פורום הריון ולידה (עמוד 225)

הנס זה שעשיתי באותו יום 'שאיבות וזה עשה לי צירים שגרמו להתחלת צירים טבעי רק לא מספיק אקטיביים אבל היה תנאים מקדימים ללי-ה אז הלך מהר

לק"י

אבל את לא יכולה לדעת מתי זה יקרה.

אולי עדיף לך ללכת מחר על הבוקר ולבדוק מה קורה. תנסי לשתות הרבה מים, יצא לי לקרוא בפורומים, שלפעמים זה עוזר.

ואם צריך לזרז, גם זה לא סוף העולם.

מי שנתן רשות לרופא לרפא נתן גם את הזרוז,או שלפחות תשארי להשגחה

שיהיה בקלות

תבשרי לנו בשורות טובות 

ראיתי שחזרת.. רק מוסיפה שזה תלוי מה המיעוט, לפני הלידה של הבן שלי גם היה מיעוט שנחשב גבולי (בסביבות 6) והעדפנו לחכות, כששאלתי את הרופאה היא אמרה שלפי מחקרים זה תלוי מאוד בכמות המים שהאמא שותה...

תכלס, בסוף כששאלנו את מכון פועה (לקראת 42 בלי התקדמות משמעותית) אמרו לנו שמשבוע 40 המלצת הרופאים היא לזרז וכדאי להקשיב לה..

כתמים חומים זה דם ישן.

זה שלב הגיוני:

דימום

כתמים ורודים

כתמים חומים.

אם אין רגרסיה בדימום אלא ממשיך לפי השלבים זה סימן חיובי.

לק"י

זה לא קסם.

אז אל תרגישי שאתם הלא בסדר פה.

ואני לא חושבת שזה רע לשבת ליד הילדים לפני השינה. כל עוד הם או נרדמים בפרק זמן סביר או מסוגלים להשאר לבד במיטה כשאתם הולכים.

לא מכירה הדרכת הורים באופן אישי.

בהצלחה!!

רק ששום דבר בהנחיית הורים סה לא קסם

תמיד ידרוש תהליך

שנראה לי מדויק לפותחת...

(אין לי שום תגמולים ממנה)

אנחנו אלופים בלתפעל מכשירים אלקטרונים - מכונת כביסה, איי רובוט, סמארטפונים ומצלמות משוכללות,

אבל במה שקשור לילדים שלנו, קשה לנו. זו כבר לא לחיצת כפתור.

מערכת ההפעלה של ילדים לא דומה לשום מכשיר חשמלי שאנחנו מכירים, למעשה -

מערכת ההפעלה של נפש האדם לא דומה לשום דבר שיצא ממפעל, היא סבוכה ומורכבת ובעידן שלנו,

כשהרגליים שלנו כה רחוקות מהאדמה, הראש נמצא במיליון דברים במקביל וללב לא תמיד ברור מה הוא מרגיש - פי כמה.

לפני כמה זמן אמא אחת אמרה ברגע של ייאוש וקושי גדול - "אם רק היית יכולה לקחת את הילד הזה, לחנך אותו ולהחזיר לי אותו מתוקן, חלום!", כן אם רק היו הוראות, תרשים זרימה, נוסחא שאם נציב בה את אותנו ואת הילדים שלנו בפונקציה - יצא מספר שלם, מדויק, עגול, ילדים שקטים, צייתנים וממושמעים - מושלמים.

ובעידן האינסטגרם כשהכל נראה מושלם אצל כולם - אנחנו הרבה פעמים מתבלבלים ובאמת חושבים שיש איזו נוסחא שעוד לא פיצחנו ואם רק נגיע אליה, הכל יסתדר.

אז אני מצהירה קבל עם ועדה שאין לי נוסחאות וגם לא שיטות - אני יודעת לעשות דבר אחד: לחבר הורים ללב שלהם ולילדים שלהם, זו גם הדרך היחידה באמת לחנך ולהוביל ילדים - לתת את הלב שלנו, להתחבר ולהתקרב, להכיר אותם ובמידה מסוימת את מערכת ההפעלה של ילדים וספציפית של כל ילד.

זה מה שאני עושה כבר מעל עשר שנים וזה מה שאני מאמינה וגם רואה בפועל שעובד לאורך זמן ולא נקודתית.

בוובינר הקרוב אני הולכת ללמד את העקרונות של מערכת ההפעלה של ילדים או בעצם - מה הילדים שלנו צריכים כדי לקבל את הגבולות שלנו, הערכים שלנו, ההובלה שלנו ואיך מצד אחד אנחנו שומרים על הלב שלהם קרוב אלינו ומצד שני שומרים על הגבולות והערכים שלנו, בלי להתפשר, בלי להתחנן ובלי לחשוש כל הזמן מפגיעה בקשר עם הילד.

בהדרכה אני הולכת ללמד:

מהי הטעות שהורים רבים עושים בחינוך הילדים שלהם ומחבלת בקשר איתם?

כיצד בונים קשר טוב עם ילדים מבלי לוותר על גבולות?

איך להשיג שיתוף פעולה ולהוריד את מאבקי הכוח וההתשה?

היכן להשקיע את המשאבים הרגשיים שלכם ההורים כך שלא תתעסקו כל הזמן בכיבוי שריפות אלא תהנו מהילדים שלכם?

תבינו מה חוסם אתכם מלהעניק גבולות טובים בלי משא ומתן, עונשים ואיומים!

כיצד להחזיר את הלב שלהם כך שיהיה מוכוון אליכם, לחינוך ולערכים שלכם

זו הולכת להיות הדרכה פרקטית, מלאה בדוגמאות וכלים שתוכלו לקחת וליישם בבית שלכם.

לינק להרשמה בחינם - וובינר גבולות ויחסים גילאי יסודי - מרץ 2024 - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

מחכה לפגוש אתכם!

לחיי הורות מגדלת ומובילה,

אפרת וקסלר

גם לי הקטע של שינה גומר אותי

יכולה להיות האמא הכי חמודה בבוקר ואחה"צ

אבל כשמעירים אותי בלילה זה משגע אותי.

הילדים שלך גדולים, אז באמת הנחיית הורים או ייעוץ שינה יכולים לעזור לכם.

רגע לפני הזמן השקט שלך לעצמך שאת כ"כ מחכה לו

זה גם בדיוק הזמן לפני שהילדים נפםרדים ממך ורוצים אותך עוד. לא סתם הם מורחים ומבקשים עוד דברים וצמאים וצריכים לשירותים ומוציאים את הנשמה בבקשות

אז לדעתי יש טווח כלשהו של זמן בין הלילה טוב לישון וזהו, לבין השעה של ריצות הלוך חזור לבקשות וסיפורים ויציאות מהמיטה, שהוא לגמרי תקין ונורמלי.

צריך שיהיה את הגבולות, אבל באמת שהשעה הזאת דורשת את הפניות שלנו, וזה מה שקשה.

אצלינו למשל יש זמן אחרי אורחת ערב וצחצוח שיניים שהם נכנסים למיטה ושמעים סיפור-שניים. זה עוזר להם להתכנס, לי בדרך כלל אין כוח בשלב הזה להקריא סיפור - רק בימים יוצאי דופן ואז זה גם חגיגי. זה מפנה לי זמן לנשום עמוק לפני הלילה טוב וכל האירוע הזה, הם כמעט תמיד צריכים אותי עוד רגע, והרבה פעמים גם יותר.

לא אומרת שהולך אצלי מושלם :-/ אבל לפחות בראש לדעתי כדאי להחזיק שזה לא יוצא דופן ולא מוזר, גם אנחנו לא נרדמים בשניה, לוקח זמן להתכנס לשינה ולהירגע מהיום. והם רוצים את אמא לידם. זה לא אומר שאמא יכולה להיות לידם כל הזמן, אבל זה אומר שזה מובן והגיוני.

זה תלוי בצורת ההסתכלות שלכם..

שינה זו פרידה והרבה פעמים זה לא קל, הרבה ילדים גם בגיל מאוחר יותר צריכים את ההורים איתם בתהליך הזה של ההרדמה.

אצלי גם בגיל 7 אני יושבת לידם עד שנרדמים (כי מבקשים), אני מבינה את הצורך ולוקחת אותו בחשבון בלו"ז.

אם אני לא לוקחת בחשבון אני נהיית מתוסכלת כאילו זה לא אמור להיות ככה, אבל מבחינתי זה ככה ולא מתוסכלת מזה.

לפעמים אנחנו מתחלפים בינינו אם לוקח הרבה זמן.

אנחנו מותשים כי הם דורשים יחסית מאיתנו,

ההשכבות מאוחרות יחסית (במיטה סביב 20:15), אבל גיסתי מהצד שלי קראה תיגר ואמרה למה אתם צריכים להיות איתם בזמן הזה? למה שלא ישנו לבד? הלוואי.

אבל זה לא קורה.

ואז יכולה לבלות שם עד 21.

ואז אני גמורה, צופה בטלוויזיה כשכל הכלים מחכים בכיור ואני רק צריכה להירגע. לכביסה לא מגיעה. וגם הזמנתי להם חברה.

ואם חשבתי שישחקו יפה ואקפל כביסה בסלון לידם, אז צריך תיווך, כי משתעממים או לא מסתדרים ועוברים ממשחק למשחק וחתכתי פירות ואח"כ דרשו פאנקייק (הילדה האורחת אבל גם הילדים שלי) ואז אני מותשת ועוד צריכה אחרי בילוי וארוחת ערב עוד להשכיב! ועד שישבתי איתם עד 21, וראיתי סדרה עד 12 בלילה, הילד מעז להתעורר בבכי בדיוק כשהחלטתי ללכת לישון.

אז הזמנתי חברים

והייתי אמא למופת

והם נהנו ושיחקו יפה

אבל לא התקדמתי בשום מטלה בזמן הזה

ואני עייפה

ומדריכות הורים, זה מעצבן הן מדברות בצורה הברורה ואומרות את המובן מאליו ומרגיש לי שזה בזבוז כסף

ממש הגיוני שתרצי לנוח עם סדרה

ושבמקרה כזה הכלים המלוכלכים ישארו בכיור..

איזונים, לפי מה שמתאים בכל ערב ובכל יום

ואם יש לך כוח תתחילי את הזמן ערב מוקדם יותר ויכנסו למיטות מוקדם יותר 

אם אני זוכרת נכון הילדים שלך בני 4? 6 וחצי הם יכולים לישון נהדר. תקדימי את ההתחלה של הארוחת ערב מקלחות וכו, זה לגמרי גיל שמאפשר ערב ארוך יותר

המון המון.

עובדת במשרה מלאה ומגדלת תאומים בני ארבע, זה מתיש גם אם שניהם מלאכים, ולפי מה שאת כותבת כאן לפחות אחד מהם הוא גם ילד מאתגר (אני הראשונה שתגיד שיש ילדים שקשה יותר לגדל, והרבה מזה זה אופי מולד. יש לי אחד כזה).

אבל מאיך שאני קוראת אותך כאן, ולא פעם ראשונה, נשמע לי שאת צריכה לשנות איזו תפיסה בסיסית לגבי הורות.

נשמע שיש לך ציפיה, שהילדים יראו וישימו לב כמה קשה את עובדת, כמה את משקיעה, ואז יחזירו לך את 'חלקם' ב'הסכם' ביניכם, בהתנהגות טובה (והערת אגב, גם את לא רואה כמה את משקיעה ולא שמה גבולות להשקעה שלך, איך ילדים בני ארבע יכולים לזהות את זה אצלך?) .

ממה שאת כותבת זה מאוד בולט לי, שזו ההרגשה הבסיסית שלך. את גם שמה לב לזה?

בעיני זה קודם כל עמדה בסיסית קצת יוצאת דופן, אבל מה שיותר חשוב שנראה שהיא משפיעה על היכולת שלך להיות הורה שמוביל את הסיטואציה.

בסדר היום שתיארת, את בחרת להזמין לילדים חברה ואת בחרת להכין פנקייק. יכול להיות שהילדים 'דרשו', אבל התפקיד שלך הוא לבחור מה שמתאים לך, להם ולמשפחה שלכם באופן כללי.

בזמנים מאתגרים כאלה, כשאת עמוסה בעבודה והילדים שלא נרדמים בקלות ולא ישנים טוב בלילה, אולי נכון יותר לשמור את הכוחות לערב וללילה, ולכן לא להזמין חברים ולא להכין ארוחת ערב מושקעת?

בתור הורה, עדיף לך *וגם לילדים* שאת תובילי את הסיטואציה, אבל אם בעיניך את והילדים הם איכשהו שני צדדים שווי ערך במשוואה, או בעסקה, זה פוגע ביכולת שלך לבחור ולהוביל. 

שזה בעיני מעבר לשינה

את פשוט (לא פשוט) צכה ללמוד להגיד לא

גם אני בילד הראשון הייתי קורעת את עצמי ומזמינה חברים וכאלה

עד שלמדתי שזה לא בשבילי ושיחכו לגיל שבו הם גדולים יותר ולא צריכים אותי עם החברים

וגם בהשכבה, מדריכת הורים זה נהדר כי היא תחזק אותך לומר להם לא ולשים גבולות

אמא יושבת עשר דקות

שרה איקס שירים ואז יוצאת

אמא שומרת מהסלון

בובה איקס שומרת מהמיטה. וזהו

עוד שיטה שאצלי עבדה זה לשבת על כיסא בחדר אבל עם הגב אליהם ואז כל יום להרחיק אותו עוד קצת עד שהוא מחוץ לחדר. וכשיושבים להתעלם מקריאות ובכיות, להיות בנחת בטלפון וגם להודיע להם מראש שכך תעשי. אצלינו זה עבד במגוון גילאים

תמיד התגובות פה הן שהרבה יושבות ליד הילדים. אבל זה ממש לא הכרחי, אני מעולם לא הסכמתי לזה להוציא תקופות ספציפיות כמו חלום רע או מלחמה או אצל סבתא או משהו כזה

בדיוק כמו ארוחת ערב

עד לא מזמן ישבתי איתם כל ערב חצי שעה

אבל לדעתי את מתחילה מאוחר.תנסי להשכיב אותם ב19 ויישאר לך גם זמן לעצמך.

האמת שממש מבינה אותך.

אני גם יושבת ליד הבן שלי בן 5 כשהוא הולך לישון,

אבל אם הוא לא ישן בצהריים, ממש משתדלת שלא ירדם,

אז הוא הולך לישון בין 19.30 ל20.00 והוא נרדם יחסית מהר.

בלילה גם הוא וגם אחותו קמים

והחלטנו לעשות להם מבצע עם פרסים

כשיהיה להם 10 נקודות

כשהם לא יקומו הם יקבלו פרס שווה.

בינתיים הצליח לילה אחד ואנחנו מקווים שימשיך להצליח.

אולי תנסו גם, בהצלחה! 

נשמע שלאורך כל היום הם צריכים אותך דיי צמודה....

אני חושבת שאם במהלך היום הם צריכים אותך איתם כל הזמן הגיוני שגם בהרדמות, הייתי מתחילה מלשחרר את הציפייה שהם ירדמו לבד, הם לא הילדים של גיסתך, הם-הם.

הדרכת הורים טובה אומנם כנראה תגיד לך מלא דברים שאת כבר יודעת בראש, אבל תעזור לך לשחרר את החסמים שמונעים ממך ליישם את הידע שכבר יש לך.

בסוף את מכירה את הילדים שלך הכי טוב,הרבה יותר מכל מדריכת הורים, אבל בהורות התהליכים צריכים לרוב להתחיל מההורה ולא מהילד.

את יכולה להתחיל לעבוד איתם על משחק עצמאי במהלך היום שיאפשר לך לעשות חלק ממטלות הבית כשהם ערים, או לשתף אותם במטלות הבית.

ולשחרר ציפיות, שום דבר לא עובד הקסם, הכל תהליכים ארוכים ומתישים.... 

אני כן חושבת שהדרכת הורים יכולה לעזור.

נשמע מהתיאור שלך שיש כאן מעבר רק להשכבה. שכל היום הם דורשים ממך וקצת מנהלים אותך.

נכון שהדרכת הורים זה לכאורה לחזור על מה שאת כבר יודעת. אבל מדריכה טובה היא לא רק יועצת, היא יודעת לשים לב מה אצלך מקשה על הביצוע של הדברים, ואיך להתמודד עם זה- בצורה פרקטית או בשינוי התנהגותי/תפיסתי שלך.

ותנפנפי את מה שאמרו לך קרובי משפחתך... *לך* עצמך זה מפריע? אז באמת נסי למצוא פתרון. אבל לא מכיוון ש'ככה זה צריך להיות לפי הספר'...

באופן אישי אעדיף להשקיע בהם פחות במהלך היום (כלומר - לתת להם משחקים ויצירות ולהיות זמינה להם אבל לא ממש איתם), ולהשקיע את הכוחות בהשכבות. גם כי הן החלק המאתגר יותר ביום, גם כי אני זקוקה לזמן בשביל עצמי ובשביל הבית, וגם ובעיקר כי בשביל הילדים הם החלק החשוב ביותר ביום - סיכום של כל מה שהיה היום ופרידה ממנו באופן שלם ומשלים.

מה שלא יהיה - אל תצפי לקסמים בהדרכת הורים... זו עבודה, והיא צריכה להיות מותאמת לאופי שלכם ושל ילדיכם. (באמת יכול להיות שגיסתך ואחיך מתמודדים עם ילדים שונים באופי מילדיכם, ולכן כאילו קל להם להשכיב אותם, אף שזה לגמרי לא קשןר להצלחה הפרטית שלהם... תציעי להם שיבואו לנסות להשכיב את הילדים שלך ואז לראות)

מבחינת ה'סגירה' של היום, ושצריך לתת על זה את הדעת. אבל לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה כחלק הכי חשוב, ואולי גורמת בזה יסורי מצפון לאמהות מותשות...

בסוף הילדים תופסים אותנו ההורים כמכלול מערכת היחסים בכל זמני היממה השונים. ואם עשינו טעויות בבוקר ניתן לתקן בהמשך היום, אבל גם אם עשינו טעויות בהשכבה ניתן לתקן בהמשך. הילדים סולחים לנו על המון טעויות בתנאי שהם יודעים שראינו אותם ואת טובתם ושהם אהובים ורצויים. יש איזון בזה.

אז בהחלט לנסות מה שבכוחותינו כדי שההשכבות יהיו זמן איכותי, אבל לא להרגיש כישלון חרוץ אם עד היום לא תפסנו את זה כחשוב או שנגמרו הכוחות וזה לא היה נעים ונינוח לאורך כל הדרך.

סליחה שאני ככה קצת סותרת את דברייך, אני רק רוצה לחזק אמהות שהן טובות ומדויקות לילדיהן, ויכולות לפי כוחותיהן גם להיות עוד יותר טובות ולשדרג גירסה בלי סוף...❤️

(כותבת את זה בתור אחת שהיא די כישלון בהשכבות🙈 אבל זה לגמרי באשמתי, וזה בעיקר מה שניסיתי לחדד לפותחת...)

רק רציתי לתת לה אפשרות אחרת לסדרע העדיפויות. אני - אם הייתי יושבת עם הילדים כל היום, מזמינה חברים, יוצאת איתם - לא היה נשאר לי גרם של כוח להשכבות.

יכול להיות שאם הפותחת תשקיע את מרב הכוחות שלה בהשכבות ותיתן עליהן את הדגש - הן יהיו קצת יותר מוצלחות...

ולא נשאר ממנה זכר.

בקיצור גדול אכתוב שהרעיון היה

א. לחפש הדרכת הורים טובה, אפילו שזה נשמע כמעט מובן מאליו דברים שאומרים שם

ב. ללמוד לכבד את הגבולות שלך, וגם של הילדים. מה שלא מתאים לך, אז לא. (אני מוכנה לשבת איתכם 5 דק' ואז קמה לשטוף כלים. אם אשב לידכם בלי סוף אני לא אצליח בסוף להספיק דברים שחשובים לי). ואצל הילדים, הם לא יודעים לעצור גם כשהם ממש צריכים, ללמד אותם לעשות את זה זה מאוד חשוב ומאוד עוזר להם (גם אם הם בוכים כשעוצרים אותם או כשאומרים להם זמן לישון עכשיו והם טוענים בתוקף שהם לא עייפים).

ג. ואז בסוף פתאום נזכרתי ששמעתי הרצאות של מדריכת הורים ומטפלת משפחתית וזוגית שהתרשמתי ממנה לטובה ודוקא יש לי שם להמליץ לך.

קוראים לה מירי אילת והיא משדה יעקב. לא מיקום הכי נגיש, אבל שוה לבדוק, אולי יש לה קליניקה במרכז או שהיא מוכנה להיפגש בזום.

שיהיה בהצלחה רבה!

אם משהו מהדברים שכתבתי מעניין אותך להרחיב קצת, את מוזמנת להתעכב על זה, אכתוב שוב בפירוט אם יש בזה תועלת 

אני חושבת שקודם כל תחשבו מה הגבול שלכם?

למשל את מוכנה להיות לידם 7 דקות ולצאת, אז לעמוד על הגבול הזה, להודיע מראש שאת נשארת קצת יוצאת ולעמוד על הגבול הזה. 

אבל ממליצה על הגישה ההיקשרותית.

מתוך מכלול ההודעות השלך נשמע שאת מאד משימתית והישגית, וגם את הילדים את מנסה לגדל באותה צורה - לתת להם את כל מה שהם רוצים העיקר שיהיו מרוצים. אבל הם לא מרוצים, כי הבור שלהם לא מתמלא מפנקייק, ארטיק, חוג או אטרקציה מושקעת. הבור שלהם מתמלא מקשר איתן עם אמא מובילה ואוהבת, שאפשר להשען עליה.

הגישה ההיקשרותית מגדירה מחדש את התפקיד שלך בחיי הילדים, לי לפחות היא ממש עשתה סוויץ' בכל מערכות היחסים שלי - עם אחרים וגם עם עצמי.

העניין הוא לא כמה זמן לקחו בהשכבות או איך בדיוק הילד מתנהג ביחס לילדים האחרים בגינה.

העניין הוא איך הילדים מרגישים בפנים, כשילד מרגיש טוב, בטוח בקשר עם ההורה, הרבה יותר קל לגדל אותו.

אשמח לפרטים

אפשר בפרטי

תודה רבה!

רק רוצה לנרמל

לילדים שלי הרבה פעמים לוקח בסביבות שעה להירדם. והם רוצים שנהיה איתם

נשמע לי חלומי הקטע של חמש דק' לילה טוב נשיקה ולצאת

מעניין אותי אצל כמה אנשים זה באמת עובד 😊

זיוה שפירא

גם מדריכת הורים וגם יועצת שינה. 

גיל 4.5 של שני ילדים זה בהחלט שלב וצומת דרכים להבין איזה סגנון הדרכה את מעוניינת ללמוד.

מצד אחד את מאוד קשובה לעצמך וסוג של גאה בהורות הרכה והמכילה,

ומצד שני את מציגה את זה כחיסרון ומציגה גישות הפוכות.

צריך להבין שלכל דבר יש השלכות. אי אפשר להשוות התנהלות בבית אחד להתנהלות בבית אחר.

אוחי אצל גיסתך 5 דקות הן במיטה, אבל מפוחדים להיות לבד בלילה? ואולי הפוך הם מלאים מכל היום ולא צריכים ליווי להירדם? ואולי במקרה יש לה ילדים עם אופי שפחות זקוק לתיווך להירדם.

אם את מרגישה שהילדים מטפסים על הרכות שלכם והן סוג של "מנצלים" את זה ואת שואפת להיות יותר מובילה ובטוחה, אז גישת שפר/ אדלר תתאים לך.

אם את מאמינה בדרך הרכה והמכילה ואת מחפשת איך לעשות את זה נכון יותר ולדייק, אז הגישה ההיקשרותית/ תקשורת מקרבת יתאים יותר.

אני חושבת שבפועל כדאי מאוד ללמוד כמה גישות כדי לקבל ארגז כלים רחב יותר, וגם כדי להתאים לסיטואציה על ידי שאלות מקדימות להבין האם הילד זקוק עכשיו ליד חזקה שאפשר לסמוך עליה, או שהוא זקוק ליד רכה שתכיל אותו ותהיה לצידו כשהוא עובר את התהליך.

אבל בתור התחלה כדאי שתגדירי לעצמך מה בדיוק את מחפשת ותלמדי את זה לעומק כדי להבין איך באמת ליצור את השינוי ולא באופן חובבני.

ממליצה על הדרכת הורים מסודרת ששוטחת את הרעיון מהבסיס, מהתיאריה, ועד היישום בפועל, ולא ייעוץ פרטני על סוגיה ספציפית.

לגבי השינה אני לא חושבת שהבעיה היא ביכולת הפיזית להירדמות, כמו מצב רגשי, ולכן לדעתי ייעוץ שינה די מיותר פה. (ייעוץ שינה טוב למשל הוא כזה שמונע מתינוק לקום כל שעתיים לבקבוק מתוך הרגל למשל)

אצלנו אני פשוט שמה מזרון ליד המיטה שלי, ומי שמתקש להירדם בא לישון לידי.

כל הילדים מעצמם הפסיקו לחלוטין עד גיל 5.5 בערך,

כשיש שיפור עם הגיל.

נניח בגיל 3 באים כל לילה, בגיל 4 חצי מהלילות, ועכשיו הבן שלי פותח פערים ובא לעיתים רחוקות יותר.

אבל הוא תמיד יודע שיש מזרון מוכן.

לי זה לא מפריע לישון, ולו זה נותן ביטחון, אז מעולה לנו הסידור הזה.

ילד שזקוק לביטחון ואומרים לו שהוא מספיק גדול כדי להתמודד עם הבעיה בעצמו, עלול לפתח חרדות. אז חשוב לשים לב לזה ולהיות קשובים לילד ולהבין מה בדיוק הוא צריך כשהוא "דורש שנהיה איתו".

לא מה הוא מבקש, אלא למה הוא באמת זקוק.

עוד נקודה לשים לב אליה, יש בנים בגיל הזה עם נטייה לקושי רפואי בשינה, אז כדאי בנוסף לשלול בעיה מהסוג הזה. (הבן שלי הבכור למשל היה הולך לישון ב12:00 בלילה וקם ב6:00 ועירני וקופצני כל היום, עד היום הוא כזה אבל בתור ילד קטן, זה לא דבר בריא כל כך מעט שעות שינה)

על הקושי הרפואי בשינה...

יש לו שם? ממה הוא נובע? יש לזה בכלל טיפול?

לא התנסיתי באופן אישי אז לא כ"כ מכירה את התהליך,

שמעתי על זה בדיעבד.

זה נובע מבעיות של גירוי יתר, וחוסר יכולת להיכנס לשינה טובה. יכול להיות גם עבור ילדים שמתעוררים בלילה ומתקשים לחזןר לישון.

מה שקראנו לזה "שבר את השינה".

אני לא יודעת ממה נובע מחסור במלטונין.

כלומר אני לא יודעת אם מחסור במלטונין גורם לפעילות יתר וקושי להרפות ולהיכנס לאווירת שינה,

או הפוך הפעילות הנמרצת גורמת לחוסר במלטונין.

בכל אופן זו כמובן שאלה לרופא, ואין לראות באמור המלצה וכו' אלא רק כיוון לבירור.

תתקשרי להתפתחות הילד, ותשאלי.

אבל כדאי לפנות גם לאבחון קלינאית, מקסימום יסתדר לבד בינתיים.

בדיקת שמיעה זה שלב בסיסי, מעניין שקבעו לכם אבחון בהתפתחות הילד בלעדיו.

האבחון של ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה בכל מקרה לא כולל אבחון של קלינאית. אם עושים את שניהם בהתפתחות הילד - זה בכל אופן בשני תורים נפרדים (אא"כ במקרה יש תורים לשניהם באותו יום).

אבל כנראה לא צריך את כל הטפסים להתפתחות הילד מהתחלה. כדאי לשאול את המזכירות מה צריך כדי לקבל גם אבחון של קלינאית תקשורת.

או שכך גם אצלנו.

כדאי לעשות בדיקת שמיעה, גם בשביל טיפול עתידי, וגם כדי לשלול שמשם זה נובע.

מספיק הפניה מרופא ילדים.

והתורים בד’’כ רחוקים מאדדדד, אז כדאי כבר לקבוע.

ננסה לבקש הפניה.

אני מניחה שצריך גם בדיקת שמיעה.

ביקשו אבחון.

זה נעשה באותו מקום, אבל קודם עושים אבחון ואז מגישים לקופה לאישור טיפולים

אבל ההפניה של הרופאת ילדים היא לאבחון, ואז ממשיכים לקלינאית.

והיא גם נותנת הפניה לבדיקת שמיעה.

בנוסף אני לא קלינאית אבל עובדת בתחום ומה שאת אומרת על הכתיבה אני חושבת שזה בסדר גמור כרגע ותקין לגיל

הייתי יותר בודקת כיוון לעבודה על הגיה נכונה אם אכן זה נדרש.

אצל קלינאית תקשורת אף פעם לא הלכתי עם הילדים, אז לא יודעת אם זה אותו דבר.

בינתיים ביקשתי מהרופאה הפניה לבדיקת שמיעה ולקלינאית תקשורת.

אולי זה משתנה בין קופות.

אבל את השאלונים לא צריך למלא שוב, כי הגשת אותם כבר להתפתחות הילד.

יש הבדל אם הילד לא יודע עדיין להגות את הצליל אבל מזהה הבדל ביניהם כשמישהו אחר מדבר (יודע איך זה אמור להישמע)  אבל לא מסוגל עדיין להשמיע, לבין זה שמתבלבל בכתיבה.

יש עניין לבדוק את השמיעה.

בכל מקרה יש רשימות המתנה ארוכות מאוד ככה שלדעתי לא תפסידי מלהתחיל את התהליך.

צ' היא האות האחרונה ברשימה של הרכישה, היום לרוב ההמלצה לטיפול הוא עד גיל 7.

ולא רק אם מזהה אצל מישהו אחר, אלא גם אצל עצמו. אם הוא יודע איזה אות הוא מנסה להגיד ומה הוא לא מצליח, זה מקל על העבודה כי זה חוסך את הצורך בזיהוי.

אם הוא לא מזהה, יש כאן עוד שלב בדרך בעצם.

לפעמים הורים מנסים לעבוד עם הילדים, בצורה שלא נעימה לילד, ועד שמגיעים לקלינאית הילד מפתח אנטי ולא מוכן לשתף פעולה.

אז אפשר לנסות בבית, אבל ממש לשים לב שיהיה בכיף ולא בצורה שתגרום לו אנטי לנושא...

באופן אישי אני לימדתי כמה מהאחים הקטנים שלי להגות צ', סביב הגיל הזה (וגם את הבן שלי, אבל זה כבר אחרי שלמדתי להיות קלינאית).

צ' זה יחסית קל ללימוד כי זה בעצם ts - אם אין לו בעיה בהגיה של כל אחד מהצלילים בנפרד, אז הלימוד די פשוט (ככה לפחות היה אצלנו).

תרגלנו בהתחלה מילים שמתחילות בצ', ופירקתי לו את הצלילים, למשל: במקום ציפור, תרגלנו להגיד טְסִיפּוֹר, ככה תרגלנו עם כל מיני מילים, בהמשך גם מילים שיש בהן צ' באמצע או בסוף, ולאט לאט זה נכנס גם לדיבור הספונטני.

אז את יכולה גם לנסות לשחק עם זה בבית. אבל כמו שכתבתי קודם - ממש לשים לב שזה נשאר בגדר משחק, ולא באופן שיהיה לו מעיק ויגרום לו להתנגד לשתף פעולה אחר כך בטיפול (אם הוא לא ילמד את זה כבר לבד עד שתקבלו תור לקלינאית...).

חשבתי לבדוק קודם אם הוא מבדיל בין הצלילים כשאני אומרת אותם.

להגיד לו לאיית או לכתוב מילים עם ס' וצ', ולראות אם הוא מצליח להבדיל.

אחר כך אפשר לתרגל איתו להגות את האות צ'.

כמובן, עם שיתוף פעולה שלו.

לפעמים לא מבחינה בין ש' לס'.

היא עשתה בדיקת שמיעה שיצאה תקינה.

וסך הכל היא מסתדרת עם זה.

אז לא בדקנו מעבר.

וממש הגיוני מה ש @שיפור הוסיפה.

כשהוא כותב, הוא מתמקד כל פעם בצליל אחד, ואז הוא יכול להתבלבל.

בטח לא פשוט לך בכלל כל הסיטואציה

לדעתי כן להיבדק, הוא ממש קטן

חיבוק אהובה!!

קשה לתפוס אותם, אבל הם יוכלו להגיד לך מה הבעייה.

אבל לפני זה, תסתכלי בתשובה שקיבלת. אמור להיות כתוב שם מה חסר.

תנסי לשלוח שוב, ותוודאי שהכל עלה כמו שצריך.

במקביל, תנסי להתקשר ולבקש שיסבירו לך מה הבעיה.

הם אומרים שיכול להיות שעדיין לא עדכנו וצריך לחכות 30 ימי עסקים מאז שהעלת. אחרי שעברו הימים התקשרתי שוב ואחרי המתנה של כמעט שעה וחצי (!) ענתה לי מישהי מקסימה, ראתה שכל המסמכים נמצאים והעבירה הלאה. היא גם ציינה שזה דחוף. אחרי כמה ימים ראיתי באתר שקיבלנו דרגה ב"ה (לא קיבלתי על זה מייל, רק ראיתי באתר. עוד צריכה לראות שזה יתעדכן בתשלום הבא, לא מרשה לעצמי לשמוח לפני שאראה שקורה בפועל...)

זה המספר- 0777709648

לגבי התעדכן בתשלום,  תוודאי שבהנהלת המעון מעודכנים שקיבלתם דרגה

יום אחרי סוף השנה.

קיבלנו החזר על הכל רטרו.

וזה עיכב מאוד...

רעיון טוב לשאול את מנהלת המעון, תודה!

תודה על המספר. אחשוב איך אפשר לעשות את זה בכל זאת

בנקודה עם הקליטה.

וכשעונים תבואי לשם.

ונראה שזה היה כדאי כי כעבור כמה ימים קיבלתי דרגה.

צריך להשקיע את השעה, שעה וחצי הזאת לטובת העניין

חיכיתי שעה וחצי על הקו בשביל שיחה של 5 דקות.

באמת לא היו חסרים מסמכים אבל מסתבר שהם חשבו שהשנה אחד מאיתנו לא עובד, וזה לא מזכה בדרגה. אז צריך להגיש תלושים מהשנה ונקבל דרגה. מקווה שבאמת יסתדר תוך זמן קצר.

ממש תודה על התשובות וגם העידוד שבסוף עונים וזה שווה את זה!

@השם שלי

@צלולה

@שואלת12

או של הנקיים?
הקטע שזה מטריד שתמיד יש כתמים...

כתמים זה עניין אחר…

גם עשיתי פאפ וקולפוסקופיה.
מנסה גם להתעלם...פתאום יש לי חודש הפתעה בלי שום כלום, ואז רצף 4 חודשים של דימומים והכתמות אינסופיות.
מוזר לי לפעמים...ומציק...

הרופאה קראה לזה "כמו תות" שבמגע או גם בלי זה עם כמו נקודות אדומות ומדממות.

עברתי צריבה ומאז זה לא חזר על עצמו ב"ה. זה היה ממש מזמן לפחות 8 שנים.

לא יודעת לגבי תזונה.

היום יש צריבת לייזר...

אני חושבת שחומר כזה עם מקל. לא בטוחה

גם לי עשו צריבה פשוטה של שניה שגם לא מורגשת.
לא עזר בכלום...
הרופאה אמרה שצריך צריבת לייזר

עשיתי אצל הרופא נשים.

אולי באמת צריכה לברר עוד.. התייאשתי פשוט ומתמודדת עם הכתמים

בלי הסחה... לא הייתי אומרת 😬 אולי צריכה לקבל על עצמי.

גם בבוקר אני יחסית מסודרת עם ארוחות ביניים, במיוחד שמתחילה את הבוקר מאוחר, אז אוכלת רק סביב 10 לרוב.

אבל בכל זאת, אני מניקה שלושה, אז יש צורך בתגבור תקועה בעיקר עם אחה"צ שמרגיש ארוך ונמרח וכל הזמן מרגישה צורך לאכול.

אולי אני כן צריכ לתסף שומן... בגדול בבוקר אוכלת סלט גדול יחסית+לחם ביתי+חביתה, וצהריים פחמימה+ירק+חלבון, משתדלת שחלבון יהיה הרבה ופחמימה פחות

זה משמעותי... את בהחלט צריכה לדאוג שהארוחות יהיו מזינות וגם משביעות.. ואם את מגלה שבאורח קבע את לא שבעה בין ארוחה לארוחה, שבי לעוד ארוחה או שתוסיפי הרבה שומנים טבעיים בריאים...

ביצים קשות

שמן זית איכותי בסלטים

אגוזים טבעיים

אבוקדו

זיתים 

כי זה מעכב את הספיגה של הסוכרים ויוצר שובע

אפשר שייק פירות/ירקות ולהוסיף שומן כמו אגוזים/שקדים/אבוקדו

אדממה.

נבטים שונים.

ירקות חתוכים.

כדי אכילה.

נשנוש כיפי ובריא, אבל לא משביע כל כך...

ולביבות תפו"א זה אחלה נשנוש גם כשהן קרות. אבל זו השקעה רצינית מבחינתי, אז רק אם חמותי/אמא שלי/הבת שלי מכינות אני אוכלת...

מה זה חטיפי חומוס בתנור?

פריכיות עם ממרח

שייקים עם יוגורט או חלב סויה

חומוס לבד מתובל

גרנולה ביתית

נשנוש פירות

מרקים

כדורי תמרים

עוגה ביתית

סלט עדשים 

חביתה/ ביצה קשה עם סלט

מקלות גזר וקולרבי עם טחינה

סלט ביצים עם קרקרים או טוסט

טורטיה עם סלט טונה/ סלט ביצים/ אבוקדו

זה חלבוני אבל לא בהגזמה כי הרבה שומן מצד שני.

נבטוטי עדשים ממש מעולה את יכולה להנביט כמות וכל פעם להוציא מנה וזה גם חלבוני

אגב, חומוס זה פחמימה

קודם כל מה יש לך להפסיד אם תנסי?

אבל לדעתי יהיה לך קשה מאוד שיאשרו לך, לפי מה שראיתי צריך שגם רופא של ביטוח לאומי יחשוב שאת צריכה שמירת הריון. קרישיות יתר זה מאוד נפוץ ולא מכירה מישהי שקיבלה שמירה מתחילת ההיריון על זה.

בנוגע לעקמת - זה כבר מדובר על אחוזי נכות כלליים. אולי אם את מוכרת לביטוח לאומי עם אחוזי נכות על זה יתנו לך…

ייתכן שלא דייקתי כי אני לא מספיק מכירה את העניין. מתנצלת מראש אם כן. 

קשה לקבל שמירה

זה רק על דברים משמעותיים מאד שמסכנים את ההריון בדר"כ..

בהצלחה🩷

אני קיבלתי שמירה פעמיים על מורכבות אורטופדית בלי שום סיכון להריון ב"ה ובלי אחוזי נכות. כן סימפיזיוליס אבל שהקשה והגביל מאוד בתנועה..

נטו על כך שאופי העבודה מקשה עליי לעבוד בהריון. ואופי העבודה, ובכן - הוא עבודה בישיבה

וזה ממש תלוי בעבודה ובמה שהרופא רושם וכמה הוא משכנע...

אבל בגדול זה לא קל לקבל

היא יכולה לנסות ואין לה מה להפסיד

אבל שלא תבנה על זה 

רק המלצה לשמירה עד הלידה ואבחנה רפואית רשמית

וכן, זה סיכון לבקש שמירה ואפשר תמיד גם לערער אבל כן לדעת שזה קיים ואפשרי

מכירה הרבה שלא קיבלו על דברים ממש משמעותיים שהכי הגיוני שהיו מקבלות. וביטוח לאומי לא אישר.

גם על היפראמזיס..

וגם הקושי שלי היה משמעותי. מאוד. נשמע מדברייך כאילו זה ״פוקס״ או מאמץ של הרופא, כאילו זה לא הגיוני שיקרה, אבל זה לא ככה. פשוט כשיש סיבה, הרבה פעמים מאשרים פשוט.

וגם הרבה פעמים שלא וצריך להילחם. 

הרבה פעמים ערעור עוזר. מכירה מכמה חברות. אבל למי שלחוצה על כסף ממש זה כן סיכון

של נשים שככ הגיע להן שמירת הריון ובגלל כל מיני נהלים של ביטוח לאומי הן לא קיבלו. גם לא אחרי ערעור.

אז חשוב לי לציין את זה

במיוחד שממה שהפותחת תיארה אני חושבת שסיכוי מאד גבוה שלא יאשרו לה...

יש לפותחת בעיה אחרת, היא טרם חזרה לעבודה אחרי הלידה הקודמת, זה נתון קריטי שצריך לקחת בחשבון גם

בקיצור צריך הרבה תפילות

התייחסתי רק לשאלה שלה לגבי האם רקע אורטופדי עוזר

אז כן, יכול לעזור

ולא רק הריון עם סיכון משמעותי לעובר או לאם מקבל שמירה

אני לא מבטיחה לה כלום, זה חלק מהקריטריונים לשמירה של ביטוח לאומי. בעיות אורטופדיות הן חלק משיקול לתת שמירה

כנל אופי עבודה

תגל לבי

תגל אמונה

תגל הודיה

תגל יהודית

תגל עברייה

אולי

תגל בת-עמי

אבל אולי זה ארוך מדי..מה דעתך?

תגל אהבה

נעם גאולה

עדן גאולה

טל אהבה

נהרה

נהורא

אור גאולה

שבות

איילת השחר

או שבות לבד

פדות

תחיה

רוני ציון

רעיה

נחלה

ושילובים של תאיר

תאיר אמונה, תאיר שרה, תאיר שמחה

למשחה

וגם פרוביוטיקה עוזרת, אבל זו שמותאמת לנשים. קונים בבתי מרקחת

עשיתי תזונה למשך שבוע רק פירות ירקות חיים אגוזים ושקדים והמון המון לשתות ִמים וזה עבר

אז אם את מסוגלת לעמוד בזה זה מצויין

אבל כן לנסות להפחית ממש בקמח לבן ושמרים.

עוד משהו שעזר לי למגר פטריות זה לאכול שום חי (טחון בתוך ממרח או סלט)

קיבלתי משחה בשם דקורקורט שממש עזרה .

צריך מרשם רופא 

מנפיקה סיכום ביקור

אני חושבת שזה אמור להספיק

אמור להיות אזור של 'תיק רפואי' ושם יהיה 'סיכומי ביקור'.

אחרי כל בירור אצל רופא, הוא חייב לכתוב מה היה ולהכניס לתיק שלך. ככה שאם זה נאמר במפורש, זה אמור להיות כתוב.

(ואם לא מצאת, תבקשי מהפקידה בסניף לעזור לך למצוא).

אין סיבה שתחשפי בפני אנשים זרים את התיק הרפואי.

הרופא יכול לכתוב המלצה מבלי לפרט את הבעיה.

כשהייתי בהריון בסיכון זה מה שעשיתי כשהייתי צריכה להביא מסמכים.

שילייה נמוכה יש חשש לדימום בדומה לשיליית פתח.

אבל תחכי לראות מה הרופא יגיד.

בע"ה שימשיך הריון משעמם בבריאות ובקלות

או ללכת באופן פרטי למרפאה בעיסוק.

אבל יכול להיות שזה יעבור לו עם הגיל...

# לעסות את השפתיים בתנועות מעגליות,  אפשר לעשות מזה משחק כיפי- מאוד עוזר

#ללעוס קרח

לא סיפרתי האמת..התחמקתי כששאלו..

ולא היתי מוכנה להגיד בשליש הראשון גם אם זה אומר לשקר.

כי  הם יגלו לכולם

בסביבות שבוע 20+- הם שוב שאלו ועניתי שכן

אין ככ מה להמשיך להסתיר

אני אמרתי לבנותי שהיו בנות 8 ו-9 והן שמרו בסוד עד שאמרתי להן שאפשר לספר

מספרת לילדים בשבועות מוקדמים ממש.

אני מרגישה כל כך גרוע, וזה מבהיל אותם.

מעדיפה שידעו שאני בהריון ולא ידמיינו תסריטים גרועים.

בהריון האחרון הייתי בשמירה מוחלטת מההתחלה. אז סיפרנו בשבוע 6, חוץ מלקטן. הילדים היו בני 9 ומעלה, והצליחו לשמור על הסוד (חוץ מבני משפחה).

אבל גם לא היה סוף העולם מבחינתי אם היו מגלים. סיפרתי גם בעבודה כי הייתי צריכה להסביר שאני נעלמת ל-3 חודשים.

אולי אני לא מספיק מבינה את ענין הסודיות.

לא עשיתי שום דבר רע, ואני לא כ''כ מבינה מה ההבדל בין תחילת ההריון להמשכו (וכן, גם לא נורא בעיניי שאנשים ידעו שעברתי הפלה).

לא מספרת בעיקר כי זה מביך אנשים לדעת בשלב מוקדם כ''כ...

שמעתי על זה בדיוק שיעור והתחברתי

אולי תתחברי ואולי לא

בתרבות המערבית אם מסתירים משהו זה סימן שהוא לא טוב

לפי היהדות , מסתירים ומצניעים דברים חשובים ויקרים. כמו גוף האישה , וכמו הופעה של חיים חדשים שקוראת באופן נסתר בתוך הגוף של האישה.

אין לך במה להתבייש

זה פשוט עניין של כבוד להופעה של החיים היקרה הזאת שעדיין לא הגיעה זמנה להיחשף.

כמו שהגוף עדיין זה לא בולט.

בשלב הבא ההריון נראה, ורק בשלב שאחריו התינוק יוצא " ונחשף" לעולם.

אני מבינה שיש מחיר להסתרה , במיוחד בתחילת הריון קשוח , אבל חשוב להניח פה את הדברים האלה מכיוון הזה.

הולכת בראש חוצות ומספרת לכל העולם. אין כאן החצנה מכוונת, אלא פשוט אי-הסתרה. ועוד מאנשים שיש סיבה טובה שידעו (כמו מקום עבודה שנעלמתי לו, וילדים שצריכים לתפעל בית לבד במקום אמא).

צר לי, אבל מחיר ההסתרה פשוט גבוה מדי.

אולי לנשים שההריונות שלהם סבבה זה הגיוני.

כמי שההריון שלה הופך אותה לחולה ולא מתפקדת (גם בלי שמירה רשמית)- אני לא מצליחה להתחבר.

(ואולי זה גם יושב אצלי על מקום רגשי, שכילדה ניסו להסתיר ממני מחלה גדולה ורצינית של קרובת משפחה. וזה היה פשוט סיוט.

אז יצרתי לעצמי אג'נדה הפוכה לגמרי ואני לא מסתירה מה שלא חייבים.)

לק"י

הילדים, וגם אם יספרו.

אבל אצלי הם לא תמיד סיפרו בכל מקרה.

בהריון האחרון סיפרתי לילדים מגילאי 10 עד 5 (מי שהיה בן 5, חיכיתי לאחרי הסקירה המוקדמת. השאר סיפרתי מתישהו עוד לפני שעברו 3 חודשים כשהבחילות ממש השביתו אותי והרגשתי שזה כבר לא טוב לי ולנו לשמור את הסוד הזה מהם). לפני שסיפרתי להם שאלתי אם אני יכולה לספר להם משהו חשוב שאני צריכה שהם ישמרו לעצמם לבינתיים. הסברתי להם שהמשפחה הקרובה (כולל ההורים שלנו בהתחלה!) עוד לא יודעת וביקשתי מהם לשמור ממש על הסוד שלנו. והם שמרו את הסוד כמו אלופי עולם! כולם!!!

אלא אם זה ילדים שהעזרה וההבנה שלהם לסיטואציה ממש תקל עליך ויש סיכוי מספיק טוב שלא יספרו, אז הייתי מקדימה את זה...

אישית משבוע 12 בערך מספרת לילדים כי זה סוף השליש הראשון ופחות אכפת לי שידעו... 

מציעה לך שאם היא לא פטפטנית באופן חריג, לספר לה שיש לך משהו לספר שאת כרגע משתפת בו רק את מי שבוגר וכו.

ולכן את רוצה לספר לה אבל מבקשת שהיא תשתדל לא לספר.

תגידי לה שאת מבינה שזה ממש מרגש ומאוד קשה להתאפק.

תבחרו ביחד 3 אנשים שמותר לספר להם.

למשל המורה, סבתא ועוד מישהו. ותשאלי אותה אח"כ איך היה לספר, תעזרי לה לאוורר רגשות. שזה לא יהיה סוד סודי מצד אחד, אבל גם לא שיחת היום בחוץ.

וזהו או שהיא תספר לכל העולם או שלא, יכולת האיפוק ושמירה על הפרטיות זה שריר שצריך לאמן וצריך להתחיל מתישהו בלי להתרגש מחוסר הצלחה בהתחלה.

שבוע 15 זה מכובד וכשיש ילדים גדולים יש שיקול משמעותי כן לשתף אותם אם הם שמים לב שמשהו לא רגיל.

הפתיחות הזאת מול הילדים ובניית אמון במסגרת המשפחתית בעיני יותר חשובים מלהמשיך לשמור בסוד הריון אחרי שבוע 15.

(אלא אם יש יעד קרוב שאת מתכננת לספר אחריו אז אפשר לחכות עוד שבוע-שבועיים. למשל אחרי סקירה ראשונה)

השיקול שלי לשתף מוקדם דרך אגב היה שההריון היה בסיכון ורציתי שידעו ממני בדיוק מה זה אומר ואני אהיה הכתובת לשאלות, מאשר שירכיבו תמונה נוראית בראש ויסחבו שאלות ואולי יענו לעצמם תשובות לא נכונות.

זה הוכיח את עצמו והם יתייחסו לזה ממש בטבעיות כמו שסיפרתי להם.

כל אחד קלט מהקלט

ספרנו שכבר לא אכפת לנו לשמור על זה בסוד

איך אני מרגישה ואם זו תקופה לחוצה בחיים אז כן סיפרתי לילדים מוקדם כדי שיבינו ויעזרו

ויש תקופות שרגוע ואני בטוב אז כשהם שואלים אני אומרת להם שכן אין לי עניין לסבן אותם גם בקטע חינוכי ואמון בינינו

והיא ממש לא רצתה לשקר

בסוף התחמקה

מה היית עושה במקרה כזה?

סימנים כלשהם שהיא לא הרגישה טוב? ראו את הבדיקה? היא רמזה בטעות לידם בשיח עם הבעל?

את נותנת פה מקרה מאוד לא ברור...

למה שישאלו כ'כ מוקדם?

אני לפחות מאוד נזהרת לא לחשוף פרטים סביב זה בהתחלה בשלב כזה..

העלת פה מקרה תמוה מאוד...

תיאורתית כן? ייתכן והייתי עונה שיש סיכוי וזה תלוי בבורא עולם

כי הם רוצים אח חדש או שהם שמעו על מישהי בהריון.

ומפנה את השאלה אליהם:

למה אתם שואלים? מדברים על הרגשות/ רצונות,

מנתבים את זה לתפילות.

כל זה בהנחה ובאמת מדובר בשאלה מתוך משאלת לב וזה צירוף מקרים.

אם הם שואלים כי משהו במציאות באמת השתנה באופן שקשה להתעלם, אפשר להסביר שבהתחלה בהתחלה קשה לדעת וצריך לחכות בסבלנות עד שהרופא יגיד שזה באמת תינוק.

ולבינתיים צריך להתפלל.

אני אוהבת להמחיש את זה מעולם הצומח.

אפשר לקחת גלעין של אבוקדו ולשאול את הילדים האם זה עץ אבוקדו?

לא.

ואם נשים את זה בתוך האדמה ונכנסה אותה, זה יהיה גלעין אבוקדו מכוסה באדמה או עץ?

ואם זה נובט ויש לו עלים קטנים של עץ?

אפשר לבחון עצים קטנים ולשאול את הילדים עכשיו זה עץ?

כלומר להוביל אותם למחשבה שאין איזה שלב שבו פוטנציאל לחיים הופך לחיים ממש משל עצמו (אולי רק בלידה) יש הרבה שלבים וצריך לחכות לראות מה קורה.

ואז לשאול האם משהו מטריד אותם, האם הם שמו לב לשינוי בבית לאחרונה ודברים כאלה..

לדבר יותר עליהם ועל מה הם רואים ועל הרצונות/ מחשבות/ דאגות שלהם.

הם שמו לב לבטן שהתחילה לצאת ולזה שאני לא מרגישה טוב ושאלו (יש סביבנו הרבה הריוניות) ואני חושבת שהמחיר של לענות להם תשובה לא נכונה או לא מדוייקת גבוה יותר מהמחיר של זה שהם יספרו.

ממה שהבנתי מהם, אחד סיפר לגננת (בן 4.5) ואחד לא סיפר בכלל.

החברות הטובות שלי (שהילדים ביחד כל היום והייתי בטוחה שתוך יום ידעו) לא ידעו עד שסיפרתי להן, והיו בהלם שהילדים ידעו ולא גילו...

כן דיברנו על זה הרבה בבית, התרגשנו ביחד, הם סיפרו לסבתא וכו'...

מתי הביוץ בודקים יומיים שלושה לאחר מחזור עד שפחות או יותק את יודעת בערך מתי..

בהצלחה ממש

אבל גם אם היה חיובי יומיים או שלושה אחרי המחזור, אי אפשר לקיים יחסים

או שאת מתכוונת יומיים שלושה אחרי שהוא נגמר?  בעצם גם אז עדיין אין טבילה

ממש ממש מזמן בדקתי עם מקלות.. והתחלתי כמה ימים לאחר מחזור כי לפעמים הביוץ יוצא ב7 נקיים...

חכי קצת תבדקי אחרי גלולות לוקח לגוף זמן .. אבל אם את לא רגועה, כן.. את יכולה לעשות מעקב זקיקים בבריאות האישה

בהצלחה ממש

ואז אני רואה שזה אחרי גלולות,

אז הכל יכול להיות, יכול להיות שהביוץ יהיה מאוחר במיוחד ולכן טרם זוהה.

באופן כללי, מעקב במקלונים לא נחשב מדויק במיוחד, ולפעמים קשה לזהות את החוזקה של הפס.

מקלונים זה יעיל בשביל לקבל תמונה מה קורה,

אבל אין טעם להילחץ מהם כי הם לא מדוייקים מספיק.

אפשר גם לעקוב בשיטת המודעות לפוריות - חום השחר, הפרשות, וצוואר הרחם. (בד"כ אחד מהם מספיק אם לא מחפשים דיוק מקסימלי)

שאלת אם להתייעץ עם רופא - רופאים לא יתייחסו כ"כ רציני כשמדובר אחרי הפסקת גלולות. רובם יגידו לך שתחזרי אליהם עוד חצי שנה...

כי התחלת לבדוק מאוחר מידי, יכול להיות שהביוץ כבר היה ובנוסף מיד אחרי גלולות לפעמים לוקח זמן עד שהגוף חוזר לעצמו. בד"כ מתחילים לבדוק מוקדם יותר, לא זוכרת מתי אבל בטח באינטרנט אפשר למצוא בקלות.

אם את בודקת עם מקלוני ביוץ יש עוד שיטות, השיטות של השיטה למודעות לפוריות. את יכולה לנסות לקרוא על זה, בהצלחה!

עד כמה שאני זוכרת המקלונים מראים 24-36 שעות לפני הביוץ. ואפילו אם ניסית לפני ביוץ זה לא ודאי שלא יצאו שליליים .

שיואמי רדמי a3.

קניתי בחנות, לא דרך האינטרנט.

עדיין לא הגיעה לי....

לא היה להם שום דבר חוץ מלהמליץ על ניתוח ולסייג שבלידה הבאה זה יחזור....

את המשחות וכל המסתעף אני כבר יודעת. יכולה להוציא דוקטורט על זה.

הלוואי שמישהי כאן תמצא לי פתרון או דרך לפיתרון

אבצ קשה להקפיד על זה..

הרבה מים

הרבה סיבים תזונתיים

ירקות ופירות עם קליפה

בלי קמח לבן, סוכר, שמן בכמות גדולה

אבל הצלחתי להקפיד רק כשהמצב היה קשה..

והרבה ירקות. ב"ה היציאות שלי השתפרו מאד אבל זה לא פתר את הבעיה.....

תודה לך

לא הלכתי אליו

כן שמעתי חוות דעת טובות.

זה ממש עצבן אותי גם. קניתי הפעם רק כי היה מבצע, בעז"ה קניה הבאה עוברת לחברה זולה יותר. נמאס מהעושק הזה!

אגב זה לא רק בטיטולים ככה, זו שיטה שיווקית ידועה. במקום להעלות מחירים ושאנשים יתעצבנו, הם מורידים בכמות ומשאירים אותו מחיר ומקווים שזה יעבור מתחת לרדאר.

אבל בטח גם בחברות אחרות

הקטע שכולם שותקים על זה, לאן נגיע בסוף? החבילות של שני טיטולים?

אבל פחות מתחים כשיש משפחה ברוכה, אמא עובדת בהייטק, תינוק במשפחתון ואחרי זה ביביסיטר....

גם לטיטולי בד אין לי זמן למרות שזה חלום ישן!

מה שכן עברתי לתחבושות מבד, וככה אני חוסכת משמעותית על אולוואיז וקוטאקס למיניהם

שכתוב מכיל x טיטולים במקום y טיטולים (כמובן שפחות, בד"כ הורדה של 2 טיטולים)

נראלי כמעט בכל סוג ראיתי 🤭 אני פשוט קונה מה שיש במבצע באותו זמן..