלה במשקל

אצלי גם גילו שלא עולה במשקל, הלכתי ליועצת הנקה שממש תשאלה על זמני הנקות וכו וראתה איך יונקת ולפי זה בנתה תוכנית

היה קשוחחח אבל עכשיו אני על הנקה מלאה והיא עולה טוב במשקל

וכדאי יועצת הנקה מוסמכת ibclc אם כבר מוציאים כסף..

שהמלצתן כשיש גושים בשד,

אני מצרפת תמונה, אשמח לדעת אם זה זה

ברמת 2-3 ליטר ביום

אצלי זה גרם להבדל ממש משמעותי בכמויות החלב

אבל זה בגלל שאם ח''ו תהיו ב10 אחוז 

אז זאת התמודדות לא קלה.

אז מובן מאוד הלחץ

בעז''ה שתזכו לניסים ונפלאות!!

תדמייני איך עוד כמה חודשים את עם הילד שלך החמוד, תינוק שהיה יכול לא להיוולד בכלל.

עובר מתוק מתוק!

כל הסקירה תקינה לחלוטין!

פרופסור יגל אמר שמבחינתו אפשר כבר להגיד שהסיפור של הציטוטק מאחורי, ולא השפיע על העובר.

אנחנו כמובן מחכים לסקירה מאוחרת וללידה בעז"ה-

אבל הדברים שעוד אי אפשר היה לשלול, הם עם אחוזי סיכון מזעריים...

היה מרגש ממש ממש!

תודה ענקית לכל מי שהשתתפה איתי במתח ובדאגה ובתפילות והתקווה.

שנזכה כולנו לבשורות טובות תמיד!

וראו את המין בוודאות גדולה😊

רציתי לתייג אותך שתשמחי איתי

אבל ידעתי שיקפוץ לך בכל מקרה בשרשור פה...

תודה על ההשתתפות! לא מובן מאליו!

בעז"ה שיהיה בריא  לחלוטין וצדיק

המשך היריון תקין, קל ומשעמם! והכי חשוב - בידיים מלאות בעז"ה!

תודה לה'!!

מתרגשת מאוד לקרוא אותך 🥰🥰

שיהיה המשך הריון בריא, תקין ומשעמם מאוד 😘💞

איזה בשורה נהדרתתתת

הודו לה' כי טוב!!!! 

ממש מרגש🥰🥰🥰🥰

המשך הריון תקין קל בריא נעים ושמח לך ולעוברון!

ממש חיכיתי לעדכון

תודה

ממש משמח לשמוע

המשך הריון פשוט ורגוע

ובידיים מלאות

ממש נס, הודו לה' כי טוב!!

חשבתי עלייך לא מעט. איזה רכבת הרים עברתם..

בע"ה המשך הריון תקין וקל, בידיים מלאות!!

בעז"ה המשך הריון קל משעמם עם תינוק בריא ושלם!!

אין לי מילים בכלל

אמן שתראו המילד/ה האלו נחת גדולה גדולה!

סקירת מערכות זה בדיקה כל כך מיוחדת

יש אצבעות קטנות, יש לב קטן, יש מוח, יש מחיצות, יש כלי דם בכיוונים הנכונים...הכל מסודר כמו שצריך - פלאי פלאים

איזה הקלה מדהימה 

שיהיה המשך הריון רגוע רגוע

@ירושלמית במקור 

@יעל מהדרום 

@אמא טובה---דיה! 

@לפניו ברננה! 

@מדברה כעדן. 

@מוריה 

@מישי 22 

@המקורית 

@אורוש3 

@פרח חדש 

@סטודנטית אלופה 

@אמא לאוצר❤ 

@חמדמדה 

@אן אליוט 

@רחללי 

@Doughnut 

@שושנושי 

@corni 

@Seven 

@אנונימית מאושרת 

@דיאן ד. 

@ממשיכה לחלום 

@רקלתשוהנ 

@פצלושון 

@אמהלה 

היה לי חשוב לתייג אחת אחת כי כל אחת מכן חיממה והרחיבה לי את הלב.

לא מובן מאליו בכלל בכלל השותפות שלכן!!!!

ריגשתן אותי ונתתן לי כח. אז ועכשיו.

מתפללת על כולכן...

אני רוצה לשתף קצת על התהליך שעשיתי עם עצמי בחודש וחצי האחרונים, גם בזכותכן.. כשיהיה לי קצת זמן בעז"ה...

תודה רבה רבה!!!

ויאללההה לחכות לתנועות😁💪

מרגש ממש

תודה לה'

את מרגשת ברמות

תודה על העדכון

מחכים להמשך בשורות טובות!

שיהיה המשך הריון תקין וקל,בבריאות שלמה לך ולעובר.

שתגדלו את כל ילדיכם בנחת ובשמחה

שתבשרי ותתבשרי רק בשורות טובות.

א. בהצלחה

ב. אולי לתת לו באותו יום ללכת לישון קצת יותר מאוחר ושיאכל לפני שהולך לישון?

ג. מקפיצה לך

אגיב מאוחר יותר בעז"ה

אז ככה...
בבדיקה נותנים חומר שמגרה את הפרשת הורמון הגדילה,
ואז לוקחים דם בכמה פעימות במרווחי זמן קבועים,
כדי לראות את הערכים של ההורמון בדם, על מנת לבדוק אם יש חסר.
ל2 ילדים עשינו מבחן קלונידין, ולאחת עשינו אח"כ מבחן ATT כי הקלונידין יצא עם ערכים נמוכים.
 (יש כמה סוגי בדיקות- אני חושבת שזה נקרא ע"ש החומר שנותנים בכל פעם).
מבצעים את הבדיקה באשפוז יום ילדים,
פותחים לילד וריד- שזה היה חלק הקשה אצלינו...
היו מאד נחמדים במחלקה, ושמו גם חומר אלחוש.
אכן צריכים להיות בצום של 8 או 10 שעות לתחילת הבדיקה, ועד סיומה. מותר לשתות מים.
בילדים קטנים- אפשר למשוך קצת את שעת ההליכה לישון ולתת לאכול מאוחר יותר.
בקשנו את התור בתחילת היום- 8 נראה לי. ואח"כ זה לוקח כ3 שעות מתחילת התהליך.
אנחנו עשינו בהר הצופים, והביאו לילד מגש עם ארוחת בוקר- לחמניה, מעדן, ריבה וכו'. 
בכל מקרה הצטיידנו גם עם אוכל שהילדים אוהבים.
ככל הזכור לי- הקלונידין היה יותר מאתגר כי היו יותר עירניים והיה צריך להעסיק אותם רוב הזמן.
בATT זה היה יותר פשוט כי זה פשוט מרדים...
אח"כ הם רוצים לראות שהילד עירני מספיק ומודדים לחץ דם לפני שמשחררים.
לדעתי היא היתה ישנונית רוב היום.

זה מה שזכור לי. אם יש עוד שאלות בשמחה.

אגב יש לי בת שאכן עם חסר בהורמון גדילה ומקבלת זריקות כבר שנתיים.
התחילה עם גנוטרופין ועברה לאנג'לנה. אז אם מעניין מידע גם על זה, בכיף.
 

א. בכל הבדיקות שעשינו (שלושה ילדים שחלקם עשו את הטסט כמה פעמים בגילאים שונים) יכלו לאכול לפני 12:30

ב. יש מצב שבערב לפני נתנו להם לאכול ולישון קצת יותר מאוחר. תוודאי שהוא אוכל טוב. למיטב זכרוני אפשר ורצוי לשתות מים.

ג. בכל אופן, תביאי משהו איתך שיהיה לו לאכול ברגע שמאפשרים לו.

ד. חלק מהטסטים מעייפים את הילדים ואז הם ישנים במהלך הטסט ולא מרגישים את הרעב...

ה. מומלץ להביא קצת תעסוקה למהלך הבדיקה.

ו. בגדול פותחים לו וריד וכל כמה זמן האחות באה להוציא דם. אם נחסם או יוצא, יפתחו לו שוב.

ז. אני בעד להסביר לילד בגובה העיניים ובהתאם לגיל מה הולך להיות ולגייס את שיתוף הפעולה שלו.

אם יש לך שאלות ספציפיות נוספות, אשמח לענות על מה שאני זוכרת 😀 

אם יהיו לי עוד שאלות אני אשאל.

אני קצת לחוצה מהבדיקה...

אנחנו באנו בשמונה בבוקר כדי שלא יהיה בצום הרבה זמן.

זה כמה בדיקות בהפרשי זמן אז הוא עם עירוי. בדיקה מאוד מתישה הבן שלי פשוט נרדם וישן שם (הוא כמובן על מיטה) ואחרי זה חזר הביתה וגם הלך לנוח.

אני חושבת שקצת מוריד את לחץ הדם אם אני זוכרת נכון . בן כמה הילד?

מכירה בן 12 שעבר את זה מצויין , רק קצת עייף כשמעירים אותו בסיום .. עד הלילה .

למחרת כמו חדש.

בהצלחה 

א.לגבי הרעב - לא היה משמעותי. יכל לשתות מים.

ב. מה שמרדים הוא החומר שמזריקים להם. אותי הצחיק שזה היה כמו פס ייצור- מזריקים לכולם כולם נרדמים במקביל, מתעוררים במקביל ונרדמים שוב במקביל.

ג. אצלינו - בשע"צ הסתובבו לאורך כל היום הרבה עגלות של משחקים וכד'. לא באמת השתמשנו בהן כי הבחורצ'יק ישן אבל היה אפשרות לתעסוקה. שמסיחה את הדעת.

ד. מיד אחרי הבדיקה האחרונה כבר מרשים לאכול הוא היה עייף מידי ולקח עוד שעה עד שאכל - וחזר למסטוליות שלו. ביה"ח מספק אוכל.

לא זוכרת כמה שעות הצום אבל בפועל מגיעים בבוקר ומותר לשתות מים לפני ממה שאני זוכרת ואז אחרי שנותנים את החומר של הבדיקה זה חומר שבעצם די מרדים, אז חלק רק היו מנומנמים אחד נרדם וישן כל הבדיקה, כך שבפועל הצום בכלל לא הורגש.

לגבי לקיחת דם, שמים כזה "פקק" שממנו לוקחים דם, וזה לא מורגש (הם נמנמו או ישנו תוך כדי וזה לא הפריע)

בבוקר מרחתי להם אמלה על הידיים שיהיה קל לעשות את הבדיקות.

בפועל זו לא באמת בדיקה קשה, היא ארוכה (ומשעממת להורה, אז תביאי תעסוקה בשבילך). בסוף צריך להביא אוכל ולראות שהילד מתאושש.

אם יש עוד מידע שאת רוצה לדעת, בכיף...

אני ואנדו' בסטים