יום ראשון ד' שבט- מגיעה למיון יולדות לשם התחלת זירוז (עובר קטן) בודקים תנאים ואני בכלל בלי שום תנאים- צוואר אחורי ארוך וקשה, ללא פתיחה בכלל. הרופאה מחליטה שנתחיל עם ג'ל פרוסטין. עוברת למחלקת אם ועובר ושם מתחילה בתהליך
את המנה הראשונה של הג'ל אני מקבלת בשעה 14:00 ומיד תוך שעה מתחילים צירים מתמודדת איתם ואחרי שעתיים מבקשת שיבדקו אותי, האחות אומרת שהנוהל על הג'ל הזה לבדוק רק אחרי 6 שעות. טוב אני מחכה למרות שבטוחה שבטוח כבר התחילה פתיחה. ממשיכה על הכדור, מתקלחת, הולכת הלוך וחזור בחדר. איזה כיף שאני לבד
אחרי 6 שעות מגיע הרופא לבדוק מה המצב אם יש פתיחה\ מחיקה\ משהו התקדם?? רופא מהמגזר שבודק וזה כואב, הוא ממש לא היה עדין. אומר שלא מצליח להגיע לצוואר בכלל. כנראה שעדין לא התקצר אבל הוא לא בטוח אז מבקש מהאחות לבדוק והיא עדינה ונעימה אומרת שהצוואר אכן ארוך וקשה אבל קדמי. טוב זה כבר משהו. מכניסים מנה שניה של ג'ל ושוב מתחזקים הצירים ובמוניטור זה נראה מגניב כמו הרים כאלה סדירים.. והם מתחזקים ואני מתלבטת אם כבר לקרוא לדולה שלי, מחליטה שלא כי מבינה שעוד דרך ארוכה לפני. אחרי 6 שעות בודקים שוב והנה בודקים והגעתי לפתיחה 2 אבל הצוואר עדין ארוך ואחורי
יורדת לחדר לידה להמשך זירוז עם פיטוצין. שם אני מבקשת מהמלדת לחכות מעט עם הפיטוצין לראות איך מתקדם גם ללא. היא מסכימה נותנת לי שעה. בשעה הזו אני מתנועעת גם הדולה מגיעה ועושה לי רפלקסולוגיה ועיסויים והנה המים יורדים והצירים ממש כואבים ומתחזקים ואני לא רוצה אפידוראל עדין. המיילדת חוזרת ואומרת שצריך להתחיל עם הפיטוצין ואני מתלבטת אם לקחת איתו את האפידוראל. מתלבטת..מתלבטת ומחליטה שלא, שננסה בלי נראה איך הולך
והדולה שלי ממש עוזרת עם שמנים ועיסויים ומוזיקה. ואני מצליחה להתמודד
אחרי שעתיים בודקים בדיקה פנימית- פתיחה 4, צוואר אחורי, ראש גבוה
אני מבקשת אפידוראל, המיילדת הולכת לקרוא למרדים ואני כבר ככ כאובה ומרגישה שיש לי פיפי נכנסת למקלחת איך שאני עם הבגדים והבובו והמטפחת (חח..לא שמתי לב) מתפנה ואני מרגישה בלופ..את הראש יורד ואיתו כאבם בלתי נסבלים, המרדים הגיעה יוצאת מיד בריצה והצירים צפופים וחזקים והראש למטה אני מרגישה. אבל לא אומרת כלום, מתחילים הכנה לזריקה (שמים לי את המדבקה הגדולה הו ואת העירוי) ואני לא מצליחה לא לזוז כי כל שניה יש ציר וכואב מאוד. המיילדת מבקשת לבדוק ואני צועקת שאין מה לבדוק הוא כבר יוצא ולוחץ לי. היא מבקשת שאשכב על הגב וארים רגליים אבל אני לא מצליחה אכשהוא אני מגיעה לתנוחה הזו אבל אני כבר ככ מותשת שאין לי כוחות ללחוץ ואני ממש כריחה את עצמי ומנסה לחשוב על התינוקי שצריך את העזרה שלי- לוחצת פעמיים והוא יוצא מתוק וחתיך. אהבה ממבט ראשון ולא כזה קטן 2.800 של מתיקות
תודה לה'
❤️