פורום הריון ולידה (עמוד 247)

דו תאי משולב כיריים.

אני רציתי אותו מכיוון שניתן לאפות בו במקביל בשני התאים

למרות שבפועל כמעט לא יוצא לי להשתמש במקביל.

יש לי אותו 6 שנים, אופה מצויין.

החיסרון שלו זה שהכיתוב על הכפתורים נמחק וזה קצת מבאס.

משולב דו תאי,  כמעט 10 שנים.

לפני כ5 שנים התקלקל הבורר מצבים ותיקנו אותו בעלות קטנה. מאז הוא עובד מצוין.

ולא רק בניקיון להכשרה.

אבל לא נראה לי שיש פרוליטי בדו תאי…

משתמשים בתא אחד לכל השנה ובתא השני לפסח

זה מאד מוצלח (לצרכים שלנו)

שדרות, נובה וציורי גרפיטי: המלצות לסיורים בעוטף עזה

מישהו מכיר?? שמע?

לסוע עם חברה שהיא כמוני לטיול

וכל השיח מסביב יהיה יותר אמוני

ולא שאין לי קשר בכלל עם חברה לא חילונית.

עובדת איתם צמוד כל יום.

חוששת שאולי פה השיח יהיה לי יותר קשה לעיכול

אבל בגדול את כנראה צודקת.

למשל במסעות בפולין. אני מתארת לעצמי שמסע של ישיבה או אולפנא הוא עם תוכן שונה ומיקוד שונה ממסע של תיכון חילוני. 

אני מתארת לעצמי שתיכון חילוני נותן גם הקשר ציוני, אבל יותר כ"לעולם לא עוד", ולא כשלב בהגשמת ייעוד של העם היהודי. הרבה מהדגש הוא על הצד האנושי, מה היה, כמה נורא זה היה, איך אסון כזה קרה, איך דואגים שהוא לא יקרה יותר - לעם ישראל (וכמה חשובה המדינה בהקשר הזה) ובכלל בעולם.

מסע דתי יתייחס קצת  יותר להקשר ההיסטורי של עם ישראל, יתאר גם את העולם היהודי שפני השואה, העיירה, הרבנים, חסידים, מתנגדים, יתייחס לשאלת צדיק ורע לו, איפה היה אלוקים בשואה, עם ישראל לאורך ההיסטוריה והגלות, גילויי גבורה יהודית ודבקות באמונה מתוך הקושי, אתחלתא דגאולה שאחרי.

אני משערת שהכוונה שלך היא להדרכה עם מיקוד אמוני. כי אפשר לדבר על כל דבר במבט אנושי כללי או במבט יהודי אמוני, ואלו נקודות מבט שונות שיבחרו להדגיש ולספר דברים באופנים שונים.

אחת היא שגם אם נניח שיש מבט יהודי אמןני שמכניס מסגור שבעינינו הוא כביכול נכון יותר, בטח אין רק אחד כזה, וגם הוא לרוב נבנה ממרחק הזמן, ואילו את התוכן הדתי שיוצקים בתיכונים הדתיים למסעות פולין לצורך חיבור לאירועי השואה מייחד המרחק ההסטורי מהאירועים המאפשר מבט עם כנות ועם קצת פחות הצטדקות או התחסדות או הונאה עצמית או כל דבר אחר.

בנוסף, באמת בערי יהודי פולין היתה המון הסטוריה יהודית של גלות שלמה בת מאות רבות, על כל האישים והאירועים שכדאי לדעת עליהם, בניגוד לאותם יישובים שנטבחו,

ומה גם שמסע לפולין הוא בן ימים ארוכים ונדרשת הפוגה כזו שבה מעבדים. עיבוד כזה מטבע הדברים, בסיור למבוגרים (!) בן שעות ספורות - הגיוני שיקרה לאחר מכן, איש איש לפי הכלים שברשותו. ולפי נטיית ליבו וערכיו. כמו שלא היית רוצה שמול הזוועות ידחפו לך אג'נדה שאת לא בהכרח מסכימה איתה, כך עטיפת אירועים בקנה מידה תנ"כי שקרו ממש עכשיו - במסגור אמוני, הוא (בעיני) במקרה הטוב חסר טעם ובמקרה הרע פשוט שגוי... שוב כל זה בעיני ו-sarita מוזמנת לחוש אחרת... אבל אני תוהה עד איפה מגיע הצורך הזה, המובן לי מאד אגב, שיאכילו בכפית של מסגור מסויים. צורך לבדל עצמך אל מול אירועים מהפכי קרביים כאלה שכאמור קרו ממש עכשיו... הרי אם אני ואחרים ניצבים בסיור קונקרטי אל מול אותן זוועות במבט נקי בלי תיווך ופרשנות נוספים מהמדריך, גובר הסיכוי שיחד נצמיח לקחים שרלבנטיים לכולנו ולקיום עתידנו המשותף כאן.

אבל בטח שאפשר לבחור אם להתמקד בזה שהגיבורים אמרו שמע ישראל, התחזקו באמונה, בסיפורים של אנשים שגילו את ה' דווקא מתוך החורבן הזה,

או להתמקד במחדל של הצבא והממשלה, בחוסר אונים, בפילוג ומה לא.

לדעתי בהחלט יש הבדל מי מעביר את הסיור 

וזה נראה שיש מדריכים דתיים. אבל אין לי מושג איך משיגים אותם.

"כשאתם באים לבקר אתם מחזקים את כולנו"

למה לנסח?

לא מתאים לי. אני אחרי לידה

הגוף כאוב

אני מניקה

בקושי ישנה

לא חד משמעית לא! את סופר הגיונית

אני אחרי לידה חודשים פלוס לא מתארחת…

לק"י

יש כאלה שנוח להן להתארח, ויש כאלה שלא.

אפשר להזמין את ההורים לבקר אצליכם בזמן שנוח לכם.

והקטע שאני תמיד אומרת שנוח לי בבית, בלי קשר לכלום🤦🏻‍♀️

בכללי אוהבת ממש את הבית שלי ומבחינתי שהם יבואו אלינו...

אבל כנראה זו נקודה רגישה כל ההזמנות האלו... ועכשיו אני עם נטיה לתת לחמות להנות מהתינוק וזה יותר מבלבל אותי... ראיתי שלא היה לי קל בכלל אצל הוריי אתמול בשבת... 

ויש פעמים שגם חודשיים-שלוש לא נסענו לחמותי אחרי לידה...

אנחנו אומרים שהתינוק עוד קצת יגדל ואז נגיע

יש לי עבודה ספציפית אז ממש מחכה למכרזים בנושא שלה🤣

מה שבעיגול הירוק..

‎

לק"י

תסתכלי אם יש 2 פסים ורודים (גם אם השני חלש) זה 2 פסים.

אם הוא לבן, זה כנראה כלום.

לק"י

והארה- ראיתי שפתחת שרשור נוסף בנושא גם אתמול. היית יכולה להקפיץ גם אותו (פותחים שרשור חדש אם עבר זמן מאז השרשור הקודם).

בשורות טובות!

הייתי מחלקת את המטלות לדברים דחופים ודברים שיכולים לחכות.

כביסה וכלים- יתכבדו לחכות למחר/להמשך השבוע.

להוריד איפור ולמרוח משחה זה מאסט.

לשמוע שיעור לא חייב דווקא היום בשעה כזאת מאוחרת.

לילה טוב

מסדרת תוך כדי התארגנות שלהם ש

לשינה

כלים עושה או בבוקר או אחה''צ כשהם מחשקים ובעיקר המדיח

כביסות לפעמים בערב כשמדהרת עם בעלי ובמוצ''ש מקפלת הרר

ספציפית עכשיו אני עומדת להשאיר בית מבולגן כי כלו כוחותיי, אבל באמת לרוב משתדלת שלא, ועד שאני מגיעה לזה (כלומר עד שהילדים נרדמים) השעה כבר אחת עשרה בלילה בכיף...

ואמנם אני עובדת מהבית, אבל באמת זקוקה לשעות הבוקר בשביל זה.

וגם אצלי קמים בלילה (אבל קטנים יותר משלך. נשמע לי שהדבר הראשון שיש לטפל בו הוא הקימה שלהם. בגיל הזה הם לא אמורים לקום בלילה...)

הרבה כוחות!

ואיך סבתי הפולנייה הייתה אומרת? "לישון? נישן כבר בקבר..." (אמרה - ועכשיו היא מקיימת את זה🙈)

בכל אופן, אני בונה על כמה שנים טובות של שינה בין תקופת גידול הילדים לבין תקופת הקבר

אמא שלי הייתה אומרת אותו הרבה

הפולניה . חיפוש

(תגללי קצת למטה)

זה אתר אהוב אצלנו בקרב נכדיה של סבתא שלי. קצת מחזיר לנו אותה לחיים

וכן, יש כאלה שהן פולניות גם בלי שיש להן גנים אמיתיים כאלה😁

אבל אני חושבת שיש הסדל בין פולנים למרוקאים במקור של האופי.

אצל המרוקאיות זה נובע מרחבות לב כזו, אימהיות כוללת כזו, ואצל הפולניות אולי זה נובע מטראומת שואה (ועוד לפני כן - פרעות וכו') ומרצון לגונן...

וחוזרת ב3 וחצי בערך

משתדלת מאוד לנוח קצת, אפילו 20 דק (פעם בעלי שומר על התינוק, פעם אחד הילדים היותר גדולים ..)

ואז מתחילה לעבוד בלי הפסקה עד הערב, עושה כביסות ומקפלת, לא כל יום מקפלת בגדים

אבל הכל בין לבין. לא משאירה לערב. כי בד"כ אחרי השעה 9 וחצי בערב כבר אין לי כוח לכלום

ואז אני בעיקר עושה דברים שדורשים פחות מאמץ. לדבר עם ילד, לשוחח בטלפון עם חברה, או משהו עם הבעל.

בגדול השיוה שלי זה לא לחכות שילכו לישון כדי להתקדם בעבודות הבית.

אני אם אסדר את הבית כשהילדים בסביבה ארגיש כמו עם ישראל במצרים - שכל מה שהם בנו המצרים פירקו להם אחרי רגע...

גם ככה בימי שישי (שאז לרוב אין לי ברירה אלא לסדר כשהם נמצאים) העצבים שלי נמתחים בקלות והם סופגים נזיפות ממני על חדר שהרגע סיימתי לנקות ואיך הוא כבר שוב מלוכלך... אז במשך השבוע אני מעדיפה לחכות שכולם יהיו במיטות, כדי שאוכל לסדר בנחת ובשקט וליהנות למשך זמן מה מהסדר...

עדיף על פני לעבוד בערב מאוחר ואז לרוב לא עושה הכל כי כבר אין כח..

גם ראיתי שכשאני עושה תוך כדי שהילדים מסביב 

א. הם יכולים קצת לעזור

ב. חשוב לי שהם יראו אותי מסדרת, הרגשתי לא נוח עם זה שהם הולכים לישון בבלאגן גמור וקמים והכל פיקס.. 

ג. אם אני לא אעשה עבודות בית בזמן הזה, אז חלק מהזמן אני ''משועממת'' או סתם מתעסקת עם דברים לא חשובים באמת. מעדיפה להשאיר את השיעמום לערב..

לגבי לסדר, באמת אני לא אוספת את המשחקים למשל תוך כדי הצהריים, אבל כביסות, כלים, לארגן מטבח... לא חסר חח. לגבי המשחקים, אם אני שמה לב שנטשו משחק מסוים, אני דורשת שיעצרו ויסדרו, אחרת מישהו יעבור שם או התינוק יגיע והכל יתפזר ברמה שיהיה יותר קשה לאסוף.

שאני יכולה לשמוע שיעור באוזניות בלי הפרעה...

כביסות ודאי שאני עושה במשך כל היום. כלים מבחינתי זה פרויקט, שאני לא מסוגלת לעשות בלי כפפות ובלי תעסוקה מעניינת באוזניים, אז זה כן נדחה ללילה...

ולא מקפלת את הכביסה

שעות השינה שלי חשובות לי הרבה יותר מכביסה וכלים. זה ממש משפיע עליי 

אני כן משתדלת לשמור על סדר יום קבוע כדי שהילדים ילכו לישון עד שעה מסוימת שתאפשר לי את ההתארגנות הזאת, אבל אם יצא שהתאחר או שנגמר לי הכח - אני פשוט לא עושה וזה יחכה ליום הבא, שבו כן אשתדל לדאוג שיהיה לי כח 

לגבי ארוחות בריאות - אני חושבת שלהכין כל יום למחר זה שאפתני מדי 

אני לוקחת כל יום אוכל ביתי לעבודה, ואם אצטרך להכין כל יום בשביל המחר ולא ליותר זמן קדימה - זה יתמסמס

כבר כתבתי את הכלל שלי, אבל אוסיף אותו פה שוב אם זה יהיה לתועלת - מבשלת בשישי עד שלישי בערך 

ובשני/שלישי כשיש לי כח - מכינה שוב עד הסופש

גם ירקות כמו חסה אני דואגת שיהיה לי מראש חתוך, שטוף ויבש במקרר בשביל הסלטים שאני אוכלת. 

אני לא רואה דרך אחרת להצליח להתנהל בעניין הזה, אחרת זה תופס יותר מדי מהזמן שלי ונהיה מעצבן

יש ימים שאני בהחלט משאירה את הבית מבולגן ואת הכלים בכיור והולכת לישון.

אבל בימים שיש לי קצת כח, הבנות נרדמות אצלי באזור 7, זה משאיר לי לא מעט זמן בערב לעצמי לבית וכו'..

אבל לא צריך להספיק הכל

צריך להספיק רק מה שדחוף

וזה תיעדוף שאני עושה יותר חשוב בעיני לאכול טוב ומזין

ולישון טוב כי אז יש לי כוח לעשות את שאר הדברים

חוץ ממקלחת שזה חובה אצלי

לא אידיאלי.. אבל זאת המציאות

חייב לוותר על דברים וכל אחד מחליט מה יותר חשוב לו

כן משתדלת ממש ביחד עם בעלי להקדיש עשר דקות לסידור הבית ולכלים ואז הכל נראה טוב יותר

אוכל להכין לכמה ימים

אין פתרונות קסם.. זה ממש קשה להחזיק הכל 

ולכן אפשר לדחות מה שלא בוער ממש

היא אחלה, מתקפלת טוב וקלילה.

היא גבוהה, גם הטיולון, לרדת ולהעלות הקטן שלי היה צריך עזרה עד גיל מסוים, בשונה נגיד מטיולון כמו יויו ששם הוא עולה ויורד לבד.

הפתיחה של הגגון- צריך ללחוץ בכפתורים בשני הצדדים כדי לקפל, כלומר שתי ידיים ולפעמים זה מציק כשאין יד פנויה.

חוץ מזה אני נהנית מאוד ומרוצה, אם היא בתקציב ויש תכנון לעוד ילדים בהמשך, הייתי הולכת על זה.

היא פחות מתאימה לשבילי עפר.

לא מכירה את השאר.

זה רק יויו וג'ולס אייר

האחרות שציינת ממש כבדות

אם באמת חשוב לכם משקל קל יותר מהכול- תבדקי את 2 האופציות האלו.

ועוד נקודה-

אני גרתי בקומה גבוהה ופשוט התארגנתי על 2 עגלות, אחת בבית ואחת קבוע באוטו.

אצל ההורים- השתמשנו רק במנשא או דאגנו שיהיה שם טרמפולינה. תזכרי שעכשיו זה נראה נחמד וקליל לסחוב את העגלה אבל בפועל יש לך משקל של תינוק+תיק החתלה וזה לגמרי משנה את המשוואה 

קניתי סייבקס שהייתה נראית חדשה, בקושי בשימוש.

ב700 שח בלבד...

אז לא יןדעת אם ממליצה

הפולד נראית לי יותר טובה

וסייבקס מיוס גם טובה

אנחנו במרכז משלמים על 4 חדרים 5400, דירה חדשה.

וזה יחסית זול, המחירים פה עלו כבר ל-6 ומעלה...

תצטרכי לעשות סקר אצלכם באיזור, לא יעזור לך יותר מידי שנכתוב(אנחנו משלמים קצת יותר מחצי מזה, אבל דירה עתיקה בישוב חור נידח בשכונה פחות מבוקשת ועם מדרגות בלי מעלית.. למשל)

זה קצת זול ביחס לאיזור אבל לא קיצונית

ובית בן 40 בערך, באמת בפריפריה.

אנחנו משלמים 5.5 על 3 חדרים וזה נחשב מציאה לאיזור.

אחותי משלמת חצי מזה על בית גדול יותר בעיר אחרת.

תלוי מקום, גודל, מצב הדירה...

במרכז וירושלים-המחירים גבוהיםםםםם

מעניין באיזה ישוב את גרה...אולי אבוא להיות שכנה שלך...

גרים בירושלים בדירת 4 חדרים ומשלמים פי שתיים ממך...

4900 

110 מר

3 חדרים +חצר

45 מ"ר

קומת קרקע

כמעט 5000

תסתכלי ביד 2/תשאלי בווצאפ איזורי וכד'

זה יותר הגיוני

זה לא מה שאני שואלת.

אני מנסה להבין כמה אנשים משלמים ברחבי הארץ על דירת 4 חדרים.

כמה הסעיף הזה בערך שווה.

מנסה להבין עד כמה מגורים במקום אחר היו משנים את מצבנו  

ואני לא במרכז ולא ירושלים...

כמעט פי 2 באזור שאני גרה בו

זה ממש משנה האזור. גם באותה עיר באזורים שונים יש פער, לפעמים של אלפים

אז עדיין השאלה שלך לא תתן לך אינדיקציה 

(רק בודקת שאני מבינה את כוונתך, 4 חדרים הכוונה ל3 חדרי שינה, כן?)

אז מחקתי

4 חדרים במחיר כזה הלוואי אצלנו, כמעט חינם.

אז תלוי איזור 

בעיר במרכז

4450 לשלושה חדרים, בגלל חוזה שחתמנו לפני כמה שנים שבו בעל הבית התחייב לא להעלות את המחיר. עכשיו מסתיים החוזה וזה עלול לקפוץ לנו באיזה 1000 שח בכיף

את גרה בארץ...

אני משלמת על דירה 4 חדרים הרבה יותר

את צריכה לציין מאיפה את בערך בארץ

לבדוק עכשיו כשזה שבוע לפני מחזור לא סדיר

תעשי בדיקת דם אם את רוצה באמת לדעת 

זה שלילי

אם הבנתי אותך נכון

כבר קיבלת מחזור פעם אחת אחרי קיום היחסים 

ואת אמורה לקבל עוד מעט שוב?

אם קיבלת מחזור מסתבר שאין הריון...

אין לך מה לבדוק שוב

גם אם יצאה בדיקה חיובית לפני כן...

האמת שאני נראה לי הייתי קונה בשלב הזה כבר סנדלים צעד ראשון ובבית נותנת לה ללכת יחפה, בחוץ עם סנדלים. נעלי טרום הליכה לא מרגיש לי בטיחותי נגד זכוכיות.

ולגבי הטישו, בעלי אומר שזה כמו לשלם על בייביסיטר, מעסיק לך את הילדה

לא איכות טובה בכלל ולא אורתופדיות אי משהו, אבל גמישות כמו גרביים. מצויינות לדעתי לשלב של תחילת ההליכה רק לשים לב שזו לא סוליה שמגינה מהכל בכלל.

נעלי צעד ראשון הם כבר סנדלים איכותיות ויקרות. ממליצה לקנות בחנות פיזית ולראות שהיא מצליחה ללכת איתם.

ויפה שהיא משתמשת בטישו! אצלנו היא יכולה להוציא טישואים אחד אחרי השני עד שעוצרים אותה..

לדעתי בהחלט זה השלב לנעליים אמיתיות. (מעולם לא קניתי נעלי טרום הליכה... תמיד הבנתי שהן נועדו בשביל היופי🤷‍♀️)

ותני לה לשחק בטישו - זה משחק זול (והיא עוד מנקה לך את הבית! מה יותר טוב מזה?😅)

בקיצור, היא נשמעת מותק של ילדה, וגם מפותחת בלי עין הרע!

היא ממש התחילה ללכת לפני איזה שבוע

עד אז היה לה מלאאא זמן(קרוב לחצי שנה!!) שהיא ידעה להיעמד וללכת עם חפצים

אבל ללכת ממש, זה רק עכשיו

וזה עדיין לא מרחקים מטורפים.. יש לנו למשל מסדרון ארוך כזה, אז היא הולכת את רובו ואז יורדת לזחילה..

כלומר היא חצי-חצי כזה, אבל כן הולכת המון בחוץ(וגם עקשנית קטנה) וצריכה משהו שיגן על הרגליים החמודות שלה.. אבל לא נראה לי שהיא כבר ממש צריכה נעליים. 

אבל לא נראה לי שזה מתאים לזכוכיות...

נשמע לי שעדיף בכל זאת נעליים, שתנעל אותן רק כשהיא מסתובבת במקומות מועדים.

עד עכשיו שמנו לה גרביונים מתחת למכנסיים

אבל די, חם לה..

ברור שבמקום שיש בו יותא מידי זכוכיות/קוצים זה לא רלוונטי.. הכוונה סתם ברחוב רגיל.....

אז את אומרת שנעלי צעד ראשון רגילות? לא אמורים לקנות אותן רק כשההליכה ממש יציבה?

יודעת מה אנחנו עשינו בפועל🙈

קנינו די מהר נעליים אמיתיות (או הנעלנו נעליים שהיו של אח גדול).

והיא באמת מותק אמיתית

וגם שובבה גדולה

ופלא פלאים שכזו😍😍

כי הרגל עוד צריכה להתאמן בלי התמיכה המסיבית של נעל ממשית

יש דברים ממש מוצלחים בעליאקספרס במחירים מצחיקים. זאת באמת לא נעל מאוד חזקה אבל זה גם ככה לשימוש די קצר

קנינו נעלי בובוקס, שזה מותג ולכן יקר, אבל יש מלא מלא כאלה בסגנון.

הסוליה עשויה מעור זמש רך כזה, אז זה כן יותר שומר על הרגל מגרב וגם לא נדבקים לזה קוצים או לכלוכים שונים. לנו זה כן היה נוח ושימש לאורך תקופה כזו של כמה חודשים עד שקנינו נעליים ממש.

מצד שני, את אומרת שהבת שלך מורידה גרביים, היא מן הסתם תוכל להוריד גם את זה. 

ולראות אם מתפנה מקום.

או לרשום למסגרת פרטית.

יכול להיות מישהו שנרשם לכמה מקומות, ואז בוחר מקום אחד והשני מתפנה.

או שנרשמו כדי לתפוס מקום ובסוף החליטו שלא.

ולהירשם אצל המנהלת מעון ברשימת המתנה, ומדי פעם לברר איתה מה עם זה.

ברוכה הבאה לג'ונגל הרישום למעונות... 

גם כשהילד בן שנתיים ויותר.

את רוצה להפסיק או שהיית רוצה לטפל בפעמים ולהמשיך?

אני חושבת שאם כבר התחלתי בגמילה אז אמשיך. כי זה מבלבל אותה. הרי בכל מקרה בלי קשר התחלתי כבר את הגמילה בבוקר ובצהריים, פשוט פתאום הסוף בא בבום. 

אז אני חושבת, ש.. מה, עוד חודשיים  עוד פעם אעשה לה ככה כואב וקשה?! 

לק"י

אבל זה עובר בסוף.

חיבוק לשתיכן!

מבינה ובוכה איתך!!!!

זה כמו פרידה

כל הפסקות ההנקה צבטו אותי

ואת הקטן הפסקתי להניק לפני גיל שנה בגלל אשפוז מושך

ובא לי להגיד לך

שאני כל כך מבינה אותך

וכל כך הצטערתי שם בבית החולים מלאת חלב והתינוק שלי רחוק ובקיצור בסוף הוא נגמל

אבל אבא שלך ושלו יודע למה

במקרה שלי אני יכולה לשתף אותך שהילד שלי נהיה ילד אחר בתכלית

מתינוק דביקי לאמא שבוכה אצל כולם כולל אבא הפך לילד חברותי וחייכן, אוכל פה ומבסוט מהחיים

אז זהו. מה שקרה לך הוא בעבר

ועל העבר אין תוהים.

תתחבקי ותתגפפי איתה מלא ותהנו לכן ביחד, אמן,

ובלי ההנקה, גם כן...

מזדהה, עברה כבר שנה מהלידה ויש לי חשק להפסיק עם ההנקות בלילה,

בא לי את הלילות שלי לעצמי בחזרה.

אבל קשה לי ממש להפסיק עם זה, החיבור הזה... 

עכשיו את עם משחה? עם משחה זה עובר תוך כמה ימים

פטריה זה סיוט

אם יתאים לך את יכולה לחזןר לכמות הנקות שמתאימה לך

ממש מבינה אותך

אני מניקה בת שנתיים וחודשיים.. הורדתי הנקות לילה והשארתי הנקה אחת לפני השנה ואחת בבוקר. עכשיו נשארה רק הבוקר

תכף אני מורידה גם אותה.. ועצוב לי נורא נורא אפילו שהיא כאילו גדולה

אבל גם מרגישה שצריך לסיים מכל מיני סיבות

רק לכתוב את זה יש לי דמעות בעיניים

אפשר לטפל בפצעים ולהמשיך עד שתרגישי יותר שלמה עם המהלך

אבל איך שאת מתארת את זה, אחרים קיבלו החלטה בשבילך,

אחרים שאין להם את ההורמונים שההנקה מייצרת, ולכן הניתוק לא כואב להם.

כשההחלטה תבוא ממך ותיקח בחשבון גם את הקושי להניק וגם את הקושי להפסיק להניק, זה ירגיש אחרת למרות הקושי.

וההחלטה רק שלך מה לעשות.

את יכולה לשאוב ולראות אחרי ההחלמה שלכן מה זורם או לזרום עם הגמילה. 

אז נתתי לו לינוק אחרי יום ואחר כך שוב אחרי יומיים, כדי שלא יהיה לי גודש, וזה לא פגע בתהליך, נתתי לו בשעות אחרות וזה היה מיוזמתי ולא כי הוא ביקש, אם את מלאה מלאה וזקוקה לנחמה את יכולה לתת לה עוד הנקה אחת, זה אולי יעודד אותך?

שומעים את הרגישות, הכנות והכאב שלך עד כאן.

שולחת לך כוחות ואמונה שעשית בדיוק מה שהיית צריכה לעשות.

אולי אפשר לייצר טקס מנחם יחד, בשביל שתיכן.

חיבוק ארוך ארוך עם שיר קטן שתזמזמי לה ותספרי לה כמה שאת אוהבת אותה וכמה היא היתה קטנה פעם, ואיזה יופי שהיא גדלה כ"כ יפה.. שתמיד תאהבי אותה, בכל שלב ובכל צורך שיהיה לה..

תני לכן זמן של אהבה..

וכן זה כואב נורא

והכאב כל פעם מפתיע מחדש,

אולי יהיו נשים מנוסות יותר שיש להן פיתרון למצב.

לא היה לי טיפת כוח היום לקניות, אז עבדתי יותר כדי שיהיה אוכל נורמאלי.. עברתי על כל הארונות והמקרר ומקפיא לבדוק מה נשאר, הצלחתי להכין אוכל מזין לכולנו, באורך פלא..

תגידי מה יש לך נעזור לך ברעיונות מה להכין

תמיד נשאר משהו בבית

את יודעת מהעבר מה ממלא אותך? (לפעמים דברים משתנים ולפעמים העבר כן יכול לעזור)

תנסי לתת מקום כמה שאפשר לדברים שעושים לך טוב,

ותנסי כמה שאפשר להתגמש ולהתחדש בהתאם למציאות הנוכחית (להתגעגע למשהו שהיה פעם ולא יכול לקרות עכשו לא מועיל)

שיעורים - יש המון באינטרנט (הקלטות או לייב)

פיתוח של תחביב - כנ"ל, אפשר היום הרבה דברים ללמוד מהבית

ספורט - גם אפשר בבית! גילוי טוב לעצלניות כמוני.

להגדיר לו"ז ליום כדי שלא ירגיש מרוח

להגדיר יציאות מהבית, גם אם קטנות - אם זה טוב לך

לקבוע עם חברות או להתקשר אליהן לדבר קצת - יכול להקל על הבדידות

התנדבות או דאגה למישהו אחר - אפילו משהו קטן כמו הודעת התעניינות בחברה מגויסת אחרת או להכין עוגיות למישהי (אם זה זורם לך), לי ממש עזר כשהצלחתי טיפה להרים את הראש מעבר לעיסוק בעצמי
 

ועל עצמי גיליתי שלפעמים העבודה היא בראש - להבין שכל תקופה ומה שמתאים לה, והגיוני שעכשיו ההתמקדות בבית ובמשפחה היא הדבר המרכזי כרגע, ולא איזה מטרות דרמטיות,

ולפעמים יש תקופות קשות יותר, והן עוברות...

חיבוק יקרה,

זה קשוח!

באמת מנסה למצוא את הדברים הקטנים להאחז בהם ולשנן שזה זמני ויגמר בעז''ה

העניין הוא שכרגע הכי הכי לא בא לי להתמקד בבית ובמשפחה..בדיוק בתקופה שרק מחפשת מימוש בחוץ ומקום גם לאני הפרטי לשי..לא רק כאמא

וזה כאילו הכי לא מתחבר יחד עם מילואים ואמהות במשרה מלאה

אבל כמו שאמרת

מנסה למצוא לזה פינות קטנות...

תודה רבה 

לא הייתי מעולם במצב כזה

אבל תוהה לעצמי אם הייתי במצב כזה

האם ההריון ועצם זה שאת מגדלת חיים חדשים בתוכך יכולים לתת לך כח והרגשה של מיצוי?

כי אני בתקופות של הריון, גם כשבחיים האישיים היו אתגרים (תקופה שבעלי היה עם דיכאון וחרדה למשל) הרגשתי שההריון ממש נותן לי כח והרגשה של

גם אם אני לא עושה כלום משהו טוב מאוד קורה ותיכף יהיה פה בבית תינוק חדש, התחדשות, שמחה

אבל זה עוד רחוק לי יש לי עוד 4 חודשים

כן כשנודע לי שזה מין שונה ממה שרציתי מיד קניתי מלא בגדים מתוקיםםםם ויפים בכוונה מראש- כי ידעתי שישמח אותי רק להזתכל בהם מדי פעם בתקופה הזאת כדי לקבל כח..שיש משהו טוב ומתוק שמחכה לי אחרי בעז''ה

אבל זה קצת קשה לי להיות רק בזה כי בסוף זה גם לעבור את השלישי האחרון ברובו לבד בתפקוד מעל הכוחות  ואני עם סימפליוזיס..אז ..

זה יכול להיות קורס מעשי כמו סריגה/ תפירה/ קונדיטוריה/ אומנות.

וזה יכול להיות בתחום הנפש ומילוי רוחני.

יש המון אינטרנטיים, כך שאת עם התינוק

ויש גם באזורים שונים בארץ.

שבא לך לעשות?

איזו התנדבות שתמלא אותך ותאפשר לך לצאת מהבית לפגוש אנשים?

ועכישו נח לי להרפות קצת..כ

כי גם אין לי זמן ופניות לזה

וגם אני עם תינוק וילדים כל היום אז קשה לפנות זמן מעשי

אז אולי קורסים דיגיטליים יהיה רעיון טוב

ובאמת, לדעתי זה גם עניין של תקופה שתעבור בעז״ה

יש עלייך הרבה. הגיוני שזה גם דכדוך מהמצב

באלי להגיד שעצם זה שהגדרת את הדברים כ"כ מדוייק

זה כבר חצי מהדרך

את יודעת מה מפריע לך ומה את מחפשת

כותבת לך וגם לעצמי

כי גם מוצאת את עצמי הרבה פעמים בריק הזה

שיש לו סגולה למשוך את הכל אליו 

כאילו זה לכל החיים

דברים שאני חושבת שאולי יעזרו--

את יכולה להמשיך לשאול את עצמך מה בדיוק חסר לך

לפתוח דף ריק ולמלא אותו בכל מיני רעיונות מעניינים

גם אם לא מציאותיים

לגרות קצת את היצירתיות ואת הרצון שלך (זה חשוב השלב של הרצון- כי זה יוצר את התחושה של המשמעות.. מול לעשות משו סתם כי משעמם לי)

מה אני אוהבת לעשות- מה משמח אותי- מה מרחיב לי את הלב- במה אני טובה

זה יכול היות משהו שאהבתי לעשות פעם 

אבל ממש לא חייב

ואחרי הרשימה לנסות לבדוק מה את כן יכולה להכניס ללוז שלך היום

אני מסכימה שלבחור קורס דיגטלי שמעניין אותך יכול להיות ממלא

אפשר לחזק קשר עם איזה חברה- לעשות קביעות של מפגש או לימוד ביחד

אם יש לך אפשרות למצוא סידור לתינוק ליום אחד ולצאת לאיזה לימוד/ סדנה פעם בשבוע

לדעתי זה יכול להיות ממש מרענן ומעניין וכיף לפגוש חברה סביב נושא שאת אוהבת

יש מדרשות עם ימים פתוחים לנשים

יש היום כל מיני סדנאות כאלה של כמה מפגשים- תנועה- גוף נפש- יצירה - קרמיקה וכד' לימוד של נושא מסויים ועוד ועוד...

אל תוותרי לעצמך באמת אם יהיה לך טוב בפנים ותהיי בגדילה ובהתפתחות כל הבית ירוויח

ונותן מקום למעבר שבתוכינו

תחשבי אם מדבר אליך איזה תחום של יצירה סתם לעשות לעצמך

ציור- צבעי מים- פנדות  - אקריליק

סריגה מקרמה

פיסול

לא מומחית בתחום אבל אותי זה תמיד משמח 

ממש חשוב לעורר מודעות לזה.

תודה רבה!

חיפוש עבור שוברת שתיקה - בין הזמנים

סיפור חשוב שמעלה המון מחשבות

זה אמנם סיפור ממש חשוב אבל מבחינה ספרותית הוא לא מספיק סיפורי, הוא כתוב לפעמים כמו תיאור או דיווח.

הוא גם די קצר ולא באמת נכנסים לעומק עם הדמויות.

בקיצור לא מאמינה שזה יצא כספר

אבל תמיד יש הפתעות