פורום הריון ולידה (עמוד 349)

וגם לי יש פריקה לא לפרסום😉

יאללה, בואי נפרוק אחת לשנייה

אנחנו בטוח לא שכנות😉🤭

אפילו תור טלפוני אם שייך?

אני חושבת אולי הרופא משפחה מקבל בסך הכללי פחות ילדים אז אולי אין לו מספיק ניסיון עם ילדים, או שאולי בלימודים הוא לא התמחה בילדים,

לרופאת הילדים שלנו יש המון ידע וניסיון מה תואם לאיזה גיל ומה צריך לעשות, אבל לפני כן היינו אצל רופאי ילדים שלא ממש ידעו הרבה דברים...

אין כמוהו בעולם!!!!

אם יש לך רופא שאת סומכת עליו ומרגיש לך טוב ונכון ללכת אליו, אז זה הרופא הנכון.

רק בריאות ונחת תמיד

או לקנות מגן תחתון רב פעמי צבעוני או אדום.

לגבי מצבי הרוח זה פשוט מגיע די בהתחלה 

ממליצה יותר מכותנה ולא חד פעמי, כי זה רק גורם ליותר הפרשות. בעיקר השחורים הם מאד סינתטיים

התחיל נראלי 5-5 ימים אחרי שהתחלתי

ועבור שבועיים לא יכולתי לסבול את עצמי וזרקתי את הכדורים לפח.

כמעט בן 5 אוהב

דופלו

מטבח עם מאכלים וכלים

פליימוביל בנושאים שמתעניין בהם

כלי רופא

טושים, מספריים ומדבקות

ספרים

מגנטים

משחק התאמת מספר לכמות (זה מגנטי אז זה משדרג את החוויה)

פאזלים

קניתי לאחותו קלאק ליומולדת והוא גם נהנה

אוהבת וגם מרגישה שיש חשיבה..

מעבר לזה משחקי קופסה טובים כמו פיקולינו, מחבואים בחווה, וכו..

או כמו שהציעו פה הרבה פליימובייל מכל הסוגים.

אם רלונטי ואין אז אפשר אופניים וקורקינט..

לגו, דופלו, מגנטים, קוביות

השועל החמקמק

היתה תקופה שהוא אהב פאזלים, עכשיו כבר פחות

הוא אוהב גם יצירות- צבעים, מדבקות, גזירה, מהדק

זה יכול להיות מושפע ממה שאכלת במהלך היום,  אז תנסי לבדוק.

חוץ מזה אני רק זוכרת שבערב הייתי אומרת לבעלי שאני מחכה להיכנס לישון כמה שיותר מהר כדי לא להרגיש את הבחילות 😵

כנראה שזאת התרופה הכי טובה

ואני מרגישה רק כשנכנסת למיטה

אולי השכיבה גורמת לזה? הגיוני?

אחד הגרועים זה להתקל בנותני שירות לא נעימים

במיוחד בנישה הזאת (מי בדיוק יתקשר לברר ולחפןר אם לא יולדות???)

יש את טלזסטון

יש את ביכורים (הייתי שם וממש נהניתי)

יש בבתי חולים מסוימים

שיבא

איכילוב

עין כרם.

קיצר תנסי עוד.  

אבל אנסה עוד. תודה 😍

בתקווה שיענו לי שם יותר בסבלנות 😁

אגב יודעות איפה יש אפשרות לחדר פרטי עם מיטה לבעל גם?

וביכורים

גם בטלזסטון יש קומה מיוחדת של חדרים זוגיים - לא ידוע לי אם אפשר להביא בנזוג או שרק אמא או חברה (קרובת משפחה לקחה חדר כזה בשביל להיות עם אמא שלה. לא יודעת מה לגבי בעל..)

אני אישית נהניתי פחות.

בטלזטון אפשר עם הבעל רק בשבת, אבל כמעט אין שם חדרים פנויים. אולי לעוד חודש

במלוניות..

ואולי בעוד מקומות

קרה לי גם וזה הרגשה ממש לא נעימה

חיבוק

ואם נעדרת עד שבועיים לפני ההמלצה, משלמים גם אותם

אבל כדאי לבדוק באתר בטל לגבי השבועיים זה מידע נכון ללפני 6 שנים

ראיתי באיזה מקום שמישהי כתבה שסירבו לאשר לה את הבקשה כי היא הגישה יותר מידי מוקדם.....

פעמיים הגשתי ישר, פעמיים אישרו

זו גמלה מחליפת שכר, בטח להגיש ישר.. אז מה, להישאר בלי משכורת? לא ברור לי

תקראי על זה באתר שלהם, הכי טוב

וקראתי בכל כך הרבה אתרים ובכל מקום טוענים משהו אחר

בכל אופן אני אגיש להם את זה כבר השבוע 

את התביעה תוכלי להגיש מיד עם הפסקת עבודתך עקב שמירת ההיריון.

מתוך הקישור הזה, המשפט הראשון

אופן הגשת התביעה - שמירת היריון | ביטוח לאומי

אולי מתקזזים..?

צריך לקרוא באתר

הכסף צריך להיות 30 יום בבית.אבל בהחלט מאשרים את השמירה גם לפני. מתחילים לשלם רק 30 יום אחרי... 

אבל יש לי קצת סיפור עם הנוגדנים. יש לי כל הזמן נוגדנים, ברמה די נמוכה. בעיקרון בכל זאת אני מקבלת את האנטי די, אבל זה קצת סיפור. לא יודעת אם הרופא ירצה לבדוק שוב לפני.

אולי פשוט אני אנסה להתקשר למרפאה ואבקש לשאול אותו.

תודה!

וגם לך @אולי בקרוב

לא יודעת לעזור לך עם אנטי די..

יש לך אפשרות לבקש מרשם באפליקציה?

לא מהרופא נשים.

בכל מקרה נראה לי שאני אנסה להתקשר למרפאה ולבקש שיפנו אליו את הבקשה שלי.

לי ידוע שצריך לעשות בדיוק בשבוע 28.

אפשר לנסות לבקש מרשם מרופא משפחה, או להתקשר למרפאה שבה את עושה את מעקב ההיריון ולבקש שהם יבקשו מרופא הנשים שישאיר מרשם.

איזה מרגש! (:

לא נראה לי קריטי הבדל של שבוע

אני כבר כמעט לא בפורום אבל במקרה נכנסתי ושמחתי ממש

בשעה טובה!!

המשך קל תקין ובידיים מלאות

משמח מאוד לקרוא בשורות טובות!!

מלאות.

אנטי די מקבלים משבוע 28.

זה לא קריטי על הדקה....

אבל כן חשוב לקבל בשבועות הקרובים....

במיוחד אם יש לך נוגדנים

דר יהלומי, היפוך מוצלח.

בדיוק שבוע אחר כך לידה טבעית ב"ה!

עשיתי היפוך במאיר

וילדתי בעין כרם

היום אחרי היפוך מוצלח הולכים הביתה

יש שם את ד"ר פלוטקין האלוף.

באופן אישי ממליצה עליו בחום.

ואת לא חייבת ללדת שם אחרי ההיפוך.

לגבי הדסה- בטח עמוס,עמוס מאד! אבל לא כמו בשערי צדק

בהצלחה לך, בשורות טובות, לידה קלה בזמנה

יכול להיות שאשקול זאת. והעיקר הבריאות ושליחים טובים

אני ביררתי שם לפני שבאתי להיפוך והייתי סגורה או על דר כבירי או על דר טבת ששמעתי מלא שהיו מרוצות מהם, בפועל דר כבירי עשה לי את ההיפוך שלצערי לא צלח ( עזבי את זה ששלושת הנשים שהיו איתי גם שם ודר כבירי עשה להם זה כן צלח...) ולקחתי אותו כמנתח פרטי והייתי מרוצה ממנו ברמות....

באותו יום כשעשיתי את ההיפוך, אחת המיילדות שם אמרה לי לפנות לדר יהלומי כי הוא מה שנקרא לא "מוותר" והיא המליצה עליו מאוד!! אבל הוא לא היה בארץ באותה תקופה...( למזלי בסופו של דבר התברר כי חבל הטבור היה כרוך פעמיים סביב הצוואר של התינוקת) .

בקיצור אני יכולה להגיד לך שכולם שם טובים באותה מידה ויש לכל אחד מלא סיפורי הצלחה...ממליצה לך ממש לעשות את זה בעין כרם

על טיפול איקווליבריו, יכול להיות שהוא יתהפך אחריו לבד

וגם אם לא זה מכין ופותח את הרקמות כך שיש תנאים יותר טובים להיפוך

וגם תלוי מה את רוצה לעשות בעצמך בזמן הזה...

(היום בת הכמעט שלוש נשארה בבית כי קמה מאוחר, והתחרפנתי🥴 היא הציקה לי, ניסתה להציק לתינוקת, הפריעה לי לעבוד, בקושי רצתה לעשות את הדברים שהצעתי לה... הבת שלפניה, לעומת זאת, הייתה איתי בבית עד גיל כמעט שנתיים וחצי, וזה היה מצוין, כי היא ידעה להעסיק את עצמה ולא הייתה שובבה כל כך... טוב, גם לא הייתה לה אז אחות תינוקת)

אז מה האופי של הבת שלך? רגועה או תוססת? אוהבת בית ומשפחה או אוהבת חברה?

לפי זה תבני את סדר היום המתאים לה והמתאים לך...

גם כן עקב הוצאה מהמעון שלא התנהל בצורה טובה. היה לי קשה. לא הכי בנויה להיות עם הילדים בבית. ועדיין זה היה טוב משמעותית מהאופציה לדעת שהם עוברים מה שעברו במעון.

בסוף עשיתי עוד חיפוש ושלחנו למעון רחוק משמעותית מהבית, אבל שהיינו רגועים בו.

מאחלת לכם שהילדים יפרחו וישמחו ❤

הזו בבית עם הבן שלי בזמן של הקורונה. זה היה כמה חודשים.

היה לי מאתגר, אבל אפשרי.

הייתי מנסה לחשוב על סדר יום פחות או יותר קבוע, כדי לעזור גם לך וגם לה.

לנסות לשלב את זה עם יציאות החוצה, יצירות וכל מיני פעילויות כדי שיהיה לכן כיף ונעים.

ולא לשכוח גם לתת לעצמך את הזמן שלך, לפגוש אנשים ולעשות דברים בשבילך, כי זה מה שנותן את הכוח בעיניי

בשבילה

שכולל יציאות ופגישות עם חברים נוספים

ופעילויות מוגדרות בבית ששתיכן תהנו מהן

נשארתי בגיל הזה בבית עם הבכור שלי

אין כזה סדר יום, אבל כן כדאי להשקיע את הזה בפיתוח מיומנויות של גן עירייה

כל הילדים שלי נכנסו ישר לגן עיריה

מעולם לא שלחתי למעון .

ההתנהלות שלי השתנתה בהתאם לצרכים שלהם

היו כאלה שהעסיקו את עצמם יופי והיו כאלה שהשתתפו איתי במה שעשיתי בלי להפריע,והיו גם כאלה שהיו צריכים ממש תעסוקה מסודרת .זה כל כך תלוי בילד עצמו

ומהצפיות שלך מהזמן הזה.

אני כן יכולה להגיד שראיתי הבדל שמים וארץ בין הילדים שלי לילדים אחרים הילדים שלי היו ממש מפותחים שכלית  אבל הם חברתית התקשו לצור חברויות.

מצד שני לכולם יש דמוי עצמי ממש גבוה אבל הרבה פחות בטחון עצמי.

הכנסתי השנה ילד לגן עיריה וממש קשה לו המעבר,למען האמת לא החלטתי למי יותר קשה לי או לו.

אני יודעת שהגננות שם ממש חמות ומקסימות.

וזה כן מרגיע אותי

הסיבה העיקרית שלא שלחתי זה כי הלכתי לראות כמה פעמים במשך השנים מעונות ומה ששמעתי מבחוץ בלי להכנס עשה לי ממש רע.ולא הייתי מסוגלת לחשוב על להכניס לשם ילד.אם לא נעים לי בחוץ מה עם מי שבפנים?

אני יודעת שלרוב ההורים אין ברירה וזה מה שיש וכן לרובם כן טוב במעונות אבל אני אישית  מעדיפה להיות עם הילדים שלי בבית.

שהיה לי עסק בבית היו תקופות שטיפלתי בילד של חברה בדרך כלל בגיל של הילדים שלי

חייבת לציין שהיו תקופות שהיו לי 2 ו3 ילדים בבית במקביל שזה באמת עמוס אבל הייתי מוכנה לשלם את המחיר .

כיום יש לי ילדה בבית ואני עובדת מחוץ לבית לוקחת אותה איתי בבוקר רוב העבודה היא בערב ואז הגדולים שלי אחראיים עליה

זה לא קל אבל אפשרי🙂

צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שהיא תצטרך אותך בתור החברה למשחק שלה ולא תצליח לשחק לבד, אז להערך לזה מראש

להכין לך רעיונות למשחקים, שכל פעם שהיא משתעממת להציע לה להחליף: משחקי הרכבה, משחקי דמיון, משחקי קופסה, יצירה, ספרים, ספורט. אפשר גם לעשות ביחד עבודות בית, לבשל וכאלה שזה ממש חווייתי בשבילם.

וכדאי לתכנן יציאות מינימום פעמיים בשבוע, אפשר לפארק/ קניות/ לבקר משפחה...

בהצלחה!

להתארגן עם עוד אימהות מהאזור (אולי אימהות שגם החליטו להוציא מהמעון?) ובכל יום אמא אחרת תקיים בביתה משפחתון לכל ילדי הקבוצה.

זה אמנם קשה יותר, אבל מצד שני מותיר לך ימים חופשיים, וגם לילדה תהיה חברה.

אמא שלי עשתה את זה עם ילד אחד או שניים בזמנו (ואנחנו הגדולים נהננו להישאר בבית כדי לעזור לה ביום שהמשפחתון היה אצלנו), וזה היה נחמד...

זה לא אותו דבר להיות בבית עם ילד מגיל לידה,

לעומת ילד שרגיל למעון.

יכולות להעיד כל האמהות שחוו את הקורונה... ואפילו שבתות וחגים.

ילד שרגיל למעון רגיל לסדר יום מוכתב ומלא בתעסוקות. לוקח להם זמן למצוא את עצמם בהתעסקויות עצמיות ובתעסוקות פחות אטרקטיביות.

בד"כ אחרי שהילדים נמצאים תקופה בלי מסגרת, הם מתרגלים להווי אחר, קצת יותר מעסיקים את עצמם, פחות מחפשים כל הזמן תעסוקות חדשות, יותר יוזמים מה הם רוצים לעשות עכשיו.

ילדים שרגילים לבית משתלבים בסדר היום שלך שכולל גם את מטלות הבית, זמן שאת אוכלת ושותה, ואפילו זמן שאת בשירותים. או ברמה בסיסית יותר - את לא צריכה להכין מראש את ערימת המשחקים שנשחק היום או את חומרי היצירה, אלא אפשר ביחד לגשת לארון לבחור ולהחליט מה רוצים עכשיו, לילד יותר ברור שעכשיו זה 'שלב ההכנה' לפעילות והוא מחכה בסקרנות או מכין איתך. אבל ילדים שמצפים להפעלה של מעון פחות מכירים את הקונספט ולכן השהות עם ילד כזה תהיה יותר תובענית ומתישה.

זה כמובן לא דיכוטומי ולכל ילד אופי משלו... אבל אחרי ניסיון ואחרי הרבה קריאה על הנושא - אני חושבת שהתגובות כאן עם הניסיון לא מעידות על הסיטואציה שבה את נמצאת. וזה עלול להיות מחליש כשסדר היום יהיה כל כך אינטנסיבי ודורש, בעוד שיש אמהות שחוות את זה ברוגע ואפילו עובדות תוך כדי או משתפות את הילד במטלות הבית.

אני משוכנעת שהתקופה הראשונה תהיה מאתגרת. אבל אני גם בטוחה שזה אפשרי, ואפילו נחמד, ואני מקווה שאחרי תקופת הסתגלות קצרה שתיכן תהנו מההזדמנות.

ברירה אני שלחתי את הגדולה שלי לגן עירייה

והקטנה שלי בת שנתיים וחצי והכנסתי אותה עכשיו אבל ממש רק כי מצאתי את המקום המושלם.

חושבת שזה בכלל אופציה לשלוח רק אם המקום באמת מטיב לילד

הבן שלי היה במשפחתון ובעקבות הקלטה הוצאנו אותו אחרי חודש.

אבל תדעו באופן כללי שגם בגן עירייה יכולים להיות דברים בעייתיים וגם אלימות, אני עבדתי וראיתי לצערי..

וממש מחזק לראות איך מהנפילה קמים. ואיזה טהור הרצון לשמור נגיעה...

חיזקת אותי. וריגשת. מאד.

הלוואי שיהיה לתועלת

עוקבת אחרי הסיפור שלך.

ממש מעורר השראה!

תודה לך על השיתוף

איזה כוחות נפש 💗

מדהימים שקמתם מהנפילה 

איזה כיף לקרוא אותך

קרה עם ילדה גדולה יותר, בסוף הריון.

הייתי כל כל חסרת סבלנות אליה שהיה לי נשיפות מצפון מזה.

היא אמרה לי שאני לא מתיחות אליה וזה עורר אותי להתאמץ להראות לה מלא אהבה וחמלה גם אם לא הרגשתי ככה.

שולחת חיבוק! זה עובר!

הבן 8 שלי ככה... ואני כ"כ משתדלת להכיל וזה מתפקשש

מבינה אותך ממש

אני לא מזמן הרגשתי לא טוב,

והייתי זרוקה במיטה, בעלי טיפל בילדים, האכיל, קילח, ניקה, אבל לא היה לו זמן וסבלנות להתייחס אליי... ובצדק... אבל הרגשתי כ''כ מוזנחת, בודדה והיה פשוט סיוט ברמה של בכי, ואני לא כזאת, בד''כ. אני אישה מבוגרת ועצמאית, אז תחשבי על ילדה בת חמש, זה הרגשת חוסר אונים ממש קשה לפעמים להיות חולה... תחשבי שכשאת מתייחסת אליה את עושה איתה חסד במובן הכי פשוט של המילה, לא מתוך מחוייבות, אלא מתוך חסד, כי אם לא את, אין מי שיעשה את זה. אולי זה יעזור לך לחשוב על זה 🙂 שולחת לך כוחות זה באמת קשה! 

עוזר לי לעשות זום אאוט ולקלוט כמה היא לוקחת על עצמה ביוםיום ושהיא ברגיל בעמדה מאוד בוגרת ומכילה כלפי שלה

ואז כשהיא חולה זה כנראה קצת צף ומתפרץ..

שהיא פחות יכולה להחזיק את עצמה..

וזה גורם לי להעריך אותה ולהרגיש אמפתיה למסכנות וה'דביקיות'..

אני מרגישה על עצמי- שאיפה שהוא אם ילדה שלא בוגרת בכללי הייתה דביקית היה לנו יותר קל אבל מהילדים הבוגרים אנחנו כאילו מצפים כל הזמן תהיות במקום הבוגר והמחזיק ושהם פורקים/ משחררים זה ברגע הראשון מעצבן אותנו.. ולא מגיע להם...

לנסות לשבור את המעגל קסמים שהיא נצמדת ולך מעיק,

תנסי עם הבוקר לעשות אווירה של כיף.

להכין לה תה עם ביסקוויטים, לתת תרופה להורדת חום/ כאבים, זה גם עוזר למצב רוח.

להגיד לה איזה כיף להישאר איתה בבית, להיות צמוד. אליה בקטע כיפי פינוקי, להתכרבל. לספר סיפור.

ואחרי הבוקר שאתן דביקות,

להציע יצירה מיוחדת או תעסוקה שהיא קצת שונה מהרגיל.

אולי היא תצליח לשחרר עד ארוחת צהריים, ואח"כ לשלוח אותה לנוח, ואז שהיא קמה שוב תרופה במידת הצורך, אולי סרט או משהו, מקלחת ארוכה ואז כבר לקראת ארוחת ערב.

לא תמיד זה עוזר, תלוי מה ובאיזה שלב המחלה, אבל כדאי לנסות.

אני פעם ניסיתי לתת כמה שפחות תרופה כשחולים, לנסות לא להיות תלויה בזה, אבל ראיתי שזה אמיתי ולא פלצבו, זה באמת מאושש.

רפואה שלמה!!

באיקאה המיטות קטנות יותר

120/60

יש עכשיו סייל

ותבדקי גם בטוילנד

אין צורך לנסוע- אפשר הזמנה און ליין

פעם קודמת קניתי ונדפקתי עם מזרון חדש ונקי אבל נגוע בפשפש המיטה

אז מעדיפה לקנות את זה ממקום מסודר ולא לקנות מישהי שאין לי מושג מה קרה עם זה 😩

היה צריך להתעמק בין התפרים היו נקודות שחורות .. בהמשך הילדה הייתה נעקצת רק ברגליים

ובאותו האזור היה כמו כתמי דם ממש ממש קטנים

עד שזה עבר לכל מיני מקומות במזרון

יש מצב שזה מהמיטת עץ ועבר למזרון.. יש מצב שזה ישב במחסן המון זמן זה הרס לי את כל החדר שינה התפשט למיטה שלנו גם כן..

למדתי מאז לקח רהיטים אני לא לוקחת מכל אחד

בגדים ומשחקים שיכולים לעבור כביסה בשמחה אין לי בעיה בכלל 

כי הבחורצ'יק שלי כבר זחל והיה ממש לא בטיחותי וגם קטןןןןןן קיבל בומבות

איך בגיל 8 חודשים? וואי מגניב

ביום שמה אותו ברצפה לשחק

או נמצא בעגלה 

אז ברור שהורדנו להכי למטה

הוא עדיין לא יושב לבד

אבל לא לוקחת סיכון

גם בגלל שהוא גדל אז נהיה יותר שובב וזוחל לכל מקום

אני צריכה מקום לשים אותו לפעמים עם המשחקים.. המיטה הזאת לא יכולה לשמש לזה..

וכנראה בלב פנימה גם קשה לי רגשית המעבר הזה 🥹

הזמן טס והם גדלים כ"כ מהר..

שלי בת 7 חודשים עוד כמה ימים

ו..עדין במתחברת.

נח לי מאוד.

מתי אני יעביר ?רק שהיא תלמד לטפס על ה"גדרות"

ושזה יהיה לה מסוכן.

מבחינתי רק לשינה..

כיף לשתינו בנתיים🥰

מבחינת משקל יש מצב זה בעייתי

לא הייתי דואגת מצד ההתפתחות

לא חושבת שהם ככ זזים בשינה... 

היה מצויין לי ולו.

היום תינוקת בת שנה ישנה בעריסה הלבנה הקטנה מפאת חוסר מקום. מתגלגלת ומתהפכת חופשי

גם לנו ממש צפוף בחדר כבר ככה

העברתי אותה מהמתחברת בגלל שהיא היתה מטפסת לי כבר היה מסוכן.

בעריסה הקטנה טוב לה וטוב לי, היא צמודה אלי למיטה

אבל הבת שלי פיצית כזאת אז לא יודעת אם היא דוגמא טובה

יש לי כזאת:

הבן שלי עוד מעט בן 8 חודשים, שוקל בסביבות 8 קילו בערך, הורדנו את הגובה לגובה של לול וסגרנו (אין לנו מקום ללול גדול יותר....)

אני לא יודעת על משקל, אבל זה ודאי לא בטיחותי להשתמש בזה ככה שמתחבר למיטה רגילה כי אם הוא זוחל הוא יכול ליפול תוך חצי דקה דרך המיטה הגדולה... 

ברור שאני לא משאירה ככה

זה כבר מזמן.. כמה חודשים טובים

גם עד גיל כזה בערך כי לא ידעתי לאן להעביר, רציתי עדיין מתחברת..

מדדתי את המיטת תינוק והבנתי שברוחב היא לא בהרבה יותר גדולה.. חיברנו אותה בלי צלע וזה מושלם.. כבר בן שנה+, שמה לו כריות מסביב אבל כמעט תמיד הוא בוכה כשמתעורר אז ישר רצה אליו

מפאת הפדיחה

בואי לפרטי ואומר לך עד איזה גיל ישנה שם

ספוילר- עד לא מזמן

לא פגע בכלל בהתפתחות

טפו טפו התפתחה מצוין

היה שם נטו לשינה ובמילא חצי מהלילה עוברת בד"כ לשון איתי

אבל בפועל ישנו לידי חלק מהלילה.

לק"י

למיטת תינוק (שהורישו לנו הדיירים הקודמים), ומשם לספפה (שגם אותה ירשנו...).

היה לי נוח להרדים אותם בהנקה בשכיבה ישר במיטה שלהם.

שני הקטנים עברו למיטת מעבר. פשוט כי זה מה שקנינו בגלל הגודל של החדר.

אצלנו אפשר להגיע גם יותר מאוחר... העיקר שיהיה שעה לפני שסוגרים את הלקיחת דמים.

להבנתי, אם את אוכלת די קרוב להעמסה, עדיף לאכול משהו ממש קטן, אחרת אולי כבר עדיף שלא לאכול בכלל.

מה שהבנתי, הסיבה לאכול לפני ההעמסה היא כדי 'להפעיל' את המערכת, בצום הגוף שלנו מתנהג אחרת עם הסוכר, ואנחנו רוצים לבדוק איך הוא מתמודד עם סוכר באמצע היום.

מה שעשוי לקרות זה ערך גבוה מדי למרות שאין סכרת, ואז מפנים להעמסה של מאה וחבל.

אבל מצד שני, אם תאכלי קרוב מדי להעמסה, אז במקום 50 גרם סוכר הגוף שלך יקבל 50 גרם פלוס מה שאכלת, והוא יכול לתת ערך גבוה שלא מותאם ל50 גרם סוכר...

לק"י

בפועל זה לא היה נצרך🤦‍♀️

אולי לא רוצים שנשים יגיעו מאוחר מידי, אבל זה מוזר. וגם קשה להגיע בפתיחה לפעמים....

גם לי פעם רופא משפחה לא רצה לרשום לי עירוי ברזל בהריון, כי הוא לא מתעסק בנשים בהריון🤦‍♀️ (מזל שהוא היה רק מחליף, והרופאות הקבועות תמיד טיפלו בשמחה גם בדברים כאלה...)

רעיון פרקטי - אולי תנסי לחפש תור טלפוני לרופא נשים? ואז זה לא משנה באיזה מקום הוא בארץ וגם לא משנה מה האופי שלו... עשיתי את זה פעם כשהייתי צריכה מרשם דחוף, שגם רופאת המשפחה חששה לתת, והרופא באמת נתן לי את המרשם ורק אמר להמשיך את הטיפול אצל הרופאה הקבועה...

לא יודעת אם עכשיו מוקד זימון התורים הטלפוני עובד, אבל תנסי...

ומתפללת בשבילך שהכול ילך על הצד הטוב ביותר - שתטבלי בזמן טוב, שהמחזורים יסתדרו ושתהיי טהורה הרבה זמן!

ותודה לך על כל מה שאת עושה בשביל עם ישראל!❤️

אין לכם מוקד של רפואת נשים?

תבקשי תור טלפוני לרופא נשים הכי מוקדם שיש
 

מצידך גם שיהיה באילת... זה רק בשביל  הפניה

אולי התקופה של ההריון / אחרי הלידה של הראשון הייתה לך קצת מאתגרת ולכן אין לך כל כך חשק לחזור לזה?

זה קרה לי וזה הכי נורמלי

בלי קשר פער של שנתיים שלוש זה מצוין ולא גדול בכלל

שאלו שאלות ממש טובות.

אין לי עליהן תשובה של נכון / לא נכון.

אבל אני חושבת שבכל מה שקשור למשפחה וילדים, יש השפעה חברתית הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים. השאלות כאלו זה הזדמנות מעולה לשאול מה נכון *לכם* (בהתאם לאופי, מצב כלכלי, ערכים וכו') ולא מה הסטנדרט של הסביבה.

יש נשים(וגברים) שכן

אבל אצל הרבה מאיתנו יש משחק של שכל ורגש ולא 100% רגש ולכן צריך רצון, בוודאי, ובחירה שזה מה שטוב ונכון ויאיר את המשפחה שלנו..

אבל בד"כ זה כן יגיע משולב עם החלטה בשכל.

בנוסף, עלי לפחות אני יכולה להעיד שבגלל שהדרך לילד נוסף רצופה באתגרים(ההריונות שלי מאוד קשים וגם להיכנס להריון וההתאוששות אחרי-פיזית ונפשית) אז ההחלטה אצלי היא לא נקייה-נטו הרצון לעוד ילד.. אני תמיד אומרת שאם היינו מקבלים אותם בני שנה היו לי הרבה יותר ילדים..

אז תמיד יש את החשש ברקע של מה נעבור בדרך, מה יהיו המחירים.. ולכן זה אף פעם לא יגיע למצב של כמיהה מטורפת כי הפחד הרציונלי מהקשיים מקרר את הכמיהה הזו..

אפילו בתקופה שכבר ממש כן רצינו עוד ילד, וה' החליט לנו אחרת, וזה היה קשה ממש!!! עדיין גם הפחד הזה היה ותפס מקום משמעןתי.

ואחרי כל זה, לא, לא חושבת שפער בין הילדים יכול להיות סיבה יחידה להביא עוד ילד לעולם.

יש לי כמעט 6 שנים בין הילדים. וחששתי מזה מאוד!! ובמבחן התוצאה לכל הפרש יש יתרונות וחסרונות.. אבל ילד בן שש וחצי+פעוטה בת כמעט שנה זה קסם של שילוב.

להרגשה שיש לי רצון לעוד אחד...

הוא קטן האמת סביר שעוד אין לך תרצון להכנס ללופ של עוד אחד

ילד שלא בא מרצון פנימי אמיתי יותר קשה אחכ לעבור תקשיים בגידול בעיני כי את אומרת אולי זה לא מה שרציתי

אבל בסוף התינוק שלך קטני, ולגדל שניים בהפרש של שנתיים זה קשוח, ולעבור הריון ולידה עם תינוק-זה קשוח, אז יכול להיות שעוד שנה עדיין לא יהיה רצון מטורף, אבל כדאי להמתין ולראות,  הילד שלך עדיין תינוק ...

ואם עוד שנה עדיין אין רצון מאוד גדול-אז תעשי על זה חשיבה שוב

שפער של שנתיים בין ילדים הוא אולי נראה אידיאלי אבל לפחות בחוויה שלי קשוח ממש. הריון עם תינוק שבקושי הולך זה קשוח. וגם הגידול אחר כך של שני תינוקות. הרבה יותר קל אם מחכים עוד קצת

ואם אין לך סיבה למהר האמת שהייתי מחכה עוד קצת

ככל שהפער היה יותר גדול זה היה יותר מוצלח

גם היו לי יותר כוחות וסבלנות

גם יש פחות מריבות

גם יש קשר טוב בין הילדים

והכל מתנהל בצורה יותר רגועה ונעימה

לגבי רצון, מעולם לא היה לי רצון ללא היסוסים וברור שלא היה רצון מטורף

לא חושבת שחייב כמיהה מטורפת

זה נחמד שהפערי גילאים לא גדולים מדיי

סתם אני חושבת על זה בקטע שלהיות עם תינוקות קטנים בבית זה תקופה ואולי שווה כבר "לעבור" אותה ולא לחכות עם זה

כי זה באמת דורש פיזית המון... 

קודם כל מנסיון ילדים צמודים זה מאוד מאתגר, אומנם אצלי היה רווח יותר קטן, פחות משנתיים ביניהם והיה לי ממש לא קל, הרגשתי שאני צריכה לגדל 2 תינוקות.

והילד הבא היה בהפרש של 4 שנים והיה הרבה יותר קל ונעים.

כדאי שתחכי שבאמת תרצי ויהיה לך כח ונחת לגדל עוד ילד.

בהצלחה!

אפשר להסתכל בחלקים האחרים במשוואה המשפחתית כדי לקבל החלטה.

קודם כול - בעלך. מה הוא רוצה? האם אצלו יש כמיהה לילד נוסף והוא מוכן להתמסר לכך? (תמיכה בך בהיריון, טיפול בילד הנוכחי, תמיכה בך אחרי הלידה וטיפול בשני הילדים...)

שנית - הילד שלכם. האם נראה לך שאח נוסף יהיה טוב בשבילו? האם יכול להיות שהוא ייפגע מתקופת ההיריון בשלב זה של חייו? ואח קטן בשלב הבא של החיים?

שלישית - הקב"ה... בכל זאת, הוא השותף השלישי ובעצם הראשון בעניין הולדת הילדים... נסי לחשוב מה הוא רוצה, ואם קשה לך לדעת - אפשר לשאול רב. ואפשרות נוספת היא להפסיק מניעה, ופשוט לתת לקב"ה להחליט אם לתת לכם עוד ילד עכשיו או לא...

בכל אופן, זה מדהים שהשגתם את היעדים שהצבתם לעצמכם! לא מובן מאליו👏

אבל כן לכמיהה. להרגיש שבאמת רוצים את זה.

לסמן וי על יעדים זה לא הכל.

צריך גם רצון וגם יכולת.

אז יכולת יש, צריך רצון.

מניסיון של שני המצבים, לא ממליצה בכלל להיכנס להריון כשלא מרגישים את הרצון.

כשהוא מגיע הוא כ"כ חזק. בהחלט יכול להיות שעוד כמה חודשים תרגישי את זה לבד.

ואם תחליטי עוד כמה חודשים שאין רצון ולא בא לך לחכות לרצון, לפחות נתת לו הזדמנות להגיע מהרגע שהמחשבה על מעסיקה אותך.

אני חושבת שמאוד קשה לאנשים להגיד שהם התחרטו שנכנסו להריון מתוכנן,

לכן שומעים מפורשות בעיקר על המצבים ששמחים בהחלטה על הריון בסיטואציה כזו, ופחות שומעים על חרטה על החלטה כזו. למרות שמי שמודע לזה, כן שומע. אבל זה לא השיח הכללי.

לגבי הפרשים בין הילדים, התינוק בן שנה וקצת, אם תיקלטו מהר בהפרש יהיה שנתיים. הפרש של שנתיים או שנתיים וחצי הוא לא משמעותי בעיני.

להיכנס לזה מתוך רצון אמיתי של ההורים לדעתי הרבה יותר משמעותי.

מה גם לפעמים ילדים צפופים עם אופי מתנגש זה אתגר לא פשוט, לא תמיד זה כ"כ כיף להם.

לעומת זאת כשיש אופי משתלב, גם בהפרשים גדולים הם אחים חברי נפש ❤️

לדעתי בין הפרמטרים שיכולים לנבא קשר טוב, הפרש של עוד שנה לפה או לשם זה בסוף פחות משמעותי ממה שמייחסים לזה חשיבות בהתחלה.

אבל זה הפרמטר שיש לנו שליטה יחסית עליו, לכן זה מעסיק בשלב הזה, אבל זה לא חזות הכל.

אני אוהבת שהם יחסית קרובים, (הפרש של שנתיים, פחות מזה לא רלוונטי מבחינתי)

ובאופן כללי יש לי רצון למשפחה, לא מחכה כל פעם לרצון וכמיהה לילד

באופן כללי חוץ מלפני הבכור שלי אף פעם לא הרגשתי לפני הריון כמיהה לתינוק, והיתה גם תקופה שמנעתי ליותר זמן ויש רווח יותר גדול כי זה מה שהתאים לי באותה תקופה ובכל זאת לא הרגשתי רצון חזק, אבל יש לי רצון כללי למשפחה, ואני יודעת שנכון לי ללדת עכשיו בלי רווחים גדולים מדי, לא יודעת מה ילד יום

הכמיהה הגיעה תמיד לקראת סוף ההריון...

אבל זאת אני, לי זה מתאים ככה, באופן כללי בחיים אני לא עושה דברים רק כשאני מאוד רוצה, נראה לי החיים שלי היו נתקעים בכל מיני צמתים אם הייתי נשארת במקום רק כי אין לי רצון מבורר.

בכל אופן בעיני לא חייבים כמיהה לתינוק, כן צריך רצון מסוים לעוד ילד, גם אם זה רצון שנובע מהסתכלות לטווח ארוך. לא רק כי כולן יולדות, אבל כן רצון לאח לילד שלך הוא רצון משמעותי בעיני

וכמובן הרגשה שזה רלוונטי לחיים עכשיו... (שנשמע שאצלך בהקשר הזה התשובה חיובית)

אבל כל מה שאמרתי זה מה שמתאים לי

מבחינתי הרצון הכללי וההסתכלות לטווח הרחוק משחקים תפקיד משמעותי,

ואם מה שמטריד אותך זה שכולם אומרים שצריך רצון וכמיהה בשביל ילד, אז בעיני זה לא מדויק ומספיק רצון כללי

אבל אם מה שמטריד אותך שאת מרגישה שלא מתאים לך להביא ילד ככה, שיהיה לך מאתגר לעמוד בתקופה הזו כשאת לא בטוחה שרצית את זה, אז לא, תחכי עוד קצת.. הגיוני שהרצון יגיע בהמשך. 

יש מקום של רצון ברגש, שפשוט רוצים וזהו.. ויש גם את המקום השכלי- רצון למשפחה גדולה,, רצון להיות שותפה בבריאה ולהביא עוד נשמה לעולם, לפעול עם א-ל.

וכמובן שזה משפיע אחד על השני..

(באופן אישי יכולה להגיד שאני לא כזה נהנית מהגידול של התינוק בחודשים הראשונים, ועדיין מאד מאד רוצה לעשות את זה שוב בעז"ה)

הלוואי שהיה מעיר אותי

בטח שלא משמח או משו כזה

יש בזה אקט מרגיע אבל לא היי ולא שמחה...חחח

וגם האמת לא מעורר אותי בכלל

כן גם אצלי

אני כבר יודעת לזהות את זה 

האמת זה נחמד, בדכ זה גורם לי להרגיש תחושה אופטימית כזאת יפה,

ושבא כזה לטרוף את העולם, וגם ממש חשק לקנות לעצמי משהו 

אבל לא ברמה שמשפיע על ההחלטות שלי

פשוט אופטימיות ומוטיבציה ברמות גבוהות 

(זה לא קורה לי עם קפאין אחר... תה, שוקולד וכו')

קפה כבר כמעט איזה 15 שנה בבוקר קבוע, בשנים האחרונות גם אחהצ,  לא יכולה להגיד שזה מאוד משמח אותי או שיבש את שיקול דעתי 

אבל כן יש בזה מימד רגשי

אבל אם ככה 

ממליצה לנסות להפחית כמויות

(נגיד לשים חצי כפית במקום כפית)

אבל אולי זה אומר שאת לא מכורה

שהמוח עוד לא התרגל לקפאין וזה משפיע עליו

אפשר לשתות שתיה חמה אחרת

קפה או משקה אחר או מאכל כלשהו בהחלט יכולים להעלות את מצב הרוח