פורום הריון ולידה (עמוד 2435)

א. הוא גבר. עם כיפה שחורה..

ב. היה מאד מקצועי אדיב והסביר הכל

 

לא מכירה בפועל, אבל יודעת שהוא מקצועי מאוד. לא יודעת לגבי יחס וכו'.

רופא מעולה

אבל לפי מה שאני יודעת יש לו התמחות ספציפית בצוואר רחם.... לא בטוחה שהוא מקבל כמו רופא נשים רגיל

לפחות מבחינת לידה.

שם אין בעיה שצריך לחכות שתוסר אזהרה לכהנים

בשערי צדק דוקא לפעמים צריך לחכות...

בתמימותי הלכתי בחופשת לידה עם התינוקי לבקר את גיסתי שילדה בשערי צדק 

ורק כשראיתי את השלט של אזהרה לכהנים נפל לי האסימון שהתינוקי כהן

 

 

בלידה האחרונה לא היה משהו...אז אני בעצמי לא יודעת מה אעשה בלידה הבאה אם/כשתהיה בעז"ה

בגדול המיילדות שהיו לי ממש טובות

הלידה השלישית - בקבלה היה בלגן

החדרים גם לא משהו -אבל יותר חשוב לי הלידה

אז אין הבדל בין הדסה לשערי צדק (הרגיל, לא ביקור חולים) מהבחינה הזאת

לפי היידוע לי אם היולדת צריכה את הבעל הוא צריך להיות שם.

אני יודעת שהצוות שם מעולה
אבל חשוב לדעת שמבחינת כוח אדם וציוד למצבים פחות רגילים זה לא בעדיפות ראשונה.

יכול להיות אבנים בכיס מאה- בלי להלחיץ
נפוץ שמתפתח בהריון

השאלה היא אם זה משהו שצריך לטפל או להתעלם?

פעם ראשונה שקורה לי בחיים לא היה לי ככה

בסוף קבעתי תור לרופאת משפחה מעניין מה תגיד

א. מדהים החשיבה והתכנון המוקדמים שלך. בע"ה שיעזור לכם לעבור בקלות ובכיף את התקופה הזו.

ב. אולי אפשר לנקות את החדר שלכם קומפלט לפני הלידה (או מקום אחר אם יש בבית), לקנות הכל לפסח ולאחסן שם? 
(חוץ ממוצרים נפסדים, פירות ירקות חלב בשר, ולאלה להכין רשימה מפורטת מה צריך עם כמויות) 

התחילה אז הקורונה אז ברמת לא יכולנו להעזר בהורים כל כך.
וגם עוזרות בית לא היו
את כל הבגדים קניתי קודם בערך בתחילת אדר -קניתי הכל מקישוט שיער ועד גרביים .
אז גם לברית היה הכל מוכן. מבחינת לבוש הכוונה,
ניקיון לא הצלחתי לעשות לפני, אז לצערי ניקינו ממש מלמעלה, חוץ מטבח והסלון ששם עבדתי יותר קשה אבל שם באמת מכרתי את כל הארונות הסגורים וכו'
.היה ימים של טירוף כך שאם את יכולה לנקות את החדר שלך לדוגמא או לנקות משחקים מוקדם ולהחהיא אותם עד פסח זה טוב

אבל ילדתי כמה לידות באיזור פסח (והתארחנו בחג..), ועשיתי את חגי תשרי בבית כמה פעמים סביב לידות..

תתחילי מהסוף:
עיצוב שולחן - ותרי, או בקטנה תקני כלים יפים חד פעמיים וזהו.
בגדים לילדים: תקני כבר עכשיו ותארזי שקית של בגדים לפסח. גמרת. (או בגדים לברית ותשמרי לליל הסדר)
תוכן אקסטרה - כנראה שלא השנה. תתפלאי שיש ליל סדר מעולה גם כאשר קוראים את ההגדה ביחד בכיף ומספרים את מה שהילדים למדו בגן, שרים שירים וכו..

תוכן: ההגדה היא התוכן הכי נפלא שיש! ביחד עם הדפי קשר והחוברות מהגן ובית הספר סידרת את החג. אני יודעת שבשנים האחרונות יש אופנה של השקעה בהפקת אירוע שנתי מהמם בליל הסדר כולל חידונים, הצגות, כתבי חידה וכל השאר - אבל באמת שאין צורך. כיף ממש לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים, לשיר את השירים, לראות את היצירות מהגן וכן הלאה..

לגבי הכשרת מטבח ובישול:
אני כן הייתי מתחילה מוקדם מאוד.
מקפיאה מראש אוכל בשרי לשבתות שבין פורים לפסח, ומכשירה את המטבח הבשרי כמה שיותר מוקדם.
נעזרת באוכל שישאר מהברית.
מכינה בשבועות האלה מינימום, קונה אוכלים מוכן (פיצות, פלאפל..)
יש אצלכם גמח יולדות או עזרה בבישולים? אם כן להיעזר כמה שיותר.. זה לא הזמן להתעקש על עצמאות..
דווקא התוספות חמץ שהן הכי בעייתיות כי אי אפשר להכין מראש, הן הכי קלות להכנה ובכיף אפשר להעביר בהן בשכנות, אפילו לבקש משנה להעמיד אצלה סיר פסטה כח אצלך כבר כשר..

אם את כבר מכשירה מטבח הרבה לפני:
לקנות המון פריכיות אורז וקורנפלקס כשר לפסח שאינם חמץ (אפילו אם אתם לא אוכלים בחג עצמו) כדי שיהיה לילדים מה לכרסם ולנשנש.
בהנחה שאתם לא אוכלים קטניות: סיר חדש וכף עץ ששמורים לאורז וקטניות מאפשרים לך לתת תוספת גם כשהמטבח כבר כשר לפסח. יש אפילו פסטות קטניות כשלפ.. ואת הסיר והכף את מאחסנת בצד בפסח עצמו..

לגבי הבישולים:
לבשל מכל דבר המון, ככה שמספיק ליותר ארוחות, ואת האוכל הכי פשוט.
סיר מרק ענק, עופות בכמות שמספיק ל 3-4 ארוחות שתקפיאי, תבנית ענקית של תפוחי אדמה בתנור וכן הלאה..
לא להשקיע במנות מיוחדות, לא לטגן שניצלים, להכין קציצות וכל דבר אחר שמצריך התעסקות במטבח.
תורידי רף באוכל: כל ארוחה צריכה מנה עיקרית אחת ותוספת אחת. זהו.
מה להכין? רק דברים קלים: סיר ענק של מרק, עופות בתיבול פשוט שזורקים לסיר/לתנור, בשר שצולים בגוש אחד, שניצלים וקיימות- רק אם בעלך או הבן הגדול שלך מתנדבים להיות אלה שעומדים ומכינים.. ( הבן שלך בן 9, אני בגיל הזה נותנת להם לטגן שניצלים כשאני יושבת ליד ומלווה.. ) וכן, דרך אגב, תבשלי בישיבה!
את התקציב שיש לך להשקיע תשקיעי במה שמסביב לבישול העיקרי: סלטים קנויים בלבד. עוגות עוגיות קנויות, ממתקים ושאר פינוקים.. ישדרג את החג בלי שאת עובדת.

לגבי המטבח והכלים: אוכלים אך ורק בכלים חד פעמיים! גם בליל הסדר (תשקיעו בכלים יפים) .
תפני מדף אחד לסירים של פסח ותורידו רק את מה שממש צריך.
אל תוציאו שום כלי חמץ מהארונות!!! את הכלים של פסח השנה תניחי על השיש, בארגז גדול בחדר השינה, מעל המכונת כביסה או בכל פינה תקועה אחרת.. לא יקרה כלום!! תחסכי לעצמכם המון עבודה גם לפני החג וגם במוצאי החג.

הכשרת מטבח:
את לא עושה כלום!
בעלך עושה מה שיכול ואם צריך תביאו 2 בחורי ישיבה שבחופש מראש חודש ניסן שיעשו את מה שקשה.
ארונות - מנקים רק את ארונות האוכל כדי להכניס מוצרי פסח, מקרר, תנור/כיריים וזהו! (אם התקציב מאפשר - ממליצה לקנות כיריים לפסח טוסטר אובן גדול שחוזרים את העבודה וימשיכו לעוד שנים..) השאר סוגרים ומוכרים.
שאר הבית: בעלך או בחורי ישיבה.

ארונות בגדים את יכולה להשאיר כמה שיותר מסודרים ואז להתארגן בקטנה לחג.
ארונות משחקים וכל השאר: סוגרים. תקני 2-3 משחקים חדשים לחג וישמרו רק בדם. מקסימות תנקי דבר אחד או שניים שהם נורא צריכים..
כנל מדפי ספרים.

ותסדרי לעצמך שתי בנות בגיל יסודי שנמצאות בחופש בשבועיים שלפני פסח שיבוא לשמור על הילדים לשעתיים כל יום, אפילו בזמן שאת בבית, יאפשר לך לבשל קצת תוך כדי שהבית מתנהל..
אפשר גם לבקש מהן להשגיח על התינוק הקטן לידך..


בהצלחה רבה ושיהיה במזל טוב!

לא אוחזת ראש לגבי כל מה ששאלת,

מה שגרם לי להבין שאני פשוט מרחפת והשם יעזור.

 

מה שכן - אני בונה על הבגדים של הברית כבגדים לחג, גם לי ולבעלי וגם לבנות. אז לגמרי אפשר לשכוח מזה.

כנל כל העיצוב שולחן וזה- אפשר לעשות עוד לפני הלידה ולשים בצד.

 

אולי מעכשיו תוכלי לארגן מחדש את ארונות המטבח ולדאוג שיהיה ארון-שתיים לפסח וצרכיו..

 

אמאלה

בהצלחה!! 

 

1. מתחילים לדבר על התקציב מעכשיו. ככה המריבות הן עכשיו ולא בתקופה הלחוצה כשאת ״לא קלה״ ( נו באמת. מוחה בתוקף על ההגדרה הזאת שלך אבל זה לא לשרשור הזה)
2. מנקים עכשיו איזה ארון בבית שי יהיה לקניות. כן עכשיו. מה הבעיה. מחליטים שלא נכנס אליו יותר חמץ, אבק זה ממש בסדר. אולי ארון גבוה כלשהו שלא נגיש לילדים. זה מאפשר קניות מתי שתרצו. את כל ברשימת קניות מכינים עכשיו. תפריטים רשימות הכל בצורה מפורטת. מדביקים לדלת הארון הנבחר.
3. מתחילים ומסיימים בהכשרת מטבח. כל השאר מוכרים. את המטבח מכשירים דבר ראשון. מבשלים עוף ואורז וכל דבר שלא חמץ במטבח פסלי וכלי פסח.
בחדר אחר שמים כירה חשמלית וטוסטר ושם אפשר להכין פסטה ואורז וטוסטים ולאכול אותם במרפסת או בחדר שמוגדר חמצי. כשיש לך מטבח לפחות שבוע לפני החג וקניות בארון את מבשלת מתי שנוח ואיך שנוח ואת השאר משלימה בתקציב שרבתם עליו עכשיו ושמתם בצד.

תוכן אפשר להכין עכשיו, בגדים תקני לפני הלידה משהו יפה לכל אחד לברית וזה כבר יהיה לפסח זה סהכ חודש הפרש אף
אחד לא יגבה משמעותית.

אני באמת חושבת שנקודת המשבר היא תקציבית לעוזרת וקניות אוכל ואתם חייבים לדסקס את זה עכשיו ואולי לחסוך לזה עכשיו כל חודש בארבעה שנותרו כך שתגיעו שפויים לחג
❤️

לרגע תהיתי לעצמי איזה ליל הסדר יש בחנוכה. 🤣

אימאלה הלחצת

נולדו ב כח אדר וא ניסן

ניקינו רק חמץ

את הגז על המזל שלי החלפנו ואיכשהו הסתדרנו

בגדי תינוק וכו'  תמיד לפני כמעט חודש

תראי שנה שעברה הייתי חודשיים אחרי לידה ותכננו להיות אצל ההורים ולא לעשות כלום כלום ובסוף כידוע כמו כולם היינו בבית ועשינו הכל, עם כל הילדים בבית. היה קשה מן הסתם אבל בסוף היה נקי, וטעים, וממש כיף.
אז אין לי טיפים ספציפיים מלבד הנמכת סטנדרטים שזה תמיד הטיפ המנצח בעיני אבל מעודדת אותך שזה אפשרי בהחלט ובטוח יהיה בסדר. בטח כשאת מתחילה להתארגן לפני חנוכה...

אף פעם לא עשיתם פסח בבית?
כי דוקא ליל הסדר עצמו אפשר ממש רגוע במילא אוכלים המון מצות אצלנו לפחות.
השאלה מה מבחינת ציוד למטבח את מגעילים? קונים חדש?.
יצא לי ללדת יותר צמוד מחודש בבית ניקיתי את המינימום הנדרש במטבח בעלי עזר לי (כמובן שזה לא היה מספיק טוב בשבילי). כדאי לארגן מראש ארון נקי או אפילו חדר אם יש לכם ולעשות את כל הקניות לפני ולשים שם אם יש לכם יותר ממקפיא אחד אפשר גם לנקות ולקנות את הבשר כשר לפסח הרבה לפני החג כך שנשאר לקנות רק ירקות.

בקושי הכנסנו את הקישוטי סוכה🤭







⬆️צולם ברגע זה במטבח שלי😆

נקיונות כללי מתחילים כבר בט"ו בשבט- ארונות בגדים, גבוהים וכד'
מתכננים את פורים מראש- תחפושות, משלוחי מנות, קישוטים.
מתכננים את פסח מראש- קניית בגדים, כלים שצריך לקנות, דברים יבשים שאפשר לקנות מראש וחד פעמי וכד'.

מנסיוני, כמעט בלתי אפשרי להכשיר את המטבח הרבה זמן מראש. אבל מיד אחרי פורים שישאר רק המטבח, זה כבר הקלה גדולה.
כן אפשר להיעזר בילדים בנקיונות- צריך לפרק למשימות קטנות ואז יותר קל להצליח לרתום אותם להיות שותפים.

כל הכבוד על התכנון מראש. בהצלחה רבה!

עזרתן מאוד
בעיקרון מקום לקניות אין בעיה,
כמעט כל הבית נקי כי הרגע החלפנו חדרים וניקינו הכל,
וגם בזכותכן הבנתי שכדאי להוריד את כלי הפסח מהעליית גג עוד לפני הלידה ולסדר בחדר שלנו שלפחות יהיה לי בגובה העיניים מה יש ומה כדאי לקנות (נגיד סיר גדול למרק ורשתות לתנור אפשר כבר עכשיו לקנות)

תודה!!

אז אולי זה ממש לא קשור, אבל מנסה להציע:
אולי יתאים שתחלקו ביניכם אחריות. תגדירו על מה כל אחד מכם אחראי, וכל אחד בוחר איך לנהל את החלק שלו.
אם בעלך זה שקשה לו להוציא כסף - תקחי על עצמך רק מה שאת בטוח מסוגלת לעשות אחרי לידה, ותני לו להחליט איך הוא מתמודד עם כל השאר. אם הוא רוצה להתאמץ - סבבה. אם הוא מרגיש שזה גדול עליו - שיחשוב איך פותרים את זה, עם או בלי כסף.
אם את זו שקשה לה להוציא כסף - תעשי הפוך. תשאירי לבעלך רק את מה שהוא בטוח יכול לעשות, וקחי על עצמך את כל השאר.
בכל מקרה, מי שלא רוצה להוציא כסף צריך להציע פתרון סביר אחר שלא מפיל את הקושי על השני.

זה מצריך:
א. לבוא ממקום מאוד נקי ולא מתנצח. לא "אתה סתם קמצן ואני אראה לך שאין מצב להסתדר ככה", אלא "הכוחות שלי מוגבלים, ואני פתוחה לכל רעיון שתציע" (בהנחה שאלה הצדדים בוויכוח... ככה נשמע מההודעה שלך).
ב. פתיחות אמיתית לכל רעיון שהוא יציע, גם אם זה אומר שהחג יראה אחרת מאיך שהיית רוצה.

שוב, לא יודעת אם זה רלוונטי. זה יכול להביא להתנהלות בונה וחיובית, ויכול לגרום לפיצוץ. קחי אם מתאים לך.

לא יודעת!!
אבל גם אני אהיה ככה בע''ה.
כשנגיע לגשר, נצטרך לעבור אותו איכשהו.

האמת, הקודם נולד שבוע לפני פסח, והברית היתה בערב פסח. נראה לי יותר משוגע מזה כבר לא יכול להיות...אז אני רגועה.

מה שכן. אני חשבתי שבר''ח אדר כבר כל התחפושות צריכות להיות מוכנות, ומה שצריך למשלוחי מנות- מוכן במקפיא...

התארגנתי ככה:
נקיון של הבית, חוץ ממטבח התחלתי למחרת חנוכה. כולל ארונות בגדים וכו..
נקיון יסודי של מיטות, חלונות וכו , מראש חודש אדר הבאתי מנקה פעם בשבוע, וכל שבוע עשתה יסודי 2 חדרים. מפורים - התחלתי מטבח ( המנקה התחילה 😅)
יום לפני שחזרתי מבית חולים, המנקה באה שוב, ועשתה את כל הבית יסודי לבדיקת חמץ, מאותו רגע, הילדים היו חצי ברחוב 🙈
בישולים לליל הסדר, האמת שאמא שלחה חצי וחצי בעלי בישל,
מוצאי ליל הסדר קמתי בחוסר ברירה לאפות ולהשלים אוכל...
אחרי פסח חברה פגשה אותי ואמרה שאיזה כיף זה חופשת לידה כשיש חופש לילדים ואין לחץ לקום מוקדם לשלוח ללימודים וכו...
אמרתי לה שתובנה אחת יש לי מלידה בערב פסח ( היתה לי לידה גם בערב פורים.. ) , שאת מהר מאוד שוכחת מה זה חופשה ומה זה לידה

אנחנו בפועל שמים. אין באמת ברירה. וזה לא בית שלנו. שמנו גלאי עשן בכל החדרים.
הבעיה שזה צרכן גדול של חשמל ולכן עדיף חיבור ישיר.

עדיף מאוד שקע רגיל. ואם יש צורך במפצל- לא לשימוש ארוך ברדיאטור

ואחד החורים שלו ממש נמס..
ב"ה תפסנו את זה בזמן אולי ח"ו היה בוער..

חשבתי שזה בגלל שהשעון דפוק אבל עכשיו לאור התגובות פה אולי באמת קשור לזה שלרדיאטור צריכת חשמל גבוהה.

לעבור דרכה יש שעונים שמתאימים גם לרדיאטור אבל עדיין עדיף ישירות לשקע
שווה לקנות רדיאטור עם שעון שבת מובנה

יותר נשמע שהבדיקות לא תקינות.

 

על מה שהיה בחודשים קודמים.

אני אזרוק אותם .
מישהי יודעת מה הרגישות של מקלון הזהב ?

הכי אמינה לדעתי סנסוטסט
ואת כל הבדיקת לזרוק אחרי 10 דקות

לי הגיע מארז של בדיקות הריון עם סטייקים ירוקים שזה ביוץ.. נשמע בלבול בדיקות..
תנסי בדיקה אחרת..בדיקה כנה זול ואמין

חלב שנסתמה
בכל אופו טוב שקבעת לרופאה אבל אל תהיה סתם בלחץ

יכול לקרות בגלל החלב אם את מרגישה את זה גם מחר כדאי להבדק ולשלול. רוב הסיכויים שהכל בסדר

לי יש קבוע ציסטות וגושים בשד בגלל נטייה לזה,
חוץ ממעקב פעם בשנה ליתר בטחון אין שום התייחסות לזה..
(עכשיו מניקה וגוש ישן שלי גדל מאוד, הכירורגית אפילו לא מצמצה.. אמרה שזה מרגיש לה תקין לגמרי)

בקיצור,
לבדוק תמיד כדאי
אבל לדעת שלרוב זה בסדר גמור.

 

קורה לי הרבה פעמים
תנסי לעסות את האיזור בהתחלה תנועות מעגליות איפה שקשה, אח''כ ממנו לעבר הפטמה עד הסוף

לגבי תנועות
אין מה להילחץ כל עוד הרגשת כמה.
לפעמים כבר לא שמים לב...

אם את באמצע היום ופתאום את אומרת לעצמך: היי, לא הרגשתי כבר × זמן, אז תעשי מעקב (משו מתוק עדיף מיץ ענבים ולשכב על צד שמאל 20 דקות)

וגמני שבוע 39🤗

לגבי הפקק הרירי, אני יודעת שלרוב הוא עם דם כלשהו. אבל זו יכולה להיןת ההתחלה שלו..בכל מקרה זה לא אומר יותר מדי;)
לגב הדקירות אולי שווה ללכת למרפאה לעשות סטיק שתן לשלול דלקת.
תנועות- בשלב הזה אני לרוב מאוד דואגת אם אני לא מרגישה תנועות. משתדלת לבצע מעקב כמו שנדרש. גם אחרי הלידה

בדיוק ככה הפקק הרירי שלי היה יוצא ותוך יומיים בערך הייתי כבר יולדת.
לגבי תנועות- לפעמים עסוקים במהלך היום.
אם את מרגישה שלא שמת לב , תעשי מעקב- עם עצמך.
הקירות, לא יודעת בדיוק למה את מתכוונת, תשתי, תנוחי ושימש לב לזה...
מרגש!!! שיהיה בקלות, בידיים מלאות, שמחה ובריאות

העיון הנוסף במקווה הוא כי יש ספק אם העיון צריך להיות סמוך לטבילה או סמוך לחפיפיה אז אם החפיפה היא בבית עושים את העיון גם בבית וגם במקווה.
חלק מההכנות נחשבות גם עיון הרי את לא מתקלחת בעיניים עצומות וסירוק השיער זה חלק מהעיון.
בכל מקרה תשאלי רב

את צריכה לשאול רב במיוחד שיש בזה כמה דיעות .את יכולה להרים טלפון אנונימי

שבוע אחרי עדיין רלונטי?אני מתפדחת ממש, ובעיקר פוחדת מהתוצאות של זה ששכחתי

הכי טובה להתקשר ולשאול רב
את לא חייבת להגיד לו שעבר שבוע תגידי לו שעבר כבר הלילה.
סביר להניח שיגיד לך שהכל בסדר ואת תרגישי יותר טוב עם עצמך

תחפשי בגוגל את המספר

ואחר שידעתי התחלתי להקפיד. ושאלנו את הרב בנושא והתשובה שלו הפתיעה אותי. לא מביאה אותה פה כדי שבנות לא יפסקו הלכה לפי זה.
בכל מקרה אני עושה עיון בלי קשר מאז שידעתי.
לכן אל תילחצי. תשאלי. יש גישות.

ותחזרי לעדכן(;

לי שהוא שמע שאלות מביכות וזו זו דוקא שאלה ממש לא מביכה להיפך זה מראה על היראת שמים שלך שאת רוצה להסיר את הספק.
אם זה יעודד אותך גם לי יצא לשאול רב על משהו שפספסתי בהכנות הרבה זמן אחרי הטבילה.
אולי שבעלך יתקשר לשאול ואפשר להתקשר ממספר חסום בלי להזדהות

אני מתפדחת כי גם בשבעה נקיים יש לי מלא שאלות.. וגם כי אני מרגישה שבדיעבד עשיתי עיון טוב, רק נלחצתי מזה שזה לא היה במודעות, מתפדחת שזה יעורר גיחוך..(יודעת שלא, אבל בכל זאת...)מקווה לשאול בקרוב ואעדכן תודה רבה, לשתיכן!!

@סמיילי12

@בתי 123

וגם אני אחת כזו שאחרי המקווה ישר חופרת לעצמי בראש מה לא טוב שאיך שהתארגנתי.
עד שהבנתי שזה היפך רצון השם! אני עשיתי את ההשתדלות המקסימלית שלי וזהו.

בהצלחה!

אני גם מהסוג הזה שחופר לעצמו מלא אם עשיתי נכון או לא... לא יודעת. אוףףף

עיון זה דאורייתא
תשאלי. תרשמי את התשובה אצלך.
פעם הבאה שיתעורר כזה דבר תלכי לתשובה שלך וזהו

יותר נכון בעלי.
או שאני שואלת את הבלנית.
פעם החזירה אותי לטבול כי לא ניקיתי חורים של האוזניים.
יש לי 6 חורים. ולא תמיד שמה עגילים אז מצטבר לכלוך

כדי להוריד את זה מהלב שלך גם אם את זוכרת שכן עשית הרי יש לך איזשהו ספק
אבל אם את מרגישה שיש לך הרבה ספקות בנושא הטהרה כדאי מאוד לדבר על זה עם מישהי מקצועית.

אני הבנתי מכמה בלניות שזה לא חוצץ.
רק מי שמורידה שיער ראש נחשב לה לחוצץ.

וגם בהמשך לאיזשהו שרשור על לשים ידיים מתחת או מעל לחזה אני לא הבנתי למה. ושאלתי את הבלנית שלנו והיא אמרה שרלוונטי רק למי שמברכת במים.
ולכן לא הייתי מסתמכת על הפורום בנושאים האלה כי זה נורא מבלבל. תשאלי את הרב יהיה בסדר.

אני בעיקרון דוסית ממש!

אבל לא מספיק לחשוב רגע על כל הדברים ולעשות V בראש? צריך להסתכל מעבר לזה?

 

אני מתארגנת בבית ומיד נוסעת למקווה דקה נסיעה.

לפני שאני יוצאת מהבית אני עוברת על הכל בראש שלא פספסתי כלום. ולפני שאני מתלבשת וני מסתכלת על עצמי... אני צריכה לעשות הכל שוב במקווה עצמו?.....

אני עושה משהו לא נכון?

כלום
ולפי מה שאני יודעת לא מספיק לעבור בראש
לכן יש מראות גדולות במקוה

שאין שם משהו שפספסת.

גם לעיון
לרצון טוב אין לך מה להלחץ באופן עקרוני אם המקווה ממש קרוב העיון לפני שאת מתלבשת מספיק
כן כדאי לעשות עיון זריז גם לפני הטבילה לודא שאין חציצה

זה צריך להיות יסודי, ולא "בחפיף". בדיעבד לפעמים, כמו שקרה אצלי מספיק לעבור על דברים עיקריים (ציפורניים,סירוק הראש וכו..) כדאי לשאול את הרב שלכם מה נכלל בעיון 

לא יודעת מה המקור אבל זה שלב סופר חשוב

ברור שאני עושה עיון. אבל זה אחרי המקלחת לפני שאני יוצאת מהבית. לכן נלחצתי שצריך שוב במקווה...

חברה פעם אמרה לי שגם חייב להתקלח שוב כשמגיעים. אבל זה הרגיש לי מזה מיותר כי אני באמת דקה משם...

וגם לא הבנתי ככ מה זה עיון. אבל אם זה להסתכל על עצמי במראה לראות שאין חציצות אז את זה אני עושה.

הרגעתם.

אז את יכולה לבקש חצי דקה מהמזכירה שתשים עליה עין בעגלה.
אבל מה עם הטיפול עצמו?
לא יטפלו בך כשהיא במנשא עלייך
אם זה רק לבדיקה אז בקטנה תמצאי כבר מי שינדנד אותה טיפה בעגלה
אבל אם זה ממש טיפול את צריכה מישהו שיהיה עם התינוקת.
אפילו נערונת שתעשה איתה סיבוב בעגלה חצי שעה עד שתסיימי.

ובכל מקרה יש שיננית שזה יקח חצי שעה.. אנסה לחפש מישהי..
כמה לשלם על דבר כזה?

אצלנו מקובל לשלם לנערה בת 15-16
תעריף של 15 שקל לשעה,
אז הייתי משלמת 15 כי לא נעים לי לשלם פחות על עצם היציאה מהבית שלה וההתארגנות בשבילי.
לי 15 שקל שווים את השקט.
אבל כל אחת והשיקול שלה.

אם מסובך לך מדי למצוא מישהי, הייתי מוותרת על השיננית והולכת רק לרופא ואז לוקחת את התינוקת איתי ומסתדרת שם.

לקניות אחרי זה..

קשה להיכנס לכל השיקולים..
תלוי מה המרחק מהבית של הבייביסיטר למרפאה.
לי היה קשה לתת תינוקת בת חודשיים לנערה שאני לא מכירה מהעבר,
ואם אני מכירה כנראה שהיא גרה לידי ולא ליד המרפאה
ואז או שצריך להקפיץ אותה או לשלם לה יותר על הטרחה להגיע.. ואז גם לקחת בחשבון שנערות בגיל הזה וזמנים זה לא 100.
אז צריך מישהי סופר אחראית שבטח לוקחת יותר...

אני הייתי מעדיפה לקחת מישהי מאצלנו, להקפיץ אותה הלוך ושוב, בתנאי שאת עם רכב כמובן
ואז להמשיך לסידורים.
אז זה יוסיף לי סיבוב של רבע שעה- עשרים דקות.
לא נעים לא נורא, אבל אני והתינוקת כבר מאורגנות ליציאה אז יותר קל.

אבל באמת שזה תלוי במלא פרמטרים קטנים שמשנים את התמונה. (נגיד אם ירד גשם)

אני בגדול אעדיף לא לנסות למשוך את התינוקת מחוץ לבית יותר מדי זמן. הייתי מעדיפה לפצל את היציאה לשני ימים נפרדים.

לא הייתי צריכה בייביסיטר שנתיים כי גרים ליד ההורים שלי וברוך ה' תמיד יכלו לעזור. ועכשיו הם בעבודה..

אני באתי עם תינוקת קטנטונת בעגלה לשיננית, והיה נורא. חשבתי שהיא פשוט תשכב בעגלה, אבל הרעש הבהיל אתה ממש, ולא יכולתי להחזיק אותה, וזה היה נורא.
בסוף מישהי שחיכתה בתור מחוץ לחדר באה והציעה להחזיק אותה קצת, והסכמתי בלית ברירה. אבל אני ממש לא ממליצה.

היא בת חודשיים.
ובעלי לא יכול להיות.
אנסה למצוא מישהי שתהיה איתה בחוץ עם בקבוק שאשאיר לה..

אני בכנות לא היתי הולכת בחיים לרופא שיניים עם תינוק
ואם יבכה מה תעשי?
או שתבטלי את התור לזמן שבעלך יכל
או שבייביסיטר..לא קורה כלום פעם אחת

אני עם כאבי שיניים תקופה ארוכה..
ולא משאירה בגיל כזה לבד עם בייביסיטר.וגם יש לי עוד סידורים אחרי. מנסה לחשוב איך אפשר בכל זאת להביא אותה איתי למרפאה.

שווה את הכמה שקלים כדי שבאמת תוכלי לטפל בכאבים...
תנסי שיישן או לפחות יהיה אחרי הנקה בזמן הזה, ואם לא הנערה תרים אותו במסדרון או תטייל איתו בחוץ

ככה שאת יכולה לשבת בכיסא טיפול והיא לידך בעגלה

כשאת נכנסת לחדר הצדדי לצילום היא תשאר בחדר הטיפול, או אם זה באותו חדר אז שהשיננית תוציא אותה לדקה שבה עושים את הצילום, כמו שהם יוצאים מהחדר בזמן הצילום

הוא יכול להוציא אותה בעגלה בכל פעם שמצלם..
סך הכל זה שניה

והן היו בסדר. לרופאה פעם יצאה לי לצאת לשים התקן, אז קראתי לחברה שלא עבדה לבוא איתי.
ככה אני, סוחבת תינוקות לכל מקום 🤷🏼‍♀️כי מניקה ולא סובלת לשאוב..

עכשיו שבתות קצרות ואם זה 20 דקות נסיעה את יכולה לקפוץ במוצ"ש
לדעתי כן חשוב לבקר פעם בשבוע אפילו לזמן קצר
לאט לאט הם יכירו אותו ויקשרו אליו יותר ואולי ירצו בעצמם לבוא.
נשמע ממה שרשמת שהם קצת חרדתיים או שהם מאוד עקשנים פשוט תשימי את האגו בצד ותגידי לעצמך שזה רק בשביל הבן שלך

כי בתור הבת שלהם .. בחיים לא בקשתי עזרה
ברגע שיצאנו מבידוד קצת רציתי לנקות ולסדר את הבית אז בקשתי שיגיעו שאוכל קצת לסדר ולנקות
הם לא היו צריכים לעבוד גם לא לסדר פשוט לשחק קצת עם הילד
עד שבקשתי מעט עזרה אז ציפתי שיעזרו לי.. זה לא שיש לבם עדר של נכדים והם צריכים להתחלק 😩
בלילות קר .. בכלל מג באויר קר אני נמנעת מלהוציא אותו בקור כי ברגע שיחזור לי חולה הכל נופל עלי

את צודקת בהרגשה שלך, זה באמת התנהגות מוזרה מצידם.
אבל תנסי בכל זאת לחזק את הקשר, ככל שיראו אותו יותר הוא יכיר אותם והם יהיו קשורים אליו יותר.
נשמע שיש להם חרדות, אז תמצאי את הכוחות להתגבר ולשים את האגו בצד. תצאי מנקודת הנחה שהם אוהבים אותך ואוהבים את הבן שלך, צריך לחזק את הקשר.

ועוד דבר- תשחררי לא משנה איך זה אצל אחרים, זה לא עוזר לך...

זה רק המנטליות שלהם ככה, ואני יודעת שיש כאלה אימהות שלא קשורות לבנות ולנכדים,

רק אם באים אז מתייחסים אם לא אז לא אכפת להם,לכן יקירה חבל להיות בצער או עצבות

תחיי טוב עם בעלך והילד ומתי שיצא ך תלכי לשם בשמחה,בהצלחה רבה יקרה.

אין לי עיצות אז רק חיבוק

למרות שאת מצפה שיגיעו אליך

זה גם עניין של מנטליות לדעתי שבאים להורים ולא הורים באים לילדיהם

אני נשואה מספר דו ספרתי של שנים וההורים שלי היו אצלי נראה לי 3 שבתות בחיים...

תקפצי אליהם במיוחד שזה לא רחוק- רק נטו בשביל הקשר- לא בשביל עזרה.
ככל שנפגשים אז יותר מכירים ויותר אוהבים, שהם יהיו קשורים לילד אולי גם ירצו להגיע אליך (ואולי גם לא...וגם את זה צריך להכיל..)

קצת להוציא עצבים...

אין דבר כזה לבקש להיות לא על רמקול, מה זאת אומרת?
אני לא אומרת שאין מקום להורה להתייעץ על משהו אישי *שלו* עם ילד בלי שבן זוגו ישמע אבל זה לא נראה המצב שאת מתארת, כל עוד זה קשור אלייך או משהו לא אישי שנוגע אליה - היא לא אמורה לבקש לדבר רק עם בעלך, קל וחומר לא להתערב בנושא אישי כמו שתיארת.
אל תחכי שבעלך יפתח את זה, לדעתי תשלחי לה הודעה מה רת מרגישה כמובן בשפה יפה ובעדינות.
אי אפשר לאגור בבטן ולהיאכל מבפנים רק מפחד לפגוע.

אם אז בעלה צריך לדבר עם אמא שלו, לא היא, ובטח שלא בלי לסכם עם בעלה איך ומה.

לא התכוונתי בלי לסכם עם הבעל מראש, תודה על החידוד שכחתי לכתוב זאת.
לא רואה שום בעיה בלפנות לחמות, בעיניי זה יותר יפה מלשלוח בעקיפין את הבעל, שיחה מלב אל לב לא מזיקה.

לא ישמע. ושלא יגיד לי. היא לא אמורה לגרום לנו לבעות בשלום בית. אם היא רוצה להתייעץ על משהוא משלה אז בשמחה אבל שלא תגדיר את זה שאסור שאני ישמע. היא יכולה לבקש ממנו לשמור סוד בכללי. אבל העובדה שהיא מדגישה שזה לשמור סוד ממני מרגיזה אותי.

בתי123 לידך? אז הוא היה אומר לה לא ונותן לי לשמוע חחח

(ואולי לא), אבל רק מציעה כיוון מחשבה.

נשמע שבעלך פתח מולם מה מפריע לך, והם באמת השתדלו. ואז באת ופתחת שוב.

אז אולי גם היא מצידה מרגישה לא נעים, מרגישה שהיא צריכה להיות לידך מאוד מאוד זהירה כדי לא לפגוע. אז היא מנסה להימנע מזה. אני לא אומרת שזה בסדר לבקש לשמור ממך סוד, וזה באמת פוגע בצורה שזה נעשה. אבל אולי היא לא יודעת מה היא כן יכולה לעשות כדי לא לפגוע?

לי נשמע חשוב שאת ובעלך תדברו על זה. אם הוא החליט לדבר איתם, שיגיד לך. כדי שלא תופתעי אחר כך ויקרה שוב מצב לא נעים.

בכללי אצלנו הכלל הוא, שכל אחד מתנהל מול המשפחה שלו. אני מאוד מאוד אוהבת את המשפחה של בעלי, ובכל אופן משאירה לבעלי להעיר אם צריך או להחליט החלטות שנוגעות אליהם. כל אחד מכיר את ההורים שלו, יודע איך לדבר איתם. ועם כל האהבה הגדולה, בסוף לא דומה ביקורת שהילד מפנה להוריו, לבין ביקורת שהכלה מעבירה. הרבה יותר קל להתמודד מול הילד שלך.

ובהחלט עכשיו היא מנסה להיות זהירה יותר. אבל העניין הוא שגם לפני היא התנהגה באותה צורה. השינוי הוא שעכשיו היא מודעת לזה. ולפעמים זה אפילו יותר מעצבן...

אבל גם לשלוח לה הודעה זה ל ארלוונטי כי פעם קודמת שאני פתחתי משהוא היא יצאה מאו מאוד פגועה והייתי צריכה להתקשר להתפייס... ועשיתי את זה הכי בעדינות שיש. לפעמים מרגישה כאילו אני לא מתעסקת עם מישהו 40  שנה גדולה ממני אלא עם מישהיא יותר קטנה.... וזה קשה לי כי בסוף היא אמא של בעלי והיא סבתא של הילדים שלי והיא חלק מהמשפחה וצריך ללמוד להסתדר...

הכי חשוב שאת ובעלך תהיו באותו צד
אל תבקשי שידבר עם אמא שלו כי לא נשמע שאלו דברים שאפשר לשנות . הרי היא לא תהיה פחות סקרנית או פחות חוקרת.
אבל כן תעשי איתו שיחה רצינית שלא משנה מה הוא לא מסתיר ממך כלום גם אם זה מעצבן אותך או גורם לך לבכות ההסתרה פוגעת בך
עכשיו אתם כבר יודעים שצריך להסתיר ממנה דברים בצורה יותר טובה

ושהוא יבוא לקראתך ,ואם יש צורך שרב ישמע את כל הטענות שלך,

ויפסוק לבעלך מה יותר חשוב ואיך להתנהג, בד בבד תנסי לא לדבר 

עליה בכלל, תנסי להתעלם מכל הערות והעיקר לחיות טוב עם בעלך,

זה קצת קשה לשמוע על האמא בקורת, ובעלך עכשיו מסכן נקרע בין

אמא היקרה שלו, לבין אשתו היקרה שלו,לכן תנסו יחד להתעלם וכמה

שאפשר לא לדבר עליה,ושיהיה לך המון המון הצלחה להריון בקלי קלות

אמן כן יהיה רצון.

שזה יותר את מול בעלך.
מובן שהוא לא רוצה לפגוע באימו. גם אם זה מוגזם.
אבל המחוייבות שלו היא אלייך.
צריך לעשות על זה שיחה שאתם גוש אחד. בלוק.
אם אמא שלו מחטטת בדברים ואח"כ מתערבת הוא צריך להגיד לה: תודה, אבל זה עניין שלנו. אעדכן את רצון לטוב בעיצה שלך ואנחנו נחליט ביחד.

בכל מקרה היא צריכה לדעת שאין סודות ביניכם. (לדעתי בשום נושא, אבל ודאי שלא במשהו שקשור אליכם)
וכדי שזה יהיה ברור לה, זה צריך להיות ברור לו.

קשה להתרגל לזה אבל כשמתחתנים התא המשפחתי הראשון הוא בני הזוג. וההורים הם בעצם כבר מעגל שני.
לא סותר שחייב לכבד אותם וחלילה לא לפגוע. אבל חלק מאינטימיות זוגית זה הדבר הזה שאין סודות.

יפה כתבה פה מישהי שבעלך צריך לדעת שאפילו ההסתרה ממך היתה מכוונה טובה שלא תיפגעי, היא עצמה פוגעת יותר.
את יכולה להתמודד עם החמות החטטנית. את לא רוצה להתמודד עם הסתרה מצד בעלך.

שיחה טובה ונעימה בלי להאשים אלא פשוט להגדיר את הצורך והגבולות.
ובעזה יהיה טוב.

בעלי לא התכוון חלילה להסתיר משהו. הוא לא אמכר כי לא חשב שהיה נצרך, אבל ברגע שהיה נצרך הוא אמר. העניין הוא שלקח חודשיים.

ב"ה אחד הדברים שאני יכולה להגיד בפה מלא זה שיש לנו אחלה זוגיות ופתילחות אחד עם השני 100%. ברוך ה'.

הנקודה היא באמת זה השינוי מלהיות ילד של אמא ואבא אל להיות בעל... 

תודה על ההבהרה!

ומהממת שאת מבינה שהוא עובר תהליך מבן לבעל.
ביחד אתם יכולים הכל🤗

יש לך חמות אם תכונות כאלו ואחרות
אפילו הבנות שלה מתקשות להתמודד עם זה,
זה המצב, נתון שלא ניתן לשנות.

אבל מהצד השני יש לך בעל מקסים
שממה שאני קוראת שמתמודד התמודדות לא פשוטה מול אמא שלו אבל לגמרי נמצא בצד שלך.
הוא העיר לאמא שלו כדי להגן עליך, הוא תומך בך ואיתך בהחלטות שקיבלתם ביחד ולא נותן לספקות של אמא שלו לחרסם בו.
הוא לא מסתיר ממך את ההתמודדיות שלו וגלוי איתך.

מה יעזור לך שהוא יפגע בה?
בסופו של דבר תביני שלא קל לו ההתמודגות אבל הוא בוחר כל פעם בך.

תראי את זה בבחינת "הכלבים נובחים והשירה עוברת"
תמשיכו אתם בזוגיות המהממת שלכם והיא תמשיך "לנבוח" מהצד.

ותחזקי אותו.
תגידי לו שאת מבינה שזה לא קל לו אבל מעריכה את ההתמודדות שלו

אני גם לא אוהבת שמדברים עלי מאחורי הגב.
בתחילת הנישואים בעלי ואמא שלי היו מדברים. הרבה. שיחות נפש אל תוך הלילה והרבה מהם עלי...
את מבינה ?
אני מתעוררת בבוקר ולא יודעת מה קרה.
רק אחרי ימים/שבועות/חודשים מקבלת דיווח על חלקי שיחות שנאמרו עלי בלעדי. בין בעלי לאמא שלי.

זה
ממש
מתסכל

אבל, אני יודעת שהם לעולם לא עשו דבר בכוונה זדונית לפגוע בי.
בעלי תמיד התכוון לטובתי. בזה אני בטוחה במאה אחוז.

אני לא יודעת מה הכוונות של חמותך אבל בטח בעלך חושב בטובתך.
וסליחה על הערה: אם חמותך רוצה לדבר עם בנה על דברים אישיים (לאוו דווקא עליך) - זה לא זכותם?

מטבע עבודתי והכשרתי אנשים רבים משתפים אותי בפרטים אישיים. מאוד אישיים.
מעולם לא חשבתי שמותר לי לספר לבעלי *כי הוא בעלי*.
הוא בנ"א מדהים, מיוחד, החצי השני שלי. אבל אין לי זכות להפר את הפרטיות של אחרים כדי לספק את יצר הסקנות של בעלי או כדי לשתף מישהו בחוויות שלי.

בהצלחה

בגילאים כאלו

אבל בגדול מחזור עם סרזט זה הגיוני

לא בהכרח סדיר וזה לא אומר שיהיה כל חודש. אבל יכול להיות דימום גם עם סרזט

הייתי במקומך הולכת עם תחבושת ליתר בטחון🙊

תודה!

הקטן שלי בן שנה, והיתה לי הרגשה חזקה של ביוץ ומחזור.
כשהתחילו כתמים, אסרתי את עצמי, ובסוף לא התפתח מחזור. היה סתם מבאס..

תחתונים שחורים ולא מסתכלת בשירותים

ובכל התקופה הזו לא קיבלתי מחזור
.

אם את חוששת שהביוץ יוצא לפני המקווה או שזה פעם ראשונה שאת בודקת

יש חברה מומלצת?
המון תודה

בודקים עד שיש תוצאה חיובית וכדאי גם יום יומיים אחרי

הוסת שלך סדירה?
אם כן, אפשר לדעת. כלומר, מהוסת האחרונה את לוקחת מספר ימים מסויים אחורה, לא זוכרת כמה, ואז את יודעת מתי היה הביוץ. בוסת סדירה את יכולה להניח חלון של יומיים-שלושה בהם יתכן שהיה ביוץ.

אם המחזור לא סדיר, אפשר להעזר במקלות לזיהוי ביוץ, למרות שלא לכולן זה מדויק, או בדיקות דם לאורך החודש (וזה כבר הפניה מרופאת הנשים שלך)

פשוט ?זה התקדם לי בחודשים האחרונים אז רציתי לדעת יום מדוייק...והרופא והרופאה אמרו דברים שונים אז רציתי לדעת מה מדוייק יותר..תודה רבה בכל אופן!!

כלומר, כל אחד נותם את הטווח שלו, והאמת היא איפשהו באמצע, כנראה

למה את חושבת שאת בדיכאון? מה את מרגישה?
כשנמצאים בבית יותר קל להיות בדיכאון. יש מקום למחשבות, יותר קשה להתרומם

בחוץ יותר עסוקים, יש יותר הסחות דעת
לכן אומרים כמה שיותר לצאת, להשתחרר קצת...

מרגישה את זה על עצמי שאין עבודה אז יש זמן למחשבות דיכאוניות

בס״ד

אצלי, עם כל חומרת הדיכאון שהיה לי, הצלחתי להיות בתפקוד מלא או קרוב מאד לזה בעבודה. בעבודה יכולתי אפילו לשמוח במידה רבה (לא באופן מלא, אבל כן היו הרבה זמנים טובים).

תרגישי טוב יקרה!!!!

אבל לא דכאון אלא חרדות שהופיעו אחרי לחץ נפשי רב
וכמה אירועים קשים .. אמנע מלפרט.
בעבודה היה לי קל בבית ובלילות בעיקר היה קשה...
לכי לשוחח עם מישהי אל תזניחי ככל שנכנסים לתוך זה כך מסובך יותר לצאת
אשמח לשוחח בפרטי אם תרצי.

אני עובדת במשרה מלאה. אך בעבודה פחות נרגישה את הדכדוך והעמידה על הקצה כמו בבית.

אני גם בבית מתפקדת בעיקר עם הילדים אבל לא כמו פעם. ממש מרגישה על הקצה.
ולא מרגישה בכלל את ההנאה בלהיות איתם כמו שהרגשתי לפני הלידה האחרונה.
מחכה שהם ילכו לישון!
כנל בקטע הזוגי.
ואני תוהה אם זה לא האינטנסביות של תקופת הקןרונה ושלא היה לי/לנו זמן לעצמי. ודווקא עכשיו כשחזרו אני מרישה לחלוטין מרוקנת!
או שזה כן דכאון!

איפה אפשר ללכת לבדוק את זה?

ותודה רבה על העידוד.

במקרה שלך.
כי את מתארת רקע שהוא אובייקטיבית עמוס, אינטנסיבי, אחרי לידה וקורונה וחוסר זמן ומשרה מלאה (!).
הטיפול בדכאון הוא תמיד משולב - טיפול שיחתי+תרופתי.
טיפול שיחתי מוביל לשינויים נדרשים בחיים כדי לצאת מהדכאון או לא לגלוש אליו.
תרופות הן קביים כדי להצליח לתפקד במינימום כדי לעשות את השינויים או לעבור את התקופה.

האם את בדכאון או לא?
לפני שאת רצה לפסיכיאטר, תבדקי אם יש שינויים בחייך שיורידו ממך עומס או יאפשרו לך לשאת אותו (עומס טכני או נפשי).
גם טיפול שיחתי יכול לעזור. וגם תרופות.
אבל מה את *רוצה*?
את רוצה תרופות?
או שאת בוחרת ליצור שינוי אחר?



אם את לא מוצאת אנרגיות לשינוי או מתקשה לוותר או לא יודעת מה מפריע לך, ממליצה על טיפול פסיכולוגי/עוס.


אני הכי בעד תרופות, והכי בעד אבחנות פסיכיאטריות, אבל שוויה שוויה... לפעמים האובר-מודעות ציבורית מתייגת מהר מדי ומחפשת פתרונות מקצועיים כשיש פתרונות רגילים, יומיומיים, מדורי דורות...




*אחרי תקופות אינטנסיביות של הישרדות, מגיעה ריקנות ודכדוך וזה לגמרי בגדר התקין, אלא אם חריג בעוצמתו או ממושך.
קרוב לוודאי שרבים מאיתנו יחוו את זה לאחר החיסון וסיום המגפה והחזרה לשגרה.
לא לכולם יהיה רע... לחלק ניכר זה יביא לשינויים מבורכים בחייהם. אבל תהיה תקופה כזו של עיכול נפשי, התארגנות מחודשת, חוסר משמעות....
יש כאלה, כמוך, שמרגישים את זה אחרי הסגרים...
כן, כמו דכאון אחרי לידה, דכאון אחרי קורונה...

לא מובן בכלל.

האמת זה מרגיש לי כמו דכאון אחרי/בתוך קורונה יותר מאשר לידה. אבל בהחלט קראתי ומחכימה וחושבת...

תודה רבה!

בס''ד

 

זה באמת מאד מבלבל... וכמו @תיתי2 כתבה בתגובה החכמה והמקיפה שלה, לפעמים מרוב מודעות לנושא אפשר לפרש כל הרגשה ירודה רגילה בסך הכל וחולפת - כדיכאון. ומצד שני, אם זה כן דיכאון, חשוב לתפוס את זה כמה שיותר מוקדם ולא להזניח... הקטע הוא שזה לא משהו שניתן לבדוק עם בדיקת דם פשוטה, כמו משהו גופני.

 

לפני כמה חודשים כתבתי שתי תגובות למישהי ששאלה את עצמה שאלה דומה. אני מקווה שזה יוכל לעזור גם לך:

זאת התגובה

וזה ההמשך שלה

 

 

 

 

לגבי השאלה ''איפה אפשר לבדוק את זה?'', אני חושבת על כמה כיוונים אפשריים:

 

- ארגון ניצ''ה (בעיקר לאור העובדה שאת עדיין אחרי לידה בסך הכל)

- היום, בעקבות הקורונה, קופות החולים מספקות ייעוץ פסיכולוגי חינמי (מדובר בכמה שיחות, אני זוכרת משהו כמו 5)

- התייעצות עם רופאת המשפחה, אם יש לך אחת כזאת שאת אוהבת וסומכת על שיקול דעתה, גם בנושא הזה

- פנייה ישירה לפסיכולוגית פרטית

- מסלול של בדיקה עצמית: לסגל לעצמך כמה שינויים ולבדוק אם זה משפיע עלייך לטובה ופותר את העניין. זה משהו ששווה לנסות כל עוד את לא מרגישה במקום מסוכן (לצורך העניין אם הרגשות שלך ממש קשים, או אם את עם מחשבות אובדניות וכאלה נשמע שכדאי לפנות לגורם מקצועי טוב בהקדם).

 

 

 

 

בכל מקרה, הייתי רוצה להגיד (או להזכיר) לך משהו:

המשאב הכי יקר שיש לך בכל העולם, זו את עצמך!

 

כמה פשוט, אבל זה משהו שאנחנו נוטות לשכוח יותר מדי פעמים.

אנחנו עמוסות בטירוף ובין כל המחויבויות האמתיות (והמדומות) של החיים, אנחנו שוכחות ש''אני'' זה גם משאב.

 

''אנייי88'' היא משאב!

וכמו כל משאב, הוא לא אינסופי, אלא מוגבל.

בדיוק כמו הכסף בחשבון הבנק שלכם או הזמן שעומד לרשותכם.

 

זה המשאב הכי-הכי-הכי יקר שלך כי ממנו תלוי כמעט כל השאר.

כל עוד את ''קיימת'' (במלוא מובן המילה), יש לך אפשרות לסדר המון המון דברים בחיים שלך ושלכם.

ולהפך, ברגע שמשהו בך נפגע חלילה (גופנית או נפשית), זה משפיע לרעה על הכל בערך.

 

 

 

 

איך שאני קוראת אותך, את במקום שהמשאב ''אנייי88'' מאותת שהוא עובר לכתום-אדום.

 

תראי, זאת תקופה שהמון אנשים (כולנו?) איכשהו בקצה. זאת הייתה (ועודנה) שנה לא פשוטה בהרבה מאד היבטים. הסגרים. ההרגלים שהפכו ללא רלוונטיים. המרחק מהקרובים לנו. החששות. ברמה הבריאותית. ברמה הכלכלית. השהייה הממושכת של כל בני המשפחה יחד, כשזה דבר שלא הורגלנו לו לפני זה. אי הוודאות, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן... יהיה בידוד? תהיו הקלות? תהיו החמרות? יסגרו את בתי הספר? יתפתחו? ואת - את עוד ילדת בתוך כל זה!!! לידת קורונה!

 

בנוסף לכל זה, את עובדת במשרה מלאה!, יש לך בית לנהל, זוגיות להשקיע בה, טיפול בילדייך, וכל זה כשיש לך תינוקת ברקע (אגב היא ישנה בלילות? כלומר: את ישנה בלילות?). ובטח עוד כל מיני דברים נוספים שלא כתבת כאן.

 

כל זה יוצר המון-המון-המון עומס על המערכת הפנימית. וכשיש יותר מדי עומס, לפעמים 'המכונה' מסרבת להמשיך להתקדם. כנראה על מנת לשמור עלינו, כי היא מבינה שאם נמשיך ככה בכל הכוח - בסוף אנחנו עלולים למצוא את עצמינו עם מנוע שרוף. המכונה נעצרת עד שהיא מקבלת את המנוחה לה היא זקוקה. או את הדלק לה היא זקוקה. או גם וגם. (מנוחה ודלק יכולים להיות: זמנים לעצמך, יותר שעות שינה, אוכל יותר מזין, דברים שעושים לך כיף, התאווררות וכו').

 

זה דומה לפלאפון שהסוללה שלו כל-כך נמוכה שאפשר לחייג ממנו רק שיחות חירום. יש עדיין תפקוד, אבל הוא מינימלי. 

 

לפעמים במקרים כאלה קל יותר לתפקד בעבודה מכיוון שזה דורש פחות משאבים מהבית. כמו בשיר 'אלוף העולם':

 

''אני אלוף העולם בלאהוב
קודם את עצמי, אחר כך בבמה וברחוב
הכי קשה לתת למישהו קרוב''

 

או במילים אחרות: במצב שהצרכים שלנו לא מסופקים היטב, אנחנו נדאג לעצמינו (לפחות כמה שנצליח). ואז אולי יהיו לנו כוחות להיות כאן בשביל אנשים שאנחנו לא יותר מדי קרובים להם ברמה הרגשית (מקום העבודה, הפורום...). כי באופן פרדוקסלי הרבה פעמים קל יותר להעניק לאנשים רחוקים יותר. וכשזה מגיע סוף סוף לבית, לילדים, לבן הזוג --- הכל כבר נגמר, אין יותר פניות, אין יותר כוחות, הסוללה על סף כיבוי.

 

 

 

 

במקרה כזה, כשאת במצב כתום-אדום, אני חושבת שחכם לנסות לעשות חשיבת עומק ולהתחיל לבצע שינויים בחיים שלכם. גם כדי שתחזרי להרגיש טוב, וגם כדי שזה לא ידרדר עוד חלילה. 

 

יתכן ששינויים בחיים שלכם זה דבר שייראה לך או לכם בלתי אפשרי. אנחנו רגילים לחשוב שאין אפשרות לשחק עם חלקי הפאזל של החיים שלנו. עד שהצלחנו להנדס את הדברים כפי שהם היום! אבל מצד שני, כשהמצב הנוכחי כבר לא עובד טוב, זה הזמן לצאת מאזור הנוחות ולהעז לנסות נוסחאות חדשות. לחפש מה הכי מעייף ומתיש אותך ולנסות למצוא לזה פתרון. לחפש את מה שהכי מטעין ומשמח אותך ולמצוא דרך שתקבלי את זה באופן תדיר מאד. לעשות השתדלות, להתחיל להזיז כמה דברים בעצמינו, ובמקביל לבקש מהקב''ה שהוא כבר יעזור לנו לסדר את השאר. יש לו מיליון כלים ברשותו, והוא באמת יכול לסדר הכל-הכל. 

 

 

 

 

אני מקווה שתמצאי את כל התשובות לשאלות שלך ובעיקר שתרגישי טוב בקרוב מאד!!!!! בהצלחה!!! ❤❤❤

 

 

נב: יש לי הסתייגות קלה לדברים של @תיתי2 ❤. ממה שאני מכירה לא כל דיכאון מחייב טיפול משולב של שיחות ותרופות. מקובל להגיד שבהרבה מצבים טיפול משולב כזה הוא אכן הכי יעיל. אבל יש גם מקרים שאפשר להחלים ללא שימוש בתרופות. תלוי בעוצמת הדיכאון, תלוי ביכולת של המתמודדת לנקוט בצעדים חילופיים (כגון פעילות גופנית מאומצת בתדירות גבוהה) וכו'.

אין לי מילים להביע את הערכה שלי עזרה שלך לאישה שבעצם את לא מכירה.

האמת שהכי נפגע זה הזוגיות והאינטימיות בעקבות כך.

נכנסתי גם לתגובתך השנייה ולא יצא לי ציון טוב שם במבחן.
אבל מחשבות אובדניות זה בכלל לא מתקרב אלי!!

האמת ממש לא חשבתי לפחות לא כרגע על שימוש כלשהו בתרופות..

רקרציתי לדעת אם זה עייפות יתר וריקנות! פשוט תשישות או יכול להיות גם דכאון...

ואולי דווקא המצב הזוגי שלי. שאני פשוט מרוב העומס זה הדבר הראשון שנפגע. כי תפקדתי על תקן שותפים. הגעתי קורסת למיטה.
ופשוט אני מרגישה שאת הכל אני תופסת חזק חזק ודווקא בזוגיות הרפתי כי בעצם כל ההתמודדות שלנו היא משותפת.
ואז כולפ קיבלו את שלהם. חוץ ממני וממנו.
ולו קצת נמאס ממני כי כמה הוא יכול רק להכיל אותי ואת התסכול שלי. בלי לקבל שום פידבק.
ואני לא במצב של להכיל אותו. כי הנפש שלי ריקה.

ואולי כן-אם נעשה שינויים משותפים זה יעזור.

ואולי אני כן אפנה לקבלת יעוץ זוגי אבל פרטני!

וברגע שאצליח להכיל גם אותו הוא א יתרוקן ויעזור לי למלא מצברים מידי פעם.

וכן העניין של סוללהחלשה ורק מקרה חירום מתפקדת זו אני!

ממש ההרגשה שלי בשבועותהאחרונים שיוצר אצלי מרמור מסוים!

ואם שאלת על הלילות אז אני כבר שנים לא ישנה רצוף. כך שזה לא בטוח זה. אבל טריגר נוסף לעייפות הנפשית והפיזית.

אני צריכה לחשוב עם עצמי. מחשבות עלו בשבוע האחרון ומציפות אותי!!

והתגובה המהממתוהחכמה שלך פתחה אצלי ערוצים נוספים.

ואחרי שאשלים עם עצמי ואבדוק מה אפשר לעשות בשביל עצמי,
רק אז אנסה לגשר על הפעריםשנפערו בתקופה הזאת. בה תפקדנו כהורים. אבל לא כשותפים לחיים ובני זוג!

כי הורה זה בחלק ההישרדותי שלנו.

אבל מחשבה שצפה לי כל הזמן

אני כל כך מפונקת שאני לא מצליחה להתמודד?

בסך הכל החיים שלי מקסימים ונהדרים פחות או יותר. יש לי ילדים מקסימים. פרנסה בית בעל תומך ברוב הזמן! שאוהב אותי ואני אותו. ואני לא מצליחה להתרומם מהתסכול והעצב. וירדתי במשקל את כל מה שעלי אחרי הלידה. ואז בכמה חודשים פשוט עליתי הכל חזרה. והכל מרגיש גדול עלי!!
ואני בדרך כלל אוהבת אתגרים. הפעם האתגר מושך אותי למטה!

מאיפה זה בא לי?

בס״ד

בע״ה ובלי נדר כשארגיש יותר טוב.
בהצלחה רבה בינתיים 🧡🧡

ושבת מבורכת!

תודה רבה רבה.

בס''ד

 

שבוע טוב יקירתי,

 

ב''ה שאין מחשבות אובדניות, זה כבר משהו ענק ומרגיע מאד. בספר הוא כותב שהשאלון נכון לאותו היום שאת ממלאה אותו והוא מציע לחזור עליו פעם בשבוע בערך, כי אלו רגשות - וכידוע רגשות משתנים מעת לעת.

 

מה שאת מתארת, שהדבר הראשון שנפגע זה הזוגיות, זה דבר מאד הגיוני לטעמי. את ממש צודקת כשאת אומרת שלטפל בילדים, במידה רבה, זה עדיין החלק ההישרדותי שלנו. לפעמים גם זה נפגע, אם אנחנו שחוקות מדי. אבל הגיוני שלרוב נקדיש את מעט הכוחות שנותרו לנו קודם לילדים שלנו, ורק אז נתפנה לזוגיות. לא שזה נכון בהכרח (לפעמים כן ולפעמים פחות). אבל זה טבעי בסך הכל. כי הילדים יותר זקוקים לנו ברמת הצרכים המאד בסיסיים שלהם. וגם כי הם לא עושים איתנו חשבון ודי דורשים את שלהם, בין אם נרצה ובין אם לא.

 

אינטימיות (רגשית וגופנית) מצריכה פניות. מרחב. כוח. אולי לא בתחילת הנישואין, כשהכל עדיין חדש ולא צריך הרבה כדי לרצות להיות בקרבתו של השני (בכל המובנים, שיחות, בילויים משותפים, אישות וכו'). אבל כשהזמן עובר, ובמקביל גם המחוייבויות מתרבות (מספר הילדים שעולה, העול הכלכלי שגם גדל בהתאם הרבה פעמים וכו'), קשה לאינטימיות להתקיים בצורה מספקת בלי שנקדיש לה משאבים - זמן, פניות, מקום, אנרגיה...

 

מה שאת כותבת, שאת מרגישה בסוף היום שכולם קיבלו, ורק הזוגיות נותרת ללא מענה, זה דבר מאד רווח. מה שכן, את מאד צודקת לראות בזה משהו חסר. זה חסר לשניכם ובצדק. כי בעקרון, זוגיות טובה, זוגיות 'קיימת', זה דבר שמאד מאד ממלא ומשמח. וכשזה לא נמצא לאורך זמן, זה פוגע בכל אחד מאיתנו, במרקם בינינו, ובסופו של דבר גם בבית כולו. 

 

אז יש כאן סיטואציה קצת מורכבת - מצד אחד כל המשאבים כבר מנוצלים (על-ידי העבודה, הטיפול בבית, הטיפול בילדים, הדברים שהקורונה מנחיתה עלינו וכו'...). ומצד שני את לא מקבלת מספיק מקום לעצמך. וגם הקשר ביניכם לא מקבל מספיק מקום. אבל מאיפה הם יקבלו, אם אין יותר משאבים? רק שתדעי שאני כל-כך מבינה את הסיטואציה הזאת. כל-כך, כל-כך. כל מה שכתבת בתגובה שלך ממש עשה לי צמרמורת כי אנחנו באופן אישי נמצאים בשבועות האחרונים במקום די דומה.

 

יש לאפרת צור סרטון מדליק בו היא חוזרת על איזושהי תיאוריה מוכרת של מרצה אחד מאוניברסיטה אחת. המרצה מראה אוסף של אבנים בכל מיני גדלים לסטודנטים שלו ושואל אותם האם לדעתכם הכל יכול להיכנס לצנצנת שמונחת על השולחן. לאחר מכן, המרצה מכניס את כל החול לצנצנת. ואז את כל האבנים הקטנות. ואז את כל האבנים הבינוניות. וכשבסוף הוא מגיע לאבנים הגדולות, אין יותר מקום והן לא נכנסות. המרצה מרוקן את הצנצנת ומתחיל למלא אותה, רק בסדר ההפוך: קודם את האבנים הגדולות, ואז את הבינוניות. כשזה התור של האבנים הקטנות, הן משתחלות בין האבנים הגדולות והבינוניות ונופלות פנימה. מגיע התור של החול... נדמה שהצנצנת כבר מלאה עד אפס מקום. המרצה מתחיל לשפוך בכל זאת, לאט לאט. וראו זה הפלא, גרגירי החול מוצאים את דרכם פנימה, ממלאים את הרווחים הקטנטנים שיש בתוך האבנים מכל הגדלים.

 

זה משל מדהים לחיים. האבנים הגדולות הן הדברים החשובים לנו באמת. גרגירי החול הם הדברים חסרי החשיבות באמת. וביניהם יש דברים בעלי חשיבויות שונות. כשאנחנו מעמיסים את החיים שלנו בגרגירי חול, באבנים קטנות ובינוניות, מתישהו הדברים היקרים באמת נשארים בחוץ. המפתח הוא להכניס לפני הכל את האבנים הגדולות. זה לא תמיד טבעי לנו. במקרים רבים זה לא טבעי לנו בכלל. אבל זה מה ש, בסופו של דבר, הכי משתדלם. כי מה יש לנו באמת, חוץ מעצמינו, האיש שלנו, וילדינו?

 

אז כמו כל משל, זה רק משל. קל לספר, קשה יותר ליישם. גם לנו קשה למצוא ולבצע את ההתאמות המתאימות בתקופה האחרונה. אבל זה במודעות ומנסים... משדלים וגם מתפללים על זה. כי באמת במאת שזה מה שחשוב בחיים. אנחנו. כל אחד מאיתנו לכוד, והביחד שלנו... ''כי הם חיינו''... 

 

***

 

לגבי הסוף... איך המחשבות האלה מוכרות לי!

 

באופן אישי, עם השנים, למדתי לסמוך על הגוף ועל הנפש שלי. זה לימוד שלם, כי גם אני לגמרי יכולה לשאול את עצמי אם מה שאני מרגישה לגיטימי או תוצאה של פינוק. אבל אחרי שהתנסיתי הרבה מאד פעמים, גיליתי שכמעט בכל מצב הגוף והנפש צודקים. ומתי אני מגלה את זה כל פעם? ברגע שאני חוזרת להרגיש טוב. 

 

לדוגמה, עכשיו אני חולה, כבר יומיים. קשה לי לתפקד. קשה לי להיות עם הילדים. קשה לי לעמוד וכו'. יש לי כאב כזה בכל חלקי הגוף אבל מצד שני אין לי חום וגם בסולם מ-0 עד 10 עוצמת הכאב היא רק 2-3. אז אולי אני יכולה לדחוף את עצמי יותר? לשטוף כלים? להשכיב את הילדים אני? לפנות את השולחן? ואולי אני סתם מגזימה כשאני מקשיבה לכאב שלי ומתנהגת כמו משהי חולה ואני לא באמת חולה? אבל אני כבר יודעת. אני כבר יודעת שכשאני ארגיש טוב, אני שוב אצליח להסתער על כל המשימות האלה. וכשזה יקרה ויהיה לי קל, אני אקבל בדיעבד תשובה לשאלה שלי. הייתי באמת חולה. זה לא היה פינוק.

 

או בהריון, כשקשה לי לקלח, וקשה לי ללכת, וקשה לי לנשום, ואני כל הזמן צריכה לנוח, ויש לי בחילות... אני מפונקת? או זה קושי אובייקטיבי? זאת שאלה ששאלתי את עצמי ללא הרף בהריון הראשון, השני והשלישי. אחרי הלידה השלישית, כשחזרתי את עצמי, ביקשתי מבעלי להזכיר לי איך הייתי בהריון ואיך חזרתי לתפקוד מלא אחר-כך. ובהריון הרביעי (בזכות אותה הבקשה מבעלי וגם הרבה מאד בזכות הפורום), כבר פשוט קיבלתי את עצמי עם שלל החולשות שלי ושיננתי לעצמי שזה יעבור עם הלידה בע''ה. ילדתי, התאוששתי קצת, וראיתי שאני שוב מסוגלת! לקלח! ללכת! לנשום רגיל!! לתפקד בלי לרבוץ על הספה! ושאין לי בחילות כלל. קבילתי, עוד פעם - תשובה בדיעבד. זה לא היה פינוק. באמת שלא הרגשתי טוב בזמן ההריון.

 

ונפשית, אני רואה את זה כשאני יוצאת לזמן אישי. זה משהו שאני עושה מדי יום. שעה אחת לעצמי. יש ימים שאני לגמרי על הקצה. ואז אני יוצאת לזמן אישי וחוזרת 'מתודלקת' . אני שוב יכולה בכיף להצחיק את הילדים כדי להסיח את דעתם ממריבה, יש לי כוח לאמבט את הקטן, לערוך את השולחן, לצחצח לכולם שיניים (גם כשהם לא רוצים), לבשל בערב וכו'. ואז אני שוב מקבלת - בדיעבד - את התשובה לשאלה שלי. באמת הייתי עם סוללה ריקה. עובדה שכשקיבלתי זמן טעינה חזרתי ''חדשה''...

 

 

 

מקווה שכל זה עובד. מתפללת ששתינו נצליח להחזיר אזונים טובים ובריאים לבתים שלנו בקרוב בע''ה. ושתחזרי להרגיש טוב מאד בקרוב!! בהצלחה רבה רבה יקרה ❤❤

את נותנת לי להרגיש נורמלית.....

ולא סתם מפונקת חסרת תקנה!
כרגע ברור לי שה(חוסר)זוגיות פוגעת בבית כולו.
אבל דווקא החוסר הזה מרוקן יותר וזה ממש שרשרת. שמורידה אותי.

בכל מקרה השבוע אני אתן לעצמי קצת יותר זמן. גם לבריאות הפיזית (זריקות בי 12 ובדיקה אם הברזל התאזן)
ספורט בקטנה. אולי ישחרר לי קצת אגרסיות.

וגם לבריאות הנפשית...

ונראה אם קצת מילוי של הנפש יוכל להתחיל לאזן אותי!

בכל מקרה ההשתתפות והעצות שלך נתנו לי הרבה כוח.
ושימת לב שאני בסה"כ בנ"א נורמלי.
ושבסוף בעז"ה הכל יסתדר!
ולהיות ממוקדת בצרכים שלי בשביל מעגלי החברה הזוגיות והילדים שלי!

וגםוגם התקשרה אלי המורה של הבת שלי אתמול וזה נתן לי דרייב ממש!!

ספרה לי כמה הילדה חכמה ושופעת. וכמה רואים שהיא מושקעת ומשקיעים בה בהכל.

ופתאום הבנתי שאני אולמ לא כ"כ נוראית. וכנראה באמת אחרי המילוי העצמי שלי. צריכה להשקיע ולמלא את בן זוגי. כדי שיוכל למלא גם אותי.

תודה רבה על אוזן קשבת. ועצות ובהחלט אני אנסה ליישם את מה שישים עבורי!❤❤❤

בס''ד

 

לגבי ה-B12 והברזל, מעולה שאת מטפלת / בודקת!!

פעילות גופנית זה דבר שעשוי לעשות לך המון טוב. להוציא אגרסיות, כמו שאת כותבת וגם לשחרר אנדורפינים, שהם הורמונים שבין השאר משפיעים המון על מצב הרוח. זה צעד פשוט ומעולה-מעולה כשחושדים בדיכאון / או סתם מרגישים לא משהו / או כמניעה של מצב רוח לא טוב. מחזקת אותך ממש בזה!

 

איזה כיף זה הפידבק הזה שקיבלת מהמורה! טפיחה גדולה על השכם!!

 

בשמחה בשמחה ותצליחי בע''ה!!! שמחה, שלווה ונחת בעזרת ה', וכל שאר הברכות! 💕

יש יחידה שמוכוונת לטיפול בדיכאון לאחר לידה, בחינם ולרוב ללא המתנה ממושכת.

הבנתי שאחרי תקופה מהלידה הן כבר פחות מטפלות. כי זה כנראה לא ממש קשור ללידה אלא לעומס החיים. והעניין שתקופה ארוכה גם הייתי כלל בלי עזרה!

אז כרגע זה יכול להתפרץ...

לידה. אולי אפילו שנה וחצי

בכל מקרה, אם את חושדת בדיכאון, כדאי לך להתייעץ עם איש מקצוע

האמת בטיפת חלב היא אמרה שזה לא נראה כמו דכאון אחרי לידה אבל זה בהחלט יכול להיות דכאון/דכדוך של (אחרי) הקורונה.

יש כאלה שאני יודעת בחוץ טוב להם ובבית פחות טוב,

אולי תתחילי לקחת משהו טבעי וזה יעבור לך, תנסי או

את חותם הטבע או טיפות הרב, אולי זה יעבור לך, ואם

זה ממשיך תתייעצי עם מומחית לעיניין,אבל נראה שזה

כבר יעבור לך בעזרת השם.

אבל אל תדאגי כמה שעות מקסימום מחר זה ירד

זה לא מוזר שיש צבעים על פרצופים של ילדים קטנים

סתם סתם...תרגעו😆

מסכנה.. אחים של בעלי תכננו לבוא לביקור הערב אז עשיתי לה כמעט שעה שטיפה עם סבון כלים ועד שירד כמעט לגמרי- הם הודיעו שבסוף לא יגיעו😌
באסה, גמרתי על זה חצי מהצהרים😅

אפשר לנגב בעדינות עם מגבת רטובה במים חמימים. ובכל מקרה זה ירד לבד תוך כמה ימים. אל דאגה

אבל יש לי הרגשה שהכי חשוב זה שינה רצופה בלילה, אחר כך כבר היום מתקבל יותר נורמלי...

 

אם יש לך אפשרות לקחת אחות או עזרה בלילות זה נראה לי משהו שהוא הופך כבר חצי פתרון...

 

בכל מקרה, זה בטח לוקח זמן עד שמתנרמלים אפילו כשנולד ילד אחד

תאמיני לי יש כאלה עם אחד ולא מסתדרים אני מכירה אישית,

ויש כאלה עם ארבעה ילדים ומסתדרים מעולה, לכן תקבעי לך

את זמן המנוחה שלך, בקשר למטפלת תבקשי עזרה רק לניסיון,

ואחרי יומיים שלושה תחליטי את מי את רוצה, ככה אף אחד לא יפגע,

העיקר שיהיה לך שעות מנוחה ואז הכל יהיה מעולה, שוב מזל טוב ענקי.

כביסה- אין צורך להפריד כלום.
אני מכבסת הכל יחד. בגדי תינוק עם הבגדים של כל בני המשפחה הכל ב40 מעלות( חוץ מכביסה עדינה 30 מעלות).
גם חיתולי טטרה אפשר לכבס יחד עם כל הכביסה
לא רואה סיבה להפריד. לצה הם חייבים 60 מעלות, מאיפה החוק הזה?
החלפות- כשהטיטול טוב ומתאים לתינוק, בדרך כלל לא יוצא קקי מהטיטול. אם יוצא בכל םעם שהוא עושה, תנסי להחליף מידה או חברה בטיטול. גם פליטות, אם זו פליטה קטנה, לא חייבים להחליף בגד. אפשר לנגב ולהמשיך.
לגבי חזרת החיים למסלולם, אני לא יודעת איך זה עם תאומים.
החיים חוזרים למסלול אחר, שמשולבים בו הילדים והעיסוקים שלך.

יש סינרים מיועדים לפליטות ואז לא צריך להחליף בגדים

וגם לא צריך על כל פליטה להחליף
ובכללי כל ההתעסקות בכביסות מיותרת ממש. כבדי להם רגיל עם שלכם אפילו או בנםרד אבל כביסה אחת צבעוני בשבוע כביסה אחת לבנה בשבוע אם יוצא הרבה יותר מזה כנראה את מגזימה בהחלפת בגדים..
ושטויות החיתולים ב60 וכו אני מכבסת ל5 ילדים ולנו הכל על 40 תמיד והכל טוב כולל כתמים קשים.

ובכללי ..את באמת מתמודדת עם משימה ענקית וחדשה אבל נראה לי שהשקעת האנרגיות בפרטים הקטנים האלה בסופו של דבר סתם מתישה

סה''כ שאלת פה את השאלות האלה לפחות 3-4 פעמים.וענו לך מגוון תשובות..תנסי לגבש לך מה הכון וקל לך יותר
וגם תקחי עשרה בהקדם תנסי במקום להתלבט ואם לא יהיה מוצלח אז תחליפי

שכדאי לקנות סטוק של מגבונים.
ממש לאצריך להחליף בגד על כל פליטה או לכלוך קטן. אפשר להשתמש במגבונים.
אני בכלל לא משתמשת בחיתולי בד.
אני מנקה פליטות במגבון - הרבה יותר יעיל.

קודם כל לגבי כיבוסת חבל על הכאב ראש. לא להפריד ולא כלום. הכל ביחד. אין צורך להרתיח בגדים שלהם.. אפשר לחשוב איפה הם מסתובבים 🙂 הכל בארבעים מעלות מעולה. אאכ בד עדין יותר ואז שלושים.

לגבי העזרה בתשלום, אני הייתי לוקחת (אצלי כל יום בצהריים היה מישהי שהיתה באה לוקחת אחד מהם לשעתיים. אצלך הז תאומים יותר עמוס.. ) כל העניין של להקשר. אני חושבת שעדיין התינוקים יהיהו קשורים אלייך.. ואם את חוששת נסי עזרה רק לילית קודם. ברגע ששניכם תשנו טוב בלילה כל היום יראה אחרת. הילדים יהיו כרגיל אבל כשאתם באים עם כוחות זה אחרת לגמרי. ולהיות לילה עם מטפלת אחרת לא זה מה שיזיק לקשר שלכם איתם .
אני הייתי לוקחת. לגבי שמישהי תסתובב בבית זה באמת נקודה למחשבה. לא כולם אוהבים את זה. מישהי כתבה פה על כמה ימים נסיון זה רעיון מעולה. אין התחייבות ותוכלי לבטל. אבל לדעתי העזרה הזו נצרכת יותר מהנזק שתעשה. בטח בחודשים הראשונים..

לגבי חזרה לחיים, תחזרו לחיים. בוודאי. אבל לא כמו שהיה. כי אתם כבר משפחה. יש ילדים. לטעמי החיים יפים יותר מאשר בלעדיהם😁 כמה אושר הם נותנים לנו!
בהחלט אבל אחכ מכניסים זמן אישי לעצמנו עי ביביסטר וכד. יוצאים לערב לבד וכו' וזה נותן כוחות להמשך.. וזה יתאפשר! תאמיני לי.. גמני חשבתי שלעד אהיה בעומס הזה של הטיטולים..
הם גדלים וזה משו אחר ומדהים.

שיהיה הרבה הצלחה ואושר גדול!

בד"כ היא פשוט איתם בחדר או בסלון, וכמובן מטבח (בשביל הבקבוקים).
לרוב הייתי איתם בחדר עם מיטה והייתי ישנה כשהם היו ישנים. כשהייתי ישנה מספיק טוב בלילה זה היה סימן שמילאתי את תפקידי נאמנה ואפשר לעבור לתאומים/שלישיה הבאים...
אני תמיד הייתי מציעה לקלח (באמצע הלילה) כדי להקל על ההורים, לתת ויטמינים וכל מה שצריך לעשות פעם ביממה. את יכולה לבקש גם לטפל בכביסות/משהו אחר שיקל עלייך (סביר שזה יעלה את המחיר).

אבל מעולם לא טרחתי להפריד כביסות שלנו משל התינוקות , ובטח שלא נפרדתי חיתולים מבגדעם וכו'. דוחפת הכל למכונה (רק מפרידה בהיר -לבן וכהה), 40 מעלות ושלום על ישראל.אגב, כתמים של קקי של תינוקות יורד מעולה בשמש, לפני או אחרי כביסה לתלות בשמש.
מתי נהיה קל יותר? כשהם ישנים טוב, וכשאת מתרגלת.

1. בהריון של התאומים כולם אמרו לנו שעד חצי שנה זה ממש קשה, ואחרי שנה כבר נהיה הרבה יותר קל. הרגשנו הקלה באזור חצי שנה, כהשם כבר לא פיציים וכבר לא חורף... אבל עכשיו הם תכף בני שנה ובאיזשהו מקום יותר קשה לי. מניחה שזה פשוט תקופות יותר פשוטות ותקופות יותר קשות. אם את רוצה יותר פירוט, בשמחה בפרטי. אל תצפי שיהיה לך עכשיו קל כי זה לא. זה באמת ממש קשה תאומים בהתחלה. אל תצפי כדי שלא תתאכזבי כל הזמן מחדש...
2. בקשר לכביסה - אם אין באמת רגישות בעור לאחד מהם אל תפרידי מכונות. אני אצל כל הילדים לא הפרדתי בכלל ולא הייתה להם שום בעיה (גם לא אצל התאומים שנולדו פגים שלכאורה נזהרים בהכל פי כמה). המקסימום שעשיתי זה לשים את הבגדים התחתונים שלהם, או את כל מה שהתלכלך מקקי בכביסה של הרתחה. ואם לא היה שם בגד חדש גם לא הייתי מפרידה בין הצבעים. דבר נוסף, נשמע שאת מחליפה להם המון בגדים. לא הייתי מחליפה על פליטה, בטח שלא את כל הבגדים. אם הם ממש נרטבו אז בסדר, אבל אם קצת התלכלך הייתי מנגבת וזהו.
סטריליזציה של הבקבוקים - אולי אני מזניחה... אבל אני יכולה לספור על 2 ידיים את כמויות הפעמים שעשיתי סטריליזציה לבקבוקים שלנו. גם עם התאומים לא עשיתי את זה, בטח שלא כל יום. ושוב, הם היו פגים ועדיין לא קרה להם כלום. כמובן שהכל תמיד נקי לגמרי, אבל לא מעבר. לפעמים אני חושבת שאולי בזכות הדברים האלה הילדים שלי בקושי חולים (רק שלא אפתח פה), הגוף שלהם מחוסן...
3. לומדים את זה על הזמן, זה לא בא ביום אחד וגם לא בחודש אחד. לאט לאט את תצברי לעצמך ידע שלם על הדברים הכי קטנים שיעזרו לך להסתדר. מה שכן, הייתי מציעה להנמיך מעצמך ציפיות - למשל בקטע של הכביסה, את רגילה להפריד הכל, להחליף בגדים ברגע שמתלכלך, אבל עכשיו תורידי ציפיות מעצמך, תרשי לעצמך לא לעשות הכל מהכל.
4. כמה שיותר. ממי שמרגיש לך נוח. גידול של תאומים מצריך המווון כוחות, וכדי לשמור על שפיות את חייבת עזרה מבחוץ. כולם אמרו לנו שאצל תאומים לא אומרים לא לעזרה שמציעים לכם.
5. זאת תקופה מאתגרת, וכל הבית נמצא במין סחרור עכשיו, אבל עדיין את האמא. לגבי התינוקות - אל תדאגי, הם יודעים טוב טוב מי אמא שלהם, גם אם את לא כל היום סביבם כמו שהיית עם ילדים אחרים. אם יש ילדים נוספים - מצד אחד אני אגיד שזו תקופה שעוברת, שבה כל בני הבית נרתמים לטובת שני התינוקות שהצטרפו. מצד שני כדאי לפעמים להשתמש בעזרה שמוצעת לכם כדי שישמרו על התינוקות ואת תהיי נטו עם הילדים האחרים.
הרבה בהצלחה!!

כבר כתבתי לך בעבר שאני לא חושבת שיש צורך להרתיח טטרות וגם לא דברים אחרים. עושה הכל ב30-40 מעלות.
נשמע שזה יחסוך לך הרבה מאד זמן יקר

- לילות לבנים בטח לחלוטין בשלב הזה. לא משנה יום או לילה. כשהם ישנים את ישנה. שורדים.
- לגביי קור בהלבשה. אם זה בית שלכם- מזגן. אם לא, אני תליתי מפזר חום מעל השידה. הדלקתי לזמן ההתלבשות ואז כיביתי. עושה את העבודה.
- לגבי הכביסות- כבר אמרנו לך שאת מגזימה. לא צריך להרתיח כלום. המכונות כביסה של ימינו עושות עבודה מעולה גם על שלושים מעלות. הכל טוב. רבע שעה לדעתי זה רק למספר מזערי של פריטים. בטוחה שזה או שעתיים או זה? לרוב המכונות יש תוכניות של סביבות השעה. שעתיים פלוס אני שמה רק למכונה מלאה יחסית או מגבות.
- תביאי את אחת הנערות לעזרה לחודשיים שלושה. זו דעתי.
- לגבי הקשרות אל דאגה הם יקשרו אליכם בטוח. אל תשווי את האיכות והכמות מולכם לבין הכמה שעות ביום מול אחרים. תנסי תוך כדי החתלה האכלה לחייך אליהם ללטף ולחבק. תוך כדי כל מה שאת עושה בכל מקרה תנסי לאט לאט להתרגל לדבר איתם. אוי אתה רעב מתוקי, כבר, הינה נשחיל את היד לשרוול. כבר אוכלים. השיח והתקשורת, המגע, החיוך וקשר העין יוצרים את התקשורת. אבל בלי לחץ! גם אם כרגע את שורדת ועוד לא במקום הזה זה בסדר. לאט ובהדרגה. ההתקשרות החשובה שמדברים עליה היא בכל השנה הראשונה בחיים!
- החיים לעולם לא יחזרו למסלול הקודם שלהם. להפוך להורים זה השינוי הכי גדול בחיים. אבל הטרפת תרגע קצת סביב גיל שלושה חודשים ותרגע עוד יותר סביב גיל חצי שנה. ואז זה רק ילך וישתפר. אישית אני הכי נהנית אחרי גיל שנה למרות שזה זמן שובבי. אבל זה אנדבידואלי. לאט לאט אפשר לחזור לעיסוקים קודמים. בצורה אחרת מהעבר. מתי בדיוק אי אפשר לומר. יש כאלה שכבר בגיל כמה חודשים יוצאות פוגשות חברות עוזבות בערב וכו'. לי אישית בהרגשה לוקח כשנתיים. אבל אני קיצונית כנראה (בענייני שינה והנקה בעיקר) וזה סוג של בחירה. כל זוג יעשה את הבחירות שלו חזה בסדר. לא הייתי במקומך עכשיו סופרת את הזמן אלא יותר שורדת ולומדת את המציאות החדשה. מנסה אחרי שירגע מעט להכניס טיפה טיפה לאט לאט דברים שעושים לי טוב. כי חייבים את זה לנפש. אבל בגדול חיה את המציאות והולכת עם ההווה לתקופה מסויימת.
- ניסית לשאול בפורום תאומים? בטוחה שיש לנשים שעברו את זה עם שניים יותר ניסיון באיך להסתדר. לי קשה לדמיין. מצדיעה לך!!

אתחיל מ5 כי זה הכי חשוב:

אל תדאגי!! את ובעלך תהיו תמיד אמא ואבא, תמיד תהיו הכי חשובים והכי דומיננטיים בחייהם. אתם אלה שחיים איתם בבית 24\7. הם יודעים ומרגישים.

מחקרים הראו שילדים מושפעים הכי הכי מההורים. גם ילדים שנמצאים במעון רוב שעות הערות שלהם.

ועכשיו את יכולה לקחת עזרה בלי רגשות אשמה:

 

4 לדעתי הכי חשוב לא עבודות בית, אלא שתטפל בילדים, כך זה נותן לך זמן למנוחה פיזית וגם נפשית (כי נשמע שאת נורא בלחץ מכל האחריות הזאת שנפלה עלייך).

אני לקחתי מישהי שתהיה עם התאומים כמה שעות בבוקר (כשבעלי והגדולים לא היו) ואני יכולתי להשלים שעות שינה.

היה לי חשוב מישהי שהיא אמא בעצמה ויש לה ניסיון עם תינוקות, ולא סתם נערה\סטודנטית, כך יכולתי ללכת לישון ולסמוך עליה בלב שקט.

המליצו לי מאד (שלא לומר לחצו עלי) לקחת משיהי שתישן אצלי 2-3 לילות בשבוע אבל הרגשתי שזה יותר מידי חדירה לתחום המשפחתי שלנו. ואני לא מתחרטת, לי זה היה הכי טוב ככה. המטפלת היתה בשעות שבעלי לא היה. כשבעלי היה  בבית, עבדנו כצוות וזה היה הזמן שלנו ביחד (כי זה לא ממש תקופה שאפשר לצאת למסעדה...) לא רציתי עוד מישהי איתנו.

את תעשי מה שאת מרגישה שטוב לך ולתאומים שלך.

 

ולגבי השאר:

1 אני הרגשתי הקלה בגיל 4-5 חודשים, כשהתחילו לישון לילה פחות או יותר (אחד פחות, השני יותר...) בכל מקרה התקבע איזה סדר יום בערך,  שכלל זמן שקט בלילה כשהם ישנים, מ8-9 בערב עד 6 בבוקר עם התעוררות אחת או שתיים - רק כדי לאכול.

גם לי אמרו אז שזה יותר קשה כשהם גדולים, רצים ומשתובבים, אבל הם גדלו ב"ה ואני מרגישה שהכל הרבה יותר קל מהתקופה הראשונה ההיא של מסביב לשעון

 

2 שחררי במה שאפשר, לפי סדר עדיפויות. לא נורא אם הבית מבולגן. לא נורא אם פולטים על הבגדים. לא נורא אם תכבסי ב30 מעלות אפילו אם לא הכל יורד בכביסה. כתמי קקי יורדים בשמש ישירה, אבל אם יותר מהיר לך לדחוף למייבש שכביסה (מקווה שיש לך), תעשי את זה. אז שיישארו כתמים... גם ככה עוד חודש וחצי הבגדים האלה יהיו קטנים עליהם.

העיקר שחם להם ושהם אוכלים מספיק.

 

3 מסתדרים כי זאת המציאות ועוברים את זה איכשהו. ולפעמים לא מסתדרים, ואז מישהו בוכה, או שמבקשים עזרה דחופה ממישהו, וזה לא נורא. ולומדים לפעם הבאה.  בעוד שנתיים לא תביני איך עשית את זה... אתם חזקים! ה' נתן לכם את זה סימן שיש לכם כוחות.

ואל תשכחי מידי פעם לעצור, להסתכל על התמונה הזאת שאת ובעלך יושבים ויש לכם בידיים שני תינוקות, ולהיזכר בתוך איזה נס את נמצאת!

נשמע שיש כ"כ הרבה עצות וטיפים מכל כיוון

גיסתי הראתה לי סטריליזציה של 4 דקות

חברה שלי עושה 7 דקות

ובכלל יש פה מישהי שאומרת שלא עשתה סטריליזציה בכלל.

שאלנו בפורום תאומים בפייסבוק חלק אמרו שמעירים כל 3 שעות לאכול בלילה וחלק אמרו ממש לא,

רק כשהתינוקות בוכים ויש דרישה.

המשפחה שלי אמרה לי להפריד כביסה בין שלנו לתאומים, ופה מלא אומרות שאין זמן ואין מצב להפריד והכל יחד.

מאיפה אני אמורה לדעת מה נכון ומה לא?

נשמע שאין מתכון אחד. איך בכלל יודעים שמה שאנחנו כהורים עושים זה נכון???

כי ככה זה באלף דברים, כל אחד אומר משהו אחר, זה באמת מבלבל!!!

האמת. את שואלת מלא. וגם חוזרת על השאלות. אנחנו תמיד תמיד פה ונשמח לענות ולעזור. אבל זה באמת מבלבל. אולי שווה לשקול לשחרר את העצות של כולם. ללמוד מה נח לכם. מה נראה לכם קריטי ומה כדאי לכם לשחרר. בהדרגה. בהצלחה נשמה. לא קל.

דוקא עם התאומים היה לי קל יותר להפריד, במיוחד בחורף, הם ממלאים מכונה בכלום זמן...  

עם תינוק יחיד היה יותר מעצבן. להפעיל מכונה בשביל כמה בגדים קטנטנים?

 

והטיפ הכי חשוב נזכרתי עכשיו

טיפ שקיבלתי מאמא לתאומים:

את לא חייבת להקשיב לכל הטיפים שנותנים לך!!

תמיד יהיו עצות סותרות. ותמיד יהיו דברים שהתאימו למישהי אבל לא יתאימו לך. תעשי מה שטוב לך. תנסי. אם את רואה שזה לא בשבילך אל תמשיכי. ואת לא חייבת הסברים לאף אחד למה כן או לא פעלת לפי עצתו

 

אני מבינה שבלידה ראשונה זה הרבה יותר קשה ממה שהיה לי...

בהצלחה

כל הורה מתנהל אחרת.. יש דברים שהם בגדר הנחיות לכולם כמו להשכיב על הגב, כמה שכבות להלביש (גם בזה יש אנשים שבוחרים להתנהל אחרת אבל יש המלצות של איגוד רופאי הילדים, משרד הבריאות ועוד) אבל יש הרבה דברים שכל אחד מחליט לפי ריאות עיניו. את אמא של הילדים האלה! תעשי מה שנראה לך, או תקשיבי למי שאת סומכת עליו. אם למשל נראה לך חשוב לעשןת סטריליזיציה, אז תעשי- אבל לאו דוקא צריך ת הזמן הכי ארוך. לגבי כביסה- תחשבי שבלאו הכי 2 תינוקות מייצרים המון כביסה אז סביר שגם ככה יצא לך לכבס את הכביסה שלהם בנפרד. אבל אל תעשי מה שדורש ממך יותר מידי. את צריכה לדאוג שהם יהיו שבעים נקיים ורגועים, ככה את יודעת שאת עושה נכון. 

ללמוד ללכת בשביל הזהב בין לבין... להתאים לצורה שלכם ולקצב שלכם...

רק עצה פרקטית - תבחרי את היועצים שלך... לי יש הרבה יועצים אבל חלקם לא חיים כ"כ במציאות *שלי* לכן העצה שלהן לא רלוונטית...

יש לי גיסה מטופלת בילדים כמוני, אנחנו מתייעצות הרבה

יש לי גיסות אחרות- רווקות, מתוקתקות, נקיות, בשלניות, אבל כמעט בלי עול בחיים... אפילו לא עבודה קבועה עם מחויבות...

אין דרך אחת נכונה.
תקשיבו ללב שלכם, תבדקו מה נכון לכם, מה מקל עליכם ומה מקשה. תחליטו על מה אתם יכולים לוותר ועל מה לא.
תראי, ילד ראשון זה הכי קשה. אין נסיון עדיין, הכל חדש. אז תאומים? לא קשה פי שתיים, אלא פי חמש נראה לי...
אבל באמת- העיקר להיות רגועים, לא להילחץ מכל דבר שכביכול ''צריך'' לעשות. הרבה מהצריך הזה הוא לא באמת צריך. כמו בענין הכביסה, למשל. למה להפריד? תעשו כביסה שלהם ושלכם ביחד- עם אבקת כביסה של תינוקות. יחסוך לך הרבה כאב ראש וזמן.

מה שבאמת צריך, באמת באמת, זה מה שכתבו לך- שהם יהיו שבעים, יעלו במשקל יפה, ושיהיה להם חם ונעים. אה, ועוד דבר- שיקבלו ממכם מליון חיבוקים ונשיקות, אבל על זה בטוח לא תוותרו...

היה בהודעות שלך

תעשי מה שמתאים ונח לך.
זה גם ניסוי וטעיה.
אם כבסת הכל על 40 מעלות והכל בסדר- אין צורך להפריד.

גם לגבי העניין ההקשרותי לא הייתי משקיעה מחשבה בטירוף. כן משתדלת שקבלת העזרה תהיה יותר במסביב אבל לא מעבר.... בסופו של דבר זו עזרה נפוצה אפילו עם תינוק אחד, כולם נשארו בחיים...

אמרו פה המון דברים מעולים, אני רוצה רק לחזק בנוגע לכביסות שלא צריך להשתגע עם הפרדה, אמנם סבר להניח שיש לך מסיק כביסה של התינוקות כדי לכבס את הכביסה שלהם בנפרד אבל לדעתי ממש לא צריך להפריד בגדים מטטרות וכו..

דבר שני- בנוגע לזה הם שמים ידיים בפה כשאת מנסה להלביש- מה לגבי מוצץ? מנסיוני זה פתרון טוב להרגיע לכמה דקות עד ההאכלה.

לגבי העזרה אני חושבת שאם תבוא מישהי לשעתיים שלוש לעזור לך ותתן לך קצת לישון זה יכול ממש לעזור לך ואחרי זה תחזרי עם כוחות מחודשים. אין חשש שהתינוקות יקשרו למישהו אחר יותר מאשר אלייך, את אמא שלהם!! הם מכירים את הקול שלך והריח שלך עוד מההריון! וכמה שלא יעזרו לך זה עדיין לא משתווה לאמא ואבא. אז אל תחששי! סך הכל זו תקופה זמנית, הבת שלי (אחת מתאומים) התחילה לישון לילה שלם בגיל חודש וזה כבר הקל שקמתי רק לבן. מקווה שגם אצלך יתחילו בקרוב לישון יותר זמן.

 

לדעתי תתחילי בעזרה שלא קשורה לתאומים.
למשל מנקהזו עזרה משמעותית רק צריך שלא תהיו בבית שהיא נמצאת.
מבשלת אוכל- יד מקומות שיש נשים שמבשלות אוכל ביתי.

לק"י

ואם את רוצה גם מרכך- אז מרכך של תינוקות.

וחיבוק גדול
את נשמעת מעורבבת ממש.

מתה להחזיק איזה פצפוציני בן שבועיים. 

 

ולבנתיים עוד להרגיש שמצילה את אמא שלו חחחחחח

 

 

רק עכשיו מתחיל להתנרמל ברוך ה' 5 חודשים אחרי

מה קרה בכל החודשים הללו?