אם זה תחושה של "פיק" ממש אפשר לקחת פסק זמן,של כמה ימים להתרענן, להוריד כמה הילוכים.
יכול להיות שזה קשור למצב,
הנפש שלנו לא יכולה לעבור מ0 ל100 בהינף קולמוס של פיקוד העורף, הסופ"ש הזה לא מייצג בכלל.
אבל גם במצב אחר ממש יכול להיות שאין לנו כח לסחוב קדימה עם החיים.
מה שכן בלט לי, אולי אני טועה, אבל תחשבי אם יש לך אמונה כזאת שכל הזמן צריך לדחוף קדימה, להיות טובה יותר, להודות על מה שיש..
שזה אמונה מדהימה אבל אצלך מרגיש לי אולי שזה קצת יותר מדי,
מותר לנו גם להיות אגוצנטרים, לרצות שיהיה לנו טוב סתם ככה כי מגיע לנו, בקטע קצת הוליוודי.
להתמלא לא רק מעבודת הנפש אלא סתם מהנאות החיים. מותר לקטר ומותר לחשוב שאני מושלמת והעולם הוא זה שקצת עקום..
השאיפה לעבוד על המידות והסבלנות והכל זה מקסים, אבל יכול להיות שהיא צורכת משאבים מוגבלים בלי לעצור קצת לפעמים. ואז אין כח יותר.
תחשבי על זה כהפוגת "בין הזמנים".
סבלנות עם הילדים למשל זה אמור להזין את עצמו.
לעבוד עם הסבלנות איצם ואז הפרס הוא זמנים נעימים שנותנים כח לעוד.
אם רק כל הזמן נעבוד ולא נקבל פידבק חיובי מהעשייה בוודאי שלא יהיה כח.
בקטע הזוגי זה בכלל, לעבוד שנה שלמה ולא להרגיש תוצאות זה ממש מייאש.
אז במקום להמשיך באותו קצב, אפשר להאט, להיטען מדברים "חומריים" או מדברים רוחניים אבל שאת מקבלת את התמורה של זה במיידי.
וזה יעזור לך לחזור יותר הרמוניה להתמודדויות של החיים.
סיפור חיי... אני יכולה לכתוב אנציקלופדיה...
