בני 4.8
זה ישמע מפגר,
אבל כשהיו תינוקות תאומים-הלחיץ אותי
עכשיו בשעה טוהבה ומוצלחת התקנתי כסאות ברכב,
אבל מפחדת מלנהוג איתם (תאונה ח"ו?) או לשכוח אותם ח"ו-יש לי פחדים כאלו. איך לומדים? איך מקבלים בטחון?
לבד אני נוהגת מלא ואוהבת להסתובב אבל ילדים נראים לי עדינים וזה קצת מלחיץ. ואני רואה איך אמהות נוסעות עם ילדים מגיל 0 עם מלא בטחון.
רוצה להיות מסוגלת לקחת אחד מהם או את שניהם לסידורים, ואת שניהם לבילוי וכו.
תתחילי עם נסיעות קצרות..תתרגלי לרעיון..
לאט לאט תעזי יותר...
וגם מאוד עוזר במחשבה לזכור שאת משתדלת ונוהגת זהיר ובאמת.אנחנו בידיים רק של ה'...
מה עשית עד עכשיו?
נשמע שנהגת אבל לא איתם. איך זה מתסדר?
מצטרפת לבעלי שמסיע אותם
תנהגי איתם ביחד עוד מישהו.
אחר כך תנהגי איתם לבד אבל למקום קרוב, נסיעה קצרה. או עם אחד מהם אם נוח לך יותר.
בסוף צריך להיות זהירים בנהיגה ולא משנה מי נוהג או מי נמצא ברכב.
לגבי לשכוח ברכב, יש מלא רעיונות באינטרנט, תאמצי לך אחד מהם עד שיהפוך לך לשגרה (כמו לשים את התיק מאחורה עם הילדים, יש גם אפליקציות או דברים יעודיים שאפשר לקנות אם את מרגישה צורך). בהצלחה!
זה ללמד את הילדים איך לצאת באופן עצמאי מהרכב. שידעו לפתוח לעצמם חגורה, שידעו איך לפתוח דלת מבפנים, שידעו לפתוח נעילה של הדלת, ושידעו גם מה עושים במקרה ולא מצליחים לצאת - לצפור עד שמישהו שם לב.
בנוסף כמובן כדאי לחשוב איך לא לשכוח בעצמנו. אבל בגיל כזה אפשר גם לתת להם כלים איך לצאת בעצמם.
אני לא בטוחה באיזה גיל כבר מצליחים לפתוח חגורה אם היא של כיסא בטיחות זה די קשה אבל לדפוק על החלון לגמרי אפשרי.
ואם מצליחים לפתוח חגורה אז ללמד לצאת ו/או לצפור.
וככה?
אם תנעל באוטו?
נראה לי מלחיץ לומר ככה לילד
באתר שלו- מילה טובה
לק"י
"אם אתה נשאר לבד באוטו, אז תעשה ככה וככה".
גם למבוגרים אסור להישאר ברכב לא מונע (לא נכנסת להבדלים בין חורף לקיץ... פשוט חופרת על זה בקיץ).
למשל כשאנחנו מגיעים הביתה ולפעמים חלק מהילדים, גם הגדולים, מתמהמהים לצאת מהרכב כי הם עדיין באמצע משהו -
אני מזכירה שאסור להישאר ברכב לא מונע, זה מסוכן.
כמעט כל יום אני אומרת את זה,
ולילד הרלוונטי, בן 4, אני חופרת במיוחד - נכון אתה יודע לצאת לבד? תראה לי איך אתה פותח לבד. אתה זוכר שאסור אף פעם להישאר לבד ברכב לא מונע? אם חס וחלילה זה קורה צריך מיד לצאת.
(האמת שלא לימדתי אותו לצפור. לעבור כדי לצאת מקדימה זה רגיל אצלו. ברכבים שלנו הוא יודע לפתוח את הדלתות)
אנונימית בהו"ל45 דקות לחפש חניה
בהתאם איחור לתור
ואז (כעונש?) המתנה של חצי שעה
ותור שנמשך שעה כשתוך כדי היא מתייחסת לדברים אחרים ואנשים אחרים
ואז היא נבהלת ממני כי אני משתעלת
אז אני צריכה מסיכה
ואז אני נחנקת
ואסור לקחת את כל התרופות נגד שיעול
ומנסה להכנס לרופאה כדי להבין אם זה משהו שאמור להדאיג אותי
שורפת על זה עוד זמן לא מבוטל
כדי לקבל אמירה שהרופאה לא יכולה לקבל אותי, ולא, אף רופא אחר לא יקבל אותי כי הרופאה שלי נמצאת
ושאגיע עוד כמה שעות
ואז כשאני בשארית כוחותיי מתחננת על נפשי
הרופאה יוצאת עליי שאני לא אקבל ככה אבחנה נכונה ואי אפשר להלחיץ רופא
ובמקביל שיחות מהעבודה מאנשים שונים
ואני מותשתתתת
אהה ונוסף על הכל המטפחת מחליקה לי באמצע שום מקום
חוויה ממש
אני עייפההההה
ולא יודעים להגיד בוודאות מה זה
רק נתנו לי מלא ימי מחלה
וביקורת במרפאה
והבוס בכלל לא יודע על ההריון, מדמיינת את התגובה שלו אם אגיד עכשיו שיש לי מעל שבוע חופשת מחלה
ואני לא מפסיקה להשתעל.
מישהי מכירה דבר כזה- שיעול בגלל לחץ על הסרעפת בגלל הריון?
כי זו אחת האופציות
באחת העבודות שלי שאני מבריזה להם הרבה לאחרונה
כאילו שאני בחרתי בזה
לק"י
הם יודעים שאת לא מרגישה טוב באמת?
ולא עם טיפת צינון....🤦♀️
שבוע שעבר התקשרתי אליהם שעה לפני שהייתי אמורה להגיע
אמרתי שהקאתי עכשיו ולא יכולה לבוא
אמרו שאני לא יכולה לבטל ככה מהרגע להרגע.
עכשיו לא פרטתי, רק אמרתי שלא מרגישה טוב
אבל עדיין
אמרתי שאני לא מרגישה טוב
לא כי בא לי
עכשיו מעבירים למנהלים, יעני מתלוננים עליי... ואני עדיין לא רוצה לספר להם. אבל כן, גם הפעמים הקודמות שהברזתי היו בגלל ההריון
או שגם ככה, הם לא יקבלו בהבנה?😏
מבאס שבמקום להצטער איתך שאת חולה הם מקשים עלייך.
מצד שני אם כל פעם את אומרת להם רק ברגע האחרון אולי זה מרגיש להם שאת זורקת עליהם..
אם נגיד היית שולחת הודעת עדכון אתמול בערב שאת מעדכנת שאת עדיין לא מרגישה טוב וחזרת עכשיו ממיון ואת לא רוצה להבריז אבל שייערכו אולי זה יכול לעזור.
את עובדת שם הרבה זמן? הם מכירים אותך כבחורה אחראית?
חזרתי היום לפנות בוקר, ואז חותים ואז הצלחתי סוף סוף להרדם.
טיפלתי בעצמי קצת והודעתי להם.
אני שם כבר כמעט 5 שנים ובעבר הייתי מגיעה כמו שצריך. לאחרונה הברזתי כמה פעמים גשהייתי חולה... כשזה לפעמים באמת ברגע האחרון, ולפעמים יום לפני (עבודה של פעם בשבוע, מתי אני אמורה לעדכן על חולי?)
5 שנים שאת עובדת טובה ומסורה, וככה מגיבים כשתקופה את לא בטוב זה ממש ממש מבאס ולא יפה.
לפחות אצלי..
ההסתרה, והלחץ שהם משדרים כי הם לא נבינים מה קורה
אני העדפתי, בהריון הנוכחי לספר בשבוע 7 ולעשות שיחת תיאום ציפיות וחבקש שיתחשבו בי כמה שיותר כי ההתחלה היתה לי קשה...
אז בטח במקרה כזה.. כך לדעתי...
בע"ה שיהיה רפואה שלימה והריון קל ומשעמם!!!
בישוב שלי אין תחנת טיפת חלב של משרד הבריאות ואין טיפת חלב של הקופה שלי יש רק של קופות חולים אחרות הנציגה ממשרד הבריאות אמרה שיש אפשרות של קיזוז בין הקופות אבל לא הבנתי איך עושים את זה
מישהי התנסתה ?
משרד הבריאות אמור להסדיר את זה שיקבלו את כל הקופות אבל זה לא שאדם פרטי יכול להגיע ולדרוש שיקבלו אותו.
בדרך כלל זה מוסדר ובאמת להרים טלפון ולבדוק.
אני כל כך נגעלת מזה גם ככה והשירותים בדירה שאמורים לשכור
יש כמו לכלוך ישן בתוך השירותים 🤢
יש דרך להלבין את זה???
כדאי רק לרוקן את המים לפני (עם כמה סמרטוטים)
זה מגביר את היעילות, ולשים לב שלא ישפריץ על הפלסטיק רק על החרסינה (אחרת זה לא יורד)
בהצלחה!
אבל יכול להיות שאם הייתי שמה 2-3 בקבוקים זה גם היה עובד. מה שחשוב זה להיות נדיבים כי החומר מאוד אפקטיבי אבל הלכלוך יכול להיות מאוד מאוד עקשן....
ומצדי שהלכלוך יישאר
אני שמתי פחות מבקבוק ללילה בלי לרוקן באסלה שמצבה היה קשה, וזה עזר
צריך לשפשף טוב
ואפשר לעשות את זה יותר מפעם אחת ואז לתחזק
ולא צריך מגע ישיר איתם.
דוחפים אותם פנימה לכיוון הביוב עם המברשת של האסלה, עד שרוב המים יוצאים.
ואם לא אז לעשות שני לילות...
אנסה גם, גם אצלנו יש כמו אבנית דבוקה על האסלה וזה לא יורד.
ה 00 יעזור?
האבנית..
בעיני כשנכנסים לדירה שכורה כדאי גם וגם.
ולהחליף מושב אסלה מומלץ ממש!!
עדיף שבעלך יתעסק עם זה, מאוד לא בריא לשאוף חומרים כאלה.
או לפחות לעשות את זה זריז ממש ועם מסכה. אבל לגמרי עדיף שלא את.
איל אני יודעת מה לחפש?
משתמשת באקונומיקה. לא מספיק?
בגדול, חומרי הניקוי החריפים מתחלקים לחומצות ובסיסים. שניהם מחטאים כי הם מפירים את האיזון וגורמים לסביבה לא מיטבית לחיידקים.
חומצות מורידות אבנית, כל חומר שמיועד לשירותים וכתוב עליו מסיר אבנית מכיל חומצה. יש כאלה שהריכוז שלה נמוך מדי, ולא עושים עבודה טובה.. 00 הוא באמת חומר טוב ועוצמתי שגם מנקה טוב את האבנית, ובשימוש קבוע מספיק להשתמש בו אפילו בלי להשרות כדי לנקות את הקצת שהצטבר מאז הניקיון הקודם. אני אוהבת גם את החומר לשירותים מהסדרה של סנו jet. מריח הרבה יותר טוב ועושה עבודה מעולה.
אקונומיקה היא בסיס, מאוד טובה לנקות שומנים וגם להלבנה של כתמים. לפעמים צריך גם אקונומיקה בשירותים.. אבל אם המטרה היא להוריד אבנית כדאי לבחור חומצה. כמומשכתבתי למטה אסור אסור לערבב חומצה ובסיס.
כמובן 😅
הנה הסבר שיטתי שכולל הנחיות לבחירת תכשיר ניקוי בהתאם לסוג הלכלוך, תוך הדגשת ההבדל בין תכשירים חומציים, בסיסיים, ונייטרליים, וכיצד להשתמש בהם באופן בטוח:
💡 עקרון בסיסי:
כל חומר ניקוי פועל בצורה אופטימלית מול סוגים מסוימים של לכלוך, בהתאם להרכב הכימי שלו.
🧼 הנחיות לבחירה לפי סוג הלכלוך: 1. אבנית (בקומקום, ברזים, מקלחון)
🔹 תכשיר חומצי – למשל: חומץ, תרסיס נגד אבנית, חומצה ציטרית.
⚠️ לא להשתמש על שיש/גרניט – החומצה עלולה לפגוע במרקם.
2. שומנים במטבח (כיריים, קירות, תנור)
🔹 תכשיר בסיסי – "ממס שומנים", אקונומיקה מדוללת, סודה לשתייה.
⚠️ זהירות על משטחי עץ לא מוגנים – עלול לגרום להלבנה/נזק.
3. חלודה
🔹 תכשיר חומצי – כמו מסיר חלודה על בסיס חומצת לימון או אוקסלית.
⚠️ לבדוק תחילה בפינה נסתרת – חומצות עשויות לשנות צבע של מתכות מסוימות.
4. פיח, לכלוך "שחור" עיקש (קירות, אריחים)
🔹 בסיסי קל או נייטרלי – תכשירי ניקוי רב-תכליתיים.
לעיתים יש לשלב עם ספוג מיוחד (כמו "ספוג פלא").
5. צואת יונים, לכלוך אורגני מבחיל
🔹 תכשיר בסיסי חזק + חיטוי.
ניתן לשלב גם עם חומר חיטוי מבוסס כלור (אקונומיקה).
6. רצפות
🔹 נייטרלי או בסיסי חלש.
חומרי רצפה עם ריח נעים ובסיס קל לא יפגעו ברובה או באיטום.
⚠️ זהירות ובטיחות:
אין לערבב חומצה עם בסיס (למשל חומץ עם אקונומיקה) – עלול לשחרר גז רעיל!
להשתמש תמיד בכפפות, ובמקומות מאווררים.
לבדוק כל חומר חדש על שטח נסתר קטן.
לשמור מחוץ להישג ידם של ילדים.
לחומרים מקצועיים – לעיין בעלון הבטיחות (MSDS אם יש).
רוצה שאכין לך טבלה שתסכם את זה להדפסה או תלייה?
חומצות ובסיסים מוכר לי היטב מאימי הכימאית
לשפוך הרבה 00 לתוך האסלה ולהשאיר לילה.
כמובן בזהירות...
ממש סובלת מריחות
ברמה שאני יושבת במרפאה ומריחה את הברזל שנותנים לנשים בוריד 🤢🤢🤢🤢
חזק פנימה הרבה פעמים והם פשוט נכנסים פנימה...
ואז לא צריך להוציא עם כוס...
אני בהיפר מחוסר שינה
טוב, חברה הגיעה אלינו לעזור ולתמוך בתהליך ההירדמות העצמאית, ויצאנו לדרך. עשתה להם הכנה להיות גיבורים בלילה ולישון לבד במיטה שלהם.
שאלה ראשונה: מה נכון לעשות? איזה משלושת הגישות תוביל לזה שהוא סופסוף ילמד לישון במיטה שלו?
גישה א':
לפני כמה ימים עשיתי את גישת ה-5 דק' להיות איתו, להגיד שאני אצא ואחזור לבדוק אותו- והוא קם אחרי 30-40 פעם בלילה. הוא כל הזמן פקח עין לראות מתי אצא והיה חרדתי וקפץ אחריי בכל פעם. היה סיוט אבל אולי שווה להתמיד בזה ולראות ישועות?
גישה ב':
יש גישה שאומרת לחכות עד שירדם- אבל לשבת על כסא ככה שהילד נרדם לבד (וזה לוקח נצח עד שנרדם וסיוט לשבת בכסא יכול לקחת שעות)-ניסיתי פעם, גם סיוט.
גישה ג':
גם לחכות עד שהילד ירדם אבל לשכב איתו במיטה הנפתחת (למי שקשה לו בכסא) זה מקל, עדיין ישנים גרוע, מחזירים את הילד כשבא אלינו אבל מצד שני הילד מתרגל שמישהו ישן איתו ושוב כל פעם שקמים הוא מזהה ומגיע.
האם לשכב איתו במיטה הנפתחת שזה גם תענוג מפוקפק יכול להועיל? או שהוא עדיין רגיל לישון איתנו יחד?
שאלה שניה: פרס.
תאום אחד מתקדם וכל הזמן למעשה ישן לבד במיטה כבר ממזמן למעט כשאחיו מעיר אותו (תודה לאל), גם שלשה ימים יבש בתחתון לילה (לא שזה אומר שיהיה יבש כשנשים תחתון כי אנחנו בתהליך הזה מלא זמן וזה כנראה פיזיולוגי) ואני רוצה להעצים אותו -מגיע לו באמת שהוא ישן לבד במיטה ולא משגע אותנו בלילה-מגיעה לו מתנה גדולה מבחינתי.
הבעיה שזה עלול להעליב את התאום שמקשה עלינו בלילות ומתעורר מלא ובא למיטה. הוא חושב שהוא משתדל (מבחינתו הוא משתדל) אבל אנחנו עדיין באים לישון איתו ואם עוזבים אותו הוא שוב בא אלינו שוב ושוב ושוב. אני אולד סקול וחושבת ששווה להעצים את התאום שישן לבד, מגיע לו ואחיו יכול קצת לבכות העיקר שישאף לאנשהו ויבין שככה צריך.
מצד שני אולי זה יכול לפגוע? או ליצור תחרות? לקנות לאחד ולשני לא? אבל כן צריכה להיות הפרדה בריאה ביניהם לפי התקדמות.
הוא התאמץ בשביל זה? התגבר ועבד קשה?
למה אבא לא נרגע- אביחי הולנדר
לא צודק ולא חכם נבוך הבן החם
רק אל תצעק יותר הוא לא יודע
אבא עוד נלחם בראש צבעי פחם
ירוק ואש בזכרונות שוקע
זז לא נח מאז עוד מפחד לא מרוכז
לא מספר הרבה בכלל
ויש כבר בן חושש עכשיו שכעס יעבור אליו
ויום אחד עצמו ישאל
מה אם אמא תפגע?
למה אבא לא נרגע?
למה אבא לא נרגע?
חולם על הצדקות על אלף צלקות
והנה עוד אחת בבן המתפתח
מבטיח לא להיות מושא לחרדות
וגם נשבע עכשיו להישאר פיקח
הראש כל כך מבוך שנייה זועם מיד נבוך
ולילד הזה אין מושג
רואה שטוב יש אהובה תמיד מוקף באהבה
ובעת חרון אב ידאג
מה אם אמא תפגע?
למה אבא לא נרגע?
למה אבא לא נרגע?
אומר לך רק ילד
לאבא יש עוד גלד
מזמן מאז ימי המלחמה
רסיסים לא פגעו בגוף רק בנשמה
זה למה אבא לא נרגע
זה למה אבא לא נרגע
זה למה אבא לא נרגע
מרגישה שכתבו את השיר הזה עלינו.
בעלי אדם מדהים, אוהב.
הוא מאוהב בילדים שלנו,באמת. ובכל זאת יוצא שכל הזמן הוא כועס, מעוצבן, צועק, לפעמים נותן מכה לילד אם הוא מתחצף אן משהו. והוא יודע שזה לא האידיאל. יודע שהוא רוצה אחרת. אבל כל הזמן שוקע לדיכאון ודברים מהסוג הזה. המצב רוח שלו עולה ויורד(יותר יורד) בשניה. זה פשוט קשה!
שנתיים אחרונות במילואים. יותר משנה במצטבר.
זה היה גם לפני. זה משהו מזמן, עוד לפני החתונה והאמת שלא ידעתי כמה זה משמעותי ונוכח. הוא לא אדם שמח, אני בוכה כשאני כותבת את זה. ואני הכי ההפך! אדם אופטימי, פשוט ושמח בגדול. לא כועסת על הילדים, לא צועקת כמעט. ומרגישה שהוא ממש השפיע עליי לא טוב בהקשר הזה. וזה כואב לי. אני יותר כועסת ופחות מכירה את עצמי. בכללי מרגישה שאנחנו מורידים אחד את השני במקום להעלות.
בא לי להוסיף שהוא ממש משתדלת עובד על עצמו לא לכעוס וכן רואים שינוי ביחס לילדים. אבל זה לא תמיד עובד. מה שבטוח, הוא רוצה. לטיפול קשה לו ללכת ולפתוח.
שוב, באמת הוא אדם טוב ודואג! (תגובות קיצוניות כמו להתגרש לא יתאימו פה בכלל. זה לא הכיוון בכלל בכלל! רק איך להתקדם ולעבוד!)
לבעלי יעזור טיפול לדעתי. במיוחד אחרי שנתיים מילואים שלא איפשרו עבודה אמיתית.
אחרי התקופה הזאת גם אני חייבת טיפול. הגעתי למצבים מזעזעים נפשית.
צריכים טיפול גם יחידני וגם זוגי לדעתי.
לא יודעת איך נכניס את זה אבל נראה.
לא יודעת מה אני רוצה
אולי לפרוק. לקבל עצות.
וגם, שתמליצו לי על מטפל או מטפלת מושלם (לא פחות) לזוג.
גם ככה עד ששכנעתי אותו ללכת אין סיכוי מבחינתי ליפול על מישהו לא טוב שיעשה נזק..
תודה!
את אישה מהממת ומשמח ומרגש לראות שאת רואה בו את הטוב
דפוסי התנהגות של כעס וביקורת באמת מצריכים עיבוד כלשהו, זה משו שמגיע מבפנים, הרבה פעמים בגלל ביקורת פנימית שמושלכת החוצה, או חוסר יכולת להתמודד במצבי לחץ. שזה לגמרי נורמלי שהתגבר גם אחרי מילואים ארוכים. וגם בלי זה יכול לקרות
אבל אפשר לשנות
לא מכירה כדי להמליץ, אבל מקווה שתמצאו שליחים טובים בעז"ה
מי מטפל בדברים כאלה?
איזה סוג מטפלים?
וואי.... הנפש של האדם כל כך מורכבת, מסובכת... ופגועה.
אין לי מילים יותר מידי,
רק באתי להגיד לך לגבי הילדים - אם הקב''ה שם את ילדייך עם האבא הזה, זה מה שהכי נכון ומדויק להם, גם אם נראה אחרת, תאמיני בהם שהם לא ישברו מזה.
מעודדת ללכת לטיפול, חשוב ממש....
אפשר זוגי בתור התחלה ואפשר אישי..
היה הרבה שרשורי חיפושים בפורום אז אולי תנסי לגגל אולי יעלה לך שרשורי עבר
למרות שלצערי החיפוש גם דרך גוגל נהיה נורא מסובך!!!
אנחנו נעזרנו בנגמרו לי השמות, ממליצה מאוד מאוד!!
אבל לא יודעת אם זה חלק מהתמחותה- טיפול אישי אחרי מלחמה... לנו כזוג היה מאוד טוב לבוא אליה!!
אבל התכוונת שאת רוצה לעשות את האישי והזוגי אצל אותו מטפל?
כעס נחשב כאחד הרגשות היותר קלים
זה אולי נשמע מוזר אבל יחסית יותר קל דווקא לעבוד איתו...
לכן, באמת חושבת שתעשו (בדגש על אתם) כל מה שאתם יכולים כדי שיקרה הטיפול הריגשי הזה במיוחד לבעלך. וכדאי שהוא יילך קודם כל לבד. ואולי לשלב זוגי אח"כ. בעיניי הקריטי הוא הטיפול האישי כרגע כל אחד בנפרד... ואחכ מבחינה זוגית השמיים הם הגבול.
אתם פשוט יכולים להקפיץ את איכות החיים שלכם!!! וכל כך להנות מהביחד שלכם, מגידול הילדים, מהבית, מהמשפחתיות...
ועוד את כותבת שאת אוהבת אותו ונשמע מהדברים שלך שהוא כל כך חשוב לך וזה מרגש ומדהים בעיניי.
תצליחו בע"ה!!
אני מרגישה שאני משתגעת
מרגישה תנועות והבדיקות יוצאות שליליות
(אני על גלולות בעיקרון)
כבר שבוע 14 נגיד ומרגישה תנועות?
אז תעשי בדיקת דם או תלכי לרופא לבדוק עם אולטרסאונד, אם זה נראה לך המצב תעלי על זה בשניה.
אם את בשלב מוקדם שהבדיקה הבייתית לא מזהה, את לא בשבוע שמרגישים תנועות.
אגב לשאלתך ההתחלתית, לי פעח יצא בדיקות שליליות וזה היה היריון (אזור שבוע 6 או 7 לדעתי) כי כנראה הבדיקות היו פגות תוקף
תעשי בדיקת דם ותצאי מהספקות.
בשבוע שיש תנועות, כבר אמורים לראות בבדיקות דם.
הכי אמינה.
גם עם גלולות הריון יכול להיות.
נדיר, אבל קיים.
וכך או כך, גם אם זה הריון, לא אמורות להיות תנועות בשלב הזה....
זה נקרא תנועות פנטום..
או מהמעיים או מתחושה פסיכולוגית
יש לנו רכב של 7 מקומות, בלי מזגן מאחורה.
חשבתי לקנות מאוורר נטען שיהיה מאחורה.
אני צריכה אותו בשבי שני ילדים: בשביל הגדולה שיושבת במושב האחורי, ובשביל הקטן שיושב בסלקל נגד כיוון הנסיעה במושב האמצעי (בדיוק לפני הגדולה).
יש מאוורר מתאים שנותן אוויר לשני הכיוונים, או שאני צריכה מאוורר נפרד לכל אחד?
אני צריכה משהו שיהיה מספיק בטיחותי לתינוק, שלא יכניס אצבעות.
מישהי קנתה כזה דבר ויכול להמליץ לי?
או משהו אחר שניתן מענה?
לא אמור לעלות יותר מ20 שח ליחידה ואפשר לקנות כמה כדי להטעין בבית מדי פעם
באיזה חנות סטוק.
והוא נהרס די מהר.
זה היה בשביל הגדולה, שהחזיקה אותו ביד.
בשביל לשים מול הקטן וייתן לו אוויר, זה היה חלש מידי.
אולי יש אחרים יותר טובים.
אבל אז צריך אחד לכל אחד כדי שיהיה מכוון
יש גם עוצמות שונות
מאחורה בינתיים יש רק אחת.
ואין לנו הרבה נסיעות ארוכות.
אז לרוב שורדים.
אבל עדיין כדאי שיהיה.
גם לנו אין מזגן מאחורה ברכב,
וזה בהחלט רעיון טוב לקנות מאוורר או משהו,
אבל כשהמזגן עובד כמו שצריך, בנסיעות ארוכות המזגן מקרר מספיק גם מאחורה. אפילו לפעמים הילדים מבקשים שאנמיך את המזגן כי כבר קר להם...
רק אם זה אפשרי
על לחפש רכב עם מזגן מאחורה
אני חושבת שזה ממש נצרך בקיץ אם נוסעים באוטו..אבל אם לא רלוונטי תעברי הלאה.
מאחורה ברובם המוחלט...
רכב ישן עם 7 מקומות ומזגן מאחורה,
ואני מכירה עוד עם מזגן מאחורה
עלה פחות מ30000
מחשש לאאוטינג
אבל רכבים שנת 2006 ועוד קצת קדימה
יש במחירים מתחת ל40
מתחבר עם כבל usb למטען של האוטו, יש לו חוט ארוך.
מחברים אותו למשענת ראש, וזה שתי מאווררים קטנים, כל ילד כיוון איך שהוא רוצה עליו.
עבד מצויין כל עוד היו עדינים איתו..
לקראת סוף הקיץ, אחרי כמה חודשים של עבודה הילדים שחקו בו יותר מידי ונשבר החיבור לכיסא. הוא עדיין עבד אבל לא היה איך לחבר אותו והוא נשבר די מהר.
תכלס ממליצה לקנות, זה לא עולה הרבה עושה את העבודה.
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:
US $25.58 | מאוורר קירור לגב המושב ברכב SEAMETAL בעל 3 מהירויות, טעינת USB, ראש כפול, סיבוב 360 מעלות, מקרר לצוואר לאביזרי קיץ לרכב
שכבה על הרצפה והסתובבה באמצע בכי לכיוון הקשפיץ של הקיר היישר אל האף 🤦🏻♀️
הוא טיפה נפוח וקצת סגול, מכה יבשה
איך אני אדע אם עיא צריכה לראות רופא?? שבר או משו
למרות שהיא נרגעה ממש מהר
למי פונים… או שבכלל להעביר את זה…
יפנו לצילום כנראה ויבדקו שלא מדובר בשבר עם תזוזה שמצריך התערבות
אנחנו גם הופננו לאף אוזן גרון לבדיקה. אכן היה שבר, אבל לא כזה שהצריך התערבות
למכה רגילה.. .
בשביל שבר צריך עוצמה.. והאף זה עצם חזקה יחסית..
מקסימום שולחת חברה שהיא אחות...
איך את מרגישה עם זה?
ואיך זה יכול להיות שבית ספר ממ''ח מאפשר את זה?
הרי אני מבינה בגוגל שיש הגבלות, עד שמצאתי ממח לרוחי אני נתקלת בעניין הכמות (איך עליתי על זה? קיבלתי שיחה מהמזכירות, מאין שיחת וולקאם. המזכירה התבלבלה בשם הפרטי מול המשפחה, אמרה כזה טוב - כשיש יותר מ 40 ילדים בכיתה זה הגיוני - שאלתי אותה רגע מהההה 40??? אמרה לי כן, יש 40-45 ילדים בכיתות בגיל הזה. לקראת כיתה א-ב מפצלים את הכיתות ככה שיש בכל כיתה לא יותר מ 30 ילדים)
כואב לי על הבן שלי שיהיה שנה הבאה אחד מארבעים. זה מוגזם!!!
או שזה נחשב תקין?
עם שני אנשי צוות.
אני לא מבינה בזה, בחיי.
בתור אישה 'לא מבינה' זה נשמע לי הזויייייייי
יש לנו אופציה למקום אחר, הבירור הראשון היה - כמה תלמידים בכיתה. גם שם יש הרבה, 35 פלוס מינוס, לא ממח.
הילדים שלכם גם בכיתה של 40 ילדים ויותר?
התנדבתי לארגן מתנת סוף שנה במעון.
יש לי תקציב של 200 ש"ח למטפלת- 3 מטפלות.
אחת רווקה
אחת נשואה טרייה
והשלישית נשואה עם מלא ילדים.
חשבנו לתת לשלושתן 100 ש"ח גיפטקארד של נופשונית+ מתנה ב100 ש"ח.
רעיונות? צריכה משהו שיהיה יפה וכיפי...
ויצא לי גם להביא בעבר במשפחתון מכל ההורים
היה עדיף אם היה כרטיס עם סכום יותר רציני אבל זה גם בסדר ומכובד בעיניי
שאלנו בפירוש את הצוות מה הן מעדיפות, וחד משמעית יש הסכמה גורפת ששובר בסכום יותר גבוה עדיף להן ולא מתנה ושובר.
אנחנו מביאות ביי מי, שזה להמון חנויות ובעיניי זה התו שהכי כיף לקבל.
היתי קונה כרטיס ביימי או תו הזהב ב200
וקונה ליד זה עציץ קטן או חבילת שוקולד נחמדה
והעיקר הברכה מהלב
אנחנו מביאים ביי מי עם חבילת שוקולד איכותי עטוף בצלופן
בד''כ אוספים בשביל עוד כמה שקלים שיצא לכל אחת סכום עגול פלוס המחיר של השוקולד אז לא יודעת אם רלוונטי לך עדיין לארגן את זה
הי בנות אולי מישהי תוכל לעזור לי..
ביום ראשון הייתי במעקב זקיקים , היו לי שני זקיקים בגודל 15,20
רירית 10.5
והיום גם הייתי במעקב זקיקים בבוקר והיה לי זקיק אחד בגודל 20
רירית 10.8
אתמול עשיתי אחרי צהריים בדיקת ביוץ ביתית שיצאה חיובית
והיום בצהריים שוב עשיתי בדיקה שיצאה שלילית
בנוסף היום עשיתי בדיקת דם
אסטרדוויל 355
פרוגסטרון 7.2
LH 11.8
לא מצליחה להבין אם היה ביוץ או לא? והאם ייתכן שהזקיק נשאר
באותו גודל?
אציין שהתחיל לי בשעה האחרונה מעט דקירות עדינות באיזור בטן תחתונה
ייתכן שהביוץ ממש עכשיו?
יתכן וזקיק 20 זה אותו אחד שהיה 15. או שבאמת הזקיק שהיה 20 בראשון בייץ, אבל אז היו רואים גופיף צהוב ונוזל
מה היו התוצאות של הבדיקת דם בראשון?
לא אומרים לך בקופה מה עלייך לעשות?
לי אחיות פוריות היו מתקשרות כל יום כשהגיעו התוצאות ומסבירות איך ממשיכים הלאה...
אני לא מטופלת פוריות .. התחלתי לקחת אסטופרם בשלושה חודשים האחרונים עקב ביוץ מוקדם לפני טבילה..
וביום ראשון לצערי לא עשיתי בדיקת דם
קשה באמת לדעת מדויק כי צריך לראות רצף של בדיקות.
בעקרון עובי הרירית נהדר וזקיק 20 ביום ראשון אומר שבשני/שלישי היה בערך 22/23 ובד"כ בגודל הזה זקיק מבייץ
יש כאלו שמבייצות בזקיק גדול יותר אבל לרוב זה באזור 23
הרופא שנתן לך את המעקב זקיקים גם צריך לתת לך אופציה למענה לברר מה עלייך לעשות ומתי.
אולי את יכולה להתקשר לאחות במרכזה הרפואי להתייעץ?
ואולי כדאי לך לעשות את זה כן בעזרת רופא פוריות כי הם יודעים לכוון את הטיפול התרופתי בצורה הנכונה והטובה ביותר.
חיבוק
שבעז"ה לא תצטרכי עוד בדיקות וכדורים
ותזכו לזש"ק בבריאות, בקלות, בשמחה ובידיים מלאות
היי,
חייבת יעוץ מנסיון 🙏
עבדתי גרידה בשבוע 10 בתאריך 2.5
אחרי ivf אבל זה סיפור אחר..
בדקתי ירידת בטא ושאריות ברחם
אחרי 5 שבועות בטא 100
אחרי 4 -75
לפני שבוע 17
כבר קיבלתי מחזור בחודש שעבר ב18.6 ובדרכ הוא ממש סדיר
עכשיו אני באיחור 4 ימים ויש לי כאבי מחזור מזעזעים
למרות שיש בעיית זרע.. עשיתי בדיקה ביתית ויצא פס חלש.
כבר לא יודעת מה לעשות.
אין לי ורידים מכל הבדיקות דם והטיפולים
בהנחה שבדיוק לפני שבוע הבטא היתה 17 , האם יכול להיות שעדיין יש פס חלש?
הרי זה במגמת ירידה..
מבולבלת ..שבורה ובעיקר כאובה.
מצב באמת מבלבל
לדעתי למרות הפס אין לך דרך לדעת בוודאות גמורה רק ממנה
תעשי בטא ותראי אם הבטא עלתה..
אבל המתח..ומתישהו במילא תצטרכי להבדק לאמת
אז תתזמני את זה אולי בהמשך כשבמילא הבדיקת בטא תיתן תשובה יותר וודאית
חיבוק גדול יקרה. לדעתי אם הבטא עוד לאאמהלההתאפסה שבוע שעבר אז הגיוני שהווסת מתאחרת. והגיוני שרואים פס חלש
של איזו חברה הבדיקה הזו? של קליר בלו? אם כן, לצערי היא לא אמינה.
עד שהתאפסה
לי לצערי לקח איהז חודשיים וחצי
וזה ירד ממ שממש לאט
והיה פס חל שכל זמן שהיה בוא
אפילו בבטא 10 עוד ראו פס
לכן לצערי לא חושבת שמישהי תוכל לתת לך תשובה ודאית על סמך הבדיקה
יש כמובן סיכוי שכן
אבל את תצטרכי לחכות כמה ימים כדי לדעת
או לעשות בטא
.למרות האי נעימות המובנת מממש
הי,
התחיל לי עם נקודה שחורה אחת, שהתפוצצה והתקטנה, לא דאגתי כי היה לי פעם אחרי לידה והרופא הציץ ואמר שום דבר וזהו.
פתאום יש עוד 2 מן בליטות אחת שחור אחד לא, רק מורגש לא מציק...
במוקד אמרו תלכי לרופא נשים, יש לי תור רק עוד 3 שבועות. מהססת כי רופאים לא אוהבים שעוברים רופא ברבעון, ולהרגיש שמגיעה על סתם לבדיקה מביכה ולא נעימה די מיותר לי, מצד שני הרופאים הקבוע וזה שאלך אליו...
לא רוצה להזניח אבל גם לא לרוץ סתם
בלאומית בי-ם למשל יש פשוט רופאי מיון נשים, כל יום בשעות מסוימות.
אם אין- תתייעצי עם הנציגת קשרי לקוחות במרכז הרפואי שלכם מה את יכולה לעשות במקרה שאת צריכה רופא נשים דחוף.
חייב להיות לזה מענה.
יכול להיות שיש לך שם ורידים?
אני רק רואה (בעיקר מרגישה, הבטן של 35 בכל אופן די מסתירה...) עיגולים קטנים בולטים.
זה בליטות נפוחות לרוב מאורכות
כדאי באמת שתלכי לרופא
זה בודאי לא מלחיץ ודחוף אבל אולי צריך איזו משחה?
וזה מעבר רציני, לאיזור מרוחק מאוד, התנתקות מכל החברים, מעבר מוסדות... הכל.
אני הייתי מספרת מרגע שזה וודאי.
אנחנו עברנו לפני שנה בתוך העיר לאזור אחר, מעבר הרבה יותר פשוט בלי החלפת מוסדות וחברים ועדיין הרגשתי שזה היה משמעותי.
עדיף קרוב אבל באופן ודאי ומסודר
בעד להניח על השולחן כמה שיותר מהר
לספר על זה, לשתף, לדבר
בלי לחץ.. אבל כן להנכיח שלא ''יפול'' עליהם.
וכמובן להעלות את זה בצורה כיפית ונעימה, להדגיש את היתרונות שבמקום החדש.
זה לא קל להיות באולי המון זמן
את צודקת שלא נכון להנחית ברגע האחרון
חושבת שאפשר לדחות את הלספר
ולהציג את זה כאפשרות ולדבר איתם ולשמוע אותם...אבל אפשר גם קצת בהמשך
אם יתעכב מדי אז אפשר גם לפני שוודאי
אבל הם לא חייבים לדעת מעכשיו דווקא
או אפילו רק לדבר איתם בכללי על מעברי דירה, שידעו שזה קיים.
וגם לקחתי אותם לאותה דירה לראות
זה היה חדש מקבלן ושדרוג למה שחיינו אז
גם אזור אחר בארץ והעברה של מוסדות
גילאים 2-12
אם כן לספר אתמול.
אם לא, להתחיל להכין את הגדולה לפחות חודשיים לפני.
קודם להכיר את הסביבה החדשה, אפשר לנסוע כמה פעמים לשכונה לקנות ארטיקים בסופר המקומי, לשחק בפארקים, ליצור חוויה חיובית וזיכרונות טובעם סביב המקום ואח"כ לדבר על הפרידה מהמקום הנוכחי.
שימי לב שלא תמיד מה שברור לך מברור גם להם וצריך להסביר את הכל.
יהיה בית חדש והחדר יראה קצת אחרת, תלמדי בביה"ס חדש, תכירי חברות חדשות. אולי יש חוג שיש גם שם אז לומר שאת זה החא תמשיך אבל עם מדריכה אחרת וחברות אחרות וכו'.
אני מחפשת עבודה, וכרגע בשלב של ראיונות לכמה מקומות. אני בשבוע 16, והעבודות אליהן אני מתראיינת מתחילות בספטמבר, כלומר כשאהיה בשבוע 22.
מצד אחד, אני לא מחוייבת חוקית לספר כרגע על ההריון, וסביר שזה יפגע לי בסיכויי הקבלה. מצד שני, לספר שבועיים לפני תחילת העבודה בפועל בטח יצטייר רע מאוד מאוד ואולי עלול להשפיע על היחס של המעסיק אליי, או לחילופין חיזלוש של ההעסקה ברגע האחרון.
מה הייתן עושות? מספרות בראיון? מספרות כשחותמות חוזה? מספרות רק כשחייבות חוקית?
אשמח לעצות 🙏
אם את בשבוע 16 כבר אז בראשון לספטמבר לכאורה תהיי כבר בשלב שבו את צריכה חוקית לספר למעסיק...
גם אם חוקית את בסדר, כמו שאמרת - בוסים לא יאהבו את זה שלא סיפרת...
הייתי מספרת בראיון
ויודעת מראש שיתכן מאוד והמנהלים יביאו לי רק מילוי מקום לחל"ד/משרה קטנה.
חיבוק גדול, זה באמת דורש הרבה אומץ לחפש עבודה בהריון ♥️
אגב עם המחסור של המורים היום אני כן מאמינה שיביאו לך משרה, אבל כנראה שהמשרה תהיה רק מילוי מקום לחל"ד. סתם השערה.
אלא אם את ממש בטוחה שיקבלו בכל זאת
צה 'אני עושה- מחכה ישעדכנו שהתקבלתי
ובדר''כ אחרי זה יש איזו םגישה או ישחה ראושנית כזאת של הסבר על התפקיד וכדומה-
ואז כן מספרת
אבל לא מציגה באופן לש
חיכיתי להתקבל כדי להודיע
אלא מסבירה שבזמן הראיון היתי בשלב מוקדם כדי לספר..אבל חשןב לי לעדכן מראש כדי שיהיה מספיק זמן להערך🙏
שיכולים לא לקבל אותך לעבודה בגלל הריון
אז אם לא רואים עלייך עדיין את לא אמורה לספר על ההריון..
בסוף חוק זה חוק ואת לא משקרת כאן חלילה
מכירה הרבה שסיפרו בראיונות ופשוט לא התקבלו לעבודה .. אז לדעתי לא שווה להיות נחמדים על חשבון הרווחה הכלכלית של המשפחה שלך.
כמובן, אם את לא חייבת לעבוד והמשכורת שלך היא אקסטרה ואת לא מרגישה בנוח עם לא לספר אז המציאות שונה ..
לא יפה להעלים דבר כזה
חוויתי את זה כמה פעמים עם קולגות והשנה גם כמעסיק בעצמי,
זה מבאס פוגע באמון.
את בהריון, אחלה תניחי את זה בינינו בסוף הריאיון. לא בטוח שלא תתקבלי בגלל זה, אבל אולי יכוונו אותך לתפקיד שמשקיעים פחות בהכשרה או לפחות ידעו להעריך לזה.
לדעתי - לא ישר לא לשתף (עזבי רגע את החוק.. באינטראקציה בין אנשים, זה מבאס) ובעיניי גם פוגע ולא נעים. כשמישהי לא מספרת - כמעסיקה- זה מוריד לי ממנה. חבל להתחיל ככה.
זו דעתי
קוראת פה בשרשור שיש אומרות ש''אל תתני ללא נעים לפגוע ברווחה של המשפחה שלך'' לא יודעת.. בעיניי להיות בנאדם זה הבייסיק, ולא מפסידים מזה.
בהצלחה!!
זה לא פייר להנחית עליהם בספטמבר שאת שם רק לעוד ארבעה חודשים או שלושה...
הייתי אומרת בסוף הראיון שאני ממש בתחילת הריון.
אולי לא הייתי מספרת באיזה שבוע אני, למרות שגם שם אם היו שואלים אז אין דרך לשקר
ומאחר וזה קורה המון ..
יכולה להעיד שבעבודה אחת
בראיון היתי בשבוע 5-6
בקושי אני ידעתי שאני בהריון.. עוד לא ראיתי דופק
אז כמובן לא סיפרתי
סיפרתי בהמשך.. הבוסית כ''כ התעצבנה
ומצד שני הודתה בפה מלא שטין סיכוי שהיתי מתקבלת אם היתה יודעת
וואלה זכותי לעבוד ולהתפרנס
ואם לאנשים זה לא ברור אז אני לא חושבת שנכון שאני לא אעבוד בגלל זה
למה לדעתך עשו את החוק הזה. ? שלא חייב לספר עד חודש חמישי ?
בדיוק בגלל זה שהריון פוגע בתעסוקת נשים ומעסיקים לא מקבלים נשים בהריון כי אין להם כוח להתעסקות הזו .. הרי בסוף אם יש לך עובדת שנכנסה להריון את מקבלת את זה נכון?
אני לא מתעלמת מהקושי של המעסיקים אבל אם מחפשים עובדת לטווח ארוך ולא לשנייה וחצי אז זו תקופה מסוימת שהם סופגים וזו לא הכשרה לחינם ..
אני אישית הייתי באותו מצב ובאמת לא מצאתי סטאז כמורה כי חיפשו עובדת למשרות של מילויי מקום וכאן הייתי הוגנת כי חיפשו למשל לחצי שנה החלפה ואני לא יכולתי למלא את כל התקופה אז ברור שהמצב כזה סיפרתי. אבל אם היו מחפשים למשרה קבועה לטווח ארוך לא הייתה סיבה שאספר כי כמו שמתמודדים עם מורות שיוצאות לחופשת לידה אז כנל ..
אבל יש לציין שהמשפחה שלי באותה תקופה יכלה להתמודד עם זה שאמשיך לעבוד במשהו פשוט שעבדתי בו תוך כדי הלימודים בלי לקרוס כלכלית ..
והייתי ישרה וסיפרתי והמעסיק קיבל אותי ופשוט התעלל בי. אז סורי, יש זכויות בעולם ומותר להשתמש בהם.
היתה לי שיחה ארוכה על זה עם שכן מנהל בית ספר שרוב המורות דתיות והוא אמר שיש דיבורים חופשיים בחדר המורות איך הן מתכננות את ההריון ככה שיהיו בהריון/בתקופה מוגנת נגיד חלד או אחרי לידה בחודש מאי (הייתי בהלם הוא אמר שרובן חרדיות, הייתי בשוק שמדברות על זה ככה בחופשיות), כי זה החודש של השיבוצים. וגם מי שבתחילת הריון בחודש מאי ישר מספרת כי זה החודש של השיבוצים לשנה הבאה ואז הוא מחוייב לתת להן אותם שעות והכל וזה די דופק אותו, והוא ממש תהה בינו לבין עצמו אם זה בסדר או לא (ברור שחוקית הוא לא מחסיר מהן פסיק, אבל בסוף זה דופק אצ המערכת וממה שהוא אמר גם את הילדים. וראיתי את זה גם בעצמי כאמא בכמה פעמים).
ואמרתי לו שלדעתי בתקופה של פעם שמפרנס אחד הספיק אז וואלה צודק מי שרואה בזה משהו לא הגון, כי באמת לא חייבים את המשכורת הזו ועדיף להיות פחות "מתחכמים" ו"מנצלים את המערכת", אבל בימינו שאי אפשר בלי שתי משכורות אז מצטערת, יש תחומים שגם ככה אני בעמדת נחיתות כאישה דתיה, ואם אצטרך לספר כל פעם שאני בהריון פשוט לא אעבוד בחיים. וגם המורות האלה, נשים חרדיות, יולדות כל שנה וחצי בממוצע. אם הוא לא יתן להן את הפרנסה מי יתן להן? נכון זה לא צריך להיות על גב המערכת, אבל במקרה הזה המערכת היא על גב הנשים. לא יתכן שכאמא את צריכה לתפקד במאה אחוז בבית, קשה ממש (לפחות בתחום שלי) למצוא משרה חלקית, אז את עובדת משרה מלאה וגם אם את שמה בגן בשניה שנפתח ומוציאה אחרי הצהרון אי אפשר להסתדר עם כל השעות בעבודה, בטח לא אם יש כמה ילדים במוסדות שונים. אני מרגישה שפשוט מכריחים אותי לקרוס.
אז עם כל הכבוד כשרצו שנשים יצאו לעבוד נתנו להן הקלות כמו לא לספר על הריון בהתחלה - אז כן שישתמשו בזה כי אחרת הן דופקות את המשפחה שלהן.
שסתם לא רוצים להתעסק בלהעסיק אישה בהריון.
היו לי פעמיים ראיונות לעבודות שזה לא היה אמור להשפיע עליהן (אחת למילוי מקום, התלמ היה אחרי סוף המילוי מקום, ואחת שהתלמ היה בחופש הגדול...) ובשתי הפעמים קיבלתי תשובה מפורשת שלא התקבלתי בגלל ההריון. באחת המנהל אפילו כתב לי את זה בהודעה בלי להתבייש....
זה לא חוקי, מעצבן, ולא נעים בכלל....
מאז מספרת למעסיקים רק בשבוע 19-20.
כנראה שלא סתם זה הזמן שקבעו בחוק.
התוצאה של זה הייתה שנה וחצי בלי עבודה.
היא כבר התקבלה הייתה עם חוזה וחיכתה לתאריך תחילת עבודה (מקום ממשלתי - כל התהליך לקח 5 חוד')
ואז רצתה להיות הוגנת וסיפרה על ההריון
החברה בלי להתבלבל ביטלה את החוזה וסגרה לה את התקן.
בשלב הזה של ההריון היא כבר לא מצאה, אחרי שכבר קודם חיפשה מלא זמן עבודה.
הייתה צריכה לחכות ללידה ועוד חופשת לידה שלא קיבלה בה שקל ורק אז מצאה עבודה אחרת.
אז לדעתי אל תהיו תמימות ואל תהיו ישרות על חשבון הלחם והחלב שלכן, כל עוד אפשר עדיף לספר רק אחרי שמתחילים לעבוד בפועל.
כן מסייגת שאם זה תפקידים בכירים של משרות אימון אז כמובן לספר מראש.
ובדר"כ אז גם פחות קשה למצוא עבודה. וגם לא יוותרו כ"כ בקלות על מישהי שראו אותה כמתאימה.
לעבודה מהסגנון הזנ
זה הרבה סיעתא דשמייא, אבל יש גם מקרים כאלו
רק באמצע שביעי
ולדעתי קיבלו אותי אפילו לפני שישי, עכשיו כשאני נזכרת. לדעתי תחילת חמישי. אבל זה היה על השולחן שאני בהריון מן הסתם
עבודה.
כשאני הייתי בהריון ממש סבלתי בעבודה וזה גם היה עבודה פיזית וכאב לי כל הגוף, השעות לא היו טובות ועוד..
חיפשתי עבודה אבל ברגע ששמעו/ראו שאני בהריון - אף אחד לא קיבל אותי. אחרי כמה ראיונות התייאשתי ולא היתה לי ברירה נשארתי לעבוד במקום שסבלתי עד הלידה וזה השאיר לי צלקות נפשיות על תקופת ההריון.
אנחנו פשוט עוברים דירה באוגוסט, ואני אמורה ללדת בתחילת ינואר...
ולהשאר בלי עבודה לארבעה חודשים זה יאתגר אותנו כלכלית מאוד מאוד מאוד.
אין לי מושג מה לעשות
היום והקאתי אחרי ששתיתי.
הגיוני שבכל זאת אני לא מרגישה טוב עכשו בגלל הבדיקה?
זוכרת שכתבתם שיש נפילת סוכר, השאלה אם יכול להיות קשור או שבגלל שהקאתי זה לא אמור לקרות?
גם לי קרה ככה בפעם היחידה שעשיתי את ההעמסה של המאה. זוכרת שהייתי חלשה אחר כך מאוד (ביקשתי מבעלי שיבוא לאסוף אותי אף שיש תחבורה ציבורית נוחה מהמרפאה) - לא זוכרת כבר תוך כמה זמן התאוששתי.
בכל אופן, כנראה שעכשיו ייתנו לך לעשות פרופיל סוכר במקום... תתכונני...
מה זה אומר פרופיל סוכר?
פרופיל סוכר הוא בעצם מעקב למשך שבוע אחר רמות הסוכר בדם אחרי אכילה. הוא מתבצע במדקר וסטיקים שמקבלים מהקופה (בעצם בזה משתמשות כאלה שיש להן סוכרת כדי לעקוב אחר האיזון של הסוכר בדם) - דוקרים קלות את האצבע, ו"מנגבים" את הדם בסטיק, ואז מכניסים אותו למכשיר שבודק כך את רמת הסוכר בדם. את הערך שיוצא רושמים בצורה מסודרת.
אחרי שבוע בודקים את כל הערכים שיצאו, ואם כולם תקינים אז אין סוכרת. אם יש שניים או יותר לא תקינים אז חושדים שיש סוכרת, ומנחים לשמור דיאטה של סוכרת היריון.
אז התחלתי עם חיפוש של מסעדה ליומולדת של אמא (משהו משפחתי גדול)
ואז הגעתי לחיפוש בגוגל של כל מיני פינות גן ובתי קפה מיוחדים וטרנדיים עם גינה או מרפסת בתל אביב (הנפש שלי כ"כ נמשכת לשם)- וחשבתי על כמה שרובנו הולכים על המסעדה הסולידית עם המזגן והחדר הפרטי המוכרת והידועה במקום על הפינות הפחות מוכרות.
ואז הפלגתי במחשבות שביומיום לא יוצא לנו לחוות דברים מיוחדים כי יש מסגרת וסידורים ועבודה ודברים בלו"ז שמעיקים,
וכמה בעצם צריך לחוות עם הילדים ולא ליצור סטריליזציה אלא לחגוג את הכאן והעכשיו ולנסות להכניס יותר ענין וחוויה ומגניבות גם לתוך היומיום האפרורי.
יש לי כ"כ הרבה רעיונות ודברים שאני רוצה לעשות ולהשקיע בהם (נמל ת"א בקיץ\הופעת רוק לכל המשפחה\ גלידריה במקום חדש בלילה) אבל כל הבירוקרטיה\שגרה\דאגות\חוגים\בירורים\תורים-גוזלים ומסיחים ובעצם צריך לזרום ולהנות.
וגם חשבתי מצד שני כמה מורכב להנות השנה. אבא שלי נפטר, לא בטוחה שבאמת עיבדתי את זה עד הסוף.
ולהבדיל, בשוטף המון דאגות, המצב הלאומי, מלחמות, מחשבות על מה יהיה ומתי תגיע הגאולה, אמונה, הדרכת הורים, קשיים בין הרצוי למצוי בתוכי, עם ילדיי, בכללי.
רוצה להיות אמא משמעותית אבל קרייריסטית, להיות שמחה אבל רזה, להיות אחראית ורצינית אבל גם קלילה, לפחד פחות, להעז יותר, לצחוק יותר ולהנות מהדרך.
לעמוד במטבח זה פנטזיה מבחינתי, לארח במרפסת, לעשות פיקניק קיץ בפארק רחב ידיים, בנפש אני מתגעגעת להמון דברים ודמיונות וציורים שאני לא מספיק מתורגלת בהם וקורצים לי.
וכמה שצריך לאזן ולנווט בים הסוער של החיים,
לדאוג אבל לא לשכוח לזרום
להיעצר לחשוב אבל לבחור דרך ולהמשיך לנוע.
לקדם את הילדים ולהעשיר ולטפח אבל לא על חשבון תמימות ילדית והדברים כבר יסתדרו מאליהם.
ולשמר איזה קסם ומקום לחידוש ובשורות טובות.
אובדת חצותאחרונהספר ניסויים של מכון דוידסון
ספר מתכונים לילדים
אלא יש לה הרבה דברים
אפשר לקנות לה עוד חלקים ממשחק/ ספרים מסדרה/ חפצים שהיא אוהבת
ויש לה הכל…
ילדת שמנת מפונקת להורים בעלי יכולת כלכלית גבוהה מאוד
תמיד אפשר לקנות עוד
קניות זה דבר אינסופי
לפעמים כשיש הרבה באופן שלא רגילים זה נראה הכל
בפועל לאף אחד אין הכל
גם לעשירי העולם
למשל חול קינטי-ערכה שווה עם חלקי בנייה, יצירה של פאייטים או הדבקת יהלומים, רקמה, יש מין ספוגיות שכשמרטיבים הן נדבקות ואפשר לעשות מזה פסלים.
או באמת חוויה כחדהי
בעלי כל הזמן עמוס בלימודים שלו,ואני הכי נותנת לו בעולם!!מכינה כמעט תמיד צהריים,לפעמים אפילו ארוחת בוקר/ערב, משחקת עם הילד, יוצאת איתו לכל מיני סידורים ולגינה,מרדימה אותו לבד,הכל אבל הכל כדי שילמד,וזה ככה שנה שלמה!!
אני מוותרת על הלימודים שלי כל הסמסטר בשבילו וצריכה להשלים הכל בתקופת מבחנים לבד,וזה לימודים לא פשוטים בכלל באוניברסיטה מאוד נחשבת. ביקשתי ממנו שבתקופת מבחנים יהיו כמה ימים שהוא יצטרך להעסיק אותו לבד ולהיות איתו כולל לצאת איתו מהבית כמה שאפשר כדי לתת לי להתרכז בלימודים.רוב הימים השגתי מישהו מהמשפחה שישמור עליו, אבל השארתי לו יומיים לשמור עליו,יומיים!!!זה כלום לעומת כל מה שאני שומרת עליו ועושה בשבילו, וגם ביומיים האלה הוא לא יודע להתנהל איתו-נותן לו לראות מלא מסך,נותן לו לעשות מה שהוא רוצה-לפתוח את הברז ולהשפריץ מים לכל אבר במשך איזה 5 דקות לפחות, נותן לו לקשקש על כל הבית-על המיטה,על הספה,על השולחן כל הבית עכשיו מקושקש!!!ואני אחת הבחורות המסודרות-כשהןא לומד אני כמעט תמיד מנקה את הבית תוך כדי,שוטפת כמעט כל יום את הריצפה,עושה כביסות-אף פעם לא מצטבר ערמות,עושה הכל לבד!!והוא יודע כמה חשוב לי הניקיון-אז המינימום זה לשים לב שהוא לא הורס את הבית. והנה יום לפני מבחן שהייתי צריכה אותו כל כך נשרף לי, ואני כל היום בערך בוכה מלחץ ותסכול, אני כבר בחודש תשיעי וצריכה בעז"ה ללדת בקרוב, ופשוט לא מעניין אותו כלום פשוט נמאס לי לעשות הכל לבד וכשאני מבקשת עזרה אז נאדה,ההשתדלות הזו שלו בעיני היא אפילו לא השתדלות. ואז כשאני מצליחה הכי כיף לו לקחת קרדיט כאילו הוא בכלל עשה בשביל זה משו. פשוט נמאס לי. ואני גם מאוד כאובה וקשה לי לנהל את הבית לבד, הבטן נורא מכבידה עלי, ואני פשוט מרגישה לבד!אני בחיים לא מבקשת כמעט עזרה מהמשפחה-רק בתקופות מבחנים כי אין ברירה, אבל הם לא יכולים כל הזמן.
המינימום זה שהבעל שותף,והוא פשוט הכי לא שיש.
כי בעצם את מתארת פה כמה נושאים במקביל שמתערבבים יחד.
א. ההשוואתיות נובעת מזה שאת מקריבה ומוותרת ומתאמצת המון עבורו ועבור הלימודים ולוקחת על עצמך הרבה בשביל זה-
מחדדת את תשומת ליבך
שהענקה ונתינה מדויקות נותנות לנו סיפוק ושמחה.
כשאנחנו לא מדויקות שם- אז זה יוצר מרירות וכיווץ ותסכול..שבסוף משפריץ גם החוצה.
ומציב מול השני ציפיה ודרישה להקריב כמוך.
ולכן התחושה האזת- מצביעה בעיני על צורך לבחון מחדש את כל המבנה הזה..בכללי
לשאול את עצמך
עד כמה את מעוניינת לתת ובאיזה אופן?
ואיפה הז לא מדויק לך ולא בכוחך באמת.
ומה שלא- ללמוד להרפות ממנו. לא להרגיש מחויבת. כי זה לא לטובתו שתתני באופן כזה.
ב. הציפיה שכשאת צריכה הוא יתן יד ויקל אחריות- היא מאוד הגיונית.
יש משהו ששמתי לב אליו במשך השנים-
ברוב השנים הראשונות של האמהות- אני בעיקר היתי עם הילדים..הז היה מרכז עולמי וכמובן המרכז אחריות המרכזי היה שלי.
בעלי עבד הרבה מחוץ לבית..וגם היה שקוע נפשית בעבודה המאוד משמעותית שהיתה לו.
כשהוא היה עם הילדים הוא היה סוג לש בייביסיטר..
יושב מנמנם על הספה..מצפה שישחקו לבד..ומשגיח בחצי אוזן
בפועל היו מטפסים עליו ורבים ומשתעממים ואני שניסיתי לנוח היתי משתגעת..ניסיתי להגיד לו שיותר חכם יהיה שיהיה יותר אקטיבי ויוזם ויציע להם תעסוקה מוגדרת או יצירה או משחק ספציפי.. ואחרי שידאג שהם עסוקים שינסה לנמנם על הספה
הוא לא יישם..לא במקרה ולא מעקשנות
כי התדר שלו היה אחר
הוא לא היה מונח בהורות באמת.
החינוך הסתכם בלמשמע את העסק ולהקנות כללים
ואני חלמתי שיהיה איתם בכיף בחוויות יחד.. בחום..
ורק בשנים האחרונות...הוא לאט לאט נפתח למרחב ההז אחרת.. ולומד ומשתפר והיום ב''ה המצב יותר טוב בהמון
ולמה כתבתי לך
כי מה שתיארת הזכיר לי מופע בו האישה לוקחת אחריות+++ על כל המרחב הביתי.
והגבר לא מכיר את השפה האזת של הביטוי העצמי לשו בבית
הוא לא יודע מה הוא יכל להביא שם מעצמו ומה המשמעות של זה
מהצד הז נראה לו אבוד מראש
הוא לא חרוץ ותקתקן כמוך
לא יןדע לקרוא את הילד ומה הוא זקוק רגשית באוטומט
לא מרגיש בנח לעשות לו שירים ותנועות..
ולא ממש יודע איך מעסיקים תינוק לאורך יום לשם
פשוט המרחב של הבית יכל להרגיש לא טבעי לך..כמו אורח שצריך לשאול כל דבר איך ואיפה שמים..
ואז ממילא.. יומיים כאלה מאוד מתסכלים..ומעייפים ואולי העודף חשרור זה ביטוי לזה..
הוא פשוט לא יודע מה כן.
ולא בטוח בעצמו שם.
אולי דוקא זה שאת כזאת תקתקנית ומסודרת מייאש שאותו כי הוא רחוק מהרף שלך אז לא יודע להכנס למרחב הזה בכלל
בעיני התשובה לזה
זה אשת תקחי קצת צעד אחורה בכללי
תמצאי לאט לאט את הדרך איך לתת לו לחוש יותר בבית -בבית.
שזה מרחב טבעי עבורו. ושיש ביטוי בו גם למי שהוא ולאיכויות המיוחדות שלו.
שירגי שסיפוק. שירגיש שיש פה יצירה.וביטוי לש עצמו.
את האיך- משאירה לך ולבינת הלב שלך למצוא לאט לאט
העיקר לא לשדר כל הזמן שליטה ובלעדיות
הבאתי לו נובימול ב2 בלילה שקדח מחום.. עשיתי לו אמבטיה קרירה ועזר לו.
ב10 בבוקר גם הבאתי לו נובימול שהחזיק עד 4 אחהצ ושוב הבאתי לו מנה נוספת..
ועכשיו הבאתי לו עוד מנה אחרי האמבטיה..
לדעתי הוא נדבק מאחותו בת 3.5 שהייתה מנוזלת בשבת בלי חום, אבל יחסית עבר לה מהר.. כי היא גדולה ומחוסנת..
מקווה שעד הבוקר ירגיש טוב ויעבור לו... ממש מלחיץ כשהם קטנים ממש..
המערכת החיסונית. אז לפחות זה
תרגישו טוב!!
