פורום הריון ולידה (עמוד 225)

אני לא יכולה להעלות את הקובץ, אז מעתיקה את המספר:

04-6850049

@אפונה

להיכנס לתהליך ניקוי, הגוף מחדש את עצמו, מתנקה וחוזר לאיזון

בשיטת הבריאות הטבעית אני כן הצלחתי לטפל באיזון בגוף עוד בזמן הלימודים של בריאות טבעית וזה עובד וניסיתי לא מעט שיטות אחרות...:/

אם תרצי ארשום לך בפרטי מטפלת בשיטה הזו

בהצלחה

לקח לך זמן לקבל וסת?אחרי כמה זמן בערך קיבלת?

פעם אחת נכנסתי מיד להריון ופעם אחרת לקח כמה חודשים של דימומים קלים ואז נכנסתי להריון.

לפי הרב שלנו זה לא אסר

זה התחיל כשנפרד מהמוצץ. עם המוצץ הוא היה נרדם בשניות, עכשיו יכול להתהפך גם שעה במיטה. הוא לא קם או משהו, פשוט קשה לו יותר להירדם בלי מוצץ. יכול להיות שזה המצב גם אצלכם?

בעצם אולי לא כזה מזמן

הפסיק עם המוצץ בערך שבוע לפני פסח.

ולא נראה לי שזה היה ככה מאז, אבל אשאל את בעלי באמת.

נתת כיוון טוב; אולי ההפסקה של המלחמה גרמה לי לשכוח מה היה קודם (במלחמה ישנתי איתם אז זה היה אחרת)

שלי שממש השפיע.

במיוחד שהם ישנו כולם בממ"ד ואז חזרו לחדר שלהם הרגיל.

אני פשוט נשארת כל ערב כמה דקות יותר מהרגיל בחדר

הבאתי להן בובה למיטה, זה עזר להן גם בימים של המלחמה בזמן האזעקה.

מיום ליום אני רואה שזה משתפר ונרגע

מקווה בשבילכם שגם ירגע

בעניין הטיפול הרגשי- בגיל הזה הייתי הולכת על אומנות

נראה לי יותר אפקטיבי בגיל הקטן.

חיבוק

קשים הימים האלו

יותר נכון הלילות

אז או שזה המצב או שזה האלגוריתם.

אז חיבוק,

צרת רבים חצי נחמה 😘

כן מה שאני קוראת שבעלי מקצוע כותבים, שדווקא המעבר הכי קשה שהיה זה מחירום לשגרה שעברנו אותו מ0 ל100

תוסיפי על זה חופש גדול, וכל שלושה ימים יש שינוי.

מציעה לאוורר רגשות זמן מה לפני השינה.

לתת לו לדבר ולהתבטא.

אולי דרך סיפור שכל אחד מספר מה עבר עליו היום או דרך דוגמה אישית, שאת מספרת ואז שואלת אותו.

שיגיע אסוף יותר למיטה.

מה לא לעשות, מניסיון קשה, לא לעזור לו בדרך של פיתוח תלות. אמאלה אצלנו מהגמילה מהמוצץ הייתה תלות בליטוף, בשנה הראשונה היה לשתינו כיף אבל אח"כ היה קשה ממש.

אז אם בעיקרון הוא ידע להירדם לבד, כדאי לשמר את זה ייתכן וזה רק תקופה זמנית שתחלוף עם הזמן.

הרבה מוציאים עכשיו את המלחמה עם איראן. גם אחיין שלי בן שלוש. כל ערב מדבר על זה לפני השינה ומאוד עצבני במשך היום.

לגבי השינה, ניסית מוזיקה קצת אולי? לשבת לחבק קצת? הוא עוד קטני.

מבחינת טיפול, בגיל הזה ממליצה הדרכת הורים. ולמקד בילד שזקוק. זה בעצם טיפול שהרבה יותר יעיל לילד.

אולי יעזור לו להירדם.

אולי כדאי להציע לו מיוזמתך הסחת דעת באמת.. ספר או משו לשמיעה..

המלחמה הספציפית מאירן... כבר התבלבלנו מרוב מלחמות 😅😅

אבל כשהיא חושבת על זה היא לא זוכרת שהגיב ככה בתחילת המלחמה..

לכן חשבתי שהיא מתכוונת לשמחת תורה

נחכה שתפרש לנו

לפעמים לילדים, זה לא קרה לך בעבר?

הלכתי לאיזה חוג אינטנסיבי ומאז נראה לי התחילו קצת בעיות (כאבים ..) ועכשיו כבר פרקתי . מרגישה ששונאת את העולם ...

אני גם מתחילה את ההריון מאד שמנה (כמעט 100 קילו) אין לי כוחות.

אוסיף שיש קצת קושי כלכלי כי עוד לא חזרתי לעבודה

מחפשים דירה, בעלי קצת ירד מהדת

אני חושבת שאנחנו במירוץ החיים עם הילדה שאין זמן לנשום רגע ולהקדיש זמן לזוגיות

עזרה🩷🩷🩷

אני גם חודשיים אחרי לידה . ויש משבר .... החיים זה דבר מורכב. ולידה זה טראומה רצינית לכל בני הבית לא רק לאמא. ולוקח זמן לדברים לחזור למשבצת. תהיי קלה על עצמך. תנוחי הרבה כמה שאת יכולה. ואל תרגישי מוכרחת לחזור לשגרה.. כי זה כשלעצמו גובה מחיר נפשי גבוה.

תנסו לצאת פעם אחת בשבוע לבד אם אפשרי...לחוף הים .. לא משו שאפילו צריך לשלם עליו... רק כדי לנסות לתקשר באווירה אחרת... בלי האשמות וכו... וככה לאט לאט תבנו את האינטימיות בחזרה.. לא באופן של חובה אלא מתוך קרבה ואהבה. בהצלחה

לק"י

יש משחה שמורחים בנרתיק והיא עוזרת ליובש.

לא זוכרת מה השם, בטוח ידעו להגיד לך פה.

וצריך את המשחה.

צריך לבקש מרשם מרופא 

נשמע לי שהגורם העיקרי לירידה בחשק זה העומס וכל מה שתיארת.

קודם כל מבחינה הורמונלית, אם חזר לך המחזור אז בגדול האסטרוגן, שהוא האחראי העיקרי לחשק חזר לעבוד. אמנם עדיין יש את הפרולקטין- הורמון החלב שמדכא חשק אבל זה לא בעצמה כמו שהוא פועל לבד ללא האסטרוגן שמאזן.

כל הלחץ הזוגי הוא גורם משמעותי לירידה בחשק, אפילו יותר מהמצב הּהורמונלי.

לגבי יובש בנרתיק זה נורמלי. זה מושפע הן מהורמונים, הן מחשק ומסיבות נוספות שלא תמיד ידועות.

אפשר להחליף לפעמים את השמן במשחת סיכה איכותית, כמו למשל של סיפירולינה או של ואהבתם זה עשוי לעזור לחויה הטובה. וכמו שכתבו לך, גם לשקול להשתמש באובסטין שזו משחה של אסטרוגן מקומי שמורחים פעם ביום- יומיים, בלי קשר למועד קיום יחסים.

אבל חוזרת להתחלה: שממש נשמע לי שהעיקר כאן זה המצב הזוגי והעומסים הנוספים ולדעתי עיקר המפתח הוא שם...

בהצלחה וסליחה על האורך (:

קראתי לקחתי לתשומת ליבי

אין עליכן

תדעי לך שרפואית (לפחות לפי מה שאמר לי הרופא בסיכון פרופ אלחלל) - אין הוכחה רפואית שמנוחה אכן עוזרת.

אין גם הסבר רפואי לתופעה הזאת

אני הייתי אומרת לך רגע לנשום

אם את נחה בבית עד עכשיו וההמטומה גדלה, אני לא אשת מקצוע וממש לא מהווה חוות דעת רפואית

אבל יכולה להגיד לך שאצלי המשכתי לעבוד, העבודה אצלי בישיבה ככה שלא התאמצתי

ברור כשמש שעבורי לשבת בבית כל היום היה גומר אותי, נפשית.

אז למרות שעבדתי כרגיל, למרות שהייתי אמא לילד בן שנה וחצי עם כל מה שזה דורש

הייתי עם המטומה אמנם הרבה זמן אבל ב"ה ילדתי בשבוע 41

מה שאני מנסה להגיד שאצלי בכל מקרה, למרות שעבדתי ורצתי בגן שעשועים אחרי הבייבי - לא הייתה לידה מוקדמת.

שלא תטעי, אני הכי בעולם מבינה את החששות שלך

לצד זה קריטי גם לדאוג לנפש

אם לא עושה לך טוב להיות בבית כלכך הרבה זמן - אולי כן תשקלי חזרה לעבודה (אני לא זוכרת באיזה תחום את עובדת, אם במשהו פיזי - קבלי ביטול)

היציאה מהבית תסיח קצת את דעתך 

קשה להיות בבית בחוסר מעש ולחשוב על ההריון כל היום

הרופאה המליצה לך על מנוחה? יציאה לשמירה?

כבר יצאנו לחופשה ככה שיצא לי טוב..

היא לא נתנה לי ימי מנוחה בגלל שכבר אין צורך אני במילא בבית...

אני לא דואגת בישיבה בבית.. פשוט מתבאסת על עצמי שכן עשיתי דברים בבית וחשבתי שאם אעשה אותן בזהירות אז הכל טוב.. וגם ההפחתה של ההפרשות גרמה לי לחשןב שזה קטן אז הרמתי את הבייבי בעצמי כשיכולתי לבקש ממשהו אחר.. בקיצור אני מתבאסת על זה אבל אני כרגע עם הפנים קדימה לנוח באמת בלי שום מטלה כזו או אחרת... 

אשמח לסיפורים עם סוף טוב...

בסופו של דבר מרגישה שאני כן נחה, ועושה מה שאני יכולה. כל השאר זה כבר מאת השם.. לא מצליחה להבין איך זה גודל, הרי לא עשיתי משהו שדורש ממש מאמץ.. בסה"כ הורדתי ממש פרופיל אז למה זה גודל??!?!?!

מחכה לנסס!!!

אבל לא הרמתי תינוק. ליתר דיוק אפילו קרטון חלב מלא לא הרמתי.

ממש ממש ממש שמרתי.

הייתה המטומה משבוע 5 עד 21.

שמרתי הכוונה לא שכבתי במיטה כל היום, אלא שמרתי לא להרים כבד ולא להתאמץ בכלל.

קשה לומר אם יש קשר בין זה שהרמת תינוק לגידול של ההמוטומה, אולי היא הייתה גדלה בכל מקרה.

מה שכן חשוב להבין שאין קשר בין ההפרשות למצב ההמטומה.

היא יכולה להיספג בלי דימום והיא יכולה לגדול בלי דימום

והיא יכולה להיספג עם דימום והיא יכולה לגדול עם דימום.

מה שמשפיע על הדימום ככל הנראה זה הקרבה לפתח כמו במקרה של שיליית פתח.

המטומה נמדדת בשטח ולא באורך.

יש 7 שהוא בינוני ויש 7 שהוא גדול.

לא יודעת אם את עם ילדים בבית בשלב הזה, אם כן תרשמי לקייטנות, צהרונים והכל כאילו את עובדת משרה מלאה.

או שבמקום צהרון תהיה מישהי/ מישהו שיוציא אותם אחר"צ.

קודם כל, לי היתה המטומה ענקית, מסביב לרחם, מעל 7.

אחרי שני הריונות עם המטומה שלצערי עם סוף רע- בהריון האחרון הייתי בשמירה טוטלית!! במיטה בלבד. קמה לשירותים וזהו. אפילו להרים בקבוק או מחבת לא הרמתי. וגם כשקמתי מהמיטה צריך להסתובב לצד ואז לקום, ולא להעמיס על הרחם.

בנוסף לקחתי חומצה אלפא ליפואית שהמליצו לי כאן

ותודה לה' בהודיה כל כך גדולה לה' זכיתי לבן מתוק.  ההמטומה נספגה בשבוע 30, כי עד אז לא לקחתי את החומצה ולא הייתח טוטלית במיטה.

ממש ממש ממליצה!

הלוואי שהיו אומרים לי את זה קודם

אה ולשתות הרבה מים

זה שאצלך ב"ה הסתיים בידיים מלאות מציעה לך להיזהר מאוד כשאת כותבת לאחרות.

יש הבדל בין מנוחה כפי שהרופאים מתייחסים אליה, לבין לא להרים כבד ולא להתאמץ ולא להתרוצץ אחרי ילד בן שנה וחצי בפארק.

ויש נשים שהסתיים אצלם בהפלה, זה לא כ"כ נדיר וזה גם מסוכן לאמא, לא רק להריון.

שאלת את הרופא אם זה בסדר להתרוצץ עם תינוק בפארק והוא אמר לך שזה בסדר?

כי אם שאלת על ללכת לעבודה כשהעבודה היא בישיבה זו סיטואציה אחרת, מציעה לדייק כי זה דיני נפשות, זה לא סתם חששות שאת רוצה להרגיע.

כלומר עם כל הכבוד לדאגה למצב הנפשי, מדובר פה בעניין פיזי שאסור לזלזל בו ואי אפשר להכפיף את כל מה שאת עשית יחד עם האמירה "אין הוכחה שמנוחה עוזרת".

משתדלת לנוח, אני לא עובדת וגם אם הייתי בעבודה שלי, היא לא עבודה פיזית בכלל.. אני רוב הזמן יושבת בעבודה..

הבאסה שלי זה שאני עושה השתדלות, עושה 5 אחוז ממטלות הבית ומגלה שההמטומה גדלה, הבנתי שהיא גדלה באורך ל7.. זה אומר שזה יוצר יותר קרעים בקרומים?

זה הוריד לי את כל הרוח מהמפרשים כי הייתי בטוחה שתהיה הקלה מסויימת אני נחה כבר יותר מחודש..

חוצמזה הכל תקין

כן שאלתי את הרופא בסיכון, פרופ אלחלל והוא אמר שאין הוכחה רפואית למנוחה.

לגבי מאמץ אמר גם שאין הוכחה לקשר בין הדברים אבל כן אמר להוריד פרופיל

לא התעמקתי איתו על ההבדל בין הרמת מזרון (שאמר בקריצה לבעלי "מהיום אתה שוטף את הבית ומחליף מצעים") לבין הרמת ילד

במציאות חיים שלי לא הייתה אופציה של לא להרים את הילד, לא הייתה אפשרות כזאת.

את היית מסוגלת לא להרים את הבן שלך ולא לצאת איתו לגן שעשועים? מדהים! לא לכולן יש אפשרות כזאת (או אפילו רצון כזה)

אם היה אומר לי שיש קשר ודאי בין השניים, מילא. אבל כל עוד אין הוכחה ודאית כזאתצ - צר לי, אני לא יותר צדיקה מהאפיפיור. לא יכולה.

אגב, עובדה

את לא הרמת שקית חלב

אני הרמתי חופשי ילד בן שנה 

לשתינו הייתה המטומה לפרק זמן ארוך יחסית.

ככה שבמבחן התוצאה כמו שאת רואה - אין הבדל בין אחת שנחה לשנייה שלא.

(מה היה יכול להיות אם כן הייתי נחה? וואלה אין לי מושג. משאירה לחוקרים לגלות את הסטטיסטיקה ולעדכן אותי בתוצאות)

שוב, יכול להיות שזה עוזר (כמו שגם יכול להיות שאין הבדל)

יכול להיות שעוד מליון דברים יכולים לעזור. עכשיו אלך לעשות את כל הדברים האלה? לא. אני מעדיפה להתרכז במה שעובד בוודאות.

*כמובן קריטי לכתוב שאני לא מהווה חוות דעת רפואית לכלום*

שיתפתי על מה שהיה אצלי בלבד!

אם הרופא המליץ לפותחת לנוח שתעשה את זה ולא שום דבר אחר!!!!!

מתייגת @פעם אחרת כי קריטי שתקראי וכמובן תפעלי בהתאם להנחיות של הרופא

ואולי אולי הסיפור שלי יעודד אותך קצת בפעמים האלה שתעזי לנשום או להחזיק כוס מים (לא להתאמץ / להחזיק כבד וזה ;) )

בין מה ששאלת את הרופא לבין מה שאת עשית על דעת עצמך.

אז לא שאלת את הרופא אם זה בסדר להתרוצץ אחרי ילד בן שנה וחצי בפארק.

אחלה.

הכל טוב.

אבל תרשמי את זה ככה שלא יובן ששאלת, והרופא אמר לך שאפשר.

לי כל הרופאים להריון בסיכון שהייתי אצלם אמרו שאסור להתאמץ ואסור להרים כבד.

שימי לב וגם כל מי שהגיבה לאחר מכן,

גם לי אמרו שלא הוכח שמנוחה עוזרת אבל שאסור להתאמץ!

זה בא ביחד זה לא או מנוחה או להתאמץ.

כשלא ממליצים על מנוחה, הכוונה שאפשר ללכת, זה אפילו בריא וחשוב בשביל זרימת הדם, אפשר לצאת לעבודה.

אסור לרוץ, אסור לסחוב כבד, אסור להתאמץ.

אפשר לעשות המון דברים שהם לא בקטגוריית מאמץ.

אגב למדתי לא להרים קרטון חלב שלם לא כי דמיינתי שזה עוזר,

פשוט כל פעם שהתאמצתי יצא לי שפריץ אז למדתי לזהות בשלב מוקדם יחסית מה נחשב למאמץ עבור הגוף שלי.

להרים ליטר חלב, הגוף הגיב לא טוב, להרים חצי קרטון היה לי בסדר.

להרים קומקום מלא היה זוועה, למלא אותו עד המינימום ולהרתיח היה בסדר.

ולמדתי למצוא פתרונות יצירתיים ולהתמודד.

זה שאת החלטת מה נכון לך לעשות זה נהדר, אבל בזהירות ודיוק כשאת כותבת לאחרות.

חשוב להבהיר שהרופא לא אמר לך שזה בסדר להרים תינוק בן שנה וחצי.

מה פרקטי ומה לא פרקטי זה שיקול שכל אחת תעשה לעצמה.

אני הצלחתי לצאת עם הילדים ולקלח ולטפל בלי להרים.

לימדתי אותם להביא שרפרף לטפס עליו ולטפס עלי

לימדתי אותם להביא שרפרף לשפת האמבטיה ולהכניס רגל רגל.

לקחתי איתי סיר לצרכים לילדה בגמילה. ונעזרתי הרבה באחרים.

ההמטומה שלי נסיגה בשבוע 21 כשכבר משבוע 16 היא הייתה במגמת ירידה,

כל שבוע שהעובר גדל וההמטומה לא קטנה, מגדילה את הסיכון להריון. ככה שזה לא שאלה של 0 ו1.

יש פה מדרג והשאלה איך מקטינים את הסיכון.

אני לא שופטת מי שלא מצליחה לשמור או מי שלא חושבת שנחוץ לשמור, (לשמור הכוונה ממאמץ והרמת כבד, לא לשמור= לשכב במיטה)

אני רק אומרת שחשוב לדייק בדברים וכל אחת תעשה כרצונה.

להוריד פרופיל ולא להרים כבד.. ואם אני עושה משהו גם אם הוא קל ומרגישה כבדות לעצור מיד.. חוצמזה היא הייתה אופטימית ואפילו לא הזכירה את המילה הפלה מאיימת או את הסיכונים בכלל. את זה אני כבר מכירה מהעבר ומהרופא במיון שרשם שזה בגדר הפלה מאיימת..

הרופאה אמרה לי שאין הוכחה שמנוחה עוזרת ולא צריך להפחית פעילות בכלל

בפועל כן השתדלתי אבל ממש לא הפסקתי את השגרה

בין להגיד "לא הוכח שמנוחה עוזרת"

לבין להגיד שהרופא אמר שלא הוכח שיש בעיה להתרוצץ עם ילד בפארק.

חשוב פה הדיוק כי זה דיני נפשות.

משמע,

לא צריך לשכב במיטה, לא צריך לרבוץ על הריקליינר ככה שאפשר לצאת לפארק, לא?

קליקס על הרצפה כן וגן שעשועים לא?

לי יותר קשה לקום מהרצפה לעומת הליכה לגינה ולנדנד שעה בנדנדה

...

בשורה התחתונה אני חושבת שהמסר הובן.

בתפילה שתהיה לפותחת הריון קל תקין לידה קלה בעיתה! ובידיים מלאות

אם יש לך אפשרות וזה בא לך בטוב - תמשיכי לנוח - להריון זה בטוח לא יזיק (תדאגי במקביל גם לנפש, היא חשובה לא פחות)

כן כדאי לזוז מידי פעם כדי להמנע מקרישי דם, חוסר זרימת דם וכל הכיף הזה - לא מתמצאת בתחום כדאי לבדוק עם יודעי דבר מתי וכמה..

בשורות טובות

ורק טוב תמיד!

עכשיו את כותבת לנדנד בנדנדה,

אם הכוונה שלך בלהתרוצץ היא לנדנד ילד בפארק אז סבבה,

המחלוקת היא רק על מונח.

כי להתרוצץ מבחינתי זה לרוץ, להתכופף, להרים לסולם/ מדרגות, דברים כאלו שדורשים מאמץ.

אגב איך הילד הגיע להתיישב בנדנדה?

אפשר לבקש עזרה מאנשים בפארק או להביא את העגלה קרוב שהוא יוכל לטפס,

אפשר למצוא פתרונות אבל חשוב שזה יהיה במודעות.

כי להרים ילד לנדנדה זה בהגדרת להרים כבד.

צר לי, אולי אצלך זה רלוונטי אבל הבן שנה וחצי שלי ממש לא היה מסוגל לעבור מעגלת יונאמה (שהיא נוחה וגבוהה) הוא ממש לא היה יכול לעבור לבד לנדנדה

ולא, לא ביכוון לבקש מאחרים להכניס לי אותו לנדנדה. אם את מסוגלת לכי על זה. לא כולן מרגישות בנוח לנצל אמהות אחרות בגינה.

את יכולה להמשיך לחפש אותי, הכל טוב

בשןרה התחתונה כתבתי את מה שהיה לי, בחיים שלי

כבר בהודעה הראשונה כתבתי שאני לא מהווה חוות דעת רפואית, אלא משתפת נטו מההריון שאני חוויתי.

זה נורא יפה שאת דואגת להריון ולאמהות אחרות, מדהים ממש! אותך לכל המדריכי חתנים, בכל הריון - גם בתקינים.

ועדיין כל עוד אין *הוכחה רפואית* לדברים האלה,

במציאות חיים של שוש

אם הייתי פועלת כמוך כנראה הייתי מאושפזת היום בשלוותה.

לא כולן בנויות לחיות ככה

אני לא מסוגלת לא להרים את הבייבי שלי, לא לנקות, לא לצאת לגינה ולא לצאת לקניון. לא מסוגלת.

לא יכולה לשבת בבית כל היום, צר לי.

אני צריכה את העבודה, צריכה את היציאה.

זה כמו שתגידי שתמיד טוב להיות צנועה, תמיד טוב ללכת עם גרביון 100 דנייר וחצאית עד הקרסול

האם ככה כתוב בתורה? לא. אבל למה לא להחמיר??

אז יש כאלה שההחמרה תבוא להן בטוב ויש כאלה שלא

החומרות שאת מציגה במציאות חיים שלי לא באו בטוב. לא יכלו להתקיים.

האם בגלל זה אני לא בסדר? 

אני עשיתי את מה שצריך

ונמנעתי מלקיים את מה שלא חייב

ב"ה היה הריון תקין וילד מושלם!

אני אומרת שתדייקי את מה שאת כותבת לאחרות.

נכון שסייגת שאת לא נותנת חוות דעת רפואית,

אבל את משתפת בחוות דעת רפואית שקיבלת מפרופסור וזה כן יכול להשפיע על קבלת החלטות של אחרות.

לכן חשוב לדייק מה החוות דעת שקיבלת, להבדיל ממה שבחרת לעשות. (שסיבותייך עימך אולי במצבך גם הייתי בוחרת את אותם בחירות כמוך)

מה אפשרי ומה לא אפשרי זה דיון אחר, ושוב אין לי עניין לשפוט את הבחירות שלך.

ההריון הסתיים תקין וזה מה שחשוב בשורה התחתונה.

אני חושבת שברור מאוד מה ההנחיה של הרופא ומה עשיתי על דעת עצמי

אמנם ההנחיות לא מפורטות עם כותרת מודגשת נקודתיים וגרשיים, אבל בר דעת יכול להבין.

מצידי הדיון הזה הגיע לסיומו.

אם למישהי אחרי כל ההודעות עדיין לא ברור מה הנחייתו ומה עשיתי על דעת עצמי, שדרו אליי.

או שהכי טוב, תפנו לגורם רפואי / מכון פועה או כל מי שמבין בתחום לקבלת הנחיות קונקרטיות. ברור שזה עדיף מחוות דעת של משועממות בפורום

ויאללה חזרתי לעבוד

ומצטערת אם נשמע תוקפני,

זו ממש לא הייתה הכוונה,

לי היה נשמע שהניסוח עשוי לבלבל ומכיוון שאני מכירה את ההנחיות אחרת חשבתי שנכון לדייק.

אולי טעיתי, בכל אופן סליחה והמשך יום טוב.

אצלי זו עסקת חבילה. 

יציאה לגינה כוללת את השימוש בכל המתקנים. כולל שפריץ מים מהברזייה וישיבה על הספסל.

וואי צר לי אבל את ממש נתקעת על קטנות, יש הבדל כלכך מהותי בין נדנוד לעזרה בעלייה למגלשה?

זה כמו שתגידי שיש הבדל בין לשחק צינורות למגנטים

אני לא יודעת איזה משחק קשה יותר.

וואי תקשיבי הצלחת להצחיק אותי.

ביציאה הקרובה לגינה, בכל מתקן אזכר בשרשור הזה ואתהה עם עצמי אם פירטתי גם על המשחק בקרוסלה שלא זזה

יש הבדל בין להתאמץ לבין לא להתאמץ.

בכלל לא דומה להשוואה בין צינורות למגנטים.

מי שיכולה לצאת עם ילדים לפארק ולא להתאמץ, מצויין.

מי שלא מצליחה וכן מתאמצת שתדע שזה לא תחת התוויה הרפואית, זה הכל.

נכון זה קטנות, ולכן הרבה נשים במצב כזה מעדיפות להישאר במנוחה ולא להתעסק בקטנות.

אבל מי שמעוניינת במצב של המטומה בסיכון כן לצאת לפארק ולא להתאמץ, צריכה להתעסק בקטנות, מה לעשות.

משבוע 15 בערך עד הסקירה המאוחרת

בערך חודשיים

שלא הוכח שמנוחה עוזרת... וגם לי בכמה הריונות היה דימומים וכל פעם בדקנו את זה לעומק וזה מה שהם אמרו.

*אבל* הניסיון בשטח של מלא נשים (וגם שלי) מראה שכן יש קשר. וגם אנחנו לא לקחנו סיכון וכשהיה לי דימומים נחתי לגמרי ולא הרמתי שום דבר שהוא קצת כבד.

עדיף ללכת על הצד המחמיר מאשר להצטער על זה אחר כך

לא חייבים להיות במנוחה, אבל אסור להתאמץ.

מי שלא במנוחה הרבה פעמים מפספס דברים בטעות שכן גורמים למאמץ.

מי שנח זה יותר במודעות.

זה לדעתי ההבדל בין מה שהרופאים אומרים לבין מה שנשים מרגישות.

אגב אי אפשר באמת לבדוק את זה מחקרית כי אי אפשר להגיד לנשים אתם תנוחו, אתם לא תנוחו

ובואו נראה את ההבדל.

אז "לא הוכח שמנוחה עוזרת" לא אומר ש"הוכח שמנוחה לא עוזרת".

ועדיין אפשר לא לנוח וגם לא להתאמץ.

כשאת בלי חזיה - גם כואב לך?

יכול באמת להיות שהחזיה כבר קטנה עלייך

לא רוצה להחיץ אבל אצלי עליתי מידה גם באמצע ההריון וגם אחרי הלידה

ככה שייתכן ותוכלי להתחדש בכמה חדשות

מאצמע ההריון, בערל חודש שישי אם לא טועה עברתי לחזיה בלי ברזלים כי פשוט לא היה לי נוח - אולי גם זה משפיע (קניתי בדלתא חזיית ספורט והיה לי מאוד נוח)

בהצלחה!

תלוי מה גדל.

קאפ גדולה יותר זה לא עוזר.

אבל הרבה פעמים זה ההיקף שמשפיע.. 

רק בהריון

אחרי הלידה חזרתי למידה הקודמת

כל חודשיים המידה עלתה עוד.

בהנקה השתמשתי כל פעם במידה הרלוונטית, לאט לאט ירד (אז ממליצה לקנות מההתחלה חזיות הנקה, כבר בהריון).

בהריון השני זה היה נחמד מאוד שיש לי את החזיות בכל המידות להתאים לעצמי.

לחזיות שהיו לי לפני ההריון הראשון וגם לחזיות שקניתי בסוף השליש הראשון לא חזרתי בכלל, גם לא בתקופה שבה לא הנקתי ועוד לא הייתי בהריון, הן כנראה יהיו קטנות עלי לנצח

בקיצור, זה לא בזבוז, זה מאוד שימושי בעתיד.

לק"י

ממליצה לך כן לקנות משהו מתאים לעכשיו.

לא כדאי לך לסבול...

וגם להמנע ממגע שיעביר חיידקים מפי הטבעת לאזור השופכה. 

לק"י

לפחות לא בפנים.

עד כמה שאני יודעת... זה מפר את האיזון של החומציות באזור (משהו כזה).

תודה כל הדיוק, חשוב מאוד.

המטרה היא יותר לנקות את האזור של פתח השופכה ולא את הנרתיק

האחות ראתה את הדלקת לפי הסטיק שתן,

היא לקחה ממני גם תרבית אבל בד"כ לוקח כמה ימים.

הרופאה נתנה לי אנטיביוטיקה והתחלתי לקחת.

מה שמלחיץ אותי שממש שורף לי שם ויש לי כאבים בבטן תחתונה, לא זכור לי שהרגשתי כך פעם זה יכול להיות בעייתי? צריך במצב כזה להיבדק? ראיתי שלפעמים דלקת בשתן בהריון זה יכול להיות מסוכן 

אז זה בטיפול, לא חושבת שיש מה להבדק מעבר...

אם תוך יומיים שלושה הכאבים לא פוחתים אז תלכי להבדק שוב

מספיק מועילה.

לכן כשיש את התוצאות של התרבית חשוב לוודא מול הרופא שזאת האנטיביוטיקה הנכונה

שהרופא מאוד מוטרד.

כן אמר לי להתחיל באותו יום אנטיביוטיקה ולא לחכות.

אני הייתי מחכה יומיים-שלוש ואם אין שינוי אז מדברת עם הרופא

מוקדמת.

חודש עם דלקת בשתן בהריון בהחלט אמור להטריד את הרופא.

ממליצה לך להתייעץ עם רופא משפחה

מה יש לו לעשות חוץ מלתת לי אנטיביוטיקה?

זה כנראה נפל בין הכסאות בגלל המלחמה, אני לא בדקתי מה התוצאות של הבדיקה כי לא מבינה בזה והוא כנראה פיספס שקפצו לו התוצאות של הבדיקה....

רק בזכות המעקב היריון גיליתי את זה, האחות אמרה לי

האחות נהגה באחריות. לעומת, הרופא שהיה צריך לקחת אחריות וכשרואה כזו תוצאה מייד להתקשר.

מכירה מקרוב מישהי שהייתה לה לידה מוקדמת מאד בגלל דלקת בשתן שלא טופלה.

וגם כאן בפורום מישהי סיםרה שקרה לה. לא זוכרת כרגע מי זו.

דאגה לי באותו יום לתור טלפוני עם רופא נשים שיתן אנטיביוטיקה (שלי עבד רק יומיים אחכ) אבל הוא לא נתן....

שלח אותי לבדיקה חוזרת.

זה רק הזכיר לי כמה זה חשוב שמקפידה על מעקב היריון אפילו שזה נראה מיותר.

ולא ידעתי שזה כזה מסוכן, אתן מחדשות לי עכשיו.

בהצלחה רבה!

@נגמרו לי השמות

והיא גם מהממת ממה שיוצא לי לקרוא

היא מרחובות

@נגמרו לי השמות

את מטפלת ? מרחובות? 

אני יועצת זוגית

(ושאר הדברים המפורטים בחתימה ובכרטיס)

וכן, מרחובות פרונטלית

וגם בזום/גוגלמיט מרחוק ❤

טיפול אכן שונה מיעוץ. 

אני כאמור יועצת זוגית. אינני מטפלת, כלומר, אינני מוסמכת לטפל בדברים כמו מורכבויות בנפש כדוגמת חרדה, דיכאון, טראומות וכו' (שזה יכול לעשות פסיכולוג למשל, ומי שמחפש טיפול זוגי צריך לחפש איש מקצוע מוסמך לטיפול בנפש כדוגמת פסיכולוג קליני ושיהיה גם מוסמך בטיפול בזוגיות גם יחד).

לי אישית יותר מתאים לעבוד עם הלקוחות (ואני אוהבת לקרוא להם לקוחות ולא מטופלים, כי הם באמת לא מטופלים...) בתהליכים ממוקדים ולא ארוכים של שנים,

יותר בקבלת כלים, תובנות, ידע, תמונה רחבה, מיקוד על נקודות שורש ומפתחות חשובים,

קבלת ארגז כלים נרחב לשימוש בעצמם, העצמה של הזוגיות, פיתוח תקשורות מקרבות, ניהול קונפליקטים, פערים וכן הלאה.

ואישית כדי להבין יותר לעומק אם אני בכלל כתובת רלוונטית או לא לכל מי שפונה אליי אני נוהגת לעשות עם כל אחד שיחת היכרות ראשונית טלפונית (ללא עלות) ובה מבררים גם על הרקע לפנייה, המטרות והציפיות של הזוג מהתהליך וכן הלאה וגם שואלים כמובן הכל עליי ועל התהליך וכל השאר שמעוניינים לברר.

ולענ"ד שיחת היכרות חשובה לכל כתובת אליה תפני - ממש לברר איתם לפני האם הם מוסמכים לעסוק במטרות המדויקות והספציפיות שלך, לספר להם קצת על הרקע שלכם, להניח את הציפיות המדויקות שלך מהתהליך ולברר עליהם. (במקום למשל להגיע כבר ישר לפגישה בלי שיחת היכרות קודם, ובסוף להתאכזב שמי שמולך כלל לא עונה על המטרות שלך וזה סתם בזבוז זמן וכסף של הפגישה ההיא).

ואם תרצי מצרפת לך בנוסף שתי תגובות שכתבתי בעבר בהרחבה יותר בנושא של טיפול/יעוץ זוגי: 

1. כאן: טיפול זוגי | ערוץ 7

2. כאן: יש לכם סיפורי הצלחה של טיפול זוגי מוצלח? | ערוץ 7

המון ברכה והצלחה יקרה ❤

שהקב"ה יאיר דרכך

ויכוון אותך  לשליחים המדויקים עבורך

ושתתבשרו ותבשרו רק בשורות טובות ב"ה 🙏

https://www.hagit-sh.com/

סליחה היא יועצת אבל עזרה לנו מאוד!!!

בכפר סבא.

מטפלת מדהימה ממש, אבל לא דתיה (לא רשמת אם זה חשוב לך).

מעדיפה לא לכתוב על גבי הפורום.

מוזמנת לשלוח לי מסר באישי ואשלח לך שם וטלפון.

אולמ אפשר שלא?

זכור לי שהייתה לע ציסטה הרבה זמן והמשכצי כרגיל בטיפולים

כמה שזה קשוח עלי זה מאוד השפיע

וגם הרופאה נתנה לי במרשם משהו חזק יותר מנרות ללא מרשם, כדאי להתייעץ 

אין קשר.

קצת כאב ביד וזהו, בודאי שכדאי לעשות

ראיתי תינוקות פיצקים בטיפול נמרץ עם שעלת בגלל שהאמא

לא התחסנה בהריון וזה היה נוראאאאאא

כמה זה נורא.
זריקה קטנה מצילה חיים!
אבל גם כשלא חוסנתי הכל עבר בשלום, אחות אחת אמרה לי"יש לך מזל" ומאז החלטתי כן להתחיל להתחסן לשעלת.
אבל באמת שכל שנה אונמרים "עכשיו יש התפרצות"
מהבכורה שלי עד לקטן...

זה לא עניין של להלחץ או להלחץ, זו המלצה רפואית מצילת חיים (וזה שהילדים שלך לא נדבקו לא אומר 

שאין המון ילדים אחרים שכן נדבקו) וחשוב מאד לפעול לפי ההמלצה, ואז באמת לא צריך להלחץ.

מי שלא מתחסנת בודאי שצריכה להלחץ

לא יודעת כמה באמת זה עלול להקדים את הלידה, אבל ככה תהיה מכוסה מזה (וגם לא תפחדי).

לק"י

אבל לא יודעת כמה זו דיעה רווחת.

כי באמת בהריון אחד שעברתי את השבוע האחרון המומלץ לחיסון, נראה לי שהאחות אמרה לי שאין מה לעשות.

שאפשר להתחסן עד הלידה, פשוט ככל שזה יותר קרוב ללידה הסיכוי שתספיקי לפתח נוגדנים ולהכביר אותם לעובר- קטן יותר.

לכן ההמלצה היא גג עד שבוע 34 אבל אם התחסנת ב-35 וילדת ב-41 זה לא שונה מלהתחסן ב-34 וללדת בתאריך

אמרו שיש עכשיו התפרצות.
אז אל תלחצי.
לא יודעת מה נכון, אני התחסנתי רק אצל האחרונים לשעלת.

זה ממש מסוכן לא להתחסן! ואני לא אחת שכל כך רצה להתחסן פשוט זה באמת סכנת נפשות

תזכירי לי מתחסנים שוב בגיל חצי שנה? שנה? ושנתיים?
כבר לא זוכרת.
צריכה להשלים לקטנה שלי חיסון אחד, לא זוכרת איזה...
מעט חיסונים הורדתי לאחרונה שלי, חברות ספרו גם על סיכונים. אני לא מבינה בזה ולא חקרתי, אבל שעלת היה בהחלט אחד החיסונים המומלצים.

אעשה בעז"ה.. רק צריכה להחליט מתי..

אני יכולה עד רביעי הבא לעשות..

אחרי זה כבר לא עושים..

מסכן חיי התינוקות

לא רק שיש התפרצויות אלא יש גם נפטרים לא עלינו 

וזה חיסון מציל חיים

מכירה מישהי, שטרום עידן החיסון, הילד שלה נפטר בגיל חודש אחרי שחלה בשעלת.

מילא אפ ההתלבטות הייתה על התינוק עצמו- על המערכת החיסונית שלו ואם היא בנוייה לקבל חיסונים בגיל צעיר או לא..

אבל את זו שמקבלת את החיסון, מערכת החיסון שלך היא זו שמייצרת את הנוגדנים והיא רק מעבירה הלאה את הנוגדנים לעובר.

אישית, החיסון הזה כבר 3 פעמים עבר לי ממש בקלילות עם קצת כאב מקומי אבל זה מאד משתנה ויש כאלה שכן לוקחות אותו קשה יותר, ועדיין חושבת שחובה להתחסן ואין שום סיבה לא לעשות את זה (אאכ יש איזו התוויה רפואית)

ולא בפעם הראשונה

והפעם הזאת- בקושי כאב לי

זה לא זירז לי שום דבר ומעולם לא זירז בעבר

אז תחשבי באיזה יד עדיף לך לעשות מבחינת תפקוד ומבחינת שינה על הצד

האמת מבחינתי עשיתי דברים יותר כואבים בשביל העובר מהחיסון הזה אז זה באמת שטויות

לקנות לו תחתוני טיטול

ולא לקרוא לזה טיטול

ואולי גם להוריד את הפחד מלעשות בתחתונים

זה עדיף מהתאפקות

אצלנו תמיד לקח זמן עם קקי בשירותים

הוא מכיר את זה מאחותו, הוא לא יסכים... הוא מבין שזה לא תחתונים... רוצה להיות במעמד של "לובש תחתונים" 

אנחנו הובאנו בועות סבון שהיה מותר רק כשיושבים בשירותים. זה גם אמור לעזור לשחרר וגם כיף.

אפשר לנסות סיר

לנו גם המליצו לשבת כל יום מיד אחרי ארוחת ערב, בלי קשר לאם הילד אמר שיש לו או לא. לשבת כ10 דקות. ככה הגוף לומד שזו השעה להתפנות וגם הילד לומד שזה חלק מהלוז.

במקרה הצורך לתת נורמלקס כמה ימים כדי שהיציאות יהיו רכות

הקטע שהוא מסרב בתוקף לשבת... הצעתי לו לחלק לכל האחים שלו שוקולד צ'יפס אם הוא יושב... אבל בהחלט ננסה את הבועות סבון... רעיון ממש טוב!

וסיר בעלי די מתנגד... מתלבטת... 

ספר שהוא ממש אוהב

לשחק עם הידיים שמנפחים בלון ומפוצצים אותו

אפילו היתה תקופה שהשארנו בשירותים קוביה הונגרית

כי הוא מקבל את בועות הסבון/ המשחק השווה רק אחרי שהוא יושב.

ביחד עם לשבת בזמן קבוע (עדיף אחרי ארוחה כי אז המעיים פעילות), מה שמוריד את הלחץ שחייבים לשבת עכשיו כי הקקי רוצה לצאת.

כלומר הופכים את הישיבה בשירותים לחוויה חיובית בזמן רגוע. ככה ההתנגדות יורדת עם הזמן

ממש ניסיתי לעודד שאם רק ישב (בזמן רגוע) ויספור עד 4 יחלק שוקולד-צ'יפס לאחים...אבל לא מוכן. ננסה עם הבלונים והבועות סבון אחרי ארוחת הערב

לק"י

לשבת על מכסה אסלה סגור עם בגדים- ניסיתם?

אם הוא יסכים, אז זה טוב בתור התחלה.

ואז לשבת על הישבנון עם בגדים וכו'. להתקדם בהדרגה.

קראתי פעם רעיון- להדביק חיתול על מושב האסלה ושיישב עליו. אחר כך לעשות חור בטיטול, ולאט לאט להתקדם.

אני חושבת שאפשר גם הרבה לדבר על זה- שהצרכים יוצאים לטייל במים, כיף להם, הם רוצים לצאת.

שהוא גדול, הוא לא יכול ליפול למים (אם הוא מפחד לשבת).

ולגבי בעלך והסיר- אפשר לשים שקית בסיר, ואז  לזרוק לפח אם יעשה שם. אפשר לסכם שזה יהיה כרגע, ואת תטפלי בזה.

או שהוא מתנגד עקרונית?

(גם אני לא אוהבת סירים. אבל לבנים שלי לא היתה בעיה לשבת על האסלה. עשו פיפי בישיבה. לגדול לקח קצת זמן להגמל גם מצרכים, אבל לא בגלל פחד מהאסלה. הקטן לא גמול, אבל עושה פיפי באסלה מידי פעם).

מצרפת קישור לשרשור שסיפרתי בו על המה שהיה אצלנו.

התייעצתי פה פעם על גמילה, אז משתפת גם בהצלחה... - הריון ולידה

בהצלחה רבה!

אפילו לזרוק גושי בצק לתוך מים

ככה שמעתי פעם ממטפלת באומנות.

ניסית סיר?

גם לילדים שלי היה קושי עם הגדולים. קושי לשבת בשירותים.

לא זוכרת מה עשינו כדי להרגיל לשבת אבל המלצה שלקחתי מפה, היתה לחכות שיעשה בחיתול או בתחתון ואז להושיב בשירותים ולהפיל את זה פנימה. תוך כדי שהילד יושב.

כי הם מפחדים מהנפילה של זה. אז להראות להם שזה נופל והכל בסדר.

אצלנו זה עזר מאוד

אני חושבת קוראים לזה נורמלקס.

לא בטוחה, תשאלי רופא ילדים.

זה ממש עוזר לתקופת הגמילה ולא מתפתחת בו תלות.

לגבי איך לגרום לו לשבת על האסלה,

תצרי התניה בין הישיבה לפרס.

הציפייה ממנו היא רק לשבת. יוצא קקי או לא, לא מעניין בשלב הזה.

אפשר להראות לו סרטון של 7-10 דקות או לשים שעון חול או משהו כזה,

ואם הוא יושב כל הזמן הזה הוא מקבל את הפרס. בלי קשר למה יצא וכמה יצא.

אחרי שבועיים שהוא יושב את על פרק הזמן שהגדרת לו, והשתמשת בתרופה,

תראי איפה אתם עומדים ותתקדמי עוד צעד. אם כל הזמן הזה לא יוצא כלום, כדי ללמד אותו לשבת בתנוחה מסויימת שגורמת לגוף להתרוקן יותר בקלות. חשוב לשים לב שהוא יושב רפוי ולא עסוק מחשבתית בקקי כדי שלא יגרום לו להתכווץ.

כרגע הוא מתנגד לשבת אפילו למאית השניה. לא מוכן להתיישב בכלל...

את הרעיון של להרגיל לשבת גם אם בכלל לא יוצא אני מכירה... רק שאין שיתוף פעולה כרגע...

מה שכן, בעקבות אחת ההצעות פה, הושבתי אותו עם בגדים על הכסלה סגורה. לא היתה לו שום בעיה. שאל אותי "אמא, מה אני עושה?" לא הבין את הפואנטה... רק ספרתי איתו עד 10 (היה לו קשה לחכות כמובן) וזהו, ירדנו ואמרתי לו מליון פעם כל הכבוד ושיחלק שוקולד צ'יפס מחר... (כי זה היה ממש לפני השינה)

נמשיך מכאן ונראה איך נתקדם...

תודה! 

כל עוד הילד סבבה עם המיטה

אין יתרון למעבר למיטה רגילה

אני עשיתי מעבר בגלל החלפת כל הריהוט בחדר בגיל 4

הוא יכל להמשיך לישון במיטת מעבר וגם שהעברתי למיטה רגילה הוא ישן לרוחב במשך תקופה

למיטת נוער, העברתי ממש לאחרונה אחרי המלחמה (מתוך שאיפה להעביר את הקטן למיטת תינוק)

הוא בן חודש לשלוש

שני הגדולים שלי לא ישנו במיטת מעבר. עברו ממיטת תינוק למיטתו נוער.

את השלישית העברנו למיטתו מעבר, כי רק לזה היה מקום בחדר.

אפשר להעביר כשהמיטה כבר צפופה לו/ כשצריך את המיטה לילד הבא/ אם ממילא עושים שינוי כמו מעבר דירה או חידוש רהיטים/ כשהילד רוצה וזה מתאים להורים.

רק למיטת נוער- לדאוג למעקה כדי למנוע נפילה.

אבל תכלס לא יודעת למה להעביר אם אין שיקולים נוספים

הוא יחסית נמוך אז אולי נניח זה היה בגובה של ילד בן שמונה, אבל פשוט לא היה אף אחד אחר אחריו שיירש את המיטה ממנו אז הוא נשאר שם.

לק"י

אבל אולי יש ילדים שנוח להם לישון במיטה שכמעט בגודל שלהם.

(יש לי ילדה בת 7.5, וזה נראה לי קטן בשבילה).

אצלנו פשוט אין מקום בחדר, אז עדין במיטת מעבר. כשנעבור דירה אקנה להם מיטת יחיד, זה כבר מתחיל להיות קטן להם

מחולק לכמה חדרים.

פשוט ונחמד ממש.

יש שם 10 מיטות. 

אני יודעת שכשצריך לבדוק אורך צוואר - בודקים וגינלי..

ככה עושים לי תמיד (הטכנאית אולטרסאונד)

אם את לא רגועה לגבי זה - תבקשי שתבדוק וגינלי..

לגבי השאלה השניה - הייתי שואלת את הרופאה בתקווה שהיא תרגיע אותך..

בדיקת אורך צוואר בטנית. (אני יודעת שיש כאלו שעושים את זה)

אני יודעת שעושים את זה רק כשאין שום סיכון

בסקירה למשל...

אני אחכה עוד שבועיים כמובן כי אין לי כוח ללכת שוב 😮‍💨

אפשר מהבטן וזה באמת כואב וגם פחות מדויק...

אבל מוזר שבודקים כל כך מוקדם, כשבאמת יש צורך לבדוק זה וגינלי. בשביל סתם מידע אפשר מהבטן.

אצלי עם התאומים רק לקראת הסוף, כשיש סיכון ללידה מוקדמת, אז התחילו לבדוק אורך צוואר רחם. זה לא משהו שצריך לבדוק בתחילת ההריון ולהבנתי גם לא בשבוע 21.

את בסכנה ללידה מוקדמת אבל זה מן הסתם לא בשבוע כזה מוקדם.

לגבי היקף ראש, קודם כל זה גם לא מדויק. אבל אם זה משהו שחוזר הרבה, תבקשי מהרופא בדיקה מכוונת לראש. בכל אופן יש לך סקירה מורחבת עוד מעט, אם זה ממשיך להדאיג, תפני את זה לתשומת הלב של הרופא. אם לא יתייחס מעצמו

בהצלחה

הגוף שלך זקוק ליותר אנרגיה כי הוא מגדל עובר. נכון, את עלולה להשמין אבל לרעוב זה לא בריא בהריון לא לךו לא לעובר. נסי לאכול כמות חלבון גדולה יותר, לאכול אוכל מזין ואכותי אבל אל תוותרי על אוכל

אני לא אוכלת נשנושים! פשוט נשארת רעבה. 

יכולה להיות כמה שעות רעבה ולא לאכול שטויות.

אבל כנראה שהגוף באמת צריך אוכל. 

ננסה לאכול יותר בלי יותר מידי להלקות את עצמי או לחשוב על העלייה במשקל. 

(עליתי 2.2 קילו מתחילת ההריון)

כאילו, למה להוסיף שומנים בריאים?

אלא אם היית בעודף משקל גדול מראש..

מה שלא נשמע המצב מהתיאור שלך.

תזכרי שרק תינוק+שיליה+מי שפיר אמורים להיות עליה של כ10 קילו עד סוף ההריון(ואת כבר בשני שליש)

ונוסף על כך יש גם את הגדילה של השדיים וייצור החלב שגם מוסיפים משקל.

את צריכה לא להיות רעבה! זה ממש ממש לא טוב ולא בריא.

התחלתי עם עודף משקל מאד גדול של 80 קילו. BMI 29. אז זה הגיוני לא לעלות הרבה, לא??

לק"י

אם את במעקב של אחות ליווי הריון, את יכולה לשאול אותה כמה תקין לעלות.

את יכולה באמת להתייעץ עם תזונאית. שתיתן לך רעיונות וכמויות למאכלים מזינים ומשביעים.

נשמע שהכי כדאי שתמצאי לך ליווי תזונתי טוב, בפרטי או בקופה.

אני לא יודעת מה מבנה הגוף שלך אבל בהריון נורמלי עולים במשקל.

אני אשאל בעדינות האם העיסוק המשמעותי במשקל ובחשש מעליה במשקל מוכר לך מהעבר?

לפי BMI 

בBMI שלך זה: 25.1 עד 30

7 עד 11.5 ק"ג בכל ההריון.

 לקחתי את זה מפה- תזונה נכונה בהריון - מכבי שירותי בריאות

הגוף שלך בונה עוד גוף עכשיו! עובד קשה בטירוף

והוא זקוק לאוכל הזה כדי שיוכל לשמור על רמות אנרגיה זמינות.

לא עולים במשקל מאכילה לשובע

כן עולים במשקל מאכילה לא מספיקה שגורמת לתחושת רעב תמידי ונשנושים לא מבוקרים..

עדיף שתאכלי טוב בארוחות ולא תצטרכי לחפש בין לבין..

כל אחת לפי הצרכים שלה

ממליצה להוסיף עוד 2 פרוסות לחם לארוחת בוקר

או ללכת לתזונאית להדרכה מסודרת

אבל השובע בדרכ מגיע לאחר זמן מה

אז את יכולה להמתין רבע שעה מסיום הארוחה לשתות מים ייתכן שזה רק צמא או אכילה רגשית

אם עברה רבע-חצי שעה מסיום הארוחה ואת עדיין רעבה אז תאכלי 

זה ימלא אותך

וככה לא תנשנשי, והעליה במשקל תהיה של אוכל בריא ולא ג'אנק

קופות חולים.

ד''ר סוזי אוברמן-פרחי.

מקסימה, מקבלת בכפר סבא.